רֵאשִׁית

פרק 1

1 בראשית ברא אלוהים את השמים ואת הארץ.

2 והארץ הייתה תהו וריקה, חושך היה על פני תהום, ורוח אלוהים מרחפת על פני המים.

3 אלוהים אמר: "יהי אור!" והיה אור.
4 וַיֵּרַא אֱלֹהִים כִּי טוֹב הָאוֹר וַיַּבְדֵל אֱלֹהִים בֵּין הָאוֹר בֵּין הַחֹשֶׁךְ.
5 אלוהים קרא לאור יום ולחושך לילה.

ויהי ערב ויהי בוקר יום ראשון.

6 אָמַר אֱלֹהִים: "יִהְיֶה רָקִיעַ בֵּין הַמָּיִם וְיִבְדֵּל בֵּין מַיִם לְמַיִם".» 
7 וַיַּעֲשֶׂה אֱלֹהִים אֶת הָרָקִיעַ וַיַּבְדֵּל בֵּין הַמָּיִם אֲשֶׁר תַּחַת הָרָקִיעַ וּבְנֵי הַמָּיִם אֲשֶׁר מֵעַל הָרָקִיעַ וַיְהִי כֵּן.
8 אלוהים קרא לרקיע שמים.

ויהי ערב ויהי בוקר יום שני.

9 ויאמר אלוהים: "יקוו המים תחת השמים אל מקום אחד, ותראה היבשה." ויהי כן.
10 ויקרא אלוהים ליבשה ארץ ולקבץ המים קרא ימים וירא אלוהים כי טוב.

11 וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים תַּצִּיעַ הָאָרֶץ דָּשָׁב עֹשֶׁב מַעֲשֶׂה זְרַע וְעֵץ פְּרִי עֹשֶׂה פְּרִי אֲשֶׁר בָּהֶם זְרַעַם אִישׁ לַמִּינוֹ עַל הָאָרֶץ וְהָיָה כֵּן.
12 וַתַּצִּיעַ הָאָרֶץ דָּשָׁב עֶשֶׁב עֹשֶׁב עֹשֶׁב זְרַע לַמִּינָיו וְעֵץ עֹשֶׁב פְּרִי אֲשֶׁר בָּהֶם זְרַעָם לַמִּינָיו וַיֵּרֵא אֱלֹהִים כִּי טוֹב׃.

13 ויהי ערב ויהי בוקר יום שלישי.

14 אמר אלוהים: "יהי מארות ברקיע השמים להבדיל בין היום ובין הלילה, והיו לאותות ולמועדים ולימים ולשנים".,
15 וְהֵם לְמָאוֹרִים בְּרִיךְ הַשָּׁמַיִם לְהָאִיר עַל-הָאָרֶץ." וְהָיָה כֵּה.
16 אלוהים ברא את שני המאורות הגדולים: את המאור הגדול לממשלת היום ואת המאור הקטן לממשלת הלילה.; הוא עשה גם הכוכבים.
17 אלוהים הציב אותם ברקיע השמים להאיר את הארץ,
18 למשולט ביום ובלילה ולהבדיל בין האור ובין החושך וירא אלהים כי טוב.

19 ויהי ערב ויהי בוקר יום רביעי.

20 אָמַר אֱלֹהִים: "יִרְצוּ מַיִם שְׁמֹשׁ בְּרִית חַיָּה, וְעוֹפָר תְּעַפֵּר עַל־אָרֶץ, בְּרָקִיעַ הַשָּׁמַיִם".» 
כא וַיַּבְרָא אֱלֹהִים אֶת־חַיָּה הַמִּים הַגְּדֹלָה וְכָל־נֶפֶשׁ הַרֹּשֶׁם הַשֶׁרֶץ בַּמָּיִם לַמִּינָיו וְכָל־עוֹף־כָּנָף לַמִּינָּיו וַיֵּרָא אֱלֹהִים כִּי־טוֹב׃.
22 וַיְבָרֵךְ אֱלֹהִים לֵאמֹר פְּרוּ וּרְבוּ וּמְלָאוּ אֶת־מֵי הַיָּם וְהָעוֹף יְרַבוּ עַל־הָאָרֶץ׃» 

23 ויהי ערב ויהי בוקר: גזה היה היום החמישי.

24 ויאמר אלוהים: "תוציא הארץ נפש חיה למינהן, בהמה, רמש וברמש וחיית הארץ למינהן." ויהי כן.
25 ויעש אלוהים את חית הארץ למינה ואת הבהמה למינה ואת כל הרומש על הארץ למינהו וירא אלוהים כי טוב.

26 ויאמר אלוהים: "נעשה אדם בצלמנו בדמותנו, למען ימשול בדגה בים ובעוף השמים, ובבהמה, בכל חיות הבר ובכל רומש הארץ".» 
27 וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת־הָאָדָם בְּצַלְמוֹ בְּצֶלְמֵי אֱלֹהִים בְּרָא אוֹ, זְכָר וְנִקְבָּה בְּרָאֵם.
28 ויברך אותם אלוהים ויאמר להם פרו ורבו ומלאו את הארץ וכבשו אותה ורדו בדגה בים ובעוף השמים ובכל נפש חיה הרומשת על הארץ» 
29 וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים הִנֵּה אָנֹכִי נוֹתֵן לָכֶם כָּל עֶצֶב דָּרֵא זְרַע עַל פְּנֵי כָּל־הָאָרֶץ וְכָל־עֵץ אֲשֶׁר עוֹשֶׂה פְּרִי עֵץ אֲשֶׁר בּוֹ זְרַעַן הֵם יִהְיֶה לָכֶם לַאֲכָל׃.
30 ולכל חית הארץ ולכל עוף השמים ולכל הרמש על הארץ אשר בו נשמת חיים אתן את כל עשב ירוק למאכל ויהי כן.
31 וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת-כָּל-אֲשֶׁר עָשָׂה וְהִנֵּה טוֹב מְאֹד.

ויהי ערב ויהי בוקר יום הששי.

פרק 2

1 כֵּן נִשְׁלָמוּ הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ וְכָל-הַמִּשְׂכָּלָם.
2 מזרחוַיְכֻלָּה אֱלֹהִים בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי אֶת-מַלְכֹּתוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה וַיַּנָּח בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מִכָּל-מַלְכֹּתוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה.
3 וַיְבָרֵךְ אֱלֹהִים אֶת־יוֹם הַשְּׁבִיעִי וַיְקַדַּשׁוּ כִּי בָּהּ שָׁבַת מִכָּל־מַעֲשָׂה הַבְּרִיאָה אֲשֶׁר עָשָׂה׃.

4 זֶה סִפּוּר הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ כְּבָרָאוּ, כַּאֲשֶׁר בָּרָא יְהוָה אֱלֹהִים אֶת הָאָרֶץ וְהַשָּׁמַיִם.

ה וְעוֹדְן לֹא הָיָה עַל־הָאָרֶץ שֶׁבַע הַשָּׂדֶה וְעַד לֹא צָמַר עֶשֶׂב הַשָּׂדֶה כִּי לֹא הַמְטִיר יהוה אֱלֹהִים עַל־הָאָרֶץ וְאֵין־אָדָם לַעֲבֹד אֶת־הָאֲדָמָה׃.
6 אך אדים עלו מן הארץ והשקו את כל פני האדמה.
7 וַיְצַר יְהוָה אֱלֹהִים אֶת-הָאָדָם עָפָר מֵאֶרֶץ וַיַּפֵּחַ בַּאֲפִיו נִשְׁמַת חַיִּים וַיְהִי הָאָדָם לְנֶפֶשׁ חַיָּה.

8 וַיִּטֵעַ יְהוָה אֱלֹהִים גַּן בְּעֶדֶן בְּקֹדֶשׁ וַיַּשִּׁים שָׁם אֶת הָאָדָם אֲשֶׁר יָצָר׃.
9 וַיַּצְמַע יְהוָה אֱלֹהִים כָּל-עֵץ מִן-אֶדֶץ עֵץ חָפֶץ לַעֲין וְטוֹב לַמָּאֲכָל׃ בתוך הגן עץ החיים ועץ הדעת טוב ורע.
10 נהר יצא מגן עדן להשקות את הגן, ומשם התפצל לארבעה ענפים.
יא שם הראשון פישון הוא הסובב את כל ארץ חווילת אשר שם הזהב.
12 וזהב הארץ הזאת טוב; שם גַם שם נמצאים אבן בדליום ואוניקס.
13 שם הנהר השני גיחון הוא הסובב את כל ארץ כוש.
יד שם השלישי חידקל; הוא הוא הזורם ממזרח לאשור; והנהר הרביעי הוא פרת.

15 ויקח יהוה אלהים את האדם וישם אותו בגן עדן לעבד אותו ולשמור עליו.
טז וַיְצַוָּה יְהוָה אֱלֹהִים אֶת־הָאָדָם לֹאמֹר מִכָּל־עֵץ הַגָּן תֹאכַל׃;
17 אך מעץ הדעת טוב ורע לא תאכל, כי כאשר תאכל ממנו מות תמות.« 

18 ויאמר יהוה אלהים לא טוב היות האדם לבדו אעשה לו עזר מתאים׃» 
19 וַיְבִיאֵם יְהוָה אֱלֹהִים אֲשֶׁר עָצֵר מֵאֶדֶק אֶת כָּל-חַיַּת הַשָּׂדֶה אֶת-כָּל-עוֹף הַשָּׁמַיִם וַיְבִיאֵם אֶל-הָאָדָם לִרְאֶה מַה-יִּקְרָא שְׁמֹהָ וְכַל-קְרָא הָאָדָם לְכָל-נֶפֶשׁ חַיָּה׃.
20 וַיָּתַן הָאָדָם שְׁמוֹת לְכָל-הַבְּהֵמָה וּלְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּלְכָל-חַיַּת הַשָּׂדֶה וְלֹא-מָצָא לָאָדָם עֹזֵר כְּמוֹ׃.
21 וַיַּרְדֶּה יְהוָה אֱלֹהִים שָׁנָה עֲמָקָה עַל־הָאִישׁ וַיִּשְׁנֵּה וַיִּקַּח אֶת־צַלְעָדָיו וַיַּסְגֵר אֶת־הַבָּשָׂר תַּמָּקָה׃.
22 מן הצלע אשר הוציא מן האדם יצר יהוה אלהים אישה ויביאה אל האדם.
23 וַיֹּאמֶר הָאִישׁ זֹאת עַצְמִי וּבְשָׂר מִבְּשָׂרִי אִשָּׁה יְקָרָא כִּי מֵאִישָׁה לֹא נִקְחָה׃» 
24 לכן יעזוב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו והיו לבשר אחד.

25 שניהם היו עירומים, האיש ואשתו, ולא חשו בושה.

פרק 3

1 וַיְהִי הַנָּחָשׁ עָרוּם מִכָּל חַיּוֹת הַשָּׂדֶה אֲשֶׁר בָּרָא יְהוָה אֱלֹהִים וַיֹּאמֶר אֶל־הָאִישׁ׃

 »"האם באמת אמר אלוהים 'לא תאכלו מכל עץ בגן'?"» 
2 ענתה האישה לנחש: "אנחנו אוכלים פירות מן העצים שבגן".
3 וְעַל פְּרִי הָעֵץ אֲשֶׁר בְּתוֹךְ הַגָּן, אָמַר אֱלֹהִים לֹא תֹאכְלוּ מִמֶּנּוּ וְלֹא תִּגַּעוּ בָּהּ פֶּן תָּמוּתוּ׃« 
4 אמר הנחש לאישה: "לא, לא תמות;
5 אבל אלוהים יודע כי כאשר תאכלו ממנו ייפקחו עיניכם והייתם כאלוהים יודעי טוב ורע.« 

6 האישה ראתה את זה הפרי וְפִי הָעֵץ טוֹב לַמָּאֲכָל וְנָאֶה לַעֵין וְחָמֵשׁ לַחֲכֹמָה וְקַחַת מִפְּרִיוָ וְאֹכֶל וְגַם לַאֲשֶׁר עִמָּהּ נָתַן וַיֹּאכֵל׃.

7 שניהם נפקחו והם הבינו שהם עירומים. ; וַיַּתְפְּרוּ עָלֵי תָּנָה וַיַּעֲשֶׂה לָלֶכֶם חַלְבוֹת.
ח וַיִּשְׁמַעוּ אֶת-קוֹל יְהוָה אֱלֹהִים הַעֲבֵר בַּגָּן בְּקֹר הַיּוֹם וַיַּחֲבֵא הָאִישׁ וְאִשְׁתּוֹ מִפְּנֵי יְהוָה אֱלֹהִים בֵּין עֵצֵי הַגָּן.

9 ויקרא יהוה אלוהים אל האדם ויאמר אליו איה אתה» 
10 הוא ענה: "שמעתי את קולך בגן ואפחד כי עירום אני ואחבא".» 

יא וַיֹּאמֶר יְהוָה אֱלֹהִים מִי גִּדְרֶךָ כִּי עָרוֹם אַתָּה הַאֲכַלְתָּ מֵעֶץ אֲשֶׁר צִוִּיתִיךָ לֹא אֲכֹל מִמֶּנּוּ» 
12 ענה האיש: "האישה ששמת איתי נתנה לי פְּרִי מהעץ, ואכלתי ממנו חלק.« 

13 ויאמר יהוה אלוהים אל האישה למה עשית זאת ותאמר האישה הנחש רימה אותי ואכל» 

14 ויאמר יהוה אלהים אל הנחש כי עשית זאת ארור אתה מכל הבהמה ומכל חית השדה על גחונך תלך ועפר תאכל כל ימי חייך.
15 וְאִיְבָה אֲשֶׁר שָׁמַתִּי בֵּינְךָ וּבֵין הָאִישָּׁה, וּבֵין צַרְצֶךָ וּבֵין צַרְצֶהּ; הוּא יִכֶּה רֹאשֶׁךָ, וְאַתָּה תִכֶּה עַקְבוֹ.« 
16 לאישה אמר: "ארבה את סבלך, וארבה את סבלך" במיוחד אלה של הריונך; בכאב תלד בנים; אל-אישך תשוקתך והוא ימשול בך.« 

יז ויאמר אל האדם יען שמעת אל אשתך ואכלת מן העץ אשר צויתיך לאמור, לא תאכל ממנו, ארורה האדמה בגללך; בעמל רב תאכל ממנה כל ימי חייך.;
18 קוצים ודרדרים יצמיח לך, ואת צמחי השדה תאכל.
19 בזיעת אפיך תאכל את אכלך עד שובך אל האדמה כי ממנה לקחת כי עפר אתה ואל עפר תשוב׃« 

20 ויקרא אדם לאשתו חוה כי היא הייתה אם כל החיים.

21 יהוה אלהים עשה כותנות עור לאדם ולאשתו ולאלה ב לבש.

22 ויאמר יהוה אלהים עתה היה האדם כאחד מֵנוּ לדעת טוב ורע לא יושיט ידו ולקח גם מעץ החיים לאכל וחי לעולם׃» 
23 וַיְהוֹצִיאוּ יְהוָה אֱלֹהִים מִגַּן עֶדֶן לַעֲבֹד אֶת־הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נִקְחָתָו מִשָּׁמֶן׃.
24 ויגרש את האדם, ויתן את הכרובים ואת חרב להבה המתהפכת, ממזרח לגן עדן, לשומר את דרך עץ החיים.

פרק 4

א אדם ידע את חוה אשתו, ותהר ותלד את קין, ותאמר קניתי איש עם הצלתו של יהוה!« 
2 גם היא ילדה את הבל אחיו. הבל היה רועה צאן וקין היה חורש.

ג וַיַּעֲבַר מֵי מָיָם וַיַּעֲשֶׂה קַיִן מִפְּרֵי הָאֲדָמָה כְּמַנָּה לַיהוָה;
ד הבל מקריב מבכורי צאנו ומחלבן, וַיַּרְא יְהוָה אֶל-הֶבֶל וְאֶל-מְנַבְנוּ;
5 אך לא הביט אל קין ואל מנחתו ויחריף קין מאוד, ויפלו פניו.
6 ויאמר יהוה אל קין: "למה אכזב, ולמה פניך נפולות?"
7 אם תעשה הישר, הלא תרצה? ואם לא תעשה הישר, הלא חטא ירבץ על פתחך? אליך תשוקתו, ואתה תמשול בו.« 

8 ויאמר קין אל הבל אחיו בוא נצא השדה ויהי בהיותם בשדה ויקם קין על הבל אחיו והרגו׃.

9 וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל־קִין אֵיהֶה הֶבֶל אָחִי וַיַּעַן לֹא־יָדַע הַשּׁוֹמֵר אֲחִי׃» 
10 ויאמר יהוה: מה עשית? קול דם אחיך צועק אלי מן האדמה.
יא עתה ארור אתה מן האדמה אשר פתחה פיה לקבל את דם אחיך מידך.
12 כי תעבד את הארץ, לא תניב עוד פריה; נווד תועה תהיה על פני האדמה.« 
13 ויאמר קין אל-יהוה: "כאבי גדול ממני לשאתו.".
14 הנה אתה מגרש אותי היום מן הארץ הזאת ואסתתר מפניך נודד ופליט אהיה על הארץ וכל המוצא אותי יהרגני.« 
15 ויאמר אליו ה': "אם יהרוג איש את קין, ינקום קין שבעה פעמים." ויתן ה' תו על קין למען לא יהרגנו איש אשר ימצאו.

טז וַיֵּלֶךְ קַיִן מִפְּנֵי יְהוָה וַיֵּשֶׁב בָּאָרֶץ נוֹד מֵעֶדֶן׃.

יז ויידע קין את אשתו ותהר ותלד את חנוך ויחל לבנות עיר ותקרא חנוך על שם בנו.

יח וַיְלַד עִירָד לַחֲנוך וַיּוֹלֵד אֶת מְבַיֵּאל וְאֶת מְתוּשָׁל וְאֶת מְתוּשָׁל וְאֶת לֶמֶךְ.

19 וַיִּקַּח לֶמֶךְ שְׁתֵּי נָשִׁים שְׁמֶה הַאֶחָד עָדָה וּשְׁמֶה הַשְׁנִית סֶלָה׃.
20 וַתַּלְדֶה אֶת־יַבֵּל הוּא־הוּא־אָב יֹשְׁבֵי־אָהֲלוֹת וְעֲדָרִים׃.
21 וְשֵׁם אָחִיו יוּבַל הוּא אָב כָּל-מַנְגִּים בְּכִנּוֹר וְחָלִיל׃.
22 וסלה ילדה את תובל קין, אשר יצר כל כלי נחושת וברזל, ואחות תובל קין הייתה נעמה.

23 ויאמר למך לנשותיו:

עדה וסלה, שמעו קולי, נשות למך, הקשיבו לדברי: הרגתי איש על פצעי, ובחור על חבורתי.
24 קין יינקם שבע פעמים ולמך שבעים ושבע פעמים.

25 וַיֵּדֵר אָדָם שׁוּב אֶת-אֵשׁוֹ, וַתֵּלֶד בֵּן וַתִּקְרָא שְׁמוֹ שֶׁת כִּי אָמַרְתָּ נָתַן לִי אֱלֹהִים תַּחַת הֶבֶל אֲשֶׁר הָרַג אֶת-קֵין׃» 

26 וגם לשת היה בן, והוא קרא שמו אנוש. באותו זמן החלו לקרוא אנשים בשם יהוה.

פרק 5

1 זהו ספר סיפורו של אדם.

כאשר אלוהים ברא את אדם, הוא ברא אותו בצלם אלוהים.
2 זכר ונקבה ברא אותם וַיְבָרֵךְ אִתם וַיִּקְרָא שְׁמֹא אָדָם בְּבְרָאתָם׃.

ג ויחי אדם שלושים ומאה שנה ויולד בן בדמותו כצלמו ויקרא שמו שת.
ד וַיְהִי יְמֵי אָדָם אַחֲרֵי הוֹלִיד אֶת-שֶׁת שְׁמוֹנָה מֵאָה שָׁנָה וַיּוֹלִיד בָּנִים וְבָנוֹת׃.
ה וַיְהִי כָּל־יָמֵי־הַחַי־אָדָם תַּעַת־מָאוֹת שָׁנָה וְשָׁלֹשִׁים שָׁנָה וַיָּמָת׃.

ו וַיְחִי שַׁת מֵאָה וְחַמְשָׁנָה שָׁנָה וַיּוֹלֵד אֶנוֹשׁ.
ז וַיְחִי שֶׁת אַחֲרֵי הוֹלִיד אֶנוֹשׁ שֶׁבַע שָׁנָה וְשָׁמְנָה מֵאָה שָׁנָה וַיּוֹלִיד בָּנִים וְבָנוֹת׃.
ח וַיְהִי כָּל־יְמֵי־חַי־שֶׁת תַּעֲשָׂר־עֵשָׂר שָׁנָה וְתֵּשַׁע־מָאוֹת שָׁנָה וְיָמָת׃.

ט וַיְחִי אֶנוֹשׁ שָׁנָה וַיּוֹלֵד אֶנּוּשׁ.
10 וַיְחִי אֶנוֹשׁ אַחֲרֵי הוֹלִיד אֶת קִינָן שְׁמוֹנָה וְחַשְׁמָנָה שָׁנָה וְהוּלַד בָּנִים וְבָנוֹת׃.
יא וַיְהִי כָּל־יָמֵי חֵר אֶנוֹשׁ תַּע־מָאוֹת וְחַמְשָׁנָה שָׁנָה וַיָּמָת׃.

12 ויחי קינן שבעים שנה ויולד את מללאל.
13 וַיְחִי קֵינָן אַחֲרֵי הוֹלִיד אֶת מַלְאַלֵאל שְׁמוֹנָה וְאַרְבָּעִים שְׁנָה וְהוֹלִיד בָּנִים וְבָנוֹת׃.
יד וַיְהִי כָּל־יְמֵי קִינָן, תַּעֲשֶׁר־מָאוֹת שָׁנָה; וַיָּמָת.

טו וַיְחִי מַלְאַלֵל שִׁים וְחַמְשָׁנָה שָׁנָה וַיּוֹלֵד יְרֶד׃.
טז וַיְחִי מַלְאַלֵאל אַחֲרֵי הוֹלִיד אֶת-יֶרֶד שְׁמָנָה שְׁלָשִׁים שָׁנָה וַיּוֹלִיד בָּנִים וְבָנוֹת׃.
יז וַיְהִי כָּל־יָמֵי מַלְאַלֵּל שְׁמֹנָה־מָאוֹת שָׁנָה וְתִשְׁעִים וְחַמָּה שָׁנָה וְמָת׃.

יח ויחי ירד מאה ששים ושתיים שנה ויולד את חנוך.
19 וַיְחִי יְרֶד אַחֲרֵי הוֹלִיד אֶת־חֲנוּךְ שְׁמוֹנָה־מָאות שָׁנָה וַיּוֹלִיד בָּנִים וְבָנוֹת׃.
20 וַיְחִי יַרְד תַּעַת שִׁשִּׁים וְשָׁתִים שָׁנָה וַיָּמָת׃.

21 ויחי חנוך ששים וחמש שנה ויולד את מתושלח.
22 וַיֵּלֶד חֲנוך אֶת־הָאֱלֹהִים שְׁלֹשׁ מֵאָה שָׁנָה וַיּוֹלֵד בָּנִים וְבָנוֹת׃.
23 כל ימי חנוך היו שלוש מאות שישים וחמש שנה.
24 וַיְהַלֶּךְ חֻנוֹךְ עִם־אֱלֹהִים, וְלֹא־נִרְאֶהוּ שָׁם כִּי־קַחְנוּ אֱלֹהִים.

כה ויחי מתושלח שבע ושמונים שנה ומאה שנה ויולד את למך.
26 וַיְחִי מְתוּשָׁלַח אַחֲרֵי הוֹלִיד אֶת-לֶמֶךְ שֶׁבַע מֵאָה שָׁנָה וְשָׁתִּים שָׁנָה וַיּוֹלִיד בָּנִים וְבָנוֹת׃.
27 וַיְהִי כָּל־יְמֵי־מַתּוְשָׁלַחַ תַּעֲשָׁע וְשִׁים שָׁנָה וְמָת.

28 ויחי למך מאה שמונים ושתים שנה ויולד בן.
29 ויקרא שמו נח לאמר: "האיש הזה יציל אותנו מעמלנו ומכאב ידינו, מן האדמה הזאת אשר קילר ה'".» 
30 וַיְחִי לֶמֶךְ מֵחַת נְעֹשִׁים וַחֲלָפָה שָׁנָה וַיּוֹלֵד בָּנִים וְבוֹתָתוֹת׃.
31 וַיְהִי כָּל־יְמֵי־לֶמֶךְ, שֶׁבְעִים וְשֶׁבַע שָׁנָה שֶׁבַע שָׁנָה וְיָמָת׃.

32 וַיַּלְדַא נֹחַ, בְּגַן חֲמֶשׁ מֵאָה שָׁנָה, אֶת־שֵׁם, אֶת־חָם וְאֶת־יֶפֶת.

פרק 6

1 כאשר החלו האנשים לרב על פני הארץ, ותולדו להם בנות.,
2 וַיַּרְאוּ בְנֵי הָאֱלֹהִים כִּי יְפִי בְּנוֹת הָאָדָם וַיַּקְחוּ לָהֶם נָשִׁים מִכָּל־אֲשֶׁר חָפְצוּ לְהָם׃.
ג וַיֹּאמֶר יְהוָה לֹא תִשְׁכַּנֶּה רוּחִי בָאָדָם עַד הַעֲדָם כִּי בָּשָׂר הוּא הוּא וְהָיוּ יָמָיו עֶשְׂרִים וְמֵאָה שָׁנָה׃» 

ד והענקים היו על הארץ בימים ההם ואחרי כן, כי באו בני האלהים אל בנות האדם וילדו להם גיבורי קדם היו.

5 וירא יהוה כי רבת רעת האדם בארץ, וכי כל יצר מחשבות לבם רק רע כל הימים.
ו וַיְחַנֵּב יְהוָה אֲשֶׁר בָּרָא אֶת־הָאָדָם עַל־הָאָרֶץ וַיִּחָר בְּלִבָּו׃,
7 ויאמר, "אמחה מעל פני האדמה את האדם אשר בראתי ואתם את המה, את הרומז ואת עוף השמים, כי אני מצטער אשר בראתי אותם".» 

8 וַיַּמָּצָא נֹחַ חֵן בְּעֵינֵי יְהוָה.

ט אלה סיפור נח נח צדיק תמים היה בבני דורו ועם אלהים הלך נח בנאמנות.

10 וְנֹחַ הוֹלִיד שְׁלֹשָה בָּנִים, שֵׁם, חָם וְיַפֶת.

11 אך הארץ נשחתה בעיני אלוהים ותמלא חמס.
12 וירא אלהים את הארץ והנה משחיתה כי כל בשר השחית את דרכו על הארץ.

13 ויאמר אלוהים אל נח קץ כל בשר הגיע לפני כי מלאה הארץ חמס בגללם ואני אשמיד אותם ואת הארץ.
14 עשה לך ארון עץ שרף; עשה אותו מתאים וצפה אותו מבפנים ומבחוץ בחריץ.
15 כך תעשה אתו: ארך הארון שלוש מאות אמה, רוחבו חמישים אמה, וגובהו שלושים אמה.
טז וְעָשִׂיתָ פֶּחַ בָּאֲרוֹן וְעָשִׂיתָ אֲמָה מִן הַגַּג עֲלָיו וְעָשִׂיתָ פֶּתַח בְּצַד הַאֲרוֹן וְעָשִׂיתָ קוֹמָה רִאשׁנָה וְשֵׁנִית וְשִׁלִשִּׁית׃.
17 ואני מביא מבול, שטף הארץ, להשמיד מתחת השמים כל בשר אשר בו נשמת חיים; כל אשר על הארץ יאבד.
18 וְאָקִימִי אֶת-בְרִיתִי אֶת-עָמֶךָ, וְאַתָּה, בְּנֶיךָ וְאִשְׁתֶּךָ, תָּבֹאוּ בָּתָּבָה. נָשִׁים של בניך איתך.
19 מכל חיה מכל בשר תביא אל התיבה שנים מכל מין להחיותם עמך זכר ונקבה יהיו׃.

20 מכל העוף למינה, מכל בהמת המשק למינה, ומכל הרמש הרמש על הארץ, שנים מכל מין יבואו אליך, כדי שתחיה אותם.
21 ואתה, קח מכל-המאכל אשר נאכל, ואחסן אותו לידך, למען יהיה לך ולם לאכל.« 

22 וַיַּקֵּש נֹחַ לַעֲשׂוֹת וַיַּעֲשֶׂה כָּל־כֹל־אֱשֶׁר צִוָּהוֹ אֱלֹהִים׃.

פרק 7

1 ויאמר יהוה אל נח לך אל התיבה אתה וכל ביתך כי ראיתיך צדיק לפני בתוך הדור הזה.
2 מכל הבהמה הטהורה תיקח איתך שבעה זוגות זכר ונקבה ומכל הבהמה אשר אינה טהורה תיקח שנים זכר ונקבה;
ג שבעה זוגות עופות השמים זכרים ונקבותיהם להחזיקם בחיים שֶׁלָהֶם גזע על פני כל כדור הארץ.
4 כי בעוד שבעת ימים אשלח מטר על הארץ ארבעים יום וארבעים לילה ומחה מעל פני הארץ את כל חיה אשר יצרתי.« 

5 וַיַּעַשֶּׁנֹחַ נֹחַ כָּל אֲשֶׁר צִוָּהוֹ יְהוָה.

ו בן שש מאות שנה היה בבוא המבול, שטף את הארץ.

7 נח נכנס לתיבה עם בניו, אשתו ו... נָשִׁים של בניו כדי להימלט ממי המבול.
8 מן החיה הטהורה ומן אלה שאינן טהורות, מן העוף ומכל הרומש על הארץ.,
9 וַיָּבֹא אֶל־נֹחַ בַּתֵּבָה, זְכָר וְנִקְבָּה, כַּאֲשֶׁר צִוָּה אֶת־נֹחַ.

10 וְהִתְפָּרוּ מֵי מְבוּל הַמָּבוֹן עַל־הָאָרֶץ, מֵעַל־קֹץ שִׁבְעַת־יָמִים.

יא בשנת שש מאות שנה לחיי נח בחודש השני בשבעה עשר יום לחודש ביום ההוא פרצו כל מעינות תהום גדולה ונפתחו שערי השמים,
12 וַיָּרַד גָּשָׁם עַל־הָאָרֶץ ארבעים יוֹם וארבעים לַיְלָה׃.

13 באותו יום נכנס נח אל התיבה ועמו שם וחם ויפת אשת נח ושלושת נשות בניו.,
14 אותם ואת כל החיות למינהן ואת כל בהמת המים למינהן ואת כל הרומז למינהן הרמש על הארץ ואת כל העוף למינהן ואת כל העוף הקטן, כל אשר לו כנפים.
15 מכל בשר אשר בו נשמת חיים באו אל נח בתיבה שנים שנים׃.
טז וַיָּבֹאוּ זָכָר וְנִקְבָּה כָּל בָּשָׂר כַּאֲשֶׁר צִוָּה אֱלֹהִים אֶת נֹחַ וַיְהֹוָה סָגַר אֶת הַדֶּלֶת מִשְׁפָּטָיו׃.

17 ויהי המבול ארבעים יום על הארץ וַיַּעֲלוּ הַמָּיִם וַיַּרְאוּ אֶת־הַתֵּבָה וַיָּרַא עַל־הָאָרֶץ׃.
18 וַיַּעֲלוּ הַמָּיִם וַיַּגְמוּ מְאֹד עַל־הָאָרֶץ, וְהַתֵּב תַּחֲלֹק עַל־הַמָּיִם.
19 המים ירבו עוד ועוד וכיסו את כל ההרים הגבוהים אשר תחת כל השמים.
20 וַיַּעֲלוּ הַמָּמִים עַל־חַשְׁמֶשׁ־אַמָּה מִמַּעֲלֵי הַהֶרִים אֲשֶׁר כִּיסוּ׃.

21 כל חיה אשר רומשת על הארץ תאבד: עוף, בהמה, חיות בר, כל אשר רומש על הארץ, וכל האדם.
22 מכל אשר היה על הארץ היבשה, כל אשר נשמת חיים באפו מת.
23 כל חיה אשר על פני הארץ הושמדה מאדם ועד בהמה ועד רמש ועד עוף השמים והושמדו מן הארץ, ורק נח ואשר עמו בתיבה נשארו.
24 המים היו גבוהים על הארץ מאה וחמישים יום.

פרק 8

א וַיִּזְכֹר אֱלֹהִים אֶת-נֹחַ אֶת-כָּל-הַבְּהֵמָה וְאֶת-הַבְּהֵמָה אֲשֶׁר הָיוּ עִמּוֹ בַּתָּבָה וַיַּעֲבֵר אֱלֹהִים רוּחַ עַל-הָאָרֶץ וַיַּסְכוּ הַמָּיִם׃;
2 נֶסְגְרוּ מְעֵינֵי תְּהוֹם וְשֶׁכָּל הַשָּׁמַיִם וְהָגָשָׁם חָדַל לִרְדֹת מִן־הַשָּׁמַיִם׃.
3 וַיָּסְאוּ הַמָּמִים מִן־הָאָרֶץ הַלֵּךְ וְהָלֵךְ, וְשָׁכְחוּ לִקְץ מֵאֵת־וַחֲמִים יָמִים.
4 בחודש השביעי, ביום השבעה עשר לחודש, נח התיבה על הרי אררט.
5 המים הוסיפו לרדת עד החודש העשירי, ובחודש העשירי, באחד לחודש, נראו פסגות ההרים.

