ספר תהילים עם פירושים פסוק אחר פסוק

תהילים מס' מו

(תהילים מס' 45 בוולגטה)

1 למנצח המקהלה, מבני קורח, למנגינת הבתולות. שיר. מתחת למתחרים הטמונים במזמור זה, אבות הכנסייה מבינים את ההגנה שבה אלוהים מעניק לכנסייתו מפני פגעי הזמן ורדיפות אויביה. המזמור מבטא הכרת תודה, מלווה בשמחה עמוקה, על העזרה שקיבל עם אלוהים לנוכח מלחמה קרבית, ואת הביטחון שהגנה זו תימשך. נוצרים יכולים להציע את אותה תפילה לאלוהים בכל הצרות, ובמיוחד בסכנות העומדות בפני הכנסייה. 2 אלוהים מחסוננו ועוזנו, עזרה תמיד בצרה. 3 לכן לא נפחד אם תיפול הארץ, אם יפלו הרים אל תוך ים, 4 אם יעלו וירתחו מימי ים, ואם ירעידו הרים בחמתם. סלה. 5 נהר ישמח בנחליו את עיר האלוהים, מקדש שוכן עליון. בתוך הסכנות המקיפות אותו בחוץ, נהר הדוקטרינה האלוהית (ישעיהו י"ב:3, יחזקאל מ"א:1, התגלות כ"ב:1) ישמח את כנסיית האלוהים. 6 אלוהים בתוכה, לא תזוז בשחר, אלוהים יעזור לה. 7 גויים זעמו, ממלכות יתפוררו; הוא השמיע את קולו, והארץ נמסה. 8 ה' צבאות עמנו; אלוהי יעקב מבצרנו. סלה. 9 בואו ראו מעשי ה', החרבות שהביא על הארץ. 10 השבית מלחמות עד קצה ארצכם; קשת שבר, חנית נפץ, מרכבות שרף באש. זה הוא, הוא אשר קיים, אשר בכל עת ובכל מקום, שם קץ למלחמות. יא "הִדְּעוּ וְהָדוּ כִּי אֱלֹהִים אֱלֹהִים אֱלֹהִים מוֹשֵׁל בַּגּוֹיִם אֱלֹהִים בָּאָרֶץ."« נוחו, וראו נפלאותיי, כי אני אלוהים. 12 יהוה צבאות עמנו, אלוהי יעקב מצודתנו, סלע.

תהילים מס' 47

(תהילים מס' מו בוולגטה)

1 למנצח המקהלה, מזמור לבני קורח. מזמור זה הוא שיר הודיה לאחר ניצחון, והוא הושר כאשר ארון הברית הובא בחזרה מהמחנה להר ציון. במובן נעלה יותר, זהו מזמור שמחה על ניצחונו של המושיע העולה השמיימה ומלך לימין אביו. 2 כל העמים, מחאו כפיים, הללו את אלוהים בתרועת שמחה. 3 כי עליון ונורא ה', מלך גדול על כל הארץ. 4 הוא מכניע עמים תחתינו וגויים תחת רגלינו. מה שנכתב במזמור הניצחון חל במלואו על ניצחונו של ישוע המשיח. באמצעות שירותם של אחד עשר חוטאים עניים ובורים, ישוע המשיח הכפיף את הגויים לכנסייה, שנוסדה לראשונה ביהודה, לממלכתו. 5 בחר לנו נחלתנו, כבוד יעקב דוביו, סלה. הוּא הַכִּישֵׁנוּ בָּאָרְצְנוּ, אֲנַחְנוּ צַרְצֵי יַעֲקֹב כְּבוֹדָרוֹ, וְבָחַר בָּאָרְצְנוּ לְשָׁכֶם עַל הָאָרֶץ. 6 אלוהים יעלה למקדשו בתרועה, ה' בקול שופר. הוא עלה להר ציון כאשר הובאה לשם התיבה. במובן גבוה יותר, זה חל על ישוע המשיח, אשר לאחר מותו הניצחון על הצלב, עלה השמיימה כדי לשבת לימין אביו ומשם לקחת את מושכות מלכותו. 7 שירו לאלוהים, שירו, שירו, למלכנו, שירו, 8 כי אלוהים מלך כל הארץ. שירו שיר הלל. 9 אלוהים מלך על גויים, הוא יושב על כסאו הקדוש. 10 שרי עמים נאספו יחד לעם לאלוהי אברהם, כי לאלוהים מגני ארץ, הוא מרומם מאוד. הנסיכים הכירו באל האמיתי, ומקיימים את הדת האמיתית; בכך שנכנסו עם עמם למלכות האל, הם התעלו לכבוד מרשים.

