ספר תהילים עם פירושים פסוק אחר פסוק

תהילים מס' 66

(תהילים מס' 65 בוולגטה)

1 למנצח המקהלה. שיר, מזמור. הריעו שמחה לאלוהים, כל הארץ. במובן נעלה יותר, מזמור זה הוא מזמור הודיה על הברכות שאנו חבים לישוע המשיח, ושהן... התחייה הוא החותם. המזמור הוא בדרך כלל שיר הודיה על גאולה, ולכן הנוצרי יכול בהחלט ליישם אותו על גאולתו. 2 שירו כבוד שמו, חגגו תהילותיו בגאווה. אמרו לאלוהים: "מה נפלאות מעשיך מפני כל יכולתך, אויביך מחמיאים לך.". מאחר שאויביך אינם יכולים להתנגד לך, הם ייכנעו לך, נכון, אך לא בכנות וברצון טוב; הם ייכנעו רק תחת לחץ, ורק באמצעות העמדת פנים. 4 ישתחווה כל הארץ לפניך, ישירו לך, ישירו לשמך." סלה. 5 בואו וראו מעשי אלוהים נורא הוא בתוכניותיו לבני אדם. ראוי להערצה במה שהוא עושה למען גברים. 6 הוא הפך את הים ליבשה, חצינו את הנהר ברגל, לכן שמחנו בו. רמיזה למעבר הפלאי של בני ישראל דרך ים סוף (שמות י"ד) ונהר הירדן (יהושע 3, 13 ואילך). שני האירועים היו דוגמה למעבר של נוצרים דרך מימי הטבילה, או דוגמה לטבילה, שבה הנוצרי מוותר על כל מה שרע, בדיוק כפי שבני ישראל, על ידי אירועים ניסיים אלה, ניצלו מסבל ועבדות מצרים (קורינתים א' י', 1). 7 בְּכֹחוֹ מָלֵךְ עוֹלָם עֵינָיו שׁוֹמְרוֹת גּוֹיִם אַל־יְקוּמוּ מֹרְדִים סֶלָה. כאילו יכלו להימלט מעונשיו, כי הוא רואה אותם ואת מעשיהם. 8 ברכו עמים את אלוהינו והודו לו! 9 שמר נפשנו ולא נתן לרגלינו להישמט. 10 כי אתה אלוהים בחנתנו, צחקקנו ככסף. 11 הובלת אותנו ברשת, הנחת משא על גבנו. 12 הולכת אנשים על ראשינו, עברנו באש ובמים, ואתה הוצאת אותנו למלא אותנו ברכות. אי אפשר לקבוע בוודאות לאילו סבל מתכוון כאן מחבר התהילים (10-12) של עם ישראל. נוצרים יכולים, בפסוקים אלה, להיזכר ברדיפות שהכנסייה וקדושיה, ובמיוחד המרטירים, נאלצו לסבול (ראו קורינתים ב' י"ב:6 ואילך), כמו גם את הסבל והניסיונות שכל נשמה נוצרית חייבת לעבור כדי להפוך כמו ישוע המשיח. 13 אני בא לביתך עם עולות, לשלם לך נדריי, 14 אשר הוציאו שפתיי, אשר דיבר פי ביום צרתי. 15 אני מקריב לך צאן משחים לעולה, עם עשן אילים, אני מקריב פר עם גדי. סלה. 16 בואו, שמעו, ואספר לכם, כל יראי אלהים, את אשר עשה לי. 17 אני צעקתי אליו בפי, ותהילתו על לשוני. 18 אם ראיתי חטא בלבי, לא היה ה' שומע אותי. עוון ליבי: חוסר כנות, צביעות וחטאים אחרים 19 וַיַּעֲמַע אֱלֹהִים אֱלֹהִים, הַקִּבֵּעַ לִקּוֹל תְּפִלִּתִּי. 20 בָּרוּךְ אֱלֹהִים, אֲשֶׁר לֹא מָנַע תְּפִלִּתִּי וְלֹא מָנַע חַסְדּוֹ מִמֶּנִּי.

