ספר מלכים שני

חלק ראשון.

הפילוג. שתי הממלכות עד חורבן שומרון.

א. - ימיו האחרונים של אלייג'י.

פרק 1

— אחזיהו מלך ישראל ואליהו. —

1 מרד מואב בישראל לאחר מות אחאב.

2 ויפל אחזיהו מחלון הסורגים של חדרו העליון בשומרון ויחלה וישלח מלאכים ויאמר להם לכו ושאלו בבעל זבוב אלהי עקרון, לדעת "אם אני אבריא מהמחלה הזאת."»
ג ויאמר מלאך יהוה אל אליהו התשבי: "קום עלה לקראת מלאכי מלך שומרון ואמרת אלהם: 'האם אין אלהים בישראל אתם הולכים לשאול בבעל זבוב אלהי עקרון?'"
4 לכן כה אמר יהוה מן המיטה אשר עלית עליה לא תרדה מות תמות וילך אליהו.

5 השליחים חזרו אל’אוחוזיאס, וַיֹּאמַר לָהֶם: "לָמָּה אַתֶּם בָּרוֹזִים?"«
ו ענו לו: "איש אחד עלה לקראתנו ואמר: 'שוב אל המלך אשר שלח אותך ואמרת לו: 'כה אמר יהוה: האם אין אלהים בישראל אתה שולח לשאל בבעל זבוב אלהי עקרון? לכן מן המיטה אשר אתה שוכב עליה לא תרד, כי מות תמות'".«
7 אוחוזיאס ויאמר אליהם: "מה מראה האיש אשר עלה לקראתכם ודבר אליכם את הדברים האלה"«
8 הם ענו לו: "« זה היה גבר שעיר, עם חגורת עור סביב מותניו. ו אוחוזיאס הוא אמר, "זה אליהו התסבי".«

9 מיד שלח אליו מפקד חמישים עם חמישיםיו אֲנָשִׁים. השף הזה טיפס למעלה ליד’אלי, וְהִנֵּה יֹשֵׁב עַל־רֹאשׁ הַהֵר וַיֹּאמֶר לוֹ אִישׁ הָאֱלֹהִים הַמֶּלֶךְ לְרֹד׃«
10 ענה אליהו ויאמר לשר החמישים אם איש אלוהים אני, תרד אש מן השמים אַתָה לצרוך, אתה וחמישים שלך אֲנָשִׁים? »"ותרד אש מן השמים ו ה- הוא וחמישים בני זוגו נותרו טרופים אֲנָשִׁים.
11 אוחוזיאס שלח עוד מנהיג של חמישים עם חמישים שלו אֲנָשִׁים. השף הזה, עלה על רשות הדיבור, אמר ל אלי "איש האלהים," אמר המלך, "מהר, רד למטה!"«
12 ענה אליהו ואמר להם: "אם איש אלוהים אני, תרד אש מן השמים ו..." אַתָה לצרוך, אתה וחמישים שלך אֲנָשִׁים! »"ותרד אש אלוהים מן השמים, ו ה- הוא וחמישים בני זוגו נותרו טרופים אֲנָשִׁים.
13 שוב אוחוזיאס שלח מנהיג שלישי של חמישים עם חמישים שלו אֲנָשִׁים. עלה השר השלישי לחמישים, וכשהגיע, כרע ברך לפני אליהו והתחנן לפניו לאמר: "איש האלהים, אנא תן לנפשי ולנפשות החמישים האלה" אֲנָשִׁים, ,עבדיך, יקרים היו בעיניך!
יד הנה אש ירדה מן השמים ותאכלה את שני ראשי החמישים הראשונים ואת חמישימיהם אֲנָשִׁים ; "אבל עכשיו, יהי חיי יקר בעיניך!"»

15 ויאמר מלאך ה' אל אליהו רדה עמו ואל תירא מפניו« אלי קם וירד עמו אל המלך.
טז ויאמר אליו כה אמר יהוה יען אשר שלחת מלאכים לדרוש בבעל זבוב אלהי עקרון האין אלהים בישראל אשר ידרש בדברו לכן לא תרד מן המיטה אשר אתה שוכב עליה כי מות תמות«

17 אוחוזיאס וַיָּמָת כְּדַבֶּר יְהוָה אֲשֶׁר דִּבֶר אליהו וַיְמָלֹךְ יוֹרָם תַּחְתָּיו בשנת שְׁתֵּית לִיּוֹרָם בֶּן יְהוֹשָׁפָט מֶלֶךְ יְהוּדָה כִּי לֹא הָיָה לוֹ בֶּן.

18 ויתר דברי אחזיהו אשר עשה הלוא הם כתובים על ספר דברי הימים למלכי ישראל

פרק 2

— אליהו עלה השמיימה. —

1 כאשר לקח יהוה את אליהו השמימה בסערה, אליהו יצא מגלגל עם אלישע.
2 ויאמר אליהו אל אלישע הישאר נא פה כי יהוה שלחני בית אל ויען אלישע חי יהוה וחי אתה כי לא אעזבך וירדו בית אל.
ג וַיֵּצְאוּ בְנֵי הַנְּבִיאִים אֲשֶׁר בַּאֲחֵל אֶל־עֲלִישָׁע וַיֹּאמְרוּ אֵלָיֵשׁ הַיּוֹדֵעַ כִּי־יְהוָה יְקַח אֶת־אֲדֹנֶיךָ מִמֶּנָּךְ הַיּוֹם וַיַּעַנְךָ לְכֹל׃«
4 ויאמר אליו אליהו: "אלישע, הישאר נא פה, כי יהוה שלחני יריחו." ויאמר: "חי יהוה וחי אתה, לא אעזבך!" ויבאו יריחו.
ה וַיִּגְשׁוּ בְנֵי הַנְּבִיאִים אֲשֶׁר בִּיְרִיחוֹ אֶל־אֱלִישָׁע וַיֹּאמְרוּ אֵלָיֵשׁ הַיּוֹדֵעַ כִּי ה' יְקַח מֵעָדֶיךָ הַיּוֹם וַיַּעַן לֹא־יוֹדֵעַ; ...ָדַע; לֹא־יָשָׁלוֹם.«

6 ויאמר אליו אליהו הישאר נא פה כי יהוה שלחני הירדן ויאמר חי יהוה וחי אתה כי לא אעזבך וילכו שניהם.
7 וחמישים איש מבני הנביאים הלכו אחריהם ועמדו מרחוק, מנגד, ושניהם עמדו על שפת הירדן.
ח וַיִּקַּח אֵלִיָּהוּ אֶת־גַּלְתּוֹ, וַיַּגְלֶהָ וַיַּכֶּה אֶת־הַמָּיִם, וַיִּפְלַגוּ לִזְדָּה וּשְׁנֵיהֶם, וַיַּעֲבוּ שְׁנֵיהֶם בַּיָּשָׁה׃.

9 כאשר עברו, אמר אליהו לאלישע: "שאל מה אתה רוצה את זה "אעשה זאת עבורך לפני שאיקח ממך." ענה אלישע: "האם תבוא עליי כפל רוחך?"»
10 אלי הוא אמר, "דבר קשה אתה שואל. אם תראה אותי בזמן שאני נלקח ממך, זה יקרה לך; אחרת, זה לא יקרה".«

11 הם הלכו והדברו יחד, ופתאום מרכבת אש וסוסי אש הפרידו ביניהם זה מזה, ואליהו עלה השמימה בסערה.
12 אלישע צפה ויצעק: "אבי! אבי! מרכבת ישראל ופרשיה!" אך לא ראהו עוד. הוא אחז בבגדיו וקרע אותם לשניים.,
13 וַיָּרֵא אֶת-אֲדַל אֱלִיָּהוּ אֲשֶׁר נָפַל מִמֶּנּוּ וַיַּשְׁב אֶל-הַיַּרְדֶּן וַיַּעֲמֹד עַל-הַגָּדָה;
14 ולקח את מעיל אליהו אשר נשמט ממנו, ב וַיַּכֵּה אֶת־הַמָּיִם וַיֹּאמֶר אִיהוּ יְהוָה אֱלֹהֵי אליהו אִיהוּ וַיַּכֵּה אֶת־הַמָּיִם וַיִּפְלַקוּ לְאֶלֶשׁ וַיַּעֲבֹר אֲלֵישׁוּ.

II.— אלישע וצאצאי אחאב.

— ראשיתו של אלישע. —

15 בני הנביאים אשר ביריחו, מעבר ליריחו, ראוהו ואמרו: "רוח אליהו נוחת על אלישע", ויצאו לקראתו וישתחוו לפניו ארצה.
16 ויאמרו אליו הנה חמישים גיבורים בין עבדיך ילכו ויחפשו את אדוניך אולי נשאהו רוח ה' והפילה אותו על אחד ההרים או על אחד העמקים ויאמר אל ה- אל תשלח את זה.»
17 אך הם לחצו עליו חזק עד כדי בושה, והוא שֶׁלָהֶם אמרו, "שלחו אותם." הם שלחו חמישים איש, אשר חיפשו אלי במשך שלושה ימים, מבלי למצוא אותו.
18 כאשר חזרו אל’אליז, – כי שכן ביריחו – אמר להם: "הלא אמרתי לכם, אל תלכו?"«

19 ויאמרו אנשי העיר אל אלישע העיר טובה, כפי שרואה אדוני, אך המים רעים והארץ צחיחה.«
20 הוא אמר: "הביאו לי קערה חדשה ושימו בה מלח", והם הביאו לו.
21 וילך אל-מעיין המים, וזרק בו מלח ויאמר כה אמר ה' רפאתי את המים האלה, מעתה לא יבוא מהם מוות ולא עקרה«
22 וַיְטַהֲרוּ הַמָּיִם עַד הַיּוֹם הַזֶּה כַּדְּבָר אֲשֶׁר דִּבֶר אֱלִישָׁע׃.

23 משם עלה בית אל, וכשהוא עולה בדרך יצאו כמה נערים מן העיר ולעגו לו ואמרו לו: "עלה קירח! עלה קירח!"«
24 הוא פנה לראות אותם, והוא קילל אותם בשם יהוה, ויצאו שני דובים מן היער וקרעו ארבעים ושנים מהילדים האלה לגזרים.
25 משם עלה להר הכרמל ומשם שב לשומרון.

פרק 3

— יהורם מלך ישראל; מסע נגד המואבים. —

1 בשנת שמונה עשרה ליהושפט מלך יהודה מלך יורם בן אחאב על ישראל בשומרון וימלך שתים עשרה שנה.
2 וַיַּעַשֶׁת הָרָע בְּעֵינֵי יְהוָה, וְלֹא כְּאָבִיו וְכֵאֵם; כִּי הֵסִיר אֶת-מַצַּב הַבַּעַל אֲשֶׁר עָשָׂה אָבִיו.
3 אך בחטאי ירבעם בן נבט אשר החטיא את ישראל דבק ולא שב מהם.

ד מישע מלך מואב היה בעל צאן, והוא שילם למלך ישראל מחווה מאת מאה אלף כבשים ו שֶׁל מאה אלף אילים עם גיזתם.
5 כאשר מותו של אחאב, מרד מלך מואב במלך ישראל.
ו ויצא המלך יהורם ביום ההוא משומרון וסקר את כל ישראל.
ז ויצא וישלח אל יהושפט מלך יהודה לאמר מלך מואב מרד בי, התבוא עמי לתקוף את מואב? ויען יהושפט: אעלה; זה יהיה ממני כממך, מעמי כעמך, מסוסי כסוסיך".»
ח ויאמר באיזו דרך נעלה ויען יורם דרך מדבר אדום«

ט וַיֵּצְאוּ מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל, מֶלֶךְ יְהוּדָה ומֶלֶךְ אֱדוֹם. וַיַּחֲרֵי שֶׁבַע יָמִים, לֹא הָיוּ מַיִם לְהַצַּד וְלָבְהַמָּה שֶׁלָּכָה עָלָיו׃.
10 ויאמר מלך ישראל אוי! קרא ה' לשלושת המלכים האלה לתת אותם ביד מואב«
יא ויאמר יהושפט האין פה נביא ליהוה אשר נשאל דרכו ביהוה ויען אחד מעבדי מלך ישראל ויאמר« יֵשׁ הנה אלישע בן שפט שופך מים על ידי אליהו.»
12 וַיֹּאמֶר יְהוֹשָׁפָט דְבַר יְהוָה עִמּוֹ וַיַּרְדוּ אֵלָיו יְהוֹשָׁפָט מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל מֶלֶךְ יְהוּדָה מֶלֶךְ אֱדוֹם׃.

13 ויאמר אלישע אל מלך ישראל מה לך לי לך אל נביאי אביך ואל נביאי אמך ויאמר אליו מלך ישראל לא כי קרא יהוה לשלושת המלכים האלה לתת אותם ביד מואב«
14 ויאמר אלישע חי יהוה צבאות אשר אני עמד לפניו אם לא אכבד את יהושפט מלך יהודה לא אקשיב אליך ולא אביט אליך.
15 עתה הביאו לי נבל. ובזמן שהנבל מנגן, יד ה' הייתה עליו. אליז ;
טז וַיֹּאמֶר כֹּה אָמַר יְהוָה עֲשֶׂה בָּעֲמָה הַזֶּה בֹּרוֹת וְבוֹרוֹת׃.
17 כי כה אמר יהוה לא תראו רוח ולא מטר, והעמק הזה ימלא מים, ואתם, צאניכם ובהמתכם, תשתו. סְכוּם.
18 וְקָטַן זֶה בְּעֵינֵי יְהוָה, הוּא יִתֵּן אֶת־מוֹאָב בְּיָדֵיכֶם.
19 תתקוף את כל הערים המבוצרות ואת כל הערים הנבחרות, תכרת את כל עצי הפרי, תסתום את כל מקורות המים ותחרב., על ידי כיסוים "מאבנים, כל השדות הטובים ביותר."»
20 למעשה, בבוקר, באותו זמן אֲשֶׁר הַקְרִיבָה הַמִּקְרָבָה הִנֵּה מַיִם בָּאִים דֶּרֶךְ אֱדוֹם וְתִמְלָא הָאָרֶץ מַיִם.

21 אוּלָם, וַיַּעֲשֶׂה כָּל־מוֹאָבִים שֶׁהַמְּלָכִים עוֹלִים לְהִתְקַף עֲלֵיהֶם וַיִּקְרָאֵל כָּל־הַגָּבָר׃ מְסוּגָל ללבוש את הבלדריק, ו אֲפִילוּ מעבר, והם התמקמו על הגבול.
22 השכימו בבוקר, וכשהשמש זרחה על המים, ראו המואבים לפניהם את המים אדומים כדם.
23 אמרו: "זהו שפיכת דמים! הושמדו המלכים, הם הכו איש את רעהו, ועתה מואבים לבזוז!"«
24 וַיָּבֹאוּ אֶל־מַחֲנָה יִשְׂרָאֵל, וַיַּקְמוּ בְּנֵי־יִשְׂרָאֵל וַיַּפְגוּ אֶת־מוֹאָב, וְהָיְשִׁים בָּרוּחַ מִפְּנֵיהֶם. מְדִינָה, וַיַּכוּ בְּמוֹאַב;
25 הם החריבו את הערים; איש איש השליך את אבניו בכל השדות הטובים ביותר, הם ב הם מילאו אותה; סתמו את כל מקורות המים, כרתו את כל עצי הפרי, עד כדי כך שנותרו רק אבני קיר חרשת; המקלעים הקיפו אותה והכו אותה.
26 וירא מלך מואב כי הוא מפסיד בקרב, ולקח עמו שבע מאות איש חרבות שלופות. יָד, כדי לעשות את דרכם אל מלך אדום; אך הם לא הצליחו.
27 וייקח את בנו הבכור אשר ימלוך תחתיו ויעלה אותו לעלה על החומה ויתפוס זעם גדול את ישראל ויסורו מן הכפר מלך מואב וחזר אל שֶׁלָהֶם מְדִינָה.

פרק 4

— שמן האלמנה. —

1 אישה מביניהן נָשִׁים וַיִּקְעוּ בְנֵי הַנְּבִיאִים אֶל־אֱלִישָׁע לֵאמֹר: "מֵת עַבְדֶךָ אֲנִי אֲשֶׁר יָרָא אֶת־ה' עַבְדֶךָ, וְבָא הַנּוֹשָׁה וְלָקַח שְׁנֵי־בָנַי לוֹ לִהְיוֹת לִפְעֲבָדִים"
2 שאל אלישע אמר לה מה אוכל לעשות לך? תגידי לי מה יש לך בבית? ותאמר אין לעבדתך דבר בבית מלבד צנצנת שמן.«
3 הוא אמר: "צא החוצה ובקש מכל שכניך כלים ריקים; אל תעשה..." לִלווֹת לא מעט מדי.
4 כשתגיעו הביתה, סגרו את הדלת מאחוריכם ואחרי ילדיכם; מזגו של השמן שלך בכל הכלים האלה, ואת המלאים, תניח בצד.»
5 אז עזבה אותו. וסגרה את הדלת אחריה ואחרי ילדיה; הם התקרבו אליה. האגרטלים, והיא מזגה.
6 כאשר מלאו הכדים, אמרה לבנה: "הבא לי כד אחר." והוא ענה: "אין עוד כד." והשמן חדל לזרום.
7 ותלך ותגיד לאיש האלוהים, ויאמר לך, מכור את השמן ושלם את חובך, ואתה ובניך תחיו על מה שנותר.«

— האישה השונמית ובנה. —

ח יום אחד עבר אלישע בשונם, ושם הייתה אישה עשירה, אשר דחפה אותו’לְקַבֵּל לאכול; ובכל פעם שעבר לידה, היה הולך לביתה לאכול.
9 היא אמרה לבעלה: "הנה, אני יודעת שהוא איש אלוהים קדוש, אשר בא לביתנו לעתים קרובות כך.".
10 נַעֲשֶׂה לוֹ חֶדֶר קָטַן עֲלִיָה צְמִיד הַקִּיר, וְנִשְׁמֹעַ בָּהּ מִטָּה, שְׁלָן, כִּסֵּא וְנֶמְרָה, לְשָׁם יְשַׁבֵּעַ שָׁם בְּבוֹא אֵלֵינוּ.»
11 אליז, לאחר שהחזיר אחד אַחֵר יום בסונאם, פרש לחדר העליון וישן שם.
12 ויאמר אל-גיזי עבדו קרא לאישה השונמית הזאת. גיזי קרא לה ותבוא לפניו.
13 ו אליז אמר ל ג'יזי "אמור לו: 'הראית לנו את כל הדאגה הזו; מה ניתן לעשות למענך? האם עלינו לדבר בשמך עם המלך או עם שר הצבא?'" היא ענתה. ג'יזי אני חי בין עמי.«
14 ו אליז אָמַר: "מָה אִם יִעֲשֶׂה לְהָעֲשֶׂה לָהּ?" עָנָה גִּיזִי: "אך אין לה בן, ובעלה זקן".«
15 ו אליז הוא אמר, "תתקשרי אליה."« ג'יזי היא קראה לו, ועמדה בפתח.
16 ו אליז אָמַר לָהּ בְּעֵת הַזֶּה שָׁנָה הַבָּרֶכֶת בֵּן וַתֹּאמֶר לֹא אֲדֹנִי אִישׁ הָאֱלֹהִים אַל תַּרְמָה אֶת-פַחֲדֶיךָ«
17 ותהר האישה ותלד בן באותה עת בשנה שלאחר מכן, כאלישע ה- הוא אמר לו.

