שופטים

פרק 1

1 לאחר מותו של יהושע, וַיֵּעַלוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת-ה' לֵאמֹר מִי מִי מֵנוּ יַעֲלֶה רִאשְׁנָה אֶל-הַכְּנַעֲנִי לִהְיַחֵם בָּהֶם» 
2 ויען יהוה: "יהודה תעלה, הנה נתתי את הארץ בידם".» 
ג ויאמר יהודה אל שמעון אחיו עלה עמי אל הארץ אשר נתן לי הגורל ונלחמה בכנעני וגם אני אלכה עמך אל הארץ אשר נתן לך הגורל וילך שמעון עמו.

4 וַיַּעֲלָה יְהוּדָה וַיַּתֵּן יְהוָה אֶת־הַכְּנַעֲנִי וְאֶת־הַפְּרִיזִי בידם וַיַּכְרוּ עֲצַת־אַלְפִים־אִישׁ בְּבֶּצֶק׃.
5 וַיַּפְאֲשֶׁר אֶת-אַדוֹנִי בַּבֶּצֶק, הִתְקַפְּעוּ אֹתוֹ וְהִגְדוּ אֶת-הַכְּנַעֲנִי וְאֶת-הַפְּרִיזִי.
6 אדוני בשק ברח, אך הם רדפו אחריו, תפסו אותו וכרתו את אגודליו ואת בהונות רגליו.
ז ויאמר אדוני בשך: שבעים מלכים, אשר אגודליהם ורגליהם כרותים, נאספו הפירורים "תחת שולחני; את אשר עשיתי, אלוהים ישלם לי." לקחו אותו לירושלים, והוא מת שם.

8 בני יהודה תקפו את ירושלים, כבשו אותה, הכו אותה לפי חרב והציתו את העיר באש.

9 וַיָּרְדוּ בְנֵי יְהוּדָה לְהִלָּחֵם בְּכְנַעֲנִים הַיּוֹשְׁבִים בַּהֲרָר, בַּנֶּגֶב ובשְׁפֶלָה.
10 יהודה יצא אל הכנעני אשר בחברון, אשר נקראה בעבר קרית ארבע, והביס את ששי, את אחימן ואת תולמי.
11 משם יצא נגד יושבי דביר, אשר נקראה בעבר קרית ספר.
12 כלב אמר: "למי שיכה את קרית ספר וילכד אותה אתן את בתי עקשה לאישה".» 
13 אותניאל בן קנז אחיו הצעיר של כלב ירש אותה וכלב נתן לו את בתו עגשה לאישה.
יד ותבוא אל בית אותניאל ותפצור בו לבקש מאביו שדה ותרד מעל חמורה ויאמר לה כלב מה קרה» 
15 ותאמר לו: "עשה לי טובה כי השבת אותי בארץ יבשה תן לי מעינות מים." וכלב נתן לה את המעינות העליונות ואת המעינות התחתונות.

טז בני הקיני גיסו של משה עלו מעיר התמרים עם בני יהודה מדבר יהודה נגבה מערד ויבואו לשבת עם העם.

17 ויצא יהודה עם שמעון אחיו ויכסו את הכנענים היושבים בצפת ויחרדו את העיר לחרם ויקרא לה חרמה.
18 וירש יהודה את עזה ואת גבולותיה, את אשקלון ואת גבולותיה ואת אחרון ואת גבולותיה.
19 היה יהוה עם יהודה ו יְהוּדָה הוא כבש את ההר, אך לא יכל לגרש את יושבי המישור, כי מרכבות ברזל היו להם.
20 ויתנו את חברון לכלב כאשר אמר משה והוא גרש את שלושת בני עינק.

21 לא גירשו בני בנימן את היבוסי היושבים בירושלים והיבוסי ישב בירושלים עם בני בנימן עד היום הזה.

22 וגם בית יוסף עלה על בית אל, ויהוה עמהם.
23 בית יוסף שלחו צוות סיור לבית אל, עיר שנקראה בעבר לוז.
24 כאשר ראו השומרים איש יוצא מן העיר, אמרו לו: "הראה לנו כיצד לחזור לעיר, ונציל אותך."» 
25 הוא הראה להם איך להיכנס לעיר, והם הכו את העיר לפי חרב, אבל את האיש ואת כל משפחתו שחררו.
26 וילך האיש הזה אל ארץ החתים ויבן עיר ויקרא שמה לוז והוא שמה עד היום הזה.

27 מנשה לא גירש תושבי בית שאן והערים התלויות בה, וגם לא אלה של תנח וערייה, ולא יושבי דור וערייה, ולא יושבי יבלם וערייה, ולא יושבי מגדו וערייה; והכנעני העזו לשבת בארץ ההיא.
28 וַיַּעֲזֹק יִשְׂרָאֵל וַיַּשְׁלֹא אֶת־הַכְּנַעֲנִי וְלֹא־גִרְשׁוּם׃.

29 לא גרש אפרים את הכנעני אשר יושב בגשר והכנעני ישב בתוך אפרים בגשר.

ל לא גרש זבולון את יושבי קטרון ואת יושבי נעלול וישב הכנעני בתוך זבולון והיו׃ הוגש למחווה.

לא אשר לא גרש את יושבי עכו ואת יושבי צידון ואת אהלב ואת אחזיב ואת חלקי ואת אפק ואת רחב;
32 וַיִּשָּׁבוּ בְנֵי-אֵשֶׁר בֵּין הַכְּנַעֲנִי יוֹשְׁבֵי הָאָרֶץ כִּי לֹא-גִרְשׁוּם׃.

לג נפתלי לא גירש את יושבי בית שמש ואת יושבי בית ענת, והוא נשאר בתוך הכנעני יושבי הארץ; ויושבי בית שמש ובית ענת היו הוגש למחווה לטובתו.

34 וַיְדַחְתִּי הַאֲמוֹרִים אֶת-בְּנֵי-דָן הַהֵר, וְלֹא נָתְנוּ אוֹתָם רָדָה אֶל-הַמִּשְׂכָּבָה.
לה וַיַּעֲזוּ הָאֱמֹרִים וַיַּשְׁבוּ בַּר חָרֶס וְאֵילוֹן וְשַׁלְבִים וְיָד בֵּית יוֹסֵף תַּפְלָה עָלָם וַיִּהְיוּ׃ הוגש למחווה.
36 וְנִחֲרָת הָאֱמֹרִי הִתְמַעֲלָה מֵעֲקַרְבִּים וּמִסֶלַע וְעָלָה׃.

פרק 2

1 ויעל מלאך ה' מגלגל בוכים ויאמר אני העליתי אתכם ממצרים והבאתי אתכם אל הארץ אשר נשבעתי לאבותיכם לתת לכם ואמר לא הפר את בריתי אתכם לעולם;
2 ולא תכרתו ברית עם יושבי הארץ הזאת, את מזבחותיהם תנתצו. ולא שמעתם בקולי. למה עשיתם זאת?
ג וגם אני אמרתי לא אגרש אותם מפניכם והיו לצידכם ואלוהיהם יהיו לכם למלכודת« 
4 וידבר מלאך יהוה את הדברים האלה אל כל בני ישראל, ויישא העם את קולו ויבכה.
5 וַיִּקְרָא שָׁם לְמָקוֹם בֹקִים וַיַּעֲלוּ שָׁם זְבְחוּ לַיהוָה׃.

6 יהושע וַיַּשְׁלַח אֶת-הָעָם, וַיֵּלְכוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אִישׁ לְנַחֲלָתָו לִרְשׁוּ אֶת-הָאָרֶץ.
7 וַיַּעֲבַד הָעָם אֶת־ה' כָּל־יְמֵי־הַיּוֹם יהושע, ולאורך כל חייהם של הזקנים ששרדו יהושע ו אשר ראו את כל המעשים הגדולים אשר עשה יהוה לישראל.
8 יהושע, בן נון עבד יהוה, מת בגיל מאה ועשר שנים.
9 וַיִּקְבֹר בַּנֶּחַל שֶׁנָּחַל בַּתַּמְנַת חֶרֶס בְּהַר אֶפְרַיִם מִצָּפוֹן לַר גַּעַשׁ.

10 גם כל הדור הזה נאסף אל אבותיו ודור אחר קם אחריהם אשר לא ידעו את יהוה ואת המעשה אשר עשה לישראל.

יא וַיַּעֲשֶׂה בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הַרְעָר בְּעֵינֵי יְהוָה וַיַּעֲבֹדוּ אֶת־הַבַּעַל׃.
12 וַיַּעֲזְבוּ אֶת־יְהוָה אֱלֹהֵי אֲבוֹתָם אֲשֶׁר הוֹצִיאֵם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם וַיֵּלְכוּ אַחֲרֵי אֱלֹהִים אַחֲרָיִים מֵאֱלֹהֵי הַגּוֹמִים אֲשֶׁר סַבִּים אֲשֶׁר סָבִיבָם וַיַּכְעִיסוּ אֶת־יְהוָה.
13 וַיַּעֲזְבוּ אֶת־יְהוָה וַיַּעֲבֹדוּ אֶת־בַּעַל וְאֶת־עַשְׁתָּר׃.

יד וַיַּחַר אֶפֶן יְהוָה בְּיִשְׂרָאֵל וַיַּנְתָּם בְּיַד בַּזְזִים וַיַּמְכָּרְם בְּיַד אוֹיְביהם מסביב וְלֹא יָכְלוּ עוֹד עָמֹד לִפְנֵי אוֹיְביהם׃.
15 בכל אשר הלכו, יד יהוה הייתה נגדם כי שֶׁלָהֶם אוי, כאשר אמר יהוה, כאשר נשבע יהוה להם, וַיָּבֹאוּ בְּצָרָה גְדוֹלָה.

16 וַיְהִיבָה קָמִית שׁוּפְטִים וַיַּצְלוּ אֶת־יָד שָׁדְפָם.
17 ולא שמעו אל שופטיהן כי זנו עם אלהים אחרים וישתחוו להם. מהרה סרו מדרך אבותיהם אשר הלכו בשמע מצות יהוה ולא עשו כן.
18 וַיַּעֲמִיד לָהֶם יְהוָה שׁוֹפְטִים וַיְהִי יְהוָה עִם הַשּׁוְפֵט וַיְשָׁעֵם מִכַּף אֹיְבֵיהֶם כָּל־יָם הַשּׁוְפֵט כִּי נַחֵם יְהוָה מִפְּנֵי צַקֵּשׁ וְעַנֵּהָם׃.
19 אֲבָל, וְעַם מוֹת הַשּׁוּפֶּט הִשְׁחִיתוּ מֵאֲבוֹתָם וַיֵּלְכוּ אַחֲרֵי אֱלֹהִים אַחֲרִים לְעַבְדָּם וַיִּשְׁתְּחוּ לְפָניהם; לֹא עָזְבוּ מִשְׁגַּעְתָּם וְעִקְשָׁם׃.

20 וַיַּחַר אֶפֶן יְהוָה בְּיִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר יֵשׁ עָבַר הַגּוֹי הַזֶּה אֶת-בְּרִיתִי אֲשֶׁר צִוִּיתִי אֲבֹתָם וְלֹא שָׁמַע בְּקוֹלִי׃,
21 לא אגרש עוד מפניהם אף גוי אשר יהושע נשאר מאחור כשהוא מת,
22 כדי לבחון את ישראל באמצעותם, לראות האם יהיו קשובים ללכת בדרך יהוה, כאשר היו קשובים אבותיהם.« 

23 וַיַּעֲזֹב יְהוָה בְּשָׁלוֹם, לֹא מַהֵר לִגְרֹשׁ אֶת הַגּוֹיִם אֲשֶׁר לֹא נָתַן בְּיַד־יָד׃ יהושע.

פרק 3

א אלה הגויים אשר השאיר יהוה בשלום לנסות בידיהם את ישראל את כל אשר לא חוו את כל מלחמות כנען,
2 וזה אך ורק להוראת דורות ישראל, כדי ללמדם המלחמהלפחות לאלה שלא הכירו אותה קודם.
3 אומות אלה היו: חמשת שרי הפלשתים, כל הכנענים והצידונים והחוים היושבים בהר לבנוןמהר בעל חרמון עד בוא חמת.
4 העמים האלה נועדו לבחון את ישראל, לראות אם יצייתו למצוות אשר ציווה יהוה לאבותיהם ביד משה.
ה וַיּוֹשְׁבוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בֵּין הַכְנַעֲנִי וְהַחִתִּי וְהַאֲמֹרִי וְהַפְּרִיזִי וְהַחִוִּי וְהִבוּסִי.;
ו ו וַיִּקְחוּ אֶת-בְּנָתָם לְנָשִׁים, וְנָתְנוּ אֶת-בְּנָתָם לִבְנֵיהֶם, וַיַּעֲבֹדוּ אֱלֹהֵיהֶם.

7 וַיַּעֲשֶׂה בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הַרְעָר בְּעֵינֵי יְהוָה וַיִּשְׁכַּחוּ אֶת-יְהוָה וַיַּעֲבֹדוּ אֶת-הַבַּעְלִים וְאֶת-אֲשֶׁרוֹת׃.
ח וַיַּחַר אֶפֶן יְהוָה בְּיִשְׂרָאֵל וַיְמַכָּרְם בְּיַד חוּשָׁן רַשְׁתָּיִם מֶלֶךְ נַהֲרֵי נָפְשָׁתָּיִם וַיַּעֲבַדוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּיַד חוּשָׁן רַשְׁתָּיִם שְׁמוֹנָה שָׁנִים׃.

9 וַיִּקְעוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל־יְהוָה, וַיְהוָה קָם לָהֶם מוֹשִיעַ, אֶת־עָתְנִיאֵל בֶּן־קְנֶז אֶחָי־כָלֵב הַקָּטוֹן.
10 וַתִּפְלַח עָלָיו רוּחַ יְהוָה וַיַּשְׁפֹּט אֶת־יְשָׂרָאֵל וַיֵּצֵא לַמִּחָמָה וַיִּתֵּן יְהוָה בְּיָדוֹ אֶת־כוּשָׁן רְשָׁתִּים מֶלֶךְ־נַרְכָּם וַתִּגְזָל יָדוֹ אֶת־כוּשָׁן רְשָׁתִּים׃.
יא וַיַּשְׁקַחַת הָאָרֶץ ארבעים שָׁנָה וַיָּמַת אוֹתוֹנִיאֵל בֶּן קֶנֶז׃.

12 וַיַּעֲשֶׂה בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הַרְעָר בְּעֵינֵי יְהוָה, וַיְחַזֵּק יְהוָה אֶת עֶגְלוֹן מֶלֶךְ מוֹאָב עַל יִשְׂרָאֵל, כִּי עָשָׂו הַרְעָר בְּעֵינֵי יְהוָה.
13 וַיְקַבֵּל עַגְלוֹן אֶת-בְּנֵי-עַמְלֵק וַיֵּצֵא וַיַּכְס אֶת-יִשְׂרָאֵל וַיִּכְבוּ אֶת-עִיר הַתַּמְלָק׃.
יד וַיִּהְיוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל עֲבָדִים שְׁמֶשְׁנָה שָׁנָה לַעֲגְלוֹן מֶלֶךְ מוֹאָב׃.

