ספר שמואל הראשון

על פי הוולגטה, הראשון מבין המלכים

חלק ראשון.
שמואל.

א. — לידתו של שמואל; ייעודו.

פרק 1

— לידתו של שמואל. —

א איש מרמתים סופים מהר אפרים ושמו אלקנה בן ירוחם בן אליה בן תהו בן סוף האפרתי.
2 היו לו שתי נשים, אחת שמה אן, והשנייה פנינה; ולפנינה היו ילדים, ולאן לא היו ילדים.
3 האיש הזה עלה מעירו בכל שנה לשנה להשתחוות ליהוה צבאות ולהקריב לו זבחים בשילה. היו שני בני עלי, עפני ופינחס, כהני יהוה.
4 ביום שאלקנה הקריב את זבחו, הוא נתן מנות של הקורבן לפֶּנֶנָה אִשְׁתּוֹ וּלְכָל בָנָיו וְבָנָתוֹ;
5 וַיָּתֵן לְחָנָה כְּפִים כִּי אֲהַב חָנָה וְה' עָקָרָהּ׃.
6 יריבתה עוד צער אותה מאוד, כדי למררה על אשר עקרה יהוה.
7 ובכל שנה אלקנה וְהִיא עָשָׂה כָּךְ בְּכָל עֶלֶת שֶׁהִתְעֲלָה אֶל־בֵּית יְהוָה. פננה זה גם הכעיס אותה. אז היא בכתה ולא אכלה.
ח ויאמר לה אלקנה בעלה חנה למה את בוכה ולא אוכלת למה לבך עצוב הלוא אני טוב לך מעשרה בנים«

ט חנה קמה לאחר שאכלו ושתו בשילה. — עלי ה גָדוֹל הכוהן ישב על כסא לפני אחד מעמודי בית היכל יהוה.
10 במרירותה ותתפלל אל יהוה ותבכה מרה;
יא ותנדר נדר לאמר: "יהוה שדי, אם רק תראה בצער עבדך וזכירני ולא תשכח את עבדך, ותתן לעבדתך בן, ואתנהו ליהוה כל ימי חייו, ולא ייגע תער בראשו לעולם".«
12 ותהיה נשארה ימים ארוכים ומתפללת לפני יהוה, וַיְשַׁמֵּר עֵלִי בְּפִיהָ.
13 אן דיברה בליבה ורק הניעה את שפתיה, מבלי שקולה יישמע. הלי חשבה כָּך שהיא הייתה שיכורה,
14 וַיֹּאמֶר לוֹ עַד־מָתַי תִּשְׁתִּיר? הַזִּיר יְינֶךָ.«
15 ותאמר חנה: "לא אדני, אישה עצובת לבבי; יין ולא שׁכר לא שתיתי; כי שפכתי את נפשי לפני יהוה.".
טז אַל-תִּקַּח אֶת-פַחְדֶּךָ אִשָּׁה לִבְלִיעַל, כִּי מִצְאָי וְצָעָר גָּדוֹל הוּא דִּבְרַת עַל-הֵן.»
17 חלי דיבר שוב ו אוֹתוֹ וַיֹּאמֶר: "לֵךְ בְּשָׁלוֹם, וְיַעֲנֶה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֶת תְּפִלָּתָךְ אֵלָיו!"«
18 ותאמר ימצא עבדך חן בעיניך ותלך האישה לדרכה ותאכל ולא היו פניה עוד עצובות.
19 השכימו בבוקר וישתחוו לפני יהוה, וישובו לביתם ברמה.
כ וַיְדַע אֶלְקָנָה אֶת-חַנָּה אִשְׁתּוֹ וַיְהוָה זָכְרָהּ וַיֵּלֶד חַנָּה בֵּן וַיָּשְׁמָא שְׁמוּאֵל לֵאמֹר כִּי מִן-ה' שָׁאֲנִיתוּ בְעַל-ה'׃«

— הקדשתו של שמואל לאלוהים. —

21 וַיַּעֲלָה אֶלְקָנָה, אֲשֶׁר בַּעֲשֶׂה עַל עִם כָּל-בֵיתוֹ, לְהַקְרִיב אֶת-הַזֶּבֶן הַשָּׁנִי לַיהוָה וּלְקַיֵּם אֶת-נְדָרוֹ.
22 אך חנה לא עלתה, ותאמר לאישה: "כשהילד יגמל, אביאהו וייראה לפני ה' וישב שם עד עולם".«
23 ויאמר לה אלקנה בעלה: "עשי כטוב בעיניך, הישארי" כָּאן עד-תגמלו אתו רק ימלא יהוה את-דברו ותישב האישה ותניק את-בנה עד-תגמלו אתו.

24 וַיַּגְמַל אוֹתוֹ וַתַּעֲלֶה אוֹתוֹ עִמָּהּ וְהָבִיא אוֹתוֹ שְׁלֹשָה פְּרִים וְאֵיפָה סֶלְחָן וְנַד יַיִן וַתִּבְאָה אוֹתוֹ בֵּית יְהוָה שִׁילָה וְהָיָה עָדְן נָעוֹד מְאֹד׃.
25 שחטו את הפר והביאו את הילד אל אלי.
26 ותאמר חנה: "סלח לי אדני. חיה נפשך אדני, אני האישה אשר עמדה כאן לידך להתפלל אל יהוה.".
27 על הילד הזה התפללתי, ויהי ה' נענה לי את בקשתי אשר ביקשתי ממנו.
28 גם אני נתן אותו ליהוה; כל ימי חייו הוא יהיה וַיִּשְׁתַּחֲווּ שָׁם לִפְנֵי יהוה.

פרק 2

1 וַתַּתְפַּלֵּל חנה וַתֹּאמֶר יְגֵל לִבִּי בְּיְהוָה, קָרְנִי נָשָׂא מִיהוָה, פָּתוּר פִּי עַל צֹרִי כִּי אֶשְׁעַצְתָּ בְּיְשׁוּעָתְךָ.

2 אין קדוש כיהוה, כי אין אחר אֵל ממך; אין צוק כאלוקינו.
3 אל תאמר דברי גאווה רבים עד כדי שלא תצא מפיך דברי גאווה.

כי יהוה הוא אלהים יודע כל וכל מעשים של אדם לא קיימים.
4 קשת גיבורים נשברה, וחסרי כוח כמחגורם.

5 שבעים יקנו להם לחם, ורעבים אינם רעבים עוד; גם עקרה תלד שבעה, והיא אשר לה בנים רבים תמום.

6 יהוה הורג ומחיה, מוריד למתים ומקים.
7 יהוה עני ועשיר, משפיל ומרומם.

8 יקים עני מן העפר, ומערמת האפר ירים אביון; עם נסיכים יושבם, ונתן להם כסא כבוד כנחלתם.

כִּי לה' עמודי ארץ, ועליהם שם עולם.
9 ישמור צעדי שרביטו, ורשעים יאבדו בחושך.
כי האדם לא יגבר בכוח.
10 יהוה! אויביו ינוצו; מן השמים ירעם עליהם; יהוה ישפוט את קצות ארץ.

יִתֵן עֹז לְמַלְכוֹ, וְרַמֵּשׁ קֶרֶן מַשְׁחִיו.

יא וַיֵּלֶךְ אֶלְקָנָה אֶל־בֵּיתוֹ בְּרָמָה, וְהַנַּעַל נֹשֶׁר עַל־הַיְהוָה, לִפְנֵי עֵלִי הַכֹּהֵן.

— בני חלי. —

12 ובני עלי אנשי בליעל היו; הם לא ידעו את יהוה.
13 וזו הדרך לפעול אֵלֶה כוהנים ביחס לעם. כאשר מישהו היה מקריב זבח, היה עבד הכהן בא, בעוד הבשר מתבשל, אוחז בידו מזלג בעל שלושה שיניים;
14 הוא שָׁם היה טובל בקדרה, בסיר, במחבת או בסיר, וכל אשר יעלה המזלג, היה לוקח הכהן לו. כך עשו לכל ישראל הבאים שילה.
15 עוד לפני שריפת החלב, היה עבד הכהן בא ואומר לאיש המקריב את הזבח: "תן לי בשר לצלות לכהן; הוא לא יקבל ממך בשר מבושל, אלא בשר מן החלב". בָּשָׂר נָא.»
16 ואם יאמר לו האיש: "ראשית יעשן את השומן, אחר כך תיקח מה שתרצה", יענה העבד: "לא, אתה..." ב אתה תיתן את זה עכשיו; אחרת אני אתן את זה’ב אקח את זה בכוח.»
17 חטא הנערים האלה היה גדול מאוד בעיני יהוה כי אֵלֶה אנשים הביאו בוז על מנחות יהוה.

יח שמואל עבד לפני יהוה; הנער היה לבוש באפוד פשתן.
19 אמה תפרה לה שמלה קטנה, אשר הביאה לה בכל שנה בשנה, כשעלתה עם בעלה להקריב את הזבח השנתי.
20 וַיַּבְרַךְ עֵלִי אֶלְקָנָה וְאֶשְׁתּוֹ לֵאמֹר יְהֹוָה יִתֵּן לָכֶם צָנִים מִן־אֲשֶׁר הַזֶּה עַל־הַמִּתְנַתָּה שֶׁהִתְעֲשֶׂה לַיהוָה וַיָּשְׁבוּ לְבַתָּהֶם׃.
כא וַיְבַקֵּד יְהוָה אֶת־חנה ותהר ותלד שלשה בנים ושתי בנות ויגדל הנער שמואל לפני יְהוָה׃.

22 עלי זקן מאוד ולמד כיצד בניו נוהגים כלפי כל ישראל וכיצד הם שוכבים עם נָשִׁים אשר שימשו בכניסה לאוהל מועד.
23 אמר להם: "מדוע אתם עושים דברים כאלה? כי שמעתי מכל העם את מעשיכם הרעים.".
24 לא, בניי, השמועה שאני שומע אינה טובה; הם מביאים את עם יהוה לחטוא.
25 אם יחטא איש לאיש רעהו, אלוהים ישפוט; ואם ליהוה יחטא, מי יתפלל בעדו? אך לא שמעו בקול אביהם, כי חפץ ה' להמיתם.

26 הנער שמואל הוסיף לגדול בקומתו ובחן בעיני ה' ובעלי אדם.

27 איש אלהים בא אל עלי ויאמר אליו כה אמר יהוה הלוא גיליתי לבית אביך בהיותם במצרים בבית פרעה
28 בחרתי בו מכל שבטי ישראל להיות לי לכהן לעלות על מזבחי להקטיר קטורת ולשאת את האפוד לפניי ואת כל אשי בני ישראל נתתי לבית אביך.
29 למה רמסתם תחת רגלי זבחי ומנחתי אשר ציוויתי להציע בבית שלי? מַדוּעַ הַכְּבַדְתָּ אֶת-בְּנֶיךָ מִמְּנַתִּי לְשַׁמֵּן מִטּוֹב כָּל-מִנְחָתַת יִשְׂרָאֵל עַמִּי
30 זו הסיבה, הִנֵה דְּבַר יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל הִקְדַּעְתִּי כִּי הָלַכְךָ בֵּית אָבִיךָ לְפָנַי עַל־הָעוֹלָם וְעַתָּה נְאֻם יְהוָה לֹא־יְהִי כִּי־כֹר אֲשֶׁר מְכַבְדִּי וּבְזֵנִי יִבָּזוּ׃.
31 ימים באים ואכרתי את זרועך ואת זרוע בית אביך ולא יהיה עוד זקן בביתך.
32 תראה את משכנתך מושפלת, בעוד אֵל ימלא את ישראל ברכות; ולא יהיה עוד זקן בביתך.
33 לא אסיר ממזבחי כֹּל איש עמך, למען תכלה עיניך ותתעלף נפשך; וכל זֶרַע ביתך ימות בראשית ימיו.
34 וְהָיָה לָךְ לְאוֹת אֲשֶׁר יָקַר לִשְׁנֵי בְּנֶיךָ, לָעֲפְנִי וּלְפִינְחָס: שְׁנֵיהֶם יָמוּתוּ בַּיּוֹם אֶחָד.
35 והקמתי לי כהן נאמן אשר יעשה כלבבי וכנפשי ואבנה לו בית קיימא והלך תמיד לפני משיחי.
36 וכל אשר יישאר מביתך יבוא וישתחוה לו, כדי שיהיה מטבע כסף ופת לחם, ויאמר, "אנא תנו לי תפקיד כהונה, כדי שיהיה לי פת לחם לאכול".»

פרק 3

— ייעודו של שמואל. —

1 הנער שמואל עבד את ה' לפני עלי. דבר ה' היה נדיר בימים ההם, וחזון לא היה תכוף.

2 בעת ההיא, כאשר עלי שכב במקומו, ועיניו החלו לכהות ולא יכל עוד לראות;
ג נר האלוהים טרם כבה, ושמואל שכב בהיכל יהוה, אשר שם ארון האלוהים.
4 קרא יהוה לשמואל, והוא ענה: "הנה אני!"«
5 וַיָּרַץ אֶל־עֵלִי וַיְבֹא אוֹתוֹ אָמַר הִנֵּנִי כִּי קְרָאַתָּ לִי. עֵלִי הִשְׁבִּין לֹא קְרָאִיתִי, לֹא לִמְשָׁב. וַיָּלַךְ לִמְשָׁב.

ו ויקרא ה' עוד לשמואל, ויקם שמואל, הלך אל עלי, ויאמר הנה אנכי כי קראת לי. ויען עלי: לא קראתי בני, לך לישון.«
7 שמואל טרם ידע את יהוה כי טרם נגלה לו דבר יהוה.

ח ויקרא ה' לשמואל שוב בפעם השלישית. הוא קם, ניגש אל עלי ואמר: "הנני כי קראת לי". הבין עלי. כָּך זֶה זה היה יהוה WHO קרא לילד.
ט וַיֹּאמֶר אֵלִי אֶל שְׁמוּאֵל לֵךְ שָׁכֶם וְאִם יְקָרָאוּ לְךָ שׁוּב, וַתֹּאמַר דֶּבֶר יְהוָה כִּי שָׁמֵעַ עַבְדֶךָ וַיֵּלֶךְ שְׁמוּאֵל וַיִּשְׁכֵּב עַל מָקוֹמוֹ.

10 בא יהוה ועמד שָׁם, וַיִּקְרָא כְּפֶרֶשׁ שְׁמוּאֵל וַיַּעֲנֶה שְׁמוּאֵל דַּבֵּר כִּי שָׁמֵעַ עַבְדֶךָ«
יא וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל־שְׁמוּאֵל הִנֵּה־אֲנִי עָשָׂה דָּבָר בְּיִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר לֹא־יָשְׁמַע אֹתוֹ, וּבְעַד־אֹזְנֵיהֶם לֹא־יָשְׁמַע׃.
12 ביום ההוא אעשה לאלי את כל אשר דברתי על ביתו אפתח ואכלה.
13 אמרתי לו כי אשפוט את ביתו לנצח, בגלל הפשע אשר ידע עליו, ובגלל שבנו הפכו את עצמם לחסרי ערך מבלי שרסן אותם.
14 על כן נשבעתי לבית עלי כי חטא בית עלי לא יכופר לעולם לא בזבחים ולא במנחות»

15 וַיִּשְׁכַּב שְׁמוּאֵל עַד־הַבֹּקֶר וַיַּפְתַּח אֶת־דַּתָּת בֵּית־יְהוָה וַיַּרְא שְׁמוּאֵל לְגַדֶּה לַעֲלִי אֶת־הַחֲזוֹן׃.
טז ויקרא עלי לשמואל ויאמר שמואל בני ויען הנני׃«
17 ויאמר אלי, "מה הדבר אשר יהוה אמרת לי? בבקשה, אל תסתתר ממני שׁוּם דָבָר. יַעֲשֶׂה יְהוָה עִמָּךָ בְּכָל חָרְדּוֹ אִם תְסְתִּיר מִמֶּנִּי מִכָּל הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶר אֵלֶיךָ»
יח וַיְגַד לוֹ שְׁמוּאֵל אֶת־כֹל, לֹא־סְתֵּר מִמֶּנּוּ דָּם. וַיֹּאמֶר עֵלִי: "הוּא ה', כַּאֲשֶׁר טוֹב בְּעֵינָיו, יַעֲשֶׂה!"«

19 שמואל גדל, ויהוה היה עמו, ולא נתן מדבריו לנפל ארצה.
20 כל ישראל, מדן ועד באר שבע, הכירו בכך ששמואל הוא נביא אמיתי של יהוה.
21 וַיְהוָה הוֹסִיף לְהִרָאֵל בְּשִׁילָה כִּי נִגִּיעַ יְהוָה אֶל שְׁמוּאֵל בְּשִׁילָה בְּדַבֵּר יְהוָה׃.

II. — ישראל והפלשתים.

פרק 4

— ישראל מובסת על ידי הפלשתים; לכידת הארון. —

דבר שמואל א' הגיע אל כל ישראל.

וַיֵּצֵא יִשְׂרָאֵל לִקְרֹאשׁ אֶת-הַפְּלִשְׁתִּים לַמִּלְחָמָה וַיַּחֲנוּ אֶל-אֶבֶנֶזֶר וַיַּחֲנוּ הַפְּלִשְׁתִּים בַּאפֿק.
2 וַיַּעֲמֹדוּ הַפְּלִשְׁתִּים אֶת-קְרָבוֹתָם עַל-יִשְׂרָאֵל וַיַּחֲלֹשׁוּ יִשְׂרָאֵל לְפִלְּשְׁתִּים וַיַּרְגוּ כַּפְּלִשְׁתִּים בַּקְרָבוֹת בַּמִּשְׂדֶּה׃.
ג וישוב העם אל המחנה, ויאמרו זקני ישראל, מדוע הכה אותנו יהוה היום לפני הפלשתים? הבה נביא את ארון ברית ה' משילה אלינו, ויבוא בקרבנו ויציל אותנו מיד אויבינו.«
ד וַיַּשְׁלַח הָעָם שִׁילֹה וַיָּבִיאוּ מִן הָעִיר הַהוּא אֶת-אֲרוֹן בְּרִית יְהוָה שְׁבֹּת עַל-הַכְּרוּבִים וְשָׁם שְׁנֵי בְּנֵי עֵלִי עָפְנִי וְפִינְחָס עִם-אֱלֹהִים׃.

5 כאשר בא ארון ברית ה' אל המחנה, כל ישראל צעקו שמחה גדולה עד שהארץ הרעשה.
ו כאשר שמעו הפלשתים את קול הצעקות האלה, אמרו: "הבה אֶמְצָעִי קול תרועות השמחה הגדולות האלה במחנה העברים וידעו כי בא ארון יהוה אל המחנה.
7 הפלשתים פחדו כי אמרו "אלוהים בא אל המחנה" ואמרו "אוי לנו כי לא היה דבר כזה מעולם".
ח אוי לנו! מי יושיענו מיד האלקים הגיבורים האלה? אלה האלקים אשר הכו את המצרים בכל מיני מכות במדבר.
9 "חזקו ועשו כאנשים, פלשתים, פן תהיו עבדים לעברים כשם שהם עבדים לכם. היו גברים ולחמו!"»
10 וַיַּעֲלוּ פְּלִשְׁתִּים וַיָּבֹס יִשְׂרָאֵל וַיָּבֹס כָּל־כָּל־אֶל־אָהֲלָיו וַיָּהֲרָה תְּפוּלָה גָּדוֹל מְאֹד וַיִּפְלוּ׃ על ה מישראל שלושים אלף חיילים רגלים.
יא ארון האלוהים נלכד, ושני בניו של עלי, אופני ופינחס, נספו.

— מותו של הלי. —

12 איש מבנימין ברח משדה הקרב ובא שילה באותו יום, בגדיו קרועים וראשו מכוסה עפר.
13 ויבואו, ועלי יושב על מושב בצד הדרך ומחכה, כי ליבו רעד מפני ארון האלוהים. ויבוא האיש העירה ובשמועה זו, ותצעק כל העיר.
14 כששמע עלי את קול הרעש הזה, אמר מה הרעש הזה? מיד בא האיש והודיע לעלי.
15 ועלי היה בן תשעים ושמונה שנה ועיניו היו תקועים ולא יוכל עוד לראות.
16 ויאמר האיש אל אלי זה עתה באתי משדה הקרב, ומשדה הקרב ברחתי היום. ויאמר אלי מה קרה בני«
17 השיב השליח: "ישראל ברח מפני הפלשתים, והיה פגיעה גדולה בעם, וגם שני בניך, אופני ופינחס, מתו, וארון האלוהים נלכד".«
יח וַיַּרְשְׁמֹר שָׁם אֲרוֹן הָאֱלֹהִים וְנָפַל עֵלִי אֲחוֹר מִמִּשְׂבָּו שֶׁל הַשַּׁעַר וַיִּשְׁבֵּר מַעֲרָפוֹ וַיָּמָת כִּי הוּא זָקֵן וְכַבֵּד שָׁנָה וַיְשַׁפֵּט אֶת־יִשְׂרָאֵל׃.

