יחזקאל

פרק 1

1 ובשנה השלושים, בשנה הרביעית חוֹדֶשׁ, החמישי יְוֹם בחודש, בעודי בין השבויים על נהר חובר, נפתחו השמים וראיתי חזיונות אלוהים.

2 החמישי יְוֹם של החודש, - זו הייתה השנה החמישית לשבי של המלך יואכים, -
ג דבר יהוה היה התייחסו אל יחזקאל בן בוזי הכהן בארץ כשדים על נהר שובר ושם הייתה עליו יד יהוה.

4 ראיתי והנה רוח סערה יוצאת מצפון וענן גדול ומסכת אש מאירה סביב ובתוכה יכולנו לראות כמו מראה של מתכת שצולעת באש.

5 ובאמצע, אני חי דמות ארבע נפשות חיות, וזה היה מראם: היה להם דמות אדם.
6 לכל אחד היו ארבעה פנים, ולכל אחד היו ארבעה כנפיים.
7 רגליהם רגליים ישרות היו, וכפות רגליהם ככף רגל עגל, הן נצצו כמראה נחושת מבריקה.
8 ידיים של גברים יצאו מִתַּחַת כַנְפֵיהֶם מִאַרְבַּע צַדָּהֶם וְפָנֵיהֶם לְכָל־הָרַבָּעָה׃.
9 כנפיהם היו מחוברות זו לזו; הם לא הסתובבו בתנועתם; כל אחד הלך ישר קדימה.
10 ו הנה מה שזה היה דמיון פניהם: פני גבר מהחזית, פני אריה מימין לארבעה, פני שור משמאל לארבעה, ופני נשר לארבעה.
11 ו כאלה היו פניהם. כנפיהם פרושות מעל דוּ ; לכל אחד היו שניים כנפיים מי שהצטרפו אלה של השני, ושניים כנפיים אשר כיסה את גופו.
12 וַיֵּלֶךְ כָּל־אֶחָד הָלַךְ יָשָׁר לְכָל־כָּל־הַלָּכֶם הָרוּחַ, לֹא־סוּפוּ בְּלִכְתָּם׃.
13 ההיבט של אֵלֶה יצורים חיים דמו לגחלים בוערות; הם היו כמראה מנרות; אֵשׁ התרוצצה בין היצורים, האש הייתה מסנוורת, וברקים הבזיקו מהאש.
14 והיצורים החיים התרוצצו לכל עבר כמראה ברק.

15 ואראה את החיות, והנה גלגל על הארץ, על ידן, נגד ארבעת פניהן.
טז מראה הגלגלים וצורתם כאבן תרשיש וכל הארבעה היו דומים מראם וצורתם כגלגל היה באמצע של אַחֵר גַלגַל.
17 בהתקדמותם הלכו לכל ארבעת הכיוונים ולא הסתובבו בהליכתם.
18 חישוקיהם היו גבוהים להפליא, וחישוקי הארבעה גלגלים היו מלאים עיניים מסביב.
19 כאשר נעו הנפש, נעו הגלגלים לצידם, וכשהנפש עלתה מן הארץ, עלו גם הגלגלים.
20 לְכֹל אֲשֶׁר הָרוּחַ דַּחְפָּהָם לְלֵךְ הֵלֵכוּ הָרוּחַ דַּחְפָּהָם וְהָאֲבָנִים עִמָּהֶם כִּי רוּחַ הַנֶּפֶשׁ הַחַיָּה בָּאֲבָנִים׃.
21 בהלכו, הלכו, בהעמדו, העמדו, ובקומם מן הארץ, הגלגלים עלו עמם, כי רוח הנפש החיה הייתה בגלגלים.

22 מעל ראשי החיות דמות רקיע כגביש זוהר; הוא היה פרושים מעל ראשיהם.
23 ותחת הרקיע היו כנפיהם נשאות, אחת אל השנייה, ולכל אחד היו שתיים, מכיסות את גופו מכל צד.
24 ואשמע את קול כנפיהם בהלכו כקול מים רבים כקול שדי קול שאון כמחנה כאשר עמדו והורידו כנפיהם.
25 וְהִהְיֶה קוֹל מִן הָרָקִיעַ הַפְּרוּשֶׁה עַל רֹאשָׁם כַּאֲשֶׁר עָצְמוּ וַיַּרְשְׁמוּ כַּנְפֵיהֶם׃.

26 מעל הרקיע אשר מעל ראשיהם, היה שם כְּמַרְאֶה אֶבֶן סַפִּיר, בְּצַר כִּסֵּא; וּבְדַּמָּת הַכִּסֵּא הַזֶּה נִרְאֶה כְּדִמְתָּה אָדָם מִמַּעְלָיו׃.
27 מבפנים ומסביב ראיתי כמראה מתכת כמראה אש, ממראה מתניו ומעל, וממראה מתניו ומלמטה ראיתי כמראה אש, ונֹגהָר סביבו.
28 כמראה קשת בענן ביום גשום, כן מראה הזוהר סביב ממנו. זֶה הִיא מַרְאֵה דְּמוּת כְּבוֹד יְהוָה.

למראה זה נפלתי על פני, ושמעתי קולו של מישהו מדבר.

פרק 2

1 ויאמר אליי בן אדם עמוד על רגליך ואדבר אליך» 
2 וכאשר הוא דבר אליי, ותבוא בי הרוח ותעמיד אותי על רגלי, ואשמע את זה שמדבר אליי.
3 ויאמר אלי בן אדם אנכי שולחך אל בני ישראל אל העמים המורדים אשר מרדו בי הם ואבותיהם חטאו לי עד היום הזה.
ד הבנים האלה, בעלי פנים תמה ולב קשה, אליהם אנכי שולחך. ואמרת אלהם, כה אמר אדוני יהוה.
5 כי אם ישמעו ואם לאו, כי בית מורדים הוא, ידעו כי נביא היה בתוכם.
ו ואתה בן אדם אל תירא מהם ואל תפחד מדבריהם כי בתוך דרדרים וקוץ אתה ובין עקרבים אתה יושב. אל תירא מדבריהם ואל תפחד מפניהם כי בית מורדים הם.
7 וְדַבֵּרְתָּ אֵלֶיהָ אֶת-דְּבָרַי אֵלֶיהָ, אֲבַל-יֵשְׁמַעְנוּ אוֹ-לֹא-כִּי-מֹרְדִים הֵם.

8 ואתה בן אדם שמע את אשר אנכי אומר לך אל-תמרד כבית המרים פתה פיך ואכל את אשר אנכי נותן לך« 

9 וראיתי, והנה יד מושטת אליי, והנה ספר מגולגל בה.
10 וַיַּפְרָשׁ אֹתוֹ לְפָנַי וְהִיא כְּתוּב מִשְׁנֵי צַדָּיו וְהִכָּתוּב עָלָיו שִׁירִים שְׁפָלִים וְקִנָּה וְתִלּוּנָה׃.

פרק 3

1 ויאמר אלי בן אדם אכל את אשר תמצא לפניך אכל את המגילה הזאת ולך ודבר אל בית ישראל׃» 

2 פַתַּחַת פִּי, וְהוּא אֹכֶלְנִי, אֶת־הַסֵּפֶר הַזֶּה;
3 ויאמר אלי בן אדם אכול לשובע מן המגילה הזאת אשר אני נותן לך ה- אכלתי אותו, והוא היה מתוק כדבש בפי.

4 וַיֹּאמֶר אֵלַי בֶּן־אָדָם, לֵךְ אֶל־בֵּית־יִשְׂרָאֵל וְדַבֵּר אֵלֵיהֶם אֶת־דְבָרַי.
5 כי לא שולחים אותך אל עם בעל דיבור זרה ושפה גסה; זה לבית ישראל.
6 לא אל עמים רבים בעלי שפת זרה ושפה נבזית, אשר לא תבין את דבריהם, כי אליהם אני שולח אותך; הם יוכלו להבין אותך.
7 ולא ישמעו לך בית ישראל כי לא רצו לשמוע אליי כי לכל בית ישראל מצח קשה ולב חצוף.
8 וְהִנֵּה הַקָּשִׁיתִי אֶת־פְּנֶיךָ כַּפְּנֵיהֶם, וְאֶת־מִצְחֶךָ כַּמִּצְחָם.
9 נתתי מצחך כיהלום קשה מסלע אל תירא מהם ואל תרעיד מפניהם כי בית מור הוא.

