ספר 2 של דברי הימים

פרק 1

1 שלמה בן דוד כון בממלכתו ויהוה אלהיו עמו ויגבה אותו עד מעלה.

2 וַיְצַו שְׁלֹמֹה אֶל־כָּל־יִשְׂרָאֵל אֶל־פֹרְיֵי הַאלְפִים וְאֶל־מָאוֹת וְאֶל־הַשְּׁפָּטִים וְאֶל־כָּל־שְׂרָאֵל אֶל־רֹאשִׁי הַמָּאוֹת;
ג וַיֵּלֶךְ שְׁלֹמֹה וְכָל הַקָּהָל אֶל הַבָּמָה אֲשֶׁר בְּגִבְעוֹן שָׁם אֹהֶל מוֹעֵד אֱלֹהִים אֲשֶׁר עָשָׂה מֹשֶׁה עַבְד־יְהוָה בַּמִּדְבָּר׃;
4 ואת ארון האלוהים העביר דוד מקרית יערים אל המקום אשר הכין לו כי הקים לו אהל בירושלים.
5 מזבח הנחושת אשר עשה בצלאל בן אורי בן חור נמצא גַם שם, לפני משכן יהוה, דרשו שלמה והקהל את יהוה.
ו שם, על מזבח הנחשת אשר לפני ה', ליד אהל מועד, הקריב שלמה אלף עולות.

7 הלילה הַבָּא, אלוהים נראה אל שלמה ואמר לו: "שאל מה אתה רוצה את זה אני אתן לך את זה.« 
8 שלמה ענה לאלהים: "גָדוֹל חֶסֶד עֲלֵי דָּוִד אָבִי וְהַמְלִיכִינִי תַּחְתּוֹ".
ט עתה יהוה אלוהים, יתמלא דברך שאמרת לדוד אבי, כי המליכתני על עם רב כעפר הארץ
10 תן לי חכמה ותבונה, כדי שאוכל לדעת איך להתנהג לפני עמך, כי מי יוכל לשפוט את עמך? אֲנָשִׁים כל כך גדול?« 

יא ויאמר אלוהים אל שלמה כי זאת אשר בלבבך ולא שאלת עושר ונכסים ותפארת ולא מות אויביך ואף לא שאלת אריכות ימים כי אם שאלת לך חכמה ותבונה לממשלת עמי אשר המליכתיך עליו,
12 חכמה ותבונה ניתנו לך, אני אתן לך יֶתֶר עַל כֵּן עושר, רכוש ותהילה, כפי שלא היה לאף אחד מעולם אַף לֹא אֶחָד מלך לפניך, וכמו שלעולם לא יהיה מלך אַף לֹא אֶחָד אחריך.« 
13 מן הבמה בגבעון, מלפני אהל מועד, שב שלמה ירושלם, והוא מלך על ישראל.

יד וַיְהִיב שְׁלֹמֹה מֶרְכָּבוֹת וּפָרְשִׁים וְהָיוּ לוֹ אֶלֶף אַרְבַּע מֵאוֹת מֶרְכָּבוֹת וְשָׁנֵים עֶשְׂרֵה אֶלֶף פָּרְשִׁים וְהִשְׁמָכוּ בְּעָרֵי מֶרְכָּבוֹת וְעַל־פָּרְשִׁים בִּי־יְרוּשָׁלָם, לִפְנֵי־הַמֶּלֶךְ.
15 וירב המלך את הכסף והזהב כאבנים בירושלים, ואת הארזים רבי כעצי השקמה הגדלים בערבה.
טז סוסי שלמה באו ממצרים; שיירת סוחרי המלך הייתה לוקחת אותם בהמוניהם במחיר מוסכם;
יז מרכבה תועלה והוצאה ממצרים בשש מאות שקל כסף וסוס במאה וחמישים מאות שנים. וגם הוציאו אותם באותו אופן, לבדם, לכל מלכי החיתים ולמלכי סוּריָה.

18 וַיְהִי שְׁלֹמֹה גָּרַם לְבוֹנָה בֵּית לְשֵׁם יְהוָה, וְלֹא בֵּית מַלכות לוֹ.

פרק 2

א שלמה מנה שבעים אלף איש ללבוש את הנטל, שמונים אלף לחתוך האבנים בהרים, ושלושת אלפים ושש מאות לשמור עליהם.

2 שלח שלמה אל חירם מלך צור לאמר: "כאשר עשית לדוד אבי, אשר שלחת לו ארזים לבנות לו בית לגור בו.", תעשה את אותו הדבר בשבילי.
ג הנה אנכי בונה בית לשם יהוה אלהי להקדישו לו להקטיר קטורת ריח לפניו להקריב תמיד לחמי ההצעה ו להציע את העלות הבוקר והערב, את השבתות ואת החדשים ואת החגים לה' אלהינו., תלוי מה נקבע לישראל לנצח.
4 הבית אשר אני הולך לבנות יהיה גדול, כי גדול אלוהינו מכל האלים.
5 ומי יוכל לבנות לו בית, כי השמים והשמים העליון לא יוכלו להכילו, ומי אני אבנה לו בית, כי אם אקטיר קטורת לפניו.
ו ועתה שלח לי איש יודע מעשה זהב וכסף נחושת וברזל אדום ארם וסגול וידע בחריטה, כדי שהוא יוכל לעבוד עם האנשים המלמדים אשר איתי ביהודה ובירושלים, אשר הכין דוד אבי.
7 שלח לי גַם שֶׁל לבנון ארז, ברוש ועץ אלגום; כי ידעתי כי עבדיך יודעים לכרות עצים. לבנון. עבדי יהיו עם עבדיך,
8 להכין לי הרבה עצים, כי הבית שאני הולך לבנות יהיה גדול ומפואר.
9 והנה לחוטבי העצים, כורתי העצים, לעבדיך, אתן לאכלתם עשרים אלף קור חיטה, עשרים אלף קור שעורה, עשרים אלף בת יין, ועשרים אלף בת שמן.« 

10 חירם מלך צור השיב במכתב ששלח לשלמה: "כי יהוה אוהב את עמו, מינה אותך למלך עליהם".» 
יא ויאמר חירם ברוך יהוה אלהי ישראל עֹשֶׂה הַשָּׁמַיִם והָאָרֶץ כִּי נָתַן לְדָוִד הַמֶּלֶךְ בֶּן חָכָם וְנִבֵּן וְיָבֵן וְיָבֵן בֵּית לַיהוָה וּבֵית מַלכות לוֹ׃
12 ועתה אנכי שולח לך איש חכם ונבון, אדוני חירם,
י"ג בני אשה מבנות דן ואביו מצורי, יודעי דבר בזהב ובכסף, בנחשת ובברזל, באבן ובעץ, בארגמן, בסגול ובתוך-ארגמן, בשש, בכל-חרט ובכל-מחשבה אשר-תוצע לו., קוֹנצֶרט עם אנשיך החכמים ועם אנשי אדוני דוד אביך.
14 ועתה, אדוני ישלח לעבדיו את החיטה, את השעורה, את השמן ואת היין, אשר דיבר.
15 וְנְגַרֵּת עצים מִמָּהּ לבנון, ככל שתצטרך; ונשלח אותם אליך בדרך הים ברפסודות ליפו, ואתה תעלה אותם לירושלים.

טז וַיְסַפֵּר שְׁלֹמֹה אֶת־כָּל־הַגָּרִים אֲשֶׁר בָּאָרֶץ יִשְׂרָאֵל, כְּפִי הַמִּפְדָּר אֲשֶׁר עָרַץ דָּוִד אָבִיו וְהָיוּ מְאֵת חֲמִשִּׁים וְשֶׁשָּׁמֹת׃.
יז וַיִּקַּח שִׁבעִים אֶלֶף לַמַּשְׁלָתוֹת, שְׁמוֹנִים אֶלֶף לַחֲתִירָה האבנים בהרים, ושלושת אלפים שש מאות כְּמוֹ מפקחים כדי לגרום לאנשים לעבוד.

פרק 3

1 וַיַּחֵל שְׁלֹמֹה לַבְנַת אֶת־בֵּית־יְהוָה בִּירוּשָׁלָם, עַל־הַר־מוֹרִיָה, אֲשֶׁר הָרָאָה לְדָוִד אָבִיו, בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר־הִכִּין דָּוִד, בַּגַּרְן־אֶרְנָן הִיבוּסִי.
2 הוא החל לבנות את השני יְוֹם לחודש השני, בשנה הרביעית למלכותו.

ג אלה היסודות אשר הניח שלמה לבניית בית האלוהים ארכה באמות למידה הישנה ששים אמות ורוחבה עשרים אמות.

ד והאכסדרה אשר לפני האורך, כרוחב הבית, הייתה ארוכה עשרים אמה, ומאה ועשרים אמה גובה; שלמה וכיסה אותו בזהב טהור מבפנים.

5 וַיַּצֵּה אֶת־הַבַּיִת הַגָּדָל בְּעֵצֵי־ברוּשׁ וַיַּצֵּה אוֹ בְּזָהָב טָהוֹר וַיַּפְלֹק עָלָי תְּמָלִים וְשָׁרָשָׁלִים.
ו וַיַּעֲטַשׁ אֶת־הַבַּיִת בָּאֲבָנִים יְקָרוּ לַעֲטֹרוֹ, וְהַזָּב הָיָה מֵפַרְוַיִם.
7 וַיַּצֵּף אֶת־הַבַּיִת אֶת־הַקּוֹרוֹת אֶת־הַסְפִּים אֶת־הַחֲמָתִים אֶת־הַדַּתָּתִים זָהָב וַיַּחֲלֹף כְּרוּבִים עַל־הַחֲמָתִים׃.

ח ויעש את בית קודש הקודשים ארכו כרוחב הבית עשרים אמה ורוחבו עשרים אמה וצפה אותו זהב טהור., עבור ערך שש מאות כישרונות;
9 ומשקל הזהב למסמרים היה חמישים שקלים. הוא לבש את גַם החדרים העליונים עשויים זהב.

10 וַיַּעֲשֶׂה שְׁנֵי כְּרוּבִים בְּבֵית קֹדֶשׁ הַקֹּדְשִׁים מַעֲשֶׂה פָּסֵל וַיִּתְלַבְּשׁוּ זָהָב׃.
יא כנפי הכרובים היו יַחַד עשרים אמות באורך. כנף אחת של הראשונה, אָרוֹך חמש אמות אורכו, הוא נגע בקיר הבית, והכנף השנייה, אָרוֹך ממרחק חמש אמות, הוא נגע בכנף הכרוב השני.
12. כנף אחת של הכרוב השני, אָרוֹך חמש אמות אורכה, נגע בקיר הבית; והכנף השנייה, אָרוֹך ממרחק חמש אמות, הוא התחבר לכנף הכרוב השני.
13 כנפי הכרובים האלה, פרושות, היה עשרים אמה. הם עמדו על רגליהם, פניהם אל הבית.

14 שלמה וַיַּעֲשֶׂה פְּרוֹכֶת ארגמן וסגול ותכלת ותולעת ותולעת ושֶׁם טָהוֹר וַיַּרְקֵם עָלָיו כּרוּבים.

15 וַיַּעֲשֶׂה שְׁנֵי עַמּוּדִים מִפְּנֵי הַבַּיִת, שְׁלֹשִׁים וְחַמְשָׁמָה אֲמָתִים, וְהַכָּתֵר אֲשֶׁר עַל־גַּבָּהָם, חַמְשָׁמָה אֲמָתִים.
16 הוא עשה שרשראות, כְּמוֹ וַיַּעֲשֶׂה אֹתָם עַל־הַמָּמוּדִים וַיַּעֲשֶׂה מֵאָה רִמְנִים וְשָׁם בַּשְׁרָשָׁתִים.
17 וַיַּעֲמֹד אֶת־הַמִּקְדָּשׁ, אֶחָד מִיְמִין וְאֶחָד מִשְׂמֹאֵל; וְקָרָא שְׁמָא יְמִינִי יַכִּין וְשְׁמֹאֵל בֹעַז.

פרק 4

א ויעש שלמה מזבח נחשת; עשרים אמה ארכו, עשרים אמה רוחבו, ועשר אמה גובהו.

2 הוא ברא את ים’בְּרוֹנזָה יצוקה. עשר אמות הייתה מקצה לקצה, עגולה לחלוטין הייתה, חמש אמות גובהה, וחוט שלושים אמות מדד את היקפו.
ג דמויות בקר הקיפו אותו מתחת לשפתו, עשרה לאמה, מקיפים את הים שתי שורות; הבקר יצוקו עמו מקשה אחת.
4 הוא היה מונח על שנים עשר בקר, שלושה מהם פנו צפון, שלושה מערב, שלושה נהר ושלושה מזרח; הים היה עליהם, וכל אחורי גופם היו מוּסתָר בְּתוֹך.
5 עוביו היה כף יד אחת, ושפתו כשפת כוס, כפרח, שלוש אלפים בתים יכלו להכיל.

ו ויעש עשר אגני מים, ו ב וַיַּעֲמַר חֲמִים מִיְמִין וְחֲמִים מִשְּׂמֹאל לְרִחֲצָה שָׁם טִבְרוּ אֶת הַעֲלָה וְהַיָּם נִשְׁמֹר לְטָהֲרָתַת הַכֹּהֲנִים

7 ויעש את עשרת מנורות הזהב כהוראותיהן, וַיְעָשָׂה׃ ה- הוא הציב חמישה מימין וחמישה משמאל בבית המקדש.

ח ויעש עשרה שולחנות ויתן אותם בבית המקדש, חמישה מימין וחמישה משמאל, ויעש מאה קערות זהב.

9 וַיַּעֲשֶׂה אֶת-חָצֵר הַכֹּהֲנִים וְאֶת-הַחֲצֵר הַגָּדֹל וְאֶת-שְׁעָרִים לְחַצֵּף וְאֶת-דַּלְתָתָם צִפָּה נְחֹשֶׁת

10 וַיָּשִׁים אֶת־הַיָּם מִצַּד יָמִין, מִקְדָּם, נָחֹם.

יא וַיַּעֲשֶׂה חִירָם אֶת־הַסִּירִים, אֶת־הַיָּעִים וְאֶת־הַמִּזְקָרִים. ככה...’חירם סיים את המלאכה שעשה למלך שלמה ב בית האלוהים:
12 את שני העמודים, את הקרנות ואת הכותרות אשר על ראש העמודים, את שתי הסורגים לכסות את שתי קרנות הכותרות אשר על ראש העמודים.;
13 ארבע מאות רימונים לשתי הסבכות, שתי שורות רימונים לסבכה, לכיסוי שתי קצוות הכותרות אשר על העמודים.
יד וַיַּעֲשֶׂה אֶת־הַמִּסְדוֹת וַיַּעֲשֶׂה אֶת־הַכִּירוֹת עַל־הַמִּסְדוֹת;
15 הים ושנים עשר השוורים תחתיו;
טז את הסירים, את היעים ואת המזלגות. את כל הכלים האלה עשה אדוני חירם למלך שלמה לבית יהוה, נחושת מלוטשת היו.
17 ויתן המלך במעצר הירדן, באדמת חרס, בין סוכות ובין צרדה.
18 וַיַּעֲשֶׂה שְׁלֹמֹה אֶת־כָּל־כֵלִים אֵלֶּה בְּמִרְבָּה מְאֹד, כִּי לֹא נִמְחַק בְּשִׁקְלַת הַנְּרוֹזֶת׃.

19 שלמה עשה שׁוּב כל ה אחרים כלי בית האלוהים: מזבח הזהב; השולחנות אשר עליהם הונחו לחם הפנים;
20 את המנורות ואת נרותיהן עשויים זהב טהור, כדי שידליקו אותן, על פי התורה, לפני ההיכל;
21 את הפרחים, את הנרות ואת המזמרות, זהב טהור מאוד.;
22 את הסכינים, את הגביעים, את הקערות ואת המחתה, זהב טהור, ואת דלתות הזהב לפתח הבית הפנימי, פתח קודש הקודשים, ולפתח הבית, פתח ההיכל.

פרק 5

א וַיָּבֹא כָּל־הַמְּלָאכָה אֲשֶׁר־עָשָׂה שְׁלֹמֹה בְּבֵית־יְהוָה וַיָּבִיא שְׁלֹמֹה אֶת־הַקְדִּישָׁא שְׁדוּד אָבִיו וְאֶת־הַכֶּסֶף וְאֶת־הַזָּהָב וְאֶת־כָּל־הַכְּלִים׃, ו הוא הפקיד אותם באוצרות בית האלוהים.

2 וַיְכַבֵּץ שְׁלֹמֹה אֶת-זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל וְכָל-רֹאשִׁי הַשְּׁבָטִים וְפֹרְשִׁי הַמִּשְׁפָּחוֹת לִבְנֵי-יִשְׂרָאֵל בִּירוּשָׁלָם לְהַעֲלֹת מֵעִיר דָּוִד מִצִּיּוֹן אֶת-אֲרוֹן בְּרִית יְהוָה׃.
ג וַיְקַסְפוּ כָּל־אִישׁ יִשְׂרָאֵל אֶל־הַמֶּלֶךְ לְחַג הַחַג, אֲשֶׁר התקיים החודש השביעי.

4 כאשר הגיעו כל זקני ישראל, נשאו בני לוי את הארון.
5 הם נשאו את הארון ואת אהל מועד ואת כל כלי הקודש אשר באוהל; הכוהנים הלוויים נשאו אותם.
ו המלך שלמה וכל קהל ישראל אשר התאספו סביבו, עמדו לפני הארון. הם הקריבו צאן ובקר שלא ניתן היה לספור או לספור בגלל שֶׁלָהֶם הָמוֹן.
ז וַיָּבִיאוּ הַכֹּהֲנִים אֶת-אֲרוֹן בְּרִית יְהוָה אֶל-מְקוֹמוֹ אֶל-מִקְדָּשׁ הַבַּיִת אֶל-קֹדֶשׁ הַקָּדָשִׁים תַּחַת כְּנַפְיֵי הַכְּרוּבִים׃
8 וְהַכְּרוּבִים פְּרוּשִׁים כְּנָפָיִם עַל־מְקוֹם הַארון וְהַכְּסוּ הַכְּרוּבִים אֶת־הארון וְאֶת־בָּדָיו מִמַּעְלָה׃.
9 הסורגים היו באורך כזה עד שקצותיהם נראו ממרחק של הארון שלפני ההיכל; אך לא יכלו לראותם מבחוץ. התיבה היה שם עד היום הזה.
10 רק שני הלוחות היו בארון אשר משה י הציב בחורב, כאשר יהוה עשה בְּרִית עם בני ישראל בצאתם ממצרים.

יא וַיֵּצְאוּ הַכֹּהֲנִים מִן־הַקֹּדֶשׁ, כִּי־כָל־הַכֹּהֲנִים הַנָּכָם קִדְשׁוּ אֶת־הַסְדָּרִים לֹא־מִשְׁמַר כְּסַד־הַמִּתְפַּקְשׁוּ.
12 וכל הלוים המשררים אסף והמן ועידיתון בניהם ואחיהם לבושים בששן טהור עמדו ממזרח למזבח עם מצלתיים וכנרות וכנורות., שיש לצידם היו מאה ועשרים כוהנים אשר תקעו בחצוצרות,
13 וכאשר תוקעי החצוצרות והשרים יחדיו לשבח ולהלל את יהוה, תוקעים בחצוצרות, במצלתיים ובמצלתיים אחרים כלי נגינה, והם שיבחו את יהוה, פִּתגָם "כִּי טוֹב הוּא כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ!"» כרגע וַיָּמָלָא הַבַּיִת, בֵּית יְהוָה, עָנָן.
14 הכוהנים לא יכלו י לִשְׁתָּב לְעֲשׂוֹת הַמְּשֻׁלְטָה, בְּגִין הַעֲנָן: כִּי מָלָא כְּבוֹד יְהוָה, אֶת-בֵית הָאֱלֹהִים.

פרק 6

1 אז אמר שלמה, "ה' חפץ לשכון בחושך!"
2 וְאֶבְנִי בֵּית אֲשֶׁר יִהְיֶה לְמַשְׁכֶם וְלָמוֹן לְךָ י להתגורר לנצח.« 

ג וַיַּסֵּב הַמֶּלֶךְ פָּנָיו וַיְבָרֵךְ אֶת־כָל־קְהֲלַת יִשְׂרָאֵל וַיַּעֲמֹד כָּל־קְהֲלַת יִשְׂרָאֵל׃.
ד ויאמר ברוך יהוה אלהי ישראל אשר דבר בפיו אל דוד אבי ואשר בידיו עשה מה שהוא הצהיר, באמירה:
ה מֵעוֹם הוֹצִיאִי אֶת-עַמִּי מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לֹא-בָחַרְתִּי עִיר מִכָּל-שְׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל לְבַנֶּה שָׁם בֵּית לְשָׁכֶם שְׁמִי וְלֹא-בָחַרְתִּי בְּאִישׁ לְהַיְהִי נְגִיד עַל-עַמִּי יִשְׂרָאֵל׃;
ו ו וְאֲשֶׁר בָּחַרְתִּי בִּירוּשָׁלַיִם לְשָׁכֶן שְׁמִי שָׁם וְבָחַרְתִּי בְּדָוִד לְמֶלֵךְ עַמִּי יִשְׂרָאֵל׃.
ז דוד אבי חפץ לבנות בית בשם יהוה אלוהי ישראל;
8 ויאמר יהוה אל דוד אבי כי יש לך בלבבך לבנות בית לשמי טוב עשית בדעתך הזאת.
9 אך לא אתה תבנה את הבית; בנך אשר יצא ממך הוא יבנה את הבית לשמי.
10 יִקְים יְהוָה אֶת הַדָּבָר אֲשֶׁר דִּבֶר אֲשֶׁר אֲנִי מָלַת תַּחֲלֵי דָּוִד אָבִי וְשָׁבְתִּי עַל כִּסֵּא יִשְׂרָאֵל כַּאֲשֶׁר דִּבֶר יְהוָה וְבָנִיתִי בֵּית יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל׃.
יא ואשים שם את הארון אשר בו ברית יהוה אשר כרת את בני ישראל« 

12 שלמה וַיַּעֲמֹד לִפְנֵי מִזְבֵּחַ יְהוָה, לִפְנֵי כָּל-קְהֻלָּת יִשְׂרָאֵל, וַיַּפְרַשׁ אֶת-כָפָיו.
13 וַיַּעֲשֶׂה שְׁלֹמֹה בַּמִּדָּה נְנוֹזֶת וַיַּעֲמֹדָהּ בְּתוֹךְ הַחֲצָר וַיְהִי חָמַשׁ אֲרֹכָה וַיְרֹעַ חָמַשׁ אֲרֹכָה וַיַּרְשֶׁה אֲדָמָה יִשְׂרָאֵל וַיַּפְרַט אֶת־כֶּפֶּיו הַשָּׁמַיִם׃,
יד ויאמר: יהוה אלוהי ישראל אין כמוך אלהים בשמים ובארץ; לְךָ, מי ששומרים על הברית ו רַחֲמִים אל עבר עבדיך ההולכים לפניך בלב שלם;
15 כאשר שמרת לעבדך דוד אבי אשר דברת לו ואשר דברת בפיך, בידך קימת כאשר אנחנו רואים את זה ב הַיוֹם.
טז ועתה יהוה אלוהי ישראל שמור לעבדך דוד אבי את אשר דברת אליו לאמור: "לעולם לא תחסר לך זרע לשבת לפני על כסא ישראל, ובלבד שישמרו בניך בדרכם ללכת בתורתי כאשר הלכת לפני".
17 ועתה יהוה אלוהי ישראל ימלא את הדבר אשר דברת אל עבדך דוד

18 והאם באמת ישכן אלוהים עם האדם בארץ הנה השמים והשמים הגבוהים לא יוכלו להכילך והכי פחות את הבית הזה אשר בניתי
19 וְהִשְׁמַע יְהוָה אֱלֹהַי לְתַפְלַת עַבְדֶךָ וּלְתַחְנָתוֹ וְשָׁמַע לְצַעֲקַת הַשְּׂמֵחַ וּלְתַפְלָתָּ אֲשֶׁר עַבְדֶךָ יִשְׂמְחַת לְפָנֶיךָ׃,
20 וְשָׁמַר עֵינֶיךָ פְּקוּחַת יוֹמָם וָלַיְלָה אֶל־הַבַּיִת הַזֶּה אֲשֶׁר־אָמַרְתָּ תִּשְׁמֵּשׁ שְׁמֶךָ בָּעַל־הַמָּקוֹם׃.
21 שמע את תחנוני עבדך ועמך ישראל כי יתפללו במקום הזה שמע ממקום מושבך מן השמים שמע וסלח.

