רות

פרק 1

א בימי השופטים היה רעב בארץ. איש מ בית לחם הלך האיש מיהודה, עם אשתו ושני בניו, לגור בשדות מואב.
2 שם האיש הזה אלימלך ושם אשתו נעמי ושם שני בניו מחלון וחליון; הם היו האפרתים, מ בית לחם מיהודה. הלכו שדות מואב וישבו שם.

ג וַיָּמֵת אֱלִימֶלֶךְ בַּעַל נַעֲמִי, וְנָשָׁרָה הִיא בַּדָּה עִם שְׁנֵי בָּנֶיהָ.,
4 ולקחו נשים מואביות, אחת בשם ערפה והשנייה בשם רותוהם נשארו שם כעשר שנים.
5 גם מַהַלוֹן וְחֶלְג'וֹן מתו, והאישה נשארה. פְּרָטִי של שני בניה ובעלה.

6 ותקום היא וכלותיה ותצא משדות מואב כי שמעה בשדות מואב כי פקד יהוה את עמו ונתן להם לחם.
7 היא יצאה כָּך מהמקום שבו היה לה מְבוּסָס, עם שתי כלותיו ויצאו לשוב לארץ יהודה.

ח וַתֹּאמֶר נָעֲמִי לְשְׁתֵי כָּלָתֶיהָ שׁוּבוּ אֶת־כָּל־אֶת־בֵּית־אִמָּהּ וַיַּעֲשֶׂה יְהוָה עָלֵיכֶם חֶסֶד כַּאֲשֶׁר עָשִׂיתֶם עִם־הַמָּתִים וּעָלִי׃
9 יְשִׁיתֵן יְהוָה לְכָל אֶחָד מִכֶּם בְּבֵית אֵשׁ! ותִשְׁקֵה אוֹתָם וַיַּרְגִּיעוּ אֶת־קוֹל וַיַּבְכוּ.,
10 וַיֹּאמְרוּ לוֹ לֹא נִשְׁבֶּה עִמָּךָ אֶל־עַמֶּךָ׃» 
יא וַתֹּאמֶר נָעֲמִי: "שׁוּבוּ בְּנַתִּי, לָמָּה תבואו עָלַי? הַעֲדֵי בָּנִים יֵשׁ לִי בְּטַחֲמִי, אֲשֶׁר יְהֻיְכֶם לְעֲלֵיכֶם"
12 שובו בנותיי, לכו כי זקנה אני מלהינשא שנית, וגם אם אגיד יש לי תקווה, גם אם אינשא הלילה ואלד בנים.,
13 האם תחכי עד שיגדלו לכך? האם תמנעי מנישואין חדשים בגלל זה? לא, בנותיי. מרה לי מאוד בגללכן, כי נחתה עליי יד ה'.« 
14 והרימו את קולם, בכו שוב. אז נישקה אורפה את אמה החורגת, אך רות נקשר אליה.

15 נואמי אמר ל רות "גיסתך חזרה אל עמה ואל אלוהיה; לכי עם גיסתך."» 
16 רות הוא ענה: "אל תפגע בי לעזוב אותך ולשוב ממך. כאשר תלך, אלך, ובאשר תשב, אשב; עמך הוא עמי, ואלוהיך אלוהי."
17 במקום שתמות, אמות ואקבר. יעשה לי ה' גם ככה, אם רק המוות יפריד ביני וביניך.« 
18 לראות את זה רות היה נחוש ללוות אותו, נואמי הפסיק את מאמציו.

19 שניהם המשיכו עד שהגיעו בית לחםכשהם נכנסו בית לחםכל העיר הייתה בסערה בגללם, ו נָשִׁים הם היו אומרים, "זאת נעמי?" 
20 ותאמר להם אל תקראו לי נעמי קראו לי מרה כי מילאני שדי מר.
21 בידי מלאות הלכתי, וה' השיבני ריקם. ולמה תקראני נעמי, אחרי שה' העיד בי, וה' נגע בי?« 

22 ותשב נעמי וכלתה עמה רות האישה המואבית אשר באה משדות מואב. הם הגיעו אל בית לחם בתחילת קציר השעורה.

פרק 2

1 לנעמי היה קרוב משפחה מצד בעלה; זה היה איש רב עוצמה ועשיר, ממשפחת אלימלך, ושמו היה בוז.

