1° דמותו ותקופתו של הנביא.
שמו של Şהפאניה היה נפוץ למדי בקרב היהודים (ראה דברי הימים א' ו':36; ירמיהו כא':1; זכריה ו':10, 14 וכו'). פירושו: (את אשר) אלוהים מסתיר, כלומר, מגן. תרגום השבעים נתן לו את הצורה היוונית Σοφονίας, אותה חיקה המתרגם הלטיני.
הנביאים שהותירו לנו כתבים מזכירים בדרך כלל רק את שם אביהם (ראה ישעיהו א':1; ירמיהו א':1; יחזקאל א':3 וכו'. חלקם אינם מזכירים זאת כלל). רק שלושה מהם, ברוך (ראה ברוך א':1), זכריה (ראה זכריה א':1) וצפניה (ראה צפניה א':1), מספקים פרטים גנאלוגיים מלאים יותר; צפניה אף עוקב אחר שושלתו עד לדור הרביעי, עד לסבא רבא רבא שלו חזקיהו. עובדה יוצאת דופן זו מעניקה אמינות לדעתם של מספר ניכר של מחברים, שלפיהם חזקיהו זה לא היה אחר מאשר המלך הקדוש ששלט ביהודה בתקופת ישעיהו. נכון שספרי התנ"ך ההיסטוריים מזכירים בשמו רק בן אחד של המלך חזקיהו, מנשה חסר הערך (ראה מלכים ב' כא':1); אך הם מרמזים שהיו לו אחרים (ראה מלכים ב' כ':18).
איננו יודעים דבר על חייו של צפניה, מלבד עובדה זו ומשימתו הנבואית. נראה שהוא חי בירושלים. באשר לתקופה בה מילא את כהונתו, הוא עצמו מציין זאת בבירור רב. הוא חי "בימי יאשיהו בן אמן מלך יהודה", כלומר בין השנים 641 ל-610 לפנה"ס. הפרטים הכלולים בספרו תואמים היטב לתאריך זה. הם אף מאפשרים לנו לדייק אותו ולמקם את פעילותו הנבואית בין השנים השתים עשרה לשנה השמונה עשרה למלכותו של נסיך מפואר זה, כלומר, לפני שהשלים את הרפורמה הדתית שלו, ששמה קץ זמנית לעבודת האלילים (דברי הימים ב' לד:3-35:19). ואכן, על פי צפניה א':4-6, 8-9, עבודת אלילים כוזבים לא הוכחדה לחלוטין מהממלכה. יתר על כן, על פי צפניה... ב', 13, נינווה עדיין הייתה קיימת, ואנו יודעים שהיא נהרסה לאחר שלטונו של יאשיהו (בסביבות שנת 608).
2° נושא הספר וחלוקתו. — ספר צפניה הקצר, שאותנטיותו מעולם לא הוטל בספק רציני (רק רציונליסטים מעטים, אלו שאינם יכולים לתת לטקסט מקראי אחד לעבור מבלי לנסות לזלזל בו בצורה כלשהי, תקפו מדי פעם את שלמות הספר), ראוי לציון באחדותו ובאופיו הכללי. ברור שהוא חובר במכה אחת, ונאמר עליו בצדק: "אם מישהו חפץ בסיכום תמציתי מאוד של כל נבואות הנביאים, שיקרא את העמודים הקצרים האלה". למרות שהוא פונה ישירות לירושלים וליהודה (ראה א':4; ג':1), ומדבר בעיקר על גורלות עמה, הוא מכוון בבירור לכל העולם. נושאו כפול: איום והבטחה, עם אזהרה חמורה בין השניים.
