ספר תהילים עם פירושים פסוק אחר פסוק

תהילים מס' 76

(תהילים מס' 75 בוולגטה)

1 למנצח המקהלה. בכלי מיתר, מזמור לאסף, שיר. מספר יהודים קדומים, הגרסאות היווניות והלטיניות, מקשרים את המזמור לתבוסה שספג צבא אשור תחת סנחריב (מלכים ב' י"ט); אחרים, כמו... סנט אוגוסטין, לקחת ניצחון והודיה בנושא זה במובן כללי, ללא יישום זה. 2 נודע אלוהים ביהודה, גדול שמו בישראל. 3 משכנו בשלם, ומשכנו בציון. שלם (ירושלים) פירושו שלום (בראשית יד, יח) 4 שם ניפץ את ברקי הקשת, המגן, החרב וה המלחמה. סלה. אכן, כל המלחמות נגד העיר היו צריכות להסתיים שָׁלוֹם, ולו רק בגלל שמו (של מה שהוא כשלעצמו).  5 זִהְרַת בְּהַדְרָכֶם עַל־הָרִים מִשֶּׁמָּה תִּצְפֹּל עַל־טַרְפֶּךָ. כאשר ממעונך הנצחי שלחת לנו את עזרתך הנפלאה 6 הם הופשטו עירומים, הגיבורים טובי הלב הללו, הם נרדמו בשנתם, הם לא ידעו, כל הגברים האמיצים הללו, כיצד להשתמש בזרועותיהם. הלא מאמינים, הרשעים, נרדמו בשנת המוות (תהילים עברים י"ג:4) לאחר שהמלאך הכה אותם (מלכים ב' י"ט). 7 מגעירתך, אלוהי יעקב, מרכבה וסוס עמדו. 8 נורא אתה! מי יעמוד לפניך כשחרף אפסך? 9 מן השמים גזרת משפט, רעדה ארץ ותשתתק, 10 כאשר קם אלוהים לעשות משפט, להושיע את כל עניי ארץ. סלה. 11 כך יהפוך חמת אדם לכבוד, ושארית זעם. זעמו של האדם יהפוך לתפארתך כשתשחרר את עונשיך הסופיים. 12 נדרים וקיימם לה' אלהיך, למען יביאו כל אשר סביבו מתנות לאל הנורא. 13 הוא משפיל גאוות גיבורים; הוא ירא מלכי הארץ.

תהילים מס' 77

(תהילים מס' 76 בוולגטה)

1 לְעֶדְתּוּן מְזַמְרוֹן לְאַסף. ראה תהילים ד':39, 73. המזמור מכיל את קינותיה של נשמה אומללה שנשללה מכל נחמה, אך מתעוררת לחיים מזיכרון ברכות האל ומחייה תקווה חדשה. נוצרים יכולים להשתמש בו כתפילה בעתותיהם השממה. 2 קולי עלה אל אלוהים ואצעק. קולי עלה אל אלוהים למען ישמעני. 3 ביום צרתי בקשתי את ה', ידי נשואות בלילה לא הפסיק, נפשי מאנה כל נחמה. כי נפשי סירבה לכל נחמה אשר ביקשתי וכו'. 4 אזכור את האל ואנאח, אהרהר ורוחי נפלה. סלה. נזכרתי כמה נחמדה היא הייתה כלפיי פעם. 5 אתה מחזיק את עפעפי פקוחות, ובתדהמתי לא אוכל לדבר. 6 אז אחשוב על ימים עברו, על שנים לפני זמן רב. אל השנים של מאות שנים עברו. 7 אזכור שירי בלילה, אהרהר בלבי, ורוחי אומרת: 8 "האם ידחה ה' לנצח? האם לא יחנן עוד? 9 האם חדלה לנצח חסדו? האם נפל דבריו לדורות הבאים? 10 האם שכח אלהים את רחמיו? האם באף הסיר מחסדו?" סלה. 11 אאמר, "זה גורם צרותי: כי נשתנה ימין עליון." 12 אזכור את מעשי ה', כי זכרתי את נפלאותיך מעולם. הזמר הקדוש מתחזק בביטחון שלו בהתחשב בברכות שאלוהים חנן את עם ישראל, ברכות שהוא מגלה כאן, והוא מקווה. 13 אֶהְבֶּהֵר בְּכָל מַעֲשֶׂיךָ וָאֶהְדַּב בְּגְּבוֹרוֹתֶיךָ. 14 קְדֹשִׁים דְּרָכֶיךָ, אֱלֹהִים מִי כַּאֱלֹהִים אֱלֹהִים? 15 אַתָּה אֱלֹהִים עֹשֶׂה נִפְלָאוֹת, בְּגוֹיִם הַפְגִּיעַתָּ כֹחַךְ. 16 בּזְרוֹעַךְ פַּדְתָּ אֶת עַמְךָ, צְרַעַל יַעֲקֹב וְיוֹסֵף. סֶלָה. יוסף מוצב כאן כמנהיג שבטי משום שהוא מספק מזון לבני ישראל במצרים לזמן מה. 17 ראו אותך מים, ראו אותך מים ורעדו, תהומות רעדו. רמיזה לחציית ים סוף (ראה תהילים, עברים קי"ד-קי"ט, שמות י"ד) 18 עננים שפכו את מימיהם, שמיים השמיעו את קולם, וחיציך עפו לכל עבר. 19 רעמך הדהד בסערה, ברק האירו תבל, ארץ רעדה ורעדה. 20 ים היה נתיבך, מים רבים דרכך, ועקבותיך לא ייראו. הים נקרע לשניים, ולאחר המעבר הוא נסגר שוב. 21 כצאן הנהגת את עמך ביד משה ואהרן. לכן, כמו עדר, אכניע להדרכתך; וב שִׂמְחָה וּבְצָרָה, בְּאוֹר וְבַחֲשֶׁךָ אֶחְסַפֵּחַ.