15 וַיִּקְעוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל־ה' וַיַּקִּים לָהֶם מוֹשִיעַ אֶת־אַהוּד בֶּן־גֵרָא אֶת־בִּנְיַמִּי שְׁמֹרָל וְהָיָה שָׁלַח בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִנְחָה עַגְלוֹן מֶלֶךְ־מוֹאָב׃.
טז וַיַּעֲשֶׂה לוֹ עָד חֶרֶב פִּיּוּת אֲמָה אוֹרְכָהּ וַיְחַבֵּרָהּ מִתַּחַת בְּגָדָיו עַל־מָרֶכְוָ יְמִינִי׃.
17 הוא הגיש את המתנה לעגלון מלך מואב, ועגלון היה איש שמן מאוד.
18 כאשר סיים להקריב את המתנה, שלח את האנשים שהביאו את המתנה.
19 והוא עצמו שב מן האלילים אשר הם וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ סוֹד לִגְדֹּל עָלֶיךָ וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ שְׁתָּה וַיֵּצְאוּ כָּל אֲשֶׁר הָיוּ עִמּוֹ.
20 וַיִּגַּשְׁא אֵד אֵלָיו בְּיוֹשֵׁב בְּחֶדֶר הַקִּיץ וַיֹּאמֶר לִי דְבַר מֵאֵלֹהִים אֲשֶׁר לָךְ.» אגלון קם ממקומו.
21 אז הושיט אאוד את ידו השמאלית, שלף את החרב אשר על ירכו הימני ותקע אותה בבטנו.
22 והניצב עצמו נכנס אחרי הלהב, והשומן סגר את הלהב; כי לא הוציא את החרב מבטנו, ו הלהב יצא מאחור.
23 אאוד יצא דרך גרם המדרגות החיצוני, נסגר על אגלון את דלתות החדר העליון ומשך את הבריח.
24 כשיצא, המשרתים של המלך וַיָּבֹאוּ וַיַּרְאוּ וְהִנֵּה דַּתְלָתֵי הַעֲלִינָה נְבָרְעוּ וַיֹּאמְרוּ אֲבָל מִסְתַּכָּה אֶת רַגְלָיו בַּחֲדָר הַקַּיִץ׃» 
25 וימתינו זמן רב עד אשר נבוש, וכאשר לא פתח את דלתות החדר העליון, לקחו את המפתח ופתחו, והנה אדונם שוכב מת על הרצפה.
26 בזמן שהשתהו, ברח עאוד, עבר ליד האלילים, ונמלט לשיערת.
27 וַיַּכְבֹא וַיַּתְקַע בַּחֲצוֹצָר בְּהַר אֶפְרַיִם וַיַּרְדוּ עִמּוֹ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵהַהֲרָתוֹ וַיְהִי׃ התחיל בראשם.
28 ויאמר אלהם לכו אחרי כי נתן יהוה בידכם את אויביכם את מואב וירדו אחריו ותפסו את מעברות הירדן שממול מואב ולא נתנו לאיש לעבור.
29 הם הכו את מואב באותו זמן, כעשרת אלפים איש, כולם גיבורי חיל, ולא נמלט אחד.
30 ביום ההוא נכנע מואב תחת יד ישראל ותשקט הארץ שמונים שנה.

31 אחריו בא סַמְגַר בן עַנַת, והוא הכה שש מאות איש פלשתים במדרון שור, וגם הוא היה מושיע את ישראל.

פרק 4

1 וַיַּעֲשֶׂה בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הַרְע בְּעֵינֵי יְהוָה אַחֲרֵי מוֹת עֵד׃.
2 וַיְמַרְתָּם יְהוָה בְּיַד יְבִין מֶלֶךְ כְּנַעַן אֲשֶׁר מָלַךְ בַּאֲשׁוּר וְסִיסְרָא שָׁר צְבָאוֹ וְהוּא יוֹשֵׁב בְּחָרוּשֶׁת גַּיִם׃.

ג וַיִּקְעוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל־ה' כִּי לִבִּין הָיוּ תְשַׁע מֵאָה מֶרְכָּבוֹת בָּרֶזֶל וְעֶשְׂרִים שָׁנָה הוּא עָצֵק קשות אֶת־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.

4 בימים ההם דבורה הנביאה אשת לפידות משפטה בישראל.
5 וַיֵּשֶׁב תַּחַת דָּמָר דְבוֹרָה בֵּין רָמָה וּבֵית־אַל בְּהַר־אֶפְרַיִם וַיַּעֲלוּ אֵלֶיהָ לְשִׁפּוֹטֵחַ׃.
ו ושלחה לקרוא לברק בן אבינם מקדש נפתלי ותאמר לו הלוא ציווה יהוה אלהי ישראל לך הר תבור וקח איתך עשרת אלפים איש מבני נפתלי ומבני זבולון.
7 אביא את סיסרא שר צבא יבין עם מרכבותיו וחייליו אל נחל זישון ואתנהו בידך« 
8 ויאמר אליו ברק: "אם תבוא עמי, אלך, ואם לא תבוא עמי, לא אלך".» 
9 היא ענתה: "כן אלך איתך, אך במסע שאתה עומד לצאת אליו, לא יהיה לך התהילה, כי ה' יתן את סיסרא בידי אישה." ותקום דבורה ותלך עם ברק קדש.
י וַיִּקְרָא בָרָק אֶת-זְבוּלוֹן וְאֶת-נַפְתָּלִי קֶדֶס וַיֵּצְאוּ אַחֲרָיו עֲשֶׂר אֲלָפִים אִישׁ וּדְבוּרָה הַלַּלְכָה עִמּוֹ׃.

יא חבר הקיני לכד את הקיני בני חובב גיסו של משה והקים את אוהלו עד אלון הסנים, אשר על פני קדש.

12 וְהַגִּיעוּ לְסִיסְרַה כִּי הָלַךְ בַּרְק בֶּן-אַבִּינֵּם הַר-תָּבוֹר;
13 וַיָּבֵא סִיסְרָא מֵחָרַשֶּׁת הַגּוֹיִם אֶל־נָחַל זִשְׁנוֹן אֶת־כָּל־מֶרְכָּבוֹ תְשַׁע מֵאָה מֶרְכָּב בַּרְזֶל וְכָל־הָעָם אֲשֶׁר־עָמוֹ׃.
יד ותאמר דבורה אל ברק קום כי זה היום אשר נתן ה' את סיסרא בידך הלוא יצא ה' לפניך וירד ברק מהר תבור ועשרת אלפים איש אחריו.
15 וַיַּרְס יְהוָה אֶת-סִיסְרָא, אֶת-כָּל-מֶרְכָּבָיו אֶת-כָּל-צִינָיו, לפי-חֶרֶב, לפני ברק; וַיַּרְד סִיסְרָא מֵמֶרְכָּבָתו וַיָּבַרְג לָגַל.
16 ברק רדף אחר המרכבות והחיל עד חרשת הגויים וכל חיל סיסרא נפל לפי חרב ואיש לא נמלט׃.

יז וַיַּרְס סִיסְרָא הַרְגֶל אֶל־אָהֲל אִשְׁתּוֹ שֶׁל־חֶבֶר הַקִּינֵי כִּי־שָׁלוֹם הָיָה בֵּין מֶלֶךְ־אְשׁוּר וּבֵין־בֵּית שֶׁל־חֶבֶר הַקִּינֵי.
18 ויצא יהל לקראת סיסרא ויאמר לו בא אדני בא אלי אל תירא ויבא אל אוהלה ותחבא אותו תחת מכסה.
19 ויאמר לה, תשתי נא מעט מים, כי צמא אני. ותפתח את נאד החלב, תשקה לו ותכסה אותו.
20 ויאמר אליו עמוד פתח האוהל, ואם יבוא איש לשאול אותו, 'האם יש כאן איש?', תאמר, 'לא'.» 
21 ותקח יהל אשת חבר יתד ותקח את הפטיש בידה ותגש אליו בשקט ותתקוע את היתד ברקתו ותכנס באדמה כי ישן שנת ישרים ועייפות רבה וימת.
22 והנה, כְּמוֹ ברק רדף אחרי סיסרה, ויצא יהל לקראתו ויאמר: "בוא ואראה לך את האיש אשר אתה מחפש." הוא נכנס לביתה וראה את סיסרה שוכבת מתה, יתד נעוץ ברקתו.

23 ביום ההוא השפיל אלוהים את יבין מלך כנען לפני בני ישראל.
24 ותלחץ יד בני ישראל חזקה יותר ויותר על יבין מלך כנען עד אשר השמידו את יבין מלך כנען.

פרק 5

1 ביום ההוא שרו דבורה וברק בני אבינום לאמר:

2 וַיַּעֲלוּ שָׂרִים בְּיִשְׂרָאֵל, הָעָם נִתְנַפֵּד לַמִּלְחָמָה, בָּרְכוּ יְהוָה!
3 שמעו מלכים, נסיכים, האזינו. אני הוא, אני אשיר ליהוה, אשיר שירה ליהוה אלוהי ישראל.

4 יהוה, בצאתך משעיר, בבאת משדות אדום, רעדה ארץ, השמים נמסו, וענבים נמסו למים.
5 לפני יהוה רעדו הרים סיני זה לפני יהוה אלוהי ישראל.

ו בימי סַמְגַר בֶּן עַנַת, בימי יַהֵל, הָיוּ הַדְּרָכִים שׁוֹמְמִים, וְהָלַכוּ בַּשְׁבִילִים מְעֲצְלָקִים.
7 נחלה הייתה השדה בישראל עד אשר קמתי דבורה אם בישראל.

8 אלים חדשים נבחרו; לאחר מכן המלחמה היה בשערים, ולא נראה מגן ולא חנית בארבעים אלף בישראל
9 לבי נמהר אל נשיאי ישראל, אל הקרבנים מהעם: ברכו את ה'!

10 רוכבים על חמורים לבנים, יושבים על שטיחים, והולכים בדרכים, שירו!
יא יִשְׁרוּ קְשָׁתִים עַל מַקְשָׁה, צִדְקָת יְהוָה, צִדְקָת עָשָׂה בְּיִשְׂרָאֵל, וַיַּרְד עַם יְהוָה, שַׁעָרָיו.
12 ערי דבורה ערי שירה קום ברק קחו את שבירך בני אבינועם
13 עתה רדו, שארית אדירי העם, יהוה, רדו אלי בתוך הגיבורים האלה.

יד לאפרים הגיעו אלו שיש להם שורשיהם בעמלק; מאחוריך בנימין הצטרף אל-חייליך; ממכר ירדו פקודות; מזבולון מנהיגים, במטה סופר.
15 שרי יששכר עם דבורה, יששכר לצד ברק; בערבה נשלח אחריו.

על נחלי ראובן, היו החלטות לב גדולות:
טז למה שכנת בתוך מרעייך, שמעת לחליל רעיך? על נחלי ראובן, נחלות לב גדולות.

יז לא עזב גלעד את-מושבו מעבר לירדן ודן למה ישב בספינותיו אשר ישב על-שפת הים וישב בנמליו.
18 וזבולון עם מות נפשו, כנפתלי על רמותיו.

19 באו מלכים, נלחמו; אז נלחמו מלכי כנען בתנאק, על מימי מגדו; לא לקחו מטילי כסף אחד.
20 מן השמים נלחמנו בשבילנו, מִדְּרָכֵיהֶם נִחְמוּ הַכוכבים נגד סיסארה.

21 נחל ציסון שטף את גופותיהם. נחל קדם, נחל ציסון. — הו נפשי, קדימה באומץ! —
22 אז הדהדו פרסות הסוסים, במרוץ, מרוץ לוחמיהם המהיר.
23 קללו מרוז, אמר מלאך יהוה, קללו קללו את יושביה כי לא באו לעזרת יהוה לעזרת יהוה עם גיבורים.

24 ברוך בין נָשִׁים יהל, אשת חבר הקינאי; בין החיל מי שחי תחת האוהל המבורך!
25 מים ביקש, חלב נתן; בכוס הכבוד, חלב טהור הגישה.
26 ביד אחת אחזה ביתד, ובימינה את פטיש המלאכים.

היא מכה את סיסארה, היא שוברת את ראשו, היא מנפצת ודוקרת את רקתו;
27 לרגליו שוקע, נופל, שרוע; לרגליו שוקע, נופל; במקום שבו שוקע, שם שוכב חסר חיים.

28 דרך החלון, דרך הסבכה, היא מביטה, אם סיסרא, וצועקת: "למה מתעכבת מרכבתו? למה איטית תנועת מרכבותיו?"» 
29 חכמות נשותיה עונות לה, והיא חוזרת על דבריהן לעצמה:

30 "הלא מצאו את השלל? הלא חילקו אותו ביניהם? נערה אחת, שתי נערות לכל גבור; בגדי צבעים כשלל לסיסרא, בגדי צבעים כשלל; בגד צבעים אחד, שתי בגדי צבעים, לכתפי האישה".» 

31 יאבדו יהוה כל אויביך והיו אוהביו כשמש בזריחה בעוצמתו

32 הארץ הייתה בשקט במשך ארבעים שנה.

פרק 6

1 וַיַּעֲשֶׂה בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הָרַע בְּעֵינֵי יְהוָה וַיִּתֵּם יְהוָה בְּיַד מִדְיָן שֶׁבַע שָׁנִים׃.
2 יד מדין חזקה הייתה על ישראל, מפני מדין עשו להם בני ישראל את-המערות אשר בהרים, את-המערות ואת-הגבעות.
ג וַיַּזְרַע יִשְׂרָאֵל וַיַּעֲלוּ מִדְיָן וַיַּעֲמָלֵק וַיַּעֲלוּ לִקְרֵאָה׃.
4 חנו ממול’יִשְׂרָאֵל, וְהֵרְסוּ אֶת־יְבוּלַת־הָאָרֶץ עַד־עַזָּה, וְלֹא־הִשְׁאִירוּ בְּיִשְׂרָאֵל לֹא־צֹאן, לֹא־בָּקָר וְלֹא־חֲמוֹרִים.
ה כי עלו עם עדריהם ועם אוהליהם, ובאו במספר רב כנחילי ארבה, הם וגמליהם היו למספר, ובאו הארץ להחריבה.
ו וַיַּחֲלַשׁ יִשְׂרָאֵל מְאֹד מִפְּנֵי מִדְיָן וַיִּצְעַקוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל־יְהוָה׃.

7 וַיִּקְעוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל־ה' עַל־מִדְיָן,
ח וישלח יהוה נביא אל בני ישראל ויאמר אלהם כה אמר יהוה אלהי ישראל אני העליתי אתכם ממצרים ואני הוצאתי אתכם מבית עבדים.
9 הצלתי אתכם מיד מצרים ומיד כל עושקיכם וגירשתי אותם מפניכם ואתן לכם את ארצם.
10 וַיֹּאמַר לָכֶם אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם לֹא תִּירָא אֶת אֱלֹהֵי הַאֲמוֹרִי אֲשֶׁר אַתֶּם יוֹשְׁבִים בָּאָרֶץ אֲשֶׁר לֹא שָׁמַעְתֶּם בְּקוֹלִי׃« 

יא וַיָּבֹא מַלְאַךְ יְהוָה וַיֵּשֶׁב תַּחַת הָאֵלוֹן בַּאֲפָרַיָּה וַיַּבִּיא אֶל יוֹאָשׁ מִשְׁפַּחַת אֲבִיעֶזֶר וַיַּעֲבִיא גֶדְעוֹן בְּנוֹ דַּשׁ חִטָּה בַּיַּק לְהַחֲבִיאוֹ מִן הַמִּדְיָן׃.
12 וירא אליו מלאך ה' ויאמר: "ה' עמך, גיבור".» 
13 אמר אליו גדעון: "הנה אדני, אם ה' עמנו, למה היה לנו כל זה? ואיָה כל מופתיו אשר סיפרו לנו אבותינו לאמר: 'הלא ה' העלנו ממצרים?' ועתה עזבנו ה' ונתנו ביד מדין."» 
14 פנה אליו יהוה ויאמר לך בכוחך והושיע את ישראל מיד מדין. הלוא אני שלחתיך.» 
15 גדעון אמר אליו: "ה', איך אושיע את ישראל? הנה, משפחתי היא הענייה במנשה, ואני הקטן בבית אבי."» 
16 ויאמר אליו יהוה: "אהיה עמך והכית את המדיינים כאיש אחד".» 
17 גדעון אמר לו: "אם מצאתי חן בעיניך, תן לי אות שאתה הוא זה שמדבר אלי.".
18 אל תעזוב את המקום הזה עד אשר אשוב אליך והבאתי את מנחתי ואניחה לפניך ויאמר יהוה אשאר עד שובך» 

19 גדעון נכנס, הכין שעיר עזים, ועם איפה סלח אפה כיכרות מצות.; אָז, לאחר ששם את הבשר בסל ואת המיץ בכלי, הביא אותם אליו תחת עץ האלה והאלה. אוֹתוֹ מוּצָע.
20 ויאמר אליו מלאך ה' קח את הבשר ואת המצות, הנח אותם על הסלע הזה ושפך את המיץ, ויעש כן.
21 וַיַּט מַלְאַךְ ה' אֶת-חֹד הַמַּטָּה אֲשֶׁר בִּיּוֹ וַיַּג בְּבָשָׂר וּבְמַצָּה, וְהִתְעַלֶּה אֵשׁ מֵאֶלֶךְ הַסּוּר וַיִּכְרֹף אֶת-בָּשָׂר וּבְמַצָּה, וַיִּעֲלֹם מַלְאַךְ ה' מִמְּעֵינָיו.
22 גדעון ראה כי מלאך ה' הוא, ואמר גדעון אוי לך! לִי, אדוני יהוה, כי ראיתי את מלאך יהוה פנים אל פנים.« 
23 ויאמר אליו יהוה שלום עמך אל תירא לא תמות» 
24 ויבן שם גדעון מזבח לה' ויקרא לו ה' שלום» המזבח הזה עדיין קיים כיום באפרה ד'אבייסר.