22 כי איש יחטא לרעך ונשבע לו, כי בא ונשבע לפני מזבחך בבית הזה.,
23 שמע מן השמים, פעל ושפוט את עבדיך, הרשיע את האשם והפיל את מעשיו על ראשם, צדיק את התמים ושלם להם כתוםו.

24 כי יכבשו עמך ישראל לפני האויב כי חטא להם לך, ויתחרו ויכבדו את שמך, ויתפללו אליך ותחנונים בבית הזה.,
25 שמע מן השמים, סלח לחטאת עמך ישראל, והשב אותם אל הארץ אשר נתת להם ולאבותיהם.

26 כי ייסגרו השמים ולא יהיה מטר כי חטאו לך ויתפללו אל המקום הזה ויתנו כבוד לשמך וישובו מחטאיהם כי עיצבתם,
27 שמע מן השמים, סלח לחטאות עבדיך ולעמך ישראל, ולמדם את הדרך הישרה אשר ילכו בה, ושלח מטר על הארץ אשר נתת לעמך לנחלה.

28 כאשר יכה רעב בארץ, כאשר יכה מגפה, כאשר יכה שרף, כאשר יכה פצצה, כאשר יכה ארבה, כאשר יכה נחילים; כאשר האויב יצווה מצור. האנשים שלך בתוך המדינה, ממש בשעריה, כאשר שם מכת אאורה ומחלות מכל סוג שהוא,
29 אם איש, אם כל עמך ישראל, יתפלל ותחנונים, וכל איש מכיר את מכעו ואת מכאובו ויפט את ידיו אל הבית הזה.,
30 שמעו לו מן השמים ממקום מושבך וסלח ושלם לכל נפש ככל דרכיו ידעת לבבו כי אתה לבדך ידעת לב בני אדם
31 למען יראו אותך, הולכים בדרכיך, כל ימי חייהם, על הארץ אשר נתת לאבותיהם.

לב וּגְרִי אֲשֶׁר לֹא מִעַמְךָ יִשְׂרָאֵל הוּא וּבָא מֵאֶרֶץ רְחוֹקָה לְבַעַל שִׁמְךָ הַגָּדוֹל וְיָדֶךָ הַחֲזָקָה וְזְרוֹעַךְ הַנִּטְהָה בָּא לְהִתְפַּלֵּל בַּבַּיִת הַזֶּה׃,
33 האזינו-ה- מן השמים ממקום מושבך ועשית ככל אשר ישאל ממך הגר למען ידעו כל עמי הארץ את שמך ליראה אותך כאנשיך ישראל ולדעת כי נקרא שמך על הבית הזה אשר בניתי.

34 כי יצא עמך להילחם באויבו, בדרך אשר שלחתם, אם יתפללו אליך, פנים פנו אל העיר הזאת אשר בחרת בה לִקרַאת הבית שבניתי לשמך,
35 שמע מן השמים תפילתם ותחנונתם וצדקה להם.

36 כי יחטאו לך כי אין איש אשר לא יחטא וכאשר תמסר אותם ביד האויב ובידיהם יישא אותם כובשם אל ארץ רחוקה או קרובה,
לז אם-ישובו בארץ שבו הם, אם-ישובו אליך ויתחננו אליך בארץ שבותם לאמר חטאנו, ענו, פשענו.;
38 אם ישובו אליך בכל לבבם ובכל נפשם בארץ שבותם אשר נשבו שם ואם יתפללו אליך פנים פנו לארץ אשר נתת לאבותיהם, לִקרַאת העיר אשר בחרת, ולקראת הבית אשר בניתי לשמך.,
39 שמע מן השמים ממקום מושבך לתפלתם ולבקשתם ועמד למשפטם וסלח לעמך לפשעיהם עליך.

40 ועתה אלוהי, תהיינה עיניך פקוחות ואוזניך קשובות לתפילה המוגשת במקום הזה.
41 עתה יהוה אלוהים, קום, לָבוֹא אל-מנוחתך אתה וארון עזוך! ילבשו כהנך יהוה אלהים ישועה, ושמחו קדושיך בשמחה.
42 יהוה אלוהים, אל תמאס פני משיחך; זכור את החסד שעשה לדוד עבדך.« 

פרק 7

1 ויהי כַּאֲשֶׁר כָּלָה שְׁלֹמֹה לְהִתְפַּלֵּל וַתִּרְדֶּרֶת אֵשׁ מִן הַשָּׁמַיִם וַתַּאֲכֹל אֶת הַעוֹלָה וְאֶת הַזְּבְחִים וְכָבוֹד יְהוָה מִלָּא אֶת הַבַּיִת׃.
2 לא יכלו הכוהנים לבוא אל בית יהוה כי מלא כבוד יהוה את ביתו
3 וַיַּרְאוּ כָּל־בְּנֵי־יִשְׂרָאֵל אֶת־אֵשׁ וְכַבוֹד־ה' יוֹרְדִים עַל־הַבַּיִת, וַיִּפְלוּ עַל־פָּנָיו אֶל־רֶצֶב וַיַּשְׁתְּחוּ לַה'., פִּתגָם "כִּי טוֹב הוּא כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ!"» 

4 המלך וכל העם הקריב זבחים לפני יהוה.
5 המלך שלמה הקריב, עֲבוּר הַקְרִיבָה, עֶשְׂרִים וְשָׁנִים אֶלֶף בָּקָר וּמֵאָה וְעֶשְׂרִים אֶלֶף צֹאן. ככה המלך וכל העם חנכו את בית האלוהים.
ו הכוהנים עמדו על עמדותיהם, והלויים גַם בכלי נגינה של יהוה אשר עשה המלך דוד להלל את יהוה כי לעולם חסדו והלל את יהוה בשירותם ויתקעו הכהנים בחצוצרות מולם וכל ישראל עמדו
7 וַיְקַדֵּשׁ שְׁלֹמֹה אֶת-תֵּךְ הַחֲצָר אֲשֶׁר לִפְנֵי בֵּית יְהוָה, כִּי שָׁם הַקְרִיב אֶת-הַעוֹלָה וְאֶת-חֵלֶב הַשְּׁלָמִים, כִּי לֹא-יָכֹל מִזְבַּחַת הַנְּרוֹשֶׁת אֲשֶׁר עָשָׂה אֶת-הָעוֹלָה וְאֶת-הַמִּנְחָה וְאֶת-הֵלֶב׃.

ח שלמה חגג את החג בעת ההיא שבעה ימים וכל ישראל עמו קהל רב מאוד בִּיאָה ממבוא אמאת ועד נחל מצרים.
ט ביום השמיני עשו את עצרת הסיום כי שבעת ימים חנכו את המזבח ואת החג שבעת ימים.
10 וביום העשרים ושלושה לחודש השביעי., שלמה וַיְשַׁב אֶת־הָעָם לְאָהֲלָיו שָׁמְעִים וְטוֹבִי לֵב עַל־הַטּוֹבָה אֲשֶׁר־עָשָׂה יְהוָה לְדָוִד לְשָׁלֹמֹה וּלְיִשְׂרָאֵל עַמּוֹ.

יא וַיַּכְלַת שְׁלֹמֹה אֶת־בֵּית יְהוָה אֶת־בֵּית הַמֶּלֶךְ וַיַּעֲשׂוֹ כָּל־אֲשֶׁר־עָלָה עַל־לִבְרָתוֹ לַעֲשׂוֹת בֵּית יְהוָה בֵּית הַמֶּלֶךְ.
12 וַיַּרְאֵלָיו יְהוָה בַּלַיְלָה וַיֹּאמֶר שָׁמַעְתִּי תְּפִלָּתֶךָ וְחָרַתִּי בָּמָּקוֹם הַזֶּה לְשָׁכִי׃ היכן יוצע לי קורבנות.
13 כי-עצרתי את השמים ולא-יהיה מטר, או אצוה על-ארבה לאכול את-הארץ, או אשלח מגפה בעמי.,
14 אם-יענעו עמי אשר נקרא שמי ויתפלל ויבקש פני וישובו מדרכי הרעה, ואשמע מן השמים ואסלח לחטאתם וארפא את אדמתם.
15 עתה יהיו עיניי פקוחות ואוזניי קשובות לתפילה בוצע במקום הזה.
טז עתה אנכי בוחר ומקדש את הבית הזה למען ישכן שמי שם לעד, ושם יהיו לעד עיני ולבי.
17 ואתה אם תלך לפני כאשר הלך דוד אביך לעשות את כל אשר צויתיך ואת חקתיי ואת משפטיי תשמור.,
18 אקים את כסא מלכותך, כְּכֹל’בְּרִית שסיימתי עם דוד אביך לאמר: לעולם לא יחסר לך אחד יורד מי שולט בישראל.
19 וְאִם תָּשׁוּבוּ וְעָזְבוּ אֶת-חֻקְתִּי וְאֶת-מִצְותי אֲשֶׁר נָתַתִּי לְפָנֵיכֶם וְלָכוּ וְעַבְדוּ אֱלֹהִים אֲחֵרִים וְהִשְׁתַּחֲווּ לָהֶם.,
20 ועקרתם מעל אדמתי אשר נתתי להם ואת הבית הזה אשר הקדשתי לשמי מאסתי מעל פניי ואשימה ללעג ולחרפה בכל העמים.
21 הבית הזה, שהיה כה גבוה, יהיה נושא של תמהון לכל העובר עליה, ואמר: למה עשה יהוה זאת לארץ הזאת ולבית הזה?
22 והתשובה תהיה: יען אשר עזבו את יהוה אלהי אבותם אשר הוציאם מארץ מצרים ודבקו באללים אחרים וישתחוו להם ויעבדו אותם על כן הביא עליהם את כל הרעות האלה.« 

פרק 8

1 מקץ עשרים שנה, כאשר בנה שלמה את בית ה' ואת ביתו.,
2 וַיְבֵן אֶת־הַעֲרִים אֲשֶׁר נָתַן־לוֹ חִירָם וַיְשַׁב שָׁם אֶת־בְּנֵי־יִשְׂרָאֵל׃.

3 שלמה צעד נגד אמַת-סובה וכבש אותה.
4 הוא בנה את ת'דמור במדבר ואת כל ערי המחסן אשר בנה בהן המדינה של’אמאת.
5 הוא בנה את ביתורון העליון ואת ביתורון התחתון, ערים מבוצרות, שיש קירות, דלתות וסורגים;
ו בעלת וכל ערי המחסנים של שלמה וכל ערי המרכבות וערי הפרשים וכל אשר חפץ שלמה לבנות בירושלים לבנון ובכל רחבי הארץ הוגש לשלטונה.
7 כל העם אשר נותר מן החיתים, האמורים, הפריזים, החוים והיבוסים, לא עשו הֲכָנָה נְקוּדָה חֵלֶק של ישראל,
8 לָדַעַת, את צאצאיהם, אשר נשארו בארץ אחריהם ואותם לא השמידו בני ישראל, הקים שלמה אֲנָשִׁים עֲבוֹדָה שִׁגרָתִית, מה הם היו עד היום הזה.
ט וְלֹא הִשְׁמֹה לֹא הִשְׁמֹשָׁה אֶת־בְּנֵי־יִשְׂרָאֵל לַעֲבָדָתוֹ כִּי־הֵם־אֲנָשִׁי־מִלְחָמִים, שְׂרֵי־שְׂרָיו וְשָׂדֵי־מֶכְבָתָיו וְפָרְשָׁיו׃.
10 ראשי המפקחים של המלך שלמה היו מספר של מאתיים וחמישים, מופקדים על פיקוד העם.

יא וַיַּעֲלָה שְׁלֹמֹה אֶת-בַּת-פַּרְעֹה מֵעִיר דָּוִד אֶל-הַבַּיִת אֲשֶׁר בָּנָה לָהּ כִּי אָמַר לֹא תּוֹשַׁב אֲשֶׁר-תּוֹבִיב אֲשֶׁר-אֲלָמִים בְּבַת-דָּוִד מֶלֶךְ-יִשְׂרָאֵל כִּי-אֲלָמִים-הֵם מקומות קדושים הם, אשר נכנס לתוכם ארון האלוהים.« 

12 וַיַּעֲלַךְ שְׁלֹמֹה עוֹלָה לַיהוָה עַל־מִזְבֵּחַ יְהוָה אֲשֶׁר בָּנָה לִפְנֵי הַפָּנִים׃,
13 מקריבים יום יום את אשר צוה משה, כמו גם ל שבתות, חדשים וחגים, שלוש פעמים בשנה, חג המצות, חג השבועות וחג הסוכות.
יד וַיְקַבֵּל כַּאֲשֶׁר דָּוִד אָבִיו אֶת-מְחַלְּגוֹת הַכֹּהֲנִים לְעַבְדָּתָם וְלַוִּים לְמַעֲבָדָם לַחֲגֹתָם׃ יהוה וְלַעֲשׂוֹת אֶת הַשְּׁפָּטָה לִפְנֵי הַכֹּהֲנִים כְּפִסְדָּר יוֹם בְּיוֹם וְלַשְׁעָרִים לְמַחֲדָתָם לְשַׁעַר וּשְׁעָר וְכֹה צִוָּה דָּוִד אִישׁ הָאֱלֹהִים
15 לא סטו מצות המלך על הכוהנים והלויים, בכל אשר יהיה, ו בִּמְיוּחָד בכל הנוגע לאוצרות.

טז וַיָּכֻנָּה כָּל-מַעֲשָׂה שְׁלֹמֹה עַד-יוֹם יְסֹד בֵּית יְהוָה עַד-כֻלָּתוֹ וַיַּשְׁלָמוּ בֵּית יְהוָה׃.

17 וַיֵּלֶךְ שְׁלֹמֹה אֶל-אֶצְיוֹנְגֶבֶר וְאֶל-עַיָּת אֶל-שָׂפַת הַיָּם בָּאָרֶץ אֶדוֹם׃.
יח וישלח חירם אניות ואנשי ידעי הים אל שלמה ביד עבדיו ויבאו עם עבדי שלמה אופיר ויקחו שם ארבע מאות וחמשים כיכר זהב ויביאו אל המלך שלמה.

פרק 9

1 ותשמע מלכת שבא את תהילת שלמה ותבוא ירושלם לבחון אותו בחידות ותביא עמה פמליה גדולה מאוד וגמלים נושאי בשמים וזהב רב ואבנים יקרות ותלך אל שלמה ותגיד לו את כל אשר על לבה.
2 וַיַּעֲנֶה שְׁלֹמֹה אֶת־כָּל־שְׁאֲלָיו, וְלֹא הִתְנַחֵר מִפֶּנּוּ דָּבָר אֲשֶׁר לֹא יָכוֹל לְעַנּוֹ׃.

ג ותרא מלכת שבא את חכמת שלמה ואת הבית אשר בנה,
4 ואת האוכל שעל שולחנו ואת חדרי עבדיו ואת חדריו ואת בגדי נשרתיו ואת משקיו ואת בגדיהם ואת המדרגות אשר עלה בהן אל בית יהוה, היא הייתה מבולבלת.,
5 ותאמר למלך: "נכון היה מה ששמעתי בארצי עליך ועל חכמתך!"
ו לא האמנתי לדעה עד אשר באתי וארא עיני והנה לא אמרו לי חצי מגודל חכמתך ואתה עולה על מה שהודיעה לי הדעה.
7 אשרי עמך אשרי עבדיך העמדים לפניך תמיד ושומעים חכמתך!
ח ברוך ה' אלהיך אשר חפץ בך והושיבך על כסאו למלך לה' אלהיך כי אהב אלהיך את ישראל וחפץ להכינהו לעולם ולכן מינה אותך למלך עליו לעשות משפט וצדקה« 
9 היא נתנה למלך מאה ועשרים כיכר זהב, בשמים רבים מאוד ואבנים יקרות. לא היה כבר לא כל כך הרבה של ריחניים כמו אלה שנתנה מלכת שבא למלך שלמה.

10 עבדי חירם ועבדי שלמה, אשר הביאו זהב מאופיר, הביאו גם עץ אלגום ואבנים יקרות.
יא ויעש המלך מעקות עץ אלגום לבית יהוה ולבית המלך ונבלות וכינורות למשוררים לא נראו כאלה מעולם׃ עֵץ דומה בארץ יהודה.

12 וַיַּתֵּן הַמֶּלֶךְ שְׁבָא אֶת־כָּל־חָפְצָה אֶת־כָּל־שְׁאֲשֶׁר שָׁבָה וְכָל־שָׁאֲשֶׁר שָׁבָה אֶת־הַבָּאָה לַמֶּלֶךְ וַתַּשְׁבֵּת אֶל־אַרְצָהּ הִיא וַיַּעֲבָדֶיהָ׃.

13 משקל הזהב אשר הגיע לשלמה בשנה אחת היה שש מאות שישים ושש כּכרות זהב.,
יד מלבד מה שהביאו לו הסוחרים והסוחרים, כל מלכי ערב ופושלי הארץ הביאו לשלמה זהב וכסף.

15 המלך שלמה עשה מאתיים מגנים גדולים זהב מרוק, שש מאות שקל זהב מרוק לכל מגן.,
טז ושלוש מאות מגנים קטנים זהב מוכה, שלוש מאות שקל זהב לכל מגן; וישם אותם המלך בבית ביער. לבנון.

17 המלך בנה כסא שנהב גדול וציפה אותו בזהב טהור.
18 לכס הזה היו שש מדרגות והדום זהב מחובר לכס; ידיות היו משני צידי המושב; שני אריות עמדו ליד הידיות,
19 ושנים עשר אריות עמדו שם על שש המדרגות, שֵׁשׁ מכל צד. דבר כזה לא קרה מעולם באף ממלכה אחרת.

20 כל כלי המשקה של המלך שלמה היו זהב וכל הכלים בבית ביער לבנון הוא היה עשוי מזהב טהור. שום דבר לא היה עשוי כסף; הוא לא היה מוערך כלל בימי שלמה.
21 כי למלך היו ספינות שהלכו תרשיש, ניווט עם עבדי חירם; פעם בשלוש שנים הגיעו ספינות תרשיס, והביאו זהב וכסף, שנהב, קופים וטווסים.

22 המלך שלמה היה גדול מכל מלכי הארץ בעושר ובחוכמה.
23 וַיַּחֲקוּ כָּל-מַלְכֵי הָאָרֶץ לִרְאֹת אֶת-שְׁלֹמֹה לִשְׁמֹעַ אֶת-הַחֲכָמָה אֲשֶׁר נָתַן אֱלֹהִים בְּלִבּוֹ׃;
24 וְאִישׁ אִישׁ יְבִיא אֶת־מַתְנַתּוֹ, כְּלִי כֶּסֶף וְכְלִי זָהָב, בְּגָדִים, כְּלִילִים, בְּשָׁמָלִים, סוּסִים וְפָרָדִים, בְּשָׂרַת שָׁנָה׃.
25 לשלמה היו ארבעת אלפים אבוסים לסוסים מיועד ל מרכבותיו ושנים עשר אלף פרשים, אשר הציב בערים אשר חנו שם מרכבותיו, ולפני המלך בירושלים.
26 הוא מלך על כל המלכים, מהנהר ועד ארץ הפלשתים ועד גבול מצרים.
27 וירב המלך את הכסף בירושלם כאבנים ואת הארזים כשקמה הגדלה בערבה.
28 סוסים הובאו לשלמה ממצרים ומכל הארצות.

29 יתר דברי שלמה מראשונים ועד אחרונים הלוא הם כתובים בדברי נתן הנביא ובנבואת אחיה השילוני ובחזונות אדו הראה על ירבעם בן נבט

30 ארבעים שנה מלך שלמה בירושלים על כל ישראל.
31 וישכב שלמה עם אבותיו ויקברוהו בעיר דוד אביו וימלוך רחבעם בנו תחתיו.

פרק 10

1 רחבעם הלך שכם כי כל ישראל באו שכם להמליכו.
2 ירבעם בן נבט, לאחר שלמד מה קרה, — הוא היה שׁוּב במצרים, לשם ברח מפני שלמה המלך, - חזר ממצרים,
ג וַיִּשְׁלַחוּ לוֹ וַיָּבֹא יָרָבְעָם וְכָל-יִשְׂרָאֵל וַיַּדְבְּרוּ אֶל-רַחְבְעָם לֵאמֹר׃
4 "אביך הכבד את עולנו; עתה הקל את העבדות הקשה אשר שהוטל עלינו אביך ואת העול הכבד שהוא שם עלינו; ואנחנו נעבדך.« 
5 הוא אמר להם: "שובו אליי בעוד שלושה ימים." והעם הלך.

