ספר תהילים עם פירושים פסוק אחר פסוק

תהילים מס' קמו

(תהילים מס' 145 בוולגטה)

1 הללויה. נפשי, שבח את ה'. מזמור זה ואלה הבאים אחריו, עד סוף תהילים, מתחילים ב"הללויה". כולם מוקדשים לשבח האל. הוולגטה נותנת למזמור זה את הכותרת "לחגי וזכריה", בין משום שנביאים אלה היו מחבריו ובין משום שהם הנהיגו את מנהג שירתו בבית המקדש השני. — שלושה בתים: פסוקים 1 עד 4: עלינו לשבח את האל ולא לסמוך על בני אדם. — פסוקים 5 עד 7א: אשרי שומר תורת ה'! — פסוקים 7ב עד 10: אלוהים, מגן הצדיקים, ישמורו. 2 כל חיי אודה לה', כל ימי חיי אשיר תהילות לאלוהי. 3 אל תבטח בנסיכים, בבן אדם אשר לא יוכל להושיע. בן האדם; כלומר, אנשים אחרים, אנשים שאינם נסיכים. - שבו וכו'. נסיכים, לא יותר מבני תמותה רגילים, אינם יכולים להציל את עצמם ולא להציל אחרים מהמוות ומאלף הסכנות המקיפות אותם. 4 נשמתו מותרת, אל עפר ישוב, ובאותו יום יתאבדו מחשבותיו. הוא חוזר; האיש או הנסיך, ולא הרוח. 5 אשרי אלוהי יעקב עזרתו, וביהוה אלוהיו תקוותו. 6 עשה ה' שמים וארץ, ים וכל אשר בהם, נאמן לעולם. לִרְאוֹת מעשי השליחים, 14, 14; התגלות, 14, 7. 7 יִשְׂדֶק עָנְקִים, יִתֵּן לָרָעָב, יְהוֹשִׁיעַ אֲסִירִים. 8 יְהוֹשִׁיב רֹאֶה לִעִוִּים, יְהוֹשִׁיב שְׁפוּנִים, יְהוֹאֶהֵב צַדִּיקִים. 9 יְהוֹשִׁיב נָכָר, יְתוֹם וְאַלְמָנָה סוֹפֵף, וְעַרְכֶם רָשָׁעִים יְעֲקֹל. תוכניותיהם של הנבלים 10 ה' מלך לעולם, אלוהיך ציון מעולם ועד עולם. הללויה.

