הבשורה של ישוע המשיח על פי לוקס הקדוש
באותה תקופה, גובי מסים ו הדייגים כולם באו אל ישוע כדי להקשיב לו. הפרושים והסופרים התלוננו עליו ואמרו: "האיש הזה מקבל בברכה אתכם." הדייגים וחולק איתם את הארוחות שלו!»
אז סיפר להם ישוע את המשל הזה:
«"מי מכם, אם יש לו מאה כבשים ואיבד אחת, לא יעזוב את תשעים ותשע האחרות בשדה וילך לחפש את הכבשה האבודה עד שתמצא אותה? וכאשר תמצא אותה, תרים אותה על כתפיך בשמחה, וכשתחזור הביתה תאסף את חבריך ושכניך ותאמר להם: 'שתתפו בשמחתי, כי מצאתי את הכבשה האבודה שלי'!"«
אני מבטיח לכם: כך תהיה שמחה בשמים על חוטא אחד שחוזר בתשובה יותר מאשר על תשעים ותשעה צדיקים שאינם צריכים לתשובה.
או שאישה שיש לה עשרה מטבעות והיא מאבדת מטבע אחד, האם היא לא מדליקה מנורה, מטאטאת את ביתה ומחפשת היטב עד שתמצא אותו? וכשתמצא אותו, היא קוראת לחברותיה ולשכנותיה ואומרת: "שתפו אותי בשמחה, כי מצאתי את המטבע שאבד לי!"«
באופן דומה, אני מבטיח לך: יש שִׂמְחָה בֵּין המלאכים "חסד אלוהים לחוטא אחד שחוזר בתשובה."»
למצוא את הנשמה האבודה, לעורר את שמחת השמיים
כיצד משל הכבשה האבודה חושף את פני אלוהים רחומים ומכוון את חיינו אל האור.
כל אדם חווה ללכת לאיבוד, לעשות עיקוף, להיכנס לאזור אפור שבו המשמעות מתערערת. ואם שִׂמְחָה האם שלמות אמיתית נולדה לא משלמות, אלא מחזרה?הבשורה על פי לוקס הקדוש – דרך משל הכבשה האבודה והמטבע האבודה – מגלה אמת מזעזעת: אלוהים שמח לאין שיעור יותר בתשובה של חוטא יחיד מאשר ב נֶאֱמָנוּת שלוותם של הצדיקים. מאמר זה מיועד לאלו המבקשים להבין את ההיגיון של שמחה זו, לחוות אותה ולתת לה להקרין בחייהם.
- ההקשר של הבשורה: חוטאים התקבלו בברכה, סופרים נזעזעו.
- ליבת המסר: שִׂמְחָה אלוהי, הד של סליחה.
- שלושה צירים: אובדן, חיפוש, איחוד.
- יישומים רוחניים: המרה של פרספקטיבה, של מערכת יחסים, של דיבור.
- קריאה: להפוך את שמחתנו לחסד פעיל.
הֶקשֵׁר
הבשורה על פי לוקס (15:1-10) נפתחת בסצנה מוכרת: שני קהלים עומדים זה מול זה. מצד אחד, גובי המסים ו... הדייגיםנמשך על ידי ה- דבריו של ישועמצד שני, היו הפרושים והסופרים, המומים לראותו אוכל איתם. הניגוד החברתי והרוחני בולט: המנודה והמוסר, הרעב לאהבה ושומר הטוהר. דווקא שם, בנקודת החיכוך בין הדרה לחמלה, מספר ישוע את שני סיפוריו... משלים.
הרועה המחפש את צאנו, האישה המטאטאת את ביתה: שתי תמונות פשוטות של חיי היומיום, שתי פנים של אותה רוך. שתיהן מסתיימות בפיצוץ של שמחה: חברים, שכנים, אפילו מלאכים שמחים על גילוי הטוב האבוד. נרטיב כפול זה חושף את הדינמיקה של הישועה: אלוהים יוזם לחפש את הנשמה האבודה, מבלי להפיל אותה לחטאה.