ו ויֵעֵץ המלך רחבעם בזקנים אשר שירתו את שלמה אביו בימי חייו לאמר: "מה לִי האם אתה ממליץ להגיב לאנשים האלה?« 
7 וידברו אליו לאמר: "אם תהיה טוב לעם הזה, אם תקבל אותם בחן ותדבר אליהם טוב, והיו לך עבדים לנצח".» 
8 אך רחבעם דחה את עצת הזקנים ויתייעץ עם הנערים אשר גדלו עמו ועמדו לפניו.
9 הוא אמר להם: "זה לִי האם אתה מייעץ לענות לעם הזה שמדבר אלי כך: "הקל את העול אביך שכפה עלינו"« 
10 וַיַּעֲנוּ הַבָּעָרִים הַגָּדֹלִים עָמוֹ לֵאמֹר כָּךְ תֹּאמַר לָעָם הַהֵּא אֲשֶׁר דִּבְרוּ אֵלֶיךָ אֲמַר אֵלֶיךָ אֶת-אֲבֹד אֶת-עוֹלֵנוּ, אַתָּה הַקָּל לָנוּ כָּךְ תֹּאמַר אֵלֶיהם זַרְתִּי עָבָה מִמָּתְנֵי אָבִי.
יא אבי כבר הטיל עליכם עול כבד, ואני אכבד את עולכם עוד יותר. שׁוּב ; אבי העניש אותך בשוטים, ואני אני אעניש אותך עם עקרבים.« 

12 ויבואו ירבעם וכל העם אל רחבעם ביום השלישי כאשר אמר המלך שובו אלי בעוד שלושה ימים» 
13 המלך ענה להם קשות. ויעזב את מועצת הזקנים,
יד המלך רחבעם דיבר אליהם, כעצת הנערים, לאמר: "אבי הכבד את עולכם, ואני אכבד אותו עוד עליכם". שוב; אבי העניש אותך בשוטים, ואני אני אעניש אותך עם עקרבים.« 
15 ולא שמע המלך אל העם כי כך היה למלא את דבר יהוה אשר דבר יהוה ביד אחיה השילוני אל ירבעם בן נבט.

טז וירא כל ישראל כי לא שמע המלך אליהם ויען העם את המלך בדברים אלה

 »"מה לנו חלק עם דוד? אין לנו נחלה עם בן ישי. איש לאהלו ישראל. ואתה דוד, שמור לביתך."« 

וַיֵּלְכוּ כָל-יִשְׂרָאֵל לְאָהֱלָיו.
17 זה היה רַק על בני ישראל אשר ישבו בערי יהודה בימי מלכות רחבעם.
18 וישלח המלך רחבעם את אדורם, אשר היה ממונה על המסים; אדורם רגמוהו בסקלות על ידי כל ישראל, וימת. וַיַּמֵּר רְחַבְעָם המלך לעלות על מרכבה ולברוח ירושלם.
19 וַיִּבְדַּל יִשְׂרָאֵל מִבֵּית דָּוִד עַד הַיּוֹם הַזֶּה׃.

פרק 11

1 רחבעם שב לירושלים וקהל את בית יהודה ובנימין, מאה ושמונים אלף איש חיל, להילחם נגד ישראל כדי להשיב את הממלכה לרחבעם.
2 אבל דבר יהוה היה התייחסו אל שמעיה, איש האלוהים, במילים אלה:
ג "דבר אל רחבעם בן שלמה מלך יהודה ואל כל ישראל ביהודה ובבנימין לאמר:
ד כה אמר יהוה אל תעלה ואל תעשה המלחמה "אל אחיכם, שובו איש לביתו, כי על ידי היה הדבר הזה." ושמעו בדברי יהוה, וישובו, לא ללכת לקראת ירבעם.

5 רחבעם ישב בירושלים, והוא בנה ערי מבצר ביהודה.
6 הוא בנה בית לחםאטאם, ת'קוה,
7 בת סור, סוכו, אודולם,
ח גֵת, מַרְשָׁא, זִיף,
9 אדורם, לכיס, אזקה,
10 שרה, איילון וחברון, ערים מבוצרות ביהודה ובבנימין.
11 הוא הציב את המבצרים במצב הגנה והציב שם מפקדים, וכן אחסן מאכל, שמן ויין.
12 הוא שם הוא סיפק מגנים וחניתות בכל עיר, והוא חיזק אותם מאוד. יהודה ובנימין היו לו.

13 הכוהנים והלוויים אשר בכל רחבי ישראל הגיע מכל שטחיהם להציג את עצמם בפניהם רובום ;
יד כי עזבו בני לוי את מרעהם ואת רכושם וילכו ליהודה ולירושלים כי ירבעם ובניו הוציאו אותם מעבודת הכהונה לכבוד יהוה,
15 וְהִמְנִי כֹהֲנִים לְבָמוֹת וְלַעֲזִים וְלַעֲגָלִים אֲשֶׁר עָשָׂה׃
16 בעקבותיהם, הָהֵן מִכָּל שְׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר שָׁמְשִׁים לִבָּם לְבַרְשָׁה אֶת-יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל בָּאוּ ירושלם לְזַבֵּחַ לַיהוָה אֱלֹהֵי אֲבוֹתָם׃.
17 וַיַּחֲזוּ אֶת-מַלְכוּת יְהוּדָה וַיַּעֲמִידוּ אֶת-רַחְבֵּעם בֶּן-שְׁלֹשׁ שָׁנִים כִּי שְׁלֹשׁ שָׁנִים הָלַכוּ בְּדֶרֶךְ דָּוִד וְשָׁלֹשׁ שָׁנִים׃.

יח רחבעם לקח לו לאישה את מהלת בת ירימות בן דוד, ושל’אביחיל בת אליאב בן ישי.
19 וַתֵּלֶד לוֹ בָּנִים: יְהוּשׁ, שְׁמוֹרְיָה וְזוֹם.
20 אחריה לקח את מעה בת אבשלום, ותלד לו את אביה ואת איתי ואת זיזא ואת שלמית.
21 רחבעם אהב את מעה בת אבשלום יותר מכל נשיו ופילגשיו כי היו לו שמונה עשרה נשים ושישים פילגשים ויולד לו עשרים ושמונה בנים ושישים בנות.
22 רחבעם נתן את הדרג הראשון לאביה בן מעה שהוא היה מנהיג בין אחיו כי הוא רצה כדי להפוך אותו למלך.
23 במיומנות פיזר את כל בניו בכל אזור יהודה ובנימין, בכל הערים המבוצרות, סיפק להם מזון בשפע ושאל בשבילם ריבוי נשים.

פרק 12

1 וַיַּכְנַס רַחְבֵּעם אֶת-מַלְכוּתוֹ וַיְעַזֵּב אֶת-תּוֹרַת יְהוָה וְכָל-יִשְׂרָאֵל עִמּוֹ.
2 בשנה החמישית למלכותו של רחבעם עלה ששק מלך מצרים על ירושלים כי חטאו לה'.
ג עם שתים עשרה מאות מרכבות וששים אלף פרשים; ואת העם אשר באו איתו ממצרים לא ניתן היה לספור: לובים, סוכים וכיובים.
4 הוא כבש את הערים המבוצרות אשר השתייך ליהודה, והגיע עד ירושלים.

ה וַיָּבֹא שְׁמַעְיָה הַנָּבִיא אֶל־רְחַבְעָם וְאֶל־פְּרָשִׁי יְהוּדָה אֲשֶׁר־נִכְהוּ בִּירוּשָׁלַם לִפְרֹא שֶׁשֶׁךְ וַיֹּאמֶר אֵלֶיהם כֹּה־אָמַר יְהוָה: טַזְבְתֶּם אֲנִי, לְכֵן־אָתְנִי־פָּנִיכִי־פָּנְכִי־עַל־יָד שֶׁשֶׁךְ.» 
ו וַיַּכְנְעוּ שְׂרֵי יִשְׂרָאֵל וְהַמֶּלֶךְ וַיֹּאמְרוּ צַדִּיק יְהוָה׃» 
7 וירא יהוה כי ענווים, ודבר יהוה היה התייחסו אל שמעיה במילים אלה: "השפילו את נפשם, לא אאבדם; עוד מעט אתן להם ישע, ולא ישפך אפי על ירושלים ביד ששק.".
8 אך יהיו נכנעים לו, למען ידעו מה פירוש לשרת אותי או לשרת את ממלכות הארצות.« 

ט וַיַּעֲלָה שַׁשַׁק מֶלֶךְ מִצְרַיִם עַל יְרוּשָׁלָמָה וַיַּקֵּשׁ אֶת־אוֹצְרוֹת בֵּית יְהוָה וְאֶת־אוֹצְרוֹת בֵּית הַמֶּלֶךְ אֶת־כֹל וַיַּקֵּשׁ אֶת־מְגִינֵי־הַזָּהָב אֲשֶׁר עָשָׂה שְׁלֹמֹה׃.
10 תחתם עשה רחבעם המלך מגני נחושת, ונתנם בידי שרי הרצים, אשר שמרו על פתח בית המלך.
יא בכל עת שהמלך הלך בית יהוה, באו הרצים ונשאו אותם; ואחר כך הביאו אותם אל חדר הרצים.
12 כ רובום וַיַּשְׁפֵּחַ וַיָּשָׁב אֶפֶן יְהוָה מִמֶּנּוּ וְלֹא יַחֲרָד הַכָּלָה וְעוֹדֶן הָיוּ טוֹבִים בִּיהוּדָה׃.

13 וַיְשַׁב רְחַבְעָם הַמֶּלֶךְ בִּירוּשָׁלִָם וַיְמָלֹךְ בֶּן־אַרְבָּעִים וַאֶחָד שָׁנָה הוּא בַּמָּלוֹךְ וַיְמָלֹךְ שֶׁבַע־שְׁנָה שָׁנָה בִּירוּשָׁלִָם הַעִינִית׃.
14 הרע עשה, כי לא נתן את לבבו לבקש את ה'.

טו הלוא דברי רחבעם, ראשונים ואחרונים, כתובים בדברי שמעיה הנביא באותם ד'אדו הרואה בנוגע ליוחסין? תמיד היו מלחמות בין רחבעם לירבעם.
טז וישכב רחבעם עם אבותיו וייקבר בעיר דוד וימלך אביה בנו תחתיו.

פרק 13

1 בשנת שמונה עשרה למלך ירבעם, מלך אביה על יהודה.,
2 וַיְמָלֹשׁ שָׁנִים בִּיּוּרְשָׁלָם ושם אמו מִכָּיָה בַּת־אוֹרִיאֵל מִגְבֵעָה׃.

הייתה מלחמה בין אביה לירובעם.
ג וַיַּעֲבִיָּה נַעֲלָה עִם חַיָּל גִּבְרֵי חֲלָבִים, אַרְבַּע מֵאוֹת אֶלֶף גִּבְרֵי חֲלָבִים, וַיְרָבְעָם נִעֲדָר עִם שְׁמוֹנָה מֵאוֹת אֶלֶף גִּבְרֵי חֲלָבִים.

4 וַיַּעֲמֹד אֲבִיָּה מִרְאֶת הַר שְׁמָרוֹן אֲשֶׁר בְּהַר אֶפְרַיִם וַיֹּאמֶר: "שְׁמְעוּנִי יָרָבְעָם וְכָל-יִשְׂרָאֵל!"
ה הלוא ידעתם כי יהוה אלוהי ישראל נתן לדוד את הממלכה על ישראל עד עולם לו ולבניו., עַל יְדֵי ברית בלתי ניתנת לשבירה?
ו וַיְקָם יָרָבְעָם בֶּן נְבָט עַבְדֵי שְׁלֹמֹה בֶּן דָּוִד וַיַּמָּרַד בְּאֲדֹנָיו׃.
7 וַיִּקְהוּ עָלָיו בְּנֵי בְּלִיעַל וַיַּגִּיעוּ אֶת רַחְבֵּעם בֶּן-שְׁלֹמֹה. רַחְבֵּּם הָיָה עָדַיִן נַעֲדָן וְעַזֶּה בְּיָעֵל, לֹא יָכוֹל לְעַמְדָּם׃.
8 ועתה אתם חושבים שתוכלו לנצח את מלכות יהוה, מי הוא ביד בני דוד; ואתם המון גדול, ועימכם עגלי הזהב אשר עשה לכם ירבעם לאלהים.
ט הלא מאסתם את כהני ה' בני אהרן ואת הלוים ולא עשיתם לכם כהנים כעמי הארצות כל הבא עם פר צעיר ושבעה אילים להקדש, הפך לכהן למה שאינו אלהים.
10 כי לנו ה' אלוהינו ולא עזבנו אותו; הכהנים המשרתים את ה' בני אהרן, והלוים שֶׁלָהֶם מִשׂרָד.
יא בכל בוקר ובכל ערב הם מקטירים עולות ליהוה, וקטורת ריחנית; הם שמו את לחם הפנים על השולחן הטהור ואת מנורת הזהב על נרותיה הדליקו בכל ערב כי את משפט יהוה אלהינו אנחנו שומרים ואתם עזבתם אותה.
12 הנה אלהים וכהניו עמנו בראשנו וחצוצרות קול לתקע עליכם בני ישראל אל תתנו המלחמה אל-יהוה אלוהי אבותיכם כי לא תצליחו.« 

13 ירבעם עשה את לוחמים שהוצבו ב מארב כדי שיגיעו מאחור האויב, כך ש חייליו עמדו בפני יהודה, והמארב היה מאחוריהם.
14 אלה של וַיָּהוּדָה סָבָה וְהִנֵּה נִפְגָּעוּ מִפָּנִים וּמֵאֲחוֹרָה וַיִּקְעוּ אֶל־יְהוָה וַיַּכְהֻנִּים תַּקְעוּ בְּחֻצְצְצוֹצְרוֹת
15 וַיַּעֲשֶׂה אֲנֵי יְהוּדָה קָרְעָה, ...כֵּה אֱלֹהִים אֶת-יָרָבְעָם וְאֶת-כָּל-יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי אֲבִיָּה וְיָהוּדָה.
טז וַיָּבְרוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מִפְּנֵי יְהוּדָה וַיַּסְתַּנָּם אֱלֹהִים בִּידוֹ.
17 וַיַּרְגָּה אֲבִיָּה וְעַמָּיו טַחַת מָרְגָּה גְדוֹלָה וְנָפְלוּ בֵּין יִשְׂרָאֵל׃.
18 וַיַּעֲנָעוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בָּעֵת הַהוּא וַיַּחֲזוּ בְנֵי יְהוּדָה כִּי שָׁמְעוּ עַל־יְהוָה אֱלֹהֵי אֲבוֹתָם׃.
19 וַיַּרְדֵּף אֲבִיָּה רָדֵף אֶת יָרָבְעָם וַיִּכְבַּד מִמֶּנּוּ עָרִים אֶת־בֵּית־אֵל וְשָׁבְעָם וְאֶת־יְשָׁנָה וְשָׁבְעָם וְאֶת־עֶפְרוֹן וְשָׁבְעָם.
20 ולא חזר ירבעם כוחו בימי אביה ויהוה הכה אותו וימת.
21 וַיַּעֲלֹה אֲבִיָּה גָּדַע וַיִּשְׁאֵל עֶשְׂרֵה נָשָׁה וַיּוֹלֵד עֶשְׂרִים שְׁנֵי בָּנִים וְשֶׁע־עֶשְׂרֵה בָּנוֹת׃.

22 שאר מעשיו, מחוותיו ודבריו של אביה, כתובים בזיכרונותיו של הנביא אדו.
23 וישכב אביה עם אבותיו וייקבר בעיר דוד ואסא בנו מלך תחתיו ובימיו שקטה הארץ עשר שנים.

פרק 14

א ויעש אסא הטוב והישר בעיני יהוה אלהיו ויסר את מזבחות הנכר ואת הבמות,
2 הוא שבר את העמודים וכרת את עמודי האשרה.
3 וַיְצַוָּה אֶת־יְהוּדָה לִדְרֹשׁ אֶת־יְהוָה אֱלֹהֵי אֲבוֹתָם וּלְקַיֵּם אֶת־הַתּוֹרָה וְאֶת־הַמִּצְוָה׃.
4 הוא הסיר את הבמות ואת הפסלים מכל ערי יהודה, והממלכה שקטה לפניו.

5 ויבן ערים מבצרות ביהודה כי הארץ שקטה ולא הייתה עליה מלחמה בשנים ההן כי יהוה נתן לה מנוחה.
ו ויאמר ליהודה הבה נבנה את הערים האלה ונקים חומות ומגדלים, שערים ומנעולים סביבן; הארץ שקטה לִפְתוֹחַ לפנינו כי דרשנו את יהוה אלהינו דרשנו וינו לנו מסביב ויבנו ויצליחו.

7 לאסא היה צבא שמנה שלוש מאות אלף איש אֲנָשִׁים מיהודה, נושאי מגן וחנית, ומבנימין, מאתים ושמונים אלף, נושאי מגן ויורים בקשת, כולם גיבורים.

8 זרה האתיופי יצא נגדם עם צבא של מיליון איש של גברים ושלוש מאות מרכבות, והוא התקדם עד מרשה.
9 אסא יצא לקראתו, והם ערכו את מערכתם בעמק ספתה, על פני מרשה.
10 ויקרא אסא אל יהוה אלהיו לאמר יהוה, אתה יכול לעזור לחלשים כחזקים; עזור לנו יהוה אלהינו! כי עליך בטחנו, ובשמך באנו על החיל העצום הזה. יהוה אתה אלהינו, אל יגבר עליך!» 
יא וַיַּכֵּה יְהוָה אֶת־כוּפִים לִפְנֵי אֹסָא וְלִפְנֵי יְהוּדָה, וְהַכוּפִים בָּרוּחַ׃.
12 אסא והעם אשר עמו רדפו אחריהם עד גרר, והוא נפל. מספר כה גדול של אתיופים, שלא היו עוד בשבילם לְקַווֹת שׁוּבָה, כִּי נִשְׁבְרוּ לִפְנֵי יהוה וְלִפְנֵי מַחְנָיו. אסא ועמו ביצע שלל גדול מאוד;
13 וַיַּכְתִּי אֶת־כָּל־הַעֲרִים שֶׁסִּיבּוּת גֶרֶר כִּי־פִּי־יְהוָה עָלֵיהֶם וַיַּזְדוּ אֶת־כָּל־הַעֲרִים כִּי־הָיָה בָּהֶם שָׁלָל רַב׃.
14 וַיַּפְתִּי אֶת־אָהֲלֵי הַצָּדָר, וַיִּשְׁבוּ צֹאן וגַמְלִים בְּמִרְבָּה; וַיָּשְׁבוּ יְרוּשָׁלָיִם.

פרק 15

1 ותצלח רוח אלוהים על עזריה בן עודד,
2 ויצא לקראת אסא ויאמר אליו שמעו לי אסא וכל יהודה וכל בנימין כי ה' עמכם בהיותכם עמו אם תבקשו אותו וימצא לכם ואם תעזבו אותו הוא יעזוב אתכם.
ג ימים רבים היה ישראל ללא אלוהים אמיתי, ללא כוהן ללמד וללא תורה;
4 ובצרו שב אל־יהוה אלהיו ובקשוהו ויימצא להם.
5 בימים ההם לא היה מקום בטוח לבאים והולכים, כי הייתה מהומה גדולה שקל על כל תושבי הארצות.
6 אנשים התקוטטו זה עם זה, עיר עם זו, כי אלוהים העיר אותם בכל מקום סוגים של מצוקות.
7 לכן היו חזקים ואל תתנו לידיים שלכם להחלש, כי מעשיכם יתוגמלו.« 

ח וישמע אסא את הדברים האלה, את נבואת עודד הנביא, ויחזק ויסר את התועבות מכל ארץ יהודה ובנימין, ומן הערים אשר לכד בהר אפרים, ויקים את מזבח יהוה אשר לפני אולם יהוה.
ט ויאסף את כל יהודה ובנימין ואת אשר באו לגור בתוכם מאפרים, מנשה ושמעון, כי רבים מהם אֲנָשִׁים מקצת מישראל עברו לצדו, בראותם כי יהוה אלוהיהם עמו.
10 וַיְקַבְּצוּ בִּירוּשָׁלָם בְּחוֹדֶשׁ שְׁלִישִׁי שָׁנָה הַחֲמָשָׁעַר מַלכות אסא׃.
יא ביום ההוא זבחו ליהוה מן השלל אשר הביאו שבע מאות בקר ושבעת אלפים צאן.
12 וַיִּתְעֲשֶׂה נִשְׁבָּעוּ לִדְרֹשׁ אֶת־יְהוָה אֱלֹהֵי אֲבוֹתָם בְּכָל־לִבָּם וּבְכָל־נַפְשָׁם׃,
13 וכל אשר לא יבקש את יהוה אלוהי ישראל יומת, קטן ועד גדול, זכר ועד נקבה.
יד וַיִּשְׁבַּעוּ לַיהוָה בְּקוֹל גָדוֹל בְּתְרַעֲלָה שִׂמְחָה בְּקוֹל שׁוֹפְצְצְרוֹת וְשׁוֹפְרוֹת;
15 כל יהודה הייתה בתוכו שִׂמְחָה של השבועה הזאת, כי נשבעו בכל לבם; זה מרצונם החופשי זֶה’וַיִּבְדְּשוּ אֶת-יְהוָה וַיִּמְצָא לָהֶם וַיְהוָה נָתַן לָהֶם שָׁלוֹם מסביב.

טז המלך אסא אף הסיר את מעא אמו ממעמד המלכה אם כי עשתה פסל תועבה לעשתרת וכרת אסא את פסל התועבה שלה וטחנה לאבק ושרף אותה בנחל קדרון.
17 אך הבמות לא נעלמו מישראל, כי לב אסא היה שלם כל ימיו.
18 וַיַּשְׁמַן בְּבֵית הָאֱלֹהִים אֶת־הַקְדְּשִׁים שֶׁל אָבִיו וְאֶת־הַקְדְּשׁוֹ־כֶסֶף וְזָהָב וְכֵלִים׃.

19 עד שנת השלושים וחמש למלכותו של אסא לא הייתה מלחמה.

פרק 16

1 בשנת שלושים ושש למלכותו של אסא עלה בעשא מלך ישראל על יהודה ויבן את רמה כדי למנוע מבני אסא מלך יהודה לצאת ולבוא.

