ספר שמואל השני

חלק ראשון.
דוד מלך בחברון על שבט יהודה.

פרק 1

— צערו של דוד על מות שאול ויהונתן. —

1 לאחר מות שאול, חזר דוד מהניצחון בעמלקים, ודוד נשאר בשקלה יומיים.
2 ביום השלישי בא איש מן המחנה מאת שאול וקרעי בגדיו ועפר על ראשו ויבא אל דוד ויפל ארצה וישתחוה.
ג ויאמר אליו דוד מאין אתה ויען לו ברחתי ממחנה ישראל«
ד ויאמר אליו דוד מה קרה ספר לי ויאמר העם ברח מן המלחמה ורבים מהם נפלו ומתו וגם שאול ויהונתן בנו מתו׃«
5 דוד אמר לנער אשר הביא לו את הבשורה: "איך ידעת ששאול ויהונתן בנו מתו?"«
ו ויען הנער אשר הבשר לו את-הידיעה: "נקרה הייתי בהר הגלבוע, והנה שאול נשען על חניתו, והנה הרכבים והפרשים קרובים להשיגו.".
7 הוא הסתובב, כשראה אותי, קרא לי, ואמרתי: "הנה אני".«
8 וַיֹּאמֶר אֵלַי מִי אַתָּה וַיַּעֲנִי לוֹ עַמְלֵקִי׃«
9 וַיֹּאמֶר אֵלַי גַּרְשׁ אֵלַי וְהָרְגֵנִי כִּי נִתְקַעַת עָלַי וְכָל־נַפְשִׁי עוֹדֶן בִּי׃.
10 ניגשתי אליו והרגתי אותו, כי ידעתי היטב שלא יחיה את מפלתו. לקחתי את הנזר אשר על ראשו ואת הצמיד אשר על זרועו, והבאתי אותם הנה לאדוני.»

יא וַיַּחֲבַר דָּוִד אֶת־בְּגָדָיו וַיְקַרֵּם וְכָל־הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר הָיוּ עִמּוֹ עשה את אותו הדבר.
12 וַיַּאֲבַלוּ בְּכוּ וַיַּצּוֹם עַד הַעֶרֶב עַל־שָׁאוּל עַל־יְהוֹנָתָן בְּנוֹ עַל־עַם־יְהוָה עַל־בֵּית יִשְׂרָאֵל כִּי־נִפְלוּ בְּחֶרֶב׃.

13 ויאמר דוד אל הנער אשר הבשר לו את הבשורה מאין אתה ויאמר בן נכרי עמלק אני׃«
14 ויאמר אליו דוד: "איך לא פחדת לשלח ידך להרוג את משיח ה'?"«
15 וַיִּקְרָא דָּוִד אֶל־אֶחָד הַנַּעֲרִים וַיֹּאמֶר: "לֵךְ הַמָּגֵּהוּ".« האיש הזה פגע ב’אמאלציט, והוא מת.
טז ויאמר אליו דוד דמך בראשך כי פיך העיד עליך באמרת המתי משיח יהוה«

17 ויאמר דוד את קינת הלוויה הזאת על שאול ועל יהונתן בנו.,
יח וַיְצַוָּה לִלְמֹד אֹתוֹ לִבְנֵי יְהוּדָה; זה השיר של הקשת. כך כתוב בספר הצדיקים:

19 האם אבד על פסגותיך תפארת ישראל? איך נפלו גיבורים?

20 אַל תִשְׂדֵּעַ בְגֵת, אַל תִשְׂמְחוּ בְּרוֹחוֹת אֲשֶׁקְלוֹן, פֶּן-יְשִׂמְחוּ בְּנוֹת פְּלִשְׁתִּים, פֶּן-יִקְדְּלוּ בְּנוֹת הַעֲרֵלִים.

כא הרי גַלְבּוֹאֶה, לֹא־יִהְיֶה עַלֵיכֶם טַל וְלֹא־מָטָר וְלֹא־שְׂדוֹת בִּכְרוֹת כִּי־שָׁם נָפַל מִגֶּבֹרִים.

מגן שאול לא נמשח בשמן,
22 אך מדם פצועים ומחלב גיבורים; קשת יהונתן לא נסוגה, וחרב שאול לא שבה ללא מעשה.

23 שאול ויהונתן, אהובים ויקרים בחיים ובמות, לא נפרדו. מהירים היו מנשרים, חזקים היו מאריות.

24 בנות ישראל, בכו על שאול, אשר לבש אתכם ארגמן בתוך תענוגות, אשר עטשט בגדיכם בזהב.
25 כיצד נפלו הגיבורים בקרב?

יונתן נוקב במרומיך!
26 צרותיי גברו עלי בגללך יונתן אחי. אתה היית חפצי; יקרה לי אהבתך מאהבת נשים.

27 כיצד נפלו הגיבורים? כיצד אבדו הלוחמים?

פרק 2

— דוד קידש את חייו בחברון. —

1 אחרי כן, וישאל דוד את ה' לאמר: "האעלה אל אחת מערי יהודה?" ויען ה' אתו: "עלה." ויאמר דוד: "לאן אלך?" יהוה ענה: "בחברון".«
2 דוד עלה לשם, יחד עם שתי נשותיו, אחינועם מיזרעאל ואביגיל אשתו של נבל הכרמלית.
3 וגם את האנשים אשר עמו העלה דוד, איש ומשפחתו, וישבו בערי חברון.
ד וַיָּבֹאוּ אֲנָשִׁי יְהוּדָה וַיַּמְשְׁחוּ שָׁם אֶת־דָּוִד לְמֶלֶךְ עַל־בֵּית יְהוּדָה.

— הכרת תודה של דוד ליבעצים על קבורתו של שאול. —

נאמר לדוד כי אנשי יביש גלעד הם שקברו את שאול.
ה וישלח דוד מלאכים אל אנשי יביש גלעד לאמר: "ברוכים אתם מה' כי מלאתם את חסדכם שאול אדונכם וקברתם אותו".
ו ועתה יַעֲשֶׂה יְהוָה עָלֶיךָ חֶסֶד וְאֱמֶת גַּם־אֲנִי אֲשֶׁר אֲשֶׁר עָשִׂיתָ כָּךְ.
7 ועתה חזקו ידיכם והיו גיבורים כי מת אדניכם שאול ובית יהודה משחו אותי למלך עליהם»

— התנגדות מבית שאול. קרב גבעון. —

8 וילכוד אבנר בן נר, שר צבא שאול, את איש בשת בן שאול ויביאהו מחנים.,
9 וימלך אותו על גלעד ועל האשורים ועל יזרעאל ועל אפרים ועל בנימין ועל כל ישראל.
י - איש בשת בן שאול היה בן ארבעים שנה במלך על ישראל, והוא מלך שנתיים. - רק בית יהודה נשאר נאמנים לדוד.
יא ימי מלך דוד בחברון על בית יהודה שבע שנים ושישה חדשים.

12 וַיֵּצְאוּ אֲבֶנֶר בֶּן נֶר וְעַבְדֵי אִישׁ בֹשֶׁת בֶּן שָׁאוּל מִמַּחֲנַיִם ללכת על גאבאון.
13 יואב בן צרוויה ועבדי דוד החלו גַם בתנועה. הם נפגשו ליד בריכת גבעון, והתיישבו, זה בצד אחד של הברכה, וזה בצד השני של הברכה.
14 אבנר אמר ליואב: "שיעמדו הנערים ויתחרו לפנינו!" ויען יואב: "שיעמדו!"«
15 וַיַּקְמוּ וַיִּקְרוּ בְּשׁוּוָה, שְׁוָה שְׁנֵים עָלָם לְבִנְיָמִין וּלְאִישׁ בֹשֶׁת בֶּן־שָׁאוּל, וְשָׁנֵים עָשָׂר מִמְּעֲבָדֵי דָּוִד.
16 איש איש, אוחז בראשו של יריבו, דחף פנימה חרבו בצד חברו, והם נפלו כֹּל ויתן לו שם המקום הזה שלקת הזורעים הוא בגבעון.
יז ותהיה המלחמה קשה מאוד ביום ההוא, ואבנר ואיש ישראל נוצחו לפני עבדי דוד.

יח שלושת בני צרויה היו יואב, אבישי ועשהאל. עשהאל היה מהיר רגלים כצבי אשר הם בשדות;
19 וַיַּרְדֵּף עֲשָׂאֵל אַחֲרֵי אַבְנֵר, לֹא סָבוּ מֵאֲחִירַי אֲבָנֵר יָמִינָה אוֹ שְׁמֹאוֹלָה׃.
20 אבנר פנה לאחוריו ואמר: "האם זה אתה עשהאל?" ויען: "אני הוא".«
21 ויאמר אליו אבנר זז ימינה או שמאלה ותפס אחד הנערים וקח את שללו ולא אבה עשהאל לפנות ממנו.
22 ויאמר אבנר אל עשהאל פנה מאחרי, למה אכה אותך? והאם הייתי מושיט לך את זה על הקרקע? איך יכולתי הַבָּא "אֲשֶׁר אֶשְׂאֶה פָּנִי לְפֶנֶיךָ יוֹאָב!"»
23 ועשהאל מאן לפנות ויך אותו אבנר בבטנו בקצה החנית שלו ותצא החנית מאחור ויפל שם ומת במקום וכל הבא אל המקום אשר נפל עשהאל שם ומת, עמד שם.
24 יואב ואבישי רדפו אחרי אבנר, ועם שקיעת החמה הגיעו לגבעת אמה אשר ממזרח לגיה, בדרך מדבר גבעון.

25 בני בנימן התאספו למען אבנר, מאוחדים לצבא אחד, ועצרו בראש גבעה.
26 ויקרא אבנר ליואב ויאמר: "החרב תאכל תמיד? הלוא ידעת כי מרירות תהיה בסוף? עד מתי תחכה לומר לעם להפסיק לרדוף את אחיו?"«
27 ויען יואב ואמר: "חי אלוהים, אילולא דברת, העם לא היה מפסיק לרדוף איש את רעהו עד הבוקר".«
28 וַיֹּאב תַּקְעַ בַּשּׁוֹצְרָה וַיַּעֲמֹד כָּל־הָעָם וְלֹא־יוֹסְפוּ רַדְפוּ אֶת־יִשְׂרָאֵל וְלֹא־יוֹסְפוּ לִהְלָחֵם׃.

29 וַיֵּלַךְ אַבְנֵר וְאֲנָשָׁיו בַּמִּשְׂכָּרָה כָּל הַלִּילָה, חֲצוּ אֶת־הַיַּרְדֶן, וַיַּעֲבֹרוּ בִּתְרוֹן כָּל־הַבִּיתְרוֹן וַיָּבֹאוּ אֶל־מַחֲנַיִם.
30 יואב גַם וַיַּחֲדֵּל רַדְפוּ אֶת־אַבְנֵר וַיַּקְסֵף אֶת־כָּל־הָעָם וְנַעֲדָרוּ תשעה עשר מעבדי דָּוִד וְעֲשָׂהַל׃.
31 ועבדי דוד הרגנו מבנימין ומאבנר שלש מאות וששים איש.
32 לקחו את עשהאל וקברו אותו בקבר אביו אשר מִזְרָח יש בית לחם. יואב ואנשיו צעדו כל הלילה, והגיעו לחברון עם שחר.

פרק 3

— מלחמה בין בית דוד לבית שאול; מות אבנר. —

1 המלחמה הסכסוך בין בית שאול לבית דוד היה ארוך. דוד התחזק, ובית שאול נחלש.

2 לדוד היו בנים בחברון, בכורו עמון בן אחינעם מיזרעאל.;
3 השלאב השני מאביגיל מהכרמל אשת נבל; השלישי אבשלום בן מעכה בת טולמאי מלך גשור;
4 הרביעי אדוניהו בן חגית; החמישית ספתיה, בן אביטל,
ה וְיַתְרַעָם הַשִּׁישִׁי מִעֲגְלָה אֵשֶׁת דָּוִד אֵלֶּה הַבָּנִים אֲשֶׁר נִלְדוּד בַּחֲבָרוֹן׃.

ו ויהי המלחמה בין בית שאול ובין בית דוד, ואבנר התחזק בבית שאול.
ז ולשאול הייתה פילגש ושמה רספה בת איה איסבושת אמר לאבנר:
ח "למה הלכת אל פילגש אבי?" כעס אבנר על דברי איש בשת ויאמר: "האם ראש כלב אנכי מיהודה? היום חןתי את בית שאול אביך ואת אחיו ואת רעיו, ולא מסרתך ביד דוד, ועתה אתה מאשים אותי באשה הזאת."
ט יַעֲשׂוֹת אֱלֹהִים לְאַבְנֵר בְּכָל חָרְדּוֹ אִם לֹא אֶעֱשֶׂה לְדָוִד כַּאֲשֶׁר נִשְׁבַּע ה' לוֹ׃,
10 פִּתגָם כי יסיר את המלוכה מבית שאול, ויכין את כסא דוד על ישראל ויהודה, מדן ועד באר שבע!
11 איסבושת לֹא יָכֹל עָנָה אֶת־אַבְנֶר אֶת־דָּבָר כִּי יָרָא מִמֶּנּוּ.

12 וישלח אבנר מלאכים אל דוד לאמר למי הארץ הזאת? כרת לי ברית, וידי תעזור לך להסב את כל ישראל עלייך.«
13 ויאמר: "טוב מאוד, אכרות לך ברית, אך דבר אחד אבקש ממך: שלא תראה את פני, מבלי להביא את מיכל בת שאול, כשתבוא לראותני".«
יד וישלח דוד מלאכים אל איש בשת בן שאול לאמר תן לי את אשתי מיכל אשר לקחתי תמורת מאה ערלות פלשתים«
טו וַיַּשְׁבֹשֶׁת שָׁלַח לִקְרוֹ מֵאֵת פַּלְטִיאֵל בֶּן לַיִשׁ אֲשֶׁר הֵן׃;
טז וַיֵּלֶךְ אֵשֶׁה אַחֲרֵיהֶה הַלֶּךְ וּבוֹכָה עַד בַּתּוּרִים וַיֹּאמֶר לָהּ אֲבֶנֶר שָׁם שׁוּבִי׃ במקום שלך."והוא חזר.".

יז וַיַּדֵּב אֲבְנֵר אֶת-זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר אֵלֶיהם: "מִמָּה חפצתם את-דוּד לִמְלֹךְ;"
יח "עשה עתה כי אמר יהוה אל דוד ביד עבדי דוד אציל את עמי ישראל מיד פלשתים ומיד כל אויביהם".»
19 וידבר אבנר אל בנימין, וילך אבנר ויספר לדוד בחברון את הטוב בעיני ישראל ובעיני כל בית בנימין.
20 ויבא אבנר אל דוד חברון ועשרים איש מלווה בו ויעשׂ דוד משתה לאבנר ולאנשיו אשר מלוויו.
21 ויאמר אבנר אל דוד אקום ואלך לאסוף את כל ישראל אל אדני המלך וכרתו לך ברית ואתה תמלוך על כל אשר חפצה נפשך וישלח דוד את אבנר וילך בשלום.

22 דוד ועבדי יואב שבו מהפשיטה והביאו שלל רב. אבנר לא היה עוד עם דוד בחברון כי דוד הוא פוטר והוא הלך לשלום.
23 וַיָּבֹא יוֹאָב וְכָל הַחַיָּל אֲשֶׁר הָיוּ עָמוֹ, וַיִּגְשְׁרוּ לוֹאָב לֵאמֹר: "וַיָּבֹא אֶל־הַמֶּלֶךְ, וַיַּשְׁלַחֵּהוּ, וַיֵּלֶךְ בְּשָׁלוֹם".«
24 יואב הלך אל המלך ואמר: "מה עשית? אבנר בא אליך, למה שלחת אותו ושלחת אותו?"
25 אתה ידעת את אבנר בן נר: לרמות אותך בא, לרגל בדרכיך, ולגלות את כל מעשיך.»

26 יואב עזב את דוד ושלח מלאכים אחרי אבנר, והחזירו אותו מבאר סירא, מבלי שדוד ידע דבר.
27 וישוב אבנר לחברון, משכו יואב הצידה אל תוך השער., כְּמוֹ לדבר אליו בשקט, וְהִכָּהוֹ שָׁם בְּטַנְבָנוּ, וְהוּא מָת בְּגִין דְּמֵי עֲשָׂהַל אָחִיו של יואב.
28 וישמע דוד על כך לאחר מכן, ויאמר: "נקיים אני וממלכתי לפני ה' לדם אבנר בן נר לעולם׃.
29 זה הדם הזה "יְפֹל עַל רֹאשׁ יוֹאָב וְעַל כָּל בֵּית אָבִיו! תָּמִיד יְהִי בְּבֵית יוֹאָב אִישׁ נָפֶל וְצָרַע וְאוֹחַז בַּפִּיר וְנָפֵל בְּחֶרֶב וְחָסֵר לָחֶם."»
30 ויואב ואבישי אחיו הרגו את אבנר על אשר הרג את עשהאל אחיהם במלחמה בגבעון.