18 הילד גדל. יום אחד, כשעזב לִמצוֹא אביו בין הקוצרים,
19 ויאמר לאביו ראשי ראשי ויאמר האב לעבדו קח אותו אל אמו«
20 נשא אותו העבד והביא אותו אל אמו, הילד הוא נשאר על ברכי אמו עד הצהריים, ואז מת.
21 היא עלתה, השכיבה אותו על משכב איש האלוהים וסגרה. הדלת עליו ויצא.
22 ותקרא לבעלה ותאמר: "שלח לי בבקשה אחד מהעבדים ואחד מהאתונים, ואוכל לרוץ אל איש האלוהים ולשוב מכאן". מִיָד.
23 הוא אמר, "למה תלכי אליו היום? לא חדש ולא שבת." היא ענתה, "אל תדאגי".«
24 ותחבש את האתון ותאמר אל עבדה הובלני ולך ואל תעצורני בדרך אלא אם כן אומר לך«
25 היא יצאה והלכה אל איש האלוהים בהר הכרמל.

וַיַּרְאָהּ אִישׁ הָאֱלֹהִים מִרְחוֹק וַיֹּאמֶר אֶל-גֵּיְזִי עַבְדּוֹ הִנֵּה הַשּׁוּנַמִית׃.
26 רוץ לקראתה ואמר לה: "שלומיך? שלומי בעלך? שלומי ילדך?" ותענה: "שלומי".»
27 כַּאֲשֶׁר הָגִיעָה אֶל־מְקוֹם אִישׁ הָאֱלֹהִים בַּהֲרָה וְהִתְחַפֵּשׁ בְּרַגְלָיו וְגִיעֲזִי נִגַּשׁ לְדַחְפָּהּ וְאֶשׁ הָאֱלֹהִים אָמַר הַנָּשָׁה הֵרִישׁ מִמֶּנִּי וְה' לֹא גִדָּל לִי׃«

28 ותאמר: "האם בן שאלתי מאדוני? הלא אמרתי: 'אל תרמה אותי'?"«
29 וַיֹּאמֶר אֱלִישָׁע אֶל גֵּעֵץ חָגֵר מָתְנֶיךָ וְקַח אֶת-מַטִּי בְּיָדֶךָ וְלֵךְ וְכַי תִּפְגַּשׁ אִישׁ וְאַל-תִּשְׁלֹחוֹ וְכַי תִּשְׁלֹחוֹ וְאַל-תֵּשׁ אֶת-מַטִּי וְעַל-פְּנֵי הַנַּעַר תַּנִּיחַ׃«
30 ותאמר אמו של הילד חי ה' וחייך כי לא אעזבך ואלישע קם וילך אחריה.
31 גיזי הלך לפניהם והניח את המטה על פני הילד, אך לא נשמע קול ולא שמע כל סימן של תשומת לב. הוא חזר לקראתם.’אליז ודיווח לו הדבר ואמר, "הילד לא התעורר".«
32 ויבוא אלישע הביתה והנה הילד מת, שוכב על מיטתו.

33 אליז וַיָּבֹא, וַיַּסְגֶר אֶת-הַדֶּלֶת מִשְׁנֵיהֶם, וַיַּתְפַּלֵּל אֶל-יְהוָה.
34 וַיַּעֲלֹה וַיַּשְׁכֵּב עַל־הַיֶּלֶד וַיַּשְׁמֵּשׁ פִּיו עַל־פִּיו וְעֵינָיו עַל־עֵינָיו וְיָדָיו עַל־כָּפָיו וַיַּתְפַּשֵּׁט עָלָיו וַיַּחֵם בְּשָׂר־הַיֶּלֶד׃.
35 אליז הוא הלך, והוא צעד הלוך ושוב בבית; אחר כך הוא חזר למעלה על המיטה והתפשטו על פני ה’יֶלֶד ; וַיַּעַטֵשׁ הַיֶּלֶד שֶׁבַע פְּעָמִים, וַיַּפְחַק הַיֶּלֶד אֶת עֵינָיו.
36 אליז וַיִּקְרָא לְגֶעֱזִי וַיֹּאמֶר: "קְרָא אֶת הַשּׁוּנַמִית"« ג'יזי לאחר שקראה לה, היא הגיעה לכיוונה אליז WHO אוֹתוֹ הוא אמר, "קח את הבן שלך".«
37 ותבא ותפל לרגליו ותשתחווה ארצה; ותקח את בנה ותצא.

— מוות בסיר. —

38 וַיָּב אֱלִישָׁע הַגִּלְגָּל וְהָיָה רָעָב בָּאָרֶץ וְהִנֵּה בְּנֵי הַנְּבִיאִים יֹשְׁבוּ לִפְנָיו וַיֹּאמֶר אֶל-נַעֲבָרוֹ שָׁם אֶת-הַסִּיר הַגָּדֹל וְבָשִׁיל לִבְנֵי הַנְּבִיאִים׃«
39 אחד מהם יצא לשדה ללקט עשבים; הוא מצא מִין גפנים פראיות והוא קטף דלעות בר, ממלאות את בגדו. בשובו חתך אותן לחתיכות בסיר היכן שהיו בהכנות את המרק, ללא ידיעתם.
40 מזגנו מָרָק יש אֵלֶה גברים כדי שהם ב הם אכלו, אך מיד כשאכלו מן המרק, צעקו לאמר: "המוות בסיר, איש האלהים!" ולא יכלו לאכול.
41 אליז אָמַר: "הביאו לי קמח." זָרַק מִמֶּנּוּ לַסיר וְאָמַר: "שָׁפְכוּ לָעָם וַיֹּאכְלוּ." וְלֹא נָתַר דָּבָר רָע בַּסיר.

— עשרים כיכרות השעורה. —

42 איש אחד בא מבעל סלישה והביא לאיש האלוהים לחם ביכורים, לָדַעַת עשרים כיכרות שעורה, וחיטה טרייה בשקו. אליז הוא אמר: "תנו לאנשים ויאכלו".«
43 ענה עבדו: "איך אוכל להגיש זאת לפני מאה איש?" אליז וַיֹּאמֶר, "תָּנָה לָעָם וַיֹּאכְלוּ. כִּי כֹּה נֹאמֶר יְהוָה: 'יִאֱכֹל וְיִשָּׁאַר'".«
44 לכן הוא שם כיכרות הלחם לפניהם, וַיֹּאכְלוּ וַיִּתְרַבוּ כְּדַבֵּר יְהוָה.

פרק 5

— ריפויו של נעמן הסורי. —

1 נעמן, מפקד צבא המלך סוּריָה, היה איש חזק ונכבד בעיני אדוניו, כי דרכו נתן יהוה ישועה לארים; אבל האיש הגיבור והגבורה הזה היה מצורע.
2 והארמים יצאו בגדודים ושבו ילדה קטנה מארץ ישראל, אשר עבדה את אשת נעמן.
ג ותאמר לגברתה: "הוי! אם אדוני" היה "היה הולך אל הנביא בשומרון, והנביא היה מרפא אותו מצרעתו."»
4 נעמן בא ודיווח העניין הזה אל אדניה לאמר: "ככה וככה דברה הנערה מארץ ישראל".«
5 ומלך סוּריָה ויאמר לך ואשלח מכתב אל מלך ישראל וילך ולקח עמו עשר כּכרות כסף וששת אלפים מאות שנים זהב ועשרה חליפות בגדים.
ו ויביא אל מלך ישראל את המכתב אשר אמר: "ועתה, כאשר יגיע אליך המכתב הזה, הנה שתדע אשר אשלח לך את נעמן עבדי ורפא אותו מצרעתו".»
ז ויקרא מלך ישראל את-האגרת ויקרע את-בגדיו ויאמר האל אנכי אשר יוכל להרוג ולהחיות כי ישלחני לרפא איש מצרעתו דעו וראו כי ריב מבקש עמי׃«

ח וישמע אלישע איש האלהים כי קרע מלך ישראל את בגדיו וישלח אל המלך לאמר מדוע קרעת בגדיך יבוא אליי וידע כי נביא יש בישראל׃«
9 נעמן בא עם סוסיו ומרכבתו, ועמד בפתח ביתו של אלישע.
10 אלישע שלח אליו שליח אוֹתוֹ הם אומרים: "לך ורחץ שבע פעמים בירדן; ישב בשרך וטהר".«
יא וַיַּעַס נַעְמָן וַיֵּלֶךְ וַיֹּאמֶר חָשַׁבְתִּי שֶׁיֵּצֵא אֵלַי וַיַּגִּיעַ אֵלַי׃ עַצמוֹ, ,יקרא בשם יהוה אלהיו, יניף ידו על הנגע ויציל את המצורע.
12 הלא טובים נהרות אבנה ופרפר אשר בדמשק מכל מימי ישראל? האם אוכל "לא להתרחץ שם ולהיטהר?" הוא הסתובב והסתלק בסערה בכעס.
13 באו אליו עבדיו לדבר איתו, ויאמרו: "אבי, אילו היה הנביא מבקש ממך דבר קשה, האם לא היית עושה? כמה וכמה האם אתה חייב לציית לו?, "כאשר אמר לך 'רחץ ותטהר'?"»
יד וַיָּרַד וַיְטַבֵּל בִּירַדְן שֶׁבַע פְּעָמִים כְּדַבֵּר אִישׁ הָאֱלֹהִים וַיְהִי בְּשָׂרוֹ כְּבֵשָׂר נַעֲדָר וַיְטַהֵר׃.

15 נעמן וַיָּשָׁב אֶל־אִישׁ הָאֱלֹהִים וְכָל־פְּלַיָּהוֹ וַיָּבֹא וַיַּעֲמֹד לִפְנָיו וַיֹּאמֶר עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי־אֵין אֱלֹהִים בְּכָל־הָאָרֶץ כִּי־אֶלָּא בְּיִשְׂרָאֵל וַעֲתָא קַבֵּל מִמְּנַתָּה מֵעַבְדֶּךָ«
16 אליז ענה חי יהוה אשר אני עמד לפניו כי לא אקבל זאת« נעמן הוא לחץ עליו לקבל, אך הוא סירב.
17 וַיֹּאמֶר נַעְמָן אֶלָּא תַּנָּה לְעַבְדֶּךָ עֲדָר שְׁנֵי פָּרָדִים כִּי לֹא יִעֲבֹד עַלָּה וְזִבְחוֹת לְכָל אֱלֹהִים אֲחָרִים כִּי לֹא יִעֲבֹדֶיךָ עֲלָתָךְ לְכָל־הָאֱלֹהִים אֶלָּא לַיהוָה׃.
18 אוּלָם, יְסַל יְהוָה לְעַבְדֶּךָ כִּי בֹא אֲדֹנִי בֵּית רְמוֹן לְהַשְׁתַּחֲוָה שָׁם וַיַּשְׁעַן עַל יָדִי וְגַם אֶשְׁתַּחֲוָה בֵּית רְמוֹן יְסַל יְהוָה לְעַבְדֶּךָ אִם אֶשְׁתַּחֲוָה בֵּית רְמוֹן»
19 אליז אמר לו: "לך לשלום". נעמן שְׁמֹאל אליז.

הוא היה במרחק מסוים,
20 ויאמר גיזי עבד אלישע איש האלהים לעצמו הנה אדוני חמל על נעמן הארמי ולא לקח מידו את אשר הביא חי יהוה כי ארוץ אחריו ואקח ממנו דבר׃«
21 וַיַּחֵל גִּיְזִי לָרַדֵּף אַחֲרֵי נַעְמָן, וַיַּרְאֶהוּ נַעְמָן רָץ אַחֲרָיו, וַיַּרְד מִמֶּכְבָּתוֹ. ללכת כשהוא פגש אותו, והוא אמר:« כֹּל האם הוא בסדר?»
22 ג'יזי ענה: "« כֹּל "טוב! אדוני שולח אותי לומר לך: שני בחורים מהר אפרים, בני הנביאים, הגיעו זה עתה לביתי; תן להם בבקשה ככר כסף ושתי חליפות בגדים."»
23 נעמן אמר: "הסכים לקחת שני כיכרים." הוא הפציר בו. לקבל וַיַּרְז שְׁתִּי כָּכָרִים כֶּסֶף בְּשִׁי שָׁקִים, עִם שְׁתִּים חֲלָפִים, וַיַּמְסַקֵּם שְׁנֵי מַעֲבָדָיו לִשְׂאֹתָם לִפְנֵיהֶם. ג'יזי.
24. לאחר שהגענו לגבעה, ג'יזי וַיְקַחֵם מִמָּדָם וַיַּנִּישֵׁם בַּבַּיִת וַיַּשְׁלַח אֶת־הָאֲנָשִׁים וַיֵּלְכוּ.
25 וילך ויציג את עצמו לפני אדוניו. ויאמר אליו אלישע: "איפה אתה בא?, "גיזי?" הוא ענה, "עבדך לא הלך לא לצד זה ולא לצד השני".»
26 אבל אליז אמר לו: "הלא נעלמה רוחי" אִיתְךָ, כאשר עזב האיש הזה את מרכבתו לבוא לקראתך, הַזֶּה עֵת לִקְחֹת כֶּסֶף וְלִקְחֹת בַּגּוּדִים וְזֵיתים וְכָרְמִים וְצֹאן וְבָקָר וְעֲבָדִים וְשִׁמְשָׁבוֹת
27 "צרעת נעמן תדבק בך ובזרעך לנצח." ויצא גיזי מלפני אלישע מצורע. לָבָן כמו שלג.

פרק 6

— הגרזן שצף. —

1 ויאמרו בני הנביאים אל אלישע: "הנה המקום אשר אנו יושבים בו לפניך צר מדי עבורנו".
2 נלכה אל הירדן, ניקח איש קורת ונעשה לנו שם מקום אנחנו יכולים לאכלס אותו.» אליז ענה: "קדימה."«
3 ואחד דוּ אמר: "הסכים לבוא עם עבדיך." הוא ענה: "אלך";
4 וילך אתם, ויבואו אל הירדן, ויחתכו עצים.
ה וכאשר אחד מהם כרת קורה, נפל הברזל למים; הוא צעק ואמר: "אוי אדוני... והוא שאול!"«
ו ויאמר איש האלוהים: "איפה נפל?" וירא לו את המקום. אליז הוא חתך חתיכת עץ, זרק אותה למקום הזה, והברזל צף אל פני השטח.
7 וַיֹּאמֶר קַח וַיַּשְׁט אֶת־יָדוֹ וַיַּקְחָ׃.

— כנופיות סוריות בישראל. —

8 מלך סוּריָה היה במלחמה עם ישראל. לאחר שנועץ בעבדיו, אמר: "מחני יהיה במקום הזה וכזה".«
9 וישלח איש האלהים אל מלך ישראל לאמר היזהר מלעבר במקום ההוא כי ארם יורדים שם«
10 וישלח מלך ישראל אנשים אל המקום אשר אמר לו איש האלוהים והורה לו, והוא היה שם על המשמר לא פעם ולא שתיים.
11 לב מלך סוּריָה הוא נבהל מהתמרון הזה; הוא קרא לעבדיו ואמר להם: "האם לא תאמרו לי מי מאיתנו בעד מלך ישראל?"«
12 ענה אחד מעבדיו: "אף אחד, אדוני המלך, כי אם אלישע הנביא אשר בישראל, הוא מדווח למלך ישראל את הדברים אשר אתה מדבר בחדר השינה שלך".«
13 ויאמר המלך: "לכו וראו היכן הוא, ואשלח לקרוא לו". הגיע דווח לו בחזרה: "הנה שהוא אל דותן.»
14 שלח סוסים, מרכבות וצבא גדול, אשר הגיעו בלילה אחד והקיפו את העיר.
15 וישכם עבד איש האלוהים בבקר ויצא והנה חיל עם סוסים ומרכבות מקיפים את העיר ויאמר העבד אליהם אליז "אה! אדוני, מה נעשה?"«
16 הוא ענה: "אל תירא, כי רבים אשר עמנו מאלה אשר עמם".«
17 וַיַּתְפַּל אֱלִישָׁע וַיֹּאמֶר יְהוָה פָּחַח אֶת־עֵינָיו וַיַּרְאֶה וַיַּפְחַק יְהוָה אֶת־עֵינָי הַנַּעַר וַיֵּרֵא וְהִנֵּה־הָר מְלָא סוּסִים וְרַכְבָת אֵשׁ סְבִיב אֱלִישָׁע׃.

18 הסורים ירד לעבר ה’אִישׁ אֱלֹהִים. וַיַּתְפַּל אֶל־יְהוָה וַיֹּאמֶר הֱכָה נָא אֶת־הַגּוֹי הַזֶּה בְּעִוְרוֹן! יהוה וַיַּכָּה אוֹתָם בְּעִוְרוֹן כְּדַבֵּר אֱלִישָׁע.
19 ויאמר אליהם אלישע: "לא זאת הדרך ולא זאת העיר; לכו אחרי ואוליך אתכם אל האיש אשר אתם מחפשים." ויוליכם שומרון.
20 ויהי בבאו לשומרון ויאמר אלישע אדני פקח את עיני האנשים האלה ויראו ויפקח ה' את עיניהם ויראו והנה שהם היו באמצע שומרון.
21 וירא אותם מלך ישראל ויאמר אל אלישע« ה- האם אכה, ה- האם עליי להכות, אבי?»
22 ו אליז ענה: "אתה לא ה- לא תכה. את אשר שבוית בחרבך ובקשתך, הכה.ה- ; וְהִשְׁמִיחוּ לִפְנֵיהֶם לַחֶם וּמַיִם וְיֹאכְלוּ וְיֹשְׁתוּ וְיֵלְכוּ. הַבָּא לאדונם.»
23 מלך ישראל וַיַּגִּישׁ לָהֶם סְעוּד גְדֹלָה, וַיָּכֹלוּ וַיַּשְׁתּוֹ; אָז וַיַּשְׁלַחְם וַיָּשְׁבוּ אֶל־אֲדֹניהם וְלֹא־שׁוּבוּ כְּנַפְשִׁים אֲרָם אֶל־אַרְבַּע יִשְׂרָאֵל.

— מצור על שומרון על ידי הסורים. —

24 אחרי בן הדד מלך סוּריָה, לאחר שאסף את כל צבאו, עלה והטיל מצור על שומרון.
25 רעב גדול היה בשומרון, והנה היא הייתה במצור קשה, עד שראש חמור היה שווה שמונים שקל כסף, ורבע קב של צואת יונים היה שווה חמישה שקל כסף.
26 ועבר המלך על החומה, ותצעק אליו אישה לאמר: "הושיע-"לִי, "הו המלך, אדוני!"»
27 ויאמר, אם לא יושיעך ה', איך אוכל להושיעך? התוצר של "האזור או העיתונות?"»
28 ויאמר לה המלך מה לך ותאמר האישה הזאת אמרה לי תני לי את בנך ונאכל אותו היום ומחר נאכל את שלי.
29 אז בישלנו את בני ואכלנו אותו. למחרת אמרתי לה, "תני לי את בנך ונאכלנו." אבל היא החביאה את בנה.»
30 וישמע המלך את דברי האישה הזאת וייקרע בגדיו ועבר על החומה ויראו העם והנה שק על גופו מתחת׃.