הספר מחולק אפוא לשלושה חלקים. בראשון, א':2-18, צפניה מדבר בשם ה' נגד כל העמים ללא יוצא מן הכלל, ומאיים עליהם במשפט נורא. זהו באמת יום הזעם של התנ"ך שאנו שומעים מהדהד בקטע זה (ראה פסוק 14 ואילך). בחלק השני (ב':1-3:8), הוא עובר מאיום לתוכחה דחופה, ומניע את התוכחה הזו בהכרזה חוזרת ונשנית על נקמת האל, בין אם נגד העמים הפגאניים שהתעללו ביהודים, ובין אם נגד היהודים עצמם. לבסוף, בחלק השלישי (ג':9-20), הוא מכריז בשמחה על ישועה עתידית: הגויים נכנעים לה' וסוגדים לו, יהודה מתגיבה ומשרתת בנאמנות את אלוהיה; וכך, עבור כל העמים, נפתח עידן של שלום ואושר מושלם, תור הזהב המשיחי.
חלוקה זו מסומנת בבירור, לא רק על ידי הנושא, אלא גם על ידי מעין פזמון, המסיים את החלקים הראשון והשני (ראה 1, 18 ו-3, 8).
3° ביחס ל- סִגְנוֹןצפניה אינו יוצא דופן. אין לו את החן, לא את היופי ולא את החיוניות של רוב הנביאים שקדמו לו. שפתו פשוטה ונטולת קישוטים, אם כי נכונה; היא בכל זאת רעננה ונמרצת (ראה א' 12; ב' 1-2, 11, 13-15; ג' 14-17). הוא יותר פתטי מאשר פיוטי. צפניה שואל לעתים קרובות למדי דברים (השווה א' יג ודברים כח' לח; ב' וז' ודברים ל' גג'; ג' גג' ה'; ודברים לב' אג' 1; ג' יז' ודברים כח' גג') ומכתבי הנבואה (השווה צפניה א' 7 עם חבקוק ב' כח', יואל א' 15 וישעיהו יג' גג'; צפניה א' יג עם עמוס ה' 11; צפניה א' 14-15 עם יואל ב' יב'; צפניה א' 16 עם עמוס ב' 2; צפניה א' 18 עם ישעיהו י' 23 ו-כ"ח 22; צפניה ב' 8, 10 עם ישעיהו ט"ו 8 ועמוס א' יג'; וכו').
הפירושים הקתולים הטובים ביותר הם: בעת העתיקה, תיאודורט מכור, Enarrationes in duodecim Prophetas and Saint Jerome, Commentaria in Prophetas minores. בעת החדשה: F. Ribera, In librum duodecim Prophetarum commentarii, אנטוורפן, 1571; סאנצ'ז, איך. בספר Prophetas minores et Baruch, ליון, 1621.
צפניה א'
1 דבר ה' אשר היה אל צפניה בן כוסי בן גדליה בן אמריה בן חזקיהו בימי יאשיהו בן אמן מלך יהודה. 2 אעביר את הכל מעל פני האדמה, נאם ה'., 3 אטאפה אדם ובהמה, אטאפה עוף השמים ודגה הים ומכשולים עם רשעים; ומחה את האדם מעל פני האדמה, נאם ה'. 4 וְנָתִי יָדִי עַל יְהוּדָה וְעַל כָּל יוֹשְׁבֵי ירושלם וְכָרַתִּי מִן הַמָּקוֹם הַזֶּה אֶת-שְׁאַרִית בַּעַל אֶת-שֵׁם מַשְׂרָיו וְהַכֹּהֲנִים., 5 ואלה המשתחווים על הגגות לפני צבא השמים, ואלה המשתחווים, נשבעים אמונים לה', בעודם נשבעים במלכם., 6 וְאֵלֶּה הַסּוֹרִים מֵעַל יְהוָה, אֲשֶׁר לֹא מְדַרְשִׁים אֶת יְהוָה וְלֹא יַדְעוּ לוֹ. 7 דממה לפני יהוה אלהים, כי קרוב יום יהוה, כי הכין יהוה זבח; הקדיש את אורחיו. 8 וַיְהִי בְּיוֹם זַבַּח ה' אֶפְקַע אֶת הַשָּׂרִים וּבְנֵי מַלכים וּבְכָל לֹא לֹשִׁי לִבְגַּשׁ נָכְרִי׃ 9 וביום ההוא אפקד את כל הקופצים על הסף, הממלאים את בית אדונם חמס ומרמה. 