ספר תהילים עם פירושים פסוק אחר פסוק

תהילים מס' 106

(תהילים מס' 105 בוולגטה)

1 הללויה. הללו את ה' כי טוב הוא כי לעולם חסדו. השבח לאל! השווה מזמור זה למזמורים ע"ז וק"ד. 2 מי יוכל להכריז על גבורות ה', או להכריז על כל כבודו? 3 אשרי שומרי התורה, עושי צדק בכל עת. 4 זכרני ה' בטובך לעמך, פקדני בעזרתך., בעזרתך היקרה מפז 5 למען אראה באושר בחיריך, למען אשמח בו שִׂמְחָה של עמך, וְאֶתְהַלֵּל בְּנוֹחַתְךָ. בְּגִין עַם נְחַלְתָּךְ (תהילים עברים עט, ב), בְּגִין הַגְּדוֹלוֹת שֶׁעָשִׂיתָ לָהֶם. ו חטאנו כאבותינו, עון עשינו, רע עשינו. ז לא שמו אבותינו במצרים על פלאותיך, לא זכרו את רב חסדיך, מרדו בים, בים סוף. 8 וְהוֹשִיעָם לְמַעַן שְׁמוֹ, לְהַרְאֶה אֶת־כֹחוֹ. בגלל עצמו, כי הוא חסד ואהבה. 9 גער בים סוף ויבש, והלך אותם במהומות כבמדבר. הוא פיקד, בכוחו, על ים סוף. 10 הושיע אותם מיד אויבם, מיד עושק הציל אותם. 11 מי שיטפון שטפו את אויביהם, לא נמלט אחד. 12 אז האמינו לדבריו וישירו את תהילתו. 13 אך עד מהרה שכחו מעשיו, לא חיכו לו כדי שיעשה את מטרותיו. הם לא חיכו בסבלנות שאלוהים יבצע את תוכניותיו; הם הרשו לעצמם להיתבלבל ממכשולים, ולא הבינו שדרך מכשולים ותלאות מובילות דרכי האל להגשמתן. זה באמצעות... סַבְלָנוּת שנשא פרי. 14 במדבר תשוקה ותנסה את אלוהים במדבר. 15 הוא נתן להם את אשר בקשו, והכה אותם עד דמעה. ראה תהילים ע"ז:י"ח, כ'. 16 וַיִּקְנָאוּ בַּמֹשֶׁה בַּמַּחֲנָה וְבַאַהֲרֹן קְדוֹשׁ יְהוָה. 17 וַיִּפְחַחַת אֶת-דָּתָן וַיַּסְגָּרָה אֶת-עַל ... הם החליפו את כבודם בדמות שור אוכל עשב. תהילתם: האל המפואר והאינסופי. ראה רומים א' 23. במובן מסוים, ניתן לומר את אותו הדבר על אותם נוצרים שמפנים עורף לאלוהים ומבזבזים את ליבם לעולם, לתענוגות ארציים, עושר וכבוד. 21 שכחו את אלהים מושיעם אשר עשה גדלות במצרים, 22 נסים בארץ חם, מופתים בים סוף. 23 הוא דיבר על השמדתם, אלמלא משה, בחיריו, היה עומד לפניו בפרץ, כדי למנוע מחרון אפו להשמידם.התמונה לקוחה מחומה שנפרצה בסערה, ושם חייל אמיץ צועד קדימה כדי להדוף את אלה המתפרצים אל העיר (ראה יחזקאל י"ג:ה'; כ"ב:ל'). כאן, אלוהים הוא האויב המבקש לחדור, ומשה הוא המגן העומד בפרץ ומתחנן לרחמים (ראה שמות לב:י', ל"ב). זהו כוחה של תפילת הקדושים (אוגוסטינוס). 24 בוז לארץ חמדה לא האמינו בדבר יהוה. ראה במדבר יד:3, 4. 