31 המלך וַיֹּאמֶר יַעֲשֶׂה אֱלֹהִים עָלַי כָּךְ כָּךְ אִם יֵשׁ רֹאשׁ אֱלִישָׁע בֶּן שָׁפָט עָלָיו הַיּוֹם׃«
32 וַיֵּשֶׁב אֱלִישָׁע בְּבֵיתוֹ וְהַזְּקָנִים יוֹשְׁבִים עִמּוֹ׃, המלך שלח מישהו מצידו. אבל לפני שהגיע השליח’אליז, הוא אמר לזקנים: "האם אתם יודעים שבן הרוצח הזה שולח מִישֶׁהוּ "להוריד לי את הראש? היזהר: כשיגיע השליח, סגור את הדלת ודחף אותו פנימה באמצעות הדלת. אבל האם לא נשמע מאחוריו קול צעדיו של אדונו?"»
33 עודנו מדבר אליהם וירד אליו המלאך ויאמר רעה זו מאת יהוה, מה תקוה לי מאת יהוה?«

פרק 7

א ויאמר אלישע שמע דבר ה' כה אמר ה' מחר בעת הזאת, יהיה לנו "סְעָרָה אֶחָד סֶלְחָה שֶׁקֶל וְשְׁתֵּי סְעָרָה שֶׁקֶל בַּשַּׁעַר שֹׁמְרוֹן."»
2 השוטר אשר על זרועו נשען המלך ענה את איש האלוהים ואמר: "גם אם יעשה יהוה חלונות בשמים, האם הדבר יקרה?"« אליז הוא אמר: "תראה זאת בעיניך, אך לא תאכל".«

3 ארבעה מצורעים היו בפתח השער, ואמרו איש אל רעהו: "למה נישאר כאן עד מותנו?
ד אם נבחר להיכנס אל העיר, יפגע בעיר רעב, ונמות שם; אם נישאר כאן, גם נמות. בואו, ניקח את עצמנו אל מחנה ארם; אם יחיו על חיינו, נחיה, ואם יהרגו אותנו, נמות.»
ה וַיָּקוּ בַּדֶּשֶׁךְ לָלַךְ אֶל-מַחֲנָה אֲרָם וַיָּבֹאוּ אֶל-פֶּתַח מַחֲנָה אֲרָם וְהִנֵּה אֵין-שָׁם אִישׁ׃.
ו וישמע ה' את ארם קול מרכבות וסוסים קול חיל גדול ויאמרו איש אל רעהו הנה מלך ישראל שכר את מלכי החתים ואת מלכי מצרים לבוא עלינו׃.
7 ויקומו וינוסו עם רדת החשיכה, ונטשו את אוהליהם, את סוסיהם ואת חמוריהם, את המחנה כפי שהיה, וינוסו אל לְהַצִיל חייהם.
ח ויבואו המצורעים אל פתח המחנה, באו אל אוהל, ואחרי שאכלו ושתו, לקחו כסף וזהב ובגדים, הלכו והחביאו, וישובו, באו אל אוהל אחר, ולקחו חפצים שהם הלכו והתחבאו באותו אופן.
ט ויאמרו איש אל רעהו: "לא צדקנו. היום הזה יום בשורה טובה; אם נשתק ונמתין עד הבוקר, נענש. לכו, נלך ונספר לבית המלך".«
10 הם יצאו, קראו לשומרי שער העיר ודיווחו להם: "באנו אל מחנה הארמים, והנה, אין שם איש, וגם לא קול אדם, רק סוסים קשורים וחמורים קשורים, והאוהלים כשהיו".«
11 צעקו שומרי השער והביאו את הבשורה לבית המלך.

12 וַיַּקֵם הַמֶּלֶךְ בַּלָּיְלָה וַיֹּאמֶר אֶל־עַבְדָיו: "אֲנִי חָפֵץ לָכֶם מַה עוֹשִׂים לָנוּ הָאָרָם. בְּיוֹדָעִים כִּי־רָעָבִים אֲשֶׁר־עָשָׂים, וַיַּצְאוּ מִן־הָעִיר, נִתְפֹּשׁוּם חַיִּים וַיָּבֹא אֶל־הָעִיר."«
13 אחד מעבדיו אמר: "קחו חמישה מהסוסים שנותרו ב..." העיר, "—הנה הם ככל המון ישראל אשר נשארו שם, הנה הם ככל המון ישראל המתים—ושלחנו לראות".»
14 שתי מרכבות עם סוסים נלקחו, והמלך שלח אֲנָשִׁים בעקבות הצבא הסורי, באומרו "לכו וראו".«
15 וילכו אחריהם עד הירדן, והנה כל הדרך מכוסה בבגדים ובחפצים אשר השליכו הארמים בחיפזונם. כשחזרו, המלאכים דיווחו להם. כֹּל אל המלך.

16 מִיָד וַיֵּצֵא הָעָם וַיַּבְזֹּא אֶת-מַחֲנָה אֲרָם וַיִּקְחוּ סַלֶת שֶׁלֶחָד וְשְׁתֵּי סַלֶת שֶׁלֶחָד כְּדַבֵּר יְהוָה׃.
17 המלך הפקיד את משמר השער בידי הקצין שעל ידו סמך; אך זה קָצִין וַיָּרַמְסוּ אֹתוֹ בְּרַגְלֵי הָעָם וַיָּמָת כְּדַבֶּר אֲשֶׁר דִּבֶר אִישׁ הָאֱלֹהִים בְּרַד הַמֶּלֶךְ אֵלָיו׃.
יח ויאמר איש האלהים אל המלך לאמר שתי סאות שעורה יקנו בשקל וסאות אחת סלת בשקל מחר בעת הזאת בשער שומרון«
19 ויען השר את איש האלהים ויאמר אם יעשה יהוה חלונות בשמים, האם הדבר יקרה? אליז אמר: "עיניך תראה, אך לא תאכל".«
20 וְכֹה הָיָה לוֹ וַיַּרְסוּ אוֹתוֹ הָעָם בַּשַּׁעַר וַיָּמָת׃.

פרק 8

— אלישע מחזיר את חפציה של השונמית. —

א אלישע דיבר אל האישה אשר את בנה החיה לאמר קומי לכי את ומשפחתך ושב בכל אשר תוכלי כי קרא ה' רעב ובא בארץ שבע שנים׃«
2 וַתָּקָם הָאִישָׁה וַתַּעֲשֶׂה כְּדַבֵּר אִישׁ הָאֱלֹהִים וַתֵּלַכֶּה וַתִּשְׁבֶּה שֶׁבַע שָׁנִים בָּאָרֶץ פְּלִשְׁתִּים׃.

ג וְעַקְץ שבע שנים, ותשוב האישה מארץ הפלשתים ותלך להתחנן בפני המלך על ביתה ועל שדהּ.
ד וידבר המלך אל גיזי עבד איש האלוהים לאמר ספר לי נא את כל הגדולות אשר עשה אלישע«
5 בזמן המשרת סיפר למלך כיצד אדוניו החזירה חיים לאדם מת, כעת האישה ש אליז וַיַּחִיה אֶת־הַבֵּן וַיַּחֲנֵן אֶל־פֶּלֶךְ עַל־בֵּיתוֹ וְעַל־שְׂדָּהוֹ וַיֹּאמֶר גִּיְזִי הַמֶּלֶךְ הִנֵּה־אִשָּׁה וְהִנֵּה־בֵּנָּה אֲשֶׁר־הִחִיה אֱלִישָׁע׃«
ו וישאל המלך את האישה, ותספר לו את הסיפור, וימנה לה המלך סריס לאמר: "השיבי את כל אשר לה ואת כל יבול השדה, מיום צאתה מן הארץ ועד עכשיו".«

— אלישע ניבא לחזאל את כס המלוכה סוּריָה. —

7 אלישע הלך לדמשק; בן הדד מלך סוּריָה, הוא היה חולה, וַיַּגִּידוּ לוֹ לֵאמֹר: "אִישׁ הָאֱלֹהִים בָּא הִנֵּה".«
ח ויאמר המלך אל חזאל קח איתך מתנה ולך לקראת איש האלוהים ושאל בו את יהוה לאמר האחזיק מן המחלה הזאת«
9 חזאל הלך לקראתו’אליז. הוא הביא עמו מתנה, הטובה מכל אשר לדמשק הייתה להציע: מטען של ארבעים גמלים. כשהגיע, התייצב לפני אליז לאמור: "בנך בן הדד מלך סוּריָה, "אתה שולח אותי אליך לשאול: האם אשרוד את המחלה הזו?"»
10 ויען אליו אלישע: "לך אמור לו: 'אכן תשרוד'. ה' הראה לי כי ימות ימות".«
יא איש האלוהים עמד מבטו על חזאל וַיְבַהֶּה בוֹ עַד שֶׁסְמִק, וַיַּבֵּךְ אִישׁ הָאֱלֹהִים.
12 ויאמר חזאל למה אדוני בוכה אליז הוא ענה: "כי ידעתי את הרעה שתעשה לבני ישראל: שרפת את עריהם המבוצרות, ואת בחוריהם תהרגת בחרב, ואת ילדיהם תמחץ, ואת ילדיהם תבקע". הבטן הנשים ההרות שלהן.»
13 חזאל אמר: "אבל מה כָּך "עבדך, כלב, לעשות דברים גדולים כאלה?" ענה אלישע, "ה' הראה אותי שאתה תהיה מלך על סוּריָה. »
14 חזאל, ויעזב את אלישע ושב אל אדוניו, ויאמר אליו מה אמר לך אלישע? ויאמר לי ודאי תשרוד«
15 למחרת, חזאל הוא לקח שמיכה, הרטיב אותה במים ופרש אותה על פניו. של המלך, אשר מת, וימלוך חזאל תחתיו.

— יורם מלך יהודה. —

טז בשנה החמישית ליורם בן אחאב מלך ישראל, ויהושפט היה שׁוּב מלך יהודה, מלך יורם בן יהושפט מלך יהודה.
17 בן שלושים ושתיים שנה היה במלכו ושמונה שנים מלך בירושלים.
18 וילך בדרך מלכי ישראל כאשר עשה בית אחאב כי בת אחאב הייתה לו לאשה ויעשה הרע בעיני יהוה.
19 ולא אבה ה' להשמיד את יהודה למען דוד עבדו כדבריו ההבטחה שהוא הכריח אותה לתת לו מנורה תמיד בין בניו.

20 בימיו השתחררה אדום משלטון יהודה ונתנה לעצמה מלך.
21 ויעבור יורם עם כל הרכבים שעירה, ויקם בלילה, ויכה את האדומים אשר הקיפו אותו ואת שרי הרכבים, והעם ברח לאוהליו.
22 אדום השתחרר משלטון יהודה עד היום הזה. לבנה השתחרר גַם באותו הזמן.

23 יתר דברי יורם וכל אשר עשה הלוא הם כתובים על ספר דברי הימים ליהודה
24 וישכב יורם עם אבותיו וייקבר עמהם בעיר דוד וימלך אחזיהו בנו תחתיו.

— אחזיהו מלך יהודה. —

25 בשנת שתים עשרה שנה ליורם בן אחאב מלך ישראל מלך אחזיה בן יורם מלך יהודה.
26 בן עשרים ושתים שנה היה אחזיהו במלכו ושנה אחת מלך בירושלים ושם אמו עתליה בת אמרי מלך ישראל.
27 וַיֵּלֶךְ בֵּית אַחַבָּר וַיַּעֲשֶׂה הָרַע בְּעֵינֵי יְהוָה כְּבֵית אַחַבָּר כִּי הוּא חָתֵן בֵּית אַחַבָּר׃.
28 וילך עם יהורם בן אחאב להילחם בחזאל מלך סוּריָה, ברמת עין גלעד. הארמים פצעו את יורם;
29 המלך יורם שב יזרעאל להחלים מהפצעים אשר גרמו לו הארמים ברמת, כאשר נלחם בחזאל מלך יהוה. סוּריָה. וירד אחזיה בן יורם מלך יהודה לראות את יורם בן אחאב ביזרעאל כי חלה היה.

פרק 9

— יהוא הוכתר למלך ישראל. —

א ויקרא אלישע הנביא לאחד מבני הנביאים ויאמר אליו חגור מתניך, קח את צפחת השמן הזאת בידך ולך רמת גלעד.
2 וְכַאֲשֶׁר תָּבֹא שָׁם וְדֹרַשׁ אֶת־יְהוּא בֶּן־יְהוֹשַׁפָּט בֶּן־נִמְשִׁי וְגָרַשְׁתָּ אֵלָיו וְקִמָּהוּ מִתֵּךְ אֶחָיו וְהוֹלַכְתָּהוּ חֶדֶר מִסְתָּר׃.
ג וְקַחַת אֶת־נֶגֶד הַשֶׁמֶן וְצָקַת אֹתוֹ עַל־רֹאשׁוֹ וְאָמַרְתָּ כֹּה־אָמַר יְהוָה אֲנִי מִשְׁחֶיךָ לְמֶלֶךְ עַל־יִשְׂרָאֵל וְפַתַּח אֶת־הַדֶּלֶת וּבְרַחְתָּ לֹא־עֲדוּר׃»

4 ויצא הנער, עבד הנביא, לרמת בגלעד.
ה ויבוא והנה שרי הצבא יושבים ויאמר שר, דבר לי לדבר אליך ויאמר יהוא למי מאיתנו ויען אליך שר«
6 יהו קם ונכנס לבית; ו הצעיר וַיִּצְפֹּךְ אֶת-הַשֶׁמֶן עַל-רֹאשׁוֹ וַיֹּאמֶר לוֹ כֹה-אָמַר יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אָנִי מִשְׁחֶיךָ לְמֶלֶךְ עַל-עַם יְהוָה אֶל-יִשְׂרָאֵל.
7 אתה תכה את בית אחאב אדונך, ואני אנקום את דם עבדי הנביאים ואת דם כל עבדי יהוה באיזבל.
8 כל בית אחאב יאבד; אני אשמיד כֹּל זָכָר שייכות לאחאב, גם העבד וגם החופשי בישראל,
9 וְאָשִׂיתִי אֶת־בֵּית אַחַב כְּבֵּית יָרָבְעָם בֶּן־נְבַט וְכְּבֵּית בַּעְשָׁע בֶּן־אֲחִיָּה׃.
10 הכלבים יאכלו את איזבל בשדה יזרעאל, ואין איש שיוכל ל'’"לקבור." וגם הצעיר, הוא פתח את הדלת וברח.

יא אז יצא יהוא אל לְהִצְטַרֵף עבדי אדוניו. אמרו לו: "« כֹּל "הוא בסדר? למה המשוגע הזה בא אליך?" הוא ענה, "אתה מכיר את האיש ואת שפתו."»
12 הֵעֲנוּ שֶׁקֶר! תְּגִידוּ לָנוּ! וַיֹּאמֶר כָּךְ כָּךְ דִּבֶר אֵלַי לֵאמֹר: כֹּה אָמַר יְהוָה, אֲנִי מִשְׁחֶךָ לְמֶלֶךְ עַל יִשְׂרָאֵל.«
13 מיד לקח איש איש את מעילו והניח אותו תחת יהו, בראש המדרגות תקעו בשופר והכריזו: "יהוא מלך!"«

— רצח יורם מלך ישראל, אחזיהו מלך יהודה ואיזבל. —

יד וַיְהוּא בֶּן יְהוֹשָׁפָט בֶּן נִמְשִׁי קָסֵם עַל יוֹרָם׃ יורם וכל ישראל היו אז מגנים על רמת בגלעד מפני חזאל מלך ארם׃;
15 אך המלך יורם חזר יזרעאל להחלים מהפצעים שגרמו לו הארמים בלחימה נגד חזאל מלך יזרעאל. סוּריָה.— אמר יהוא, "אם זה רצונכם, אל תעזוב איש מן העיר ללכת ולהגיד ליזרעאל".«
טז וַיְהוּא עָלַךְ עַל־מֶכְבָּתוֹ וַיָּסַע יְזַרְעֵל כִּי־שָׁם יוֹרָם שָׁכֵּב וַיַּרְד אַחַזְיָה מֶלֶךְ יְהוּדָה לִפְקֹר אֶת־יוֹרָם׃.

יז השומר אשר עמד על המגדל ביזרעאל ראה את חיל יהוא בא ויאמר אני רואה חיל ויאמר יהורם קח פרש ושלח אותו לקראתם ושאל השלום«
18 הרוכב הלך לפגוש יהו וַיֹּאמֶר כֹּה אָמַר הַמֶּלֶךְ הַשָּׁלוֹם וַיֹּאמֶר יְהוּא מַה לָךְ הַשָּׁלוֹם לֵךְ מִשְׁמָע וַיֹּאמֶר הַמַּלְאָךְ הָלֵךְ אֵלֵיהֶם וְאֵינוֹ שָׁב׃«
19 וישלח יורם פרש שני, ויבא אליהם ויאמר כה אמר המלך השלום ויאמר יהוא מה אכפת לכם השלום לכו אחריי«
20 הזקיף הודיע ואמר: "« השליח וַיֵּלֶךְ אֵלֵיהֶם וְלֹא שָׁב וְדֶרֶךְ נַהֲגָתוֹ כְּדֶרֶךְ יְהוּא בֶּן נִמְשִׁי כִּי נַהֲגָת נַסְפָּתוֹ»
21 ויאמר יהורם רתמו וירתמו את מרכבתו ויצא יהורם מלך ישראל ואחזיה מלך יהודה איש ברכבתו ויצאו לקראת יהוא ופגשו אותו בשדה נבות היזרעאלי.
22 וירא יורם את יהוא ואמר לו: "האם זה שָׁלוֹם, "יהוא?" ענה יהוא, "מה שלום כל עוד זנות איזבל אמך וכשפיה הרבים נמשכת?"»
23 יהורם סובב את סוסו ונמלט, ואמר לאחזיהו: "בגידה, אחזיהו!"«
24 וַיְהוּא אֶחֱזַק אֶת־קַשְׁתּוֹ בְּיָדוֹ וַיַּכֵּף אֶת־יוֹרָם בֵּין־הַכְּתֵפִים וַיֵּצֵא חַץ מִלְּבוֹ וַיּוֹרָם נָפַל בְּמֶכְבָּתוֹ׃.
25 ויאמר יהוא אל בדכר שרוֹ קחהו והשלךהו אל שדה נבות היזרעאלי כי זכר כי רכבנו יחד אחרי אחאב אביו ויאמר עליו יהוה את המשפט הזה
26 "כאשר ראיתי אתמול את דם נבות ואת דם בניו נאם ה', כך אשלם לך אוֹתוֹ הַדָבַר "בשדה הזה ממש, נאם ה'. קח אותו והשלך אותו אל השדה, כדבר ה'."»

27 אהוזיהו מלך יהודה, חוזה זֶה, וַיָּבָרַח דֶּרֶךְ בֵּית הַגֶּן וַיַּרְדֵּף יְהוּא וַיֹּאמֶר הֱכִי גַּם אוֹתוֹ בַּמֶּגֶלֶת׃« והם היכו אותו במעלה גבר, ליד יבלם. הוא ברח למגדו, ושם מת.
28 וַיִּשְׂאוּ אוֹתוֹ עַבְדָיו בַּמֶּכֶלֶת יְרוּשָׁלָיִם וַיִּקְבְּרוּ אוֹתוֹ בְּקַבְרוֹ עִם אֲבוֹתָיו בְּעִיר דָּוִד׃.
29 בשנת אחת עשרה למלכותו של יורם בן אחאב, אחזיהו מלך על יהודה.

30 ויבוא יהוא יזרעאל. איזבל שמעה על כך, לבשה אדומה, עטרה את ראשה ותביט מן החלון.
31 ויהי יהוא נכנס דרך הדלת, היא אמרה: "האם זה שָׁלוֹם, זמרי, רוצח אדוניו?»
32 הוא הרים את מבטו אל החלון ואמר: "מי איתי? מי?" ושנים או שלושה סריסים הביטו אליו.,
33 ויאמר, "השליכו אותה!" וַיַּשְׁלִיכוּ אֹתָהּ, וַיִּתֵּז מִדָּם עַל הַקִּיר וְעַל הַסּוּסִים. יהו הקהל לרגליהם.
34 ויבוא ואחרי שאכל ושתה אמר: "לכו ודאגו לאישה המקוללת הזאת וקברנו אותה כי בת מלך היא".«
35 הלכו לקבור אותה, אך לא מצאו ממנה דבר מלבד גולגולתה, רגליה וכפות ידיה. שֶׁלוֹ ידיים.
36 הם חזרו להודיע זאת ל יהו, אשר אמר: "זה דבר יהוה אשר דבר ביד עבדו אליהו התשבי לאמר: בשדה יזרעאל יאכלו הכלבים את בשר איזבל;
37 וגופת איזבל תהיה כגללים על פני השדה בשדה יזרעאל ואין יראה אותה. יהיה מסוגל אל תגיד: "זאת איזבל".»