25 בלילה ההוא אמר יהוה לגדעון "קח את הפר הצעיר של אביך ואת הפר השני בן שבע שנים, ואת מזבח הבעל של אביך הרס וכרת את האשרה שלצידו".
26 ובנת מזבח לה' אלהיך על ראש המצודה הזאת ואתה ה- וְהָכִינָהּ וְקַחַת אֶת־הַפָּר הַשֵּׁנִי וְעֲלָה עֲלֵי־הַאֲשֶׁר כְּתִיתָ.« 
27 גדעון לקח עשרה מעבדיו ועשה כאשר אמר לו ה', אך לא העז לעשות זאת. ה- הוא עשה זאת במהלך היום מתוך פחד מבית אביו ומבני העיר. ה- זה נעשה בלילה.
28 כַּאֲשֵׁר למחרת בבוקר התעוררו אנשי העיר ומצאו את מזבח הבעל הפוך, את האשרה שלידו כרת, ואת הפר השני הועלה כעולה על המזבח. לָאַחֲרוֹנָה בנוי.
29 וַיַּשְׁאֲלוּ אֶחָד אֶת־רֶגְעוֹן בֶּן־יוֹאָשׁ עָשָׂה׃» 
30 ויאמרו אנשי העיר אל יואש: "הוציא את בנך וימות, כי הרס את מזבח הבעל וכרת את האשרה אשר הייתה על ידו".» 
31 ויאמר יואש לכל העומדים שָׁם נגדו: "האם עליך לתמוך בבעל? או שתבוא לעזרתו? כל מי שימוך בבעל יומת לפני הבוקר. אם בעל הוא אלוהים, שיתעמת עם עצמו, והמזבח שלו נהרס!"» 
32 ביום ההוא, איש בשם גדעון ירבעל, אמר: "שיגן על עצמו בעל מפניו, כי הרס את מזבחו!"» 

33 וַיְאֲסַפוּ כָּל מִדְיָן וַעֲמָלֵק וַיַּעֲבֹרוּ הירדן, הם חנו בערבת יזרעאל.
34 ותצלח רוח יהוה על גדעון, ויתקע בשופר, והאבי-שרי נאספו אחריו.
35 וַיְשַׁלַח מְלָחִים בְּכָל מְנַשֶּׁה, וְגַם הֵם נִקְהֲלוּ אַחֲרָיו, וַיְשַׁלַּח מְלָחִים בְּאֵשׁר, בְּזְבוּלוּן, בְּנַפְתָּלִי, וַיַּעֲלוּ לִקְרָאֵהֶם.

36 גדעון אמר אל אלוהים: "אם תושיע את ישראל בידי כאשר אמרת...",
לז הנה אני אשים גיזת צמר על הגורן אם רק יכסה הגיזה טל וכל האדמה סְבִיב "הָיָה יָבֵשׁ וְאֶדְעָה כִּי תּוֹשִׁיעַ אֶת יִשְׂרָאֵל בְּיָדִי כַּאֲשֶׁר דִּבְרַתָּ."« 
38 ויהי למחרת השכם בבוקר, סחט את הגיזה, הוציא את הטל, מילא כוס מים.
39 ויאמר גדעון אל-אלוהים אל-יחר אפך בי; אדבר עוד פעם אחת. אנסה את-הגזה עוד פעם אחת; יבשה הגזה לבדה, ועל-כל-האדמה ירדו טל. סְבִיב.« 
40 וַיַּעֲשֶׂה אֱלֹהִים כֵּן בַּלָּה הַהוּא רַק הַגֶזֶה נִתָּה יָבֵשׁ וְכָל הָאָרֶץ כָּסָה טַל׃.

פרק 7

א וַיַּשְׁכִימוּ יָרָבַל הוּא גְדֵעוֹן וְכָל-הָעָם אֲשֶׁר אִתּוֹ בַּבֹּקֶר וַיֵּלְכוּ לַחֲנָה עַל-מַעֲשָׂה חָרָד. מִפְּנֵי מַחֲנָה שֶׁל גְדֵעוֹן, אֶת-הַמַּרְעָה הַמַּרְעָה.

2 ויאמר יהוה אל גדעון רב העם אשר עמך מכדי לתת את מדין בידם פן יתפאר ישראל בי לאמר ידי היא אשר הצילני.
ג לכן הַקְרָאוּ לָעָם כָּל הַמִּפְחַד וְחָרֵד יָשׁוּב וְסָלַק מֵהַר הַגִּלְבּוֹעַ. שׁוּבוּ מִן הָעָם שְׁנֵי וּשְׁנֵי אַלְף אִישׁ וְנָשָׁרוּ עֲשֶׂר אַלְף׃.

ד ויאמר יהוה אל גדעון: "העם עוד רב מדי. הורידם אל המים, ואפרידם לך שם. מי שאמר לך ללכת איתך ילך איתך, ומי שאמר לך לא ללכת איתך, לא ילך איתך".» 
5 גדעון וַיַּרְד אֶת-הָעָם אֶל-הַמָּה, וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-גִדְעוֹן: כָּל-הַלֹּקֵשׁ אֶת-הַמָּה בְּלִשְׁוָו כַּלֶּב, יְבִידֵם; כְּמוֹ כֵן כל אלה אשר יכרעו ברך לשתות.« 
6 ואלה אשר לגמו את המים בידיהם והביאו אותם אל פיהם, שלוש מאות איש מספרם; כל שאר העם כרעו לשתות.
ז ויאמר יהוה אל גדעון בשלוש מאות איש אשר ליטפו את המים אוֹשִׁיעַ אֶת־מִדְיָן בידכם וכל־שאר העם ילכו לביתם׃» 
8 שלוש מאות ולקחו אספקה מן העם ואת חצוצרותיהם, ואז שלח גדעון את כולם לדרכו השאר וְאִישׁ יִשְׂרָאֵל, אִישׁ בָּאָהֲלוֹ, וְהוּא שָׁמַר אֶת-שְׁלֹשׁ מֵאָה אִישׁ. מַחֲנַת הַמִּדְיָן הָיָה מִתַּחְתָּיו בַּמִּשְׂרָאֵל.

9 בלילה ההוא אמר יהוה אל גדעון: "קומי רד אל המחנה כי נתתיו בידך".
10 אם-יראת לתקוף אותו, רד עם פרעה עבדך;
יא תשמע במה שהם אומרים, ואז יחזקו ידיך וירדת ללא פחד וַיָּרַד עִם פַּרְעֹה עַבְדּוֹ אֶל-מוֹצְבֵי הַמַּחֲנָה.
12 - מדין ועמלק וכל אנשי המזרח היו מפוזרים על פני המישור כארבה רבים, וגמליהם היו רבים כחול אשר על שפת הים.
13 גדעון הגיע, והנה איש מספר לחבירו חלום, ויאמר חלמתי, והנה כיכר שעורים מתגלגלת אל מחנה מדין, ותבוא אל האוהל ותפגע בו, ותפל, ותהפוך אותו, והאוהל נפל.» 
14 ענה רעהו ואמר: "זו לא אלא חרב גדעון בן יואש איש ישראל; נתן אלוהים את מדין ואת כל המחנה בידו".» 

15 כְּשֶׁמְעַל גדעון אֶת-פָּרַת החלום וְאֶת-פִּתְרוֹ, וַיַּרְחֶה וַיָּשָׁב אֶל-מַחֲנֶה יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר: "קוּמוּ כִּי נָתַן יְהוָה אֶת-מַחֲנֶה מִדְיָן בְּיָדֵנוּ".» 
טז וַיְחַלֵּק אֶת-שְׁלַשׁ מֵאָה אִישׁ לִשְׁתָּרוֹת וְנָתַן לַכָּל מֵהֶם חֲצֻצְרוֹת וְכָדִים ריקים, וּלְפָדִים בַּכָּדִים.,
17 ויאמר להם: "תשמרו עלי ועשו כמעשהי. כשאגיע לקצה המחנה, תעשו כמעשהי.".
18 כי אני וכל אשר עמי תקעו בשופר וגם אתם תתקעו בשופר סביב המחנה ואמרתם ליהוה ולגדעון« 

19 גדעון ומאה האנשים אשר עמו הגיעו אל קצה המחנה בראשית המשמר האמצעי, כאשר החליפו את הזקפים, ותקעו בחצוצרות וישברו את הכדים אשר בידם.
20 וַיַּתְקְעוּ שְׁלֹשֶׁת הַפְּשָׁפִים בְּחֻצְצְרוֹת וַיַּרְצוּ אֶת־הַכְּנָדִים, וַיַּחֲזוּ אֶת־הַלֶּבְדָּם בְּשָׂמְלָם וְאֶת־הַחֲצְצְרוֹת בִּידָם יְמִינָם לְהַתְקִיעוּ בָּהֶם, וַיִּקְעוּ: חֶרֶב לַיהוָה וּלְגִדְעוֹן!» 
21 איש איש במקומו סביב המחנה; וכל המחנה החל לרוץ, לצעוק ולברוח.
22 ושלוש מאות איש תוקעים בחצוצרות, ויהי ה' והטיל את חרבותיהם על המדיינים איש על רעהו ועל כל המחנה. המחנה ברח עד בית שטה, צררה, עד גבול אבל מחולה, אשר על פני טבת.

23 וַיִּקְהֲבוּ אֲנֵי יִשְׂרָאֵל, נַפְתָּלִי וּאשֶׁר וּכָל-מְנַשֶּׁה, וַיַּרְדְּפוּ אֶת-מְדֵין.

24 גדעון שלח מלאכים בכל הרי אפרים לאמור: "רדו לקראת המדיינים ותכבשו אותם לפניהם". המעבר מים עד בית ברה, וגם הפורדים וַיִּקְהֲלוּ כָּל־אֶנְשִׁי־אֶפְרַיִם וַיַּשְׁבוּ בַּמָּיִם עַד־בֵּת־בֵּרֶה וְכָל־עַד־בֵּת־בֵּרֶן׃ מעבות יַרדֵן.
25 וַיִּלָּכוּ שְׁנֵי שְׂרֵי מִדְיָן, אֶת עוֹרֵב וְאֶת זַב, וַיַּרְגוּ אֶת עוֹרֵב בְּסַר עוֹרֵב, וַיַּרְגוּ אֶת זַב בְּגַב זַב, וַיַּרְדוּפוּ אֶת מִדְיָן, וַיָּבִיאוּ אֶת רֹאשִׁי עוֹרֵב וְאֶת רֹאשִׁי זַב אֶל גִּדְעוֹן, שֶׁעֵבֶר הַיַּרְדֵּן.

פרק 8

1 וַיֹּאמְרוּ אֶל־גִּדְעוֹן מַה־זֹאת עָשִׂיתָ לָנוּ, שֶׁלֹא־קְרָאתָנוּ בְצַאתָּ לִהְלָחֵם בְּמִדְיָן? וַיַּרְבוּ עָמוֹ עַל־עָם עַל־עַרְבוּת׃.
2 גדעון ענה להם: "מה עשיתי לעומתכם? הלוא לקט אפרים טוב מבציר אביעזר."
ג בידכם נתן יהוה את שרי מדין עורב וזב מה אעשה ככם ויאמר זאת וישכך אפו עליו.

4 גדעון הגיע לירדן, והוא עבר אותו, הוא ושלוש מאות איש אשר עמו, עייפים ורדפו אחריו.
ה ויאמר לאנשי צוקות, תנו נא כיכרות לחם לעם אשר איתי, כי עייפים הם, ואני רודף אחר זבא ושלמן מלכי מדין.» 
6 וַיֹּאמְרוּ שָׂרֵי צְקוֹת הַכֵּן יָד זְבֵי וְשַׁלְמָן כְּבָר בְּיָדֶךָ כִּי נָתַן לַחֲמָנִים אֶל־חַיָּלֶיךָ׃» 
7 גדעון שֶׁלָהֶם הוא אמר: "כאשר יסגיר ה' את זבא ואת שלמן בידי, אקרע את בשרכם בקוצי המדבר ובדרדרים".» 
ח משם עלה אל פנואל, וידבר אל אנשי פנואל את אותו הדבר, ויענו לו אנשי פנואל כמענה אנשי צוקות.
9 וַיֹּאמֶר לְאֶנְשָׁבֵי פְּנוּאֵל: "כַּאֲשֶׁר אוֹבֵר בְּנוֹחַ, אֶרְסֵּב אֶת־הַמִּגְדָּל הַזֶּה".» 

10 זבא ושלמן היו בכרכור וחיאלם עמהם כחמשה עשר אלף איש כל הנותרים מכל חיל בני המזרח כי מאה ועשרים אלף איש נפלו שלפי חרב.
יא וַיַּעֲלָה גִדְעוֹן, אֶת-דֶּרֶךְ יוֹשְׁבֵי הָאוֹהָלִים, מֵעַד נוֹבַח וְיַגְבַּע, וַיַּבֵּא אֶת-הַמַּחֲנָה, אֲשֶׁר חָשַׁב לוֹ לָבוֹן.
12 זבא ושלמנה נמלטו, והוא רדף אחריהם, לכד את שני מלכי מדין, את זבא ושלמנה, ואת כל המחנה הביס.

13 גדעון בן יואש שב מן המלחמה דרך מעלה חארס.
יד וַיַּחֲבַר בַּעַל מִן־אֶשְׁבֵי סֻכוֹת, וַיַּחֲשָׁר לָלוֹ אֶת־שְׁמוֹת שְׂרֵי סֻכוֹת וְזִקְנֵי שְׁכוֹת, שִׁבְעִים וְשָׁבְעָה.
15 אז גדעון וַיָּבֹא אֶל-אֲנֵי סֻכוֹת וַיֹּאמֶר הִנֵּה זְבָא וְשַׁלְמָן אֲשֶׁר גִּדְתָּנִי עֲלֵיהֶם לֵאמֹר הַכָּעֵר יָד זְבָא וְשַׁלְמָן בְּיָדֶךָ כִּי נָתַן לַעֲמֶךָ הָעָיֵף לִחֶם׃» 
16 הוא תפס את זקני העיר, לקח קוצים מהמדבר וקוצים, והעניש את אנשי סוכות.
17 הוא גם הרס את מגדל פנואל, ואת אנשי העיר הרג.

18 ויאמר אל זבא ואל שלמן, "מה היו האנשים אשר הרגתם בתבור?" ויאמרו, "כמוך היו, כל אחד מהם נראה כבן מלך".» 
19 ויאמר אחי בני אמי היו חי יהוה אם הייתם נותנים אותם לחיות לא הייתי הורג אתכם» 
20 וַיֹּאמֶר לְיֶתֶר בְּכוֹרוֹ קוּם הַהֲרִיגְתָּם וְלֹא שָׁלֵף הַנַּעַר אֶת-חַרְבוֹ כִּי יָרָא כִּי עוֹדֶן נַעֲדָן הוּא׃.
21 ויאמרו זבא ושלמנה קומו והכו אותנו כי ככֹחַ האיש קם גדעון והרג את זבא ושלמנה ולקח את הסהר אשר על צוארי גמליהם.

22 וַיֹּאמְרוּ אֲנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל-גֶדֶן מְלוֹךְ עָלֵינוּ אַתָּה וּבְנֶךָ וּבְנֶדֶךָ כִּי הַצַּלְתָּ אוֹתָנוּ מִמִּדְיָן׃» 
23 גדעון אמר להם: "לא אני אמלוך בכם, וגם בני לא ימשול בכם; ה' ימשול בכם".» 

24 גדעון אמר להם: "בקשה אחת אני מכם, תנו לי כל אחד מכם את הטבעות משללו." (ולאויב היו טבעות זהב, כי ישמעאלים היו).
25 ויאמרו, "ניתן בשמחה." ויפרשו מעיל, ועליו השליך איש את טבעות שללו.
26 משקל טבעות הזהב אשר ביקש גדעון היה 1,700 שקל זהב, מלבד הסהרונים, העגילים ובגדי הארגמן שלבשו מלכי מדין, ומלבד השרשראות אשר היו על צוארי גמליהם.
27 מהזהב הזה עשה גדעון אפוד ואחסנו בעירו אפרה וכל ישראל הלכו שם לזנות אחרי האפוד הזה והיה למלכודת לגדעון ולביתו.