31 ויאמר דוד אל יואב ואל כל העם אשר עמו קרעו את בגדיכם ולבשו שק וספדו לפני אבנר והמלך דוד הלך אחרי המזרן.
32 וַיִּקְבֹר אֲבֶנֶר בְּחֶבְרוֹן וַיַּבְכֶּה הַמֶּלֶךְ עַל קְבֶר אֲבֶנֶר וַיַּבְכוּ כָל־הָעָם׃.

33 ויאמר המלך קינה על אבנר

האם אבנר היה צריך למות כמשוגע?
34 ידיך לא היו כבולות ורגליך לא נשללו בשרשראות נפלת כנפלים לפני רשעים.

כל העם המשיך להתלונן על אבנר ;
לה וַיִּגְשָׁב כָּל־הָעָם אֶל־דָּוִד לְתַתָּהוּ אֲכָל בְּעוֹדֶן יוֹם וַיִּשְׁבַּע דָּוִד לֹא יְעֲשֶׂה יְהוָה עָלַי כָּךְ כָּךְ אִם־אֶטְעַם לֶחֶם אוֹ כָּל־כֹל־עַד־עַד־הַיּוֹם«
36 כל העם שם לב לכך וחשבו שזה טוב, כשם שכל מה שעשה המלך היה טוב בעיניהם.
37 וידעו כל העם וכל ישראל ביום ההוא כי לא על יד המלך הורג אבנר בן נר.
38 ויאמר המלך אל עבדיו: "הלא ידעתם כי נפל היום מנהיג גדול בישראל?"
39 "כי עניו אני, כי אני משוח למלך; אבל האנשים האלה, בני צרויה, קשי לב ממני. ישלם יהוה לפועל הרשע כרע שעשה."»

פרק 4

— מות ישבושת, סוף בית שאול. —

1 כאשר שמע בן שאול כי מת אבנר בחברון, נחרדו ידיו וכל ישראל.
2 לבן שאול היו שני ראשי גדודי שוד, אחד בשם בענה והשני רחב., שְׁנֵיהֶם בן רמון מברות, מבני בנימין. כי גם ברות נחשבת כ חֵלֶק מאת בנימין,
ג וְהַבְּרָתִים בָּרְתִּים וְהֵם יוֹשְׁבוּ שָׁם עַד הַיּוֹם הַזֶּה׃.
4 ליונתן בן שאול היה בן צולע בשתי רגליו. הילד היה בן חמש שנים כשנודעה של מוות וַיָּבֹא שָׁאוּל וְיוֹתָנָן מִיְזְרְעָאֵל וְתִקַּחֵהוּ מַמְנַחְתּוֹ וּבְרַחַת בְּנוֹסָתוֹ נָפַל וַיִּצַּח שְׁמוֹ מִפִּיבּוּשֶׁת׃.

ה וַיָּבֹאוּ בְנֵי רְמוֹן הַבְּרוֹתִי רַכָּב וּבַעַנָה וַיָּבֹאוּ בֵּית אִישׁ בֹשֶׁת בְּחֹם הַיּוֹם וְהוּא שָׁכַב לִשְׁנַת צַדְרֵי הַיּוֹם׃.
ו וַיָּבֹאוּ אֶל־בַּבַּיִת לִקְחֹת שְׁבָר וַיַּכָּהוּ בְּבֶטֶנָה וַיַּזְבְּלוּ רַכָּב וּבַעַנָה אָחִיו בַּחֲסָדִים׃.
7 כאשר נכנסו לבית, איסבושת שכב על מיטתו בחדר השינה שלו; הם היכו אותו למוות, כרתו את ראשו, לקחו אותו והלכו כל הלילה על פני המישור.
ח וַיָּבִיאוּ אֶת-רֹאשׁ בֹשֶׁת אֶל-דָּוִד חֶבְרוֹן וַיֹּאמְרוּ אֶל-הַמֶּלֶךְ הִנֵּה רֹאשׁ אֶשֶׁבֹשֶׁת בֶּן-שָׁאוּל אֲשֶׁר-מְחַפְשֶׁךָ הַיְהוָה נָתַן הַיּוֹם נִקְמוּת אֶת-אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ בַּשָּׁאוּל וּבַצָּאָיו׃«
ט ויען דוד את רחב ואת בענה אחיו בני רמון הברותי ויאמר אלהם חי יהוה אשר הציל אותי מכל צרה
10 הבא לבשר לי את הבשורה "הנה שאול מת" היה בעיני עצמו מבשר טובות, אבל תפשתי והרגתי אותו בשקלה כדי לתת לו את הגמול על הבשורה הטובה.;
11 וְהַיְתִי כַּאֲשֶׁר אֲשֶׁר רָצְחוּ חַף וּפָשִׁים בְּבֵיתוֹ, עַל מִשְׁכָּבוֹ, אֲשֶׁר אַחֲרֵי אֶת דְּמוֹ מִמֶּנֶיךָ וּמַשְׁמַת אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ׃»
12 ויצוה דוד על הנערים להרוג אותם; הם כרתו את ידיהם ואת רגליהם ו... ה- וַיַּתְלוּ אוֹתוֹ בַּבִּרְכָּה בְּחֶבְרוֹן, וַיִּקְחוּ אֶת-רֹאשׁ אִישׁ בֹשֶׁת וַיִּקְבְּרוּ אוֹתוֹ בְּקַבֵּר אֲבֶנֶר בְּחֶבְרוֹן.

חלק שני.
מלכות דוד בירושלים על כל ישראל.

פרק 5

— דוד מלך על כל ישראל. —

1 וַיָּבֹאוּ כָּל שְׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל אֶל־דָּוִד חֶבְרוֹן וַיֹּאמְרוּ הִנֵּה־עַצְמֶךָ וּבַשְׂרֶךָ־-אנחנו׃.
2 בעבר, כאשר שאול היה מלכנו, אתה היית זה שהנהיג את ישראל הלוך ושוב. ויאמר לך יהוה: "אתה תרעה את עמי ישראל, ואתה תהיה נשיא על ישראל".«
3 כָּך וַיָּבֹאוּ כָּל-זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל-הַמֶּלֶךְ חֶבְרוֹן וַיַּכְרַת הַמֶּלֶךְ דָּוִד עִמָּהֶם בְּרִית לִפְנֵי יְהוָה חֶבְרוֹן וַיִּמְשַׁחוּ אֶת-דָּוִד לְמֶלֶךְ עַל-יִשְׂרָאֵל.

4 בן שלושים שנה היה דוד במלכו, וארבעים שנה מלך.
ה בחברון מלך על יהודה שבע שנים ושישה חדשים, ובירושלים מלך שלושים ושלוש שנה על כל ישראל ויהודה.

ו ויצעדו המלך ואנשיו ירושלים נגד היבוסים יושבי הארץ, ויאמרו לדוד: "לא תבוא הנה, כי אם..." העיוורים והפיסחים "הם ידחו אותך." שפירושו: דוד לעולם לא ייכנס לכאן.

ז וַיַּרְשׁ דָּוִד אֶת-מְצוּד צִיּוֹן הִיא עִיר דָּוִד.
ח ויאמר דוד ביום ההוא, מי אשר יכה את היבוסי והגיע אליהם דרך התעלה... ולפיסח ולעיוור., אלה הם אויבי נפשו של דוד. מכאן האמרה: "עיוור ופיסע לא יבוא הביתה".«

ט וַיֵּשֶׁב דָּוִד בְּמְצוּדָה וַיִּקְרָאָהּ עִיר דָּוִד וַיַּבֵּן דָּוִד סָבִיב לָהּ מֵמֵלוֹ וְתוֹכָהּ׃.

10 וַיַּגֵּד דָּוִד הָיָה וְגָדָל, וְה' אֱלֹהֵי צְבָאוֹת עִמּוֹ.
יא חירם מלך צור שלח מלאכים אל דוד עם עצי ארז, נגרים וחרשי אבנים, והם בנו בית לדוד.
12 וידע דוד כי הכינוהו יהוה למלך על ישראל וכי רם את מלכותו למען עמו ישראל.

13 דוד לקח פילגשים ונשים נוספים מירושלים אחרי בואו מחברון, ולדויד נולדו בנים ובנות נוספים.
14 אלה שמות הנולדים לו בירושלים: שמוע, צובב, נתן ושלמה.,
טו יבהר, אלישע, נֶפֶג,
16 יפיה, אליסמה, אליודה ואליפלת.

— תבוסות הפלשתים. —

יז וַיַּשְׁמְעוּ הַפְּלִשְׁתִּים כִּי נִמְחַח דָּוִד לְמֶלֶךְ עַל יִשְׂרָאֵל; כָּך וַיַּעֲלוּ כָּל-הַפְּלִשְׁתִּים לַחֲפֹר אֶת-דָּוִד וַיְדַע אֶל-הַמְּצוּדָה.
18 וַיָּבֹאוּ הַפְּלִשְׁתִּים וַיִּתְפָּסְגוּ בְּעֵיקַת רְפָיִם.
19 וַיַּשְׁאַל דָּוִד אֶת-יְהוָה לֵאמֹר הַאֲעֲלָה אֶל-הַפְּלִשְׁתִּים הַתִּתְנַתֵּם בְיָדִי וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-דָּוִד עלה כִּי נָתַן אֶת-הַפְּלִשְׁתִּים בְּיָדֶךָ׃«
20 ויבא דוד אל בעל פרשים ויכהם שם דוד ויאמר ה' נפץ איבי לפני כאשר מים נפצצים הסכרים."לכן ניתן למקום הזה השם בעל-פרשים".
21 שם השאירו את פסליהם, ודוד ואנשיו נשאו אותם משם.

22 הפלשתים עלו שוב ויתפזרו בעמק רפאים.
23 וַיֵּעַל דָּוִד בְּיְהוָה, וַיֹּאמֶר לוֹ אַל־תַּעֲלָה; סוּב מִמָּהֶם, וְתָבֹא עֲלֵיהֶם מִצַּד עצי הַלֶּשׁ.
24 וְכִי תִּשְׁמַע קוֹל צְעִידִים בְּצַד עצי הַלֶּשֶׁם וְהִתְקַף מָהֵר כִּי אֲזֹה יְהוָה יָצָא לְפָנֶיךָ לְהַגִּגָּת אֶת-מַחֲלֵי פְּלִשְׁתִּים׃»
25 וַיַּעַשׁ דָּוִד כַּאֲשֶׁר צִוָּהוּ יְהוָה וַיַּכֵּף אֶת־הַפְּלִשְׁתִּים מִגֶּבֶּה עַד־גֶזֶר׃.

פרק 6

— הובלת ארון הקודש לירושלים. —

1 דוד אסף שוב את כל עדת ישראל, מספר של שלושים אלף אֲנָשִׁים.
2 וַיָּקָם דָּוִד וַיֵּצֵא מַעֲלֵי יְהוּדָה לְהוֹלֵה שָׁם אֶת-אֱלֹהִים אֲשֶׁר נִקְרָא שֵׁם שֵׁם יְהוָה צְבָאוֹת הַיּוֹשֵׁב עַל-הַכְּרוּבִים׃.
3 הניחו את ארון האלוהים על עגלה חדשה והביאו אותו מבית אבינדב אשר היה על הגבעה; אוזא ואכיו בני אבינדב נהגו במרכבה החדשה
4 (והביאוהו מבית אבינדב אשר היה על הגבעה) עם ארון האלוהים; אחיו הלך לפני הארון.
ה וַיַּרְקֹד דָּוִד וְכָל־בֵּית־יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי יְהוָה ב צליל של כל מיני מכשירים מעץ ברוש, נבלים, לאוטות, תופים, סיסטרומים ומצילתיים.

וכאשר הגיעו אל גורן נכון, התפשט עוזה היד אל ארון האלוהים ותפסו אותו, כי מעדו הבקר.
ז וַיַּחַר אֶפֶן יְהוָה בְּעֹצָה וַיַּכֵּהוּ אֱלֹהִים בָּמָּקוֹם בְּגַבֵּי פְּזִזְרוֹ וְיַכֵּהוּ׃ אוזה הוא מת שם, ליד ארון האלוהים.
ח וַיַּעַנְפֵּה דָּוִד עַל כָּךְ הַגָּה יְהוָה אֶת-עוֹצָה וַיִּקְרָא הַמָּקוֹם הַהוּא פֶּרֶץ עוֹצָה עַד הַיּוֹם הַזֶּה׃.
ט וַיָּרָא דָּוִד מִפְּנֵי יְהוָה בַּיּוֹם הַהוּא וַיֹּאמֶר אֵיךְ יָבֹא אֵלַי אֲרוֹן יְהוָה«
10 ולא אבה דוד להביא את ארון יהוה אל עיר דוד ויביאהו דוד אל בית עבד אדם מן גת.
יא וַיֵּשֶׁת אֲרוֹן יְהוָה הֵן בְּבֵית עֲבֵד אֲדֹם הַגֵּתִּי שְׁלֹשֶׁת חֲדָשִׁים וַיְבָרֵךְ יְהוָה אֶת עֲבֵד אֲדֹם וְאֶת כָּל בֵּיתוֹ׃.

12 ויאמר לדוד המלך לאמור: "ברך יהוה את בית עבד אדם ואת כל אשר לו, בעבור ארון האלוהים." ויצא דוד ויעל את ארון האלוהים מבית עבד אדם לעיר דוד בתהלוכה שמחה.
13 כאשר צעדו נושאי ארון יהוה שש צעדים, הוקרבו שור מפיטם ועגל כזבח.
14 וַיַּרְקֵד דָּוִד בְּכָל־כֹחוֹ לִפְנֵי יְהוָה, וְדָוִד חָגֵר אֶפוֹד פֶשֶׁן.
15 דוד וכל בית ישראל העלו את ארון יהוה בתרועה ובקול שופרות.
16 וַיַּבָּא אֲרוֹן יְהוָה אֶל-עִיר דָּוִד, וְתִבְצַפָּת מִיכַל בַּת-שָׁאוּל בַּחֲלוֹן, וְתִרְאֶה אֶת-דָּוִד הַמֶּלֶךְ מְקַדֵּל וְרוֹקֵד לִפְנֵי יְהוָה, וְתַבְזֶה אוֹ בְּלִבָּהּ.

17 ויבא ארון ה' והציב אותו במקומו בתוך האוהל אשר נטה לו דוד, ויעלה דוד עולות ושלמים לפני ה'.
18 ויהי כאשר סיים דוד להקריב את העולה ואת השלמים, ויברך את העם בשם יהוה צבאות.
19 אָז וַיְחַלֵּק לְכָל-הָעָם לְכָל-הָעָם יִשְׂרָאֵל אִישׁ וְנָשִׁים לְאִישׁ כְּרֵם לֶחֶם וְמַתָּחַת צִמְקִים וַיֵּלֵךְ כָּל-הָעָם אִישׁ לְבֵיתוֹ.

20 כשחזר דוד לברך את ביתו, יצאה מיכל בת שאול לקראת דוד ותאמר מה כבוד היום למלך ישראל, אשר גילה את עצמו היום לעיני שפחות עבדיו, כאשר פשוטי העם יגלה את עצמו.«
21 ויען דוד ותאמר למיכל: "לפני יהוה אשר בחר בי מאביך ומכל ביתו למנותני לנגיד על עמו ישראל, לפני יהוה ארקדתי.".
22 עוד יותר אשפיל את עצמי ואבוז בעיני עצמי, ובפני השפחות אשר את מדברת עליהן אכבד.»
23 ולמיכל בת שאול לא היו ילדים עד יום מותה.

פרק 7

— נבואתו של נתן. —

1 כאשר התיישב המלך בארמונו וה' נתן לו מנוחה על ידי מסירתו מכל אויביו סביבו,
2 ויאמר המלך אל נתן הנביא הנה אנכי יושב בבית ארזים וארון האלוהים בתוך האוהל«
ג ויען נתן את המלך: "לך ועשה כל אשר בלבבך כי ה' עמך".«

4 בלילה ההוא היה דבר יהוה התייחסו לנתן במונחים אלה:
ה "לך ואמרת לעבדי לדוד: כה אמר ה': אתה תבנה לי בית ואוכל..."«י להתגורר?
ו כי לא ישבתי בבית למן היום אשר העליתי את בני ישראל ממצרים עד היום הזה, באוהל ובמשכן התהלכתי.
7 בכל הימים אשר צעדי עם כל בני ישראל, האם אמרתי דבר אל אחד מנשיאי ישראל אשר צויתי לרעות את עמי ישראל לאמר: "מדוע לא תבנו לי בית ארזים?"
ח ועתה אמרת אל עבדי לדוד כה אמר יהוה צבאות אני לקחתי אותך מן המרעה מאחר הצאן להיות נגיד על עמי ישראל;
ט הייתי עמך בכל אשר תלך, והכרתי את כל אויביך מפניך, ועשיתי לך שם גדול כשם הגדולים אשר על הארץ;
10 וַיְקַעַדְתִּי לַעֲמִי יִשְׂרָאֵל וַיִּנְטַעְתִּיו שָׁם וַיֵּשְׁב בַּמָּבֹתָיו לֹא יִתְעַרְעוּ עוֹד וְלֹא יִדְרַעוּ בְנֵי עָוֶן כְּפָרֶשׁ׃
יא וכיום אשר מינהתי שופטים על עמי ישראל, נתתי לכם מנוחה. על ידי שחרורך מכל אויביך, וַיְהוָה הַגִּיד לְךָ כִּי יְבָנָה לְךָ בַּיִת.
12 כי מלאו ימיך ושכבת עם אבותיך והקמתי את-זרעך תחתיך אשר-יצא ממך ואכנן את-ממלכתו.
13 הוא אשר יבנה בית לשמי, ואני אקים את כסא מלכותו לעד.
14 אהיה לו לאב והוא יהיה לי לבן. אם יעשה עוול, אעניש אותו בשבט אנשים ובמכות חוטי אנשים.
15 אך לא יסור ממנו חסד, כאשר סורתי משאול, אשר סורתי ממנו לפניך.
טז ביתך וממלכתך יהיו כוננים לעד לפניך, כסאך יהיה כונן לעד.»