10 וַיֹּאמֶר אֵלַי בֶּן־אָדָם, כָּל־הַדְּבָרִים אֲשֶׁר־אֶדְבַּר אֵלֶיךָ, קַבֵּל־אֶל־לִבְבֶךָ, וְבוֹאוֹזְנֶיךָ שָׁמַע אֵלֶיהם.
יא לך לך אל השבויים אל בני עמך ודבר אלהם לאמר כה אמר אדני יהוה אם ישמעו אם לאו.« 

12 ותשא אותי הרוח, ואשמע מאחורי שאגה גדולה: "ברוך כבוד ה' במקום כבודו" נשאר? «"« 
13 ו שמעתי קול כנפי חיות מכות זו בזו, וקול הגלגלים על ידם, וקול הרעש הגדול.

14 ותשאני הרוח ותקחני ואלך במרירות ובאפס בנפשי ויד יהוה חזקה עלי.
15 ואבוא אל תל עביד אל הגולים אשר היו יושבים על נהר חובר ובמקום אשר הם היו שם, ואשאר שם שבעת ימים, בתדהמה, בתוכם.

טז ומקץ שבעת ימים היה דבר ה' אליי. התייחסו במונחים אלה:

יז בן אדם, שמתי אותך לשומר לבית ישראל; אתה תשמע את הדבר מי ישוחרר מִפִּי, וְאַתָּה תְזְהִירְתָּם מִמֶּנִּי.
18 אם אמרתי לרשע מות תמות ולא הזהרת אותו ולא תדבר להזהירו מדרכו הרעה למען יחיה והרשע ההוא ימות בעוונו ואת דמו אדרוש מידך.
19 וְאִם-הוֹזְהַרְתָּ אֶת-הָרָשָׁע, וְלֹא-שָׁב מֵרָשָׁעוֹ וּמִדַּרְכוֹ הָרָעָה, בְּעֲוָנוּ יִמָּת; וְאַתָּה הוֹשִׁיעַ אֶת-נַפְשֶׁךָ.
20 אם ישוב צדיק מצדקתו ועושה עוולה, ושמתי מוקש לפניו וימות, יען לא הזהרת אותו, בחטאתו ימות, צדקתם אשר עשו לא תיזכר, ואת דמם אדרוש מידך.
21 אבל אם הזהרת צדיק כדי ש... זֶה רק אל תחטא, ואם לא חטא, חיה יחיה, כי הוזהר; והצלת את נפשך.

22 יד ה' הייתה עלי, ויאמר אלי, קום, צא אל-הערבה, ואדבר אליך שם.» 
23 קמתי ואצא אל-הערבה והנה שם כבוד יהוה עומד ככבוד אשר ראיתי על-נהר שובר ואפל על-פני.
24 וַיָּבֹא בִּי הָרוּחַ וַיַּעֲמֹדְנִי עַל־רַגְלַי; וְהִתְעַמְדוּ אֶת־עַצְמָתִי .... יהוה הוא דיבר אליי ואמר: "לך ותסגור את עצמך באמצע ביתך".
25 ואתה בן אדם הנה ישימו עליך חבלים וקשרו אותך בהם ולא תצא בתוכם.
26 וְאִקְשָׁרְתִּי אֶת-לִשְׁנֶךָ אֶל-גֶךָ וְהָיִיתָ אֶלֶם וְלֹא-תְהִי לָהֶם לְצַנֵּר כִּי-בֵּית מְרִי הֵם׃.
27 וְכַאֲשֶׁר אֶדְבֵר אֵלֶיךָ וְאַפְתַּח פִּיךָ וְאָמַרְתָּ אֵלֶיהם כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְהוָה מַהֲשֶׁר חָפֵץ שְׁמַע יְשְׁמַע וְמַהֲמֵד מִשְׁמַע יְמַדֵּע כִּי בֵּית מְרָד הֵם׃.

פרק 4

1 אתה בן אדם, קח לבנה, הנח אותה לפניך, וצייר עליה עיר, ירושלים.
2 צרו עליה, בנו עליה מצור, הקמו עליה מצודות, הציבו עליה מחנות, והציבו אילים סביביה.
ג ואתה קח מחבת ברזל ושׂם אותה כחומת ברזל בינך ובין העיר ושׂם פניך עליה והיא תהיה במצור ואתה תצור עליה יהי זה לאות לבית ישראל

4 ואתה שכב על צדך שמאלה והנח שם את עון בית ישראל ואת מספר הימים אשר תשכב שם תשא את עונם.
ה וְסַפַּרְתִּי לָךְ אֶת־שְׁנֵי עֲוֻנָם בְּמִסְפַּר יָמִים כִּי שְׁלֹשׁ מֵאָה ותִשְׁעִים יָמִים תִּשָּׂא אֶת־עֲוֻן בֵּית יִשְׂרָאֵל׃.
6 וכאשר תסיים את אלה ימים, וְשָׁכַבְתָּ עַל צַד יְמִינְךָ שְׁנַת וְנָשָאתָ אֶת-עוֹן בֵּית יְהוּדָה אַרְבָּעִים יוֹם וְסַפְרִיתִי יוֹם אֶחָד שָׁנָה אֶחָד׃.
7 וְשִׁמְתָּ פֶּנֶיךָ וּזְרוֹעַךְ הַחֲלוּפָה עַל־יְרוּשָׁלַיִם הַנְּצוּרָה וְנִבֵּא עָלֶיהָ׃.
8 והנה, שמתי עליך חבלים, למען לא תעשה מַאִי אַל תִּסְבֹּר מִן צַד אֶל צַד עַד תַּמָּלֵת יְמֵי מְצוֹרֶךָ.

ט וְקַח חִטָּה וְשָׁעוֹרָה וְפוּלָה וְעֲדָשִׁים וְדוֹחַן וְכוֹסְמִין וְשִׁמְשִׁים בַּכלי וְעֲשֶׂה לָךְ לֶחֶם כְּמִסְפַּר יָמִים שֶׁתִּשְׁכֶם עַל צַדְךָ וְאֹכַל מָהּ שְׁלֹשׁ מֵאָה וְתִשְׁעִים יָם׃.

10 והאוכל אשר תאכלו יהיה עשרים שקלים ליום במשקל, במועדים תאכלו אותו.
יא מים תשתה מעט, שישית ההין; תשתה אותם מזמן לזמן.

12 תאכל את זה בצורה של לעוגות שעורה, וְאַפֶּה אוֹתָם לְעֵינֵיהֶם בְּצֹאת אָדָם.« 
13 ויהוה לִי הוא אמר:» זה כָּך זֶה בני ישראל יאכלו את לחמם הטמא בתוך הגויים אשר אגרישם שמה.« 
יד ואמר, אה, אדוני יהוה, הנה, נפשי לא נטמאה מעולם; לא אכלתי כל מת או נקרע מבהמה, מנעורי ועד עכשיו, ובשר טמא לא בא בפי.» 
15 ויאמר אליי ראה, אתן לך צואת בקר תחת צואת אדם, ואת לחמך תאפה עליה.» 

טז וַיֹּאמֶר אֵלַי בֶּן־אָדָם הִנֵּה־אֲנִי שָׁבֵר אֶת־מַטֶּה־לֶחֶם בִּי־יְרוּשָׁלִים; לֶחֶם בַּמִּשְׁקָל וְבַצְרָק יֹאכְלוּ; מַיִם בַּמִּדָּה וְבַפְּחָד יַשְׁתּוּ.
17 כי לחם ומים יחסר להם, איש אחר רעהו יתכלו, ובעוונם ייכלו.

פרק 5

1 ואתה בן אדם קח חרב חדה קח אותה כתער גילוח והעברת אותה על ראשך ועל זקנך ולקחת מאזניים לשקול וחלקת את זה שאתה תחתוך.
2 ואת שליש ממנו תשרוף באש בתוך העיר, כשיגמרו ימי המצור. ב ייקח שליש שתכה בחרב מסביב עִיר ; וה-’אַחֵר שְׁלִישִׁית, תְּפִזֵּר אוֹתָם בָּרוּחַ, וְאֶשְׁלֹף אֶת-חַרְבִּי אַחֲרֵיהֶם.
ג ולקחת ממנו מעט, ואחזת אותו בכנפיך בֶּגֶד.
4 מתוך זה שָׁהוּת, אתה ב וְתִשְׁבֵּת אֹתוֹ לְהִשְׁלִיכֶה אֶל-בֵּית הָאֵשׁ וְשָׁרְפֶּה אֹתוֹ בָּאֵשׁ וְשָׁמָה תֵצֵא אֵשׁ לְכָל-בֵּית יִשְׂרָאֵל.

