ספר תהילים עם פירושים פסוק אחר פסוק

תהילים קל"א

(תהילים מס' קל בוולגטה)

1 שיר עליות לדוד ה' לא גאה לבי ולא גאו עיני לא אבקש גדלות ולא נשא ממני. לא ביקשתי להשיג דברים שלא היו פרופורציונליים לכוחותיי. על פי כמה פרשנים, דוד שמר במזמור זה את רגשות הפשטות והמתינות שהניעו אותו, כדי להצדיק את עצמו כנגד האשמות שאול ואנשיו (שמואל א' כ"ד, י'-יא, כו, יט); על פי אחרים, המזמור חובר להגנת היהודים ששבו מהשבי, והואשמו בעריקה לעבר מלך פרס (נחמיה ו', ה'-ז'). 2 לא, אני שומר את נפשי בדממה ובדממה. כגמול על שד אמו, כגמול נפשי בקרבי. כְּמוֹ תּוֹלֵד שֶׁנָּגַמֵּל, אֶל־גַּם־עַל־הַשִּׁבְעוּ, חַסֶּה תַּאֲווֹת וְשִׁפְעוּת, כָּךְ נַפְשִׁי שָׁלוֹוָה וְרָצָה. 3 ישראל, שים קוותך ביהוה מעתה ועד עולם.

תהילים מס' קלב

(תהילים מס' קל"א בוולגטה)

1 שיר עליות. זכר ה' את דוד ואת כל סבלו. סביר להניח שמזמור זה חובר בשם שלמה בעת חנוכת בית המקדש (דברי הימים ב' ו'). לאחר ששיבח את מאמציו של דוד למצוא ולהכין מקום לארון הקודש (1-6), מזמין מחבר התהילים את אחיו לבקר במקום מנוחה חדש זה (7); הוא מתחנן לאלוהים שיבוא וייקח אותו לרשתו (8), ויברך את המלך ואת העם (9-12); דבר שהוא עדיין מקווה לו, כי אלוהים הבטיח זאת (13-18). הנוצרי יזכור את מאמציו של דוד השמימי, ישוע המשיח, לבנות את כנסייתו (כמו גם כל נשמה בנפרד), ויתפלל לאלוהים שיסכים לקחת לרשת הן את כנסייתו והן את כל הנשמות השייכות לה. 2 הוא נשבע את זה ליהוה, את הנדר הזה למבצר יעקב: זְכֹר אֶת־שְׁבוּעָתוֹ וּנְדָרוֹ. עַתָּה קַיֵּם אֶת־הַשְׁבוּעָה הַזֶּה, וּגְלַד אֶת־הַנְדָר. 3 "לא אבוא אל אוהל שכנתי, ולא אעלה אל משכבי, 4 לא אתן שינה לעיניי, ולא אתן תנומה לעפעפי, 5 עד אשר אמצא מקום לה', משכן למבצר יעקב." 6 הנה שמענו כי היא באפרתה מצאנו אותה בשדות יאר. אפרתה, כלומר, כראוי, בית לחם (בראשית לה:יט). או שוב, ארץ אפרתה, כלומר אפרים (ראה שמואל א' א:א). אפרתה יכולה להתייחס גם לירושלים, משום שדוד העביר, אם אפשר לומר כך, את עיר אפרתה (בית לחם), שם נולד, בירושלים, לאחר שקבע שם את מושבו. אם ניישם את המזמור על ישוע המשיח, אז המשמעות היא: זה מה שלמדנו על ישוע המשיח, כארון האלוהים החי, שהוא נולד בו בית לחםושהוא סבל בירושלים; מצאנו אותו חי במדבר, ראינו כיצד אמונתו התפשטה בקרב גויי הגויים. השווה. יוחנן א', 14. התגלות כא:ג. 7 נלכה אל משכן ה', נשתחוה להדומי רגליו. לפני ארון הקודש, עליו נחו רגלי אלוהים כמו על הדום רגלים, משום שאלוהים נכח שם באופן בלתי נראה. לפני פסוק זה, יש להשלים את המחשבה על ידי רמיזה: כעת, לארון הקודש יש מקום קבוע בבית המקדש. לאחר שהניח זאת, מזמין מחבר התהילים את בני ישראל לבקר במקדש ה', והוא מתפלל לאותו אלוהים שיבוא וייקח את מושבו. 8 קום יהוה ובא אל מנוחתך אתה וארון הודך. 9 יִלְבוּשוּ כֹהֲנֶיךָ צִדֶק וְיִרְעוּ חַמְנֶיךָ. 10 למען דוד עבדך, אַל תָּדַס אֶת פְּנֵי מַשְׁחִיךָ. אל תבזה לתפילת המלך אשר נמשח במשחתך. שמעו לשלמה, אשר בנה את בית המקדש (ראה מלכים א' א' 39). באמצעות "המשח" יכול הנוצרי להבין את עצמו ו... נוצרים, אחיו, שכן כל הנוצרים האמיתיים נוטלים חלק במשיחת ישוע המשיח, ברוחו, ברגשותיו. יא נשבע ה' לדוד שבועה מדויקת שלא יסור ממנה: "מפרי בטנך אשים על כסך. יב אם בניך ישמרו את בריתי ואת החוקים אשר אלמדם, וגם בניו ישבו על כסך לעולם".« 13 כִּי בּחַר יְהוָה בְּצִיון חָפַצָּה לִשְׁכֹנוֹ.כראוי הר מוריה, אבל מוריה היא חלק מציון. 14 "זֶה מְנוּחַתִּי עוֹלָם אֲשֶׁר שָׁכֶן שָׁם כִּי חָפַצְתִּיהָ. 15 אֶרְטִיר עָלֶיהָ בְּרָכָה שָׁוֵׁעַ, אֶשְׁבַּע עָנְיָיהָ בְלֶחֶם." 16 אלביש את כהניה ישועה, וחבריה ירננו. אקשט את כהניה במידות טובות וביראת כבוד 17 שם אגדל את כוחו של דוד, אכין לפיד למשיחי. שם כוחו של דוד וצאצאיו יעלה ויגדל: הבינו במיוחד את כוחו של שורש דוד הגדול, המשיח (לוקס א', 69). הלפיד מסמל צאצאים קורנים (מאושרים). (ראה מלכים א' י"א 36); הבינו בו זמנית את הצאצאים הבהירים, מלאי האור והרוחניים של ישוע המשיח (השליחים 1). יוחנן א', 9. 8, 12).  18 אלביש את אויביה בושה, ונזרתה תאיר על מצחה.» 

