ספר תהילים עם פירושים פסוק אחר פסוק

תהילים מס' 86

(תהילים מס' 85 בוולגטה)

1 תפילת דוד. האזן יהוה וענהני כי עני ואביון אנכי. ככל הנראה, דוד פנה את התפילה הכלולה במזמור זה לאלוהים כאשר נרדף על ידי שאול. נוצרים יכולים להתפלל תפילה זו כדי לקבל עזרה מפני פיתויים והתקפות מצד אויבים פנימיים וחיצוניים כאחד. 2 שמור נפשי כי צדיק אנכי הושע עבדך אלוהי הבוטח בך. אדוק פירושו שאני מקודש לך, אני שייך לך. 3 רחמני ה' כי אליך צועק כל היום. 4 שמחני נפש עבדך כי אליך ה' אשא נפשי. 5 כי טוב וחנון אתה ה' ורחום לכל קוראיך. 6 האזן ה' לתפילתי שמע בקול תחנוני. 7 ביום צרתי אקרא אליך ותענני. 8 אין כמוך באלוהים ה' אין כמוך למעשיך. 9 כל הגויים שעשית יבואו וישתחוו לפניך ה' ויכבדו את שמך. 10 כי גדול אתה ועושה נפלאות אתה לבדך אלוהים. 11 למדני ה' דרכיך ואלך באמתך קשר את ליבי ביראת שמך. 12 אודה לך ה' אלוהי בכל לבי ואכבד את שמך לעד. 13 כי גדולה חסדתך אלי; ממצולות שאול הצלתני. 14 אלוהים, גאוות קמו עלי, קבוצת אלימים מבקשת את חיי, מבלי לבך. 15 ואתה ה' אל רחום וחנון, ארך אפיים, רב חסד ואמת. 16 פנה אליי ורחמני; תן כוחך לעבדך והושיע את בן שפחתך. כוחך: הכוח הרוחני המביא ניצחון. בן עבדך: זה שהוא כמו עבדך מלידה. 17 הַרְאֶה טוֹבְךָ לְעָלַי, לְמַעַן יְרָאוּ אוֹיְבַשׁוּ וְיִבְּשׁוּ, כִּי אַתָּה ה' עוֹזְרִי וְנַחֲמֵנִי. אנא תן לי את החסד לתת לדברים להסתדר טוב בשבילי.

תהילים מס' פז

(תהילים מס' 86 בוולגטה)

א מזמור לבני קרח שיר יסדנו על הרי קודש. מזמור זה מכיל את הנבואה שיום אחד ציון תהיה מרכז הדת שתתפשט ברחבי העולם. בירושלים, שם השלים ישוע המשיח את קורבנו, נוסדה הכנסייה. ירושלים נבנתה על שלושה הרים; היסודות הרוחניים של הכנסייה הם השליחים ויורשיהם (ראה אפסים ב', 20). 2 יהוה אהב שערי ציון מכל משכנות יעקב. ה' אוהב את עיר ציון, שממנה צריכה לנבוע הכנסייה, יותר מאשר את שאר בתי יעקב, המרכיבים את בית הכנסת. הכנסייה היא כמו עיר מבוצרת, בלתי מנוצחת, נצחית; בית הכנסת, כמו צריף שברירי וחולף. 3 נִדְבָרִים נֶאֱמַרְתָּ עָלֶיךָ, עִיר אֱלֹהִים, סֶלָה. דברים מפוארים ומכובדים ניבאו עליך (ראה את מה שקורה בהמשך ואת טובית י"ג:13-17. התגלות כא:9 ואילך). 4 "בין יודעיי אקרא רחב ובבל הנה פלשתים וצור עם כושי כי שם נולדו".« אבקר (זה אלוהים מדבר) במצרים ובבבל, כלומר בכל העמים (שני העמים ששלטו אז בעולם בכוחם נועדו לייצג את כדור הארץ בכלל), בחסדי, כדי שיתנצרו ויכירו אותי, שאני האל האמיתי והדת האמיתית. אפילו העמים הרחוקים והעוינים ביותר יתקבלו בציון החדשה, הכנסייה. 5 וְיֹאמַר עַל צִיּוֹן: זֶה וְהַזֶּה נוֹלְדוּ שָׁם; הוּא הַעֲלִיּוֹן יְסַדָּהָ. כל בני האדם נולדים בציון לחיים חדשים. ו יִרְשׁוּב יְהוָה בְּפִגְרֵי עַמִּים: "זֶה נוֹלַד שָׁם", סֶלַע. ה' יְסַפֵּר (יכתוב) את היילודים האלה בספר, שם יירשמו העמים והנסיכים שיקבלו אזרחות בעירו החדשה. 7 וַיֹּאמְרוּ זְמָרִים וּמַשְׂחָקִים כָּל-מוֹצָאוֹתַי בְּךָ.« כְּזֹרִים שֶׁמִּשְׂמְלִים שֶׁל אֱלֹהִים, כֻּלָּם יֹאמְרוּ: כָּל-שְׁמוֹרִי וְעֹצִי בְּךָ, בְּגַבְךָ.