III. — אליזאוס ושושלת יהו.

פרק 10

— השמדת שתי משפחות המלוכה. —

א שבעים בני אחאב היו בשומרון. יהוא כתב איגרת ושלח אותה אל זקני יזרעאל ופושטי שומרון. יְלָדִים של אחאב; הוא י הוא אמר:
2 "כִּי-יְגִיעַ אֵלֶיךָ הַמִּתְגָּבֵל הַזֶּה, כִּי-בְנֵי-אֲדֹנֶיךָ, עִמָּךְ הַמֶּרְכָּבוֹת וְהַסּוּסִים, עִיר מְבוּצָר וְהַכְּלִיחַ--
ג "ראו מי מבני אדוניכם הוא הטוב והמתאים ביותר; הושיבו אותו על כסא אביו ולחמו על בית אדוניכם".»
4 הם נבהלו ואמרו: "הנה, שני המלכים לא הָיָה יָכוֹל "להתנגד לו; איך נוכל להתנגד?"»
ה וַיְשַׁלַח נַהֲרֵי הַמִּבָּרָן וְרַב הָעִיר וְהַזְּקְנִים וְהַפְּשָׁלָחִים אֶל־יְהוּא לֵאמֹר: "עַבְדֶּךָ אַנוּ וְכָל־אֲשֶׁר תּוֹמֵר לָנוּ נַעֲשֶׂה; לֹא נִמְנַה אֶת־מֶלֶךְ; עָשָׂה כַּטֹּב בְּעֵינֶיךָ".«
ו ויכתב להם יהוא מכתב שני ויאמר אם אתם לצידי ותשמעו בקולי קחו את ראשי האנשים בני אדניכם ובאו אלי מחר בעת הזאת יזרעאל ושבעים בני המלך היו עם אדירי העיר אשר גידלו אותם.

7 כאשר הגיע המכתב אליהם, לקחו את בני המלך וטבחו בהם אֵלֶה שבעים איש; לאחר מכן, לאחר ששימו את ראשיהם בסלים, הם ה- נשלח אל יהו, ביזרעאל.
ח ויבא המלאך ויגד לו לאמר הביאו את ראשי בני המלך ויאמר שימו אותם שתי ערמות פתח השער עד הבוקר«
9 בבקר יצא, הציג את עצמו לפני כל העם, אמר: "צדיקים אתם, הנה קשרתי קשר על אדני והרגתיו, ומי הרג את כל אלה?"
10 דעו לכן כי לא ייפול שׁוּם דָבָר אל אדמת דבר יהוה, נְאוּם אשר דבר יהוה על בית אחאב; יקים יהוה את אשר דבר ביד אליהו עבדו.»
יא וַיַּכֵּג יְהוּא אֶת־כָּל־נָשָׁרִים מֵבֵת אַחַב בִּיזְרַהֵל אֶת־כָּל־גְּדָרָיו אֶת־אֲחַבְרָיו אֶת־כֹהֲנָיו עַד־לֹא־נָשָׂר מִמָּהֶם אִישׁ׃

12 הוא קם ויצא לשומרון. הגיע לבית מפגש רועים, על הדרך,
13 וימצא יהוא את אחי אחזיה מלך יהודה ויאמר מי אתם ויאמרו אחי אחזיה אנחנו וירדנו לבקש את פני בני המלך ובני המלכה«
14 יהו ויאמר תפסו אותם חיים ויעבדו אותם חיים וישחטו אותם בבור בית מועד, מספר של ארבעים ושניים, בלי יהו נותנים רק לאחד לחמוק.

15 ויצא משם ופגש את יונדב בן רכב, מי היה מגיע וַיַּעֲמֹד לִפְנָיו, בִּרְכוֹ וַיֹּאמֶר הַכָּם לִבְךָ כְּלִי לִבְךָ? וַיַּעֲנֶה יוֹנָדָב.« וַיֹּאמֶר יְהוּא: «"אם הוא כן, תן לי את ידך." הוא אוֹתוֹ נתן לה את ידה, ו יהו הוא הורה לו לעלות למרכבה לצידו.,
טז ויאמר "בוא עמי וראית את קנאתי ליהוה" וייקח אותו במרכבתו.
17 בהגיעם לשומרון, יהו הכו את כל אשר נותרו בשומרון של המשפחה וַיַּשְׁמַד אֹתוֹ כְּדַבֶּר יְהוָה אֶל־אֱלִיָּהוּ׃.

— השמדת פולחן בעל. —

18 ויאסף יהוא את כל העם ויאמר אלהם: "אחאב עבד את הבעל מעט, יהוא יעבד אותו הרבה".
19 ועתה קראו לי את כל נביאי הבעל ואת כל עבדיו ואת כל כהניו, לא ייעדר אחד מהם, כי זבח גדול לי. לתת וְיֵהוּא עָרֵם לַשְׁמַת עַבְדֵי בַּעַל.
20 וַיֹּאמֶר יְהוּא קְרָסוּ עֲצָרָה לַבַּעַל וַיִּקְרָסוּ׃.
21 יהואי שלח שליחים וַיָּבֹאוּ כָּל-עַבְדֵי בַּעַל, לֹא-נָשָׁר מֵהֶם אֶחָד מִלָּאָה; וַיָּבֹאוּ בֵּית בַּעַל, וַיִּמְלָא בֵּית בַּעַל מֵאַחֲרֵי עַד-עַד.
22 יהו ויאמר לאחראי על הארון: "הוציא בגדים לכל עבדי הבעל". האיש הזה הוציאה להם כמה בגדים.
23 ויבא יהוא אל בית בעל עם יונדב בן רכב ויאמר אל עבדי בעל חפשו וראו פן יהיה איש פה עמנו׃ אַף לֹא אֶחָד עבדי יהוה, אלא רק עבדי בעל.»

24 וַיָּבֹאוּ לְהַקְרִיב זְבְחִים וְעוֹלָה וַיַּעֲמַר חוּץ שְׁמוֹנִים אִישׁ שֶׁלָהֶם "אם יימלט אחד מהאנשים שאני נותן בידיכם, חייו" מי שיניח לזה לחלוף ישלם. בשביל שלה.»
25 וכאשר סיים להקריב את העולה, אמר יהוא לרצי הצבא ולשרים: "בואו והכו אותם, אף אחד מהם לא ייצא!" ויכתם אותם לפי חרב. ה- זרק שָׁם, וְנִכָּנְסוּ אֶל-מְקֹדֶשׁ בֵּית בַּעַל,
26 הוציאו את עמודי בית הבעל ושרפו אותם;
27 הם ניפצו את עמוד הבעל לרסיסים, הם הפכו גַם בית בעל, ויעשו אותו לבור שופכין., אשר שרד עד היום הזה.

— תקופת מלכותו של יהוא. —

28 יהוא השמיד את בעל אֶמצַע של ישראל.
29 ולא שב יהוא מחטאי ירבעם בן נבט אשר החטיא את ישראל ומעגלי הזהב אשר בבית אל ואשר בדן.
30 ויאמר יהוה אל יהוא יען אשר עשית טוב אשר הישר בעיניי וכל אשר בלבי עשית לבית אחאב, שלך "בנים עד דור רביעי ישבו על כסא ישראל".»
31 ולא שמר יהוא ללכת בתורת יהוה אלוהי ישראל בכל לבבו ולא שב מחטאות ירבעם אשר החטיא את ישראל׃.

32 בימים ההם החל יהוה לכרות של הטריטוריה של ישראל, וחזאל ניצח את ישראלים לאורך כל גבול ישראל;
33 מן הירדן, אל עבר השמש העולה, הוא ניצח כל ארץ הגלעד הגדי הראובני והמנשה מערוער אשר על נחל ארנון, עַד גלעד ובשן.

34 ויתר דברי יהוא וכל אשר עשה וכל מעלליו הלוא הם כתובים על ספר דברי הימים למלכי ישראל
לה וישכב יהוא עם אבותיו ויקברוהו בשומרון וימלך יהואחז בנו תחתיו.
36 עשרים ושמונה שנים, אשר מלך יהוא על ישראל בשומרון.

פרק 11

— עתליה, מלכת יהודה. —

1 כאשר ראתה עתליה אמו של אחזיהו כי בנה מת, קמה והשמידה את כל שושלת המלוכה.
2 אבל יוסף בת המלך יורם ו ותקח אחות אחזיהו את יואש בן אחזיהו ותציל אותו מתוך בני המלך אשר הוטחו; הִיא ה- מיט עם האחות שלו בחדר השינה. הוא נגנב כָּך בְּנֵי עַתַליָה, וְלֹא הוּרַג.
3 הוא נשאר מוסתר במשך שש שנים עם יהושע בבית יהוה; ועתליה מלך על הארץ.

ד בשנה השביעית שלח יהוידע לקרוא לשרֵי המאות של הקרים ולרצי הצבא ויביאם אליו בית יהוה ויכרת אתם ברית ואחרי שנשבעו בבית יהוה וירא להם את בן המלך.
5 ואז נתן להם את ההוראות שלו לאמור: "כך עליכם לעשות: שליש מכם הנכנסים בשירות ה- יום של שבת, לעמוד על המשמר בבית המלך,
ו - שליש בשער סור, ושליש בשער הרצים - אתה תעמוד על המשמר בבית של יהוה לאסור כניסה.
7 ושתי המחלקות האחרות שלכם, כל היוצאים משירות ביום השבת לעמוד על המשמר בבית יהוה לפני המלך.,
ח הקיפו את המלך מכל עבר, איש איש נשק בידו; כל אשר ייכנס לשורות, יומת; ואתם היית בקרבת המלך בצאתו ובבואו.»

ט וַיַּעֲשֶׂה שָׂרֵי הַמָּה כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּה יְהוֹיָדָע הַכֹּהֵן וַיִּקַּח אִישׁ אֶת־אֲנָשָׁיו וְאֲשֶׁר בָּאוּ׃ בשירות ביום השבת ואלה שיצאו שֵׁרוּת ביום השבת הלכו אל הכהן יהוידע.
10 הכהן מסר לראשי המאות את החניתות והמגנים אשר היה שייך למלך דוד, ומי היו בבית יהוה.
יא הרצים, איש נשק בידו, עמדו מימין הבית ועד שמאל הבית, על פני המזבח ועל פני הבית, כדי להקיף את המלך.
12 ו הכומר וַיַּקְרוּ אֶת-בֶּן-הַמֶּלֶךְ, וַיַּנִּים עָלָיו אֶת-הַנֶּרֶת וְאֶת-הָעֲדוּת, וַיַּמְלַכוּ אוֹ, וַיִּמְשְׁחוּ אוֹ, וַיַּחֲאוּ בְּכַפֵיהֶם וַיֹּאמְרוּ יְחִי הַמֶּלֶךְ!«

13 כאשר שמעה עתלי את קול הרצים ו מֵן הָעָם, הִיא בָּא אֶל הָעָם, אֶל-בֵּית יְהוָה.
14 ותרא, והנה המלך עומד על הבמה, כמנהג, ועל פני המלך, השרדים והחצוצרנים, וכל עם הארץ בפנים. שִׂמְחָהוַיַּתְקַעוּ בְּחֻצְצְרוֹת וַתִּקְרַע עַתַליָה אֶת-בְּגָדֶיהָ וַתִּקְרַע מְזִמָּה! ...
15 ויצו יהוידע הכהן את-שרי המאות אשר-פקדי הצבא לאמר: "הוציאו אותה מן-הבית, בין-השורות, וכל-הבא אחריה, הרגו בחרב: כי-אמר הכהן, "לא-תמות בבית-יהוה".«
16 וַיַּעֲשֶׂה לָהּ מִשְׁנֵי צְדָדִים וַתֵּלֶךְ דֶּרֶךְ פָּנַח הַסּוּסִים אֶל־בֵּית הַמֶּלֶךְ וַתִּרְגֶּה שָׁם׃.

יז וַיַּכְרַת יְהוֹיָדָע בְּרִית בֵּין יְהוָה לְמֶלֶךְ וּלְעָם לְהוֹיְהוֹ׃; הוא גם כרת את הברית בין המלך לעם.
18 ויבאו כל עם הארץ אל בית הבעל וירצו אותו ואת מזבחותיו ואת צלמיו ניפצו עד תום ואת מתן כהן הבעל הרגו לפני המזבחות ואת משמריהם בבית ה'.,
19 הכומר ג'ואידה וַיִּקְחוּ אֶת-שְׂרֵי הַמָּה וְאֶת-הַקָּרִים וְאֶת-הַרֵּצִים וְאֶת-כָּל-עַם-הָאָרֶץ וַיַּרְדוּ אֶת-הַמֶּלֶךְ מֵבֵית יְהוָה וַיָּבֹאוּ אֶל-בֵּית הַמֶּלֶךְ דֶּרֶךְ שַׁעַר הַרֵּצִים וַיָּבֹאוּ בֵּית הַמֶּלֶךְ יואס ישב על כס המלכים.
20 וַיַּשְׂמְחוּ כָּל־עַם־הָאָרֶץ וְהָעִיר שָׁלוֹם וַתַּתַּלְיָה הֲרָגָה בַּחֶרֶב בְּבֵית־הַמֶּלֶךְ.

פרק 12

1 יואש היה בן שבע שנים כשהמלך.

— יואש מלך יהודה. —

2 בשנת השביעית ליהוא מלך יואש וארבעים שנה מלך בירושלים ושם אמו שביעה מבאר שבע.
3 ויעש יואש את הישר בעיני יהוה כל הימים אשר צוה אותו יהוידע הכהן.
4 רק הבמות לא נעלמו; העם הוסיף להקריב זבחים ולקטרת בבמות.

ה ויאמר יואש אל הכוהנים: "כל הכסף מן המקדש אשר מובא אל בית יהוה". לָדַעַת, הכסף ממס האישי, הכסף עבור הרכישה אֲנָשִׁים לְפִי אֲרִימוּת כָּל-אֶחָד, וְכָל-הַכֶּסֶף אֲשֶׁר-אֶחָד חָפֵץ לְבָא, לְבֵית-יְהוָה.;
ו שיקחו את זה הכהנים, כל אחד אֲנָשִׁים ידיעתו, ושהם יתקנו את הפרצות בבית, בכל מקום שימצאו אותן."»
ז ויהי, בשנת עשרים ושלוש למלך יואש, לא תיקנו הכהנים את-הפרצים שבבית.
ח המלך יואש קרא ליהוידע הכהן ול אחרים וַיֹּאמַר לָהֶם לָמָּה לֹא תִתְקַנּוּ אֶת-הַפְּרָצוֹת בַּבַּיִת? עַתָּה לֹא-תִקְחוּ עוֹד כֶּסֶף מֵאֵת-מְכַבְרֵיכֶם, כִּי תְתַנְּנוּ לִתְקַנּוּ אֶת-הַפְּרָצוֹת בַּבַּיִת.
9 הכוהנים הסכימו לא לקחת עוד כסף מהעם ולא היו צריכים עוד לתקן את הקרעים בבית.

10 ויקח יהוידע הכהן ארגז, ויעשה חור במכסהו ויניחו ליד המזבח מימין של המעבר אשר דרכם באים בית יהוה והכוהנים אשר שומרי השער הכניסו אליו את כל הכסף אשר הובא בית יהוה
יא ויראו כי כסף רב בארון ויעל מזכיר המלך עם הכהן הגדול ויקשרו ויספרו את הכסף אשר בבית יהוה.
12 הם מסרו את הכסף השקול לידי אלה שהיו לְבַצֵעַ העבודה, אשר הייתה תחת פיקוחו של בית יהוה; ו אֵלֶה נתנו אותו לנגרים ולפועלים האחרים אשר עבדו בבית יהוה;
13 לחובשים ולחוצבי האבן; הם גם נתנו אותו לקניית עצים ואבנים מסותתות הֶכְרֵחִי לתיקון החרצים בבית יהוה, ולכל אשר הוצאה לחיזוק הבית.
יד אך לא נעשו לבית יהוה ממזרקות כסף, סכינים, מזרקות, חצוצרות, כלי זהב וכלי כסף, בכסף אשר הובא לבית יהוה.
15 היא ניתנה לעושי המלאכה, כדי שיוכלו להשתמש בה לתקן את בית יהוה.
טז לא נדרשה חשבונאות לאנשי אשר בידיהם נמסר הכסף לעושי המלאכה, כי נהגו בתמימות.
17 כסף האשם והחטאת לא הובא לבית יהוה; הוא היה שייך לכוהנים.

18 אז חזאל מלך סוּריָה, וַיַּעֲלָה וַיְחָם עַל־גֵת וַיַּכְסַר לַעֲלֹת עַל־יְרוּשָׁלָם׃.
19 ויקח יואש מלך יהודה את כל הקדשים אשר הקדישו יהושפט, יורם ואחזיהו אבותיו מלכי יהודה ואת אשר הקדיש הוא עצמו ואת כל הזהב אשר נמצא באוצרות בית ה' ובית המלך וישלח את הכל אל חזאל מלך יהודה סוּריָה, אשר התרחק מירושלים.

20 ויתר דברי יואש וכל אשר עשה הלוא הם כתובים על ספר דברי הימים למלכי יהודה
21 וַיַּרְדוּ עַבְדָיו וַיְקַשְׁרוּ קשר וַיַּרְגוּ אֶת יוֹאָשׁ בְּבֵית מֵלֹא בְּמוֹרֶד סֶלָה׃.
22 אלה היו יהושע בן שמעת ויהואבאד בן סומר עבדיו, WHO וַיַּכְגוּ אוֹתוֹ וַיָּמָת וַיְקָבֵר עִם־אֲבֹתָיו בְּעִיר דָּוִד וַיְמָלֹךְ אֲמַצְיָה בְּנוֹ תַּחְתּוֹ.

פרק 13

— יואחז מלך ישראל. —

1 בשנת עשרים ושלוש שנה ליואש בן אחזיה מלך יהודה מלך יהואחז בן יהוא על ישראל בשומרון שבע עשרה שנה.
2 ויעש את הרע בעיני יהוה וילך בחטאי ירבעם בן נבט אשר החטיא את ישראל ולא שב מהם.
ג וַיַּחַר אֶפוֹן יְהוָה בְּיִשְׂרָאֵל וַיַּתֵּם בְּיַד חַזָאֵל מֶלֶךְ־יָד׃ סוּריָה, וּבְיַד בֶּן-הַדַּד בֶּן-חַזָאֵל, כָּל-הָיוֹם.
ד וַיְהוֹאָחָז הִתְחַנֵּל אֶל־יְהוָה, וַיְהוָה שָׁמַע אֵלָיו, כִּי רָאָה אֶת־צַקְתָּ יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר הִתְלַכְּלוּ מֶלֶךְ־יְהוָה׃ סוּריָה.
5 וַיְתֵן יְהוָה מוֹשִׁיעַ לְיִשְׂרָאֵל, נִצְלוּ מֵעַד אֲרָם, וַיַּשְׁבוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בְּאָהֲלָם כְּתָמָשָׁנָה.
ו ולא שובו מחטאי בית ירבעם אשר החטיאו את ישראל הלכו בהם וגם האשרה נותרה עומדת בשומרון.
7 מכוניות יהוה לא עזב את יואכז ד'‘'אַחֵר אֲנָשִׁים חָמוּשׁ, שחמישים פרשים, עשר מרכבות ועשרת אלפים חיילים רגליים; כי מלך סוּריָה גרם להם לאבדם והפך אותם לאבק נרמס תחת רגליהם.