19 כלתו אשת פינחס הייתה הרה ועומדת ללדת, וכשמעה את דבר תפיסת ארון האלוהים ואת מות חותנה ואישה, ותלד ותלד כי כאבים צלבו עליה.
20 כשהיא עמדה למות, נָשִׁים אָמְרוּ אֵלֶיהָ הַקָּרוֹבִים אֵלֶיהָ אַל-תִּירָא כִּי-יְלַדְתָּ בֵּן; וְלֹא עָנָה וְלֹא הִקְשִׁיבָה.
21 וְקָרָא קָרָא לַיְלֶד יִשְׁבוֹד לֵאמֹר סָר הַכָּבוֹד מֵיִשְׂרָאֵל עַל תַּחֲבֹד אֲרוֹן הָאֱלֹהִים עַל תַּחֲבֹד׃ של מוות של אביה החורג ובעלה.
22 היא אמרה: "גזל הכבוד מישראל, כי ארון האלוהים נלכד!"«

פרק 5

— הארון בין הפלשתים. —

1 הפלשתים לקחו את ארון האלוהים והביאו אותו מאבן עֶזֶר אל עֶזְטוּש.
2 וַיִּקְחוּ הַפְּלִשְׁתִּים אֶת-אֱרוֹן הָאֱלֹהִים, הִבִּיאוּ אוֹתוֹ בֵּית דָּגוֹן, וַיַּשְׁמִיכוּ אוֹתוֹ לִצְדַּן דָּגוֹן.
ג למחרת, השכימו האזותים, והנה דגון היה וַיִּשְׁכַּב פָּנָיו אֲשֶׁר נָפֶךְ אֶת־אֲרוֹן־יְהוָה וַיִּקְחוּ אֶת־דָּגוֹן וַיַּשִּׁיבוּ אוֹתוֹ אֶת־מְקוֹמוֹ.
4 למחרת השכימו השכמו, והנה דגון שׁוּב פרושים פניו כלפי מטה לפני ארון ה'; ראש דגון ושתי ידיו הכרותות לְהַנִיחַ על הסף,
ה ורק גזע הדג נשאר לו. לכן לא דרכו כהני דגון וכל הבאים לבית דגון באזותוס על מפתן דגון עד היום הזה.

6 ותפל יד יהוה חזק על האזותים ותפגע בהם ויכהם בשחיתים באזותים ובגבולה.
7 כאשר ראו האזותים את הנעשה, אמרו: "ארון אלוהי ישראל לא יישאר עמנו, כי הוא שם את ידו עלינו ועל דגון אלוהינו".
ח ויקראו את כל שרי הפלשתים אל ביתם ביד מלאכים ויאמרו מה נעשה לארון אלהי ישראל« הנסיכים הם ענו: "יביא את ארון אלוהי ישראל גת!" והם י העביר את ארון אלוהי ישראל.
9 אֲבָל, כְּשֶׁהוּעָלָהּ, וְיָד יְהוָה הָיָה עַל־הָעִיר., והיה שם אימה גדולה מאוד; היא פגעה באנשי העיר, מקטנה ועד גדול, וצמחו עליהם גידולים.

10 וַיַּשְׁלַחוּ אֶת-אֱלֹהִים עַקְרוֹן. וַיַּבָּא אֱלֹהִים עַקְרוֹן וַיִּקְרֹא עַקְרוֹן לֵאמֹר הֵבִיאוּ אֵלֵינוּ אֶת-אֱלֹהִים יִשְׂרָאֵל לְהַרְגֵּנוּ אֶת-עַמֵּנוּ.«
יא ויקראו לכל שרי פלשתים ביד מלאכים ויאמרו שלחו את ארון אלהי ישראל וישוב אל מקומו ולא ימות אותנו ואת עמנו׃«
12 כי אימה כבדה הייתה בעיר, ויד אלוהים הייתה כבדה עליה מאוד. אלה שלא מתו, נגעו בגידולים, וצעקת מצוקה מהעיר עלתה השמים.

פרק 6

— שיבת התיבה לישראל. —

1 שבעה חדשים היה ארון יהוה בארץ הפלשתים.
2 ויקראו הפלשתים את הכוהנים ואת החכמים ואמרו להם מה נעשה לארון ה'? הגידו לנו איך נחזירו למקומו. ויאמרו:
ג "אם תשלחו את ארון אלהי ישראל, אל תשלחו ריקם, והדבר להביא לו פתרון; אז תרפאו וידעתם למה לא סרה ידו מכם.".
4 הפלשתים אמרו: "מהי נקנת הכפרה נביא לו?"«
ה וַיֹּאמְרוּ וְהִשְׁמַע שְׁנֵי פְּלִשְׁתִּים וְחַמָּשֶׁה עַכְבָרִים כְּמִסְפַּר שְׂרֵי פְּלִשְׁתִּים כִּי הַמָּגָה הַאֲשֶׁר פגעה בְּךָ וְבַשְׂרֶיךָ עֲשֶׂה פִּתְגָּלוֹת שְׁנֵיכֶם וְפִתְגָּלוֹת עַכְבָרֶיךָ הַמַּפְלִים אֶת הָאָרֶץ וְכָךְ תְּנַה כָּבוֹד לָאֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֲפַל יוֹסִיר אֶת יָדוֹ הַכָּשָׁה מִמֶּדֶם מֵאֱלֹהֶיךָ וּמֵאַרְצְךָ׃.
ו למה תקשחו את לבבכם כאשר הקשחו מצרים ופרעה את לבם הלוא בהענישו את בני ישראל שלח׃
7 ועתה עשו עגלה חדשה ולקחת שתי פרות יונקות אשר לא רתמו אותן ורתמו את הפרות לעגלה והביאו את עגלן מעליהן אל האורווה.
ח וְקַחַתָּ אֶת-אֲרוֹן יְהוָה וְשִׁמְעַתָּהוּ עַל-הָעֲגָלָה וְשִׁמְעַתָּה אֶת-כְּלֵי-הַזָּבָב אֲשֶׁר-נָתַתָּ אֶת-א ...שָׁם--וְשַׁלַּחְתָּהוּ וְהָלֵךְ׃.
9 שמור לה אם היא תעלה בדרך אל גבולה בית שמס ה' הוא אשר עשה לנו את הרעה הגדולה הזאת ואם לאו נדע כי לא ידו היא אשר פגעה בנו., וזה זה קרה לנו במקרה.»

10 וַיַּעֲשֶׂה כָּךְ הָאֵלֶּה; וַיִּקְחוּ שְׁתֵּי פָּרוֹת יוֹנְקוֹת, וַיַּרְתְּמוּהָן לְעַגְלָה וַיַּסְגְּרוּ אֶת-גָּדָיהָן בָּאוֹרֶה.
11 וַיַּעֲבוּ עַל־הָעָגָה אֶת־אַרוֹן־יְהוָה אֶת־הַקָּבוֹן אֶת־עַכְבָרֵי־הַזֶּהַב וְאֶת־צַלֵי־פְּגָעָם׃.
12 הפרות הלכו ישר קדימה בדרך לבית שמש; הן הלכו אחריהן תָמִיד וַיָּהֵלוּ בַּאֲשֶׁר הַדֶּרֶךְ הַזֶּה שָׁאג, לֹא סָטוּ יָמִין וְשָׁמֹאל, וְשָׂרֵי פְלִשְׁתִּים הָלַכוּ אַחֲרֵיהֶם עַד גְּבוּל בֵּית סַמֶשׁ.

13 אנשי בית שמש קוצרו חיטה בעמק, וירא את הארון ושמחו בראותו.
14 העגלה הגיעה לשדה יהושע וַיַּעֲצוּ שָׁם בְּבַת־שָׁמִי, וַיַּעֲצוּ שָׁם אֶבֶן גְדֹלָה, וַיַּעֲבוּ אֶת־עֲגָלָה וַיַּעֲלוּ אֶת־הַפָּרוֹת עוֹלָה לַיהוָה.
15 הלוים הורידו את ארון ה' ואת הארון אשר לידו, ובו כלי הזהב, והניחו אותו. השלם וַיַּעֲלוּ אֲנֵי בֵּית שֶׁמֶשׁ לַיהוָה בַּיּוֹם הַהוּא׃.
16 חמשת שרי הפלשתים, לאחר שראו זאת, חזרו באותו יום לעקרון.

17 אלה נִתָּאֵי הַזֶּהַב אֲשֶׁר נָתַנוּ הַפְּלִשְׁתִּים לַיהוָה כאשָׁם: אֶחָד לְעָזוֹתוֹס, אֶחָד לְעָזָה, אֶחָד לְאשְׁקְלוֹן, אֶחָד לְגֵת, אֶחָד לְעַקְרוֹן.
18 הם הציעו ועכברי זהב כמספר כל ערי הפלשתים לחמשת הראשים, הן הערים המבצרות והן הכפרים הפרושים: הנה האבן הגדולה אשר ארון יהוה היה מונח עליה., ואשר נשאר עד היום בתחום של יהושע בית שמית.

19 יהוה וַיַּכֵּף אֶת־אֲנֵי בֵּית־שֶׁמֶשׁ כִּי־רָאוּ אֶת־אֲרוֹן־יְהוָה וַיַּכֵּף מִן־הָעָם חֲמִשִׁים אֶלֶף שִׁבְעִים אִישׁ וַיַּתָּא הָעָם מְאֹד כִּי־גַּם־הָיָה אֹתָם יְהוָה בְּמַגָּפָה גְדוֹלָה׃.
20 ויאמרו אנשי בית שמש מי יעמוד לפני יהוה אלהי הקדוש הזה ואל מי יעלה ככל שהתרחקנו מאיתנו?
21 וַיַּשְׁלַחוּ מְלָחִים אֶל־יוֹשְׁבֵי קְרִיתַרְיָה לֵאמֹר הַפְּלִשְׁתִּים הַשִּׁבִּי אֶת־אֲרוֹן־יְהוָה רָדוּ וְעֲלוּ אֹתוֹ אֵלֶיךָ׃«

פרק 7

1 וַיָּבֹאוּ אֶת-אֲנָשִׁי קְרִיתַרְיָה וַיַּעֲלוּ אֶת-אֲרוֹן ה' וַיַּבְאוּ אֹתוֹ בֵּית אֲבִינָדָב הַגְּבָעָה וַיַּקְדְּשוּ אֶת-אֲרוֹן ה'.

— תבוסת הפלשתים. —

2 מיום אשר הוצב הארון בקריתריה עבר זמן רב, עשרים שנה, וכל בית ישראל נאנח אל יהוה.
ג ויאמר שמואל אל כל בית ישראל אם שובתם אל יהוה בכל לבבכם והסרתם את אלהי הנכר ואת העשתרות מקרבכם וקשרתם את לבבכם אל יהוה ועבדתם אותו לבדו והוא יושיע אתכם מיד פלשתים«
4 וַיַּסְרוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת-הַבַּעַל וְאֶת-עַשְׁתּוֹרֶת מִתְּעֲבָדָם אֶת-יְהוָה לְבַדּוֹ׃.

ה וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל: "כִסְפוּ אֶת-כָל-יִשְׂרָאֵל מַסְפָּה וְאַתְפַּלֵּל עַל-יְהוָה בְּעֲדֵיכֶם".«
ו וַיְהֵקַבְלוּ אֶל־מַסְפָּה, וַיַּשְׁפְּכוּ מַיִם וַיַּשְׁפְּכוּ לִפְנֵי יְהוָה, וַיַּצְמוּ בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמֹר חַטָאנוּ לַיְהוָה; וַיַּשְׁפָּט שְׁמוּאֵל אֶת־בְּנֵי־יִשְׂרָאֵל בַּמַּסְפָּה.

ז וַיַּשְׁמְעוּ הַפְּלִשְׁתִּים כִּי-נִקְסְפוּ בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל בַּמִּצְפָּה וַיַּעֲלוּ שְׂרֵי הַפְּלִשְׁתִּים אֶל-יְשָׂרָאֵל וַיִּפְרָאוּ מִפְּנֵי הַפְּלִשְׁתִּים;
ח ויאמרו בני ישראל אל שמואל אל-תחדל לצעוק בעדנו אל-יהוה אלהינו ויושיענו מיד פלשתים«
ט וַיִּקַּח שְׁמוּאֵל טֹה יוּנְק וַיַּעֲלֹהוּ כָּל עֹלָה לַיהוָה וַיִּצְעַק שְׁמוּאֵל אֶל־יְהוָה עַל־יִשְׂרָאֵל וַיַּעֲנָנוּ יְהוָה׃.
10 בעוד שמואל מקריב את העולה, הפלשתים ניגשו לתקוף את ישראל, ויהוה רעם ביום ההוא שאגה גדולה על הפלשתים ויגלם, והם נפלו לפני ישראל.
יא וַיֵּצְאוּ אֲנֵי יִשְׂרָאֵל מַצְפָּה וַיַּרְדְּפוּ אֶת־הַפְּלִשְׁתִּים וַיַּכְסוּ אֹתָם עַד מִפַּת בֵּית חָר׃.
12 שמואל לקח אבן ויקם אותה בין מצפה ובין שֶׁן וַיְקַר שְׁמָאֵל אֶבֶן עֶזֶר לֵאמֹר עַד הֵנָּה עָזְרוּנוּ יְהוָה׃«

13 כְּכֹל נִשְׁפְּעוּ וְלֹא שָׁבוּ הַפְּלִשְׁתִּים אֶל־גְּרֹם יִשְׂרָאֵל וְיָד־יְהוָה הָיָה עַל־הַפְּלִשְׁתִּים כָּל־יְמֵי שְׁמוּאֵל׃.
יד ותשובנה הערים אשר לקחו הפלשתים מאת ישראל לישראל מעכרון ועד גת וישראל לקח את נחלתן מיד הפלשתים ויהי שלום בין ישראל ובין האמורי.

— בית המשפט של שמואל. —

טו שמואל שפט את ישראל כל ימי חייו.
טז בכל שנה והלך לבית אל, לגלגל ולמספה, ושפט את ישראל בכל המקומות האלה.
17 וישב אל רמה אשר שם היה ביתו וישפט שם את ישראל ושם בנה מזבח ליהוה.

חלק שני.
שמואל ושאול.

א. — בחירתו של שאול.

פרק 8

— העם דורש מלך. —

1 ויהי כשזקן שמואל, מינה את בניו לשופטים על ישראל.
2 בנו הבכור היה שם יואל ושמו השני אביה; הם היו שופטים בבאר שבע.
3 הבנים מאת שמואל הם לא הלכו בעקבותיו; הם’ב מעילה למטרות רווח, קיבלה מתנות והפרה את הצדק.

4 וַיִּקְהֲלוּ כָּל-זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל וַיָּבֹאוּ אֶל-שְׁמוּאֵל רְמָה׃.
5 ויאמרו אליו הנה זקן אתה ובניך אינם הולכים בעקבותיך לכן מינה לך מלך לשפוט אותנו כ יש כל העמים.»

ו לא ראו את שמואל את השפה הזאת כי אמרו תנו לנו מלך לשפוט אותנו ויתפלל שמואל אל יהוה.
7 ויאמר יהוה אל שמואל שמע בקול העם בכל אשר יאמרו אליך כי לא אותך הם מאסים כי אותי הם מאסים ולא אמלוך עוד עליהם.
8 כפי שתמיד פעלו בנוגע אליי מֵהַיּוֹם הוֹצִיאִי אוֹתָם מִמִּצְרַיִם עַד הַעֲשֶׂה וַעֲזְבוּנִי לְעַבְדוּ אֱלֹהִים אַחֲרִים כָּךְ עֲשֶׂה לְךָ׃.
ט ועתה שמעו בקולם, והעידו עליהם, והודיעו להם את משפטי המלך אשר ימלוך עליהם.»

10 שמואל סיפר את כל דברי יהוה לעם אשר שואלים ממנו מלך.
11 הוא אמר, "זה מה יהיה זכות המלך אשר ימלוך עליך: הוא יקח את בניך ויעמיס אותם על מרכבתו ובין פרשיו וירוצו לפני מרכבתו.
12 וַיַּמֵּן שְׂדֵי אֲלָפִים וְשְׂדֵי חֲמִשִׁים וַיַּחְרֹשׁ אֶת־שְׂדָּיו וַיְקָצֵר אֶת־כְּלֵי־מִלְחָמָתוֹ וְאֶת־צִילוֹ לַמֶּכְלָתוֹ.
13 הוא ייקח את בנותיכם להיות רוקחות, טבחיות ואופות.
14 את שדותיך, כרמיך ומטעי זיתיך הטובים ביותר ייקח ויתן לעבדיו.
15 הוא ייקח עשירית מיבוליכם וכרמכם וייתן אותה לאנשיו ולעבדיו.
16 הוא ייקח את עבדיך ואת שפחותיך, את השוורים והחמורים הטובים ביותר שלך, ויעסיק אותם בעבודתו.
17 מעשר צאנכם ייקח, ואתם תהיו לו לעבדים.
18 ביום ההוא תצעקו על המלך אשר בחרתם לכם, אך ה' לא יענה לכם.»

19 העם סירב לשמוע בקול שמואל ואמרו: "לא, כי מלך יהיה עלינו".,
20 וגם אנחנו נהיה ככל הגויים; מלכנו ישפוט אותנו, הוא ינהיג אותנו ויפעל את מלחמותינו.»
21 וַיַּשְׁמֹעַ אֶת־כָּל־דְבָרֵי הָעָם וַיְדַבֵּר שְׁמוּאֵל בְּאֶזְנֵי יְהוָה׃.
22 ויאמר יהוה אל שמואל שמע בקולם וְשִׁמְנָה עליהם מלך ויאמר שמואל אל אנשי ישראל לכו איש לעירו׃«

פרק 9

— שאול נמשח על ידי שמואל. —

א איש מבנימין ושמו קיש בן אביאל בן סרור בן בכורת בן אפיה בן בנימיני איש גבור הוא.
2 היה לו בן ושמו שאול, בחור יפה תואר; איש מבני ישראל לא היה יפה ממנו, והוא היה גבוה בראש מכל העם.

ג האתונות של קיש אבי שאול תעו, וַיֹּאמֶר קיש אל שאול בנו: "קח איתך אחד מהעבדים, קום לך לחפש את האתונות".«
ד וַיַּעֲבַר בְּרַע אֶפְרַיִם וְאֶרֶץ סַלִּישָׁא וְלֹא עָשְׂו׃ ה- לא מצאו אותם, הם עברו בארץ שלם, ולא היו שם; הוא עבר בארץ בנימין, ולא מצאו. ה- הם לא הצליחו למצוא את זה.
ה ויבואו ארצה סוף, ויאמר שאול אל עבדו אשר עמו, לכה, נשוב, פן ישכח אבי את-האתונות ויצוץ לנו.«
ו ויאמר אליו העבד הנה איש אלהים בעיר הזאת איש נכבד מאוד וכל דבריו אכן מתקיים בוא נלך לשם אולי יוכל לומר לנו באיזה דרך עלינו ללכת«
7 שאול אמר לעבדו: "אם נלך לשם, מה נביא לאיש" של אלוהים "כי אין עוד אוכל בשקינו, ואין לנו מתנה להציע לאיש האלוהים. מה יש לנו?"»
ח ויען העבד עוד ויאמר אל שאול הנה מצאתי בי רבע שקל כסף אתנה לאיש האלוהים והוא יורה לנו את דרכנו׃« 
9 - בימי קדם בישראל, כאשר היו הולכים להתייעץ עם אלוהים, היו אומרים: "בוא נלך אל הרואה". כי מי שנקרא כיום נביא, נקרא בעבר רואה.
10 ויאמר שאול אל-נערו טובה עצתך לכה נלך וילכו העיר אשר שם איש האלוהים.

יא וַיַּעֲלוּ בַּגַּעַר הַמּוֹלִיכָה אֶל־הָעִירָה וְפָגְשוּ בְּנַעֲלוֹת שֶׁבָּא שָׁאוּ מַיִם וַיֹּאמְרוּ אֵלֵיהֶם הַהוּא רוֹזֵה׃«
12 ויענו אלהם לאמר כן הוא שם הוא לפניכם אך לכו מהר כי בא היום העיר כי זבח היום לעם בבמה.
13 כִּי תִּכָּבֹא אֶל־הָעִיר וְתַמְצָאוֹ טֶרֶם עוֹלֶה אֶל־הַבָּמָה לַסְעוּדָה כִּי לֹא־יֹאכֵל הָעָם עַד־בֹאוֹ וְיַבְרַכוּ אֶת־הַזֶּבֶן וְאַחֲרֵי יֹאכְלוּ הַקָּרוֹאִים וְעַתָּה עוֹלָה וְתַמְצָאוֹ הַיּוֹם׃»
14 וַיַּעֲלוּ הָעִירָה.