תהילים מס' 88

(תהילים מס' פז בוולגטה)

א שירים, מזמור לבני קרח. למנצח המקהלה. לשיר בקול עצוב. מזמור להימן העזרחי. זמר בשם הימן מוזכר בדברי הימים א' ט"ו 19. 2 יהוה אלוהי ישעי, כי אצעוק אליך בלילה, 3 תבוא תפילתי לפניך; האזן לתחנוני 4 כי מלאה צרות נפשי וחיי קרובים לשאול.לעולם הבא, למוות. הנוצרי הנמצא בעיצומו של סבל יישם מילים אלה על מצב נשמתו. 5 אני נחשב בין היורדים לבור, הייתי כאדם בסוף כוחו. 6 אני כנטוש בין המתים, כגופות המוטלות בקבר, אשר אינך זוכר עוד ואשר נלקחו מידך. 7 השלכתני אל בור, אל חושך, אל מצולות. תמונה של הסבל הקיצוני ביותר. 8 כבד חמתך עלי; בכל גליך תצף אותי. סלה. 9 לקחת את רעיי ממני; הפכת אותי לאימה להם; כלוא אני, לא אוכל להימלט. 10 עיני כלו מיגון. אקרא לך כל היום, ה', אשלח ידי אליך. יא הַתַּעֲשׂוֹת נֵס לְמֵתִים, אוֹ יִקָּמוּ אֲשֶׁר יִהְדַּלְּךָ, סֶלָה. האם יהיה זה אפשרי לאחר המוות, על פי חוקי הטבע, על פי מהלך השגחתך הרגיל, לקום לתחייה, כך שאם אמות, אוכל לחזור לחיים ולשבח אותך שוב, דבר שאיני יכול לעשות בקבר? (ראה תהילים ו', ו'). הנוצרי, בסבלו, יזכור כאן (פסוקים יא-יג') את נטישת הרוח, שבמהלכה נפסקות שבחי האל, ומהן רק אלוהים יכול להציל. 12 הַגִּידוּ בְּשְׁאֵל חַסְדֶּךָ, וְאֱמוּנְתֶךָ בְּתוֹהוֹם? 13 הַגִּידוּעוּ נִפְלָאוֹתֶיךָ בָּאָרֶץ חֹשֶׁךָ, צִדְקֶךָ בָּאָרֶץ שִׁכְחָה? 14 וְאֶנְכִי יְהוָה אֶצְעַק לְפָנֶיךָ בָּאָה בַּבֹּקֶר. 15 מַדּוּעַ יְהוָה תַּדְחִי נַפְשִׁי וּסְתִיר פָּנֶיךָ מִמֶּנִּי? 16 מֵנְעוּרִי הִתְעַנִּי וְקָרַב לַמָּוֶת, מִמַּשְׁקָל פְּחִידֶיךָ לֹא אֶדְעִי מַה אֶעֱשֶׂה. אני נושא את משקל זעמך, ואני מדוכא. 17 חמתך שטפה אותי, אימתיך הציפה אותי. 18 כמים שוצפים הם מקיפים אותי כל היום, כולם צרים עליי. 19 לקחת את חבריי ואת אהוביי, חבריי הם חושך השבר.