תהילים מס' מח

(תהילים מס' 47 בוולגטה)

1 שיר, מזמור, לבני קרח. המזמור הוא מזמור הודיה על הישועה המהירה של ירושלים מהתקפותיהם של מלכים רבי עוצמה. ייתכן שהוא מתייחס לסיפור המתואר בדברי הימים ב' כ':16-22. 2 גָדוֹל יהוה וראוי להלל, בעיר אלהינו, על הר קדשו. אלוהים גדול וראוי לשבח בכל מקום, אך במיוחד בעירו הקדושה, שהייתה דמותה של הכנסייה, דרך פלאי חסדו. 3 בחן תקום, שמחת כל הארץ, הר ציון, על קצות צפון, עיר מלך גדול. הר ציון מתנשא בצורה מרהיבה; הוא שִׂמְחָה של כל הארץ. ראה איכה ב', ט"ו. העיר העליונה של ירושלים שכנה מצפון להר ציון. 4 אלוהים, בארמונותיו, הודיע כמחסה. 5 כי הנה, מלכים התאספו יחד, הם צעדו. נגד ירושלים 6 הם ראו זאת, לפתע נדהמו, מבולבלים, הם ברחו. 7 שם רעד אחזה בהם, כאב כיולדת. 8 ברוח מזרחית תנפץ את ספינות תرسب. הספינות שהפליגו מטארסיס (טרטסוס בספרד) היו בין הגדולות ביותר, ולכן הן מוצגות כאן כסמל לעוצמה וגדולה. הרסתם את כוחם וכוחם של המלכים שהתקדמו נגד ירושלים, עיר הקודש. 9 אשר שמענו ראינו בעיר יהוה צבאות בעיר אלהינו יקימה אלהים לעולם סלה. כפי שהובטח, עיר האלוהים תעמוד לנצח, וכעת אנו רואים שמשכה הוא נצחי. 10 אלוהים, נזכור את טובך בהיכלך. 11 כשמך אלוהים, כך תהלתך עד קצה הארץ. ימינך מלאה צדק. 12 ישמח הר ציון, בנות יהודה. (הערים) הם עשויים לשמוח בגלל משפטיך. שכל המדינה נמצאת ב שִׂמְחָה לגבי הניצחון המדהים שהשגת. 13 לכו וספרו את מבצריה, 14 הביטו בחומתה, בדקו את ארמונותיה, למען תספרו לדור הבא. מחבר התהילים מפציר בנו להרהר ביופיה ובאיתנותה של עיר הקודש, כדי שנוכל לדבר עליה לדורות הבאים. 15 זה האלוהים אשר הוא אלוהינו לנצח נצחים, הוא יהיה לנו מדריכנו לכל דורות.

תהילים מס' מט

(תהילים מס' מח בוולגטה)