17 וידבר נתן אל דוד ככול הדברים האלה וככל החזון הזה.

— תפילתו של דוד בבית המקדש. —

יח ויבא המלך דוד ויעמד לפני יהוה ויאמר מי אנכי אדני יהוה ומי ביתי כי הבאתני עד הנה
19 וְעוֹדֶן קְטַן זֶה בְּעֵינֶיךָ יְהוָה וְגַם עַל־בֵּית עַבְדֶךָ מִעֶּה עָבָדְתָּ מֵעָבָר׃ לפעול כלפיי בהתאם תורת האדם, אדוני יהוה!
20 מה עוד יוכל דוד לומר לך? אתה ידעת את עבדך, אדוני יהוה.
21 בְּדִבְרֶךָ וּכְלִבְבֶךָ עַשְׂתָּ אֶת־כָּל־הַגְּדֹל הַזֶּה לַהֲדַעַתָּהּ לְעַבְדֶּךָ.
22 לכן גדול אתה אדוני יהוה כי אין כמוך ואין אלהים מלבדך ככל אשר שמענו באוזנינו.
23 איזה גוי אחר עלי אדמות כעמך, כישראל, אשר בא אלוהים לגאול אותו? לעשות את עמו, לעשות להם שם ולעשות לך דברים גדולים ונפלאים לטובת ארצך., על ידי ציד מפני עמך אשר גאלת ממצרים, הגויים ואלוהיהם
24 הקמת את עמך ישראל שהוא יהיה עמך לעד, ואתה יהוה היה להם לאלהים.
כה ועתה יהוה אלהים את הדבר אשר דברת על עבדך ועל ביתו קיימו עד עולם ועשה כדברך;
26 וְיִתְהַדָּר שְׁמֶךָ עוֹלָם וְיֹאמַר יְהוָה צְבָאוֹת אֱלֹהִים עַל יִשְׂרָאֵל וְיִהְיֶה כָּנוֹן בֵּית עַבְדֶךָ דָּוִד לְפָנֶיךָ׃.
27 כי אתה יהוה צבאות אלהי ישראל גלית אל עבדך לאמר אבנה לך בית על כן העזה עבדך לפנות אליך את התפילה הזאת.
28 עַתָּה יְהוָה אַתָּה הָאֱלֹהִים וְדַבְרֶיךָ אֱמֶת אַתָּה דִּבְרָתָם הַטָּעֲמָתָה אֶל-עַבְדֶּךָ;
29 ועתה יהי חפץ בך לברך את בית עבדך ויהי לפניך לעולם כי אתה אדוני יהוה דברת ובברכתך יהיה בית עבדך מבורך לעולם׃»

פרק 8

— מלחמותיו וניצחונותיו של דוד; קציניו העיקריים. —

1 אחרי כן, הכה דוד את הפלשתים וכניעתם, ולקח דוד את מושכות בירתם מיד הפלשתים.

2 הכה את המואבים והשכיב אותם ארצה. מדד אותם בחבל; מדד שני חבלים להמיתם וחובל אחד מלא להציל את חייהם. ויהיו המואבים לעבדים לדוד. אוֹתוֹ להביא מחווה.

3 דוד ניצח את הדדעזר בן רחב מלך צובה בדרכו לבסס את שלטונו על נהר פרת.
4 וַיִּקַּח מֵעָמָיו דָּוִד שֶׁבְעָמָה אֶלֶף פָּרְשִׁים וְעֶשְׂרִים אֶלֶף פַּרְגְּלִים וַיַּרְגֵּר דָּוִד אֶת־כָּל־סוּסֵי־הֶרֶכֶת וַיָּשָׁאַר לָדָן מִמֶּנּוּ מִן־הַמָּשָׁבְרִים׃.
5 כאשר באו ארמי דמשק לעזרת הדדעזר מלך צובה, הכה דוד עשרים ושניים אלף איש ארם.
6 דוד הציב חיל מצב ב סוּריָה מדמשק, והארמים היו עבדים לדוד, מביאים מנחה. יהוה נתן לדוד הישועה בכל אשר הלך.

ז וַיִּקַּח דָּוִד אֶת־מְגִינֵי־הַזֶּהַב, אֲשֶׁר הָיוּ עַל־עַבְדֵי הַדַּדֶעֶזֶר, וַיָּבֹאֵם יְרוּשָׁלָם.
8 דוד המלך לקח שׁוּב כמות גדולה של ברונזה בבית וברות, ערי הדדעזר.

9 כאשר שמע תו מלך חמת כי הביס דוד את כל צבא הדדעזר,
10 ושלחת את יורם בנו אל המלך דוד לברכו ולברכו על כך שתקף את הדדעזר והביס אותו, כי היית במלחמה תמידית עם הדדעזר. יורם היו בידו אדרי זהב, אדרי כסף ואדרי ארד.
יא גם המלך דוד הקדיש אותם ליהוה, יחד עם הכסף והזהב אשר הקדיש. לאחר הסרתם לכל הגויים אשר רמס תחת רגליו,
12 ל- סוּריָה, למואב, למואב, ולבני עמון, ולפלשתים, ולעמלק, ולשלל הדדעזר בן רחב מלך צובה.

13 דוד עשה לעצמו שם כשחזר מהניצחון בארם בעמק המלח., מספר של שמונה עשרה אלף.
יד וַיַּעֲמֹד בְּאֶדוֹם וַיַּעֲמֹד בְּכָל־אֶדוֹם וַיְהִי כָּל־אֶדוֹם נְכַב לָדָוִד וַיְנַתֶּן יְהוָה לְדָוִד כָּל־כָּל־הַלָּךְ׃.

15 דוד מלך על כל ישראל, ועשה דוד משפט וצדקה לכל עמו.
טז יואב בן צרוויה היה קצין הצבא ויהושפט בן אחילוד היה מזכיר.;
17 צדוק בן אחיטוב ואחימלך בן אביתר היו כהנים; שריה הייתה מזכירה;
יח בניהו בן יהוידע, היה ראש הקרתיים והפלתיים; ובני דוד היו יועציו הקרובים.

פרק 9

— דוד ומפיבושת. —

א ויאמר דוד הנותר איש מבית שאול ואוכל לעשות עמו חסד למען יהונתן«
2 היה בבית שאול עבד בשם שיבא. הביאוהו אל דוד, ויאמר אליו המלך: "האם אתה שיבא?" ויאמר: "עבדך".«
3 ויאמר המלך האין נותר איש מבית שאול אשר אוכל לעשות עמו חסד כאלוהים ויען שיבא את המלך עוד יש בן ליהונתן והוא צולע בשתי רגליו׃«
ד ויאמר אליו המלך איה הוא ויען סבא את המלך הנה הוא בבית מכיר בן אמיאל בלודבר«
ה וישלח לו המלך דוד מבית מכיר בן עמיאל מלודבר.
ו וַיָּבֹא מִפִּיבּוּשֶׁת בֶּן־יוֹנָתָן בֶּן־שָׁאוּל אֶל־דָּוִד, וַיִּפְלֶה עַל־פָּנָיו וַיַּשְׁחֲוָה, וַיֹּאמֶר דָּוִד, מִפִּיבּוּשֶׁת, וַיֹּאמֶר, הִנֵּה־עַבְדֶּךָ.«
ז ויאמר אליו דוד אל תירא כי אעשה לך טוב למען יהונתן אביך ואשיב לך את כל אדמות שאול אביך ואכלת את לחםך על שלחני תמיד׃«
8 הוא השתחווה ואמר: "מה עבדך כי תהפוך כלב מת כמוני?"«

9 ויקרא המלך לשיבא עבד שאול ויאמר אליו את כל אשר לשאול ולכל ביתו אני נותן לבן אדוניך.
10 אתה, בניך ועבדיך תעבדו לו את האדמה, ואתם תביאו הקציר, למען יאכל לבן אדוניך לשבע ומפיבושת בן אדוניך יאכל על שלחני תמיד. ולשיבא היו חמישה עשר בנים ועשרים עבדים.
יא ויאמר שיבא אל המלך כל אשר יצווה אדוני המלך את עבדו יעשה עבדך ויאכל מפיבושת על השולחן מאת דיוויד, כאחד מבני המלך.
12 למפיבושת היה בן צעיר ושמו מיכה, וכל הנשארים בבית שיבא היו עבדיו.
13 מפיבושת ישב בירושלים כי תמיד אכל על שולחנו של המלך והוא היה צולע בשתי רגליו.

חלק שלישי.
אשמתו של דוד.

פרק 10

— מלחמה נגד העמונים והארמים. —

1 אחרי כן מת מלך בני עמון וימלך חנון בנו תחתיו.
2 ויאמר דוד אעשה חסד עם חנון בן ניש כאשר עשה אביו חסד עמי וישלח דוד את עבדיו לנחמו על אביו ויבואו עבדי דוד לארץ בני עמון,
ג וַיֹּאמְרוּ שְׂרֵי בְּנֵי עֲמוֹן אֶל-חנון אֲדֹנָיהם הַמִּשְׁפָּחַת דָּוִד לְךָ מְנַחְמִים לְכַבֵּד אֶת-אָבִיךָ הֲלוֹא לְסוֹר וְלַחֲרִיתָהּ שָׁלַח דָּוִד אֵלֶיךָ אֶל-עָבָדָיו׃«
4 חנון תפס את עבדי דוד, גילח את חצי זקנם, גזז את בגדיהם עד חצי ישבנם, ושלח אותם לדרכם.
5 דויד קיבל הודעה, והוא שלח אֲנָשִׁים לקראתם, כי האנשים האלה היו מבולבלים מאוד; וישלח להם המלך הודעה לאמר: "הישארו ביריחו עד שיצמח זקניכם ואז תשובו" הַבָּא. »

ו ויראו בני עמון כי התעבו את נפשם על דוד וישלחו בני עמון לקחת בשכרם את ארם בית רחוב ואת ארם צובה עשרים אלף רגלי ואת מלך מעה אלף איש ואת אנשי טוב שנים עשר אלף איש.
7 שמע דוד על כך ושלח נגדם יואב וכל החיל, אנשי החיל.
8 ויצאו בני עמון ועמדו את מערכתם בפתח השער; ארם צובה ורחוב ואנשי טוב ומעחה היו בנפרד בשדה.
ט וירא יואב כי חזית מלחמה לפניו ומאחוריו, ובחר מכל עדת ישראל גוף אשר עמד בשורה מול הסורים;
10 ואת יתר העם נתן תחת פיקודו של אבישי אחיו, והוא סידר אותם מול בני עמון.
יא ויאמר אם ארם חזק ממני, אתה תבוא לעזרתי; ואם בני עמון חזקים ממך, אני אבוא לעזרתך.
12 "היו איתנים, ונלחמה בגבורה למען עמנו ולמען ערי אלהינו, ויעשה ה' את הטוב בעיניו".»
13 וַיָּעֲלֹה יוֹאָב וְעַל־הָעָם אֲשֶׁר עִמּוֹ נִתְקַד אֶת־הָאָרָם, וְהֵם בָּרְסוּ מִפְּנָיו׃.
14 כאשר ראו בני עמון כי ארם ברחו, גם הם ברחו גַם לפני אבישי, וישובו העיר. וישב יואב מ המלחמה נגד בני עמון וחזרו לירושלים.

15 כאשר ראו הארמים כי נפלו לפני ישראל, התאספו יחד.
טז שלח הדדעזר שליחים להביא את הארם אשר בעבר הנהר, ויבאו חלם, וסובה שר צבא הדדעזר., הליכה מולם.
יז וישמע דוד את הדבר ויאסף את כל ישראל, ויעבור את הירדן ויבוא חלם. וארם עמד נגד דוד ויילחם עמו.
18 ויברחו ארם מפני ישראל, ודוד הרג מארם. הסוסים של שבע מאות מרכבות וארבעים אלף פרשים; הוא גם הרג את שר צבאם, סובך, והוא מת שם.
19 כל מלכי הדדעזר, כשראו את עצמם מובסים לפני ישראל, עשו זאת שָׁלוֹם עם ישראל והיו כפופים לו; והארמים יראו עוד לבוא לעזרת בני עמון.

פרק 11

— מצור על רבה; פשעו הכפול של דוד. —

1 בשוב השנה, בעת צאת המלכים למלחמה, שלח דוד את יואב ואת עבדיו ואת כל ישראל, והם החריבו. המדינה בני עמון צרו על רבה, אך דוד נשאר בירושלים.

2 ערב אחד, כשקם דוד ממיטתו והלך על גג בית המלך, ראה מן הגג אישה מתרחצת, והאשה יפה למראה מאוד.
ג וישלח דוד לבקש מידע על האישה, ויאמר לו: "זאת בת שבע בת אליעם אשת אוריה החתי".«
ד וַיְשַׁלַח דָּוִד אֲנָשִׁים לִקְחֹתָהּ וַתָּבֹא אֵלָיו וַיִּשְׁכַּב עִמָּהָ וַתִּטְהֵר מֵטְמָאתָהּ וּשָׁבָה אֶל־בֵּיתָהּ׃.
5 האישה הזאת הרתה, ותשלח אל דוד לאמר: "אני הרתה".«

ו אז שלח דוד ההזמנה הזו אל יואב: "שלח לי את אוריה החתי." וישלח יואב את אוריה אל דוד.
7 וילך אוריה אל דוד, והוא שאל את יואב, את הצבא ואת המלחמה.
ח ויאמר דוד אל אוריה רד לביתך ורחץ רגליך ויצא אוריה מבית המלך ואחריו מתנה של השולחן של המלך;
ט וַיִּשְׁכַּב אוּרִיָּה בַּפֶּתַח בֵּית הַמֶּלֶךְ עִם כָּל-עַבְדֵי אֲדֹנָיו, וְלֹא יָרַד בֵּיתוֹ.
10 ויגד לדוד לאמר לא ירד אוריה ביתו ויאמר דוד לאוריה הלוא זה עתה באת מן הדרך מדוע לא ירדת לביתך«
יא ויען אוריה לדוד: "הארון וישראל ויהודה יושבים באוהלים, אדני יואב ועבדי אדני חונים בשדה, ואני אלך ביתי לאכול ולשתות ולשכב עם אשתי? חי אתה וחי נפשך, כי לא אעשה כן".«
12 ויאמר דוד אל אוריה הישאר פה היום ומחר אשלחך וישאר אוריה בירושלים ביום ההוא וביום שלמחרתו.
13 וַיַּקְרָאֵהוּ דָּוִד לֹאכֹל וְלַשְׁתֶּה בְּפָנָיו וַיַּשְׁכֵּר אוּרִיָּהוּ וַיֵּצֵא עַל־מִשְׁכָּב עַל־מִּשְׁכָּבוֹ עַל־עַבְדֵי אֲדֹנָיו וְלֹא־יָרַד בֵּיתוֹ׃.

14 למחרת בבוקר כתב דוד מכתב אל יואב ושלח אותו ביד אוריה.
15 במכתב זה כתב: "הִשְׁמִיחַ אֶת־אוּרִיָּה בְּעִצְבַר הַמִּלְחָמָה, וְסוּ מִמַּחְלָיו, וְיִפָּגֶה וְמוּת".«
טז יואב, אשר צר על העיר, הציב את אוריה במקום אשר ידע כי נמצאים בו אנשי החיל הטובים ביותר.
17 אנשי העיר יצאו לתקוף את יואב, כַּמָה וַיָּפַל מִן הָעָם מִן עַבְדֵי דָּוִד וְגַם אוּרִיָּה הַחִתִּי מָת׃.
18 יואב שלח שליח ליידע את דוד את כל עובדות הקרב;
19 הוא ציווה על השליח לאמור: "כאשר תסיים לספר למלך את כל פרטי המלחמה, אם המלך יכעס ויאמר אליך:
20 למה גשת אל העיר לקרב? הלא ידעת כי הנצורים היה משגר תכונות מראש הקיר?
21 מי הכה את אבימלך בן ירבעל? הלוא אשה היא אשר זרקה עליו ריחיים מראש החומה וימת בתבאי. למה כָּך התקרבת לקיר? כָּך וְתֹאמַר גַּם עַבְדֶךָ אוּרִיָּה הַחִתִּי מֵת׃»

22 הלך השליח, וכשהגיע, סיפר לדוד את כל מה שציווה עליו יואב.
23 השליח אמר לדוד: "האנשים האלה, חזקים מאיתנו, יצאו לקראתנו אל השדה, ודחפנו אותם אל השער.".
24 כָּך קשתיהם ירו מראש החומה על עבדיך, ו כַּמָה ‏כמה מעבדי המלך נהרגו, וגם עבדך אוריה החתי מת.»
25 ויאמר דוד אל המלאך כה תאמר אל יואב אל תדאג בדבר הזה כי חרב תאכל פה את זה פה את זה והכפיל את כוחך בעיר והפילה ואתה עודד אותו«

26 ותשמע אשת אוריה כי אוריה בעלה מת ותבכה על בעלה.
27 ויהי אחרית האבל וישלח דוד לקרוא לה ויביאה ביתו ותהי לו לאישה ותלד לו בן וירע הדבר אשר עשה דוד בעיני יהוה.