5 כה אמר אדוני ה': שם זה זֶה ירושלים אשר שמתי בתוך הגויים, איתה עָצוּם נוחת סביבו!
6 אבל, ב שֶׁלָה רשע, עמד לחוקותיי יותר מגויים, ולחוקותיי יותר מארצות סביבה; כי מאסו את חוקותיי, ובחוקותיי לא הלכו.
ז לכן כה אמר אדוני יהוה יען אשר מרדתם מגויים סביבותיכם אשר לא הלכתם בתורותי אשר לא שמרתם את חוקותיי אשר לא עשיתם כחוקי גויים סביבותיכם,
8 על כן אמר אדוני יהוה: הנה זֶה אֲנִי לָבוֹא אעשה חוקות בקרבך לעיני גויים;
9 וְעָשַׂה לָךְ דָּבָר אֲשֶׁר לֹא עָשִׂיתי כָּמָה מֵעוֹלָם וְלֹא אֶסְתַּעֲשֶׂה שׁוֹסֵף לֹא עָשָׂה כָּכָן בְּגִין כָּל־תּוֹעֲבֹתֶיךָ׃.
10 לכן יאכלו אבות את בניהם בתוכך ובנים יאכלו את אבותם אעשה בך שפטים ואת כל אשרייך אפיץ לרוחות.

11 לכן חי אני נאם אדוני יהוה יען טמאת מקדשי בכל חטאיך ובכל תועבותיך גם אני אשבור אותך ולא תחמל עיני ולא ארחם׃.
12 שליש ממך יְלָדִים ימות במגפה ויאכל ברעב בקרבך; שלישי יפלו בחרב מסביבך; ועבור ה’אַחֵר שְׁלִישִׁית, אַפְצִיצָה אֶתְהֶם לְכָל-רוּחַ, וְאֶשְׁלֹף חַרְבִּי אַחֲרֵיהֶם.
13 וְשָׁבַע אֶפִּי וְשָׁבַע אֶפְי עֲלֵיהֶם וְשָׁבַע וְיָדְעוּ כִּי־אֲנִי יְהוָה דִבַּרְתִּי בְּקִנְאָתִי כַּאֲשֶׁבִּי עֲלֵיהֶם.
14 אעשהך לחרפה ולבזה בגויים סביבך, לעיני כל עוברי אורח.
15 תהיה לחרפה ולבושה, לשיעור ולחטא. נושא של אימה לעמים סביבך, כאשר אעשה עליך שפטים באף ובחרון עצבים ובעונשים של שֶׁלִי אֶפְסוֹן, אֲנִי יְהוָה דֹּבֵר!
16 כאשר אשלח עליהם את חיצי הרעב הקטלניים, אשר משמשים להשמדה ו כי אפתח עליך להשמידך כי ארבה שׁוּב יהי לכם רעב, וְאֶשְׁבֹר לָכֶם מַטֵּב לֶחֶם;
17 ושלחתי עליכם רעב וחיות רעות אשר יבלו מכם בנים ומגפה ודמים יסחפו אתכם וחרב אביא עליכם אני יהוה דברתי

פרק 6

1 ויהי דבר יהוה אליי התייחסו במונחים אלה:
2 בן אדם, שים פניך אל הרי ישראל ונבא עליהם.
3 אתה תאמר:

הרי ישראל, שמעו את דבר אדוני יהוה: כה אמר אדוני יהוה להרים ולגבעות, לערוצים ולעמקים: הנה אנכי מביא עליכם חרב, ואשחית את במותיכם.
4 ומזבחותיכם חרבו ועמודי שמשיכם נשברו ואשים אתכם אֲנָשִׁים הוכו למוות מול האלילים שלכם.
5 אשים את גופות בני ישראל לפני אליליהם ואפזר את עצמותיכם סביב מזבחותיכם.
ו בכל אשר תגורו, הערים יהיו שוממות ובמות חרבות, ומזבחותיכם יהיו שוממות ויהרסו, אליליכם שבורים ויהרסו, עמודי השמש שלכם יכרתו, ומעשיכם יהרסו.
7 פצועים אנושות יפלו בקרבך וידעתם כי אני יהוה.

8 וְאוֹתִירְתִּי אֶתְכֶם שְׁאַרִית פְּרָשִׁים מֵחֶרֶב בֵּין הַגּוֹיִם, כְּהַתְּפוּצוּ בְּאַרְצוֹת.
9 וְזָכְרוּנִי שְׁרִיתֶיךָ בֵּין הַגּוֹיִם אֲשֶׁר אֲשֶׁר שָׁבוּ אֶת-לִבָּם הַנָּאֲפָר אֲשֶׁר סָבוּ מֵעַל־מִי וְעֵינֵיהֶם הַנָּאֲפָרִים׃, מי פנה לאליליהם; והם יתעבו את עצמם על הרע שעשו, ב קֶרֶן את כל תועבותיהם.
10 וידעו כי אני יהוה לא לשווא דברתי לעשות לָבוֹא הרעות האלה ייפגעו בהם.

יא כה אמר אדוני יהוה טפח בידך ורקע ברגלך ואמר אוי על כל תועבות בית ישראל הרעות אשר יאבדו בחרב ברעב ובמגפה.
12 הרחוק ימות במגפה, והקרוב ייפול בחרב, והנשאר והנצול ימות ברעב, ואפלה בהם את חמתי.

13 וידעתם כי אני יהוה כאשר יהיו מתיהם בשכיבה בתוך אליליהם סביב מזבחותיהם על כל גבעה רמה על כל פסגות ההרים תחת כל עץ רענן ותחת כל אלון אל העלווה עבה, במקום אשר הקריבו קטורת ריחנית לכל אליליהם.
14 אטתי את ידי עליהם, ושתיתי את הארץ לשממה וחרבה, מן המדבר ועד דבלה, אשר אשר ימצאו, וידעו כי אני יהוה.

פרק 7

1 ויהי דבר יהוה אליי התייחסו במונחים אלה:
2 ואתה בן אדם, כה אמר אדוני יהוה לארץ ישראל:

הסוף! הסוף מגיע לארבע קצוות תבל!
3 עכשיו הסוף לָבוֹא עליך; אשחרר אפי עליך; אשפוט אותך לפי מעשיך; אפיל עליך את כל תועבותיך.
4 לא תחוס עליך עיני ולא ארחם כי אחזיר עליך את מעשיך ותועבותיך יהיו בקרבך וידעת כי אני יהוה.

ה כה אמר אדוני יהוה אסון יחיד אסון הנה בא
6 קץ בא! הקץ בא! הוא קם עליך; הנה הוא בא!
7 בא גורלך יושב הארץ, עת באה, יום קרוב, מהומה... ולא תרועת שמחה בהרים.

8 עתה אשפוך עליך מהרה את חמתי, אפרור אפי עליך, אשפוט אותך על פי דרכיך, והפלתי עליך את כל תועבותיך.
9 לא תחוס עיני ולא ארחם; אפיל עליך מעלליך, תועבותיך יהיו בקרבך; וידעת כי אני יהוה הוא המכה.

10 הנה היום בוא הנה הוא בא; שֶׁלְךָ הגיע הכישוף; המוט פורח, הגאווה פורחת.
11 האלימות מתגברת, כי לִהיוֹת שֶׁבֶט רשע. לֹא יִשָּׁאַר מָהֶם מְאֹד וְלֹא מִהֲמוֹנָם וְלֹא יִהְיֶה לָהֶם עוֹד.

12 באה העת קרובה היום אל ישמח קונה ומוכר אל יעצב כי חמה יתפוצץ על פני כל המוני שלהם.
13 לא ישיב המוכר את אשר מכר גם אם עדיין בחיים הוא כי לא תבטל החזון על כל המונם ואיש לא יצילה את נפשו בחטאו.

14 תקע החצוצרה והכל מוכן; אך איש אינו יוצא למלחמה, כי אף על כל המונם.
15 בחוץ חרב, בפנים מגפה ורעב; אשר בשדה ימות בחרב, ואשר בעיר, רעב ומגפה יאכלו.
16 אם יברח אחד מהם, ינדדו על ההרים כיונים בעמקים, כולם נאנקים, איש על חטאו.

17 כל הידיים רפות, וכל ברכיים נמסות למים.
18 וַיַּבְשׁוּ שָׁקִים וַיַּחֲרָתָה אֶת־כָּל־פָּנִים בְּהוּמָה וְכָל־רֹאשׁ גָּלַח׃.

19 ישליכו את כספם ברחובות וזהבם יהיה להם לחרבה; כספם וזהבם לא יוכלו להצילם ביום אף ה'; לא יוכלו’ב לא ישביע את נפשותיהם, ולא יספקו’ב לא ימלא את מעיהם; כי זה מה שגרם להם ליפול לעון.
20 התפארו בתכשיטים אשר ענדו, עשו את תועבותיהם, את אליליהם. לכן אהפוך את הכל לחרב.,
21 ונתתיה לבז לזרים טרף לרשעי הארץ והם יטמאוה׃.