תהילים מס' סז

(תהילים מס' 66 בוולגטה)

1 למנצח המקהלה. בכלי מיתר, מזמור. שיר. 2 יְחַנֵּן אֱלֹהִים וְבָרֶכְנָנוּ וְיָאִיר פָּנָיו אֵלֵינוּ. סֶלָה. 3 למען יִנוּדְעוּ דַּרְכֶּךָ בָּאָרֶץ, בְּכָל הַגּוֹיִם יְשׁוּעָתֶךָ. המצוות שנתת לנו לישועתנו, דתך. 4 יהללוך עמים, אלוהים, יהללוך כל עמים. 5 ישמחו וגלגו גויים, כי אתה שופט עמים בצדק, ומנהיג גויים על פני הארץ. סלה. 6 יהללוך עמים, אלוהים, יהללוך כל עמים. 7 הארץ נתנה את יבולתה, יברכנו אלוהים אלוהינו. לא רק את תוצרתו, המשמשת כמחיה לאנושות, אלא גם את זה שהעם מצפה לו (בראשית מ"ט, י'), המלך הגדול, בן האדם (הירונימוס הקדוש). אבות הכנסייה רואים את המזמור כולו כביטוי לכמיהה נלהבת לבואו של המשיח, שבו כל העמים היו אמורים למצוא את ישועתם, וכתוצאה מכך סיבה לשמחתם. 8 יברכנו אלוהים וכל קצוות הארץ יראו אותו.

תהילים מס' סח

(תהילים מס' ס"ז בוולגטה)