לוקס, מבשר העניים והמודרים, כותב עבור קהילות הרגישות לחסד המוצע לכולם, לא רק למושלמים. הוא מדגיש את "הצטרפותם" אליהם ו"לקחתם על כתפיו". גיור אינו פסק דין, אלא חיבוק: הכבשים על הכתפיים, המטבע שנמצא באור, מסמלים את הכבוד המשוקם.
קטע זה הוא חלק משלם גדול יותר: לוקס פרק ט"ו, המכונה לעתים קרובות "ה-בשורת הרחמיםזה מגיע לשיאו במשל הבן האובד. בכל פעם, ההיגיון האלוהי סותר את ההיגיון האנושי. היכן שהאדם שופט, אלוהים מחפש; היכן שהאדם מתעייף, אלוהים מתמיד. שִׂמְחָה אהבת האל היא אהבה שמסרבת לאובדן.
אָנָלִיזָה
המסר המרכזי של קטע זה של הבשורה טמון בשינוי המיקוד: מאשמה למערכת יחסים, מהנורמה ל... רַחֲמִיםישוע מלמד שהמרה אינה נכפית, היא מתקבלת בברכה. זוהי תנועה פנימית המתאפשרת על ידי הוודאות שמצופה לה.
הסיבה ל שִׂמְחָה השמימי כאן מתעלה על רגש גרידא: הוא מבטא את הקשר בין האלוהי לאנושי. כאשר חוטא חוזר, כל הבריאה חוזרת להרמוניה. חוסר פרופורציה מכוון זה בנרטיב - כבשה אחת מתוך מאה, מטבע אחת מתוך עשרה - מגלה שעבור אלוהים, תשומת הלב תמיד ממוקדת בפצע הספציפי, לא בסטטיסטיקה מוסרית.
לאירוע של גיור יש השפעה משולשת. ראשית, הוא מחזיר את האדם לאמת שלו: הוא מפסיק להיות "אבוד". שנית, הוא מחזיר את הקהילה: חברים ושכנים חולקים... שִׂמְחָהלבסוף, הוא מהלל את אלוהים: רַחֲמִים הופך לצבע השמיים ממש. באמצעות אלה משליםישוע הופך את ההיררכיה הדתית: שלמות כבר אינה בראש, אלא חזרה צנועה הופכת ללב המלכות.
אובדן - זיהוי הטעות
המשל תמיד מתחיל באובדן, התנאי לכל חיפוש. ההכרה שמשהו אבוד כבר מניחה מודעות ערה: הרועה סופר את צאנו, האישה מבחינה במטבע החסר. אנשים מעדיפים לעתים קרובות להתעלם מחסרונותיהם, להסתיר אותם או להצדיקם. ישוע, לעומת זאת, מראה שצלילות היא הצעד הראשון לקראת חסד.
בתנ"ך, סטייה היא לעיתים רחוקות פשע; זוהי דרך להיסחף. ייתכן שהכבשה פשוט עקבה אחר חזיון תעתועים, המטבע חמק דרך סדק בבית; שום דבר דרמטי. זה מתאים לכשלונות שלנו: שגרה, אדישות, הסחת דעת פנימית. להיות "אבוד" פירושו לא לשמוע עוד את הקריאה.
להכיר באובדן שלנו זה כבר להקשיב למי שמחפש אותנו. תשובה נולדת מהקשבה צנועה זו: אלוהים לעולם לא מתעייף מלדבר בשמנו בדממה.
החיפוש - אלוהים בתנועה
האל שמציג ישוע אינו מחכה: הוא יוצא, הוא מחפש. הרועה נוטש תשעים ותשע כבשים במדבר; האישה מדליקה מנורה ומטאטאת בקפידה את ביתה. שתי מחוות נחושות, מלאות דחיפות רכה. החיפוש האלוהי הוא פעולה מגולמת: אלוהים הולך, מאיר, מטהר. אלו הם פעלים קונקרטיים, חדורי אנרגיה וקרבה.