ח ויתר דברי יהואחז וכל אשר עשה ומעלליו הלוא הם כתובים על ספר דברי הימים למלכי ישראל
ט וישכב יהואחז עם אבותיו וייקבר בשומרון וימלך יואש בנו תחתיו.

— יואש מלך ישראל; מות אלישע. —

10 בשנת שלשים ושבע שנה ליואש מלך יהודה מלך יואש בן יהואחז על ישראל בשומרון שש עשרה שנה׃.
יא וַיַּעַשׁ הָרָע בְּעֵינֵי יְהוָה לֹא סָר מֵחַטָּאת יָרָבְעָם בֶּן נְבָט אֲשֶׁר הַחֲטָא אֶת-יִשְׂרָאֵל וַיָּהֵלֶךְ בָּהֶם׃.
12 יתר דברי יואש וכל אשר עשה מעלליו, ו הלוא כתוב בספר דברי הימים למלכי ישראל אשר נלחם עם אמציהו
13 וישכב יואש עם אבותיו וירבעם ישב על כסאו וייקבר יואש בשומרון עם מלכי ישראל.

יד אלישע חלה במחלה אשר ממנה מת, וירד אליו יואש מלך ישראל, בכה עליו ואמר: "אבי, אבי, מרכבת ישראל ופרשיה!"«
15 ויאמר אליו אלישע קח קשת וחצים ויקח קשת וחצים.
16 ו אליז ויאמר למלך ישראל שים ידך על הקשת וכאשר שם את ידו על הקשת, אלישע הניח את ידיו על ידי המלך,
17 ויאמר פתח את החלון הפונה מזרחה ויפתחו ואלישע אמר חנית חץ ;";" והוא שיגר חץ. אליז וַיֹּאמֶר חַץ הַשְׁעָתָה זֶה מֵאֵת יְהוָה חַץ הַשְׁעָתָה אֶל-אֲרָם וְתִכְפֶּה אֶת-אֲרָם בַּאֲפֶק עַד-הַשְׁמָדָם׃«
18 אליז אמר שׁוּב "קח את החצים." והוא לקח אותם. אליז ויאמר למלך ישראל הכה ארצה והכה הקרקע שלוש פעמים, ועצר.
19 איש האלוהים כעס עליו ואמר: "« זה היה הכרחי לָהִיט הקרקע "חמש או שש פעמים; אז היית מביס את הסורים עד השמדה; ועכשיו תביס את הסורים שלוש פעמים."»

20 אלישע מת ונקבר. המואבים פלשו לארץ. כַּאֲשֵׁר חזר השנה חָדָשׁ.
21 כאשר קברו איש, הופיע לפתע אחד מחבורות החיילים, והשליכו את האיש אל קבר אלישע. האיש נגע בעצמותיו של אלישע, והוא התעורר לחיים ועמד על רגליו.

22 חזאל מלך סוּריָה, דיכא את ישראל כל ימי יהוהז.
23 וַיְהֹוָה חָסֵם עֲלֵיהֶם וַיַּחֲמֹר עֲלֵיהֶם וַיַּשְׁב עֲלֵיהֶם בְּגִין בְּרִיתוֹ אֶת-אַבְרָהָם, אֶת-יִצְחָק וְאֶת-יַעֲקֹב; לֹא חָפַץ אֶשְׁמֹדָם וְלֹא דַּחְנָם מִפְּנֵיהּ עַד הַיּוֹם הַזֶּה׃.
24 חזאל מלך סוּריָה, וַיָּמָת, וַיְמָלֹךְ בֶּן-הַדַּד בְּנוֹ, תַּחְתּוֹ.
25 יואש בן יהוהז כבש מיד בן הדד בן חזאל את הערים אשר כבש חזאל ב המלחמה ליהואָחז אביו. יואש הכה אותו שלוש פעמים וישב את ערי ישראל.

ד. - סוף ממלכת ישראל.

פרק 14

— אמזיה יהודה. —

1 בשנה השנייה ליואש בן יהואחז מלך ישראל מלך אמציה בן יואש מלך יהודה.
2 בן עשרים וחמש שנה היה במלכו ועשרים ותשע שנה מלך בירושלים ושם אמו יהועדן מירושלם.
3 ויעש את הישר בעיני יהוה, אך לא כדוד אביו; את כל אשר עשה כיואש אביו.
4 רק הבמות לא נעלמו; העם הוסיף להקריב זבחים ולקטרת בבמות.
5 וַיַּכְסְקָה הַמְּלָכָה בְּיָדוֹ וַיְגַת אֶת-עַבְדָיו אֲשֶׁר הָרְגוּ אֶת-אֶת-אֶת-אֲבִיו הַמֶּלֶךְ׃.
ו ואת בני הרוצחים לא המית ככתוב בספר תורת משה אשר מצווה ה' לאמור: "אבות לא יומתו על בניהם, ובנים לא יומתו על אבותם, כי איש בחטאו ימות".«

ז הוא הביס את האדומים בעמק המלח, והוא כבש את סלע וקרא לשמה יקתאל., שהיא שמרה עד היום הזה.

ח וישלח אמציהו מלאכים אל יואש בן יהואחז בן יהוא מלך ישראל לאמר בוא נפגש פנים אל פנים«
ט וישלח יואש מלך ישראל אל אמציהו מלך יהודה לאמר: "הקוץ אשר ב..." לבנון שלח הודעה לארז שבלבנון: "תן את בתך לאישה לבני!" וחיות הבר שבלבנון לבנון הם עברו ורמסו את הקוץ תחת רגליהם.
10 באמת ניצחת את אדומי, ולבך גבה. התפאר והישאר בבית. למה תביא את עצמך לצרה, כדי שאתה ויהודה תיפלו עמך?»
יא אך אמסיה לא ל'’וַיַּעֲלָה יוֹאָש מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל וַיֵּרָאוּ פָּנִים אֶל־פָּנִים הוּא וַאֲמַצְיָה מֶלֶךְ יְהוּדָה בֵּית שָׁמֶשׁ אֲשֶׁר בִּיהוּדָה׃.
12 יהודה נוצחה לפני ישראל, וכל אחד ברח לאוהלו.
13 ויקח יואש מלך ישראל את אמציהו מלך יהודה בן יואש בן אחזיהו מבית שֶׁמֶשׁ ויבוא ירושלם ויפרץ בחומת ירושלם משער אפרים עד שער הפינה ארבע מאות אמה.
יד וַיִּקַּח אֶת־כָּל־הַזָּהָב וְכַסֶף וְכָל־הַכְּלִים אֲשֶׁר־נִמְצָאוּ בֵּית־יְהוָה וְבָאוֹצְרֵי בֵּית־הַמֶּלֶךְ; הוא לקח גם בני ערובה, וחזרו לשומרון.

15 ויתר דברי יואש אשר עשה ואשר נלחם עם אמציה מלך יהודה הלוא הם כתובים על ספר דברי הימים למלכי ישראל
טז וישכב יואש עם אבותיו וייקבר בשומרון עם מלכי ישראל וימלך ירבעם בנו תחתיו.

17 וַיְחִי אֲמַצְיָה בֶּן יוֹאָשׁ מֶלֶךְ יְהוּדָה חֲרִישָׁנָה שָׁנָה אַחֲרֵי מוֹת יוֹאָש בֶּן יְהוֹאָחָז מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל׃.
18 הלוא יתר דברי אמציהו כתובים על ספר דברי הימים למלכי יהודה
19 קשר נקמה עליו בירושלים, והוא ברח לכיש, ושלחו אחריו אֲנָשִׁים אל לכיס, ושם הוצא להורג.
20 וַיִּשָּׂאוּ אוֹתוֹ עַל־סוּסִים וַיְקָבֵר בירושלים עִם־אָבותיו, בעיר־דָּוִד.

21 וַיִּקְחוּ כָּל-עַם-יְהוּדָה אֶת-עַזַרְיָהוּ בֶּן-שֶׁשָּׁנָה וַיַּמִּילְכוּ אוֹ תַּחַת-אֲבִיו אֲמַצְיָהוּ׃.
22 אזריאס וַיַּבֵּן אֵלַת וַיְשִׁיבָּהּ לַיהוּדָה אַחֲרֵי שָׁכַב הַמֶּלֶךְ עִם אֲבֹתָיו.

— ירבעם השני מלך ישראל. —

כג בשנת חמש עשרה שנה לאמציהו בן יואש מלך יהודה מלך ירבעם בן יואש מלך ישראל בשומרון; שלטונו היה בן ארבעים ואחת.
24 ויעש את הרע בעיני יהוה ולא סָב מִכָּל חַטָּאת יָרָבְעָם בֶּן נְבַט אֲשֶׁר הַחֲטָא אֶת-יִשְׂרָאֵל׃.
25 הוא השיב את גבול ישראל ממבוא אמאת ועד ים הערבה כדבר יהוה אלוהי ישראל אשר דבר בפי עבדו יונה הנביא בן אמתי אשר מגת שפר.
26 כי ראה יהוה את צרה המרה של ישראל מאוד, אשר אין בה איש, אין בו בן חורין, אין בעזרת ישראל.
27 ולא היה יהוה שׁוּב וַיְהִיל לַמְחַת אֶת-שֵׁם יִשְׂרָאֵל מִתַּחַת הַשָּׁמַיִם, וַיְצִיעָם בְּיַד יָרָבְעָם בֶּן יוֹאָשׁ.

28 יתר דברי ירבעם וכל אשר עשה ומעלותיו ואשר נלחם ואשר השיב את דמשק ואת אמאת לישראל אשר היה שייך הלוא כתוב ביהודה בספר דברי הימים למלכי ישראל
29 וישכב ירבעם עם אבותיו עם מלכי ישראל וימלך זכריה בנו תחתיו.

פרק 15

— עזריה (עוזיהו) מלך יהודה. —

1 בשנת עשרים ושבע שנה לירבעם מלך ישראל מלך עזריה בן אמציה מלך יהודה.
2 בן שש עשרה שנה היה במלכו וחמשים ושתיים שנה מלך בירושלים ושם אמו יכליה מירושלים.
ג וַיַּעַשׁ הַיָּשָׁר בְּעֵינֵי יְהוָה כְּכֹל אֲשֶׁר עָשָׂה אֲמַצְיָה אָבִיו׃.
4 רק הבמות לא נעלמו; העם הוסיף להקריב זבחים ולקטרת בבמות.
ה וַיַּךְ יְהוָה אֶת־הַמֶּלֶךְ וַיְהִי מְצָרֵעַ עַד־יוֹם מוֹתוֹ וַיֵּשֶׁב בַּבַּיִת נִצְרָה וְיֹתָם בֶּן־הַמֶּלֶךְ, היה בראש הבית, שופט את עמי המדינה.

ו יתר דברי עזריה וכל אשר עשה הלוא הם כתובים על ספר דברי הימים למלכי יהודה
ז וישכב עזריה עם אבותיו ויקברוהו עם אבותיו בעיר דוד וימלוך יותם בנו תחתיו.

— זכריה מלך ישראל. —

ח בשנת שלשים ושמונה שנה לעזריה מלך יהודה מלך זכריה בן ירבעם על ישראל בשומרון; שלטונו היה שישה חודשים.
9 ויעש את הרע בעיני יהוה כאשר עשו אבותיו ולא שב מחטאות ירבעם בן נבט אשר החטיא את ישראל.
י וַיְקָשֶׁר סַלּוּם בֶּן יַעְבֶץ וַיַּכְתָּהוּ לִנְעֵי הָעָם וַיָּמַגְתָּהוּ וַיְמָלֹךְ תַּחְתּוֹ׃.

יא ויתר דברי זכריה כתובים בספר דברי הימים למלכי ישראל.

12 זה היה דבר יהוה אשר דבר אל יהוא לאמר בניך עד דור רביעי ישבו על כסא ישראל ויהי כן.

— סלום של ישראל. —

13 שלום בן יביש מלך בשנה השלושים ותשע לעוזיהו מלך יהודה וימלך חודש אחד בשומרון.
יד וַיַּעֲלָה מְנַחֵם בֶּן גַדי מֵתֶרַח וַיָּבֹא שֹׁמְרוֹן וַיַּכֶּה אֶת שְׁלֹם בֶּן יָבֵשׁ בְּשֹׁמְרוֹן וַיְמָג אוֹ וַיְמָלֹךְ תַּחְמוֹ׃.

15 יתר דברי שלום והקשר אשר גזר הנה זה כתוב בספר דברי הימים למלכי ישראל.

טז ואז מנחם, לאחר שעזב מתרסה, הכה את תפסה ואת כל אשר שם, ואת גבולה; הכה אותה כי לא פתחה דלתותיווהוא קרע את בטנם של כולם נָשִׁים רמקולים.

— מנחם ישראל; המס ששולם למלך אשור. —

יז בשנת שלשים ותשע שנה לעזריה מלך יהודה מלך מנחם בן גדי על ישראל; הוא שלט עשר שנים בשומרון.
18 ויעש את הרע בעיני יהוה ולא שב מחטאות ירבעם בן נבט אשר החטיא את ישראל כל ימי חייו.
19 וַיָּבֹא פוּל מֶלֶךְ אשור אֶל־הָאָרֶץ, וַיַּתֵּן מְנַחֵם לַפוּל אֶלֶף כָּכָר כֶּסֶף לְעַזְרוֹ וּלְהַשְׁמַקֵּשׁ בְּיָדוֹ׃.
כ וַיַּעֲבַר מְנַחֵם אֶת־הַכֶּסֶף הַזֶּה עַל־יִשְׂרָאֵל אֶת־כָּל־אֲשֶׁר־רַב־עֲשָׂרִים לְמֶלֶךְ־אַשּׁוּר׃; הוא דרש כל חמישים שקל כסף. מלך אשור שב ולא עצר שם בארץ.

21 ויתר דברי מנחם וכל אשר עשה הלוא הם כתובים על ספר דברי הימים למלכי ישראל
22 וישכב מנחם עם אבותיו וימלוך פכיה בנו תחתיו.

— פאקיה מישראל. —

כג בשנת חמשים שנה לעזריה מלך יהודה מלך פציה בן מנחם על ישראל בשומרון; שלטונו היה שנתיים.
24 ויעש את הרע בעיני יהוה ולא שב מחטאי ירבעם בן נבט אשר החטיא את ישראל.
25 וַיְקַשֵּׁר עָלָיו פַּקֵּיוּ בֶּן רוּמְלִיָּהוּ שָׂרוֹ וַיְכֹּהוּ בְּשׁוֹמְרוֹן בְּמִגְדֶּל בֵּית הַמֶּלֶךְ וְאֶת־אֶת־אֶת־אֶלֶךְ מִבֵּינֵי־הַגִּלְעָדִים וַיְמַת אֶת־פַּקֵּיוּ וַיְמָלֹךְ תַּחְתּוֹ׃.

26 יתר דברי פציה וכל אשר עשה הנה כתוב בספר דברי הימים למלכי ישראל.

— פקיאה של ישראל; האשורים כבשו חלק מהארץ. —

27 בשנת חמשים ושתיים שנה לעזריה מלך יהודה מלך פקח בן רומליה על ישראל בשומרון; שלטונו היה עשרים שנה.
28 ויעש את הרע בעיני יהוה ולא שב מחטאי ירבעם בן נבט אשר החטיא את ישראל.
29 בימי פקאי מלך ישראל בא תגלת פלאסר מלך אשור וילכד את עיון ואת אבל בית מכה ואת ינוח ואת קדש ואת אשור ואת גלעד ואת הגליל את כל ארץ נפתלי ויגל את שביה׃ תושבים באשור.
30 הושע בן אלה קשר קשר נגד פקאוס בן רומליאס, הרג אותו והרגו; אָז הוא מלך תחתיו בשנת העשרים ליותם בן עוזיהו.

31 יתר דברי פקאוס וכל אשר עשה כתובים בספר דברי הימים למלכי ישראל.

— יותם מלך יהודה; פלישת הארם והישראלים. —

32 בשנה השנייה לפקאוס בן רומליה מלך ישראל מלך יותם בן עוזיה מלך יהודה.
33 בן עשרים וחמש שנה היה במלכו ושש עשרה שנה מלך בירושלים ושם אמו ירושה בת צדוק.
34 ויעש את הישר בעיני יהוה ויעשה כמעשה עוזיהו אביו׃.
35 רק הבמות לא נעלמו; העם הוסיף להקריב זבחים ולקטרת בבמות. יואתם בָּנָה אֶת-הַשַּׁעַר הַעֶלִּין, בֵּית יְהוָה.

36 ויתר דברי יותם וכל אשר עשה הלוא הם כתובים על ספר דברי הימים למלכי יהודה

37 באותו זמן החל ה' לשלוח את רצין מלך יהודה סוּריָה, ופקאוס, בן רומליאס.

38 וישכב יותם עם אבותיו וייקבר עמהם בעיר דוד אביו וימלך אחז בנו תחתיו.

פרק 16

— אחז מלך יהודה. —

1 בשנת שבע עשרה שנה לפקיא בן רומליה מלך אחז בן יותם מלך יהודה.
2 בן עשרים שנה היה אחז במלכו ושש עשרה שנה מלך בירושלים. לא עשה הישר בעיני יהוה אלהיו כאשר עשה דוד, אביו.
ג וַיֵּלֶךְ בְּדֶרֶךְ מַלְכֵי יִשְׂרָאֵל וַיַּעֲבַר אֶת־בְּנוֹ בָּאֵשׁ כְּתוֹעֲבֹת הַגּוֹיִם אֲשֶׁר גִּרְשׁ יְהוָה מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל׃.
4 וַיַּקְרִיב זְבְחִים וְקָטְרָה בַּבָּמוֹת וְעַל הַגְּבָעוֹת וּתַחַת כָּל עֵץ יָרֵן.

5 אז ראסין, מלך סוּריָה, פקי בן רומליאס מלך ישראל ופקאי עלו לתקוף את ירושלים. הם צרו על אחז, אך לא יכלו. ה- לכבוש.
6 באותו הזמן, ראסין, מלך סוּריָה, אילת החזיר לעוצמתו של ארמים; הוא גירש את היהודים מאילת, והארמים באו אל אילת, שם הם יושבים עד היום הזה.
7 אחז שלח שליחים אל תגלת פלאסר מלך אשור אוֹתוֹ אמור: "אני עבדך ובנך; עלה והצילני מיד מלך סוּריָה ומיד מלך ישראל אשר קמו עליי»
ח ויקח אחז את הכסף והזהב אשר נמצא בבית ה' ובאוצרות בית המלך וַיֵּשׁ ל'’נשלח כמתנה למלך אשור.
9 וישמע לו מלך אשור, ויעל מלך אשור על דמשק, וילכודה ויגלה את התושבים בשבי בקיר, והוא הרג את ראסין.