2 רותותאמר האישה המואבית אל נעמי חפצתי ללכת השדה ללקט שבלים אחרי אשר מצאת חן בעיניו ואמרה לכי בתי 

3 רות הלכה ובאה ללקט בשדה מאחורי הקוצרים; ויהי מה שהגיעה לחלקת האדמה אשר השתייך לבועז, אשר היה ממשפחת אלימלך.
ד וְהִנֵּה בֹעַז בָּא מִן־אֶל־עַ ... בית לחםוַיֹּאמֶר אֶל־הַקֹּצְרִים יְהוָה עִמָּכֶם וַיַּעֲנוּ יְבָרְכֶם יְהוָה! 
ה ויאמר בועז אל עבדו, הממונה על הקוצרים: "למי הנערה הזאת?"» 
6 ענה העבד הממונה על הקוצרים: "היא אישה מואבית אשר חזרה עם נעמי משדות מואב.".
7 היא אָנוּ אָמַר: אֶלְקֹט וְאֶלְקֹב שְׁבָלִים בֵּין הַעֲמוֹרִים, מִאַחֲרֵי הַקֹּצְרִים. וּמִן הַבֹּקֶר הַזֶּה עַד הַעֲשֶׂה עֲלָהּ, וְהַמִּשְׁחָתָה הַזֶּה בַּבַּיִת קְצָרָה.« 

8 ויאמר בועז אל רות שמעי בתי אל-תלכי ללקט בשדה אחר אל-תצאי מכאן ושבי פה עם-שפחותיי.
9 הבט אל השדה אשר יקצר, ולך אחריהם. הלא צויתי את העבדים לבלתי נגע בך? וכאשר תצמא, לך אל הכדים ושתה ממה ששאו העבדים.« 
10 ותפל על פניה ותשתחווה ארצה ותאמר לו למה מצאתי חן בעיניך ושתדע עלי כזרה» 
יא ויען אותו בועז: "ספר לי את כל אשר עשית לחמותך אחרי מות אישך, ואת אשר עזבת את אביך ואת אמך ואת ארץ מולדתך, ובאת אל עם אשר לא ידעת מִנֵּשׁ׃.
יב יְשַׁלֵּם יְהוָה עַל־מַעֲשֶׂה וְהָיָה גְּמֹלֶךָ מֵאֵת יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר בָּאתָ לחסות תחת כנפיו׃« 
13 ותאמר למי ייתן ואמצא חן בעיניך אדני כי נחמתני ודיברת אל עבדך טוב כי איני כאחד מעבדיך׃» 

14 בשעת הארוחה, אמר בועז ל רות:  »"בואי, תאכלי קצת לחם וטבל את החתיכה שלך בחומץ." היא התיישבה ליד הקוצרים; בוז הוא נתן לה דגן צלוי, היא אכלה ותשבעה, ואת השאר שמרה;
15 ותקום ללקט, ובועז צוה את עבדיו לאמור: "תלקט בין האלומות, ואל תביישו אותה."
16 ואפילו תירה בה כמה קלחי תירס אלומות, אשר תעזוב על הקרקע, כדי שהיא תוכל לאסוף אותם, ולא תגער בה.« 

17 ותלקוט בשדה עד הערב ותדש את אשר ליקטה והיה שם כאיפה שעורה.
18 ותלקח אותו עמה ותשוב העיר, וחמותה ראתה את אשר ליקטה, וגם את אשר נשאר לה מארוחה לקחה ותחלק אותו.
19 ותאמר לו חמותו: "איה ליקטה היום, ואיפה עבדת? אשרי מי שדאג לך!" רות היא הודיעה לחמותה היכן עבדה, ואמרה: "האיש שעבדתי אצלו היום שמו בועז".» 
20 ותאמר נעמי לכלתה ברוך ה' כי לא חדל לרחם על חיים ועל מתים שׁוּב "האיש הזה הוא קרוב משפחה שלנו ואחד מאלה שיש להם זכות גאולה עלינו."» 
21 רותותאמר האישה המואבית: "גם הוא אמר לי, 'הישארי עם עבדיי עד שיסיימו את כל הקציר שלי'". 
22 ותאמר נעמי אל רותאָמְרָה כָּלָתוֹ: "טוֹב בַּתִּי כִּי צָאת עִם שְׁפַתְתּוֹ, פְּנֵי שֶׁלָּא תִּעֲשֶׂה עָלָתְךָ בַּשָּׂדֶה אַחֵר". 