22 אסב פני מהם, והם יטמאו את אוצרי; אנשי אלים יבואו בו ויטמאו אותו.
23 הכינו שלשלאות כי הארץ מלאה פגיעות ועיר חמס.
24 והבאתי את הרשעים שבעמים, ותפסו את בתיהם, והקיצו את גאוות גיבורים; וקדשיהם יחללו.

25 חורבן בא; הם יחפשו שָׁלוֹם, ולא יהיה כזה.
26 אסון על אסון יבוא, ושמועה על שמועה; ובקשו חזונות מן הנביאים, והתורה תכשל מן הכהן, ועצת הזקנים.
27 המלך יתאבל, נשיא ילבש יגון, וידי עם הארץ ירעו. אעשה להם כמעשיהם, אשפוט אותם כמעלותיהם; וידעו כי אני יהוה.

פרק 8

1 בשנה השישית, בחודש השישי, בחודש החמישי יְוֹם לחודש, ויושבתי בביתי, וזקני יהודה יושבים לפני, וְנָפַל עָלַי יָד אֲדֹנָי יְהוָה.
2 וארא, והנה דמות כמראה אש; ממה שנראה כמתניה ומטה., זה היה אש; וממותניו ומעלה, היה כמראה נֹגַר, כמראה מתכת.
3 וַיַּטֵּה דְּמַת יָד וַיַּחֲזִי בִּתְפַתְלַת שַׁעֲרִי וַתִּשָּׂא אֹתִי הָרוּחַ בֵּין הָאָרֶץ וּבֵן הַשָּׁמַיִם וַיְבִיאֵנִי בְּחֻזּוֹת יְרוּשָׁלָיִם אֶל־פֶּתַח הַשַּׁעַר הַפְּנִימִי הַפֹּנֶה צְפוֹנָה שָׁם נִצָּב פִּיל קְנָאָה מַעֲשֶׂה קְנָאָה׃.
4 והנה שם כבוד אלוהי ישראל כמראה אשר ראיתי בערבה.

5 ויאמר אלי בן אדם, שא עיניך צפון. ואשא את עיני צפון, והנה מצפון לשער המזבח, שם פסל הקנאה הזה, בפתח.
ו ויאמר אלי בן אדם, אתה רואה את אשר הם עושים את התועבות הגדולות אשר בית ישראל עושים פה אֲנִי’הִתְרַחְקוּ מִמִּקְדָּשָׁי, וְתִרְאוּ עֲלֵי תּוֹעֲבֹת גְּדוֹלוֹת אֲחָרִים.« 

ז וַיּוֹלִיכְנִי אֶל־פֶּתַח הַחֲצָר וָאֶרְאֶה וְהִנֵּה׃ שהיה חור בקיר!
8 וַיֹּאמֶר אֵלַי בֶּן־אָדָם, פָּרֹץ אֶת־הַקִּיר וְהִנֵּה׃ שהיה דלת.
9 וַיֹּאמֶר אֵלַי: "בֹא וְרָא אֶת הַתּוֹעֲבָלִים הַנָּעוֹלָה אֲשֶׁר הֵן עוֹשִׂים פָּנָן".» 
10 ואבוא ואראה והנה שהיה כָּל-מִינֵי צִיּוּמוֹת שֶׁרֹצֵל וְחַיּוֹת טְמָאוֹת, וְכָל-מִזְוַעַת בֵּית יִשְׂרָאֵל מְצוּרָטִים עַל-הַקִּיר מִסְבִיב׃.
יא שבעים איש מזקני בית ישראל, וביניהם יַצְנִיָה בן שָׁפָן, עמדו לפניהם, וכל אחד מהם היה בידו, המחתה שלו, לָכֵן ריח של ענן קטורת עלה.
12 ויאמר אלי בן אדם הראית את אשר זקני בית ישראל עושים בחשך איש בחדרו המכוסה בצלמים כי אמרו לא יְהוָה רָאֶה אוֹתָנוּ יְהוָה עָזַב אֶת־הָאָרֶץ׃» 
13 וַיֹּאמֶר אֵלַי: "עוֹד תִּרְאֶה תּוֹעֲבֹת גְּדוֹלוֹת אֲשֶׁר הֵם עוֹשִׂים".» 

14 וַיָּבִיא אֹל־פֶּתַח שַׁעַר בֵּית־יְהוָה הַפֹּנֶה צְפוֹנָה וְהִנֵּה׃ נָשִׁים הם ישבו שם, בכו על אֵל תמוז.
15 וַיֹּאמֶר אֵלַי הַרְאִתָּה בֶּן־אָדָם תִּרְאֶה תּוֹעֲבֹת גְּדוֹלוֹת מִמָּלָּה׃» 

טז וַיָּבִיאֵנִי אֶל-חָצֵר בֵּית יְהוָה הַפְּנִימִית וְהִנֵּה בְּפֶתַח בֵּית יְהוָה בֵּין הַפָּנִים וּבֵין הַמִּזְבֵּחַ כַּעֲשָׂרִים וַחֲמִשָּׁה אִישׁ וְגַבֵיהֶם אֶל-הֵיכָל יְהוָה וְפָניהם קֹדֶם וְהֵם מְשְׁתַּחֲווּ קֹדֶם לִשֶׁמֶשׁ.
יז ויאמר אלי הראית בן אדם המעט לבית יהודה לעשות את התועבות אשר הם עושים פה האם עלינו שהם ימלאו את המדינה באלימות שוב, ושהם יתחילו מחדש תָמִיד כדי לעצבן אותי? תראה, הם מחזיקים את הענף לאף שלהם.
18 וגם אני אפעל באף; עיני לא תחוס ולא ארחם; הם יצעקו באוזניי, ולא אשמע להם.« 

פרק 9

1 וַיִּקְרַא בְּקוֹל גָּדוֹל בְּאוֹזְנִי לֵאמֹר: "קָמוּ שׁוֹמְרֵי הָעִיר, אִישׁ כְּלִי הַשְׁמָד בְּיָדוֹ".» 
2 וְהִנֵּה שִׁשָּׁה אֲנָשִׁים בָּאוּ מֵדֶרֶךְ הַשַּׁעַר הַעֶלֶיין הַפֹּנֶה צְפוֹנָה וְאִישׁ כְּלִי הַמַּכָּה וְהִנֵּה שִׁשָּׁה אֲנָשִׁים בָּאוּ מֵדֶרֶךְ הַשַּׁעַר הַעֲלִין הַפֹּנֶה לְצָפָה׃ היה שם בתוכם היה איש לבוש בגדי פשתן, מֵסַב תיק כתיבה של סופר בחגורה.

וַיָּבֹאוּ וַיַּעֲמְדוּ לִפְנֵי מִזְבֵּחַ הַנְּרוֹזֶת.

ג וַיָּרַא כְּבוֹד אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל מִמַּעֲלֵי הַכְּרוּב אֲשֶׁר עָלָיו׃, והגיע לעבר סף הבית.

ו יהוה קרא לאיש לבוש פשתן, אשר דְיוֹקָן נרתיק כתיבה על החגורה.
4 ויאמר אליו יהוה: "לך בתוך העיר בתוך ירושלים ותן תו על מצח הנאנחים והנאנחים על כל התועבות אשר נעשות בה".» 

5 וַיֹּאמֶר אֶל־הַשָּׁנִים בְּשָׁמְעַי לֹא לְכוּ אַחֲרָיו בָּעִיר וְהִכוּ וְאַל־תַּחֲסוּ עַל־עֵינָם וְאַל־תַּחֲמוּ׃.
6 איש זקן, איש צעיר, נערה צעירה, ילד, אישה, הורג-ה- עד להשמדה; אבל של כל מי דֶלֶת "אל תקרבו לנהר ת'או. והתחילו ממקדשי." והתחילו עם הזקנים אשר היו לפני הבית.
7 ויאמר אלהם טמאו את הבית ומלאו את החצרות מתים צאו ויצאו והכו את העם בעיר.
8 וכאשר היכו, בעודי נשארתי לְבַד, ואפל על פני ואצעק ואאמר: "היי אדני יהוה, התאבדת את כל אשרי ישראל, תשפוך את חמתך על ירושלים".» 
ט ויאמר אלי, עון בית ישראל ויהודה גדול מאוד, גדול מאוד. הארץ מלאה דם והעיר מלאה עוול, כי אמרו, 'עזב יהוה את הארץ, לא ראה יהוה''.
10 לא תחוס עיני, ולא ארחם; אחזיר את מעשיהם על ראשם.« 

11 והנה האיש לבוש פשתן, אשר דְיוֹקָן תיק כתיבה על חגורתו, הגיע לדווח בחזרה באמירה, "עשיתי כפי שהוראת".» 