28 וַיַּשְׁפָּע מִדְיָן לִפְנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְלֹא הָרִימָה שׁוּף רֹאשׁ וַתִּשְׁקֹט הָאָרֶץ אַרְבָּעִים שָׁנָה בִּימֵי גִדְעוֹן.

29 וירבעל בן יואש שב לביתו וישב בביתו.
30 לגדעון היו שבעים בנים מעצמו, כי נשים רבות היו לו.
31 וגם פילגשו אשר בשכם ילדה לו בן, אשר קיבל את בןו מאבימלך.
32 גדעון בן יואש מת בשיבה טובה ונקבר בקבר יואש אביו באפרה אביעזר.

33 וימת גדעון, שוב זנו בני ישראל עם הבעלים, ולקחו את בעל ברית לאלהים להם.
לד ולא זכרו עוד בני ישראל את יהוה אלהיהם אשר הציל אותם מיד כל אויביהם סביבותיהם;
35 ולא גילו נאמנות לבית ירבעל גדעון למרות כל הטוב שעשה לישראל.

פרק 9

א וילך אבימלך בן ירבעל שכם אל אחי אמו ויאמר אליהם את הדברים האלה ואל כל משפחת בית אבי אמו לאמור
2 "אמרו נא לכל יושבי שכם מה טוב לכם שישלטו בכם שבעים איש, כל בני ירבעל, או שיישלט בכם איש אחד? זכרו כי בשרכם ודמכם אני".» 
ג וַיַּגִּידוּ אֶחַי אֵם אֶת־כָּל־הַדְּבָרִים הַאֲלֹהִים אֶל־כָּל־יוֹשְׁבֵי שְׁכֶם וַיִּטֶה לִבָּם אֶל־אָבִימֶלֶךְ כִּי־אָמְרוּ אִישׁ אֶל־רֵעַם אָחִינוּ׃» 
4 נתנו לו שבעים שקל כסף מבית בעל ברית, ואבימלך שוחד בהם אנשים חסרי ערך וחובבי הרפתקאות, אשר דבקו בו.
ה וַיָּבֹא אֶל־בֵּית־אָבִיו בֵּעַפְרָה וַיְהַג אֶת־אֶחָיו בְּנֵי־יָרָבַל שִׁבעִים אֲחָד עַל־אַחַת וּרְבַעַל־בָּן־אַחַת־עַל־אַחַי־יָרָבַל־בֶּן־אֶחָד יִבָּרֵת כִּי־הִתְחַבֵּא׃.
ו וַיִּקְהֻאֲחוּ כָּל־יוֹשְׁבֵי שְׁכֶם וְכָל־בֵּית מֵלֹא וַיָּבֹאוּ וַיִּקְרוּ אֶת־אֶבִּימֶלֶךְ מִלְּכָם עַל־אֶרֶבִּת־הַמָּדָּבָה אֲשֶׁר בַּשְׁכֶם׃.

7 ויהי יותם וילך ויעמד על ראש הר גריזים וירם את קולו ויקרא אליהם לאמר: "שמעו לי יושבי שכם למען ישמע אלוהים אתכם!"
8 וַיָּצוּ הָעֵצִים לְמַשְׁחַ לָמֶלֶךְ לְמִלֵּחַ עֲלֵיהֶם וַיֹּאמְרוּ לָעֶץ הַזִּית מוּלֵךְ עָלֵינוּ.
9 אבל עץ הזית אמר להם: "האם עליי לוותר על שמןי, אשר מביא לי כבוד לפני אלוהים ובני אדם, כדי ללכת ולהתנדנד מעל אחרים עצים?
10 וַיֹּאמְרוּ הָעָצִים אֶל-הַתַּנָּה: "בֹא אַתָּה, מְלוֹךְ עָלֵינוּ".
11 אבל עץ התאנה אמר להם: "האם אוותר על מתיקותי ועל פרי הטוב שלי כדי ללכת ולהתנדנד מעל השמים?" אחרים עצים?
12 וַיֹּאמְרוּ הָעָצִים אֶל־הַגֶּפֶן: "בֹא אַתָּה מוּלֵךְ עָלֵינוּ".
13 אך הגפן אמרה להם: "האם עלי לוותר על יין השמחה לאלוהים ולבני אדם, כדי ללכת ולהתנדנד מעל השמים?" אחרים עצים?
14 וַיֹּאמְרוּ כָּל־הָעָצִים אֶל־הַסֵּחַ: "בֹא אַתָּה, מְלוֹךְ עָלֵינוּ".
15 ויאמר הסנה אל העצים אם תמשחו אותי למלכם בואו וחסכו בצילי ואם לאו תצא אש מן הסנה ותאכל את ארזי הלבנון
טז ועתה אם צדק ויושר עשית בהמלכת אבימלך אם עשית טוב עם ירבעל ועם ביתו ועשית לו כמעלה ידיו,
17 - כי אבי נלחם למענכם, סיכן את נפשו, והציל אתכם מיד מדין;
18 וקמתם היום על בית אבי והרגתם את בניו שבעים על אבן אחת ואת אבימלך בן שפחתו המליכתם על אנשי שכם כי אחיכם הוא
19 אם יושר ומשפט עשית היום עם ירבעל ועם ביתו והיה אבימלך שמחתך וגם אתה תהיה לו.
20 פן-תצא אש מאבימלך ותאכל את-יושבי שכם ואת-בית מלוא, ותצא אש מאישבי שכם ומבית מלוא ותאכל את-אבימלך.« 

21 ויוֹתָם נסוג וַיָּבֹרֵחַ וַיֵּלֶךְ בֵּרֶה וַיַּשְׁב שָׁם מִפְּחַד אֲבִימֶלֶךְ אָחִיו׃.

22 אבימלך מלך על ישראל שלוש שנים.
23 וַיִּשְׁלַח אֱלֹהִים רוּחַ רָעָה בֵּין אֲבִימֶלֶךְ וּבֵין יוֹשְׁבֵי שְׁכֶם וַיַּבְרוּ יוֹשְׁבֵי שְׁכֶם בְּאֲבִימֶלֶךְ׃
24 למען יינקום החטא שנעשה בשבעים בני ירבעל וייפול דמם על אבימלך אחיה אשר הרגם ועל אנשי שכם אשר עזרו לו להרוג את אחיו.
25 וַיַּרְבוּ לוֹ אֲנָשִׁי שְׁכֶם אֲנָשִׁים בְּרֹאשִׁי הָרִים, וַיַּבְזוּ אֶת־כָּל־עֲבָרָם בַּדֶּרֶךְ; וַיְגַדֵּה הַזֶּה לַאֲבִימֶלֶךְ׃.

26 ויבא געל בן עובד ואחיו ועברו שכם ואנשי שכם בטחו בו.
27 יצאו אל השדה, בקצו את ענביהם, דרכו את הגפנים הענבים וערכו חגיגה; אָז, וַיָּבֹאוּ אֶל-בֵּית אֱלֹהֵיהֶם, וַיֹּאכְלוּ וַיַּשְׁתּוֹ, וַיִּקְלְלוּ אֶת-אֲבִימֶלֶךְ.
28 ויאמר געל בן עובד מי אבימלך מי שכם הנעבדנו הלוא אבימלך בן ירבעל הוא וזבול הוא שר שלו עבדו את אנשי אמור אבי שכם ולמה נעבדם אבימלך ?
29 "לואי הייתי מנהיג לעם הזה, הייתי גורש את אבימלך!" ויאמר לאבימלך "חזק את חילך וצא".» 

30 וַיְשְׁמַע זְבוּל פַּחַל הָעִיר אֶת-דְּבָרֵי גַּעַל בֶּן-עוֹבֶד וַיַּעַר אֶפְסוֹ׃.
31 הוא שלח מלאכים בסתר אל אבימלך לאמר: "הנה, געל בן עובד בא שכם ואחיו, והם מסיתים את העיר נגדך.".
32 קום בלילה אתה והעם אשר איתך וארב בשדה׃.
33 בבקר עם הזריחה קום ותפרץ על העיר וכאשר יצא גל והעם אשר עמו לקראתך ועשית לו כרגע« 

34 וַיָּקוּ אֲבִימֶלֶךְ וְכָל־הָעָם אֲשֶׁר־הָיוּ עִמּוֹ בלילה וַיַּרְבוּ לִשְׁכֶם׃, מחולק ל ארבע גופות.
35 ויצא געל בן עובד ויעמד בפתח שער העיר. מִיָד וַיָּקָם אֲבִימֶלֶךְ וְכָל-הָעָם אֲשֶׁר הָיוּ עִמּוֹ, מִן-הָאָרְב׃.
36 וירא געל את העם ויאמר לזבול הנה אנשים יורדים מראש ההרים ויאמר זבול ויענה לו צללי ההרים הם אנשים» 
37 עוד גאל אמר, "הנה חיל יורד מאמצע הארץ, וחיל בא דרך אלון המגידים".» 
38 ויען אליו זבול: "איה פיך עתה, אשר אמרת, 'מי אבימלך, כי נעבדנו?' הלא הם העם אשר בזת? ועתה צא והלחם בהם."» 
39 וַיַּעֲלֹה גַּעַל, בְּפִרְאֶת אֲנָשִׁי שְׁכֶם, וַיַּעֲלֹה אֶת-אֲבִימֶלֶךְ.
40 אבימלך רדף אחריו, וגעאל ברח מפניו, ורבים ממנו שֶׁלוֹ גברים נפלו מתים ממש עד פתח השער.
41 אבימלך עצר ברומה וזבול גרש את געל ואת אחיו, ולא יכלו עוד לשבת בשכם.

42 למחרת יצאו העם אל השדה. אבימלך הודיע לאבימלך.,
43 לקח את חייליו, חילק אותם לשלושה חילות, ויארב להם בשדה, וכשראת העם יוצא מן העיר, קם עליהם והביסם.
44 אבימלך והחיל אשר עמו פרצו קדימה ועמדו בפתח שער העיר, ושניים מהחילות הללו פרצו על כל אשר בשדה והכו אותם.
45 וַיַּכְתָּ אֲבִימֶלֶךְ אֶת־הָעִיר כָּל־הַיּוֹם, כָּבֹד אֹתָהּ וַיָּרַג אֶת־הָעָם אֲשֶׁר־בָּהּ; וַיְחַרֵּב אֶת־הָעִיר וַיְזָר שָׁם מַלח׃.

46 כששמעו את החדשות האלה, הלכו כל אנשי מגדל שכם אל מבצר בית האל ברית.
47 וַיַּעֲמַר לַאֲבִימֶלֶךְ כִּי נִקְסוּ שָׁם כָּל יוֹשְׁבֵי מִגְרַד שְׁכֶם׃,
48 אבימלך עלה להר סלמון הוא וכל העם אשר עמו. אבימלך לקח גרזן בידו, כרת ענף מן העץ, הרים אותו וישם אותו על כתפו, ואמר לעם אשר עמו: "מהרו ועשו כאשר עשיתי את אשר ראיתם אותי".» 
49 וכל העם כרתו גם ענף אחד, וילכו אחרי אבימלך, ויעמידו את הענפים על המבצר, ויעירו אותו באש, יחד עם אלה. שזה הכיל. וְגַם כָּל־אֲנַשִׁי מִגְרַד שְׁכֶם אָבְדוּ, כַּאֶלף־אֶלֶף־אִישׁ וְנַשִּׁים.

50 משם, אבימלך צעד נגד תבאי; הוא צר על תבאי וכבש אותה.
51 מגדל חזק היה במרכז העיר, שם מצאו מחסה כל יושבי העיר, גברים ונשים. הם סגרו את השער מאחוריהם ועלו על גג המגדל.
52 אבימלך בא אל המגדל, תקף אותו, וניגש אל שער המגדל כדי להציתו באש.
53 ותשלך אישה אבן ריחיים על ראשו של אבימלך ותריס את גולגולתו.
54 מיד קרא אל הנער נושא כליו ואמר לו שלוף חרבך והרגני, פן ייאמר עליי 'אישה הרגה אותו'. הנער דקר אותו ומת.
55 וַיַּרְאוּ אֲנֵי יִשְׂרָאֵל כִּי מָת אֲבִימֶלֶךְ וַיֵּלַךְ אִישׁ אִישׁ לְבֵיתוֹ׃.

56 וַיְשַׁב אֱלֹהִים אֶת־הָרָעָה אֲשֶׁר עָשָׂה לְאָבִיו וַיָּרַג אֶת־שִׁבעִים־אֶחָי׃;
57 וַיְשַׁב אֱלֹהִים עַל־רֹאשׁ אֲנֵי־שֶׁכֶם אֶת־כָּל־רָשָׁעָם וַיַּקְלַע עֲלֵיהֶם אֶת־קְלַלַת יוֹתָם בֶּן־יָרָבַל׃.

פרק 10

א אחרי אבימלך קם תולע בן פועה בן דודו איש יששכר להושיע את ישראל והוא ישב בשמיר בהר אפרים.
2 עשרים ושלוש שנים היה שופט בישראל; אחר כך מת ונקבר בסמיר.

3 אחריו קם יאיר הגלעד, וישפט את ישראל עשרים ושתים שנה.
ד ושלושים בנים היו לו, רכבו על שלושים חמורים, ובעלי שלושים ערים, הנקראות עד היום הזה ערי יאיר, והיו בארץ גלעד.
ה וַיָּמַת יָאיר וַיְקָבֵר בַּקְמוֹן.

ו בני ישראל שובו לעשות את הרע בעיני ה' ועבדו את הבעלים ואת העשתורת אלהי סוּריָהאת אלוהי צידון ואת אלוהי מואב ואת אלוהי העמון ואת אלוהי הפלשתים; ועזבו את יהוה ולא יעבדו אותו עוד.
7 וַיַּחַר אֶפוֹן יְהוָה בְּיִשְׂרָאֵל וַיַּמְכָּרְם בְּיַד הַפְּלִשְׁתִּים וּבִיד הַעֲמוֹן׃.
8 האחרון דיכא ורמס את בני ישראל בשנה ההיא; והדיכוי הזה נמשך בן שמונה עשרה עֲבוּר כל בני ישראל אשר יושבים בעבר הירדן בארץ האמורי בגלעד.
ט וַיַּעֲבֹרוּ בְּנֵי עֲמוֹן אֶת־הַיַּרְדֶן לְהִלָּחֵם גַּם בְּיְהוּדָה, בְּבִנְיָמִין וּבֵּית אֶפְרַיִם, וַיָּבֹא יִשְׂרָאֵל לַצְרָה גָּדוֹל׃.

10 וַיִּקְעוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל־ה' לֵאמֹר חַטָאנוּ לְךָ כִּי עָזְבְנוּ אֱלֹהֵינוּ וַיַּעֲבַדְנוּ אֶת־הַבַּעַל׃» 
יא ויאמר יהוה אל בני ישראל: "האם זה לא אמרתי לך לֹא נמסר מצרים, אמורים, עמונים, פלישתים?
12 ו כַּאֲשֵׁר צידונים ועמלק ומעון לחצו אתכם, וכאשר צעקתם אליי, הלוא הושיעתי אתכם מידם?
13 ואתם עזבתם אותי ועבדתם אלהים אחרים; לכן לא אושיע אתכם עוד.
14 לכו, קראו אל האלים אשר בחרתם, יוושעו אתכם בעת צרכם.« 
15 אמרו בני ישראל אל ה' חטאנו, עשה לנו כטוב בעיניך, רק היום הושיע אותנו.» 
טז וַיַּסְרוּ אֶת-אֱלֹהִים הַנָּכָר מִתְּחִיפָם וַיַּעֲבֹדוּ אֶת-יְהוָה וְלֹא-יָכֹל נַפְשָׁה שָׂא אֶת-סְנַר יִשְׂרָאֵל.

17 וַיְקַבְּצוּ בְּנֵי עֲמוֹן וַיַּחֲנוּ בְּגִלֶד, וְיְקַבְּצוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיַּחֲנוּ בַּמַּסְפָּה.
יח וַיֹּאמְרוּ שְׂרֵי גִּלְעָד, אֶת-הַאֲשֶׁר יַחֲלֹא אֶת-בְּנֵי-עֲמוֹן? הוּא יִהְיֶה לִנְגִיאֵל עַל-כָּל-יוֹשְׁבֵי גִּלְעָד.» 

