ספר תהילים עם פירושים פסוק אחר פסוק

תהילים ו'

¹ למנצח המקהלה, בכלי מיתר, באוקטבה, מזמור לדוד. ² אלוהים, אל תגערני באפסך, ואל תייסריני בחמתך. נושא תהילים ו' הוא תפילה לאלוהים שישקיט את אפו. זהו הראשון מבין שבעת תהילים של תשובה. אי אפשר לדמיין דבר עדין יותר, נוגע ללב יותר ועצוב יותר. דוד, שנענש על חטאיו על ידי אויביו, מבקש במזמור זה חסד וישועה, והוא מקווה בביטחון. ³ רחם עלי ה' כי חלש אנכי; רפאני ה' כי עצמותיי רועדות. ⁴ נפשי סוערת מאוד, ואתה ה' עד מתי? פנייתו של דוד אל רַחֲמִים מֵאֵלֹהִים לְמַעַן לֹא יַעֲנֹשׁ אוֹ בְּאֶפְסוֹ, כִּי רָעֵד לְפָנָיו. עַד מָתַי? האם תכעס, או שתשאיר אותי במצבי העצוב? האם תעכב את מסירתי, או שתעניש אותי? אין זו הבעת חוסר סבלנות, אלא אמון ילדותי ב... חֶסֶד של אלוהים.⁵ שוב ה', הציל את נפשי; הושיעני בחסדיך. פסוקים 5-8 סיבות מדוע אלוהים חייב לעזור לדוד. ⁶ כי מי שמת אינו זוכר אותך עוד; מי יהלל אותך בשאול? המתים, בדממה מוחלטת ובגיהנום, מוציאים רק דברי ייאוש וחילול קודש. בוא לעזרתי, אלוהי! כי אם אויבי ינצחו ואמות, לא אודה ואשבח אותך עוד בעולם הבא, כמו בחיים האלה. שאול, העולם האחר (במדבר טז, ³⁰ וְאִם יַעֲשֶׂה יְהוָה מַעֲשֶׂה חֲדָרָה, וּפָתַח אֶת־פִּיהָ וּבְלַעֲמֹהִים וְכָל־אֲשֶׁר לָהֶם וְרָדוּ חַיִּים אֶל־מַתִּים, וְדַעְתָּ כִּי־בֹז הָעָם הַהֵּה אֶת־יְהוָה׃» ³¹ כשסיים לומר את כל המילים הללו, האדמה תחתיהם נפתחה. ³² ותפתח הארץ את פיה ותבלע אותם ואת משפחותיהם ואת כל בני קורח ואת כל רכושם. ³³ וַיַּרְדוּ חַיִּים אֶת-מַתִּים הֵם וְכָל-אֲשֶׁר לָהֶם וַתִּכְסֶה אֹתָם הָאָרֶץ וַיַּעֲלַמוּ מִקּוֹר הַקָּהָל׃. ³⁴ וַיָּנָסוּ כָּל-יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר סְבִיבוֹתָם בְּצַעֲקָתָם כִּי אָמְרוּ נְבָרְסָה פַּן-תִּבְלַעֵנָנוּ הָאָרֶץ« ³⁵ "וְיֵצָה אֵשׁ מֵאֶת יְהוָה וַתִּכָּלֶה אֶת מַאֲתַיִם וַחֲמִשִׁים הָאֲשֶׁר הַקּוֹרֶת"), שם נאספו כל הגוססים (איוב ל', כג), לפני שישוע המשיח השלים את עבודתו, לא היה רק מקום של אנחה לרשעים, כְּגֵין הַגִּיְהָם כְּדֵין (איוב כו, ה'), אלא גם ביחס לטובים, הוא לא היה, כמקום משכן לפני הכניסה לגן עדן, מקום של שמחה, אלא של עצב דומם (תהילים עברים ל', י'; פד, יג; ישעיהו לח, יח). קוֹהֶלֶת 9, 10); ובמובן זה, זה לא היה מקום שבו אלוהים הוכר והועלה, כפי שהוא עכשיו על פני האדמה. רק דרך ישוע המשיח חדל המוות להיות עצוב, בכך שהוא פתח את השמיים, שהם המקום שבו אלוהים באמת מתוודה ומשבח. הנוצרי, בתפילה, יכול להיזכר בפסוק זה כתזכורת למוות החטא ולמוות הנצחי בגיהנום, מקום העונש עבור הנידונים, שם אין עוד הכרה או שבח של אלוהים. ⁷ אני מותש מגניחות, כל לילה מיטתי ספוגה בדמעותיי, מיטתי ספוגה בבכיי. ⁸ עיני כלו מיגון, הזקינו מפני כל רודפי. יגון הזקין אותי בפני אויבי, אשר היו ב שִׂמְחָה. הנוצרי החוזר בתשובה עשוי, בהתייחס לאויביו אלה של דוד, לחשוב על תשוקות, פיתויים, דוגמאות רעות וחברה רעה, אירועים מסוכנים וכל מה שמהווה מכשול לישועה. ⁹ סורו ממני כל עושי רעה כי שמע ה' קול דמעתי. מתפלל חש פתאום תפילתו נענית. שיר הניצחון פסוקים ט-יא: ענה אלוהים למשורר תהילים; יתן לו ניצוח על כל אויביו. ראה מתי ז', 23 ; 25, 41 ; לוקס 13, 27. ¹⁰ שמע ה' תחנוני, ה' קיבל את תפילתי. ¹¹ כל אויבי יתבלמו ויתפסו באימה; הם ייסוגו, פתאום יתכסו בבושה.

