בישוף ירושלים במאה ה-2, משכין שלום ושומר יום ראשון של חג הפסחא, הקדוש נרקיס מזכיר לנו שנאמנותו לתחיית המתים תלויה באחדות המאמינים. גילו המכובד ועמידתו האיתנה מעידים על כנסייה מושרשת בתפילה ובהרמוניה, אפילו בתוך פילוגים. הוא נותר דמות של ערנות רוחנית ושלום אחווה, רועה שהציב את אורו של ישו מעל לכל שיקול אנושי, אפילו עד מותו בגיל למעלה ממאה.
נרקיס הקדוש, שנקרא לשרת את כנסיית ירושלים בגיל למעלה ממאה, נותר עד לסבלנות אלוהית. בעוד קהילות התווכחו במהלך היום כדי לחגוג את חג הפסחא, הוא העז לכנס מועצה כדי לאשר את שמחת יום ראשון של התחייה. גם כיום, דמותו מעוררת השראה באלה המחפשים אחדות, שלום ואמונה עמוקה יותר בתוך מתחי העולם.
כומר של אחדות
נרקיס, שנולד בסוף המאה ה-1, אולי בארץ ישראל, חי חיים מבודדים לפני שנקרא לאפיסקופט של ירושלים בסביבות שנת 190. בחירתו המאוחרת, בגיל למעלה ממאה שנים, על פי אוסביוס מקיסריה, הדהימה את בני דורו. הוא עמד בראש מועצת ארץ ישראל, שקבעה כי חג הפסחא צריך לחפוף ליום ראשון, ולא לתאריך היהודי י"ד בניסן. החלטותיו סימנו צעד מכריע לקראת אחדות ליטורגית בין מזרח למערב. לאחר שהואשם שלא בצדק, הוא פרש לבדידות, ואז חזר לסלוח למבקריו ולחזור לתפקידו. הוא נפטר בסביבות שנת 212, בגיל למעלה ממאה ועשר, בשלום ה'. זכרו נותר חי במכתבי יורשיו: "הוא עדיין מנהל את הכנסייה באמצעות תפילותיו".«
הנס והזיכרון
ערב אחד, במהלך חג הפסחא, לא היה שמן להדלקת המנורות. נרקיס שפך מים לתוך המנורות והתפלל. אך הלהבה נדלקה מעצמה ודלקה כל הלילה, אות לאמונתו הבלתי מנוצחת של הרועה. נס זה, שסיפר אוסביוס, הפך לסמל לאור שאלוהים גורם להאיר למרות חסרונותינו. נאמר ששמן הנרקיס הקדוש המשיך לבעור במקומות קדושים כדי להזכיר לנו שאמונה, גם כשהיא ישנה ושברירית, עדיין מאירה את העולם.
הודעת היום
הליכה בשלווה פנימית, גם כאשר הכל נראה כאילו דועך, היא הדרך שהראה הקדוש נרקיס. אורך חייו הרוחני מזמין אותנו להישאר נאמנים לקצב התחייה: כל יום ראשון הוא פסחא מיניאטורי. כמו שמן שהופך לאור, תפילה הופכת את עוני הלב למגדלור של תקווה. המסר של היום: טפחו סבלנות נלהבת, ניזונה מסליחה ותפילה, תוך שמירה על ביטחון בניצחון המשיח על החושך.
תְפִלָה
אדון ישוע, אור חג הפסחא,
תן לי שלוות לב, עבדי נרקיס.
מי ייתן ואמונתי לא תדעך כאשר המקורות יחסרים.
למד אותי לאהוב אחדות, לחפש אמת ללא שיפוטיות,
ולתת לאהבתך לבעור במעשיי היומיומיים.
הפוך אותי נאמן ליום ראשון, יום שמחתך וניצחונך.
אָמֵן.
לחיות
- הדליקו נר והפקידו בידי אלוהים פילוג שחוויתם או נצפו.
- להציע מחווה קונקרטית של שלום למישהו שאיתו נמשכת אי הבנה.
- הרהרו במשך עשר דקות על יוחנן י"ז 21: "למען יהיו אחד כשם שאנחנו אחד".«
זֵכֶר
זכרו של הקדוש נרקיס מכובד בירושלים, שם המסורת מציבה את קברו ליד הר ציון. בכנסיית הקבר, מנורה תמידית מנציחה את נס השמן. יום חגו, הנחגג ב-29 באוקטובר, נותר בלוח השנה הרומי כציון לשלום כנסייתי. עולי רגל עדיין מעלים את דמותו בקיסריה, שם סיפר אוסביוס את סיפורו. ברחבי המזרח הנוצרי, שמו נותר אות לתקווה: של אדם זקן ששמר על להבת האמונה בחיים.
פּוּלחָן
- קריאות/תהילים: ישעיהו כ"ה:6-9; יוחנן י"ז:20-26 - נושא: אחדות באור המשיח.
- שיר/המנון: לומן קריסטי - אור שלעולם לא כבה.