פרק 11

א יפתח הגלעדי היה גיבור גבור. הוא היה בן של זונה, וגלעד הוא שהוליד את יפתח.
2 וַתֵּלֵד לוֹ בּנִים וּבְנֵי־יְלָדָה־לֹא־בְנֵי־יְלָדָה. זֶה וַתַּגְדָּלוּ הַנָּשִׁים וַתִּגְרָשׁ אֶת יְפַתָּח וַיֹּאמְרוּ לוֹ לֹא תִּירֵשׁ בֵּית אֲבִינוּ כִּי בֶּן אַחֲרָתָה׃» 
ג וַיַּבְרַח יַפְתָּח מִפְּנֵי אֶחָיו וַיֵּשֶׁב בָּאֶרֶץ טוֹב. וְהִתְקַבְּצוּ עִמּוֹ עַל־יֵפְתָּח וַיֵּצְאוּ עִמּוֹ לַמִּסְעוֹת.

4 זמן מה לאחר מכן, בני עמון עשו זאת המלחמה לישראל.
5 בעוד בני עמון עושים המלחמה בישראל, הלכו זקני גלעד לארץ טוב כדי למצוא את יפתח.
6 ויאמרו ליפתח: "בוא, תהיה לנו צבא, ונלחם בעמון".» 
ז ויאמר יפתח אל זקני גלעד הלוא שנאתם אותי וגרשתם אותי מבית אבי ולמה באתם אליי עתה כשאתם בצר׃» 
ח ויאמרו זקני גלעד אל יפתח: "עַל-כֵּן עַתָּה שָׁבְנוּ אֵלֶיךָ, לְכֹלֶךְ עָמָנוּ, וְהִתְהִי לָנוּ לִהְיוֹתֵר עַל-בְּנֵי-עֲמוֹן., ראש מכל יושבי גלעד.« 
9 ויען יפתח אל זקני גלעד: "אם תחזירו אותי להילחם בבני עמון, וה' יתן אותם בידי, אהיה לכם מנהיג".» 
10 וַיֹּאמְרוּ זְקֵי גִלְעָד אֶל־יֶפְתָּח: "יְהוָה הַעֵד עָשָׂה כְּדַבְרֶךָ".» 
יא וילך יפתח עם זקני גלעד ויתמנו העם עליהם לנגיד ולשר ויאמר יפתח את כל דבריו לפני יהוה במשחק.

12 וישלח יפתח מלאכים אל מלך בני עמון לאמר מה לי ולך כי באת עליי לעשות המלחמה למדינה שלי? 
13 ויען מלך בני עמון את מלאכי יפתח וירש ישראל את ארצי בעלותם ממצרים מן ארנון ועד יבוק ועד הירדן ועתה החזירו אותה מרצונם׃» 

יד יפתח שלח שוב שליחים אל מלך בני עמון,
15 ויאמר אליו כה אמר יפתח לא ירש ישראל את ארץ מואב ואת ארץ בני עמון.
טז כי בצאתו של ישראל ממצרים, הלכו במדבר עד ים סוף, ויבואו עד קדש.
יז וישלח ישראל מלאכים אל מלך אדום לאמר "נא לעבור דרך ארצך", אך מלך אדום לא הסכים. גם אל מלך מואב שלחו מלאכים, אך הוא סירב. גַם ; וְיִשְׂרָאֵל נָשָׁב בְּקַדֵשׁ.
יח וַיַּצֵּד בַּמִּדְבָּר וַיְסַב אֶת-אֶרֶץ אֱדוֹם וְאֶת-אֶרֶץ מוֹאָב וַיָּבֹא אֶל-אֶרֶץ מוֹאָב קֵדֶם וַיַּחֲנוּ עַל-עֵבֶר נַרְנוֹן וְלֹא-בֹאוּ אֶל-גְּבוּל מוֹאָב כִּי נַרְנוֹן גְּבוּל מוֹאָב הוּא׃.
19 משם, וַיַּשְׁלַח יִשְׂרָאֵל מְלָאכִים אֶל-סִיחוֹן מֶלֶךְ הָאֱמֹר מֶלֶךְ חֶשְׁבוֹן וַיֹּאמֶר לוֹ יִשְׂרָאֵל נָא עָבַר בַּאֶרֶץ אֶל-מָקוֹמֵנוּ.
20 אך סיחון לא בטח בישראל עד כדי כך שנתן להם לעבור דרך ארצו. סיחון אסף את כל עמו ויחנו ביסא וילחם בישראל.
כא וַיַּתֵּן יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֶת-סִיחוֹן אֶת-כָּל-עַמּוֹ בְּיַד-יִשְׂרָאֵל וַיַּכֵּם וַיַּרְשׁ יִשְׂרָאֵל אֶת-כָּל-אֶרֶץ הַאֲמוֹרִי הַיּוֹשֵׁב בָּרֶץ הַהוּא;
22 וַיַּרְשִׁיָּשׁ אֶת־כָּל־נְחָלַת הָאֱמֹרִי מֵאַרְנוֹן עַד־יַעֲבוֹק וּמִן־הַמִּדְבָּר עַד־יַרְדֶּן׃.
23 עתה, כי יהוה אלוהי ישראל גרש את האמורי מפני עמו ישראל, אתם רוצים לגרש את זה!
24 אשר אשר נתן לכם שמש אלוהיך לאחוזה, הלוא אתם ירשו? ואת כל אשר נתן יהוה אלוהינו לפנינו לאחוזה, לא ירשו לנו.
25 הַטָּב אַתָּה מִבָּלְק בֶּן-צִפּוֹר מֶלֶךְ מוֹאָב הִתְעַל עִם-יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר נִחַם עִמָּהּ׃
26 שלוש מאות שנה ישב ישראל בחשבון ובערי סביבתה, בערוער ובערי סביבתה, ובכל ערי ארנון, מדוע לא? אוֹתוֹ לא הסרת אותם בזמן הזה?
27 לא חטאתי לך, אבל אתה עשית לי עוול בכך שגרמת לי המלחמהמי ייתן ויהוה השופט עֶלִיוֹן, שופטים היום בין בני ישראל ובין בני עמון.« 

28 מלך בני עמון לא שמע לדברי יפתח אשר שלח אליו לוֹמַר.

כט ותצלח רוח יהוה על יפתח ויעבור דרך גלעד ומנשה ויבא מצפה גלעד ומצפה גלעד יצא נגד בני עמון.
30 ויפתח נדר ליהוה לאמר:
31 "אם תמסר את בני עמון בידי, והיה כל אשר יצא משערי ביתי לקראתי כשאשוב בשלום מבני עמון ליהוה, ואקריב אותו לעולה".» 

32 ויפתח עלה אל בני עמון, ויהוה נתנם בידו.
33 הוא הביס אותם מערוער ועד מנית, לוקחים את שלהם עשרים ערים, ועד אבל כרמין; זה היה תבוסה גדולה מאוד. וְהִשְׁפָּעוּ בְּנֵי עֲמוֹן לִפְנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.

לד ויעל יפתח ביתו במצפה והנה בתו יוצאת לקראתו בתופים ובמחולות יחידה היא מלבדה לא היה לו בן ולא בת.
35 כְּרָאָהּ וַיִּקְרַע בְּגָדָיו וַיֹּאמֶר הֲוָה בַּתִּי, אַת מְצַרֵּנִי וְאַתֵּם בְּעֲוָרַי. פִּתְחַתִּי אֶל־יְהוָה וְאֵינִי אוֹסַב אֲשֶׁר־א ...» 
36 ותאמר לו אבי, פצת פיך אל ה', עשה לי כצאת פיך, כי ה' נקם אותך באויביך, בני עמון.» 
37 ותאמר לאביה: "תן לחסד הזה" רַק תן לי את זה; תן לי חופשי לחודשיים; אלך, ארד למטה ללכת על ההרים, ואבכה את בתוליי עם רעותיי.« 
38 ויאמר לכי וישלח אותה לחודשיים וילכו היא וחברותיה ותבכה על בתוליה בהרים.
39 אחרי שני חדשים, היא שבה אל אביה, והוא שלם לה את הנדר שנדר, והיא לא ידעה גבר. משם מנהג זה הגיע לישראל:
40 בכל שנה בנות ישראל חוגגות את בת יפתח הגלעדי, ארבעה ימים בשנה.

פרק 12

א וַיִּקְהֻסְפוּ אֲנֵי אֶפְרַיִם וַיַּעֲבֹרוּ אֶל־צְפוֹן וַיֹּאמְרוּ אֶל־יַפְתָּח: "לָמָּה לָכֶם לִהְלָחֵם בְּבֵי־עֲמוֹן לֹא־קְרָאתָנוּ לָלֵךְ עִמָּךְ? נִשְׁרוֹף אֶת־בַּיִתְךָ עַל־עָלֶיךָ."» 
2 ויען יפתח אלהם: "אני ועמי היינו במלחמה גדולה עם בני עמון, וקראתי לכם ולא הצלתם אותי מידם.".
ג וַיַּרְאִיתִי כִּי לֹא בָּאתָם לִשְׁעוֹרְתִּי וַיַּסְכִּין אֶת־נַפְשִׁי וַיַּעֲצַד אֶת־בְּנֵי־עֲמוֹן וַיְנַתֵּם יְהוָה בְיָדִי לְמַדָּע עָלֶיתֶם עָלַי הַיּוֹם לְהִתְעַמֵּחַ עָלַי׃« 

ד ויאסף יפתח את כל אנשי גלעד וילחם באפרים ואנשי גלעד ניצחו את אנשי אפרים כי אמרו: "אתם הגלעדים פליטים מאפרים בתוך אפרים ומנשה".» 
5 וַיַּתְכַּס גִּלְעָד אֶת-עֲבוֹדוֹת הַיָּרֶדֶן שֶׁל אֶפְרַיִם, וַיִּקְרָא אֶחָד מִפְּלִיטֵי אֶפְרַיִם: "אֶעֱבֹר אֶת-אֲנֵי גִּלְעָד, הוּא עָנָה: "לֹא".
ו אמרו לו "תאמר שיבולת". והוא אמר "שיבולת", אף על פי שלא ידע לבטא נכון. תפסו אותו. כָּך וַיַּרְגוּ אוֹתוֹ עַל־עֲבוֹדֵי הַיַּרְדֶּן. בָּעֵת הַהוּא נִפְדוּ מֵאֶפְרַיִם אַרְבָּעִים וְשָׁנִים אֶלֶף אִישׁ.

7 שש שנים שפט יפתח את ישראל, וימת יפתח הגלעדי וייקבר באחת מערי הגלעד.

8 אחריו, אבסן, מ בית לחם, היה שופט בישראל.
ט שלושים בנים היו לו, שלושים בנות נשא מחוץ לביתו, ושלשים בנות הביא לבניו מן העולם. שבע שנים שפט את ישראל.;
10 לאחר מכן נפטר אבסן ונקבר ב בית לחם.

יא אחריו היה אחילן הזבולן שופט בישראל ועשר שנים שפט בישראל;
12 וַיָּמַת אֲחִילוֹן מִזְבוּלוֹן וַיִּקְבֹר בַּאֲחִילוֹן בָּאָרֶץ זְבוּלוֹן׃.

13 אחריו שופט בישראל עבדון בן אילאל הפרתוני.
יד היו לו ארבעים בנים ושלושים בני בנים, רכבו על שבעים חמורים. שמונה שנים שפט את ישראל.;
15 וַיָּמַת עַבְדוֹן בֶּן-עִילֵל מֵפֶרְתוֹן וַיִּקְבֹר בַּפֶרְתוֹן בָּאָרֶץ אֶפְרַיִם בְּהַר הַעַמְלֵק׃.

פרק 13

1 וַיַּעֲשֶׂה בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הַרְע בְּעֵינֵי יְהוָה וַיִּתֵּם יְהוָה בְּיַד פְּלִשְׁתִּים ארבעים שָׁנָה׃.

2 איש משרעה ממשפחת הדני ושמו מנועה; אשתו עקרה ולא ילדה.
3 וירא מלאך ה' אל האישה ויאמר אליה הנה עקרה את עררה והרי את בן.
4 ועתה היזהר מאוד, אל תשתה יין ומשקאות חזקים, ואל תאכל דבר טמא.,
ה כי הרה ותלד בן, לא יגעה תער בראשו, כי נזיר לאלהים יהיה מרחם. מאמו, וְהוּא יַחַל לַהֲשִׁיעַ אֶת-יִשְׂרָאֵל מִמִּי־עַל־פְּלִשְׁתִּים.« 

ו ותלך האישה ותאמר לבעלה: "איש אלוהים בא אלי, מראה מלאך אלוהים היה לו, ומראה נורא. לא שאלתי אותו מאיפה הוא, ולא אמר לי את שמו;"
7 ויאמר לי הרה ותלד בן ועתה אל תשתי יין ומשקה חזק ואל תאכל דבר טמא כי נזיר אלהים יהיה הילד מרחם׃ מאמו, עד יום מותו.« 

ח ויקרא מנוח אל ה' ויאמר נא ה' ישוב אלינו איש האלוהים אשר שלחת וילמדנו מה נעשה לילד אשר ייוולד» 
9 וַיַּשְׁמַע אֱלֹהִים אֶת תְּפִלָּתוֹ אֶת מְנוּא, וַיָּשָׁב מַלְאַךְ הָאֱלֹהִים אֶל־הָאִישָׁה; הִיא הִיא מוֹשָׁב בשדה, ומנואה, בעלה, לא היה עמה.
10 ותרצה האישה מיד להודיע לבעלה לאמר: "הנה, האיש אשר בא אלי לפני כמה ימים נראה אלי שוב".» 

יא קם מנוח, הלך אחרי אשתו אל האיש, ואמר לו: "אתה הוא שדיברת אל האישה הזאת?" ויען: "אני כן".» 
12 אמר מנואה: "ועכשיו, כשתתגשם דברך, מה לעשות לילד הזה, ומה לעשות לו?"» 
13 ויען מלאך ה' את מנוח ואמר: "תמנע האישה מכל אשר אמרתי לה:
יד לא תאכל דבר אשר מן הגפן, לא תשתה יין ולא משקה חזק, ולא תאכל דבר טמא: את כל אשר צויתיה תשמור.« 
15 ויאמר מנו אל מלאך ה': "נא נעצור אותך ונכין לך גדי עזים".» 
טז ויען מלאך ה' את מנוח: "גם אם תעכבני, לא אוכל מאכלך; כי אם חפצת להקריב עולה לה'." מנוח לא ידע כי מלאך ה' הוא.
17 ויאמר מנוח אל מלאך ה' מה שמך למען נכבדך באשר יתקיים דברך» 
18 ויען אותו מלאך ה' ואמר: "למה אתה שואל אותי על שמי? נפלא הוא".» 
19 ויקח מנוח את השעיר ואת הקרבן ויקרב אותו ליהוה על הסלע יהוה הוא חולל נס בעוד מאנואה ואשתו צופים בו.
20 וכאשר עלתה הלהבה מן המזבח השמים, עלה מלאך ה' בלהבת המזבח. ויראו מנוח ואשתו זאת, ויפלו פניו ארצה.
21 ולא עוד נראה מלאך ה' אל מנוח ואל אשתו וידע מנוח כי מלאך ה' הוא.
22 ויאמר מנוח לאשתו אנחנו עומדים למות כי ראינו את אלהים» 
23 ותענה לו אשתו: "אילו חפץ ה' להרוג אותנו, לא היה מקבל מידנו את העלה ואת מנחה, ולא היה מגלה לנו את כל זה, ולא היה מגיד לנו דברים כאלה היום".» 

24 ותלד האישה בן ותקרא את שמו שמשון ויגדל הילד ויברך אותו יהוה;
25 ותחל רוח יהוה להוביל אותו מחנה דן, בין שרה ובין אשתאול.

פרק 14

א וירד שמשון תמנע, וירא בתמנע אשה מבנות הפלשתים.
2 כאשר הוא הורכב מחדש, הוא ה- הַגִּיד אֶל-אָביו וְאֵם לֵאמֹר רָאִיתִי בְּתַמְנָה אִשָּׁה מִבְּנוֹת פְּלִשְׁתִּים עַתָּה קַחְתָּהּ׃ לִהיוֹת אשתי."« 
ג ויאמרו אליו אביו ואמו האין אשה בבנות אחיך ובכל עמנו כי תלך ולקחת אשה מן הפלשתים הערלים ויאמר שמשון אל אביו קח לי אותה כי היא בעיניי׃» 
4 אביו ואמו לא ידעו כי מאת יהוה הדבר, כי חיפש הזדמנות לָרִיב בא מן הפלשתים. — באותו זמן שלטו הפלשתים בישראל.