תהילים ז'

¹ מְנוֹרָה לְדָוִד, אֲשֶׁר שִׁיר לַיהוָה, עַל דִּבְרֵי כוּשׁ הַבְּנִימִי. לִרְאוֹת שמואל ב' פרקים 16 ו-17. - כוסי הוא שם זהה לאתיופי. האדם משבט בנימין שהוא מציין כאן אינו ידוע: זה לא שמעי; זה בוודאי היה אחד מתומכיו הנלהבים של שאול, אחד מאותם מלשינים אשר, כמו דואג והזיפים, הוציאו דיבה על דוד הנמלט בפני שאול והעוררו את חמתו של המלך נגדו. למרות שספרי ההיסטוריה אינם מזכירים את כוסי, הפרטים שניתנו ב... שמואל א', פרקים כ"ד עד כ"ו מבהירים היטב מספר קטעים במזמור זה. אחרים, כמו הירונימוס הקדוש, מבינים אותו כשאול, שניתן לכנותו חוס (אתיופי, שחור), בשל אופיו המריר ונטייתו לכעס.² ה' אלוהי, בך בטחתי, הושיעני מכל רודפי והצילני הנוצרי יזכור כאן את הרגליו הרעים ואת חטאיו, אשר עליו לשאוף להילחם בהם ולהשמיד אותם כאויביו המפחידים ביותר; הוא יכול גם לזכור את כוחות הגיהינום, אשר לעולם אינם מתעייפים מלשים את ישועתו בסכנה, או לערער אותה לחלוטין. ³ פן יקרעני כארי, יטרוף טרפו, ואין מי שיחטפו ממנו. תחינה לאלוהים שיציל את דוד מאויביו. ⁴ יהוה אלוהי, אם עשיתי זאת, אם יש עוולה בידי., ידיים משמשות לפעולות, ככלים רגילים המשמשים לביצוען. ⁵ אם גמלתי רעה לשלום עמי, אם בזזתי את עושקיי ללא סיבה., מחאה, בדמות קללה כלפי עצמו, על כך שהמשורר לא עשה את מה שחושי מייחס לו. ⁶ יִרְדֹּפֵנִי יִשְׁגִּיגְנִי, יִרְמֹס אֶת-נַפְשִׁי אֶל-אֶרֶץ, יִשְׁמֹּל אֶת-כְּבוֹדִי בַּעֲפָר. תן לו לרמוס לי את החיים, וכו'; שיירמס אותי חי. תנו לו לקבור ; זוהי משמעותן של המילים היוונית והעברית, המתורגמות מילולית כ: שיהפוך את המקום לראוי למגורים. ⁷ קום ה' באפסך, בוא על חֵמָה צַרְבַי; ערו לעזרתי, גוצי משפט. משפט: על פי המצווה אשר אתם עצמכם נתתם להגן ולהציל את העשוקים התמימים. ⁸ יקיף אותך קהל עמים. ותעלה מעליו, עלה לגבהים. ואסיפת העמים אשר רוצים בכל ליבם שתעשה לי צדק, יקיף אותך לשמוע את המשפט שתגזור לטובתי, ולתת לך בו כבוד. חזור לפסגה על בית דינך, משם נראה שירדת להותירי טרף לאויביי. הפסגות כאן אינן מסמלות גן עדן, אלא בית הדין העליון שבו ישב אלוהים על הר ציון, כמו בתהילים ס"ח, יט. משמעות הזמר הקדוש היא: שוב, לעשות צדקתך, על מפזרי ציון, אשר נראה כי נטשת, מאחר ועוון הפך כה חזק; שוב בבחינת העמים, הקדושים, המצפים לך לשפוט אותם.