וַיָּבֹאוּ אֶל־תּוֹךְ הָעִיר, וְהִנֵּה שְׁמוּאֵל יוֹצֵא לִקְרָאֵהֶם, לַעֲלֹת בָּמָה.
15 יום אחד לפני בואו של שאול גילה ה' דבר לשמואל לאמור:
טז "מחר בעת הזאת אשלח לך איש מארץ בנימין, ומשחת אותו ל להיות ה- "וְנִשְׂאֵל עַמִּי יִשְׂרָאֵל יִשְׁאֵל אֹתָם מִכַּף פְּלִשְׁתִּים כִּי רָאַתִּי בְּעַמִּי כִּי גָּאָה זְעֲקָתָם אֵלַי"»
17 כשראה שמואל את שאול, אמר לו ה': "זה האיש אשר אמרתי לך, הוא ימלוך על עמי".«

18 שאול ניגש אל שמואל באמצע השער ואמר: "אמור לי בבקשה, איפה בית הרואה".«
19 שמואל ענה שאול: "אני הרואה. עלה לפני הבמה ואכל עמי היום. מחר אשלח אותך, וכל אשר על לבבך אספר לך.".
20 ולגבי החמורים שאבדת לפני שלשת ימים אל תדאג להם כי נמצאו הם ולמי יהיו כל האוצרות בישראל? הלא לך ולכל בית אביך הם יהיו.»
21 ויען שאול: הלוא אני בנימיני, מקטני שבטי ישראל? והלא משפחתי הקטנה מכל משפחות שבט בנימין? למה דיברת אלי דבר כזה?«

22 שמואל לקח את שאול ואת עבדו והביא אותם אל האולם ונתן להם את המקום הראשון בין האורחים אשר היו כשלושים איש.
23 שמואל אמר לטבח: "הגש את המנה שנתתי לך ואמרתי לך להניח בצד".«
24 וירם הטבח את הכתף ועליה ויגיש לשאול ויאמר שמואל הנה החלק השמורה קח מלפניך ואכל כי נשמר לעת הזאת כאשר קראתי לעם ויאכל שאול עם שמואל ביום ההוא.

25 הם ירדו הַבָּא מן הבמה בעיר, וַיְדַבֵּר שְׁמוּאֵל אֶת-שְׁאוּל עַל-הַגָּג.
26 יום אחרי, וַיַּקְמוּ בַּבֹּקֶר, וַיַּעֲלַד הַשֶׁחַר וַיִּקְרָא שְׁמוּאֵל אֶל־שָׁאוּל הַגֶּג וַיֹּאמֶר: "קוּמוּ וָאֶשְׁלַחְךָ." קָם שָׁאוּל וַיֵּצְאוּ שְׁנֵיהֶם הוּא וְשְׁמוּאֵל.
27 וירדנו אל קצה העיר ויאמר שמואל אל שאול אמור לעבדך שילך לפנינו וילך העבד לפנינו ויעצור עכשיו, הוסיף שמואל, ואשמע לך את מה שאלוהים אמר.»

פרק 10

שמואל א' לקח צפחת שמן, ו שָׁם נשפך מעל הראש של שאול ; וַיִּשְׁקוֹ וַיֹּאמֶר הֲלוֹא מִשְׁחֶךָ יְהוָה לְמוֹשִׁיחַ עַל נַחֲלָתוֹ
2 כי תצא ממני היום, וְתמצא שני אנשים על קבר רחל בסלסה, בארץ בנימין. יאמרו לך: "האתונות אשר הלכת לחפש נמצאו. אביך שכח את האתונות, אך הוא דואג לך, ואמר: 'מה אעשה לבני?'"«
ג משם, המשיכו בדרככם, ותגיעו אל אלון תבור, שָׁם יפגשו אותך שלושה אנשים העולים אל אלוהים בבית אל, אחד נושא שלושה גדי עזים, אחר שלוש כיכרות לחם, והשני נאד יין.
4 אחרי שיברכו אותך לשלום, הם יתנו לך שתי כיכרות לחם, ותקבל אותם מידם.
ה אחרי כן תבוא אל גבעת האלהים אשר שם מוצב פלשתים. וכשאת נכנסת לעיר ותפגש תהלוכת נביאים היורדים מן הבמה, ולפניהם כנרות, תופים, חלילים וכנורות, ומתנבאים.
6 וְצָעָה עָלֶיךָ רוּחַ יְהוָה וְנִבָּאֶת עִמָּהֶם וְהִפְתָּה לָאָדָם אַחֵר׃.
7 וכאשר יתמלאו לך האותות האלה, עשו את כל אשר יוגש לפניכם, כי אלוהים עמכם.
ח ורד לפני הגלגל והנה אנכי יורד אליך להקריב עולות ושלמים חכי שבעת ימים עד אשר אבוא אליך ואורה לך את אשר עליך לעשות»

9 וכאשר שאול פנה עורף להיפרד משמואל, נתן לו אלוהים לב אחר, וכל האותות האלה יתקיימו באותו היום.
10 ויבואו גבעא והנה חבורת נביאים באה לקראתו ותצלח עליו רוח אלוהים ויתנבא בתוכם.
יא וַיַּרְאוּ כָּל-יְדָעָיו מִמָּלָיו כִּי-הוּא מִנְבָא עִם-הַנְּבָאִים וַיֹּאמְרוּ כֻּלָּם--אֶת-רֹא שֶׁהוּא מִתְנַבֵּא עִם-הַנְּבָאִים וַיֹּאמְרוּ כֻּלָּם--אֶת-רֹאשׁ כִּי-הוּא מִתְנַבֵּא עִם-הַנְּבָאִים«
12 מישהו מהקהל אמר: "ומי אביהם?" על כן הפך לפתגם: "האם גם שאול בין הנביאים?"
13 כאשר סיים להתנבא, עלה אל מקום בָּמָה.

14 ויאמר דודי שאול לשאול ולעבדו: "איה הייתם?" ויען שאול: "לחפש את האתונות, ולא ראינו אותן בשום מקום, ולכן הלכנו אל שמואל".«
15 שאל דודו של שאול: "ספר לי מה אמר לך שמואל".«
טז ויען שאול את דודו לאמר הוא הגיד לנו כי נמצאו האתונות אך לענין המלוכה לא הגיד לו את אשר אמר שמואל.

— שאול נבחר בגורל. —

יז וַיִּקְרָא שְׁמוּאֵל אֶת־הָעָם לִפְנֵי יְהוָה בַּמַּשְׁפָּה׃,
18 ויאמר אל בני ישראל כה אמר יהוה אלהי ישראל אנכי העליתי את ישראל ממצרים ואצילתי אתכם מיד מצרים ומיד כל הממלכות אשר לחצו אתכם.
19 ואתם היום מאסים את אלהיכם אשר הציל אתכם מכל צרותיכם ומכל סבלותיכם ואמרתם אליו מינה עלינו מלך ועתה הציבו את עצמכם לפני יהוה לשבטיכם ולמשפחותיכם»

20 שמואל קירב את כל שבטי ישראל, ושבט בנימין נבחר. על ידי הגורל.
21 וַיְגַר אֶת-בִּנְיָמָן, אֶת-הַשֵּׁפֶּת בִּנְיָמָן, לִשְׁפָּחוֹתָיו, וַתִּבְחַר מִשְׁפַּחַת מֵטְרִי, וַיִּבְחַר שָׁאוּל בֶּן-קִישׁ, וַיִּחִפְשֹׁו וְלֹא-ימצא.
22 וישאלו שוב את יהוה: "האם עוד מישהו בא לכאן?" ענה יהוה: "הנה, הוא חבוי בין המזוודות".«
23 וַיָּרוּץ וַיְחֻלֹא אֹתוֹ מִשָּׁם, וַיַּעֲמֹד בְּתוֹךְ הָעָם, מִגַּבֵּא מִכָּל הָעָם מִכְּתַף וְהַגָּא׃.
24 ויאמר שמואל לכל העם הראיתם את אשר בחר ה' בו אין כמוהו בכל העם ויצעקו כל העם יחי המלך«

25 וַיְבַר שְׁמוּאֵל אֶל־הָעָם אֶת־צְוָת הַמְּלוֹגָה וַיְכַבֵּל אֹתָם עַל־הַסֵּפֶר אֲשֶׁר נָתַן לִפְנֵי יְהוָה וַיַּשְׁלַח אֶת־כָּל־הָעָם אִישׁ לְבֵיתוֹ׃.

26 גם שאול הלך לביתו בגבעה, מלווה בו. של גברים בעל ערך, אשר אלוהים נגע בליבו.
27 ויאמרו אנשי בליעל: "האם זה יושיענו?" ויבזו לו ולא הביאו לו מתנות, אך שאול לא שם לב.

II. — מלחמותיו וחטאיו של שאול.

פרק 11

— שאול ובני עמון. —

א וַיַּעֲלָה נַעַש הַעֲמוֹנִי וַיַּחֲנָה לִפְנֵי יַבֵּשׁ גִּלְעָד וַיֹּאמְרוּ כָּל יוֹשְׁבֵי יַבֵּשׁ אֶל־נַעַשׁ כְּרֵת לָנוּ בְּרִית וְנַעֲבָדְךָ׃«
2 ויען אליהם נעס העמוני: "אעשה עמכם עסקה בתנאי שאעקור לכל אחד מכם את עין ימין, ואוציא את כָּך חרפה על כל ישראל.»
ג ויאמרו אליו זקני יביש: "תן לנו עיכוב של "שבעת ימים, ונשלח מלאכים בכל רחבי מדינת ישראל; ואם אין מי שיעזור לנו, ניכנע לכם."»
4 וַיָּבֹאוּ הַמַּלְאָכִים מֵאֵת שָׁאוּל גִבְעָה וַיַּגְדְּרוּ אֶת־הַדְּבָרִים אֶל־אֶזְמַע הָעָם וַיַּרְאוּ כָּל־הָעָם וַיַּבְכוּ׃.

ה וַיֵּשׁוּ שָׁב שָׁאוּל מִן־הַשָׂדֶה אַחֲרֵי בָּקָרָיו וַיֹּאמֶר שָׁאוּל מַה־לָעָם כִּי־הֵם בֹכִים וַיַּגִּידוּ־לוֹ אֶת־דַּבְּרֵי אַנְשֵׁי יָבֵשׁ׃.
ו כשמעו את הדברים האלה, ותצלח רוח ה' על שאול, וייחר אפו.
7 ויקח זוג שוורים, חתך אותם לחתיכות, וישלח מלאכים בכל רחבי ישראל לאמר: "מי שלא ילך אחרי שאול ושמואל, גם שורו יעשה כן." ותיפלה אימת ה' על העם, וילכו כאיש אחד.
ח וַיַּסְקֵד אֹתָם שָׁאוּל בְּבֶּצֶק בְנֵי יִשְׂרָאֵל שְׁלֹשׁ מֵאָה אֶלֶף וְאֶשְׁבֵי יְהוּדָה שְׁלֹשׁ אֶלֶף׃.
9 ויאמרו למלאכים הבאים: "גם תגידו לאנשי יביש גלעד: מחר תקבלו עזרה, כשתזרח השמש בעוצמתה." ויספרו המלאכים לאנשי יביש את הבשורה, והם שמחו.
10 וַיֹּאמְרוּ אֲנָשִׁי יַבֵּשׁ אל בני עמון "מחר ניכנע לכם, ואתם תתייחסו אלינו כראות עיניכם."«
יא למחרת חילק שאול את העם לשלוש חבורות; הם באו אל המחנה אמונים בַּבֹּקֶר הַשְׁמוֹכָה וַיַּכוּ אוֹתָם עַד חֹם הַיּוֹם וַיִּפְזוּ הַבָּרְטִים וְלֹא נִשְׁאַרוּ שְׁנֵי יַחַד׃.

12 ויאמר העם אל שמואל מי אמר הממלוך שאול עלינו מסרואָנוּ "האנשים האלה, ואנחנו נהרוג אותם."»
13 ויאמר שאול, לא יומת איש היום, כי היום הושיע יהוה את ישראל.«
יד וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֶל־הָעָם לְכוּ נָכָה גִּלְגָּל לְחַדֵּשׁ שָׁם אֶת־הַמְּלָכָה׃«
15 וַיֵּלֶךְ כָּל־הָעָם גַּלְגַּל וַיַּמְלֹךְ אֶת־שָׁאוּל לִפְנֵי יְהוָה בַּגַּלְגַּל וַיַּעֲלוּ שָׁם זְבְחוֹת שָׁלָמִים לִפְנֵי יְהוָה וַיַּשְׁמַח שָׁם שָׁאוּל וְכָל־אֲנָשׁ יִשְׂרָאֵל מְאֹד׃

פרק 12

— שמואל מוותר על תפקיד השופט. —

שמואל א' אמר לכל ישראל: "הנה שמעתי בקולכם בכל אשר אמרתם אלי, ואמנה עליכם מלך.".
2 ועתה הנה המלך הולך לפניכם ואני זקן ואפרפר ובני ביניכם אני הולך לפניכם מנעורי ועד היום הזה.
ג הנה אנכי העידו עלי לפני יהוה ולפני משיחו את מי שור לקחתי ואת חמור מי לקחתי את מי עוולתי את מי עשקתי מיד מי לקחתי שוחד לעצום עין ואשלם לך»
4 ענו: "לא עשית לנו עוול ולא נגעלת בנו ולא קיבלת מיד איש דבר".«

ה ויאמר אלהם ה' עד בכם ומשיחו עד היום כי לא מצאת בידי דבר ויען העם עד הוא«

ו ויאמר שמואל אל העם« כֵּן, יהוה הוא עד, הוּא אֲשֶׁר הִכִּים אֶת־מֹשֶׁה וְאֶת־אַהֲרֹן, וְאֲשֶׁר הוֹלִית אֶת־אֲבוֹתֵיכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם.
7 ועתה קומו, אנכי משפּט אתכם לפני יהוה על כל הטוב אשר עשה לכם ולאבותיכם.
8 וַיַּעֲבִירַת יַעֲקֹב מִצְרַיִם וַיִּקְעוּ אֲבוֹתֵיכֶם אֶל־יְהוָה וַיְשַׁלַח יְהוָה אֶת־מֹשֶׁה וְאֶת־אַהֲרֹן וַיַּצְאוּ אֲבוֹתֵיכֶם מִמִּצְרַיִם וַיַּשְׁכִּים אֹתָם בָּמָּקוֹם הַזֶּה׃.
ט וַיִּשְׁכַחוּ אֶת־ה' אֱלֹהֵיהֶם וַיַּתֵּן אֹתָם בְּיַד־סִיסְרָא צַבָּא הַשׁוּר וּבְיַד־פְּלִשְׁתִּים וּבְיַד־מֶלֶךְ־מוֹאָב וַיַּעֲשֶׂה לָהֶם׃ המלחמה.
10 וַיִּקְעוּ אֶל־יְהוָה לֵאמֹר חטאנו כִּי עָזְבְנוּ אֶת־יְהוָה וַיַּעֲבַדְנוּ אֶת־הַבַּעַל וְאֶת־עַשְׁתּוֹת עַתָּה הוֹשִׁיעֵנוּ מִמַּעַד־אוֹיְבֵינוּ וְנַעֲבַדְךָ׃«
יא וַיְשַׁלַח יְהוָה אֶת־יָרָבַל וְאֶת־בְדָן וְאֶת־יְפַתָּח וְאֶת־שְׁמוּאֵל וַיְצִיעַ אֶת־כֶּף־אֹיְבֵיכֶם מִכָּל־סְבִיבְכֶם וַיַּשְׁבְתֶּם בְּבֵּתֵיכֶם בְּטַח׃.
12 וַיַּרְאֶתֶּם אֶת נַעַשׁ מֶלֶךְ עַמּוֹן הוֹלֵךְ עֲלֵיכֶם וַיֹּאמַרְתֶּם אֵלַי לֹא מָלֶךְ מְלֹךְ מָלֵךְ מִלָּכֶם וְהִשְׁמֹר אֵלַי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם מַלְכֶךָ׃.
13 וזה המלך אשר בחרתם, אשר שאלתם; הנה יהוה הקים עליכם מלך.
14 אם ירא את ה' אם תעבדו אותו ותשמעו בקולו אם לא תמרד במצו ה' כי אם אחריך ואחרי המלך המלך עליך ה' אלהיך תלך...
15 וְאִם לֹא תִשְׁמַעְתֶּם בְּקוֹל יְהוָה וְאִם תַּמָּרוּ בְּפִוִּת יְהוָה וְהָיָה יָד יְהוָה עִלָּכֶם כַּאֲשֶׁר הָיָה עִם אֲבוֹתֵיכֶם׃.
16 ועתה הישארו עוד מעט וראו את הדבר הגדול הזה אשר יהוה עומד לעשות לעיניכם.
17 הלא עכשיו קציר החיטה? טוֹב, אקרא אל ה' וישלח רעמים ומטר וידעתם וראיתם כמה גדולה הרעה אשר עשיתם בעיני ה' לבקש לכם מלך»

18 וַיִּקְרָא שְׁמוּאֵל אֶל־ה' וַיַּשְׁלַח ה' קָלִים וְגָשָׁם בַּיּוֹם הַהוּא וַיִּמְלָא כָּל־הָעָם יְרָא גְדוֹלָה מִפְּנֵי ה' וְשְׁמוּאֵל׃.

19 ויאמרו כל העם אל שמואל התפלל אל יהוה אלהיך בעד עבדיך ולא נמות כי הוספנו על כל חטאינו את העוול לבקש לנו מלך«
20 וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֶל־הָעָם אַל־תִּפְחוּ כִּי עָשִׂיתֶם כָּל־הָרָע הַזֶּה וְאַל־תַּחֲזוּ מִאַחֲרֵי יְהוָה וַיַּעֲבֹדוּ יְהוָה בְּכָל־לִבָּבְכֶם׃.
21 אל תעשה ב אל תפנו הצידה, כי זה יהיה ללכת לדברים חסרי ערך, אשר לא יביאו לך תועלת ולא ישועה, כי דברים חסרי ערך הם.
22 כי לא יעזוב יהוה את עמו למען שמו הגדול כי חפץ יהוה לעשות אתכם לעמו.
23 חלילה לי לחטוא ליהוה ואפסיק להתפלל בעדכם! אלמד אתכם את הדרך הטובה והישרה.
24 רק יראו את יהוה ועבדוהו באמת בכל לבבכם כי ראו מה גדל עשה בקרבכם
25 אך אם תמשיכו לעשות רע, אתם ומלככם תאבדו".»

פרק 13

— מלחמה עם הפלשתים, טעות ראשונה. —

1 וַיְהִי שָׁאוּל בֶּן־שָׁנִים בַּמָּלוֹךְ וְמָלֹךְ עַל־יִשְׂרָאֵל שְׁנַיִם׃.

2 וַיִּבְחַר לוֹ שָׁלֹשִׁים אֶלֶף אִישׁ מִיִשְׂרָאֵל וְהָיוּ עִמּוֹ בַּמַּכְמַשׁ וּבְהַר בֵּית אֵל, וְהָיוּ אֶלֶף עִם יְהוֹנָתָן בְּגִבְעַת בִּנְיָמָן וַיַּשְׁלַח אֶת-הָעָם, אִישׁ לְאָהֲלָיו׃.
ג יונתן תקף את מוצב הפלשתים בגבע, והפלשתים שמעו על כך. שאול תקע בשופר ברחבי הארץ לאמר: "שמעו העברים!"«
4 וַיִּשְׁמַע כָל-יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הִגִּיעַ שָׁאוּל אֶת-מוֹצַף פְּלִשְׁתִּים, וְגַם-יִשְׂרָאֵל הִתְעַנָּה בְּעֵינֵי פְּלִשְׁתִּים. וַיִּקְרָאוּ הָעָם אֶל-שָׁאוּל גַּלְגָּל׃.

ה וַיִּקְהוּ פְּלִשְׁתִּים לְהִלָּחֵם בְּיִשְׂרָאֵל; היה להם שלושים אלף רכב, ששת אלפים פרשים, ועם רב כחול אשר על שפת הים. ויעלו ויחנו במכמס ממזרח לבית אפן.
ו וַיַּרְאוּ אֲנִי יִשְׂרָאֵל כִּי-נִצְקָה מְאֹדָה, כִּי-הִצְחוּ צָרָה, וַיַּחֲבָאוּ בַמַּעֲרוֹת, בַּסְעָרִים, בַּסְלָעִים, בַּמַּחֲרוֹת, בַּבֹּרוֹת, בַּבֹּרוֹת.
7 גם עברים חצו את הירדן, ללכת בארץ גד וגלעד. שאול עוד היה בגלגל וכל העם שאחריו רעדו.

ח וימתין שבעת ימים כמועד אשר קבע שמואל ולא בא שמואל הגלגל והעם התפזר מפני שאול.
9 וַיֹּאמֶר שָׁאוּל הַבִּיאוּ לִי אֶת־הַעוֹלָה וְאֶת־הַשְׁלָמִים וַיַּעֲלֹה׃.
10 כאשר סיים להקריב את העולה, הנה שמואל בא, ושאול יצא לקראתו לבקש את פניו.
שמואל י"א אוֹתוֹ ויאמר מה עשית ויען שאול ויאמר כשראיתי כי העם מתפזר מעלי, כי לא הגעת למועד המועד, וכי הפלשתים נאספו במכמס,
12 ואמר לעצמי, "עתה הפלשתים ירדו עלי גלגל, ולא ביקשתי את יהוה." לכן הכרחתי את עצמי להקריב עולה.»
13 שמואל אמר לשאול: "סכלת עשית, לא שמרת את המצוה אשר צוה לך יהוה אלהיך, כי יהוה היה מכין את ממלכתך על ישראל עד עולם.".
14 וְעַתָּה לֹא תְקוֹמֵד מַלְכוּתְךָ כִּי בִּדְרַשׁ יְהוָה אִישׁ כַּלִּבָּו וַיְמָנָהוּ לְנַגִּיחַ עַל עַמּוֹ כִּי לֹא שָׁמְרַתָּ אֲשֶׁר צִוָּךְ יְהוָה׃»

טו וַיָּקָם שְׁמוּאֵל וַיַּעֲלָה מִגִּלְגָּל גִבְעַת בִּנְיָמָן וַיְסַפֵּר שָׁאוּל אֶת־הָעָם אֲשֶׁר עִמּוֹ כַּשֶׁש־מֵאָה אִישׁ׃.

