ספר תהילים עם פירושים פסוק אחר פסוק

תהילים קי"א

(תהילים מס' קי בוולגטה)

1 הללויה. א'. אֶחָפֶּה. אֶחָפֶּה לַיהוָה בְּכָל לִבִּי. בֵּית. בְּקַבֵּץ צַדִּיקִים וּבְעֲדָתַת עֲדָתָם. מזמור זה מתחיל בטקסט העברי, בכל פסוק, באות שונה של האלף-בית, ולכן הוא נקרא אלפביתי. ב גִימֶל. גְּדוּלִים מַעֲשֵׂי יְהוָה. דַּלֶת. מְבוּקֵשׁ כָּל-הַתַּעֲנוּגִים הַמְּסֻפָּרִים. הם כל כך מעודנים שאנשים אדוקים לא יכלו לאחל לעצמם דבר טוב יותר. ג ה. מעשיו לא אלא הוד והדר. ו. וצדקתו לעולם. ד זאין. השאיר זכר נפלאותיו. חת. רחום ורחום ה'. הוא ביסס את זכרונו באמצעות מעשיו הנפלאים.  5 ת. נָתַן אֲכָל לַיְרָאִים אוֹתוֹ. יוֹד. זוֹכֵר בְּרִיתוֹ לָעוֹלָם. הוא נתן לעובדיו, בני ישראל, אוכל, את המן הנפלא במדבר, שהיה סמל לסקרמנט המקסים של המזבח. הבה יזכרו הנוצרים את התעלומה האלוהית הזו כאן, וישבחו את אלוהים עליה, במיוחד משום שהיא מכילה בתוכו את התעלומות הקדושות של לידתו, סבלו ומותו של ישוע המשיח, ומשום שהיא שימשה כחותם של ברית החסד החדשה (אוגוסטינוס, תאודורטוס). 6 כַּפָּה הַרְאֶה לַעַמּוֹ אֶת־עַצְבַע מַעֲשֵׂיו. צָלַע. בְּמַתַּתָּהָם נְחַלֶּת־גּוֹיִם. הוא הראה את תפארת מעשיו, בכך שנתן לבני ישראל את נכסי הכנענים, ויותר מכך, בכך שקשר את העמים עם היהודים ואיחד את כולם למשפחה אחת של אלוהים. 7 ממ. מעשי ידיו אמת ומשפט. נון. כל מצותיו אינן ניתנות לשינוי.כל מה שאלוהים עושה ואומר הוא אמת וצודק. מצוותיו של אלוהים (הנחיות האמונה והמוסר) הן בלתי ניתנות לשינוי, נשלטות על ידי חוקי האמת והצדק הבלתי משתנים. ח שמש. יכון לעולם. עאין. נעשה כאמת ומשפט. ט פשע. שלח גאולה לעמו. צדקה. יכון בריתו לעולם. קודש ונורא שמו. 10 רש. ראשית חכמה יראת ה'. שין. אמנם חכמים שומרי תורתו. תב. עולם תהילתו.

תהילים מס' קי"ב

(תהילים מס' קי"א בוולגטה)