פרק 12

— נתן ודוד. —

1 יהוה שלח את נתן אל דוד; נתן בא אליו ואמר: "היו שני אנשים בעיר מסוימת, אחד עשיר והשני עני.".
2 לאיש העשיר היו צאן ובקר רבים מאוד,
3 ולא היה לאיש העני אלא כבשה קטנה אשר קנה וגידל אותה ותגדל עמו ועם בניו ותאכל את לחמו ותשתה מכוסו ותישן על חיקו ותהיה לו כבת.
4 הגיע אורח לביתו של העשיר; ו העשירים הוא נמנע מלקחת צאן או בקר שלו כדי להכין ארוחה לנוסע שבא לביתו; הוא לקח את צאן העני והכין אותם לאיש שבא לביתו.»

ה ויחר אף דוד באיש, ויאמר אל נתן: "חי יהוה כי מות יהוה עשה זאת!"
6 והוא ישיב את הצאן ארבע פעמים, על שעשה זאת ועל שלא גילה רחמים."»
ז וַיֹּאמֶר נָתָן אֶל־דָּוִד אַתָּה הָאִישׁ כֹּה אָמַר יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל מִשְׁחַתִּיךָ לְמֶלֶךְ עַל־יִשְׂרָאֵל וָאֱצַלְתִּיךָ מֵעַד שָׁאוּל׃;
8 נתתי לך את בית אדונך, ו שמתי על החזה שלך נָשִׁים וְנָתַתִּי לָךְ אֶת בֵּית יִשְׂרָאֵל וְיְהוּדָה וְאִם מַעֲטַת הַזֶּה הָייתי מוֹסִיף גַּם זֶה אוֹ זֶה׃.
ט למה בזית את דבר ה' ועשית הרע בעיניו הכית את אוריה החתי בחרב את אשתו לקחת לעשות אשתך, והרגת אותה בחרב בני עמון.
10 ועתה לא תסור חרב מביתך לעולם כי בזית אותי ותקח את אשת אוריה החתי לך לאישה.
יא כה אמר יהוה הנה אנכי מקים עליך רעה מביתך ולקחתי את נשיך לעיניך ונתתי אותן לרעך ושכב עם נשיך לעיני השמש הזאת.
12 כי אתה עשית בסתר, ואני אעשה זאת לעיני כל ישראל ולאור יום.»

13 ויאמר דוד אל נתן חטאתי ליהוה ויאמר נתן אל דוד סלח ליהוה את חטאיך לא תמות.
14 כי-יען אשר-בוזת את-יהוה על-אויביו במעשה זה, הבן אשר-יולד לך ימות.»
15 ונתן הלך הביתה.

וַיַּךְ יְהוָה אֶת-הַיּוֹלָד אֲשֶׁר יָלַדָּה אִשְׁת־אוּרִיָּה לְדָוִד וַיְחָלָה מְאֹד׃.
טז דוד התפלל אל אלוהים בעד הילד, וצום; וכאשר נכנס בחדרו, הוא בילה את הלילה בשכיבה על הקרקע.
17 וַיַּדְרוּ בוֹ זְקֵי בֵּיתוֹ לְקוֹם מֵאֶרֶץ, וְלֹא אֶחָד וְלֹא אֹכֵל עִמָּהֶם.
18 ביום השביעי מת הילד. עבדי דוד פחדו לומר לו כי מת הילד, כי אמרו: "עוד כשהילד היה חי דיברנו אליו ולא שמע לנו. איך נאמר לו 'הילד מת'? הוא יעשה עוד יותר גרוע מכך".«
19 דוד הבחין כי עבדיו מדברים ביניהם בשקט, וידע דוד כי הילד מת. ויאמר דוד לעבדיו: "הילד מת?" ויאמרו: "הוא מת".«
20 וַיָּקָם דָּוִד מֵאֶרֶץ, וַיַּרְחַץ, וַיַּחֲלַף בְּגָדָיו, וַיָּבֹא בֵּית יְהוָה וַיַּשְׁתַּחַח, וַיַּשְׁבֵּא בֵּית אֲכָל וַיֹּאכֵל.
21 אמרו אליו עבדיו: "מה אתה עושה? בעוד הילד חי צמת והתאבלת, ועתה, לאחר שמת הילד, קום אתה ואכל לחם!"«
22 ויאמר, עוד בהיות הילד חי, צמתי ובכיתי, כי אמרתי, 'מי יודע, אולי ירחם עלי ה', והילד יחיה'?
23 עכשיו כשהוא מת, למה אצום? האם אוכל עוד להחזירו? אלך אליו, והוא לא ישוב אלי.»

24 וינחם דוד את בת שבע אשתו ויבוא אליה וישכב עמה ותלד בן ויקרא שמו שלמה ויהוה אהב אותו,
25 והוא שלח לוֹמַר על ידי נתן הנביא אשר שמו ידידיה בעבור יהוה.

— לכידתו של רבא. —

26 יואב, אשר צר על רבא בני עמון, כבש את עיר המלוכה;
27 וישלח יואב מלאכים אל דוד לאמר לו: "צרתי על רבה וכבר כבשתי את עיר המים".
28 ועתה אספו את-שאר העם, בואו וחנו על העיר ולכדו אותה, פן-אני אלך את-העיר, וייקרא שמי.»
29 וַיְקַבֵּץ דָּוִד אֶת־כָּל־הָעָם, וַיֵּעַל עַל־רַבָּה, וַיַּכְחַהּ וַיַּרְבָּהּ׃.
30 הסיר את הכתר מראש מלכם, משקלו היה כישר זהב אחד; היה עליה אבן יקרה, וזה היה לשים וַיַּשְׁלֹשׁ מִן־הָעִיר בַּזֶּה גָּדוֹל מְאֹד׃.
31 אשר לאנשים אשר היו שם, הוא’ב וַיְהוֹצִיאֵם וַיַּשְׁמֵרִים וְעַל־הַמְּסָרִים וְעַל־הַמַּכְשִׁים וְעַל־הַגְּדָרִים וְעַשְׁמֹרִים לְכָל־עָרֵי בְּנֵי־עֲמוֹן וַיָּשָׁב דָּוִד וְכָל־הָעָם׃.

חלק רביעי.
דוד ואבשלום.
א. — חרפתו וחזרתו של אבשלום.

פרק 13

— גילוי עריות של אמנון. —

א ויהי אחרי כן, לאבשלום בן דוד אחות יפה תואר ושמה תמר, ואמנון בן דוד אהב אותה.
2 וַיְחַר אֲמָנוֹן עָלָה עַד חֵלָה עַל־עַל־תָּמָר אַחוֹתוֹ כִּי־בְּתוּלָה הִיא וְלֹא־יָדַע בְּעֵינֵי אֲמָנוֹן לַעֲשׂוֹת לָהּ מַאֲשֶׁר׃.
3 לאמנון היה חבר בשם יונדב בן שמנה אחי דוד, ויונדב היה איש ערמומי מאוד.
4 ויאמר אליו מדוע אתה מובס כך בן המלך בכל בוקר לא תגיד לי ויען אותו אמנון אהבתי את תמר אחות אחי אבשלום׃«
ה ויאמר אליו יונדב: "שכב ותעשה כאילו אתה חולה, וכאשר אביך יבוא לראותך, אמור לו: 'תבוא בבקשה תמר אחותי ותאכל לי, ותכין את האוכל לעיניי ואראה ואוכל מידה'".«
ו וַיִּשְׁכַּב אֲמָנוֹן וַיַּעֲשֶׂה כְּחוֹלִי וַיָּבֹא הַמֶּלֶךְ לִרְאֹתוֹ וַיֹּאמֶר אֲמָנוֹן אֶל־הַמֶּלֶךְ תָּמָר אֲחוֹתִי וַתַּעֲשֶׂה שְׁתֵּי לִפְנֵי יְאֲכַל אֲנָךְ מִמָּהּ׃«

7 שלח דוד אל תמר הביתה לאמר לכי לבית אמנון אחיך והכיני לו ארוחה«
ח ותלך תמר אל אמנון אחיה והוא שכב, ותקח בצק, ותלש אותו ותאפה לפניו עוגות ותאפה את העוגות;
9 היא לקחה הַבָּא המחבת ו ה- וַיַּצֵּךְ לִפְנָיו וַיָּמַר לֹא אֲכֹל וַיֹּאמֶר אֲמָנוֹן הוֹצִיא אֶת־כָּל־הַכֹּל מִפְּנֵי־יָדָם וַיֵּצְאוּ מִמֶּנּוּ׃,
10 ויאמר אמנון אל תמר הביא את האוכל אל הגומחה ואוכל מידך ותקח תמר את העוגות אשר עשתה ותביא אותן אל אמנון אחיה אל הגומחה.
11 כפי שהיא ה- הוא הציע לה אוכל, הוא תפס אותה ואמר, "בואי, שוכבי איתי, אחותי".«
12 היא ענתה לו: "לא אחי, אל תבזה אותי, כי לא נעשה דבר כזה בישראל; אל תעשה את המעשה החרפה הזה.".
13 אִן אֵלֶךְ וּשְׁאֵל בְּשׁוּנִי וְהָיִיתָ כְּאֶחָד מִן־עַם־יִשְׂרָאֵל שֶׁמָּשׁוּעִים דַּבֵּר־נָא אֶל־הַמֶּלֶךְ וְלֹא־יְסַרְנִי׃ לָתֵת "לְךָ."»
14 אך הוא לא שמע בקולה; חזק ממנה, הוא אנס אותה ושכב עמה.
15 מיד חש אמנון סלידה חזקה ממנה, והשנאה אשר שנא אותה הייתה חזקה מהאהבה אשר אהב אותה; ויאמר לה אמנון קומי לכי!«
16 היא ענתה: "אל תוסיף על הרע שגרמת לי בכך שגרשת אותי." אך הוא לא שמע לה.,
17 הוא קרא לנער המשרת אותו ואמר: "העיף את האישה הזאת ממני וסגור את הדלת אחריה".«
18 והיא לבשה גלימה ארוכה, כי היא הייתה הלבוש שלבשו בנות המלך הבתולות. עבדו של’אמנון הוא הוציא אותה החוצה וסגר את הדלת מאחוריה.
19 תמר צבר אבק והמיט על ראשה; היא קרעה את השמלה הארוכה שלבשה, הניחה את ידה על ראשה והלכה משם בצעקות.
20 ויאמר לה אבשלום אחיה הַמִּיְהִי אמנון אחיך עמך עַתָּה אחותי השקי כי אחיך הוא ואל תִּתְבַּר בַּדָּבָר הַזֶּה ותשָּׁב תָּמָר שָׁמְמָה בְּבֵית אבשלום אחיה׃.
21 כאשר שמע המלך דוד את כל הדברים האלה, הוא כעס מאוד. (*הוולגטה מוסיפה: אך לא רצה לעצב את רוח אמנון בנו כי אהב אותו כבכורו.*) —
22 לא-עוד אבשלום דבר אל-אמנון דבר טוב או רע כי-אבשלום שנא את-אמנון על-החטא אשר עשה לתמר אחותו.

— נקמתו של אבשלום. —

23 כעבור שנתיים, אבשלום הביא את הגוזזים לבעל חשור אשר על פני אפרים, ואבשלום הזמין את כל בני המלך.
24 אבשלום הלך אל המלך ואמר: "הגזזים אצל עבדך; יבוא המלך ועבדיו אל עבדך".«
25 ויאמר המלך אל אבשלום לא בני לא נלך כולנו פן נהיה עליך לנטל« אבשלום ביצע בירורים, אבל המלך הוא לא רצה ללכת, והוא בירך אותו.
26 ויאמר אבשלום: "אם אתה לא בא "לא, לפחות תן לאמנון אחי לבוא עמנו." ענה המלך, "למה שילך עמך?"»
27 אבשלום התעקש, וישלח המלך את אמנון ואת כל בני המלך עמו.

28 אבשלום ציווה על עבדיו לאמור: "היזהרו! כאשר ימלא לב אמנון יין ואומר לכם הכו את אמנון, והרגתם אותו. אל תיראו, הלוא ציוויתי אתכם? היו חזקים ואמיצים."«
29 וַיַּעֲשֶׂה עַבְדֵי אַבְשָׁלוֹם לְאֲמָנוֹן כַּאֲשֶׁר צִוָּה אֲבַשָׁלוֹם וַיָּקְמוּ כָּל-בְנֵי הַמֶּלֶךְ וַיַּרְכוּ אִישׁ עַל-פְּרָדוֹ וַיָּבָרְסוּ.

30 כפי שהיו שׁוּב בדרך הגיעה לדוד הבשורה: "אבשלום הרג את כל בני המלך ולא נותר מהם אחד".«
31 וַיָּקָם הַמֶּלֶךְ, וַיִּקְרַע אֶת־בְּגָדָיו, וַיִּשְׁכַּב אֶת־הָאָרֶץ, וְכָל־מְעֲבָדָיו עֲמָדִים. שָׁם, הבגדים הקרועים.
לב ויאמר יונדב בן שמע אחי דוד: "אל יאמר אדוני כי כל הנערים בני המלך נהרגו, רק אמנון מת. הדבר הזה היה על פי אבשלום למן היום אשר טמא אמנון את תמר אחותו.".
33 ועתה, אל יאמר אדוני המלך כי מתו כל בני המלך, כי אמנון לבדו מת.»
34 וַיָּבַרְח אַבְשָׁלוֹם.

וַיַּר הַבַּעַר הַמִּשְׁמָר נָשָׂא עֵינָיו וַיְבַא, וְהִנֵּה חַיָּל גָדוֹל בָּא בַּמָּרֶךְ הַמַּעֲרָב, מִן הַהֲרָךְ.
לה ויאמר יונדב אל המלך הנה באו בני המלך כאשר דבר עבדך היו הדברים«
36 כאשר סיים לדבר, באו בני המלך, ויבכו בכי רב, וגם המלך וכל עבדיו בכו בכי רב.
לז וַיָּבַס אַבְשָׁלוֹם וַיֵּלֶךְ אֶל־תּוֹלָמַי בֶּן־עַמִּיהוּד מֶלֶךְ גְשׁוּר׃ דוד היא התאבלה על בנה כל יום.

38 אבשלום ברח וילך גשור ויהי שם שלש שנים.
39 וַיַּחֲדַר דָּוִד הַמֶּלֶךְ מִרְדַּף אֶת־אַבְשָׁלוֹם כִּי נָחַם בְּמוֹת אֲמְנוֹן׃.

פרק 14

— שובו של אבשלום; פיוס. —

א ויואב בן צרוויה ידע כי לב המלך פנה אל אבשלום.
2 וישלח יואב לקרוא לאישה נבונה מתקוע ויאמר לה התנהגי כאילו את אבלה ולבשה בגדי אבל ואל תמשח את עצמך בשמן והייתי כאישה המתאבלת זמן רב על מת.
ג תלך אל המלך ותדבר לו את הדבר הזה... "וישם יואב בפיה את אשר דברה.