25 ירנו באוהליהם ולא שמעו בקולו. 26 ויַשְׁבַּע עֲלֵיהֶם לְהַשְׁמִידֵם בַּמִּדְבָּר., ראה במדבר יד, 28-30. 27 להשמיד את גזעם בין הגויים ולפזרם בארצות אחרות. ראה ויקרא כו:לג. 28 וַיִּתְחַבְּרוּ אֶל־בֵּעל־פְגוֹר וַיַּאכְלוּ זְבְחוֹת הַמֵּתִים.אל של עונג. הוא כנראה ייצג את השמש, ככוח הטבע (ראה במדבר כ"ה). הם אכלו קורבנות של אלילים מתים, במקום לאכול קורבנות של אלוהים חיים. 29 הם הרגיזו את ה' במעשיהם, ופרצה בהם מגפה. הם ספגו עונש גדול. 30 קם פינחס וישבע, ותפסק המגפה. 31 מעשה זה נחשב לצדקה מדור לדור עד עולם. 32 הם כעסו את ה' במי מריבה, ומשה סבל בגללם. 33 כי מררו את רוחו, והוא דיבר בפזיזות. הוא הטיל ספק אם אלוהים יוכל להוציא מים מן הסלע (ראה במדבר כ', י'). 34 לא השמידו את העמים אשר ציווה ה' להשמיד. 35 התערבבו עם הגויים ולמדו את דרכיהם. 36 עבדו את אליליהם, אשר הפכו להם למלכודת. הזדמנות לפיתוי. 37 הם הקריבו את בניהם ובנותיהם לשדים. ראה תהילים עברים צו, ה. דברים לב, יז. הזמר הקדוש רוצה לדבר ספציפית על עבודת המולך, שבה הורים שורפים את ילדיהם לפני אלילים (ראה ויקרא יח, כא).  38 ושפכו דם נקי, דם בניהם ובנותיהם, אשר הקריבו לאלילי כנען, והארץ נטמאה ברצח. 39 במעשיהם טמאו, במעשיהם זנו. הם נטשו את אלוהים, שהיה בעלם האמיתי, ודבקו באלילים (ראו שמות לד:טז. ויקרא יז:ז). 40 חָר אֶפוֹן יְהוָה בְּעַמּוֹ וְנַחֲלָתוֹ שָׁעַף. 41 וַיַּסְנֵם יָד הַגּוֹיִם וְשָׁלֹחִים בָּהֶם. 42 אֲנָבֵיהֶם דְּכַשְׁפְּעוּ תַּחַת יָדָם. 43 פְּעָמִים רַבִּים הוּא הַצִּילֵם וְהֵם מָרוּ בְּזִמְצָתָם וְאָבוּ בְּעֲוֻנָתָם. הם שקעו את עצמם בסבל דרך עוונותיהם. 44 אך ראה בצרתם כששמע את תחנוניהם. 45 זכר את בריתו עמהם, וכרחדו הרב רחם עליהם. 46 ונחמם אותם לעיני כל שבויים. כמו קודם כורש, דריוש וכו' (ראה ספר עזרא). 47 הוֹשִׁיעָנוּ ה' אֱלֹהֵינוּ וְקַבֵּץ אוֹתָנוּ מֵעַל הַגּוֹיִם לְהַהֲלַל שְׁמֶךָ קָדְשֶׁךָ וְנִתְהַלֵּל בְהִלָּתְךָ. העמים אשר מחזיקים אותנו כעת בשבי. המזמור כנראה חובר במהלך שבי בבל. נוצרים יכולים להרהר בקטעים אלה, ולזכור את אחיהם ואחיותיהם אשר אלוהים יאסוף יום אחד מכל העמים, כך שיהיה רק דיר אחד ועדר אחד. 48 ברוך יהוה אלוהי ישראל מעולם ועד עולם ויאמרו כל העם אמן הללויה. הרביעי מסתיים בנוסחה זו של ברכות. תְהִלִים (ראה תהילים עברים מא:14).