ו לאחר ארבעים יום, פתח נח את החלון שבנה בתיבה.,
7 וַיַּשְׁחַר אֶת־הָעוֹרֵב, וַיֵּצֵא הֵלֵךְ הֵלֵךְ עַד־יַבְּשׁוּ הַמָּיִם מֵעַל־הָאָרֶץ.
8 הוא שחרר הַבָּא את היונה מלצידו, לראות אם רסקו המים מעל פני הארץ.
9 אך היונה, כי לא מצאה מקום לדרוך על רגליה, חזרה אליו בתיבה, כי היה שם שׁוּב וַיַּכְסוּ מַיִם אֶת־פָּנֵי כָּל־הָאָרֶץ וַיַּשְׁט אֶת־יָדוֹ וַיְקַחָּהָ וַיְשִׁיבָּהָ אליו, אֶל־הַתֵּבָה׃.
10 הוא המתין עוד שבעה ימים, ושוב שחרר את היונה מן התיבה.,
יא ותשוב אליו היונה בערב, והנה עלה זית טרי שנקטף היה במקורו; וידע נח כי לא כסו עוד המים את הארץ.
12 ויחכה עוד שבעת ימים וישלח את היונה ולא שבה אליו עוד׃.

יג בשנה שש מאות ואחת בשנה, בחודש הראשון, באחד לחודש, יבשו המים מעל הארץ. ונח הסיר את מכסה התיבה וירא והנה פני הארץ יבשה.
14 בחדש השני, בעשרים ושבעה יום לחדש, יבשה הארץ.

15 וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים אֶל־נֹחַ לֵאמֹר
טז » צאו מן התיבה, אתה ואשתך, בניך ובניך נָשִׁים של בניך איתך.
17 הוציא עמך את כל נפש חיה אשר עמך, את העוף ואת הבהמה ואת כל הרמש הרמש על הארץ; וירבו רבים על הארץ, ופרו ורבו רבים על הארץ.« 
18 יצא נח, הוא ובניו, אשתו ו... נָשִׁים של בניו.
19 כל חיה, כל רמש וכל עוף, כל חיה הרומשת על הארץ למינהם, יצאה מן התיבה.

20 ויבן נח מזבח לה', ויקח מכל החיות הטהורות ומכל העופות הטהורים, ויעל על המזבח עולות.
21 וַיַּרְח יְהוָה רֵיחַ נֹחַ וַיֹּאמֶר יְהוָה בְּלִבּוֹ לֹא אֶקְלַל עוֹסֵף אֶת־הָאֲדָמָה בְּגַן־הָאָדָם כִּי־יַצְרַת לֵב־הָאָדָם רָעָה מֵנְעוּרָיו וְלֹא אוֹסֵף אֶכְתָּ עוֹסֵף כָּל־נֶפֶשׁ חַיָּה כַּאֲשֶׁר עָשִׂיתי׃.
22 מעתה, כל עוד הארץ קיימת, זריעה וקציר, קור וחום, קיץ וחורף, יום ולילה לעולם לא יחדלו.« 

פרק 9

1 ויברך אלוהים את נח ואת בניו ויאמר להם פרו ורבו ומלאו את הארץ.
2 ירא ותפחדו מכל חית הארץ ומכל עוף השמים ומכל רמש הארץ ומכל דגי הים בידכם נתנו׃.
3 כל אשר רועש וחי יהיה לכם למאכל; את כל זה אני נותן לכם, כ נתתי לך דשא ירוק.
4 רק בשר עם דם הנפש שלו לא תאכלו, כלומר עם דמו.
5 ועל דמכם אדרוש דין על נפשותיכם אדרוש דין מכל בהמה ביד אדם ביד אדם מי הוא אחיו, אדרוש שוב את נפש האיש.
ו כל אשר שופך דם אדם, על ידי אדם יישפך דמם, כי בצלם אלוהים ברא אלוהים את האדם.
7 ואתם פרו ורבו התפשטו על הארץ ורבו עליה.« 

8 אלוהים אמר שׁוּב לנח ולבניו עמו:
9 "וְאֶקְמִינִי בְרִיתִי עִמָּךָ וְעִם צַרְצֶדֶךָ אַחֲרֶיךָ",
10 עם כל נפש חיה אשר עמכם, עם העוף, עם הבהמה, עם כל חית הארץ עמכם--מכל היוצאים מן התיבה, ועד כל חית הארץ.
יא אנכי מקים את בריתי אתכם: לא יושמד עוד כל בשר במי מבול, ולא יהיה עוד מבול להשמיד את הארץ.« 
12 וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים זֹאת אוֹת הַבְּרִית אֲשֶׁר אָנֹכִי כֹּתֶר בֵּינִי וּבֵיכֶם וּבֵיכֶם כָּל נֶפֶשׁ חַיָּה אֶתְכֶם לְדוֹר וָדוֹר׃.
13 נתתי את קשתי בענן, והיא תהיה לאות ברית ביני ובין הארץ.
14 כאשר אקבץ עננים על פני הארץ, הקשת תופיע בעננים,
15 וזכרתי את בריתי ביני וביניכם ובין כל נפש חיה בכל בשר ולא היו עוד המים למבול משחית כל בשר.
טז הקשת תהיה בענן, וראיתי בה, אזכור את ברית העולם שקיים בין אלוהים לבין כל היצורים החיים מכל הסוגים אשר על פני האדמה.« 
17 ויאמר אלוהים אל נח זה אות הברית אשר הקמתי ביני ובין כל בשר אשר על הארץ» 

18 בני נח, היו יוצאי התיבה, שם, חם ויפת; וחם היה אבי כנען.
19 שלושת אלה בני נח, ומהם אוכלס כל הארץ.

20 נח, שהיה חקלאי, החל לנטוע כרם.
21 וַיַּשְׁתֶּה מִן־יַיִן, וַיִּשְׁכָּר וַיַּתְגָּלֶה בְּאֹהֲלוֹ.
22 וַיַּרְא חָם אֲבִי כְנַעַן אֶת-עַרוּמוּת אֲבִיו, וַיֵּלֶךְ וַיְגַד לִשְׁנֵי אֶחָיו בַּחוּץ.
23 אז לקחו שם ויפת את הגלימה של נח וַיַּשְׁמוּ אוֹתוֹ עַל־כְּתַפיהם, הֵלַךְ אֹחַר וַיַּכְסוּ אֶת־עַרְוַת־אָבִיהֶם.
24 כי פניהם היו מופנות, ולא ראו את ערוות אביהם. וכאשר התעורר נח משיכרותו, ידע את אשר עשה לו בנו הצעיר.,
25 וַיֹּאמֶר ארור כנען עבד עבדים יהיה לאחיו

26 וַיֹּאמֶר בָּרוּךְ יְהוָה אֱלֹהֵי שֵׁם וְכָנַעַן הֲוָה עַבְדּוֹ
27 יִתֵּן אֱלֹהִים לִיְפֶת רוּחָה וְשָׁכֵן בְּאֹהֲלֵי שֵׁם וְהָיָה כְּנַעַן לִעַבְדּוֹ.

28 וַיְחִי נֹחַ אַחֲרֵי הַמָּבוֹל שְׁלַש מֵאָה וְחֲמִשִׁים שָׁנָה.
29 וַיְהִי כָּל־יְמֵי נֹחַ תַּע־מָאוֹת וְחֲמִשִּׁים שָׁנָה וְיָמָת׃.

פרק 10

1 אלה צאצאי בני נח, שם, חם ויפת.

נולדו להם בנים לאחר המבול.

שני בני יפת: גומר, מגוג, מדי, יון, תובל, משועך ותירס.
3 בני גומר: אסכנץ, ריפת ותוגרמה
4 בני ג'וואן: אליסה ותרסיס, חתים ודודנים.
5 מהם יצאו העמים הפזורים באיי הגויים, במקומותיהם שונות ארצות, כל אחת לפי לשונה, לפי משפחתה, לפי עמיהן.

ו בני חם: כוש ומצרים ופות וכנען.
7 בני חוס: שיבא, חווילה, שבת, רגמה ושבתקה. בני רגמה: שיבא ודדן.
ח וחוס הוליד את נמרוד; הוא היה האיש הראשון הגבור עלי אדמות.
ט גִבּוֹר ציד היה לפני ה' על כן נאמר כנמרד גִבּוֹר ציד לפני ה'» 
10 ראשית ממלכתו הייתה בבל, ארה, אחד וחלן בארץ סנחריב.
יא מן הארץ ההיא הלך אשור ויבן את נינווה ואת רחבות עיר ואת חלה,
12 וְרֶשֶׁן, בֵּין נִינְוֶה וּבֵין כָּלֶה; הִיא הִיא הַעִיר הַגְּדֹלָה.
יג ומצרים ילד את הלודים ואת הענמים ואת הלבים ואת הנפתים.,
יד הפתוסים והשאסלומים (שמהם יצאו הפלשתים) והכפרים
טו כנען הוליד את צידון בכורו ואת חֵת.,
טז וגם היבוסי, האמורי והגֶרְגְסִי,
17 החוים, הארקיים והסיניים,
יח הארדי, השומרון והחמתי, ותפוצו משפחות הכנענים. במדינה,
19 וְגָרַע הַכְּנַעֲנִי הִתְהִירָה מִצִּידוֹן אֶל־גֶרֶר עַד־עָזָה וְאֶל־סְדוֹם עֲמֹרָה אֱדָמָה וּצְבוֹיִם עַד־לֶזֶה׃
20 אלה בני חם למשפחותיהם ללשונותיהם ללשונותיהם שונות מדינות, בתוך אומותיהן.

21 בנים נולדו גם לשם, מי הוא אבי כל בני עבר ואחיו הבכור של יפת.
כב בני שם: עילם ואשור וארפכשד לוד וארם.
כג בני ארם: אוס, חול, גטר ומֶש.
24 ארפקסד הוליד את סאלה וסאלה הוליד את חבר.
25 וְיוּלַדוּ שְׁנֵי בָּנִים לְעֵבֶר שְׁמוֹ הַאֶחָד פֶּלֶג כִּי בִּימָיו נִחְלַקְתָּ הָאָרֶץ ושם אָחִיו יֶקְטָן׃.
26 יקטאן הוליד את אלמודד, סאלף, אסמות, ג'ראח,
כז אדורם, אוזל, דקלה,
כח עיבל ואבימאל ושבע,
כט אופיר וחווילה ויובב כל אלה בני יקטן.
30 הארץ בה הם ישבו הייתה אזור ההרים המזרחי, המשתרע ממישע ועד ספר.
31 אלה בני שם למשפחותיהם ללשונותיהם בארצותיהם ללגומם.

לב אלה משפחות בני נח לתולדותיהם בגויהם מהם שיצאו אומות WHO התפשט על פני כדור הארץ לאחר המבול.

פרק 11

1 לכל הארץ הייתה שפה אחת ואותן מילים.
2 לאחר שעזבנו את המזרח, אֲנָשִׁים הם מצאו מישור בארץ סנער, והתיישבו שם.
3 ויאמרו איש אל רעהו בואו נבנה לבנים ונאפה אותן היטב ויחד אבנים ישתמשו בלבנים ובחומר חרס במקום מלט.
4 ויאמרו, "בואו נבנה לנו עיר ומגדל וראשו בשמים, ונעשה לנו זכרון פן נפוצה על פני כל הארץ".» 
5 וירד יהוה לראות את העיר ואת המגדל אשר בני האדם בונים.
6 ויאמר יהוה הנה עם אחד הם ושפה אחת לכולם והמלאכה הזאת היא ראשית מעשיהם ועתה לא ימנעם דבר מלעשות את מחשבותיהם.
7 בואו, בואו נרד למטה, ושם אֲפִילוּ בואו נבלבל את שפתם, כדי שלא יוכלו עוד להבין זה את שפת זה.« 
8 ככה וַיְפַרֵּה אֹתָם יְהוָה מִשָּׁם עַל־פְּנֵי כָּל־הָאָרֶץ וַיַּחֲדוּ מִבְּנָתַת הָעִיר׃.
ט על כן נקרא לה בבל כי שם בלל ה' את שפת כל הארץ ומשם פיזר אותם ה' על פני כל הארץ.

10 הנה סיפורו של שם:

וַיְהִי שָׁם בַּן מֵאָה שָׁנָה וַיּוֹלֵד אֶת-אַרפַּשְׁד שְׁנַיִם אַחַר הַמָּבוֹן.
יא וַיְחִי שֵׁם אַחֲרֵי הוֹלִיד אֶרְפַּכְשָׁד חַמֶּת מֵאָה שָׁנָה וַיּוֹלִיד בָּנִים וְבָנוֹת׃.

12 ויחי ארפכשד שלושים וחמש שנה ויולד את סלע.
13 וַיְחִי אַרפַּשְׁד אַחֲרֵי הוֹלִיד שָׁלֵה שָׁנָה וְאַרְבַּע מֵאָה שָׁנָה וַיּוֹלִיד בָּנִים וְבָנוֹת׃.

יד וַיְחִי סַלֵּא שְׁלֹשִׁים שָׁנָה וַיּוֹלֵד אֶת־חֶבֶר.
15 וַיְחִי סַלֵּא אַחֲרֵי הוֹלִיד אֶת-עֵבֶר וַיְלִיד לְבָנִים וְבָנוֹת׃.

טז וַיְחִי חֶבֶר שְׁלֹשִׁים וַאֲדָר שָׁנָה וַיּוֹלֵד אֶת פֶּלֶג.
17 וַיְחִי חֶבֶר אַחֲרֵי הוֹלִיד אֶת־פֶּלֶג שָׁנָה מְעַת־מְלָשִׁים שָׁנָה וַיּוֹלֵד בָּנִים וְבוֹתָתוֹת׃.

יח וַיְחִי פֶּלֶג שְׁלֹשִׁים שָׁנָה וַיּוֹלֵד אֶת־רֵעוּ.
19 וַיְחִי פֶּלֶג אַחֲרֵי הוֹלִיד אֶת רְעוּ תֵשׁ שָׁנָה וְהוּלַד בָּנִים וְבָנוֹת׃.

20 ויחי רעו שלושים ושתים שנה ויולד את סרוג.
21 וַיְחִי רְעוּ שֶׁבַע שָׁנָה וְמָאתַיִם שָׁנָה וַיּוֹלֵד בָּנִים וְבָנוֹת׃.

22 וַיְחִי שָׁרוּג שְׁלֹשִׁים שָׁנָה וַיּוֹלֵד אֶת נַחוֹר.
23 וַיְחִי שָׁרוּג אַחֲרֵי הוֹלִיד אֶת נָחוֹר מֵתַיִם שָׁנָה וַיּוֹלִיד בָּנִים וְבָנוֹת׃.

24 וַיְחִי נָחוֹר עֶשְׁרִים ותשע שָׁנָה וַיּוֹלֵד אֶת תֶּרַח.
25 וַיְחִי נָחוֹר אַחֲרֵי הוֹלִיד אֶת-תֶּרַח שָׁנָה וַיּוֹלִיד בָּנִים וְבוֹתָנִים.

26 ויחי תרח שבעים שנה ויולד את אברם, את נחור ואת הרן.

27 זהו סיפורו של ת'אר.

וְתַרְעַ הוֹלִיד אֶת-אַבְרָם, אֶת-נָחוֹר וְאֶרְן.

ארן הוליד את לוט.
28 וַיָּמַת אַרְן, לִנְגַּע תַּרַח אָבִיו, בְּאֶרֶץ מוֹלְדָתוֹ, בְּאוּר כַּשְׁדִים.

כט וַיִּקַּח אַבְרָם וּנְהוֹר נָשָׁא שֵׁם אִשְׁתּוֹ שָׁרַי וְשֵׁם אִשְׁתּוֹ שָׁנָה מַלְכָּה בַּת אַרְן אֲבִי מַלְכָּה וְאֲבִי יַשְׁכָּא׃.
30 ותהי שרי עקרה, בנים לא היו לה.

לא וַיִּקַּח תַּרְחַ אֶת־אַבְרָם בְּנוֹ וְאֶת־לוֹט בֶּן־חָרָן־בנְכָו וְאֶת־שָׂרַי־כָּלָתוֹ אֵשֶׁת־אַבְרָם בְּנוֹ וַיֵּצְאוּ יַחְדָּם מֵאוּר כַּשְׂדִּים לָלֶכֶת אֶרֶץ־כְנַעַן וַיָּבֹאוּ אֶל־חָרָן וַיֵּשְׁבוּ שָׁם׃.

לב וַיְהִי יְמֵי תֶּרַחַ מֵתִים וְחַמְשָׁנָה שָׁנָה, וַיָּמָת תֶּרַחַ בְּחָרָן.

פרק 12

1 ויאמר יהוה אל אברם לך מארצך, מעמך ומבית אביך, אל הארץ אשר אראך.
2 אעשה אותך לגוי גדול, אברכך, ואגדל שמך. אתה תהיה לברכה.
3 י'אברך את-מברכיך, ואת-מקללך, אקלל; ונברכו בך כל-משפחות הארץ.« 

4 הלך אברם כאשר אמר לו יהוה ולוט הלך עמו. אברם היה בן שבעים וחמש שנה בצאתו מחרן.
ה וַיִּקַּח אֶת־שָׂרַי אִשְׁתּוֹ וְ־לוֹט בֶּן־אָחִיו וְכָל־נַכְשָׁם וְהַמַּעֲבָדִים אֲשֶׁר־קָבוּ בַּחָרָן וַיֵּצְאוּ אֶל־אֶרֶץ כְּנַעַן וַיָּבֹאוּ אֶל־אֶרֶץ כְּנַעַן׃.

ו וַיַּעֲבֹרַם בָּאָרֶץ אֶל־הַמָּקוֹם שֶׁכֶם אֶל־אֵלוֹן מוֹרֶה. הַכְּנַעֲנִי הָיוּ אוֹתָהָם בָּאָרֶץ.
7 יהוה נראה אל אברם ו אוֹתוֹ ויאמר, לזרעך אתן את הארץ הזאת; ויבן שם אברם מזבח ליהוה אשר נראה אליו.
8 משם הלך אל ההר, מזרחה לבית אל, ויחנה את אוהלו, ואת בית אל ממערב ואת העי ממזרח. שׁוּב וַיְבֵן מִזְבֵּחַ לַיהוָה, וַיִּקְרָא בְּשֵׁם יְהוָה.
9 וַיַּעֲבֹרְם מֵחַנָּה אֶל־חַנָּה נָגָב׃.

10 ויהי רעב בארץ, וירד אברם מצרים לגור שם, כי כבד הרעב בארץ.
יא וַיַּבֵּא מִצְרַיִם וַיֹּאמֶר אֶל־שָׂרַי אִשְׁתּוֹ הִנֵּה־יְדַעְתִּי כִּי־אִשָּׁה יָפָה־אַתָּה;
12 כאשר יראו אותך המצרים, יאמרו "זאת אשתו", והם יהרגו אותי, אך אותך יניחו לחיות.
13 אמרי כי אחותי את, למען אעשה לי טוב למענך, וכי חיי יינצל מכבודך.« 
14 כאשר הגיע אברם למצרים, ראו המצרים את אשתו יפה מאוד.
15 וַיַּרְאוּ אֹתָהּ שְׂרֵי פַּרְעֹה וַיִּשְׁבְּחוּ אֹתָהּ לַפַּרְעֹה, וַתִּתְחַבֵּשׁ הָאִישָּׁה׃ ונלקח משם בבית פרעה.
16 וַיַּעֲשֶׂה טוֹב לִאַבְרָם בַּעֲבָרָה וַיַּקִּיבֵל אֶת־צֹאן וּבְקָר וְחֻמְרִים וְשִׁפְחָתוֹת וַאֲתָנִים וּשְׁפָּחוֹת וַיַּעֲשֶׂה אֶת־אַבְרָם.
17 וַיַּךְ יְהוָה אֶת־פַּרְעֹה וְאֶת־בֵּיתוֹ מַכָּפוֹת גְּדוֹלוֹת בַּעֲבָרַיִם שָׂרַי אִשְׁת־אַבְרָם.
18 וַיִּקְרָא פַּרְעֹה לְאַבְרָם וְלָם אוֹתוֹ הוא אמר, "מה עשית לי? למה לא אמרת לי שהיא אשתך?"
19 למה אמרת אחותי היא ולקחתיה לי לאישה ועתה הנה אשתך קח אותה ולך« 
20 וַיְצַו פַּרְעֹה אֶת-עַמּוֹ עַל-אַבְרָם וַיַּשְׁלַחֵהוּ וְאֶת-אֵשׁוֹ וְכָל-אֲשֶׁר לוֹ׃.

פרק 13

א ויעל אברם ממצרים הנגב הוא ואשתו וכל אשר לו ולוט עמו.
2 ואברם היה עשיר מאוד במקנה, בכסף ובזהב.
ג וַיֵּלֶךְ מֵחַנָּה אֶל-חַנָּה מִנַּגָּב אֶל-בית-אל אֶל-הַמָּקוֹם אֲשֶׁר הִתְנַתָּ אֶת-אָהֲלוֹ בֵּין-בית-אל וּבֵין-חַי׃,
4 במקום אשר היה שם המזבח אשר הקים ראשנה ויקרא שם אברם בשם יהוה.

5 גם ללוט, אשר הלך עם אברם, היו צאן, בקר ואוהלים.,
ו ולא הספיקה הארץ להם לגור יחד כי רכושם רב מלהיות יחד׃.
ז וְהָיְרָה רַב בֵּין רֹעֵי אֶבְרָם וּבֵין רֹעֵי אֶת-לוֹט. הַכְּנַעֲנִי וְהַפְּרִיזִי יוֹשְׁבוּ אוֹתָהּ בָּאָרֶץ.
8 ויאמר אברם אל לוט אל-נא יִהְיֶה ריב ביני ובינך ובין רועי ובין רועייך כי אחים אנחנו.
ט הלוא כל הארץ לפניך הבדלת ממני אם תלך שמאלה, אני אלך ימינה, ואם תלך ימינה, אני אלך שמאלה.« 
10 וַיַּשָּׂא לוֹט אֶת־עֵינוּ וַיַּרְא כִּי־כֹל־עֲמָרַת־הירדן מַשְׁקָה כָּגֶן־יְהוָה כְּאֶרֶץ־מִצְרַיִם אֶל־כֹחַ צֹעַר לְפָנִים־הַשְׁחִית יְהוָה אֶת־סְדוֹם וְעַמּוֹרָה׃.
יא וַיְבַר לוֹ לוֹט אֶת כָּל־מִשְׂכָּר־הַיַּרְדֶן וַיְעָר קֵדֶם וַיִּפְרַדוּ אֶת־הַזֶּה׃.
12 ויישב אברם בארץ כנען ולוט ישב בערי הערבה ויחנה את אהליו עד סדום.
13 אנשי סדום היו רשעים מאוד וחוטאים גדולים ליהוה.

יד ויאמר יהוה אל אברם אחרי שנפרד לוט ממנו נשא עיניך והבט ממקום אשר אתה שם צפון ודרום מזרח ומערב
15 את כל הארץ אשר אתה רואה, אתן לך ולצאצאיך עד עולם.
16 אחזיר את זרעך רַבִּים כעפר הארץ; אם עפר הארץ ייספר, כך ייספרו צאצאיך.
17 קום, התהלך בארץ, כי לך אתנה.« 

יח וַיַּעַב אַבְרָם אֶת-אָהֲגָיו וַיָּבֹא וַיֵּשֶׁב בְּאֵלוֹנֵי מַמְרֵא אֲשֶׁר בְּחֶבְרוֹן וַיִּבֶן שָׁם מִזְבֵּחַ לַיהוָה׃.

פרק 14

א בימי אמרפל מלך סנער, אריוך מלך אלסר, חודרלחמור מלך עילם ותדל מלך גוים, בא
2 שהם עשו המלחמה לְבָרָה מֶלֶךְ סְדוֹם, לְבֶרְשָׁא מֶלֶךְ עַמּוֹרָה, לְסַנַעַב מֶלֶךְ אָדָמָה, לְשֶׁמְבֶר מֶלֶךְ צְבוֹיִם, וּלְמֶלֶךְ בַּלָּה, הוּא סְגוֹר.

3 וַיִּקְהֲווּ כָל־הָאֲנָשִׁים־כָּל־הָאֵלֶּה בְּעֵמֶק שִׁידִים, הוּא יַם־הַמַּלְחָה.
4 במשך שתים עשרה שנים הם היו כפופים לחודורולאמור, ובשנה השלוש עשרה מרדו.

ה ובשנה הארבע עשרה יצא כודרלחמור עם המלכים אשר עמו וניצחו את הרפאים בעשתרות קרניים ואת הזוסים בחם ואת האמים בערב קרייתים
ו והחורים בהר שעיר שלהם עד אל פארן אשר סמוך למדבר.
7 וישובו ויבאו אל-מעין המשפט אשר קדש ויכסו את כל-ארץ העמלקי ואת-האמרי אשר-ישב בעשן-תמר.
ח וַיָּעֲלֹה מֶלֶךְ סְדוֹם עִם מֶלֶךְ עַמְרָה מֶלֶךְ אֱדָמָה מֶלֶךְ שְׁבוֹיִם מֶלֶךְ בֶּלַח הוּא סְגוֹר וַיַּעֲשׂוּ עֲלֵיהֶם בְּעֵמֶק שִׁידִים׃,
ט נגד כודרלחמור מלך עילם, תדל מלך גוים, אמרפל מלך סנחריב ואריוך מלך אלסר, ארבעה מלכים נגד חמישה.
10 בורות אבן רבים היו בעמק שדים, מלך סדום ומלך עמורה ברח ונפל לתוכם, והשאר ברח ההרים.
11 הזוכים וַיִּקְחוּ אֶת כָּל־נִשְׁפָּט סְדוֹם וְעַמּוֹרָה וְכָל־אֲכָל־מְצָנָם וַיֵּלְכוּ.
12 וגם את לוט בן אחי אברם לקחו ואת רכושו וילכו והוא יושב בסדום.

13 בא אחד הפליטים וסיפר לאברם העברי, היושב באלוני ממרא האמורי, אחי אשכול ואחי ענר, כי הם היו בעלי ברית של אברם.
יד כְּשְׁמַע אֶבְרָם כִּי נִשְׁבִּי אֶת־אֲנָשִׁים בָּעָלָיו, וּכְבַס אֶת־אֲנָשִׁים מְחֻלָּיו, ילידי ביתו, שְׁלַשׁ מֵאָה וְשָׁמֶנָּה עַל־הַמְּלָכִים עַד־דָּן.
15 שָׁם, הוא ועבדיו חילק את חייליו לתקוף אותם בלילה, הביס אותם ורודף אחריהם עד חובה אשר משמאל לדמשק.
16 הוא השיב את כל הרכוש, וגם את לוט אחיו ואת רכושו השיב. נָשִׁים והאנשים.

17 ויבא אברם בניצחון על כודור-אלמור ועל המלכים אשר עמו ויצא מלך סדום לקראתו עמק שבע הוא עמק המלכים.

18 מלכיצדק מלך שלם הוציא לחם ויין; הוא היה כהן לאל עליון.
19 ויברך את אברם ויאמר ברוך אברם לאלהים עליון ברא שמים וארץ
20 ברוך האל עליון אשר מסר את אויביך בידך ויתן לו אברם מעשר מכל׃.

21 ויאמר מלך סדום אל אברם תן לי את העם ואת הרכוש קח לך׃» 
22 ויען אברם אל מלך סדום לאמר נשאתי ידי אל יהוה האל העליון ברא שמים וארץ
23 מחוט ועד רצועת סנדל לא אקח כל אשר לך ולא תוכל לומר העשרתי את אברם.
24 לי כלום! את אשר אכלו הנערים ואת חלקם של האנשים אשר באו איתי, ענר ואשכול וממרה, הם יקחו את חלקם.« 

פרק 15

1 אחרי הדברים האלה היה דבר ה' אל אברם בחזון לאמר: "אל תירא אברם, אני מגןך, וגמלך גדול מאוד".» 
2 ויען אברם: אדוני, מה תתן לי? אנכי הולך עררי, ויורש ביתי הוא אליעזר מדמשק.» 
ג וַיֹּאמֶר אַבְרָם הִנֵּה לֹא נָתַתָּ לִי וְאִישׁ דָּבָר בֵּיתִי יִרְשֶׁב לִי׃» 
4 ויהי דבר ה' אליו לאמר לאמר לא ירשך האיש הזה כי בן אשר יצא מבנך יורשך׃» 
ה וַיּוֹלִיכוֹ הַחוּץ וַיֹּאמֶר הִשְׁמֵּא הַשָּׁמַיִם וְסֵפֶר אֶת הַכָּכָבִים אִם תּוֹכֵל סֵפֵרָם וַיֹּאמֶר לוֹ כֵן יִהְיֶה צַדְרֶךָ׃» 
ו וַיַּאֲבַרְם הֵמֵן בְּיְהוָה, וַיְחַשְׁב לוֹ יְהוָה לַצְדָּקָה.

ז וַיֹּאמֶר לוֹ אֲנִי יְהוָה אֲשֶׁר הוֹצִיאֶךָ מֵאוּר כַּשְׁדִּים לְתַתָּךְ אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת לַיְרִישׁ׃» 
8 ויען אברם: אדוני ה', איך אדע כי ארש אותה?» 
9 וַיֹּאמֶר לוֹ יְהוָה: "קַח לָךְ עֶגֶל בֶּן שְׁלָשׁ שָׁנָה, וְעֵז בֶּן שְׁלָשׁ שָׁנָה, וְאִיל בֶּן שְׁלָשׁ שָׁנָה, וְתוֹר וְיוֹנָה בָּעָר".» 
10 ויבא לו אברם את כל-הבהמה האלה, ויחלק אותה לשניים ויניח חציה זה מול חציה, ואת-הציפורים לא-חילק.
יא עופות טרף ירדו על הגופות, ואברם גירש אותן.

12 כשקיעת השמש ותרדם שנת ישרים על אברם, פחד וחושך עכור יפלו עליו.
13 ויאמר יהוה אל אברם דע לך כי גרים יהיו צאצאיך בארץ לא להם ויהיו עבדים וידכאים שם ארבע מאות שנה.
14 אבל אשפוט את העם אשר נעבדו לו, ואחרי כן יצאו עם רכוש רב.
15 ואתה תלך בשלום אל אבותיך תקבר בשיבה טובה.
16 בדור הרביעי ישובו הנה כי עדיין לא שלם עוון האמורי« 
17 כאשר שקעה השמש וירד חושך עמוק, הנה תנור מעשן ואד בוער עוברים בין החיות המחולקות.

18 ביום ההוא כרת ה' ברית את אברם לאמר לזרעך נתן את הארץ הזאת מנהר מצרים עד הנהר הגדול נהר פרת
19 ארץ הסיניאים, הסנזאים, הקדמונאים,
עשרים מן החיתים, הפריזים והרפאים,
21 מן האמורי, הכנעני, הגרגסי והיבוסי.

פרק 16

1 שרי אשת אברם לא ילדה לו בנים ולה שפחה מצרית ושמה הגר.
2 ותאמר שרי אל אברם: "ה' עקר אותי; בוא נא אל שפחתי, אולי אוכל ילד ממנה." אברם שמע אל שרי.
ג שרי, אשתו של אברם, לקחה כָּך הגר המצרית שפחתה אחרי עשר שנים שחי אברם בארץ כנען ותתן אותה לאברם אישה לו לאישה.

4 וילך אל הגר ותהר ותרא כי הרתה ותבוז אל גבירתה.
ה וַתֹּאמֶר שָׂרַי אֶל־אַבְרָם עָלֶיךָ הָעֲוָה שֶׁנַּעֲשָׂה לִי. נָתַתִּי שְׁפַחַתִּי בְּזִחוֹתֶיךָ, וְהִרְאֶה כִּי הָרָה, וְהִתְבַּזֶּה אֵלַי. יְשׁוּפּוֹן יְהוָה בֵּינְךָ וּבֵינִי.» 
ו ותאמר אברם לשרה: "הנה עבדך תחת ידך, עשי לה כטוב בעיניך." ותרע לה שרי, ותברח הגר מפניה.