ה וַיָּרַד שֶׁמֶשׁון, אֲבִיו וְאֵם תְּמַנָּה. וַיָּבֹאוּ אֶל-כְּרָמֵי תְּמַנָּה, וְהִנֵּה צָעַר שָׁאג נִקְרָאוֹ.
ו ותצלח רוח ה' על שמשון, ולא היה בידו דבר, וקרע שמשון את האריה כאשר קורעים גדי, ולא הגיד לאביו ולאימו את אשר עשה.
7 וירד וַיְדַבֵּר אֶל־הָאִישָׁה, ותמצא חן בעיניו.

8 זמן מה לאחר מכן, לאחר שנכנעו שוב בת'מנה כדי להשיגו, הוא עשה עיקוף כדי לראות את פגר האריה, והנה, נחיל דבורים ודבש בגופו של האריה.
9 וַיַּקֵּשׁ בְּיָדָיו וַיֹּאכֵל בְּהַלכתו וַיָּבֹא אֶל-אָביו וְאֶל-אִמּוֹ וַיַּתֵּן לָהֶם וַיֹּאכֵלוּ וְלֹא-גִּיד לָהֶם אֲשֶׁר מִפַּר הַאריּה לֹא-גִּיד׃.

10 וירד אבי שמשון בית האישה ויעשׂה שם שמשון משתה כי מנהג נערים היה׃.
11 ברגע שראו אותו, הזמינו שלושים חברו להיות איתו.
12 אמר להם שמשון: "אני הולך לפתור לכם חידה. אם תפתרו אותה לי בשבעת ימי המשתה, ואם תנחשו אותה, אתן לכם שלושים כותנות ושלושים חליפות בגדים."
13 ואם לא תוכלו להסביר לי, תנו לי שלושים חולצה ושלושים חליפות בגדים. ויאמרו אליו, הגיד לנו את חידתך ונשמעה.» 
14 הוא אמר להם:

 »"מן האוכל יצא אכיל, מן החזק יצא מתוק."« 

במשך שלושה ימים הם לא הצליחו לפתור את החידה.
15 ביום השביעי אמרו לאשת שמשון שכנע את אישך לפרש לנו את החידה, פן נשרוף אותך ואת בית אביך. האם לגזול אותנו הזמנת אותנו?» 
טז ותבכה אשת שמשון על ידו ותאמר: "אתה שונא אותי ולא אהב אותי. חידתה לבני עמי ולא הגדת לי!" ויען לה: "לא הגדתי לאבי ולא לאמי, כי לך חפצתי לגדות".» 
17 ותבכה לפניו שבעת ימי המשתה וביום השביעי, כשהיא מעונה אותו, הוא פתר לה את החידה, והיא פתר אותה לבני עמה.
18 ויאמרו אנשי העיר אל שמשון ביום השביעי לפני השקיעה

 »"מה מתוק מדבש, ומה חזק מאריה?"« 

וַיֹּאמֶר אֵלֵיהֶם אֲלוּ לֹא חָרְשְׁתֶּם בַּעֲגַלִּי לֹא הֲיֶהֱפְרִים אֶת-חִידָתִי.» 

19 ותצלח עליו רוח ה' חזקה, וירד אשקלון, שם הרג שלושים איש, ולקח את שללם, ויתן את חליפות הבגדים לאלו אשר פתרו את החידה. וַיַּעַל אֶת־בֵּית־אָבִיו בְּחַס אֶת־הַפָּתֵר׃.

20 ותינתן אשת שמשון לאחד מחבריו אשר בחר בו לרעהו.

פרק 15

1 זמן מה לאחר מכן, בעת קציר החיטים, הלך שמשון לראות את אשתו., על ידי הבאת גדי עזים. הוא אמר, "אני רוצה ללכת לאשתי בחדרה." אבל אביו לא נתן לו להיכנס;
2 ויאמר אביה: "חשבתי שאתה שונא אותה, ונתתי אותה לחברתך. הלוא אחותה הקטנה יפה ממנה? תהיה לך לאשתך".» 
3 אמר להם שמשון: "הפעם אהיה נקי מפני הפלשתים אם ארע להם".» 

ד וילך שמשון, לכד שלוש מאות שועלים, ולקח לפידים, ופנה אליהם. שועלים זנב אל זנב, והניח לפיד בין שני הזנבות, באמצע.
5 לאחר מכן הוא הדליק את הלפידים ושחרר שועלים בקציר הפלשתים; היא העלתה באש מערימות האלומות ועד לחיטה העומדת ועד מטעני הזיתים.
6 ויאמרו הפלשתים מי עשה זאת ויאמרו שמשון חתן התמנעא כי האיש הזה לקח את אשתו ונתנה לחברו ויעלו הפלשתים ושרפו אותה ואת אביה.
7 אמר להם שמשון: "האם כך אתם נוהגים? לא אפסיק עד אשר אנקום בכם".» 
8 וַיַּכֵּם קשות, אֶת-יֶרֶךְ אֶת-יָרֶךְ, וַיָּרַד וַיָּשָׁב בְּמַעֲרַת סַל עֵטָם.

9 וַיַּעֲלוּ הַפְּלִשְׁתִּים וַיַּחֲנוּ בַיְהוּדָה וַיִּתְפַּשְׁרוּ אֶל־לֶחִי׃.
10 ויאמרו אנשי יהודה מדוע פניתם נגדנו ויאמרו עלינו עלינו לאסור את שמשון ונעשה לו כאשר עשה לנו׃» 
יא וְרָדוּ שְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים אִישׁ מִיהוּדָה אֶל־מַעֲרָתָה בְּצַר עִיטָם וַיֹּאמְרוּ אֶל־שֶׁמֶשׁ הֲלֹא יָדַע כִּי־פְלִשְׁתִּים אֲדֹנֵינוּ מַה־עָשָׂת לָנוּ וַיַּעֲנֶה אֵלֶיהם כַּאֲשֶׁר הֵם עָשָׂו לִי עָשָׂה אֲלֵיהֶם׃» 
12 ויאמרו אליו ירדנו לאסורך ולמסורך ביד הפלשתים ויאמר אלהם שמשון השבעו לי כי לא תהרגני׃» 
13 ענו לו ואמרו: "לא, רק אנחנו רוצים לקשור אותך ולמסור אותך בידיהם, אבל לא נהרוג אותך." וקשרו אותו בשני חבלים חדשים והעלו אותו אל הסלע.

14 כאשר הוא כִּי בֹא אֶל-חִי וַיָּרְעוּ הַפְּלִשְׁתִּים לִקְרָאֵלוֹ שָׂמְחָה וְתִצְלַח עָלָיו רוּחַ יְהוָה וַיַּעֲבוּ חֲבָלָיו כְּפִשְׁתִּים נִשְׁרוּחִים בָּאֵשׁ וַיִּפְלוּ אֶת-עַל-יָדָיו.
15 וַיַּמָּצָא לַסֶּת חֲמוֹר טְרִינָה, וַיַּשְׁט אֹתוֹ, וַיַּחֲבַקָּה וַיַּכֶּה בָּהּ אֶלֶף אִישׁ.
טז וַיֹּאמֶר שֶׁמֶשׁון

 »"עם לסת של חמור, תפסתי אותם היטב" חמורים (מוּכֶּה),
בלסת של חמור הכיתי אלף איש.« 

17 וַיַּכְתִּי דָּבָר וַיַּשְׁלֹק אֶת־הַלֶּסֶת מֵעָדוֹ וַיִּקְרָא שְׁמָא הַמָּקוֹם הַהוּא רַמַת־לֶחִי׃.

18 צמאו עז קרא אל ה' ויאמר: "אתה הוא אשר נתת את הישועה הגדולה הזאת ביד עבדך, ועתה...", האם זה הכרחי ש אני גוסס מצמא ונופל בידי ערלים?« 
19 וַיַּבְקֵע אֱלֹהִים אֶת הַסְלַע אֲשֶׁר בְּלֶחִי וַיֵּצְאוּ מַיִם וַיַּשְׁתֶּה שֶׁמֶשׁון ותִחַי רוּחוֹ וַיְחַי עַל־כֵּן נִקְרָא הַמְּעִין עֵין־חַקֹּרֶה וְהוּא בְּלֶחִי עַד־הַיּוֹם הַזֶּה׃.

20 שמשון שפט את ישראל בימי הפלשתים עשרים שנה.

פרק 16

1 וילך שמשון עזה וירא שם זונה ויבוא אליה.
2 זה הוכרז אל-אנשי עזה לאמר שמשון בא הנה ויקיפו אותו ויארבו כל הלילה בשער העיר ושתקו כל הלילה לאמר» בואו נחכה עד עלות הבוקר, ואז נהרוג אותו.« 
ג וַיִּשְׁכַּב שֶׁמֶשׁון עַד חצות הלילה, וְהִקָּם בַּדַּתַּת שַׁעַר הָעִיר וְבַשְׁתֵּי הַמִּזּוֹרִים וְהִפְרֹק אֶת בַּבַּרְג., ה- הוא שם אותם על כתפיו ונשא אותם אל ראש ההר המשקיף על חברון.

4 אחרי כן, הוא אהב אישה בעמק שורק ושמה דלילה.
5 ניגשו אליה שרי הפלשתים ואמרו: "חנפי לו וראי לאן שקרים את כוחו הרב, ואיך נוכל להכניעו, לאסורו ולהכניעו, ונתן לכם כל אחד אלף ומאה שקל כסף.« 

ו דלילה אמרה לשמשון: "אמור לי בבקשה, או" שקרים כוחך הגדול, ומה יידרש כדי לכבול אותך כדי לאלף אותך?« 
7 אמר אליו שמשון: "אילו הייתי קושר בשבעה חבלים חדשים שטרם יבשו, הייתי חלש ואהיה ככל האדם".» 
8 וַיָּבִיאוּ שְׂרֵי פְּלִשְׁתִּים אֶל־דִּילָה שֶׁבַע חַבְלִים טְרֵנִים, אֲשֶׁר לֹא־יָבְשׁוּ, וַתִּקְשְׁרֹתוֹ בַּחַבְלִים הֵם.
ט — והיו לה ארבים בחדר. — ותאמר לו, "פלשתים עליך שמשון!" ויתפרק החבלים כאשר נקרע חבל של נגר כשיחוש באש; וסוד כוחו לא נודע.

10 ותאמר דלילה אל שמשון הנה, רימית אותי ודיברת לי שקר. עתה הגידי לי בבקשה איך אעקור אותך.» 
11 אמר לו: "אילו הייתי קושר בחבלים חדשים שלא היו בשימוש כלל, הייתי חלש ואהיה ככל אדם אחר".» 
12 דלילה לקחה חבלים חדשים ותקשר אותו בהם ותאמר לו הפלשתים עליך שמשון ואנשי צבא ארבו בחדר ויקרע את החבלים אשר על זרועותיו כחוט.

13 דלילה אמרה אל שמשון: "עד עכשיו רימית אותי ושיקרית אותי. הגידי לי איך אקשר אותך." אמר לה: "רק תאגי את שבע צמות ראשי בבד."» 
14 ותקשר אותם ביתד ותאמר לו פלשתים עליך שמשון ויקץ משנתו וישל את היתד ואת הבד מן הנול.

15 ותאמר לו איך תוכל לומר 'אני אוהב אותך' כשלבך אינו עמי זו הפעם השלישית שאתה מרמה אותי ולא אמרת לי מאיפה שקרים את כוחך הגדול.« 
16 היא עינה אותו כָּך כל יום ועייפה אותו מהתעקשותה; בסוף, נפשו גברה בסבלנות עד שמת;
17 הוא סיפר לה את הכל ואמר: "תער לא נגע בראשי מעולם, כי נזיר לאלוהים אני מבטן אמי. אם הייתי מגולח, כוחי היה ממני, הייתי חלש והייתי ככל האדם".» 
18 ותרא דלילה כי-סיפר לה את הכל ותשלח אל-שרי הפלשתים לאמר: "עלו הפעם כי-סיפר לי את הכל". ויעלו אליה שרי הפלשתים והביאו את הכסף בידם.
19 ותרדים אותו על ברכיה ותקרא לאיש ותגלח את שבע צמות ראש שמשון ותחל להכניעו ויסור ממנו כוחו.
20 ותאמר הפלשתים עליך שמשון והוא התעורר משנתו ואמר אצא מזה כפעמים האחרות ואחלץ את עצמי כי לא ידע כי יהוה סרב ממנו.
21 וַיַּחֲבוּ אוֹתוֹ פְּלִשְׁתִּים וַיַּעֲקֹרוּ אֶת־עֵינָיו, וַיַּרְדוּ אוֹ עָזָה וַיַּקְשְׁרֹת אוֹתוֹ בְּשִׁרְקַת נְרוֹזֶת כְּפוּלָה. וַיַּטְחֶה אֶת־אֶבֶן־רֶחֶם בָּאֲשֶׁר׃ כֵּלֵא.

22 אולם, שיער ראשו החל לצמוח בחזרה מאז שגילחו אותו.
23 וַיִּקְהֻסְפוּ שְׂרֵי פְּלִשְׁתִּים לְהַעֲבִיד זִבְחָה גָדָל לַדַּגּון אֱלֹהֵיהֶם וּלְשִׂמְחָה וַיֹּאמְרוּ אֱלֹהֵינוּ סָתַר אֶת שֶׁמֶשׁ אֶת שֶׁמֶשׁ אֱלֹהֵינוּ בידינו׃» 
24 העם ראה זאת, וישבחו את אלוהיהם, כי אמרו: "אלוהינו מסר בידינו את אויבנו, את אשר החריב את ארצנו והרג רבים מאיתנו".» 
25 כאשר לבם היה מלא שמחה, אמרו: "הביאו את שמשון הנה לשעשע אותנו!" ויבאו את שמשון מן הארץ. כֵּלֵא, והוא רקד לפניהם. הוא הוצב בין העמודים.
26 שמשון אמר לנער האוחז בידו: "הנח לי לגעת בעמודים אשר הבית עומד עליהם ולהישען עליהם.".
27 והבית היה מלא אנשים ונשים וכל שרי פלשתים היו שם ועל הגג היו כשלושת אלפים איש אנשים ונשים צופים בשמשון רוקד.
28 ויקרא שמשון אל ה' ויאמר אדני ה' זכרני נא ותן לי כוח רק הפעם הזאת אלהים ואוכל לנקום בפלשתים על שתי עיני במכה אחת» 
29 וַיַּחֲבַק שְׁמוֹן אֶת-שְׁנֵי הַמַּעֲמוֹדִים הַתְּחִינִיִים, אֲשֶׁר הַבַּיִת עֲלֵיהֶם, עַל-אֶחָד בִּימִינוּ וְעַל-אֶחָד בִּימִינוּ.
30 וַיֹּאמֶר שֶׁמֶשׁון הַמָּוֶת אֲחִי עִם־פְּלִשְׁתִּים וַיַּכְחַת בְּכֹחַ גָּדוֹל וַיִּפְלַט הַבַּיִת עַל־הַשָּׂרִים וְעַל־כָּל־הָעָם אֲשֶׁר בָּהּ וַיָּרַב אֲשֶׁר הָרַג בַּמּוֹתוֹ מִמָּה אֲשֶׁר הָרַג בְּיַעֲדָיו׃.
31 אחיו וכל בית אביו ירדו בעזה וַיַּשְׂאוּ אוֹתוֹ וַיַּעֲלוּ וַיְקָבְרוּ אוֹ בֵּין שָׂרָה וּבֵּין אֶשְׁתָּאוֹל בְּקַבֵּר מְנוּחַ אָבִיו וְהוּא שָׁפַט אֶת-יִשְׂרָאֵל עֶשְׂרִים שָׁנָה׃.