י וילך המלך אחז לדמשק לקראת תגלת פלאסר מלך אשור. וירא המלך אחז את המזבח אשר בדמשק, וישלח אל אוריה הכהן את דגם המזבח ואת צורתו ככל מעשיו.
יא הכהן אוריה בנה את המזבח; הכהן אוריה ה- מתאים לחלוטין בהתאם המודל אשר שלח המלך אחז מדמשק, לפני שוב המלך מדמשק.
12 ויבא המלך מדמשק וירא את המזבח ויגש המלך אל המזבח ועלה עליו;
13 הוא הקריב את עלתו ואת מנחתו, שפך את נסכו ואת דם שלמיו זרק על המזבח.
14 הוא התרחק מלפני הבית, מבין ה... חָדָשׁ המזבח ובית יהוה את מזבח הנחשת אשר לפני יהוה, וַיַּעֲמַנֵּהוּ על יד ה חָדָשׁ מזבח, לכיוון צפון.
15 המלך אחז ציווה גם את אוריה הכהן לאמור: "הקטיר על המזבח הגדול את עלת הבוקר ואת מנחת הערב ואת עלת המלך ואת מנחתו ואת עלת כל עם הארץ ואת מנחתם"., לשפוך את זה שׁוּקוּ נְסֹכָם וְשׁוּקוּ לָהֶם אֶת-כָּל-דָּם הַעוֹלָה וְאֶת-כָּל-דָּם הַזְבְחָתִים. בִּדְבַר "את מזבח הברונזה, באחריותי לדאוג לו."»
טז וַיַּעֲשֶׂה אוּרִיָּה הַכֹּהֵן כָּל־כָּל־אֲשֶׁר צִוָּה הַמֶּלֶךְ אַחַז׃.
17 בנוסף, המלך אחז שבר את המסגרות והאדמות, והסיר את האגנים מי היו למעלה; הוא ירד במורד הים של פליז מִמַּעֲלֵי שְׁוָרֵי הַנְּרוֹזֶת הַנִּשְׁמָעוֹת אֹתוֹ, וַיַּעֲמִיד אֹתוֹ עַל-רִצְפָּת אֲבָנִים;
18 הוא שינה בבית יהוה, למען מלך אשור, את אולם השבת אשר נבנה בבית, ואת פתח המלך החיצוני.

19 ויתר דברי אחז וכל אשר עשה הלוא הם כתובים על ספר דברי הימים למלכי יהודה
20 וישכב אחז עם אבותיו וייקבר עמהם בעיר דוד וימלוך חזקיהו בנו תחתיו.

פרק 17

— הושע ישראל; כיבוש שומרון. —

א בשנת שתים עשרה, לאחז מלך יהודה, מלך הושע בן אלה על ישראל, בשומרון.; שלטונו היה תשע שנים.
2 וַיַּעֲשֶׂה הָרָע בְּעֵינֵי יְהוָה, וְלֹא כְּמַלכי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הָיוּ לְפָנָיו.
ג וַיַּעֲלָה עָלָיו שַׁלְמַנֵּסֶר מֶלֶךְ אשור, וַיְשַׁעַ נִכְבֵּעַ וַיְשַׁלֵּם לוֹ מַחֲס׃.
4 ויגל מלך אשור קשר של הושע אשר שלח מלאכים אל שוע מלך מצרים ולא ישלם עוד מס למלך אשור שנה בשנה ויעשה מלך אשור׃ כָּך לתפוס ולזרוק כבול לתוך כֵּלֵא.
ה וַיַּעֲבֹר מֶלֶךְ אֱשוּר בְּכָל־הָאָרֶץ וַיַּעֲלֶה אֶת־שֹׁמְרוֹן וַיְצָר עָלֶיהָ שְׁלֹשׁ שָׁנִים׃.
ו בשנה התשיעית להושע לכד מלך אשור את שומרון והגלה את ישראל אשור ויתן להם את חלה למושבה., גדות ה- חבור, נהר גוסן, וערי מדי.

— הרהורים על חורבן ממלכת ישראל. —

7 זאת היה על פי אשר חטאו בני ישראל ליהוה אלהיהם אשר העלם מארץ מצרים מתחת יד פרעה מלך מצרים וכי יראו אלהים אחרים.
ח וַיַּעֲשֶׂה כְּמַנְגֵי הַגּוֹיִם אֲשֶׁר גִּרְשׁ יְהוָה מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל׃ הָהֵן אשר הקימו מלכי ישראל.
9 בני ישראל כיסו של הופעה כוזבת דברים אשר לא היו ישרים בעיני יהוה אלהיהם ויבנו להם במות בכל עריהם ממגדלי שמירה ועד ערי מבצר.
10 הקימו עמודים ואשרה על כל גבעה רמה ותחת כל עץ רענן.
יא וַיַּקְטוּ שָׁם קְטָרָה בְּכָל הַבָּמוֹת כְּגוֹיֵיהֶם אֲשֶׁר שָׁבָה יְהוָה מִפְּנֵיהֶם וַיַּעֲשֶׂה רָעוֹת וַיַּעֲרִיס׃ כָּך יהוה.
12 וַיַּעֲבֹדוּ אֶת־הַעֲלָלִים, אֲשֶׁר דִּבֶּר לָהֶם יְהוָה לֹא־תַעֲשֶׂה זֹאת.«
13 וַיְעִיד יְהוָה בְּיַשְׂרָאֵל וְיָהוּדָה בְּכָל נְבִיאִיו וְרוֹאֵיו לֵאמֹר שׁוּבוּ מִדַּרְכֵיכֶם הָרָעִים וְשָׁמְרוּ מִצְוַתִּי וְחֻקָּתִּי וְעֲשׂוּ כָּל־הַתּוֹרָה אֲשֶׁר צִוִּיתִי אֲבוֹתֵיכֶם וְשִׁלַּחְתִּי לְכָל־עַבְדֵי עַבְדֵי הַנְּבִיאִים׃«
14 אך לא שמעו, ויקשו את עורפם, כאבותם, אשר לא האמינו ביהוה אלוהיהם.
15 מאסו את משפטיו ואת בריתו אשר כרת את אבותם ואת העדות אשר נתן עליהם והלכו אחריו דברים יש מאין, וסחרו בהבל, בעקבות הגויים אשר סבבו אותם ואשר יהוה ציווה עליהם לבלתי לחקות.
טז וַיַּעֲזְבוּ אֶת־כָּל־מִצְוַת יְהוָה אֱלֹהֵיהֶם וַיַּעֲשֶׂה לָהֶם שְׁנֵי־עֲגָלִים מַסְכִּים וַיַּעֲשֶׂה לָהֶם אֲשֶׁרִים וַיַּשְׁתְּחוּ לִכְל־צְבָא הַשָּׁמַיִם וַיַּעֲבֹדוּ אֶת־בַּעַל.
17 העבירו את בניהם ואת בנותיהם באש, עשו קסמים וכשפים, ועבדו את הרע בעיני יהוה כדי להכעיסו.
18 וַיַּחֲרֵף יְהוָה בְּיִשְׂרָאֵל מְאֹד וַיְסַרְכֶם מִמְּנֵיוָ וְרַק שְׁבֶט יְהוּדָה נָשָׁר׃,
19 אף על פי שיהודה לא שמרה את מצות יהוה אלוהיו, ופעלה לפי המצוות אשר קבע ישראל.
20 דחה יהוה את כל צאצאי ישראל, ענה אותם, נתנם ביד בזזים, עד שגרש אותם מפניו.
21 כי בדל ישראל מבית דוד וימליכו את ירבעם בן נבט ויסר ירבעם את ישראל מעל יהוה ויחטאם חטא גדול.
22 וַיֵּלְכוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בְּכָל־חַטָּאָה אֲשֶׁר־חַטָּאָה יָרָבְעָם לֹא־סוּרוּ מֵהֶם.,
23 עד אשר גרש יהוה את ישראל מעל פניו כאשר דבר ביד כל עבדיו הנביאים וייגל ישראל מארצו אשור, היכן הוא שהה עד היום הזה.

— מקורם של השומרונים. —

24 מלך אשור הביא אֲנָשִׁים מבבל, מכותא, מאווה, מאמת, ומספרוים, ו ה- וישבו בערי שומרון תחת בני ישראל וירשו את שומרון וישבו בעריה.
25 וַיַּחֲלוּ לִשְׁבוֹת שָׁם, לֹא יָרָאוּ אֶת־יְהוָה, וַיִּשְׁלַח יְהוָה עֲלֵיהֶם אֲרִיּוֹת וַיַּרְגוּם׃.
26 עשינו כָּך בדיווח למלך אשור נכתב: "הגויים אשר גלית והשבת בערי שומרון אינם יודעים לעבוד את אלוהי הארץ; והוא שלח עליהם אריות, והנה הם הורגים אותם כי אינם יודעים לעבוד את אלוהי הארץ".«
27 ויצו מלך אשור לאמור: "שלחו אחד מהכהנים אשר שבתם משם, ילך וישב שם, וילמדם כיצד לעבוד את אלוהי הארץ".
28 ויבא אחד הכוהנים אשר נשבו משומרון וישב בבית אל, ולימד אותם כיצד עליהם לכבד את יהוה.
29 וכל עם עשה את אלהיו והציב אותם בבמות אשר בנו השומרונים, כל עם בעיר אשר ישב בה.
30 וַיַּבְנֵי בָּבֶל אֶת-שׁוּכוֹת בֵּנוֹת, וַיַּבְנֵי קוּטַח אֶת-נֶרְגֶל, וַיַּבְנֵי אֱמַת אֶת-אַסִמָּה.,
31 ואנשי אווה עשו את נבחז ואת תרתך, ואנשי שפרווים הוציאו את בניהם באש לכבוד אדרםלך ואנמלך אלוהי שפרווים.
32 הם כיבדו גַם יהוה, וַיַּעֲשִׂים לעצמם כּהנים לבמות נלקח בין כל האנשים, וגם הכוהנים האלה עשו עבורם קורבנות בבתי הבמות.
33 וַיַּכְבוּ אֶת־הַיְהוָה, וְעָבְדוּ אֶת־אֱלֹהֵיהֶם כְּמַשְׂחָק הַגּוֹיִם אֲשֶׁר גָלוּ מִשָּׁמֶן׃.

34 במנהגים הראשנים הולכים עד היום הזה; לא יראו את יהוה, ולא יעשו בחקתם ובמשפטיהם, וגם בתורה ובמצוות שנתן יהוה לבני יעקב אשר קרא עליהם שם ישראל.
35 יהוה כרת איתם ברית וציווה עליהם לאמור: "לא תיראו אלהים אחרים ולא תשתחוו להם ולא תעבדם ולא תקריב להם זבחים".
36 כי את ה' אלהיך אשר העליתך מארץ מצרים בכוח גדול ובזרועו הנטויה הוא תירא מפניו תשתחווה לו תקריב זבחים.
37 ושמרתם את המצוות ואת המשפטים ואת התורה ואת המצוות אשר כתב לכם., ה- תמיד תעשה אותם, ולא תירא אלהים אחרים.
38 לא תשכחו את הברית אשר כרתי אתכם ולא תיראו אלהים אחרים.
39 כי את ה' אלהיך תירא והוא יושיע אתכם מיד כל אויביך.»
40 והם לא שמעו, אלא הלכו אחר מנהגיהם הקודמים.
41 וַיַּרְאוּ הַגּוֹיִם הַלָּלִים יְהוָה וַיְרָאוּ׃ באותו הזמן עבדו את צלמיהם, ובניהם ובני בניהם עושים עד היום הזה אשר עשו אבותיהם.

חלק שני.

ממלכת יהודה.
מכיבוש שומרון ועד שבי בבל.

א. — זכריה, מנשה, אמון.

פרק 18

— ראשיתו של חזקיהו. —

1 בשנה השלישית להושע בן אלה מלך ישראל מלך חזקיה בן אחז מלך יהודה.
2 בן עשרים וחמש שנה היה במלכו ועשרים ותשע שנה מלך בירושלים ושם אמו אבי בת זכריה.
ג וַיַּעַשׁ הַיָּשָׁר בְּעֵינֵי יְהוָה כְּכֹל אֲשֶׁר עָשָׂה דָּוִד אָבִיו׃.
ד הוא הסיר את הבמות, ושבר את העמודים, כרת את עמודי האשרה, ואת נחש הנחשת אשר עשה משה נפץ, כי בני ישראל היו מקטירים לפניו עד אז; נקרא לו נוחסטן.
5 ויבטח ביהוה אלוהי ישראל ולא היה כמוהו בכל מלכי יהודה אשר באו אחריו ואשר קדמו לו.
ו חָסִיד הָיָה לַיהוָה, וְלֹא סָר מִמֶּנּוּ, וְשָׁמֵר מִצְוָתָיו, אֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה אֶת-מֹשֶׁה.
7 וַיְהוָה הָיָה עִם־עַל ... חזקיהו, והוא הצליח בכל מאמציו.

הם מרדו במלך אשור, ולא היו עוד כפופים לו.
8 הוא הביס את הפלשתים עד עזה הרוס שטחה, ממגדל השומרים ועד הערים המבוצרות.

ט בשנה הרביעית למלך חזקיהו, שהיא שנת השביעית להושע בן אלה מלך ישראל, עלה שלמנאסר מלך אשור על שומרון ויצר עליה.
10 נלכדה לאחר שלוש שנים בשנה השישית לחזקיהו, שהיא השנה התשיעית להושע מלך ישראל, נלכדה שומרון.
יא וַיְשַׁבֵּה מֶלֶךְ אֱשוּר אֲשוּר וַיְשַׁבֵּם בַּחֲלָה׃, על גדות ה חבור, נהר גוסן, ובערי מדי,
12 יען לא שמעו בקול יהוה אלהיהם ואת בריתו הפרו כי לא שמעו ולא עשו את כל אשר צוה משה עבד יהוה.

— פלישתו של סנחריב. —

13 בשנת ארבע עשרה למלך חזקיהו עלה סנחריב מלך אשור על כל ערי יהודה הבצרות וכבשהן.
יד וישלח חזקיהו מלך יהודה אל מלך אשור לכיש לאמר: "עשיתי עוול, סור מעלי, את אשר תטיל עליי אשא." ויטיל מלך אשור על חזקיהו מלך יהודה שלוש מאות כיכר כסף ושלושים כיכר זהב.
15 ויתן חזקיהו את כל הכסף אשר נמצא בבית יהוה ובאוצרות בית המלך.
טז בעת ההיא פרץ חזקיהו מלך יהודה את שערי בית ה' ואת העמודים אשר הקים חזקיהו מלך יהודה עַצמוֹ מְצוּפֶּה זָהָב, והוא נתן זָהָב למלך אשור.

יז וישלח מלך אשור מלכיש אל המלך חזקיהו את שר-הצבא ואת שר הסריסים ואת שר המשקים שלו עם חיל גדול ויעלו ויבואו ירושלם ויעלו ויבואו ויעצרו אמת-הבריכה העליונה בדרך שדה הפולר,
יח ויקרא למלך, אלקים בן חלקיה, ראש הבית. של המלך, הלך אליהם, עם סובנא המזכיר ויואָח בן אסף המזכיר.

19 ויאמר אלהם שר המשקים אמרו לחזקיהו כה אמר המלך הגדול מלך אשור על מה הביטחון הזה שאתה נסמך
20 אמרת - מילים ריקות! - אֲנִי’יש לי עצה וכוח בשבילך המלחמה. ועכשיו, במי אתה סומך שאתה מורד בי?
21 ועתה אתה סמוך על משק הקנה השבור הזה מצרים אשר דוקר ושובר את יד כל הנשען עליו כן פרעה מלך מצרים לכל הבוטחים בו.
22 אולי תאמר לי: על יהוה אלהינו בטחנו... והלא הוא אשר הסיר חזקיהו את במותיו ואת מזבחותיו לאמר ליהודה ולירושלים: לפני המזבח הזה תשתחוו בירושלים
23 ועתה עשה עסקה עם אדני מלך אשור ואתן לך אלפיים סוסים אם תספק רוכבים לרכוב עליהם...
24 איך תוכל לדחות אפילו אחד מעבדי אדוני הקטנים ביותר? גַם האם במצרים אתה נותן בטחון למרכבות ולפרשים?.
25 עכשיו, האם זה בלי הרצון אמר יהוה אלי עלה על המקום הזה והשמיד אותו«

26 ויאמרו אליקים בן חלקיה ושבנה ויואה אל ראש המשקים דבר אל עבדיך ארמית כי אנו מבינים אך אל תדבר אלינו עברית באזני העם אשר על החומה«
27 ויען אלהם שר המשקים: "האם שלחני אדוני לדבר אליך ולאדוניכם את הדברים האלה? הלוא אל האנשים האלה היושבים על החומה שלחני לאכול את צואתם ולשתות את שתנם עמכם".«

28 ויגש ראש המשקים ויקרא בקול גדול בלשון יהודית לאמר שמעו דבר המלך הגדול מלך אשור׃
29 כה אמר המלך אל יתן לחזקיהו להטעות אתכם כי לא יוכל להציל אתכם מידו.
30 אַל יַנָּה יְחִזְקִיָּהוּ לְשַׁבַּח אֶתְכֶם בְּיָהוּה לֵאמֹר הוּשִׁיעֵנָנוּ יְהוָה וְלֹא תִּתָּנֶן הָעִיר הַזֹּאת בְּיַד מֶלֶךְ אשור׃.
31 אל תשמעו אל חזקיהו כי כה אמר מלך אשור עשו שָׁלוֹם איתי ופגשו אותי; ותן לכל אחד מכם לאכול שֶׁל הכרם שלו וכל אחד מהם שֶׁל עץ התאנה שלו, וישתה איש את מי בארתו,
לב עד אשר אבוא ולקחתי אתכם אל ארץ כאליכם ארץ דגן ותירוש ארץ לחם וכרמים ארץ זיתים ודבש למען תחיו ולא תמותו ואל תשמעו אל חזקיהו כי מרמה אתכם לאמר ה' יושיענו.
33 האם אלוהי הגויים הצילו איש את ארצו מיד מלך אשור?
34 איה אלהי אמַת וארפד איה אלהי ספרוים ענה ואווה הצילנו את שומרון מידי
35 מי מאלהי הארצות הציל את ארצותיהם מידי למען יושיע יהוה את ירושלים מידי»

36 העם שתק ולא ענו לו דבר, כי צוה המלך לאמור: "לא תענה לו".«
לז ואליקים בן חלקיה ראש הבית של המלך, וַיָּבֹא סְבְנָא הַסְפָּר וְיוֹאָח בֶּן-אַסף הַמְזְכֵּר אֶל-חִזְקִיָּהוּ בִּגְדָם קָרוּעִים וַיַּסְפוּ לוֹ אֶת-דְּבָרִים שָׂר הַמַּשְׁקוֹב׃.

פרק 19

1 כאשר שמע המלך חזקיהו את דו"ח זה, וַיְקָרַע בְּגָדָיו, כַּסֶּה שָׁק, וַיֵּלֶךְ בֵּית יְהוָה.
2 וַיַּשְׁלַח אֶת-אֶלִיאַקִים רֹאשׁ בֵּיתוֹ וְאֶת-שֶׁבְנַע הַסְּפֵּר וְאֶת-זִקְנֵי הַכֹּהֲנִים לֹא-הִנָּבִיא בֶּן-עֲמוֹס׃
3 ויאמרו אליו כה אמר חזקיהו יום צרה ותוכחה וחרפה הוא היום הזה כי בנים עומדים לצאת מן הרחם ואין כוח ללדת.
4 אולי ישמע יהוה אלהיך את כל דברי ראש המשקים אשר שלח מלך אשור אדוניו לחרף את אלהים חיים ה- האם על דברי ה' אלוהיך יעניש אותם? לכן התפלל בעד השארית אשר נותרה.»

ה וַיָּבֹאוּ עַבְדֵי הַמֶּלֶךְ יְחִזְקִיָּהוּ אֶל־יַשְׂעִיָּהוּ;
ו ויאמר ישעיהו אלהם כה תאמרו לאדניכם כה אמר יהוה אל תירא מן הדברים אשר שמעת אשר חרפו אותי עבדי מלך אשור.
7 "הנה אנכי נותן בו רוח וכאשר ישמע שמועה, ישוב אל ארצו, ואפלתו בחרב בארצו".»