א הַלֵּוִיה אֶלֶף אַשְׁרֵי אִישׁ יְרָא אֶת־ה'. בֵּת הַחֲפָצוֹת שֶׁמַּשְׁמֹר פְקוֹדָיו. על פי המסורת האדוקה, הנביאים חגי וזכריה, שחזרו עם היהודים מגלות בבל, השתמשו במזמור זה. זהו מזמור אלפביתי, כמו הקודם. ב גִמֵּל. יִהְיוּ צאצאיו לְעַל־הָאָרֶץ. דְלֶת. יִבָּרֶךְ דּוֹר צַדִּיקִים. ג הוּא. יִשְׂרוֹן וְעוֹשֶׁר בֵּיתוֹ. וַיְשִׁירוּ צִדְקָתוֹ לָעוֹלָם. דְּזָאִין. אוֹר יִזְחַר בַּחֲשֶׁךָ לְיֹשְׁרִים. חֶת. לַחֲנָן, רַחוּם וְצַדִּיק. בחשכת המזל, האדם הצדיק מוצא את הנחמה לה הוא זקוק, ואור מספק, בהרהור שיש אלוהים רחום וצודק; כי גם כשהוא חווה לפעמים גורל מצער, הוא יודע שאלוהים אינו יכול לאפשר שיקרה לו שום דבר שלא הגיע לו באמצעות חטאיו, וזה לא יהיה לטובתו הגדולה ביותר, כי אלוהים הוא... אַהֲבָה והצדק עצמו. 5 ת. אשרי האיש העושה מעשה רַחֲמִים ומי מלווה. יו"ד. בבית המשפט, הוא מנצח את עניינו. ראה דברים טו, ח'. ו כַּפֶּה כִּי לֹא יָמַעַד. צַדִּיק יִזְכָּר לְעוֹלָם. ז מֵמֶר לֹא יָרָא מִשְׁמָרָה רָעָה. נוּן נָחַם לִבוֹ בֹטַח בַּיהוָה. ח שְׁמֶךְ לִבוֹ אֲנָק לֹא יָרֵא. עַד יְרָאָה אוֹיְבָיו מוּבְסִים. ט פֶּה. זוֹרֵעַ צְדָקָה, נוֹתֵן לַאֲבוֹנִים. צַדְקָתוֹ צְדַקְתּוֹ לֹעָד. קָרְנָמָה תְּרַמָּה בְּכָבוֹד. הגמול על צדקו. כוחו יתחזק באמצעות כיבודים. 10 רש. רשעים רואים זאת ויכעסו. שין. הוא חורק שיניים וקנאה תאכל אותו. תאב. תאוות רשעים תאבד.

תהילים מס' קי"ג

(תהילים מס' קי"ב בוולגטה)

1 הללויה. שבח, עבדי ה', שבח את שם ה'. אתם, משרתי אלוהים (ירומי). סנט אוגוסטין, הקדוש אתנסיוס ואחרים מתרגמים זאת כ: ילדים, והם שומעים נוצרים אשר, משום שנולדו מחדש (פטרוס א' ב':2), מתבקשים כאן לשבח את מחבר ישועתם, אדוננו ישוע המשיח. 2 ברוך שם ה' מעתה ועד עולם. 3 מזריחה שמש ועד שקיעה הלל שם ה'. 4 נשא ה' על כל הגויים, על השמים כבודו. 5 מי כה' אלוהינו, יושב במרומים, 6 ומשגיח על השמים ועל הארץ?. הוא כה מתנשא עד שהוא מביט מלמעלה על כל דבר קטן. דווקא לענווים בשמים ובארץ, לאלה שאינם טוענים דבר לעצמם ומצפים לכל דבר מאלוהים בלבד, אלוהים נותן את חסדו. 7 יקים עני מן העפר, ירים אביון מערימת גללים, 8 להושיבם עם נסיכים, עם נסיכי עמו. כך יוסף, משה, דוד, דניאל ורבים אחרים הועלו מההשפלה העמוקה ביותר לדרגת הכבוד הגבוהה ביותר. באופן דומה, אלוהים מרים את כולנו, כל עוד אנו קיימים, מבוץ החטא אל כס המלכות (ירמוניה, תאודורטוס). 9 הוא נותן בית לעקרה שבבית; הוא עושה אותה לאם שמחה בתוך ילדיה. הללויה. זה מה שקרה לשרה, רבקה, אן ואחרות.

תהילים מספר קי"ד

(תהילים מס' קי"ג בוולגטה)

1 כי יצא ישראל ממצרים כי עזב בית יעקב מעם אכזרי, המזמור מזכיר את העזרה שאלוהים העניק לבני ישראל במהלך יציאת מצרים (1-8), ועל כך הוא מבסס את התפילה שהוא מתפלל לאלוהים שימשיך, לתפארתו, להראות את עצמו כמועיל, וכאל חי, בניגוד לאלילים מתים (תהילים עברים קי"ו, 1-8); לבסוף, הוא מקווה לעזרה זו בביטחון (תהילים עברים קי"ו, 9-18). 2 יהודה הייתה לו למקדש, ישראל לאחוזתו. יהודה היה עמו הקדוש, אשר הבדיל לעצמו מבין הגויים, לקדשם ולתקן בהם את גאולת האנושות כולה (ראה שמות יט, ה-ו). 3 הים ראה ונמלט, הירדן נפנה לאחור. ראה שמות יד. יהושע 3. 4 ההרים קפצו כאילים, הגבעות כטלאים. כל הטבע רעד (ראה נחום, א, ה). חבקוק 3, 6.), במיוחד הר סיני (שמות יט:18. הירונימוס, תאודורטוס). 5 מה לך ים כי תברח? או הירדן כי תשוב? 6 מה לך הרים כי תדלג כאילים, ואתם גבעות כצאן? 7 רעד ארץ לפני ה', לפני אלוהי יעקב, 8 אשר הופך סלע לבריכה, צור למקור מים. ראה במדבר כ', ח', י'.