7 וַיַּמְצָאָהּ מַלְאַךְ יְהוָה עַל־מְעִין מַיִם בַּמִּדְבָּרָה עַל־מְעִין אֲשֶׁר בַּדֶּרֶךְ שׁוּר׃.
8 ויאמר הגר שפחת שריי, מאין באת ולאן את הולכת? ותאמר אני בורחת מפני שרי גבירתי.» 
9 ויאמר לה מלאך ה' שובי אל גבירתך והכנעי לה» 
10 ויוסיף מלאך ה': "ארבה את זרעך מאוד עד שלא יספורו כי רבו יהיה".» 
יא ויאמר אליה מלאך ה' עוד הנה את הרה ותלדי בן וקראי את שמו ישמעאל כי שמע ה' את צרתך.
12 האיש הזה יהיה כחמור פרא; ידו תהיה בכולם, ויד כולם בו, והוא יחיה באיבה לכל אחיו.« 
יג וַתִּקְרָא שְׁמוֹ הַגָּר אֶת־עַת־אֶל־רוֹעִי כִּי־אָמְרָה הַפָּנָה רָאִיתִי אֱלֹהִים אֲשֶׁר רָאנִי» 
14 לכן נקרא באר זו באר לחאי-קוי. היא נמצאת בין קדש לברד.

15 הגר ילדה לאברם בן, ויקרא אברם לבן אשר ילדה הגר ישמעאל.
טז ויהי אברם בן שמונים ושש שנים כאשר ילדה הגר את ישמעאל לאברם.

פרק 17

1 ויהי אברם בן תשעים ותשע שנים וירא אליו ה' ויאמר אנכי אלהי שדי התהלך לפני והיית תמים
2 וְאָקִימִי אֶת־בְּרִיתִי בֵּינִי וּבֵינֶךָ וְרַבִּיךָ מְאֹד׃« 
ג וַיִּפְל אֶבְרָם אַפְנָע אֶרֶץ וַיְדַבֵּר אֵלָיו אֱלֹהִים כֹּה:
4 "ואני זאת בריתי איתך: אתה תהיה לאב המון גויים.".
5 לא תיקרא עוד אברם כי אם שמך יהיה אברהם כי נתתיך לאב המון גויים.
6 אגריך מאוד, אעשה אותך לגויים, ומלכים יצאו ממך.
7 אנכי מקים את בריתי ביני ובינך ובין זרעך אחריך מדור לדור ברית עולם להיות לך לאלהים ולזרעך אחריך.
8 אני אַתָה ואתן לך ולצאצאיך אחריך את ארץ גרך אשר בה אתה גר את כל ארץ כנען לאחוזת עולם ואני אהיה להם לאלהים.

9 אמר אלוהים אל אברהם: "ושמרת את בריתי אתה וזרעך אחריך לדורות".
10 זאת הברית אשר תשמרו, הברית ביני ובינך ובין זרעך אחריך כל זכר בכם ימול.
יא תמלו את עצמכם בבשרכם והיה לאות ברית ביני וביניכם.
יב ובן שמונת ימים ימול כל זכר בכם לדורותיכם אם יליד הבית או אם קנה בכסף מאת כל נכרי אשר אינו ממוצאכם.
13 כל זכר אשר יולד בבית או יקנה בכסף ימול, והייתה בריתי בבשרכם כברית עולם.
יד כל זכר ערל אשר לא נימול בבשר גופו ייכרת מעמו הפר את בריתי« 

15 אמר אלוהים אל אברהם: "לא תקרא עוד שרי אשתך שרי כי שרה שמה".
טז אברכהּ וגם אתן לך בן ממנה אברכהּ והייתה לגויים מלכי עמים יצאו ממנה׃« 
יז אברהם נפל פניו ארצה וצחק, ואמר לעצמו: "האם לאיש בן מאה שנה יוולד בן? ושרה בת תשעים שנה, התכלה שרה?"» 
יח וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אֶל־הָאֱלֹהִים לִמְיוֹת יְשָׁמֵעַל לְפָנֶיךָ׃» 
19 אמר אלוהים: "כן, שרה אשתך תלד לך בן; קרא אתו יצחק; והקמתי את בריתי עמו, ברית עולם לזרעו אחריו.".
20 וְלִישְׁמָעֵאל שָׁמַעְתִּיךָ הִנֵּה בָּרְכִּיתוּ וְאַפְרִיתוּ וְאַרְבִּיתוּ מְאֹד וְהוּא יוֹלֵד שְׁנֵים עֶשְׂרִים נְשִׂיאִים וְאַעֲשִׂיתוּ מִמָּהּ לֹא גּוֹי גָדוֹל׃.
21 וְאֶקְיָמִי אֶת־בְרִיתִי אֶת־יִצְחָק, אֲשֶׁר תּוֹלֵד לְךָ שָׂרָה בַּעֲתָה הַזֶּה שָׁנָה בָּא׃« 

22 וַיַּכְתִּי כָּלָה אֱלֹהִים דִּבֶר עִמּוֹ וַיַּעֲלֹהִים מִמְּעַל־אַבְרָהָם׃.

23 וַיִּקַּח אַבְרָהָם אֶת־יְשָׁמָעֵאל בְּנוֹ אֶת־כָּל־הַמָּשָׁר הָיוֹלֵד בֵּיתוֹ אֶת־כָּל־אֲשֶׁר קָנַב בְּמַן־כָּל־הַמָּשָׁר בְּעַם־בֵּיתוֹ וַיְמַל אֹתָם בַּיּוֹם הַהוּא כַּאֲשֶׁר צִוָּהוּ אֱלֹהִים׃.
24 בן תשעים ותשע שנים היה אברהם במולתו;
25 וישמעאל בנו בן שלוש עשרה שנה כשנימול אותו.
26 ביום ההוא נימול אברהם וישמעאל בנו;
27 וכל אנשי ביתו, ילידי ביתו ואלה הנרכשים בכסף מזרים, נימולו עמו.

פרק 18

1 וַיַּרְאֵהוּ יְהוָה אֵלָיו בְּאֵלוֹנֵי מַמְרֵא בְּיוֹשֵׁב פֶּתַח הָאֹהֶל בְּחֹם הַיּוֹם׃.
2 וישא את עיניו וירא והנה שלושה אנשים עומדים לפניו וירא אותם וירץ מפתח האוהל לקראתם וישתחווה ארצה,
3 ויאמר אדני אם מצאתי חן בעיניך אל תעבור נא על עבדך.
4 יביאו מים לרחוץ את רגליך, נוח תחת העץ הזה;
ה אקח פת לחם, וחזקו את לבבכם והלכו בדרככם, כי על כך עברתם לפני עבדכם. ויאמרו, עשה כאשר דברת.» 

ו ויַמֵּר אַבְרָהָם שָׁב אֶל־שָׂרָה הַאֲוָהל וַיֹּאמֶר: "מַהֲרִי, קַחִי שְׁלֹשׁ סְעָת קֶמֶל, לֹשֶׁה וְאַתְכִי עֲפִים".» 
7 וַיַּרְץ אַבְרָהָם אֶל־הַבָּקָר, וַיִּקַּח עֶגֶל רַך וְטוֹב, וַיַּתֵּנוֹ לַעֲבָד, וַיַּהֵר לַהֲכִינוֹ.
ח ויקח חמאה וחלב ואת העגל אשר הוכן ויתן לפניהם והוא עמד עליהם תחת העץ ויאכלו.

9 ויאמרו לו איה שרה אשתך ויאמר» היא שם, באוהל.« 
10 וַיֹּאמֶר אֲשֶׁר אֲשֶׁר אֵשׁוּבָה אֵלֶיךָ בַּעֲתָה הַזֶּה שָׁנָה קֹדֶשׁ וְהִנֵּה לַשָּׂרָה אִשְׁתֶךָ בֵּן ותִשְׁמַע שָׂרָה אֶת הַדְּבָרִים אֶת-הַאֲהָל מַאֲחוֹרָיו׃.
יא - ואברהם ושרה זקנים ובני בימים רבים, ושרה עברה את גיל שמונה עשרה.
12 שרה צחקה לעצמה, בתוך סה ואמר: "זקן ככל שאני, האם עוד אדע תענוגות? ואדוני גַם הוא ישן.« 
13 ויאמר יהוה אל אברהם מדוע צחקה שרה ותאמר האמנם ילד לי עכשיו כשאני זקנה
יד הַיִּפְשָׁה דָּבָר מִפְּנֵי יְהוָה? בְּעֵת הַמּוֹעֵד אֲשֶׁר אֲשֶׁר יִהְיֶה לָנֶה.« 
15 שרה הכחישה זאת ותאמר לא צחקתי כי פחדה אך הוא אוֹתוֹ אמר: "לא, צחקת."» 

טז קמו האנשים האלה ללכת ופנו לכיוון סדום ואברהם הלך אתם ללוות אותם.

17 ויאמר יהוה: "האם אסתיר מאברהם את אשר אני עומד לעשות?"
18 כי אברהם עתיד להיות לגוי גדול וחזק, ונברכו בו כל גויי הארץ.
19 בחרתי בו למען יצווה את בניו ואת ביתו אחריו לשמור דרך ה' לעשות צדק ויושר למען יקיים ה' לאברהם את הדברים אשר נתן לו.« 
20 ויאמר יהוה: "הצעקה העולה מסדום ועמורה גדולה מאוד, וחטאם כבד מאוד.".
21 חפצתי לרדת ולראות אם, לפי הצעקה שהגיעה אלי, הגיע פשעם לשיאו; ואם לאו, אדע.« 

22 וַיֵּלְכוּ הָאֲנָשִׁים וַיֵּלְכוּ סְדוֹם, וְאַבְרָהָם עוֹד עֹמֵד לִפְנֵי יְהוָה.
23 ויגש אברהם ואמר: "האם גם אתה תשמיד צדיקים עם רשעים?"
24 אולי חמישים צדיקים יש בעיר, גם אותם תשמיד, ולא תחוס על העיר למען חמישים הצדיקים אשר בה?
25 חלילה לך לעשות כן, להמית צדיק עם רשעים! כן יהיה לצדיק ולרשעים! חלילה לך! הלא יעשה שופט כל הארץ משפט?« 
26 ויאמר ה': "אם אמצא חמישים צדיקים בעיר סדום, אחוס על כל העיר למענם".» 

27 ויען אברהם ויאמר הנה העזתי לדבר אל ה' אני עפר ואפר.
28 אולי יחסרו חמישה מחמישים צדיקים; האם תשמיד את כל העיר למען חמישה אנשים? אמר, "לא אשמידה אם אמצא ארבעים וחמישה".» 

29 ויוסיף אברהם לדבר אליו ויאמר אולי יימצאו שם ארבעים צדיקים ויאמר לא אעשה זאת למען הארבעים האלה» 
30 אַבְרָהָם ויאמר אל-יאנף יהוה אם-אדבר אולי יימצאו שלשים ויאמר לא אעשה אם-אמצא שלשים» 

31 אַבְרָהָם הוא אמר, "עתה, כשאני מעז לדבר אל ה', אולי יימצאו עשרים." והוא אמר, "בגלל אֵלֶה "אני לא אהרוס עשרים מהם."« 

32 אַבְרָהָם ויאמר אל-יאנף יהוה ואדבר רק עוד פעם אחת אולי יימצאו עשרה ויאמר בעבור העשרה האלה לא אשחיתה» 

33 וילך יהוה כשסיים לדבר אל אברהם, ואברהם שב לביתו.

פרק 19

1 וַיָּבֹאוּ שְׁנֵי הַמַּלְאָכִים אֶל סְדוֹם בֵּערב, וְלוֹט יֹשֵׁב בַּשַּׁעַר סְדוֹם. וַיַּרְאֵם לוֹט וַיָּקָם לְהִקְרֹא לְפָנָיו אֶל הָאָרֶץ.,
2 ויאמר הנה אדני, בואו נא לבית עבדכם ולינו שם ורחצו את רגליכם והשכימו ולכו בדרככם ויאמרו לא, כי בכיכר נילון» 
ג וַיַּדְרַח בָּהֶם לוט מאוד וְהֵם בָּאוּ אֵלָיו וַיָּבֹאוּ בֵּיתוֹ וַיַּעֲשֶׂה לָהֶם סְעוּד וַיַּאֲפֶה מַצּוֹת וַיֹּאכְלוּ׃.

4 לפני שהלכו לישון הקיפו אנשי העיר אנשי סדום את הבית, מקטנים ועד זקנים, כל העם מכל חלקי העיר.
ה וַיִּקְרָאוּ אֶל־לוֹט וַיֹּאמְרוּ לוֹ הֵאִין הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר בָּאוּ אֵלֶיךָ הַלָּהֲלָה? הוֹצֵא אֵלֵינוּ וְנִשְׁתַּחֵם עִמָּהֶם.» 
ו לוט ניגש אליהם בפתח של הבית ולאחר שסגר את הדלת מאחוריו,
7 הוא אמר: "לא, אחי, אני מתחנן בפניכם, אל תעשו רע!"
ח הנה שתי בנות לי אשר מעולם לא היו עם גבר; אביא אותן אלייך ועשי להן כרצונך; אך לאנשי אלה אל תעשי דבר, כי על כן באו לחסות תחת גגי.« 
9 ענו: "צאו מכאן!" והוסיפו: "האיש הזה בא הנה כזר והוא שופט! ובכן, אנחנו נרעה לכם יותר מאשר להם." וגירשו את לוט באלימות וקדמו לפרוץ את הדלת.
10 ה דוּ הושיטו הגברים את ידיהם, משכו את לוט בחזרה אל הבית וסגרו את הדלת.
יא וַיַּכוּ בְּעִוְרוֹן אֶת־הָעָם אֲשֶׁר הָיוּ בְּפַתחַת הַבַּיִת מִקְטָן עַד־גָּדוֹל וַיִּתְעַפוּ׃ שלא לצורך לחפש את הדלת.

12 ה דוּ ויאמרו האנשים אל לוט: "מי עוד לך כאן? חתנים, בנים ובנות, וכל אשר לך בעיר, הוציא אותם מן המקום הזה".
13 כי אנחנו עומדים להשמיד את המקום הזה כי קמה צעקה גדולה מיושביו לפני יהוה וה' שלח אותנו להשמידו.« 
14 לוט יצא ויאמר אל חתניו אשר לקחו את בנותיו לאמור: "קומו, צאו מן המקום הזה, כי ה' עומד להשמיד את העיר." ובעיני חתניו נראה כאילו הוא מתבדח.

15 עם שחר היום, המלאכים וַיַּעֲמוּ לוֹט לֵאמֹר: "קוּמוּ, קַח אֶת-אֶשֶׁתִּיךָ וְאֶת-שְׁתֵי בְנָתֶךָ אֲשֶׁר פָּנָן, פַּן-תָּמַד בַּעֲוֻשָּׁת הָעִיר". 
16 ויהי מהרהר ויחזיקו האנשים האלה בידו, באשתו ובשתי בנותיו, כי חפץ יהוה לחוס עליו, ויוציאו וישלחוהו אל מחוץ לעיר.

17 כאשר הוציאו אותם, אמר אחד המלאכים: "ברחו על נפשכם! אל תביטו לאחור ואל תעצרו בשום מקום במישור; ברו להרים פן תאבדו".» 
18 לוט אמר להם: "לא, אדוני.".
19 הנה עבדך מצא חן בעיניך וְעַשְׁתָּ עָלָי חֶסֶד גָּדוֹל לְהוֹשִׁית אֶת־נַפְשִׁי וְאֵינֶנְתִּי מָלַט הַהֶרָה פֶּן־אֶשְׁגִּיעַ אֶת־הַשְׁמוֹד וְאֹבֵד׃.
20 הנה, העיר הזאת קרובה למחסה עבורי, וקטנה היא; הרשו לי לברוח שמה - הלא קטנה היא? - וחיה.« 
21 ויאמר אליו הנה אנכי נותן לך טובה נוספת זו לא תשחית את העיר אשר אתה מדבר עליה.
22 מהרו וברו שמה, כי לא אוכל לעשות דבר עד שתבואו שמה." על כן נקרא שם העיר סגור.

23 וַיָּזַר הַשֶׁמֶשׁ עַל־הָאָרֶץ, וַיָּבֹא לוֹט סְגוֹר׃.
24 וַיַּרְט ה' גּוֹפְרִית בּוֹרֶת עַל סְדוֹם וְעַמּוֹרָה מֵאֵת ה' מִן הַשָּׁמַיִם.
25 הוא החריב את הערים ההן ואת כל המישור ואת כל יושבי הערים ואת צמחי הארץ.
26 אשת לוט הביטה לאחור ותהפוך לעמוד מלח.

27 וַיַּקֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר וַיֵּלֶךְ אֶל־הַמָּקוֹם אֲשֶׁר עָמַד לִפְנֵי יְהוָה׃.
28 וַיַּבֵּא עַל־סְדוֹם וְעַמּוֹרָה וְעַל־כָּל־רְוָי הַמִּשְׂכָּבָה וַיֵּרֵא עָשָׁן עוֹלֶה מִן־הָאָרֶץ כְּעָשָׁן כָּנָשׁ.

29 כאשר החריב אלוהים את ערי הככר, זכר את אברהם, והציל את לוט מהמהומה, כאשר הרס את ערי לוט אשר בהן ישב.

30 לוט עלה מסגור וישב בהרים ושתי בנותיו עמו כי ירא לשבת בסגור וישב במערה עם שתי בנותיו.
31 ותאמר הבת הגדולה אל הקטנה: "אבינו זקן ואין איש בארץ לבוא אלינו כמנהג כל הארצות.".
32 בוא, הבה נשקה לאבינו יין ונשכב עמו, ונוכל להחזיק מאבינו זרע.« 
33 וַיַּשְׁקוּ אֶת-אֲבִיהֶם יַיִן בַּיַּל הַהוּא, וַתִּשְׁכֶּה הַבָּתָּה הַבָּכְרָה לְשִׁכִּים עִם-אָביהּ, וְלֹא שָׁמֵּה בָּתּוֹ בָּאוּךְ הַהוּא.
34 למחרת אמרה הבת הגדולה אל הקטנה: "אמש שכבתי עם אבי, הבה נשקה לו שוב יין הלילה, ואת לכי ושכבי איתו כדי שניצור זרע מאבינו".
35 בלילה ההוא עוד השקיתו את אביהם יין, ותלך הבת הצעירה ותשכב על ידו, ולא שם לב בשכבה ובקמה.
36 שתי בנותיו של לוט הרתו מאביהן.
37 הבת הבכורה ילדה בן, וקראה לו מואב: הוא אבי המואבים., שקיימים עד היום הזה.
38 גם לבת הצעירה היה בן, וקראה שמו בן-עמי: הוא אבי בני עמון., שקיימים עד היום הזה.

פרק 20

א וילך משם אברהם אל אזור הנגב וישב בין קדש ובין שור וישב בגרר.
2 ויאמר אברהם על שרה אשתו אחותי היא ואבימלך מלך גרר שלח לקחת את שרה.

ג ויבא אלהים אל אבימלך בחלום לילה ויאמר אליו הנה אתה עומד למות בגלל האישה אשר לקחת כי אשה היא׃» 
4 אבימלך לא נגש אליה; הוא ענה: "אדוני, האם תמית אנשים נקיים?"
ה הלוא אמר לי 'אחותי היא'? והיא עצמה אמרה לי 'אחי הוא'. בלב טהור ובידיים נקיות עשיתי זאת.« 
ו ויאמר אליו אלוהים בחלום: "גם אני ידעתי כי בלב טהור עשית; לכן מנעתי אותך מלהחטוא לי. לכן לא הרשיתי לך לגעת בה".
7 ועתה השיב את אשת האיש הזה כי נביא הוא יתפלל בעדך וחיית אם לא תשיב אותה דע כי מות תמות« 

ח וַיַּקֵם אֲבִימֶלֶךְ בַּבֹּקֶר וַיִּקְרָא לְכָל־עַבְדָיו וַיְגַד לָהֶם אֶת־כָּל־הַדְּבָרִים הַלָּלָה וַיִּמְלֹא הָעָם יְרָעָה גָּדוֹל׃.
ט ויקרא אבימלך אל אברהם ויאמר אליו מה עשית לנו? במה עשיתי לך עוול כי הבאת עלי ועל ממלכתי חטא גדול כזה? עשית לי דברים אשר לא ייעשו.» 
10 אבימלך אמר שוב לאברהם: "מה חשבת כשעשית את זה?"» 
יא ויען אברהם ואמרתי לעצמי: אין יראת אלוהים בארץ הזאת, והם יהרגו אותי בגלל אשתי.
12 וחוץ מזה, אחותי באמת היא; בת אבי היא, אף על פי שאינה בת אמי, והיא הייתה לי לאישה.
13 כאשר תנועתי אלהים מבית אבי, אמרתי לשרה: "זה החסד שתעשו עמי: בכל מקום אשר נלך, אמרי עלי: 'אחי הוא'".« 

יד וַיִּקַּח אֲבִימֶלֶךְ צֹאן וּבָקָר, עֲבָדִים וְשִׁמְחוֹת, וַיִּתֵּן לַאַבְרָהָם, וַיְשַׁב לוֹ אֶת-שָׂרָה אִשְׁתּוֹ.
15 אמר אבימלך: "הנה ארצי לפניך, שב בכל אשר תחפוץ".» 
טז וַיֹּאמֶר אֶל־שָׂרָה אֲנִי נָתַן לְאֶחִיךָ אֶלֶף שֶׁכֶסֶף וְהָיָה כְּסֶף לְעֵינֶיךָ לְכָל־אֲשֶׁר עִמָּךְ וּלְכָל־כָל־צַדַּקְתָּ׃» 

17 וַיַּפְרֵר אַבְרָהָם אֶל־הָאֱלֹהִים, וַיְרַפֵּא אֶת־אֲבִימֶלֶךְ, אֶת־אֵשׁוּ אֶת־עַבְדָיו, וַיְלָדוּ לָהֶם בָּנִים.
18 כי כל רחם עקר יהוה בבית אבימלך בגלל שרה אשת אברהם.

פרק 21

1 וַיְהוָה פָּקַר אֶת־שָׂרָה כַּאֲשֶׁר דִּבְרָה וַיְהוָה עָשָׂה לְשָׂרָה אֲשֶׁר דִּבְרָה׃.
2 וַתַּרְה שָׂרָה וַתֵּלֶד לַאַבְרָהָם בֶּן בְּזִקְנָתוֹ בְּעֵת יְעֵד לוֹ אֱלֹהִים׃.
ג ויקרא אברהם, לבן אשר ילד לו, אשר ילדה לו שרה, יצחק.
4 וַיְמַל אַבְרָהָם אֶת-יִצְחַק בְּנוֹ בֶּן-שְׁמוֹנָה יָמִים כַּאֲשֶׁר צִוָּהוּ אֱלֹהִים׃.
5 אברהם היה בן מאה שנה כשנולד בנו יצחק.
6 ותאמר שרה: "אלוהים נתן לי על מה לצחוק, כל השומע יצחק עליי".» 
ז ותוסיף: "מי היה אומר לאברהם, 'שרה תניק ילדים'? ואני ילדתי לו בן בזקנתו."» 

ח וַיְגַדֵּל הַיֶּלֶד וַיְגַמֵּל וַיַּעֲשֶׁׂר אַבְרָהָם סְעוּד גָדָל בַּיּוֹם שֶׁגַּמֵּל יְצַחַק׃.

ט ותרא שרה את בן הגר המצרית אשר ילדה לאברהם צוחק,
10 ותאמר אל אברהם גרש את השפחה הזאת ואת בנה כי לא יירש בן השפחה הזאת עם בני יצחק» 
יא הדבר הזה רע מאוד בעיני אברהם בגלל בנו ישמעאל.
12 ויאמר אלוהים אל אברהם אל תרע על כך למען הילד ולמען עבדך; אשר תשאל ממך שרה, הסכים כי מיצחק יולד זרעך אשר יישא שמך.
13 אף על פי כן אעשה גם את בן השפחה לגוי, כי ממך יליד הוא.« 

יד וַיַּקֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר, וַיִּקַּח לֶחֶם וַיַּרְגָּל מַיִם, וַיַּתֵּן לְהַגָר וַיַּשֵּׁם עַל־כְּתַפָּהּ; הוא הגיש לו את זה גם את הילדה שלח, והיא הלכה ונדדת במדבר באר שבע.
15 כאשר אזלו המים מהנאד, היא השליכה את הילד מתחת לאחד השיחים,
16 ותלך ותשב מולו, במרחק יריית קשת, כי אמרה, "לא חפצתי לראות את הילד מת." ותשב מולו, ותרים את קולה ותבכה.
יז וַיַּשְׁמַע אֱלֹהִים אֶת-קוֹל הַנֶּלֶד וַיִּקְרָא מַלְאַךְ הָאֱלֹהִים אֶל-הַגָּר מִן-הַשָּׁמַיִם לֵאמֹר מַה-לֵךְ הָגָר אַל-תִּירָא כִּי-שְׁמַע אֱלֹהִים אֶת-קוֹל הַנֶּלֶד אֲשֶׁר הוּא׃.
18 קום, הרם את הילד, אחז בידו, כי לגוי גדול אעשהו.« 
19 וַיַּפְחַק אֱלֹהִים אֶת־עֵינָהּ וַתֵּרֵא בַּר מַיִם וַתֵּלֶךְ וַתִּמְלָא אֶת־הַנַּד מַיִם וַתִּשְׁקֶה אֶת־הַיּוֹלָד׃.
20 וַיְהִי אֱלֹהִים עִם הַיֶּלֶד וַיְגַדֵּל וַיְשַׁב בַּמִּדְבָר וַיְהִי לַקַּשְׁתָּ.
21 הוא ישב במדבר פארן, ותיקח לו אמו אשה מארץ מצרים.

22 בעת ההיא אמר אבימלך, יחד עם פילול שר צבאו, אל אברהם: "אלוהים עמך בכל אשר תעשה".
23 לכן השבע לי פה בשם אלוהים שלא תטעה אותי, לא את בני ולא את נכדי, כי תעשה לי ולארץ הזאת אשר אתה יושב בה את אותו החסד אשר עשיתי לך.« 
24 ויאמר אברהם, "אשבע".» 
25 וַיְגֶּרֶף אַבְרָהָם אֶת-אֲבִימֶלֶךְ עַל-בָּאֲרַת מַיִם אֲשֶׁר-לָקַחוּ עַבְדֵי אֲבִימֶלֶךְ בַּחֲרָף׃.
26 ויען אבימלך: איני יודע מי עשה זאת; אתה בעצמך לא אמרת לי, ורק היום שמעתי זאת.» 
27 וַיִּקַּח אַבְרָהָם צֹאן וּבָקָר וַיִּתֵּן לְאֲבִימֶלֶךְ וַיַּכְרוּ שְׁנֵיהֶם בְּרִית׃.
28 וַיְבַדֵּל אַבְרָהָם שֶׁבַע כְּבָשִׁים מִן הַצָּדָר,
29 וַיֹּאמֶר אֲבִימֶלֶךְ אֶל־אַבְרָהָם מָה הַשְׁבַע הַגְּבָלִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר הַבַּדַּתָּ׃» 
30 הוא ענה: "תקבל את שבע הכבשים הצעירות האלה מידי, והן יהיו לי לעדות שאני חפרתי את הבאר הזאת".» 
31 על כן נקרא המקום באר שבע, כי שם נשבעו שניהם.
32 ככה הם וַיַּכְרוּ בְּרִית עִם בַּאֲרֵי כָּךְ, וַיַּקֵם אֲבִימֶלֶךְ וְפִלּוּל שָׂד צְבָאוֹ וַיָּשְׁבוּ אֶל־אֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים.

לג וַיִּטֵּעַ אַבְרָהָם עֵץ אֱשָׁל בְּבַאֲרַבָּה וַיִּקְרָא שָׁם בְּשֵׁם יְהוָה אֱלֹהִים עוֹלָם׃;
34 וַיַּשְׁבֶּרְהָם יָמִים מְאֹרְכִים בָּאָרֶץ פְּלִשְׁתִּים׃.

פרק 22

1 אחרי כן, נסה אלוהים את אברהם ויאמר אליו אברהם ויען הנני» 
2 וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים קַח אֶת־בנֶךָ אֶת־יְחִידֶךָ אֲשֶׁר־אָהֲבַתָּ אֶת־יִצְחָק לֵךְ אֶל־אֶרֶץ־הַמּוֹרִיָה וְהַעֲלָהּוּ שָׁם עוֹלָה עַל־אֶחָד הַהֶרִים אֲשֶׁר־אֹרְאֶךָ׃» 

3 וַיַּקֵם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר וַיַּחֲבֹשׁ אֶת־חַמּוֹנוֹ וַיַּק עָמָדָיו שְׁנֵי־עַבְדָיו וַיַּעֲצֹא בְנוֹ וַיַּבְסֵעַ אֶת־עָלָה וַיֵּלֶךְ אֶל־הַמָּקוֹם אֲשֶׁר־גִּדּוֹ־לוֹ־הָאֱלֹהִים׃.

ד ביום השלישי, וַיַּשָּׂא אַבְרָהָם אֶת-עֵינָיו, וַיַּרְא אֶת-הַמָּקוֹם מִמָּרְחוֹק;
ה ויאמר אברהם אל עבדיו הישארו פה עם החמור ואני והנער נלך שמה ונשתחוה ואחר כך נשוב אליכם» 

ו וַיִּקַּח אַבְרָהָם אֶת-עֵצִים הַעוֹלָה וַיָּשָׂם עַל-יִצְחָק בְּנוֹ וְהוּא נָשָׂא בְּיָדוֹ אֶת-הָאֵשׁ וְאֶת-הַמַּכָּל וַיֵּלְכוּ שְׁנֵיהֶם יַחַד׃.
ז וידבר יצחק אל אברהם אביו ויאמר אבי ויען הנני בני ויאמר יצחק הנה האש והעצים ואיפה שה לעולה» 
8 ויען אברהם: "אלוהים ידאג שיימצא שה לעולה, בני." וילכו שניהם יחד.

9 וַיָּבֹאוּ אֶל־הַמָּקוֹם אֲשֶׁר־יָדַע לוֹ אֱלֹהִים וַיַּקֵּם שָׁם אֶת־הַמִּזְבֵּחַ וַיַּעֲבֹר אֶת־הָעָצִים וַיַּעֲבֹר אֶת־יְצָק בְּנוֹ וַיַּשְׁכֵּנוּ עַל־הַמִּזְבֵּחַ מִעל־הָעָצִים.
10 וַיַּט אַבְרָהָם אֶת־יָדוֹ וַיִּקַּח אֶת־הַמַּכָּל לְשַׁחֲטַח אֶת־בְּנוֹ.
יא וַיִּקְרָא אֵלָיו מַלְאַךְ ה' מִן הַשָּׁמַיִם וַיֹּאמַר אֶת־הִנֵּה־אַנְכִי׃» 
12 וַיֹּאמֶר הַמַּלְאָךְ אַל־תַּשְׁלַח יָד עַל־הַנַּעַל וְאַל־תַּעֲשֶׂה־לוֹ מַאֲשֶׁר כִּי־עַתָּה יָרֵא אֱלֹהִים כִּי לֹא־מִסְתַּכָּל מִמֶּנִּי אֶת־בנֶךָ אֶת־יְחִידֶךָ׃» 
13 וירא אברהם אחריו איל תקוע בקרניו בסבך וילך אברהם ויקח את האיל ויעלה אותו לעולה תחת בנו.
יד וַיִּקְרָא אַבְרָהָם לַמָּקוֹם הַהוּא יְהוּא יְרֵה, מִשָּׁם נֶאֱמַר עַד הַיּוֹם הַזֶּה בַּר יְהוָה יֵרָאָה׃» 

15 ויקרא מלאך ה' אל אברהם שנית מן השמים לאמר
טז נשבעתי בעצמי נאם ה' יען עשית זאת ולא חסכת ממני את בנך בנך יחידך,
17 אברכך וַארְבֶּה אֶת־צַרְצֶךָ כְּכֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם וְכְּחוֹל אֲשֶׁר עַל־שֶׁף־הַיָּם וַיֵּרֵשׁ צַרְצֶךָ אֶת־שֶׁעַר־אוֹיְבָם׃.
18 בזרעך יתברכו כל גויי הארץ, כי שמעת בקולי.« 

19 וַיָּשָׁב אַבְרָהָם אֶל־עַבְדָיו וַיָּקוּמוּ וַיֵּלְכוּ יַחְדָּו בַּאֲרָשָׁבַע וַיֵּשְׁב אַבְרָהָם בַּאֲרָשָׁבַע׃.

20 אחרי המאורעות האלה קיבל אברהם את הבשורה לאמור: "גם מלכה ילדה בנים לנחור אחיך".
21 חוס בכורו, בוז אחיו, קמואעל אבי ארם,
22 קייסד, אזאו, פלדס, ג'דלף ובתואל.« 
23 בתואל היה אבי רבקה. אלה שמונת הבנים אשר ילדה מלכה לנחור אחי אברהם.
24 גם לפילגשו, רומא, היו ילדים: טבאוס, גאהם, טאס ומאכה.

פרק 23

1 וַתִּחְיֶה שָׂרָה שֶׁבֶּעַת שָׁנִים וְעֶשְׂרִים שָׁנִים אֵלֶּה שְׁנֵי חַיָּהָ׃.
2 וַתָּמַת שָׂרָה בִּקְרִית אַרְבָּה אֲשֶׁר חֶבְרוֹן בָּאָרֶץ כְּנַעַן וַיָּבֹא אַבְרָהָם לְהִתְאֲבֵד עַל שָׂרָה וּלְבֹכָהּ׃.