8 שב ראש המשקים ומצא את מלך אשור תוקף את לובנה; כי נודע לו כי אדוניו יצא מלאכיס.
9 מלך אשור קיבל חדשות על תרקה, מלך אתיופיה; נאמר לו, "הנה, הוא יצא לגרום לך המלחמה.וַיְשַׁלֵחַ שָׁלַח מְלָאכִים אֶל־חִזְקִיָּהוּ לֵאמֹר׃
10 "כֹה תֹּאמֶר לַחִזְקִיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה אַל-תָּנֶה אֱלֹהֶיךָ, אֲשֶׁר אַתָּה מְבַטֵּחַ בָּהּ לֵאמֹר, 'לֹא תִּתָּנֶן ירושלים בְּיַד מֶלֶךְ אשור'.
יא הנה שמעת אשר עשו מלכי אשור לכל הארצות להשמידם... ואתם, הלוואי ותינצלו...
12 הַהֵצִיעוּ אֱלֹהֵיהֶם ...�שֶׁר הַשְׁמִידוּ אֲבוֹתִי אֶת גּוֹשָׁן וְחָרָן וְרֶסֶף וְבְנֵי עֶדֶן אֲשֶׁר בְּתֵלַשָׂר׃
13 איה מלך אמאת ומלך ארפד ומלך העיר ספרוים וענה ואווה»

יד ויקבל חזקיהו את-הספר מאת המלאכים וקרא אותו, ויעל חזקיהו בית יהוה ויפרש אותו לפני יהוה.
15 וַיַּתְפַּלֵּל יְחִזְקִיָּהוּ לִפְנֵי יְהוָה לֵאמֹר: יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל יֹשֵׁב עַל הַכְּרוּבִים אַתָּה לְבַדַּי הָאֱלֹהִים עַל כָּל מַלְכוּת הָאָרֶץ אַתָּה עֹשֶׂה שָׁמַיִם וָאָרֶץ.
טז יהוה, הטה אזנך ושמע; יהוה, פקח עיניך וראה. שמע דברי סנחריב אשר שלח את נושא הכוס הגדול כדי להעליב את אלוהים החי.
17 אמת יהוה כי השמידו מלכי אשור את הגויים ואת הרוס השטחים שלהם,
18 וַיַּשְׁלִיכוּ אֶת-אֱלֹהֵיהֶם אֶל-אֵשׁ כִּי לֹא-אֱלֹהִים הֵם, כִּי-מַעֲשֶׂה יָדֵי-אָדָם, עֵץ וָאָבֶן; וַיַּשְׁחֲתוּ אֹתָם.
19 ועתה יהוה אלוהינו הושיענו מיד סנחריב, וְיָדַעוּ כָּל-מַלְכוּת הָאָרֶץ כִּי אַתָּה יהוה לבדך הוּא אֱלֹהִים»

20 וישלח ישעיהו בן עמוס אל חזקיהו לאמר כה אמר יהוה אלהי ישראל התפילה אשר התפללת אליי על סנחריב מלך אשור ל'’שמעתי.
21 זה הדבר אשר דיבר יהוה עליו: היא בוזת אותך, היא לועגת לך, בתולת ציון; היא מנענעת את ראשה אחריך, בת ירושלים.

22 את מי חרפת וגערת? על מי הרמת את קולך ונשאת את עיניך? על קדוש ישראל.

23 ביד מלאכיך חרפת את יהוה ותאמר במרכבותי הרבות עליתי על ראשי ההרים, על קצה הלבנון, אכרת את ארזיו הגבוהים, את עצי הברוש המשובחים שלו, ואגיע לפסגתו הגבוהה, יערו כגן.

24 חפרתי ושתיתי מי זרים; בכף רגלי איבש את כל נהרות מצרים.

25 הלא שמעת כי מזמן עשיתי את אלה כי מימים קדמונים יצרתי אותם ועתה אנכי מביא אותם למען תשמיד את הערים המבצרות לגדות חורבות.

26 תושביהם חסרי אונים, באימה ובבלבול; הם כְּמוֹ עשב השדות והירק העדין, כְּמוֹ דשא על הגג, כְּמוֹ חיטה מגוררת שמתייבש לפני שהוא מתבגר.

27 אבל אני יודע מתי אתה יושב, מתי אתה יוצא, מתי אתה נכנס, אני יודע זעמך נגדי.

28 יען חמתך בי וגאוותך הגיעה לאוזניי; אשים את נגיעתי באפיך ואת מכתשי בשפתיך והשבתיך בדרך אשר באת בה.

29 וזה יהיה לכם לאות: בשנה הזאת תאכלו את הצמח מעצמו, ובשנה השנייה תאכלו את הצמח ממנו, ובשנה השלישית תזרעו ותקצרו, ותטעו כרמים ואכלתם את פרים.
30 מה שנצל מבית יהודה, מה שנותר, ישוב לשרש למטה, ולמעלה ישא פרי.
31 כי מירושלים תצא שארית, ומהר ציון נותרים. זאת תעשה קנאת ה' צבאות.

32 לכן כה אמר יהוה על מלך אשור לא יבוא אל העיר הזאת ולא יירה בה חץ ולא יבוא לפניה במגן ולא יבנה עליה סוללת מצור.
33 ישוב בדרך אשר בא בה ולא יבוא לעיר הזאת – נאום יהוה.
34 אגן על העיר הזאת ולהושיעה למעני ולמען דוד עבדי.

35 בלילה ההוא יצא מלאך ה' והכה במחנה אשור מאה שמונים וחמישה אלף איש אֲנָשִׁים ; וכאשר קמנו בבוקר, והנה כולם גופות.
36 וַיַּסֵּחַ סַנַחְרִיב מֶלֶךְ אֱשוּר, וַיֵּלֵךְ וַיָּשָׁב בְּנִינְוָה.
לז והוא משתחווה בבית נסרך אלהיו, וידיהם אדרםלך וסראסר בניו הכו אותו בחרב, וינוסו ארץ אררט, וימלוך אסרחדון בנו תחתיו.

פרק 20

— מחלתו וריפויו של חזקיהו. —

1 בעת ההיא חלה חזקיהו וימות, ויבא אליו הנביא ישעיהו בן עמוס ויאמר כה אמר יהוה סדר את ביתך כי אתה מות ולא תחלים«
2 חזקיהו וַיְסַב פָּנָיו אֶל הַקִּיר וַיְתַפֵּל אֶל־יְהוָה אֲמֹרִים כֵּל׃
ג "זכר יהוה כי הלכתי לפניך באמונה ובלב שלם, ואת הטוב בעיניך עשיתי." ויבכה חזקיהו מרה.

4 ישעיהו טרם יצא אל החצר התיכונה כאשר היה דבר ה' אליו. התייחסו במונחים אלה:
ה שב ואמרת לחזקיהו נגיד עמי כה אמר יהוה אלהי דוד אביך שמעתי את תפלתך וראיתי את דמעתך הנה ארפאך בעוד שלושה ימים תעלה בית יהוה;
ו אוסיף חמש עשרה שנה על חייך ואציל אותך ואת העיר הזאת מיד מלך אשור ואגן על העיר הזאת למעני ולמען דוד עבדי.»
ז ויאמר ישעיהו קחו גוש תאנים ויקחו אותה וישימו אותה על השחין ו חזקיהו נרפא.
8 ויאמר חזקיהו אל ישעיהו:« יש איזה סימן האם אדע כי ירפאני יהוה וכי אעלה בית יהוה בעוד שלשת ימים.»
9 אמר ישעיהו: "זה לך האות". נָתוּן על ידי יהוה, למי תדע כִּי יְקַים יְהוָה אֶת הַדָּבָר אֲשֶׁר דִּבֶר הַהֲלֹךְ הַצֵּל עֶשְׂרָה מַעֲלוֹת אוֹ יָסַב עֶשְׂרָה מַעֲלוֹת׃»
10 ויען חזקיהו: "מעט שיתקדם הצל עשר צעדים, כי אם יסוב עשר צעדים".«
יא וַיִּקְרָא יַשְׂעִיָּהוּ הַנָּבִיא אֶל־יְהוָה, וַיַּסֵּב אֶת־הַצָּל עֶשְׂרֶה מַעֲלָתוֹ שֶׁל־אָחַז, עַל־המַעֲלָתוֹ שֶׁרָדָה אַשְׁמָנָם.

— שגרירות מרודך-בלדן. —

12 בעת ההיא שלח מרודך בלדן בן בלדן מלך בבל ספר ומתנות אל חזקיהו כי שמע כי חלה חזקיהו.
13 חזקיהו שמח ההגעה של ה- נשלח, וַיַּרְאֵהֶם אֶת כָּל-גּוֹצָרוֹ אֶת-הַכֶּסֶף וְאֶת-הַזָּבָר וְאֶת-הַבְּשָׁמָן הַיְקָר וְאֶת-כָּל-חֲרִיצוֹ וְאֶת-כָּל-אֲשֶׁר-נִמְצָא בְּגוֹצָרָיו--לֹא-הָיָה דָּבָר אֲשֶׁר-לֹא-הִרְאֵהֶם יחזקיהו בְּבֵיתוֹ וּבְכָל-רְחָמָתוֹ.
יד ויבא ישעיהו הנביא אל המלך חזקיהו ויאמר אליו מה אמרו האנשים האלה ומאין באו ויאמר חזקיהו מארץ רחוקה באו מבבל«
15 ו ישעיהו אָמַר מַה רָאוּ בְּבֵיתֶךָ וַיַּעֲנֶה יְחִזְקִיָּהוּ כָּל־כָּל־בֵּיתִי רָאוּ, אֵין דָּם אֲשֶׁר לֹא־רָאִיתָם׃«
טז ויאמר ישעיהו אל חזקיהו שמע דבר ה'
17 ימים יבואו וכל אשר בביתך וכל אשר צברו אבותיך עד היום הזה יילקח בבל ולא יישאר דבר, נאם ה'.
18 ומבניך אשר יבואו ממך אשר תלד אותם יילקחו לסריסים בארמון מלך בבל»
19 ויען חזקיהו אל ישעיהו ואמר: "טוב דבר ה' אשר דברת." ויוסיף: "כן, כי שָׁלוֹם והיציבות תהיה אִיתִי במהלך חיי.»

20 ויתר דברי חזקיהו וכל מעלליו ואשר עשה את הבריכה ואת אמת המים והביא מים העיר הלוא הם כתובים על ספר דברי הימים למלכי יהודה
21 וישכב חזקיהו עם אבותיו ומנשה בנו מלך תחתיו.

פרק 21

— מנשה. —

א בן שתים עשרה שנה היה מנשה במלכו וחמשים וחמש שנה מלך בירושלים ושם אמו חפיסיבה.
2 וַיַּעַשׁ הָרָע בְּעֵינֵי יְהוָה וַיַּעֲשֶׂה כְּתוֹעֲבֹת הַגּוֹיִם אֲשֶׁר גִּרְשׁ יְהוָה מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל׃.
ג ויבן את הבמות אשר הרס חזקיהו אביו ויקים מזבחות לבעל ויעש אשרה כאשר עשה אחאב מלך ישראל וישתחווה לכל צבא השמים ויעבדם.
4 ויבן מזבחות בבית ה' אשר אמר ה':« זה בירושלים זֶה אשים את שמי על זה.»
5 ויבן מזבחות לכל צבא השמים בשתי חצרות בית יהוה.
ו וַיַּעֲבַר אֶת־בְּנוֹ בָּאֵשׁ וְעָסֵף בְּעֵינֵי־עֲדָתוֹ וְעָסֵף מְכַשְׁפִים וְעָסֵף אֶת־הָרָע בְּעֵינֵי יְהוָה לְכַעֲרוֹ׃.
7 את אשרה אשר עשה שם בבית אשר אמר יהוה לדוד ולשלמה בנו לאמור: "בבית הזה ובירושלים אשר בחרתי מכל שבטי ישראל אשים את שמי עד עולם.".
ח לא אודד עוד את רגלי ישראל מן הארץ אשר נתתי לאבותיהם, ובלבד שישמרו לשמור את כל אשר ציוויתם ואת כל התורה אשר צוה להם משה עבדי.»
9 אך לא שמעו, ויתעהם מנשה, ויעשו רעה יותר מכל הגויים אשר השמיד יהוה מפני בני ישראל.

10 וַיְדַבֵּר יְהוָה בְּדֶּן עַבְדָיו הַנְּבִיאִים לֵאמֹר
יא "כי מנשה מלך יהודה עשה את התועבות האלה, כִּי’הוא עשה דברים גרועים יותר מכל מה שעשו האמורים לפניו. כִּי’הוא גם גרם ליהודה לחטוא באמצעות אליליו.,
12 כה אמר יהוה אלוהי ישראל: "אני מביא אסון על ירושלים ועל יהודה, גדול עד אשר יצלצלו שתי אוזניהן בכל אשר ישמעו עליהן".
13 אמתח על ירושלים את קו המידה של שומרון ואת קו האנץ של בית אחאב, וטהר את ירושלים כאשר צלחת מטהר ומתהפכת אחרי מטהר.
יד אעזוב את שארית נחלתי ונתן אותם ביד אויביהם והיו לטרף ולבזה לכל אויביהם
15 כי עשו את הרע בעיניי והכעיסו אותי מיום צאתם של אבותיהם ממצרים ועד עכשיו»

טז וגם דם נקי רב שפך מנשה עד כדי כך שמילאה את ירושלים מקצה ועד קצה, מלבד חטאיו אשר החטיא את יהודה., המאמן לעשות את הרע בעיני יהוה.

17 יתר דברי מנשה וכל אשר עשה והחטאים אשר חטא הלוא הם כתובים על ספר דברי הימים למלכי יהודה
יח וישכב מנשה עם אבותיו וייקבר בגן ביתו בגן עזא וימלך אמן בנו תחתיו.

— אמון. —

יט בן עשרים ושתים שנה היה אמן במלכו ושנתיים מלך בירושלים ושם אמו מסלם בת חרוס יתבה.
20 וַיַּעַשׁ הַרְעָר בְּעֵינֵי יְהוָה כַּאֲשֶׁר עָשָׂה מְנַשֶּׁה אָבִיו׃;
כא וַיֵּלֶךְ בְּכָל־הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר־הָלַךְ אָבִיו בָּהֶם וַיַּעֲבֹד אֶת־הַעֲלִים אֲשֶׁר־עֲבֹד אֲבִיו וַיְשַׁחֲוָה לְפָניהם;
22 וַיַּעֲזֹב אֶת־יְהוָה אֱלֹהֵי אֲבֹתָיו וְלֹא־הָלַךְ בְּדֶרֶךְ יְהוָה׃.
23 וַיְקַשְׁרוּ עַבְדֵי אָמוֹן עַנְגּוּ וַיַּרְגוּ אֶת־הַמֶּלֶךְ בְּבֵיתוֹ׃.
24 ועם הארץ הרג את כל קשרי המלך אמון וימלך עם הארץ את יאשיהו בנו תחתיו.

25 ויתר דברי אָמוֹן ואשר עשה הלוא הם כתובים על ספר דברי הימים למלכי יהודה
26 וַיִּקְבְּרוּ אוֹתוֹ בְּקַבְרוֹ בְּגַן עוּזָא וַיֹּאשִׁיָּהוּ בְּנוֹ מָלֹךְ תַּחְתּוֹ.

II. — מישועיהו ועד חורבן ירושלים.

פרק 22

— יאשיהו, יראת הכבוד שלו. —

א בן שמונה שנים היה יאשיהו במלכו ושלושים ואחת שנה מלך בירושלים ושם אמו עידידה בת חדאי מבצקת.
2 ויעש את הישר בעיני יהוה, וילך בדרך דוד אביו לחלוטין, ולא סרה ימין ושמאל.

— גילוי ספר החוק. —

ג בשנת שמונה עשרה שנה למלך יאשיהו שלח המלך אל בית יהוה את שפן הספר בן עשליה בן משולם לאמר
ד "עלה אל חלקיהו הכהן הגדול והכן את הכסף אשר הובא בית יהוה ואשר גבתו השוערים מן העם".
5 נשים את זה כֶּסֶף בידיים של אלו שעושים לְבַצֵעַ את העבודה, אשר ממונים לפקחים בבית יהוה, והם יתנו אותה לעושים במלאכת בית יהוה לתקן את החרצים בבית.,
ו לנגרים, לפועלים ולבנאים, ו הם ישתמשו בזה לקנות את העצים ולחצוב אבנים כדי לתקן את הבית.
7 אך לא יידרשו לתת דין וחשבון על הכסף שהופקד בידיהם, כי פעלו ביושר."»

8 ויאמר חלקיהו הכהן הגדול אל שפן הסופר מצאתי את ספר התורה בבית יהוה ויתן חלקיהו את הספר אל שפן ויקרא בו.
ט וישב שפן הספר אל המלך ויגד לו לאמר: "עבדיך רוקנו את הכסף אשר בבית ונתנו אותו בידי האנשים שם." לְבַצֵעַ העבודה, אשר ממונים למפקחים בבית יהוה."»
10 וגם ספן המזכיר הודיע למלך לאמור: "הכהן חלקיאס נתן לי ספר." וייקרא ספן לפני המלך.

יא וישמע המלך את דברי ספר התורה וייקרע בגדיו;
12 וַיְצַו אֶת-חִלְקִיָּהוּ הַכֹּהֵן וְאֶת-אחִיקָם בֶּן-שָׁפָן וְאֶת-אֲחוֹבוֹר בֶּן-מִכָּא וְאֶת-שָׁפָן הַסּוֹפֵר וְאֶת-עֲשָׂיָה עֶבֶד-הַמֶּלֶךְ.
יג "לכו ודרשו ביהוה בעדני ובעד העם ובעד כל יהודה על דברי הספר הזה אשר נמצא כי גדול אף יהוה אשר חרה בנו כי לא שמעו אבותינו בדברי הספר הזה לעשות את כל אשר צוה אותנו".«

יד וַיָּלַךְ חִלְקִיָּהוּ הַכֹּהֵן וְאֶחִיכָם וְאַחוֹבוֹר וְשָׁפָן וַעֲשָׂיָה אֶל־חֲלַדָּה הַנְּבִיאִת־שֶׁלֶם בֶּן־תְקוּעַ בֶּן־עָרַעַ שֹׁמֵר־הָאֵלֶיהָ וַיַּדְבְּרוּ אֵלֶיהָ לֹא־טַבֵּר׃,
15 ותאמר להם כה אמר יהוה אלוהי ישראל אמרו לאיש אשר שלח אתכם אלי
טז כה אמר יהוה הנה אנכי מביא אסון על המקום הזה ועל יושביו, לְפִי את כל דברי הספר אשר קרא מלך יהודה.
17 יען עזבו אותי והקטירו קטרת לאלהים אחרים והכעיסו אותי בכל מעשה ידיהם; חרה אףי במקום הזה ולא יכבה.
18 ואמרת אל מלך יהודה אשר שלחך לדרוש ביהוה כה אמר יהוה אלהי ישראל אשר הדברים אשר שמעת,
19 כי נחם לבבך והכנעת לפני יהוה בשמעך את אשר דברתי על המקום הזה ועל יושביו, לָדַעַת כִּי יִהְיוּ לְמַחֲרָעָה וּלְקָלָה, וְכִי קָרַעְתָּ בְּגַדֶּךָ וּבְכִיתָ לְפָנַי, גַּם־אֶקְשָׁמַעְתָּךְ נְאֲרַת יְהוָה.
20 לכן הנה אנכי אקבצך אל אבותיך ותיאסף בשלום אל קברך ולא יראו עיניך את כל הרעות אשר אביא על המקום הזה»
הם דיווחו על תשובה זו למלך.