4 אשתו של ת'קואה הגיע דבר אל המלך. ותפל פניה ארצה ותשתחווה ותאמר: "המלך, הושיעני".«
5 ויאמר לה המלך: "מה לך?" היא ענתה: "אלמנה אני, בעלי מת.".
ו וְלַעֲבָדֶךָ שְׁנֵי בָּנִים הָיוּ וַיֵּרְבוּ שְׁנֵיהֶם בַּשָּׂדֶה וַיִּכָּה הַאֶחָד אֶת־הַשָּׁנִים וַיָּרַחְתּוֹ, כִּי לֹא הָיָה מִפְּרִיצוֹן.
7 ועתה קמה כל המשפחה על עבדך לאמר מסרו את רוצח אחיו ונומיתו בעד נפש אחיו אשר הרג, וגם את היורש נשמיד. כך יכבו את הגחלים האחרונות שנותרו לי ולא ישאירו לבעלי שם ולא שריד על פני האדמה.»
8 ויאמר המלך לאישה לכי הביתה ואצוה לך על מה לְהִתְעַנֵּה׃«
ט ותאמר אשת תקוע אל המלך: "עליי אדוני המלך ועל בית אבי, אל יסבל המלך וכיסאו".«
10 ויאמר המלך: "אם עוד מישהו מציק לכם, הביאו אותו אליי, ולא יפגע בכם עוד לעולם".«
יא ותאמר, יזכיר המלך את ה' אלהיך, פן לא יוסף גואל הדם את הנזק, ובני לא יומת! הוא ענה, חי ה', כי לא תיפול שערת ראש בנך ארצה.«

12 ותאמר האישה: "נא הרשה לפשרתך לדבר אל אדוני המלך." הוא ענה: "דבר!"«
13 ותאמר האישה: "למה חשבת כך על עם אלוהים? המלך, בהוצאת משפט זה, מודה באשמתו. כְּלוֹמַר שלא יזכור המלך את זה שגירש.
14 כי נמות נמות; אנחנו כמים שנשפכו על הארץ ואינם נקברים עוד; אלוהים אינו לוקח חיים, והוא מתכנן שהגורש לא יישאר מגורש מלפניו.
15 ועתה, למען באתי לומר את הדברים האלה לאדוני המלך, כי הפחידני העם; ויאמר עבדך, חפצתי לדבר אל המלך, אולי יעשה המלך את דבר עבדך.
טז כן ישמע המלך להציל את עבדו מיד האיש אשר רוצה לנתק אותנו, אני ובני, מנחלת האל.
יז ויאמר עבדך יהי דבר אדוני המלך ינוח לי כי אדוני המלך כמלאך אלהים מבחין טוב ורע ויהוה אלהיך יהיה עמך׃»

18 ויען המלך ויאמר לאישה אל-תסתיר ממני דבר אשר-אשאלך ותאמר האישה ידבר אדני המלך«
19 ויאמר המלך הַמִּתְעַם יוֹאָב עִמָּךְ בְּכָל־זֶה וַתַּשְׁפָּט הָאִישָׁה חַי־נַפְשֶׁךָ אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ כִּי־הוּא בִּלתִי אֶפשָׂרִי לַלֵּךְ יָמִין אוֹ שְׂמֹאֵל מִכָּל אֲשֶׁר אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ כֵּן עַבְדֶךָ יוֹאָב הוּא הוּא הַזֶּה צִוָּנִי וְהוּא הַשִּׁמָּר אֵלֶּה כָּל־כֹל אֲשֶׁר־דָּבָר אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ׃.
20 כדי להסיט את תשומת הלב מהדבר עשה עבדך יואב, אך אדוני חכם כמלאך אלוהים, בידיעה את כל אשר קורה על הארץ.»
21 ויאמר המלך אל יואב הנה אעשה זאת לך נא והחזיר את הנער אבשלום׃«
22 ויפל יואב פניו ארצה וישתחווה ויברך את המלך ויאמר יואב ידע עבדך היום כי מצאתי חן בעיניך אדוני המלך כי עשה המלך כדבר עבדו«
23 ויקם יואב וילך גצור וישב את אבשלום ירושלם.
24 ויאמר המלך ילך לביתו ולא יראה את פני וילך אבשלום לביתו ולא יראה את המלך.

25 בכל ישראל לא היה איש כאבשלום מפורסם ביופיו מכף רגלו ועד ראשו לא היה בו מום.
26 כאשר גילח את ראשו - כפי שעשה בכל שנה; כאשר השיער שלה שָׁקַל אֹתוֹ, וְגָלַח אֹתוֹ -- מִשְׁקַל שֶׁעַר רֹאשֶׁה הָיָה מָאתים שֶׁקֶל, מִשְׁקַל הַמֶּלֶךְ.
27 לאבשלום היו שלושה בנים ובת ושמה תמר; היא הייתה אישה יפה.

28 שנתיים נשאר אבשלום בירושלים ולא ראה את פני המלך.
29 וישלח אבשלום ויקראו ליואב לשלוח אל המלך, אך יואב לא יבוא אליו וַיִּשְׁאַל אֹתוֹ אַבְשָׁלוֹם שְׁנַת וְלֹא יָבֹא.
30 אבשלום וַיֹּאמֶר לְעַבְדָיו הִנֵּה שָׂדֶה יוֹאָב עַל־יְדִי שָׂעוֹרִים שָׁם לוֹ שְׁעֹרִים לְכוּ וְהִתִּיתָהּ וַיַּעֲבָדֵי אַבשלום אֶת־הַשָּׂדֶה׃.
31 קם יואב, הלך אל אבשלום לביתו, ואמר לו: "מדוע הבעירו עבדיך את השדה אשר לי?"«
32 ויען אבשלום אל יואב: "הנה שלחתיך לאמר לך בוא הנה ואשלחך אל המלך ואמרת לו למה חזרתי מגצור? טוב היה לי להישאר שם. ועתה חפצתי לראות את פני המלך, ואם יש בי אשמה, ימותני!"«
לג וילך יואב אל המלך ויגד לו את הדברים האלה ויקרא לאבשלום ויבא אל המלך וישתחווה לפניו פניו ארצה וינשק המלך את אבשלום.

ב. — מרד אבשלום ובריחת דוד.

פרק 15

— מרד אבשלום. —

1 אחרי כן, ויקנה אבשלום מרכבה וסוסים, וחמישים איש שירצו לפניו.
2 אבשלום היה משכים ועמד ליד השער, ובכל פעם שבא איש עם תביעה אל המלך לְקַבֵּל ויקרא לו אבשלום ויאמר מאיזו עיר אתה ויאמר משבט ישראל עבדך«
ג ויאמר אליו אבשלום: "ראה, דברך טוב וצודק, אך איש מן המלך לא ישמע לך".«
4 הוסיף אבשלום: "מי ימנה אותי לשופט בארץ? כל אשר לו משפט או משפט יבוא אלי, ואעשה לו צדק."«
5 וכאשר ניגש איש להשתחוות לפניו, הוא אוֹתוֹ הושיט את ידו, לקח אותו ונישק אותו.
ו כן עשה אבשלום לכל בני ישראל אשר באו אל המלך לִשְׁאוֹל צדק; והוא פיתה את לבבות עם ישראל.

7 לאחר ארבע שנים אמר אבשלום למלך: "אלך בבקשה חברון למלא את הנדר אשר נדרתי לה'".
ח כי בהיותי שוהה בגשור בארם, נדר עבדך לאמר: "אם ישיבני ה' ירושלים, אעבוד את ה'".«
9 ויאמר אליו המלך לך לשלום והוא קם ויצא לחברון.

י וישלח אבשלום מלאכים אל כל שבטי ישראל לאמר: "כשמעכם את קול השופר ואמרתם: 'אבשלום מלך בחברון'".«
יא וַיֵּלְכוּ עִם־אַבשלום מֵאֵת אִישׁ מירושלים; הֵם הָיוּ אֲרוּחִים, הָלַכו בְּתַמָּה גָּלוּת, לֹא חָשְׁאוּ בְּדָעָה׃.
12 בעודו מקריב את הקורבנות, שלח אבשלום לְחַפֵּשׂ אל עירו גילה, אחיתופל הגילוני, יועץ דוד. הקשרים גברו, כי העם הלך ורב סביב אבשלום.

— בריחתו של דוד. —

13 הודיעו לדוד, ויאמרו לאמור: "לב אנשי ישראל אחרי אבשלום".«
יד ויאמר דוד לכל עבדיו אשר עמו בירושלים קומו נברח כי אין לנו דרך למולט מפני אבשלום מהרו ולכו פן ימהר לתקוף אותנו ויביא עלינו רעה ויכה את העיר לפי חרב«
15 ויאמרו אליו עבדי המלך: "אשר ילך אדוני המלך, אלה עבדיך".«
16 ויצא המלך ברגל עם כל משפחתו, והשאיר עשר פילגשים לשמור על הבית.
17 ויצא המלך עם כל העם ברגל, ועצרו בבית האחרון.
יח וַיֵּלְכוּ כָּל־עַבְדָיו, כָּל־הַכְרֵתִים וְכָל־הַפְּלֵתִים, וְכָל־הַגֵּתִים, שֶׁש־מָאוֹת אִישׁ בְּפָנָיו, אֲשֶׁר־בָּאוּ מֵגֵת אַחֲרָיו, הֵלְכוּ לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ.

19 ויאמר המלך אל-עתי הגתי: "למה גם אתה תבוא עמנו? לך שוב והישאר עם המלך, כי גר אתה וגולה אין בית.".
20 רק אתמול הגעת, והיום אני מתכוון לנדוד עמנו, ואני הולך, איני יודע לאן. שוב וקח את אחיך איתך; חן עליך. נֶאֱמָנוּת של יהוה! »
21 עַתִּי עָנָה אֶת־הַמֶּלֶךְ וַיֹּאמֶר חַי־יְהוָה וְחַי־אדני המלך, אֲשֶׁר אֲשֶׁר יִהְיֶה אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ, אֲבָר יִהְיֶה ...מָּתוּ אוֹ אוֹתִי׃«
22 דוד אמר לאתיי "לך!" ויעבר אתי הגתי וכל אנשיו וכל הילדים אשר עמו.

23 כל האזור בכה וספד, וכל העם עבר, וכאשר המלך עבר את נחל קדרון, עברו כל העם, ממול דרך המדבר.

24 והנה צדוק וכל הלוים נשאי ארון ברית האלהים הניחו את ארון האלהים ואביתר עלה עד שכל כל העם יצא מן העיר.
25 ויאמר המלך אל צדוק השב את ארון האלהים העיר, ואם אמצא חן בעיני יהוה, הוא ישיב אותי ויראה אותי. התיבה ואת ביתו.
26 וְאִם יֹאמַר לֹא חָפֵץ בָּךְ הִנֵּנִי יַעֲשֶׂה לִי כַּאֲשֶׁר יָרוֹץ לוֹ׃»
27 ויאמר המלך אל צדוק הכהן: "הראה, שוב בשלום אל העיר ואחימס בנך ויהונתן בן אביתר, שני בניך עמך.".
28 הנה אחכה בערבות המדבר עד אשר תבוא אלי ממך דבר ותודיע לי.»
29 וַיָּשִׁיב צָדוֹק וַאֲבִיתָר אֶת-אֱלֹהִים לִיּוּרָשָׁם וַיַּשְׁבוּ שָׁם.

30 וַיַּעֲלַה דָּוִד אֶל־הַר־זיתים וַיַּעֲלַה בֹּכָה וְרֹאשׁוֹ חָפֵץ וַיַּהֵלֶךְ וְכָל־הָעָם אֲשֶׁר־עָמוֹ חָפֵץ וַיַּעֲלוּ בֹכָה׃.
31 ויאמר לדוד: "אחיתופל עם אבשלום בין הקושרים", ויאמר דוד: "אדוני, אנא בטל את מזמת אחיתופל".«
לב וַיַּגֵּא דָּוִד אֶל־הַפְּסָה, אֲשֶׁר שֶׁמַּשְׁתַּחֲוִים אֶת־הָאֱלֹהִים, הִנֵּה חוּסַי הַערַחִי הגיע מולו, חולצה שלו הייתה קרועה ועפר על ראשו.
33 דוד אמר לו: "אם תלך איתי, תהיה עליי לנטל".
34 וְאִם תִּשְׁבֶּה הָעִיר וְתֹאמַר אֶל־אַבְשָׁלוֹם הַמֶּלֶךְ אֲנִי לִהְיוֹת עַבְדֶּךָ לְעַבְדֶּךָ הָייתי עַבְדֶּךָ פְּנִים וְעַתָּה אִם־אַחִיתוֹפֶל תִּפְסֵר לַעֲצַתִּי׃.
35 צדוק ואביתר הכהנים יהיו עמך וכל אשר תלמד מבית המלך תגיד לצדוק ולאביתר הכהנים.
36 וְהִנֵּה שְׁנֵי בָּנָיהם, אֲחִימַעַץ בֶּן צְדוֹק וְיוֹנָתָן בֶּן אֲבִיתָר, תְּגִידֵהוּ לִי דְּרָכֵיהֶם אֶת כָּל־אֲשֶׁר־לָמַעְתָּ.»
37 וחושי, ידיד דוד, שב העיר, בעת בוא אבשלום לירושלים.

פרק 16

1 ויעבור דוד מעט את הפסגה והנה שיבא עבד מפיבושת בא לקראתו וזוג אתונים אוכפים נושאים מאתים כיכרות לחם ומאה אשכולות צימוקים ומאה פירות בשלים ונאד יין.
2 ויאמר המלך אל שיבא מה תעשה עם אלה ויאמר שיבא החמורים לבית המלך לרכיבה עליהם והלחם והפרי לאכילה לנערים והיין לשתייה לאלה אשר יגעו במדבר׃«
ג ויאמר המלך, "ואיפה בן אדוניך?" ויען שיבא את המלך: "הנה הוא נשאר בירושלים, כי אמר, 'היום ישיב לי בית ישראל את ממלכת אבי'".«
4 ויאמר המלך אל-שיבא: "עתה, כל אשר למפיבושת, לך הוא." ויאמר שיבא: "אכרע ברך לפניך, יהי רצון שאמצא חן בעיניך, אדוני המלך."«

ה ויבוא המלך בחורים ויצא איש מבית שאול ושמו שמעי בן גרא ויגש ויקלל,
ו וַיֵּרֵךְ אֲבָנִים עַל־דָּוִד וְעַל־כָל־עַבְדֵי הַמֶּלֶךְ דָּוִד, וְכָל־הָעָם וְכָל־הַגִּבּוֹרִים מִמִּינוֹ וְמִשְׂמֹאלוֹ.
ז וַיְדַבֵּר שְׁמַעִי כָּךְ וַיְקַלֵּל אֹמֹר: "סֵלֵךְ, סֵלֵךְ, אִישׁ דָּמִים, אִישׁ בְּלִיעַל!"
ח הביא עליך יהוה את כל דם בית שאול אשר המליכת תחתיו ויתן את הממלכה ביד אבשלום בנך ועתה ראה את רעתך כי איש דמים אתה»
ט ויאמר אבישי בן צרויה אל המלך מדוע מקלל הכלב המת הזה את המלך אדוני? תן לי לעבור ואכרת את ראשו.«
10 ויען המלך: "מה לי ולכם בני צרויה? יקלל! כי אם ה' אמר לו קלל את דוד, מי יאמר לו למה עשית זאת?"«
יא וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל־אַבִּישַׁי אֶל־כָּל־עַבְדָיו: "הִנֵּה בְּנִי, אֲשֶׁר יָצָא מִבְּנִי, חָפֵשׁ מִהְרַגְנִי; וְהָיָה בֶּן־בִּנְיָמִין! יְקַלֵּל כִּי־כֵן צִוָּהוֹ יְהוָה.".
12 אולי יראה ה' את עני, וקללת היום ישלם ה' לי בטוב.»
13 וַיֵּלֵךְ דָּוִד וְאֲנָשָׁיו בַּדֶּרֶךְ וְשֶׁמֵעִי הָלַךְ בַּמִּצְעַת הַהֲרָה אֲחֲרֵי דָּוִד וַיִּקְלֵּל אֹתוֹ הַלָּכֶם וַיַּעֲלֹךְ עָלָיו אֲבָנִים וַיַּעֲלֹף עָפָר׃.
יד וַיָּבֹא הַמֶּלֶךְ וְכָל־הָעָם אֲשֶׁר־עָמוֹ עֲצוֹם עֲייפים ב... וַיַּנְחוּ שָׁם׃.

— אבשלום בירושלים. —

15 ויבוא אבשלום וכל העם, אנשי ישראל, לירושלים, ואחיתופל עמהם אבשלום.
טז וַיָּבֹא חוּשַׁי הַערַחִי, רֵעַ דָּוִד, אֶל־אַבְשָׁלוֹם. וַיֹּאמֶר חוּשַׁי אֶל־אַבְשָׁלוֹם: "יְחִי הַמֶּלֶךְ! יְחִי הַמֶּלֶךְ!"«
יז ויאמר אבשלום אל כוסי: "אז זאת חסדך לחברך, למה לא הלכת עם חבריך?"«
18 ויען חוסאי לאבשלום: "לא, כי אם אני רוצה להיות עם זה אשר בחר יהוה, עם כל העם הזה, עם כל אנשי ישראל; אני רוצה להישאר איתו.".
19 וְאֶת־מִי אֶעֱבַד הַלֹּא־בְנוּ כְּעַבְד הָייתי לַאָבִיךָ, כֵּן אהיה לָךְ.»

20 אמר אבשלום לאחיתופל: "התייעצו ביניכם...", לדעת מה שעלינו לעשות.»
21 ויאמר אחיתופל אל אבשלום לך אל הפילגשים אשר השאיר אביך לשמור את הבית וידע כל ישראל כי התעבת את עצמך על אביך וידי כל אשר איתך תחזקנה«
22 וַיַּקְמוּ אֹהֶל לַאַבְשָׁלוֹם עַל הַגָּג, וַיָּבֹא אֲלַפְשָׁלוֹם אֶל־פִּילְגְשִׁי אֲבִיו לִעֵינֵי כָּל־יִשְׂרָאֵל.
23 העצה אשר נתן אחיתופל בעת ההיא הייתה כדבר אלוהים לשואלה; הוא היה וְכֵן הָיָה בְּכָל עֲצָתוֹ, אֵלֶּה לְדָוִד אֵלֶּה לְאַבְשָׁלוֹם.