תהילים מס' 107

(תהילים מס' 106 בוולגטה)

1 הודו לה' כי טוב הוא לעולם חסדו. במזמור זה, לפי המשמעות המילולית, היהודים החוזרים משבי בבל מודים לאלוהים על כך שכאשר גורשו (פסוקים 4-7), שבויים (פסוקים 10-14), חלשים עד מוות (פסוקים 18-20) ומוכים בסערה (פסוקים 23-30), הוא הציל אותם ומילא את ארצם מחדש בברכות (פסוקים 33-43); במובן גבוה יותר, זהו ביטוי של הכרת תודה של אלה אשר ישוע המשיח גאל מייסורי החטא. המזמור הוא מזמור המחולק לבתים, כאשר פסוקים 1-3 מהווים את ההקדמה; פסוקים 4-7, 10-14, 18-20 ו-23-30 הם הבתים; פסוקים 8, 9 ו-15-17 הם הפסוקים. 21. 22. 31. 32. הפזמון, ולבסוף פסוקים 33-43 המסקנה הכללית. 2 יאמרו גאולי ה', אשר גאל מיד אויב. וְכִי כָּל הָאָרְצוֹת אִסְתַּכְּלוּ, מִמִּזְרַח וּמִמַּעֲרָב, מִצְפוֹן וּמִן הַיָּם. כלומר, הים הדרומי, הים התיכון, כפי שמרמזת קריאה אחרת של המילה העברית. עם זאת, הים המייצג את האזור המערבי, אותו הוא מציין לעתים קרובות, גם הוא הגיוני, במיוחד מכיוון שהאזורים הצפוניים והמערביים של כדור הארץ הם אלה שבהם התפשטה הכנסייה הנוצרית (ראה ישעיהו מ"ט: 12). 4 הם נדדו במדבר, בדרך שומם, ולא מצאו עיר לגור בה.נדודים במדבר הם כמו סבל רָעָב וצמא, דימוי האומללות. הם לא יכלו למצוא מקום מיושב. האדם משוטט בעולם הזה כל עוד לא מצא את עיר האלוהים: עיר האמונה, התקווה וה... צְדָקָה, הכנסייה, אשר לבדה יכולה להביא שלום רָעָב וצמאון נפשו. 5. מותקף על ידי רָעָבצמא גבר עליהם ונפשם שקעה. 6 בצרתם צעקו אל ה', והוא הציל אותם מצרותיהם. 7 בדרך ישרה הוביל אותם, אל עיר לשבת. 8 יודו לה' על טובו ועל נפלאותיו לבן האדם.זהו איבר הבית שיוצר את מסקנתו. 9 כי הרווה צמאון נפש צמאה, ורעה נפש מלאה בטוב. 10 ישבו בחושך ובצל מוות, אסירים בעינויים ובכבלים. אלו הן תמונות של שבוי. 11 יען מרדו בדברי אלוהים ובוזו את עצת עליון, 12 השפיל את לבם בסבל, ויפלו, ואיש לא עזר להם. 13 בצרתם צעקו אל ה', ומצרותיהם הושיע אותם. 14 מחושך ומצל מוות הוציאם ושבר את אזרקתם. 15 יודו לה' על חסדו ועל נפלאותיו לאדם. 16 כי שבר שערי נחשת וברזל כרת. 17 הַטּוֹלִים, בְּפֶשַׁעַתָּם וְעֲוֻנָּתָם, הִגִּיְתוּ עַל־עַל־עַצְמָם. הַטּוֹלִים סבלו מִפְּנֵי מַעֲשֶׂה חַטָּא וְעֲוונותיהם. 18 נשמתם נבעה מכל מאכל, ואל שערי מות קרבו. עצבות גרמה להם לא להיות מסוגלים לאכול, והם היו חולים עד שמתו. 19 בצרם צעקו אל ה', והוא הושיע אותם ממצוקתם. 20 שלח את דברו וירפא אותם ויציל אותם מקבריהם. אבות הכנסייה מבינים גם במילה זו את הדבר הנצחי, האדם השני באלוהים, אשר אלוהים האב שלח לישועתנו (ראה חוכמה 16, 12). מתי ח', 8. יוחנן א', 14). 