2 ויקח אסא כסף וזהב מאוצרות בית ה' ומבית המלך וישלח שליחים לבן-חדד, מלך סוּריָה, אשר גר בדמשק, לומר:
3 » שיהיה ברית בינך לביני, כמו שהיה אחד בין אבי ובין אביך אנכי שולח לך כסף וזהב לך הפר את בריתך את בעשא מלך ישראל וילך מעליי« 
ד וַיַּשְׁמַע בֶּן-חַדַּד אֶל-חַלָּה אֹסָא וַיַּשְׁלַח אֶת-פְּרֵי צְבָאוֹ עַל-עָרֵי יִשְׂרָאֵל וַיַּכְתּוֹ אֶת-אֶחְיוֹן וְאֶת-דָּן וְאֶת-אָבֶל-מַיִם וְכָל-עָרֵי נַפְתָּלִי.
5 כאשר נודע על כך לבשא, הפסיק לבנות את רמה והפסיק את מלאכתו.
ו ויקח המלך אסא את כל יהודה וישאו את האבנים והעץ אשר בנה בהם בעשא את רמה ויבן בהם את גבע ואת מפה.

7 בעת ההיא בא חנני הרואה אל אסא מלך יהודה ויאמר אליו יען אשר סמכת על מלך יהודה סוּריָה וְלֹא סַמְכָּתָם עַל יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בְּגִין זֹאת צִיָּב מֶלֶךְ־עָלָם סוּריָה חמק לך בין האצבעות.
ח הלוא היו הכושיים והלובים חיל גדול, מרכבות ופרשים רבים? ובכל זאת, יען אשר בטחת על יהוה, נתנם בידך.
9 כי עיני יהוה שואפות כל הארץ לתמוך הָהֵן שלבו הוא כולו שלו. אתה כָּך טיפשות פעלת בדבר הזה, כי מעתה ואילך יהיו לך מלחמות.« 
10 כעס אסא על הרואה, והוא שם אותו כֵּלֵא, כי כעס עליו בגלל דבריו. באותו הזמן, אסא דיכא כַּמָה של האנשים.

יא והנה דברי אסא הראשונים והאחרונים כתובים על ספר מלכי יהודה וישראל

12 בשנת שלושים ותשע למלכותו חלה רגלי אסא ויצר סבל רב, וגם במחלתו לא דרש את ה', כי אם רופאים.
13 וישכב אסא עם אבותיו וימת בשנת ארבעים ואחת למלכותו.
14 ויקברוהו בקברו אשר חצב בעיר דוד והניחוהו על מצע מלא בשמים ובשמים כמעשה רוקח הרקחים ב שרף כמות ניכרת מאוד.

פרק 17

יהושפט בן א'’אסא, וַיְמָלַךְ תַּחְמוֹ, וַיְחַזֵּק עַל־יִשְׂרָאֵל.
2 וַיַּעֲמַר חַיָּלִים בְּכָל־הַעֲרִים הַבְּצוֹרוֹת בִּיהוּדָה, וַיַּעֲמַר חֲזִיב בְּאֶרֶץ־יְהוּדָה וּבְעָרֵי־אֶפְרַיִם אֲשֶׁר־כָּבַד אֹסָא־אָבִיו׃.
ג ה' היה עם יהושפט כי הלך בדרכי דוד אביו הראשנות ולא דרש את הבעלים;
4 וַיַּדְרַש אֶת-אֱלֹהֵי אָבִיו וַיַּקְשֶׁה מִצְוָתָיו, בְּלֹא לְחַקוֹת פעולותיה של ישראל.
5 וַיְכֹנֶה יְהוָה אֶת־הַמְּלָכָה בִּידוֹ, וְכָל־יְהוּדָה הִבִּיאוּ מַתְנָנָה לִיהוֹשָׁפָט, וְהָיָה לוֹ עוֹשֶׁר וְכָבוֹד עָלָם.
6 וַיַּעֲמֹדוֹ גָּדַל בְּדֶרְכֵי יְהוָה, וְגַם הוּא סָר אֶת הַבָּמוֹת וְאֶת הָאֲשֶׁרִים מִמִּיהוּדָה.

7 בשנה השלישית למלכותו שלח את שריו בן-חיל, עובדיה, זכריה, נתנאל ומיכה, ללמד בערי יהודה.,
8 ואיתם הלויים שמעיה, נתניה, זבדיה, עשהאל, סמימות, יהונתן, אדוניה, תוביה, תובדוניה, ועם אלה. לויים, הכוהנים אלישעמה ויורם.
9 וילמדו ביהודה, ועמם ספר תורת יהוה, וילכו בכל ערי יהודה, וילמדו בעם.

10 ותפל אימת ה' על כל ממלכות הארצות סביב יהודה, ולא עשו זאת. המלחמה אל יהושפט.
יא וַיָּבִיאוּ לִיהוֹשָׁפָט מִתְחָנָה וּמַסֶּף, וְהָעַרְבִים הִבִיאוּ לוֹ מִקְהֵר, שְׁבַע אֲלָפִים ....
12 יהושפט היה בדרכו לגדולה, ובנה מבצרים וערים ביהודה לשרת של חנויות;
13 וְהָיָה לוֹ אֲכָל רַב בְּעָרֵי יְהוּדָה וְגִלָּבִים גִּבְרוֹשָׁלִים׃.
יד זה מספרם למשפחותיהם: מיהודה שרי אלפים: עדנה השר, ועמו שלש מאות אלף גיבורים.;
15 ועל ידו יוחנן השר, ועמו מאתיים ושמונים אלף איש.;
טז ולצידו אמציהו בן זכריהו אשר הקדיש את עצמו ליהוה מרצונו ועמו מאתים אלף אנשי חיל
יז לבנימן: אלידע, איש גבור, ועמו, מאתים אלף איש חלוצי קשת ומגן.;
18 ולצידו יוזבד ועמו מאה ושמונים אלף איש חלוץ המלחמה. —
19 אלה היו משרתי המלך, מלבד אלה אשר הציב המלך בערים המבוצרות, בכל רחבי הטריטוריה של יְהוּדָה.

פרק 18

1 ליהושפט היה עושר רב וכבוד, והוא נשא את אחאב.
2 בסוף אֲחָדִים כעבור שנים ירד אל אחאב שומרון, ואחאב שחט צאן ובקר רבים לעצמו ולאנשים אשר עמו, וישכנע אותו לעלות לרמת גלעד.
ג ויאמר אחאב מלך ישראל אל יהושפט מלך יהודה התבוא עמי רמת גלעד ויען יהושפט» זה יהיה ממני כממך, מעמי כעמך; אנחנו נלך לתקוף אותו איתך.« 

ד ויאמר יהושפט אל מלך ישראל, "עתה דרש נא בדבר יהוה".» 
5 מלך ישראל קרא לנביאים, מספר של ארבע מאות, ואמר להם, "האם נלך לתקוף את רמת בגלעד, או..."‘בתוך "האם עליי להימנע?" הם ענו, "בואו, ואלוהים שָׁם ימסור בידי המלך.« 
ו ויאמר יהושפט האין פה עוד נביא ליהוה אשר נוכל דרכו לדרוש בו» 
7 ויען מלך ישראל את יהושפט: "יש עוד איש אחד אשר נוכל דרכו לדרוש את יהוה, ואני שונא אותו, כי אינו מנבא עלי דבר טוב, רק רע." זה מיכה בן ימלאה ויאמר יהושפט אל-ידבר עוד המלך כזאת» 
8 אז קרא מלך ישראל לסריס אחד, אוֹתוֹ וַיֹּאמֶר הַבִּיא מִיכָה בֶּן יְמְלָה מַהֵר׃» 

9 מלך ישראל ויהושפט מלך יהודה ישבו איש על כסאו, לבושים בבגדים שֶׁלָהֶם בגדים בני מלוכה; הם ישבו בכיכר פתח שער שומרון, וכל הנביאים מתנבאים לפניהם.
10 צדקיהו בן כנען עשה לו קרני ברזל ויאמר כה אמר יהוה באלה קרניים אתה תכה את הסורים עד שיושמדו.« 
יא וַיִּתְנַבְאוּ כָּל הַנְּבִיאִים לֵאמֹר: "עֲלוּ אֶל־רָמוֹת גִּלְעָד וְהִצְלַעְתָּ כִּי־יְהוָה יִתֵּן אֹתָהּ בְּיַד־הַמֶּלֶךְ".» 

12 המלאך אשר הלך לקרוא למיכיהו דבר אליו לאמר הנה דברי הנביאים יעשו יעלה׃ להכריז טוב למלך; לכן, יהי דברך בהתאם זה של "כל אחד מהם: הכרזה על טוב!" ענה מיכה:
13 "חי ה', כך אודיע את דבר אלוהי!"» 

יד ויבוא אל המלך ויאמר אליו המלך מיכה הנלך לתקוף את רמות גלעד או...‘בתוך "האם אמנע?" הוא ענה, "עלו והיו מנצחים, כי הם נמסרו בידיכם."» 
15 ויאמר אליו המלך כמה פעמים אשבעך שתאמר לי רק אמת בשם יהוה» 
16 מיכה הוא ענה: "אני רואה את כל ישראל מפוזרים על ההרים כצאן שאין להם רועה; ויאמר יהוה: 'אין אדון לעם הזה, ישובו בשלום, איש לביתו'".» 
17 ויאמר מלך ישראל אל יהושפט: "הלא אמרתי לך? הוא אינו מנבא עליי דבר טוב, רק רע".» 

יח מיכה אמר: "לכן שמעו דבר ה' ראיתי את ה' יושב על כסאו וכל צבא השמים עומדים מימינו ומשמאלו.".
19 ויאמר יהוה מי יתעה את אחאב מלך ישראל לעלות רמת גלעד ו... י "למות?" הם ענו, אחד בדרך אחת, השני בדרך אחרת.
20 ותבוא הרוח ותעמוד לפני יהוה ותאמר: "אני אערות אותו." ויאמר אליו יהוה: "איך?"
21 ויען: "אצא והייתי לרוח שקר בפי כל נביאיו." ויאמר אליו יהוה: "תערה אותו ותצליח; צא ועשה כן."
22 ועתה נתן יהוה רוח שקר בפי נביאיך אשר פה, וה' דבר עליך רעה.« 

23 ויגש צדקיהו בן כנען ויכה את מיכיהו על הלחי ויאמר במה יצאה רוח ה' ממני לדבר אליך» 
24 מיכה ענה: "תראה זאת ביום ההוא, כשתלך מחדר לחדר להתחבא".» 
25 ויאמר מלך ישראל קח את מיכיהו והבא אותו אל אמן שר העיר ואל יואש בן המלך.
26 אתה שֶׁלָהֶם תאמר: כה אמר המלך: הכניסו את האיש הזה כֵּלֵא וְהַאֲכִילוּ אוֹתוֹ לֶחֶם צָרָה וּמֵי צָרָה, עַד אוֹבֹתִי בְּשָׁלוֹם.« 
27 ויאמר מיכיהו אם שבת בשלום, לא דיבר יהוה בעדיי. ויוסיף, שמעו כל העמים.» 

28 מלך ישראל ויהושפט מלך יהודה עלו לרמת גלעד.
29 ויאמר מלך ישראל אל יהושפט:» אני רוצה "אֲשֶׁר אֶת־הַתְחָזִיתִי לְצֹא לַמִּשְׂחָק, וַיֵּצְאוּ לַמִּשְׂחָק".
30 מלך סוּריָה וַיְצַו לַמַּשְׂדֵי מֶרְכָּבוֹתָיו כָּל הַכֵּן: "לֹא תִפְגוּ אֶת קָטָן עַל גָּדוֹל, אֶלָּא אֶת מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל לַבַּדּוֹ".» 
31 ויראו שרי הרכבים את יהושפט ואמרו: "זה מלך ישראל!" ויקיפו אותו לתקוף אותו. ויצעק יהושפט ויעזרו יהוה וימשוך אלוהים את סורים.
32 כאשר ראו שרי הרכבים כי לא מלך ישראל הוא, סבבו מעליו.
33 אז ירה איש אחד את קשתו באקראי ופגע במלך ישראל בין המפרקים לבין החשן. המלך וַיֹּאמֶר לְרַכָּב הַמַּעֲגָבָה סוּב וְהוֹצָאֵנִי מִן הַמַּחֲנָה כִּי פָּגוּל אָנִי׃» 
34 הלחימה הייתה עזה באותו יום. מלך ישראל עמד על משכבו. שֶׁלָה מרכבה מול הסורים, עד הערב, ואז מת לקראת שקיעת החמה.

פרק 19

1 יהושפט מלך יהודה שב בשלום לביתו בירושלים.
2 וירא אותו יהוא בן חנני ויצא לקראתו ויאמר אל המלך יהושפט: "האם תעזור לרשעים ותאהב את שונאי ה'? על כן, האם בִּיאָה חֵרוֹן יְהוָה עָלֶיךָ.
ג וְנִמְצָא בָּךְ טוֹב כִּי סִירַת אֶת-אֱשֶׁרָה מִן-הָאָרֶץ וְשִׁמְתָּ לִבְךָ לִדְרַשׁ אֱלֹהִים׃« 

4 ויהושאפט ישב בירושלים ויבוא שוב את העם מבאר שבע ועד הר אפרים וישב אותם אל יהוה אלהי אבותיהם.
5 הוא מינה שופטים בארץ, בכל ערי יהודה המבצרות, לכל עיר ועיר.
6 ויאמר אל השופטים היזהרו במה שאתם עושים, כי לא לבני אדם תשפטו, כי ליהוה; הוא יהיה עמכם במשפטכם.
7 ועתה יהי פחד ה' עליכם, השמרו למעשיכם כי עם ה' אלהינו אין עוול, אין פנים, אין שוחד.« 

ח וגם בירושלים, כששובו אל העיר ההיא, מינה יהושפט את הלוים, את הכוהנים ואת ראשי בתי ישראל, למשפטי יהוה ולריב.
9 וַיַּצְוַא לָהֶם אֲלָל הַצְּוָוּת הַלָּכֶם לֵאמֹר כָּךְ תַּעֲשֶׂה, יְרָא אֶת־ה' ב נֶאֱמָנוּת ושלמות הלב.
10 בכל דין אשר יבוא לפניכם מאת אחיכם היושבים בעריהם, כשמדובר בהבחנה בין רצח לרצח, בין תורה, בין מצווה, בין חוק, בין משפט, תלמד אותם, פן יבואו אשמה לפני ה', ולא יבוא אפו עליך ועל אחיך. עשיתם זאת, ולא תהיו אשמים.
11 והנה, יהיה לך לְרֹאשֶׁךָ יִהְיֶה אֲמַרְיָה הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל לְכָל-דָּבָר יְהוָה, וּזְבַדְיָה בֶּן-יִשְׁמָעֵאל נשיא בית-יהודה לְכָל-דָּבָר הַמֶּלֶךְ, וְהַלְּוִיִים יִהְיוּ שְׁפָּטְרֶיךָ לְפָנֶיךָ. הֲיָה אֲמַז וְקָלָה לַמָּלָךְ, וְהַיְהוָה עִמָּךָ.« 

פרק 20

א אחרי כן באו המואבים והעמונים, ועמם כמה עמונים, על יהושפט לעשות המלחמה.
2 שליחים הגיע ב הַגִּיד לְיְהוֹשָׁפָט לֵאמֹר הָמוֹן גָדוֹל נֹעֵר לְעֲלֶיךָ מִעבר הַיָּם מֵת, של ה- סוּריָה, והנה הם באססון-תמר, שהוא אנגדי « .
3 יהושפט נבהל ואמר לבקש עזרה מיהוה, והכריז צום לכל יהודה.
ד וַיְהוּדָה נִקְהֲבַצֶּה לִקְרָא אֶל־ה' וְהָיוּ בָּאוּ מִכָּל־עָרֵי יְהוּדָה לִקְרָא אֶל־ה'.

ה וַיַּעֲמֹד יְהוֹשָׁפָט בְּתוֹךְ קָהַל יְהוּדָה וְיוּרוּשָׁלָם בְּבֵית יְהוָה לִפְנֵי הַחֲצָר הַחָדָשָׁה׃,
ו ויאמר יהוה אלהי אבותינו הלוא אתה אלהים בשמים ואתה מושל בכל ממלכות הגויים והלא בידך כוח ועוצמה ואין איש יוכל לעמוד בפניך
7 הלוא אתה אלהינו, אשר גרשת את יושבי הארץ הזאת מפני עמך ישראל, ונתת אותה לזרע אברהם רעך לעולם.
8 וישבו שם ובנו לך מקדש לשמך לאמר:
9 אם יפגע בנו אסון אם חרב משפט אם מגפה אם רעב נעמוד לפני הבית הזה ולפניך כי שמך על הבית הזה ונצעק אליך. אֶמצַע מִצְרֵינוּ, וְתִשְׁמַע וְתַהֲשִׁיע!
10 ועתה הנה בני עמון ומואב אלה של הר שעיר, אשר לא נתת לישראל לבוא בו בבאו מארץ מצרים, אשר ממנו סבבו ולא השמידו.;
11 הנה הם גומלים לנו ובאים לגרש אותנו מנחלתך אשר נתת לנו לרשת.
12 אלוהינו, הלא תשפוט אותם? כי חסרי כוח אנחנו מול ההמון העצום הזה המתקרב עלינו, ולא ידענו מה לעשות, כי עינינו עליך.« 
13 וכל יהודה עמד לפני יהוה ובניהם, נשיהם ובניהם.

14 כָּך, בתוך הקהל, רוח יהוה צנחה על יחזיאל בן זכריה בן בניה בן יחיאל בן מתניה הלוי מבני אסף.
15 ו יחזיאל הוא אמר: "שמעו כל יהודה ויושבי ירושלים ואתה המלך יהושפט! כה אמר יהוה אליכם: אל תיראו ואל תיבהלו מפני החיל העצום הזה, כי לא אתם." מוּדְאָג מלחמה, אבל אלוהים.
טז מחר רד עליהם הנה הם יעלו בגבעת סיס ותמצא אותם בקצה הגיא מול מדבר ירואעל.
17 לא תצטרכו להילחם בדבר הזה: עמדו; עמדו איתן שָׁם, וְרָאִיתָם אֶת-הַשְּׁעוּת אֲשֶׁר יְהוָה יִתֵּן לָכֶם יְהוּדָה וִירוּשָׁלָם אַל-תִּירָא וְאַל-תִּרְאָה לָמַחָר צָאוּ לְקַרְאֵהֶם וְהָיָה יְהוָה עִמָּךָ« 

18 ויַכְחַ יְהוֹשָׁפָט אֶת־פָּנָיו אֶרֶץ, וְכָל־יְהוּדָה וְיוֹשְׁבֵי ירושלים יִפְלוּ לִפְנֵי יְהוָה לְהִשְׁתַּחֲוָה לַיהוָה.
19 וַיַּקְמוּ הַלֵּיִים מִבְּנֵי קְהַת וּמִבְּנֵי קֹרַח לַהֲלֹהִים אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל בְּקוֹל גָדוֹל וּנֹשׁ׃.

20 למחרת השכימו ויצאו למדבר תקוע. בצאתם עמד יהושפט ואמר: "שמעו לי יהודה ובני ירושלים! בטחו בה' אלהיכם ולא תתנועעו; בטחו בנביאיו ותצליחו".» 
21 לאחר התייעצות עם העם, מינה זמרים להלל את ה', אשר היו צריכים ללבוש בגדי קודש ולצעוד לפני הצבא, לאמר: "הללו את ה' על חסדו" שְׂרִידִים לָנֶצַח!« 
22 בדיוק כשהחלו לשיר ולשבח, ה' שם מלכודות לבני עמון. ו מואב ו נגד אלה של הר שעיר, אשר באו לעבר יהודה, והם נכבשו.
23 וַיַּעֲמֹד בְנֵי עֲמוֹן וּמוֹאָב עַל יֹשְׁבֵי הַר שֵׂעִיר לְטַחֵט וּלְהַשְׁמֹד בָּהֶן, וַיַּשְׁמֹתָם בְּיֹשְׁבֵי שֵׂעִיר וַיַּעֲזָרוּ אֶחָד אֶחָד אֶחָד׃.

24 כאשר הגיע יהודה למצפור במדבר, הם פנו אל עבר ההמון, ו... נוֹלָד מַסוֹר זֶה גופות היו פרושות על הקרקע, ואף אחד לא נמלט.
25 וילך יהושפט ועמו ויבז את שללם, ומצא שם הון רב, גופות וחפצים יקרים, ולקחו לעצמם הרבה עד שלא יכלו לשאת, ושלושה ימים יבזזו את שללם, כי רב היה.
26 ביום הרביעי התאספו בעמק ברכה כי שם ברכו את ה' ועל כן קראו למקום ההוא עמק ברכה., שזה שמו עד היום הזה.
27 וַיָּצוּ כָּל־אֲנָשִׁי יְהוּדָה וְיוּרוּשָׁלָמָם, וְיָהוֹשַׁפט בְּרַאֲמָם, לָשׁוּב אֶל־יְרוּשָׁלָמָם בְּשִׂמְחָה, כִּי־מְלָאכֹה יהוּדָה שָׂמְחָה. על ידי מסירתם של אויביהם.
28 וַיָּבֹאוּ אֶל־יְרוּשָׁלָם בְּקוֹל נִבְרוֹת, נִבְרוֹת וְחֻצְצְצְרוֹת, אֶל־כֵּרֶם, עַל־בֵּית יְהוָה.
29 ותפל פחד יהוה על כל ממלכות הארצות כאשר שמעו כי נלחם יהוה באויבי ישראל.
30 ותהיה ממלכת יהושפט שלווה, ואלוהיו נתן לו מנוחה מסביב.

31 יהושפט מלך על יהודה בן שלושים וחמש שנה היה במלכו ועשרים וחמש שנה מלך בירושלים ושם אמו עזובה בת שלחי.
32 וַיֵּלֶךְ בְּדֶרֶךְ אֹסָא אָבִיו וְלֹא סָר וַיַּעֲשֶׂה הַיָּשָׁר בְּעֵינֵי יְהוָה.
33 רק הבמות לא נעלמו, והעם עדיין לא הבטיח את לבבו באלוהי אבותיו.

34 ויתר דברי יהושפט מראשונים ועד אחרונים כתובים בדברי יהוא בן חנני אשר הכתובים בספר מלכי ישראל

35 אחרי כן, כרת יהושפט מלך יהודה ברית עם אחזיה מלך ישראל, אשר מעשיו היו חטאים.
36 הוא שיתף פעולה איתו לבניית ספינות מְיוּעָד ללכת לתארסיס, והם בנו את הספינות באסיונגבר.
37 וַיְנְבָא אֲלִיעֶזֶר בֶּן דּוֹדָו הַמְּרֵשׁ עַל יְהוֹשָׁפָט לֵאמֹר יְחִידַת בְּרִיתָךְ אֶת-אחַזְיָהוּ הַשְׁחִיל יְהוָה אֶת-מַעֲשֶׂךָ וַיִּשְׁבְּרוּ הָאֲנִיות וְלֹא יָכְלוּ לָלֶךְ תַּרְשִׁיש׃.