פרק 10

1 וארא והנה על הרקיע אשר על ראש הכרובים כאבן ספיר ונראה מעליהם דבר ככסא׃.
2 וַיֹּאמֶר אֶל־הָאִישׁ לָבֹשׁ בַּשֶׁד לֵךְ בֵּין הָאוֹפְנִים מִתַּחַת הַכְּרוּבִים מָלָא יָדֶיךָ גחלים בוערות נלקח מתוך הכרובים, וְהִתְפָּרְסוּ-ה- "אל העיר." והוא הלך לשם לנגד עיניי ממש.

3 והכרובים עמדו מימין לבית בבוא האיש, והענן מילא את החצר הפנימית.
4 וַיָּרַא כְּבוֹד יְהוָה מִמַּעֲלֵי הַכְּרוּבִים והגיע על סף הבית, הבית מלא ענן, והחצר מלאה זוהר כבוד יהוה.
5 קול כנפי הכרובים נשמע עד החצר החיצונה כקול אלוהי שדי בדברו׃.

ו ויצוה לאיש לבוש הפשתן לאמור: "קח אש מבין הגלגלים, מבין הכרובים".»אָדָם בא ועמד ליד הגלגלים.
ז וַיַּשְׁטַע הַכְּרוּב אֶת־יָדוֹ בֵּין הַכְּרוּבִים אֶל־אֵשׁ אֲשֶׁר בֵּין הַכְּרוּבִים׃ ב לקח ו ה- הונחה בידי ה-’אָדָם לבוש בפשתן, אשר ה- הוא לקח את זה והלך.

8 ולכרובים דמות יד איש תחת כנפיהם.

ט וארא והנה ארבעה אופנים על-הכרובים אופן אחד על-כל-כרוב ומראה האופנים כאבן תרשיש.
10 ובאשר ל מראם, ארבעתם היו דומים, כאילו גלגל נמצא באמצע של אַחֵר גַלגַל.
יא ובהתקדמו הלכו לארבעה כיווניהם ולא סבבו בהלכתם כי בכל אשר סבבו ראשיהם הלכו, ו הם לא הסתובבו תוך כדי הליכה.
12 וכל הגוף של כרובים, גבם, ידיהם וכנפיהם, וגם הגלגלים, היו מלאים עינים מסביב; לכל הארבעה היו גלגליהם.
13 אשר לגלגלים, הם נקראו "זריזים".» 
14 כל אחד כרובים ארבע פנים היו לו: פני הראשון פני כרוב, פני השני פני אדם; זה של ה- שלישית, פני שור, ו זה של ה- רביעית, פני נשר.
15 וַיָּרוּ הַכְּרוּבִים הִיא הַנֶּהִיא הַחַיָּה אֲשֶׁר רָאִיתִי עַל נָהָר חָבָר׃.
טז בהלכת הכרובים, הלכו האופניים לצידם; ובנשיאת כנפיהם לעלות מן הארץ, לא סבו האופניים מצידם.
17 בעמדם, עמדו, בקומם, קמו עמם, כי רוח החיה הייתה בהם.

18 וַיָּסַר כְּבוֹד יְהוָה מִמַּעֲלֵי מַפֶּן הַבַּיִת וַיַּנָּח עַל הַכְּרוּבִים׃.
19 וַיַּרְשוּ כְּנָפָיִם וַיָּרֹמוּ מִן־אֶרֶץ לִנְעֵינִי בַּלְּכוּ וְהָאוֹפְנִים עִמָּהֶם וַיַּעֲמֻדוּ בְּפַתַח שַׁעַר־הַבֵּית־יְהוָה הַקְּדָמָה וְכַבוֹד אֱלֹהֵי־יִשְׂרָאֵל׃ נח מעליהם.

20 היא הייתה החיה אשר ראיתי מתחת לאלוהי ישראל על נהר שובר; וידעתי כי כרובים הם.
21 לכל אחד היו ארבעה פנים ולכל אחד ארבעה כנפיים, ותחת כנפיהם דמות ידי אדם.
22 ודמיון פניהם, הפנים אשר ראיתי על נהר חובר, מראה אחד היה, הם עצמם, כל אחד הלך ישר קדימה.

פרק 11

1 ותשא אותי הרוח ותביא אותי אל שער בית ה' המזרחי אשר פונה מזרחה והנה בפתח השער, היה שם עשרים וחמישה איש, וראיתי בתוכם את יזוניה בן עזור ואת פלטיה בן בניה, ראשי העם.

2 ו- יהוה וַיֹּאמֶר אֵלַי בֶּן־אָדָם, אֵלֶּה־הָאֲנָשִׁים הַחֹשִׁיבִים עָוֶל וְהוֹצִיצִים עֵצָה רָעָה בָּעִיר הַזֹּאת;
3 שאומרים: חוסר מזל הוא לא לא כל כך קרוב! בואו נבנה בתים! זה עִיר הוא הדוד, ואנחנו הבשר.
4 לכן נבא עליהם נבא בן אדם.« 

ה וַתִּצְפַּח עָלַי רוּחַ יְהוָה וַתֹּאמֶר אֵלַי אֹמֶר כֹּה אֲשֶׁר יְהוָה אָמַר׃ זה כָּך זֶה אתם מדברים, בית ישראל! את אשר על לביכם, אני יודע.
6 הרבתם את רציחותיכם בעיר הזאת ומילאתם את רחובותיה גופות.
7 לכן כה אמר אדוני ה' את מתיך אשר הנחת בתוך עִיר, זהו הבשר, וה- עִיר הוא הדוד; אבל תוצא מתוכו.
8 יראי חרב אתכם, וחרב אביא עליכם, נאום אדוני יהוה.
9 אוציא אתכם מבית העיר, ואתן אתכם ביד זרים, ואעשה בכם את משפטי.
10 בחרב תיפלו; אשפוט אתכם בגבול ישראל וידעתם כי אני יהוה.
11 זה עִיר לא יהיה לכם לקדרה, ולא תהיו לבשר בתוכה; זה אשפוט אתכם בגבול ישראל.
12 וידעתם כי אני יהוה אשר במשפטי לא הלכתם ולא תשמעו חוקיו כי במשפטי הגויים סביבכם עשיתם« 

13 בהיותי נבא, ופלטיהו בן בניהו מת, ואפל על פני ואצעק בקול גדול לאמר: "היי אדני יהוה, האם תשמיד את אשריית ישראל?"» 

14 וַיָּבֹא דְבַר יְהוָה אֵלַי התייחסו במונחים אלה:
15 "בן אדם, אחיך ואחיך אנשי תאמך וכל בית ישראל, כל אלה אשר יאמרו להם יושבי ירושלים, התרחק מִפני יהוה, כי נתנה לנו הארץ לאחוזה.".
16 זו הסיבה שדי-שֶׁלָהֶם כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְהוָה: כִּי הָרְחִיקְתִּי שְׁלַחְתִּים בַּגּוֹיִם, פִּזְרִיתִים בַּארְצוֹת; וְהָיִיתִי לָהֶם מְקַדֵּשׁ קְט בַּארְצוֹת אֲשֶׁר הָלוּ שָׁמָּה.
17 זו הסיבה שדי-שֶׁלָהֶם כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְהוָה אֲנִי אֶקְבַּצֵּם מִן הַגּוֹיִם וְאֶשְׁבִיתִי אֶתְכֶם מֵהַארְצוֹת אֲשֶׁר נִפְצְתֶּם שָׁמָּה וְנָתַנִּי לָכֶם אֶת-אֶדֶץ יִשְׂרָאֵל׃.
18 יבואו אליה ויסירו את כל חרפותיה ואת כל תועבותיה.
19 ונתתי להם לב אחד ונתנו רוח חדשה בקרבם והסירתי מבשרם את לב האבן ואתנה להם לב בשר.,
20 למען ילכו במשפטי ושמרו חקתיי ועשו אותם והיו לי לעם ואני אהיה להם לאלהים.
21 באשר לאלה אֲשֶׁר הוֹלֵךְ לִבָּם אַחֲרֵי לֵב עֲלִילֵיהֶם נִתְעֲצוּת אֲשֶׁר הֲשִׁיבְתָּם עַל רֹאשָׁם נְאֻם יְהוָה׃.

22 וַיַּפְרוּ הַכְּרוּבִים אֶת־כְּנַפְיָם וְהַגַּלְגִּים התחיל לזוז איתם, ותפארת אלוהי ישראל נח מעליהם.
23 וְכַבוֹד יְהוָה, מֵעַל־תּוֹךְ הָעִיר, נִצְבָּד עַל־הַהַר אֲשֶׁר מֵעִיר מֵעַד׃.

