תהילים ע"ג (ספר ל"ב)
תהילים א' לאסף.
כן, אלוהים טוב לישראל.,
לבעלי לב טהור!
2 אולם, הייתי על סף כניעה,
כמעט החליקה לי הרגל.
3 כי זעמתי על הרשעים,
לראות את אושרם של רשעים.
4 עבורם, אין כאב עד המוות;
גופם מלא מרץ.
5 אין להם חלק בעמל בני התמותה,
הם לא מומתים יחד עם שאר האנושות.
6 לכן גאווה היא קישוט צוארם,
ואלימות, הגלימה היקרה המכסה אותם.
7 עוולה יוצאת מקרביהם,
מחשבות ליבם יוצאות לאור.
8 הם לועגים, הם מדברים על עוולה ואלימות,
הם משמיעים נאומים מתנשאים.
9 הם מכוונים פיהם אל השמים,
וְלִשְׁונָם מְהַתְפַּלֶּה עַל־הָאָרֶץ.
10 לכן פונה עמי אליהם,
הוא בולע את המים בלגימות גדולות.
11 הם אומרים, "איך אלוהים ידע?"
איך האל העליון ידע?«
12 כאלה הם הרשעים:
תמיד שמחים, הם מגדילים את עושרם.
13 לכן לשווא שמרתי על לבי טהר,
שרחצתי ידי בתמימות;
14 כל היום אני מוכה,
כל בוקר העונש שלי נמצא כאן.«
15 אילו אמרתי "כמוהם חפץ אני לדבר",
אבגוד בגזע ילדיך.
16 הרהרתי בדברים אלה,
הקושי היה גָדוֹל לְדַעַתִי,
17 עד אשר אכנס אל מקדש אלוהים,
והיו מודעים לגורלם הסופי.
18 כן, אתה מניח אותם על מסילות חלקלקות;
אתה גורם להם ליפול, והם לא יותר מחורבות.
19 מה! בן רגע הם מושמדים!
הם מושמדים, הם נעלמים באסונות!
20 כ אנחנו עושים’חלום עם התעוררות,
אדוני, כשאתה מתעורר, אתה דוחה את דמותם.
21 כאשר ליבי התחרפן,
ושאני הרגשתי נרגש עמוקות,
22 הייתי טיפש וחסר תבונה,
הייתי כְּמוֹ פראי מולך.
23 אבל אני אהיה איתך לנצח:
אחזת בידי הימנית,
24 בעצתך תנחה אותי,
ואז תקבלו אותי בכבוד.
25 איזה מלבדך האם אני בגן עדן?
איתך, אני לא רוצה שׁוּם דָבָר עֲלֵי אֲדָמוֹת.
26 בשרי ולבי כלו
צור לבי וחלקתי, הוא אלוהים לעד.
27 הנה, הסועים ממך יאבדו;
אתה משמיד את כל אלה שאינם נאמנים לך.
28 עבורי, להיות מאוחד עם אלוהים הוא אושרי;
באדוני יהוה אני נותן בטחתי,
כדי לספר את סיפורן של כל עבודותיך.
תהילים ע"ד (ספר ל"ג)
א שיר לאסף.
למה, אלוהים, אָנוּ האם דחית אותם לתמיד?
בשביל מה הַמִּתְעֲלָה עַל צֹאן מַרְעִיתֶךָ
2 זכור את עמך אשר רכשת בימים קדומים,
אשר גאלתם להיות שבט נחלתכם!
לִזכּוֹר מהר ציון אשר שם מושבך,
3. פנה את צעדיך לעבר חורבות בלתי הפיכות אלה;
האויב הרס את כל מה שבמקדש.
4 שאגו אויביך בתוך חצרות קדשך;
הם קבעו את סמליהם כסמליהם.
5 ראינו אותם, בדיוק כמו ה- כּוֹרֵת עֵצִים,
מי מרים את הגרזן ביער עבות.
6 ועכשיו, כֹּל הפסלים יחד;
הֵם ה- הם ריסקו אותם בגרזנים ובפטישים.
7 מסרו את מקדשך לאש;
חיללו וחיללו את משכן שמך.
8 אמרו בלבם: "הבה נשמיד את כולם יחד!"»
הם שרפו את כל המקומות הקדושים במדינה.
9 איננו רואים עוד אותותינו;
אין עוד נביאים.,
ואף אחד מאיתנו לא יודע כמה זמן זה יימשך…
10 עד מתי, אלוהים, יעלב העושק,
האם האויב יחלל את שמך ללא הרף?
11 למה אתה מושך את ידך ואת יד ימינך?
משוך את זה מחיקך ולהרוס-ה-!
12 אוּלָם אלוהים הוא מלכי מימי קדם.,
זה שפעל כֹּל כָּך של גאולות עלי אדמות.
13 אתה בגד את הים בכוחך,
אתה אשר ריסקת את ראשי המפלצות במים.
14 אתה הוא אשר ריסקת את ראשי לויתן,
ונתן אותו כמאכל לאנשי המדבר.
15 אתה הוא אשר גרמת למעיין ולנחל לפרוץ,
אתה אשר ייבשת את הנהרות אשר לעולם לא יתייבשו.
טז לך היום, לך הלילה;
אתה הוא זה שברא את הירח והשמש.
17 אתה קבעת את כל גבולות הארץ;
קיץ וחורף, אתה הוא שייסדת אותם.