21 יהללו את ה' על טובו ועל נפלאותיו לאדם. 22 יזבחו זבחי תודה ויכריזו על מעשיו בתרועת שמחה. 23 הם ירדו לים בספינות, לסחור במים העצומים, הם היו כמו מלחים הנאבקים בים כדי לנווט את ספינותיהם ומתמודדים עם סכנות גדולות. כולנו כמו נוסעים אשר בים הסוער של החיים האלה חשופים לסכנות רבות עד שהם מגיעים לנמל הישועה.  24 אלה הם הרואים את מעשי ה' ואת נפלאותיו בתוך התהום. הם ראו את כל יכולתו של אלוהים, כדלקמן: כלומר, הכוח שיש לו להעלות ולהשקיט את הסערה. 25 הוא דיבר, והוא עורר רוח סערה ותרים את גלי הים. 26 הם עלו השמימה וירדו למצוקות, נשמתם תיעלף מעצב. 27 הם התנדנדו כשיכורים, וכל חכמתם אבדה. 28 ויצאו אל ה' בצרם, והוא הציל אותם מצרותיהם. 29 הוא הפך את הסערה לרוח נעימה, וגלי הים דממו. 30 הם שמחו בראותם שקטים, וה' הביאם אל מקלט חפצם. 31 יודו לה' על טובו ועל נפלאותיו לאדם. 32 יִרְמַאֲתוּ בְּעַצְבַּת הָעָם וַיַּחֲגוּלוּ בְּמוֹעצת הַזְּקִנִּים. 33 נהרות הפך למדבר ומעיינות מים לאדמה צחיחה. 34 ארץ פורייה למלחי בגלל רעת יושביה. אדמה מזוהמת במלח היא צחיחה (ראה דברים כט:כג. בראשית י"ג:י. שופטים ט:מה). 35 הפך מדבר לבריכת מים ואת היבשה למקום מלא מעיינות. משמעות הפסוקים 33-35 היא: אלוהים, בגלל חטאינו, שמם וריסק את ארצנו; כעת הוא יישב אותה מחדש. אוגוסטינוס הקדוש והירונימוס הקדוש מיישמים קטע זה על בית הכנסת היהודי ועל הכנסייה שנוצרה מגויים. הראשונה הושקתה בתחילה בשפע, אך מאוחר יותר צחיחה; להיפך, האחרונה הייתה בהתחלה חלשה וכמעט ולא נראית לעין; אך עם הזמן היא התבלטה בפוריותה והייתה עשירה במים מחיים. כעת אנו שוכנים בחיק הכנסייה המושקית במים אלוהיים (יוחנן ד' 10); אך הבה ניזהר מליפול באשמתנו אל הצחיחות והשחיקה של היהודים; ואם שחיתות ליבנו תעצור את שפיכת המים המחיים של רוח הקודש, הבה נפנה את עינינו אל... חֶסֶד וְכֹחַ מִי הַפֶּהֶךְ מִדְבָּרִים לַיָּמִים, וְצִיבָה לַמְּעֵינֵי מַיִם חַיִּים. 36 הוא יישב שם את הרעבים, והם ייסדו עיר לשבת בה. 37 הם זרעו שדות ונטעו כרמים וקצרו יבולים רבים. 38 הוא בירך אותם, והם רבו מאוד, ולא נתן לצאן שלהם להתמעט. 39 הם נמוגו למעטים במספר והושפלו על ידי צרה וסבל. בתקופת השבי. 40 הוא הפיץ חרפה על נסיכיהם, הוא הטיל אותם לנדוד במדבריות חסרי דרך. אלוהים פיזר בוז על הנסיכים, והטילם לנדוד במקומות עצומים ושוממים, שבהם לא היה נתיב, כלומר, הם ריחפו בהיסוס מחוסר מוחלט באומץ ובעצה. 41 אך הוא הקים את העניים מצערם ועשה משפחות כעדרים.  הוא הפך אותם למספריים כעדרי כבשים (אוגוסטינוס, תאודורט). 42 ישרים רואים ושמחים וכל רשעים סותמים פיהם. כל הנבלים יישארו ללא מילים מבלבול. 43 חכמים ישימו לב לדברים האלה ויבינו את טוב ה'. מי יהרהר בדרכיו ובהדרכתו של אלוהים, כפי שהם מופיעים בהיסטוריה של כל העמים ובחייו האישיים של כל אדם? מי שיעשה זאת ילמד להכיר ולהעריץ את גדולתו של... רַחֲמִים ו חֶסֶד של אלוהים.