ג וַיָּקָם אַבְרָהָם מִפְּנֵי מֵתוֹ וַיְדַבֵּר אֶל־בְּנֵי חֵת כֹּה׃
4 "גר וגר אנכי בתוככם; תנו לי מקום קבר ואוכל להסיר את גופתי מעל פני ולקבור אותו".» 
ה וַיַּעֲנוּ בְנֵי חֵת אֶת אַבְרָהָם לֵאמֹר
ו "שמע לנו אדוני, שר אלהים אתה בקרבנו; קבר את מתיך בקברנו היפה ביותר; איש מאיתנו לא ימנע ממך את קברו להטיל שם את מתיך".» 
ז וַיָּקָם אַבְרָהָם וַיְשְׁחַחַוּ לִפְנֵי עַם הָאָרֶץ לִפְנֵי בְנֵי חֵת׃,
ח וידבר אלהם לאמר: "אם אתם רוצים שאסיר את גופתי מלפני לקבור אותו, שמעו לי והתפללו בעדיי, עפרון בן שעור.",
9. לתת לי את מערת מקפלה, השייכת לו ונמצאת בקצה שדהו, לתת אותה לי בפניך תמורת הכסף ששווה אותה, כמקום קבורה השייך לי.« 
10 ועפרון יושב בתוך החתים. וַיַּעַן אֶת־אַבְרָהָם לְעֵינֵי החתים, מִכָּל־בָּא בַּשַּׁעַר עִירוֹ.
יא לא אדני שמע לי אתן לך את השדה ואת המערה שבו אתנה לך לעיני עמי וקבר שם את מתיך׃» 
12 אברהם השתחווה לפני עם הארץ,
13 ויאמר כה אל עפרון לעיני עם הארץ שמע נא לי ואשלם את השדה וקחה ממני ואקבר שם את מתי» 
יד ויען עפרון את אברהם לאמר
15 "אדוני, שמע נא לי: מהי חלקת אדמה בשווי ארבע מאות שקל כסף ביניך וביני? קבר את מתך".» 
טז וַיַּשְׁמַע אַבְרָהָם אֶל־עֶפְרוֹן וַיַּשְׁקֹל אַבְרָהָם אֶת־הַכֶּסֶף אֲשֶׁר דָּבַר לִפְנֵי בְנֵי־חֵת׃, לָדַעַת ארבע מאות שקלים כסף, המטבע הרגיל בקרב הסוחר.

יז וְשָׂדֶה עִפְרוֹן אֲשֶׁר בַּמַּכְפֶּלָה נֶגְדֶּם מַמְרֵא הַשָּׂדֶה וְהַמַּעֲרָה אֲשֶׁר בָּהּ וְכָל הָעֵץ אֲשֶׁר בַּשָּׂדֶה וְגַבְלָיו סָבִיב׃,
יח וַיְהִי לַנַּחֲזַת אַבְרָהָם, לִעֵינֵי בְנֵי חֵת, לִכָּל-אֲשֶׁר בָּשַׁעַר הָעִיר.

19 אחרי כן, וַיְקָבֵר אַבְרָהָם אֶת-שָׂרָה אִשְׁתּוֹ בַמַּעֲרַת הַמַּכְפֶּלֶחַ אֲשֶׁר נִגְדַּל מַמְרֵא הוּא חֶבְרוֹן בָּאָרֶץ כְּנַעַן.
20 השדה והמערה אשר בו נשארו בבעלותו של אברהם כמקום קבורה, מבני חת.

פרק 24

1 אברהם זקן ובא בימים ויהוה ברך את אברהם בכל׃.

2 ויאמר אברהם אל עבדו הזקן בביתו אשר היה ממונה על כל רכושו שים ידך תחת ירכי,
ג וַאֲשַׁבַּעְתִּיךָ בְּיהוָה אֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִם וְאֱלֹהֵי הָאָרֶץ, אִם לֹא תִּקַּח אִשָּׁה לְבָנִי מִבְּנוֹת הַכְּנַעֲנִי, אֲשֶׁר אָנְכִי יוֹשֵׁב בָּתוֹ.;
4 אבל אתה תלך אל ארצי ואל מולדתי כדי למצוא אשה לבני יצחק.« 
5 השיב העבד: "אולי לא תרצה האישה ללכת אחריי אל הארץ הזאת; האם אחזיר את בנך אל הארץ אשר באת משם?"» 
ו ויאמר אליו אברהם היזהר מלהחזיר את בני לשם
ז יהוה אלוהי השמים אשר לקחני מבית אבי ומארץ מולדתי אשר דבר אלי ונשבע לי לאמר לזרעך אתן את הארץ הזאת הוא ישלח את מלאכו לפניך ולקחת אשה לבני משם.
8 אם לא תרצה האישה ללכת אחריך, תהיי פטורה מהשבועה הזאת אשר אנכי מבקש ממך; אך את בני אל תחזיר לשם.« 
9 וַיַּשְׁמַן הַעַבֶד אֶת־יָדוֹ תַּחַת־יֶרֶךְ־אַבְרָהָם אֲדֹנָיו וַיִּשְׁבַּע־לוֹ שָׁבוּעָה עַל־הַדָּבָר הַזֶּה׃.

10 ויקח העבד עשרה גמלים של אדוניו ויצא וכל רכוש אדוניו היה לרשותו ויקם וילך ארצות נהרומי אל עיר נחור׃.
יא וַיַּכְרַע אֶת־הַגְּמָלִים מִמָּחֲרֵי הָעִיר, עַל־יְדֵי בָּאר, לִעֶרֶב, בַּשָּׁעָה אֲשֶׁר־הוּא נָשִׁים הם יוצאים להביא מים.
12 ויאמר יהוה אלוהי אברהם אדוני, הנח נא לפגוש אותי היום מה שאני רוצה, וְעָשָׂה חֶסֶד לְאדְנִי אַבְרָהָם.
13 הנה אנכי עמד על מקור המים ובנות יושבי העיר יוצאות לשאוב מים.
יד הנערה אשר אאמר אליה הנמיך נא כדך ואשתה ותענה שתה וגם לגמליך אשקה היא אשר בחרת לעבדך ליצחק ובזאת אדע כי עשית חסד עם אדני« 

15 בטרם סיים לדבר, וְצָאָה רִבְקָה בַּת־בְּתוּאֵל בֶּן־מַלְכָּה אֵשֶׁת־נָחוֹר־אֶחִי־אַבְרָהָם וְכֹדָהּ עַל־כְּתַפָּה׃.
טז הנערה יפה מאוד, בתולה הייתה, ואיש לא ידעה. היא ירדה אל המעין, מילאה את כדה ותעלה.
17 העבד רץ לקראתה ואמר: "הנני לשתות מעט מים מכדך".» 
18 ותאמר: "שתה אדוני!" ותמהר להוריד את כדה על ידה ותשקה לו.
19 וכאשר סיימה להשקותו, אמרה: "גם אני אשאב מים". מַיִם לגמלים, עד שישתו מספיק.« 
20 ותרוקן מהרה את כדה אל השוקת ותרוץ שוב אל הבאר לשאוב מים ותשאב מים לכל הגמלים.
21 הביט בה האיש בדממה לדעת האם הצליח יהוה את מסעו אם לאו.

22 וַיַּשְׁתּוֹת הַגְּמָלִים וַיִּקַּח הָאִישׁ נֶגֶל זָהָב בַּחֲצִית הַשֶּׁקֶל וְשָׁנֵי צְמִידִים בַּעֲשֶׂרָה שֶׁקֶל זָהָב׃,
23 ויאמר, "בת מי את? הגידי לי. היש מקום בבית אביך שנוכל ללון בו?"» 
24 ותאמר: "אני בת בתואל בן מלכה אשר ילדה לנחור".» 
25 היא הוסיפה: "יש לנו הרבה קש ומספוא, וגם מקום ללון בו."« 
26 וַיַּכְרַע הָאִישׁ וַיְשְׁחֲוָה לַיהוָה,
27 וַיֹּאמֶר בָּרוּךְ יְהוָה אֱלֹהֵי אַבְרָהָם אֲדֹנִי אֲשֶׁר לֹא-בְחַסְדּוֹ וּבְאֱמָנָתוֹ לְאֲדֹנִי. וְנִי הֲוָה נָחִינִי בַּדֶּרֶךְ אֶל-אֶחָי אֲדֹנִי.» 

28 הנערה הצעירה רצה לספר לאמה את מה שקרה.

29 לרבקה היה אח בשם לבן. לבן רץ החוצה אל האיש הזה, ליד המעיין.
30 וַיַּרְא אֶת-הַטֶּבֶל וְאֶת-הַצְּמִידִים עַל-יְדֵי אֶחָתוֹ וַיַּשְׁמַע אֶת-רֶבֶק אֶת-אֶחָתוֹ אֹמֶרֶת כָּךְ הָאִישׁ גִּבֵּר לִי וַיָּלַךְ אֶל-הָאִישׁ הַעֲמֹד עַל-הַגְּמָלִים בַּמְּעִין,
31 וַיֹּאמֶר לֹא בָּרוּכֶת יְהוָה לָמָּה אַתָּה עוֹמֵד בַּחוּץ הֲכִינִי אֶת הַבַּיִת וְמָקוֹם לְגַמְלִים׃» 
לב ויבא האיש הביתה ויפרק לבן את הגמלים ויתן קש ומספוא לגמלים ומים לרחוץ את רגלי האיש ואת רגלי האנשים אשר עמו.
33 וַיְשִׁיג־לוֹ אֹכֶל, וַיֹּאמֶר הָאִישׁ לֹא־אֹכֶל עַד־אֹמֶר אֲשֶׁר לִי אֶת־דָּבָר. וַיֹּאמֶר לָבָן.

34 הוא אמר: "אני עבד אברהם".
35 יהוה ברך את אדוני הרבה, והוא גבר, והוא נתן לו צאן ובקר, עבדים ושפחות, גמלים וחמורים.
36 שרה אשת אדוני ילדה לאדוני בן בזקנתה ויתן לו את כל רכושו.
לז וַיַּשְׁבַּעֵנִי אֲדֹנִי לֵאמֹר לֹא תִּקַּח לְבָנִי אִשָּׁה מִן בְּנוֹת הַכְּנַעֲנִי אֲשֶׁר אָנֹכִי יוֹשֵׁב בָּאָרֶץ אֲשֶׁר־א ...יוֹשֵׁב בָּאָרֶץ־הָרִים׃.
38 אבל אל בית אבי ואל קרוביי תלך ולקחת שָׁם אישה לבן שלי.
39 — אמרתי לאדוני: אולי לא תרצה האישה ללכת אחרי.
40 ויען אותי, יהוה אשר אני מתהלך לפניו ישלח מלאכו עמך והצליח דרכך ולקחת לבני אשה ממשפחתי ומבית אבי.
41 תשוחרר מהשבועה שאתה נודר לי לאחר שתלך אל משפחתי; אם לא תקבל זאת, תשוחרר מהשבועה שאני מבקש ממך.
42 וַיָּבֹא אֶל־הַמָּעִין הַיּוֹם וַיֹּאמַר יְהוָה אֱלֹהֵי אֲדֹנִי אַבְרָהָם אִם תַּצְלִיחַ אֶת־מַעֲשֶׂה אֲשֶׁר־עֹשֶׂה׃,
43 הנה אנכי עומד על מקור המים והנערה היוצאת לשאוב מים ואומר לה השתי נא מעט מים מכדך,
44 ומי יענה לי, 'שתה אתה, וגם לגמליך אשאב מים', היא תהיה האישה אשר ייעד יהוה לבן אדוני.
45 בטרם כליתי לדבר בלבי ותצא רבקה וכדה על כתפה ותרד אל המעין ותשאב מים ואמר לה השקה נא לי
46 מיד הורידה את כד מכתפה, לִי הוא אמר, "שתה, וגם אתן לגמלים שלך מים." כָּך היא שתתה, וגם מים נתנה לגמלים.
47 ואשאלה אותה לאמר בת מי את ותאמר בת בתואל בן נחור אשר ילדה לו מלכה אנכי ואשים את הטבעת באפה ואת הצמידים על ידיה.
48 ואשתחווה ליהוה ואברך את יהוה אלהי אדני אברהם אשר הנהיכני בדרך הישר לקחת את בת אחי אדני לבנו.
49 ועתה, אם ברצונך לגלות חסד ונאמנות לאדוני, אמור לי; אם לא, אמור לי שׁוּב, ואפנה ימינה או שמאלה.« 

50 וַיַּעֲנוּ לָבָן וּבְתּוָאֵל וַיֹּאמְרוּ מֵיהוּב הַדָּבָר וְלֹא נוֹכַלְנוּ לִגְדֹּל לְךָ טוֹב וְרָע׃.
51 הנה רבקה לפניך; קחי-שָׁם וְלֵךְ, הִיא אִשָּׁה לְבֶן אֲדֹנֶיךָ, כַּאֲשֶׁר דִּבֶר יְהוָה.« 
52 כשמע עבד אברהם את הדברים האלה, הוא השתחווה ארצה לפני יהוה.
53 וַיְצָא הַעֲבָד כְּלִי כֶּסֶף וְכְלִי זָהָב וְבגדים וְנָתַן לְרֶבְקָה וְגַם נָתַן מַתְנָתוֹת טוֹבוֹת לַאֶחִיהָ וְלַאֶמָּה׃.
54 וַיֹּאכְלוּ וַיַּשְׁתּוֹ הוּא וְהָעָם אֲשֶׁר הָיוּ עִמּוֹ וַיָּמַתוּ׃ שָׁם בלילה.

בבקר, כשקמו, אמר העבד: "אשוב אל אדוני".» 
55 אחיה ואמה של רבקה אמרו: "הניחו לנערה להישאר עמנו עוד כמה ימים, כעשרה ימים, ולאחר מכן תצא".» 
56 ויען אליהם: "אל תעכבו אותי, כי הצליחני ה' בדרכי; שלחנו אותי ואשוב אל אדוני".» 
57 הם אמרו, "בואו נקרא לנערה ונשאל אותה מה היא רוצה."» 
58 ויקראו לרבקה ואמרו לה: "האם תרצה ללכת עם האיש הזה?" ותאמר: "אלך".» 
59 וַיַּשְׁלוּ אֶת־רֶבֶקָה אֲחוֹתָם וְאֶת־מַמְנַתָּה וְאֶת־עַבְד־אַבְרָהָם וְאֶנְשָׁיו׃.
60 ויברכו את רבקה ויאמרו לה אחותנו, תהיי לאלפים על אלפים, יהי צאצאיך בירושה, את שער אויביהם.» 
61 ותקום רבקה ושפחותיה ותרכב על הגמלים ותלך אחרי האיש והעבד לקח את רבקה עמו ויצא לדרך.

62 אך יצחק שב מבאר חי-רוי והוא ישב בארץ הנגב.
63 ערב אחד, כשיצחק יצא לשדה להרהר, הוא הרים את מבטו וראה גמלים מתקרבים.
64 רבקה הרימה את מבטה, וכשראתה את יצחק וקפצה מעל הגמל.

65 ותאמר אל העבד מי האיש הזה הבא לקראתנו בשדה ויען העבד אדוני הוא ותקח את צעיפתה ותכסה את עצמה.
66 וַיְסַפֵּר לַיְצָחַק אֶת כָּל הַדְּבָרִים שֶׁעָשָׂה.
67 וַיָּבִיא יִצְחָק אֶת־רֶבְקָה אֶל־אָהֲלַת שָׂרָה אֵמוֹ וַיִּקַּח אֶת־רֶבְקָה וַתִּהְיֶה־לוֹ לְאִשָּׁה וַיֹּאֲהַב אֹתָהּ וַיִּנְחָם יִצְחָק עַל־מָּת אֵמוֹ׃.

פרק 25

1 אברהם לקח אשה נוספת, ושמה קטורה.
2 וַתֵּלֶד לוֹ אֶת־זְמְרָן וְאֶת־יְכְשָׁן וְאֶת־מְדָן וְאֶת־יְשָׁבֹךְ וְאֶת־שׁוּעַ.
3 יכן הוליד את שבא ואת דדן; בני דדן היו האשורים, הלטושים והלאומים.
ד ובני מדין עיפה ועופר וחנוך ואבידע ואלדעה. אלה היו כל בני קטורה.

5 אברהם נתן את כל רכושו ליצחק:
ו ו וְאֶת-בְנֵי-פִּילְגְשׁוֹ נָתַן לָהֶם מַתְנָנוֹת וַיְשַׁלַּחְמָם בְּיוֹ חַיּוֹ מִמֶּנּוּ יְצַחַק קָדָם אֶל-אֶרֶץ קָדָם׃.

ז אלה ימי שני חיי אברהם ויחי מאה ושבעים שנה וחמש שנה.
8 וַיַּג אַבְרָהָם וַיָּמָת בְּשִׁבְנָה טוֹבָה, זָקֵן וְשָׁבֵע. ימים, והוא התאחד עם עמו.
ט וַיְקְבְרוּ אֹתוֹ יִצְחָק וְיִשְׁמָעֵאל בְּנָיו בְּמַעֲרַת הַמַּכְפֶּלָה בַּשְׂדֶה שֶׁל עֶפְרוֹן בֶּן שְׁעוֹר הַחִתִּי׃, מי הוא מול ממרא:
10 זאת השדה אשר קנה אברהם מבני חת שם נקבר אברהם עם שרה אשתו.

יא אחרי מות אברהם, ברך אלוהים את יצחק בנו, וישב יצחק על באר באר לחי רוי.

12 אלה סיפור ישמעאל בן אברהם אשר ילדה הגר המצרית שפחת שרה לאברהם.

13 אלה שמות בני ישמעאל לשמות צאצאיהם נביות בכור ישמעאל וקדר ואדבאל ומבשם,
14 מסמה, דומה, מסה,
15 חדד, תימא, ג'תור, נפיס וקדמה.

טז אלה בני ישמעאל אלה שמותיהם לחצריהם ולמחנהם אלה שנים עשר ראשי שבטיהם.

17 אלה שני חיי ישמעאל שבע ומאת שנה שלושים שנה וימות ויאסף אל עמיו.
יח וַיַּשְׁבוּ בָנָיו מֵחֻוִילָה עַד עַד שׁוּר אֲשֶׁר עַל־מִצְרַיִם אֲשֶׁר־כָּל־אֶחָיו׃.

19 זהו סיפור יצחק בן אברהם.

אברהם הוליד את יצחק.
20 ויהי יצחק בן ארבעים שנה בלקח את רבקה בת בתואל הארמי מפדן ארם ואחות לבן הארמי לו לאשה.
21 וַיַּעֲמַר יִצְחָק אֶל־יְהוָה עַל־אֵשׁוֹ כִּי עָקָרָה וַיַּעֲנֶהוּ יְהוָה וַתַּרְבַּק אֵשׁוֹ׃.
22 הילדים נאבקו זה בזה בתוכה, ותאמר, "אם כך הדבר, מדוע אני בְּהֵרָיוֹן היא הלכה להתייעץ עם יהוה;
23 וַיֹּאמֶר לוֹ יְהוָה שְׁנֵי גּוֹיִם בְּקִרְבֶךָ וְשְׁנֵי עַמִּים מִקְּרוֹצֶךָ יִפְרַדוּ וְגָדֹל מִמֶּנּוּ עַם אֶחָד מִן־הַשֵּׁם וְהַבָּכָן יַעֲבֹד אֶת־הַקָּטֹן׃» 

24 וַיָּגִיעַ עֵת לָהּ לִדָּה וְהִנֵּה שְׁתֵּאוֹמוֹת בְּבֶנֶיהָ.
25 והראשון יצא אדום כולו כשמלה שעירה ויקראו לו עשו ואחר יצא אחיו ועקב עשו בידו ויקרא שמו יעקב.
26 ויצחק היה בן שישים שנה כשנולדו.

27 וַיְבַדְלוּ הַבָּנִים הַלָּה וְהָיָה עֵשָׂו לִצַּד מְכַבֵּל אִישׁ פְּנֵי שָׂדֶה וְיַעֲקֹב אִישׁ שָׁלוֹם יוֹשֵׁב בָּאָהֵל׃.
28 וַיַּחַב יִצְחָק אֶת־עֵשׁוּ כִּי־אָהַב צַיִד וְחַבְבָּקָה הָיָה אֶת־יעקֹב׃.

29 בעוד יעקב מכין מרק, בא עשו מן השדה, מותש.
30 ויאמר עשו אל יעקב: "אכלתי מן הבשר האדום הזה, מן הבשר האדום הזה, כי עייף אנכי." על כן נקרא עשו אדום.
31 יעקב אמר: "מכור לי ראשונה את בכורתך".» 
32 ויען עשו: "הנה אני עומד למות, מה תועיל לי בכורתי?"» 
33 וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב הַשְׁבַּעַל־נִי תְּחִנָּה וַיַּשְׁבַּע וַיַּמְכַּר אֶת־בְּכוֹרָתוֹ לַיעקֹב.
לד וַיַּתֵּן יַעֲקֹב לְעֵשׁוּ לַחֶם וְנֶזִיד עֲדָשִׁים וַיֹּאכַל וַיַּשְׁתָּ וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ וַיָּבֹא עֵשׁוּ לִבְכֹרוֹתָיו׃.

פרק 26

א ויהי רעב בארץ, מלבד הרעב הראשון אשר היה בימי אברהם; וילך יצחק גרר אל אבימלך מלך הפלשתים.
2 וירא אליו יהוה ויאמר: "אל תרדה מצרים, כי שהה בארץ אשר אגד לך.".
ג שב בארץ הזאת; אהיה עמך ואברכך כי לך אתן את כל הארצות האלה ולזרעך ואקיים את השבועה אשר נשבעתי לאברהם אביך.
4 ארבה את זרעך ככוכבי השמים, ואתן לזרעך את כל הארצות האלה, ובזרעך יתברכו כל הגויים שעל פני הארץ.,
5 כי שמע אברהם בקולי ושמר את צויתי ואת מצותיי ואת חקי ואת תורותיי« 

6 יצחק נשאר כָּך בג'רארה.

7 וַיַּשְׁאַלוּ אֹתוֹ אֶת־אֵשׁוֹ וַיֹּאמֶר אחותי היא כי יָרָא לֹא מִלִּי אִמָּר אֵשִׁי פַּן־יֹשֶׁר׃, הוא חשב, לֹא-יַרְגְּנִי אֶת-אֲנֵי הַמָּקוֹם בְּגִין רִבְקָה--כִּי יַפְתָּה הִיא.
8 אהבתי את שהותו לג'רארה ויהי ויהי אבימלך מלך הפלשתים, הביט בעד החלון, וירא את יצחק מלטף את רבקה אשתו.
ט ויקרא אבימלך ליצחק ויאמר אשתך היא, איך אמרת אחותי היא? ענה לו יצחק כי אמרתי בלבי ירא אני אמות בגללה.» 
10 וַיֹּאמֶר אֲבִימֶלֶךְ מַה עָשִׂיתָ לָנוּ כִּי אִישׁ מֵעַם הָיָה שָׁכֵב אֶת-אֲשֶׁתָּ וְהַבִּיתָ עָלֵינוּ חַטָּא׃» 
יא וַיְצַו אֲבִימֶלֶךְ אֶל־כָל־הָעָם לֵאמֹר: "כָּל־יֹגֵעַ בָּאִישׁ הַזֶּה אוֹ בְּאֵשׁוּעַ יְמוּת".» 

יב וַיַּזְרַע יִצְחָק בָּאָרֶץ הַהוּא וַיְקָר מֵאַת פְּנֵי יִשְׂנָה הַהוּא וַיְבָרְכוֹ יְהוָה;
13 וְהָאִישׁ הַזֶּה הִתְעַשֵּׁר, וְהִתְעַשֵּׁר ..., עַד שֶׁהִתְעַשֵּׁר מְאֹד.
14 היו לו עדרי צאן ועדרי בקר ועבדים רבים, והפלשתים קינאו בו.
15 את כל הבארות אשר חפרו עבדי אביו בימי אברהם אביו סתם הפלשתים ומלאו אותם אדמה.
טז וַיֹּאמֶר אֲבִימֶלֶךְ אֶל-יִצְחָק לֵךְ מֵעַלֵּנוּ כִּי עָצַמְתָּ מִמָּה וַיַּעֲצַבְתָּ מִמָּה׃» 
17 וילך יצחק, ויחנה בעמק גרר וישב שם.

יח וַיַּפְתֵּר יצחק אֶת־הַבָּרוֹת אֲשֶׁר נֶחְפְּרוּ בִּימִי אַבְרָהָם אָבִיו, וְאֲשֶׁר סְתְמוּ הַפְּלִשְׁתִּים אַחֲרֵי מוֹת אַבְרָהָם; וַיִּקְרָא לָהֶם אֲשֶׁר־קָרַב ... אָבִיו.
19 חפרו עבדי יצחק שׁוּב בעמק ושם מצאו באר של מים מתוקים.
20 וַיְרַבוּ רֹעֵי גֶרֶר אֶת-רֹעֵי יִצְחָק לֵאמֹר לָנוּ הַמָּיִם וַיִּקְרָא שְׁמֵא הַבָּאר עֶשֶׁק כִּי רַבְתָּם עִמּוֹ׃.
21 וַיַּחֲרוּ עַבְדָיו בָּאֵר אַחַת, וְעָרָה עוֹד מִסְתָּנָה, וַיִּקְרָא שָׁם סִטְנַע.
22 ויעזב את המקום ההוא ויחפר באר אחרת ולא היה עוד ריב עליה ויקרא לה רחבות לאמר: "עתה נתן לנו ה' מקום ונצליח בארץ".» 

23 משם עלה לבאר שבע.

24 בלילה ההוא נראה אליו ה' ויאמר: "אני אלוהי אברהם אביך, אל תירא כי אני עמך. אברכך וארביית את זרעך למען אברהם עבדי".» 
25 וַיַּקֵּם שָׁם מִזְבֵּחַ וַיִּקְרָא בְּשֵׁם יְהוָה וַיַּקֵּם שָׁם אֹהֲלוֹ וַיַּחֲרוּ שָׁם עַבְדֵי יִצְחָק בָּר׃.

26 וַיָּבֹא אֵלָיו אֲבִימֶלֶךְ מִגֶּרֶר וְאַחַזַת רֵעָיו וְפִלּוּל רַב צְבָאוֹ׃.
27 ויאמר אליהם יצחק: "למה באתם אליי, שונאי, אשר גרשתי מכם?"» 

28 וַיַּעֲנוּ וְרָאִינוּ כִּי־יְהוָה עִמָּךָ וַיֹּאמַרְנוּ שְׁבוּעָה בֵּינֵינוּ בֵּינֵינוּ וְכָרָה בְּרִית עִמָּךָ.
29 נשבע כי לא תרע לנו, כשם שלא רענו לך, אלא רק עשינו לך טוב, ושלחנו אותך בשלום. עכשיו אתה ברך מה'.« 
30 וַיַּעֲשֶׂה לָהֶם יִצְחָק סֶגְדָה, וַיָּכְלוּ וַיַּשְׁתוּ.
31 וישכמו בבקר וישבעו שבועה איש לאחיו וישלחם יצחק וילכו מביתו בשלום.

32 באותו יום באו אליו עבדי יצחק ומבשרים לו על הבאר שחפרו, ואמרו לו: "מצאנו מים".» 
33 וַיִּקְרָא לַבָּאר שִׁבְעָה עַל־כֵּן נִקְרָא הָעִיר בַּר־שֶׁבַע עַד־הַיּוֹם׃.

לד וַיִּקַּח עֵשָׂו, בַּן־אַרְבָּעִים שָׁנָה, אֶת־יְדִית בַּת־בָּאֵרִי הַחִתִּי, וְאֶת־בַּסְמַת בַּת־אֵלוֹן הַחִתִּי.
35 הם היו מקור למרירות עבור יצחק ורבקה.

פרק 27

א וַיָּזָק יִצְחָק וַיִּכְהוּ עֵינָיו וְלֹא יוֹסִיף לִרְאוֹת וַיִּקְרָא אֶל־עֵשָׂו בְּנוֹ הַבַּכְרוֹן וַיֹּאמֶר לוֹ בְּנִי וַיַּעַן לוֹ עֵשָׂו הִנֵּנִּי׃» 
2 ויאמר יצחק הנה זקן אנכי איני יודע יום מותי.
3 ועתה קח את כליקך, את אשפתך ואת קשתך, צא אל השדה והרג לי צאן.
ד הַכִּין לִי מַאֲכָל טוֹב כְּטַעְמִי וְהִבֵּאתּוֹ אֵלַי וָאֹכֶלָהּ וְתִבָּרְכֶךָ נַפְשִׁי טֶרֶם מוֹתִי.« 
ה - רבקה שמעה בעוד יצחק מדבר אל עשו בנו. - ויצא עשו השדה לשחוט צאן ולהביא אותו.

ו ותדבר רבקה אל יעקב בנה לאמר הנה שמעתי את אביך מדבר אל עשו אחיך
7 הביאו לי ציד ועשו לי מאכל טעים ואוכלו ואברכך לפני יהוה לפני מותי.
8 ועתה בני, שמע בקולי, את אשר אנכי מצוך.
ט לך אל הצאן והבא לי שני עזים טובים ואכין מאכל טעים לאביך כטעמו.,
10 וְהִקַּחְתָּ אֹתוֹ אֶל-אָבִיךָ וְאָכַל אֹתוֹ לְבָרְכֶךָ טֶרֶם מוֹתוֹ.« 
יא ויען יעקב אל רבקה אמו ואמר: "הנה, עשו אחי שעיר, ועורי חלק.".
12 אולי יגע בי אבי, ואראה בעיניו כמי שעשתה תעלול. ממנו, וְאֶבְא עַל־עַל־עַל־בְּרָכָה.« 
13 אמרה לו אמו: "» אני אקח את זה קללתך עליי בני. רק שמע בקולי ולך וקח אותי. הילדים.« 
14 יעקב הלך ה- לקחת ו ה- הוא הביא אותו לאמו, שהכינה ממנו מאכל טוב, לפי טעמו של אביו.
15 ותקח רבקה את בגדי עשו בנה הגדול, אשר היו לה בבית, ותלביש אותם את יעקב בנה הקטן.
16 אז כיסתה את ידיו בעור הילדים, וגם את החלק החלק של צווארו.
17 ותתן ביד יעקב בנה את המאכל הטוב ואת הלחם אשר הכינה.
18 ויבא אל אביו ויאמר אבי והנה אנכי ויאמר יצחק מי אתה בני» 
19 ויען יעקב לאביו: "אני עשו בכורך; עשיתי כאשר אמרת לי. ועתה קום, שב ואכל מצידי, למען תברכני".« 
20 ויאמר יצחק לבנו איך מצאתה בני במהרה ויאמר יעקב כי ה' אלוהיך הביאה לפניי» 
21 וַיֹּאמֶר יצחק אל יעקב: "גָרַשְׁנָא וָאֶגַּעְתָּ בְּךָ בְּנִי", לדעת בין אם אתה באמת בני עשו, ובין אם לאו.« 
22 יעקב ניגש אל יצחק אביו, זֶה וַיַּגֵּג בּוֹ וַיֹּאמֶר הַקּוֹל קוֹל יַעֲקֹב וְהָיְדִים יְדֵי עֵשָׂו׃» 
23 לא הכירהו כי ידיו שערות כידי עשו אחיו ויברכו.
24 הוא אמר: "האם אתה בני עשו?" הוא ענה: "אני כן". יעקב.
25 וַיֹּאמֶר יִצְחָק, שְׁתַּחְנִי וָאֹכֶל מִצַּד בְּנִי וְתִבָּרְכֶךָ נַפְשִׁי. שְׁתַּחְנֶיךָ יַעֲקֹב וַיֹּאכֶל וְגַם הַבִּיא לוֹ יַיִן וַיַּשְׁתֶּה.

26 וַיֹּאמֶר לוֹ יצחק אביו: "בֹא הִנֵּה וְנַשְׁקֵנִי בְּנִי".» 
27 ויגש יעקב ונישקוהו וירח יצחק את ריח בגדיו ויברך אותו לאמר הנה ריח בני כריח השדה אשר ברך יהוה׃» 

28 יִתֵּן אֱלֹהִים מְטַל הַשָּׁמַיִם וּמִשְׁמֵּן הָאָרֶץ וְשָׁבַע חִטָּה וְיָרֵב׃
29 יעבדו אותך עמים והשתחוו לך גויים! היה אדון על אחיך ובני אמך ישתחוו לך! ארור מקללך וברוך יברכך.