18 זכרו: אויב מבזה את יהוה,
עם טיפש מחלל את שמך!
19 אל תתן נפש יונתך לבהמה,
לעולם אל תשכחו את חייהם של ענייכם.
20 שמרו על בריתכם! לכל קצוות הארץ
מלאים במערות אלימות.
21 אל ישובו עשוקים בבלבול,
יברכו שמך האומללים והעניים!
22 קום אלוהים, עשה משפטך;
זכור את העלבונות שהטיפש מטיף עליך כל יום.
23 אל תשכח את צעקות אויביך,
החוצפה הגוברת והולכת של אלו ששונאים אותך.
תהילים ע"ה (ספר ל"ד)
1 למנצח המקהלה "אל תשחית!" מזמור לאסף, שיר.
2 אנו משבחים אותך, אלוהים, אנו משבחים אותך;
השם שלך קרוב:
אנו מספרים על נפלאותיך.
3. כשיגיע הזמן,
אשפוט בצדק.
4 הארץ רועדת וכל יושביה;
אני, מצידי, מחזק את עמודי התווך שלו. סלע.
5 אני אומר לגאים: אל תהיו גאים!
ולרשעים: אל תרימו ראשכם!
6. אל תרים את ראשך כל כך גבוה,
אל תדבר בכזו יהירות!
7 כי לא ממזרח ולא ממערב הוא;
לא של המדבר ולא של ההרים!…
8 לא; אלוהים הוא זה ששופט:
הוא מוריד אחד ומרים את השני.
9 כי כוס ביד ה',
שבו יין מלא ארומות מבעבע.
והוא שופך את זה: כן, הם ימצצו את השאריות,
ישתו, כל רשעי הארץ.
10 ואפרסם לנצח,
אשיר תהילות לאלוהי יעקב.
יא וְאַכְרַתִּי כָּל־קַרְנֵי רָשָׁעִים;
וְקָרַנֵי צַדִּיקִים יִרְמוּ.
תהילים עו (ספר ל"ה)
1 למנצח המקהלה, בכלי מיתר. מזמור לאסף, שיר.
2 אלוהים גילה את עצמו ביהודה,
בישראל שמו גדול.
3 משכנו בשלם,
ומשכנו בציון.
4 שם שבר את ברקי הקשת,
המגן, החרב וה המלחמה. — סלע.
5 אתה זורח בהודך,
על ההרים של’איפה אתה נמס הטרף שלך.
6 הם היו פשטים, גיבורים אלה מלאי לב;
הם נרדמו,
הם לא ידעו, כל הגברים האמיצים האלה, איך להשתמש בזרועותיהם.
7 לאיומיך, אלוהי יעקב,
המרכבה והשליח נותרו ללא תנועה.
8 אתה אדיר!
מי יעמוד לפניך כשאפסך יתפרץ?
9 מן השמים הכרזת את המשפט;
האדמה רעדה ודממה.,
10 כאשר קם אלוהים לעשות צדק,
כדי להציל את כל האנשים האומללים במדינה. סלע.
יא כך זעמו של האדם הופך לתהילה
ושאריות הכעס...
12 נדר וְקָיְמֵם לַיהוָה אֱלֹהֶיךָ;
שכל הסובבים אותו מביאים תרומות אֵל נורא!
13 הוא משפיל את גאוותם של רבי עוצמה,
נורא הוא למלכי הארץ.
תהילים ע"ז (ספר ל"ו)
1 לַמְנַח הַזְמָרִים... עִדִּיתוּן. מִזְמוֹר אֶסָף.
2 הקול שלי עולה אל אלוהים, ואצעק;
הקול שלי עולה לאלוהים: שישמע אותי!
3 ביום צרתי אבקש את ה';
ידיי פרושות בלילה מבלי להתעייף;
נשמתי מסרבת לכל נחמה.
4 אזכור את אלוהים ואנאח;
אני מדיטציה, ורוחי נפולה. סלע.
5 אתה מחזיק את עפעפי לִפְתוֹחַ;
ובתחושת התרגשותי, איני יכול לדבר.
6 כָּך אני חושב על ימים עברו.,
אל השנים של פעם.
7 אני זוכר את מזמורי בלילה,
אני מהרהרת בליבי,
ומוחי תוהה:
8 "האם ידחה ה' לנצח,
האם זה כבר לא יהיה חיובי?
9 האם טובו אזל לנצח?,
האם זה סוף הבטחותיו לדורות הבאים?
10 האם שכח אלוהים את רחמיו?,
האם, בכעסו, חזר בו מרחמיו? סלע.
11 אני אומר: "מה גורם לסבלי,
זה בגלל שימין העליון השתנתה!«
12 אני רוצה לזכור את מעשי יהוה,
כי אני זוכר את פלאי העבר שלך,
13 אני רוצה להרהר בכל מעשיך,
ולהרהר במעשיך הגדולים.
14 אלוהים, דרכיך קדושות:
איזה אלוהים גדול! שֶׁלָנוּ אלוהים?
15 אתה האל עושה נפלאות;
הוכחת את כוחך בקרב הגויים.
16 מאת שֶׁלְךָ זרועות, הצלת את עמך,
בני יעקב ויוסף. סלע.
17 ראו אותך המים, אלוהים,
ראו אותך המים, וירעדו;
התהומות זעו.