1 למנצח המקהלה, מזמור לדוד, שיר. מזמור זה הוא שיר ניצחון לאחר ניצחון בולט, והוא הושר לרגל חגיגת העברת הארון, לאחר... המלחמה, לשם נלקחה (ראה שמואל א' ד':4, 14, 18; תהילים מז:6), היא הוחזרה ברוב פאר (פסוקים 25-29), מלווה בשבויים (פסוק 19), להר ציון (פסוק 16). הרעיונות בהמנון מעורפל זה מתואמים כדלקמן. הזמר הקדוש מכיר ומבקש תחילה שכל אויביו ייעלמו לפני אלוהים (פסוקים 1-3); הוא מפציר בהם לשבח את אלוהים על כוחו (פסוקים 4-5), את האל הזה שהרעיף על עמו ברכות כה רבות (5-15), ושהואיל במיוחד לשכון בציון (16-19), לשם הוא חוזר בניצחון, מוביל את השבויים אחריו (פסוק 19): הוא ממשיך את קריאתו לשבח את אלוהים, אשר יציל אותם שוב בעתיד מכל אויביהם (20-24). הוא מתאר את ההדר שבו אלוהים, לאחר ניצחונו, מנצח את אויביו (25-28): הוא מתחנן בפניו להעניק לעמו אושר מתמשך ולגרום להם לנצח את הגויים האלילים (29-32), ומזמין את כל העמים לחגוג את הוד מלכותו של אלוהי ישראל. - על פי פרשנים קתולים, המסתמכים על סמכותו של פאולוס הקדוש (אפסים ד':8) והאבות הקדושים, נושא מזמור זה אינו רק ניצחון עם ישראל לאחר ניצחון כלשהו, אלא מעל לכל ניצחונו של ישוע המשיח על כל אויביו ועלייתו לשמיים. ואכן, המשורר הקדוש מתאר את ההווה בפירוט כה רב עד שהוא בו זמנית מנבא את העתיד. הנוצרי אשר בקריאת המזמורים חייב תמיד להשוות מוסדות יהודיים למוסדות נוצריים, יזכור אפוא, במקומות בהם אלוהים משבח, את ישוע המשיח, וייישם את הכתוב על שלטונו עלי אדמות ובשמים. 2 יְקוּם אֱלֹהִים וְיִפְצוּ אוֹיְבָיו וְנוֹסוּ שׁוֹנָיוֹ מִפְּנָיו. אלו היו המילים שתמיד נאמרו כאשר, בעת החלפת מחנה של בני ישראל, ארון הקודש נלקח והועבר ממקום למקום. (במדבר י', 35) הן ממוקמות כאן ביחס לניצחון שזה עתה הושג, ומשמעותן: כשם שאלוהים קם הפעם והעניק לנו ניצחון, כך גם יקום תמיד ויפזר את אויבינו. הנוצרי יתפלל לישוע המשיח שיהפוך את אויביו להדום רגליו. 3 כאשר עשן יגרש, כך יגרש אותם כאשר דונג נמס לפני האש; יאבדו רשעים לפני אלוהים. 4 אך צדיקים ישמחו ויהיו שמחים לפני אלוהים; ימלאו שמחה. 5 שירו לאלוהים, שירו שמו. הכינו דרך לרוכב בעננים; יהוה שמו, עלו בו. ישרו את הדרך לאלוהים אשר חוזר לציון על ארון הקודש. נוצרים: ישרו את הדרך לישוע המשיח; הכינו את לבכם דרך ה...עֲנָוָה ותשובה, כדי שיוכל להיכנס ולשכון שם. 6 אב ליתומים ושופט אלמנות, אלוהים במעון קדשו. 7 לשוממים אלוהים נותן בית; הוא משחרר שבויים ומשיבם לאושר; רק המורדים נשארים במדבר הבוער. אלוהים אוסף את בני ישראל בארץ שנתן להם. ישוע המשיח אוסף את עמו בכנסייתו, ויוצר חברות מושלמות עוד יותר, כמו מנזרים. הוא משחרר את השבויים, שובר את כבלי השטן והחטא (לוקס א'79); מורדים הם אלה שהולכים נגד רצון האל, הדייגים עקשנים, הישנים במוות, בקבר פשעיהם. 8 אֱלֹהִים, בְּצֵאתָךְ בְּרֹאשׁ עַמְךָ, בְּהַלַּכְתָּ בַּמִּדְבָּר סֶלַע. הזמר הקדוש, באפוסטרוף לאלוהים, מזכיר לו שבמהלך יציאת מצרים, הוא זכה באורח פלא לסלול את דרכם של בני ישראל, להכניס אותם לארץ המובטחת ולזכות בהם בניצחונות שהתהילה התפשטה למרחקים. 