החיפוש אחר האדון אינו מסע אקראי: הוא עוקב אחר נתיב חֶמלָההוא אינו מבקש להעניש, אלא להחזיר. דמותו של הרועה התייחסה, עבור מאזיניו של ישוע, לדמותו של אלוהים רועה ישראל (יחזקאל ל"ד). ישוע נוטל על עצמו תפקיד זה וממציא אותו מחדש: הוא הופך לרועה היודע בדידות, אשר בעצמו נושא את צלב המדבר.
בחוויה הרוחנית שלנו, משמעות הדבר היא שחסד פועל לפני תגובתנו. אלוהים הולך לפנינו: הוא מפעיל את הסימנים, את המפגשים, את האירועים שמכינים את שובנו. זו הסיבה שגיור בתשובה לעולם אינו מאמץ מוסרי גרידא; זוהי תגובה לקריאה שכבר קיימת. כולם יכולים להעיד על כך: מילה שנשמעה, פנים שנפגשו, ספר שנפתח באקראי - כל כך הרבה רסיסי אור בבית המטופח של נשמתנו.
האיחוד - שמחה משותפת
הפסגה של השניים משלים זהה: שִׂמְחָה גדותיו. הרועה חוזר הביתה, האישה קוראת לשכנותיה. שִׂמְחָה זה הופך למדבק: זה מתפשט מהשמיים לארץ, ממלאכים לחברים. ישועה אינה עניין פרטי: היא חונכת חגיגה.
בהקשר זה, הביטוי "שמחו איתי" מבשר את הבשורה עצמה - euangelion פירושו "חדשות טובות". אושר אלוהי אינו בודד: הוא קורא לעדים. כל התנצרות נחגגת, לא מנותחת. אלוהים אינו מבקש הערכות, אלא הזמנות.
לשמחה הזו, עם זאת, יש מחיר: של חֶמלָההרועה התעייף, האישה התאמצה. לכן היא שמחה חדורה במאמץ וברוך. היא אינה מכחישה את הפצעים; היא מאירה אותם.
השלכות
- בחיים האישייםלקבל את שבריריותנו כהזדמנות, לא ככישלון. לזכור שאלוהים אינו מתבייש בקטנותנו.
- במערכות יחסיםללמוד לחפש את האחר לפני ששופטים. רַחֲמִים זה לא עניין של תירוץ, אלא של הבנה.
- בקהילהמעדיפים את חגיגת החזרה לנוקשות של הטוהר. חגגו התחלות חדשות.
- בתפילהלגלות מחדש את טעם הכרת התודה הפשוטה, מקור לשמחה מתמשכת.
- בפעולה חברתיתלראות כל אדם בקשיים ככבשה יקרה, לא כבעיה.
יישומים אלה מראים כי רַחֲמִים הופך לדרך לאחדות. שִׂמְחָה חסד השמיים אינו שמור לעולם הבא; הוא נובע בכל לב שבוחר סְלִיחָה.
מָסוֹרֶת
אבות הכנסייה התייחסו בהרחבה לנושאים אלה משלים. סנט אוגוסטין ראה בכבשים את כל האנושות שנישאה על ידי ישו על כתפיו: את משקל העולם הנתמך על ידי אַהֲבָהאוריגנס קרא בדכמה את דמות הנשמה הנושאת את בובת האל, מוסתרת על ידי אבק החטא, שאותו האישה - דמות החוכמה האלוהית - מנקה כדי שתוכל להשיב לעצמה את זוהרה.
המסורת הליטורגית מקשרת פסוקים אלה עם טקסי פיוס: הם מעבירים את ההבטחה של אלוהים "שאינו רוצה את מותו של החוטאבאמנות הנוצרית, מהקטקומבה הרומית ועד לאיקונה הביזנטית, הרועה הטוב נותר סמל לתקווה. רַחֲמִים זה תמיד מנצח את הבדידות.
מדיטציות
- לאתר את עצמך: זיהוי תחום בחייו של אדם שבו אדם מרגיש "אבוד".
- להתקשר: לבטא את שמו הפרטי של אדם באופן פנימי כפי שהיה אלוהים עושה.
- לְהַקְשִׁיבדמיינו את קולו של הרועה הולך לעברכם.