18 עננים שפכו את מימיהם,
העננים השמיעו את קולם,
וחיציך עפו לכל עבר.
19 רעמך מהדהד בסערה;
ברק הבזיק ברחבי העולם;
האדמה רעדה ורעדה.
20 הים היה נתיבך,
מים גדולים נתיבך,
ולא ניתן היה לזהות את העקבות שלך.
21 הנהגת את עמך כעדר,
ביד משה ואהרן.
תהילים 78 (ספר ל"ז)
א שיר לאסף.
שמעו עמי, לתורתי;
הקשיבו למילים היוצאות מפי.
2 אני הולך לפתוח את הפה שלי לומר משפטים,
אפרסם את תעלומות הזמנים הקדומים.
3 מה ששמענו, מה שלמדנו,
מה שסיפרו לנו אבותינו,
4 לא נסתר זאת מבניהם;
נספר לדורות הבאים את תהילות יהוה,
וְכֹחוֹ וְהַנִּפְתָּא שֶׁעָשָׂה.
5 הוא מינה מושל ביעקב,
הוא קבע חוק בישראל.,
אשר ציווה את אבותינו
ללמד את ילדיהם,
6 כדי שייוודעו לדורות הבאים,
ילדים שייוולדו ויגדלו,
כדי לספר אותם בתורם לילדיהם.
7 אז הם ישימו את מבטחם באלוהים,
הם לא ישכחו את מעשי אלוהים,
וְהֵם יַקְיַמְרוּ אֶת מִצְוָתָיו;
8 לא יהיו כאבותיהם,
גזע סורר ומרדני,
מרוץ עם לבבות הפכפכים,
אשר רוחו אינה נאמנה לאלוהים.
ט בני אפרים, קשתים מיומנים,
הפכו הגב ביום הקרב;
10 לא שמרו את ברית אלוהים,
סירבו ללכת על פי תורתו;
11 שכחו את מעשיו הגדולים,
ואת הפלאות שהראה להם.
12 לפני אבותיהם עשה פלאים,
בארץ מצרים, בשדות תניס.
13 פתח את הים לאפשר להם לעבור;
הוא עצר את המים, אשר עמדו כערימת עצים.
14 הוא הוביל אותם ביום בענן,
וכל הלילה ליד אש בוהקת.
15 הוא בקע סלעים במדבר,
וַיַּשְׁקֶה אוֹתָם כְּמִנַּחֲרִים שָׁוְעִים.
16 מן הסלע יצוץ נחלים,
ותן למים לזרום בזרמים.
17 אך הם המשיכו לחטוא נגדו,
למרוד נגד העליון במדבר.
18 הם ניסו את אלוהים בלבם,
על ידי דרישה למזון לפי תאוותיהם.
19 הם דיברו נגד אלוהים ואמרו:
»"האם אלוהים יוכל לערוך שולחן במדבר?"
20 הנה הכה את הסלע ומים זרמו,
וְנִשְׁפְּכוּ נִפְלִים מַיִם;
האם הוא גם יוכל לתת לנו קצת לחם?
או לספק בשר לעמו?«
21 שמע יהוה וַיַּעֲנָס,
אש ניצתה על יעקב,
וַיַּעֲלֹה עַל יִשְׂרָאֵל,
22 כי לא האמינו באלוהים
ולא קיוותה לעזרתו.
23 אוּלָם הוא ציווה על העננים שמעל,
וְפָתַח שַׁעֲרֵי שָׁמַיִם;
24 הוא המטיר עליהם מן ה- להאכיל,
ונתן להם את החיטה מן השמים.
25 כל אחד אכלה לחם של חזקים,
הוא שלח להם אוכל עד שהיו שבעים.
26 הוא הביא רוח מזרחית לנשוב בשמים,
הביא בכוחו את רוח הדרום;
27 הוא המטיר עליהם בשר כעפר,
וְצִפוֹרֵי הַכַּנְף כְּחוֹל יָמִים.
28 הוא הפיל אותם בתוך מחנהם,
סביב האוהלים שלהם.
29 הם אכלו וישבעו עד תום;
אֵל נתן להם את מה שרצו.
30 הם עדיין לא סיפקו את רצונם,
והאוכל שלהם עדיין היה בפיהם,
31 כאשר עלה עליהם אף אלוהים;
הוא הרג את המאכלים שביניהם,
הוא טבח את צעירי ישראל.
32 אחרי כל זאת, הם חטאו שוב,
ולא האמין בפלאותיו.
33 אז טאטף את ימיהם כנשימה,
ושנותיהם בקץ פתאומי.
34 כאשר הכה אותם, חיפשו אותו,
הם חזרו, להוטים לִמצוֹא אֵל,
35 יזכרו כי אלוהים צורם,
ואלוהים העליון, משחררם.
36 אך הם רימו אותו בדבריהם,
ולשונם שיקר לו;
37 לא היה לבם יציב אליו,
הם לא היו נאמנים לברית שלו.
38 אבל הוא רחום:
היא סולחת על חטאים ואינה הורסת;
לעתים קרובות הוא שמר על כעסו.,
ולא נתן דרור למלוא זעמו.
39 הוא זכר כי הם רק בשר,
נשימה שעוזבת ולא חוזרת.
40 כמה פעמים מרדו בו במדבר,
הם מרגיזים אותו בבדידותו!