פרק 21

א וישכב יהושפט עם אבותיו וייקבר עמהם בעיר דוד ויורם בנו מלך תחתיו.
2 יורם לו אחים, בני יהושפט: עזריהו ויחיאל וזכריהו ועזריהו מיכאל ושפטיהו; כולם היו בני יהושפט מלך יהודה.
3 אביהם נתן להם מתנות רבות של זהב וכסף וחפצים יקרים, וערים מבצרות ביהודה; ואת הממלכה הוריש ליורם, כי הוא היה הבכור.
ד וַיּוֹרָם הַתְבַּסֵּךְ עַל מַלְכוּת אֲבִיו, וַיַּרְגֶה אֶת־כָּל־אֶחָיו בַּחֶרֶב, וְגַם־כֵּן־עַל־עַל־אֶחָיו. כַּמָה מנהיגי ישראל.

ה בן שלושים ושתים שנה היה יורם במלכו, ושמונה שנים מלך בירושלים.
ו הלך בדרך מלכי ישראל כאשר עשה בית אחאב כי בת אחאב הייתה לו לאשה ויעשה הרע בעיני יהוה.
7 אך לא חפץ יהוה להשמיד את בית דוד, מפני הברית אשר כרת את דוד, ומפני שאמר לו כי יתן לו ולבניו נרות תמיד.

8 בימיו מרד אדום בשלטון יהודה והמליך על עצמו.
9 ויצא יורם, שריו וכל מרכבותיו, ויקם בלילה ויכה את האדומים אשר הקיפו אותו ואת שרי המרכבות.
י וַיְשַׁחֲרוּ אֱדוֹם מִמִּשְׁלוֹן יְהוּדָה עַד הַיּוֹם הַזֶּה. לָבְנָה שָׁחֲרוּ גַם בְּאוֹתוֹ הַזְּמִיד שֶׁל מָלְטוֹ כִּי עָזַב אֶת-יְהוָה אֱלֹהֵי אֲבוֹתָיו.

11 יורם הוא אפילו בנה במות בהרי יהודה, הוא גרם ליושבי ירושלים לזנות, והוא פיתה את יהודה.
12 ויבוא אליו מכתב מאת אליהו הנביא לאמור: כה אמר יהוה אלהי דוד אביך יען לא הלכת בדרכי יהושפט אביך ובדרך אסא מלך יהודה,
13 ואתה הלכת בדרכי מלכי ישראל כי זנת את יהודה ואת יושבי ירושלים כאשר זנת בית אחאב יִשְׂרָאֵל לזנות, וכיוון שגרמת למות אחיך, טוב יותר ממך, הבית אֲפִילוּ מאביך:
יד הנה, יכה יהוה את עמך, את בניך, את נשייך ואת כל אשר לך, מגפה גדולה;
15 ואתה, אתה תקבל מכה מחלות קשות, מחלת מעיים, כך שיצאו מעיך באלימות מהרע, במשך ימים רבים.".

טז וַיְהוָה הַעִיר בְּיוֹרָם אֶת־רוּחַ פְּלִשְׁתִּים וְאֶת־עַרְבֵי שְׁכִיבֵי כוּפִים׃.
יז וַיַּעֲלוּ אֶל־יְהוּדָה, וַיַּפְשְׁווּ בָּאָרֶץ וַיַּבְזוּ אֶת־כָּל־הַאֲכָל אֲשֶׁר נִמְצָא בְּבֵית־הַמֶּלֶךְ. לקח גם בניו ונשותיו, כְּדֵי’לא נותר לו בן אחר מלבד יואכז, הצעיר מבניו.
18 אחרי כל זאת, הכה אותו יהוה במעייו במחלה שאין לה מרפא.
19 ויעברו הימים, לקראת סוף השנה השנייה, ויצאו מעי יורם דרך האלימות של מחלתו. הוא מת בסבל רב, ועמו לא נשרף של בשמים לכבודו, כפי ששרף למען אבותיו.

20 יורם בן שלשים ושתים שנה היה במלכו ושמונה שנים מלך בירושלים וילך מבלי להתאבל וייקבר בעיר דוד ולא בקברי המלכים.

פרק 22

1 במקום יורם, וימלכו יושבי ירושלים את אחזיהו בנו הצעיר כי החיל אשר בא עם הערבים הרג את כל הזקנים. ככה אחוזיהו בן יהורם מלך יהודה מלך.
2 בן ארבעים ושתים שנה היה במלכו ושנה אחת מלך בירושלים ושם אמו עתליה בת אמרי.
ג גם הוא הלך בדרכי בית אחאב, כי אמו הייתה יועצתו. ה- לגרום למישהו לחטוא.
4 וַיַּעֲשֶׂה הָרָע בְּעֵינֵי יְהוָה כְּמוֹ שֶׁהִתְעַשָּׂה׃ אלה של בית אחאב; כי אחרי מות אביו, הם היו יועציו לנפילתו.

5 זה היה וגם בעצתם יצא וילך עם יורם בן אחאב מלך ישראל להילחם בחזאל מלך סוּריָה, ברמות עין גלעד. הארמים פצעו את יורם.
ו ויורם שב יזרעאל להחלים מהפצעים אשר פגעו בו הארמים ברמה, כאשר נלחם בחזאל מלך יזרעאל. סוּריָה.

וירד עזריה בן יורם מלך יהודה לראות את יורם בן אחאב ביזרעאל כי חלה היה.
7 מאת רצונו של אלוהים, הייתה זו מפלת אחזיהו ללכת אל יורם. כשהגיע, יצא עם יורם. ללכת אל יהוא בן נמשי אשר משח יהוה להשמיד את בית אחאב.
ח וַיַּעֲשֶׂה יְהוּא שָׁפָט בְּבֵית אַחַב וַיַּמְצָא אֶת-פְּרָשִׁי יְהוּדָה וְאֶת-בְּנֵי-אֶחַאֲחַזִּיהוּ אֲשֶׁר הָיוּ עַבְדֵי-אֲחַזִּיהוּ וַיְהֻמָּהָם׃.
ט ויבקש את אחזיהו, ויתפסוהו בשומרון, אשר שם מתחבא, ויביאוהו אל יהוא, וימיתוהו, ויקברוהו, כי אמרו: "זה בן יהושפט, אשר דרש את יהוה בכל לבבו", ולא היה. אָדָם מבית אוחוזיאס אשר היה בעמדה למלוך.
10 וַיַּרְאֶה עַתַליָה אֵם אַחַזְיָהוּ כִּי מָת בְּנָהּ, וַתַּקֵּם וַתַּחֲרִית אֶת כָּל-מוֹשַׁל הַמְּלָכִים מִבַּת יְהוּדָה.
יא ותקח יהושבת בת המלך את יואש בן אחזיהו ותצילו מבני המלך אשר טבחים ותשים אותו ואת מינקתו בחדר השינה ותגנב אותו יהושבת בת המלך יורם אשת יהוידע הכהן ואחות אחזיהו כָּך לעיני עתלי, שלא דאגה להרוג אותו.
12 שש שנים נשאר עמהם, נסתר בבית האלוהים, ועתליה מלך על הארץ.

פרק 23

1 בשנה השביעית, כשיהוידע התבסס, לקח עמו כבעלי ברית את שר המאות, עזריה בן ירוחם, ישמעאל בן יוחנן, עזריה בן עובד, מעזיה בן עדיה ואלישפט בן זכרי.
2 וַיַּסְעוּ בְּרִיכְתָּה יְהוּדָה, וַיִּקְסְפוּ אֶת-הַלֵּיִם מִכָּל-עָרֵי יְהוּדָה וְאֶת-רֹאשִׁי הַבָּתִים בְּיִשְׂרָאֵל.
ג וַיַּכְרַת כָּל־הַקָּהָל בְּרִית אֶת־הַמֶּלֶךְ בְּבֵית־הָאֱלֹהִים׃. ג'ואידה וַיֹּאמֶר אֵלֶיהם הִנֵּה בֶּן־הַמֶּלֶךְ מְלוֹךְ כַּאֲשֶׁר דִּבְרַת יְהוָה עַל־בְּנֵי־דָוִד׃.
4 כך תעשו: השלישי מכם הנכנס בשירות ה- יום של שבת, כהנים ולויים, ישרת כשומרי סף;
5 שליש ישרת לבית המלך, ושליש ישרת בשער יסוד; כל העם יהיה בחצרות בית יהוה.
6 אַף אֶחָד לֹא אין בא אל בית יהוה כי אם הכהנים והלוים המשרתים המה יבואו כי קדושים המה וכל העם ישמור את משמר יהוה
7 והלוים יקיפו את המלך מכל עבר, איש איש נשק בידו, וכל הבא אל הבית יומת; ואתם תהיו בקרבת המלך בבואו ובצאתו.« 

ח והלוים וכל יהודה עשו ככל אשר צוה יהוידע הכהן ולקחו איש את עמו אשר באו בשירות ואלה שיצאו שֵׁרוּת ה- יום של שבת; כי יהוידע הכהן לא פטור אף אחת מהחלוקות.
9 וימסר הכהן יהוידע לידי שרי המאות את החניתות והמגנים, הגדולים והקטנים, אשר היה שייך למלך דוד, ומי היו בבית האלוהים.
10 וַיַּעֲמֹד אֶת־כָּל־הָעָם, אִישׁ כְּלִיו בִּידוֹ, מִיְמִין הַבַּיִת עַד־שְׂמֹאל הַבַּיִת, עַל־הַמִּזְבֵּחַ וְעַל־הַבַּיִת, לִסְבֹר אֶת־הַמֶּלֶךְ.
יא וַיַּקְרוּ אֶת־בֶּן־הַמֶּלֶךְ, וַיַּשְׁמוּ עָלָיו אֶת־הַנֶּרֶץ וְאֶת־הָעֲדוּת, וַיַּמְלִיכוֹ, וַיִּמְשְׁחוֹ יְהוֹיָדָע וְבָנָיו, וַיֹּאמְרוּ יְחִי־הַמֶּלֶךְ.» 

12 וַיַּשְׁמַע עַתַליָה אֶת-קוֹל הָעָם רָצוֹן וְהִרְעוֹנִים אֶל-הָעָם, אֶל-בֵּית יְהוָה.
13 ותרא, והנה המלך עומד על במתו בפתח, ועל פני המלך שרי המלך והחצוצרנים, וכל עם הארץ שמחים, חצוצרות תקעו, והשרים בכלי מוזיקה נותנים הוראות. ההמנונים של שבח. עתליה קרעה את בגדיה וקראה: "קשר! קשר!"» 
14 ויוציא יהוידע הכהן את שרי המאות אשר פקדי הצבא ויאמר להם הוציאו אותה בין השורות וכל אשר יבוא אחריה יומת בחרב כי אמר הכהן אל תמיתו אותה בבית יהוה׃» 
15 וַיַּפְנוּ לָהּ מִשְׁנֵי צְדָדִים וַתֵּלֶךְ אֶל־פֶּתַח שַׁעַר הַסּוּסִים אֶל־בֵּית הַמֶּלֶךְ וַיָּרֻגוּ אֹתָהּ שָׁם׃.

טז וַיְהוֹיָדַע כָּרַת בֵּינוֹ וּבֵין כָּל־הָעָם וּבֵין־הַמֶּלֶךְ, בְּרִית הַיְהוּוּ לָעַם־יְהוָה.
יז וַיָּבֹא כָּל־הָעָם בֵּית־בַּעַל וַיַּרְצוּ אֹתוֹ וַיַּרְצוּ אֶת־מִזְבְחָיו וְאֶת־צְלָמָיו הַרְגוּ אֶת־מַתָּן־כֹהֵן־בַּעַל לִפְנֵי הַמִּזְבְחָתִים׃.
יח וימנה יהוידע שומרים בבית יהוה, תחת סמכות הכוהנים ו הלוים אשר חילק דוד בבית יהוה להקריב עלות ליהוה ככתוב בתורת משה בשמחה ובשירה כמשפטי דוד.
19 וַיְמָנָה שָׁעָרִים בַּשָּׁעָרִים בֵּית יְהוָה, לְמַעֲדַן לֹא יָבֹא אֶת־אִישׁ אָדָם מוכתם בצורה כלשהי.
20 ויקח את שרי המאות, את המנהיגים ואת שרי העם ואת כל עם הארץ, ויורד את המלך מבית יהוה, ויבואו לבית המלך דרך השער העליון, ויושיבו את המלך על כסא המלכות.
21 כל עם הארץ שמחו והעיר הייתה שלווה ועתליה מות בחרב.

פרק 24

א בן שבע שנים היה יואש במלכו וארבעים שנה מלך בירושלים ושם אמו שביעה מבאר שבע.
2 ויעש יואש את הישר בעיני יהוה כל ימי יהוידע הכהן.
ג יויאדע לקח שתי נשים יואס, אשר הוליד בנים ובנות.

4 לאחר מכן, יוֹאָש גמר בדעתו לשקם את בית יהוה.
ה ויקהל את הכוהנים ואת הלוויים ויאמר אלהם לכו אל ערי יהודה וגבו כסף מכל ישראל שנה בשנה לתקן את בית אלוהייכם ועשו זאת מהר אך הלוויים לא מיהרו׃
ו ויקרא המלך יהוידע הגדול כּוֹמֶר, וַיֹּאמַר לוֹ לָמָּה לֹא פַקְחַת עַל הַלֵּוִים לְהַבִּיאוּ אֶת הַמַּס מֵיהוּדָה וּמִרוּשָׁלָיִם מוּטָל לישראל על ידי משה עבד יהוה ועל ידי הקהל לאהל העדות
7 כי עתליה הרשע ובניה החריבו את בית אלוהים, ועשו לְשָׁרֵת לַבַּעַלִים, כָּל-הַקְדָּשִׁים, לְבֵית יְהוָה.« 

8 אז ציווה המלך לעשות ארון ולהציבו מחוץ לפתח בית יהוה.
9 וַיְהֻקְרָא בְּיְהוּדָה וּבִיּוּשָׁלָיִם כִּי לכל אחד היה להביא ליהוה את המס מוּטָל במדבר לישראל על ידי משה עבד ה'.
10 כל המנהיגים וכל העם ב היה שִׂמְחָהוַיָּבִיאוּ וַיַּשְׁלִיכוּ אֶל־הַקָּזֶל אֶת־כָּל־הַמָּה שֶׁהָיוּ לִשְׁלֹמֹה׃
יא ויהי העת למסור את הארון לפקחי המלך על ידי הלוויים וראו כי בתוכו כסף רב בתא המטען, יז מזכיר המלך ונציב הכהן הגדול היו באים ורוקנים את הארגז, לוקחים אותו ומחזירים אותו למקומו, וכך היו עושים בכל פעם, ואספו כסף להרבה.
12 המלך ויהוידע נתנו אותו לעושי מלאכת בית יהוה, והם שכרו סתתי אבנים וחרשי עץ לשקם את בית יהוה, וחרשי ברזל וחרשי נחושת לחיזוק בית יהוה.
13 וַיַּעֲמֹדוּ הַפֹּעָלִים וַיַּעֲבֹד בָדֵיהֶם וַיַּשְׁבוּ אֶת־בֵּית אֱלֹהִים לִקְדָּמוֹ׃ עַתִיק וחיזק אותו.
14 כאשר סיימו, הביאו לפני המלך ו... מלפנים וַיִּקַּח יְהוֹיָדָע אֶת-הַכֶּסֶף הַנִּתְרִישׁ וַיַּעֲשֶׂה כְּלֵי בֵּית יְהוָה כְּלֵי הַמְּשָׂדָה וּכְלֵי עוֹלָה וּמַזְקִים וְכלי זָהָב וְכֵלֵי כֶּסֶף וַיַּעֲלוּ עוֹלָה תָּמִיד בֵּית יְהוָה כָּל יָמֵי יְהוֹיָדָע.

15 וַיְהוֹיָדַע זָקֵן וַיָּשָׂב יָמִים וַיָּמָת בֶּן-מֵאָה וְשָׁלֹשִׁים שָׁנָה הוּא בַּמּוֹתוֹ.
טז וַיִּקְבֹר בְּעִיר דָּוִד עִם הַמַּלְכִים כִּי טָבוּ לִיִשְׂרָאֵל וּלְהֹאשִׁים וּלְבֵיתוֹ׃.

17 אחרי מות יהוידע באו שרי יהודה וישתחוו לפני המלך, והמלך שמע להם.
יח וַיַּעֲזְבוּ אֶת־בֵּית יְהוָה אֱלֹהֵי אֲבֹתָם וַיַּשְׁתַּחֲווּ לְאֲשֶׁרָה וּלְעֲלִילִים וַיָּה אֶפֶן יְהוָה עַל־יְהוּדָה וְעַל־יְרוּשָׁלָם עַל־הַפֶּעַל הַזֶּה׃.
19 כדי להשיבם אליו, שלח יהוה עליהם נביאים והעידו עליהם, אך לא שמעו אליהם.

20 ותצלח רוח אלהים על זכריה בן יהוידע הכהן, והוא עמד לפני העם, ויאמר אלהים: "כה אמר אלהים, למה תעברו את מצות ה' ולא תצליחו? כי עזבתם את ה', הוא עזב אתכם".» 
21 וַיְקַשְׁרוּ עָלָיו וַיָּרְגוּ אוֹתוֹ בְּפִתְרֵי הַמֶּלֶךְ בַּחֲצַר בֵּית יְהוָה׃.
22 יואש לא זכר את החיבה אשר ראה ביהוידע אביו של זכריה, והוא גרם למות בנו. זכריה הוא אמר במותו: "יראה יהוה ויעשה צדק!"» 

23 עם שובו מהשנה, צבא סוריה התכונן נגד יואס וַיָּבֹאוּ אֶל־יְהוּדָה וְאֶל־יְרוּשָׁלָם וַיַּרְגוּ אֶת־כָּל־פְּרָשִׁי הָעָם וַיַּשְׁלַחוּ אֶת־כָּל־בְזֹלָם אֶל־מֶלֶךְ דְּמַשְׁמַק.
24 צבא ארם בא במספר קטן של אנשים, ויהוה נתן בידם צבא גדול, כי עזבו את יהוה אלוהי אבותיהם. הסורים ביצע את המשפט נגד יואש.
25 כאשר התרחקו ממנו, לאחר שעזבו אותו מְכוּסֶה וַיַּפְלֵהוּ וַיְקָשְׁרוּ עָלָיו עַבְדָיו בְּגִין דָּם בְּנֵי יְהוֹיָדָע הַכֹּהֵן וַיָּרֻגוּ אֹתוֹ עַל מִשְׁכָּבוֹ וַיָּמָת וַיְקָבֵר בְּעִיר דָּוִד וְלֹא בְּקִבְרֵי מַלכים.
26 אלה קשרי קשר עליו: זבד בן שמנעת העמונית ויוזבד בן שומרון המואביה.

27 זה נוגע בניו, מספר רב של נבואות מְכוּוָן נגדו ועל השבת בית האלוהים, הנה זה כתוב בספר הזיכרונות על ספר מלכים.

אמַסְיַה בְּנוֹ מָלֹךְ תַּחְמוֹ.

פרק 25

א וַיָּמָלֹךְ אֲמַצְיָהוּ בְגַן עֶשְׁרִים וְהוּא מָלֹךְ תְשַׁע שָׁנִים בִּיּוּרְשָׁלָמָה. ושם אמו יהוֹעָדן מִיּוּרְשָׁלָמָה.
2 וַיַּעַשֶׁר הַיָּשָׁר בְּעֵינֵי יְהוָה, וְלֹא מִלֵּב תָּמִין.
ג וַיַּכְנַסְתָּ עָלָיו הַמַּלְכוּת וַיְהָרַג אֶת-עַבְדָיו אֲשֶׁר הָרְגוּ אֶת-אֶת-אֲבִיו הַמֶּלֶךְ;
4 אך את בניהם לא המית, ככתוב בתורה, בספר משה, שם מצווה ה': "אבות לא ימותו בעד בניהם, ובנים לא ימותו בעד אבותיהם; איש בחטאו ימות".» 

ה ויאסף אמציהו את אנשי יהודה ויסדר אותם לבית אבות שרי אלפים ושרי מאות ביהודה ובנימין ויפקד אותם מבן עשרים שנה ומעלה וימצא שלוש מאות אלף גברים בחירים מתאימים ללכת אליהם המלחמה, ולאחוז בחנית ובמגן.
6 הוא גם לקח בחשבון את שכרו, בין אלה מישראל, מאה אלף אנשי חיל, תמורת מאה כּכר כסף.
7 איש אלהים בא אליו לאמר: "מלך, אל תיתן לחיל ישראל לצעוד איתך, כי אין יהוה עם ישראל עם כל בני אפרים.".
8 אבל לך לבדך, פעל, היה גבור בקרב, ואלוהים נוֹלָד יעזוב אותך לֹא ליפול לפני האויב, כי ביד אלוהים לעזור ולהפיל.« 
9 ויאמר אמציהו לאיש האלוהים: "ומה לגבי מאה הככרים שנתתי לחיל ישראל?" ויען איש האלוהים: "יכול ה' לתת לך הרבה יותר מזה".» 
י וַיַּבְדֵּל אֲמַצְיָה אֶת-הַחַיָּל הַבָּא אֵלָיו מֵאֶפְרַיִם לְהָלַכוּ אֶל-אֶרֶץ וַיַּחֲרֶה אֶפֶרַיִם הַהֵּה עַל-יְהוּדָה וַיָּשֻׁבוּ אֶל-אֶרֶץ בְּאֵשׁ חֵמָה׃.

יא אמציהו, מלא אומץ, הוביל את עמו; הוא בא אל עמק המלח, והכה עשרת אלפים איש. אֲנָשִׁים בני שעיר.
12 וַיִּשְׁבוּ מֵהֶם עֲצַר אֲלָפִים חַיִּים וַיַּבִּיאוּ אֹתָם עַל־רֹאשׁ הַסֶּלֶק וַיַּרְדוּ אֹתָם מֵרֹאשׁ הַסֶּלֶק וַיִּרְחֹקוּ כֻּלָּם׃.
13 אוּלָם, אנשי הלהקה ששלח אמסיאס כדי שלא ילכו אליהם המלחמה עמו תקפו את כפרי יהודה; משומרון ועד בית חורון הרגו שלושת אלפים איש ולקחו שלל רב.