24 ותשא אותי הרוח ותביא אותי כשדים אל הגולים בחזון ברוח אלהים והחזון אשר ראיתי עבר מלפני.
25 וַאֲגִיד אֶל־הַשְׁבִּים אֶת־כָּל־הַדְּבָרִים אֲשֶׁר־רָאנִי יְהוָה.

פרק 12

1 ויהי דבר יהוה אליי התייחסו במונחים אלה:

2 בן אדם, אתה יושב בתוך בית מורדים, אשר עינים להם לראות ולא יראו, אשר אוזניים להם לשמוע ולא ישמעו: כי בית מורדים הם.
ג ואתה בן אדם, חבסת את עצמך במטען נגר, והגרת יומם לעיניהם; גרת לעיניהם ממקום אשר אתה שם אל מקום אחר; אולי יראו כי בית מורדים הם.
4 הוציא את חפציך ביום כחופצי גר לעיניהם; ואתה צאת ערב לעיניהם כאשר יוצא להגר.
5 בעיניהם, ריק חור בקיר ולצאת דרכו מִטְעָן.
6 בעיניהם, שים-ה- על כתפך, לשאת-ה- בחושך; הסווה את פניך, כְּדֵי אינך רואה את הארץ כי שמתי אותך לאות לבית ישראל.« 

7 עשיתי כן כפי שנצטוותי; הוצאתי את מטעניי ביום, כמו מטעניו של מהגר; בערב ניקבתי ב שֶׁלִי יָד חור בקיר; והוצאתי המטען בחושך, אני ה- נשאתי את זה על כתפיי, בעיניהם.

8 בבוקר, דבר ה' היה אלי התייחסו במונחים אלה:
9 "בן אדם, הלוא אמר לך בית ישראל בית המורדים, 'מה אתם עושים'?"
10 אמר להם כה אמר אדוני ה' נביא זה לנשיא בירושלים עֲבוּר כל בית ישראל אשר בעיר הזאת.

יא אמרו: אני לכם סמל, כאשר עשיתי, כן יעשה להם; הם ילכו בגלות, בשבי.
12 הנסיך אשר בתוכם יהיה המטען שלו על כתפו בחושך והוא יעזוב; נחפור חור בחומה להוציאו; הוא יכסה את פניו ולא יוכל לראות את הארץ בעיניו.

13 פרשתי עליו את-רשתי, והוא ילכד ברשתי; והבאתיו בבל, אל-ארץ כשדים, ולא-יראה, ושם ימות.

14 את כל סביבותיו, את כל אנשיו ואת כל גדודיו, אפזר לארבע רוחות, ורדוף אותם בחרבות שלופות.
15 וידעו כי אני יהוה, כי אפיצם בגויים, ואפיץ אותם בארצות.

16 ואשאיר מתוכם אנשים מעטים מי יברח לחרב ולרעב ולמגפה למען יספרו את-תועבותיהם בגויים אשר-הם הולכים שם וידעו כי-אני יהוה.« 

17 דבר ה' היה אליי התייחסו במונחים אלה:
18 "בן אדם, במהומה תאכל לחמך, ובדאגה ובמצוקה תשתה מימך.".
19 וְאָמַרְתָּ אֶל-עַם הָאָרֶץ כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְהוָה לְיוֹשְׁבֵי ירושלם לְאֶדֶץ יִשְׂרָאֵל בְּצַק אֹכְלוּ לַחְמָם וּבְשָׁמָמָה יְשֻׁתּוֹ מִימָם כִּי תִרְשׁוּ הָאָרֶץ מִכָּל-אֲשֶׁר בָּהּ מִחֲמֹס כָּל-יֹשְׁבֵיהּ׃.
20 הערים המיושבות יהיו שוממות והארץ תהיה שוממה וידעתם כי אני יהוה.« 

21 וַיָּבֹא דְבַר יְהוָה אֵלַי התייחסו במונחים אלה:
22 "בן אדם, מה זה שאתה אומר לַחֲזוֹר עַל בארץ ישראל: הימים מתארכים; כל חזון אינו מתממש?
23 לכן אמר להם כה אמר אדוני ה' אשים קץ לאמרה הזאת ולא תישמע עוד בישראל. אמור להם קרובים הימים ו המימוש של כל מילת חזון.
24 כי לא יהיה עוד חזון שקר וניחוש תעתוע בקרב בית ישראל.
25 כי אני יהוה אדבר, הדבר אשר אדבר ימלא, לא יתמהרה עוד. כן בימיכם בית סור אדבר דבר ואעשהו, נְדַבֵּר יְהוָה.« 

26 דבר ה' היה אליי התייחסו במונחים אלה:
27 "בן אדם, הנה בית ישראל אומרים: החזון אשר הוא ראה לימים רחוקים, ולעתים רחוקים הוא מתנבא.".
28 לכן אמר להם כה אמר אדוני יהוה לא יתעכב עוד דבריי; הדבר אשר דברתי ימלא, נאם אדוני יהוה.« 

פרק 13

1 ויהי דבר יהוה אליי התייחסו במונחים אלה:
2 בן אדם, נבא על נביאי ישראל המתנבאים, ואמרת לנבאים מעצמם: שמעו דבר ה'.

ג כה אמר אדוני יהוה אוי לנביאים הנבילים אשר הולכים אחר רוחם ולא רואים דבר
4 כשועלים בחורבות כן נביאיך ישראל.
ה לא עלית אל הפרצות ולא בנית חומה סביב לבית ישראל לעמוד במלחמה ביום ה'.

6 חזיונות הבל וניבויי שקר, האומרים דבר יהוה מבלי שלח אותם, ולא יוכלו לקוות לקיום דברם.
7 הלוא חזיונות הבל אשר אתם רואים, ניבויי שקר אשר אתם מדברים באומרכם דבר יהוה ואני לא דברתי.

ח לכן כה אמר אדוני יהוה יען דברי שקר וחזיונות כזב אתם הנה אנכי בא אליכם נאם אדוני יהוה.
9 ידי תהיה בנביאים חזוני שקר וניחושים לא יהיו בעצת עמי לא ייכתבו בספר בית ישראל ולא יבואו אל אדמת ישראל וידעתם כי אני אדוני יהוה
10 כי הטעו את עמי באומרם שלום בעוד שאין שלום.

האנשים שלי הם בונים חומה ואז מכסים אותה בטיח!
11 אמרו לאלה שמטיחים, כי הקיר יירד. יבוא גשם חזק: ירדו, אבני ברד! רוח סערה, תתפרץ!
12 הנה, הקיר נפל! הלא יאמרו לך, 'איפה הטיח שכיסית אותו?'

13 לכן כה אמר אדוני ה' באפי אשלח רוח סערה, בחמתי, אני אביא מבול עז, ובתוך שֶׁלִי זעם, ברד להשמיד.
14 אפרק את החומה אשר טפחתם עליה, אפיל אותה ארצה, ויסודותיה יהיו חשופים, היא תיפול ואתם תאבדו בתוכה. שִׁברֵי אָבָנִים, וְתָדַעְתָּ כִּי-אֲנִי יְהוָה.
15 אפרור אֶפְסִי בְּקִירָה וּבְטִיחָיו וְאָמַר לָכֶם לֹא עוֹד קִירָה! לֹא עוֹד טִיחָיו!,
טז מן הנביאים האלה של ישראל אשר ניבאו על ירושלים וראו לה חזיונות שלום, בעוד שאין שלום, נאם אדוני יהוה.« 

יז "ואתה בן אדם, שים פניך על בנות עמך הנביאות על עצמן, ונביאות עליהן.",
18 וַאֲמַר כֹה אָמַר אֲדֹנָי יְהוָה הוֹי לֹא תֹפְרִים כְּרִים לְכָל-מֶרְקֵי כַּפָּה וְעֹשִׁים כְּרִים לְכָל-רֹאשׁ כָּל-מַעֲשֶׂה לְמַלְכֵּד נַפְשׁוֹת׃.

אתם תלכוד את נפשות עמי, ונפשותיכם תחיה!
19 חרפת אותי לפני עמי בעד חופן שעורים ופת לחם, מות נפשות אשר לא ימותו, והשארת חיים נפשות אשר לא יחיו, ורמאת את עמי, שומעי שקר.

20 לכן כה אמר אדוני יהוה הנה אנכי על כריותיכם אשר אתם לוכדים בהן את נפשות ואעוף אותן; הכריות האלה, אקרע אותם מזרועותיך, ואציל את הנשמות אשר לכדתם, כדי שיוכלו לעוף.
21 אקרע את כריכם ואחטף את עמי מידכם ולא יהיו עוד טרף בידכם וידעתם כי אני יהוה.