טז שאול ויהונתן בנו והעם אשר עמם חנו בגבע בנימין והפלשתים חנו במכמס.
יז וַיֵּצֵא חַיָּל הַחֲרֵד מִמַּחֲנָה פְּלִשְׁתִּים שְׁלֹשׁ חַיָּל אֶחָד הָלַךְ עַל־עַפְרַא אֶל־אֶרֶץ שׁוּעַל׃;
18 אחד אַחֵר הגופה פנתה בדרך לבית חורון; וה שְׁלִישִׁי גוף, זה של הגבול המשקיף על עמק סבוים, בצד המדבר.
19 לא נמצא נפח בכל ארץ ישראל כי אמרו הפלשתים: "אל ידעו עוד העברים לעשות חרבות או חניתות".«
20 וַיֵּרְדוּ כָּל-יִשְׂרָאֵל אֶל-הַפְּלִשְׁתִּים לְחַדֵּשׁ אִישׁ אֶת-חֲרָשָׁתּוֹ אֶת-עֲדָרוֹ אֶת-גַּרְזוֹ אוֹ אֶת-חֲרָשָׁתּוֹ.,
21 כך שקצה המחרשה, העדרים, הקשתות והגרזנים היה לְעִתִים קְרוֹבוֹת קהה והעקיצות לא מיושרות.
22 ויהי ביום המלחמה לא נמצא חנית וחרב ביד כל העם אשר את שאול ואת יהונתן והיו עם שאול ויהונתן בנו׃.

23 מוצב פלישתים הלך אל מעבר מכמס.

פרק 14

1 יום אחד אמר יהונתן בן שאול אל הנער נושא כליו בוא נעבור אל מוצב הפלשתים אשר שם מעבר לו ולא אמר דבר אל אביו.
2 — שאול עמד בקצה גבעה, תחת עץ הרימון של מגרון, והאנשים אשר עמו היו כשש מאות איש.
ג אחיה בן אחיטוב אחי איכבוד בן פינחס בן עלי כהן ה' בשילה נשא את האפוד ולא ידעו העם גַם לֹא שיונתן עזב.
4 בין המעברים אשר דרכם ביקש יונתן להגיע אל מוצב הפלשתים, היה צוק סלע מצד אחד וצק סלע מצד שני, אחד שמו בוס והשני שמו סנה.
5 אחת משיניים אלה עולה צפונה, מול מכמס, והשנייה דרומה, מול גאביא.
6 יונתן אמר כָּך אל הנער נושא כליו: "בוא ונעבור אל-מצב הערלים האלה, אולי יעשה ה' לנו, כי אין מעכב את ה' מלהושיע, אם ברבים אם במעטים".«
7 ענה לו נכבדו: "עשה כל אשר לך, לך לכל אשר תחפוץ, הנה אני איתך, מוכן ללכת אחריך".«
8 ויאמר יונתן: "הנה, נעבור אל האנשים האלה ונראה את עצמנו להם".
9 אם יאמרו לנו "עצרו עד שנבוא אליכם" נישאר במקומנו ולא נגיע אליהם.
10 וְאִם יֹאמְרוּ עֲלוּ אֵלֵינוּ וְנָעֲלָה כִּי נָתַרְם יְהוָה בידנו וְהָיָה לָנוּ לָאוֹת׃»

יא שניהם הראו את עצמם אל-מוצב הפלשתים, והפלשתים אמרו: "הנה העברים יוצאים מן החורים אשר התחבאו שם".«
12 וַיִּפְרוּ אֲנָשִׁי הַמְצָר אֶל־יוֹתָנָן וְאֶל־נְשָׁא־כְלִיו וַיֹּאמְרוּ: "עֲלוּ אֵלֵינוּ וְנַגִּיד אוֹתְכֶם דָּבָר." וַיֹּאמֶר יוֹתָנָן אֶל־נְשָׁא־כְלִיו עַלּוּ אַחֲרַי כִּי נָתַנָּם יְהוָה בידֵנוּ.«
13 וַיְהוֹנָתָן רָכֵב עַל־יְדָיו ורַגְלָיו, וְנַשְׁוָיו עָלָיו. הפלשתים הם נפלו לפני יונתן, ונשיאו הרג מאחוריו.
14 הטבח הראשון שביצעו יונתן ונושא אפו היה של כעשרים איש, על פני חצי תלם של דונם אדמה.
15 אימה התפשטה במחנה פלישתים, בכפר ובכל העם; גם המוצב וצבא ההרס נחרדו; הארץ רעדה: אימה מאת אלוהים הייתה זו.

טז שומרי שאול בגבעת בנימין ראו כיצד ההמון פלישתים הוא התפזר והלך לצד אחד ולצד השני.
17 ויאמר שאול אל העם אשר עמו ראו וראו מי הלך מעלינו ויתרו והנה לא יהונתן ולא נושא כליו היה שם.
18 ויאמר שאול אל אחיה הקרב את ארון האלוהים כי ארון האלוהים היה עם בני ישראל ביום ההוא
19 בעוד שאול מדבר אל הכהן, נשמעה המהומה אשר קרה וַיַּעַצְבַר מַחֲנַת הַפְּלִשְׁתִּים וַיֹּאמֶר שָׁאוּל אֶל־הַכֹּהֵן הִשְׁלִיחַ יָדֶךָ׃«
20 וַיִּקְהֻסְפוּ שָׁאוּל וְכָל־הָעָם אֲשֶׁר־עָמוֹ וַיָּגוּ אֶל־מַעֲמָדָה, וְהִנֵּה חֶרֶב־אֶחָד צולם נגד השני, והבלבול היה קיצוני.
21 וַיַּעֲלוּ הַעֲבָרִים, אֲשֶׁר הָיוּ עַל־הַפְּלִשְׁתִּים מִלָּהּ, אֶל־הַמַּחֲנָה מסביב, וְגַם־הֵם הִתְמַצְּבוּ עִמָּהֶם. מאותם של ישראל אשר היו עם שאול ויהונתן.
22 כל אנשי ישראל אשר התחבאו בהר אפרים שמעו על בריחת הפלשתים ויצאו לרדוף אחריהם למלחמה.
23 וַיְשַׁעַר יְהוָה אֶת-יִשְׂרָאֵל בַּיּוֹם הַהוּ.

הקרבות נמשכו עד בית אופן.

24 אנשי ישראל היו מותשים ביום ההוא, ושאול השביע את העם לאמר: "ארור האיש אשר יאכל מאכל עד הערב עד אשר אנקום באויבי!" ואיש לא טעם מאכל.
25 וַיָּבֹא כָּל־הָעָם הַיַּעַר, וְהָיָה דָּבָש עַל־פָּנֵי־הָאֲדָמָה.
26 וַיָּבֹא הָעָם אֶל־הַיַּעַר וַיַּרְאוּ דָּבָש נוֹצֵר מִמֶּנּוּ וְאֵין־אֶסֶד יָדוֹ אֶל־פִּיהוּ כִּי־יָרָא הָעָם מִפְּנֵי־הַשְׁבוּעָה׃.
27 ולא שמע יהונתן כאשר השביע אביו את העם וישלח את קצה המטה אשר בידו ויטבל אותו בחלת דבש ויביא את ידו אל פיו ותטהרו עיניו.
28 אז דיבר מישהו מהעם, אוֹתוֹ וַיֹּאמֶר, "אָבִיךָ הַשְׁבִּיעַ אֶת-הָעָם לֵאמֹר, 'ארור הָאִישׁ אֲשֶׁר אוֹכֵל אֶת-אֶכֶם הַיּוֹם'! וַיָּבוּ הָעָם.«
29 יהונתן אמר: "אבי הביא אסון על העם. עכשיו ראו כמה עיני מאירות, כי טעמתי מעט מהדבש הזה!"
30 "הוי! אילו אוכל העם היום מהשלל שנלקח מאויביו, כמה גדולה הייתה מפלת הפלשתים!"»

31 ביום ההוא הכו את הפלשתים ממַכְמַשׁ ועד אֵילוֹן, והעם היה אבוד לחלוטין.
32 העם הסתער על השלל, לקחו צאן, בקר ועגלים, ושחטו אותם על הקרקע, והעם ב אכל עם הדם.
33 על ה- וַיְדַעוּ לְשָׁאוּל וַיֹּאמְרוּ הָעָם חוֹטָא לַיהוָה בַּאֲכֹל הבשר ויאמר שאול: "מעשיית בגידה, גלל אבן גדולה לעברי מיד".»
34 ויאמר שאול התפזרו בעם ואמרו להם: איש איש את שורו ואיש את צאנו ושחטו אותםה- וַיָּבִיא אִישׁ מִכָּל הָעָם אֶת-שְׁוָרוֹ בְּיָדָם בלילה וַיַּשְׁחַט אֹתוֹ שָׁם.
35 שאול בנה מזבח לה'; זה היה המזבח הראשון שהקים לה'.

36 אמר שאול: "נרד בלילה ונרדוף את הפלשתים, נבזוז אותם עד הבוקר ולא נותיר איש חי." ויאמרו: "עשה ככל העולה על רוחך". אבל ה גָדוֹל אמר הכומר: "בואו נקרב אל אלוהים כאן".«
לז וַיַּשְׁאֵל שָׁאוּל אֶת-הָאֱלֹהִים הַאֲרֹד אַחֲרֵי הַפְּלִשְׁתִּים הַתִּתְנַתֵּם בְּיַד-יִשְׂרָאֵל וַיְשָׁאֵל׃ יהוה לא נתן לו תשובה באותו יום.
38 ויאמר שאול: בואו הנה כל ראשי העם, חקרו וראו איזו חטא נעשתה היום.
39 עבור, נכון כמו יהוה, מושיע ישראל, חי, חֵטְא "אפילו היה זה בני יונתן, הוא ימות." ולא ענה לו איש מכל העם.
40 ויאמר לכל ישראל: "אתם עמדו בצד אחד, ואני ובני יונתן נעמד בצד השני." ויאמר העם אל שאול: "עשה כטוב בעיניך".«
41 ויאמר שאול אל יהוה אלוהי ישראל, גלה את האמת! יונתן ושאול נבחרו, והעם שוחרר.
42 כָּך אָמַר שָׁאוּל הַטְלוּ גּוֹרָל בֵּינִי וּבֵין יְהוֹנָתָן בְּנִי וַיִּבְחַר יְהוֹנָתָן.
43 שאול אמר ליהונתן: "הגיד לי מה עשית." יהונתן אמר לו: "טעמתי מעט דבש בקצה המטה אשר בידי, הנה אני אמות."«
44 ויאמר שאול יעשה לי אלוהים כדבר הזה וכמה, אם לא תמות, יהונתן.«
45 ויאמר העם אל שאול: "המות יונתן אשר הביא את התשועה הגדולה הזאת בישראל? חלילה לנו! חי יהוה אם לא תיפול שערת ראשו ארצה כי עם אלהים עשה היום הזה." ויציל העם את יונתן ולא ימות.
46 שאול עלה בגבאא, מבלי לרדוף את הפלשתים, וישבו הפלשתים לארצם.

— סקירה כללית של שלטונו של שאול. —

47 כאשר שאול תפס את המלוכה על ישראל, הוא עשה המלחמה סְבִיבוֹתָיו לְכָל-אוֹיְבָיו לְמוֹאָב וּלְבְנֵי-עַמּוֹן וּלְאֶדוֹם וּלְמַלְכֵי-צֹבָה וּלְפָלִשְׁתִּים וּכָל-כָּל-שֶׁפָּה וְיָשַׁר יָגִיעַ.
48 וַיַּעֲשֶׂה גְּבוּרוֹת, הִגִּיעַ אֶת-עַמָּלֵק, וַיְשָׁל אֶת-יִשְׂרָאֵל מִמִּי־בֹזְרָיו׃.

49 בני שאול היו יונתן, ישוי ומלכישוע, ושתי בנותיו היו מרוב הבכורה ומיכל הצעירה.
50 שם אשת שאול אחינועם בת אחימעץ ושם שר צבאו אבנר בן נר דוד שאול.
51 קיס אבי שאול ונר אבי אבנר היו בני אביאל.

52 המלחמה וַיְהִי עָס עַל־הַפְּלִשְׁתִּים כָּל־יְמֵי שָׁאוּל, וְכַל־רָא שָׁאוּל אִישׁ גִּבְרוֹן וְגִבֵּר, וַיְשַׁמְשָׁווּ עַל־עֲבָדָיו׃.

פרק 15

— מלחמה נגד עמלק; טעות שנייה. —

וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל א' אֶל־שָׁאוּל: "אֲנִי הוּא אֲשֶׁר שָׁלַח ה' לִמְשַׁחְךָ לְמֶלֶךְ עַל־עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל; לְכֹל־עַל־מָשָׁב אֶת־דַּבָּר ה'.".
2 כה אמר יהוה צבאות: ראיתי את אשר עשה עמלק לישראל כי תקפו בדרך כאשר יִשְׂרָאֵל עלה ממצרים.
ג ועתה לך הכה את עמלק והחרמת את כל אשר לו לא תרחם עליו והמיתת איש ונשים טף ועולק בקר וצאן גמלים וחמורים»

ד וַיְגִיד שָׁאוּל אֶל־הָעָם, וַיַּעֲבַר אֶת־הָעָם בַּתֵּלַעַם, וַיְסַפֵּר מֵאת אֶלֶף־פֹּרְגְלִים וְעַצְרַפְשָׁת־אֲנָשִׁים מִמִּיהוּדָה׃.
5 שאול התקדם עד עיר עמלק, והוא הציב אורב בעמק.
ו ויאמר שאול אל הקיני לכו לכו רדנו מקרב עמלק פן אקיפתכם בו כי עשיתם חסד עם כל בני ישראל בעליהם ממצרים ויצאו הקיני מקרב עמלק.

7 שאול הכה את עמלק מחווילה עד שור אשר ממזרח למצרים.
ח וילכוד את אגג מלך עמלק חי ואת כל העם החרים., על ידי העברתו בחרב.
9 ושאול והעם חסו על אגג ועל מיטב הצאן, הבקר, השני והטלאים ועל כל הטוב לא אבדו להשמדה; ואת כל החלש והבטל השמידו.

10 ויהי דבר ה' אל שמואל לאמר
יא "אני מצטער כי המליכתי את שאול כי סור מעלי ולא עשה את דבריי." שמואל התעצב ויצעק אל ה' כל הלילה.
יב שמואל השכם בבוקר ללכת לִפְגַּשׁ אֶת-שָׁאוּל; וְהוֹזְרוּ שְׁמוּאֵל לֵאמֹר: "הָלֵךְ שָׁאוּל הַכַּרְמֶל וְהִנֵּה מָדָן הוּקֵם וַיָּשָׁב וַיַּעֲבֹר וַיַּרְד גִלְגָּל".«
13 שמואל בא אל שאול, ויאמר אליו שאול: "ברוך אתה מה'! עשיתי את דבר ה'".«
יד שאל שמואל: "מה קול צאן זה באוזני וקולי בקר זה אשר אנכי שומע?"«
15 ויען שאול: "מאת עמלק הביאו אותם, כי העם חסך את מיטב הצאן והבקר למען ה- זבחנו ליהוה אלוהיך ואת השאר החרמנו להשמדה»

טז שמואל אמר לשאול: "די! אספר לך את אשר דיבר אלי ה' בלילה הקודש". שאול אמר לו: "דבר!"«
יז אמר שמואל: "האם לא היית קטן בעיניך לראש שבטי ישראל? והלא משחך יהוה למלך על ישראל?"
18 וישלחך יהוה לדרך לאמר לך והקדיש את החטאים האלה את עמלק לקלל והלחמת בהם עד כלותו.
19 מדוע לא שמעת בקול יהוה ותסתער על הבזז ועשית את הרע בעיני יהוה?»
20 ויאמר שאול אל שמואל כן שמעתי בקול יהוה והלכתי בדרך אשר שלחני יהוה והבאתי את אגג מלך עמלק ואת עמלק החרמתי.
21 וַיִּקְחוּ הָעָם מִבְּזַל צֹאן וְבָקָר אֶת בִּכְרוֹת הַחֲרָר לִבְרֹת׃ ה- זבחו ליהוה אלוהיך בגלגל.
22 שמואל אמר: "האם עולות וזבחים חפץ ה' כשמע בקול ה'?"

טוֹב צִיּוֹת מִזְבַּחַת, וּכְנִיּוּת מִשֶׁמֶן אֵילִים.
23 כי מרידה כחטאת קסמים היא, ועקשנות כעבודת אלילים ותרפים. יען מאסת את דבר ה', גם הוא מאס אותך מלהיות מלך.»

24 ויאמר שאול אל שמואל חטאתי כי עברתי את ציווי יהוה ואת דבריך ויראתי את העם ואשמע בקולם.
25 ועתה סלח נא לחטאי, שובו אלי, ואשתחווה ליהוה.»
26 שמואל אמר אל שאול: "לא אשוב עמך כי מאסת את דבר ה', וגם ה' מאס אותך מלהיות מלך על ישראל".«
27 וכאשר שמואל פנה ללכת, שאול הוא תפס את קצה מעילו, שנקרע.
28 וַיֹּאמֶר לוֹ שְׁמוּאֵל: "קָרַע יְהוָה מִמֶּדֶךָ הַיּוֹם אֶת-מַלְכוּת יִשְׂרָאֵל וַיַּתֵּנָהּ לְרֵעָךָ הַטּוֹב מִמֶּדֶךָ.".
29 זה ש לא יַשְׁקֹר תְּהִירוּת יִשְׂרָאֵל וְלֹא יַתְחָרֵב, כִּי לֹא אָדָם הוּא כִּי יְחָרֵב.»
30 שאול וַיֹּאמֶר חַטָאתִי עַתָּה כַבְדֵנִי נָא לִפְנֵי זִקְנֵי עַמִּי וּלִפְנֵי יִשְׂרָאֵל וְשׁוּבוּ עִמִּי וָאֶשְׁתַּחֲוָה לַיהוָה אֱלֹהֶיךָ׃«

31 שמואל שב אחרי שאול, ושאול השתחווה ליהוה.
32 וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל הַבִּיא לִי אֶת־אֶגַג מֶלֶךְ־עַמְלֵק וַיָּבֹא אֵלָיו אֶגַג בְּרָזָה וַיֹּאמֶר אֶגַג הֲרִירָה מַר־מָּוֶת־מָוֶת׃
33 וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל כַּאֲשֶׁר שָׁלְחָרְבֶךָ נָשִׁים מִבֵּינֵי נָשִׁים כֵּן תִּשְׁלְחָק אִמֶךָ בֵּין נָשִׁים וַיַּרְתַּח שְׁמוּאֵל אֶת־אֲגָג לְפִנְיַיִם יְהוָה בַּגִּלְגָל׃.

34 שמואל הלך לרמה, ושאול עלה לביתו, לגבעת שאול.
35 ולא עוד שמואל ראה את שאול עד יום מותו.

חלק שלישי.
שאול ודוד.

א. — הפרדה בין שאול לדוד.

— משיחת דוד. —

  כאשר בכה שמואל על שאול, כי נחרט יהוה על שהמליך את שאול על ישראל.

פרק 16

1 ויאמר יהוה אל שמואל עד מתי תתאבל על שאול כי מאסתי אותו ממלוך על ישראל מלא שופרך שמן ולך אנכי שולחך אל ישי בית לחם כי בחרתי מבניו את המלך אשר חפצתי בו«
וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל ב': "איך אלך? ישמע שאול ויהרגני." וַיֹּאמֶר יְהוָה: "קַח עִמָּךְ עֶגֶל וְאָמַר: 'בָאתי לְהַקְרִיב זֶבֶן לַיהוָה'.".
ג וְתִזְמִין לַיְסִי לְעוֹלָם הַזֶּבֶחַת, וְאוֹרֶה לָךְ אֶת־הַעֲשֶׂה, וְתִמְחַ לִי אֶת־הַאֲשֶׁר אֲשֶׁר אֶצְמַע לָךְ.»
ד שמואל עשה אשר דבר ה' וילך אל בית לחםבאו זקני העיר לקראתו, מודאגים, ואמרו: "האם לשלום אתה בא?"
ה ויען: "למען שלום! באתי להקריב זבח ליהוה. התקדשו ובואו עמי לזבח." ויקדיש את ישי ואת בניו והזמין אותם לזבח.