תהילים מס' 78

(תהילים מס' 77 בוולגטה)

א מִזְמוֹר לַאסף. שמע עמי לתורתי, האזינו לדברי פי. מזמור זה מספר כיצד אלוהים הוביל את עם ישראל אל דוד; ומטרתו העיקרית של מחבר המזמור בציור תמונה זו הייתה להזהיר את בני ישראל מפני מרד אבותיהם, ולאסוף אותם תחת דוד מלכם. 2 אפתח פי לדבר נבואות אגדיר סתרות קדם. אספר את תולדות עם האלוהים מראשיתו. היסטוריה זו נקראת "התעלומות" משום שהיא מכילה את ברית החסד המצופה בדמויות; כי, כפי שאומר פאולוס הקדוש (קורינתים א' י':11), כל מה שקרה ליהודים בדמויות נכתב להדרכתנו ומכיל בתוכו, להדרכתנו, את רוח התורה הנוצרית. השוו בין מתי י"ג:35 לעברים ח':5. 3 אשר שמענו, אשר למדנו, אשר סיפרו לנו אבותינו, 4 לא נסתיר מבניהם, כי לדור הבא נספר את תהילת ה' ואת כוחו ואת נפלאותיו אשר עשה. ה וַיְקַם מִשְׁפָּט לַיעקֹב וְחֻקָּה לַיִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר צִוָּה אֲבוֹתֵינוּ לַלְּמַד בָּנָיהם., כלל אחד: עדות חוכמתו ואהבתו, דהיינו החוק. 6 למען ידעו אותם לדורות הבאים, לילדים שייוולדו ולגדלו, למען יספרו אותם לבניהם. 7 למען ישימו את בטחתם באלוהים, לא ישכחו את מעשי אלוהים, אלא ישמרו את מצותיו, 8 ולא יהיו כאבותיהם, דור עקשן ומרד, לב הפכפך, אשר רוחו אינה נאמנה לאלוהים. גזע שלבו לא פנה אל אלוהים בפשטות, ושלא נשאר קשור אליו איתן. 9 בני אפרים, קשתים מומחים, הפנו עורף ביום מלחמה, אבותינו, שכה בוגדים ומורדים באלוהים, היו כמו בני אפרים אשר לעתים קרובות (שופטים י"ב:1 ואילך, מלכים א' י"ב:13-16), למרות שהיו מצוידים היטב, הפנו בפחדנים עורף לאלוהים. המלחמה. 10 לא שמרו את ברית אלוהים, סירבו ללכת בתורתו, 11 שכחו את גדלותיו ואת נפלאותיו אשר הראה להם. 12 לפני אבותיהם עשה נפלאות בארץ מצרים בשדות תניס. תניס, עיר ששימשה כמקום מגורים למלכי מצרים (במדבר י"ג:כ"ג. ישעיהו י"ט:יא, י"ג). 13 פתח ים למעברם, עצר את המים, עמדו כערימה. 14 הוביל אותם ביום בענן, וכל הלילה באש זוהרת. ראה שמות י"ג:21-22. 15 בקע סלעים במדבר והשקה מים כנחלים שופעים. 16 מן הסלע פתח נחלים ומים זרמו בנחלים. ראה שמות י"ז:ו, ד'. במדבר כ':ח'. 17 אך הם הוסיפו לחטוא לו, למרוד בעליון במדבר. 18 הם ניסו את אלהים בלבם ובקשו אוכל כרצונם. לא בשביל הגוף שלהם, אלא כדי להרגיע אותם. רָעָב, אלא לסיפוק תשוקות חושניות, של תאוות הנפש (ראה שמות ט"ז:ג. במדבר יא:ד-ו). 19 הם דיברו נגד אלוהים ואמרו: "האם אלוהים יערוך שולחן במדבר? 20 "הנה הכה את הסלע ומים נפצו ונחלים זרמו. האם גם יוכל לתת לנו לחם ולספק בשר לעמו?"» 21 שמע יהוה וַיַּאֲנָף, אֵשׁ תַּקָּר בְּיַעֲקֹב, וַיַּעֲלֵי יִשְׂרָאֵל גָּה., חרון אפו של אלוהים נמצא בתוכנו, במצפוננו שהוא קולו של אלוהים, והוא קם נגדנו כשאנו עושים רע. 22 כי לא האמינו באלוהים ולא קיוו לעזרתו. 