תהילים קמ"ז

1 הללויה. אלה את ה' כי טוב לשיר לאלוהינו כי חן הוא ונעים להללו. 2 ה' בונה את ירושלים; הוא אוסף את פזורי ישראל. חוקרים מסיקים מקטע זה שהמזמור חובר לאחר החזרה משבי בבל. נוצרים יזכרו את ירושלים השמימית, הכנסייה, אשר נועדה להיווצר הן מגויים והן מיהודים (ראה יוחנן י"א 52). 3 מרפא נשברי לב וחובר פצעיהם. 4 מונה מספר כוכבים וקורא לכולם בשמם. 5 גדול אדוננו וכוחו אין קץ ולתבונתו אין גבול. 6 יהוה עזר לענוים, רשעים ארצה משליך. 7 שירו לה' שיר תודה, זמרו לאלוהינו בנבל. 8 מכסה שמים עננים ומכין מטר לארץ, מצמיח עשב בהרים. 9 מספק מאכל לבהמה, לעורבים הקוראים אליו. ראה איוב 38, 41. 10 לא במרץ הסוס הוא מוצא חן, ולא ברגלי האדם הוא שם את חן. הוא אינו מתענג על כוחות ארציים, וגם לא על כוחות פיזיים. הוא אינו זקוק לא לפרשים ולא לחיל רגלים כדי להציל את חייליו. 11 חפץ ה' ביראי יהוה, בקוות חסדו. 12 ירושלים, הללו את ה'! ציון, הללו את אלוהיך! 13 כי חזק בריח שעריך, ברך את בניך בקרבך; 14 הבטיח שָׁלוֹם בגבוליך, משביעך בחיטה המשובחת. החיטה הטובה ביותר 15 שלח מצותיו ארצה, דברו יתקדם במהרה. 16 יפלט שלג כצמר, כאפר יפזר כפור. 17 יפזר ברדיו לגזרים, מי יעמוד לפני קורו? 18 שלח דברו וימיס אותם, ינשב רוחו ומים יפלו. 19 גילה דברו ליעקב, חקתיו ומשפטיו לישראל. 20 לא עשה כן לכל גוי, משפטיו לא ידעו. הללויה. אלוהים השאיר לגויים רק את החוק הטבעי של התבונה, מבלי להורות להם באמצעות התגלות חיצונית. אולם, הדבר מתייחס רק להתגלות משה. ההתגלות המקורית שניתנה לאדם ולנח הייתה משותפת לכל העמים. אך במהלך מאות שנים, היא נחלשה בהדרגה בקרב העמים הפגאניים. היא נשמרה בטהרתה רק בצאצאיו של אברהם, שגם הם קיבלו את התגלות משה. היהודים הם שקיבלו תחילה, על פי צוויו הנצחיים של אלוהים, את ההתגלות הזו, ולאחר מכן, באופן עקבי, דרך היהודים, שאר עמי העולם.

תהילים קמ"ח

1 הללויה. אלה את ה' מן השמים, אלה אותו במרומים. אתם, יושבי גן עדן. מחבר התהילים, שמח למראה העם היהודי המשוקם, פונה לכל היצורים ומבקש מהם להודות לאלוהים יחד איתו. אותה מחשבה באה לידי ביטוי בשירת שלושת הילדים בכבשן, ובהמנון לשמש של... פרנציסקוס הקדוש מאסיזי. באופן זה של התבוננות בטבע יש לא רק הרבה שירה, אלא גם משהו מרומם ומרגש שמשנה את היקום, ומראה לנו את הבורא, באופן כמעט מוחשי, בכל מעשיו. לא יצורים דוממים הם שמדברים, אלא האנושות שנותנת להם את קולה, ובדרך זו מודה לאדון על המעשים שנתן לנו להשתמש בהם או ליהנות מהם. יתר על כן, כל היצורים משבחים, בדרכם שלהם, את זה שברא אותם, על ידי שמירה על החוקים שהוא הטיל עליהם ובכך תורמים להגשמת תכניותיו. - המזמור יורד בהדרגה מהשמיים לארץ, מתיישב על האנושות ומסיים בקריאה כללית, פסוקים 13 ו-14. 2 הללוהו כל מלאכיו; הללוהו כל צבאותיו. 3 הללוהו שמש וירח; הללוהו כל כוכבים זוהרים. 4 הללוהו שמיים עליונים ומים שמעל השמים. ראה דניאל ג': 59-60. 5 יהללו את שם ה' כי צוה ונבראו. 6 כוננו לעד ונצח גזר תורה לא יעברו. חוקי הטבע הם קבועים. 7 מן הארץ, הללו את ה', מפלצות ים וכל האוקיינוסים, 8 אש וברד, שלג ואדים, רוחות סערות, עושי מצותיו, 9 הרים וכל הגבעות, עצי פרי וכל ארזים, 10 חיות בר ועדרים מכל מיני חיות, זוחלים ועופות כנף, זוחלים: מונח זה כולל בדרך כלל את כל הזוחלים, התולעים ואפילו הדגים. השווה בראשית א':20; תהילים ק"ג:25. אלוהים ראוי לשבח רב יותר מאשר ניתן לו בשמים ובארץ; או, על פי אחרים, אלוהים מקבל שבח מכל היצורים בשמים ובארץ.