תהילים מס' קלג

(תהילים מס' קלב בוולגטה)

1 שיר עליות לדוד מה טוב ונעים כי אחים ישבו יחד באחדות. על פי רוב הפרשנים, דוד חיבר מזמור זה לרגל הכתרתו השנייה, כאשר כל שבטי ישראל, לאחר פירוד ממושך, באו להתאחד זה אחר זה תחת שלטונו; על פי אחרים, הוא חובר במטרה לשמור על האיחוד בין היהודים שחזרו משבי בבל; פרשנים אחרים עדיין סבורים שאין לו קשר להיסטוריה. 2 כשמן יקר יצוק על הראש, יורד על הזקן, על זקן אהרן, יורד על צווארון בגדו. המזרחי אוהב להשוות את הדברים הטובים ביותר לבשמים, שנראים לו כל כך חיוניים. משמעות: רוח ה... צדקה אחווה הוא יקר ערך כשמן הקודש, העשוי מהבשמים המעודנים ביותר, המשמש להקדשת כוהנים (ראה שמות ל', כ"ג). כאשר אנשי המזרח מושחים את עצמם, הם עושים זאת לא רק על ראשיהם אלא גם על זקנם, ובנדיבות כה רבה עד שהבושם נוטף לעתים קרובות. אהרון מוזכר כאן כמייצג כוהנים באופן כללי. על בגדי הכוהן, ראה שמות כ"ח, כ"ב. 3 כטל חרמון הנופל על פסגות ציון כי שם כנן ה' את הברכה, את החיים, לנצח. גם המזרחי משווה בקלות את הטוב ביותר לטל החיים. אהבת אחים כטל חרמון, וכטל היורד על הר ציון הקדוש.