⁹ ה' שופט עמים: תן לי צדק ה' כצדקי ותמימותי. האבות היוונים מציינים כי דוד, במילים אלה, לא התכוון לדבר על צדק ותמימות מוחלטים ומושלמים, אלא רק לומר שדרך פעולתו כלפי שאול הייתה צודקת (ראה מלכים א' כ"ד:12); שכן הוא עצמו מצהיר במקום אחר שכל בני האדם חוטאים ואשמים בפני אלוהים (תהילים עברים ק"מ"ג:2). ¹⁰ קץ לזדון רשעים וחזק את הצדיקים, חוקר לבבות וחושות, אלוהים צדיק. פסוקים 7-10 - תפילה לאלוהים שיעשה צדק לחפים וישים קץ לעוון. ראה דברי הימים א' כח:ט'; ירמיהו יא:כ'; יז:י'; כ':יב. ¹¹ מגיני באלוהים, מושיע ישרי לב. ¹² אלוהים שופט צודק; בכל יום, האל משמיע את איומיו. ¹³ אכן, שוב הוא מחדד את חרבו, הוא מתיח את קשתו והוא מכוון, ¹⁴ הוא מכוון אליו חצים קטלניים, הוא מחמם את חיציו בלהבות. אלוהים צודק והוא מעניש את החוטא; אי אפשר להימלט מחיציו, כלומר, משפטיו. המלחמה, לפעמים חצים היו עטופים בחומרים דליקים, הוצתו ושוגרו. ¹⁵ הִנֵּה רָשָׁע, בְּעֲבֹד עֲוָן: הוּא הוֹרֵה רָע וְיוֹלֵד שַׁקְרִים. הוא הגה תוכניות רעות לפגוע בחברו, ועשה אותן. ראה איוב טו 35; ישעיהו נט 4. ¹⁶ הוא פותח בור, הוא חופר אותו, ונופל לתהום שהוא הכין. בפסוק זה, דוד רומז לתכסיס עתיק ששימש בציד וב... המלחמה, לחפור בורות, אשר כוסו לאחר מכן בענפים ובמעט אדמה, כדי שאנשים או בעלי חיים יפלו לתוכם. החוטא מקבל את היחס הראוי לו; הוא נופל לבור שחפר. השבח לאל! מלא ביטחון בעזרה אלוהית, הזמר הקדוש צופה את מפלתו של רודפו.  ¹⁷ עוונותיו יפלו על ראשו, ואלימותו ירדה על מצחו. ¹⁸ אודה ליהוה על צדקו; אשיר שם יְהוָה עֶלְיוֹן. ישוע המשיח, השליחים (מתי ט"ז 15; קורינתים א' ט"ז 26-38; עברים ב' 8-9) והאבות הקדושים קישרו מזמור זה לתפארת המשיח; ויישום זה נתמך על ידי עצם תוכן המזמור. ואכן, למרות שהוא מציג באופן כללי את תמונת תפארתה של האנושות המושלמת, שהתחדשה, מועשרת ומעוצבת מחדש, לאחר נפילתה בחטא, בחסד האל (פסוק 5), תמונה זו היא גם ומעל לכל תמונה של תפארתו של ישוע המשיח, שבאנושיותו המחודשת, לאחר הגאולה, האנושות מתפארת.