פרק 17

1 היה איש מהר אפרים ושמו מיכה.
2 ויאמר לאמו: "אלף שקל הכסף אשר נלקח ממך, ועליהם קללת, ואת" ל'’"אפילו אמרת לי," אמר, "הכסף הזה בידי; לקחתי אותו בעצמי." ותאמר אמו, "יהי בני ברוך מה'!"» 
ג החזיר את אלף שקל הכסף לאמו ותאמר אמו: "את הכסף הזה, אשר לידי, הקדשתי לה' בעד בני, לעשות פסל ומסכה, ועתה החזירה לך".» 
ד וַיַּשִּׁיב אֶת־הַכֶּסֶף לְאֵמוֹ וַתִּקַּח אֵמוֹ מֵתִים שֶׁקֶל וַתִּתָּנָם לְחָרֵשׁ וַיַּעֲשֶׂה פֶּסֶל וְיָצוּקָה וַיְהִי בְּבֵית מִיקָה׃.
5 כי למיכה היה בית אלוהים; הוא עשה אפוד ותרפים, והוא הקדיש את אחד מבניו, אשר יכהן לו.

6 בימים ההם לא היה מלך בישראל; איש יעשה את הישר בעיניו.

7 היה שם בחור צעיר מ בית לחם מיהודה, ממשפחת יהודה; הוא היה לוי וישב בעיר ההיא.
8 האיש הזה עזב את העיר בית לחם מיהודה, למצוא מקום לינה. וַיָּבֹא אֶל-הַר אֶפְרַיִם, עַד-בֵּית מִכָּה.
9 אמר לו מיכה: "מאין אתה?" ויען לו: "לוי אני מאן." בית לחם מיהודה, ואני נוסע כדי למצוא מקום לינה. 
10 ויאמר אליו מיכה: "הישאר עמדי, והיה לי לאב ולכוהן, ואתנה לך עשר שקלים כסף לשנה, בגדים ואוכל." ויבוא הלוי.
יא הלוי הסכים לשבת עם האיש הזה, והיה לו הנער כאחד מבניו.
12 מיכה מינה את הלוי, והצעיר כיהן לו וישב בבית מיכה.
13 ויאמר מיכה: "עתה ידעתי כי יהוה יעשה חסד עמי, כי הלוי הזה הוא לי כהן".» 

פרק 18

1 בעת ההיא לא היה מלך בישראל; בעת ההיא שבט דן חיפש נחלה לשבת בה, כי עד היום ההוא לא נפלה לו נחלה בין שבטי ישראל.
2 בני דן, לאחר שלקח וַיַּשְׁלַחְמָה אֲנָשִׁים מִמִּשְׁפָּחָתָם, גְּבֹרִים גְּבֹרִים, מִשְׂרָה וּמֵאֶשְׁתָּאוֹל לִתְרֹר אֶת הָאָרֶץ וּלְגַלָּהּ וַיֹּאמְרוּ לָהֶם לְכוּ תְרֹרוּ אֶת הָאָרֶץ׃» חמשת הגברים וַיָּבֹאוּ אֶל־הַר־אֶפְרַיִם, עַד־בֵּית מִכָּה, וַיֵּלְנוּ שָׁם.
ג כאשר היו קרובים לבית מיכאס, הכירו את קולו של הלוי הצעיר, ניגשו אליו ואמרו: "מי הביאך הנה? מה אתה עושה במקום הזה, ומה יש לך כאן?"» 
4 הוא ענה להם: "ככה וככה עשה לי מיכאס, הוא נותן לי שכר, ואני כוהן לו".» 
5 ויאמרו אליו, "ובכן, שאל את אלוהים, ונדע אם תצליח מסענו".» 
ו ויען הכהן לאמר לכו לשלום, כי הדרך אשר אתם עושים תחת עינו של יהוה היא.» 

7 וַיָּצוּ חֲמִשְׁתָּם בָּאוּ לַעֲשֶׂה וַיָּרָאוּ אֶת־הָעָם אֲשֶׁר בָּעִיר הַהוּא יוֹשִׁים בְּטַח כְּצִידוֹנִים שָׁלוֹם וְשָׁלוֹם וְאֵין אִישׁ בָּאָרֶץ מִמָּשֶׁךְ שָׁלוֹם וְהָיוּ רְחוּקִים מִן־הַצִידוֹנִים וְלֹא־הִתְעַלָּהוּ עִם־אֲשֶׁר־עָם־אֲשֶׁר־הָיוּ.

8 וישובו אל אחיהם לשרה ולאשתאול, ויאמרו אחיהם אלהם: "מה לוֹמַר"אתה?"« 
ט ויאמרו קומו ונעלה עליהם כי ראינו את הארץ והנה טובה היא מאוד ואתם עומדים פה ולא תאמר דבר אל תתעצל וצא ולך וירש את הארץ הזאת.
10 כי תבוא בה ובאת אל עם בטוח הארץ רחבה ובידך נתנה אלהים מקום הוא אשר לא חסר בו דבר מכל אשר על הארץ« 

יא וַיָּצוּ מִשְׂרַע וְאֶסְתָּאוֹל שֶׁש־מֵאָה אִישׁ מִשְׁפַּחַת דָּן, חֲמוּשִׁים כְּלִי־מִחֲמָתָם׃.
12 ויעלו ויחנו בקריאתרים ביהודה על כן נקרא למקום ההוא מחנה דן עד היום הזה הנה הוא ממערב לקריאתרים.
13 משם הלכו אל הר אפרים, והגיעו אל בית מיכה.

יד וַיָּשִׁיבְשֶׁת הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר הָיְתוּ בְּאֶרֶץ לַיִשׁ וַיֹּאמְרוּ אֶל־אחֵיהֶם הַיְדַעְתֶּם כִּי בְּבַתִּים הָאֵלֶּה אֶפוֹד וְעֲלֵי בָּתַיִם וַיַּעֲשֶׂה פְּסִיל וְעַתָּה שִׁמְשִׁיּוּ מַה עֲשֶׂה׃» 
15 הם הלכו לשם, וכשנכנסו לבית הלוי הצעיר, בית מיכאס, שאלו אותו לשלומו.
טז שש מאות איש מבני דן, חמושים בכלי מלחמה, עמדו בפתח השער.
יז וַיַּעֲלוּ חֲמִשֶּׁת הָאֲנָשִׁים הַהֵלָּכוּ לְרַגֵּל אֶת־הָאָרֶץ וַיָּבֹאוּ אֶל־הַמִּקְדָּשׁ וַיִּקְחוּ אֶת־הַפְּסִיל וְאֶת־הַאֶפוֹד וְאֶת־הַתַּרְפִים וְאֶת־הַמַּצָּק׃ והכֹהֵן עָמֵד פֶּתַח הַשַּׁעַר וְשֶׁש־מָאוֹת הָאֲנָשִׁים וּכְלִי־הַמִּלְחָמָם׃.
18 וַיָּבֹאוּ אֶל־בֵּית מִכָּה וַיִּקְחוּ אֶת־הַפְּסִיל וְאֶת־הַאֶפוֹד וְאֶת־הַתַּרְפִים וַיֹּאמֶר לָהֶם הַכֹּהֵן מָה־אַתָּם עוֹשִׂים» 
19 ענו לו: "השתוק, שים את ידך על פיך ולך עמנו, והיית לנו לאב ולכהן. האם טוב לך להיות כהן לבית איש אחד, או לשבט ולמשפחתה בישראל?"» 
20 וַיַּעֲלַב לֵב הַכֹּהֵן וַיִּקַּח אֶת־הַאפוֹד וְאֶת־הַתַּרְפִים וְאֶת־הַפְּסִיל וַיָּבֹא בְּקוֹם הַחַבָּה׃.

21 הם חזרו לדרכם והלכו, והניחו לפניהם את הילדים, את המקנה ואת כל חפצי הערך.
22 הם כבר היו רחוקים מבית מיכאס, כאשר התאספו אנשי הבתים שליד בית מיכאס ורודפים אחר בני דן.
23 וַיִּקְרַעוּ עַל־בְּנֵי־דָן, וְהַדָּן סָבַר וַיֹּאמֶר אֶל־מִיקָה: מָה אֲשֶׁר־לָקַצְתֶּם? הגברים האלה? «"« 
24 הוא ענה: "אלוהי אשר עשיתי, אתם ה- לקחתם, יחד עם הכהן, והלכתם: מה נשאר לי? אם כן, איך תאמרו לי: "מה אתה צריך?"« 
25 אמרו לו בני דן: "אל תשמענו בקולך, פן יתקפו אותך אנשים זועמים ותאבד את נפשך ואת נפש עמך". אֲנָשִׁים מהבית שלך.« 
26 וַיַּמְסִיכוּ בְנֵי דָן דֶּרֶךְ, וַיַּרְא מִיקָה כִּי-עָזְקוּ מִמֶּנּוּ, וַיָּשַׁב אֶל-בֵּיתוֹ.

27 כך זה קורה הדנים וַיִּקְחוּ אֶת־אֲשֶׁר עָשָׂה מִיקָה וְאֶת־הַכֹּהֵן אֲשֶׁר עַבְדָתוֹ וַיַּעֲבֹדוּ עַל־לַיִשׁ עַל־עַם שָׁלוֹם וְשָׁלוֹם וַיַּרְגוּ אֹתָם בַּחֶרֶב וַיַּרְגוּ אֶת־הָעִיר׃.
28 לא היה איש להציל אותה כי רחוקה מצידון ולא היו יושביה עסק עם אנשים אחרים היא בעמק היוצא לבית רוחב ובני דן בנו את העיר וישבו שם;
29 וַיִּקְרָאוּ שָׁם דָּן עַל־שֵׁם דָּן אֲבִיהֶם הַנָּלִיד מֵיִשְׂרָאֵל וְהָעִיר נִקְרָא עַל־שֵׁם לַיִשׁ.
30 וַיַּעֲמִידוּ בְנֵי דָן לָהֶם אֶת־הַפְּסִיל וַיְהוֹנָתָן בֶּן־גֶרְשָׁם בֶּן־מֹשֶׁה הוּא וּבָנָיו הֲכָנִים לְשֵׁבֶט דָּן עַד־יוֹם גָּלוּת הָאָרֶץ׃.
31 והקימו להם את הפסל אשר עשה מיכה בכל ימי בית האלוהים בשילה.

פרק 19

א בעת ההיא, כאשר לא היה מלך בישראל, לקח לו לוי איש אשר ישב בהר אפרים אשה לפילגשו. בית לחם של יהודה.
2 וַתִּבְגַּדֶּה בוֹ פִּילַגְשׁוֹ וַתַּעֲזַבְתּוֹ לְבֵית אָבִיהָ׃ בית לחם של יהודה, שם שהתה במשך ארבעה חודשים.
ג וַיָּקָם אֵלֶיהָ אִישָׁה וַיֵּלֶךְ אֵלֶיהָ לְדַבֵּר עִלָּהָ לְהַשִּׁיב אֵלָיו וְעַבְדּוֹ וְשְׁנֵי חֲמוֹרִים עָמוֹ וַיַּבְאֹהוּ בֵּית אָבִיהָ וַיַּרְאֹהוּ אֲבִי הַנַּעֲרָה וַיֵּלֶךְ לִקְרָאֵהוּ בְשִׂמְחָה׃.
4 חותנו אבי הנערה החזיק אותו שם, והוא נשאר עמו שלושה ימים, הם אכלו ושתו, וישבו שם.

ה ביום הרביעי השכימו בבוקר והלוי התכונן ללכת ויאמר אבי הנערה לחתנו חזק את לבבך וקח לך פת לחם ואז תוכל ללכת» 
ו וַיֵּשְׁבוּ, אֲכָלוּ וַיַּשְׁתּוֹ, וַיֹּאמֶר אֲבִי הַנַּעֲרָה אֶל-אֲשֶׁר הַלִּין נָא, וְיַשְׂמַח לִבְךָ.» 
7 קם הבעל ללכת, אך בדחיפת חותנו חזר ושהה שם. שׁוּב בלילה.

ח ביום החמישי השכם בבוקר ללכת ויאמר אבי הנערה חזק נא את לבבך ודחה זאת עד סוף היום ויאכלו שניהם.
ט וַיָּקָם הָאֵל לָלַךְ הוּא וְפַלְגְשׁוֹ וַיֹּאמֶר לוֹ חָמָנוּ אֲבִי הַנַּעֲלָה הַיּוֹם קָרֵב קָלָה הַיּוֹם הַזֶּה הַלָּנָה הַזֶּה הַיּוֹם הַקָּדָשׁ הַזֶּה הַלָּנָה ... וְשָׂמְחָה מַחַר תַּקִּים וּלְכֹת אֹהֲלֶךָ׃» 

10 לא הסכים הבעל ללון שם, ויקם וילך, ויבא עד מעבר יבוס, היא ירושלים, ושני החמורים החרוטים ופילגשו עמו.
יא וַיָּבֹאוּ אֶל־יֶבוּס וַיָּבֹא הַיּוֹם וַיֹּאמֶר הַעַבֶּד אֶל־אֲדֹנָיו לֵךְ נָא נְסָבָה וַנֵּלֶךְ אֶל־עִיר־יֶבוּסִי הַזֶּה וַיִּלָּנֶה שָׁם׃» 
12 ויען אותו אדוניו: "לא נפנה אל עיר נכריה, אשר אין בה בני ישראל; נלך עד גבעה".» 
13 ויאמר אל עבדו בוא, בוא ננסה להגיע לאחד המקומות האלה ונבלה שם את הלילה, או לגבעה או לרמה.» 
14 הם המשיכו ללכת, והשמש שקעה כשהיו קרובים לגבעה אשר לבנימין.
15 הם פנו לשם כדי ללכת וללון בגבעה.

הלוי, כשבא, עמד בכיכר העיר, ואיש לא קיבל אותם לביתו. י לָלוּן.
טז והנה איש זקן בא בערב מעבודת השדה איש מהר אפרים הוא אשר ישב בגבעה ואנשי המקום בנימינים.
17 הרים את מבטו וראה את הנוסע בכיכר העיר. הזקן שאל: "לאן אתה הולך, ואיפה היית?"» 
18 הוא ענה: "אנחנו הולכים ל..." בית לחם מיהודה ועד קצה הר אפרים, משם אני בא. הלכתי אל בית לחם של יהודה, ו עַכשָׁיו אני הולך לבית יהוה, ואין איש מקבל אותי בביתו.
19 אך תבן ומספוא לחמורינו יש לנו, וגם לחם ויין לי, ולשפחתך ולנער אשר עם עבדיך; לא חסר לנו דבר.« 
20 אמר הזקן: "שלום עליך! אספק את כל מחסורך, אך אל תבלה את הלילה בכיכר".» 
כא וַיְבַאֵּהוּ בֵּיתוֹ וַיַּתֵּן לַחֲמוֹרִים וַיַּתֵּן לַחֲמוֹרִים וַיַּעֲבֹר ...; מטיילים הם רחצו את רגליהם, אחר כך אכלו ושתו.

22 בעודם נהנים, הקיפו כמה רשעים מן העיר את הבית, הכו בפתח בקול רם ואמרו לזקן בעל הבית: "הוציא את האיש אשר בא לביתך, למען נשכב עמו".» 
23 יצא בעל הבית אליהם ואמר: "לא אחי, אנא אל תעשו את הדבר הרע הזה; מאחר שהאיש הזה בא לביתי, אל תעשו את המעשה החרפה הזה.".
24 הנה בתי בתולה ופילגשו אוציאם אליך ואנס אותם ותעשה להם כרצונך אך אל תעשה מעשה כזה באיש הזה« 
25 לא שמעו האנשים האלה בקלו ויקח האיש את פילגשו ויוציאה אליהם וילכו עמה ויגעו בה כל הלילה עד הבוקר ושלחו אותה עם שחר.

26 לפנות בוקר, האישה הזאת באה ונפלה בפתח בית האיש אשר התגורר אצל בעלה., והיא נשארה שם עד עלות השחר.
27 וַיַּקֵם אֲשֶׁר הַבָּקָר וַיַּפְתַּח אֶת-דֶּלֶת הַבַּיִת וַיֵּצֵא לִהְיוֹת בַּדֶּרֶךְ וְהִנֵּה אִשְׁתּוֹ פִּילַגְסָפָת הַבַּיִת וְיָדֶיהָ עַל-הַסֶּף׃.
28 הוא אמר לה: "קומי ונלך." אבל איש לא ענה, והבעל העלה אותה על חמורו ויצא הביתה.

29 ויבוא הביתה, לקח סכין, תפס את פילגשו, חתך את גפה אחר גפה לשנים עשר חתיכות ושלחן בכל רחבי ישראל.
30 כל אלה שראו זֶה ויאמרו לא היה ולא נראה דבר כזה מאז עליית בני ישראל ממצרים ועד היום הזה. חשבו על כך, התייעצו איש עם רעהו והחליטו.» 