9 רעדה הארץ, השמים נמסו לפני אלוהים, סיני רעד לפני אלוהים אלוהי ישראל. אז גיליתם את עצמכם, הפגנתם את כוחכם והודכם באמצעות מופתים ואותות, ובמיוחד על ידי מתן תורתכם בסיני. (השווה שופטים ה':4-5). כאשר, ביום חג השבועות, כתב ישוע המשיח את תורתו על הלבבות באמצעות רוח הקודש, הוא עשה זאת על ידי עוררות סוג אחר של טלטלה; זה היה בעיקר באמצעות רגש פנימי, שהשפעתו הייתה תשובה ושינוי לב.  10 הורדת, אלוהים, מטר ברכות; נחלתך התרוקנה, רעננתה. נחלתך: העם אשר נחלתך (דברים ט', כט); ישוע המשיח נתן לנו את לחם השמים האמיתי בתורתו ובגופו המקסים. 11 שלוחיך נפלו שם חיות בטובך, אלוהים, אתה מכין את אכלם לאיילים. 12 ה' השמיע את דברו, נָשִׁים אלו שמכריזים על הניצחון הם קבוצה גדולה. ה' ייתן קול לנשים המבשרות חדשות טובות. הן היו זמרות שבדרך כלל הכריזו על ניצחונות (שמות טו:כ; שמואל א' יח:ו-ח). ניצחונו של ישוע המשיח יוכרז על ידי מבשרי האמונה החיות בבתולים.  13 "מלכי צבאות נוסים, נוסים, ויושבת הבית מחלקת שלל".« מלכי ארץ כנען רבי עוצמה היו כפופים לאהובי אלוהים, לעם ישראל. ישוע המשיח, אהוב האב, גורם למלכים להשתחוות לרגליו. כאשר המלכים יובסו, נשות הבית יחלקו את השלל. הכנסייה, כלתו של ישוע המשיח, היא מחלקת החסד שישוע המשיח זכה לנו, ואותן הוא לקח כמו שלל מהשטן ומהעולם. 14 כאשר שכבת בין דיר הצאן, כנפי יונה היו מכוסות כסף ונוצותיה נצצו בזוהר זהב. אז תזרחו בזוהר של כסף וזהב, כמו יונים שכנפיהן משקפות זהב וכסף, כלומר, תהיו עשירים מאוד. כאשר תינתן לכם, נוצרים, נחלתכם באור (קולוסים 1, 12), לאחר מכן לבשו את גלימות הניצחון הלבנות (אפוקליפסה 3, 4; 6, 11), תהיו כיונים לבנות, ועשירים בכל מיני חן. 15 כאשר פיזר שדי מלכים בארץ, ירד שלג על הסלמון. 16 הר אלהים, הר הבשן, הר פסגות, הר הבשן. מהר סלמון, הזמר הקדוש עובר להר ציון, שהיווה הוכחה מיוחדת לחסדו של אלוהים, בכך ששם שכן אלוהים. בציון, הנוצרי יבין את הכנסייה. 17 למה תביטו בקנאה, הרים גבהים, אל ההר אשר בחר אלהים לשבתו? כן ישכן שם יהוה לעד. הר אלוהים הוא הר גבוה מאוד; הרי הבשן, המפורסמים במרעתם העשירה, היו ממוקמים מעבר לירדן. 18 מרכבת אלהים אלפים על אלפים; יהוה מסיני בא מקדשו. כוחו המלחמתי של אלוהים, המלאכים אשר מקיפים את אלוהים (מלכים ב' ו', יז). דניאל ז'10). הזמר הקדוש מוסיף מימד חדש לתמונה שצייר את תפארת הר ציון; הוא מפנה את תשומת הלב לתפארת השמימית של החצר המקיפה את אלוהים בהר קדשו. אלפים על גבי אלפים: אינספור. 19 אתה עולה על הרמה, מוביל המון שבויים; אתה מקבל מתנות מאנשים. גם סוררים ישכנו על פני יהוה אלוהים. משמעות: האדון עולה להר זה עם ארון הברית. למרות שניתן ליישם קטע זה במובן המיידי לתהלוכת הניצחון של ארון הברית, הנביא בחר בביטויים שנכונים לחלוטין במשמעותם רק כאשר הם קשורים לעלייתו של ישוע המשיח, אשר, כפי שמספר לנו השליח פאולוס הקדוש (אפסים ד':8), ניבאה כאן. ישוע המשיח, אדוננו, עלה השמיימה לאחר שהשלים את עבודתו, והוביל עמו, כביכול, שבויים, בניצחונו, את אלה ששחרר משעבוד החטא והשטן, ומהשמיים הוא מחלק את חסדו, עד כדי כך שאפילו עובדי אלילים לא מאמינים הופכים למקומות משכן עבור אלוהים ורוחו.  