10 וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא נְאֻם יְהוָה מִשַּׁעַר הַדָּגִים תִּהְיֶה צְעָקָה וּמֵעִיר הַשֵׁנִית נְחָקָה וּמֵן הַהֵרִים הַמָּהָל גָדוֹל׃. 11 הִילוּ יוֹשְׁבֵי מֶרְטָר, כִּי הֱרַד כָּל-הָכְנַעִי, כָּל-עַמָּשִׁי כֶּסֶף הֱרַדוּ. 12 וְהָיָה בַּעֵת הַהוּא אֶחְפַּשֵּׁר אֶת-יְרוּשָׁלָם בַּפְּנִסִים וְאֶעֱנַשׁ אֶת-הָאֲנָשִׁים הַעֲמָדִים בְּטֻמָּתם הַאֲמָרִים בְּלִבָּם לֹא-טוֹב וְלֹא-רָע עֹשֶׂה יְהוָה׃« 13 רכושם יינתן לבזז ובתיהם לחורבן; יבנו בתים אך לא ישבו בהם; ינטעו כרמים אך לא ישתו את יינם. 14 קרוב יום ה' הגדול, קרוב הוא, בא מהרה. אנחנו שומעים אותו בא, יום ה'. איש גבורה יצעק בו מרה. 15 יוֹם זֶה הָיָה, יוֹם צָר וְצָרָה, יוֹם שְׁמוֹנָה וְהָרֶבֶן, יוֹם חֹשֶׁךְ וְעֲמִילָה, יוֹם עֲנָנִים וְערִפֶּל עָבֵד., 16 יוֹם שׁוֹצְצְצְרוֹת ותְרֹעָה, עַל-עָרִים בְּצָרִים וּבְצִירִים גָּדוֹלִים. 17 אביא צרה על האדם והלכו כעיוורים כי חטאו ליהוה דמם יישפך כעפר ובשרם כגלל. 18 לא כספם ולא זהבם יוכלו להצילם ביום חרון יהוה. באש קינאתו תאכל כל הארץ, כי הוא יביא הרס מוחלט, חורבן פתאומי, על כל יושבי הארץ.
סופי 2
1 התאספו, פנו פנימה, גזע חסר בושה, 2 בטרם יולדת גזירה, בטרם יעבור היום כמוץ; בטרם יבוא עליכם חרון אף יהוה, בטרם יבוא עליכם יום אף יהוה. 3 דרשו את ה' כל ענויי הארץ, אשר שמעו תורתו; דרשו צדק, דרשו את’עֲנָוָה. אולי תהיו בטוחים ביום חרון אפו של ה', 4 כִּי עָזָה תִנָּטֵשׁ וְאֶשְׁקְלוֹן תְהַפְרֵשׁ לַמִּדְבָּר, עַזוֹת תִּגְרֹשֶׁה בַּצַּיּוֹם וְחַרְרוֹן תִּעֲקָר׃. 5 אוי ליושבי הים, לעם כרתים! דבר יהוה נאמר עליכם, כנען, ארץ פלשתים: "והשמידתיך ולא יישאר יושב".« 6 אזור הים יהפוך למרעה, מערות רועים ופארקי צאן. 7 זֶה יִהְיֶה נְחָלָה לְשַׁיִרִית בֵּית יְהוּדָה וּרְעוּ שָׁם אֶת-צֹאנָם וּבְעֶרֶב יְשָׁכוּ בְּבֵית אֶשְׁקְלוֹן כִּי פָקַדְמָם יְהוָה אֱלֹהֵיהֶם וַיְשִׁיבְנוּ׃. 8 שמעתי את עלבונות מואב ואת חטאי בני עמון, אשר עלבו את עמי והתפשטו על חשבון גבולותיו. 9 לכן חי אני נאם יהוה צבאות אלהי ישראל כי סדום יהיה מואב ובני עמון כעמורה יהיה סרפד מכוורת מלח שממה עד עולם ושארית עמי תבזזה אותה ושארית גוי יירשה אותה. 10 זאת יקרה להם בגלל גאוותם, כי בוזם וגזענותם כלפי עם ה' צבאות. 11 ה' יהיה להם למפחידה כי הוא ישמיד את כל אלוהי הארץ, ולפניו ישתחוו איש ממקומו יושבי כל אי הגויים. 12 גם אתם, אתיופים, תדוקרו בחרבי. 13 וְהוּשְׁטַע יָדוֹ עַל הַצָּפוֹן, וְהַשְׁחִית אֲשוּר, וְהִשְׁמֵּה אֶת נִינְוֶה, שְׁמֵמָה כַּמִּדְבָּר. 14 בתוכה ימצאו מחסה עדרים ובעלי חיים מכל הסוגים; אפילו שקנאי וקיפוד ישכנו בחורבותיה. שירה תישמע מהחלונות, שממה תהיה על הסף, כי עץ הארז נחרב. 15 זוהי העיר השמחה, מוֹשָׁב בבטחה, אשר אמר בלבו: "אני ואין מלבדי". איך הפך לשממה, מעון בהמות? כל העובר עליו ישרק וינוף בידו.