תהילים מס' 108

(תהילים מס' 107 בוולגטה)

1 שיר, מזמור לדוד. מזמור זה מורכב מקטעים הלקוחים מהעברים נ"ז: ח'-יב ומזמור ס': ז'-יד, עם שינויים קלים. המשורר הקדוש מתחייב לשבח את אלוהים על גאולת כל העמים (4, 7) ברחמיו ובאמתו (5); גאולה זו תתקיים משום שאלוהים הבטיח את איחוד העמים עם עמו (8-9) ואת דיכוי הפגאניות (11).  2 לבי נאמן, אלוהים, אשיר ואשמיע כלי נגינה. קומי, כבודי. כבודי: נפשי, כלומר, בכל נפשי (ראה תהילים עברים ס"ו, ט).  3 ערי, כינור וכנור, אעיר את השחר. 4 אודה לך בעמים, יהוה, אשיר לך בגויים. 5 כי על השמים חסדך, ועד העננים אמונתך. 6 רום על השמים, אלוהים, יהיה כבודך על כל הארץ, 7 למען יינצלו נאמניך; הושיע ביד ימינך וענהני. 8 אלוהים דיבר בקדושו: "אשמח מאוד; אקח את שכם חלקי, אמד את עמק סוכות. 9 לי גלעד, לי מנשה, אפרים שריון ראשי, ויהודה שבט. 10 מואב כיורי, על אדום אשליך את נעלי, על ארץ פלשתים ארעא שמחה." 11 מי יביאני אל עיר מבוצרת, מי יובילני אל אדום? 12 הלוא אתה אלוהים דחת אותנו, אלוהים, לא יצא עוד עם צבאותינו? 13 תן לנו עזרך מפני הצורר, עזרת אדם הבל. 14 באלוהים נעשה חיל, הוא ימחץ את אויבינו.

תהילים מס' 109

(תהילים מס' 108 בוולגטה)

1 למנצח המקהלה, מזמור לדוד. אלוהי תהילי, אל תשתוק.מה שדוד מנבא במזמור זה, במובן המיידי, נגד אויביו ובמיוחד נגד אחד מהם (אולי דואג, השווה שמואל א' כא:ז'), הוא, במובן שלם יותר, נבואה של ישו נגד אויבי שלטונו, ובמיוחד נגד יהודה (מעשי השליחים א' כא; יוחנן י"ז יב). אוגוסטינוס, תאודורטוס. הנוצרי יכול להשתמש במזמור זה כתפילה בשם הכנסייה, וכך לשבח את המשפטים הצודקים שבהם אלוהים מכה את אויביו, המסרבים לחזור למצב נפשי טוב יותר.  2 כִּי פִּי רָשָׁע פִּי בוגדים נִפְתַּח עָלַי לְשׁוֹן שַׁקְר יְדַבְּרוּ עָלַי וְהִפְלִיצוּנִי׃ המלחמה בלי סיבה. 4 בתמורה לחיבתי, הם נלחמים בי, וכל מה שאני עושה זה להתפלל. דוד התפלל; כך גם ישוע המשיח על הצלב, ולימד אותנו בכך כיצד עלינו להגיב להשמצות ולשנאה בתפילה פה אחד ונלהבת, כדי לא להיכנע לרע, אלא להתגבר על הרע בטוב.  5 גמלו לי רעה תחת טוב ושנאה תחת אהבה. 6 שימו אותו ביד רשע, והטילה עלי עמד לימינו. להקים ב הדייגים אדון רב עוצמה וקשוח. אין לראות את הפסוקים הבאים (6-19) כקללות שמקורן בלב רעב לנקמה; לא לדוד ולא לישוע המשיח (פסוקים 4-5) היה לב כזה; אלא, הם מייצגים נבואה שאלוהים ישחרר את העונשים בהם איים בתורה על אויביו שסירבו לחזור בתשובה. חלק מהפרשנים מונים בפסוקים אלה שלושים סוגים של עונשים, התואמים לשלושים מטבעות הכסף שעבורם בגד יהודה באדון. 