41 הם לא חדלו לנסות את אלוהים
ולעורר את קדוש ישראל.
42 לא זכרו עוד את כוחו,
מיום הציל אותם מיד הצורר,
43 שם הראה את פלאיו במצרים,
מעשיו הנפלאים במסעותיו של טאניס.
44 הוא הפך את נהרותיהם לדם,
ולא יכלו לשתות מנחליהם.
45 שלח ביניהם יתוש, והוא טרף אותם,
והצפרדע שגרמה למותם.
46 נתן את יבוליהם לארבה,
התוצר של עבודתם לנחיליה.
47 הוא החריב את כרמיהם בברד,
ועצי השקמה שלהם, על-פי ברד.
48 הוא נטש את בהמותיהם לברד,
ועדריהם למכות הברקים.
49 הוא שחרר עליהם את אש חרונו,
זעם, זעם ומצוקה,
צבא שלם של מלאכים אבודים.
50 נתן דרור לחעו,
הוא לא הציל את נשמותיהם ממוות.,
הוא מסר את חייהם לאבדון.
51 הכה את כל הבכור במצרים,
ראשית עוצמה תחת אוהלי חם.
52 הוביל את עמו כצאן,
הוא הוביל אותם כעדר במדבר.
53 הוביל אותם לבטח, ולא היה להם מה לפחד,
וְהַיָּם בָלַע אוֹיְבֵיהֶם.
54 הביא אותם אל גבול קדשו,
כל הדרך להר שכבש כנפו הימני.
55 הוא גירש את הגויים מפניהם,
הקצה להם את חלקם בירושה בגורל,
וַיַּשְׁכִּים אֶת-שְׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל בְּאָהֲלָם.
56 אך הם עדיין ניסו להתגרות באלוהים העליון,
ולא קיימים את פקודותיו.
57 סרו אחורה וירדו באמונה כאבותיהם,
הם פנו הצידה כמו קשת מרמה.
58 הם הרגיזו אותו בבמותיהם,
הם עוררו את קנאתו באמצעות אליליהם.
59 שמע אלוהים וזעף,
הוא פיתח סלידה גדולה מישראל.
60 הוא בז למשכן שילה,
האוהל שבו גר בין האנשים.
61 הוא מסר את כוחו לשבי,
והוד מלכותו בידי האויב.
62 הוא נטש את עמו לחרב,
וְהוּא הִתְעַצֵּף עַל יְרוֹשָׁתּוֹ.
63 אש אכלה את בחוריו,
וְלֹא שָׁמְעוּ בְּתוֹתָיו אֶת-שִׁיר הַחֲתָנָה.
64 כהניו נפלו בחרב,
ואלמנותיו לא התאבלו.
65 ה' התעורר, כמו אָדָם יָשֵׁן,
כמו לוחם המוכה מיין.
66 הוא הכה את אויביו מאחור,
הוא הטיל עליהם בושה נצחית.
67 וַיָּבֹא לַשְׁעֵב אֶת־אָהֲלָת יוֹסֵף,
וְהוּא דַּחַת אֶת-שְׁבֶט אֶפְרַיִם.
68 הוא בחר בשבט יהודה,
הר ציון אשר אהב.
69 ויבן מקדשו כמרומים מהשמיים,
כמו הארץ אשר יסד לנצח.
70 הוא בחר בדוד עבדו,
ושלפו אותו מתוך דירי הצאן;
71 הוא לקח אותו מאחורי הכבשים,
לרעות את יעקב, את עמו,
וישראל, מורשתה.
72 וַיְנַחְתָּם דָּוִד בְּיֹשֶׁר לִבָּו׃,
וְהוּא נָהִיג אוֹתָם בְּיָד מְעֲשֶׂה.
תהילים כט (פסוק לזח)
תהילים א' לאסף.
אלוהים, גויים פלשו לנחלתך,
הם חיללו את היכל הקודש שלך.,
הם הפכו את ירושלים לגל אבנים.
2 הם מסרו את גופות עבדיך
טרף לציפורי השמים,
ובשר נאמניך לחיית הארץ.
3 שפכו את דמם כמים,
מסביב לירושלים,
ואין אף אחד שיעניק להם קבורה הולמת!
4 הפכנו ללעג לשכנינו,
של לעג וקללה כלפי הסובבים אותנו.
5 עד מתי יהוה תכעס לנצח?,
והאם כעסך יתלקח כאש?
6 שפוך חמתך על הגויים אשר לא ידעו אותך,
על הממלכות אשר אינן קוראות בשמך.
7 כי טרפו את יעקב,
והרסו את ביתו.
8 אל תזכור עוד את עוונותינו שֶׁלָנוּ אבות;
מי ייתן וחמלתך תבוא לקראתנו במהרה,
כי הסבל שלנו בשיאה.
9 עזור לנו אלוהי ישועתנו למען כבוד שמך,
הצילנו וסלח חטאינו למען שמך.
10 למה יאמרו הגויים איה אלוהיהם»
יִוְדַע בְּגוֹיִם, וּלְעֵינֵינוּ כְּעֵינֵינוּ כֹּל.,
נְקָמָה שאתה מושך דם עבדיך, כאשר הוא נָפוֹץ!
יא יעלו אליך אנחות שבויים;
כגדול זרועך, הושיע את העומדים לאבד!
12 יפול שבע פעמים בחיק שכנינו
את הפשעים שביצעו נגדך, יהוה!