20 ברוך ה', יום יְשָׂא עַלֵּנוּ, הוּא אֱלֹהִים מוֹשִיעָנוּ, סֶלָה. לאחר שדיבר על ברכות האל (5-19), הזמר הקדוש שוב מפציר בנו לשבח אותו. 21 אלוהים אלוהי ישועתנו, יהוה יהוה מציל ממוות. 22 כן, אלוהים ימחץ ראש אויביו, מצח שעיר ההולך בעול. 23 אמר יהוה, "אשובם מבשן, אשובם ממעמקי ים, 24 למען תטבל רגלך בדם ולשון כלביך תהיה חלקה מן האויבים". אקבץ את אויבי ישראל ממזרח וממערב, ויאבדנו בארץ כנען. ישוע המשיח מביא עונשים נוראים על אויביו (תהילים עברים ב':9; התגלות ב':27; י"ב:5; י"ט:15). 25 ראינו צעדיך אלהים צעדי אלהי מלכי אל המקדש. הזמר הקדוש מתאר כעת את צעדת האל המתקדמת לעבר הר ציון. 26 מלפנים הזמרים, אחר כך הנגנים, ובאמצע נערות מנגנות בתופים. 27 "ברכו את ה' בקהלות, אתם ממקור ישראל".« אתם צאצאי ישראל (של יעקב). ישעיהו מח, א. זהו קטע מהמנון הזמרים. 28 הנה בנימין הקטן מושל עליהם הנה שרי יהודה וחיילם שרי זבולון שרי נפתלי בנימין, הצעיר מבניו של יעקב. למרות שהיה הצעיר ביותר, בנימין היה הבכור. יתר על כן, חלק מירושלים ורוב בית המקדש היו ממוקמים במחוז בנימין (ראה דברים לג:יב). אלוהים בוחר את הקטן. ספר השירים הקדוש מזכיר רק כמה שבטים, כממלאי מקום של כולם. עלייתו של ישוע המשיח השמיימה, המוביל את כנסייתו אחריו, תהיה מלאת הוד והדר. הוא יאסוף משנים עשר שבטי ישראל את השייכים לו (אפוקליפסה 7, 4 ואילך). הקטן ביותר יהיה זה שייהנה מהמידה הגבוהה ביותר של חסד, וילך אחריו באופן מקרוב ביותר. 29 צוה, אלוהים, בכוחך; הַקִּים, אלוהים, אֲשֶׁר עָשִׂיתָ לָנוּ. חזק אלֹהִים, בַּעֲשִׂיתָ לָנוּ; השלם את אשר התחלת. 30 למקדשך, אשר על ירושלים, יקריבו מלכים מתנות. 31 איימו על חית הקנים, על עדר פרים עם עגלי עמים, למען ישתחוו בכסף. פזרו גויים חפצי מלחמה. תנינים (חיות קנים) משמשים כסמלים עבור המצרים (יחזקאל כט:ג, לב:ב). כפה על מצרים החזקה, השולטת בעולם, וכניע אותה לעמך. כפה על מצרים, על כל הנסיכים הערלים שבגויים, להביא לך שברי כסף כמנחה. 32 יבאו גדומים ממצרים, תמהר אתיופיה לפזר ידיה אל־אלוהים. מצרים ואתיופיה ייכנעו לאלוהים. שתי מדינות אלו היו אכן הראשונות בעולם הפגאני שאימצו את האמונה הנוצרית (ראו ישעיהו י"ט 19, צפניה ג' 10, מעשי השליחים ח' 39). 33 ממלכות ארץ, שירו לאלוהים, הללו את ה'. סלה. 34 שירו לנישא בשמים, שמים קדמונים. הנה, הוא משמיע את קולו, קולו העוצמתי. הוא אשר שוכן בשמים הגבוהים, אשר ברא בראשית. המשיח יגרום לרעם דברו, לבשורתו, להישמע דרך פי מטיפים של האמונה. 35 הכירו בגבורת אלוהים. הוד מלכותו על ישראל וכוחו בעננים. 36 מִמְקַדְשֶׁךָ אֱלֹהִים נוֹרָא אַתָּה. אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל נוֹתֵן עֹז וְעֹז לַעֲמוֹ. בָּרוּךְ הָאֱלֹהִים.