14 אחרי שובו של אמציהו מהניצחון באדומים, הביא את אלוהי בני שעיר, קבע אותם לו לאלהים, השתחווה לפניהם והקטיר להם קטורת.
15 ויחר אף יהוה באמציהו וישלח אליו נביא ויאמר מדוע כבדת את אלוהי העם הזה אשר לא כיבדת הָיָה יָכוֹל להציל את עמם מידך?« 
16 כאשר דיבר אליה, אמסיאס אָמַר לוֹ הַמִּשְׁמִינְתָּךְ לוֹעֵץ לַמֶּלֶךְ? סוּר! לָמָּה נִכְכֶךָ? סוּר הַנָּבִיא וַיֹּדַע אֱלֹהִים לַשְׁמִידְךָ כִּי עָשִׂיתָ כָּךְ וְלֹא שָׁמַעְתָּ בְּעַצִּי.» 

יז ויועץ עם אמציה מלך יהודה וישלח אל יואש בן יהואחז בן יהוא מלך ישראל לאמר לכה נפגש פנים אל פנים וישלח יואש מלך ישראל אל אמציה מלך יהודה לאמר
18 » הקוץ אשר ב לבנון הוא שלח הודעה לארז שבלבנון: "תן את בתך לאישה לבני!" וחיות הבר שבלבנון לבנון הם עברו ודרסו את הקוץ.
19 אתה אַתָה אמור הנה, ניצחת את אדומים, ולבך ילך אל אַתָה התפאר. ועכשיו, שב בבית! למה תסתבך ברעה, כדי שאתה ויהודה תיפלו עמך?« 
20 אך אמזיה לא שמע לו כי היה זה לפי הרצון של אלוהים שהוא נלחם במלחמה הזו, על מנת לספק את אנשי יהודה בידיים של האויב, כי כיבדו את אלוהי אדום.
21 וַיַּעֲלַה יוֹאָש מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל וַיֵּרָאוּ פָּנִים אֶל־פָּנִים הוּא וַאֲמַצְיָה מֶלֶךְ יְהוּדָה בֵּית שָׁמֶשׁ אֲשֶׁר בִּיהוּדָה׃.
22 יהודה נוצחה לפני ישראל, וכל אחד ברח לאוהלו.
23 וַיִּקַּח יוֹאָש מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל מֵבֵת שָׁמֶשׁ אֶת אֲמַצְיָה מֶלֶךְ יְהוּדָה בֶּן יוֹאָש בֶּן יְהוֹאָחָז וַיְבֵאֹהוּ יְרוּשָׁלָמָה וַיַּפְרַץ בְּחוֹמַת יְרוּשָׁלָמָה מִשַּׁעַר אֶפְרַיִם עַד שַׁעַר הַפְּנָה אַרְבַּע מֵאָה אֲמָה׃.
24 הוא לקח כָּל-הַזָּהָב וְהַכֶּסֶף וְכָל-הַכְּלִים אֲשֶׁר בְּבֵית הָאֱלֹהִים, אֶת-עֲבֵד-אֶדֶם, וְאוֹצְרֵי בֵּית הַמֶּלֶךְ; הוא לקח גם בני ערובה, וחזרו לשומרון.

25 וַיְחִי אֲמַצְיָה בֶּן יוֹאָשׁ מֶלֶךְ יְהוּדָה חֲרִישָׁנָה שָׁנָה אַחֲרֵי מוֹת יוֹאָש בֶּן יְהוֹאָחָז מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל׃.
26 ויתר דברי אמציהו הראשון והאחרון הלוא הם כתובים על ספר מלכי יהודה וישראל

27 אחרי שסור אמציהו מעל ה', ותרקם עליו קשר בירושלים, והוא ברח לכיש; ושלחו אחריו אֲנָשִׁים אל לכיס, ושם הוצא להורג.
28 נשאוהו על סוסים וקברוהו עם אבותיו בעיר יהודה.

פרק 26

1 כל עם יהודה לקחו את עוזיהו בן שש עשרה שנה והמליכו אותו תחת אביו אמציהו.
2 אוזיאס וַיַּבֵּן אֵלַת וַיְשִׁיבָּהּ לַיהוּדָה אַחֲרֵי שָׁכַב הַמֶּלֶךְ עִם אֲבֹתָיו.

ג בן שש עשרה שנה היה עוזיהו במלכו וחמשים ושתיים שנה מלך בירושלים ושם אמו יכליה מירושלים.
4 ויעש את הישר בעיני יהוה ככל אשר עשה אמציהו אביו.
5 הוא היה מְסוּדָר לכבד את האלקים בחיי זכריה אשר לימד אותו ליראה את האלקים ובזמן שכיבד את ה', הצליח לו האלקים.

ו ויצא למלחמה נגד הפלשתים, הרס את חומת גת, את חומת יבניה ואת חומת עזות, ובנה ערים בשטח של’אזות ובין הפלשתים.
7 וַיְעַזֵּר לוֹ אֱלֹהִים כְּעַל־הַפְּלִשְׁתִּים וְכָל־הַערְבִים הַיּוֹשְׁבִים בַּגּוּר־בַּעַל וְכָל־הַמָּעוֹנִים.
8 בני עמון הביאו מתנות לעוזיהו, ותהה תהילתו עד גבול מצרים, כי הוא הפך לחזק מאוד.

ט וַיְבֵן עוּזִיָּהוּ מְגָדֵלִים בִּירוּשָׁלַם בַּשַּׁעַר הַפִּנָּה, בַּשַּׁעַר הַגִּיא וְבִנָּה, וַיְבַצֵּר אֹתָם.
10 הוא בנה מגדלים במדבר וחפר בורות רבים, כי היה לו שָׁם עדרים רבים, וכן בספלה וברמה, וחקלאים וגפנים בהרים ובכרמל, כי אהב את החקלאות.

יא לעוזיהו היה חיל גיבורים יוצאי קרב, כפי שספרו על פי ספרם של יחיאל הסופר והמשרת מעשיה, תחת פיקוד חנניה., שני ראשי המלך.
12 סך כל ראשי המשפחות, גיבורי חיל, היה אלפים ושש מאות.
13 הם פיקדו על צבא של שלוש מאות ושבע אלפים וחמש מאות איש, אשר היו המלחמה בכוח רב, לתמוך במלך נגד האויב.
יד עוזיהו סיפק לכל הצבא הזה מגנים, חניתות, קסדות, שריוני חזה, קשתות ורולים. לִזרוֹק אבנים.
15 הוא עשה זאת לִבנוֹת בירושלים, מכונות שהומצאו על ידי מהנדס, וגורלות להיות מוּצָב על המגדלים ועל פינות החומות, לשגר חצים ואבנים גדולות. תהילתו יצאה לכל עבר, כי נעזר בו בפלאות, עד אשר גבר.
16 וכאשר התחזק, גבה לבו עד כדי חרב, ויחטא ליהוה אלהיו, ויבוא אל-בית ה' להקטיר קטורת על-מזבח הקטורת.
יז עזריה הכהן בא אחריו, ועמו שמונים כהני יהוה, אנשים גיבורים;
יח ועמדו על המלך עוזיהו ואמרו לו לא לך עוזיהו להקטיר קטורת ליהוה כי לכהנים בני אהרן אשר הוקדו להקטיר קטורת צאו מן המקדש כי חטאתם זֶה נוֹלָד יהפוך לֹא לִכְבוֹדְךָ, לִפְנֵי יהוה אֱלֹהִים.« 
19 אוזיאס, מי החזיק וְהַקָּטֶר בְּיָדוֹ לְהַקְטַר קְטֹרֶת, וְנֶחֱרַע כְּכֹהֲנִים וְצָרַע צָרַעַת בְּמִצְחוֹ לִנְעֵי הַכֹּהֲנִים בְּבֵית יְהוָה לִפְנֵי מִזְבֵּחַ הַקְּטֹרֶת
20 וַיָּבֹא אֵלָיו עַזַרְיָה הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל וְכָל־הַכֹּהֵנִים וְהִנֵּה צָרַעַת עַל־מַצְחוֹ וַיַּרְשְׁאוּ מִהְרֹעַ וְהוּא מִהֲרֹץ כִּי־כֹּהוּ יְהוָה׃
21 המלך עוזיהו היה מצורע עד יום מותו וישב בבית מבודד כמצורע כי נמנע מבית יהוה ויותם בנו היה על בית המלוכה ושפט את עם הארץ.

22 ויתר דברי עוזיהו, ראשונים ואחרונים, כתב ישעיהו הנביא בן עמוס.
23 וישכב עוזיהו עם אבותיו בשדה קבורי המלכים כי אמרו מצורע הוא וימלך יותם בנו תחתיו.

פרק 27

א בן עשרים וחמש שנה היה יותם במלכו ושש עשרה שנה מלך בירושלים ושם אמו ירושה בת צדוק.
2 ויעש את הישר בעיני יהוה ככל אשר עשה עוזיהו אביו רק לא בא אל בית יהוה והעם עוד היה מושחת.

ג ויוֹתָם בנה את שער בית יהוה העליון, ובנה מבנים רבים על חומת העופל.
4 בנה ערים בהרי יהודה, בנה מבצרים ומגדלים ביערות.

5 הוא עשה זאת המלחמה אל מלך בני עמון, והוא גבר עליהם. בני עמון נתנו לו בשנה ההיא מאה כּכר כסף, ועשרת אלפים קור חטים, ועשרת אלפים קור שעורה, והעמונים הביאו לו את אותו הסכום בשנה השנייה והשלשית.
ו וַיְהוֹתָם הַגָּבֵר אֶת־כֹחַ כִּי כִבֵּר דַּרְכֶּיו לִפְנֵי יהוה אֱלֹהָיו׃.

7 יתר דברי יותם וכל מלחמותיו וכל אשר עשה הנה כתוב בספר מלכי ישראל ויהודה
8 בן עשרים וחמש שנה היה במלכו, ושש עשרה שנה מלך בירושלים.
ט וישכב יהועתם עם אבותיו וייקבר בעיר דוד וימלך אחז בנו תחתיו.

פרק 28

א בן עשרים שנה היה אחז במלכו ושש עשרה שנה מלך בירושלים. לא עשה הישר בעיני ה' כאשר עשה דוד, אביו.
2 הלך בדרכי מלכי ישראל, ואף עשה פסלים יצוקים לבעלים.
ג וַיְקַטֵּר קְטֹרֶת בְּגַּיָּה בֶּן הִנּוֹם וַיַּעֲבֵר אֶת-בָּנָיו בָּאֵשׁ כְּתוֹעֲבֹת הַגּוֹיִם אֲשֶׁר גִּרְשׁ יְהוָה מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל׃.
4 וַיַּקְרִיב זְבְחִים וְקָטְרָה בַּבָּמוֹת וְעַל הַגְּבָעוֹת וּתַחַת כָּל עֵץ יָרֵן.

ה וַיְהוּא אֱלֹהָיו נָתַן אֹתוֹ בְּיַד מֶלֶךְ אֲרָם; הסורים הם היכו אותו ולקחו שבויים רבים, זֶה’הם לקחו אותו לדמשק. הוא גם נמסר לידי מלך ישראל, אשר הנחית עליו תבוסה גדולה.
ו פקיאוס בן רומליה הרג מאה ועשרים אלף איש ביהודה ביום אחד אֲנָשִׁים, כולם גיבורים, כי עזבו את יהוה אלהי אבותיהם.
7 זכריה, איש אפרים, הרג את מעזיה בן המלך ואת עזריקה ראש הבית מַלכּוּתִי, ואלקנה, שני רק למלך.
ח וַיִּשְׁבוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאַתִּים אֶלֶף שְׁבִיּוֹת מִאחֵיהֶם נָשִׁים בָּנִים וְבָנוֹתָם וַיַּשְׁבוּ מֵהֶם שָׁלָל נַחֲרָב וַיָּבִיאוּ אֶת שָׁמוֹרוֹן׃.
ט שם היה נביא לה' ושמו עודד ויצא לקראת החיל השבים שומרון ויאמר אלהם הנה באפו על יהודה נתנם יהוה אלהי אבותיכם בידכם והרגתם אותם בחרון אדמה עד השמים.
10 ועתה אתם מתכננים להכניע את בני יהודה וירושלים שהם עבדיך ועבדיך! ואתם, הלא אתם גַם עבירות נגד יהוה אלוהיך?
11 ועתה שמעו לי ושלחו את השבויים האלה אשר לקחתם מקרב אחיכם כי חרון אף יהוה עליכם« 

12 וכמה ממנהיגי בני אפרים קמו על השבים מן הצבא: עזריה בן יוחנן, ברכיה בן משאלמות, חזקיה בן שלום ועמשא בן עדלי.,
13 ויאמר אלהם לא תביאו את השבויים הנה כי להוסיף על חטאינו ועל עוונותינו אתם מתכוונים להוסיף על אשמתנו לפני יהוה כי גדולה אשמתנו וחרון אפו של יהוה עוסק בישראל.« 
14 החיילים נטשו את השבויים ואת השלל לפני המנהיגים מלפנים כל האסיפה.
15 והאנשים שהוזכרו על ידי שֶׁלָהֶם וַיַּעֲלוּ שְׁמוֹת הַשְׁבִּים וַיִּשְׁבוּ אֹתָם וַיַּלְבִּישׁ אֶת כָּל־הַעֲרֹמִים בַּשָּׁלָל וַיִּתְנַתָּהָם בְּגַבָּשׁ וַיַּתִּיהָם וַיַּשְׁקוּ אֹתָם וַיַּשְׁמֹחָם וַיַּשְׁאוּ אֶת־כָּל־הַעֲיָפִים עַל־חֲמוֹרִים וַיָּבִיאוּ אֹתָם יְרִיחוֹ עִיר־הַתָּמָר אֶל־אחֵיהֶם וַיָּשׁוּבוּ שׁוֹמְרוֹן.

16 באותו זמן שלח המלך אחז לִשְׁאוֹל למלכי אשור לבוא לעזרתו.
17 כי שובו האדומים; הם הביסו את יהודה ולקחו שבויים.
יח הפלשתים התפשטו בערי השפלה ובנגב יהודה, כבשו את בית שֶׁמֶשׁ, את איילון, את גדרות, את סוכו ואת מדינותיה, את תמנה ואת מדינותיה, את גמזו ואת מדינותיה, וישבו שם.
19 כי השפיל יהוה את יהודה בגלל אחז מלך ישראל אשר נתן דרור לזנות ביהודה וחטא לה'.
20 תלגת פלאסר מלך אשור בא עליו, התנהג אליו קשה ולא חיזק אותו.
21 כי אחז בזז את בית יהוה ואת בית המלך ואת השרים, ונתן מתנות למלך אשור; אך לא הועיל לו.

22 בצר לו, הוא הוסיף להכעיס את יהוה, את המלך אחז.
23 הוא הקריב זבחים לאלי דמשק אשר הכו אותו, ואמר: "מכיוון שאלי מלכי סוּריָה "הם באו לעזרתם, אני אעלה להם זבחים, והם יעזרו לי." אבל הם היו לו למכשול ולכל ישראל.
24 ויאסף אחז את כלי בית האלהים וישבר את כלי בית האלהים לגזרים, ויסגר את דלתות בית יהוה ויעש לו מזבחות בכל קרן ירושלים.
25 הוא הקים במות בכל ערי יהודה כדי להקטיר קטורת לאלים אחרים. הוא הרגיז את כָּך יהוה, אלוהי אבותיו.
26 יתר דבריו וכל דרכיו מראש ועד סוף כתובים בספר מלכי יהודה וישראל
27 וישכב אחז עם אבותיו וייקבר בעיר בירושלים כי לא הובא אל קברי מלכי ישראל וימלך חזקיהו בנו תחתיו.

פרק 29

א וימלוך חזקיהו בן עשרים וחמש שנים ועשרים ותשע שנים מלך בירושלים ושם אמו אביה בת זכריה.
2 וַיַּעַשׁ הַיָּשָׁר בְּעֵינֵי יְהוָה כְּכֹל אֲשֶׁר עָשָׂה דָּוִד אָבִיו׃.

ג בחדש הראשון לשנת מלכותו הראשונה פתח את דלתות בית יהוה ויתקן אותן.
4 ויקרא את הכוהנים ואת הלוויים ויאסף אותם בכיכר המזרחית
ה ויאמר אלהם שמעו נא לי לויים ועתה קדשו את עצמכם קדשו את בית יהוה אלהי אבותיכם והוציאו את הטמא מן המקדש.
ו כי חטאו אבותינו, וַעֲשָׂו הָרָע בְּעֵינֵי יְהוָה אֱלֹהֵינוּ, וַעֲזְבוּ אוֹ, וַיַּסְבוּ פָּניהם מִשְׁכָּן יְהוָה וַיַּסְבוּ לוֹ גַּרְבָּה׃.
7 אפילו סגרו את שערי האכסדרה ויכבו את הנרות, ולא הקטירו קטורת ולא הקריבו עולות במקדש לאלוהי ישראל.
ח וַיְהִי אֶפֶן יְהוָה עַל-יְהוּדָה וּעַל-יְרוּשָׁלָם וַיַּשְׁמֹנָה אֹתָם לְמַחֲרֵא וְלַשְׁחִיץ כַּאֲשֶׁר אַתֶּם רָאִים בְּעֵינֵיכֶם׃;
9 והנה, בגלל זה, נפלו אבותינו בחרב, ובנינו, בנותינו ונשותינו הם בשבי.
10 עתה חפצתי לכרות ברית עם יהוה אלוהי ישראל למען ישוב מעלינו חרון אפו׃.
יא ועתה בני, אל תתרשלו עוד; כי אתכם בחר ה' לעמוד לפניו, להיות משרתיו ולהקטיר לו קטורת.« 

12 וַיַּקְמוּ הַלֵּיִים: מַחַת בֶּן-עַמְשַׁי וְיוֹאֵל בֶּן-עַזְרַיָּה מִבְּנֵי הַקַּעֲתִים; מִבְּנֵי מַרְרִי קִיש בֶּן-עַבְדִּי וְעַזְרַיָּה בֶּן-יַלַל; מִבְּנֵי הַגֵּרְשׁוֹנִים יוֹאָח בֶּן-זֶמָה וְעֶדֶן בֶּן-יוֹאָח;
יג מבני אליספן, שמרי ויהיאל; מבני אסף, זכריה ומתניה;
יד מבני הימן יחיאל ושמעי ומבני עדיתון שמעיה ועוזיאל.
15 וַיְקַבְּצוּ אֶת-אֶחָם וַיִּקְדְּשוּ וַיָּבֹאוּ כְּפִוָּת הַמֶּלֶךְ כְּדִבְרֵי יְהוָה לְטַהֵר אֶת-בֵּית יְהוָה׃.
טז וַיָּבֹאוּ הַכֹּהֲנִים אֶל־הַמִּקְדָּשׁ הַפְּנִימִי שֶׁל־בֵּית־יְהוָה. שָׁם לטהר; הוציאו את כל הטמאות אשר מצאו בהיכל יהוה אל חצר בית יהוה, ומשם הוציאו אתם הלוים אל נחל קדרון.
יז וַיַּחֲלוּ לַטְהָר בַּיּוֹם הַרְשִׁין בָּחָדָשׁ בָּאוּ אֶל־אֲרֹן יְהוָה וַיַּטְהָרוּ אֶת־בֵּית יְהוָה שְׁמוֹנָה יָמִים בְּטַהֲרָתָר בַּיּוֹם הַשָּׁשָּׁה בַּיּוֹם הַרְשִׁין בָּחָדָשׁ ...

18 וַיָּבֹאוּ אֶל־הַמֶּלֶךְ יְחִזְקִיָּהוּ וַיֹּאמְרוּ טִהְרְנוּ אֶת־כָּל־בֵּית יְהוָה אֶת־מִזְבַּח הַעוֹלָה אֶת־כָּל־כְלָיו אֶת־שְׁלַחַן הַפְּנִים אֶת־כָּל־כְלָיו׃.
19 ואת כל הכלים אשר חלל המלך אחז בימי מלכותו בפשעו השיבנו וטהרנו הם לפני מזבח ה'.« 
20 השכם המלך חזקיהו בבוקר, אסף את שרי העיר ועלה בית יהוה.
21 והקריבו שבעה פרים, שבעה אילים, שבעה כבשים ושבעה שעירים לחטאת לממלכה, למקדש וליהודה. ויאמר המלך אל הכוהנים בני אהרן. ה- להקריב על מזבח יהוה.
22 וישחטו את הבקר, והכוהנים אספו את הדם, ויזרו על המזבח, וישחטו את האילים, ויזרו את הדם על המזבח, וישחטו את הכבשים, ויזרו את הדם על המזבח.
23 וַיַּבִּיאוּ אֶת־עֲזֵי־הַחֲטָאָה לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ וְהַקָּהָל׃ כֹּל הניחו עליהם את ידיהם.
24 וישחטו אותם הכוהנים ובדמם כיפרו על המזבח לכפר על כל ישראל כי על כל ישראל ציווה המלך את העלה ואת החטאת
25 וַיַּעֲמַךְ אֶת־הַלֵּיִם בְּבֵית יְהוָה עִם־מְצַלְתִּים, עִם־נִבְרוֹת וְכִנּוֹרִים כְּפִד־דָּוִד, עִם־גָּד רֹאֶה־הַמֶּלֶךְ, וְעִם־נָבִיא הַכִּי־צֹוָה הַזֶּה בָּא מֵאֵת־יְהוָה, עַל־נְבִיאָיו.
26 הלוים עמדו על מקומם בכלי דוד, והכוהנים בחצוצרות.
27 ויאמר חזקיהו להקריב את העולה על המזבח בעת תחילת העולה גַם שירת יהוה וקול חצוצרות, בליווי כלי דוד מלך ישראל.
28 וַיַּקְדוּ כָּל־הַקָּהֵל, שִׁירוּ וַיַּקְעוּ בַּחֲצְצוּצְרוֹת, כָּל־כֹל־זֶה עַד־כֹל־הַעֲלָה׃.
29 וכאשר סיימו את הקרבת העולה, כרעו המלך וכל אשר עמו וישתחוו.
30 ויאמר המלך חזקיהו והשרים ללוים להלל את יהוה בדברי דוד ואסף הרואה, וישבעו לו בשמחה וישתחוו והשתחוו.

31 ויאמר חזקיהו ויאמר עתה הקדשתם את עצמכם שׁוּב "קִרְבוּ אֶל-יְהוָה, הַזְבִיחוּ זְבְחוֹת ותוֹדוֹת בֵּית יְהוָה." וַתִּזְבִּיעַ הַקָּהָל זְבְחוֹת ותוֹדוֹת, וְכָל אֲשֶׁר לִבָּם נָדִיב׃ מוּצָע שואות.
לב וְמִסְפַּר הַעוֹלָה אֲשֶׁר הַקָּהֵל הַיְהִי שִׁבְרִים, אֵילִים מֵאָה, וְכָל מָאתַיִם, כָּל אֶת-הַכָּל, עוֹלָה אֶחָד לַיהוָה.
33 בנוסף, שש מאות בקר ושלושת אלפים צאן הוקדשו.
34 והכהנים, בהיותם מעטים במספר, לא יכלו לבזבז את כל העלות; אחיהם הלוויים עזרו להם עד גמר המלאכה ועד אחרים הכוהנים היו מקדשים את עצמם, כי הלוויים שמו כנות לב יותר מהכוהנים בקידוש עצמם.
35 וגם עולות רבות היו, מלבד חלבי השלמים והנסכים לעולות.