1 למנצח המקהלה, מזמור לבני קורח. במזמור זה, הזמר הקדוש מפציר בכל העמים להבין היטב את האמת הזו, שאנשים צדיקים לא צריכים להיות מוטרדים ממראה אושרם של רשעים, כי גורלם הסופי של האחרונים יהיה מוות נצחי. 2 שמעו זאת כל העמים, האזינו כל יושבי תבל, 3 פשוטי עם ואצילים כאחד, עשירים ועניים כאחד. 4 פי ידבר דברי חכמה, ולבי יהרהר בדברי תבונה. 5 אקשיב לדברים אשר שריף אלוהים בי; אסביר חידתי בקול נבל. אוֹדִיעַ, בְּצִיל נִבֵּר, אֲשֶׁר נִהְשָׂא בִּי. 6 למה אפחד בימי צרה, כאשר עוון רודפי מקיף אותי? 7 ברכושם בטחו, ובעושרם הרב כבודם. האם עליי לפחד, האם עליי להרשות לעצמי להיסחף מדרכך הטובה, כאשר אויביי, למרות עוונם, עומדים לנגד עיניי ממש, משגשגים ועשירים? לא, כי עשירים אלה ימותו מבלי שיוכלו להימלט ממוות נצחי. העשירים והרשעים ימותו מבלי שיינתן להם גאולה ממוות נצחי (פסוק 20), בעוד שהצדיקים יינצלו מגינוי נצחי (פסוק 16). 8 איש לא יוכל לגאול את אחיו, ולא ישלם לאלוהים כופר עבורו. 9 כופר נפשם יקר מדי, הוא בלתי אפשרי לנצח, 10 למען יחיה לנצח ולא יראה לעולם את הבור. אף אדם לא יוכל להציל את האנשים העשירים והחזקים הללו ממוות; כיצד אוכל, אם כן, להרשות לעצמי להתבלבל? 11 לא, הוא יראה זאת; חכמים ימותו, וגם הכסילים והטיפשים יאבדו, ויוריש את רכושם לאחרים. 12 הם מדמיינים כי בתיהם יעמדו לנצח, כי משכניהם יעמדו מדור לדור, ויקראו על שמם אחוזותיהם. 13 אך גם בהדרו, האדם אינו עומד; הוא כצבי האובד. לאדם המכובד אין ממש; הוא כמו חיות שנשחטות. 14 כך גורלם, האנשים הבוטחים והולכים אחריהם, אשריינו דבריהם. סלה. 15 כצאן, ינהגו שאולה, המות הוא רועהם. בבקר ישרים שולטים בהם, וצולם יבער בשאולה, שם לא ישכנו. 16 ואלוהים יגאל את נפשי מיד שאולה, כי ייקחני עמו. סלה. אלוהים, יהיו אשר יהיו המאמצים שיעשו אויביי לקחת את חיי, הוא יציל אותי מכוחו של המוות; אחיה ימים. זהו גם מוות הנפש וגם חיי נצח.  17 לכן אל תירא כי יעשיר איש, כי יגדל עושר ביתו, 18 כי לא ייקח עמו דבר במותו; עושרו לא ירד עמו. התנחמו במחשבה על כמה מעט זמן יש לעשירים לבלות על פני האדמה. 19 הוא אולי יחשוב את עצמו בר מזל בחייו, ואנשים ישבחו אותך על ההנאות שאתה מעניק לעצמך: 20 אתה תלך להצטרף לדור אבותיך, אשר לעולם לא יראו עוד את האור. אף על פי שעשירים יברכו את נפשם, ואנשים משבחים את העשירים, בכל זאת הם יעברו עד דור אבותיהם. 21 האדם, אפילו בתפארתו, לא יבין; הוא כחיה אשר אובדת.אסוןם של העשירים הללו שנפגעו מעיוורון.

תהילים מספר 50

(תהילים מס' מט בוולגטה)