תהילים מס' 69

(תהילים מס' 68 בוולגטה)

1 למנצח המקהלה, כחבצלות, לדוד. במזמור זה, דוד הסובל, סוג של המושיע, מבטא את עצמו במונחים המתאימים בצורה מושלמת לישוע המשיח. השליחים עצמם, המתייחסים למזמור זה, וכל הכנסייה הקדומה, האמינו כי ישוע המשיח הוא שדיבר דרך פיו של דוד.  2 הוֹשִׁיעֵנִי אֱלֹהִים כִּי גָּעוּ מַיִם עַד נַפְשִׁי. אני בסכנה של מוצף, כלומר, הסבל שאני סובל יוביל אותי למוות. 3 שקועתי בבוץ עמוק, ואין מקום להניח את רגלי. נפלתי לתהום מימית, ונהרות יסופו אותי. 4 עייפתי מצעקת, גרוני בוער, עיניי מתכהות מכמיהה לאלוהי. על ידי כך שתחפשו כל הזמן עזרה (ראו תהילים עברים קי"ט:פ"ב; איכה ד':יז) 5 רבים הם משערות ראשי, שונאיי ללא סיבה, חזקים הם רוצים להשמידני, שהם, ללא סיבה, אויביי. הייתי צריך לשאת בעונש על חטאים שלא הייתי אשם בהם. השליח משתמש באותה שפה. קורינתים ב' ה' 21. עבורנו, אלוהים עשה את מי שלא ידע חטא לחטא (ראה רומים ח', 3). מה שלא גנבתי, עליי להחזיר. 6 אלוהים, אתה יודע את איוולתי וחטאיי לא נסתרים ממך.  אתה יודע, אלוהים, כמה אני אשם. ישוע המשיח היה ללא חטא באופן אישי; אך הוא לקח על עצמו את חטאי כל בני האדם. 7 אַל־יְבוּשׁוּ מִמְּנֵי קוֹיֶיךָ, יְהוָה יְהוָה צְבָאוֹת; אַל־יְבוּשׁוּ מִמְּנֵי מְדַרְשֶׁךָ, אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל. אל תניח לסבלותיי להיות סיבה לשערורייה עבור עובדיך, ואל תיתן להם לתפוס אותם ולהשתמש בהם כסיבה לנטוש אותי. (ראה ישעיהו נג, (מתי יא:25). הצלב הוא אבן נגף ליהודים וטיפשות לגויים. כמה מסכימים בקלות ללכת עם ישוע המשיח בדרך הפורחת של נחמה רוחנית, אך מסרבים ללכת אחריו בדרך הצלב. 8 כי למענך אני נושא חרפה, בושה מכסה פני. 9 זרה הייתי לאחי, נכרי לבני אמי. אפילו תלמידיי נטשו אותי והתכחשו לי. 10 כִּי קִנְאֵת בֵּיתֶךָ אכְלֶתִּי, וְחִדְפוֹת מַעֲלָפְצֶיךָ נִפְלוּ עָלַי. אלו שמעליבים אותך, שמעשיהם הם הוכחה לכך שאין להם כבוד אליך, גם מעליבים אותי, כי נקשרתי אליך (ראה יוחנן ב', 11. רומים 15, 3). 11 אני בוכה וצום, ואני לעג. 12 אני אלבש שק, ואני לעג. 13 יושבי השער מדברים עליי, ושותים משקה כבד משירים עליי. אנשים עצלנים הופכים אותי לנושא השיחה שלהם. 14 וְאֶתְפַּנֵּת תְּפִלִּתִּי אִלֵּיךָ יְהוָה בְּעֵת חֶנְצָה אֱלֹהִים כְּרַב טוֹבְךָ שָׁנִי כְּאֱמֶת יְשׁוּעָתֶךָ׃. יהי ישועתך לאמת עבורי. או: שמעני כְּעַל-יְדֵי ... נֶאֱמָנוּת שאתם מקיימים כדי לספק סיוע. 15 משכני מן הבוץ ואל אשקע בו עוד, אציל מאויבי וממים עמוקים. סכנות ממשמשות ובאות המאיימות עליי. ישוע המשיח בהחלט יכול היה להתפלל כך; כי אם היה כמו אלוהים, הוא היה בו זמנית גם אדם, וכתוצאה מכך חלק איתנו, למעט החטא, את כל חולשות טבענו, כגון הפחד מהסבל. 