13 ואנחנו עמך צאן מרעייך,
ניתן לך כבוד לנצח;
מדור לדור נספר תהילותיך.
תהילים פ (ספר ל"ט)
1 למנצח המקהלה. על חבצלות העדות. מזמור לאסף.
2 רועה ישראל, האזן,
אתה, המוביל את יוסף כצאן;
אתה, היושב על הכרובים, נראה בהדר.
3 לפני אפרים, בנימין ומנשה,
תעורר את כוחך.,
ובאו לעזרתנו.
4 אלוהים, השב אותנו;
יאיר פניך, וניצלנו.
5 יהוה אלוהי צבאות,
עד מתי תכעס על תפילת עמך?
6 האכלתם לחם דמעות,
מילאת אותם דמעות רבות.
7 הפכת אותנו למחלוקת בין שכנינו,
ואויבינו לועגים לנו.
8 אלוהי צבאות, השב אותנו;
לגרום לזה לזהור אודותינו פניך, וניצלנו.
9 העלית גפן ממצרים;
גירשת את הגויים ושתלת אותו.
10 היית חסכן של הכיכר מולה,
הוא טבע את שורשיו עמוק ומילא את האדמה.
יא צלו כיסה את ההרים,
וענפיו ארזי אלוהים;
12 פתח ענפיו עד הים,
וצאצאיו עד הנהר.
13 למה שברת את חומותיה,
כדי שכל העוברים ושבים יהרסו אותו?
14 חזיר בר ביער טורף אותה,
וחיות השדה ניזונות ממנה.
טו אלוהי צבאות, שוב,
הביטו למטה מהשמיים וראו,
תראו את הגפן הזאת!
16 הגן על אשר נטעה ימינך,
והבן שבחרת לעצמך!…
יז באש נשרף, נחתך;
מול פניך המאיימות, הכל ימות.
18 תִּהְיֶה יָדְךָ עַל־אִישׁ יְמִינֶךָ,
על בן האיש שבחרת לעצמך.
19 ולא נפנה עוד ממך;
תן לנו חיים, ונקרא בשמך.
20 יהוה אלוהי צבאות, השיב אותנו;
לגרום לזה לזהור אודותינו פניך, וניצלנו.
תהילים פא (תהילים ל"ג)
א למנצח המקהלה. על הגתי. לאסף.
2 שירו בשמחה לאלוהים, כוחנו;
הריעו שמחה לאלוהי יעקב!
3. שירו את ההמנון, לצליל תוף התרנים,
של הנבל ההרמוני והלאוטה!
4 תקעו בחצוצרה בראש חודש,
בירח מלא, ליום חגנו.
5 כי מצווה זו היא לישראל,
פקודת אלוהי יעקב.
ו הוא קבע זאת לחוק ליוסף,
כאשר צעד על ארץ מצרים.
אני שומע קול שאינו מוכר לי:
7 » שחררתי את משאו מעל כתפו,
וידיו עזבו את הסל.
8 צעקת בצר, ואציל אותך;
עניתי לך מתוך ענן הסערה;
בחנתי אותך במימי מריבה. סלע.
9 » שמעו, עמי, אני רוצה לתת לכם אזהרה;
ישראל, מי ייתן ותשמע אותי!
10 אל-לא-יהי בקרבכם אלהי זרים.
לא עובד את אלוהי עם אחר.
יא "אני יהוה אלוהיך,
אשר העלה אותך מארץ מצרים.
פתח את פיך, ואמלא אותו.
12 "אך עמי לא שמע בקולי,
ישראל לא צייתה לי.
13 לכן נטשתי אותו לקשיות ליבו,
והם פעלו לפי עצתם שלהם.
14 "הלוואי ורק עמי היה שומע לי,
לו רק היה ישראל הולך בדרכי!…
15 בקרוב אביש את אויביהם;
הייתי מפנה את ידי נגד מדכאיהם.
טז "שונאי יהוה יחניפו לו,
ומשך הזמן של ישראל יהיה מובטח לנצח.
17 הייתי מאכיל אותו בחיטה המשובחת ביותר,
וְאֶשְׁבִּיעוֹ בְּדַבְשׁ מֵן הַסּוּר.«
תהילים פב (ספר ל"ג)
א שיר לאסף.
אלוהים עומד בקהלת שדי;
בתוך האלים הוא גוזר את משפטו:
2. עד מתי תשפטו שלא בצדק?,
והאם תצדד ברעים? סלע.
3. עשו צדק לחלשים וליתומים,
תנו צדק לאומללים ולעניים.,
4. הושיע את העניים והנזקקים,
הציל אותם מיד רשעים.
5 » אין להם לא ידע ולא תבונה,
הם הולכים בחושך;
כל-יסודות הארץ נרעים.
6 » אמרתי: אתם אלים,
כולכם ילדיו של עליון.
7 אולם, תמותו כבני אדם,
אתה תיפול כמו כל נסיך אחר.«
8 קום אלוהים, שפט את הארץ,
כי לך שייכים כל הגויים.
תהילים פ"ג (ספר ל"ג)
שיר א'. מזמור לאסף.
2 אלוהים, אל תישארו בחוסר מעש;
אַל תִּשְׁתּוֹק וְאַל תִּנְחֹק, אֱלֹהִים!