7 כאשר יישפט, ייצא אשם, ותפילתו תיחשב לחטא. שתפילתו לבקש סליחה (אשר נעשית ללא חסד האל, ללא עֲנָוָה (וכנות אמיתית), רק מרגיז עוד יותר את שופטו. זה מה שקרה ליהודה על פי מתי כ"ז:4. 8 יקצרו ימיו וייקח אחר את משרתו. לִרְאוֹת מערכה 1, 20. 9 יהיו ילדיו ליתומים, ותאלמנה אשתו. 10 יהיו ילדיו נוודים וקבצנים, מחפשים את לחמם הרחק מבתיהם החרבים. 11 יתפוס נושה את כל אשר לו, וזרים יבזזו את אשר צבר בעמלו. שיתן לנושה שהלווה לו כסף את רכושו כערבון. 12 לא יהיה לו מי שיראה לו חיבה, לא ירחם על יתומיו. 13 יהי צאצאיו חרבה, וימח שמם בדור שני. 14 יזכיר עוון אבותיו לפני ה', וחטאת אמם לא ימחה. 15 יהיינו תמיד לפני ה', ויכרת זכרם מן הארץ. יעמדו חטאיהם לנגד עיני ה', ימחה זכר כל חוטא. 16 כי הוא לא זכר להתאמן רַחֲמִים, כִּי רָדַף אֶת-אֲשֶׁר, אֲנָשִׁים וְאֶת-שְׁבֹרֵי-לֵב לְהוֹרֵגוֹ. הזמר הקדוש ואלה הדומים לו: במובן הגבוה יותר, ישוע המשיח אשר, עני בעצמו, הטיף את הבשורה לעניים. יז אהב את הקללה ותפל עליו בז לברכה ותסור ממנו. הוא קילל את העני; תיפול גם עליו הקללה. 18 כבגד לבש קללה כמים תבוא בו וכשמן תבוא בעצמותיו. מתחת לדימויי הבגד שאדם לובש, המים שאדם שותה, ואז השמן שאדם מושח את עצמו בו, רוצה הזמר הקדוש לייצג את כוח הקללה שאוחזת ברשע, חודרת כביכול לבשרו ודמו, ולעולם אינה נוטשת אותו (כריסוסטומוס, תאודורטוס). 19 יהי לו לבגד לעטיפו, חגורה אשר לעולם לא תפסיק להקיפו. הקללה.  20 יהי זה גמול ה' לאויביי ולדברי רעה עליי. 21 ואתה ה' אלוהים, הגן עלי למען שמך, בטובך הרב, הצילני. 22 כי עני ואביון אנכי, וליבי פצוע בקרבי. ראה מתי כ"ו:38. 23 כצל נעלמתי כאשד נסחפתי כחגב. אני מבלה את ימי בתוך מלכודות אויביי. 24 ברכיי חלשות מצום, וגופי כחוש. 25 אני מושא לבוז להם; הם מביטים בי ומנידים בראשם.ראה תהילים עברים כב:ח. 26 עזרני, יהוה אלוהי; הושיעני בטובך. ישוע המשיח התפלל לאביו שיוציאו מן המוות, כלומר, שיקים אותו לתחייה מהקבר, כפי שאומר השליח בעברים ה':7. 27 ידעו כי ידך היא, כי אתה ה' עשית זאת. 28 הם מקללים ואתה תברך; הם יקומו ויבושו, ועבדך יהיה ב שִׂמְחָה. 29 אויביי ילבשו בושה, כמעיל יעטפו בבושתם. 30 שפתיי יהללו את ה' בקול רם, אעלה אותו בתוך המון, 31 כי הוא עומד לימין נזקקים להושיעם מרשיעיהם. הוא מגן עליו כאילו הוא עורך הדין של עצמו.