30 יצחק סיים לברך את יעקב, ויעקב כבר עזב את יצחק אביו, כאשר עשו אחיו חזר מהציד.
31 גם הוא הכין מאכל טוב, הביא אותו לאביו לאמר: "יקום אבי ויאכל מבשר הציד של בנו, למען תברכני".» 
32 ויאמר אליו יצחק אביו מי אתה ויאמר אני בנך עשו בכורך» 
33 יצחק נבהל ואמר: "מי זה שצד צב והביא לי? אכלתי את הכל לפני שבאת, ואברך אותו, והוא ברוך."» 
34 וישמע עשו את דברי אביו ויצעק קינה מרה וגדולה ויאמר אל אביו ברכני אבי» 
לה ויאמר יצחק: "בא אחיך במרמה ולקח את ברכתך".» 
36 אמר עשו: "האם יעקב שמו חמק ממני פעמיים? את בכורתי לקח, ועתה לקח את ברכתי." הוסיף: "הלא שמרת לי ברכה?"» 
לז ויען יצחק ויאמר אל עשו הנה שמתיהו לאדונך ואת כל אחיו נתתי לו לעבדים ואכלס לו חטים ויין ואתה מה אעשה בני
38 ויאמר עשו אל אביו הַבְּרָכָה אֶחָדָה אֶת-הַזֶּה אָבִי בָּרְכֶּךָ גַּם-נִי אָבִי וַיָּשָׂא עשו אֶת-קוֹלוֹ וַיִּבְכֶּה׃.
39 ויען אותו יצחק אביו: "ריק משמן הארץ ריק מטל היורד מן השמים".
40 על חרבך תחיה ואת אחיך תעבד והיה כי בנערת עולו תשברוהו מעל צוארך.« 

41 וַיַּשְׂנָא עֵשָׂו יַעֲקֹב עַל בְּרָכָה אֲשֶׁר נָתַן לוֹ אָבִיו, וַיֹּאמֶר עֵשָׂו בְּלִבּוֹ: "ימי אבל על אבי קרבו, וָאֹרַג אֶת-יַעֲקֹב אָחִי".» 
42 וַיַּגִּידוּ דְבָרֵי עֵשָׂו בֶּנָּה הַבְּכוֹל וּתְקָרָא אֶל־יעקֹב בֶּנָּה הַקָּטוֹן וּתֹאמֶר לוֹ הִנֵּה עֵשָׂו אָחִיךָ חָפֵץ לִנְקֹם בָּךְ לְהָרְגֶךָ.
43 ועתה בני שמע בקולי קום ברח אל לבן אחי חרן;
44 וְהִשְׁבְתָּ עִמּוֹ כָּל מַעֲדַיִם עַד שָׁכַךְ אֶפֶן אָחִיךָ׃,
45 עד אשר שוב אף אחיך ממך ושכח את אשר עשית לו ושלחתי לך משם למה אחסל את שניכם ביום אחד« 

46 רבקה אמרה אל יצחק: "אני נבזה בחיי בגלל החתי. אם יעקב ייקח אשה כזאת מן החתי מבנות הארץ הזאת, מה יועילו לי חיי?"» 

פרק 28

1 ויקרא יצחק ליעקב ויברך אותו ויצוהו לאמור: "לא תקח לך לאשה אחת מבנות כנען".
2 קום לך פדן ארם אל בתואל אבי אמך וקח משם אשה מבנות לבן אחי אמך.
ג יברכך אלוהים שדי, וירבך וירבה ויהיה להרבה עמים.
4 יִתֵּן לְךָ אֶת-בְּרַכְתָּ אֶת-אַבְרָהָם לְךָ וּלְצַרְעֶכֶם עִמָּךָ וְיָרַשְׁתָּ אֶת-אֶרֶץ אַתָּה-שֶׁר אַתָּה-גָּרַע אֱלֹהִים נָתַן לְאַבְרָהָם« 
ה וַיִּשְׁלַח יִצְחָק אֶת־יַעֲקֹב וַיֵּלֶךְ פַּדְן־אַרָם אֶל־לָבָן בֶּן־בֵּתוּאֵל הַארַמי אֶחִי־רֶבְקָה אֵם־יַעֲקֹב וְעֵשָׂו׃.

ו וירא עשו כי בירך יצחק את יעקב ושלח אותו פדן ארם לקחת משם אישה וכי בברכו צוה אותו לאמר לא תקח לך אחת מבנות כנען לאשה,
7 וכי יעקב, בציית לאביו ולאמו, הלך פדן ארם.
ח וירא עשו כי רעות בנות כנען בעיני יצחק אביו,
ט וַיֵּלֶךְ עֵשָׂו אֶל־יְשָׁמֵעַל וַיִּקַּח לוֹ אִשָּׁה מִבַּד אֶת־הָרֹאשׁ׃ נָשִׁים אשר כבר הייתה לו, מהלת בת ישמעאל בן אברהם ואחות נביות.

10 יעקב עזב את באר שבע והלך לחרן.
יא וַיָּבֹא אֶל־מָקוֹם וַיִּלָּה שָׁם כִּי־בֹא הַשֶׁמֶשׁ וַיַּקֵּשׁ אֶחָד מִן־הָאֲבָנִים אֲשֶׁר־שָׁם וַיַּשְׁמֹשׁ תַּחַת־רֹאשׁוֹ וַיִּשְׁכֹּב בָּמָּקוֹם הַהוּא׃.
12 חלם לו, והנה סולם היה מונח על הארץ, וראשו הגיע עד השמים; והנה מלאכי אלוהים עולים ויורדים עליו.,
13 וַיְהֹוָה עָמַד בָּרוֹמָה וַיֹּאמֶר אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵי אַבְרָהָם אָבִיךָ וְאֱלֹהֵי יִצְחָק אֶת־הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה שָׁכַב עָלֶיהָ אֶת־לֹךְ, לְךָ ולצאצאיך.
14 כעפר הארץ יהיו צאצאיך, מערב ומזרח, צפון ודרום תתפשט, ונתברכו בך ובצאצאיך כל משפחות הארץ.
15 "הנה אנכי עמך ושמרתיך בכל אשר תלך והשבתי אותך אל הארץ הזאת כי לא אעזובך עד אשר עשיתי את אשר דברתי לך".« 

טז ויקיצה יעקב משנתו ואמר: "אכן ה' נמצא במקום הזה, ואני לא ידעתי!"» 
17 הוא נתקף פחד ואמר: "מה נורא המקום הזה! זה בית אלוהים באמת, זה שער השמים".» 
18 למחרת השכם יעקב בבוקר לקח את האבן אשר שם תחת ראשו, הציב אותה למצבה ויצק עליה שמן.
19 ויקרא שם המקום הזה בית אל; ובמקור שמה של העיר לוז.
20 וַיִּנְדֵר יַעֲקֹב לֵאמֹר אִם יִהְיֶה אֱלֹהִים עִמִּי וְשָׁמְרֵנִי בַּמָּרֶךְ הַזֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי הוֹלֵךְ וְנִתֶּן לִי לֶחֶם אֲכֹל וְבגדים לְבָשׁ׃,
21 וְאִם-אוֹשֵׁב בְּשָׁבֶר אֶל-בֵּית אָבִי, וְהִי יְהוָה לֵאלֹהִים;
22 האבן הזאת אשר הקמתי לעמוד תהיה לבית אלוהים, ואשלם לך מעשר מכל אשר תתן לי.« 

פרק 29

1 יעקב חזר למסעו והלך אל ארץ אנשי המזרח.
2 הוא הביט, והנה, היה שם באר בכפר, והנה, היה שם בקרבת מקום רבצו שלושה עדרי צאן, כי בבאר זו השקו את העדרים, והאבן מי היה על פתח הבאר היה גָדוֹל.
3 וַיִּקְסוּ שָׁם כָּל־הַצָּדָר וַיַּגְלוּ אֶת־הַבָּאֵר וַיַּשִּׁיבוּ אֶת־הַבָּאֵר אֶת־מְקֹבָה׃.

4 ויאמר יעקב אל הרועים אחי מאיפה אתם ויאמרו מחרן אנחנו» 
5 ויאמר אליהם: "המכירים אתם את לבן בן נחור?" ויאמרו: "מכירים אותו".» 
6 ויאמר להם: "הוא שלומי?" ויאמרו: "הוא שלומי, והנה רחל בתו באה עם הצאן".» 
7 ויאמר הנה עוד היום ולא הגיע הזמן לאסוף את העדרים השקו את הצאן ושובו לרעותם» 
8 הֵעֲנוּ: "לא נוכל לעשות זאת עד אשר יאספו את כל העדרים ותיגלגל האבן מעל פי הבאר, ואז נשקה את הצאן".» 

9 הוא עוד מדבר איתם כשהגיעה רחל עם צאן אביה, כי רועה הייתה.
10 וירא יעקב את רחל בת לבן אחי אמו ואת צאן לבן אחי אמו, ויגש ויגל את האבן מעל פי הבאר וישקה את צאן לבן אחי אמו.
יא וַיַּשְׁק יַעֲקֹב אֶת רָחָל וַיַּרְאֶה קוֹלוֹ וַיַּבְכֶּה.
12 ויאמר יעקב לרחל כי אחי אביה הוא כי בן רבקה הוא ותרצה לומר לאביה.
13 וַיַּשְׁמַע לָבָן אֶת-יַעֲקֹב בֶּן-אחותו וַיַּרְץ לִקְרָאֵהוּ וַיַּחֲבֵק אֹתוֹ וַיַּבְאֹהוּ בֵּיתוֹ וַיַּגִּיד יַעֲקֹב לְלָבָן אֶת-כָּל-הַדְּבָרִים הַאֲלֹהִים׃,
14 ויאמר אליו לבן כן בשר ודמי אתה ויישב יעקב עמו חודש שלם.

15 ויאמר לבן אל יעקב: "רק מפני שאתה אחי, האם תעבודני חנם? אמור לי מה?" יהיה המשכורת שלך.« 
16 וללבן היו שתי בנות, שם הגדולה לאה, ושם הקטנה רחל.
יז עיני ליה חולות היו, ורחל יפה מראה ויפה פנים.
18 כי יעקב אהב את רחל ויאמר אעבודך שבע שנים ברחל בתך הצעירה» 
19 ויאמר לבן טוב לתת לך מאשר לאחר שב איתי» 
20 וַיַּעֲבַד יַעֲקֹב לַרְחֵל שֶׁבַע שָׁנִים וְהֵם נִרְאוּ לוֹ כַּיָּמִים מְאַחַר כִּי אִהֲבָתָהּ.
21 ויאמר יעקב אל לבן תן לי את אשתי כי מלאה עתי ואלך אליה» 

22 לבן אסף את כל אנשי המקום ועשה משתה;
23 וַיַּקֵּשׁ אֶת-לֵאָה בָּתוֹ וַיְבִיאָה אֶל-יעקֹב, וַיֵּלֶךְ אֵלֶיהָ.
24 וַיָּתֵן לָבָן אֶת-צֶלְפָה עַבְדָּהוּ לְלֵיה בִּתּוֹ.

25 ויבוא הבוקר והנה לאה ויאמר יעקב אל לבן מה עשית לי הלוא בעד רחל עבדתי לך למה רימיתני» 
26 לבן ענה: "אין זה מנהג בארץ לתת את הבת הצעירה לפני הגדולה".
27 השלימו השבוע, וגם את האחר ניתן לכם עבור השירות שתעשו עמי עוד שבע שנים.« 

28 ויעש יעקב כן ויכל את שבוע לאה ויתן לו לבן את רחל בתו לאישה.
29 וַיַּתֵּן לָבָן אֶת-בִּלְעָם עַבְדּוֹ לְרָחֵל בִּתּוֹ לְמִשְׁפָּחָה.

30 ויבא יעקב אל רחל ויאהב אותה יותר מלאה ויעבד את לבן שבע שנים נוספות.

31 וַיַּרְא יְהוָה כִּי שְׁנוֹאָה שְׁנוֹאָה וַיַּעֲשֶׂה רָחֵל עֲקָרָה׃.
32 וַתַּהֵר לֵאָה וַתֵּלֶד בֵּן וַתִּקְרָא שְׁמוֹ רְאוּבֵן כִּי אָמַרְתָּ יְהוָה רָאָה אֶת עָנַי אֲנִי יֹאהֵבֵנִי» 

33 ותהר עוד ותלד בן, ותאמר שמע ה' כי שנואה אני, וגם את זה נתן לי. ותקרא שמו שמעון.

34 ותהר עוד ותלד בן, ותאמר, הפעם יהיה לי בעלי חסיד, כי שלושה בנים ילדתי לו. על כן נקרא שמו לוי.

35 ותהר עוד ותלד בן ותאמר הפעם אודה ליהוה על כן שמה יהודה.

והיא הפסיקה להביא ילדים לעולם.

פרק 30

1 ותרא רחל כי איננה יולדת ליעקב ותקנא באחותה ותאמר ליעקב תני לי ילדים פן אמות» 
2 וַיַּחַר אֶפֶן יַעֲקֹב בְּרָחֵל וַיֹּאמֶר הַאֱלֹהִים אֲשֶׁר מְנַעַר מִמֶּנָּה אֲשֶׁר־עָרַב מִפְּרִיּוֹת?» 
3 ותאמר, הנה בלה שפחתי, בכי אליה, ותלד על ברכי, וגם לי אקנה משפחה.» 
4 ותתן לו את בלעם עבדה לאישה ויבוא יעקב אליה.
5 בלָה הרתה וילדה ליעקב בן.
6 ותאמר רחל הצדקני אלהים וגם שמע בקולי ויתן לי בן על כן קראה שמו דן.

7 ותהר בהלה שפחת רחל שוב ותלד ליעקב בן שני.
8 ותאמר רחל נאבקתי עם אלהים באחותי ואנצח ותקרא שמו נפתלי.

9 וַיַּרְאֶה לֵאָה כִּי חָדַלָה לִדָּה וַתִּקַּח אֶת-זֶלְפָּה שְׁפַחְתָּה וַתִּתָּנֶה אֹתָהּ לַיעקֵב לְאִשָּׁה׃.
י וַתַּלְדֶּה זַלְפָּה שְׁפַחַת לֵאָה לַיְעֹקֵב בֶּן;
יא ותאמר ליה, "איזה מזל!" ותקרא שמו גד.

יב וַתֵּלֶד לְיַעֲקֹב בֶּן שֵׁנִי, צַלְפָּה שְׁפַחַת לֵאָה.;
13 וַתֹּאמֶר לֵאָה לִאֲשֶׁרִי כִּי יִקְרָאוּנִי בְּרָכָה וַתִּקְרָא שְׁמוֹ אֲשֶׁר.

יד ויצא ראובן בעת קציר החטים ומצא דודאים בשדה ויביאם לאה אמו ותאמר רחל אל לאה תני לי בבקשה מדודאי בנך» 
15 ותאמר לו: "הקטנה הדבר כי לקחת את בעלי, כי גם את דודאי בני תיקח?" ותאמר רחל: "לכן ישכב עמך הלילה תמורת דודאי בנך".» 
טז בערב ההוא, כשחזר יעקב מן השדה, יצאה לאה לקראתו. אוֹתוֹ אָמַר תָּבֹא אֵלַי כִּי שְׁכַרְתִּיךָ בְּדוּדָאֵי בְּנִי וַיִּשְׁכַּב עִמָּהָ בַּלָּה הַהוּא.
יז שמע אלהים לאה ותהר ותלד ליעקב בן חמישי;
18 ותאמר לאה: "אלוהים נתן לי את שכרי כי נתתי את עבדי לאישי." ותקרא שמו יששכר.

יט וַתַּרְה לֵאָה שׁוּפּה וַתֵּלֶד לַיְעֲקֹב בֶּן שִׁישי;
20 ותאמר, נתן לי אלהים מתנה טובה, הפעם יגור איתי, כי ילדתי לו ששה בנים. ותקרא שמו זבולון.

21 לאחר מכן ילדה בת, וקראה לה דינה.

22 אלוהים זכר את רחל, שמע לקלה וגרם לה לפרות.
23 ותהר ותלד בן, ותאמר: "אלוהים הסיר את חרפתי".» 
24 ותקרא שמו יוסף לאמר: "יוסף ה' עלי" שׁוּב בן נוסף!« 

25 כאשר ילדה רחל את יוסף, אמר יעקב ללבן: "שלח אותי ואשוב אל ארצי".
26 תן לי את נשי ואת ילדיי, אשר עבדתי לך בעדם, ואלך, כי אתה יודע, איזה עבדתי לך.« 
27 ויאמר אליו לבן אם מצאתי חן בעיניך ראיתי כי ברכני יהוה בעדך;
28 קבע לי את משכורתך, ואביאה לך.« 
29 ויאמר אליו יעקב: "אתה יודע את אשר עבדתי לך, ואת אשר היה למקנהך אתי.".
30 כי מעט היה רכושך לפני בואי, אך גדל מאוד, וה' ברך אותך בכל אשר הייתי. ועתה מתי אעבוד גם לביתי?« 
31 לבן אָמַר מַה אֶתֶן לָךְ וַיֹּאמַר יַעֲקֹב לֹא תִתֵּן לִי מַאֲשֶׁר אִם תַּעֲשֶׂה לִי אֲשֶׁר אֲשֶׁר אִשְׁתַּחְתִּי שׁוּב לְרַעֶה אֶת צֹאנֶךָ וְאֶשְׁמֹר אֹתָם.
לב היום אעבור בכל צאנך ואבדיל מן הכבשים את כל הבהמה המנוקדת והמנוקדת ואת כל הבהמה השחורה, ומן העזים את כל הבהמה המנוקדת והמנוקדת. זה יהיה שכרו.
33 תומתי יעיד עלי מחר, בבואך להודות בשכרו. כל עז אשר לא יהיה מנוקד ונקוד, או שחור בין כבשים, ייחשב לי כגנוב.
34 לבן אמר: "יהי כדברך".» 
לה וַיַּבְדֵּל בַּיּוֹם הַהוּא אֶת-הַשִּׁירִים הַמְּשׁוּקְדִּים וְהַנְּקָדִים וְכָל-הַשִּׁירִים הַנְּקָדִים וְכָל-הַכָּבָרִים הַשְׁחֹרִים וַיַּתֵּן אֹתָם בְּיָדֵי בְּנָיו׃.
36 וַיַּשְׁמַע בֵּינוֹ וּבֵין יַעֲקֹב מֶרֶךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים וַיַּרְעֶה יַעֲקֹב אֶת-צֹאן לָבָן׃.

לז יעקב לקח גבעולי צפצפה, שקד ועץ דולב ירוקים, ויקל מהם רצועות לבנות וחשף את הלבן אשר היה על מקלות האכילה.
38 וַיַּשִּׁים אֶת הַקָּלוֹפִים, נִגְדּוֹת הַצָּאֵלִים, בַּשְּׁקוֹת, בָּאוּת הַצָּאֵלִים לִשְׁתּוֹת; וַיִּתְחַרְנוּ בְּבֹאוּ שְׁתּוֹת׃.
39 והכבשים, אשר מיהרו לפני השבטים, הולידו צאצאים מפוספסים, מנוקדים ומוכתמים.
40 ויַעֲקֹב הִבְדַּשׁ אֶת־הַכָּלִים וַיְסַב אֶת־פָּנֵי־הַצָּא עַל־הַבְּהָמָה הַשְׁחוֹרָה שֶׁבַּצָּר לָבָן וַיַּעֲשֶׂה־לוֹ צְאֵרִים לֹא־הוֹסִיף עַל־צְאֵר לָבָן׃.
41 יֶתֶר עַל כֵּן, ‏כאשר הכבשים החזקות ביותר מיהרו, יעקב הניח את המקלות באקוות ההשקיה מול עיני הכבשים, כדי שהן יאהרו ליד המקלות.
42 כאשר היו הצאן חלשות, לא שלח אותן, והטלאים החלשים היו ללבן, והחזקים ליעקב.

43 האיש הזה התעשר מאוד; היו לו עדרים רבים, עבדים ועבדים, גמלים וחמורים

פרק 31

1 שמע יעקב את דברי בני לבן לאמור: "יעקב לקח את כל אשר לאבינו, ומעושר אבינו קנה את כל העושר הזה".» 
2 יעקב שם לב גַם פני לבן, והנה, אינו עוד אליו כמראשנה.

ג וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל־יעקֹב: "שׁוּבְתָּ אֶל־אֶרֶץ אֲבוֹתֶיךָ וְאֶל־אֶרֶץ" מקום של לידתך, ואהיה עמך.« 

4 וישלח יעקב אל רחל ולאה לבוא אליו השדה, שם הוא היה רועה העדר שלו.
5 ויאמר אליהם: "אני רואה כי פני אביכם אינם אליי כפני התחלות, אך אלוהי אבי היה עמי.".
ו אתם עצמכם ידעתם כי עבדתי את אביכם בכל כוחי;
7 ואביכם רימה אותי, וישנה את-שכרי עשר פעמים; אך אלוהים לא נתן לו להרע בי.
ח כאשר אמר "הבהמה המנוקדת תהיה שכרך" ילדו כל הצאן כבשים מנוקדים. ואם אמר "הבהמה המפוספסת תהיה שכרך" ילדו כל הצאן כבשים מפוספסים.
9 וַיִּקַּח אֱלֹהִים אֶת־מְקֹנָי אֲבִיכֶם וַיִּתֵּן אוֹתָם לִי.
10 בעת המיחרה הכבשים, הרמתי את עיני וארא בחלום, והאילים אשר מרבים על הכבשים היו מפוספסים, מנוקדים ומנוקדים.
יא וַיֹּאמֶר אֵלַי מַלְאַךְ אֱלֹהִים בַּחֲלוֹם: "יעקֵב!" וַיֹּאמַר: "הִנֵּנִי".
12 וַיֹּאמֶר שָׂאוּ עֵינֶיךָ וְרָאוּ כָּל הָאִילִים הַמַּרְסִּים אֶת-הַכְּבָשִׁים מְפוּסְקִים, נְקָדִים וְנִקְדָּמִים כִּי רָאִיתִי אֶת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה לָבָן לְךָ׃.
13 אני אלוהי בית אל, אשר משחת שם את המצבה, אשר נדרת לי נדר. עתה קום, צאו מן הארץ הזאת, שובו אל ארץ מולדתך.« 

14 רחל ולאה ענו: "האם יש לנו עוד חלק ונחלת בית אבינו?"
15 האם לא נחשבים לנו כזרים בפניו, שכן מכרנו ובילה את כספנו?
טז וכל הטוב אשר לקח אלוהים מאבינו לנו ולבנינו ועתה עשו אשר צווכם אלוהים« 

17 יעקב קם והסיע את בניו ואת נשותיו על הגמלים.
18 וַיִּקַּח אֶת־כָּל־צֹאנָיו וְאֶת־כָּל־נְכֻשָּׁה אֲשֶׁר־קָבַל לוֹ אֲשֶׁר־קָבַל בַּפְדַן־אַרַם וַיֵּלֶךְ אֶל־יִצְחָק־אָבִיו אֶרֶץ־כְנַעַן׃.
19 בעוד לבן גוזז את צאנו, גנבה רחל את התרפים של אביה.
20 וַיַּרְמִי יַעֲקֹב אֶת-לָבָן הַארַמי, לֹא-גִּיד-לוֹ אֶת-בְרִיסתו.
21 הוא וכל אשר לו ברח, קם, חצה את הנהר והלך אל הר גלעד.

22 ביום השלישי נאמר ללבן כי יעקב ברח.
23 ויקח את אחיו עמו וירדוף אחריו דרך שבעת ימים וישיג אותו בהר גלעד.
24 וַיָּבֹא אֱלֹהִים בַּחֲלוֹם לַיְלָה אֶל-לָבָן הַארְמִי וַיֹּאמֶר אֵלָיו הִזְהֵר מִפֶּנּוּ שׁוּם דָבָר אל תגיד ליעקב לא טוב ולא רע.« 
25 לבן השיג את יעקב. יעקב הקים את אוהלו בהר, ולבן גַם הקים את שלו, עם אחיו, על הר גלעד.

26 ויאמר לבן אל יעקב מה עשית? רימית את לבי ותשבית את בנותיי בחרב.
27 למה ברחת בסתר ורמית אותי, במקום להזהיר אותי, כשרציתי לשחרר אותך בשירת שמחה, בקול תוף וכנור?
28 לא נתת לי לנשק את בני ואת בנותיי! באמת טיפשת עשית.
29 חזקה ידי להרע לך, אך אלוהי אביך דבר אלי בלילה לאמר: "היזהר ממך". שׁוּם דָבָר לספר ליעקב, לא טוב ולא רע.
30 וְעַתָּה לָלַכְתָּ כִּי כַּמָּה עֲלַכְתָּ, לְבֵית אָבִיךָ; אֲבָל, למה גנבת את האלים שלי?« 

31 ויען יעקב ויאמר אל לבן כי יראתי וחשבתי פן תיקח את בנותיך ממני.
לב אשר תמצאו את אלהיכם אצלו לא יחיה לפני אחינו הכיר את אשר לך עמדי וקח אותו – ולא ידע יעקב כי רחל גנבה אותם
לג ויבא לבן אל אהל יעקב, אל אהל לאה, ואל אהל שתי השפחות, ולא מצא. ויצא מאוהל לאה, ויבא אל אהל רחל.
34 רחל לקחה את התרפים, שמה אותם באוכף הגמל, והייתה מוֹשָׁב לבן חיפש בכל האוהל ולא מצא דבר.
לה ותאמר רחל אל אביה אל-יחר אדני כי לא אוכל לקום לפניך כי תקופת נשים אנכי ויחפש את התרפים ולא מצאם.

36 כעס יעקב וגער בלבן, ויאמר יעקב אל לבן: "מה חטאתי ומה אשמתי כי אתה רודף אחריי בלי רחמים?"
לז כי חפשת בכל חפצי, מה מצאת מכלי ביתך? העלה אותו הנה לפני אחי ואחיך, וישפטו בינינו.
38 עשרים שנה הייתי עמך, כבשיך ועיזיך לא הפלתו, ואת איל צאנך לא אכלתי.
39 מה שנקרע על ידי חיות פרא, לא החזרתי לך את זה, אני הוא שסבלתי את האובדן. דרשת ממני את מה שנגנב ביום ואת מה שנגנב בלילה.
40 חֹם בַּיּוֹם אֲכָלְתִּי וְקֹר בַּלַיְלָה וְשָׁנַתִּי נָסְתָה מִעֵינַי׃.
41 עשרים שנה הייתי בביתך ארבע עשרה שנה עבדתי אותך בעד שתי בנותיך ושש שנים בעד בהמתך ועשר פעמים שיניתם את שכרי.
42 לולא היה אלהי אבי אלהי אברהם ואימת יצחק עמדי, היית משחרר אותי עכשיו בידיים ריקמות. אלהים ראה את סבלתי ו... העבודה מידי, והלילה הוא שפט בינינו.« 

43 ויען לבן ויאמר אל יעקב בנותי אלה הן, ובני אלה בני אלה, עדרי אלה הם, וכל אשר אתה רואה, שלי הוא. מה אעשה היום לבנותי, להן ולבנים אשר ילדו?
44 ועתה לכה ונכרת ברית אני ואתה והיה עד ביני ובינך.

45 יעקב לקח אבן והקים אותה למצבה.
46 ויאמר יעקב לאחיו אספו אבנים וייקחו אבנים ו ב עשו ערימה, ואכלו שם, על הערימה.
47 לבן קרא לו יגר סהדותא ויעקב קרא לו גלעד.
48 ויאמר לבן הערמה הזאת עד ביני ובינך היום על כן נקרא שמו גלעד,
49 וגם זה של מצפה, כי לבן הוא אמר: "יְהוָה יְשָׁמֵר עָלֶיךָ וּעָלֵיכָם כְּשֶׁנִּפְרָדֵד אֶת־הַזֶּה".
50 אם תרע את בנותיי ואם תיקח נשים אחרות לצד בנותיי, זה לא לא גבר WHO יהיה איתנו; אבל, היזהרו, זה אֵל WHO יהיה עד ביניך וביני.« 
51 לבן אמר שׁוּב אל יעקב: "הנה גל המצבה הזאת והמצבה הזאת אשר הקמתי ביני ובינך".
52 עדות היא הגל הזה והמצבה הזאת כי לא אעבור אליך מעבר לגל הזה, וכי לא תעבור אליי מעבר לגל הזה ולמצבה הזאת להרע.
53 ישפטו אלוהי אברהם ואלוהי נחור ואלוהי אבותיהם בינינו וישבע יעקב בפחד יצחק.
54 וַיַּעֲקֹב זַבֵּחַ בַּהָר וַיַּזְמִין אֶת-אֶחָיו אֶל-הַסְעוּד וַיֹּאכְלוּ וַיִּלָּנוּ בַּהָר׃.

פרק 32

1 לבן השכם בבוקר, נישק את בניו ואת בנותיו ויברך אותם, וילך לשוב אל ביתו.

2 יעקב המשיך בדרכו, ומלאכי אלוהים פגשו אותו.
3 וירא אותם ויאמר זה מחנה אלהים ויקרא שם המקום ההוא מחנים.

4 וישלח יעקב מלאכים לפניו אל עשו אחיו אל ארץ שעיר בשדה אדום.
ה וַיְצַו אֲלֵיהֶם כָּךְ לֵאמֹר כֹּה תֹּאמַר אֶל־אֲדֹנִי עֵשָׂו כֹּה אָמַר עַבְדֶךָ יַעֲקֹב שָׁבַת עַל־לָבָן וְנָשָׁבַת שָׁם עַד־עַתָּה׃,
ו בקר וחמורים וצאן, עבדים ושפחות, יש לי, ושלחתי אל אדוני עליהם, למען אמצא חן בעיניך.« 

7 וישבו המלאכים אל יעקב לאמר: "הלכנו אל עשו אחיך והוא בא לקראתך עם ארבע מאות איש".» 
ח וַיַּר יַעֲקֹב וְנָצַר מְאֹד וַיְחַל אֶת־הָעָם אֲשֶׁר עָמוֹ אֶת־הצֹאן אֶת־הבָּקָר אֶת־הַגַּמְלִים שְׁנֵי מחנות׃,
ט וַיֹּאמֶר, "אִם-יְפַגֵּג עֵשָׂו אֶחָד מַחֲנָנִים וְהִתְקַף אוֹתוֹ, יוּצְלָה הַמַּחֲנָנָה הַנִּשָּׁאַר".» 

י ויאמר יעקב: אלוהי אבי אברהם ואלוהי אבי יצחק יהוה אשר אמר לי שוב אל ארצך ואל מקום מולדתך ואטיב לך.
11 אני קטן מדי לכל החסד ולכל נֶאֱמָנוּת אשר עשית לעבדך כי במטבי עברתי את הירדן הזה ועתה נהייתי לשני מחנות
12 הצילני נא מיד אחי מיד עשו כי יראתי פן יבוא ויכהני אם עם בנים.
13 ואתה אמרת: "טוב אעשה לך, ואעשה את צאצאיך כחול הים רב עד כדי כך שלא ניתן לספור".« 

יד יעקב בילתה שם את הלילה, ולקח את אשר היה לו, כדי לעשות מתנה לעשו אחיו:
טו מאתיים עזים ועשרים איילים, מאתיים כבשים ועשרים אילים.,
טז שלושים גמלים מיניקים ובוריהם, ארבעים פרות ועשרה פרים, עשרים אתונות ועשרה בני אתונות.
17 הוא ה- הוא הפקיד כל עדר בנפרד בידי עבדיו ואמר להם: "לכו לפניי, והשאירו רווח בין כל עדר".» 
יח ויצוה את הראשון לאמר כי ימצאך עשו אחי וישאלך לאמר למי אתה ולאן אתה הולך ולמי עדר אתה מי יעשה מולך?
19 וְתֹאמַר לַעֲבָדֶךָ יעקֹב, מִנְחָה הוּא שָׁלַח לַאדני עֵשָׂו, וְהִנֵּה הוּא בָּא אַחֲרֵינוּ.« 
20 וַיְצַו אֶת־הַכָּךְ לַשֵׁנִי וְלַשְׁלִישִׁי וְלַכָּל־הָרֹעִים אַחֲרֵי־הַצָּדָר לֵאמֹר כָּךְ תֹּאמַר לַעֵשׁוּ כִּי־פַגַּשְׁתָּו׃;
21 וְתֹאמַר הִנֵּה גַּם יַעֲקֹב עַבְדֶךָ בָּא אַחֲרֵינוּ כִּי חשב אֶפְסֵּהוּ בַּמְתָּנָה הַזֶּה הַהוֹלֶכֶת לְפָנַי וְאַחֲרֵי אֶרְאֶה פָּנָיו אוֹלַי יְקַבֵּל עָלַי׃» 
22 וַתַּעֲבַר הַמַּתָּנָה לְפָנָיו, וַיִּשָּׁבֶר הַלִּילָה הַהוּא בַּמַּחֲנָה.

23 בלילה ההוא קם, ולקח את שתי נשיו, את שתי שפחותיו ואת אחד עשר ילדיו, ויעבור את מעבר נחל יעקב.
24 ויקח אותם ויעבירם את הנחל וגם את אשר לו העביר׃.

25 יעקב נשאר לבדו, ואיש נאבק עמו עד עלות השחר.
26 וַיַּרְא כִּי לֹא יָכוֹל לְגַבֵּרוֹ וַיַּגֵּר יַעֲקֹב בַּמִּגְבַּךְ עָמוֹ׃.
27 והוא אמר ליעקב "שחררי אותי כי עלה השחר", ענה יעקב, "לא אשחרר אותך אלא אם כן תברכי אותי".» 
28 ויאמר אליו מה שמך ויען יעקב» 
29 ויאמר לא יהיה שמך עוד יעקב כי אם ישראל כי לחמת עם אלוהים ועם עִם גברים, ואתם ניצחתם.« 
30 וישאל אותו יעקב לאמר הגיד נא לי שמך ויאמר למה תשאל מה שמי ויברך אותו שם.
31 ויקרא יעקב שם המקום פנואל כי ראיתי את אלהים פנים אל פנים ונשארה נפשי» 
32 וַיָּזַר הַשֶׁמֶשׁ כַּאֲשֶׁר עָבַר אֶת פְּנוּאֵל, וְהוּא צָלַע בְּגַבֵּי יָרְכֶּה.
לג על כן לא אוכלים בני ישראל עד היום הזה את הגיד הגדול אשר על פרק הירך כי נגע אלהים בפרק ירך יעקב על הגיד הגדול.