תהילים מס' קל"ד

(תהילים מס' קלג בוולגטה)

1 שיר עליות הנה ברכו את ה' כל עבדי ה' המשרתים בבית ה' בלילה. על פי פרשנים, מזמור זה הוא שיר (של שומרים), שבאמצעותו הלוויים ששמרו על המקדש בלילה עודדו את עצמם לערנות ולתפילה. 2 הרימו ידיכם אל המקדש וברכו את ה'. 3 יברכך ה' מציון, עֹשֶׂה שָׁמַיִם וָאָרֶץ. כלומר: אז (אם תעשה זאת) יברכך ה' מראש ציון.

תהילים מס' קלה

(תהילים מס' קל"ד בוולגטה)

1 הללויה. שבחו שם ה', שבחו אותו, עבדי ה', 2 משרתים בבית ה', בחצרות בית אלוהינו. שבחו אותו, כל הכוהנים והעם. הנוצרי יזכור, בעת קריאת המזמור, את ישראל על פי הרוח, את הנבחרים בכלל (פסוק 4), אותם יזכיר לשבח את אלוהים; הוא יודה לו על הנפלאות שעשה בטבע ובהיסטוריה, ובמיוחד על כך שהראה את עצמו, על ידי התנהגותו כלפי בני האדם, כאלוהים חי. ג הִלְלוּ יְהוָה כִּי טוֹב יְהוָה, שִׁירוּ שְׁמוֹ בְּכִינוֹר כִּי מְזִמָּן הוּא. 4 כִּי בַּחַר יְהוָה לוֹ בּוֹעַק, בַּנַּחֲלָתוֹ בַּחַר יִשְׂרָאֵל לַנַּחֲלָתוֹ. 5 כן ידעתי כי גדול ה', אדוננו על כל אלהים. 6 כל אשר חפץ ה' יעשה, בשמים ובארץ, בים ובכל המצולות. 7 מעלה עננים מקצה הארץ, שולח ברקים עם הגשם, מוציא רוח מאוצרותיו. מקצה האופק הרחוק ביותר. אם לשפוט לפי מה שנראה לעין, עננים עולים מקצה האופק הרחוק ביותר מתחת לכיפת הרקיע. הוא גורם לסערות להפוך לגשם. הוא מושך את הרוח מהמקומות שבהם הוא אוגר את אוצרות הטבע (ראה ירמיהו י', יג, נ"א, ט"ז). 8 הכה פעם אחת את בכורי מצרים מאדם ועד בהמה. 9 אותות ומופתים עשה בקרבך מצרים בפרעה ובכל עבדיו. 10 הכה גויים רבים והמית מלכים גיבורים, 11 סיחון מלך האמורי ועוג מלך הבשן וכל מלכי כנען. 12 ויתן את ארצם לנחלה, נחלה לעמו ישראל. 13 ה' שמך לעולם, ה' שםך לדורות. זיכרון טוב ליבך. 14 כי יְהוָה עֹשֶׂה צַדָּק לְעַמּוֹ וְעַל־עַבְדָיו חָסֵם. הוא יעשה לו צדק (ראה דברים לב, לו).  15 אלילי הגויים כסף וזהב מעשה ידי אדם. כשם שה' ראוי לשבח על ברכותיו (6-14), הוא ראוי לכך גם על היתרונות שיש לו על פני אלילים. מחשבה אחרונה זו, המושאלת מתהילים קי"ו, נמשכת עד הסוף. טז פה להם ולא ידברו; עיניים להם ולא רואים; טז אוזניים להם ולא שמעו; אפילו נשימה אין בפיהם. טז יהיו כמוהם עושיהם וכל הבוטחים בהם. טז בית ישראל, ברכו את ה'. בית אהרן, ברכו את ה'. כּלכם, עם וכהנים, שבחו את ה'. 20 בית לוי, ברכו את ה'. יראי ה', ברכו את ה'. 21 ברוך ה' מציון, יושב ירושלים. הללויה. הנוצרי יזכור את הכנסייה.