פרק 17

1 ויאמר אחיתופל אל אבשלום: "אבחר שנים עשר אלף איש, אקום וארדוף את דוד הלילה הזה.",
2 אפל עליו במפתיע בעודו עייף וידיו חלשות, ואבהל אותו, וכל העם אשר עמו ינוסו, והכיתי את המלך לבדו.,
3 ואשיב אליך את כל העם: את האיש אשר אתה מחפש שִׁוּוּי "שוב כולם; וכל העם יהיה בשלום."»
4 דבר זה היה מצא חן בעיני אבשלום ובעלי כל זקני ישראל.

ה ויאמר אבשלום קראו שוב לחושי הערחי ונשמע גם הוא מה בפיו«
ו ויבא כוסי אל אבשלום ויאמר אליו אבשלום כה דבר אחיתופל הנעשה כדברו אם לאו דבר בתורך«
7 ויען חוסי לאבשלום: "הפעם לא טובה עצת אחיתופל".«
8 וחוסאי הוסיף: "אתה יודע כי אביך ועמו גיבורים; הם מתוסכלים כדובה בשדה ללא גוריה. אביך איש מלחמה הוא, והוא לא ילון עם העם.".
9 עכשיו הוא חבוי באיזה נקיק או במקום אחר. ואם, מראשית, מישהו נופל שלך, יְלָדוּד וְיֹאמַר: הָיָה מַדְלָה בְּעָם הַהוֹלֵךְ אַחֲרֵי אַבְשָׁלוֹם.
10 אז אפילו הגיבור הגדול, גם אם לבו היה כלב אריה, יתאושש; כי כל ישראל ידעו כי גיבור אביך, וכי אנשי חיל המלווים אותו.
יא לכן אנכי יעץ שיתאספו לפניך כל ישראל מדן ועד באר שבע המון כחול שעל שפת הים ואתה צאת למלחמה.
12 נגיע אליו בכל מקום בו יהיה, ואנחנו אנחנו ניפול עליו כטל יורד על הארץ, ולא נניח לו ולכל האנשים אשר עמו.
13 אם ייסוג אל עיר, כל ישראל יביאו חבלים אל העיר ההיא, ונגררה אל הנחל עד שלא יימצא בה אפילו אבן אחת.»
14 ויאמר אבשלום וכל בני ישראל: "טובה עצה חושי הערחי מעצת אחיתופל." ויאמר ה' לבלום את עצת אחיתופל למען יביא ה' רעה על אבשלום.

15 ויאמר כוסי אל צדוק ואביתר הכהנים: "אחיתפל נתן עצה לאבשלום ולזקני ישראל, ואני נתתי עצה כזו וכזו.".
טז "שלח מיד אל דוד ואמרת לו: 'אל תילון בערבות המדבר, אלא תעבור מהר, פן יהיה אסון גדול למלך ולכל העם אשר עמו'".»

17 יהונתן ואחימאס ישבו בעין רוגל והשפחה הולכת להודיע להם, וגם הם עצמם הולכים להודיע למלך דוד, כי לא יכלו לראותם בבואם העיר.
18 וירא אותם נער אחד ויגד לאבשלום, ושניהם מיהרו ללכת, ויבאו בחורים, אל בית איש אשר היה לו בור בחצרו, וירדו בו.
19 ותקח האישה שמיכה, ותפרש אותה על הבור ותפיזר עליה תבואה גרוסה, כך שלא נראה דבר.
20 וַיָּבֹאוּ עַבְדֵי אַבְשָׁלוֹם אֶל־הָאִישָּׁה שָׁבַת וַיֵּאמְרוּ אֲיֵה־אֶחִימַעַץ וְיָהוֹנָתָן וַתַּעֲנֶה אֲשֶׁר חֲבוּ אֶת־הַנָּחָל וַיַּחֲפוּ אֲלֵיכָם וַיָּשָׁבוּ לִי־יְרוּשָׁלָם.
21 לאחר עזיבתם, אחימס ויונתן וַיַּעֲלוּ מִן הַבָּאָר וַיֵּלְכוּ לְהַגִּיד לְדָוִד הַמֶּלֶךְ וַיֹּאמְרוּ אֶל-דָּוִד קוּם וְחָזְרָה הַמָּה כִּי כָּךְ יָעֵץ אֶחִיתְפֶּל עָלֶיךָ«
22 וַיָּקָם דָּוִד וְכָל-הָעָם אֲשֶׁר אִתּוֹ וַיַּעֲבֹר אֶת-הַיַּרְדֶּן וְלֹא-נָשָׂר אֶחָד אֲשֶׁר לֹא-עָבַר אֶת-הַיַּרְדֶּן.

23 וירא אחיתופל כי לא נשמעה עצתו, חבש את חמורו ויקם ללכת אל עירו, ויצו את ביתו ויחנק את עצמו ומת, ויקברו אותו בקבר אביו.

— תבוסתו ומותו של אבשלום. —

24 ויבא דוד מחנים ואבשלום עבר את הירדן הוא וכל אנשי ישראל עמו.
25 אבשלום מינה את עמשא על הצבא במקום יואב; עמשא היה בן לאיש ושמו יתרה הישמעאלי, אשר הלך אל אביגיל בת נח אחות צרוויה אמו של יואב.
26 וַיַּחֲנוּ יִשְׂרָאֵל וַאֲבָשָׁלוֹם בְּאֶרֶץ גִּלְעָד׃.

27 בבוא דוד למחניים, סובי בן נעס מרבה בני עמון, מכיר בן עמיאל מלודבאר וברזלעאי הגלעדי מרגלים.,
28 באו והציעו לו מיטות, כלים, כלי חרס, חיטה, שעורה, קמח, תבואה קלויה, שעועית, עדשים, תבואה קלויה,
29 דבש וחמאה, כבשים וגבינת בקר; את אלה הביאו למאכל לדוד ולעם אשר עמו, כי אמרו: "עבר העם הזה מכאבים." רָעָב, "...של עייפות וצמא במדבר."»

פרק 18

1 וַיַּסְקֵר דָּוִד אֶת־הָעָם אֲשֶׁר־עָמוֹ וַיַּמִּין עֲלֵיהֶם שָׂדֵי אֲלָפִים וְשָׂדֵי מֵאָה׃.
2 וַיַּעֲבֵר דָּוִד אֶת־הָעָם שְׁלִישׁ בִּי־יוֹאָב וְשְׁלִישׁ בִּי־אֲבִישַׁי בֶּן־צְרַוְיָה אֶחִי־יוֹאָב וְשְׁלִישׁ בִּי־עֵתִי הַגֵּתִּי וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ אֶל־הָעָם גַּם־אֶנְכִי אֶצֵה עִמָּכֶם׃«
3 ויאמרו העם, "אל תצאו! כי אם נגרש, לא ישימו לב אלינו, ואם חצי מאיתנו ייפול, לא ישימו לב. ואתם כעשרת אלפים מאיתנו; מוטב שתבואו מן העיר לעזרנו".«
4 ויען המלך לאמר אשר טוב בעיניכם אעשה ויעמד המלך על השער וכל העם יצא למאות ולאלפים.
ה ויצוה המלך את יואב, את אבישי ואת איתי לאמר: "חסו על אבשלום הנער למעני!" וישמעו כל העם כי המלך צוה את כל השרים על אבשלום.

ו ויצא העם השדה לקראת ישראל, והמלחמה נערכה ביער אפרים.
ז שם נפלו בני ישראל לפני עבדי דוד, והיה שם פגיעה גדולה ביום ההוא, עשרים אלף איש. נספה.
8 והקרב התפשט על פני כל הארץ, וביום ההוא טרף היער אנשים רבים יותר מחרב.

9 אבשלום מצא את עצמו מול עבדי דוד. אבשלום רכב על פרד, והפרד הסתבך בענפי עץ אל גדול ועבות; ראשו של אבשלום הוא נתפס בעץ האלה, והוא נשאר תלוי בין שמים לארץ, והפרד שנשא אותו עבר הלאה.
10 איש אשר ראה זאת בא וסיפר ליואב לאמר הנה ראיתי את אבשלום תלוי על עץ אל-אלה.«
יא ויאמר יואב לאיש אשר הביא לו את הבשורה: "ראית! מדוע לא הרגת אותו במקום? בשמחה הייתי נותן לך עשרה שקלים כסף וחגורה".«
12 האיש ענה ליואב: "לא, גם אם אשקול אלף שקלים כסף על ידי, לא אשלח יד בבן המלך; כי את זה צוה המלך באזנינו אליך ואל אבישי ואל אתי לאמר: 'היזהר, כל אחד'." לגעת אל הנער, אל אבשלום!
13 ואם הייתי מנסה בבגידה לקחת את חייו, לא היה דבר נסתר מפני המלך; אתה עצמך היית קם עליו. לִי. »
14 ויאמר יואב, "לא חפצתי להתעכב עמך", ויקח שלושה כידונים בידו ויתקע אותם בלב אבשלום, אשר עודנו חי בתוך האלה.
15 ועשרה נערים, נושאי כליו של יואב, הקיפו את אבשלום, והכו אותו והרגו אותו.

טז וַיַּתְקַע יוֹאָב בַּחֲצוֹצָר, וַיָּשָׁב הָעָם מֵרַדְפוּ יִשְׂרָאֵל, כִּי יוֹאָב עָכַל אֶת-הָעָם.
יז וַיַּלְכוּ אֶת-אַבְשָׁלוֹם וַיַּשְׁלִיכוּ אוֹ בְּגוֹר גָדָל בְּתוֹךְ הַיַּעַר וַיַּעֲרֻמוּ עָלָיו גַּל אֲבָנִים גָדָל מְאֹד וַיָּבֹסוּ כָּל-יִשְׂרָאֵל אִישׁ לְאָהֲלוֹ׃.
18 ויקים אבשלום בחייו את המצבה אשר בעמק המלך כי אמר אין לי בן לזכר שמי ויתן שם למצבה ויקרא לה יד אבשלום עד היום הזה.

19 אחימעץ בן צדוק אמר: "ארוץ ואספר למלך את הבשורה הטובה כי הצדק אתו ה'". על ידי מסירתו בידי אויביו.»
20 יואב אמר לו: "לא תעשה זאת" יהיה "לא היום, מבשר הבשורה; תביא אותה בפעם אחרת, אך לא תביא אותה היום כי בן המלך מת."»
21 ויאמר יואב אל הכושי לך וספר למלך את אשר ראית והכושי השתחווה לפני יואב ורץ.
22 אחימעץ בן צדוק אמר שוב ליואב: "מה שיהיה, גם אני הרשה לי לרוץ אחרי הכושי." ויאמר יואב: "למה תרצה לרוץ בני? לא יועיל לך הדבר הזה".«
23 אחימעס ענה: "מה שיקרה, ארוץ." יואב וַיֹּאמֶר לוֹ רוּץ וַיַּרְץ אֶחִימַעַש בַּדֶּרֶךְ הַמִּשְׂכָּר וַיָּבֹרַח מֵאֶת הַכּוּשִׁי׃.

24 דוד יושב בין שני השערים והשומר עלה על גג השער, מעל לחומה, והביט למעלה וראה איש רץ לבדו.
25 צעק השומר והזהיר את המלך. אמר המלך: "אם לבדו, בשורה טובה בפיו". האיש הזה המשיך להתקרב,
26 וירא השומר איש אחר רץ, ויקרא השומר אל השוער ויאמר הנה איש רץ לבדו, ויאמר המלך גם הוא מביא בשורה טובה«
27 ויאמר השומר: "אני רואה כי דרך רץ הראשון היא דרך רץ אחימעץ בן צדוק." ויאמר המלך: "איש טוב הוא, ובו בשורה טובה הוא."«

28 אחימעש צעק ואמר למלך: "ניצחון!"« אָז וַיַּכְרַע לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ פָּנָיו אֶל הָאָרֶץ וַיֹּאמֶר בָּרוּךְ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר הַסְגַּר אֶת־הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר הִרְמִיא יָדָם עַל־אַדְמִי הַמֶּלֶךְ«
29 ויאמר המלך: "האם הנער, עם אבשלום, בסדר?" ויאמר אחימעץ: "ראיתי קהל גדול כששלח יואב את עבד המלך, ואני עבדך, אך איני יודע מה".«
30 וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ, זֹה וְעָמֹד שָׁם.
31 והנה הכושי בא ויאמר שמע אדני המלך בשורה טובה היום צדקך יהוה על כל הקמים עליך«
32 ויאמר המלך אל הכושי: "האם שלום לנער, לאבשלום?" ויאמר הכושי: "יהיו אויבי אדוני המלך וכל הקמים עליך כנער הזה". לגרום לך "זה רע!"»

ג. — שובו של דוד.

פרק 19

— הכרה בסמכותו של דוד. —

1 המלך רועד מרגשות, עלה אל-החדר של השער ובכה, ויאמר: "בני אבשלום! בני, בני אבשלום! לו הייתי מת תחתיך! אבשלום בני, בני!"«

2 נאמר ליואב: "הנה המלך בוכה ומתאבל על בנו".«
3 ביום ההוא הפך הניצחון לאבל לכל העם, כי שמעו העם ביום ההוא לאמור: "המלך עצוב על בנו".«
4 ביום ההוא נכנסו העם לעיר בחשאי, כאנשים המתביישים בבריחה בקרב.
ה ויכסה המלך את פניו, ויקרא המלך בקול גדול: "בני אבשלום! אבשלום בני, בני!"«
ו ויבא יואב אל המלך ביתו ויאמר היום חרפה על פני כל עבדיך אשר הצילו היום את נפשך ואת נפש בניך ובנותיך ואת נפש נשייך ואת נפש פילגשיך.
7 אהבת את שונאיך ואתה שונא את שאוהביך, כי הוכחת היום כי מנהיגים ועבדים אינם כאין וכאפס עבורך, ואני רואה היום שאילו אבשלום חי וכולנו היינו מתים ביום הזה, היה טוב בעיניך.
ח "ועתה קום, צא ודבר את אשר חפצו עבדיך לשמוע. אני נשבע ביהוה כי אם לא תצא, לא יהיה איש עמך הלילה, והיה לך אסון גדול יותר מכל האסון אשר פקד אותך מנעוריך ועד עכשיו".»
ט וַיָּקָם הַמֶּלֶךְ וַיֵּשֶׁב בַּשַּׁעַר וַיַּקְרָא לְכָל־הָעָם לֵאמֹר הֵן הַמֶּלֶךְ יֹשֵׁב בַּשַּׁעַר וַיָּבֹא כָל־הָעָם לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ.

ישראל ברח, איש לאוהלו.
10 כל העם בכל שבטי ישראל הטיחו איש את רעהו לאמר: "המלך הציל אותנו מיד אויבינו, הוא הציל אותנו מיד פלשתים, ועתה הוא ברח מן הארץ מפני אבשלום.".
יא ואבשלום אשר משחנו למלוך "הוא מת בקרב בינינו: מדוע אם כן אינכם מדברים על החזרת המלך?"»

12 דוד המלך שלח לְדַבֵּר ואל צדוק ואביתר הכהנים לאמר דברו אל זקני יהודה ואמרו אלהם למה תהיו אחרונים להשיב את המלך אל ביתו והגיע הדבר אשר בכל ישראל אל המלך אל ביתו
13 אחי אתם, עצמותי ובשרי אתם; למה תהיו אחרונים להשיב את המלך?»
יד וְתֹאמַרְתָּ לַעֲמָשָׁא הֲלוֹא בְּשָׂרִי וְדָמִי אַתָּה יַעֲשׂוֹת אֱלֹהִים עָלַי כָּךְ כָּךְ כָּךְ כְּאֵל־כֹל־הַיְהִי לְפָנַי שָׁר צבא תַּחֲמֵי יוֹאָב עַד־הַיּוֹם׃«
15 ו דוד וַיְרַכֵּךְ אֶת-לֵב כָּל-אֲנָשׁ יְהוּדָה כַּאֲחַד וַיַּשְׁלַחוּ אֶל-הַמֶּלֶךְ לֵאמֹר שׁוּב אַתָּה וְכָל-עַבְדֶּךָ׃.
טז וישב המלך ויבא אל הירדן וילך יהודה הגלגל לקראת המלך ולהעבירו את הירדן.

— פרקים של החזרה. —

17 שמעי בן גרא בן בנימיני מבחורים מיהר לרדת עם אנשי יהודה לקראת המלך דוד.
18 אלף איש מבנימין היו עמו, ושבע עבד בית שאול, וחמשה עשר בניו ועשרים עבדיו; הם מיהרו הירדן לפני המלך.
19 כְּבָר האונייה אשר הייתה אמורה להסיע את בית המלך ולהעמיד עצמה לרשותו עברה את המים. שמעי בן גרא השליך את עצמו לרגלי המלך כשעמד לעבור את הירדן,
20 ויאמר אל המלך אל יחשבני אדני ולא יזכור את חטאת עבדך ביום צאת אדני המלך מירושלים לשקול זאת, המלך
21 כי יודע עבדך כי חטאתי והנה באתי היום ראשון לכל בית יוסף לרדת לקראת אדוני המלך»
22 ויאמר אבישי בן צרויה ויאמר הלוא יומת שמעי על קללת משיח ה'«
23 ויאמר דוד מה לי ולכם בני צרויה כי עשיתם היום צרים? האם יומת היום איש בישראל? הלא ידעתי כי היום מוניתי למלך על ישראל.«
24 וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ אֶל-שְׁמַעִי לֹא-תָּמוּת וַיִּשְׁבַּע-לוֹ הַמֶּלֶךְ.