פרק 23

— הרפורמה של יאשיהו. —

1 וישלח המלך ויאסף אליו את כל זקני יהודה וירושלים.
2 ויעל המלך בית יהוה וכל אנשי יהודה וכל יושבי ירושלם והכהנים והנביאים וכל העם מקטנו ועד גדול ויקרא לפניהם את כל דברי ספר הברית אשר נמצא בבית יהוה
3 ויעמד המלך על הבמה ויכרת את הברית לפני יהוה, הַפקָדָה ללכת אחרי יהוה ולשמור מצותיו ומשפטיו ותורותיו מכל שֶׁלָה בכל ליבי ונשמתי שֶׁלָה נפש, למלא את דברי הברית הזאת, אשר הכתובים בספר הזה. וַיֵּאֲשַׁם כָּל-הָעָם, אֶל-הַבְּרִית הַזֶּה.

4 ויצוה המלך את חלקיהו הכהן הגדול ואת הכוהנים המשניים ואת שומרי השער להשליך מן היכל יהוה את כל הכלים אשר נעשו לבעל ולעצתרת ולכל צבא השמים וישרף אותם מחוץ לירושלים בשדות קדרון ואת עפרם הובא בית אל
ה וגירש את הכוהנים האלילים אשר מינו מלכי יהודה להקטיר קטורת בבמות בערי יהודה ובסביבות ירושלים, ואת הקטירים לבעל, לשמש, לירח ולעולם. שְׁתֵים עֶשׂרֵה אותות ולכל צבא השמים.
ו דחה את האשרה מבית יהוה שהוא העביר מחוץ לירושלים, לכיוון נחל קדרון; הוא שרף אותה בנחל קדרון, והפך אותה לאבק, ושפך את האבק הזה על קברי בני העם.
7 הוא הרס את בתי הזונות אשר בבית יהוה, ואת המקום שבו נָשִׁים ארגו אוהלים עבור אסטרטה.
ח ויקרא לכל הכוהנים מערי יהודה ויטמא את הבמות אשר הקטירו שם הכוהנים קטורת מגבעה ועד באר שבע ואת הבמות אשר בשערים הרס ואת זו אשר בפתח שער יהושע, ראש העיר, ו זה שהיה משמאל לשער העיר.
9 אך כהני הבמות לא עלו על מזבח יהוה בירושלים, ואוכלים מצות בתוך אחיהם.
10 המלך טמא את תופת בעמק בני עינום למען לא יעביר איש את בנו או את בתו באש לכבוד מולך.
יא הסיר את הסוסים אשר הקדישו מלכי יהודה לשמש, פתח בית יהוה, ליד חדר הסריס נתן מלך, אשר בבתי החצר, ואת מרכבות השמש שרף באש.
12 וַיְרַס הַמֶּלֶךְ אֶת־הַמִּזְבְּחוֹת אֲשֶׁר הָיוּ עַל־גַּג־חדר־אֶחָז אֲשֶׁר עָנוּ מַלְכֵי יְהוּדָה, וְאֶת־הַמִּזְבְּחוֹת אֲשֶׁר עָשָׂה מְנַשֶּׁה בְּשַׁתִּי־חֲצָרִים בֵּית־יְהוָה, וַיַּרְץ מִשָּׁם לְהַשְׁפָּר אֶת־עַפָּרָם בְּנֵי קִדְרוֹן.
יג וַיְחַל הַמֶּלֶךְ אֶת הַבָּמוֹת אֲשֶׁר נִגְדָּל לִיּוּרְשָׁלָם, מִיְמִין לַר הַחֲרָב, אֲשֶׁר בָּנָה שְׁלֹמֹה מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל בַּעֲשֶׂת שׁוֹעֲבֹת הַצִּידוֹנִים, בַּחֲמוֹס שׁוֹעֲבֹת הַעֲמוֹן.;
14 הוא שבר את העמודים וכרת את האשרות, ומילא את המקום שבו עמדו עצמות אדם.

15 וכן המזבח אשר בבית אל, ו את הבמה אשר עשה ירבעם בן נבט אשר החטיא את ישראל הוא הרס את המזבח הזה ואת הבמה שרף את הבמה ויטמנה לעפר ואת האשרה שרף.

טז ויפנה יאשיהו וירא את הקברים אשר שם בהר וישלח ויקח את העצמות מן הקברים וישרף אותם על המזבח ויטמא אותו כדבר יהוה אשר דבר ביד איש האלוהים אשר הגיד את הדברים האלה.
17 ויאמר מהי המצבה הזו אשר אני רואה ויאמרו לו אנשי העיר קבר איש האלוהים אשר בא מיהודה וסיפר לנו את אשר עשית למזבח בבית אל׃«
18 ויאמר הניחו לו, אל יפריעו לאיש את עצמותיו! ויעזו את עצמותיו, ואת עצמות הנביא אשר בא משומרון.

19 יאשיהו גם הרס את כל בתי הבמות אשר בערי שומרון ו מה עשו מלכי ישראל, בכך שהרגיזו אותם יהוה ; הוא התייחס אליהם בדיוק כפי שנהג בבית אל.
20 וַיַּעֲרֵב עַל־הַמִּזְבְּחוֹת אֲשֶׁר הָיוּ שָׁם וַיַּשְׁרֵף שָׁם עַצְמוֹת אָדָם וַיָּשָׁב לִיּוּרוּשָׁלָיִם

21 ויצוה המלך את כל העם לאמור: "חגגו פסח לה' אלוהיכם ככתוב בספר הברית".«
22 פסח כמו זה לא נחגג מימי השופטים אשר שפטו את ישראל, ובכל ימי מלכי ישראל ומלכי יהודה.
23 בשנה השמונה עשרה למלך יאשיהו חגגו את הפסח הזה לכבוד יהוה בירושלים.

24 יאשיהו הסיר את המכשפים ואת המכשפים ואת התרפים ואת האלילים ואת כל התועבות אשר נראו בארץ יהודה ובירושלים למלא את דברי התורה הכתובים בספר אשר מצא חלקיהו הכהן בבית יהוה.

25 לא היה, לפני כן יוסיאס, של מלך אשר כמוהו פנה אל יהוה בכל לבו ובכל נפשו ובכל כחו ככל תורת משה; ואחריו לא היה כמוהו.
26 אך לא שב יהוה מחר אפו הגדול כי חרה אפו ביהודה מפני המהומות אשר הכעיס אותו מנשה.
27 וַיֹּאמֶר יְהוָה גַּם־אֶסְרִיתִי יְהוּדָה מִפְּנִי כַּאֲשֶׁר־סִירִיתִי יִשְׂרָאֵל וְאֶסְתִּי אֶת־יְרוּשָׁלַיִם הַעִיר הַזֶּה אֲשֶׁר־בָּחַרְתִּי וְאֶת־הַבָּיִת הַזֶּה אֲשֶׁר־אָמַר שָׁמִי יִהְיֶה שָׁם׃«

— סופו של יאשיהו; הוא נהרג במגידו. —

28 יתר דברי יאשיהו וכל אשר עשה הלוא הם כתובים על ספר דברי הימים למלכי יהודה

29 בימיו עלה פרעה נכו מלך מצרים על מלך אשור אל נהר פרת ויצא המלך יאשיהו לקראתו פַּרעֹה הוא הרג אותו במגדו ברגע שראה אותו.
30 וַיִּשְׂאוּ אֹתוֹ עַבְדָיו מֵמַגִּדּוֹ בְּמֶגֶל וַיָּבֹאוּ אֹתוֹ יְרוּשָׁלָיִם וַיִּקְבְּרוּ אֹתוֹ בְּקְבָרוֹ וַיַּקְחוּ אֶת יְהוֹאָחָז בֶּן יֹאשִׁיָּהוּ וַיַּמִּילוּ אֹתוֹ תַּחַת אֲבִיו׃.

— יואכז; הוא נלקח בשבי למצרים. —

לא בן עשרים ושלוש שנה היה יהוהז במלכו ושלושה חדשים מלך בירושלים ושם אמו עמית בת ירמיהו מלבנה.
32 וַיַּעַשֶּׁה הָרַע בְּעֵינֵי יְהוָה כְּכֹל אֲשֶׁר עָשָׂו אֲבוֹתָיו׃.
לג וַיְכַסֵּר אֹתוֹ פַּרְעֹה נְכוֹ בְּרֶבְלַע בָּאָרֶץ אֱמַת לְמַלֵּךְ עוֹד בִּירוּשָׁלָם וַיַּטֵּל עַל הָאָרֶץ מַס מֵאָה כָּכָר כֶּסֶף וְכָכָר כָּל זָהָב׃.
34 פרעה נכו מינה את אליקים בן יאשיהו למלך תחת יאשיהו אביו, ושינה את שמו ל זה של יהואקים, אשר לכד, הלך למצרים ומת שם.
לה יהויקים נתן לפרעה את הכסף והזהב, אך הוא גבה מס על הארץ כדי לספק את הסכום שדרש פרעה: כֹּל כְּכַאֲשֶׁר נִגָּזָר לוֹ, הוֹצִיא כֶּסֶף וְזָהָב עַל עַם הָאָרֶץ, לְ ה- לתת לפרעה-נכאו.

— יואקים. —

לו בן עשרים וחמש שנה היה יהויקים במלכו ואחת עשרה שנה מלך בירושלים ושם אמו זבידה בת פדיה מרומה.
לז וַיַּעַשֶּׁה הָרָע בְּעֵינֵי יְהוָה כְּכֹל אֲשֶׁר עָשָׂו אֲבוֹתָיו׃.

פרק 24

1 בימיו יצא נבוכדנצר מלך בבל למלחמה, ויהויקים היה עבדו שלוש שנים; אך הוא מרד בו שוב.
2 וַיְשַׁלַח יְהוָה עַל־יְהוֹיַקִים גְּדוֹת כַּשְׁדִּים וְגְּדוֹת ארם וְגְּדוֹת מוֹאָבים וְגְּדוֹת עֲמוֹן וַיַּשְׁלַחֵם עַל־יְהוּדָה לְהַשְׁחִיתָהּ כְּדַבֶּר יְהוָה אֲשֶׁר דִּבֵּר בְּפִי עַבְדָיו הַנָּבִיאִים.
ג אך במצוות ה' היה זה ליהודה להוציאם מעל פניו על כל חטאות מנשה.,
4 ובגלל דם נקי שנשפך מנשה, עד כדי מילוי ירושלים בדם נקי. זו הסיבה יהוה לא רצה לסלוח.

ה וְיָתַר דְּבָרֵי יְהוֹיָקִים וְכָל אֲשֶׁר עָשָׂה הֲלוֹא כְּתוּבִים עַל־סֵפֶר דְּבָרֵי הַמִּשְׂרָאֵלִים לְמַלכי יְהוּדָה׃
ו וישכב יואקים עם אבותיו וימלך יואקים בנו תחתיו.

7 מלך מצרים לא עזב עוד את ארצו כי לקח מלך בבל את כל אשר למלך מצרים מנחל מצרים ועד נהר פרת.

— יואכים. —

ח בן שמונה עשרה שנה היה יהויכין במלכו ושלושה חדשים מלך בירושלים ושם אמו נַחְסְתָּה בת אלנתן מירושלם.
9 וַיַּעַשׁ הָרָע בְּעֵינֵי יְהוָה כְּכֹל אֲשֶׁר עָשָׂה אָבִיו׃.

10 בעת ההיא עלו עבדי נבוכדנצר מלך בבל על ירושלים והעיר הייתה נצורה.
יא נבוכדנצר מלך בבל בא לפני העיר בעוד עבדיו צרו עליה.
12 ויצא יהויכין מלך יהודה אל מלך בבל ואמו ועבדיו ושריו וסריסיו ויפשהו מלך בבל בשנה השמינית למלכותו.
13 וַיַּשְׂא מִשָּׁם אֶת־כָּל־אוֹצְרֵי בֵּית־יְהוָה וְאֶת־אוֹצְרֵי בֵּית־הַמֶּלֶךְ וַיַּשְׁבֵּר אֶת־כְּלֵי־הַזָּבָב אֲשֶׁר־עָשָׂה שְׁלֹמֹה מֶלֶךְ־יִשְׂרָאֵל בְּהֵיכָל־יְהוָה כַּאֲשֶׁר דִּבְרָה יְהוָה׃.
14 וַיְגָלַה אֶת־כָּל־יְרוּשָׁלַיִם אֶת־כָּל־הַשָּׂרִים אֶת־כָּל־הַגִּבּוֹרִים עֲצַת־אַלְפִּים שְׁבוּיִים אֶת־כָּל־הַחֲרָשִׁ ...הַחֲרָשִׁים אֶת־הַחֲרָשִׁים אֶת־הַחֲרָשִׁים אֶת־הַחֲרָשִׁים וְרַק עֲנֵי־הָאָרֶץ נִשָּׁרוּ׃.
15 את יהויכין הגלה לבבל ואת אם המלך גלה מירושלים לבבל. נָשִׁים של המלך וסריסיו, ואצילי הארץ.
16 יתר על כן, כל הלוחמים מספר של שבעת אלפים, כמו גם בעלי המלאכה והנפחים מספר של אלף, כולם גיבורי מלחמה; ויקח אותם מלך בבל בגלות בבל.
יז וימנה מלך בבל מלך תחתיו יואכין, מתניה, דודו, שאת שמו שינה לצדקיהו.

— צדקיהו; חורבן ירושלים. —

יח בן עשרים ואחת שנה צדקיהו במלכו ואחת עשרה שנה מלך בירושלים ושם אמו עמית בת ירמיהו מלבנה.
19 וַיַּעַשׁ הָרָע בְּעֵינֵי יְהוָה, כְּכֹל אֲשֶׁר עָשָׂה יוֹקִים.
20 זה קרה בירושלים וביהודה, מפני אף יהוה, עד שיגרשם מפניו.

וַיַּמָּרַד צִדְקִיָּהוּ בְמֶלֶךְ בָּבֶל.

פרק 25

1 בשנה התשיעית למלכותו של צדקיהו, בחודש העשירי, בחודש העשירי. יְוֹם בחדש בא נבוכדנצר מלך בבל וכל צבאו על ירושלים ויחנו לפניה ובנו חומות מסביב.

2 העיר הייתה במצור עד שנת אחת עשרה למלכות צדקיהו.

ג בתשיעי לחודש, כאשר הרעב חזק בעיר, ולא היה עוד לחם לעם הארץ.,
4 פרצה נעשתה בעיר, וכל הלוחמים ברח בלילה דרך השער שבין שתי החומות, ליד גן המלך, בעוד הכשדים הקיפו את העיר. המלך לקח את הדרך לאראבה.
5 וחיל הכשדים רדף אחרי המלך והשיגו בערבות יריחו וכל חילו יתפזר מעליו.
ו וַיַּתְפַּשְׁו אֶת־הַמֶּלֶךְ וַיַּעֲלוּ אֶל־מֶלֶךְ בָּבֶל רִבְלָא וַיְגָרַץ עָלָיו׃.
7 וישחטו את בני צדקיהו לעיניו, ונבוכדנצר עיוור את צדקיהו, אסר אותו בשתי שלשלאות נחושת, והביאו אותו בבל.

8 החודש החמישי, השביעי יְוֹם לחודש, -- היא הייתה שנת התשע עשרה למלכות נבוכדנצר מלך בבל, -- בא נבוזרדן שר הטבחים עבד מלך בבל, ירושלם.
9 שרף את בית יהוה ואת בית המלך ואת כל בתי ירושלים ואת כל הבתים הגדולים נתן באש.
10 כל צבא הכשדים אשר היה עִם מפקד המשמר הרס את החומות שהקיפו את ירושלים.

יא נבוזרדן שר הטבחים לקח בשבי את שארית העם אשר נשארו בעיר ואת הערקים אשר נכנעו לפני מלך בבל ואת שאר ההמון׃.
12 קצין המשמר יצא ככורמים וכחקלאים כַּמָה עניי המדינה.

13 וישברו הכשדים את עמודי הנחושת אשר בבית יהוה ואת האדנים ואת ים הנחושת אשר בבית יהוה וישאו את הנחושת בבל.
14 לקחו את הסירים, את האתים, את הסכינים, את הגביעים ואת כל כלי הנחושת המשמשים להגשה.
15 וְגַם רַב הַמִּטְרָבִים נִקְח אֶת הַמְּחֵתוֹת וְאֶת הַגַּבִּים, מִזֶּהב וְמִכֶּסֶף.
טז וְלַשְׁנֵי הַמַּמּוּדִים, הַיָּם וְהַמְּאֻנְדִים, אֲשֶׁר עָשָׂה שְׁלֹמֹה בְּבֵית יְהוָה, לֹא הָיָה צָרַךְ לַשְׁקִיל נְחֹשֶׁת כָּל הַכְּלִים הָאֵלֶּה.
יז וגובה העמוד האחד שמונה עשרה אמה, ועליו כתר נחושת, וגובה הכותרת שלש אמה, וסבך ורימונים סביב לכותרת, הכל נחושת; כן היה גם העמוד השני, הסבך.

18 וַיִּקַּח רַב הַטָּבָרִים אֶת שְׂרַיָּה הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל, אֶת צְפַנְיָה הַכֹּהֵן הַשֵּׁנִי, אֶת שְׁלֹשֶׁר הַסַּפָּרִים.
19 בעיר לקח קצין אחד, מפקד אנשי המלחמה, חמישה אנשים ממועצת המלך, אשר נמצאו בעיר, מזכיר מפקד הצבא, הממונה על רישום אנשי הארץ, וששים איש מעם הארץ, אשר היו בעיר.
20 וַיִּתְכַּלֵּד אוֹתָם נְבוּזַרְדָן שַׂר הַטָּבָרִים וַיְבֹאֵם אֶל־מֶלֶךְ בָּבֶל רִבְלָא׃.
21 וַיַּכֵּם מֶלֶךְ בָּבֶל וַיָּרַגֵּם בְּרֶבְלָא בָּאָרֶץ אֱמַת׃.

כך נלקח יהודה בגדה הרחק מארצו.

— גודליוס, מושל יהודה. —

22 ואת העם אשר נשאר בארץ יהודה אשר השאיר שם נבוכדנצר מלך בבל מינה את גדליהו בן אחיקם בן שפן לפקח עליהם.
23 כאשר נודע לכל מפקדי הצבא, הם ו... שֶׁלָהֶם אנשים אשר מלך בבל מינה למושל באו אל גודליה במספה, לָדַעַת, ישמעאל בן נתניה, יוחנן בן כרע, שראיה בן תנחומת מנטופה ויזוניהו בן המעכתי, הם ו. שֶׁלָהֶם אֲנָשִׁים.
24 גודליה אמר להם ולאנשיהם בשבועה: "אל תפחדו מעבדי הכשדים, הישארו בארץ ועבדו את מלך בבל, ויהיה לכם טוב".«
25 ובחודש השביעי בא ישמעאל בן נתניה בן אלישמע ממשפחת המלוכה ועשרה אנשים יחד איתו והרגו את גדליה ואת היהודים ואת הכשדים אשר היו עמו במשפה.
26 כָּך וַיָּקוּ כָּל הָעָם מִקְטָן עַד גָּדוֹל וְשָׂרֵי הַחַיָּלִים וַיֵּלְכוּ מִצְרַיִם כִּי יָרְאוּ מִפְּנֵי הַכַּשְׁדִּים׃.

— נדיבותו של איבל-מרודך כלפי יואכים. —

27 בשנת השלושים ושבע לגלות יהויכין מלך יהודה, בשנה השנים עשר, בחודש העשרים ושבע. יְוֹם בחדש עוויל מרודך מלך בבל בשנת עלייתו הרים את ראש יהויכין מלך יהודה, וירה בו שֶׁל כֵּלֵא.
28 וידבר אליו בטוב, ויקים את כסאו על כס המלכים אשר היו עמו בבבל.
29 הוא הכריח אותו להחליף את בגדיו כֵּלֵא, ו יואכין הוא תמיד אכל בנוכחותה, כל הזמן בחייו.
30 ותחזוקתה, תחזוקתה התמידית, דאג לה המלך יום יום, כל ימי חייו.