23 ותישב עם שפחות בועז ללקט עד כלות קציר השעורים וקציר החיטים ותישב עם חמותה.

פרק 3

1 נעמי חמותה אמרה לה: "בתי, אמצא לך מקום מנוחה שתהיה שמחה בו.".
2 ועתה בועז אשר היית עם שפחותיו הלוא קרובנו הוא הנה הוא יזור הלילה את השעורה אשר בגורן.
3 רחץ את עצמך, משח את עצמך, לבש את הכי יפה לבש בגדיך ורד אל הגורן ואל תראה אותו עד שיכל לאכול ולשתות.
4 וְהִשְׁמַע אֶת־הַמָּקוֹם שֶׁהוּא שָׁכַב, וְכֹלָה וְהָסִירָה אֶת־הַשְּׁמָעָה מֵעַל־מַרְגָּלָיו וְשָׁכַב; הוּא יֹגִיד לְךָ מַה־תַּעֲשׂוֹת׃« 
5 היא ענתה: "כל אשר תאמר לי אעשה".» 

6 ותרד אל הגורן ותעשה כל אשר ציוותה עליה חמותה.
ז וַיֹּאכַל וַיַּשְׁתָּ וַיְשָׁב לִבוֹ וַיֵּלֶךְ וַיִּשְׁכַּב עַל־עֲרֵי הַעֲמָרִים; כָּך רות התקרב בעדינות, חשף את רגליו ושכב.
8 באישון הלילה נבהל האיש; הוא התכופף והנה אישה שוכבת למרגלותיו.
9 הוא אמר, "מי אתה?" היא ענתה, "אני רותעבדך; פרש את קצה מעילך על עבדך, כי לך זכות הגאולה. 
10 ויאמר ברוך אתה ליהוה בתי! עלתה אהבתך האחרונה על אהבתך הראשונה, כי לא חיפשת נערים, עניים ועשירים.
יא ועתה בתי, אל תיראי; כל אשר תשאלי אעשה לך; כי כל עם בית לחם יודעת שאת אישה צדיקה.
12 עתה. נכון שיש לי זכות גאולה, אך יש אחר קרוב ממני.
13 הָלַנְתָּ כָּאן, וְמַחַר אִם חָפֵץ פָּדְשֶׁךָ, טוֹב יְפָדֵךָ, וְאִם לֹא חָפֵץ פָּדְשֶׁךָ, אֲנִי אֲגֹדֵךָ. חַי יְהוָה, שָׁכֵּב עַד הַבֹּקֶר.« 

14 ותשכב למרגלותיו עד הבוקר ותקום לפני שזיהה איש איש את איש ואמר בועז אל ידע איש כי באה האישה הזאת אל הגורן» 
15 וַיֹּסֵף וַיֹּאמֶר לָנוּ אֶת־הַכְּתִימָה אֲשֶׁר עָלֶיךָ וְהַחֲזִיקָהּ וַיַּמְדֹּד שִׁשָּׁה סְעָרִים וַיַּעֲשֶׂה עָלֶיהָ וַיָּשָׁב הָעִיר׃.

16 רות וַיַּשְׁבָּה אֶל־חֲמֶתָהּ וַתֹּאמֶר לָהּ נָעֲמִי מַה־עָשִׂיתָ בִּתִּי רות היא סיפרה לו את כל מה שהאיש הזה עשה עבורה:
יז היא הוסיפה: "שש סדות שעורה נתן לי לאמור לי: 'לא תשוב ריקם אל חמותך'".» 
18 ו נואמי אמר: "תישאר כָּאן, בתי, עד שתדעי איך יסתיים הדבר; כי לא ינוח האיש הזה עד שיכלה את הדבר הזה היום.« 