פרק 33

1 יעקב נשא את עיניו וירא והנה עשו בא., שיש עם היו לו ארבע מאות איש. לאחר שחילק את הילדים בקבוצות עם ליה, עם רחל, ועם שתי השפחות,
2 הוא הציב את השפחות עם ילדיהן בראש, אחר כך את לאה עם ילדיה, ולבסוף את רחל עם יוסף.

ג וַיַּעֲבַר פָּניהם וַיַּכְחַוֶּה אֶת־אָרֶץ שֶׁבַע פְּעָמִים עַד־קָרַב אֶל־עֵשׁוּ אָחִיו׃.
4 עשו רץ לקראתו, חיבק אותו, הטיל את רגליו על צואריו ונשק לו, ויבכו.

ה וַיֵּשׁ עֵשָׂו וַיְרָא נָשִׁים וְהַבָּנִים, וַיֹּאמֶר מִי אֵלֶּה עִמָּךְ? וַיַּעֲנֶה יַעֲקֹב: הֵן הַבָּנִים אֲשֶׁר נָתַן אֱלֹהִים לְעַבְדֶךָ. 
6 ותגשנה השפחות, הן וילדיהן, ותשתחוו.
7 ותגש גם לאה וילדיה ותשתחוו; וייגש יוסף ורחל ותשתחוו.

8 ו עֵשָׂו הוא אמר, "מה אתה רוצה לעשות עם כל האנשים האלה שפגשתי?" ו... יעקב אָמַר: "למצוא חן בעיני אדוני."» 
9 אָמַר עֵשָׂו: "יש לי הרבה אחי; שמור את אשר לך".» 
10 וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב לֹא נָא אִם מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ קַבֵּל מִנְנַתִּי מֵעַד יְכִי רָאִיתִי פֶּנֶיךָ כְּרֹאֵה פְּנֵי אֱלֹהִים וְעָשַׂמְתָּנִי בְּרוֹאֶה׃.
יא "לכן קבל את מנחתי אשר הובאה לך כי חנן אותי אלהים ולא חסר לי דבר." הוא הפציר בו מאוד עד שעשיו קיבל.

12 עשו אמר: "בואו נלך, אני אלך לפניך".» 
13 ויען יעקב: "אדוני יודע כי ילדים עדינים הם, וכי אני עמוס בצאן ובפרות מיניקות; אם ילחצו עליהן יום אחד, ימות כל הצאן.".
יד ילך אדוני לפני עבדו, ואני אלך בשקט, בקצב הצאן ההולך לפני, ובקצב הילדים, עד אשר אבוא לבית אדוני בשעיר.« 
15 אמר עשו: "תן לי ללכת איתך". חלק "אנשים שנמצאים איתי."» יעקב הוא ענה: "למה? למען אמצא חן בעיני אדוני."» 
טז וישב עשו ביום ההוא, שעיר.

17 וילך יעקב שוכות ויבן לו בית וגם לצאנו עשה סככות על כן נקרא המקום שוכות.

18 ויחזר יעקב מפדן ארם ויבא בשלום אל העיר שכם בארץ כנען ויחנה לפני העיר׃.
יט וַיַּקֵּן מֵבְנֵי חֶמוֹר אֲבִי שֶׁכֶם בְּמֵאָה חֶצֶס׃;
20 וַיַּקֵּים שָׁם מִזְבֵּחַ וַיִּקְרָא שָׁם אֶל־אֱלֹהִים־יִשְׂרָאֵל׃.

פרק 34

1 ותצא דינה בת לאה ליעקב לראות את נשות הארץ.
2 שכם בן חמור החוי נשיא הארץ ראה אותה, תפס אותה, שכב עמה וחילל אותה.
3 נמשכה נפשו אל דינה בת יעקב ויאהב את הנערה וידבר אליה ללבבות׃.
ד וַיֹּאמֶר שֶׁכֶם אֶל־חַמּוֹר אָבִיו: "קַח־לִי אֶת־הַנַּעֲרָה הַזֶּה לְאֵשׁוּ".» 
ה וַיַּשְׁמַע יַעֲקֹב כִּי פַּעַם אֶת דִּינָה בִּתּוֹ וְהָיוּ בָּנָיו בַּשָּׂדֶה עִם צֹאנָרוֹ וַיַּחֲרֹק יַעֲקֹב עַד שׁוּבָם׃.

ו חמור אבי שכם יצא אל יעקב לדבר איתו.
7 ובני יעקב שבו מן השדה כששמעו את הדבר, והאנשים זעמו וקצפו מאוד, כי שכם עשה חטא בישראל לשכב עם בת יעקב, אשר לא היה צריך לעשות.
ח ויאמר אלהם חמור כה לאמור: נפש שכם בני נדבקה בבתכם תנה נא לו לאישה.
9 כללו את ברית עמנו; את בנותיכם תתנו לנו, ואת שלנו תקחו לכם.
10 תגור בתוכנו, והארץ תהיה לרשותך, לשבת, לסחור ולרכוש רכוש.« 
יא שכם אמר לאביה ולאחיה של דינה: "אמצא חן בעיניכם, ואתן לכם את אשר תבקשו".
12 דרש ממני מחיר קנייה גבוה ומתנות גדולות, וכל אשר תבקש אתן; אך תן לי את הנערה לאישה.« 

יג וַיַּעֲנוּ בְנֵי יַעֲקֹב וַיַּדְבְּרוּמָה אֶל־שֶׁכֶם וְאֶל־חַמּוֹר אָבִיו כִּי־בִּזְלָה שֶׁכֶם אֶת־דִּינָה־אַחוֹתָם;
14 ויאמרו אלהם: "לא נוכל לעשות זאת, לתת את אחותנו לאיש ערל, כי חרפה תהיה לנו.".
15 נסכים לרצונכם רק בתנאי שתהיו כמונו, וכל זכר ביניכם ימול.
16 לכן ניתן לכם את בנותינו ואת בנותיכם ניקח לנו; נגור עמכם והיינו לעם אחד.
17 ואם לא תשמעו לנו ותמולו, ניקח את בתנו ונלך.« 

יח וַיַּעֲמֹר וְשֶׁכֶם בְּנֵי חוֹר וְשֶׁכֶם דְּבָרָם׃;
19 ולא התמהמה הנער לעשות את הדבר כי אהב את בת יעקב והוא היה האיש הנכבד בבית אביו.
20 חמור ושכם בנו נכנעו כָּך בשער העיר, וַיַּדְבְּרוּ אֶל-אֲנָשִׁי עִירָם לֵאמֹר:
21 "אנשי שלום הם העם הזה בתוכנו; ישבו בארץ ויסחרו; הנה רחבה הארץ להם, מימין ומשמאל. ניקח את בנותיהם לנשים, ואת בנותינו ניתן להם".
22 אך האנשים האלה יסכימו לגור עמנו ולהיות לעם אחד, רק בתנאי אחד: כי ימול כל זכר בנו כאשר הם נימולים.
23 הלוא צאנם ורכושם וכל בהמות משאם יהיו לנו? רק אליהם נלך. תְשׁוּקָה ושהם יתיישבו בינינו.« 
24 וַיַּשְׁמַע כָּל־יוֹצָאֵי שֶׁעַר־הָעִיר אֶל־חֶמוֹר וְאֶל־שֶׁכֶם בְּנוֹ, וַיִּמּוּל כָּל־מִזְכָר כָּל־יוֹצָאֵי שֶׁעַר־הָעִיר.

25 ביום השלישי, כשהם עדיין היו חולים, לקחו שני בני יעקב, שמעון ולוי, אחי דינה, איש איש את חרבו, צעדו על העיר ללא מורא והרגו את כל הזכרים.
26 הם עברו ליד גַם עד שפת החרב חמור ושכם בנו וייקחו את דינה מבית שכם ויצאו.
27 בני יעקב נפלו על המתים ובזזו את העיר, כי חירפו את כבוד אחותם.
28 את צאניהם, את בקריהם ואת חמוריהם, את אשר בעיר ואת אשר בשדות, לקחו.
29 את כל רכושם, את ילדיהם ואת נשיהם ואת כל אשר בבתים, לקחו כשלל.

30 ויאמר יעקב אל שמעון ואל לוי: "עצרתם אותי לעצב אותי על יושבי הארץ על הכנעני והפרזי. אנשים מעטים איתי, הם יתאספו עליי והרגוני, ואני וביתי אאבד".» 
31 הם ענו: "האם אחותנו תתייחס אליה כאל זונה?"» 

פרק 35

1 ויאמר אלוהים אל יעקב קום ועלה בית אל ושב שם ובנה שם מזבח לאלהים אשר נראה אליך בברחת מפני עשו אחיך» 
2 ויאמר יעקב אל משפחתו ולכל אשר עמו: "הסירו את אלהי הנכר אשר בקרבכם, טהרתם והחליפו בגדיכם".
ג נקום ונעלה בית אל, והקימה שם מזבח לאלהים אשר ענני ביום צרתי, ואשר היה עמי בדרך אשר עשיתי.« 
4 וַיִּתְנַתְּנוּ לַיַּעֲקֹב אֶת כָּל־אֱלֹהִים הַנַּכְרִית אֲשֶׁר בָּרֶשָׁׁהָם וַיַּעֲגֹב קָבֹר אֹתָם תַּחַת הָאֵלֶבִּינְתָּ אֲשֶׁר בַּשֶׁכֶם.
5 וַיֵּלַכוּ וְפָשַׁע אֱלֹהִים עַל הַעֲרִים שָׁמְבִיבוּ וְלֹא נִרְדְפוּ בְנֵי יַעֲקֹב׃.
ו וַיָּבֹא יַעֲקֹב וְכָל-הָעָם אֲשֶׁר עִמּוֹ לְלוּז אֶרֶץ כְּנַעַן הוּא בֵּית-אל׃.
7 וַיִּבְנַת שָׁם מִזְבֵּחַ וַיִּקְרָא שָׁם אֶל־בֵּית־אֵל כִּי שָׁם נִרָא אֵלָיו אֱלֹהִים בְּבָרַחְתּוֹ מִפְּנֵי אֶחִיו׃.

8 כָּך דבורה, מינקת רבקה, נפטרה, והיא נקברה למטה בבית אל, למרגלות עץ האלון אשר נקרא אלון הבכי.

9 וַיַּרְאֵהוּ אֶל־יעקֵב שָׁב מפדן־ארם וַיְבָרְכוֹ׃.
10 ויאמר אליו אלוהים יעקב שמך לא תיקרא עוד יעקב כי ישראל יהיה שמך ויקרא שמו ישראל.
יא ויאמר אליו אלהים אני אלהי שדי פרו ורבתי וגוי וקהל גויים יצא ממך ומלכים יצאו ממחלציך.
12 את הארץ אשר נתתי לאברהם וליצחק אתן לך ואתן זֶה מדינה לצאצאיך אחריך.« 
13 וַיַּעֲלָה אֱלֹהִים מִמֶּנּוּ אֶל־הַמָּקוֹם אֲשֶׁר־דִּבֶר אֵלָיו׃.
יד וַיַּעֲמֹר אֲשֶׁר דִּבֶר אֵלָיו וַיַּעֲמֹר יַעֲקֹב מַצָּב אֶבֶן וַיַּצְק עָלָיו נִכְסֹךְ וַיְצֹק שֶׁמֶן׃.
15 ויקרא למקום אשר דיבר אליו אלוהים בית אל.

טז וַיָּסְעוּ מֵאֵל וַיָּהֵרֶת נוֹתֵר לָלֵדָה אֶת־אֶפְרָתָה וַיַּלֶדֶת רָחֵל קָשָׁה׃.
17 בזמן כאבי הלידה אמרה לה המיילדת: "אל תיראי כי עוד יהיה לך בן".» 
18 וַיֵּצֵא נַפְשָׁה כִּי גָסַפָה וַיְקַרֵּא שְׁמוֹ בֶּנוֹני וַיְבִיו קָרֵא שְׁמוֹ בֶּנִימָן.
19 ותמות רחל ותקבור בדרך אפרתה אשר בית לחם.
20 ויקים יעקב מצבה על קברה; זוהי המצבה שבקבר רחל, אשר עומדת עד היום.

21 וַיֵּסַע יִשְׂרָאֵל וַיַּנָּה אוֹהֲגָתוֹ לְעֵבֶר מִגְדָּל עֶדֶר׃.
22 ויהי ישראל שוהה בארץ ההיא ויבוא ראובן וישכב את בלעם פילגש אביו וישמע ישראל.

בני יעקב היו שנים עשר במספר.
23 בני לאה: ראובן בכור יעקב, שמעון, לוי, יהודה, יששכר וזבולון.
24 בני רחל: יוסף ובנימן.
25 בני בלעם שפחת רחל דן ונפתלי.
26 בני זלפה עבד לאה גד ואשר אלה בני יעקב אשר ילדו לו בפדן ארם.

27 ויבא יעקב אל יצחק אביו ממרא לקרית ארבה היא חברון אשר התגוררו שם אברהם ויצחק.

28 וַיְהִי יְמֵי יִצְחָק מֵאָה שְׁמוֹנִים שָׁנָה.

כט וַיָּמַת יִצְחָק וַיְאֲסַף אֶל־עַמּוֹ זָקֵן וְשָׁבַע יָמִים וַיַּקְבְרוּ אֹתוֹ עֵשָׂו וְיַעֲקֹב בָּנָיו׃.

פרק 36

1 זהו סיפור עשו, הוא אדום.

2 וַיִּקַּח עֵשָׂו נָשִׁים מִבְּנוֹת כְּנַעַן: עֲדָה בַּת־אֵלוֹן הַחִתִּי וְאוּלִיבַבָּה בַּת־עַנָה בַּת־שְׁבְעוֹן הַחִוִּי;
3 ובַּסְמַת בַּת יְשָׁמָעֵאל אחות נְבֵיות׃.
ד וַתַּלְדֶּה אֶת-עֵשָׂו אֶת-אֶלִיפָז, וְבַשְׁמַת תּוֹלֵד אֶת-רַחוּאֵל.,
ה וַתֵּלֶד אוֹלִיבָּבָּא אֶת-יְהוּשׁ וְאֶת-יְהוֹלָן וְאֶת-קֹרַח אֵלֶּה בְּנֵי-עֵשׁוּ אֲשֶׁר-נִלְדוּ-לוֹ בָּאָרֶץ כְּנַעַן׃.

ו ויקח עשו את נשיו ואת בניו ואת בנותיו ואת כל בני ביתו ואת צאנו ואת כל בהמתו ואת כל רכושו אשר רכש בארץ כנען וילך אל אַחֵר ארץ, רחוקה מיעקב אחיו.
7 כי רב היה רכושם מלהיות יחד, והארץ אשר גרו בה לא יכלה להספיק להם מפני צאנם.
8 עשו ישב בהרי שעיר; עשו הוא אדום.

ט אלה סיפור בני עשו אבי אדום בהרי שעיר.

10 אלה שמות בני עשו: אליפז בן עדה אשת עשו; רעואל בן בשמת אשת עשו.
יא ובני אליפז היו: תימן ועומר וציפורה וגתם וקנז.
יב ותמנע הייתה פילגשו של אליפז בן עשו ותלד לאליפז את עמלק אלה בני עדה אשת עשו
13 אלה בני רהואל נחת וזרח שמה ומיצא אלה בני בשמת אשת עשו
יד אלה בני אוליבבה בת ענה בת שבעון אשת עשו היא ילדה לעשו את יהוש ואת יהויִחן ואת קרח.

15 אלה ראשי הצבא שבטים שמקורם ב בני עשו בני אליפז בכור עשו אלוף תימן אלוף עומר אלוף ציפור אלוף זנז,
טז אלוף קֹרַח, אלוף גַּתָּם, אלוף עמלק. אלה האלפים. מִן מאליפז בארץ אדום אלה בני עדה
יז בני רעואל בן עשו אלוף נחת אלוף זרע אלוף שמה אלוף מיצא אלה אלופי האלפים מִן לַרְחוּאֵל, בארץ אדום: אלה בני בַּשְׁמַת אֵשֶׁת עֵשָׂו.
יח בני אוליבב אשת עשו אלוף יהוס אלוף ילון ואלף קרח אלה היו האלפים מִן מאוֹלִיבַבָּה, בת ענה ואשת עשו.
19 אלה בני עשו ואלה מנהיגיהם זה אדום.

20 אלה בני שעיר החורי, אשר יושבים בארץ: לוטן וצובל ושבעון וענה.,
כא דיסון ועשר ודישן אלה ראשי החרי בני שעיר בארץ אדום
22 בני לוטן היו חורי והמן ותמה אחותו של לוטן.
23 אלה בני צובל עלוון ומנחת ועיבל ציפו ואונם
24 אלה בני שבון איה וענה. ענה הוא שמצא את המים החמים במדבר, בעודו רעה את חמורי שבון אביו.
25 אלה ילדי אנא: דיסון ואוליבאבא בת אנא.
26 אלה בני דיסון: חמדן ואזבן ויתרם וחרן.
27 אלה בני אסר: בלן וזבן ועכן.
28 אלה בני דישאן חוס וארם.

29 אלה ראשי החרים: ראש לוטן, ראש סובל, ראש שבון, ראש ענה.,
ל אלוף דיסון אלוף עשר אלוף דישן אלה אלוף החרי אליהו כל אליהו בארץ שעיר.

31 אלה המלכים אשר מלכו בארץ אדום לפני שמלוך מלך על בני ישראל
32 בלה בן בעור מלך באדום ושם עירו דנבה
33 וַיָּמַת בֶּלֶה, וְמָלֹךְ יוֹבַב בֶּן זֶרַח מִבְּצָרָה, תַּחְתּוֹ.
לד וימת יובב וימלך תחתיו חוּשָׁם מארץ התימני.
לה וימת חוּשָׁם, ותחתיו מלך אדד בן בדד; והוא הכה את מדין בשדות מואב, שם עירו אבית.
36 וַיָּמַת הַדַּד, וּמָלֹךְ תַּחְמוֹ שְׁמְלָא מַמְשְׁרֵכָה.
37 וַיָּמַת שְׁמַלְהָה וַיְמָלֹךְ תַּחְתּוֹ שָׁאוּל מֵרְחוֹבוֹת עַל־הַנָּהָר.
38 וימת שאול, וימלך בלנן בן עכור תחתיו.
לט וַיָּמַת בַּלְנָן בֶּן עָכוֹר וַיְמָלַךְ הַדַּר תַּחְתּוֹ וְשֵׁם עִירוֹ פָּעוּל ושם אִשְׁתּוֹ מֵעַבֵּל בַּת מַטְרֶד בַּת מֵזַב׃.

40 הנה שמות ראשי השריפים מִן לֵעֵשׁוּ לְשְׁבָטָם וּלְנַחֲלָתָם וּשְׁמָתָם אַלּוּף תַּמָּה אַלּוּה ואַלּוּף יֶתֶת׃,
41 צ'יף אוליבאבא, צ'יף אלה, צ'יף פינון,
42 הצ'יף סנז, הצ'יף ת'מן, הצ'יף מבסר,
מג אלוף מגדיאל אלוף חירם אלה אלופיי אדום למשבתם בארץ אשר יושביהם זה עשו אבי אדום.

פרק 37

1 יעקב התיישב בארץ אשר גר אביו בארץ כנען.

2 זהו סיפורו של יעקב.

יוסף בן שבע עשרה שנה רעה את הצאן עם אחיו כי צעיר היה עם בני בלעם ועם בני זלפה נשי אביו ויוסף הביא שמועות רעות אל אביהם מי רצו על חשבונם.
ג וישראל אהב את יוסף מכל בניו כי בן זקנותו הוא ויעש לו מעיל ארוך.
4 ויראו אחיו כי אהב אותו אביהם יותר מכולם, וישנאו אותו ולא יכלו עוד לדבר אליו בטוב׃.

5 יוסף חלם חלום, וסיפר אותו לאחיו, והם שנאו אותו עוד יותר.
6 אמר להם: "שמעו נא לחלום שחלמתי:
7 היינו קושרים אלומות בתוך השדה, והנה אלומי קמה ועמדה, ואלומותיכם נאספו סביבה והשתחוו לפניה.« 
ח ויאמרו אליו אחיו: "האם תמלוך עלינו? האם תמלוך עלינו?" וישנאו אותו עוד יותר, בגלל חלומותיו ובגלל דבריו.

ט ויחלם עוד חלום, וסיפר לאחיו, ויאמר: "חלמתי עוד חלום, והשמש והירח ואחד עשר כוכבים משתחוים לי".» 
י וַיְגַד לַאָבִיו וְלַאֶחָיו וַיְגֶּר בוֹ אָבִיו לֵאמֹר מַה-חָלוֹם הַזֶּה שֶׁחָלֶמְתָּ? הַנּוּ אֶמֶךָ וְאֶחֶיךָ הַנִּבְלָאכוּ וּנְשְׁחֲווּ לְפָנֶיךָ אֶרֶץ.» 
יא וַיִּקְנָאוֹ אֶחָיו בוֹ, וְאָבִיו שָׁמֵר אֶת הַדָּבָר. בליבו.

12 אחי יוסף הלכו לרעות את עדר אביהם בשכם.
13 ויאמר ישראל אל יוסף הלוא אחיך רעים את הצאן בשכם לכה ואשלחך אליהם ויאמר הנה אנכי» 
יד וַיֹּאמֶר לוֹ יִשְׂרָאֵל לֵךְ נָא וְרָא הַשָּׁלוֹם אֶחָךָ וְהַשְּׁבִי אֲדַר לֵא וַיַּשְׁלַח אֹתוֹ מֵעֲמַק חֶבְרוֹן וַיֵּלֶךְ יוֹסֵף שֶׁכֶם.
15 איש אחד פגש אותו משוטט בכפר ושאל אותו: "מה אתה מחפש?"» 
16 הוא ענה: "אני מחפש את אחי; אנא אמור לי היכן הם רועים את עדריהם". העדר שלהם.« 
יז ויאמר האיש, "הם יצאו מכאן, כי שמעתי אותם אומרים, 'נלכה דותין'." וילך יוסף אחרי אחיו ומצאם בדותין.

18 הם ראו אותו מרחוק, ובטרם התקרב אליהם זממו להורגו.
19 אמרו איש אל רעהו: "הנה איש החלומות; הוא הבא".
20 בואו, נהרוג אותו ונשליך אותו אל אחד הבורות, ונאמר כי חיה טרפה אותו; נראה מה יהיה לחלומותיו.« 
21 וַיַּשְׁמַע רְאוּבֶן וַיְצִיעַ אֹתוֹ מִמָּהֶם וַיֹּאמֶר לֹא נִכִּינוּ עד מוות.« 
22 ויאמר אלהם ראובן אל תשפכו דם, השליכו אותו אל הבור הזה אשר במדבר, ויד אל תשלחו בו - הוא חשב להציל אותו מידם ולהשיבו אל אביו.
23 ויבוא יוסף אל פני אחיו ויפשיטו אותו מעל מעילו, מעל מעילו הארך אשר לבושו.;
24 וַיִּקְחוּ אֹתוֹ וַיַּשְׁלִיכוּ אֹתוֹ אֶל־הַבָּאָרֶם וַיָּבֹר הַזֶּה רִיק מַיִם לֹא הָיוּ בָּהּ׃.
25 לאחר מכן ישבו לאכול.

וַיַּשְׂאוּ עֵינָם וַיַּרְאוּ וְהִנֵּה שְׁמַעֵאלִים בָּא מִגִּלְעָד וּגְמָלֵיהֶם טַעֲבוּ אֶת-הַצַּרְגָּלוּס וְלַדָּן וְהַשִּׂיאוּ אֲשֶׁר מִצְרַיִם.
26 ויאמר יהודה אל אחיו מה יהיה לנו אם נהרוג את אחינו ונסתיר את דמו
27 "נלכה ונמכור אותו לישמעאלים, אך אל נשלח בו יד, כי אחינו בשרנו הוא." שמעו אליו אחיו.
28 וַיַּעֲבָרוּ הַמִּדְיִינִים סַחֲרִים וַיַּשְׁאוּ אֶת־יוֹסֵף מִן־הַבּוֹר וַיְמָכְרוּ אוֹ בְעֶשְׂרִים שֶׁל־כֶסֶף לְיַשְׁמַעֵאלִים, וַיִּקְחוּ אוֹתוֹ מִצְרַיִם.

29 וַיָּשָׁב רְאוּבֶן אֶל־הַבָּאָרֶם, וְהִנֵּה יוֹסֵף אֵין עוֹד בָּבָאָרֶם.
30 קרע את בגדיו, שב אל אחיו ואמר: "הילד איננו"»י איננו עוד, ולאן אלך?« 
31 הם לקחו כָּך את גלימת יוסף, ולאחר ששחטו עז, טבלו את הגלימה בדם.
32 וַיַּשְׁלַחוּ אֶת הַכְּתִילָה אֶל־אָבִיהֶם לֵאמֹר: "זֶה מַצְאֵנוּ, רָא הָא הוּא כְּתִיל בְּנֶךָ אוֹ לֹא".» 
33 יעקב זיהה אותה ואמר:» זה גלימת בני! חיה פראית טרפה אותה! יוסף נקרע לגזרים!« 
34 וייקרע את בגדיו, ילבש שק, ויתאבל על בנו ימים רבים.
35 וַיָּבֹאוּ כָּל־בָנָיו וְבָנָתָיו לַנְחָמוֹ, וְהוּא מֵאֲבַל לִנְחָמוֹ, וַיֹּאמֶר: "אֶרֶד אֶת־קְבֹל בָּאֲבֵל עַל־בְּנִי", וַיַּבְכֹהוּ אֲבִיו׃.

36 המדיינים מכרו אותו במצרים לפוטיפר, שר הטבחים של פרעה.

פרק 38

1 בימים ההם יהודה, הליכה משם מאחיו, ירד והגיע אל איש מאדולם בשם חירה.
2 שם ראה יהודה בת כנעני ששמו שו, ולקח אותה לנשים והלך לעברה.
3 ותהר ותלד בן, ויקרא שמו חֵר׃.
4 ותהר שוב ותלד בן ותקרא את שמו אונן.
5 וַתַּהֵר שׁוּפּ וַתֵּלֶד בֶּן וַתִּקְרָא שְׁמוֹ סֶלַח וַיְהוּדָה הָיָה בַּאחזִיב בְּלַדָּהוּ׃.

ו וַיִּקַּח יְהוּדָה אִשָּׁה לְהֶר בְּכוֹרוֹ וְשָׁמָה תָּמָר׃.
7 הר בכור יהודה רעה בעיני יהוה וַיָּמַתּוֹ יְהוָה.
ח ויאמר יהודה אל אונן לך אל אשת אחיך, מלא גיסך והקים לאחיך זרע» 
9 וְאוֹנָן יָדַע כִּי לֹא יִהְיֶה לוֹ הַצָּאֵל וַיָּבֹא אֶל-אֵשֶׁת אָחִיו וַיִּטְמָא עַל-הָאָרֶץ לְלֹא-תָּתֶן לָאֶחִיו׃.
10 מעשהו לא מצא חן בעיני ה', והוא גם המית אותו.
יא ויאמר יהודה אל תמר כלתו הישארי אלמנה בבית אביך עד יגדל בני סלע כי אמר לא ימות כאחיו ותלך תמר ותשב בבית אביה.

12 מקץ ימים רבים ותמת בת שו אשת יהודה. וכאשר כלה יהודה את אבלו, עלה הוא וחירה האיש מאדולמי, אל גוזזי צאנו בתמנה.
13 הודיעו לתמר לאמר הנה חותנך עולה תמנע לגזוז את צאנו» 
14 ותסיר את בגדי אלמנתה, ותכסה את רעלה, ותתעטף כך ותשב בפתח עיניים בדרך תמנע, כי ראתה כי גדל סלע ולא ניתנה לו לאישה.
15 וירא אותה יהודה, ויחשב אותה לאישה בעלת שם רע, כי כיסתה את פניה.
טז וילך אל הדרך ויאמר "בואי אליך" כי לא ידע כי כלתו היא. ותאמר מה תתני לי אם אבוא אליי.» 
17 הוא ענה: "אשלח לך גדי מן הצאן." היא אמרה: "בתנאי שתתן לי ערבון עד שתשלח אותו."» 
18 ויאמר מה אתן לך ערבון ותאמר את טבעתך ואת חוטך ואת מטלך אשר בידך ויתן לה ויבא אליה ותהר ממנו.
19 ותקום ותלך ותסיר את צעיפתה ותלבש בגדי אלמנה.

20 וישלח יהודה את השעיר על ידי רעהו האדולמי לקחת את הערבון מיד האישה ולא מצאה׃.
21 וַיַּשְׁאֵל אֶת־אֲנֵי־הַמָּקוֹם וַיֵּאמֹר הִיא הַזּוֹנָה הַעֲמָדָה עַל־הַדֶּרֶךְ בְּעֵינַיִם וַיַּעֲנוּ וַיֹּאמְרוּ לְהִשְׁאֵל לְפָנָשִׁים־הַמָּקוֹם» 
22 וישב אל יהודה ויאמר לא מצאתיה וגם אנשי המקום אמרו לא הייתה כאן זונה מעולם» 
23 אמר יהודה: "תשמור לה" ההתחייבות שלו ; אסור לנו שילעגו לנו. תראו, שלחתי את הילד מוּבטָח, ולא מצאת את זה.« 

24 כשלושה חודשים לאחר מכן, נאמר ליהודה: "תמר כלתך זנתה, ועתה היא הרה מזנותה." אמר יהודה: "הוציאו אותה ותישרף".» 
25 ובהוליכו אותה החוצה, שלחה הודעה אל חותנה לאמר: "אני הרה מהאיש אשר לו הדברים האלה. ראה היטב," הוסיפה, "למי הטבעת הזאת, החוט הזה והמטה הזה".» 
26 ויכירם יהודה ויאמר צדקה היא ממני, כי לא נתתיה לבני שלח; ולא עוד שכב איתה.

27 וכאשר הגיעה עת ללדת, הנה תאומים בבטנה.
28 בזמן הלידה, אחד מהם הושיט את ידו, והמיילדת לקחה אותה, קשרה עליה חוט שני ותאמר: "זה יצא ראשון".» 
29 וַיַּסֵּךְ אֶת־יָדוֹ וְהִנֵּה־אָחִיו יוֹצֵא וַיֹּאמֶר הַמִּילְדֶת פֶּרֶץ עָלֶיךָ וַיִּקְרָא שְׁמוֹ פֶּרֶס׃.
30 וַיֵּצֵא אָחִיו, וְהַחוֹט הַשָּׁנִי בְּיָדוֹ, וַיִּקְרָא שְׁמוֹ זַרָא.

פרק 39

1 יוסף נלקח למצרים, ופוטיפר, שר המשמר המצרי של פרעה, קנה אותו מיד הישמעאלים שהביאו אותו לשם.
2 וַיְהִי יְהוָה עִם יוֹסֵף וַיַּשְׁגָּלַח בְּכֹל וַיֵּשְׁב בְּבֵית אֲדֹנָיו הַמִּצְרִי׃.
3 וירא אדוניו כי ה' עמו וכי ה' הצלחת את כל אשר עשה׃.
4 יוסף מצא כָּך בזכות עיניה והוא הועסק בשירותה; אדוניו הוא מינה אותו לאחראי על ביתו והחזיר לו את כל אשר לו.
ה וַיַּעֲשֶׂה אֹתוֹ עַל־בֵּיתוֹ עַל־כָּל־אֲשֶׁר־לוֹ וַיְבָרֵךְ יְהוָה אֶת־בֵּית־הַמִּצְרִי בְּגַן יוֹסֵף וְהָיְתָה בְּרַכְתָּ יְהוָה עַל־כָּל־אֲשֶׁר־לוֹ בַּבַּיִת עַל־הַשָּׂדֶה׃.
ו וַיַּעֲזַב אֶת־כָּל־אֲשֶׁר לוֹ בְּיוֹסֵף, לֹא־שָׁאֵל אֵת־עַל־אֶת־דָּם, אֶל־אֶת־אֶת־הַאֲכָל, וְיוֹסֵף הָיָה יָפָה בְּגַבֵּי וּבְמַרְאֶה׃.