22 יען אתה מצער לב צדיק בשקרים, בעוד שאני לא הצערתי אותו; ואת ידי רשע אתה מחזק, ולא יוכל שוב מדרכו הרעה לחיות.,
23 בְּגִיכָן כָּךְ לֹא יִהְיֶה עוֹד חֲזִיּוֹת שָׁוָר וְלֹא יִחֲזֹרוּ עַל־עַמִּי מִכֶּף וְדַעְתֶּם כִּי־אֲנִי יְהוָה׃« 

פרק 14

1 וַיָּבֹאוּ אֵלַי מִזְּקֵי יִשְׂרָאֵל וַיַּשְׁבוּ לִפְנֵי׃.
2 וַיָּבֹא דְבַר יְהוָה אֵלַי התייחסו במונחים אלה:

ג "בן אדם, העם הזה שמו את-אליליהם בושה בלבם, ואת-מכשול החטאתם שמו לפניהם, האם אפשרה עליהם?
ד לכן דבר אלהם ואמרת אלהם כה אמר אדוני יהוה כל אשר ישים בבית ישראל את-אליליהם בְּשׁוּפָתָם בְּלִבּוֹ ואת-מכשול חטאתם ישים לפניו, ובא אל-הנביא, אני יהוה אענה להם בעצמי, כראוי לרב-אליליהם.,
5 לִתְאֲחִיץ בְּבֵית יִשְׂרָאֵל בְּלִבּוֹ, אֲשֶׁר סָבָה מֵעַל־פְּלִילֵיהָ בְּשׁוּפָתָהּ.

6 לכן אמר לבית ישראל כה אמר אדוני יהוה שובו ושבו מגליליכם מבישותיכם ומכל תועבותיכם השבו פניכם׃.
7 כי כל אשר סור ממני מבית ישראל ומן הגר היושב בישראל, וישים את גזליו בושה בלבו, וישים לפניו מכשול מחטאתו, אם יבוא אל הנביא וידרש בי בעדו, אני יהוה אענה לו.
8 אשים פני באיש ההוא, אשמידו בעד לגרום לו אות ומשל אכרתו מקרב עמי וידעתם כי אני יהוה.

9 וְאִם נִבִּיא יִרְעֶה וְיֹדַב דָּבָר אֲנִי יְהוָה אֲשֶׁר רְעֶה אֶת הַנְּבִיא הַהוּא וְנָתַתִּי יָדִי עָלָיו וְהַמְחִידְתִּיו מִתֵּךְ עַמִּי יִשְׂרָאֵל׃.

10 הם ילבשו ולכן העונש של עוונם, - כגון עוון השואל, כגון עוון הנביא, -
יא למען לא יתעעו עוד בית ישראל ממני ולא יטמאו בכל פשעתם והיו לי לעם ואני אהיה להם לאלהים נאם אדני יהוה« 

12 דבר ה' היה אליי התייחסו במונחים אלה:

יג בן אדם אם תחטא לי מדינה למרד, ואם אשלח עליה ידי, ושברתי את מטה לחמה, ואשלח עליה רעב, והשמדתי אדם ועד בהמה.,
14 וכי שלושת האנשים האלה היו בתוך כל זה מְדִינָה, נח דניאל ואיוב... הם יושיעו את נפשם בצדקתם, נְאֲדֹנָי יהוה.

15 אם אשלח חיות הרעה בארץ, והיא תבטל את האוכלוסייה, מדבר אשר לא יעבור בה מפני החיות.,
16 ושהיה שלושת הגברים האלה באמצע זה מְדִינָה, חי-אני נאם אדוני יהוה לא-בנים ולא-בנות לא-יצילו; הם לבדם יושעו, והארץ תוחרב.

17 או אם אביא חרב על הארץ הזאת, ואומר, "תטח חרב בארץ!"... תשחית אדם ועד בהמה.,
18 ושהיה שלושת הגברים האלה באמצע זה מְדִינָה, חי אנכי, נְאֲבַר אֲדֹנָי יְהוָה: לֹא בּנִים וְבָנוֹת לֹא יוֹשִׁיעוּ, לבדם יוֹשִׁיעוּ.

19 או אם שלחתי מגפה בארץ ההיא, ושפוך את חרוני עליה בדם, והשמדתי אדם ועד בהמה.,
20 ונח, דניאל ואיוב היו בעיצומה של כל זה מְדִינָה, חי אנכי, נְאֲבַר אֲדֹנָי יְהוָה: לֹא בָּנִים וְבָנוֹת לֹא הוּשִׁיעוּ, כִּי-נַפְשָׁם הוּשִׁיעוּ בְּצִדְקָתָם.

21 כי כה אמר אדוני ה' גם אם אשלח את ארבע עונשי הנוראים על ירושלים חרב ורעב וחיות בר ומגפה והשמדתי אדם ובהמה׃,
22 הנה, יהיה שארית אשר תינצל, אשר תצא של העיר, בנים ובנות.

יבואו אליך, וְתַרְאֶה אֶת-מַעֲשָׂיהם וּמַעֲשָׂיהם, וְתִנָּחְתָּ עַל-הָרָעָה אֲשֶׁר הָבָאתִי עַל-יְרוּשָׁלָם, עַל-כֹל-אֲשֶׁר הָבָאתִי עָלֶיהָ.
23 ינחמו אתכם בראותכם את מעשיהם ואת מעשיהם וידעתם כי לא חנם עשיתי את כל אשר עשיתי לו נאם אדוני יהוה.« 

פרק 15

1 ויהי דבר יהוה אליי התייחסו במונחים אלה:

2 בן אדם, מה יקר עץ הגפן מכל עץ, מהענף אשר בין עצי היער?
3 האם יילקח ממנו עץ לעשות מעשה? האם ייחלץ ממנו יתד לתלות עליו דבר?
4 הנה, לאש נמסרה, לאכלה, האש תאכל את שני הקצוות, והאמצע נשרף, הַיּוֹעִיל לַמָּה?
ה הנה, כאשר היה שלם, לא היה בו שימוש לכל מלאכה; וכמה שמא, כאשר אכלה ושרפה אותו, יוכל להיות בו שימוש לכל דבר?

ו לכן כה אמר אדוני ה' כעץ גפן בתוך יער יער, העץ הזה כִּי אֶתְנַתֵּן לָאֵשׁ לְאֹכֶל, כֵּן אֶתְנַתֵּן אֶת יוֹשְׁבֵי ירושלים.
7 אשים פני עליהם, הם נמלטו מן האש, והאש תאכל אותם, וידעתם כי אני יהוה, כי אשים פני עליהם.
8 וְאָשִׁימִי אֶת־הָאָרֶץ לְמִדְבָּר כִּי בָּגוּ נְאֻם אֲדֹנָי יְהוָה׃« 

פרק 16

1 ויהי דבר יהוה אליי התייחסו במונחים אלה:

2 "בן אדם, הודיע לירושלים את תועבותיה"
ג וַיֹּאמַר כֹּה אֲשֶׁר אָמַר אֲדֹנָי ה' בִּיּוּרָשָׁלָם׃ עַל יְדֵי מוצאך ולידתך, אתה מארץ הכנעני אביך אמורי ואמך חתית.
4 באשר ל בְּלִידְתָּךְ בְּיוֹם יוֹלַדְתָּ לֹא נִגָּתֵר חַטְבֶּךָ, וְלֹא רַחֲצֶת בַּמָּיִם לְטָהָר, בְּמַלַח לֹא נִשְׁחַפְתָּ, וְלֹא נֶעֱטַף בַּבְגִּידִים.
5 עין לא ריחמה עליך לתת לך אחת מהדאגות האלה, מתוך רחמים עליך; כי אם השלכת, מתוך שואף עליך, על פני השדה ביום לידתך.

6 עברתי לידך וארא אותך נאבק בדמך ואמרתי לך: תחיה בדמך.
7 רביתיך כעשב השדה, רבת וגדלת, יופי שלם עשית, שדיך נוצרו וגיליתם, וערום היית, עירום לגמרי.
8 ואעבור על פניך וארא אותך והנה זֶה הזמן שלך הגיע, זמן האהבה; פרשתי עליך את השמיכה של המעיל שלי וְכִיסִיתִי עַרְוֶותְךָ, אֶשְׁבַּעְתִּיךָ וּבְרָתִיתִי בְּרִית אֶתְךָ, נְהִירַת אֲדֹנָי יְהוָה, וְהָיִיתָ לִי.