6 כאשר נכנסו, שמואל וַיַּרְא אֵלִיאַב וַיֹּאמֶר: "אֲנָשִׁי מְשִׁיחַ יְהוָה לְפָנָיו".«
ז וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל־שְׁמוּאֵל אַל־תִּרְאֶה בְּמַרְאוֹ וּבְגֹמָתוֹ כִּי־מַאֲנִי־נֹא־לֹא־רֹא הָאָדָם, הָאָדָם מְרַאֶה בְּמַרְאֶה, וְיְהוָה מְרַאֶה בְּלֵב.«
ח ויקרא ישי לאבינדב ויביאהו לפני שמואל שמואל אָמַר: "זה עדיין לא זה שבחר יהוה".«
ט ישי הביא את שמה וַיָּשִׁי שמואל אָמַר: "זה עדיין לא זה שבחר יהוה".«
10 ויעמד ישי את שבעת בניו לפני שמואל ויאמר שמואל אל ישי לא בחר יהוה באף אחד מאלה«
יא ויאמר שמואל אל ישי: "האם אלה כל הנערים?" ויאמר: "עדיין הצעיר, והנה הוא רועה את הצאן." ויאמר שמואל אל ישי: "שלח לקרוא לו, כי לא נשב לאכול עד שיבוא הנה".«
12 וישלח אליו ישי, והוא היה בלונדיני, עיניים יפות ופנים נאות, ויאמר יהוה, קום, משח אותו, כי זה הוא.«
13 וַיִּקַּח שְׁמוּאֵל אֶת-קֶרֶן הַשֶׁמֶן וַיִּמְשַׁח אֹתוֹ בֵּין-אֶחָיו; וְרוּחַ יְהוָה תִּפְלַח עַל-דָּוִד מִן-הַהוּא וָוָה׃.

שמואל קם והלך אל רמתה.

— דוד בבית שאול. —

יד ותסר רוח ה' משאול, ורוח רעה הגיע כוחות יהוה ירדו עליו.
15 אמרו אליו עבדי שאול: "הנה רוח רעה מאת אלוהים צלחה עליך".
טז יְדַבֵּר אֲדֹנָינו; עבדיך לפניך; יבקשו איש יודע לנגן בנבל; וכאשר רוח רעה תבוא. הגיע יהי רצון האל עליך, הוא ישחק בידו, ואתה תרגיש הקלה.»
17 שאול ענה לעבדיו: "מצאו לי מהמר מומחה והביאו אותו אליי".«
18 ויאמר אחד העבדים: "ראיתי בן של ישי מִמֶּנְיַיִם" בית לחםמי יודע איך לנגן; הוא לוחם חזק ואמיץ, רהוט; זה "איש יפה תואר, ויהוה עליו."»
19 שלח שאול מלאכים אל ישי לאמר שלח לי את דוד בנך אשר עם הצאן«
20 ויקח ישי חמור, לחם, נאד יין ושעיר עזים, וישלחם אל שאול באמצעות דוד בנו.
21 ויבוא דוד אל בית שאול, ועמד לפניו; שאול הוא התחבב עליו, והפך לבעלו.
22 וישלח שאול אל ישי לאמר ישב נא דוד לפני כי מצא חן בעיניי«
23 כאשר התודעה הגיע ותהי נוכחות ה' על שאול, דוד לקח את הנבל וניגן בידו, ושאול נרגע וטוב לו, ותסר ממנו הרוח הרעה.

פרק 17

— מלחמה עם הפלשתים; גוליית. —

1 הפלשתים, לאחר שאספו את צבאותיהם אל לעשות המלחמה, התאספה בסוצ'ו, אשר שייך ליהודה; ויחנו בין סוכו ובין עזקה, באפס דומים.
2 שאול ואנשי ישראל התאספו יחד גַם ויחנו בעמק טרבינת ויעמדו את מערכתם מול הפלשתים.
ג הפלשתים חנו על ההר מצד אחד, וישראל חנו על ההר מצד שני: העמק היה ביניהם.

4 ויצא גיבור ממחנות הפלשתים גוליית שמו, מגת הוא, וגבה מעמדו. היה שש אמות ואורך כף יד.
5 קסדת נחושת כיסתה את ראשו, והוא חבש שריון קשקשים; ומשקל שריון השריון היה של חמשת אלפים שקלים של ארד.
6 נעלי נחושת היו לרגליו וחנית נחושת בין כתפיו.
7 חניתו כקרן אורג וחוד חניתו שקל שש מאות שקלים של ברזל; נשא מגינו הלך לפניו.
8 גָליַת הוא עצר, פנה אל גדודי ישראל וצעק אליהם: "למה יצאתם להסתדר לקרב? הלוא אני הפלשתי, ואתם עבדי שאול? בחרו איש אשר ירד עלי.".
9 אם יגבר עליי במלחמה והרגיני, נהיה לכם עבדים; ואם אגבר עליו והרגנו, אתם תהיו לנו עבדים ועבדנו.»
10 הוסיף הפלשתי: "אני מחרף היום את צבא ישראל. תנו לי איש ונילחם יחד".«
יא וַיַּשְׁמַע שָׁאוּל וְכָל־יִשְׂרָאֵל אֶת־דִּבְרֵי הַפְּלִשְׁתִּי אֶת־הַמִּשְׂמְחִים וַיַּחֲרוּ מְאֹד׃.

12 ודוד היה בן האפרתי ההוא מאן בית לחם מיהודה שמו ישי, והיו לו שמונה בנים; האיש הזה היה בימי שאול זקן ובא בימים.
13 שלושת בניו הבכורים של ישי הלכו אחרי שאול למלחמה; ושמות שלושת הבנים האלה שיצאו למלחמה היו אליאב הבכור, אבינדב השני, וסאמה השלישי.
יד דוד היה הצעיר, ושלושת הגדולים הלכו אחרי שאול.,
15 ודוד הלך הלוך ושוב מפני שאול, רעה את צאן אביו ב בית לחם.

טז הפלשתי בא בוקר וערב, ועמד ארבעים יום.

17 ויאמר ישי לדוד בנו קח לאחיך את האיפה הקלויה הזאת ואת עשרת כיכרות הלחם האלה ורוץ אל המחנה אל אחיך.
18 ואת עשר הגבינות האלה, תביא אותן אל ראש אלפיהן. ותבקר את אחיך לראות מה שלומם, ולקחת מהם ערבון.
19 שאול והם וכל אנשי ישראל בעמק האלה עושים המלחמה אל הפלשתים.»

20 דוד השכים בבוקר, השאיר את הצאן בידי רועה ולקח אותו. ההוראות וַיֵּלַךְ כַּאֲשֶׁר צִוָּהוֹ יֵשִׁי וַיָּבֹא אֶל־הַמַּחֲנָה וְהָחַיָּם יָצָא אֶת־הַמַּחֲנָה לְהִסְתַּדֵּל בְּעֲבוּדָתָם וּקְרַעוֹת קְרַעֲהִים.
21 בני ישראל ופלשתים עמדו בשורה, חייל אל חייל.
22 דוד השאיר את חפציו אצל שומר החפצים ורץ אל הצבא. מיד כשהגיע, שאל את אחיו לשלומם.
23 והוא מדבר איתם והנה הגיבור, גוליית שמו הפלשתי מגת, בא משורות הפלשתים ואמר את אותם הדברים, ודוד שמע אותו.
24 כאשר ראו את האיש, נסוגו כל בני ישראל מפניו בפחד גדול.
25 אמר איש ישראלי: "האם אתה רואה את האיש הזה מתקרב? הוא מתקרב לחרף את ישראל. מי שיהרגו, המלך יגמל לו בגדול, יתן לו את בתו לאישה וישלח אותו לחופשי." בכל חיוב בית אביו בישראל.»
26 ויאמר דוד אל האנשים העומדים עליו מה יעשה לאיש אשר יהרוג את הפלשתי הזה ויסיר את החרפה הזאת מישראל מי הפלשתי הערל הזה כי יחרף את צבאות אלהים חיים«
27 חזרו אליו העם על אותם הדברים לאמור: "כך ייעשה למי שיהרוג אותו".«
28 שמע אותו אליאב אחיו הבכור מדבר אל האנשים, ואפף אליאב בער בדוד, ויאמר למה ירדתם הנה, ועם מי השארת את מעט הצאן האלה במדבר? אני ידעתי את גאוותך ואת זדון לבך, ולראות את המלחמה ירדתם.«
29 ויען דוד: "מה עשיתי עכשיו? הלא זה פָּשׁוּט מילים?»
30 ופנה ממנו אל לטפל אל אחר דיבר באותה שפה; והעם ענה לו כמקודם.

31 כאשר שמעו את דברי דוד, דיווחו אותם לשאול, והוא קרא לו.
לב ויאמר דוד אל שאול אל ייפול לב איש כי ילך עבדך וילחם בפלשתי הזה«
33 שאול אמר לדוד: "לא תוכל לצאת אל הפלשתי הזה להילחם בו, כי אתה רק נער, והוא לוחם מנעוריו".«

34 ויאמר דוד אל שאול: "כאשר היה עבדך רעה את צאן אביו, ובא אריה או דוב ולקח צאן מן הצאן".,
35 הלכתי אחריו, הכיתי אותו וקרעתי הכבשים מפיו; אם קם עליי, אחזתי אותו בלסת, הכיתי אותו והרגתי אותו.
36 עבדך הרג אריה כדוב, והפלשתי הערל הזה ייהרג כאחד מהם, כי חרף צבאות אלוהים חיים.»
37 ויוסיף דוד: "ה' אשר הציל אותי מן האריה ומן הדוב, הוא גם יציל אותי מיד הפלשתי הזה." ויאמר שאול אל דוד: "לך ויהי ה' עמך".«

38 וַיַּלְבִּישׁ שָׁאוּל אֶת־דָּוִד בְּגָדָיו, וַיַּשְׁמַע כְּבוֹד נְרוֹזֶת עַל־רֹאשוֹ וַיַּחֲבִישׁ לוֹ חֲשִׁין;
39 אז חגר דוד את חרבו של שאול מעל שריונו, והוא ניסה ללכת, כי מעולם לא ניסה שִׁריוֹן. ויאמר דוד אל שאול איני יכול ללכת עם הנשק הזה כי איני רגיל אליו וייפטר מהם,
40 ויקח דוד את מטהו בידו, ויבחר חמש אבנים חלקות מן הנחל וישם אותן בתר רועים שלו, בתר הציד שלו. אָז, הוא התקדם לעבר הפלשתי, כשקלעו בידו.

41 הפלשתי התקרב בהדרגה לדוד, וראשו של נושא המגן.
42 הפלשתי הביט, ראה את דוד, ובז לו, כי היה צעיר מאוד, בלונדיני ויפה תואר.
43 ויאמר הפלשתי אל דוד הכלב אנכי כי אתה בא אלי במקל ויקלל הפלשתי את דוד באלהיו.
44 וַיֹּאמֶר הַפְּלִשְׁתִּי אֶל־דָּוִד בָּא אֵלַי וָאֶתֶן אֶת־בַּשְׂרֶךָ לַעוֹף־הַשָּׁמַיִם וּלְבַהַת־הַשָּׂדֶה׃«
45 ויען דוד את הפלשתי: "אתה בא אלי בחרב ובחנית ובכידון, ואני בא אליך בשם יהוה צבאות אלוהי צבאות ישראל אשר חרפת אותו.".
46 היום יתנך יהוה בידי, והכיתיך ואשא את ראשך מראשך; היום הזה אתן את גופות חיל הפלשתים לעוף השמים ולבהמת הארץ; וידע כל הארץ כי יש לישראל אלהים.;
47 וידעו כל ההמונים האלה כי לא בחרב ובחנית יושיע יהוה כי ליהוה שייך המלחמה, והוא מסר אתכם בידינו.»

48 קם הפלשתי וצעד לקראת דוד, ודוד רץ במהירות אל חזית החיל לקראת הפלשתי.
49 ויתן דוד את ידו בארנקו, ויוציא אבן וישליך אותה בתר, ויגע את הפלשתי במצחו, ותשקע האבן במצחו, ויפל פניו ארצה.
50 וַיְכַל דָּוִד אֶת־הַפְּלִשְׁתִּי בַּעֲבָן וַיַּכֶּה אֶת־הַפְּלִשְׁתִּי וְלֹא־הִי חֶרֶב בְּיָד־דָּוִד.
51 דוד רץ, עמד ליד הפלשתי, לקח את חרבו, שלפה מנדנה, הרג אותו וכרת בה את ראשו.

52 וַיַּרְאוּ הַפְּלִשְׁתִּים אֶת-גִּבּוֹרָם מֵת וַיָּבֹרְסוּ. וַיָּקוּ אֲנֵי יִשְׂרָאֵל וַיְהוּדָה בְּצָעוּ וַיַּרְדְּפוּ אֶת-הַפְּלִשְׁתִּים עַד-מוֹצָא גֵת וְעַד-עֲכָרוֹן. וַיִּתְפָּרוּ פְּגָרוֹת הַפְּלִשְׁתִּים עַד-שְׁרַיִם גֵת וְעַד-עֲכָרוֹן.
53 כשחזרו ממרדף אחר הפלשתים, בזזו בני ישראל את מחנהם.
54 דוד לקח את ראש הפלשתי והביא אותו ירושלים ואת הנשק שם באוהלו של הפלשתי.

55 כאשר ראה שאול את דוד מתקרב אל הפלשתי, אמר לאבנר שר הצבא: "בן של מי הנער הזה אבנר?" ענה אבנר: "חי אתה המלך, אם איני יודע".«
56 המלך אוֹתוֹ הוא אמר, "גלו מי בנו של הצעיר הזה".«
נז ויחזר דוד מהרג הפלשתי, ויקח אותו אבנר ויביא אותו לפני שאול; דוד היה בידו ראש הפלשתי.
58 ויאמר אליו שאול בן מי אתה, בחור? ויען דוד.« אני בן עבדך, ישי מ בית לחם. »

פרק 18

— ידידותו של יונתן עם דוד; דוד הוא ראש הצבא. —

1 מתי דוד וַיַּכְתִּי יְהוֹנָתָן דִּבֵּר אֶל־שָׁאוּל וַתִּנְשַׁב נַפְשׁ יְהוֹנָתָן אֶל־נַפְשׁ דָּוִד וַיֹּאֲהַב אוֹ יְהוֹנָתָן כְּנַפְשׁוֹ׃.
2 באותו יום לקח שאול דוד, ולא נתן לו לשוב לבית אביו.
ג וַיַּכְרַת יְהוֹנָתָן בְּרִית אֶת-דָּוִד כִּי-אָהֲבָתוֹ כְּנַפְשׁוֹ.
4 יונתן הסיר את גלימתו ונתנה לדוד, יחד עם כליו, חרבו, קשתו וחגורתו.
ה בכל אשר יצא דוד, לכל אשר שלחו שאול, הצליח; שאול מינה אותו על הלוחמים, ומצא חן בעיני כל העם, וגם בעיני עבדי המלך.

— קנאתו של שאול. —

ו כאשר באו, כאשר דוד חזר לאחר שהרג את הפלשתי, נָשִׁים וַיֵּצְאוּ מִכָּל-עָרֵי יִשְׂרָאֵל בְּרָזוֹנִים וּבְרָקָדִים לְקִרְאֵת אֶת-שָׂמְחָה ..., בְּקוֹל תּוֹפִים וְנִבְרוֹת
7 נָשִׁיםענו הרוקדים איש את רעהו ואמרו: שאול הרג את אלפיו ודוד את עשרת אלפים.
ח שאול כעס מאוד, והדברים לא ראו בעין יפה; הוא אמר: "עשרת אלפים נתנו לדוד, ולי רק אלף נתנו! לא חסר לו אלא הממלכה".«
9 ומאותו היום ואילך, שאול הביט בדוד בחשד.

10 למחרת, רוח רעה נשלח וַיָּבֹא כֹּחַ אֱלֹהִים עַל־שָׁאוּל וַיְשַׁמֵּא שָׂמְחָה בְּבֵיתוֹ וַיַּמָּה דָּוִד נִגֵן בְּכִנּוּר כְּיוֹמִים וְחַנִּיתו לַשָּׁאוּל בְּיָדוֹ.
יא שאול הרים את חניתו ואמר בפני עצמו "אכיתה את דוד ואת החומה"; אך דוד פנה מפניו פעמיים.
12 שאול ירא את דוד כי ה' עמו דוד ונסוג מפני שאול,
13 וַיְסִירְנוּ שָׁאוּל מִמְּנֵיוָיו וַיַּמִּנָּהוּ לְרַב אֶלֶף־אִישׁ וְיָשִׂיא׃ דוד הוא יצא וחזר מול האנשים.
14 דוד הוכיח את עצמו כראוי בכל מעשיו, ויהוה היה עמו.
15 וַיַּרְא שָׁאוּל כִּי-עָרֹם מְאֹד, וַיְרָא מִפְּנָיו;
טז וְכָל־יִשְׂרָאֵל וְיַהוּדָה אֲהַב אֶת־דָּוִד כִּי־יוֹצָא וְיָבֹא לְפָניהם.

17 אמר שאול אל דוד הנה אתן לך את בתי הבכורה מרוב לאישה; רק היה גבר גבור ולחם במלחמות ה'. ויאמר שאול לעצמו: אל תהיה ידי בו, כי יד הפלשתים תהיה בו.«
18 דוד ענה שאול: "מי אני ומה חיי?, מה זה "משפחת אבי בישראל, כדי שאוכל להיות חתן המלך?"»
19 וכאשר היו אמורים לתת את מרוב בת שאול לדוד, נתנו אותה לאישה לחדריאל מן-מולתי.

20 מיכל בת שאול אהבה את דוד. שמעו זאת שאול, והדבר מצא חן בעיניו.
21 שאול אמר לעצמו אתנה לו ותהיה לו למלכודת ופלשתים יפלו בו ויאמר שאול אל דוד שנית היום תהיה חתני«
22 וַיְצַו שָׁאוּל אֶל־עַבְדָיו לֵאמֹר: "דַּבְרוּ אֶל־דָּוִד בְּסֵת וַאֲמַרְדוּ לוֹ: הַמֶּלֶךְ חָבַבְךָ וְכָל־עַבְדָיו אֹהֲבִים אֹתָךְ; עַתָּה הֲיה חָתֵן לַמֶּלֶךְ".«
23 ויאמרו עבדי שאול את הדברים האלה אל דוד, ויאמר דוד: "הקטנה בעיניך להיות חתן למלך? אני איש עני ממוצא עניו".«
24 וַיַּדְבְּרֵי שָׁאוּל הַגִּידוּ לוֹ וַיֹּאמְרוּ כָּךְ דָּוִד.«
25 אמר שאול: "ככה אמור לדוד: 'המלך לא מבקש מחיר כלה, אלא מאה ערלות פלשתים, כנקמה באויבי המלך'". שאול חשב שהוא יעשה זאת. כָּך להפיל את דוד בידי הפלשתים.
26 המשרתים של שאול וַיַּגְדוּ אֶת הַדְּבָרִים אֶל־דָּוִד וַיְהִי עַל־דָּוִד׃, כְּלוֹמַר להיות חתנו של המלך.
27 בטרם מלאו הימים ויקם דוד וילך עם אנשיו ויהרג מאתים פלשתים ויבא דוד את ערלותיהם ויתן למלך את המספר המלא למען יהיה לו לחתן ויתן לו שאול את בתו מיכל לאישה.
28 וירא שאול והבין כי ה' עם דוד, ומשאל בת שאול אהבה את דוד.
29 וַיָּרָא שָׁאוּל אֶת־דָּוִד הוֹסִיפָה וַיַּעֲוֵר שָׁאוּל אֶת־דָּוִד יוֹם־יוֹם׃.
30 וַיַּפְשִׁי שְׂרֵי פְלִשְׁתִּים, וְכָל צֹאתָם הִצְלִיחַ דָּוִד בְּמַעֲשֶׂיו מַעֲבָדֵי שָׁאוּל, וַיְהִי שְׁמוֹ מְאֹד.

פרק 19

— יונתן מתחנן בפני אביו לטובת דוד. —

א וידבר שאול אל-יהונתן בנו ואל-כל-עבדיו על-דבר-המית את-דוד, ויהונתן בן-שאול חיבה רבה אל-דוד.
2 וַיְהוֹנָתָן הַגִּיד לְדָוִד לֵאמֹר שָׁאוּל אָבִי מְחַשֵׁב לְהָרְגֶךָ וְהָיְשָׁר מָחַר בֹקֶר וְהִתְחָבֵא׃.
ג אצא ואעמוד ליד אבי בשדה אשר אתה נמצא בו; אדבר עם אבי עליך, אראה מה’הוא יגיד ואני אעדכן אותך.»
ד וידבר יהונתן על דוד לטובת שאול אביו לאמר אל-יחטא המלך בדוד עבדו כי לא חטא לך אלא כל מעשיו לטובה לך
5 הוא סיכן את חייו, הוא הכה את הפלשתי, וה' פעל על ידו ישועה גדולה לכל ישראל. ראית ושמחת; ומדוע תאשים דמים נקיים להמית את דוד ללא עילה.»
ו וַיַּשְׁמַע שָׁאוּל בְּקוֹל יְהוֹנָתָן וַיִּשְׁבַּע שָׁאוּל לֵאמֹר חַי יְהוָה אֲשֶׁר לֹא יִמָּת דָּוִד׃«
ז יהונתן קרא לדוד, ויאמר לו יהונתן את כל הדברים האלה, וישב יהונתן את דוד אל שאול. דוד עמד בפניו כמקודם.