- לְקַבֵּל: לתת לעצמך להיסחף ללא התנגדות, לפחות במחשבה.
- לַחֲלוֹקלבטא לאדם מהימן שִׂמְחָה קצת תשואה.
תפילה-מדיטציה זו מובילה לחוויה של אלוהים הנמצא בתנועה. היא הופכת את תחושת האשמה להכרת תודה על שנמצא.
אתגרים
האם עדיין נוכל לדבר על חטא בתרבות שחוגגת אוטונומיה? המילה נראית כבדת משקל, מעוררת אשמה. עם זאת, לא אשמה, אלא אובדן הוא לב ליבו של מסר הבשורה. לקרוא לעצמך חוטא פירושו להכיר בתלות החיונית של האדם ב... אַהֲבָה של אלוהים.
אתגר נוסף: בחברה מפולגת, איך לחיות שִׂמְחָה משותף? היכן שהכל מעודד ביקורת, ללכת בעקבות ישו פירושו לבחור בחגיגה במקום בחשד.
לְבָסוֹף, רַחֲמִים זו אינה חולשה: היא דורשת את האומץ להקשיב ולסלוח. חיפוש אחר הכבש האבוד דורש זמן וסיכון. לכן, הנוצרי, כמו אדוננו, חייב "לצאת קדימה" - להיות מוכן לחצות את המדבר המוסרי של העולם.
תְפִלָה
אדון ישוע,
אתה הנושא את הצאן הפצוע על כתפיך,
בואו למצוא אותי בדרכי העיקוף.
הדליק בקרבי את מנורת רוחך,
מטאטא את אבק פחדיי.
תן לי לשמוע שִׂמְחָה מן השמיים כשאשוב אליך,
כי אינך שמח בשלמותי,
אבל עם צעדיי הביישנים לעבר ליבך.
תן לי את החסד לקבל את פני אחיי כפי שקיבלת אותי,
לחפש את הפנים האבודות בכל מבט שהוחלף.
מי ייתן וחיי יהפכו לאקט של הודיה,
ולתת לכל ישותי לשיר רַחֲמִים.
אָמֵן.
מַסְקָנָה
לִמצוֹא שִׂמְחָה החיפוש משמיים מתחיל במעשה של אמון. שום סטייה אינה כה עמוקה עד שאלוהים מפסיק לחפש. על ידי גילוי ההיגיון הזה, אנו בתורנו הופכים למחפשים אחרים: במשפחותינו, בערינו, בכנסיותינו. מדובר פחות בהחזרת אנשים ל"דרך הנכונה" ויותר בזיכרונם שבית מחכה להם.
משל זה אינו אפוא רק סיפור; זוהי דרך חיים: לאבד, לחפש, למצוא שוב, לשמוח. כל צעד ניתן לחיות בכל יום, כמו נשימת נשמה.
מַעֲשִׂי
- קראו שוב את לוקס ט"ו:1-10 בכל בוקר בדממה, תוך זכירת מילה אחת בלבד.
- ניהול יומן של ה"נמצא": חן, פנים, שלווה שהוחזרה.
- באופן סמלי, לטאטא חדר בבית תוך כדי תפילה.
- הרהרו על דימוי של הרועה הטוב כשאתם ברגע של ספק.
- תודה לאל, אפילו על המחקר הלא גמור שלו.
- חגגו כל צעד קטן קדימה כחגיגה שמימית.
- מציע מחווה קונקרטית של פיוס בכל שבוע.
הפניות
1. תנ"ך ירושלים, הבשורה על פי לוקס הקדושפרק 15.
2.סנט אוגוסטין, דרשות על הבשורה על פי לוקס.
3. אוריגנס, דרשות על לוק.
4.אַפִּיפיוֹר פרנסואה, מיסריקורדיה וולטוס, 2016.
5. בנדיקטוס ה-16, ישוע מנצרתכרך 2.
6. יוחנן כריסוסטומוס, דרשות על גיור.
7. קטכיזם של הכנסייה הקתולית, סעיפים 1425-1439.
8. תפילה ליטורגית ליום ראשון ה-24 בזמן רגיל.