מזמור א' לאסף. אלוהי האלהים ה' דבר וקרא ארץ מזריחה שמש ועד בואתה. במזמור זה, אלוהים מופיע כשופט ומגנה דת חיצונית גרידא, כמו גם את הידע המת של החוק ללא שמירה עליה. מכיוון שגם ישוע עתיד להופיע יום אחד בדרך זו, אבות הכנסייה רואים במזמור זה נבואה הנוגעת ליום הדין האחרון. 2 מציון יופי מושלם, יזרח אלוהים. מפסגת הר קדשו, סוג של כנסייה וירושלים השמימית, מופיע אלוהים בהדר הוד מלכותו (כריסוסטומוס). 3 אלוהינו בא ולא ישתוק. לפניו אש אוכלת, סביבו סערה משתוללת. 4 הוא קורא לשמים ממעל ולארץ לשפוט את עמו. מה שמסומן כאן במובן הקרוב של אלוהי ישראל, דהיינו שהוא ישמיע את קולו מראש ציון, ויופיע כשופט מפחיד, מתייחס לישוע המשיח, אשר יורד מציון השמימית, מוקף בהדר הוד מלכותו, לקול תרועת חצוצרות המלאכים, יקרא לכל בני האדם למשפט, כדי להפריד בין הטובים לרשעים (ירמוניה, אוגוסטינוס, קירילוס). 5 «"אספו לי את חמי, אשר כרתו לי ברית על זבחים".» מי ייתן ועם בריתו (שמות כ"ד, ח') יתאסף כעת יחד כדי לקבל את משפטיו ותורתו. אלה הנקראים מסומנים כנאמנים, כדי שיוכלו לחוות בושה מוצדקת בראותם שאינם ראויים לתואר זה (כריסוסטומוס). לדברי אחרים, דווקא אלה שקיימו בנאמנות את ברית ה' הם אלה שנקראים, בפסוק זה, להיות עדים ולמלא עם אלוהים את תפקידי השופטים. ו וַיִּקְרִיצוּ שָׁמַיִם צִדְקָתוֹ כִּי אֱלֹהִים יְשׁוּפּוֹן סֶלָה. ז "שְׁמַע עַמִּי וְאֶדְבַּר יִשְׂרָאֵל וָאוֹכֵר בְּךָ אֲנִי אֱלֹהִים אֱלֹהֶיךָ." 8 לא אשים אותך על זבחיך, כי עולותיך תמיד לפני. 9 לא אקח פר מביתך, ולא אקח עזים מדיריך. 10 כי לי כל חית היער, וכל אלפי בהמות בהרים. 11 כל עוף ההרים ידעתי, וכל רמש השדה תחת ידי. 12 אם הייתי רעב, לא אגיד לך, כי לי העולם וכל אשר בו. 13 האם בשר פרים אוכל? האם דם עזים אשתה? 14 זבח תודה לאלוהים, ולעליון שלם נדריך. במקום דתך החיצונית גרידא, במקום קורבנותיך המוקרבים ללא רגשות פנימיים, היית צריך, אילו הייתה לך הרצון לזכות בחסדיי, להציע לי את הכרת התודה של לב ישר, וליישם את ההחלטות הטובות שאליהן התחייבת בנדר (כריסוסטומוס, אוסביוס). 15 "וְקָרָא אֵלַי בְּיוֹם צָרָה אֶפְשַׁעְךָ וְתִכְבַדֵּנִי".» 16 ולרשע אמר אלוהים: "מה אתה אומר מצותיי ובריתי על שפתיך? 17 שונאי מוסר ומשליכים דברי מאחורך.". אבל למי שאינו מקדיש את עצמו לפולחן פנימי זה לאלוהים, ושמבלי לציית לתורה, היא רק בפיו, לצבוע זה אומר ה' וכו'. 18 "גנב תראה, חפצת בו ותתייעץ עם נואפים. 19 תיתן דרור לפיך לרעה, ולשונך זוממת מרמה. 20 על אחיך תשב ותדבר, על בן אמך תעלל דיבה. 21 אלה הדברים שעשית, ואני שתקתי. חשבת שאני כמוך, אבל אני אגער בך ואשים הכל מול עיניך."» 22 לָכֵן הִשְׁמוּרוּ, שׁוֹכְחֵי אֱלֹהִים, פן אקרע אתכם, ואין מי שיציל. "הו טובו הבלתי יתואר של אלוהים", קורא כריסוסטומוס הקדוש, "שלפני שהוא מבטא את המשפט האחרון, הוא מתיישב להזהיר אותנו לשקול היטב את האמת הנגלית לנו במזמור זה, דהיינו שמנהגים דתיים חיצוניים גרידא אינם מצדיקים אותנו בפני אלוהים אם לא נוסיף להם את הדת הפנימית של הלב.". 23 כל המקריב תודה כזבח יכבד אותי, ולמתכנן דרכו אראה את ישועת אלוהים.