— התקפות חדשות נגד חייו של דוד. —

8 המלחמה ויצא דוד שוב נגד הפלשתים ויילחם, והוא הנחיל להם מפלה גדולה, והם נוסים מפניו.
ט ותצלח רוח יהוה רעה על שאול והוא יושב בביתו וחניתו בידו ודוד מנגן בכינור שֶׁלָה יָד.
10 וַיַּנְס שָׁאוּל לְהַכָּה בְּדָוִד וְבוֹרָה בְּחִינְתּוֹ, וְדָוִד בָּרַח מִפְּנֵי שָׁאוּל, וַיַּכָּה אֶת הַחִינְתּוֹ בְּחִינְתּוֹ בַּלָּיְלָה.
יא וַיַּשְׁלַח שָׁאוּל מְלָחִים אֶל־בֵּית דָּוִד לְדַרְגּוּ עָלָיו וְהַרְגּוֹ בָּבֹקֶר, וְהִיגְתָּהוֹ מִיכַל אִשְׁתּוֹ שָׁאוּל לֵאמֹר: "אִם לֹא תִּמְלַט הַלַּיְלָה וְמָחָר תּוֹרֵג".«
12 ותוריד מיכל את דוד דרך החלון, וילך דוד ונמלט, וניצל.
13 ותקח מיכל את התרפים ותניח אותו במיטה ותשים עור עזים על ראשו ותכסה אותו בגד.
14 וַיִּשְׁלַח שָׁאוּל מְלָאכִים לִקְחֹת אֶת-דָּוִד וַתֹּאמֶר חֲלָה׃«
15 שאול שלח את השליחים לראות את דוד לאמור: "הביאו אותו אליי." שֶׁלָה "אני אקרא את זה, כדי שאוכל להרוג אותו."»
טז וישובו המלאכים, והנה התרפים היה על המיטה כשעור עזים מכסה את ראשו.
יז ויאמר שאול אל מיכל למה רימיתני כך ושלחת את אויבי למען יושע ואמר מיכל אל שאול אמר לי שלחני או אהרוגך«

— דוד חיפש מקלט אצל שמואל ברמה. —

יח וַיָּבֹל דָּוִד וַיָּשָׁעַ וַיָּבֹא אֶל־שְׁמוּאֵל רְמָה וַיְגַד לוֹ אֲשֶׁר־עָשָׂה־לוֹ שָׁאוּל וַיֵּשׁ בַּנֵּיוֹת׃.
19 הודיעו לשאול לאמר הנה דוד בנייות ברמה«
20 מִיָד וַיַּשְׁלַח שָׁאוּל מְלָחִים לְתֹפֶס אֶת-דָּוִד וְרָאוּ אֶת-חַבֵּא נְבָאִים וְשְׁמוּאֵל עוֹמֵד וּפֹרֵחַ עֲלֵיהֶם וְתִפְלַח רוּחַ אֱלֹהִים עַל-מְלָחֵי שָׁאוּל וְגַם הֵם מְנַבָּאִים׃.
21 ויאמר לשאול וישלח מלאכים אחרים, וגם הם התנבאו. בפעם השלישית שלח שאול מלאכים, וגם הם התנבאו.
22 גם שאול הלך לרמה. כשהגיע אל הבור הגדול בסוכו, שאל: "איפה שמואל ודוד?" ענו לו: "הנה, הם לַנֵיוֹת בְּרַמָּה.»
23 וַיֵּלֶךְ שָׁם נַיוֹת בְּרָמָה וְהָיְתָה עָלָיו רוּחַ אֱלֹהִים וַיְהָלַךְ וַיִּנְבֵא עַד בֹא נַיוֹת בְּרָמָה׃.
24 שָׁם, וַיַּסֵּר גַּם־הוּא בְּגָדָיו וַיִּנְבָא לִפְנֵי שְׁמוּאֵל וַיָּשָׁב עָרוֹם עַל־הָאֲדָמָה כָּל־הַיּוֹם הַהוּא וְכָל־הַלַיְלָה הַיֹּאמַר הַגַּם־שְׁאוּל בֵּין־הַנְּבִיאִים«

פרק 20

— ניסיונותיו האחרונים של יונתן לפייס את אביו עם דוד. —

1 דוד ברח מניות ברמה, ויבא ויאמר לפני יהונתן מה עשיתי, מה פשעתי, מה חטאתי לפני אביך, כי הוא מבקש את נפשי.«
2 ג'ונתן אָמַר לָהּ חָלָה מִכָּל לֹא תָּמוּת. אָבִי לֹא עָשָׂה גָּדוֹל וקְטָן בְּלֹא גִּיד לִי; לְמַדָּע יְסַתֵּר מִנִּי? לֹא הוּא כֵּן.«
ג ויען דוד שבועה: "ידע אביך כי מצאתי חן בעיניך, ויאמר אל ידע יונתן פן יעצב. חי יהוה וחי אתה, כי פסיעה אחת ביני ובין המות".«

ד ויאמר יהונתן אל דוד כל אשר תשאל נפשך אעשה לך«
ה ויאמר דוד אל יהונתן הנה מחר חדש ואשב עם המלך לארוחה ואלכה אותי ואחבא בשדה עד ערב היום השלישי.
6 אם אביך ישים לב להיעדרי, אמור לו: "דוד ביקש ממני שאעשה לו שליחות". בית לחם, עירו, כי שם מתרחשת הקורבן השנתי עבור כל משפחתו.
7 אם יאמר טוב, עבדך בשלום, ואם יכעס, דע כי גמר לעשות רע.
ח לכן עשה חסד עם עבדך כי בברית בשם ה' משכת את עבדך אליך אם יש בי עוול הרגני בעצמך כי למה תביאני אל אביך»
9 יונתן אמר: "רחוק ממך המחשבה הזו "כי אם אשמע באמת שאבי גזר על דעתו לפגוע בך, אני נשבע להודיע לך."»
10 שאל דוד את יהונתן: "מי יגיד לי?" מזה או מה אביך היה אומר בתגובה שלא היה נעים?»
יא ויאמר יהונתן אל דוד בוא נצא השדה ויצאו שניהם השדה.

12 יהונתן אמר לדוד: "יהוה אלוהי ישראל, מחר אשאל את אבי". אוֹ מחרתיים, ואם הכל הולך טוב עם דוד, ולא אשלח לך הודעה,
יג יַעֲשׂוֹת יְהוָה עִם יְהוֹנָתָן בְּכָל חָרְדּוֹ, אִם-אֲבִי יַחֲפוֹן לְרַעְתָּךְ, גַּם-אֶגְדַּעְתָּךְ וְשַׁלַּחְתָּךְ, וּלְכֹתָךְ בשלום, וְהָיָה יְהוָה עִמָּךְ כַּאֲשֶׁר הָיָה עִם-אָבִי.
14 ואם אני עדיין בחיים, אנא התייחסו אליי חֶסֶד של יהוה, ואם אמות,
15 "אל תסיר לעולם את חסדך מביתי גם כאשר יכרה ה' את כל אויבי דוד מעל פני האדמה".»
16 ככה יונתן כרת ברית עם בית דוד, ו זֶה יהוה נקם באויבי דוד.
17 וַיְהוֹנָתָן שׁוּב וַיַּשְׁבֵּר אֶת־דָּוִד בְּאַהֲבָתוֹ אֵלָיו, כִּי־אָהֲבַהוּ כְּנַפְשׁוֹ׃.

18 ויאמר אליו יונתן: "מחר חדש, ויבחין כי מקומך ריק".
19 ביום השלישי תרדו מהר ובאתם אל המקום אשר התחבאתם בו ביום המקרה, והשבתם אצל אבן אצל.
20 אירה שלושה חצים לעבר צד האבן, כאילו מכוון למטרה.
21 והנה, אשלח את הנער בכך שאומרים לו לך, מצא את החצים. אם אומר לילד "הנה החצים", הם קחו אותם מכאן! ולכו כי הכל טוב לכם ואין סכנה, חי יהוה!
22 וְאִם אֹמַר לַנַּעַר הִנֵּה הַחִצים מִמֶּנָּה לֵךְ כִּי יהוה מְשַׁלֵחַךְ׃.
23 וְאֲשֶׁר דִּבְרָתְנוּ אֲשֶׁר דִּבְרָנוּ הִנֵּה יְהוָה בֵּינֶיךָ וּבֵינִי עַל־הָעוֹלָם׃»

24 דוד התחבא בשדות. וכאשר הגיע חודש החדש, התיישב המלך במשתה לאכול;
25 כרגיל, ישב המלך על מושבו, על המושב מי היה קרוב מן החומה; קם יהונתן, ואבנר ישב על פני שאול, ומקומו של דוד נותר ריק.
26 שאול לא אמר דבר ביום ההוא כי אמר משהו קרה לו; הוא לא טהור, ודאי לא טהור הוא.«
27 למחרת, היום השני לחדש, היה מקומו של דוד ריק, ויאמר שאול אל יהונתן בנו, מדוע לא בא בן ישי אל הסעודה, לא אתמול ולא היום?«
28 יהונתן ענה שאול: "ביקש דוד את רשותי". ללכת עַד בית לחם.
29 ויאמר, "שלחו אותי בבקשה, כי זבח משפחתי יש לנו בעיר, ואחי ציווה עליי..." להשתתף ; "אם מצאתי חן בעיניך, אלכה ואראה את אחי!" על כן לא בא אל שולחנו של המלך.»
30 וַיַּחַר אֶפֶן שָׁאוּל בְיוֹנָתָן וַיֹּאמֶר לוֹ בֶּן-אֲשֶׁר עֲוָה וְסַרְדָה הַלֹּא יָדַעְתָּ כִּי-רַעֲדֶיךָ אֶת-יֵשִׁי לִבְשׁוּתְךָ וְלְבַּשׁ עַרְוַת אִמֶךָ
31 כי כל עוד בן ישי חי על הארץ, לא יהיה לך ולממלכתך ביטחון. ועתה שלח אותו לקחת ולהביא את זה"אני, כי בן המוות הוא."»
לב ויען יהונתן את שאול אביו ויאמר אליו למה יומת? מה עשה?«
33 וַיַּר שָׁאוּל אֶת־חַנְתּוֹ לִפְגָּהוֹ וַיְבֵּעַ יְהוֹנָתָן כִּי-עָלַף עִם-אָבִיו לַמָּגֵת דָּוִד׃.
34 וַיָּקָם יְהוֹנָתָן מִן הַשְּׁלַחַן בְּחֵמָה עזה, וְלֹא אֹכֵל בַּיּוֹם הַשֵׁנִי לָחֹדֶשׁ, כִּי הִתְעַצֵּב עַל־דָּוִד, אֲשֶׁר־גִּדּוֹ אֲבִיו.

35 למחרת בבוקר הלך יונתן לשדה, כפי שסוכם עם דוד, ונער קטן ליווה אותו.
36 אמר לנערו: "רוץ, מצא את החצים שאני יורה." הנער רץ, ו... ג'ונתן ירה חץ בצורה שהשיגה אותו.
37 כאשר הגיע הנער אל המקום אשר ירה יהונתן את החץ, צעק יהונתן אל הנער ואמר: "החץ לא רחוק ממך?"«
38 יהונתן צעק שוב אל הנער: "מהר, מהרו, אל תעצור!" ובנו של יהונתן הרים את החץ וחזר אל אדוניו.
39 הנער לא ידע דבר; רק יהונתן ודוד הבינו את הדבר.
40 יהונתן נתן את כליו לנער אשר עמו, ויאמר לו לך ושא אותם העירה.«
41 מיד כשיצא הנער, קם דוד נגבה, נפל פניו ארצה והשתחווה שלוש פעמים מול יונתן ; אחר כך הם התחבקו ובכו זה על זה, עד שדוד פרץ בבכי.
42 ויאמר יהונתן אל דוד לך לשלום עתה אשר נשבענו שנינו בשם יהוה לאמר יְהוָה בֵּינִי וּבֵינֶךָ וּבֵין צַאֲדַעְי וּבֵין צַאֲדַעְךָ עַד עוֹלָם׃«

פרק 21

1 דוד קם ויצא, ויהונתן שב העיר.

II. — בריחתו של דוד; חייו הנדודים.

— בנובה, בביתו של אחימלך הכהן. —

2 דוד הלך אל נובה אל ה גָדוֹל אחימלך הכהן ואחימלך מיהר מעל הוא נבהל, ניגש אל דוד ואמר לו: "למה אתה לבדך ואין איש איתך?"«
ג ויען דוד לאחימלך הכהן: "המלך צוה אותי, לאמר: 'אל ידע איש את הדבר אשר אנכי שולחך, אשר צוה אותך'. אני מינה אותך ל... שֶׁלִי אנשים במקום מפגש כזה.
4 ועתה, מה יש לך בהישג יד? תן לי חמש כיכרות לחם, או כל מה שתמצא.»
5 ויען הכהן לדוד: "אין לי לחם רגיל, אך יש לחם קדש; ובלבד ש..." שלך "אנשים נמנעו מנשים."»
ו דוד ענה את הכהן ויאמר לו: "מִשְׁלֹשֶׁת יָמִים נִזְנַעְנוּ מִנָּשִׁים מֵאַחֲזִיתִי וְכֵלֵי הַ" שֶׁלִי אנשים הם דבר קדוש; ואם המסע הוא חולין, האם הוא בכל זאת מקודש מבחינת הכלי?»
ז וַיַּתֵּן לוֹ הַכֹּהֵן לֶחֶם קֹדֶשׁ כִּי לֹא הָיָה שָׁם לֶחֶם אַחֵר לְבַד לְחֶם הַפָּנִים אֲשֶׁר נִקְחָה מִפְּנֵי יְהוָה לְהַמְחִית בְחֶם טָרֶשׁ בְּעֵת הַקְחִיתָה׃.
8 - באותו יום נמצא איש מעבדי שאול, עצור לפני יהוה, ושמו דואג האדומי, ראש רעי שאול.

ט ויאמר דוד אל אחימלך האין חנית או חרב עמך כי גם את חרבי ואת כלי לא הבאתי עמדי כי דחק מצות המלך׃«
10 ענה הכהן: "« יֵשׁ "חרב גְלִית הַפְּלִשְׁתִּי אֲשֶׁר הַרְגֶתְךָ בְּעֵינַת אֵלָה הִנֵּה הִיא עֲטוּפָה בַּמִּרְעָה מִמַּחְצֵי הַאֲפוֹד אִם חָפְצֶה לָקַחְתָּהּ קַחְתָּהּ כִּי אֵין פָּאן אַחֵרָה" וַיֹּאמֶר דָּוִד אֵין כַּמָּהּ תָּנָה לִי"»

— שלבים שונים של הבריחה. —

יא וַיָּקָם דָּוִד וַיָּבָרַח בַּיּוֹם הַהוּא מִפְּנֵי שָׁאוּל וַיֵּלֶךְ אֶל־אָכִישׁ מֶלֶךְ גֵת׃.
12 ויאמרו אליו עבדי אכיש: "הלא זה דוד מלך הארץ? הלא זה אשר שרו ורקדו עליו: 'שאול הרג את אלפיו ודוד את רבבותיו'?"«
13 דוד לקח את הדברים האלה ללב, ויירא מאוד מפני אכיש מלך גת.
14 הסתיר את תבונתו מעיניהם וַיְשׁוּל בִּידָם; הִכָּה בַּתּוֹף בַּדַּתָּתִים וְנָטַף רִירוֹ עַל זְקְנוֹ.
15 אכיש אמר לעבדיו: "אתם רואים כי משוגע האיש הזה, למה הבאתם אותו אליי?"
טז חסרים לי כסילים כי תביאו לי את זה לעשות כסילות לפניי האם יבוא אל ביתי»

פרק 22

א וַיֵּצֵא דָּוִד שָׁם וַיָּבַרְחָה אֶל־מַעֲרַת אוֹדוֹלָם וַיַּשְׁמְעוּ אֶחָיָיו וְכָל־בֵית־אָבִיו וַיַּרְדוּ שָׁם אֵלָיו׃.
2 כל העונשים וכל בעלי הנושים וכל המרירים נאספו סביבו, והוא היה להם לראש, כארבע מאות איש היו עמו.

ג משם הלך דוד מצפה מואב, ויאמר למלך מואב: "נא אבי ואמי ישארו עמכם עד שאדע מה יעשה לי אלוהים".«
ד וַיְבִיאֵם לִפְנֵי מֶלֶךְ מוֹאָב וַיֵּשְׁבוּ עָמוֹ כָּל־יָמִים אֲשֶׁר־הָיָה דָּוִד בְּמְצוּדָה׃.
ה ויאמר גד הנביא אל דוד אל-תשב במצודה לך ושוב אל-ארץ יהודה וילך דוד וילך אל-יער חרת.

— נקמתו של שאול בכוהני נובה. —

ו שאול נודע שדוד והעם אשר היו הם זוהו כמי שהיו איתו. כעת שאול היה יושב בגבעה, תחת עץ האשל שעל הגבעה, וחניתו בידו; וכל עבדיו עומדים בשורה לפניו.
7 שאול אמר לעבדיו העמדים לפניו בשורה: "שמעו בנימינים, האם גם לכם בן ישי יתן שדות וכרמים, ואתכם כולם ממלאים שרי אלפים ושרי מאות?",
ח כי קשרתם עליי קשר כולכם, כי אין איש אשר הודיע לי כי בני כרת ברית עם בן ישי, ואין איש מכם סובל בעדי, ואין איש מזהיר אותי כי בני הסית עלי את עבדי, לארוב לי, כאשר הוא עושה את זה היום?"»

9 ויען דואג האדומי, אשר היה ראש עבדי שאול, ויאמר: ראיתי את בן ישי בא אל נובה אל אחימלך בן אחיטוב.
10 אחימלך וַיֵּשְׁאֵל בְּיְהוָה בִּשְׁעָרוֹ, וַיַּתֵּן לוֹ יְהוָה אֲכָל, וְגַם אֶת חֶרֶב גְלִית הַפְּלִשְׁתִּי נָתַן לוֹ".»

יא וישלח המלך לקרוא לאחימלך בן אחיטוב הכהן ולכל בית אביו הכוהנים אשר בנובה
12 וַיָּבֹא כֻּלָּם אֶל־הַמֶּלֶךְ וַיֹּאמֶר שָׁאוּל שָׁמַע בֶּן־אֲחִיטוֹב וַיַּעַן הִנֵּנִּי אֲדֹנִי׃«
13 ויאמר אליו שאול למה קשרתם עליי אתה ובן ישי? לחם וחרב נתת לו ותשאלת באלוהים בעדו ויקום עלי ויארב לי כאשר. הוא עושה את זה היום?"»
יד ויען אחימלך את המלך ויאמר מי מכל עבדיך נאמן כדוד מוּכָח, חתן המלך, התקבל למועצותיך וזכה לכבוד בביתך?
15 האם הייתי מתחיל היום בשאלת אלהים בעדו? חלילה לי! אל יִשְׁפָּח המלך על עבדו. אשר ישקל בכל בית אבי, כי לא ידע עבדך דבר מכל אלה, לא מעט ולא הרבה".»
טז ויאמר המלך: "מות אחימלך, אתה וכל בית אביך".«
17 ויאמר המלך אל-הטֹרִים אשר-עומדים עליו, סבבו והמיתו את-כהני יהוה כי-ידם עם-דוד, וידעו כי-נמלט הוא, ולא-הודיעו-לי; אך עבדי המלך לא-אשו את-ידם להכות את-כהני יהוה.
18 ויאמר המלך אל דואג פנה והכה את הכהנים ויפנה דואג האדומי ויכה את הכהנים ביום ההוא הרג שמונים וחמישה איש לבושי אפודי בד
19 שאול הכו שוב לפי חרב את נובה עיר כהונה אנשים ונשים טף ותינוק בקר חמורים וצאן, עבר בחרב.

20 רק בן אחד לאחימלך בן אחיטוב נמלט ושמו אביתר והוא מצא מקלט אצל דוד.
21 אביתר אמר לדוד כי שאול הרג את כוהני יהוה.
22 ויאמר דוד אל אביתר ידעתי ביום ההוא כי דואג האדומי אשר שם לא יחסר לגלות לשאול כי אני אשם במות כל בית אביך.
23 הישארו איתי, אל תיראו, כי מבקש נפשי מבקש נפשך, ועמי תהיו בטוחים".»

פרק 23

— דוד לסיילה. —

א ויאמר לדוד: "הפלשתים תוקפים את צִ'ילה ובוזזים את הגורן".«
2 וישאל דוד את ה' לאמר האלך ואכה את הפלשתים האלה ויען ה' את דוד לך הכה את הפלשתים והושיע את צ'ילה׃«
ג ויאמרו אליו אנשי דוד: "הנה אנחנו ביהודה מפחדים, וכמה וכמה אם נלך צְעִילָה נגד חיל הפלשתים?"«
ד וַיַּשְׁאֵל דָּוִד אֶת-ה' וַיַּעֲנֶהוּ ה' לֵאמֹר קוּם רֵד צְעִילָה כִּי אֶתְנַתָּן אֶת-הַפְּלִשְׁתִּים בְּיָדֶךָ׃«
ה וילך דוד ואנשיו צלעה ויתקף את הפלשתים ויגז את מקנהם וינחיתם מפלה גדולה ויציל דוד את יושבי צלעה.

ו וכאשר ברח אביתר בן אחימלך אל דוד צלעה, ירד והאפוד בידו.