25 מיפיבוסת, קְצָת-בן שאול, צאצא גַם לִפְגָּשׁ אֶת־הַמֶּלֶךְ. לֹא רַחַץ אֶת־רַגְלָיו וְלֹא סִדַּר אֶת־שְׁפָמָיו, לֹא כִבְס אֶת־בְּגָדָיו מֵיוֹם צֵאת הַמֶּלֶךְ עַד־יוֹם שָׁבוּ בְּשָׁלוֹם.
26 ויבא מירושלים לקראת המלך, ויאמר אליו המלך: "מדוע לא באת עמי, מפיבושת?"«
27 ויאמר אדני המלך, עבדי רימה אותי, כי אמר עבדך בלבו, 'אחבש את החמור, וארכב עליו, ואלך עם המלך', כי עבדך צולע.
28 והוא הוציא דיבה על עבדך לפני אדוני המלך, אבל אדוני המלך כמלאך אלהים, עשה אשר טוב בעיניך.
29 כי כל בית אבי בוצע לאדוני המלך כי שֶׁל אֲנָשִׁים רָאוּי של מוות; ו אוּלָם "הִשְׁמַתְ עַבְדֶךָ בֵּין אֹכְלֵי שְׁלַחְנֶךָ. מַה לִּי לְצַעֵק שׁוּב אֶל־הַמֶּלֶךְ?"»
30 ויאמר אליו המלך: "למה כל הדיבורים האלה? כבר אמרתי: אתה ושיבא תחלקו את הארץ".«
31 וַיֹּאמֶר מִפִּיבוֹסֶת אֶל־הַמֶּלֶךְ: "יַקֵּחַ הַכֹּל, כִּי אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ שָׁב אֶל־בֵּיתוֹ בשלום".«

32 ברצלי הגלעדי ירד מרוגלים ועבר אל המלך הירדן ללוות אותו עד הנהר.
33 בֶּרְצְלַי זקן מאוד, בן שמונים שנה; הוא סיפק מזון למלך בזמן שהותו במחנים, כי הוא היה איש עשיר מאוד.
34 ויאמר המלך אל-ברצלאי: "בוא עמי ואאכיל אותך בביתי בירושלים".«
35 ויען ברצלאי את המלך: "כמה שנים עוד אחיה ואעלה עם המלך ירושלם?"
36 אני בן שמונים שנה עכשיו. האם אבחין בין טוב לרע? האם עוד יטעם עבדך את אשר אוכל ושותה? האם עוד אשמע קול משרים ושרים? ולמה עוד יהיה עבדך לנטל על אדוני המלך?
לז עבדך יעבור דרך מעטה מעבר לירדן עם המלך ולמה ייתן לי המלך את הגמול הזה?
38 "אנא שלח עבדך לביתי ואוכל למות בעירי, על קבר אבי ואמי. והנה עבדך שמעם, ילך עם אדוני המלך, ועשה לו כטוב בעיניך".»
39 ויאמר המלך, יבוא שמעם עמי, ואעשה לו כל אשר ירצה בעיניך; וכל אשר תבקש ממני, אעניק לך.«
40 וכאשר עברו כל העם את הירדן, המלך ה- גם הוא עבר, וַיְשַׁק הַמֶּלֶךְ אֶת-בַּרְזְלַי וַיְבָרְכוֹ, וַיָּשָׁב לְבַרְזְלַי.

41 ויעבור המלך גלגל ושמעם עבר עמו וכל עם יהודה וחצי עם ישראל ליוו את המלך.
42 והנה כל אנשי ישראל באו אל המלך ויאמרו אליו מדוע לקחו אותך אחינו אנשי יהודה והביאו את המלך ואת ביתו ואת כל אנשי דוד עמו מעבר הירדן«
43 ויענו כל אנשי יהודה את אנשי ישראל: "כי על-כן המלך נתן לי כוח רב יותר, למה אתם כועסים על כך? האם על חשבון המלך חיינו, או שקיבלנו ממנו משהו?"«
44 ויענו אנשי ישראל את אנשי יהודה לאמר: "עשרה חלקים לי במלך, ודוד לי יותר מכם. למה עשיתם אותי?" זֶה עלבון? הלא דברי היה הראשון להשיב את מלכי? ושפת אנשי יהודה הייתה קשה יותר משפת אנשי ישראל.

פרק 20

— מרד סבע. —

א ויהי איש בליעל ושמו שבע בן בוכרי איש בנימיני ויתקע בשופר ויאמר אין לנו חלק בדוד ואין לנו נחלה בבני ישי איש לאהליו ישראל׃«
2 וַיָּסְבוּ כָּל־אִישׁ יִשְׂרָאֵל מִמֶּנּוּד וַיַּעֲבֹדוּ אַחֲרֵי שֶׁבַע בֶּן־בְכְרִי וַיַּעֲדוּ אֶל־מַלְכָם מֵהַיִרְדֶן עַד־יְרוּשָׁלָם׃.

ג וַיָּשָׁב דָּוִד אֶל־בֵּיתוֹ בִּירוּשָׁלָם וַיִּקַּח הַמֶּלֶךְ אֶת־עֶשְׂרַת־הַפִּילְגְשָׁה שָׁהֵר לִשְׁמֹר אֶת־הַבַּיִת וַיַּשְׁמֹר אֵלֶיהָן וַיֵּשׁוּ עַד־יוֹם־מוֹתָם וַיֵּשׁוּ בְּמִתְאֻלָּמָה׃.

4 ויאמר המלך אל עמשא קרא אליי את אנשי יהודה תוך שלושה ימים ואתה בעצמך תהיה פה«
ה עמשא הלך לקרוא ליהודה, אך התמהמה מעבר לזמן אשר המלך תיקן.
ו ויאמר דוד אל אבישי: "עתה שבע בן בוכרי הולך לעשות לנו רעה גדולה מאבשלום. קח אתה את עבדי אדונך ורדוף אחריו, פן ימצא ערים מבצרות וימלט מעינינו".«
7 מאחור אביסאאי וַיֵּצוּ מִמִּירושלם עַם יוֹאָב הַכְּרֵתִי הַפְּלֵתִי וְכָל־גִּבְרֵי־הַגִּבְרִים לָרַדֵּף אַחֲרֵי שֶׁבַע בֶּכְרִי.

8 כאשר הגיעו אל האבן הגדולה שבגבעון, עמשא הגיע לפניהם, ויואב לבש כתונה. צְבָאִי, ומעל טוניקה זו הייתה חגורה חרב, קשורה למותניו בנדן. ככל שהתקדם, החרב נפלה.
9 ויאמר יואב אל עמשא שלומי אחי ותחזק ימין יואב בזקנו של עמשא לנשקו.
10 לא שם עמשא לב לחרב אשר ביד יואב יואב הוא הכה אותו בבטנו, ושפך את קרביו על הקרקע, ובלי שנחטף מכה שנייה, עמשא וַיָּמָת יוֹאָב וְאֶבִּישַׁי אָחִיו רַדְפוּ אַחֲרֵי שֶׁבַע בֶּן בְּכְרִי.
יא ואחד מנעריו של יואב נשאר בקרבת מקום’עמשא, וַיֹּאמֶר מִי שֶׁחָפֵץ עַל יוֹאָב וּמִי שֶׁל דָּוִד יָלַךְ אַחֲרֵי יוֹאָב׃«
12 ועמשא התגלגל בדמו באמצע הדרך. האיש הזה, כשראה את כל העם, משך את עמשא מן הדרך אל השדה, וישלך עליו מעיל, כי ראה את כל הבאים אליו.
13 וַיַּסְרוּ אוֹתוֹ מִן־הַדֶּרֶךְ וַיָּבֹא כָּל־הָעֲבָר אַחֲרֵי יוֹאָב, בַּרְדּוֹף אַחֲרֵי שֶׁבַע בֶּן־בְכְרִי.

14 יואב וַיֵּלֶךְ בְּכָל-שְׁבָטֵי יִשְׂרָאֵל עַד-הֶבֶל וּבֵית-מַעֲכָה, וְכָל-הַמְּלָדִים הַמְּלָדִים הִתְקַסְפוּ יָחַד וַיָּהֵלַךְ אַחֲרָיו׃.
15 הם באו לצור סבה באבל בית מעכה, ויבנו סוללת מצור על העיר, אשר הגיעה עד החומה; וכל העם אשר עם יואב ניסו להפיל את החומה.
טז ותקרא אישה חכמה מן העיר: "הקשיבו, הקשיבו, אנא אמרו ליואב: בוא הנה, אשמח לדבר איתך".«
17 הוא ניגש אליה ותאמר האישה: "האם אתה יואב?" הוא ענה: "אני." ותאמר לו: "שמע אל דברי עבדך." הוא ענה: "אשמע".«
18 ותאמר: "לפני כן היה נהוג לומר: יתייעץ עם הבל, - וכך הסתדר הכל.".
19 אני אחת הערים השלוות ו נאמן בישראל; אתה מבקש להשמיד עיר אם בישראל; למה תשמיד את נחלת יהוה»
20 ויען יואב ואמר: "רחוק ממני, הרחק ממני! איני רוצה להשמיד ולא להרוס!"
21 "לא כן. כי איש מהר אפרים ושמו שבע בן בוכרי הרים את ידו על המלך דוד; מסרו אותו ואני אצא מן העיר." ותאמר האישה אל יואב: "הנה ראשו, אשר יושלך אליך מעבר החומה".»
22 האישה יצאה אל כל העם דיבר איתו בחוכמה; ויקצו את ראש שבע בן בוכרי וישליכו אותו אל יואב. יואב וַיַּתְקַע בַּחֲצוֹצָר וַיִּפְצוּ מִן־הָעִיר אִישׁ לְאָהֱלֹהָלָיו וַיָּשָׁב יוֹאָב יִרוּשָׁלָם אֶל־הַמֶּלֶךְ.

— קציניו של דוד. —

23 יואב פיקד על כל צבא ישראל, ובניה בן יהוידע פיקד על הכרתים ועל הפלתים.;
24 אדורם היה ממונה על עבודת הכפייה, יהושפט בן אחילוד היה המזכיר, ושבע היה המזכיר.;
25 צדוק ואביתר היו כהנים,
26 וגם עירא היאיר היה יועצו הקרוב של דוד.

חלק חמישי.
תוספי תזונה שונים.

פרק 21

— פיצויים ניתנו לגבעונים. —

1 בימי דוד היה רעב, וזה נמשך שלוש שנים רצופות. וַיַּשְׁאֵל דָּוִד אֶת-ה', וַיֹּאמֶר ה': "בגלל שאול ובגלל ביתו, כי יש דם, כי הוא הרג כמה גבעונים."»
2 ויקרא המלך לגבעונים ויאמר להם: "הגבעונים לא מבני ישראל היו, כי אם מהאמורי, ובני ישראל נשבעו להם שבועה. שאול חפץ להרוג אותם מתוך קנאה לבני ישראל וליהודה."
ג ויאמר דוד אל הגבעונים מה אעשה לכם ובמה אכפר למען תברכו את נחלת ה'«
4 אמרו לו הגבעונים: "לא לנו זה מתאים". שאלה של’כסף ו ד’או עם שאול וביתו, והוא לא שְׁאֵלָה "למען הסר ספק, שלא ימות איש בישראל." המלך הוא אמר, "אז מה את רוצה שאני אעשה בשבילך?"«
5 ענו למלך: "האיש הזה השמיד אותנו, והוא תכנן להשמיד אותנו, למען לא נישאר בכל גבול ישראל."
ו "ימסרו לנו שבעה אנשים מבניו ונתלה אותם לפני יהוה בגבע בן שאול בחיר יהוה." ויאמר המלך, "אמסור אותם."»

7 וַיַּחֵס הַמֶּלֶךְ אֶת-מִפִּיבּוּשֶׁת בֶּן-יוֹנָתָן בֶּן-שְׁבוּעָה לַיהוָה אֲשֶׁר הָיָה בֵּין דָּוִד וּבֵין-יוֹנָתָן בֶּן-שְׁאוּל׃.
ח ויקח המלך את שני הבנים אשר ילדה רשפה בת איה לשאול את ארמוני ואת מפיבושת ואת חמשת הבנים אשר ילדה מיכל בת שאול לחדריאל בן ברשלי ממולתי,
9 וַיַּסְרֵם בְּיַד הַגֶבְעוֹנִים וַיַּתְּלוּ אֹתָם בַּהָר לִפְנֵי יְהוָה׃. כֹּל שבעת הנפגעים יחד; הם הוצאו להורג בראשית הקציר, בראשית קציר השעורה.

י וַתִּקַּח רְשָׁפָּה בַּת־אַיָה שָׁק וַתִּפְרֹשֶׁהוּ לָהּ עַל־הַסְלַע מֵאַחַר הַקְצִיר עַד־יְרֵד עֲלֵיהֶם מִן־הַשָּׁמַיִם וַתַּמָּר אֶת־עוֹף־הַשָּׁמַיִם מִנַּחֲתַת־עֲלֵיהֶם בַּיּוֹם וְאֶת־חַיַּת־הַשָּׂדֶה בַּיַּיְלָה.
יא וַיְגֻדָּה אֶת־הַעֲשֶׂה רְסְפָּה בַּת־אַיָּה פִּלְגֶשׁ שָׁאוּל׃.
12 וילך דוד ויקח את עצמות שאול ואת עצמות יהונתן בנו מאת יושבי יביש גלעד אשר לקחו אותם מכיכר בית שן אשר תלו אותם הפלשתים ביום אשר הכו הפלשתים את שאול בגלבוע.
13 ויַשִּׂא מִשָּׁם אֶת־עַצְמוֹת שָׁאוּל וְאֶת־עַצְמוֹת יְהוֹנָתָן בְּנוֹ וַיִּקְסְפוּ אֶת־עַצְמוֹת׃ גַם עצמותיהם של אלה שנתלו.
יד ועצמות שאול ועצמות יהונתן בנו קבורות בארץ בנימין בסלע בקבר זיש אביהם של שאול, וַיַּעֲשֶׂה כָּל אֲשֶׁר צִוָּה הַמֶּלֶךְ וַיַּרְפִּיס אֱלֹהִים עַל־הָאָרֶץ.

— אנשיו הגיבורים של דוד. —

טו עוד הייתה מלחמה בין הפלשתים ובין ישראל, וירד דוד ועבדיו, וילחמו בפלשתים, דוד היה עייף.
טז וְיַסְבִי בֵּנוֹב, מִבְּנֵי רָפַע, -- מִשְׁקַל חֲנִיתוֹ היה שלוש מאות שקלים נחשת, והוא חגור חרב חדשה, - דיבר על מכת דוד.
יז אבישי בן צרויה בא לעזרה מאת דיוויד ; וַיַּכֵּג אֶת-הַפְּלִשְׁתִּי וַיְרַגֵּו וַיִּשְׁבַּעוּ לוֹ אֲנָשִׁי דָּוִד לֵאמֹר לֹא-תֹצֵא עָמָּנוּ עוֹד לַמִּלְחָמָה וְלֹא-תְכַבֵּה אֶת-לֶגֶד יִשְׂרָאֵל׃«

18 אחרי כן, הייתה מלחמה נוספת בגוב עם הפלשתים, ואז סבושאי החושתי הרג את סף, אשר היה בין בני רפא.

19 ותהיה מלחמה נוספת בגוב עם הפלשתים ואלחנן בן יערה אורגים מן בית לחם, הרג את גוליית מגת; חניתו הייתה כקרן אורג.

20 קרב נוסף היה בגת. היה שם איש קומה גדולה, ואצבעות ידיו ובהונות רגליו מספרן שש, עשרים וארבע בסך הכל, וגם הוא היה צאצא של רפא.
21 הוא גנאי את ישראל, ויונתן בן שמע אחי דוד הרג אותו.

22 ארבעת האנשים האלה היו בני רפא בגת; הם נפטרו ביד דוד וביד עבדיו.

פרק 22

— שיר של דוד. —

1 ויאמר דוד אל יהוה את דברי השירה הזאת ביום הצילנו יהוה מיד כל אויביו ומיד שאול.
2 אמר: ה' צורי, מצודי, מושיע.,
3 אלוהים צורי, ומבעד אמצא, מגן וקרן ישעי, מבצרי ומעוזי. מֹשִׁיעִי, הוֹשִׁיעֶנִי מֵחַס.
4 קראתי אל הראוי להלל, יהוה, ומאויבי אנצלתי.