תהילים עברי מס' 89

(תהילים מס' 88 בוולגטה)

1 שיר לאיתן העזרחי. שני איתנים מוזכרים, אחד בדברי הימים א' ב':6, 8, ואחר במלכים א' ד':31; אך לא נראה שאף אחד מהם הוא מחבר המזמור. ואכן, מכיוון שהשירן הקדוש חי בתקופה שבה בית דוד נפל להידרדרות (פסוקים 39-46), מה שמוביל אותו לבקש מאלוהים לבנות מחדש את הבית הזה, בהתאם להבטחות שנתן (ב':5, 20-38), נראה שהמזמור חובר בתקופות המצערות שקדמו לגלות בבל, וזמן קצר לפני אותה גלות. הנוצרי יכול להרהר בחורבן הפוקד את כרם ה' ולבקש מאלוהים לזכות, כפי שהבטיח, לפאר את מלכותו עלי אדמות. 2 אשיר לעד את טוב ה'; לדור ודור פי יודיע נאמנותך. נאמנותך בקיום הבטחותיך. 3 כי אני אומר: חֶסֶד בניין נצחי הוא; בשמים כוננת אמוןך. רַחֲמִים יבנה לנצח; חסדך ואמתך יהיו כשמים כבנו. 4 "כרתי ברית עם בחירי, נשבעתי לדוד עבדי השבועה הזאת:ראה שמואל ב' ז':12-13. 5 אני חפץ להקים את זרעך לנצח, להכשיר את כסך לדורות." סלע 6 השמים ישבחו נפלאותיך ה' ואמתך בקהל קדושים. השמים: הרוחות השמימיות (איוב ה:1, ט"ו:15; זכריה יד:5). 7 כי מי בשמים יתווה ליהוה? מי כה' בבני אלהים? 8 ירא אלוהים מאוד בקהל קדשים; ירא הוא מכל סביביו. יהוה אלוהי צבאות, מי כמוך? אתה גבור יהוה, ואמתך סובבת אותך. נאמנותך סביבך; כל דבר סביבך מעיד על נאמנותך. 10 אתה מכניע גאון ים, כשיעלו גליו, אתה מרגיע אותם. 11 אתה ריסקת רחב כגופה, פיזרת אויביך בכוח זרועך. פצעתם את רבב, דבר שעלול להיות לו השלכות על מצרים או על פרעה, מלך המדינה שלה. 12 לך השמים ולך גם הארץ, העולם וכל אשר בו; אתה יסדנו. 13 אתה בראת צפון ודרום, תבור וחרמון יחרדו משמך. אתה גם בראת את המערב והמזרח, ולכן הם מפרסמים את שמך. שני ההרים הללו, הראשון ממוקם במערב, השני ממזרח לפלסטין, ממוקמים שם כדי לייצג את שני אזורי העולם הללו. 14 זרועך חזקה, ידך חזקה, ימינך נשאה. 15 צדק ויושר יסוד כסאך., חֶסֶד ו נֶאֱמָנוּת טז אשרי העם יודעי תשואות שמחה, ההולכים באור פניך ה'. האנשים שיודעים שמחה, שיודעים איך להכריז את תהילות האל. 17 בשמך תמיד ישמח, בצדקתך יתנשא. 18 כי אתה כבודו ועוצמתו, וחסדך מרוממת את כוחנו. הכוח שלהם טמון בך, ולכן הם מתפארים בך. 19 כי מגנינו מאת ה' ומלכנו מקדוש ישראל. 20 מִרְחָק דִּבְרַתָּ מִלָּה חֲזוֹן אֶל־דִּיְדֶךָ לֵאמֹר: "גִבֹּר נָעִיתִי, נִרְמַתִּי בַּעֲלָם נַעֲלִיתִי בַּעֲלָם בַּעֲלָם.". כלומר דוד, כפי שהוא עוקב מיד אחריו. 21 מצאתי את דוד עבדי, ומשחתי אותו בשמן קדשי. מלכים וכוהנים קיבלו את משיחת שמן הקודש כאות לכך שהם צריכים להיות מלובשים בכוח מלמעלה כדי לבצע את תפקידם. מה שהנביא אומר כאן ובפסוקים הבאים של דוד הוא רק דיבור משל; פשוטו כמשמעו, זה מתייחס לישוע המשיח, בהתעלותו עד פסוק 38, ובהשפלתו מפסוק 39 עד 52. 22 תמיד תהיה ידי עמו וזרועי תחזק אותו. 23 «"לא יפתיעהו אויב, ולא יגבר עליו בן עוולה.". אויביו הצודקים לא ישלטו בו. 24 אמחץ את אויביו מפניו ואכית את שונאיו. 