3 כי הנה, אויביך סוערים בקול רם,
אלו ששונאים אותך מרימים את ראשם.
4 הם זוממים מזימה בוגדנית נגד עמך,
הם קושרים קשר נגד אלה שאתה מגן עליהם:
5 "בואו", הם אומרים, "בואו נשמיד אותם מבין הגויים,
ואל יגיד עוד איש את שם ישראל!«
6 כולם קשרו קשר יחד,
הם יוצרים ברית נגדך.,
7 אוהלי אדום והישמעאלים,
מואב והאגרנים,
ח גבל, עמון ועמלק,
הפלשתים עם יושבי צור;
9 גם אשור מצטרף אליהם
ומושיט את זרועו לבני לוט. סלע.
10 התייחסו אליהם כאל מדיין,
כְּסִיסְרַה, כְּיַבִּין, נַחַל קִשׁוֹן.
יא הם הושמדו בעין דור,
הם שימשו כדשן לאדמה.
12 התייחסו למנהיגיהם כאל עורב וזב,
וכל נסיכיהם כזבא ושלמנא.
13 כי הם אומרים, "בואו נתפוס
משכונות של אלוהים!«
14 אלוהי, עשה אותם כסופה,
אל הקש שהרוח נושאת!
15 כאש שתאכל יער,
כמו להבה הבוערת בהרים,
16 לכן רדוף אותם בסערה שלך,
להטיל עליהם אימה בהוריקן שלך.
17 כסו את פניהם בבושה,
למען יבקשו שמך יהוה.
18 מי ייתן ויהי לנצח בבלבול ובאימה,
בבושה ובחורבן!
19 וידעו כי אתה, שמך יהוה,
אתה לבדך, עליון, נמצא על כל הארץ!
תהילים פ"ד (ספר ל"ג)
א למנצח המקהלה, כגתי. מזמור לבני קרח.
2 מה נעימים משכנותיך,
יהוה צבאות!
3 נפשי כואבת מחצרות יהוה;
לבי ובשרי כמהים אל אלוהים חי.
4 אפילו הדרור מוצא בית,
והסנונית קן בו היא מטילה את גוזליה:
מזבחותיך, יהוה צבאות,
מלכי ואלוהי!
5 אשרי יושבי ביתך!
הם עדיין יכולים להשכיר אותך. סלע.
ו אשרי אלו אשר בך כוחם;
הם חושבים רק על קָדוֹשׁ מטפס.
7 כאשר יחצו את עמק הבקעות
הם הופכים אותו למקום מלא מעיינות.,
וגשם הסתיו גם הוא מכסה אותה בברכות.
8. במהלך הליכה, הכוח עולה,
וְהֵרָאוּ לִפְנֵי אֱלֹהִים בְּצִיון:
9 » יהוה אלוהי צבאות, הם אומרים, שמע תפילתי;
"האזין אלוהי יעקב". סלע.
10 אתה מי אתה מגןנו, ראה, אלוהים,
והבט על פני משיחך!
יא כי טוב יום אחד בחצרותיך מאלף;
אני מעדיף לעמוד על סף בית אלוהי,
במקום לחיות תחת אוהלי הרעים.
12 כי יהוה אלהים שמש ומגן הוא;
יהוה נותן חן ותהילה,
אינו מסרב דבר טוב לאלה ההולכים בתמימות.
13 יהוה צבאות,
אשרי מי שבטוח בך!
תהילים פה (פסוק ל"ג ד)
א למנצח המקהלה. מזמור לבני קרח.
2 חסד עשית לארצך, יהוה,
הַשִּׁבְתָּ אֶת-גְּבוּי יַעֲקֹב;
3 סלחת לעמך את עוונם,
כיסתת את כל חטאיו; סלע.
4. ביטלת את כל זעמך,
חזרת מעוצמת כעסך.
5 השב אותנו, אלוהי ישועתנו;
תפסיקו עם הרגשות שלכם כלפינו.
6 האם תכעסו עלינו תמיד,
האם תמשיך את זעמך לנצח?
7 האם לא תחזיר אותנו לחיים,
כדי שישמח עמך בך?
8 יהוה, הראה לנו טובך,
ותן לנו את ישועתך.
9 אני רוצה לשמוע מה יאמר אלוהים יהוה:
— דברי שלום יש לו לעמו ולנאמניו;
בתנאי שלא יחזרו לשיגעונם.
10 כן קרובה ישועתו ליראיו,
ותשכון שם כבוד שׁוּב במדינה שלנו.
11 חֶסֶד והאמת תיפגש.
צדק ו שָׁלוֹם הם יתנשקו.
12 אמת תצמח מן הארץ,
והצדק ישמור מלמעלה מן השמיים.
13 יהוה בעצמו יתן כֹּל טוֹב,
וְאֶרְצְנוּ תִּתֵּן פְּרִיּוֹתָ.
14 צדק ילך לפניו,
ויסלול את הדרך בעקבותיו.
תהילים פו (תהילים ל"ג ה)
1. תפילתו של דוד.
שמע יהוה, ענה אותי,
כי אני אומלל וחסר כל.
2 שמור נפשי, כי צדיק אני;
הוֹשִׁיעַ עַבְדֶךָ, אֱלֹהַי;
הוא שם בך את אמונו.
3 רחם עליי, אלוהים,
כי אני צועק אליך כל היום.