ז ויאמר לשאול כי הלך דוד צלעה, ויאמר שאול נמסרו אלהים בידי כי סגר את עצמו בבאו אל עיר אשר לה שערים ובריחים«
8 וַיִּקְרָא שָׁאוּל אֶל־כָל־הָעָם אֵל־עָם המלחמה, כדי לרדת אל צאילה ולצור על דוד ואנשיו.
9 ויהי דוד, כשמעו כי שאול זומם עליו רעה, ויאמר אל אביתר הכהן, הבא את האפוד.«
10 ויאמר דוד: יהוה אלוהי ישראל, שמע עבדך כי שאול מנסה לבוא צילה להשמיד את העיר בגללי.
יא הַיַּסְתַּרְנִי יוֹשְׁבֵי צְעִילָה בידוֹ? הַיַּרְד שָׁאוּל כַּאֲשֶׁר שָׁמַע עַבְדֶךָ? יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל הַגִּיד נָא לְעַבְדֶךָ. וַיַּעֲנֶה יְהוָה וַיֵּרֶד.»
12 ויאמר דוד: "האם יושבי צלעה ימסרו אותי ואת אנשיי ביד שאול?" ויען יהוה: "ימסרו".«

13 אז קמו דוד ואנשיו מספר של’כשש מאות איש; הם עזבו את צאילה, והם הסתובבו ללא מטרה. כאשר שמע שאול כי ברח דוד מצאילה, הוא עצר את התקדמותו.

— במדבריות זיף ומעון. —

יד וַיַּשְׁבֵּה דָּוִד בַּמִּדְבָּר בְּמְצוֹדִים וַיַּשְׁבֶּה בַּהֲרִים בְּמִדְבַּר זִיף וַיַּבְדַּרְנוֹ שָׁאוּל יוֹמָם וְלֹא נָתַנּוֹ בִּידוֹ.

15 דוד ידע כי יצא שאול להרוג אותו. דוד עמד במדבר זיף ביער.;
טז וַיָּקָם יְהוֹנָתָן בֶּן-שָׁאוּל וַיֵּלֶךְ אֶל-דָּוִד הַיַּעַר וַיַּחֲזֵק יָדוֹ בָאֱלֹהִים וַיֹּאמֶר לוֹ:
יז "אל תירא כי יד שאול אבי לא תיגע בך ואתה תמלוך על ישראל ואני אהיה שני לך בלבד שאול אבי יודע זאת היטב".«
18 שניהם כרתו ברית לפני יהוה, ודוד נשאר ביער, ויהונתן שב לביתו.

19 עלו בני זיף אל שאול לגבעה ואמרו: "דוד מסתתר בתוכנו במעוזים ביער, בגבעת חילה, אשר מדרום לארץ היער.".
20 "רד המלך ככל אשר תאווה נפשך עלינו למסורו ביד המלך".»
21 ויאמר שאול ברוך אתה ליהוה כי רחמת עלי
22 לך נא, ודא שוב, גלה וראה לאן הוא הולך ומי ראה אותו שם; כי נאמר לי שהוא ערמומי מאוד.
23 ראו ומצאו את כל המחבואים אשר בו, ושובו אלי עם ידיעה אמינה, ואלך עמכם. אם הוא בארץ, אחפשו בכל שבטי יהודה.»
24 ויקומו וילכו זיף לפני שאול, אך דוד ואנשיו נסוג במדבר מעון, במישור, מדרום לארץ הביצות.

25 שאול הלך עם אנשיו לחפש מאת דיוויד. כְּשֶׁנוּד דָּוִד הַזֶּה, יָרַד אֶל הַסְלַק וְנָשָׁב בְּמִדְבַּר מֵעוֹן. שָׁמוּעַ לַשָּׁאוּל וְרָדַף אַחֲרֵי דָּוִד אֶל מִדְבַּר מֵעוֹן;
26 שאול הלך מצד אחד של ההר, ודוד ואנשיו מצד שני של ההר, ודוד מיהר לברוח מפני שאול, ושאול ואנשיו הקיפו את דוד ואנשיו כדי לתפוס אותם.
27 ויבא שליח אל שאול לאמר מהרו ולכו כי פלשתים פשטו בארץ«
28 וַיַּחֲדַל שָׁאוּל מִרְדַּף דָּוִד וַיֵּלַךְ לְפָלִשְׁתִּים וְעַל־כֵּן קָרָא הַמָּקוֹת׃.

פרק 24

— במערת אנגדי. —

1 דוד עלה משם וישב במצודות אנגדי.
2 כשחזר שאול מרדף אחר הפלשתים, נאמר לו: "דוד במדבר אנגדי".«
ג וַיִּקַּח שָׁלֹשׁ אֲלָפִים גִּבְרֵי מִכָּל-יִשְׂרָאֵל וַיֵּצֵר אֶת-דָּוִד וְאֶת-עַמּוֹ עַד-צֹעַי הַשָּׂדֶל׃.
4 הוא הגיע לדיר הצאן מי היו ליד השביל; היה שם שם הייתה מערה, אשר בא שאול לשם לכסות את רגליו; ודוד ואנשיו ישבו, בחלק האחורי של המערה.
ה ויאמרו אליו אנשי דוד: "זה היום אשר אמר לך ה': 'הנה אני נותן את אויבך בידך, עשה לו כרצונך'." קם דוד וכרת בסתר את קצה מעיל שאול.
ו אחרי כן, ליבו של דוד הלם בחוזקה, כי כרת את הצד. של המעיל של שאול.
ז ויאמר אל אנשיו חלילה לי יהוה מלעשות לאדני משיח יהוה כזאת לשלח בו יד כי משיח יהוה הוא«
ח ויאמרו אלה, ויעצור דוד את אנשיו ולא נתן להם לתקוף את שאול. ויקם שאול לצאת מן המערה והמשיך בדרכו.

9 אחרי כן קם דוד, ויצא מן המערה, ויצעק אחרי שאול לאמר: "המלך אדוני!" שאול הביט לאחור, וישתחווה דוד על פניו ארצה וישתחווה.
10 ויאמר דוד אל שאול למה אתה שומע אל דברי האנשים האומרים הנה דוד מבקש רעע לך
יא הנה היום ראו עיניך את אשר מסַר יהוה אתך היום אֲפִילוּ, בין ידיי במערה. אנחנו לִי אמר להרוג אותך; אבל העין שלי חִסְתִּי עָלֶיךָ וְאָמַר לֹא אֶשְׁמַח יָדִי בּוֹדְנִי כִּי מְשַׁח יְהוָה הוּא.
12 הנה אבי, הנה בידי, אל כנף מעילך. כי גזמתי את כנף מעילך ולא הרגתיך, דע וראה כי אין עוון ומרד במעשיי, וכי לא חטאתי לך, ואתה צד אותי כדי להמית את נפשי.
יג ישפט יהוה ביני ובינך וינקם יהוה את נקמתי בך וידי לא תהיה בך.
14 מן הרשעים יבוא רשע, אומר הפתגם הישן; לכן לא תהיה ידי בך.
15 אחרי מי יצא מלך ישראל? אחרי מי אתה רודף? אחרי כלב מת? אחרי פרעוש?
טז ישפט יהוה ויפסוק ביניך וביני. יביט בי וידון את עני, ומשפטו יציל אותי מידך.»

17 ויאמר שאול, הקול שלך זה, בני דוד? וירם שאול את קולו ויבכה.
18 ויאמר לדוד: "צדיק אתה ממני, כי עשית לי טובה, ואני גמלתי לך רעה.".
19 היום הראית חסד עמי, כי יהוה נתן אותי בידך ולא הרגת אותי.
20 אם יפגוש איש את אויבו, האם ייתן לו ללכת דרכו בשלום? יהוה ישלם לך על אשר עשית לי היום. 
21 עתה ידעתי כי תמלוך, וממלכת ישראל תיכנן בידך.
22 השבע לי ביהוה כי לא תשמיד את זרעי אחריי וכי לא תמחה את שמי מבית אבי»
כג וַיִּשְׁבַּע דָּוִד לְשָׁאוּל וַיֵּלֶךְ שָׁאוּל בֵּיתוֹ וַיַּעֲלוּ דָּוִד וְאֲנָשָׁיו אֶל־הַמְּצוּדָה׃.

פרק 25

— מותו של שמואל. —

1 וימת שמואל ויתאספו כל ישראל יחד ויתאבדו עליו ויקברוהו בביתו ברמה ויקם דוד וירד מדבר פארן.

— דוד ונבל. —

2 איש היה במעון, אשר נחלתו בכרמל; זה היה איש עשיר מאוד, היו לו שלושת אלפים צאן ואלף עיזים, והוא היה בכרמל לגזיזת צאנו.
3. שמו של האיש הזה היה נבל, ושם אשתו אביגיל. האישה היה מלא שכל ויפה תואר; אך האיש היה קשה ורשע במעשיו; הוא היה מגזעו של כלב.

4 דוד שמע במדבר שנבל גוזז את צאנו.
ה דוד שלח עשרה נערים, ויאמר דוד אל הנערים: "עלו כרמל ומצאו את נבל, ושאלו אותו בשמי".,
ו וְכֹה תְּדַבֵּר אֵלָיו: חַיִּים שָׁלוֹם אוֹ שלום עליכם. אוֹ עם הבית והשלווה שלך אוֹ עם כל מה ששייך לך.
7 ועתה שמעתי כי גוזזי גזזים יש לך, ורעיך היו עמנו, לא הצטערנו להם ולא כלום. של העדר לא נלקח מהם דבר במשך כל הזמן שהם היו בכרמל.
ח שאל את עבדיך והם יגידו לך ימצאו הנערים חן בעיניך כי ביום שמחה באנו ותן נא לעבדיך ולבנך לדוד את אשר תמצא ידך»

9 וַיָּבֹאוּ נַעֲרֵי דָּוִד וַיַּחֲזוּ אֶל־נַבָּל אֶת־כָּל־הַדְּבָרִים הַזֶּה בְּשֵׁם דָּוִד וַיַּנְחוּ׃.
10 נבל ענה את עבדי דוד ואמר: "מי דוד ומי בן ישי? עבדים רבים היום הבורחים מפני אדוניהם.".
יא ואקח את לחמי ואת מימי ואת בהמתי אשר שחטתי לגוזזי ואתן אותם לאנשים אשר לָבוֹא אני לא יודע מאיפה?»
12 וַיַּשְׁבוּ נַעֲרֵי דָּוִד עַל־צַדָּהָם וַיָּבֹאוּ וַיַּסְפוּ לוֹ אֶת־כָּל־הַדְּבָרִים הַלָּלָה׃.
13 ויאמר דוד לאנשיו איש איש חָבֵרוֹ וַיחָבֵר איש איש חָרְבוֹ וַיַּחָבֵר גַּם דָּוִד חָבֵרוֹ וַיַּעֲלוּ כַּאַרְבַּע מֵאָה אִישׁ עָלוּ אַחֲרֵי דָוִד וַיַּשְׁאַרוּ מֵאת עַל־הַחֲבָרִים׃.

14 אחד המשרתים של נבל וַיָּבֹא וַיַּבְרַא אֶת-אֲבִיגַיִל לֵאמֹר הִנֵּה שָׁלַח דָּוִד מַלְאָכִים מִן-הַמִּדְבָּר לְשָׁלַח אֶת-אֲדֹנֵינוּ אֲשֶׁר-פָּג עֲלֵיהֶם.
15 ו אוּלָם האנשים האלה היו טובים אלינו; הם לא גרמו לנו כאב, ודבר לא נלקח מאיתנו כל הזמן שטיילנו איתם כשהיינו בכפר.
16 הִמָּגְנָנוּ יוֹמָם וָלַיְלָה כָּל־עֵת הַיְהִינוּ עִמָּהֶם רָעָה אֶת־הַצָּדָר׃.
17 עתה דע וראה מה עליך לעשות כי נחצתה רעה על אדוננו ועל כל ביתו והוא בן בליעל הוא ואין יוכל לדבר אליו»

18 ותקח אביגיל מאתיים כיכרות לחם, שני נאדות יין, חמש כבשים מוכנות, חמש סאות דגן צלוי, מאה אשכולות צימוקים ומאתים תאנים מיובשות, ותרכב על חמורים.,
19 ותאמר לנעריה: "לכו לפניי, אני אלך אחריכם." אך לנבל בעלה לא אמרה דבר.
20 וירדתה רכובת על חמור אל מקום מחסה בהר וְדָוִד ואנשיו ירדו נגדה ותפגשו אותם
21 אמר דוד: "לשווא שמרתי על כל אשר לאיש הזה במדבר, ומכל אשר לו לא נלקח דבר; הוא משלם לי רעה תחת טובה".
22 יַחֲרִיר אֱלֹהִים עַל־אוֹנְבֵי דָּוִד! לֹא־אֲזַב אֶחָד מִנְּכָל נָבָל. שׁוּם דָבָר להתקיים עד עלות השחר, אפילו לא "זה שמשתין על הקיר."»

23 כְּשֶׁרָּאתָה אֲבִיגַיִל אֶת-דָּוִד, וַתַּרְדֶּה מִן-הַחֲמוֹן, נִפְלָה עַל-פָּנָיהָ לְפָנָיו וַתִּשְׁחֲוָה אֶרֶץ.
24 ותפל לרגליו ותאמר: "עליי אדני, עליי! תן לעבדתך לדבר באזניך, ושמע בדברי עבדתך."
25 אל אדוני ישים לב לאיש מבליעל, נבל, כי הוא כפי ששמו מרמז; שמו מִזְרָח הַשְׁוְל, וְשִׁגעוּל יֵשׁ בוֹ. וְאֲנִי עַבְדֶךָ לֹא רָאִיתִי אֶת־אֲנָשִׁי אֲדֹנִי, אֲשֶׁר שָׁלַחְתָּ.
26 ועתה אדני חי יהוה וחי אתה כי שמרך יהוה משפיכת דמים ומנקמת ידך ועתה יהיו אויביך כנבל וחפצי רעת אדני׃
27 מְקוּבָּל לָכֵן, אֶת-הַמְּתָנָה הַזֶּה, אֲשֶׁר הַבִּיא עַבְדֶךָ לְאדֹנִי, וְתִתְחַלֵּקָה לַבַּעֲרָנִים הַאֲשֶׁר אַחֲרֵי אֲדֹנִי.
28 סלח נא לחטאת עבדך כי עשה יהוה לאדני בית קיימא כי אדני נלחם מלחמות יהוה ולא יימצא בך רעה כל ימי חייך.
29 כי יקם איש לרדוף אחריך ולבקש את נפשך, נפש אדני תהיה ארוזה בצרור החיים לפני יהוה אלהיך, ואת נפש אויביך ישליך הרחק מחור הקלע.
30 וַיַּעֲשֶׂה יְהוָה לְאֲדֹנִי כְּכָל הַטּוֹב אֲשֶׁר דִּבֶר עָלֶיךָ וַיְמָנֶךָ לְנֹשֵׁל עַל יִשְׂרָאֵל׃,
לא יהיה לך סיבה לחרטה, ולא יהיה זה עוגמת נפש לאדני על ששפך דם ללא סיבה ועל נקמתו. וכאשר יעשה ה' טוב לאדני, זכור את עבדך.»

לב ויאמר דוד אל אביגיל ברוך ה' אלוהי ישראל אשר שלחך לקראתי היום ברוכה חכמתך הרבה,
33 וברוך אתה אשר מנעתי ממני היום משפוך דם ומנקם בידי
34 אֲבָל חַי יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר מָרֵעַנִי מִרְעָקֶךָ לֹא הֲרִיתָ לְקַרְאֵנִי הָיָה׃ שׁוּם דָבָר "אף אחד אשר יישאר בנבל עד הזריחה, אפילו לא זה אשר ישתין על החומה."»
לה דוד לקח מידו של’אביגיל אשר הביאה לו, ותאמר לו, עלה לשלום לביתך; ראה, שמעתי בקולך ואשאתי פניך.«

36 ותשוב אביגיל אל נבל והנה הוא עושה משתה בביתו כמשתה מלך ולב נבל טוב והוא שיכור מאוד ולא למדה אותו מעט ולא הרבה עד עלות השחר.
37 ובבוקר, כשקם נבל משיכרותו, ותגיד לו אשתו את הדברים האלה, וספג לבו מכה אנושה, והוא היה כאבן.
38 כעבור עשרה ימים הכה יהוה את נבל ומת.

39 כששמע דוד על מות נבל, אמר: "ברוך ה' אשר הגן על ענייני". ונקמה בי "על החטאת אשר קיבלתי מיד נבל אשר מנע את עבדו מלעשות רעה ה' השיב את רעת נבל על ראשו" וישלח דוד אל אביגיל שהוא רצה לקחת אותה לאישה.
40 וַיָּבֹאוּ עַבְדֵי דָּוִד אֶל־בֵּית אֲבִיגַיִל הַקָּרַמֵּל וַיֹּאמְרוּ אֵלֶיהָ וַיֹּאמְרוּ דָּוִד שָׁלַחֵנוּ אֵלֶיךָ לְקַחְתָּךְ לוֹ לְאִשָּׁה׃«
41 ותקום ותשתחווה בפניה ארצה ותאמר: "הנה עבדך כעבד לרחוץ את רגלי עבדי אדוני".«
42 ותקם אביגיל מיד ותרכב על החמור, וחמש מבנותיה עלו אחריה, ותלך עם מלאכי דוד, ותהי לו לאישה.

43 וגם דוד לקח את אחינועם מיזרעאל, ושתיהן היו לו לנשים.
44 ושאול נתן את בתו מיכל אשת דוד לפלטי בן ליש מן הגלים.

פרק 26

— דוגמה נוספת לנדיבותו של דוד כלפי שאול. —

1 וַיָּבֹאוּ הַזִּפִּים אֶל־שָׁאוּל גִבְעָה וַיֹּאמְרוּ דָּוִד מְחֲבָא בְּגִרְעַת הַשִּׁילָה מֵעֶרֶץ לַמִּדְבָּר׃«
2 וַיָּקָם שָׁאוּל וַיָּרַד מִדְבַר זִיף עִם שְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים גְּבִירֵי יִשְׂרָאֵל וְלָחַק אֶת-דָּוִד בְּמִדְבַּר זִיף׃.
ג וַיַּחֲנָה שָׁאוּל בְּגִרַע אֲכִילָה מֵעַל הַמִּדְבָּר עַל הַדֶּרֶךְ וַיַּשְׁבֶר דָּוִד וַיַּרְא שָׁאוּל כִּי מַחְשֵׁב אֹתוֹ בַּמִּדְבָּר׃,
4 דוד שלח מרגלים ונודע לו ששאול הגיע.
ה וַיָּקָם דָּוִד וַיֵּלֶךְ אֶל־הַמָּקוֹם אֲשֶׁר־חָנָה שָׁאוּל וַיַּרְא דָּוִד אֶת־הַמָּקוֹם אֲשֶׁר־שֶׁר־שָׁאוּל־מְרַכֵּב וְאַבְנֵר בֶּן־נֵר־רַב צְבָאוֹ וְשָׁאוּל־מְרַכֵּב בְּתוֹךְ הַמַּחֲנָה וְהָעָם־חָנָה סְבִיבוֹ לוֹ׃
ו ויאמר דוד אל אחימלך החתי ואל אבישי בן צרויה ואחי יואב לאמר מי ירד עמי אל המחנה אל שאול ויאמר אבישי ארד עמי׃«

ז וַיָּבֹא דָּוִד וַאֲבִישַׁי בָּלַיְלָה בֵּין הָעָם, וְהִנֵּה שָׁאוּל היה הוא שכב בתוך המחנה וישן, וחניתו תקועה באדמה ליד מיטתו, ואבנר והעם שכבו סביבו.
8 אמר אבישי אל דוד היום כלא אלוהים את אויבך בידך; ועתה אכה אותו בבקשה בחנית ו מסמר את זה "הכל היה בבת אחת, בלי שהייתי צריך לחזור לזה."»
9 ויאמר דוד אל אבישי אל תהרגו כי מי יושיט יד במשיח ה' ולא יינקה«
10 ויאמר דוד חי יהוה כי יהוה הוא אשר יכהו או יבוא יומו והוא ימות או ירד אל המלחמה והוא יאבד;
יא וחלילה לי ה' מלהושיט יד במשיח ה' ועתה קח את החנית אשר על ראשו ואת כד המים ונלך»
12 וייקח דוד את החנית ואת כד המים אשר למראשות שאול וילכו ואיש לא ראה ואיש לא ידע ואיש לא התעורר כי כולם ישנים כי ה' נתן עליהם שנת תרדמה עמוקה.

13 דוד עבר לצד השני ועמד מרחוק על ראש ההר; מרחק רב הפריד ביניהם.
יד וַיִּקְרָא דָּוִד אֶל־הָעָם וְאֶל־אַבְנֶר בֶּן־נֶר לֵאמֹר הַלֹּא תַּעֲנֶה אַבְנֶר וַיַּעֲנֶה אַבְנֶר לֵאמֹר מִי־אַתָּה הַצּוֹקֵא אֶל־הַמֶּלֶךְ«
15 אמר דוד אל אבנר: "הלא אתה איש? מי שוכך בישראל? למה לא שמרת על אדניך, כי בא אחד מן העם להרוג את אדניך.".
טז לא יֵשׁוּר עֲשִׂיתָ. חַי יְהוָה! חַי מָוֶת אַתָּה, כִּי לֹא שָׁמַרְתָּ אֶת־אֲדֹנֶיךָ, אֶת־משיח יְהוָה. וְעַתָּה הִנֵּה, איפה חנית המלך וכד המים אשר היה לראשות ראשו?»