23 אך ציווה לעננים ממעל ופתח שערי שמים, 24 והמטיר עליהם מן להאכיל אותם ונתן להם תבואה מן השמים. למרות חוסר אמונתם, הוא לא חדל להפיל מן מן השמים (שמות ט"ז, ג' ואילך). 25 כל אחד אכלה לחם גיבורים שלח להם מזון בשפע. החזקים הם המלאכים, וכן תהילים עברים ק"ג:כ' (ראה חוכמה ט"ז:כ'). המן נקרא לחם מלאכים, לחם שמים, כסמל לסקרמנט המקסים של המזבח (יוחנן ו', 31. 49. 50. קורינתים א' י':3).  26 ינשב רוח מזרחית בשמים, ובעוצמתו הביא רוח דרומית. 27 המטיר עליהם בשר כעפר ועופות כנף כחול ים. 28 הנפיל אותם בתוך מחנהם, סביב אוהליהם. 29 אכלו וישבעו. אלוהים נתן להם את חשקם. 30 בטרם השביעו את רעבונם והאוכל עוד בפיהם, 31 עלה עליהם אף אלוהים. הוא הכה את השבעים שבהם, ואת בחורי ישראל הכה. המנהיגים ואלה שהיו בעלי הכוח, אשר, על פי כל הנראה, היו הראשונים שגילו תשוקה לבשר ודם. 32 אחרי כל זאת, חטאו שוב ולא האמינו בנפלאותיו. 33 ויטא את ימיהם כרוח, ואת שנותיהם באבד פתע. 34 כי הכה אותם, בקשוהו, ישובו, להוטים למצוא את אלהים, 35 וזכרו כי אלהים צורם ואל עליון מושיעם. 36 וירמוהו בדבריהם, ולשונם שיקרה לו; 37 לא היה לבם נאמן אליו, לא היו נאמנים בבריתו. 38 כי רחום הוא וסולח חטאים ולא ישמיד; לעתים קרובות עצרה את אפו ולא שחרר את כל חמתו. 39 וזכר כי בשר היו, נשימה חולפת ולא שב. 40 כמה פעמים מרדו בו במדבר, כעסוהו במדבר. 41 עוד ניסו את אלהים ולהרגיז את קדוש ישראל. 42 לא זכרו עוד את כוחו, את היום שבו הציל אותם מצורר, מכוחו, אשר הפגין במעשיו עד היום וכו'. 43 אשר הראה את פלאיו במצרים, נפלאותיו בשדות תניס. 44 הפך את נהרותיהם לדם, ולא יכלו לשתות מנחליהם. המצרים 45 שלח ביניהם יתוש ויאכל אותם וצפרדע ויהרגם. 46 נתן את יבולם לארבה ואת פרי עמלם לנחיליו. 47 השמיד את גפניהם בברד ואת עצי השקמה שלהם בברד. 48 נטש את בהמתם לברד ואת עדריהם לברקים. 49 הוא הוציא עליהם אש אפו, זעמו, זעמו ומצוקה, צבא שלם של מלאכי רעות. 50 נתן דרור לאפו; לא הציל את נפשם ממוות, אלא מסר את נפשם לאבדון. 51 הכה כל בכור במצרים, בכורי חיל באוהלי חם. מצרים נקראת, בשפה הקופטית, שמי, על שם חם, אבי המצרים הראשון. 52 כצאן הוביל את עמו, כעדר במדבר הוביל אותם. 53 לבטח הוביל אותם, ולא יראו, והים בלע את אויביהם. 54 הביא אותם אל גבול קדשו, אל ההר אשר כבש ימינו. בארץ המובטחת, המכונה הר בשל מיקומה. ראה שמות טו:יז; דברים ג:כה; ולגבי ציון (תהילים עו:ג). 55 הוא גירש את הגויים מפניהם, ויתן להם בגורל את נחלתם, ויושיב את שבטי ישראל באוהליהם. 56 הם עוד ניסו ויחרפו את אלוהים העליון ולא שמרו את משפטיו. 57 הם סרו ויפרו כאבותיהם, הם סרו כקשת מרמה. קשת מטעה, שאינה מיושרת, רופפת (ראה הושע, ז, טז). 