וַיַּשְׁבוּ עֲבוֹדַת בֵּית יְהוָה.
36 וַיַּשְׂמְחוּ יְחִזְקִיָּהוּ וְכָל־הָעָם עַל־הַמַּה שֶׁהִכִּין אֱלֹהִים לָעָם, כִּי־בְפַתָּם־הוּא.

פרק 30

1 חזקיהו שלח שליחים בכל רחבי ישראל ויהודה, וכתב איגרות לאפרים ולמנשה., מזמינים אותם לבוא בית יהוה בירושלים לחגוג את הפסח לכבוד יהוה אלוהי ישראל.
2 המלך, שריו וכל הקהל בירושלים, כנסו לכבוד חגיגת הפסח בחודש השני.;
3 כי לא יכל לעשות זאת בזמן הנכון, כי לא קדשו מספיק כהנים, והעם לא התאסף בירושלים.
ד וַיַּרְאֶה הַדָּבָר צְדָק, בְּעֵינֵי הַמֶּלֶךְ וְכָל-הַקָּהָל׃.
5 וַיַּעֲלוּ לִשְׁלֹחַ שְׁמוֹר בְּכָל־יִשְׂרָאֵל מִבָּאֵר שֶׁבַע עַד־דָּן לַבָּא יְרוּשָׁלַיִם לְחַגּוֹת אֶת־הַפֶּסַח לַיהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל כִּי לֹא הָרַבוּ עָלָיו כְּכַתּוּב׃.

6 והלכו הרצים עם אגרות המלך ופקידיו בכל ישראל ויהודה לאמר, כצו המלך: "בני ישראל, שובו אל יהוה אלהי אברהם יצחק וישראל, והוא ישוב אל הנותרים, אל הפלטים מכם מיד מלכי אשור.".
7 אַל-תִּהְיוּ כְּאֲבוֹתֵיכֶם וְכַאחֵיכֶם אֲשֶׁר חָטָאוּ לִיהוּ אֱלֹהֵי אֲבוֹתָם וְהִנִּתָּם לַשְׁמָמָה כַּאֲשֶׁר אַתֶּם רָאִים׃.
8 לכן אל תקשחו את עורפכם, כְּשֶׁהֵן עשה את זה אבותיכם; נתנו ידכם ליהוה, בואו אל מקדשו אשר הקדיש לעולם ועבדו את יהוה אלהיכם למען תשב אש אפו מעליכם.
9 כי אם תשובו אל ה', גם אחיכם ובניכם ישובו. ימצא ירחם על שבייתם, ולא יסיר פניו ממך אם תשוב אליו.« 

10 וַיֵּלְכוּ הַרָצִים מִעִיר עִיר בְּאֶרֶץ אֶפְרַיִם וּמְנַשֶּׁה וְעַד זְבוּלוּן וַיַּעֲקְגוּ לָהֶם וַיִּתְעַצְגוּ לָהֶם.
יא רק מעט אנשים מאשר, מנשה וזבולון השפילו את עצמם ובאו ירושלים.
12 גם ביהודה נשלחה יד אלהים לתת להם לב אחד לעשות את מצות המלך והשרים כדבר יהוה.

13 וַיְהִי קָמוּד בְּיוּרְשָׁלַיִם לְחַגּוּ אֶת חַג הַמַּצּוֹת בְּחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי וְהָיָה עֲצָרָה גָּדוֹל׃.
14 קמו והסירו את המזבחות אשר היו בירושלים; הם עשו גַם הם הסירו את כל מזבחות הקטורת וזרקו אותם לנחל קדרון.
15 הם הקריבו הַבָּא פסח, בארבעה עשר יום לחודש השני. הכוהנים והלוים, נכלמו, הקדישו את עצמם ויעלו עלות בבית יהוה.
16 הם תפסו את מקומם רָגִילכחוקותיהם, כחוק משה איש האלוהים; והכהנים שפכו את הדם שהם קיבלו מיד הלוויים.
17 מאחר והיו רבים בקהל אשר לא הקדישו את עצמם, הלוויים היו הוטל עליהם להקריב את קורבנות הפסח עבור כל אלה שלא היו טהורים, כדי לקדשם לה'.
18 כי חלק גדול מהעם, המון מאפרים ומנשה ומיששכר ומזבולון, לא טהר את עצמו ואכל את הפסח ככתוב, ויתפלל חזקיהו עליהם לאמר: "יסלח להם ה' הטוב".
19 לכל אשר נתנו את לבם לבקש את אלהים יהוה אלהי אבותם, גם אם אין בהם טהרה דָרוּשׁ אל בית המקדש!« 
20 וישמע יהוה את חזקיהו ויסלח לעם.

21 וַיַּחֲגוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר בִּירוּשָׁלָם אֶת-חַג הַמַּצָּות שִׁבְעַת יָמִים בְּשִׂמְחָה גְדֹלָה, וְהַלֵּוִים וְהַכֹּהֲנִים הַיּוֹתֵרוּ אֶת-יְהוָה בְּכֵלִים גְּבוּרִים בְּיוֹם יוֹם לִהְלֹהוּ׃
22 חזקיהו דיבר אל לב כל הלוויים, אשר גילו הבנה רבה כלפי השירות של יהוה. הם אכלו הקורבנות של חג שבעת ימים, מקריבים זבחי שלמים ומלכים את יהוה אלהי אבותיהם.

23 ותסכים כל הקהל לחגוג שבעה ימים נוספים, וחגגו שבעה אחרים ימים בשמחה;
24 כי נתן חזקיהו מלך יהודה לקהל אלף פרים ושבעת אלפים צאן, והראשים נתנו לו אלף פרים ועשרת אלפים צאן, וכהנים רבים הקדישו את עצמם.
25 וכל קהל יהודה, הכוהנים והלוים, כל קהל ישראל והגרים מארץ ישראל והיושבים ביהודה, נמסרו להם. שִׂמְחָה.
26 שמחה גדולה הייתה בירושלים, כך שמאז ימי שלמה בן דוד מלך ישראל לא היה כמוה. לא התרחש בירושלים.
27 וַיַּקְמוּ הַכֹּהֲנִים הַלֵּוִיִים וַיִּבְרַכְנוּ אֶת־הָעָם, וַיִּשְׁמַע קוֹלָם, וַתַּגִּיעַ תְּפִלָּתָם אֶל־קֹדֶשׁ יְהוָה, הַשָּׁמַיִם.

פרק 31

1 כאשר כל זה הסתיים, הכל אלה של’וַיָּבֹאוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הָיִם אֶל-עָרֵי יְהוּדָה וַיַּרְצוּ אֶת-הַמָּדִים וַיַּרְצוּ אֶת-הַאֲשֶׁרָה וַיַּרְצוּ אֶת-הַבָּמוֹת וְאֶת-הַמִּזְבְּחוֹת בְּכָל-יְהוּדָה וּבְנִימָן וּבְאֶפְרַיִם וּמְנַשֶּׁה עַד-הַשְׁבוּ כָּל-יְשָׂרָאֵל לְעָרָיו וְאִישׁ לְגַבֵּלָתוֹ.
2 וַיַּעֲדַן יְחִזְקִיָּהוּ אֶת-מחלקות הַכֹּהֲנִים וְהַלֵּוִים לְמִתְמַלְכוּתָם, כָּהֲנִים וּמַלֵּוִים לְמִשְׁפָּטָתָיו: לְעוֹלָה וְלַשְׁלָמִים, לְמִשְׂמְחַת הַשְּׁמָרִים וְלִהֲלָתִים, בַּשָּׁעַר מַחֲנַת יְהוָה.
3 זה גם מספק מֵנֶחְזָקָתוֹ אֶת-מֶלֶךְ הַמֶּלֶךְ לְעוֹלָה לְבֹקֶר וְעוֹלָה לְעוֹלָה בֹקֶר וְעוֹלָה בַּשַּׁבָּתוֹת וְחָגִים כְּכַתּוּב בְּתוֹרַת יְהוָה׃.
4 וַיֹּאמֶר לָעָם הַיּוֹשֵׁבִים בִּירוּשָׁלָם לִתְנַתֵּן אֶת-חֶלְקָן הַכֹּהֲנִים וְלַוִּים לְמַעֲמַקְדוּ בְּתוֹרַת יְהוָה׃
5 מתי זֶה הַפָּקוֹד נִפְשָׁה, וְהִקְרִיבוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בְּכֹרִים חִטָּה וְיָרֵשׁ וְשֶׁמֶן וְדַבְשׁ וְכָל-יְבוּל הַשָּׂדֶה, וְהִבִּיאוּ בְּכֹרֶם מִכֹּל׃.
ו וגם בני ישראל ויהודה, הישבים בערי יהודה, נתנו מעשר בקר וצאן, ואת מעשר הקודשים, אשר הוקדו ליהוה אלהיהם, ועשו מהם ערמות רבות.
7 הם החלו ליצור את הערימות בחודש השלישי, והם ה- זה הושלם בחודש השביעי.
8 ויבוא חזקיהו והנשיאים, ויראו את הערמות, ויברכו את יהוה ואת עמו ישראל.
ט וַיְשַׁאַל יְחִזְקִיָּהוּ אֶת־הַכֹּהנִים אֶת־הַלְּוִיִים עַל־עַל־הַנָּהֲנִים וְאֶת־הַלְּוִיִים אֵלֶה עֲרֵמָה.
10 ויען אותו עזריה הכהן הגדול מבית צדוק: "מאז החלו להביא את המנחות מבית ה' אכלנו ושבענו והשארנו הרבה כי ברך ה' את עמו והשאר הוא הרבה".» 

יא ויאמר חזקיהו להכין חדרים בבית יהוה ויענו אותם.
12 הובאו לשם נאמנה את המתנות שנאספו, את המעשר ואת הקדשים. חנניה הלוי היה אחראי על כך, ושמעי אחיו., הגיע שְׁנִיָה.
13 יחיאל ועזריה ונחת ועשאל וירימות ויוזאבד ואליאל וישמיה ומחת ובניה היו מפקחים תחת חנניה ושמעי אחיו, על פי פקודת חזקיהו המלך ועזריה שר בית האלוהים.
יד קורח הלוי בן ימא, מי היה שומר הסַעַר במזרח היה ממונה על התרומות הנדבות שהובאו לאלוהים, לחלק את מה שהוקצה ליהוה ואת קודשי הקודש.
15 לרשותו עמדו בנאמנות, בערי הכוהנים, עדן ובנימין, ישוע ושמעיה ואמריה ושכניה, לחלק לאחיהם, גדול וקטן, לפי מחלקותיהם.
טז חוץ מזכרים רשומים בני שלוש שנים ומעלה לכל הבאים בית יהוה לפי הצורך של יום יום כי לעשות שירותם בהתאם לתפקידיהם ולמעמדותיהם.
17 פנקס הכוהנים הוקם לפי בתי אבותם והלוים היו רשומים מגיל עשרים ומעלה, לפי תפקידיהם ומעמדותיהם.
18 הרישום כּוֹלֵל כָּל-בָנָיהם נַשְׁתָּם בָּנָיהם וְבָנָתָם כָּל-הַקָּהָל כִּי-בְּאֻמְנָתָם הִקְדְּשִׁים לִקְדָּשִׁים.
19 ולבני אהרן הכוהנים אשר ישבו בשטח סביב עריהם היה שם בְּעִיר וְעִיר וְעָרוּ אֲנָשִׁים מְנַקְמוּ שָׁמָּם לְהַתְחַלֵּק אֶת הַמְּנָתִים לְכָל-מִזְבָר בְּכֹהֲנִים וּלְכָל-הַלְּוִיִים הָרֻשָּׁמִים

20 כֵּה עָשָׂה יְחִזְקִיָּהוּ בְּכָל־יְהוּדָה טוֹב וְיָשָׁר וְאֱמֶת עָשָׂה לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהָיו׃.
21 בכל אשר עשה לעבודת בית האלהים לתורה ולמצוות לבקש את אלהיו, בכל לבבו עשה ויצליח.

פרק 32

1 אחרי הדברים האלה ואחרי הדברים האלה מעשים של בנאמנותו, יצא סנחריב מלך אשור, ולאחר שנכנס ליהודה, חנה על הערים המבוצרות, במטרה לכבוש אותן.
2 וירא חזקיהו כי בא סנחריב ופונה על ירושלים לתקוף אותה,
ג וַיְעַס עֶצֶת עִם פַּסְדָרָיו וְאֲנָשִׁים גְּבֹרִים לְכַסֵּה אֶת מֵי הַמְּעִינִים אֲשֶׁר מִחוּץ לָעִיר, וְהֵם סִעֲזָרוּ לוֹ.
4 וַיִּתְקַסֵּף מִקְהָל גָדוֹל וַיַּכִּיסוּ אֶת כָּל הַמְּעִינִים וְאֶת הַנַּחַל הַזֹּרֶם בְּתוֹךְ הָאָרֶץ וַיֹּאמְרוּ לָמָּה יְעֲבוּ מַלכי אשור בָּאֹם׃ כָּאן, האם הם ימצאו מים בשפע?« 
5 חזקיהו הוא אזר אומץ; הוא בנה מחדש את כל החומה שהייתה הרוסה ואת המגדלים שיקם; הוא בנה החומה השנייה בחוץ, מבצרה את מלוא בעיר דוד; הוא בנה יִצוּר כמות של כלי נשק ומגנים.
6 הוא מינה מפקדי צבא לעם, אסף אותם לפניו בכיכר שער העיר ודבר אליהם בטוב לב לאמר:
7 "חזק ואמץ, אל תירא ואל תיאש מפני מלך אשור ומפני כל ההמון אשר עמו, כי רבים עמנו מאשר עמו.".
8 עִמָּהּ זְרוֹעַ בַּשָׂר וְעִמָּנוּ יְהוָה אֱלֹהֵינוּ לִעֲזֹרְנוּ וּלְהַוְלַחַת מִלְּחָמָתֵינוּ וַיַּבְטַח הָעָם בְּדִבְרֵי יְחִזְקִיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה׃.

ט אחרי כן שלח סנחריב מלך אשור את עבדיו ירושלים, והוא היה לפני לכיש וכל חיל המלוכה שלו, אל חזקיהו מלך יהודה ואל כל העם. אלה של יהודה, אשר היו בירושלים, כי שֶׁלָהֶם אמור:
10 » כה אמר סנחריב מלך אשור על מה אתה בוטח כי אתה נשאר נצור בירושלים בצר
יא הלוא חזקיהו מרמה אתכם באומרו יהוה אלהינו יושיענו מיד מלך אשור
12 האם לא היה חזקיהו אשר הסיר את הבמות ואת המזבחות יהוה, לאמור ליהודה ולירושלים: "לפני מזבח אחד תשתחוו ותקטירו עליו קטורת"
13 הלא אתם יודעים את אשר עשינו אבותיי ואני לכל עמי הארצות האם יושיעו אלוהי עמי הארצות את ארצותיהם מידי
14 מי מאלהי הגויים האלה אשר השמידו אבותי היה מסוגל להציל את עמו מידי ויציל אלוהיכם אתכם מידי
15 ועתה אל תיתן לחזקיהו לפתות אתכם ולהערים אתכם בדרך הזאת אל תבטחו בו כי אין אלהי כל גוי וגויים’אַף לֹא אֶחָד לא יכלה הממלכה להציל את עמה מידי ומיד אבותי; כמה פחות יושיע אתכם אלוהייכם מידי.« 

16 משרתיו של סנחריב וַיַּסְפוּ דִּבְרוּ עַל־יְהוָה אֱלֹהִים וְעַל־יחזקיהו עַבְדּוֹ.
יז וגם כתב איגרת לחרף את יהוה אלוהי ישראל ולדבר נגדו; הוא דיבר במונחים אלה: "כשם שלא יכלו אלוהי גויי הארצות להציל את עמם מידי, כן לא יושיע אלוהי חזקיהו את עמו מידי".» 
18 ו משרתיו צעקו בקול רם בעברית אל אנשי ירושלים אשר על החומה, להפחידם ולהפחידם, כדי להיות מסוגל כך כדי לכבוש את העיר.
19 וַיַּדְבְּרוּ אֱלֹהֵי יְרוּשָׁלָיִם כְּאֱלֹהֵי עַמִּי הָאָרֶץ, מַעֲשֶׂה יָדֵי אָדָם.

20 על כן החלו המלך חזקיהו והנביא ישעיהו בן עמוס להתפלל ויצעקו השמימה.
21 וישלח יהוה מלאך ויחריב את כל הגיבורים, את הנסיכים ואת השליטים במחנה מלך אשור. המלך וַיָּשָׁב אֶל־אַרְצוֹ, נִבְשָׁב בְּשׁוּשָׁה, וַיַּבֹּא בֵּית אֱלֹהָיו וַיַּכְתּוֹ מֵעוֹצָאִי גּוּדָיו בְּחֶרֶב׃.
22 וַיְשִׁיעַ יְהוָה אֶת יְחִזְקִיָּהוּ וְאֶת יוֹשְׁבֵי ירושלים מִכַּף סַנַחְרִיב מֶלֶךְ אשור וּמִכַּף כָּל־יָשׁוֹרִים׃ אויביו, והוא הדריך אותם לכל עבר.
23 וְהָיְתוּ רַבִּים לַיהוָה בִּירוּשָׁלַם וְהַמְתָּנוֹת שָׁלוֹם לַיְחִזְקִיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה וְהָיָה נָשָׂם מֵאַאֲשֶׁר עַל־עֵינֵי כָּל־הַגּוֹיִם׃.

24 בעת ההיא חלה חזקיהו ועל סף מוות ויתפלל אל ה' וידבר אליו ה' וייתן לו אות.
25 אך חזקיהו לא נענה לחסד אשר עשה לו, כי גבה לבו, ואפו. של יהוה היה עליו, כמו גם על יהודה וירושלים.
26 וַיַּשְׁפֵּחַ יְחִזְקִיָּהוּ בְּגַאֲוַת לִבָּו הוּא וְיֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלָם לֹא בָּא עֲלֵיהֶם בְּיוֹמֵי יְחִזְקִיָּהוּ׃.

27 חזקיהו היה בעל עושר וכבוד רב, והוא צבר אוצרות כסף וזהב ואבנים יקרות, בשמים, מגנים וכל מיני חפצים חפצים.
28 הוא עשה את עצמו חנויות לחיטה, יין ומוצרי שמן, ומשתלות לכל סוגי בעלי החיים, ו היה לו עדרים לאורוות.
29 הוא בנה ערים, ו היה לו עדרים רבים של בקר וצאן, כי אלוהים נתן לו עושר רב.
30 חזקיהו הוא אשר כיסה את פתח מי הגיחון העליון והוריד אותם מטה לעיר דוד מערבה. חזקיהו הצליח בכל מעשיו.
31 ואלוהים נוֹלָד הוא נטש אותו בידי השליחים אשר שלחו אליו ראשי בבל לברר על הפלא אשר אירע בארץ, זֶה לבחון את זה, כדי לדעת הכל מה שהיה שם בליבו.

לב ויתר דברי חזקיהו ומעשי קדשו כתובים בחזון הנביא ישעיהו בן עמוס ובספר מלכי יהודה וישראל
לג וישכב חזקיהו עם אבותיו וייקבר במקום העליון בקברי בני דוד וכל יהודה ויושבי ירושלים כבדוהו במותו וימלוך מנשה בנו תחתיו.

פרק 33

1 בן שתים עשרה שנה היה מנשה במלכו, וחמישים וחמש שנה מלך בירושלים.
2 וַיַּעַשׁ הָרָע בְּעֵינֵי יְהוָה וַיַּעֲשֶׂה כְּתוֹעֲבֹת הַגּוֹיִם אֲשֶׁר גִּרְשׁ יְהוָה מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל׃.
ג ויבן את הבמות אשר הרס חזקיהו אביו ויקים מזבחות לבעלים ויעש אשרות וישתחווה לכל צבא השמים ויעבדם.
ד וַיְבֵן מִזְבַּחוֹת בְּבֵית יְהוָה אֲשֶׁר דִּבֵּר יְהוָה׃» זה בירושלים זֶה יהיה שמי לנצח נצחים.« 
5 ויבן מזבחות לכל צבא השמים בשתי חצרות בית יהוה.
ו וַיַּעֲבַר אֶת־בָּנָיו בָּאֵשׁ בְּגַּיָּה בֶּן־עִינוֹם וְעַסֵּא עִתָּב, עִקְשָׁב וְעַסֵּא קֵשׁ וְעַסֵּא חֲזָקִים ...כַשְׁפָפִים.
7 את פסל הפסל אשר עשה שם בבית האלהים אשר אמר האלהים לדוד ולשלמה בנו לאמור: "בבית הזה ובירושלים אשר בחרתי מכל שבטי ישראל אשים את שמי עד עולם.".
ח לא אביא עוד את רגל ישראל מן הארץ אשר נתתי לאבותיכם ובלבד שישמרו לעשות את כל אשר ציוויתי אותם ככל התורה והחקים והמשפטים מרשם באמצעות תיווכו של משה.« 
9 וַיַּתֵּה מְנַשֶּׁה אֶת־יְהוּדָה וְאֶת־יוֹשְׁבֵי ירושלים, וְהִרְעוּ הַרְעָה הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הַשְׁמִיד יְהוָה מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל׃.
10 וידבר יהוה אל-מנשה ואל-עמו, אך לא הקשיבו.

יא וַיָּבֹא עֲלֵיהֶם יְהוָה אֶת-פְּרֵי צַבָּא מֶלֶךְ אשור וַיַּכְדוּ מְנַשֶּׁה בְּטַעֲלָתִים וַיַּקְשְׁרֹתוֹ בְּשִׁרְשָׁל נְנוֹת כְּפוּלִים וַיָּבֹאוּ בָּבֶל׃.
12 בצר לו, התחנן אל-יהוה אלהיו, וישפיל את עצמו מאוד לפני אלהי אבותיו.
13 וַיַּתְפַּלֵּל אֵלָיו וַיְהוָה בְּתְחִינָתו וַיַּעֲשֶׂהוּ לְיְרוּשָׁלָם לְמַלְכוּתוֹ וַיַּכְרַד מְנַשֶּׁה כִּי ה' הוּא הָאֱלֹהִים׃.