תהילים ח'

¹ לַמְנַצֵּחַ הַמְחַבֵּר, כְּגַתִּי, שִׁיר לָדָוִד. ² יהוה אלוהינו, מה כבוד שמך בכל הארץ. אתה אשר לבשת שמים הודך. אתה אשר לבשת את השמים בהודך. הוא לא רק מאיר על פני כל הארץ, הוא עולה אל השמים, אשר עינינו רואות. ³ מפי ילדים ותינוקות, ביססת כוח לבלבל את אויביך, להשתיק את היריב ואת המגדף. ילדים, בתמימותם ובטוב ליבם, שרים את שבחיך, משתיקים ומבלבלים את אלה המסרבים להכיר בתפארתך ומורדים בך. מילים אלה התגשמו במיוחד כאשר ילדים היללו את ישוע המשיח בבית המקדש (מתי כא:טז), ובכך בלבלים לחלוטין את אויביו הזועמים והנקמנים.⁴ כשאראה את שמיך, את מעשה אצבעותיך, את הירח ואת הכוכבים אשר בראת, אקרא: ⁵ מַה־אָדָם כִּי־תִּזְכַּרְנוּ, וּבֶן־אָדָם כִּי־תִּדְרֹתוֹ? דוד אינו מתכוון כאן רק למתנות הטבע, הוא מתכוון גם, ומעל לכל, לאלו של חסד; אכן, לזכור, לבקר, במובן הנכון, פירושו, בסגנון המקראי, להושיע, לגאול (בראשית ח', א' כא', א' נח', כ'ד'. שמות ב', כה'); ומכאן נובע שמדובר בעיקר באנושות שנגאלה, מקושטת מחדש בחסד, מתחדשת, וכי משמעות הפסוק היא: כאשר אראה את השמים והכוכבים, ואראה באיזו הוד אתם מציגים את כבודכם, אני תוהה כיצד רציתם להציג זאת שוב על ידי זכירת האדם במצב החסד. מאחר שהאנושות המושלמת והמחודשת היא למעשה אנושיותו של ישוע המשיח, בכך שהוא נושא בתוכו את דמותו של המין האנושי, ובו כולם, לאחר הגאולה, מוצאים חסד וגישה לאלוהים, בצדק השליחים והאבות הקדושים מיישמים על גופו, במובן הנעלה ביותר, את מה שמסומן כאן.  ⁶ נחותהּ מאלוהים מעט, ותהילכתּוֹ בתפארת ובכבוד. ⁷ נתת לו לשלוט על מעשי ידיך כל אשר תחת רגליו׃ האדם השני, ישוע המשיח (עברים פרק א'), כמו גם הראשון (בראשית א', 26), ובו כנסייתו הקדושה, אשר לא רק משתמשת בעולם הזה, אלא שלעתים קרובות שולטת בו בכוחה המופלא.  ⁸ כבשים ובקר, כולם יחד, וחיות השדה, ⁹ עוף השמים ודגי הים וכל הולך בנתיבי ימים. ¹⁰ ה' אלוהינו, מה כבוד שמך בכל רחבי הארץ. סנט אוגוסטין, כריסוסטומוס הקדוש והירונימוס הקדוש מפרשים מזמור זה כהמנון הודיה של הכנסייה הנוצרית, הנוגע לניצחונותיה על אויב האנושות ועל הפגאניזם (פסוק 6); ויתרה מכך, כתפילה הוא פונה לאלוהים בבקשה להגנתו מפני אויביה העתידיים. ייתכן שדוד שר את אותו המנון לאחר ניצחון כלשהו על אויביו.

תהילים ט' א'

1 למנצח המקהלה, על פי מנגינת "מות לבן", מזמור לדוד. 2 אודה לה' בכל לבי; אספר את כל נפלאותיך. 3 אשמח ואעלז בך; אשיר לשמך עליון. 4 אויבי ישובו, מועדו ונפלו לפניך. הם לא יעמדו במבטך, בהשפעת כוחך. 5 כי עמדת בצדקתי ובדברי, ישבת על כסך כשופט צדיק. 6 הענשת גויים, השמדת רשעים, מחית את שמם לנצח נצחים. אויבי הדת ואלוהים. זהו סופם של כל אויבי אלוהים וכנסייתו. 7 האויב הושמד. חורבות לנצח. הערים אשר הפלת נשכחו. 8 כי ה' יושב לנצח; הוא כנן כסאו למשפט. 9 בצדק ישפוט תבל; ישפוט עמים ביושר. 10 וה' מחסה לעשוקים, מעוז בעת צרה. מקלט למאמינים, אשר למרות שאינם תמיד עניים ברכוש, עליהם בכל זאת להיות עניים ברוחם, ענווים ומסורים לאלוהים.  11 בך בטחו כל יודעי שמך כי לא תעזוב את מבקשיך ה'. 12 שירו לה' יושב ציון, שתפו בגויים את גבורתו. בירושלים, אשר, במובן גבוה יותר, מסמנת את הכנסייה (אוגוסטינוס, הירונימוס). 13 כי דורש גמול דם שנשפך זכר, לא שכח צעקת עניים. דמם של אנשים אדוקים נרדפים, של קדושים מעונים, אשר שפכו את דמם למען אלוהים (ירומינוס). 14 "רחם עלי ה'," אמרו, "ראה את צרה אשר הורידו אותי אויבי, אתה המציל אותי משערי המוות.", ראה את הסבל שאויביי גורמים לי לסבול, כי עדיין לא כולם הושמדו. 15 למען אספר כל תהלות בשערי בת ציון, אשמח שמחה על ישועתך. מתחת לשערים הם התאספו (דברים כא, יט; כב, טו). בת ציון היא ציון, כלומר ירושלים עצמה, כשם שבת בבל היא בבל עצמה. ערים מתוארות לעתים קרובות כנשים. 16 גויים נפלו בבור אשר חפרו, רגלם נלכדה בפח אשר טמנו. אלו שבזי את אלוהים נהרסים על ידי מזימותיהם להרוס את יראיו. לכן, כאשר אויבינו רודפים אותנו וטומנים לנו מלכודות, הבה נפנה אל אלוהים ונקווה לעזרתו. 17 ה' נראה, עשה משפט; במעשה ידיו לכד רשעים. היגיון. סלע. 18 ישובו רשעים שאול, כל הגויים שוכחים את אלהים. 19 כִּי אֲנָשִׁים לֹא נִשְׁכְחוּ תָּמִיד, תְּקֻוִּתְעֲנוּת הַסְנִיִּים לֹא אָבֵד לָעוֹלָם. 20 קום יהוה, אל-יעל אדם. ישפטו גויים לפניך. אל תאפשר לאדם להיות חזק מדי, יהיר מדי 21 שפוך עליהם פחד יהוה וידעו עמים כי אדם הם סלע.