פרק 20

1 וַיֵּצְאוּ כָּל־בְנֵי־יִשְׂרָאֵל מִדָּן עַד־בָּאֲרָץ שֶׁבַע וְאֶל־אֶרֶץ־גִלְעָד וַיְהִיכֶל הַקָּהֵל יַחַד אִישׁ אֶחָד לִפְנֵי יְהוָה אֶל־מַסְפָּה׃.
2 וַיַּעֲמֹדוּ נְשִׁיָּה כָּל-הָעָם כָּל-שְׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל בְּקַהֲלַת עַם-הָאֱלֹהִים--אַרְבַּע מֵאוֹת אֶלֶף פַּרְגְּלִים שׁוּלְפִים חַרְבִּים׃.
ג וַיִּשְׁמְעוּ בְנֵי בְנִימְן כִּי עָלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מַסְפָּה׃.

אמרו בני ישראל: "דברו, איך בוצעה הפשע הזה?"» 
4 ויאמר הלוי, בעל האישה שנהרגה: "אני ופילגשי באנו לגבעת בנימין ללון שם.".
5 קמו עלי יושבי גבעא ויקומו על הבית אשר הייתי בו בלילה; הם חשבו להרוגני, וחיללו את פילגשי, והיא מתה.
ו ו אחזה את פילגשי ואחתכה לגזרים ואשלחה בכל גבול נחלת ישראל כי פשע וחטא עשו בישראל.
7 הנה אתם, כל בני ישראל, התייעצו איש עם רעהו ופסקו כאן ועכשיו.« 

8 וַיַּעֲמֹד כָּל־הָעָם כְּאֶחָד וַיֹּאמְרוּ: "אֵין מֵאֵנָּה לֹא־לֹךְ אֶל־אָהֲלוֹ וְאֵין מֵאֵנָּה לֹא־שׁוּב בֵּיתוֹ.".
ט ועתה זאת נעשה לגבעה: נגדה כגורל!
י ניקח מכל שבטי ישראל עשרה אנשים מכל מאה, מאה מכל אלף, ואלף מכל עשרת אלפים; הלכו ויקחו צידה לעם, וכאשר יבואו, יעשה לגבעת בנימין ככל החטא שעשתה בישראל.« 
יא וַיִּקְהֲגוּ כָּל־אֲנָשִׁי יִשְׂרָאֵל יַחַד עַל־הָעִיר אִישׁ אֶחָד׃.

12 שבטי ישראל שלחו אנשים לכל משפחות בנימין לאמר: "מהי הפשע הזה שנעשה ביניכם?
13 ועתה מסרו את הרשעים אשר בגבעה ונוכל להמיתם ולהסיר את הרעה מקרב ישראל ולא שמעו בני בנימין בקול אחיהם בני ישראל.

יד בני בנימין, יוֹצֵא מִעֲרֵיהֶם, הֵן נִתְקַסְפוּ גִבְעָה לִצְאוֹת לִמְחָמָה עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.
טו בני בנימין, הַחוּצָה מן הערים, נספרו ביום ההוא במספר עשרים וששה אלף, שלפי חרבותיהם, לא ספר את יושבי גבעא, שבע מאות איש מובחר.
16 בין כל העם הזה היו שבע מאות איש חיל אשר לא השתמשו ביד ימין; כל הלוחמים האלה יכלו להשליך אבן בקלע על חוט השערה ולא להחטיא.

17 המספר מִן־אֶנְשֵׂא הַפְּנִים, לֹא־כֹל אֶת־בִּנְיָמָן, אַרְבַּע מָאוֹת אֶלֶף שׁוֹלְפֵי חֶרֶב, כֻּלָּם אֲנָשִׁי־מלחמה.
18 קמו בני ישראל והלכו בית אל לדרוש באלוהים לאמר מי מאיתנו יעלה ראשון להילחם בבני בנימין ויען ה' ויעל יהודה ראשון׃» 

19 השכם בבוקר ויצאו בני ישראל ויחנו על פני גבעא.
20 וַיַּעֲלוּ אֲנִי יִשְׂרָאֵל לְהִתְקַרֵּם בְּבִנְיָמִין, וַיַּעֲמוּדוּ אֲנִי יִשְׂרָאֵל לַמַּעֲלֹהִים לִפְנֵי גִבְעָה.
21 ויצאו בני בנימן מגבעה ויפלו עשרים ושנים אלף איש מישראל ביום ההוא.

22 האנשים, לָדַעַת וַיַּעֲזַרוּ אֲנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת־אָצְמָם וַיַּעֲמְדוּ שׁוּבוּ לַעֲמָדָה קַרְבָה בָּמּוֹקָם שֶׁהִתְמַדְּשׁוּ בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן׃.
23 ויעלו בני ישראל ויבכו לפני יהוה עד הערב, ושאלו את יהוה לאמר: "האם אצא שוב להילחם בבני בנימן אחי?" ויען יהוה: "עלה עליהם".» 
24 וַיִּגְרוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל־בְּנֵי בִּנְיָמָן בַּיּוֹם הַשֵּׁנִי׃;
25 וביום השני יצאו בני בנימן מגבעה לקראתם, והניחו עוד שמונה עשרה אלף איש מבני ישראל, כולם שלפים חרבותם.

26 וַיַּעֲלוּ כָּל-בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל וְכָל-הָעָם וַיָּבֹאוּ אֶל-בית-אל וַיַּבְכוּ שָׁם לִפְנֵי יְהוָה וַיַּצְמוּ בַּיּוֹם הַהוּא עַד-הָעֶרֶב וַיַּעֲלוּ עוֹלָה וְשָׁלָמִים לִפְנֵי יְהוָה׃.
27 וַיִּשְׁאֲלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת-יְהוָה בַּיָּמִים הַהֵּה וַיְהִי שָׁם אֲרוֹן בְּרִית הָאֱלֹהִים׃,
כח וְפִינְחָס בֶּן-אֶלְעָזָר בֶּן-אַהֲרֹן עָמָד לִפְנֶיהָ בַּיָּמִים הַהֵּה וַיֹּאמְרוּ הַאֲשֶׁר אֵלֶךְ שׁוּב לְהִלָּחֵם בְּבֵי-בִּנְיָמִין אָחִי אוֹ אֶעֱמֹד וַיֹּאמֶר יְהוָה עָלָה כִּי מָחָר אֲנִיתֵנָם בְּיָדֶךָ׃» 

29 אז הציב ישראל מארב סביב גבעה,
30 ויעלו בני ישראל ביום השלישי על בני בנימן ויערכו למלחמה לפני גבעה כפעמים האחרות.
31 ויצאו בני בנימן לקראת העם, ויתירו להם להרחיקם מן העיר, והחלו להכות ולהרוג בעם כפעמים אחרות, בדרכים אשר אחת מהן עולה לבית אל, ואחת לגבעה שבשטח.; הם הרגו כשלושים גברים מישראל.
32 וַיֹּאמְרוּ בְנִימָן הִנֵּה נִבְסוּ לָנוּ כְּפֶרֶשׁ וַיֹּאמְרוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל נִבְרַח וַנַּפְתִּים אוֹתָם מִן הָעִיר אֶל הַדְּרָכִים הַזֶּה׃» 
33 וַיָּצְאוּ כָּל־אִישׁ יִשְׂרָאֵל מִמָּקְדָּם וַיִּתְקַבְּלוּ בַּעַל־תָּמָר׃; באותו הזמן מארב ישראל יצא ממוצבו בערבת גבעה.
34 עשרת אלפים איש צמרת מכל ישראל באו מלפני גבעה. הקרב היה קשה. בני בנימין הם לא ידעו כלל שאסון עומד לפקוד אותם.
לה וַיְגַם יְהוָה אֶת-בִּנְיָמִין לִפְנֵי יִשְׂרָאֵל וַיַּרְגוּ בְּבִּנְיָמִין בַּיּוֹם הַהוּא, כֻּלָּם שָׁלֵף חֶרֶב.

36 וַיָּרָאוּ בְנִימַן כִּי נִבְסוּ, וְאֶת־יְשָׂרָאֵל לֹא־הִרְאוּ., אָכֵן, ויתרו על אדמות לבנימין זֶה כי היה להם ביטחון במארב שהציבו לגבעה.
37 אנשי המארב מיהרו להסתער על גבעה, אנשי המארב התקדמו והכו את כל העיר לפי חרב.
38 והיה אות מוסכם בין אנשי ישראל לבין אלה אשר באורב, אשר יעלו ענן עשן מן העיר.
39 אנשי ישראל שבו במלחמה, וכבר הרגו בנימין כשלושים איש, ואמרו: "הם נבעו מפנינו כבמלחמה הראשונה!"» 
40 והענן החל לעלות מן העיר כעמוד עשן, ובני בנימין הביטו לאחור וראו את כל העיר עולה בלהבות השמימה.
41 אנשי ישראל שבו, ואנשי בנימין נבהלו כשראו כי קרה עליהם אסון.
42 הם הפנו עורף לאנשי ישראל דרך המדבר, והלוחמים התקרבו והרגו את אנשי הערים, איש במקומו.
43 וַיַּקִיפוּ אֶת־בִּנְיָמִין, רַדְפוּ אוֹתוֹ, וַיַּרְצוּ אוֹתוֹ בַּעֲדָרוֹ, עַד מִנֵּי גֶבַע, מִצַּד הַשֶׁמֶשׁ הַזֹּרֶץ.
44 וַיַּפְלוּ מִמִּנְיָמַן שְׁמֶנָה עֶשְׂרָה אֶלֶף גָּדוֹל, כֻּלָּם גְּבֹרִים.
45 אלו שנשארו הם הפנו את גבם וברחו לעבר המדבר, לעבר צוק רמון. אנשי ישראל וַיַּרְגוּ חֲמִשָּׁת אֲלָפִים אִישׁ בַּדְּרָכִים וַיַּדְחוּ אֲלָפִים מִמָּהֶם.
46 ה מִספָּר כָּל מִסְפָּר הַבִּנְיָמִינִי אֲשֶׁר נָפְגוּ בַּיּוֹם הַהוּא הָיָה חֲמִשָּׁה וְעֶשְׂרִים אֶלֶף אִישׁ שָׁלֵף חֶרֶב כֻּלָּם גִּבְרֵי גִּבְרָב׃.

47 שש מאות איש אשר הפנו עורף ונמלטו אל המדבר, אל צוק רמון, נשארו בצוק רמון ארבעה חודשים.
48 וישבו אנשי ישראל אל בני בנימין ויכתם לפי חרב והשמידו ערים, אנשים ובהמות וכל אשר נמצא. וגם את כל הערים אשר מצאו שרפו באש.

פרק 21

א וַיִּשְׁבַּע אֲנָשִׁי יִשְׂרָאֵל בַּמַּסְפָּה לֵאמֹר: "אֵין מֵאֵנָנוּ יִתֶּן אֶת־בַּתּוֹ לְבַנְיָמִינִי".» 

2 וַיָּבֹא הָעָם אֶל־בית־אל וַיַּשְׁבוּ שָׁם לִפְנֵי אֱלֹהִים עַד־הַערב וַיַּשְׂאוּ קוֹל וַיְקַנְדוּ קוֹל גָּדוֹל וַיֹּאמְרוּ
ג "למה יהוה אלוהי ישראל היה בישראל היום שחסר שבט אחד מישראל?"» 
4 למחרת השכימו העם בבוקר ובנו שם מזבח והקריבו עולות ושלמים.
ה וַיֹּאמְרוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מִי לֹא-עָלָה אֶל-הַקָּהָל לִפְנֵי יְהוָה כִּי-נִשְׁבַּעוּ שָׁבוּעָה לְכָל-אֲשֶׁר לֹא-עָלָה אֶל-יְהוָה מִצְפָּה לֵאמֹר מוֹת יוּמָת יְהוָה׃» 
ו וַיַּחֲמוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל עַל בְּנִימָן אֲחִיהֶם וַיֹּאמְרוּ נִגְרַע שֵׁבֶט הַיּוֹם מֵיִשְׂרָאֵל׃
7 מה נעשה להם, כי לְהַשִׂיג נשים לנותרים כי נשבענו ביהוה לא לתת להם מבנותינו לנשים« 
ח וַיֹּאמְרוּ הַיְשֵׁבֶט אֶחָד בְּיִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר לֹא-עָלָה אֶל-יְהוָה מַסְפָּה וְהִנֵּה לֹא-בָא אִישׁ מִיבֵשׁ גִּלְעָד אֶל-הַמַּחֲנָה אֶל-הַקָּהָל׃.
9 וַיַּעֲשׂוּ מִפְקָד אֶת־הָעָם, וְהִנֵּה, אֵין־שָׁם מִיּוֹשְׁבֵי יַבֵּשׁ גִּלְעָד.
10 וַיִּשְׁלַח עֲלָפָם גִּבְרֵי חֲלָבִים וַיְצַו אֵלֶּה לֵאמֹר: "לֹכוּ וְהִכוּ אֶת־יֹשְׁבֵי יָבֵשׁ גִּלְעָד בְּפִי חֶרֶב בְּיָם׃ נָשִׁים והילדים.
11 כך תעשו: כל גבר וכל אישה אשר שכב עם גבר תחרימו להשמדה.« 
12 וַיַּמְצָאוּ בֵּישְׁבֵי יַבֵּשׁ גִּלְעָד אַרְבַּע מֵאָה נַעֲרוֹת בְּתוּלוֹת, אֲשֶׁר לֹא יָדַעוּ מִשְׁכָּבוֹ אִישׁ מִשְׁכָּבוֹ, וַיָּבִיאוּ אֵל־מַחֲנָה שִׁילָה אֲשֶׁר בָּאָרֶץ כְּנַעַן.
13 אז שלחו כל הקהל שליחים לדבר עם בני בנימין אשר היו פליטים אל צוק רמון ולהודיע להם שָׁלוֹם.
יד בני בנימין שבו באותו זמן, וניתנה להם נָשִׁים למי ניצלו חיים בקרבם נָשִׁים מִיבֵשׁ גִּלְעָד, וְלֹא נִמְצָא לָהֶם דַּע.

15 וַיַּחֲמוּ הָעָם עַל־בִּנְיָמִין כִּי־פֶּרֶץ יְהוָה בְּשִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל׃.
16 ויאמרו זקני הקהל: "מה נעשה כדי להשיג נשים לאלה הנותרים, כיון ש..." נָשִׁים האם בנימין הושמדו? 
17 וַיֹּאמְרוּ נַחֲלַת הַפָּלָטִים תִּתְהַיְשָׁר לִבְנִימַן וּפְשָׁמַע שְׁבֶט מִמִּי יִשְׂרָאֵל׃.
18 אך איננו יכולים לתת להם אחת מבנותינו לנשים, כי נשבעו בני ישראל לאמור: "ארור אתה אשר במלכות השמים". אוֹ מי ייתן את בתו לאיש בנימיני?« 
19 וַיֹּאמְרוּ, "חַג זֶה לַיהוָה, אשר נחגג כל שנה בסילו, עִיר ממוקם מצפון לבית אל, מזרחית לדרך העולה מבית אל לשכם, ומדרום ללבונה.« 
20 וַיִּצְווּ אֶל-בְּנֵי בְנִימָן לֵאמֹר: "לָכוּ וְאַרְבוּ בַּכְּרָמִים׃.
21 וְתִרְאוּ וְתִצְאוּ בְּנוֹת שִׁילֹה לִרְקֹד אֶחָד וְתֵצְאוּ מִן־הַכְּרָמִים וְאִישׁ אֶת־אִשְׁתּוֹ מִבְּנוֹת שִׁילֹה וְלָכוּ אֶל־אֶרֶץ בִּנְיָמָן׃.
22 אם אבותיהם או אחיהם יבואו אלינו להתחנן בפנינו, נאמר להם: "הניחו אותם לנו, כי לא לקחנו אישה לכל אחד מהם בנו." המלחמהולא אתה היית זה שנתת להם אותם; במקרה כזה, היית אשם. 
23 ויעשו בני בנימן כן: לקחו נשים כמספרם מן הרוקדים אשר חטפו, ויצאו וישבו לנחלתם, ובנו את הערים וישבו שם.

24 בעת ההיא הלכו משם בני ישראל איש לשבטו ואל משפחתו וישבו משם איש לנחלתו.

בימים ההם לא היה מלך בישראל, כל אחד עשה את הטוב...