25 אמונתי וחסדיי יהיו עמו, ובשמי יתנשא כוחו. 26 אשלח ידו על הים וימינו על הנהרות. אשים אותו למשול על הים ועל היבשה. 27 "יקרא לי: אתה אבי אלוהי וצור ישעי, ראה שמואל ב' ז':14; תהילים עברים ב':7. יוחנן א', 18. 28 ואשימו בכור, עליון במלכי הארץ. כל המלכים בני (תהילים עברים פב, ו); אך הוא יהיה עליון על כולם. 29 לעולם אשמור לו חסדי, ובריתי עמו תעמוד נאמנות. 30 לעולם אקים את זרעו, וכשמיים יכסהו יעמוד. 31 "אם ינטשו בניו תורתי ולא הלכו בחוקותיי, 32 אם יפגעו מצותיי ולא ישמרו מצותיי, 33 אעניש את פשעתם בשבט ואת עוונותיהם במכות, 34 ולא אסור ממנו חסדי, ולא אוכיח את נאמנותי לשקר. 35 "לא אפר את בריתי, ולא אשנה את הדבר אשר יצא משפתי. 36 פעם אחת נשבעתי בקדושי, לא אשקר לדוד. 37 לעולם יצאו זרעו, וכיסאו יהיה לפני כשמש., 38 כירח כון לעולם הוא, ועד בשמים נאמן." סלה. כס מלכותו יהיה מזהיר ונצחי כשמש וכירח (ראה תהילים עברים עב, ה, 17). 39 ודחתה ותבזה ותכעסת במשיחך. הזמר הקדוש משווה כעת את ההבטחה שסיפר למצב העניינים העצוב; הוא מראה את הניוון שאליו נפלו הדת והמונרכיה, אותה ייסד אלוהים עצמו, ואת החרפה שעליה מכוסה המלך עצמו (39-46). לתמונה זו הוא מוסיף תפילה ארוכה לעזרה, תפילה אשר, כבר מתחילת המזמור, הצהיר בביטחון שתיענה. 40 נגעלת את הברית עם עבדו, השלכת את נזרתו הטמא. 41 הרסת את כל חומותיו, החרבת את מבצריו. כל דבר שיכול להגן על המלך. 42 כל עוברי אורח יקשו ממנו את חפציו, הוא הפך לחרפה לשכניו. בימים שלפני גלות בבל, ארץ ישראל, עמה ומלך היו חשופים ללא הרף לשלל מצד הממלכות החזקות סביבן, ולעלבונות גאוותן. 43 רוממת ימין עושקיו, שמחת את כל אויביו. 44 השבת את להב חרבו ולא תמכת בו בקרב. 45 הפשטת ממנו תפארתו והשלכת את כסאו ארצה. 46 קיצרת ימי נעוריו וכיסית אותו בבושת פנים. סלה. מלכים, לפני חורבן ממלכת יהודה, שלטו רק זמן קצר (ראה מלכים ב' לג, לא ואילך). 47 עד מתי, יהוה, תסתתר לנצח, וכאש חמתך יבער? 48 זכור כמה קצרים חיי, ולאיזו הבל בראת בני אדם. אל תשמיד אותנו; זכור כי בלעדיו לא נחיה זמן רב; או שמא ייוולד האדם לשווא, כלומר, רק כדי לסבול? ודאי שלא לכך התכוונה אהבתך. הזמר הקדוש פונה לא רק אל... נֶאֱמָנוּת של אלוהים בהבטחותיו, אבל גם באהבתו. מט מִי חַי אֲשֶׁר לֹא יַרְאֶה מָוֶת מִי יְצִיעַ נַפְשׁוֹ מֵכַל שְׁאוֹל סֶלַע׃. גיהנום כאן מסמל בדרך כלל את משכנם של המתים. מי יכול להימלט מכוחו של המוות? כולנו בני תמותה, אז הרגיעו את כעסכם. 50 איה יהוה חסדיך הראשנים אשר נשבעת לדוד באמונתך 51 זכר יהוה חרפת עבדיך זכר כי נשאתי על לחי עלבונות עמים רבים ומרובים. על החרפה אשר עמים כה רבים הנמיכו לעבדיך, ולכן לעולם לא אוכל לשכוח. 52 זכור יהוה, עלבונות אויביך, עלבונותיהם על צעדי משיחך. ממצב ההשפלה שאליו הוא מורד. 53 ברוך ה' לעולם. אמן. אמן. זוהי הנוסחה הסופית איתה מסתיים הספר השלישי.