4 שמח נפש עבדך,
כִּי אֵלֶיךָ ה' אֶרְמֵא נַפְשִׁי.
5 כי טוב אתה ה' ורחום,
ומלא חמלה לכל הקוראים אליך.
6 יהוה, האזן לתפילתי,
שימו לב לקול תחנוני.
7 אקרא לך ביום צרתי,
ואתה תמלא את משאלתי.
8 אין אלוהים שישתווה אליך,
אלוהים, שום דבר לא משתווה למעשיך.
9 כל הגויים אשר יצרת יבואו
להשתחוות לפניך, יהוה,
ולפאר את שמך.
10 כי גדול אתה ועושה נפלאות;
אתה לבדך אלוהים.
יא למדני יהוה דרכיך;
אני רוצה ללכת בנאמנותך;
אִשְׁרוּ לִבִּי לִפְרָאַת שִׁמְךָ.
12 אוֹדֶהְדָּךְ בְּכָל־לִבִּי, יְהוָה אֱלֹהִי;
וְאֶפְדַר שְׁמֶךָ עוֹלָם.
13 כי גדול חסדך כלפיי,
משכת את נשמתי ממעמקי שאול.
14 אלוהים, קמו עליי גאוותנים,
קבוצת גברים אלימים רוצה את חיי.,
בלי לקחת אותך בחשבון בכלל.
15 אבל אתה ה' אל רחום ורחום,
אֶרֶךְ לְאַעֲפִי, רַב חֶסֶד וְאֱמוּנָה.
16 הפנה אליי את עיניך מראה וְחַסֵּם עָלַי;
תן כוחך לעבדך,
וְהוֹשִׁיעַ אֶת-בֶן-עַבְדֶךָ.
17. הראה את טוב לבך כלפיי:
יראו זאת אויביי ויתביישו!
כִּי אַתָּה יהוה עוֹזֵרְנִי וְנַחֲמֵנִי.
תהילים פז (ספר ל"ג ו)
מזמור א' לבני קרח. שיר.
הוא ייסד אותה על הרי הקודש!
2 יהוה אוהב שערי ציון,
יותר מכל משכנות יעקב.
3 דברים מפוארים נאמרו עליך,
עיר האלוהים! סלע.
4 "אמנה רחב ובבל בין מכיריי;"
הִנֵּה פְּלִשְׁתִּים וְצוּר עִם אֲתִיּוּף׃
שם הם נולדו.«
ה וְיֹאמַר עַל צִיּוֹן: זֶה וְזֶה נוֹלַד שָׁם;
הוא, האל העליון, הוא שייסדה.
ו יִחָקֵב יְהוָה בְּמַפְרֵי עַמִּים:
»"הוא נולד שם." סלע.
7 וזמרים ומוזיקאים לוֹמַר :
»כל המקורות שלי נמצאים בך.«
תהילים פח (פסוק ל"ג ז"י)
א שירים. מזמור לבני קרח. למנצח המקהלה. לשיר בקול עצוב. שיר להימן העזרחי.
2 יהוה אלוהי ישועתי,
כשאני צורח בלילה שלפניך,
3 שתגיע תפילתי אל נוכחותך,
הקשיבו לתחנוני!
4 כי נפשי מלאה צרות,
וחיי גובלים בשאול.
5 אני נחשב בין היורדים לבור,
אני כמו אדם בסוף כוחותיו.
6 אני אני כמו נטושים בין המתים,
כמו הגופות השוכבות בקבר,
שאת/ה כבר לא זוכר/ת,
ואשר נסתרים מהישג ידך.
7 השלכת אותי לתחתית הבור,
בחושך, בתהום.
8 זעמך מכביד עליי,
אתה מציף אותי בכל גליך. סלע.
9 לקחת ממני את חבריי,
הפכת אותי למושא אימה להם;
אני כלוא ולא יכול לעזוב;
10 עיני צמאה מסבל.
אקרא לך כל היום, יהוה,
אני מושיט את ידיי לעברך.
11 האם תעשה נס למתים?;
או שמא יקומו הצללים לשבחך? סלע.
12 האם טובך מוכרז בקבר?,
נאמנותך בתהום?
13 הַיְדוּעוּ נפלאותיך ב האזור חוֹשֶׁך
וצדקך בארץ השכחה?
14 ואני יהוה צועק אליך,
תפילתי נתונה אליך דבר ראשון בבוקר.
15 למה יהוה תדחה את נפשי,
האם אתה מסתיר את פניך ממני?
16 אני אומלל וגוסס מאז נעוריי;
תחת משקל האימה שלך, אני לא יודע מה להפוך להיות.
17 זעמך עבר עליי,
האימה שלך מציפה אותי.
18 כמו מים המום הם מקיפים אותי כל היום;
כולם יחד צרים עליי.
19 לקחת ממני את חבריי ואת קרוביי;
חבריי, הם החושך של הקבר.
תהילים פט (ספר ל"ג)
1 שיר לאיתן העזרחי.
2 לנצח חפצתי לשיר על טוב יהוה;
לכל דורות יגיד פי את נאמנותך.
3 כי אני אומר: חֶסֶד הוא בניין נצחי,
בשמים ביססת את נאמנותך.
4 » כרתתי ברית עם בחירי;
נשבעתי לדוד עבדי:
5 אני רוצה לבסס את גזעך לנצח,
"הקמת כס מלכותך לדורות". סלע.
