תעלומת הפסחא

האוכריסטיה היא סקרמנט מרכזי בנצרות, המסמל את נוכחותו האמיתית של ישו דרך הלחם והיין, גופו ודמו. היא נוסדה בסעודה האחרונה, ומאחדת את המאמינים במותו ובתחייתו. הליטורגיה שלה כוללת את דבר אלוהים ואת ההקדשה, מזינה את האמונה ואת החיים הרוחניים. סקרמנט זה מחזק את אחדות המאמינים ואת התנצרותם הפנימית. הזרמים הנוצריים השונים נבדלים בהבנתם אותו, אך כולם מכירים במשמעותו הרוחנית העמוקה.

האפיפיור ליאו ה-14, מאמריקה, מאשר כי תחייתו של ישו אינה תיאוריה אלא האירוע היסודי של האמונה הנוצרית. במהלך קהל ברומא ב-5 בנובמבר 2025, הוא הדגיש כי התחייה מתעלה על הסבל ופועלת על חיי היומיום, מציעה תקווה וריפוי לנוכח אתגרי העולם המודרני. הוא מזמין אותנו לחוות את המציאות הפסחאלית הזו כאור המנחה את לב האדם, כוח שהופך כאב למעבר לחיים חדשים. עבורו, אמונה בתחיית המתים היא מפגש חי, אש פנימית המאירה אפילו את המצבים האפלים ביותר.

לוותר כדי ללכת בעקבותיו: כיצד הניתוק הפנימי שדרש ישוע פותח את הדרך לחופש, לפוריות רוחנית ולחיים נדיבים יותר.

חזון ההמון האין ספור בהתגלות ז': תקווה אוניברסלית, אחווה, טיהור בניסיון וקריאה לאוכריסטיה להיום.

משל הפרושי והגובה (לוקס יח: ט'-יד) מגלה שענווה פותחת את הדרך להצדקה: קריאה, הרהור וחיים של הישועה שהתקבלה דרך רחמים.

רומים ו':19-23: הפיכה ל"עבד אלוהים" כחופש אמיתי - מחטא לקדושה, מבושה לכבוד, והבטחה לחיי נצח.

רומים ו':12-18: פאולוס קורא לנו "להגיש את עצמכם לאלוהים ככאלה אשר הוקמו מן המתים לתחייה". מדיטציה תיאולוגית והצעות מעשיות לחוויית חסד.

אות יונה היום: קריאה לתשובה, רחמים ותקווה; לחיות את אות הפסח במעשינו היומיומיים.