תהילים מספר צ

(תהילים מס' פט בוולגטה)

1 תפילת משה איש האלוהים יהוה, היית לנו למקלט מדור לדור.כומר הברית הישנה (דברים לג, א') ונביא הברית החדשה (עברים ג, ה'). על פי הירונימוס הקדוש והיהודים הקדמונים, משה חיבר מזמור זה כאשר העם מרד במדבר, וסירב להיכנס לארץ כנען, וכאשר אלוהים, כעונש על מרד זה, הכריז שכל אלה שמלאו לעשרים שנה ימותו במדבר ולא יראו את הארץ המובטחת., יהושע חוץ מכלב (ראה במדבר יד). 2 בטרם נולדו ההרים ותוליד ארץ ותבל, מעולם ועד עולם אתה, אלוהים. כל דבר עד פסוק 11 שייך לתמונה של נצחיותו של אלוהים וארעיותו של האדם. 3 אתה משפיל בני אדם לאבק, ואמר שוב בן אדם.« 4 כי אלף שנים כאתמול כי חלף בעיניך, וכמשמרת לילה. מהו יום שאינו עוד לאדם, או עוד יותר זמן קצר של אשמורת לילה (תהילים עברים ס"ג, ז'), אשר לאחר חלוף נראה לו כרגע, מהו אלף שנים לאלוהים. דימוי של נצח. 5 כחלום תיקח אותם, בבוקר צמחו כעשב. אֲנָשִׁים. 6 בבוקר יפרח וגדל, ובערב יבול ויבש. 7 לכן נאכלנו באפסך וחמתך מבהילה אותנו. אפו של אלוהים על אי-ציותם של בני ישראל במדבר היה הגורם למותם המהיר. נכון, גם בלי לעשות קשר זה, שאפו של אלוהים, או ליתר דיוק החטא הראוי לו (פסוק ח), מכלה את חייו של אדם וגורם לו לעזוב את העולם הזה באימה. 8 נתת לפניך עוונותינו, חטאינו הנסתרים, באור פניך. 9 כל ימינו נמוגו בחמתך; אנו רואים שנותינו נמוגו כקול חלש. 10 ימינו שבעים שנה, ובמלואם שמונים שנה, ותפארתם אך עמל וצער, כי מהרה חולפים ואנחנו נעוף. 11 מי יוכל להבין את כוח אפך ואת חמתך, כפחדך? 12 למדנו לספור ימינו, ונקדיש לב חכם. 13 שוב ה', עד מתי? רחם על עבדיך. עד מתי תישארו חסרי רחמים? 14 שבענו בבוקר בטובך, ונהיה בו כל ימינו שִׂמְחָה ושמחה. 15 שמח עמנו כמספר הימים אשר ענית אותנו, כמספר השנים אשר ידענו רע. 16 יִגָּלֶה פַּעֲשֶׂךָ לְעַבְדֶּךָ, וּכְבוֹדְךָ לְבָנֵיהֶם. הַרְאֵה מַעֲשֵׂיךָ (אֶת כֹחַךְ לַעֲשׂוֹת נִפְלָאִים) לְעַבְדֶיךָ, וּכְבוֹדְךָ לְבָנֶיךָ. יז יהי חן ה' אלהינו עלינו. מעשה ידינו כנן לנו. כן, מעשה ידינו כנן. הכנסייה שמה את דברי שני הפסוקים האחרונים בפי כמרים בכל יום בתפקיד הכנסייתי, והיא מתפללת זו עבור משרתיה, להצלחת עבודתם ולישועת ילדיה הרוחניים.