קרל בורומאו הקדוש, להגיש עד לצריכתו

מגישים עד לצריכה מלאה

צ'ארלס בורומאו, רפורמטור של הכמורה במילאנו בלב המאה ה-16, מגלם את האיחוד בין קפדנות לצדקה פסטורלית באיטליה של האנט-רפורמציה.

צ'ארלס בורומאו (1538–1584), שנועד לקריירה מזהירה בצמרת הכנסייה, בחר בדרך התובענית של שירות פסטורלי. בלב המהומה הדתית של המאה ה-16, הוא ערך רפורמה בכמורה, תמך בעניים והתמודד עם מגפת 1576 לצד עמו. מורשתו המתמשכת מאתגרת את הבנתנו את הקשר בין סמכות, ענווה ועקביות בחיים הנוצריים.

רפורמה מתוך אהבה למשיח

קרל בורומאו נולד בארונה, לחופי אגם מג'ורה, וגדל במשפחת אצולה הקשורה לאפיפיור פיוס הרביעי, דודו. הוא נחשף לחוק הקנוני בגיל צעיר בפאביה, ומונה לקרדינל בגיל עשרים ושתיים, עוד לפני שהפך לכומר. כמנהל קפדן ברומא, הוא השתתף באופן פעיל בחידוש ועידת טרנט, והבטיח בהירות דוקטרינלית ורפורמה במוסדות.

מותו הפתאומי של אחיו הבכור בשנת 1563 הציב את צ'ארלס בפני בחירה מכרעת: לרשת את אחוזת המשפחה או להיענות לייעודו הפנימי. הוא בחר בהסמכה והקדיש את כל מרצו לשירות הכנסייתי. לאחר שהפך לארכיבישוף של מילאנו בשנת 1564, הוא יזם רפורמה עמוקה בכמורה. הוא ייסד סמינרים להכשרה רוחנית ואינטלקטואלית של כמרים, ארגן מחדש קהילות כפריות וקידם קטכיזציה למאמינים. סמכותו השקטה התבססה על העקביות בין דבריו למעשיו.

במהלך מגפת 1576, הוא נשאר במילאנו למרות הסיכונים. הוא הפך מנזרים לבתי חולים, התפלל בין הגוססים, ונשבע נדר של עוני קיצוני. הוא כתב: "כדי לתת אור, הנר חייב להישרף מעצמו". יקיריו הציעו לו לנוח; הוא הגיב בהקרבה עצמית מוחלטת. מותש, הוא מת בגיל ארבעים ושש, מוקף בכמורה. לאחר שהוכרז כקדוש בשנת 1610, קרל בורומאו הפך לקדוש הפטרון של הדיוקסיה של מילאנו ולדוגמה לכומר הרפורמי הנדיב.

הקרדינל ליד הצלב

מסורת מספרת שכאשר חצה את מילאנו במהלך המגפה, קרל, יחף ונושא צלב, בירך את החולים רחוב אחר רחוב. נאמר שאיש לא פנה ממנו עורף, למרות שסיכן את מותו. היסטוריונים מאשרים את מחויבותו אך אינם יודעים אם הסצנה התפתחה בדיוק כפי שתואר. דימוי זה של הכומר ההולך בלילה מסמל את האמונה המאירה זמנים אפלים: לא באמצעות כוח, אלא באמצעות אור של חיים נתונים.

מסר רוחני

צ'ארלס בורומאו מזכיר לנו שרפורמה רוחנית תמיד מתחילה בעצמנו. דוגמתו מזמינה אותנו לשלב קפדנות פנימית עם חמלה קונקרטית. דימוי הנר הבוער מקיף את הרוחניות הזו: בוערת ללא זוהר, אך מאירה בקביעות. לחיות באמת לפני אלוהים, לשרת ללא תנאי, ולזהות בכל מעשה את ההזדמנות לאהוב: כזו הייתה דרכו. גם כיום, רוח השירות שלו מעוררת השראה בכל קהילה הנקראת להיוולד מחדש באחדות המשיח.

תְפִלָה

אדוני, אתה אשר הפכת את עבדך צ'ארלס לנאמן עד תשישות,  
תן לנו את החסד לשרת ביושרה ובאומץ.  
למד אותנו להתחיל את הרפורמה שלנו בליבנו.  
תן לנו להיות קשובים לעניים, ענווים לפני הצלב,  
ונאמן בדברים הקטנים של חיי היומיום.  
דרך ישוע המשיח אדוננו. 
אָמֵן.

לחיות

• ביקור מישהו בבידוד או חולה, אפילו בשיחת טלפון פשוטה.
• להציע ארוחה או סיוע חומרי דיסקרטי לאדם נזקק.
• קראו במשך 10 דקות את הקטע מיוחנן י"ג: 1-15: הרהרו על מחווה של רחיצת הרגליים.

מקומות

מילאנו שומרת על זכרו של הארכיבישוף הרפורמי שלה. שרידיו מונחים בקריפטה של הדואומו, בתוך קבר כסף מעוצב להפליא. האקדמיה האמברוזיאנית מאכלסת את דיוקנו מאת ג'ובאני בטיסטה קרספי. בכל 4 בנובמבר, העיר חוגגת, בתהלוכות ובמעשי צדקה, את האיש שהיא מכנה "אבי העניים". בארונה, פסלו המונומנטלי משקיף על אגם מג'ורה: שלושים מטרים של נחושת, תזכורת למעמדו הרוחני של אדם שנשאר משרת.

פּוּלחָן

• קריאות/תהילים: פיליפים ב':12-18; מתי ה':13-16 – לפעול למען ישועתו, להיות אור העולם.
• שיר/המנון: Ubi caritas et amor – במקום בו שולטים צדקה ואהבה, שוכן אלוהים.