17 שאול זיהה את קול דוד ויאמר: "הקול שלך זה בני דוד?" ויען דוד: "קולי הוא המלך אדוני".«
18 הוסיף ואמר: "מדוע אדוני רודף את עבדו? מה עשיתי, ומה פשע ידי?"
19 ועתה אדוני המלך ירצה לשמוע בדברי עבדך אם זה יהוה WHO אם תסית נגדי, יקבל ריח מנחה; אבל אם אלה הם יְקוּרוּ הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה לִפְנֵי יְהוָה כִּי עַתָּה גִּרְשׁוּנִי לְטַחַת מִקְרִי מֵנְחַלֶּת יְהוָה לֵאמֹר לְכוּ עַבְדוּ אֱלֹהִים נִכְרָכִים
20 ועתה אל-יפל דמי על-הארץ הרחק מפני יהוה כי יצא מלך ישראל לחפש פרעוש כאשר ירדפו חוגלה בהרים»

21 אמר שאול חטאתי, שוב בני דוד, כי לא אוסיף לרעה אותך עוד, כי ביום הזה יקרה נפשי בעיניך. הנה טיפשתי וטעיתי מאוד.«
22 ויען דוד: "הנה החנית, המלך; יבוא אחד מנעריך וייקחה".
23 יגמל יהוה איש כצדקו וכאמתו כי נתנך יהוה בידי היום ולא אשלח יד במשיח יהוה.
24 "הנה, כאשר יקרה נפשך בעיניי היום, כך יקרה נפשי בעיני ה', והוא יושיעני מכל צרה".»
25 ויאמר שאול אל דוד ברוך אתה בני דוד! ודאי תצליח בכל מעשיך! דוד המשיך בדרכו ושאול שב לביתו.

ג. — דוד בין הפלשתים.

פרק 27

— בין הפלשתים. —

1 ויאמר דוד לעצמו אבד יום אחד ביד שאול, אין טוב לי כי אם לברוח מהר אל ארץ הפלשתים, ואיחד שאול עוד לחפשני בכל גבול ישראל, וכך אמלט מידו.«
2 וַיָּקָם דָּוִד, הוּא וְשֶׁשֶׁת מָאוֹת הָאִישׁ אֲשֶׁר עִמּוֹ, וַיַּעֲבוּ אֶל-אָכִישׁ בֶּן-מַעוֹךְ מֶלֶךְ גֵת.
3 וַיֵּשֶׁב דָּוִד אֶת־אָכִישׁ בְגֵת, הוּא עַמּוֹ, אִישׁ עַמִּשְׁפָּטָיו; ודוד ושתי נשותיו, אחינועם היזרעאל ואביגיל הכרמל אשת נבל.
4 נאמר לשאול כי דוד ברח גת, ולא עוד רדף אחריו.

ה ויאמר דוד אל אכיש אם מצאתי חן בעיניך, תן לי מקום לגור באחת הערים שבשדה; כי למה יגור עבדך עמך בעיר המלוכה?«
ו וַיָּתַן לוֹ אכיש את-סִקְלֶג, עַל-כֵּן סִקְלֶג למלכי יהודה, עד-היום הזה.
7 מספר הימים אשר בילה דוד בארץ הפלשתים היה שנה אחת וארבעה חדשים.

ח ויעל דוד ואנשיו ופשטו על הגשורי, הגרזי והעמלק, כי אלה שבטים הם התיישבו מימי קדם באזור סביב סור ועד ארץ מצרים.
9 וַיַּחֲרֵב דָּוִד אֶת־הָאָרֶץ, לֹא הִשְׁאַר אִישׁ וְאִשָּׁה, וְגָבַל צֹאן, בָּקָר, חֲמוֹרִים, גַּמְלִים וְבַגָּדִים, וַיָּשָׁב אֶל־אָכִישׁ.
10 ויאמר אכיש: "איפה פשטתם היום?" ויען דוד: "נגב יהודה, נגב הירחמלי, ונגב הקיני".«
יא לא השאיר דוד איש ואישה לחיות להביא גת כי אמר בלבו פן ידווחו עלינו לאמר כה עשה דוד ודרכו הייתה כל ימי שהותו בארץ פלשתים.
12 אכיש בטח בדוד, ואמר: "הוא עשה את עצמו שנא בעיני עמו ישראל, לכן יהיה לי עבד לנצח".

פרק 28

— במחנה הפלשתים: קרב גלבוע. —

1 באותו זמן אספו הפלשתים את צבאם לצבא אחד כדי לָלֶכֶת ויאמר אכיש אל דוד דע כי אתה ואנשיך תבואו עמי אל המחנה«
2 ויען דוד לאכיש ואמר: "תראה מה יעשה עבדך." ויאמר אכיש לדוד: "ואשמיך אשמור לי עד עולם."«

ג שמואל מת וכל ישראל התאבלו עליו ויקברו אותו ברמה עירו ושאול הסיר מן הארץ את המטפלים ואת הרוחות.

ד וַיִּקְהֻאֲחוּ הַפְּלִשְׁתִּים, בָּאוּ וַיַּחֲנוּ בְּשׁוּנֵם; וַיְקַבֵּץ שָׁאוּל אֶת-כָּל-יִשְׂרָאֵל, וַיַּחֲנוּ בְּגִלְבֹעַ.
5 וירא שאול את מחנה הפלשתים וירא, ולבו נסער מאוד.
ו וַיַּשְׁאוּל אֶת-ה', וְלֹא-עָנָהוּ ה', לֹא-בְּחֻלּוֹ ...אוּרִים וְלֹא-בְּנָבִיאִים.
7 כָּך אמר שאול לעבדיו: "מצאו לי אישה שתדבר" המתים, "ואלכה אליה ואעיין בה." אמרו לו עבדיו: "יש אישה בעין דור שמדברת." המתים. »
ח וַיַּתְחַפֵּשׁ שָׁאוּל, לַבַּשׁ בַּגַּדִּים, וַיֵּלֵךְ, וְשָׁנֵי אִישָׁה בָּלַיְלָה. שאול אָמַר לוֹ: "חזוּ לי את העתיד על ידי קריאה למת, ואת אשר אקרא לו העלה לי".«
9 ותענה לו האישה: "עתה אתה יודע מה עשה שאול, כיצד הכרית מן הארץ את המעוררים את המתים וְהַמְּנִיזִים; לָמָּה אַתֶּם טוֹנִים לִי מְכוּדָה, לְהַמָּתִי?
10 וַיַּשְׁבַּע לוֹ שָׁאוּל בְּיְהוָה לֵאמֹר חַי יְהוָה אֲשֶׁר לֹא יָקָרַע לְךָ בַּגַּל זֹאת׃«
יא ותאמר האישה את מי אעלה לך ויאמר העלה לי את שמואל׃«

12 ותרא האישה את שמואל ותצעק בקול גדול ותאמר האישה אל שאול למה רימית אותי? אתה שאול.«
13 ויאמר לה המלך אל תיראי, אך מה ראית? ותאמר האישה אל שאול אני רואה אלהים עולה מן הארץ.«
14 ויאמר לה מה נראה ותאמר איש זקן עולה והוא עטוף בגלימה וירא שאול כי שמואל הוא ויפל פניו ארצה וישתחווה.

15 שמואל אמר לשאול: "למה הטרדת אותי והעלית אותי?" אמר שאול: "צר לי מאוד, הפלשתים תוקפים אותי." המלחמה, "וְסָר אֱלֹהִים מֵעַלִּי; לֹא עָנָנִי בְּנִבְאִים וְל ... חֲלוֹמוֹת. קְרָאִיתִי אֵלֶיךָ לְגַדַּעְנִי מַה עָשָׂה."»
טז שמואל אמר: "מדוע אתה מתייעץ בי, כשסיר יהוה ממך והיה לצר לך?"
17 עשה יהוה כאשר דבר דרכי לקח יהוה את הממלכה מידך ונתנה לרעך לדוד.
18 יֵשׁוּם לֹא שָׁמַעְתָּ בְּקוֹל יְהוָה וְלֹא עָשִׂיתָ עַמֶּלֶק כְּחַר אֲפוֹ עַל־כֵּן עָשָׂה יְהוָה לָךְ כֵּן הַיּוֹם׃.
יט ונתן יהוה את ישראל ואתך ביד הפלשתים מחר אתה ובניך תהיו איתי ונתן יהוה את מחנה ישראל ביד הפלשתים»
20 וַיַּעַת נָפַל שָׁאוּל אֶרֶץ מִמָּלוֹ כִּי מִפְּחָדוֹ דִבְרֵי שְׁמוּאֵל וְכֹחוֹ אֲבַל כִּי לֹא אֹכֵל כָּל־הַיּוֹם וְכָל־הַלִּילָה.

21 ותבוא האישה אל שאול ותרא את צרתו הרבה ותאמר לו: "שמע עבדך בקולך; סיכנתי את נפשי בשמע בדברים אשר דברת אלי.".
22 ועתה שמע גם אתה בקול עבדך ואגיש לך פת לחם ואכל אותה למען יהיה לך כוח בדרכך»
23 אך הוא מאן ויאמר לא אוכל ויתחננו בו עבדיו והאישה ויענה לתחינותיהם ויקם מן הארץ וישב על המיטה.
24 לאישה היה עגל מפיטם בבית, היא שחטה אותו במהירות, לקחה קמח, לשה אותו ואפתה כיכרות לחם מצות.
25 ותשים אותם לפני שאול ולפני עבדיו, ויאכלו, ויקומו וילכו בלילה ההוא.

פרק 29

— דוד נשלח מהצבא על ידי הפלשתים. —

1 וַיְקַבְּצוּ הַפְּלִשְׁתִּים אֶת־כָּל־חַיָּלָם בַּאפֿק, וְיִשְׂרָאֵל חָנָה בְּעֵרֶאֵל־בָּעִין.
2 ושרֵי פְלִשְׁתִּים הִתְקָמוּ בְּרֹאשׁ מֵאָה וְאֶלְפִים, ודוד ואנשיו הלכו במאסף עם אכיש.,
3 ויאמרו שרי הפלשתים: "מה הם העברים האלה?" ענה אכיש לשר הפלשתים: "הלא זה דוד עבד שאול מלך ישראל אשר היה עמי ימים ושנים ולא מצאתי בו כלום?" לבקר, מאז שהוא עבר לכיוון שלנו "עד עכשיו."»
ד וַיַּכְעוּ שְׂרֵי הַפְּלִשְׁתִּים בַּאֲכִישׁ וַיֹּאמְרוּ לוֹ שָׁלַח אֶת־הָאִישׁ הַזֶּה וַיָּשׁוּב אֶל־הַמָּקוֹם אֲשֶׁר הַצַּבְתָּהוּ וּשְׁבוּ אֲשֶׁר־אֲשֶׁר־הִצְבִּיתָ אֲשֶׁר־יָדֹנָיו וְאִיךְ יְזַכֵּל בְּחֶסֶד אֲדֹנָיו, אֶלָּא עַל־יְדֵי מציע לו ראשיהם של האנשים האלה?
ה הלא זה דוד אשר שרו עליו בריקודים: שאול הרג את אלפיו ודוד את רבבתו?.

ו אכיש קרא לדוד ויאמר אליו חי יהוה כי איש ישר אתה ואתה רואה בכל מעשיך עמי במחנה כי לא מצאתי בך כל עוול מיום באת אלי עד היום הזה ואתה רע בעיני השרים.
7 שובו ולכו בשלום, ולא תעשו דבר רע בעיני שרי הפלשתים.»
ח ויאמר דוד אל אכיש: "אך מה עשיתי ומה מצאת בעבדך מיום היותי?" הגיע "האם תישארי איתי עד היום הזה, כדי שלא אצטרך ללכת ולהילחם באויבי אדוני המלך?"»
9 ענה אכיש ויאמר אל דוד ידעתי כי טוב עשית עמי כמלאך אלהים וראשי הפלשתים אמרו לא יעלה עמנו למלחמה.
10 "וְהִשְׁכִימְתָּ אַתָּה וְעַבְדֵי אֲדֹנֶיךָ הַבָּאוּ עִמָּךָ הִשְׁכִימְתָּ וְכֵחַר צֵאוּ לָכֶם"»
יא וַיַּשְׁכִימוּ דָּוִד וְאֲנָשָׁיו לַשְׁכִימוּ בַּבֹּקֶר וּשָׁבוּ אֶל-אֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים וַיַּעֲלוּ פְּלִשְׁתִּים יְזְרְעָאֵל׃.

פרק 30

— דוד מנצח את עמלק. —

1 ויבוא דוד ואנשיו זישאלג ביום השלישי והעמלקים פשטו בנגב ובזישאלג ותקפו את זישאלג ושרפוה;
2 והם לקחו את הנשים בשבי וכל אלה שהיו שם, צעירים ומבוגרים, מבלי להרוג איש, והם לקחו אותם משם, ויצאו שוב לדרך.
3 כאשר הגיעו דוד ואנשיו לעיר, ראו כי היא נשרפה, וכי נשיהם, בניהם ובנותיהם נשבו.
4 וַיַּרְעוּ דָּוִד וְהָעָם אֲשֶׁר עִמּוֹ אֶת־קוֹל וַיַּבְכוּ עַד־לֹא־יָסַר לָהֶם כֹּחַ לִבְכוֹת׃.
5 שתי נשותיו של דוד היו גַם נלכדו, אחינועם מיזרעאל, ואביגיל הכרמל אשת נבל.

ו ו וַיְצַר דָּוִד מְאֹד כִּי דִּבְרוּ הַגְּבוּד לַסְקֹל אוֹתוֹ כִּי כָּל-הָעָם מַר-נַפְשׁ אִישׁ בְּבָנָיו וְבָנָתָיו וַיַּחֲזַק דָּוִד בְּיהוָה אֱלֹהָיו׃.
7 ויאמר דוד אל אביתר הכהן בן אחימלך הביא לי את האפוד ויביא אביתר את האפוד אל דוד.
ח וַיַּשְׁאֵל דָּוִד אֶת-יְהוָה לֵאמֹר הַאֲרַדֵּף אֶת-הַגְּדוּד הַזֶּה הַאֲשִׁיגְתָּם׃« יהוה הוא ענה: "המשך, כי בוודאי תגיע אליו ותציל אותו".«
ט וַיֵּצא דָּוִד, הוּא וְשֶׁשֶׁת מֵאָה אִישׁ אֲשֶׁר עִמּוֹ, וַיָּבֹאוּ אֶל-נַחַל בְשׁוּר, וַיַּעֲצוּ הַפַּחְרִים.
10 ודוד המשיך במרדף עם ארבע מאות איש; מאתיים איש עצרו, עייפים מכדי לחצות את נחל הבשור.

יא וַיַּמְצָאוּ אִישׁ מִצְרִי בַּשָּׂדֶה וַיָּבִיאוּ אֶל־דָּוִד וַיַּנִּתָּנוּ לוֹ לֶחֶם וַיֹּאכֵל וַיַּשְׁקֹת לוֹ מַיִם;
12 ויתנו לו פרוסת עוגת תאנים מיובשות ושתי עוגות צימוקים, וכשהוא אכל, שב אליו רוחו, כי לא אכל ולא שתה מים שלושה ימים ושלושה לילות.
13 ויאמר אליו דוד: "למי אתה ומאין אתה?" ויאמר: "עבד מצרי אנכי, עובד עמלק, ושלושה ימים עזבני אדוני כי חליתי.".
יד פשטנו על נגב הכרתי ועל אדמות יהודה ועל נגב כלב, ואת ציקלג שרפנו.»
15 דוד אמר לו: "האם תוביל אותי אל הגדוד ההוא?" ויאמר: "השבע לי בך." השם "בשם אלוהים, אני מבטיח שלא תהרוג אותי ולא תמסור אותי לאדוני, ואני אוביל אותך אל חבורת האנשים הזו."»
16 וַיַּבֵּא אֹתוֹ וְהִנֵּה העמלקים היו וַיִּתְפָּסוּ בְּכָל־הָאָרֶץ, אֲכָלוּ, שְׁתִים וְרָקְדוּ, עַל־כָּל־הַבְּזָל הַגָּדוֹל אֲשֶׁר לָקַח מֵאֶרֶץ הַפְּלִשְׁתִּים וּמֵאֶרֶץ יְהוּדָה.
17 דוד הכה אותם מדמדומים ועד ערב למחרת, ולא ברח מהם אחד, כי אם ארבע מאות נערים, אשר נמלטו, רכובים על גמלים.
18 דוד הציל את כל אשר גנב העמלקים, ואת שתי נשותיו הציל דוד.
19 לא חסר להם איש, לא קטן ולא גדול, לא בן ולא בת ולא אין חלק מן השלל, ולא מכל אשר נלקח מהם: דוד החזיר את הכל.
20 וַיִּקַּח דָּוִד אֶת־כָּל־צֹאן וְאֶת־בָּקָר וַיַּסְעוּ לִפְנֵי־הַבָּקָר לֹאמֹר: "זֶה שְׁלָל דָּוִד".«

21 דוד שב אל מאתיים איש אשר היו עייפים מלהלך אחריו ונשארו בנחל הבשור ויצאו לקראת דוד ואת העם אשר עמו. דוד ניגש אליהם ויברך אותם בחום.
22 וכל הרשעים והנבלים שבכל אשר הלכו עם דוד אמרו: "מכיוון שלא באו עמנו, לא ניתן להם מהשלל אשר הצלנו, כי אם לאיש את אשתו ובניו; ייקחו אותם וילכו".«
23 ויאמר דוד אל תעשו כן אחי במה שנתן לנו יהוה כי הגן עלינו ונתן בידנו את הגדוד אשר בא עלינו.
24 ומי ישמע לך בדבר הזה? חלק אחד יהיה, בין היורד למלחמה ובין הנשאר עם המטען, יחד יחלקו.»
25 הוא ב היה כָּך מהיום הזה והלאה, וגם דוד הפך את זה לחוק וכלל אשר נשאר עד היום הזה.

26 וישוב דוד זישאלג וישלח מן השלל לזקני יהודה רעיו לאמר הנה מתנה לכם משלל אויבי יהוה׃«
27 הוא ביצע את המשלוחים האלה לאלה מבית אל, לאלה מרמת הנגב, לאלה מבית יתר.,
28 לאלו של ערוער, לאלו של ספמות, לאלו של אסטמו,
29 לאלה של רחל ולאלה של ערי הירחמלי ולאלה של ערי הקיני,
30 לאלה של ארמה, לאלה של קור-אסן, לאלה של אתך,
31 לאלה שבחברון ולכל המקומות אשר עברו שם דוד ואנשיו.

פרק 31

— תבוסתו ומותו של שאול. —

1 וַיַּעֲלֹהוּ פְּלִשְׁתִּים אֶת־יְשָׂרָאֵל וַיִּבְרַחוּ אֲנֵי יִשְׂרָאֵל מִפְּנֵי פְּלִשְׁתִּים וַיַּפְלוּ פְּלִשְׁתִּים אָדָם עַל־הַר גֶרְבֹעַ׃.
2 הפלשתים רדפו אחרי שאול ובניו, והפלשתים הרגו את יהונתן, את אבינדב ואת מלכישוע בני שאול.
3 מאמץ הלחימה כוון נגד שאול: כאשר גילו אותו הקשתים, הוא פחד מאוד מפניהם.
4 ויאמר שאול אל נושא כליו שלוף חרבך ודקרני בה, פן יבואו הערלים, ודקרני ויעלבוני. נושא כליו לא עשה זאת. ה- לא רצה לעשות, כִּי נִתְפַּחַד וַיַּקֵּשׁ שָׁאוּל אֶת-חַרְבוֹ וַיַּשְׁלֹחַ עָלֶיהָ.
5 כאשר ראה הפקיד כי מת שאול, נפל גם הוא על חרבו ומת עמו.
ו וַיַּרְגָּרוּ שָׁאוּל וְשְׁלֹשֶׁת בָּנָיו וְנָשֵׂא כָּל־אֲנָשָׁיו יַחַד בַּיּוֹם הַהוּא׃.
ז וַיַּרְאוּ אֲנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר אִישׁ ... עֶבֶר הַמִּשְׂכָּר וְאֲשֶׁר אִישׁ עֶבֶר הַיַּרְדֶן כִּי בָּרְסוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְכִי מָתוּ שָׁאוּל וּבָנָיו וַיַּעֲזְבוּ׃ שֶׁלָהֶם ערים ולקחו גַם את הבריחה; וַיָּבֹאוּ הַפְּלִשְׁתִּים וַיַּשְׁבוּ שָׁם.

8 למחרת באו הפלשתים לבזוז את ההרוגים, ומצאו את שאול ואת שלושת בניו שוכבים על הר הגלבוע.
9 הם כרתו את ראשו ו אוֹתוֹ וַיַּסִירוּ אֶת-נַשְׁיו וַיַּשְׁלַחוּ דְעָר בְּאֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים וּבְהֵי עֲלֵיהֶם וְבַעֲמָם׃.
10 הם הניחו את נשקם של שאול במקדש אסטרטה, והם קשרו את גופתו לחומות בית שן.

יא וַיַּשְׁמְעוּ יוֹשְׁבֵי יָבֵשׁ גִּלְעָד אֲשֶׁר עָשָׂו הַפְּלִשְׁתִּים לְשָׁאוּל׃,
12 ויקומו כל הגברים, ויצאו כל הלילה, הוציאו מחומות בית שן את גופת שאול ואת גופות בניו, וישובו יבֵּשׁ, שם שרפו אותם.
13 וייקחו את עצמותיהם וקברו אותם תחת עץ האשל ביביש ויצאו שבעת ימים.