6 השמים ישבחו את נפלאותיך, יהוה,
וְאֱמוּנְתֶךָ בְּקַדַּשׁ הַקָּדוֹשִׁים.
7 כי מי בשמים יתדמה ליהוה?
מי מבני האלוהים כיהוה?
8 נורא אלוהים בקהל רב של קדושים,
הוא אדיר כלפי כל הסובבים אותו.
9 יהוה אלוהי צבאות, מי כמוך?
עָזוֹר אַתָּה יהוה, וְאֱמוּנְתָּךְ סוֹבֵבְךָ.
10 אתה הוא המכניע את גאוות הים;
כאשר גליו עולים, אתה הוא זה שמרגיט אותם.
11 אתה היית אשר ריסקת את רחב כגופה,
אשר פיזר את אויביך בכוח זרועך.
12 לך השמים וגם לך הארץ;
אתה יסדתם את העולם ואת כל אשר בו.
13 אתה בראת צפון ודרום;
תבור וחרמון רועדים משמך.
14 זרועך חמושה בכוח,
ידך חזקה, ידך ימינך מורמת לגבהים.
15 צדק ויושר הם יסוד כסאך,
חֶסֶד ו נֶאֱמָנוּת לעמוד מול פניך.
טז אשרי העם היודע תשואות שמחה,
הַהוֹלֵךְ בְּאוֹר פְּנֶיךָ יְהוָה!
17 הוא שמח תמיד בשמך,
וְהוּא נִרְמֹה בְּצִדְקֶךָ.
18 כי אתה כבודו וכוחו,
וחסדך מגביר את כוחנו.
19 כי מִגִּינָנוּ מֵאֵת יְהוָה,
וְלַקְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל מַלְכֵּנוּ.
20 חזון דברת אל אהוביך לאמר:
»"באתי לעזרתו של גיבור",
גידלתי בחור צעיר מעם פשוט.
21 מצאתי את דוד עבדי,
משחתי אותו בשמן הקודש שלי.
22 ידי תהיה עמו תמיד,
וזרועי תחזק אותה.
23 » האויב לא יפתיע אותו,
וְלֹא יְגַבֵּל עָלָיו בֶּן עָוֶל.
24 אמחץ את אויביו לפניו,
וְאָכִי אֶת־שׁונָאָיו.
25 אמונתי וחסדיי יהיו עמו,
ובשמי יגדל כוחו.
26 אשלח את ידו על הים
וְיָד יְמִינוֹ עַל הַנָּהָרִים.
27 "יקרא לי, 'אתה אבי'",
אלוהי וצור ישועתי.
28 ואעשהו בכורי,
העליון במלכי הארץ.
29 אשמור לו חסד לנצח,
וְהָיָה נְאֻמָּן בְּרִיתִי לוֹ.
30 אקים את צאצאיו לנצח,
וְכִיסְאוֹ יָקָם כָּל יְמֵי שָׁמַיִם.
31 "אם בניו ינטשו את תורתי,
וְלֹא תַעֲבֹדוּ לִפְיַת הַמְּנָעוֹת שֶׁלִּי;
32 אם יפרו את מצוותיי,
וְלֹא תִקְשֹׁרוּ מִצְוָתַי;
33 אעניש את פשעיהם בשבט,
ובמכות עוונותיהם;
34 אך לא אסר ממנו את חסדתי,
ולא אבגוד בנאמנותי.
35 "לא אפר את בריתי,
ואני לא אשנה את מִלָה משפתיי.
36 נשבעתי פעם בקדושתי;
לא, אני לא אשקר לדיוויד.
37 צאצאיו יעמדו לנצח,
כִּסְאוֹ יִהְיֶה לְפָנַי כַּשֶׁמֶשׁ;
38 כירח, לנצח יכון,
והעד שבשמים נאמן הוא." סלע.
39 ודחתה ובוזת,
וכעסת על משיחך!
40 באת לתעב את הברית עם עבדו,
השלכת את הנזר המחולל שלה ארצה.
41 הרסת את כל חומותיה,
הרסתם את מבצריו.
42 כל העוברים ושבים מפשיטו אותו;
הוא הפך לחרפה של שכניו.
43 רוממת ימין עושקיו,
שימחת את כל אויביו.
44 השבת את שפת חרבו,
ולא תמכת בו בקרב.
45 פשטת ממנו תפארתו,
וְהִרְצְתָּ אֶת-כִּסְאוֹ אֶרֶץ.
46 קיצרת את ימי נעוריו,
וכיסית אותו בבושת פנים. סלע.
47 עד מתי יהוה תסתתר לנצח?,
והאם זעמך יבער כאש?
48 זכור את קיצור חיי,
וּלְמָה הַבֶּהַל בְּרָאיתָ בְנֵי אָדָם!
49 איזה אדם חי לא יראה מוות?,
מי יציל את נפשו מיד שאול? סלע.
50 איה, יהוה, חסדיך הראשונים?,
אשר נשבעת לדוד באמונתך
51 זכר, יהוה, את חרפת עבדיך;
לִזכּוֹר שאני נושאת בחזי הזוועות של כל כך הרבה עמים רבים;
52 לִזכּוֹר מעלבונות אויביך, יהוה,
על עלבונותיהם נגד צעדי משיחך.
53 ברוך יהוה לעולם!
אמן! אמן!