סופי 3
1 אוי למורד ולמטמא, לעיר העושק. 2 לא שמעה לקול, לא קיבלה שום אזהרה; לא בטחה ביהוה, לא קרבה אל אלוהיה. 3שריהּ בתוכה אריות שואגים, שופטיה זאבי ערב, אשר לא מותירים לבוקר. 4 נביאיו אנשים יהירים ובוגדים; כהניו מחללים קדשים, הם עוברים על התורה. 5 צדיק ה' בקרבה, לא יעשה עוול; בבקר יוציא משפטו להאיר, לעולם לא ימוט, ורשעים לא ידעו בושה. 6 השמדתי גויים, מגדליהם חרבו, חרבתי רחובותיהם, ולא יוכל עוד לעבור בהם; עריהם חרבו, ולא נותר איש, לא יושב. 7 אמרתי, "לפחות תיראו ממני, תקבלו את האזהרה, ומשכנו לא ייהרס ככל אשר פסקתי עליו." אך הם רק היו להוטים יותר לסלף את כל מעשיהם. 8 לָכֵן חֲנוּ לִי נְאֻם יְהוָה לַיּוֹם אֲקֹמָה לַשְׁלֹל כִּי עַצְמִי לְקַבֵּץ גּוֹיִם לְהַקְבֵּץ מַלְכוּת לְשְׁפּוֹת עֲלֵיהֶם אֶת-חֵמִי כָּל-חֵרוֹן אֶפִּי כִּי בְּאֵשׁ קִנְאָתִי תִּאֲכֹל כָּל-הָאָרֶץ. 9 כִּי אָז אֶתֶן שְׁפָתִים טְהוֹרִים לַעַמִים וְקָרָאוּ כֻּלָּם בְּשֵׁם יְהוָה וְעָבְדוּנוּ בְּלֵב אֶחָד. 10 מעבר לנהרות אתיופיה, עובדיי, עמי המפוזר, יביאו את מנחתי. 11 ביום ההוא לא תתבייש עוד מכל מעשיך אשר חטאת לי כי אז אסר מקרבך את שמחת גאווה ולא תתפאר עוד בהר קדשי. 12 אֲשַׁאִיר בְּתוֹכֶם עָם עָנָווּ וְעָנְוִים, אֲשֶׁר יְבַטֵּחַ בְּשֵׁם יְהוָה. 13 לא יעשו שארית ישראל עוול ולא ידברו שקר ולא תימצא עוד לשונות מרמה בפיהם כי יוכלו לרעות ולרבוץ ואיש לא יפריע להם. 14 רָעִי שָׂדֶה בַּת צִיּוֹן רָעִי יִשְׂרָאֵל שִׂמְחִי וְגִלָּה בְּכָל לִבָּךְ בַּת יְרוּשָׁלָיִם. 15 הִשְׁבֵּר יְהוָה מִשְׁפָּטִים עָלֶיךָ, הִשְׁחִית אֶת-אוֹיְבֶךָ. יְהוָה מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל בְּקִרְבֶךָ, לֹא תִרְאֶה עוֹד רָעָה. 16 ביום ההוא יאמר לירושלים: אל תיראי ציון, פן יתלו ידיך. 17 ה' אלוהיך בקרבך, גיבור מושיע. ישמח עליך מאוד, דומם באהבתו, יללה עליך בתשואות. 18 אקבץ את העצבים, חסרי החגים, כי עמך היו, חרפה עליהם. 19 "בעת ההיא אכלסה את כל עושקיך; אציל את הצלע ואקבץ את הדחויים; ואשים אותם לתפארת ולתהילה בכל הארצות שנבזו בהן.". 20 בעת ההיא אחזיר אתכם ובעת קבצתי אתכם והעשיתי אתכם לשם ולכבוד בכל עמי הארץ כאשר כליתי את שבותכם לעיניכם נאם יהוה.