58 הכעיסוהו בבמותיהם, עוררו את קינאתו באליליהם. הבמות שבהן הקימו מזבחות לאלילים (מלכים א' ג', ב'). אלוהים הוא אל קנאי. כשם שבעל קנאי וחסר טוב לב (משלי ו', כד), כך גם אלוהים חש קנאה (שמות כ', 5) כאשר יראה את בגידת עמו, אשר לו היה מאורס (הושע ב', יט). 59 וַיַּשְׁמַע אֱלֹהִים וַיְחַרֵּס וַיְחַרֵּשׁ מִיִשְׂרָאֵל גָּדוֹל. 60 וְבָז אֶת־מְשָׁכֶם שִׁילָה, אֶת־הַאֹהֶל שֶׁבָּתוֹ בֵּין־הָאָדָם. מכיוון שהעם גילה את עצמו כמי שלא ציית לאלוהים וזנח את אלוהים, אלוהים חדל להיות נוכח על ארון הקודש בשילה, שם הוקם במקור המשכן הקדוש (יהושע 18, 4. מלכים א' א', ג'), אשר הייתה הסיבה לכך שהארון הקדוש עלול להפוך לטרף לאויבים (שמואל א' ד', 17). 61 מסר את כוחו לשבי ואת הוד מלכותו בידי אויב. כוחם ותפארתם של בני ישראל היו ארון הברית (מלכים א' ד' כא; תהילים עברים קל"ב 8). 62 נטש את עמו לחרב ומרד בנחלתם. 63 אש אכלה את בחוריו, ובתמותיו לא שמעו את שירת החתונה. האש של המלחמה. 64 כוהניו נפלו בחרב, ואלמנותיו לא התאבלו. 65 ה' התעורר כאדם ישן, כגיבור יין מובס. במהלך המכשולים והאסונות הללו, נדמה היה שהאדון ישן. לאחר שעברו, ועמו נענש, הוא התעורר, אם אפשר לומר כך, ואסף את כוחותיו כגיבור עם התעוררותו, כאשר שכרות גרמה לו להירדם. כתבי הקודש מדברים אלינו בצורה אנושית. וכמו שהאדון הופיע על פני האדמה בכל חולשתו האנושית, כך גם הוא הסווה את מחשבותיו בדרך זו. עוֹנִי וחולשתה של השפה האנושית. 66 הכה את אויביו מאחור, והביא עליהם חרפה נצחית. 67 אבל הוא תיעב את אהל יוסף ודחה את שבט אפרים. הוא לא רצה שהמשכן הקדוש יישאר בשילה, בחלקו של אפרים בן יוסף, כעונש על בגידת שבט זה. 68 בחר בשבט יהודה, בהר ציון אשר אהב. 69 ויבן כמרומי שמים מקדשו, כארץ אשר יסד לעולם. מחבר התהילים יכול היה לומר שהארץ והמקדש שאלוהים הקים שם נקבעו לנצח, משום שהם היו סמלים לכנסייה ולמלכות אלוהים שבשמיים. 70 ויבחר בדוד עבדו ויקח אותו מן המכלאות; 71 מרעיית הכבשים הביא אותו לרעות את יעקב עמו ואת ישראל נחלתו. 72 וינהגם דוד בישר לבב וינהגם ביד ערמומית. כשאנו מהרהרים במזמור זה, נראה שהמשורר הקדוש לא התכוון אך ורק לספר את תולדות התנהגותם של בני ישראל: קוראיו כבר הכירו היסטוריה זו; אלא, נראה, מכיוון שהוא מדבר על משלים, להעביר את התורות המסתוריות החבויות מתחת לפני השטח של ההיסטוריה. סביר להניח שכוונתו הייתה ללמד את כל בני ישראל לראות בגורלות ובהתנהגות של העם כולו את סיפור חייו של כל אדם, וליישר את מעשיהם בהתאם. ואכן, כשם שעם ישראל ניצל, באמצעות משה רבנו, ממצרים, מארץ העבדות, והובא לארץ המובטחת, כך גם מי ששומע במעמקי ליבו את קול אלוהים הקורא לו, נמשך מארץ העבדות והחטא, בתנאי שהוא מקיים את תורתו, ובלב מדבר החיים, אינו כופר באלוהים. הוא ניזון ומודרך, כמו ישראל בכל דרכיו, ומובא אל המולדת, שם, תחת הדרכתו השלווה של דוד השמימי, הוא נהנה ממנוחת נצח.