פרק 4

1 בעז עלה אל-שער העיר וישב, והנה איש הגאולה אשר-דבר בועז בא, ויאמר אליו שב פה פלוני ויעצר האיש וישב.
2 אז בוז וַיִּקַּח עֲשֶׂרָה אֲנָשִׁים מִן זְקֵנֵי הָעִיר וַיֹּאמֶר שָׁבוּ פָּנָן וַיֵּשְׁבוּ.
3 אמר לבעל זכות הגאולה: "חלק השדה אשר השתייך לאחינו אלימלך, נמכר על ידי נעמי, אשר חזרה משדות מואב.
ד ואמר אני רוצה להודיע לך ולומר לך קנה את זה לעיני היושבים פה ולפני זקני עמי אם תרצה לגאול את זה, גאל את זה ואם לא תרצה, הגיד לי וידעתי כי אין לפניך איש לגאול אני, אני בא "אחריך," ענה, "אגאל זאת."» 
ה ויאמר בועז ביום אשר תקנו את השדה מאת נעמי, תקנו אותה גם בעת ההיא מאת רות האישה המואבית, אשת הנפטר, כדי להנציח את שם הנפטר בירושתו. 
6 ענה בעל זכות הגאולה: "לא אוכל לגאול את זה לעצמי, שמא אובד את שלי." שֶׁלוֹ ירושה. מימש את זכותי לגאולה, כי איני יכול לגאולה.« 

7 זה היה פעם מִנְהָג בישראל, במקרה של רכישה או החלפה, כדי לאמת כל עסקה, אשר האיש הוא הוריד את נעלו ונתנה לאיש השני; זה שימש כעדות בישראל.
8 ויאמר בעל הגאולה אל בועז קנה לך ויחלץ את סנדלו.
ט ויאמר בועז אל הזקנים ואל כל העם עדים אתם היום כי קניתי מאת נעמי את כל אשר לאלימלך ואת כל אשר לכליון ולמחלון,
10 ושרכשתי באותו הזמן לאישה רות המואבייה אשת מחלון להחיות את שם המת בנחלתו, למען לא ייכרת שם המת מקרב אחיו ומשער מקומו. אתם עדים לכך היום. 
יא ויאמרו כל העם אשר בשער והזקנים:» אנחנו נמצאים במצב הזה עדים. יְשִׁים יְהוָה אֶת־אֲשֶׁה בֹאֶת־בֵּיתֶךָ כְּרַחֵל וְכֹלֵה אֲשֶׁר בָּנוֹת יַחְדָּה אֶת־בֵּית יִשְׂרָאֵל. הֲוָה עָזֹק בְּאַפְרָתָה וְהִתְהִיר בָּעֲדָתָךְ. בית לחם !
יב יהי ביתך כבית פרץ אשר ילדה תמר ליהודה בזרע אשר יתן לך יהוה מן הנערה הזאת« 

13 בועז לקח רותוַתִּהְיֶה לוֹ אִשָּׁה וַיָּבֹא אֵלֶיהָ וַיְבֹא אֵלֶיהָ יִתֵּן לָהּ יְהוָה. רות להרות, ותלד בן.
14 נָשִׁים וַיֹּאמְרוּ אֶל־נַעֲמִי בָּרוּךְ יְהוָה אֲשֶׁר לֹא־הִשְׁתִּירְךָ גּוֹאֵל הַיּוֹם הַזֶּה יְהוּדָה שְׁמוֹ בְּיִשְׂרָאֵל
15 הוא ישיב את נפשך ויקימך בזקנתך כי כלתך האוהבת אותך ילדה אותו, היא אשר טובה לך משבעה בנים.« 
16 ותקח נעמי את הילד, תשכיבהו על שיקה ותניקהו.
17 ותקרא לו השכנות שם לאמר "בן נולד לנעמי" ותקרא לו עובד הוא אבי ישי אבי דוד.

יח אלה צאצאיו של פֶּרֶס פֶּרֶס ילד את חֶשְׁרוֹן;
יט וַיַּעֲשָׂרוֹן הוֹלִיד אֶת־אַרָם; אֶרָם הוֹלִיד אֶת־עַמִּינדָב;
20 עמינדב הוליד את נחסון; נחסון הוליד את סלמון;
כא וַיּוֹלֵד שַׁלְמוֹן אֶת־בֹעַז; בֹעַז אֶת־עוֹבֵד;
כב ועבד הוליד את ישי; ישי הוליד את דוד.«