7 אחרי הדברים האלה, ותשפך אשת אדוניו את עיניה אל יוסף אוֹתוֹ הוא אמר, "תשכב איתי".» 
8 וימאן ויאמר לאשת אדוניו הנה אדוני אינו שואל אותי על דבר בבית ואת כל אשר לו נתן בידי.
9 אין הוא גדול ממני בבית הזה, ולא מנע ממני דבר מלבדך, כי את אשתו. איך אוכל לעשות דבר רע כזה ולחטא לאלוהים?« 
10 למרות שהיא ב אף על פי שדברה עם יוסף יום יום, הוא לא הסכים לשכב עמה או להיות עמה.
יא יום אחד, כאשר נכנס הביתה לעבוד את עבודתו, ולא היה שם איש מעובדי הבית.,
12 ותאחז בו בבגדו ותאמר "שכב איתי" ויעזב את בגדו בידה ויברח החוצה.
13 ותרא כי השאיר את בגדו בידה וברח החוצה,
14 ותקרא לאנשי ביתה ותדבר אלהם לאמר הנה הביא לנו איש עברי לשכב עמנו האיש הזה בא אלי לשכב עמי ואקרא בקול רם.
15 וכאשר שמע אותי מרימה את קולי וצועקת, עזב את בגדו עליי ורץ החוצה.« 
16 ותניח את בגדי יוסף עליה עד שישוב אדוניו הביתה.
17 ותדבר אליו כדברים האלה לאמר: "העבד העברי אשר הבאת אלינו בא אלי לשחק עמי.".
18 וכאשר הרמתי את קולי ואצעק, הוא עזב את בגדו עליי ורץ החוצה.« 
19 כאשר אדון יוסף כְּשֶׁמְעַל אֶת-דִּבְרֵי אִשְׁתּוֹ, אֲשֶׁר דִּבְרָה אֵלָיו כָּל-כֵן, כָּךְ עָשָׂה לִי עַבְדֶךָ, וַיַּרְגָּה אֶפְשׁוֹ.
20 ויקח את יוסף וישם אותו בבית הסוהר, שם היו אסירי המלך, והוא היה שם ב... כֵּלֵא.

21 וַיְהִי יְהוָה עִם יוֹסֵף וַיַּרְאֶה עָלָיו חֶסֶד וַיַּתֵּן לוֹ חֶן בְּעֵינֵי נָשָׂא הָאֲדָמָה׃ כֵּלֵא.
22 וראש ה כֵּלֵא הועמד תחת פיקוחו את כל האסירים שהיו ב כֵּלֵא, וְכָל אֲשֶׁר נַעֲשֶׂה שָׁם, נַעֲשֶׂה בְּדָרְכוֹ.
23 ראש ה- כֵּלֵא לא שם לב לשום דבר מזה יוסף בידיו כי יהוה עמו ויכל יהוה את כל אשר עשה.,

פרק 40

א וַיְהִי אַחֲרֵי הַדְּבָרִים הַאֲלֹה וַיְהִי שֶׁל מֶלֶךְ מִצְרַיִם פַּעֲבֹא אֶת־אֲדֹניהם מֶלֶךְ מִצְרַיִם׃.
2 כעס פרעה על שני שריו, על שר המשקים ועל שר האופים;
3 והוא נעל אותם בבית מפקד המשמר, ב כֵּלֵא, במקום בו יוסף היה כלוא.
4 וַיְמָן רַב הַטָּבָרִים אֶת יוֹסֵף לִשְׁפָּט אֶת־הָם וְהָיוּ בָּהּ כֵּלֵא.

ה שר המשקים והאופה של מלך מצרים, אשר היו כלואים ב כֵּלֵא, שניהם חלמו חלום באותו לילה, לכל אחד חלום משלו, עם משמעות שונה.
ו ויבוא אליהם יוסף בבקר וירא אותם והנה עצובים הם.
7 הוא שאל כָּך פקידי פרעה אשר היו עמו ב כֵּלֵא, בבית אדוניו, ויאמר אלהם, למה פניכם עצובים היום?» 
8 אמרו לו: "חלמנו חלום, ולא היה שם איש". כָּאן "וַיֹּאמֶר לָהֶם יוֹסֵף הֲלֹא לָאֱלֹהִים פְּרָשִׁים? הֲגִידוּ נָא לִי.", החלום שלך.« 

ט וַיְסַפֵּר רַב הַמַּשְׁקִים לַיּוֹסֵף אֶת-חַלּוֹ לֵאמֹר: בַּחֲלוֹמִי הִנֵּה, היה שם גפן מולי.,
10 וְלָגֶפֶן הַזֶּה שְׁלֹשׁ עָנָפִים הָיוּ לָגֶפֶן הַזֶּה נִצְחָה וְצָרַח וְאֶשְׁבְלָיו עָשִׂים עֲנָבִים׃.
יא וגביע פרעה בידי, לקחתי ענבים, סחטתי את המיץ לתוך גביע פרעה, ואשים את הגביע ביד פרעה.« 
12 ויאמר אליו יוסף: "זהו הפירוש: שלושת הענפים, שלושה ימים הם.".
יג בעוד שלושה ימים ישא פרעה את ראשך וישיבך למשרתך ונתת את כוס פרעה בידו כְּעַל־הַמָּשָׁב׃ שֶׁלְךָ התפקיד הראשון, כשהיית שר המשקים שלו.
14 אם תזכור אותי כשתשוב אליך האושר, ואם תחפוץ לגלות לי חסד, הזכיר לי מַזכֶּרֶת פרעה, והוציאני מהבית הזה.
15 כי בהתלהבות נלקחתי מארץ העברים, והנה לא עשיתי דבר שראוי להיות במקום הזה. כֵּלֵא.« 

טז וַיַּרְא רַא הַשַּׁפָּה כִּי פִּתְרַשׁ יוֹסֵף לַחֲמוֹד וַיֹּאמֶר לוֹ גַּם־אֶל־נִי בַּחֲלוֹמִי וְעַל־רֹאשִׁי־עַל־רֹאשׁ לָחֲמוֹת׃.
17 בסל העליון היו כל מיני מאפים לפרעה, והציפורים אכלו אותם מן הסל אשר על ראשי.« 
18 ויען יוסף: "זהו פירוש: שלושת הסלים הם שלושה ימים.".
19 בעוד שלושה ימים ירים פרעה את ראשך מעליך ותלה אותך על עץ, והציפורים יאכלו את בשכך ממך.« 

20 ביום השלישי יום הולדת פרעה ועשה משתה לכל עבדיו וַיְשַׂים אֶת רֹאשׁ שַׁב הַמַּשְׁקִים וְאֶת רֹאשׁ שַׁב הַאֲפִים׃
כא וַיְשַׁב אֶת־רַב־הַמַּשְׁקוֹת אֶת־מַשְׁקוֹת אֶת־הַגּוֹס בְּיָד־פַּרְעֹה׃;
22 וַיַּתָּל אֶת־רֹאשׁ־הַאֲפִים כְּפִּירוּן אֲשֶׁר־גָּדַת לָהֶם יוֹסֵף.

23 אך שר המשקים לא הזכיר את יוסף ושכח אותו.

פרק 41

1 שנתיים לאחר מכן, חלם פרעה חלום. הוא עמד על יד הנהר.,
2 וְהִנֵּה שֶׁבַע פָּרוֹת יַפִּים לַמָּרָא וְשְׁמֵּשׁ בַּשְׂרָה עוֹלוֹת מִן הַנָּהָר וַיַּרְעוּ בַּמַּעֲרֹה יָרֵק׃.
ג והנה אחריהם עולות מן-הנהר שבע פרות אחרות, רעות למראה ורזות מבשר; ויבאו ועמדו על-פני הפרות. מי היו על גדת הנהר.
4 וַיִּטְרַפְתָּ הַפְּרוֹת הַרְזָקִים הַכְּעֲרָקִים אֶת שֶׁבַע הַפְּרוֹת הַרְזָקִים הַשְּׁמָנִים וַיַּעֲרֹף פַּרְעֹה׃.

ה וַיִּשְׁנֶם שׁוֹפ וַיַּחֲלֹם שֵׁנִית וְהִנֵּה שֶׁבֶּלַי דָּגָן צֹמְחִים מִן־אוֹתוֹ שְׁמָנִים וְטוֹבִים׃.
ו ואחרי אלה צמחו שבע שיבולים דקות, שנשרפו מרוח מזרח.
ז ותבלעו השבלים הדקים את שבע השבלים החלבים והמלאים ויתעורר פרעה והנה, זה היה חלום.

ח בבקר, פרעה נבהל, ויקרא לכל-הסופרים וחכמי מצרים, ויספר להם את-חלמותיו, אך איש לא יכל לפרשם לפרעה.
9 ויאמר שר המשקים אל פרעה היום אזכור את חטאיי.
10 פרעה כעס על עבדיו, והוא שם אותי כֵּלֵא בבית ראש המשמר, אני וראש האופה.
יא שנינו חלמנו חלום באותו לילה, אני והוא, איש חלם כפשר חלומו.
12 היה עמנו נער עברי, עבד שר המשמרות, וסיפרנו לו את חלומותינו, ויפתר לנו, לכל אחד פתר את חלומו.,
13 וַיִּהְיוּ הַדָּבָר כַּאֲשֶׁר פִּתְרֹאשׁ הַשִּׁיבֵנִי אֶת-מַקְדָּמִי וְהוּא יִתָּלָּה׃« 

14 פרעה שלח לקרוא ליוסף, והוא הוצא במהירות מן הארץ. כֵּלֵא. הוא התגלח, לבש בגדים אחרים, והלך אל פרעה.
15 ויאמר פרעה אל יוסף חלמתי חלום אשר אין פתר אותו ושמעתי עליך כי כשאתה שומע חלום אתה פתר אותו» 
טז ויען יוסף לפרעה לאמר לא אני כי אם אלהים יענה לפרעה» 

17 פרעה אמר כָּך אל יוסף: "בחלומי והנה אנכי עומד על שפת הנהר,
18 וְהִנֵּה שֶׁבַע פָּרוֹת רַבָּה וְיָפוֹת מַרְאֵה עוֹלוֹת מִן הַנָּהָר וַיָּפוּ רָעוּ בַּמַּעֲרוֹ יָרֵק׃.
19 והנה אחריהן באות שבע פרות אחרות, רזות ומכוערות למראה מאוד ורזה, לא ראיתי פרות ככאלה בכל ארץ מצרים.
20 הפרות הרזות והמכוערות טרפו את שבע הפרות הראשונות, אותן מי היו שומנים;
21 אלה נכנסו לתוך בטנם, אף על פי שלא היה ברור שנכנסו; מראם היה מכוער כמקודם. ואני התעוררתי.
22 אני גר שׁוּב בחלום, והנה שבע שבלים גדלים על אותו גבעול, מלאים ויפים;
23 וְהִנֵּה שֶׁבַע שְׁבְלִים דְּקָשִׁים דְּקָרִים וְחָרוּבִים מִרוּחַ קֹדֶם צַמְחוּ אַחֲרֵי אֵלֶּה׃.
24 והשבלים הדקים בלעו את שבע השבלים הטובות. אמרתי זאת לסופרים, ואיש לא דוּ אל תסביר לי את זה.« 

25 ויאמר יוסף אל פרעה: "אמת חלומו של פרעה; הראה אלוהים לפרעה את אשר הוא עומד לעשות".
26 שבע הפרות היפות הן שבע שנים, ושבע שבלי הדגן היפות הן שבע שנים; חלום אחד הוא.
27 שבע הפרות הרזות והמכוערות שעלו אחריהם שבע שנים הן, ושבע שבלי הדגן הריקים, שנשרפו ברוח מזרחית, שבע שנות רעב יהיו.
28 זאת הדבר אשר דברתי אל פרעה את אשר יעשה הראה אלהים לפרעה.
29 הנה שבע שנים של שפע גדול באות בכל ארץ מצרים.
30 שבע שנות רעב יבואו לאחר מכן, וכל השפע הזה בארץ מצרים יישכח, והרעב יאכל את הארץ.
31 לא יורגש עוד השפע בגלל הרעב אשר יבוא בארץ; הוא יהיה גדול מאוד.
32 וְאִם חָזָר הַחֲלוֹם אֶל־פַּעְמָיִם כִּי גָּרַץ הַדָּבָר מֵאֵלֹהִים וְיַמָּר אֱלֹהִים לְהַעֲשׂוֹ׃.
33 עתה ימצא פרעה איש חכם ונבון וימנהו על ארץ מצרים.
34 וימנה פרעה פקידים על הארץ, להרים חמישית יבולים מארץ מצרים בשבע שנים של שפע.
35 יִקְסְפוּ אֶת־כָּל־יְבוּלַת שְׁנִים טוֹבוֹת הַבָּאוֹת וְיִצְפְּרֹגוּ לַפַּרְעֹה לְאֲכָנָה לְאֲכָנָה בְּעָרִים וְיִשְׁמָרוּהָ.
36 והאספקה הזאת תהיה עתודה לארץ במשך שבע שנים של רעב אשר יבאו על ארץ מצרים, והארץ לא תאכל ברעב.« 

37 הדברים האלה מצאים חן בעיני פרעה ובפני כל עבדיו.
38 ויאמר פרעה אל עבדיו הנמצא איש כזה אשר רוח אלהים בו» 
39 ויאמר פרעה אל יוסף: "אחרי שהראה לך אלהים את כל הדברים האלה, אין חכם וחכם כמוך.".
40 אתה תמשול בביתי וכל עמי ישמע לדבריך; רק על כס המלוכה אהיה גדול ממך.« 
41 וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל־יוֹסֵף הִנֵּה שִׁמְנִיתִיךָ עַל־כָּל־אֶרֶץ מִצְרַיִם׃» 
42 וַיִּקַּר פַּרְעֹה אֶת-נֶגֶל-חוֹתָם מֵעַל-יָדוֹ וַיִּשְׁמַע אֹתָהּ עַל-יוֹסֵף וַיְלַבֵּשׁ אֹתוֹ בְּגַד שֶׁד וַיַּשְׁמַע עַל-צַוָּרוֹ׃.
43 וירכב אותו על מרכבתו השנייה, ויצעקו לפניו: "השתחוו!" ויכון על כל ארץ מצרים.
44 ויאמר פרעה אל יוסף אני פרעה ובלעדיך לא ירים יד ורגל בכל ארץ מצרים» 

45 וַיִּקְרָא פַּרְעֹה שְׁמוֹ אֶת יוֹסֵף צְפַנַת פַּנְחַ וַיַּנֵּת לוֹ אֶת-אֶשֶׁנֶת בַּת-פוֹטִיפֶר כֹּהֵן אוֹן לְאִשָּׁה וַיֵּלֶךְ יוֹסֵף פָּדֶר אֶרֶץ מִצְרַיִם׃.
46 ויוסף בן שלושים שנה כשבא לפני פרעה מלך מצרים ויצא מפרעה לתעופף בכל ארץ מצרים.

47 והארץ נתנה בשפע בשבע שנים של שפע.
48 יוסף אסף את כל תבואת שבעת טוֹב שנים אשר היו בארץ מצרים, והוא אספקה בערים, והפקיד בתוך כל עיר את תבואת השדות שמסביב.
49 ויוסף צבר תבואה כחול הים בכמות רבה עד כי חדלו לספורה כי אין לה מספר׃.

50 וְיוֹלַד לִיּוֹסֵף שְׁנַת הַרְעָב, אֲשֶׁר יָלַדָה לוֹ אַשְׁנַת בַּת פּוּטִיפַר כֹּהֵן אוֹן.
51 ויקרא יוסף את בכורו מנשה כי, הוא אמר, אלוהים השכיח אותי את כל יגוני ואת כל בית אבי.« 
52 וַיִּקְרָא שְׁמוֹ אֶפְרַיִם שֶׁל־הַשֵׁן כִּי־, הוא אמר, אלוהים הפריני בארץ צרותי.« 

53 כאשר תמו שבע שנות השפע במצרים,
54 שבע שנים של רעב החלו לבוא, כאשר ניבא יוסף, היה רעב בכל הארצות, והיה לחם בכל ארץ מצרים.
55 וגם כל ארץ מצרים רעבה, והעם צעק אל פרעה שיהיה לחם. וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל־כָּל־מִצְרִים לְכוּ אֶל־יוֹסֵף וְכָל־אֲשֶׁר־יֹאמֶר לְכָל־יוֹסֵף וְעֲשֶׂה.» 
56 כאשר פגע רעב בכל הארץ, יוסף פתח את כל האסמים אשר נבנו ונמכרו חיטה אל המצרים; וַיַּגְרַב הַרְעָב בָּאֶרֶץ מִצְרַיִם.
57 וַיָּבֹאוּ מִכָּל־אָרֶץ מִצְרַיִם לְקַנֵּת תְּבוּרָה מֵי יוֹסֵף, כִּי הָרַעב הִתְחַרֵּב בְּכָל־הָאָרֶץ׃.

פרק 42

1 וירא יעקב כי יש תבואה במצרים ויאמר לבניו מדוע אתם מביטים איש אל רעהו?
2 ויאמר שמעתי כי יש תבואה במצרים רד שם וקנה לנו ונחיה ולא נמות« 
3 עשרה מאחיו של יוסף ירדו למצרים לקנות תבואה.
4 ולא שלח יעקב את בנימין אחי יוסף עם אחיו כי חשב "יקרה לו רעה".» 
5 בני ישראל באו כָּך לקנות חיטה, יחד עם אחרים שהגיעו גַם, כִּי רָעָב הָיָה בָּאָרֶץ כְּנַעַן.

ו יוסף היה מושל הארץ, והוא היה זה שמכר תבואה לכל עם הארץ. וכאשר הגיעו אחי יוסף, השתחוו לפניו ופניהם ארצה.
7 וירא יוסף את אחיו ויכרהם ויתחזה כזר להם ודבר אליהם קשות לאמר מאין באתם ויענו מארץ כנען לקנות אוכל» 
8 וַיְכַהֵר יוֹסֵף אֶת-אֶחָיו, וְהֵם לֹא-כַהֵרוּ אוֹהוּ.

9 יוסף זכר כָּך הוא חלם עליהם ואמר להם: "מרגלים אתם; באתם לגלות את חולשות הארץ".» 
10 ענו לו: "לא אדוני, עבדיך באו לקנות אוכל.".
יא כולנו בני איש אחד, אנשים ישרים אנחנו, עבדיך אינם מרגלים.« 
12 אמר להם: "לא, כי באתם לתור את נקודות התורפה בארץ".» 
13 וַיַּעֲנַו וַיַּעֲנַעוּ וְהִנֵּה הַקָּטוֹר עַתָּה אֲחָרִים בְּנֵי אִישׁ אֶחָד בְּאֶרֶץ כְּנַעַן וְהִנֵּה הַקָּטוֹר עַל־אָבִינוּ וְהַאֲחָד אֲנָם׃» 
14 ויאמר אליהם יוסף: "כאשר אמרתי לכם, מרגלים אתם".
15 בזאת תנסה, חי פרעה, לא תצא מכאן עד שיבוא אחיך הקטן.
16 שלחו אחד מכם לקחת את אחיכם, ואתם תישארו אסירים. דבריכם יהיו כָּך בדיקות, ונראה אם האמת עמכם, אם לאו, חי פרעה, מרגלים אתם.« 
17 והוא חיבר אותם יחד ב כֵּלֵא במשך שלושה ימים.

18 ביום השלישי אמר להם יוסף: "עשו זאת וחיו: ירא אני את אלהים!"
19 אם אנשים ישרים אתם, יישאר אחד מכם, אחיכם, אסור בכלאכם; ואתם לכו וקחו עמכם מעט תבואה. לְהַרְגִיעַ הרעב של משפחותיכם.
20 והביאו לי את אחיכם הקטן ויהיו דבריכם אמת ולא תמותו ויעשו כן.

21 ויאמרו איש אל רעהו: "אנו נענשים על אחינו. ראינו את צער נפשו בבקשתו מאיתנו ולא שמענו אליו; לכן באה עלינו הצרה הזאת".» 
22 ויען ראובן אליהם: "הלא אמרתי לכם, 'אל תחטאו לילד'? ולא שמעתם, ועתה דמו נדרש מכם".» 
23 לא ידעו כי יוסף מבין, כי דרך מתורגמן דיברו אליו.
24 והוא הלך מהם ובכה. בהיותו הַבָּא וַיַּשְׁב אֵלֶיהם וַיְדַבֵּר אֵלֶיהם וַיִּקַּח מִתְּכֶם שְׁמְעוֹן וַיְעַסְרֹהוּ לִפְנֵי עֵינֵיהֶם.

25 וַיְצַו יוֹסֵף לְמַלֵּא אֲנִיותָם בְּדָרָה וְהַשִּׁיב כֶּסֶף אֶת־אִישׁ בְּשִׁקוֹ וְהַיִּתְּנוּ לָהֶם אֲנִיות לְהַמָּה וַיַּעֲשֶׂה לָהֶם׃.
26 לאחר שהעמיסו את החיטה על חמוריהם, הם יצאו לדרך.
27 במקום שבו לינו את הלילה, פתח אחד מהם את שקתו לתת מספוא לחמורו, וראה את כספו אשר בפתח השק.
28 ויאמר לאחיו נתנו את כספי הנה הוא בארקי ויאבד לבם וירעדו ויאמרו איש אל רעהו מה עשה לנו אלוהים» 

29 וישובו אל יעקב אביהם ארץ כנען ויספרו לו את כל אשר קרה להם לאמר:
30 "האיש אשר אדון הארץ דיבר אלינו בחריפות וחשב אותנו כמרגלים אחר הארץ.".
31 אמרנו לו: אנשים ישרים אנחנו, לא מרגלים אנחנו.
32 שנים עשר אחים אנחנו, בני אב אחד; האחד איננו, והצעיר עתה עם אבינו בארץ כנען.
33 ויאמר אלינו האיש אשר אדון הארץ בזאת אדע כי אנשים ישרים אתם הניחו אחד מאחיכם עמי ולקחו׃ משהו שירגיע את העניינים השאירו את משפחותיכם רעבות ולכו מכאן;
34 והביאו לי את אחיכם הצעיר. אני אדע כָּך שאתם לא מרגלים, אלא אנשים ישרים. אז אחזיר לכם את אחיכם ותוכלו לסחור בארץ.« 

35 וַיַּרְקוּ אֶת-חֲבָרֵיהֶם וְהִתְהִירוּ כָּל-אִישׁ בִּיקוֹ וְהֵם וַיַּרְאוּ אֶת-חֲבָרֵי כֻּבָרֵיהֶם וַיִּפְחַדוּ׃.

36 ויאמר להם יעקב אביהם: "השארתם אותי עררי! יוסף איננו, שמעון איננו, ואתם תיקחו את בנימין! כל זה יפול עליי".» 
37 ויאמר ראובן אל אביו: "אתה תהרוג את שני בני אם לא אחזיר לך את בנימין; תן אותו בידי, ואני אחזיר אותו אליך".» 
38 ויאמר, לא ירד בני עמכם, כי מת אחיו, והוא לבדו נותר. אם יקרה לו דבר בדרך אשר אתם עומדים לצאת, תורידו את שערותי האפורות ביגון אל ממלכת המתים.» 

פרק 43

1 הרעב הכביד מאוד על המדינה.
2 כאשר סיימו לאכול את התבואה אשר הביאו ממצרים, אמר להם אביהם: "שובו וקנו לנו עוד אוכל".» 
3 ויען אותו יהודה: "האיש הזה נתן לנו את ההצהרה החגיגית הזו: לא תראה את פני אלא אם כן אחיך יהיה עמך.".
4 אם תיתן לאחינו לבוא איתנו, נרד ונקנה לך אוכל.
5 אך אם לא תתנו לו לבוא, לא נרד; כי האיש הזה אמר לנו לא תראו את פני אלא אם כן אחיכם יהיה עמכם.« 
ו ויאמר ישראל למה גרמת לי צער זה לאמר לאיש הזה כי עוד יש לך אח» 
7 אמרו: "האיש הזה שאל אותנו שאלות רבות עלינו ועל משפחתנו ואמר: 'האם אביכם עדיין חי? האם יש לכם אַחֵר אחי? ואנחנו ענינו לפי השאלות האלה. האם היינו יכולים לדעת כי יאמר: הורידו את אחיכם?« 
ח ויאמר יהודה אל ישראל אביו שלח את הילד עמי ונקום ונלך לדרכנו ונחיה ולא נמות אנחנו ואתה וטפנו׃.
9 אני אחראי לו; עליך לדרשו ממני בחזרה. אם לא אחזירו אליך ואעמידו לפניך, אהיה אשם בעבירה כלפיך לנצח.
10 כי אם לא היינו כֹּל כָּך אם היינו מתעכבים, היינו חוזרים עכשיו פעמיים.« 

יא ויאמר אלהם ישראל אביהם: "וכן, כיון שכן, עשו זאת: קחו בכליכם מטוב הארץ והביאו לאיש הזה מתנה: מעט משחה ומעט דבש, אגרטל ולדן, פיסטוקים ושקדים.".
12 קחו בידכם את הכסף המשוכפל, והחזירו את הכסף אשר היה מונח בפתח שקכם, אולי בטעות.
13 קח את אחיך, קום ושוב אל האיש הזה.
יד יְחִיל אֱלֹהִים שְׁדֵי יִתְרַחֵם אֲשֶׁר לִפְנֵי הָאִישׁ הַזֶּה וַיַּשְׁב אֶת־אֶחָד הַהֶחָד וְאֶת־בִּנְיָמָן אֶת־אֲחִיכֶם וְאֶת־בִּנְיָמָן וְאִם־אֲשֶׁר שָׁלֹלָה מִבָּנַיִם יִהְיֶה׃« 

15 וַיִּקְחוּ הָאֲנָשִׁים אֶת הַמְּתָנָה וַיִּקְחוּ בְּיָדָם כְּכָל כָּל כָּל כָּנֵימָן וַיַּקְמוּ וַיַּרְדוּ מִצְרַיִם וַיַּעֲמֹדוּ לִפְנֵי יוֹסֵף׃.

16 וירא יוסף את בנימין עמהם ויאמר אל פקידו הביא את האנשים האלה הביתה והרג קורבנות ומכין ארוחה, כי האנשים האלה יאכלו איתי בצהריים.« 
17 וַיַּעַשׁ הָאִישׁ הַזֶּה כַּאֲשֶׁר צִוָּה יוֹסֵף וַיּוֹבִיא אֶת־הָעָם הַלֵּחַ שֶׁל־יוֹסֵף׃.
18 ויובלו אותם אל בית יוסף, ויפחדו האנשים ואמרו: "בגלל הכסף אשר הבאנו בשקינו אתמול הם מחזירים אותנו לתקוף אותנו, לתקוף אותנו ולקחת אותנו ואת חמורינו לעבדים".» 
19 וַיִּגְשְׁבוּ אֶל־נַשְׂאֵר־בֵּית־יוֹסֵף וַיִּדְבְּרוּ לָעָם־פֶּתַח־הַבָּתַת׃,
20 ויאמר: "סלח לי אדוני, כבר ירדנו פעם אחת לקנות אוכל.".
21 בנסיעה חזרה, כִּי הָגָאנוּ אֶל-הַמָּקוֹם שֶׁנֶּלֶן שֶׁמָּה נִפְתַח אֶת-שַׁקְלֵינוּ, וְהִנֵּה כֶּסֶף אִישׁ אֶל-פֶּתַח אַרְקוֹ--כֶסְפֵּנוּ לִשְׁקָלוֹ--נַשְׁבִּינוּ עִמָּנוּ;
22 ובאותו הזמן הבאנו כסף אחר לקנות אוכל. איננו יודעים מי שם את כספנו בשקינו.« 
23 הוא אמר להם: "זה שָׁלוֹם "היה עמך! אַל תִּירָא. אלהיך אלהי אביך הוא אשר נתן לך אוצר בכיסיך. כספך נמסר לי." וַיָּבִיא אֵלֵיהֶם אֶת שִׁמְעוֹן.
24 האיש הזה הביא אותם בית יוסף, נתן להם מים ורחצו את רגליהם, וגם לחמוריהם נתן מספוא.
25 הם הכינו את מתנתם וחיכו לבואו של יוסף בצהריים, כי נאמר להם שיאכלו בביתו.

26 ויבוא יוסף אל ביתו, ויביאו לו הביתה את המתנה אשר בידם, וישתחוו לפניו ארצה.
27 הוא שאל אותם לשלומם, ואמר: "האם אביכם הזקן, אשר דיברתם עליו, שלומו? האם הוא עדיין חי?"» 
28 ויענו: "שלום עבדך אבינו, עודנו חי", וישתחוו וישתחוו.
29 יוסף וַיֵּרֵא אֶת־בִּנְיָמִין אֶחִיו בֶּן־אֱמוֹ וַיֹּאמֶר הַזֶּה אֶחִיךָ הַקָּטוֹן שֶׁסִּפַּרְתִּי לִי וַיֹּאמֶר יְחַנְךָ אֱלֹהִים בְּנִי׃» 
30 וַיּוֹסֵף בְּחיפזון גָּדוֹל כִּי חָמַר לִבּוֹ אֶל־אֶחָיו מקום לבכות; הוא נכנס לחדרו ושם בכה.
31 לאחר שרחץ את פניו, יצא, התאמץ להתאפק ואמר: "הגישו את האוכל."» 

לב הגישוהו בנפרד, ואחיו בנפרד, וגם המצרים אשר אכלו עמו: כי אין המצרים רשאים לאכול עם העברים: תועבה היא למצרים.
33 אחיו של יוסף וַיֵּשְׁבוּ לְפָנָיו הַבְּכוֹר כְּבְּרֹדָתוֹ וְהַקָּטוֹן כְּגִילוֹ וַיַּרְצוּ אִישׁ בְּרֵעָיו בַּתְפַלְאָה׃.
34 וַיְבִיא לָהֶם מִנָּהָם מִפְּנֵיוָיו וַיְגַדֶּה מִכָּל מְנָתָם כָּל כָּל־כֹל מְנָתָם כָּל־כֹל מִשְׁתָּפִים עִמּוֹ בְּשִׂמְחָה׃.

פרק 44

1 יוסף ציווה על פקיד ביתו לאמור: "מלא את שקי האנשים האלה באוכל ככל שיוכלו לשאת, ואת כספו של איש שים בפתח שקו.".
2 וגם את כוסי, כוס הכסף, תשים בפתח שק הבן הצעיר ואת כסף תבואתו. עשה הפקיד כאשר צוה אותו יוסף.

3 בבוקר, מיד עם אור, נשלחו האנשים בחזרה עם חמוריהם.
ד הם יצאו מן העיר, ועדיין לא הרחיקו, ויוסף אמר לפקידו: "קום רדוף את האנשים האלה, וכאשר תתפוס אותם, אמר להם: 'מדוע גמלת רעה תחת טובה'?"
5 זה לא נכון? הגביע במה שותה אדוני, ובמה הוא משתמש לעתידות? זה דבר רע עשית.« 
6 הסוכן, כשהצטרף אליהם, אמר להם את אותם הדברים.
7 ויאמרו: "מדוע אדוני מדבר כך? חלילה לעבדיך יעשו זאת!"
ח הנה הבאנו לך כסף מארץ כנען אשר מצאנו בפי שקינו איך גנבנו כסף או זהב מבית אדוניך
9 תן לאחד מעבדיך אשר נמצא עליו הגביע למות, ואנחנו נהיה עבדים לאדוני.« 
10 זה שֶׁלָהֶם אמר: "ובכן, יהי כדבריך! מי שאיתו הגביע תהיה עבדי; ואתה תהיה חופשי.« 
11 וַיַּרְדוּ מִיָּד אֶת־הַיַּרְצָה וְאִישׁ אֶת־הַיַּרְצָה.
12 וַיַּחֲפֹר הַסַּכָּר אֶת־הַבָּקוֹר וַיַּסְתַּכֵּל הַגּוֹל בִּיְנַמְנִימָן.