5 כי גלי מוות הקיפו אותי, נחלי בליעל החרידו אותי.
6 כבלי שאול לכדו אותי, מלכודות מות נפלו לפניי.
7 בצר לי קראתי אל יהוה ואקרא אל אלוהי; מהיכלו שמע קולי וצעקתי מְנוֹהָל לאוזניו.

8 ותרעיד ארץ, יסודות השמים רעדו; הם רעדו כי אפו;
9 עשן עלה מאפיו, ואש אוכלת יצאה מפיו, גחלים בוערות יצאו ממנה.
10 הוא השתחווה לשמים וירד, ענן שחור היה תחת רגליו.

11 רכב על כרוב ויעוף, נראה על כנפי רוח.
12 הוא הקיף את עצמו חושך כאוהל, בריכות מים ועננים שחורים.
13 מן הזוהר שקדם לו בקעו גחלי אש.

14 רעם יהוה מן השמים, עליון השמיע קולו.
15 הוא שיגר חצים ופיזר אותם, ברק ויבלם.
טז וַיַּרְאֶה מַעֲדַת הַיָּם, נִחְפוּ יְסוֹדוֹת אֶרֶץ; בְּגִעֲרַת יְהוָה, בְּנֹאֶת רוּחַ מֵאֶפְיו.

17 הוא האריך ידו מִמָּמֶרָה וַיַּחֲזֵקְנִי, מִמַּיִם עֲמָקִים מְשָׁלֵנִי;
18 הציל אותי מאויבי החזק, משנאיי, אף על פי שהיו חזקים ממני.
19 הפתיעו אותי ביום צרותי, ויהוה היה לי משען.
20 הוציאני אל השטח, הצילני, כי חפץ בי.

21 יהוה גמל לי כצדקי, גמל לי כטהרת ידיי.
22 כי שמרתי דרכי יהוה ולא חטאתי לסור מעל אלהי.
23 כל משפטיו היו לפניי, ומחוקיו לא סרה.
24 תמימה הייתי לפניו, ושמרתי מעווני.
25 יהוה גמל לי כצדקי, כטהורי לפניו.
26 עם טוב תראה טוב, עם ישר תראה ישר;
27 עם טהורים תראה טהור, ועם רמאים תעשה בוגדות.
28 אתה מושיע עם ענווים, ובמבטיך אתה משפיל גאים.

29 כי אתה אוֹרִי יהוה יְהוָה יָאִיר חֲשִׁכְתִּי׃.
30 בְּעַדְךָ אֶת־גְּדוּדִים חֲמוּרִים, בְּאֱלֹהִי אֶת־עֲלֵי חוֹמוֹת.
31 אלוהים!... תמימות דרכיו, צרוף דבר יהוה; מגן הוא לכל בוטחים בו.

32 כי מי אלהים ללא יהוה, ומי צור ללא אלהינו?
33 אלוהים מבצרי חזק; ישר בדרכו הוא מנחה.,
34 עשה רגלי כרגלי צבי, ועל גבהותי אעמודני.
35 הוא מאמן את ידיי למלחמה, וזרועותיי מתפתלות קשת נחושת.

36 נתת לי מגן ישועתך, וכאבך יגדל אותי.
37 הרחבת צעדי תחתיי, ורגלי לא יחלקו.
38 ארדוף את אויבי ואשמידם; לא אשוב עד אשר השמדתם.
39 אשמידם, אשבורם, לא יקומו עוד; יפלו תחת רגליי.

40 תחגרני כוח למלחמה, תכרע בפני אויביי.
41 אויבי, אתם גורמים להם להפנות לי עורף, כשם שאתם עושים לשונאי, כדי שאכליתם.
42 הם מביטים, ואין מושיע! הם צועקים אל יהוה, ולא ענה להם!
43 אכרעתם כעפר ארץ, כרפש רחובות, ארעתם, ארדום.

44 אתה מצילי אותי ממרדי עמי; אתה שומר אותי למנהיג גויים; עם שלא ידעתי, נכנע לי.
45 בני נכרים מחמיאים לי; כששמעו, נשמעו לי.
46 בני נכרים נכשלים, הם יְצִיאָה רועדים ממבצריהם.

47 יחי יהוה וברוך צורי! אלהים צור מחסי, יִרְמֹשׁ.
48 אלוהים, הנותן לי נקמה, מוריד עמים תחת רגליי,
49 מְמַצִּיעָנִי מִצּוֹיְבַי; מְרַמֵּנִי מִמִּצְרֵי יְרַבִּי, מְצַלֵּנִי מֵאִישׁ חָמָס.
50 לכן אודה לך בגויים יהוה ואשיר לך התהילה של שמך.

51 יתן תשועות כבוד למלכו, יראה חסד למשיחו, לדוד ולזרעו עד עולם.

פרק 23

— המילים האחרונות של דוד. —

1 אלה דברי דוד אחרונים: נִבְרַת דָּוִד בֶּן־יִשִּׁי נִבְרַת אִישׁ נָשָׁם משיח אֱלֹהֵי יַעֲקֹב מְזַמְרֵי יִשְׂרָאֵל חָבֵר׃.

2 רוח יהוה דברה בי, ודברו על לשוני.
ג אלוהי ישראל דבר, צור ישראל דבר: צדיק מושל באנשים, מושל ב פחד האל!…
4 זה כְּאוֹר הַבֹּקֶר, בְּזֹרַחַת הַשֶׁמֶשׁ, בְּבֹקֶר חָלוּק! בְּקָרָנָיו, אַחַר הַגָּשָׁם, יוֹצֵר הַדָּשָׁב מִן הָאָרֶץ.

ה הלוא כן ביתי עם אלהים כי ברית עולם כרת איתי ערוך ושמר בכל דרך וצמח את כל ישועתי ואת כל חפצו׃.

6 אבל אנשי בליעל כולם כקוצים דחויים, לא ירים אותם ביד;
7 האיש הנוגע בה, מצייד את עצמו בחנית ברזל או בחנית עץ, והם נאכלים באש במקום.

— שוב אנשיו הגיבורים של דוד. —

8 הנה שמות הגיבורים אשר היו בְּ שֵׁרוּת לדוד: יסבעם בן חשמוני ראש השרים. הוא נשא את חניתו על שמנה מאות איש, והרג אותם במכה אחת.

9 אחריו, אלעזר בן דודו בן אהוחי. הוא היה בין שלושת הגיבורים מי היו עם דוד, כאשר התנגדו לפלשתים מי היו התאספו שם כדי להילחם,
10 וַיַּעֲלוּ אֲנֵי יִשְׂרָאֵל וַיַּכֶּה אֶת־הַפְּלִשְׁתִּים עַד־תָּעָף יָדוֹ וַיַּדְבַּק בַּחֶרֶב וַיַּבֵּא יְהוָה יְשׁוּעָה גְדוֹלָה בַּיּוֹם הַהוּא וַיָּשָׁב הָעָם אַחֲרֵי אֶלְעָזָר לְאֶסְבֵּל אֶת־הַשְׁלָל׃.

יא אחריו, שְׁמַנְע בֶּן-אֶגֵּי הַחַרְרִי. הַפְּלִשְׁתִּים נִקְהֲבוּ כְּחַד אֶחָד, וְשָׁם הָיָה חֶלְקָה מְלֹא עֲדָשִׁים, וְהָעָם בָּרַס מִפְּנֵי הַפְּלִשְׁתִּים.
12 סמֶה סה וַיַּצֵּם אֹתָהּ בְּתוֹךְ הַשָּׂדֶה, וַיַּגֵּה אֶת-הַפְּלִשְׁתִּים, וַיְהֹוָה הַבִּישָׁעָה גְדוֹלָה׃.

13 שלושה משלושים הקפטנים ירדו ובאו, באותו זמן של הקציר, עם דוד, במערת אודולם, בעוד גדוד פלשתים חנה בעמק רפאים.
יד דוד היה אז במעוז, והיה שם מוצב פלישתים. בית לחם.
15 דוד התגעגע ויאמר מי ישתה לי מים מן הבור אשר בשער בית לחם ?»
16 מִיָד שלושת הגברים האמיצים, שעברו דרך מחנה הפלשתים, שאבו מים מן הבור שבשער בית לחם. וַיִּקְחוּ אֹתוֹ וַיָּבִיא אֹל־דָוִד, וַיַּרְבֵּא אֹתוֹ וַיְנַסֵּךְ לַיהוָה,
17 ויאמר חלילה לי יהוה לעשות זאת! הלא זה דם האנשים האלה אשר סיכנו את נפשם? ולא אבה לשתותו. כן עשו שלושת הגיבורים האלה.

יח אבישי אחי יואב בן צרויה היה גם מפקד השר. הוא הניף את חניתו על שלוש מאות איש. ה- הוא הרג, וזכה לתהילה בין השלושה.
19 הוא היה הנכבד מבין השלושה, והוא היה למנהיגם; אך לא השתווה לשלושה רֵאשִׁית.

כ בניהו בן יהוידע בן גבור גבור מכבדאל הוא הכה את שני האריות של מואב וירד והכה את האריה בתוך הבור ביום שלג.
21 הִכָּה מִצְרִי מַרְאֶה מְעוֹרֵד, וּבְיַד הַמִּצְרִי היה שם חנית. וירד אליו במקל, ויחטף את החנית מיד המצרי ויכהו בחניתו.
22 כן עשה בניהו בן יהוידע, וַיְהִי שָׁם בְּשְׁלֹשֶׁת הַגִּבּוֹרִים.
23 הוא היה נכבד יותר משלושים, אך לא היה משתווה לשלושה. דוד מינה אותו לחבר בסועדו.

24 עשהאל אחי יואב היה בין השלושים ואלחנן בן דודו היה בין השלושים בית לחם ;
25 סמֶה מחרוד; אליקה מחרוד;
26 הלנה מפאלטי; היירה בן אקסיס מתקוס;
27 אביעזר מענתות; מובונאי ההוסתי;
28 סלמון האחוה; מהראי מנטופח;
כט חלד בן בענה מנטופה ואתי בן ריבאי מגבעה מבני בנימן;
30 בנאיהו מפרתון; חדאי, מעמקי גאס;
31 אבי-אלבון, מעראבה; אזמבת, מברום;
32 אליבא, מסלבון; Benê-Yassen; יונתן;
לג שמה ההררי; אחיעם בן שרר החרדרי;
34 אליפלט בן אשבאי בן מכתי; אליעם בן אחיתופל מגילה;
35 חסראי, מהכרמל; פרעי, מארבי;
36 יגאל בן נתן מסובה; בוני מגד;
37 בחר את העמוני; נהרי מברות, נושא נשק ליואב בן צרויה;
38 עירא בית יתר; גרב בית יתר;
39 אוריה החתי. שלושים ושבעה בסך הכל.

פרק 24

— מפקד אוכלוסין; רכישת אזור ארונה. —

1 וַיַּעַר אֶפֶן יְהוָה שׁוֹף בְּיִשְׂרָאֵל וַיַּסִית אֶת־דָּוִד עֲלֵיהֶם לֵאמֹר לֵךְ פֹּד מִנֵּיהָ וּבְיַהֲרָה׃«

2 ויאמר המלך אל יואב שר הצבא אשר עמו לך בכל שבטי ישראל מדן ועד באר שבע וספור את העם וידעתי את מספר העם׃«
ג ויאמר יואב אל המלך יַרְבֵּה יְהוָה אֱלֹהֶיךָ אֶת-הָעָם מֵאַת פִּים מֵהֶם וְעֵינֵי אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ יְרָאוּ לְמַדָּע אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ לְמַדָּע יְחַפֵּץ אֶת-כֹל-עֲשֶׂה כָּךְ«
ד וְגָבַר דְּבַר הַמֶּלֶךְ עַל יוֹאָב וְעַל שְׂרֵי הַצָּבָא וַיֵּצֵא יוֹאָב וְשְׂרֵי הַצָּבָא מִפָּנֵי הַמֶּלֶךְ לִפְקֹד אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל׃.

5 ויעברו את הירדן ויחנו בערוער מימין לעיר אשר בתוך עמק גד, ואחר כך ביעזר.
ו וַיָּבֹאוּ גִּלְעָד וְאֶל־אֶרֶץ תַּחְתִּים חֻדְסִי וְאֶל־דֶן־יַעַן וְאֶל־כְּבוֹד צִידוֹן׃.
7 וַיָּבֹאוּ אֶל־מְצוֹר אֶל־כָּל־עָרֵי הַחִוִּים וְהַכְנַעֲנִי וַיָּבֹאוּ אֶל־נֶגֶב־יְהוּדָה אֶל־בָּאר־שֶׁבַע׃.
8 לאחר שסיימו את כל הדרך ברחבי הארץ, חזרו לירושלים כעבור תשעה חודשים ועשרים יום.
ט וַיְנַתֵּן יוֹאָב לְמֶלֶךְ אֶת-פָּנָת הָעָם שְׁמוֹנָה מֵאוֹת אֶלֶף גּוֹרֵב שְׁלֹף חֶרֶב וְבַיְהוּדָה חֲמֵשׁ מֵאוֹת אֶלֶף גּוֹרֵב׃.

10 דוד הרגיש את ליבו הלם בחוזקה לאחר שספר את העם, ויאמר דוד אל ה' חטאתי מאוד במה שעשיתי. ועתה ה' הסיר נא את עוון עבדך כי טיפשתי מאוד.«

11 ויהי ממחרת ויקיצה דוד ויהי דבר יהוה אל גד הנביא חוזהו של דוד לאמר
12 "לך ואמרת לדוד: 'כה אמר יהוה: אני שם לפניכם שלושה דברים ; תבחר אחד, ואני אכין אותו עבורך.»
13 בא גד אל דוד ואמר לו דבר יהוה, וַיֹּאמֶר לוֹ הַיָּבֹא רָעָב שֶׁבַע שָׁנִים עַל־אַרְצְךָ, אוֹ תִּבְנֹס שְׁלֹשָׁה חֲדָשִׁים מִפְּנֵי אֹיְבֶיךָ הַרְדֹּפְכֶךָ, אוֹ תִּהְיֶה מְגַפָּה שְׁלֹשָׁה יָמִים בָּאַרְצְךָ? עַתָּה דַּע וְשָׁב אֵת מָה אֶשְׁבֹר אֶל־שְׁלַחְנִי.«
יד ויען דוד אל גד: "צר לי מאוד. בוא נפול בידי יהוה כי רבים חסדו, ובידי אנשים אל אפול".«

15 וַיַּשְׁלַח יְהוָה מִגֶּפֶת בְּיִשְׂרָאֵל מִבֹּקֶר הַיּוֹם הַהוּא עַד הַמָּעוֹד וַיָּמוּתוּ שִׁבעִים אֶלֶף אִישׁ מֵעָם מֵדָן עַד בַּאֲרָשָׁבַע׃.
טז וַיַּשְׁט הַמַּלְאָךְ אֶת־יָדוֹ עַל־יְרוּשָׁלָמָה לְהַחֲרִיתָהּ וַיַּנְחַר יְהוָה עַל־הַאֲבָר הַזֶּה וַיֹּאמֶר אֶל־הַמַּלְאָךְ הַחֲרִיב אֶת־הָעָם די! עַתָּה הַסְלִי אֶת־יָדֶךָ וַיַּעֲמֹד מַלְאָךְ יְהוָה עַל־גַּרְן אֶרְעוּנָה הִיבוּסִי.
יז וירא דוד את המלאך מכה את העם, ויאמר אל ה': "אני חטאתי ואשם, והצאן האלה מה עשו? ידך תהיה עלי ועל בית אבי!"«

18 ביום ההוא בא גד אל דוד ויאמר עלה ובנה מזבח לה' בגורן ארונה היבוסי«
19 וַיַּעֲלֶה דָּוִד כְּדַבֵּר גַד כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה׃.
20 ארונה, כשהביטה, ראתה את המלך ואת עבדיו מתקרבים אליו;
21 ויצא ארונה וישתחווה לפני המלך פניו ארצה ויאמר למה בא אדני המלך אל עבדו ויען דוד לקנות ממך את הגורן הזה לבנות מזבח לה' ולמנוע המגפה מן העם«
22 ארונה אמר לדוד: "אדוני המלך ייקח את"«אֵזוֹר ושהוא מציע כקורבן כָּל-כָּל-יֹצֵא טוֹב! הִנֵּה הַבָּקָרִים לַעֲלָה, הַמַּזְגָּלוֹת וְעֹל הַבָּקָרִים לַעֵצִים.
23 את כל זאת, מלך, ארונה נותנת למלך." ותאמר ארונה שׁוּב אל המלך: "יְהוָה אֱלֹהֶיךָ יְחַנְךָ!"«
24 ויאמר המלך לארעונה לא, כי אקנה מאתך בכסף, ולא אעלה עולות ליהוה אלהי אשר עלו לי חנם. ויקנה דוד את הגורן ואת הבקר בחמישים שקל כסף.
25 וַיְבֵן שָׁם דָּוִד מִזְבֵּחַ לַיהוָה וַיַּעֲלֹת עוֹלָה וְשָׁלָמִים.

וַיַּפְסֵּחַ יְהוָה עַל־הָאָרֶץ, וַתַּסְק הַמֶּפֶּה מֵיִשְׂרָאֵל.