תהילים מס' 79

(תהילים מס' 78 בוולגטה)

מזמור א' לאסף. אלוהים, גויים פשטו על נחלתך, טמאו היכל קדשך, עשו את ירושלים לגדה. נוצרים יכולים להשתמש במזמור זה כתפילה בזמנים שבהם הכנסייה נמצאת בסכנה. 2 גופות עבדיך נתנו למאכל לעוף השמים, ובשר חסידיך לחיית הארץ. 3 דמם שפכו כמים סביב ירושלים, ואין יקברם. 4 היינו לחרפה לשכנינו, ללעג וללעג לסובבים אותנו. 5 עד מתי, ה', תאנף לנצח? האם יבקע כאש אפו? 6 שפוך חמתך על הגויים אשר לא מכירים אותך, על הממלכות אשר לא קראו בשמך. 7 כי טרפו את יעקב וחרבו את משכנו. 8 אל תזכור עוד את עוונות אבותינו עלינו. מהרה יבוא רחמיך לקראתנו, כי שלמה עונינו. 9 עזור לנו, אלוהי ישועתנו, לכבוד שמך. הציל אותנו וסלח לחטאינו למען שמך. 10 למה יאמרו הגויים, "איה אלוהיהם?" יִוְדַע בְּגוֹיִם, לנגד עינינו, נקמתך על דם עבדיך כאשר יישפך. 11 יעלו אליך אנחות אסירים. כגדול זרועך הושיע את הנידונים. 12 הדף שבע פעמים על לב שכנינו את העלבונות אשר עשו עליך, ה'. 13 ואנחנו, עמך, צאן מרעייך, ניתן לך כבוד לנצח; מדור לדור נספר תהילתך.