13 קרעו את בגדיהם, איש איש את חמורו העמיס שוב וישובו העיר.
14 יהודה ואחיו באו לבית יוסף, אשר עודנו שם, וישתחוו לפניו ארצה.
15 אמר להם יוסף: "מה עשיתם? הלא ידעתם שאיש כמוני יוכל לנחש?"» 
טז ויען יהודה: "מה נאמר לאדוני? איך נדבר? איך נצנן? מצא אלהים את עוון עבדיך. עבדים אנחנו לאדוני, אנחנו וגם מי שנמצא הגביע אצלו."» 
יז ויאמר יוסף חלילה לי מלעשות זאת האיש אשר נמצא הגביע בו יהיה לי עבד ואתה עלה בשלום אל אביך» 

18 אז ניגש יהודה אל יוסף, אוֹתוֹ וַיֹּאמֶר: "אֲנָא אֲדֹנִי, יְדַבֵּר דָּבָר בְּאוֹזְנֵי אֲדֹנִי, וְאַל-תֵּר אֶפְשֶׁךָ בַּעֲבָדֶךָ, כִּי כְּפַרְעֹה אַתָּה".
19 וַיַּשְׁאַל אֲדֹנִי אֶת-עַבְדָיו לֵאמֹר הַיֵּשׁ לָכֶם אָב אוֹ אֶחָךְ?.
20 וַיַּעֲנַנוּ אֶת־אֲדֹנִי: יֵשׁ לָנוּ אָב זָקֵן וָאֶחָד קָטָן, בֶּן־זִקְנָתוֹ; לָבֶּלֶד הַזֶּה הָיָה אַחַ שֶׁמֵת, וְהוּא נוֹתֵר יַחִיד מִאֲשֶׁר אֵלֶּה־אֵם, וְאָבִיו אוֹהֵב אוֹתוֹ.
21 וְאָמַרְתָּ לְעַבְדֶיךָ הוֹרְדוּ אֵלַי וָאֶרְאֶה אוֹתוֹ׃.
22 ענינו לאדוני: הילד לא יוכל לעזוב את אביו; אם יעזוב אותו, אביו ימות.
23 וְאָמַרְתָּ לְעַבְדֶיךָ, "אִם לֹא יָרַד אֶתְכֶם אֶחִי הַקָּטוֹן, לֹא תִרְאוּ שׁוּף פָּנִי".
24 וַיַּעֲלַנוּ אֶל־עַבְדֶךָ אָבִי וַיַּגִּידְנוּ אֶת־דְבָרִים אֲדֹנִי׃.
25 וכאשר אבינו אמר, "שובו ותקנו לנו אוכל",
26 ענינו: "לא נוכל לרדת, ואם אחינו הקטן עמנו, נרד, כי לא נוכל לראות את פני האיש הזה, אלא אם כן אחינו הקטן עמנו".
27 ויאמר אלינו עבדך אבינו ידעתם כי שני בנים ילדה לי אשתי.
28 אחד הלך ממני, ואמרתי, בטח טרפו אותו, כי לא ראיתיו עוד עד עכשיו.
29 אם תיקחו את זה ממני שוב וקורה לו משהו רע, תורידו את שערותיי האפורות ביגון אל ממלכת המתים.
30 ועתה, כשאשוב אל-עבדך אבי, בלי הילד עמנו, אשר נפשו קשורה בנפשו.,
31 כְּרֵי יְרָאָה כִּי הַיֶּלֶד אֵינוֹ וְיָמוּת וְעַבְדֶיךָ יַרְדוּ אֶת שֶׁעַר אֲבִיב עַבְדֶךָ אֲבִינוּ בְּיַגֵּב קַבָּר׃.
32 כי ענה עבדך למען הילד על ידי לקיחתו אל אבי; הוא אמר: אם לא אחזירו אליך, אהיה אשם לפני אבי לנצח.
33 לכן, אני מתחנן בפניכם, אפשרו זאת לִי, עבדך, אני נשאר תחת הילד כעבד לאדוני, ואתן לילד לעלות עם אחיו.
34 איך אוכל לחזור אל אבי אם הילד לא איתי? לא, איני רוצה לראות את הצער שיכריע את אבי!« 

פרק 45

1 ולא יכל יוסף להתאפק מול כל הנוכחים ויצעק "צאו כולם!" ולא נשאר איש עמו כאשר גילה את נפשו לאחיו.
2 וַיַּרְאֶה אֶת־קוֹל וַיַּבְכֶּה, שְׁמַעוּ מִצְרַיִם, וְשְׁמַע בֵּית פַּרְעֹה.

ג ויאמר יוסף אל אחיו אני יוסף העוד אבי חי ולא יכלו אחיו לענותו כי נבהלו מלפניו.
ד ויאמר יוסף אל אחיו בואו אלי ויבאו ויאמר אני יוסף אחיכם אשר מכרתם להיות מובל במצרים.
5 ועתה אל תתעצבו ואל תכעסו על עצמכם על אשר מכרתם לי להיות מונע כאן; זה בשביל להציל אותך החיים אשר אלוהים שלח אותי לפניך.
ו זה שנתיים רעב בארץ הזאת, ועוד חמש שנים לא יהיה חרישה ולא קציר.
7 אלוהים שלחני לפניכם להחזיק לכם שארית בארץ ולשמר אתכם לישועה גדולה.
8 ועתה לא אתם שלחתם אותי הנה, כי אם אלוהים; הוא נתן אותי לאב לפרעה, לאדון על כל ביתו ולמושל על כל ארץ מצרים.
9 מהרו אל אבי ואמרת לו כה אמר בנך יוסף שמני אלהים לאדון על כל מצרים רדה אלי לפני תום.
10 וְתִשְׁבֶּה בָּאָרֶץ גֶשֶׁן וְהָיֶה קָרוֹב אֵלַי אַתָּה וּבְנֶיךָ וּבְנֵי בְנֶיךָ וּצְאֶתְךָ וּבְקָרְךָ וּכָל אֲשֶׁר לָךְ׃.
יא שם אאכיל אותך כי עוד חמש שנים רעב יהיו ולא תסבול אתה וביתך וכל אשר לך.
12 הנה עיניכם רואות ועיני אחי בנימין כי פי הוא המדבר אליכם.
13 ספרו לאבי את כל כבודי במצרים ואת כל מה שראיתם, והורידו את אבי הנה במהרה.« 

14 כָּך וַיַּשְׁלֹךְ עַל־צַוָּר בְּנִימְנִימְן אָחִיו וַיַּבְכֶּה, וַיַּבְכֶּה בִּנְיָמִין עַל־צַוָּרוֹ.
15 הוא גם נישק את כל אחיו ובכה מחבקים אותם ; אז דברו איתו אחיו.

טז וַיַּשְׂמֹעַ בְּבֵית פַּרְעֹה אֲשֶׁר בָּאוּ אֶחָי יוֹסֵף וְהַיָּשׁוּב הַמָּשָׁמָה בְּעֵינֵי פַּרְעֹה וְעֵינֵי עַבְדָיו׃.
יז ויאמר פרעה אל יוסף אמר לאחיך כך עשו טענו את בהמותיכם ולכו ארץ כנען
18 וְקַחְתָּ אֶת-אָבִיכֶם וְאֶת-מִשְׁפָּחֹתֵיכֶם וְשׁוּבוּ אֵלַי וְאַתְנָה לָכֶם אֶת-טוֹב אֶרֶץ מִצְרַיִם וְאַכְלוּ אֶת-שְׁבֵּחַ הָאָרֶץ.
19 אתה רשאי לומר להם: "כך עשו: קחו מארץ מצרים עגלות לבניכם ולנשיכם, הביאו את אביכם ובאו".
20 אל תתנו לעיניכם להתעכב בצער על החפצים שתצטרך לעזוב, כי הטוב ביותר אשר לכל ארץ מצרים יש להציע עומד לרשותך.« 

21 וַיַּעֲשֶׂה כֵּן בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיָּתֵן לָהֶם יוֹסֵף עָגְלוֹת כְּפִוָּת פַּרְעֹה וְאֲכָל לְהַמָּה׃.
22 וַיַּתֵּן לָכָלָם חֲלִיפָה בְּגָדִים, וְלַבִּנְיָמָן נָתַן שְׁלַש מֵאוֹת שֶׁל כֶּסֶף וְחֲמֵשׁ חֲלִיפָה בְּגָדִים.
23 וישלח לאביו עשרה אתונות עמוסות בטוב תבואת מצרים, ועשר אתונות עמוסות חיטה, לחם ואספקה, לאביו למסע.
24 וַיַּשְׁלַח אֶת־אֶחָיו וַיֵּלְכוּ וַיֹּאמֶר לָהֶם אַל־תִּרְבוּ בַּדֶּרֶךְ» 

25 וַיַּעֲלוּ מִמִּצְרַיִם וַיָּבֹאוּ אֶל־אֶרֶץ כְּנַעַן אֶל־יעקֵב אֲבִיהֶם׃.
26 וַיֹּאמְרוּ לוֹ יוֹסֵף עוֹדֶין חַי וְהוּא מוֹשֵׁל בְּכָל־אֶרֶץ מִצְרַיִם וְלִבּוֹ נִקְרַח כִּי לֹא הַאֲמִין לָהֶם׃.
27 וַיַּגְדוּ לוֹ אֶת כָּל הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶר יוֹסֵף וַיַּרְא אֶת הַקַּרְגּוֹת אֲשֶׁר שָׁלַח יוֹסֵף לְהַסְעָלוֹ וַתַּחֲיֶה רוּחַ יַעֲקֹב אֲבִיהֶם׃,
28 וַיֹּאמֶר יִשְׂרָאֵל די! יוֹסֵף בְּנִי חַי! אֵלֶךְ וְרָאֲתֹו טֶרֶם אֱמֹת׃» 

פרק 46

1 וַיֵּצא יִשְׂרָאֵל וְכָל אֲשֶׁר לוֹ. וַיָּבֹא בָּאֵר שֶׁבַע וַיַּעֲלֹהֵי יִצְחָק אָבִיו׃.
2 וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים אֶל-יִשְׂרָאֵל בְּחֻזָּה הַלַּיְלָה וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב יַעֲקֹב וַיַּעֲנֶה יִשְׂרָאֵל הִנֵּה אָנְכִי׃» 
ג וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֱלֹהִים גִּבֹּר אֱלֹהִים אֱלֹהִים אָבִיךָ אַל-תִּירָא מִרְדֶּרְמִים כִּי שָׁם אֶשְׁמֶךָ לְגוֹי גָּדוֹל׃.
4 אני ארד עמך מצרימה, ואני אעלה אותך שוב; ויוסף יסמך את ידו על עיניך.« 

ה וַיָּקָם יַעֲקֹב וַיֵּצֵא מִבְּאֵר שֶׁבַע וַיַּעֲבוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת־יַעֲקֹב אֲבִיהֶם וְאֶת־נַשְׁמֵיהֶם וְאֶת־בָּנֵיהֶם עַל־הַמֶּגֶל אֲשֶׁר שָׁלַח פַּרְעֹה לְהַסְעָתוֹ׃.
ו וְגַם אֶת-צֹאנָם וְאֶת-נַחֲבָתָם אֲשֶׁר קָבְרוּ בָּאָרֶץ כְּנַעַן וַיֵּלֶךְ יַעֲקֹב וְכָל-בַּמִּשְׂפָתוֹ מִצְרַיִם׃.
7 וַיַּקֵּשׁ עָלָיו מִצְרַיִם אֶת־בָּנָיו אֶת־בְּנָתָיו אֶת־בְּנָתָיו אֶת־כָּל־בְּנָתָיו׃.

ח אלה שמות בני ישראל הבאים מצרים יעקב ובניו בכור יעקב ראובן
ט בני ראובן חנוך ופלוס וחצרון וחרמי.
י בני שמעון ימואל וימין ואהוד ויכין וצהר ושאול בן הכנענית
11 בני לוי גרשון קת ומררי.
12 בני יהודה: חר ואונן ושלה ופרץ וזרח, וחר ואונן מתו בארץ כנען. בני פרץ: חצרון וחמול.
13 בני יששכר: תולע ופועה ואיוב ושמרון.
יד בני זבולון שרד ואילון ויהל
15 אלה הבנים אשר ילדה לאה ליעקב בפדן ארם ואת דינה בתו כל בניו ובנותיו שלושים ושלושה.

16 בני גד: ספיון, חגי, סוני, אסבון, הרי, ארודי וארלי. —
יז בני אשר ימנה וישוע וישוי ובריעה ושרה אחותם ובני בריעה עבר ומלכיאל
יח אלה בני זלפה אשר נתן לבן ללאה בתו ותלד אותם ליעקב בְּסַך הַכֹּל שישה עשר אנשים.

19 בני רחל אשת יעקב יוסף ובנימן.
20 הוא נולד ליוסף בארץ מצרים, חוטים אשר ילדה לו אסנת בת פוטיפר כהן און, לָדַעַת מנשה ואפרים.
21 בני בנימין: בלה, בוחור, אסבל, גרא, נעמן, אכי, רוס, מופים, אופים וערד. —
22 אלה בני רחל אשר ילדו ליעקב, כולם ארבע עשרה נפשות.

23 בן דן, חוסים.
24 בני נפתלי יסיאל גוני יזרע וסלם.
25 אלה בני בלעם אשר נתן לבן לרחל בתו ותלד אותם ליעקב שבע נפשות.

26 כל הבאים עם יעקב מצרים, צאצאיו, מלבד נָשִׁים מִבְנֵי יַעֲקֹב, הָיוּ שִׁישִׁים וְשֶׁשָּׁה כָּל־כָל־הָיוּ.
27 בני יוסף אשר נולדו לו במצרים היו שנים. – סך כל בני משפחת יעקב אשר באו למצרים היה שבעים.

28 יעקב שלח את יהודה לפניו אל יוסף להתכונן לקראת בואו לגשן. כאשר יעקב ומשפחתו נכנסו לגשן,
כט וַיֹּסֶף רָתֹם אֶת־מַכְבָּתוֹ וַיַּעֲלֶךְ בָּהּ לִלֵּךְ גֶשֶׁן לְקַרְאֶת־אֶת־יִשְׂרָאֵל־אָבִיו וַיֵּרָא אֵלָיו וַיַּשְׁלֹחַ עַל־צַוָּרוֹ וַיָּבֹךְ עַל־צַוָּרוֹ יְמָרִים מְרֻכָּבוֹ׃.
30 אמר ישראל אל יוסף: "עתה אוכל למות, כי ראיתי את פניך, ואתה עוד חי!"» 

31 ויאמר יוסף אל אחיו ואל משפחת אביו: "אלכה ואומר לפרעה: 'אחי ומשפחת אבי אשר בארץ כנען באו אלי'.
32 האנשים האלה רועים, כי בעלי עדרים הם; את צאנם ואת בקרם ואת כל אשר להם הביאו.
33 וְכַיִּקְרָא אֲתָר פַּרְעֹה וַיֹּאמֶר מַה עֲשֶׂכֶם׃
34 תענה: אנחנו, עבדיך, בעלי צאן היינו מנעורינו ועד עכשיו, כאשר היו אבותינו. כָּךְ תִּשְׁבוּ בָּאָרֶץ גֶשֶׁן כִּי כָּל רֹעֶה תּוֹעֲבֹת הוּא לְמִצְרַיִם.« 

פרק 47

א וילך יוסף ויאמר לפרעה לאמור אבי ואחי באו מארץ כנען עם צאנם ובקרם וכל אשר להם והנה הם בארץ גשן» 
2 וַיִּקַּח חֲמִשָּׁה מֵאֶחָיו וַיַּעֲמֹדָם לִפְרֶעֹה׃;
3 ויאמר אלהם פרעה מה מלאכתכם ויאמרו לפרעה רעים אנחנו עבדיך כ היו אבותינו.« 
ד ויאמרו אל פרעה: "באנו לגור בארץ כי אין עוד מרעה לצאן עבדיך כי כבד הרעב בארץ כנען ועתה הרשה לעבדיך לשבת בארץ גשן".» 
ה ויאמר פרעה אל יוסף אביך ואחיך באו אליך ארץ מצרים לפניך יושב אביך ואחיך בחלקה הטובה בארץ.
6 ישארו בארץ גסן, ואם תמצא ביניהם אנשים רבי כוח, שינם פקידים על צאני.« 

ז ויבא יוסף את יעקב אביו ויציגו לפני פרעה ויעקב ברך את פרעה;
ח וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל־יעקֹב כַּמָּה יָמִים בְשָׁנוֹת חַיֶּיךָ׃» 
ט ויען יעקב את פרעה: "ימי שני מגלי מאה ושלשים שנה, מעטים ורעים היו ימי שני חיי, ולא הגיעו לימי שני חיי אבותי במגלי".» 
10 יעקב בירך שׁוּב ויצא מלפני פרעה.

יא וַיֹּשֶׁב יוֹסֵף אֶת-אָבִיו וְאֶחָיו וַיְתַּח לָהֶם נַחֲלָה בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם בְּטוֹב הָאָרֶץ בְּשָׁבַל רַעְמְסֵס כַּאֲשֶׁר צִוָּה פַּרְעֹה׃;
12 וַיֹּאֲכַל יוֹסֵף לֶחֶם לְאָבִיו וְלָאחִיו וְלַכָּל-בֵּת-אָבִיו כְּמִסְפָּר הַבָּנִים׃.

13 לא היה עוד לחם בכל הארץ כי גדול הרעב מאוד וארץ מצרים וארץ כנען היו מותשות מהרעב.
יד ויאסף יוסף את כל הכסף אשר נמצא בארץ מצרים ובארץ כנען תמורת התבואה אשר נקנתה ויביא את הכסף הזה בית פרעה.

15 וַיָּבֹא כָּסֶף בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם וּבְאֶרֶץ כְּנַעַן וַיָּבֹאוּ כָּל־מִצְרַיִם אֶל־יוֹסֵף לֵאמֹר: "תָּנָה לָנוּ לֶחֶם, מַדָּע נָמוּת לִפְנֶיךָ, כִּי־יֹבֹא כָּל־הַמִּצְרָיִם." אנחנו נגמר הכסף.« 
טז ויאמר יוסף הביאו את צאנכם ואתן לכם לחם תמורת צאנכם כי אתה נגמר הכסף.« 
יז וַיָּבִיאוּ אֶל־יוֹסֵף אֶת־מְקָנָם וַיּוֹסֵף נָתַן לָהֶם לֶחֶם בְּתִפְרֵי הַסּוּסִים, הַצָּאִים, הַבָּקָר וְהַחֲמוֹרִים וַיַּסְפַּק לָהֶם׃ כָּך לחם בשנה ההיא, תמורת כל עדריהם.

18 ויהי ותכלית השנה ההיא, ויבאו אל יוסף בשנה שלאחר מכן, ואמרו לו: "לא נסתיר מאדוני כי אזל הכסף ואבדו עדרי המקנה". ניתנו לאדוני; דבר לא נותר לפני אדוני אלא גופותינו ואדמותינו.
19 למה נאבד אנחנו ואדמתנו לעיניך? קנה אותנו ואת אדמתנו בלחם, ואנחנו ואדמתנו נהיה עבדים לפרעה; ותן לנו זרע לזרוע, ונחיה ולא נמות, ואדמתנו לא תהיה שממה.« 
20 יוסף רכש כָּך את כל אדמות מצרים לפרעה כי המצרים מכרו איש שדהו כי הרעב חזק עליהם ותהי הארץ לרכוש פרעה.
21 הוא הוביל את העם דרך הערים, מקצה גבול מצרים ועד קצהו.
22 רק אדמות הכהנים לא נקנו על ידו כי קבלו הכהנים מאת פרעה חלק קבוע וחיו על הכנסתם אשר נתן להם פרעה על כן לא מכרו את אדמותיהם.
23 ויאמר יוסף אל העם היום קניתי אתכם ואת אדמתכם לפרעה הנה זרע לכם זרעו את הארץ.
24 בעת הקציר תתנו חמישית לפרעה, ואת ארבעת החלקים האחרים לזרוע את שדותיכם ולאכיל את עצמכם ואת אשר בבתיכם ולאכיל את בניכם.« 
25 ויאמרו, "אנחנו חבים לך את נפשנו! מי ייתן ונמצא חן בעיני אדוני, ונהיה עבדים לפרעה".» 
26 ויוסף עשה על כך חוק אשר קיים עד היום הזה, ובהתאם לפרעה חמישית מתבואת ארץ מצרים, רק אדמת הכהנים אינה לו.

27 וַיֵּשֶׁב יִשְׂרָאֵל בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם בְּגֶשֶׁן וַיַּחֲרוּ שָׁם וַיִּפְרוּ וַיְרַבוּ מְאֹד׃.

כח וַיְחִי יַעֲקֹב שֶׁבַע שָׁנָה בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם וְהָיוּ יְמֵי יַעֲקֹב שְׁנֵי חַיּוֹ שֶׁבַע וְאַרְבָּעִים שָׁנָה.
29 ויהי כלות ימי ישראל ויקרא לבנו יוסף ויאמר אליו אם מצאתי חן בעיניך שים ידך תחת ירכי ועשה לי חסד ואמת ואל תקברני במצרים.
30 וכאשר אשכב עם אבותי, הוצאתני ממצרים וקברתני בקברותיהם. ויען יוסף: אעשה כדבריך.» 
31 וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב הַשְׁבַּע לִי וַיִּשְׁבַּע לוֹ יוֹסֵף וַיַּכְחֹה יִשְׂרָאֵל עַל מִרְאֶגְשָׁת הַמִּטָּה׃.

פרק 48

1 אחרי הדברים האלה נאמר ליוסף לאמור: "אביך חולה." הוא לקח עמו את שני בניו, את מנשה ואת אפרים.
2 נאמר ליעקב: "הנה בנך יוסף בא אליך".» 

ישראל אסף את כוחותיו וישב על משכבו.
ג ויאמר יעקב אל יוסף: "נראה אלי אלהי שדי בלוז בארץ כנען ויברכני".,
4 לאמר: אפרתי אתכם וארביית אתכם, ואעמיד אתכם לקהל עמים; אתן את הארץ הזאת לזרעכם אחריכם לרשת עד עולם.
ה ועתה שני הבנים אשר ילדו לך בארץ מצרים לפני בואי אליך מצרים יהיו לי אפרים ומנשה יהיו לי כראובן ושמעון.
ו וְהַבָּנִים אֲשֶׁר-הוֹלֵדְתָּ אַחֲרֵיהֶם, יִקְרָאוּ עַל-שֵׁם-אֶחָם, כְּחֶלְפָם בְּנָחָתָם.
ז ואני כשאשובי מפדן ותמות רחל בדרך אתי בארץ כנען רחוק מאפרת ואקברה שם בדרך אפרתה אשר בית לחם.« 

8 כָּך וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת-בְּנֵי יוֹסֵף וַיֹּאמֶר מִי-אֵלֶּה?» 
9 ויען יוסף לאביו: "בני הם אשר נתן לי אלוהים כאן". יִשְׂרָאֵל הוא אמר: "קרבו אותם אליי בבקשה, ואוכל לברכם".» 
10 כי כהו עיני ישראל מימים ולא יכלו עוד טוֹב ראה. ויקרבם יוסף אליו, ויישקם ישראל, אוחזם בזרועותיו.
יא וַיֹּאמֶר יִשְׂרָאֵל אֶל־יוֹסֵף לֹא־צִיפָה אֶת־פָּנֶיךָ עוֹד, וְעַתָּה הָאֱלֹהִים רָאֲנִי.» 
12 ויקח אותם יוסף מבין ברכי אביו וישתחווה לפניו ארצה,
13 וַיִּקַּח יוֹסֵף אֶת־שְׁנֵיהֶם, אֶפְרַיִם מִמִּינוֹ מִשְׂמֹא לִיִשְׂרָאֵל, וַיַּגִּישֵׁם.
יד וַיַּשְׁט יִשְׂרָאֵל אֶת־יְדוֹ הַיְמִינָה וַיַּשְׁמֵּנָה עַל־רֹאשׁ אֶפְרַיִם הַקָּטֵר וַיְשָׁמֵּשׁ׃ הוא הצטלם ידו השמאלית על ראש מנשה; כך הניח את ידיו במכוון, כי מנשה היה הבכור.
15 ויברך את יוסף לאמר: "יהי האלהים אשר הלכו אבותי לפניו, אברהם ויצחק, והאלהים אשר זין אותי מיום הולדתי ועד היום הזה.",
טז יברך המלאך אשר הציל אותי מכל רע את הילדים האלה וייקראו שמי ובשמות אבותיי אברהם ויצחק וירבו בארץ« 

יז וירא יוסף כי שם אביו את יד ימינו על ראש אפרים וירע בו וַיַּחֲזֵק ביד אביו להסירה מראש אפרים וישימה על ראש מנשה;
יח ויאמר יוסף אל אביו לא כן אבי כי זה הבכור שים יד ימין על ראשו» 
19 אך אביו סירב ואמר: "אני ה- אני יודע, בני, אני ה- גם הוא יהיה לעם, גם הוא יהיה גדול; אבל אחיו הקטן יהיה גדול ממנו, וזרעו יהיו להרבה גויים.« 
20 הוא בירך אותם כָּך ביום ההוא וַיֹּאמֶר בְּדֶּרֶךְ יְבָרֵךְ יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר יְשִׁמְךָ אֱלֹהִים כְּאֶפְרַיִם וּכְמַנְשֶׁה וַיַּעֲמִיד אֶת-אֶפְרַיִם קֹדֶם מַנְשֶׁה׃.

21 ויאמר ישראל אל יוסף הנה אנכי עתיד למות ואלוהים יהיה עמכם והשיב אתכם אל ארץ אבותיכם.
22 אני נותן לך את החלק אשר לקחתי מאת האמורי בחרבי ובקשתי, יותר מאשר לאחיך.« 

פרק 49

1 יעקב קרא לבניו ואמר להם: "התאספו ואספר לכם מה יהיה לכם באחרית הימים".

2 התאספו ושמעו בני יעקב, שמעו אל ישראל אביכם.

3 ראובן, אתה בכורתי, כוחי וביכורי כוחי, גדול בכבוד וגדול בעוצמה.,
4 רַתָּתָ כַּמָּיִם, לֹא תִּהְיֶה גָּדוֹל, כִּי עָלִיתָ עַל-מִשְׁכַּת אָבִיךָ, וְטַמְאתִי בַּעֲלִיתָהָ.

5 שמעון ולוי אחים הם; חרבותיהם כלי חמס.
ו אל תבוא נפשי במועצתם אל תבוא נפשי בקהלתם כי באפו טבחו אנשים ובחמתם קצצו פרים.
7 ארור אפו כי חמס היה וחמתם כי אכזר היה אחלקם ביעקב ואפיצם בישראל.

8 אתה יהודה, אחיך יהללו אותך; ידך תהיה על צואר אויביך; בני אביך ישתחוו לפניך.
9 יהודה כבן אריה צעיר, מן-טרף עלית בני, כרע, רבץ כאריה, כלביאה, מי יקירנו?
10 לא יסור שבט מיהודה ומטה מושל מבין רגליו עד בוא שילה לו ישתחוו עמים.
11 יקשור את חמורו לגפן, את עיר חמורו לענף, יכבס בגדו ביין, ואת גלימתו בדם ענבים.
12 עיניו אדומות מיין, ושיניו לבנות מחלב.

13 זבולון יושב על שפת הים, על חוף ספינות נוחתות, צדו צמוד לצידון.

יד יששכר חמור גמור הוא, שוכב במרעתו.
15 ראה כי טוב המנוחה ונעימה הארץ ויכופף את כתפו תחת משא הפך לאיש עבד למס.

טז דן שופט את עמו, כאחד משבטי ישראל.
17 דן נחש בדרך, צפעון על פני הדרך, נשך עקבי סוס וייפול רוכב אחור.

18 אני מקווה לעזרתך, יהוה!

19 GAD, כנופיות חמושות לוחצות עליו, והוא, בתורו, לוחץ אותן על עקביו.

20 ד'אסר לָבוֹא הלחם הטעים, הוא מספק את מאכלי המלכים העדינים.

21 נפתלי איילה חופשית, דברי חן ידבר.

22 יוסף ענף פורה, ענף פורה על גדות מעיין; ענפיו מטפסים על החומה.
23 קשתים מתגרים בו, הם יורים עליו חצים ותוקפים אותו.
24 וְקַשְׁתּוֹ תִּתְעַזֵּק, זְרוֹעָיו וְיָדָיו תִּזְמִירוּ, בְּיַד גִּבֹּר יַעֲקֹב, מִמְּהוּ רֹעֶה וְצוּר יִשְׂרָאֵל.
25 יְהִי אֱלֹהֵי אָבִיךָ יִעֲזֹרְךָ, וְהַשְׁדָּה יְבָרְכֶךָ. לבוא אליך ברכות השמים ממעל, ברכות תהום למטה, ברכות השדיים והרחם!
26 עלו ברכות אביך על ברכות הרים עתיקים, יופי גבעות עולם; ינוחו על ראש יוסף, על מצחי נשיא באחיו.

27 בנימין זאב קורע הוא, בבוקר טורף טרף, ובערב חולק שלל.

28 אלה היו כל-האנשים אשר-יצרו שנים-עשר שבטי ישראל, זאת אשר-דבר אלהם אביהם ויברכם, איש איש כברכתו.

29 וַיְצַו אֵלֶיהם אֹמֵר: "הִנֵּאסְפַת אֶל־עַמִּי; קְבְרוּנִי עִם־אָבוֹתַי בַמַּעֲרָה אֲשֶׁר בַּשְׂדֶה שֶׁל־עֶפְרוֹן הַחִתִּי",
ל במערה בשדה המכפלה, מול ממרא, בארץ כנען: היא המערה אשר קנה אברהם מאת עפרון החתי, יחד עם השדה, כדי שיהיה לו קבר משלו.
31 כאן נקברו אברהם ושרה אשתו, כאן נקברו יצחק ורבקה אשתו, וכאן קברתי את לאה.« 
32 את השדה ואת המערה אשר בו נקנו מאת בני חת.

33 וַיַּכְלַת יַעֲקֹב לֹא פֹּה אֶת-בָנָיו וַיַּשְׁכֶּב אֶל-מֶטֶה וַיַּגֵּאֲשֶׁר אֶל-אָבוֹתָיו׃.

פרק 50

1 וַיְשַׁפָּח יוֹסֵף עַל פְּנֵי אָבִיו, בַּכָּה עָלָיו וַיְשַׁקְהוּ׃.
2 אז ציווה על הרופאים שבשירותו לחנוט את אביו, ו רופאים חנט את ישראל.
3 וַיַּעֲבוּ עָלָיו אַרְבֵּעִים יוֹם כִּי זֶה יָמִים הַחֲנָטָה וַיַּתְבַּלוּ עָלָיו מִצְרַיִם שִׁבְעִים יוֹם׃.

4 וימלאו ימי אבלו ויאמר יוסף אל אנשי בית פרעה ויאמר אלהם אם מצאתי חן בעיניכם הודיעו נא לפרעה׃
ה וַיַּשְׁבִּעֵנִי אָבִי לֵאמֹר הִנֵּה אָנֹכִי מוֹת וְקַבְרֵנִי בַּקְבָר אֲשֶׁר חִצְרַתִּי לִי בָּאֶרֶץ כְּנַעַן וְחָפַצְתִּי לַעֲלֹה שָׁם לְקַבֵּר אֶת-אָבִי וְאֵשׁוּב׃« 
6 ויען פרעה: "עלה וקבר את אביך כאשר השביעך".» 

ז ויוסף עלה לקבור את אביו ועמו הלכו כל עבדי פרעה וזקני ביתו וכל זקני ארץ מצרים.,
ח כל בית יוסף אחיו ובית אביו רק את ילדיהם, את צאנם ואת בקריהם השאירו בארץ גסן.
9 הוא עדיין עלה עם יוסף מרכבות ופרשים, כך שהתהלוכה הייתה גדולה מאוד.
10 ויבואו אל-גורן אטד אשר בעבר הירדן ויתאבלו קינה גדולה ועמוקה ויוסף אבל על אביו שבעה ימים.
יא ויראו יושבי הארץ הכנענים את האבל הזה בגורן אטד ויאמרו אבל גדול זה במצרים על כן נקרא שם המקום ההוא אשר בעבר הירדן לאבל מצרים.

12 הבנים יעקב וַיַּעֲשֶׂה לוֹ כַּאֲשֶׁר צִוָּהָם.
13 וַיִּשְׂאוּ אֹתוֹ בָּנָיו אֶרֶץ כְּנַעַן וַיִּקְבְּרוּ אֹתוֹ בַמַּעֲרַת שָׁדֶּה מַכְפֶּלָה אֲשֶׁר קָנַח אַבְרָהָם מֵעֶפְרוֹן הַחִתִּי עִם הַשָּׁדֶּה לְהַקְבֵּר לוֹ עַל־נֶגְשָׁא׃.

14 ויוסף שב למצרים אחרי קבר אביו, יחד עם אחיו וכל העלו עמו לקבור את אביו.

15 וכאשר ראו אחי יוסף כי מת אביהם, אמרו: "מה אם יוסף ישנא אותנו וישלם לנו על כל הרע שעשינו לו?"» 
16 וַיַּשְׁלַחוּ אֶל־יוֹסֵף לֵאמֹר: "אָבִיךָ צִוָּה לִפְנֵי מוֹתוֹ:
יז וְתֹאמַר אֶל־יוֹסֵף סַלֵּחַ לְפַעַל־אֶחֶךָ וְלַחֲטָאָם כִּי־עָווּ אֶלֶךָ עָווּ עַתָּה נָא סַלֵּחַ לְפַעַל־עַבְדֵי אֱלֹהֵי־אָבִיךָ וַיַּבְכֶה יוֹסֵף בְּשְׁמֹעַ אֶת־הַדְּבָרִים הַאֲשֶׁר׃.
18 וַיָּבֹא אֶחָיו וַיַּכְחֻווּ לוֹ וַיֹּאמְרוּ לְעַבְדֶיךָ אַחַי׃» 
19 אמר להם יוסף: "אל תפחדו, כי אני תחת אלוהים?"
20 חפצתם להרע לי, אך אלוהים חפץ לעשות טוב בכל זאת, להגשים את אשר נעשה כעת, להציל נפשות רבים.
21 אל תפחדו, אני אדאג לכם ולבניכם." והוא ניחם אותם, מדבר אל ליבם.

22 ויישב יוסף במצרים הוא ובית אביו ויחי מאה ועשר שנים.
23 ויוסף ראה את בני אפרים לדור שלישי, בני מכיר בן מנשה נולדו. גַם על ברכיו של יוסף.

24 ויאמר יוסף אל אחיו: "אני עומד למות, אבל פקד אתכם אלוהים, והעלה אתכם מן הארץ הזאת אל הארץ אשר נשבע לה". לתת לאברהם, ליצחק וליעקב.« 
25 ויוסף השביע את בני ישראל לאמר: "אֱלֹהִים יְבָקֵד אֶתְכֶם וְתֵּלוּ מִכָּאן"» 

26 ויוסף מת בגיל מאה ועשר שנים, נחנטו אותו והניחו אותו בארון במצרים.