14 אחרי כן בנה חומה חיצונית לעיר דוד ממערב, לכיוון גיחון בעמק, עד פתח שער הדגים., כְּדֵי וַיַּקֵּב אֶת־הוֹפֶל וַיְרַבֵּהוּ גָּדוֹל וַיַּעֲמָד שָׂדֵי צבא בְּכָל־הַעֲרִים הַבְּצוּרוֹת בִּיהוּדָה׃.
15 וַיְסִיר מִבֵּית יְהוָה אֶת־הָאֱלֹהִים הַנָּכָרִים אֶת־הַפְּסִיל, אֶת־כָּל־הַמִּזְבְּחוֹת אֲשֶׁר בָּנָה בַּר־בֵּית יְהוָה וּבִבִּירוּשָׁלָם, וַיְשַׁלָּכֶם מִן־הָעִיר׃.
16 הוא בנה מחדש את מזבח יהוה והקריב עליו שלמים ותודה, והוא ציווה על יהודה לעבוד את יהוה אלוהי ישראל.
17 העם עוד יזבח בבמות, אך רק ליהוה אלוהיו.
18 ויתר דברי מנשה ותפילתו אל אלהיו ודברי החזאים אשר דברו אליו בשם יהוה אלהי ישראל אלה הם ממוקם במעשי מלכי ישראל.
19 תפילתו ו הדרך שבה חטאיו וכפירותיו נענו; המקומות אשר בנה אשרם את הבמות והקים אשרות וצלמים לפני השפלתו, הנה זה כתוב בדברי חוזי.
20 וישכב מנשה עם אבותיו ויקברוהו בביתו וימלך אמן בנו תחתיו.

כא בן עשרים ושתים שנה היה אמון במלכו ושנתיים מלך בירושלים.
22 ויעש את הרע בעיני יהוה כאשר עשה מנשה אביו ולכל הצלמים אשר עשה מנשה אביו זבח אמן ויעבד אותם;
23 ולא נכנע לפני יהוה כאשר נכנע מנשה אביו כי הוא, אמן, הרב את חטאתו.
24 קשרו נגדו עבדיו קשר והרגו אותו בביתו.
25 ועם הארץ הרג את כל קשרי המלך אמון, ועם הארץ המליך את יאשיהו בנו תחתיו.

פרק 34

א יאשיהו בן שמונה שנים היה במלכו, ושלושים ואחת שנה מלך בירושלים.
2 ויעש את הישר בעיני יהוה וילך בדרכי דוד אביו ולא סרה ימין ושמאל׃.

ג בשנה השמינית למלכותו, עודנו צעיר, החל לבקש את אלהי דוד אביו, ובשנה השתים עשרה החל לטהר את יהודה ואת ירושלים מן הבמות, מן האשרות, מן הפסלים ומן היצוק.
4 הם הפכו את מזבחות הבעלים לפניו, והוא כרת את מזבחות הקטורת אשר היו שם מוּצָב עליו שבר את האשרות ואת הפסלים ואת הפסלים היצוק, וכיתם לאבק ופיזר האבק הזה על קברי אלו שהקריבו להם קורבנות;
ה וַיַּשְׁרֵף אֶת־עַצְמוֹת הַכֹּהֲנִים עַל־מִזְבְּחֵיהֶם וַיְטַהֵר אֶת־יְהוּדָה וְאֶת־יְרוּשָׁלָם׃
ו בערי מנשה, אפרים ושמעון, ועד נפתלי, בתוך חורבותיהן.
ז וַיַּפֵּר אֶת־הַמִּזְבְחוֹת וְנִצֵּר אֶת־הָאֲשֶׁרִים וְהַפְּסֵלִים וְכָתַת אֶת־כָּל־מִזְבְחוֹת בְּאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל וַיָּשָׁב לִי־יְרוּשָׁלָיִם.

8 בשנת שמונה עשרה למלכותו, לאחר שטהר את הארץ ואת הבית של אלוהים, וַיַּשְׁלַח אֶת-שָׁפן בֶּן-אַסְלִיָּה וְאֶת-מַעֲשָׂה שר-הָעִיר וְאֶת-יוֹחַ בֶּן-יְהוֹאָחַז הַמְזְכִּיר לַחֲזֹר בֵּית-יְהוָה אֱלֹהָיו׃.
9 וַיָּבֹאוּ אֶל-חִלְקִיָּהוּ הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל וַיַּסְתָּ אֶת-הַכֶּסֶף אֲשֶׁר הִבָּא לְבֵית הָאֱלֹהִים, אֲשֶׁר גָּבוּ הַלְּוִיִים שָׁמְרֵי הַשַּׁעַר מִמְנַשֶּׁה וְאֶפְרַיִם וְמִכָּל-יְהוּדָה וְבִנְיָמִין וְמֵישְׁבֵי ירושלים.
10 הם מסרו הכסף הזה בידיים של אלה שהיו לְבַצֵעַ את המלאכה, אשר ממונים למפקחים בבית יהוה, והם נתנו אותה לפועלים אשר עובדים בבית יהוה, לתקן ולחזק את הבית.
11 והם ה- נתן לנגרים ולבנאים, ו הם העסיקו אותו לקנות אבנים גזות ועצים למסגרת, ולהתקין קורות בבניינים אשר הרסו מלכי יהודה.
12 האנשים האלה עמדו במסירות רבה במטלתם, והיו להם יהאת ועובדיה, לויים מבני מררי, זכריה ומשלם מבני הקעתי, אשר פקחו עליהם, וגם לויים אחרים, כולם ידעו לנגן בכלי זמר.
13 אֵלֶה הם גם פיקחו על התמרונים והדריכו את כל העובדים לכל משימה. עדיין היה הלוויים שימשו כמזכירים, נציבים ושומרי סף.

יד וַיַּשְׁאוּ הַכֶּסֶף הַבָּא בֵּית יְהוָה וַיַּמְצָא חִלְקִיָּה הַכֹּהֵן אֶת־סֵפֶר תּוֹרַת יְהוָה׃, נְתוּנִים באמצעות תיווכו של משה.
15 ויאמר חלקיהו אל שפן הסופר מצאתי את ספר התורה בבית יהוה ויתן חלקיהו את הספר אל שפן.
טז וַיָּבִיא סְפָן אֶת־הַסֵּפֶר אֶל־הַמֶּלֶךְ, וַיָּשָׁב׃ גַם דווח למלך לאמור: "כל אשר הופקד ביד עבדיך עשו."
17 רוקנו את הכסף אשר בבית יהוה ונתנו אותו בידי הממונים ובידי העושים זאת לְבַצֵעַ הספר.« 
18 ספן המזכיר הודיע למלך על כך: "הכוהן חלקיאס נתן לי ספר." וספן קרא ממנו... סֵפֶר לפני המלך.

19 וישמע המלך את דברי התורה וקרע את בגדיו,
20 וַיְצַו אֶת-חִלְקִיָּה וְאֶת-אחִיקָם בֶּן-שָׁפָן וְאֶת-עַבְדוֹן בֶּן-מִכָּא וְאֶת-שָׁפָן הַסְּפֵּר וְאֶת-עֲשָׂה עֶבֶד-הַמֶּלֶךְ.
21 "לכו ודרשו ביהוה בעדני ובעד שארית ישראל ויהודה על דברי הספר אשר נמצא כי גדול אף יהוה אשר שפך עלינו כי לא שמרו אבותינו את דבר יהוה לעשות ככל הכתוב בספר הזה".» 

22 הלקיאס ואלה שהמלך ייעד וַיָּלוּ אֶל־הַנְּבִיאִית חוּלָדָה אֵשֶׁת שֶׁלֶם בֶּן־תְקְוַת בֶּן־חַסְרָה שׁוֹמֵרֶת־הַבַּלְגָּדוֹת וַיַּשְׁבֶר אֵלֶיהָ כְּמַלְּתָם׃,
23 ותאמר להם כה אמר יהוה אלוהי ישראל אמרו לאיש אשר שלח אתכם אלי
24 כה אמר יהוה הנה אנכי מביא אסון על המקום הזה ועל יושביו את כל הקללות הכתובות בספר אשר נקרא לפני מלך יהודה.
25 יען עזבו אותי והקטירו קטרת לאלהים אחרים והכעיסו אותי בכל מעשה ידיהם ולכן נשפך אפי על המקום הזה ולא יכבה.
26 ואמרת אל מלך יהודה אשר שלחך לדרוש ביהוה כה אמר יהוה אלהי ישראל אשר הדברים אשר שמעת,
27 יען נחם לבבך והשפלת את עצמך לפני אלוהים בשמעך את הדברים האלה על המקום הזה ועל יושביו כי בהשפלתך לפני וקרעת בגדיך ותבכי לפני גם אני שמעתיך נאם יהוה.
28 הנה אנכי אקבצך אל אבותיך, ואל קברך תיאסף בשלום, ולא יראו עיניך את כל הרעות אשר אביא על המקום הזה ועל יושביו.« 

הם דיווחו על תשובה זו למלך.

29 וישלח המלך לאסוף את כל זקני יהודה וירושלים.
30 ויעל המלך בית יהוה וכל אנשי יהודה ויושבי ירושלים והכהנים והלוים וכל העם מגדול ועד קטן ויקרא לפניהם את כל דברי ספר הברית אשר נמצא בבית יהוה
31 המלך, עומד על במתו, כרת את הברית לפני יהוה., הַפקָדָה לַעֲקֹב אַחֲרֵי יְהוָה וְלַקְשֹׁמֶר פְקֹדוֹ וְחֻקְתּוֹ וְתוֹרָתוֹ בְּכָל לִבָּא וְבְכָל נַפְשׁוֹ לַעֲשׂוֹת אֶת דְּבָרֵי הַבְּרִית הַכְּתוּבִים בַּסֵּפֶר הַזֶּה.
32 והוא גרם להם להסכים ל-’בְּרִית כָּל אֲשֶׁר בִּירוּשָׁלָם וּבִנְיָמִין; וְעָשְׂו יוֹשְׁבֵי ירוּשָׁלָם כְּבְּרִית אֱלֹהִים אֱלֹהֵי אֲבוֹתָם.
לג וַיַּסֵּר יֹאשִׁיָּהוּ אֶת־כָּל־הַתּוֹצְאָת מִכָּל־אֲרָצוֹת בְּנֵי־יִשְׂרָאֵל וַיַּעֲבֹד אֶת־כָּל־אֲשֶׁר בְּנֵי־יִשְׂרָאֵל ... עַל־יְהוָה אֱלֹהֵיהֶם לֹא־סָרוּ מִן־יְהוָה אֱלֹהֵי־אָבוֹתָם כָּל־יָדָיו׃.

פרק 35

א ויעשיהו חגג את הפסח בירושלים לכבוד יהוה, ואת הפסח הוקרב ביום ארבעה עשר לחודש הראשון.
2 הוא מינה את הכוהנים לתפקידיהם, ועודד אותם לעשות העבודה בבית יהוה.
ג וַיֹּאמֶר לְהַלְוִיִים הַמְלַדִּים אֶת-כָּל-יִשְׂרָאֵל הַמְקֻדָּשִׁים לִהְיוֹת שָׁמֹה בֶּן-דָּוִד מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל וְלֹא תָצְרוּכוּ עוֹד לִשְׂאֹתוֹ עַל-כְּתִבְתָּם וְעַתָּה עַבְדוּ אֶת-ה' אֱלֹהֵיכֶם וְאֶת-עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל׃.
ד התכוננו למשפחותיכם ולמחלקותיכם כחוק דוד מלך ישראל וכחוק שלמה בנו׃.
ה עמדו בקודש לפי מחלקות משפחות אחיכם בני העם עבור כל חטיבה מעמד ממשפחת הלוויים.
ו זבחו את הפסח, קדשו את עצמכם והכינו -שָׁם למען אחיכם, כדי שנוכל להתאים את עצמנו לדבר יהוה., שהוא אמר באמצעות תיווכו של משה.« 

ז יאשיהו נתן לעם עדרי צאן ועיזים, שלושים אלף במספר, לפסח, לכל אשר היו שם, ושלושת אלפים בקר, כולם נלקח על רכושו של המלך.
ח וראשיה נתנו מתנה לעם, לכוהנים וללוים. חלקיהו, זכריהו ויחיאל, שרי בית האלוהים, נתנו לכוהנים לפסח אלפים ושש מאות כבשים ושלוש מאות בקר.
ט חֲנִינְיָה, שְׁמַעְיָה וּנְתַנְאֵל, אֶחָיו, חַסְבְיָה, יֵחִיאֵל וְיוֹזַבַּד, פְּרָשִׁי הַלֵּוִים, נָתְנוּ לַלֵּוִים לַפֶּסַח חמשת אלפים כבשים וחמש מאות בקר.

10 וַיַּעֲבֹדוּ הַמִּשְׂחָק וַיַּעֲמְדוּ הַכֹּהֲנִים עַל מְשִׁמְדָם וְהַלֵּוִים עַל מְחַקְדָּם כְּפִוָּת הַמֶּלֶךְ׃
יא הלוויים שחטו את הפסח, והכוהנים זירו את הדם שהם קיבלו במו ידיהם, בעוד הלוויים הפשיטו את הקורבנות.
12 הם הניחו בצד החלקים המיועדים לעולה, לתת אותם לחלוקות משפחות פשוטי העם, כדי שהם ה- קרבן ליהוה ככתוב בספר משה וכן על הבקר.
יג וַיַּצְלוּ אֶת־פַּסַח בָּאֵשׁ כְּדֵין וַיַּבְשְׁלוּ אֶת־הַקֹּדֶשִׁים בְּסִירִים וְבִרְחָתִים וַיַּהֲרוּ׃ להפיץ אותם לכל האנשים הפשוטים.
14 אז הם הכינו פַּסחָא להם ולכהנים; לכהנים בני אהרן. היו תפוסים, עד רדת הלילה, מקריבים את השואה ואת השומנים: זו הסיבה הלוויים שָׁם הכינו לעצמם ולכהנים בני אהרן.
טו המשוררים, בני אסף, היו כְּפִתּוֹן דָּוִד וּאסף וְהֵמָן וְעִדִּיתוּן רֹאֵה הַמֶּלֶךְ וְהַשָּׁעָרִים בַּשָּׁעָר לְכָל שָׁעָר וְלֹא סָרוּ מִמַּשְׁמָתָם כִּי אֲחֵיהֶם הַלְּוִיִים הָכִינוּ לָהֶם אֲכָל׃ פַּסחָא.

16 כָּך וְהָיָה כָּל-עֲבוֹדַת יְהוָה נְאֻרָן בַּיּוֹם הַהוּא, לְחַגַּג אֶת-הַפָּסַח וּלְהַעֲלֹת עוֹלוֹת עַל-מִזְבַּח יְהוָה, כְּפִוָּת הַמֶּלֶךְ יֹאשִׁיָּהוּ.
17 בני ישראל אשר היו שָׁם הם חגגו את פסח באותה תקופה, ואת חג המצות במשך שבעה ימים.
18 פסח כזה לא נחגג בישראל מימי שמואל הנביא, ולא עשה מלכי ישראל פסח כפסח שחגו יאשיהו והכהנים והלוים וכל יהודה וכל ישראל אשר נוכחו שָׁם, וגם תושבי ירושלים.
19 פסח זה נחגג בשנה השמונה עשרה למלכותו של יאשיהו.

20 אחרי כל זאת, כאשר תיקן יאשיהו את בית יהוה, עלה נכו מלך מצרים להילחם בהרקמיס על נהר פרת; ויצא יאשיהו לקראתו.
21 ו נצ'או וַיְשַׁלַח אֵלָיו מְלָחִים לֵאמֹר מַה לִי מֶלֶךְ יְהוּדָה לֹא עָלֶיךָ׃ שאני בא היום; אבל זה נגד בית שאני נמצא איתו במלחמה, ואלוהים לִי’אמר לי למהר. עצור להתנגד לך אלוהים, אשר עמי, ואל ייתן לך למות!« 
22 ולא פנה יאשיהו מפניו ויתחפש לתקוף אותו ולא שמע אל דברי נכו., מי הגיע מִפִּי אֱלֹהִים; הוּא נִתְקַד לִלחום בְּעֲמֹר מַגֵּדוֹ.
23 הקשתים ירו במלך יאשיהו, ויאמר המלך לעבדיו הוציאו אותי כי פצוע קשה אני» 
24 וַיַּרְדוּ אֹתוֹ עַבְדָיו מֵאֶת־הַמֶּגֶלֶת וַיַּעֲבֹדָתוֹ בַּמֶּגֶלֶת־הַנַּאֲחָדָה וַיַּבִּיָּהוּ יְרוּשָׁלָמָה וַיָּמָת וַיִּקְבָּר בְּקְבֻרוֹת אֲבֹדָיו וַיַּתְבַּלּוּ עַל־יֹאשִיָּהוּ׃.
25 ויחבר ירמיהו קינה על יאשיהו וכל המשוררים כֹּל הַזְּמָרִים דִּבְרוּ אֶת-יֹשִׁיָּהוּ בְקִינָתָם עַד הַיּוֹם הַזֶּה וְהָיָה לְמַרְגָּשׁ בְּיִשְׂרָאֵל וְעַתָּה אֵלֶּה׃ שירים כתובים בקינות.

26 יתר דברי יאשיהו וצדקתו ככתוב בתורת ה'.,
27 דבריו, הראשונים והאחרונים, כתובים בספר מלכי ישראל ויהודה.

פרק 36

1 וַיִּקַּח עַם הָאָרֶץ אֶת יְהוֹאָחָז בֶּן יֹאשִׁיָּהוּ וַיַּמְלִיכוֹ בַּתַּחַת אֲבִיו בִּירוּשָׁלָם׃.
2 בן עשרים ושלוש שנה היה יהוהז במלכו ושלושה חדשים מלך בירושלים.
ג וַיַּדֵּר אֹתוֹ מֶלֶךְ מִצְרַיִם בִּיּוּרְשָׁלָיִם וַיַּעֲבֹר עַל־הָאָרֶץ תְּרוּמָה מֵאָה כָּכָר כֶּסֶף וְכָכָר כָּל־זָהָב׃.
4 וַיַּמְלִיךְ אֶת-אֶלִיאַקִים אֶחָיָה עַל-יְהוּדָה וְיוּרוּשָׁלָם׃ יואכז, והוא שינה את שמו ל זה של יהויקים. נכו לקח את אחיו יהואחז והביא אותו מצרים.

ה בן עשרים וחמש שנה היה יהויקים במלכו ואחת עשרה שנה מלך בירושלים ויעש הרע בעיני יהוה אלהיו.
ו וַיַּעֲלָה עָלָיו נְבוּכַדְנַצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל וַיַּכְסַרְתּוֹ בְּשִׁרְקַת נְנוֹשֶׁת שְׁנַתִּים לְהַבִּיעָתוּ בָּבֶל׃.
7 נבוכדנצר נשא מכלי בית יהוה בבל וישם אותם במקדשו שבבל.

ח ויתר דברי יהויקים והתועבות אשר עשה ואשר נמצא בו כתובים על ספר מלכי יהודה וישראל וימלך יהויכין בנו תחתיו

ט בן שמונה שנים היה יהויכין במלכו ושלושה חדשים ועשרה ימים מלך בירושלים ועשה את הרע בעיני יהוה.
10 בשוב השנה הביא אותו המלך נבוכדנצר לבבל, יחד עם כלי בית ה' היקרים, ואת צדקיהו אחיו למשרת יואכין.

יא בן עשרים ואחת שנה היה צדקיהו במלכו, ואחת עשרה שנים מלך בירושלים.
12 וַיַּעֲשֶׂה הָרָע בְּעֵינֵי יְהוָה אֱלֹהָיו וְלֹא נִכְנַע פְּנֵי ירמיהו הנביא., מי דיבר אליו מאת יהוה.

13 הוא גם מרד במלך נבוכדנצר אשר השביע אותו באלהים; הוא הקשיח את עורפו והקשה את לבו לבלתי ישוב אל יהוה אלוהי ישראל.

יד וכל ראשי הכהנים והעם הרביעו פשעים ככל תועבת הגויים וחיללו את בית יהוה אשר קידש בירושלים.
15 יהוה אלוהי אבותיהם שלחה אותם אזהרות דרך שליחיו, מוקדם ושוב ושוב; כי רחם על עמו ועל שלו שֶׁלוֹ שְׂרִידִים.
16 וַיְלַעֲגוּ אֶת-מְלַחֵי הָאֱלֹהִים, וְבָזוּ אֶת-דְּבָרָיו, וְלֶגְעוּ אֶת-נְבִיאִיו, עַד-יַעֲלֹהִים אֶת-עַמּוֹ., ו שלא היה עוד תרופה.

יז וַיָּבֵא עֲלֵיהֶם אֶת מֶלֶךְ הַכַּשְׁדִים וַיַּרְג אֶת בְּחַרְבֵיהֶם בְּבֵית מִקְדָּשָׁם וְלֹא חָס עַל בַּעֲלֹה וְעַל בְּתוּל וְעַל זָקֵן וְעַל שֶׁאוֹפֵר שֶׁעָר׃; יהוה הוא שם הכל בידיה.
18 נבוכדנצר וַיָּבֹא אֶת־כָּל־כְּלֵי בֵּית־הָאֱלֹהִים, הַגָּדֹלִים וְהַקְטָנִים, אֶת־אוֹצְרוֹת בֵּית־יְהוָה, אֶת־אוֹצְרוֹת הַמֶּלֶךְ וְאֶת־רֹשְׁיו, בָּבֶל.
19 שרפו את בית אלוהים, הרסו את חומות ירושלים, שרפו את כל ארמונותיה ואת כל חפציה נמסרו עד להרס.
20 נבוכדנצר את אשר נמלטו מחרב השבי לבבל, והיו לעבדים לו ולבניו, עד לשלטון ממלכת פרס.
21 כך התקיים דבר יהוה, שהוא אמר בפי ירמיהו: עד אשר תשמח הארץ שבתותיה כי נוחה כל ימי שממתה עד מלאת שבעים שנה.

22 בשנה הראשונה לכורש מלך פרס, למלא את דבר ה' אשר אמר אמר בפי ירמיהו העיר יהוה את רוח כורש מלך פרס, והוא השמיע את ההכרזה בעל פה ובכתב בכל רחבי ממלכתו לאמור:
23 "כה אמר כורש מלך פרס: 'יהוה אלוהי השמים נתן לי את כל ממלכות הארץ, והוא אמר לי לבנות לו בית בירושלים אשר ביהודה. מי מכם לעמו? יהוה אלוהיו, אוֹ איתו, ותן לו להיכנס!... "«