הערות על ספר צפניה
1.9 אלו שקופצים מעל הסף, כתוצאה מאמונה טפלה, שהושאלה מהפלשתים (ראה שמואל א' 5, 4-5) זוהי רמיזה לפלטפורמה בה ישב האל דגון על כס מלכותו.
1.11 שם פרטי של מחוז בירושלים.
1.13 ראה עמוס ה', 11.
1.14 היום אשר מדובר בפסוק זה ובפסוקים הבאים, כבר ניבאה על ידי יואל (ב':11); זוהי שבי בבל. הירונימוס הקדוש רואה בה רמז ליום בו, בסוף הימים, הם יוכתו. הדייגים בגלל עוונותיהם.
1.15 ירמיהו ל':ז'; יואל ב':יא; עמוס ה':י"ח.
1.16 נישות גבוהות ; כלומר, המגדלים שהוקמו בפינות החומות.
1.18 ראה יחזקאל ז':19; צפניה ג':8.
2.4 עזה, אשקלון, אזות, עקרון, ארבע הערים העיקריות של הפלשתים, בדרום מערב ארץ ישראל.
2.8 שמעתי, וכו'. השווה ל ג'רמי, פרקים 48 ו-49; יחזקאל, פרק 25; עמוס, פרק 2.
2.9 אני חי ; נוסחת שבועה. ראה ישעיהו, 49, 18.
2.11 איי האומות ; כלומר, ארצות רחוקות המאוכלסות על ידי עובדי אלילים. ראה תחת המילה איים, דניאל, יא:י"ח. פסוק זה מכיל אחת הנבואות המפורשות ביותר על התנצרות הגויים. לשווא היהודים מנסים להסביר אותה בתקופה שלאחר שיבת בבל; שכן לא נראו באותה תקופה עמים זרים הבאים לירושלים ומתגיירים.
2.14 ראה ישעיהו ל"ד:11.
2.15 ישרוק...כסימן של זלזול.
3.3 ראה יחזקאל כ"ב:כ"ז; מיכה ג':יא.
3.6 מגדלים. השווה ל סופיה, 1, 16.
3.8 ראה צפניה א' 18. - הנבואה הכלולה בפסוק זה ובפסוקים הבאים התגשמה לראשונה עם החזרה משבי בבל; אך ישנם מאפיינים החלים על ביאתו הראשונה, ואחרים על ביאתו האחרונה של ישוע המשיח.
3.10 אֵלֶה נהרות מאתיופיה לא הם אחרים מ הנילוס התפצל לשבעה ענפיו בשפכו בים התיכון.
3.11 על הר קדשי ; כלומר, במקדשי. היהודים התגאו יתר על המידה ביופיו של מקדשם; ג'רמי (לִרְאוֹת ג'רמי, 7, 4) נוזף בהם.
3.19 זה שצולע, בית יהודה, אשר ביקש לשלב את עבודת ה' עם עבודת האלילים. הדחוי, אולי בית ישראל, אשר נדחתה בגלל בגידותיה. השווה ל מיכה 4, 6.