16 מי ייתן שגלים לא יציפו אותי שוב, מי ייתן והתהום לא תבלע אותי, מי ייתן והבור לא יסגור אותי. מי ייתן והקבר לא יחזיק אותי. ישוע המשיח ידע, בתפקידו כאלוהים, שהוא ישלים את עבודתו וינצח את המוות, הקבר והגיהנום; אף על פי כן, הוא לא נכשל לבקש את החסד הזה מאביו, משום שרצה, בתפקידו כאדם, לתת לנו דוגמה בתפילתו כבן. 17 שמעני ה' כי חן טובך פנה אלי ברחמיך הגדולים. 18 אל תסתר פניך מעבדך צר לי מהרה ענני. 19 קרב אל נפשי והציל אותה, הושיעני מאויבי. 20 אתה ידעת חרפתי, כלמתי וחרפתי, כל רודפי לפניך. 21 בושה שברה את לבי וחלי אני; אבקש רחמים אך לשווא; מנחמים ואין מוצא. 22 מרורים נותנים לי למאכל וחומץ לשתות לצמאוני. ראה מתי כ"ז:34, 48; יוחנן י"ט:29. 23 יהי שולחנם למלכודת להם, רשת בתוך מבטחו. מי ייתן ותורם ישתה מרה מרה, מזיקה ודוחה, כלומר, מי ייתן וגורלם יהיה מר (ירומינוס). פסוקים 23-30 אינם ביטוי של נדר או רצון לנקמה, אלא ניבוי העונשים שעתידים היו לפקוד את כל העם היהודי, אשר לא הצליח להכיר במשיח שלו ואף להמית אותו. במובן זה מתייחס אליהם פאולוס הקדוש באיגרת אל... רומים 119-10. ישוע המשיח ביטא את עצמו באותו אופן. מתי כ"ג: 37-39. יתר על כן, מילים אלה אינן סותרות את אופיו הסלחני והעדין של ישוע; שכן מנהיגי היהודים, שלא ידעו את חסד הביקור שנערך להם, היה צורך שהם, כמו כולם, ירגישו הדייגים קשוחים, השפעות נקמת הצדק האלוהי. 24 יתכהו עיניהם ולא יוכלו עוד לראות, ותרעידו מתניהם לנצח. זה קרה, כי הם אפילו לא מכירים בנבואות הברורות ביותר, המתייחסות לישוע המשיח (ראה קורינתים ב' ג' 14). 25 שפוך עליהם אפסך ואש חמתך תשפיע עליהם. 26 יהרס מעונם, אל תשב באוהליהם. קומפ. מתי כ"ד, 2. מערכה 1, 20. 27 כי את אשר מכה ירדפו, מספרים את סבלו של אשר פצעת. 28 הוסף עון על עוונם, ואל תיתן להם חלק בצדקתך. זוהי תוצאה של התקשות הלב שבה רבים מדי מתמידים (ראה רומים א' 24). 29 ימחו מספר החיים ולא יירשמו עם צדיקים. 30 אני עני וכאב; יהי עזרך, אלוהים, ירים אותי. 31 אודה שם אלוהים בשירים; אארומו בתודה. 32 ויחפצ בהם יהוה משור, מבן שור קרני ופרסה. שבחי האל בתוך עוֹנִי וסבל עדיף על קורבנות. 33 עניים ישמחו לראותו, ואתם מבקשי אלהים, לבבכם יחיה. 34 כי שומע ה'. העניים ולא בז לשבוייו. 35 יהללוהו שמים וארץ, ימים וכל אשר רועש בהם. 36 כי יושיע אלוהים את ציון ויבנה את ערי יהודה וישבו שם אנשים ויירשו אותם. ציון השמימית, הכנסייה. ערי האמונה החדשה יכולות להיקרא גם ערי יהודה, כלומר, ערי וידוי. 37 צאצאי עבדיו יירשוה ואוהבי שמו ישכנו בה.

תהילים מס' 70

(תהילים מס' 69 בוולגטה)

1 לַמְנַצֵּא הַמְזַהֵר, לָדוֹד. לִזְכָּר. מזמור זה כמעט זהה לתהילים עברים מ', מד ואילך. 2 אלוהים, מהר להצילני. יהוה, מהר לעזרני. 3 יבושה ויתבלמה מבקשי נפשי; יסובבו ויתבזו חפצי חרבתי. 4 יסובבו בבושת נפש האומרים "אהה!". 5 ישמחו ויגלו בך כל מבקשיך; יאמרו תמיד "תהילה לאלהים!" 6 כי אני עני ואביון; מהר אליי אלוהים! אתה עוזרי ומושיעתי; יהוה, אל תתעכב.