תהילים מספר 110

(תהילים מס' 109 בוולגטה)

א מזמור לדוד. אָמַר יְהוָה אֶל־אֲדֹנִי שָׁב יְמִינִי עַד־אֲשֶׁר אֶת־אֹיְבֶיךָ הַדָּם־רַגְלֶיךָ.« מזמור זה חוגג מלך מפואר, אשר אלוהים הרשה לו להשתתף בהפעלת כוחו (פסוקים 4, 2), אשר, מוקף בלוחמים קדושים (פסוק 3), מחזיק לא רק בכבוד של מלך, אלא גם בכבוד של כהן גדול, כדרכו של מלכיצדק (פסוק 4), ומתגבר (פסוקים 5, 6), בכוחו הבלתי ניתן לעמוד בפניו, אשר שאב ממנו. עוֹנִי והייסורים (פסוק 7), אלו שאינם רוצים להיכנע לשלטונו. מלך מפואר זה יכול להיות רק המשיח, וזה מה שהיהודים הקדמונים האמינו פה אחד, כפי שעולה מ... מתי כ"ב, 43. מרקוס י"ב:36. לוקס כ':42, שם ישוע מניח אמונה זו ומדגים ליהודים בני זמנו, באמצעות מזמור זה, שהמשיח חייב להיות בעל טבע מעל לטבע האדם. כמו ישוע המשיח בקטעים המצוטטים, השליחים, מערכה 234, 36. 5, 31. קורינתים א' 15:25. אפסים א':20. עברים ז':17, כמו גם האבות וכל הכנסייה הנוצרית, תמיד הבינו את מזמור המשיח הזה. דוד הוא מחבר המזמור, כפי שמעיד הכותרת, והוא שהיה בדרגה הגבוהה ביותר של גדולתו האנושית, בכך שקרא לאחר אדון, האחרון אינו יכול להיות אדם אחר מלבד המשיח (תאודורט). ישוע הסיק מכך, כנגד היהודים, שלמשיח היה כבוד על-אנושי. נהוג במזרח שמלכים יושיבו לימינם את אלה שבידיהם הם מפקידים את סמכותם. האל היושב לימין אלוהים הוא אפוא מקור הכוח האלוהי. הדום רגליך: שלטו במלוא כוחי, עד שאכניע את כל אויביך (ראה קורינתים א' 15:25; עברים י':12-13). האויבים המובסים נרמסו תחת רגליהם, וכך הפכו להדום לרגליו (ראה יהושע 10, 24-25) 2 יְהוָה יָשִׁיט שְׁבִיטְךָ מִצִּיּוֹן מְלוֹךְ כּוֹלֵל בְּקִרְבֵי אוֹיְבֶךָ. מציון תצא מלכותך. ישוע המשיח סבל את מוות על הצלב בירושלים, והצלב היה שרביט שזרועותיו הגיעו בניצחון עד קצוות תבל (ראה ישעיהו ב', 3. מיכה ד, 2). כל המזימות, כל התחבולות, כל רדיפות אויביו לא יוכלו לעכב את שלטונו; רחוק מכך, הם יתרום לכינונה (אוגוסטינוס). 3 עמך ממהר אליך ביום אוסף צבאך, לבוש בגדי קודש. מרחם השחר יבוא אליך טל לוחמיך. כאשר תדגים את כוחך (כאשר תתקדם לקרב), אזי עמך יתאסף סביבך מרצונו, מעוטר בכוונות ובמעשים קדושות. כמו טיפות טל הנופלות על הארץ עם שחר, כך גם האנושות, מתחדשת ומחודשת, תתאסף במספרים רבים להצטרף אליך במאבק נגד אויביך. 4 נשבע ה' ולא ישנה את דעתו: "כהן אתה לעולם על פי סדר מלכיצדק".« אתה לא רק מלך מלכותי, אלא גם כהני הגדול והנצחי. לא כמו אהרן, שהקריב חיות והיה רק כהן, אלא כמו מלכיצדק, שהקריב לחם ויין, והיה גם מלך וגם כהן. (ראה עברים ה':6, ו':20, ז':1 ואילך). 5 יְהוָה יָמִין, יְרַחֵץ מַלכים בְּיוֹם אֶפְרוֹ. משיח אלהים לימינך וכו'. בשם ה' היושב לימינך, כאן ניתן להבין רק את המשיח, שכן הוא מוגדר באופן דומה בפסוק א', וכפיית מלכים מיוחסת לו שם, כמו באחרים (ראה תהילים ב', ט'). בעברית, המילה בטקסט היא אדוני, "אדון"; זהו אחד משמות האל, שבו יש אינדיקציה לאלוהותו של המשיח. 6 יַעֲשׂוֹת שִׁפּוֹן בְּגוֹיִם, כָּל מְלָא גְוָוִים, רֹאשִׁי כָּל־אָרֶץ מְרַעֵץ. השוו תהילים ב':9. ישוע המשיח מנצח את כל אויביו; ומכיוון שהם מגוונים, הוא מביס אותם בכלי נשק שונים. הוא מביס את אויבי האור בכוח אורו; את אלה הצועדים נגדו ונגד חסידיו בכוח ארצי, הוא מביס גם בכוח הזרוע החילונית, שניתן להבין אותה במיוחד כמתייחסת לאחרית הימים (ראה התגלות י"ט:11-21). 7 מן הנחל שותה בדרך, לכן ירים ראשו. הוא ישתה תחילה את מימי הסבל הבוציים והמגעילים, ודרך השפלה זו יזכה לתהילה (ראה תהילים עברים כ"ב:23; תהילים ס"ט:15; מתי כ"ו:39; לוקס כ"ד:26). (כריסוסטומוס, תאודורטוס, אוגוסטינוס).