תהילים מספר 10

(תהילים מס' ט' ב' בוולגטה)

1 מדוע, יהוה, תעמוד רחוק ותסתתר בעת צרה? הזמר הקדוש, המוצף ברגשותיו המכריעים, פורץ בתלונות חריפות עוד יותר על האויבים החדשים שכבר קונן עליהם (9, 14). באויביו הוא כנראה מתכוון לעמים הפגאניים (הפלשתים, הערבים), שתמיד מוכנים... המלחמה ולבזוז. הוא מקונן על האלימות שגויים אלה מבצעים ועל הדיכוי שבו הם מחזיקים את עם אלוהים (1-11); הוא מבקש שייגלו ממנה (14-15), והוא מקווה שתפילתו תיענה (15-18). אלו שאינם משלבים מזמור זה עם המזמור הקודם מאמינים שהוא מתייחס לאויבים חדשים מאותו אופי כמו אלה שכבר הוזכרו. הנוצרי יזכור גם את אויביו השונים של ישועתו. 2 כאשר רשע מתפאר, עניים נותרים; הם נלכדו במזימותיו. 3 כי רשע מתפאר בתאווה שלו; גנב ארור בז לה'. 4 בגאוותו, רשע אומר, "לא יעניש, אין אלוהים" - בכל מחשבותיו. 5 דרכיו מצליחות בכל עת, גבוהה משפטיך מכדי לדאוג, כל צריפיו יגרש בנשימה אחת.  קשיחות ליבו ועקשנותו גורמות לו לא לחשוב על כך (ברונו). 6 יאמר בלבו לא ארע; לעולם אהיה בטוח מרע. 7 פיו מלא קללה, מרמה ואלים, תחת לשונו זדון ועוון. 8 אורב על כפרים, במסתרים, רוצח תמימים, עיניו מרגלות חסרי הגנה; 9 אורב במסתרים, כאריה בסבך, אורב לתפוס עני, תופס עני ברשתו. 10 כרע, כפוף, ועניים נופלים בציפורניו. 11 יאמר בלבו, שכח אלוהים, כיסה פניו, לעולם לא יראה. 12 קום יהוה אלוהים, הרים ידך, אל תשכח עני! 13 למה יבוז רשע לאלוהים? למה יאמר בלבו, לא תעניש? 14 וראית, כי אתה רואה את הכאב והסבל, כדי לדון בדברם. אליך מפקידים עניים, ליתום אתה בא לעזרת יתומים. 15 שבר זרוע רשעים, רשעים; אם תבקש את חטאתם, הלא תמצא? השמיד את כוחם של הרשעים, וחטאיהם יחלפו. כדי לסמן שמשהו נעלם, חדל להיות, אומרים העברים: מבקש ולא נמצא. תהילים ל"ז:י. איוב כ':ז, ח'. התגלות ט"ז:כ'. 16 ה' מלך לעולם ועד; גויים יימחקו מארצו. אדמת אלוהים היא, במובן הגבוה ביותר, מלכות אלוהים, שממנה הרשעים מודרים. 17 שמעת, יהוה, תשוקת עניים; חיזקת את לבם; הקשבת., הכנת ושינת את ליבם בחסדך, והנכת אותם לתפילה. אחרים מייחסים הכנה זו לטוהר הלב וללהט לטוב, אשר מעוררים באנשים אדוקים ביטחון רב בתפילה. זו הסיבה סנט אוגוסטין הוא אמר: אתה שותק (ותפילותיך אינן נענות) כשאתה מפסיק לאהוב. הקירור של צְדָקָה הוא דממת הלב, להט של צְדָקָה זאת הבכי. 18 לעשות צדק ליתום ולנדכא, כדי שלא יעורר עוד האדם מן הארץ פחד.