תהילים מספר 115

(תהילים מס' קי"ג, פסוקים א'-י"ח בוולגטה)

1 לא לנו ה', לא לנו, כי אם לשמך תן כבוד, על טובך ונאמנותך. 2 למה יאמרו הגויים, "איפה אלוהיהם?"« אתה, אלוהים, חן את יציאתנו ממצרים באמצעות מעשיך הנפלאים; לכן היה שוב לעזרנו עכשיו, לא בגללנו, חסרי הזכות, אלא בגלל שמך, בגללך, למען יכירו בכל רחמיך ואמתך בקיום הבטחותיך, שבזכותן עזרת לנו ועדיין עוזרת לנו, ושאתה עצמך תתפאר כאלוהים חי, בניגוד לאלילי העמים המתים. 3 אלוהינו בשמים, הוא עושה כל אשר חפץ. 4 פסליהם כסף וזהב, מעשה ידי אדם. 5 פה להם, אך לא יוכלו לדבר; עיניים להם, אך לא יוכלו לראות; 6 אוזניים להם, אך לא יוכלו לשמוע; נחיריים להם, אך לא יוכלו להריח; 7 ידיים להם, אך לא יוכלו למשש; רגליים להם, אך לא יוכלו ללכת; לא יוכלו להשמיע קול מגרונם. 8 עֹשָׂיָּהֶם וּבוֹטֵחַ בָּהֶם יִהְיוּ כְּמָהם.מי ייתן וכל עושי האלילים, ואלה המכבדים אותם, יהיו נטולי תחושה של האלילים (ראה חוכמה, 13, 10 ואילך). 9 ישראל, בטחו ביהוה, הוא עזרם ומגנם. 10 בית אהרן, בטחו ביהוה, הוא עזרם ומגנם.בית אהרון מציין את מדינת הכוהנים, בית ישראל את המדינה החילונית. לאורך ההיסטוריה, הכנסייה האמיתית הייתה חברה המורכבת מאלמנטים מגוונים. 11 יראי ה', בטחו ביהוה. הוא עוזרם ומגינם. 12 זכרנו ה', יברכנו. יברך את בית ישראל, יברך את בית אהרון. 13 יברך את יראי ה', קטנים ועד גדולים. 14 ירבה ה' חסדיו עליכם ועל בניכם. 15 ברוך אתם ה', עשה שמים וארץ. 16 השמים שמיים לה', והארץ נתן לבני אדם. 17 לא מתים מהללים את ה', ולא יורדים דומיה. 18 כי אנחנו נברך את ה', מעתה ועד עולם. הללויה. בוא לעזרתי אלוהי, כי אם ינצחו אויבי ואמות, לא אודה עוד ואשבח אותך בעולם הבא, כבחיים האלה. הגיהנום, העולם האחר (במדבר ט"ז:30-33), שבו נאספו כל המתים (איוב ל':23), לפני שישוע המשיח השלים את עבודתו, לא היה רק לרשעים, כגיהנום כראוי, מקום קינה (איוב כו:5), אלא אפילו לטובים, הוא לא היה, כמקום משכן לפני הכניסה לגן עדן, מקום של שמחה, אלא של צער דומם (תהילים ל':10; עברים ל':13; ישעיהו לח:18). קוֹהֶלֶת 9, 10); ובמובן זה, זה לא היה מקום שבו אלוהים הוכר והועלה, כפי שהוא עכשיו על פני האדמה. רק דרך ישוע המשיח חדל המוות להיות עצוב, בכך שהוא פתח את השמיים, שהם המקום שבו אלוהים באמת מתוודה ומשבח. הנוצרי, בתפילה, יכול להיזכר בפסוק זה כתזכורת למוות החטא ולמוות הנצחי בגיהנום, מקום העונש עבור הנידונים, שם אין עוד הכרה או שבח של אלוהים.