תהילים עברי מס' פ

(תהילים מס' 79 בוולגטה)

1 למנצח המקהלה, כְּשׁוּשׁוֹנְנֵי הָעֵדוּת, מִזְמוֹר לַאסף. נוצרי יכול להשתמש במזמור זה כתפילה כדי להתחנן לאלוהים שיגן על הכנסייה הקתולית. 2 רועה ישראל, האזן, מוביל את יוסף כצאן, יושב על הכרובים, הופיע בהדר. יוסף, אהוב יעקב, מוצב כאן עבור כל אחיו, עבור כל בני ישראל (ראה תהילים עברים ע"ז:ט"ז; פא:ו). 3 לפני אפרים ובנימין ומנשה, עורר את כוחך ובוא לעזרתנו. שלושת השבטים המוזכרים כאן חנו קרוב ביותר לארון הקודש וצעדו מיד אחריו (ראה במדבר ב', י"ח ולאחר מכן י', כא-כ"ד). 4 אלוהים, השב אותנו, יאר פניך עלינו ונושע. 5 יהוה אלוהי צבאות, עד מתי תאנף בתפילת עמך? 6 האכלתם לחם דמעה, השקתם דמעות בשפע. 7 העשית אותנו לריב לשכנינו, ואויבינו ילעגו לנו.פלסטין הייתה לעתים קרובות סלע מחלוקת בין המצרים לאשורים. 8 אלוהי צבאות, השב אותנו, יאר פניך עלינו ונושע. 9 הוצאת גפן ממצרים, גרשת גויים ונטעתה. השם גפן ניתן כאן, כמו גם במספר מקומות אחרים (ישעיהו ה':2, ירמיהו ב':21, יחזקאל י"ז:6), לעם ישראל, כמעין סוג של ישוע המשיח, המכנה את עצמו הגפן. 10 נתת לו מקום, הוא השתיל את שרשיו ומילא את הארץ. לפני שהעברים קידמו את עמוד האש והענן, כמלאך הברית, אלוהי הגאולה. מלאכי ג', 1. תיאור התפשטות עם ישראל לארץ כנען (11, 12), אשר ייצגה את התפשטות הכנסייה הנוצרית. יא צִלוֹ כִּסֶה הָרִים וְעַנְפָיו אֶרְזֵי אֱלֹהִים, כלומר: העצים הגבוהים ביותר. 12 עַד הַיָּם פָּרַשׁ עֲנָפָיו, וְעַד הַנָּהָר נֶצְרָיו. הים התיכון. נהר הפרת, אשר עד חופיו השתרעה ממלכת ישראל בשיא היקפה (דברי הימים ב' ט', 26). 13 למה שבצת את חומותיה, וכל עוברי אורח יחריבו אותה? מדוע שללתם מעם ישראל את הגנתו, כך שנשללו ממנו רכושם היקר ביותר, חירותו וקיום דתו? הגנת העם מורכבת ממנהיגים אדוקים, נאמנים ומסורים, ומרועים ומורים קנאים. כאשר אלוהים מאפשר להגנה זו להיכשל, אז האויב מתפשט בקרב העם וגוזל ממנו את כל רכושם היקר ביותר. 14 חזיר היער טורף אותו וחיות השדה מרעה אותו. נבוכדנצר, אם נקשר את הסיפור הכלול במזמור לכיבוש ירושלים על ידי הכשדים. 15 אלוהי צבאות, שוב, הבט מן השמים וראה, התבונן בגפן הזאת. 16 הגן על אשר נטעה ימינך ועל הבן אשר בחרת. השליכו עיניכם אל עמכם, אשר מסומנים כך (הושע יא:א) כסוג של ישוע המשיח, בן האדם. אכן, זוהי התחושה הרווחת בקרב היהודים הקדמונים ואבות הכנסייה שישוע המשיח נכנס, יחד עם העם היהודי, לנושא המזמור. 17 באש נשרפה, נכרתה, מפני פניך המאיימים, כולם אובדים. 18 תִּהְיֶה יָדְךָ עַל אִישׁ יְמִינֶךָ, עַל בֶּן־אָדָם אֲשֶׁר־בְחַרְתָּ לָךְ. העם נקרא כך משום שאלוהים נשבע להם בימינו; או משום שהוביל אותם בימינו; או משום שמכל העמים הם היו הקרובים אליו ביותר; אך מעל לכל משום שהם היו סמל לבן האלוהים, היושב לימין אביו (תהילים עברים קי, זכריה א' יג, ז). 19 ולא נסור ממך עוד. השב נפשנו, ונקרא בשמך. 20 יהוה אלוהי צבאות, השב אותנו. יאר פניך עלינו, וניצלנו.