9 רחצתיך במים, ושטפתי את דמך ממך, ומשחתיך בשמן.
10 לבשתיך רקמה, ונעלתיך עור חתים, חגרתי אותך ראש של צעיף של פשתן, וכיסיתי אותך במשי.
יא עיטר אותך בבגדים, נתתי צמידים על ידיך, ושרשרת על צואריך;
12 שמתי טבעת באפך, עגילים באוזניך ונזר מפואר על ראשך.
13 ותעטף זהב וכסף, ותלבש פשת, משי ורקמה; חיטה, דבש ושמן משובחים היו מאכלך; יפת מאוד, ותזכה לכבוד מלכות.
יד וַיַּפְתָּה שְׁמֶךָ בְּגּוֹיִם בְּגַב יֻפְךָ כִּי שָׁלֵם הוּא בְּגַבְדּוֹתִי אֲשֶׁר יָפְתִּי עָלֶיךָ נְאֲדֹנָי יְהוָה׃.

15 וְאַתָּה בְּטַחְתָּ בְּיוֹפִיךָ, וְזַנְתָּ בְּגִין שִׁמְךָ; עַל־כָּל־עובר וְשָׁבַר תַּתְנַתֵּה לוֹ.
טז וְקַחַת מִבְּגָדֶיךָ וּתְעֲשִׂיתָ לָךְ בָּמוֹת כָּל־גָנִים וּתְזַנְתָּ עָלֶיהָן, אֲשֶׁר לֹא נָעָשָׂה וְלֹא יִעָשָׂה שׁוּם.
17 לקחת את תכשיטיך, עובדות מזהבי ומכספי אשר נתתי לך, ועשית לך צלמי אנשים, אשר זנת להם.
18 לקחת את בגדיך הרקומים ואתה ב כִּיסְתָּ אוֹתָם, וְשֶׁמֶנִּי וְקְטַרְתָּ נָתַתָּ לְפָניהם.
19 לחמי אשר נתתי לך את החיטה, השמן והדבש אשר האכלתך נתת לפניהם ריח ניחוח כה נעשה, נאם אדוני יהוה.
20 לקחת את בניך ואת בנותיך אשר ילדת לי והקרבת אותם זבח לאכלה. המעט היו מעשי זנותך.,
21 אשר שחטתם את בני ומסרתם בידם, והעברתם באש לכבודם?
22 ובתוך כל תועבותיך וזנותך לא זכרת את ימי נעוריך כי עירומה עירומה לגמרי נאבקת בדמך.

23 אחרי כל מעשיך הרעים אוי אוי לך נאם אדוני יהוה
24 בנית לך קמרון ועשית לך תל בכל הכיכרות.
25 בכל צומת דרכים הקמת תלך, טמאת יופיך, התמסרת לכל עובר ושב, רבת זנותך.
26 זנת עם בני מצרים שכניך אשר להם איברים חזקים ורבת את זנותך להכעיסני.
27 והנה נטה ידי עליך, גרעתי חלקך, נתתיך לחמדת אויביך בנות פלשתים, אשר בוששו ממעשיך הרעים.
28 ותזנה עם בני אשור כי לא שבעת ואחרי שתזנה להם לא שבעת.
29 וְהִרְבֶּת אֶת־זְנוּתְךָ בָּאָרֶץ כְּנַעַן עַד־כַּשְׁדֵּא וְעַד־כָּל־עַד־לֹא־שָׁבַעְתָּ מִזֶּה׃.

30 הוי, מה חלש לבך, נאם אדוני יהוה, כי עשית את כל אלה כזונה חסרת בושה.
31 כי בכל פרשת דרכים בנית קשתך, ובכל מקום עשית תלך, לא היית כזונה, כי בזית שכר;
32 היית האישה הבוגדת, WHO לוקחת זרים במקום בעלה.

33 מתנות ניתנו לכל הזונות; ואתה נתת מתנות לכל אוהביך, שילמת להם, ויבאו אליך מסביב לזנותך.
34 בזנותך, קרה לך ההפך מה קורה לאחרים נשים: אף אחד לא חיפש אתכן. בכך שנתתן מתנות כשלא קיבלתן, הלכתן נגד הזרם. אַחֵר.

35 לכן זונה שמעי דבר יהוה.
36 כה אמר אדוני יהוה יען נשפכה נחושתך וערוותך חשופה בזנותך עם אוהביך ועם כל-אליליך התועבות ובגלל דם בניך אשר נתת להם,
37 לכן אקבץ את כל אוהביך אשר שכבת איתם את כל אשר אהבת ואת כל אשר שנאתך אקבץ אותם עליך מכל עבר ואגלה ערוותך לפניהם והם יראו את כל ערוותך.
38 אשפוט אתכם על פי תורת נשים נואפות ושופכות דם, ואשים אתכם ל... קָרבָּן מדמם מזעם וקנאה.
39 אגרום לך בידם, והם יכרותו את קתתך והרסו את במותיך, יפשיטו אותך מבגדיך, יקחו את תכשיטיך וישאירו אותך עירום, עירום לגמרי.
40 יקבצו עליך קהל, ירגמו אותך סקולים וידקרו אותך בחרבותיהם.
41 ישרפו את בתיך באש ויעשו עליך משפטים לעיני נשים רבות; ואשים קצה לזנותך ולא תתן עוד מתנות.
42 אפל אפי עליך וקנאתי תסור ממך; אשכב ולא אכעוס עוד.
43 כי לא זכרת את ימי נעוריך ובכל אלה הרגזתני עוֹדֶף, הנה אנכי אחזיר את מעשיך על ראשך נאם אדוני יהוה ולא תעשה עוד זמה בכל תועבותיך.

44 הנה כל דוברי משלים ידברו עליך משלים לאמר:
45 כאם, כך בת! את בת אמך אשר מאסת את בעלה ואת ילדיה, ואחות אחיותיך אשר מאסת את בעליהן ואת ילדיהן; אמך החתית ואביך אמורי.
46 אחותך הגדולה, היושבת משמאלך, היא שומרון ובנותיה; ואחותך הקטנה, היושבת מימינך, היא סדום ובנותיה.
47 אין לך רַק הלכת בדרכיהם וכתועבותיהם עשית מעט השחתת מהם בכל דרכיך.
48 חי אני נאם אדני יהוה כי סדום אחותך ובנותיה לא עשו אשר עשית את ובנותיך.
49 זֶה הִיא פַּעַל סְדוֹם אֲחוֹתֶךָ: גָּאוֹת, שָׁפֶּר וְשָׁלוֹחַ רְדָשׁ, אֲשֶׁר הִיא חַיָּה בָּתֶיהָ, וְלֹא תַּמְכָּנָה בְּיָד אֲשֶׁר וְאֲבוֹנִים.
50 הם התגאו, ועשו תועבה בעיניי, ואסיר אותם כשראיתי זֶה.
51 שומרון לא חטאה חצי מחטאיך; הרבתם את תועבותיכם יותר מהם. לא עשה, וְצַדְקְתָּ אֶת-אֲחוֹתֶיךָ בְּכָל-הַתּוֹעֲבֹת אֲשֶׁר-עֲשִׂיתָ.
52 לכן גם את תשאי את החרפה אשר הבאת על אחיותיך, על חטאיך אשר בהם התועבת מהן, צדיקות הן ממך. גם את תתביישי ותשאי את החרפה אשר הבאת, כי הצדקת את אחיותיך.

53 אחזיר את שביהם, את שביי סדום ואת שביי בנותיה, את שביי שומרון ואת שבייך בקרבם.,
54 למען תשא את חרפתך ותתבייש בכל אשר עשית לנחמם.
55 ותשוב סדום אחותך ובנותיה למצבן הראשונות, שומרון ובנותיה תשוב למצבן הראשונות; ואת ובנותיך תשובו למצבכם הראשונות.
56 לא נקרא שמה של אחותך סדום בימי גאוותך,
57 לפני שנחשפה עוולך, כמו בזמן שבנות ה' זעמו עליך סוּריָה ומכל סביבותיה, על ידי בנות הפלשתים אשר חרפו אותך סביבך.
58 פשעך ותועבותיך, נשאת את עוֹנֶשׁ, — נבואת יהוה.

59 כי כה אמר אדוני ה' אעשה לכם כאשר עשיתם לי אשר בוזתם אותי שֶׁלְךָ שבועה על ידי שבירת הברית.
60 אבל אני אזכור את בריתי שאני נדבקתי עמך בימי נעוריך, והקמתי עמך ברית עולם.
61 ותזכר את מעשיך ותבושל כי תקבל את אחיותיך הגדולות ממך ואת הקטנות ממך ואתנה אותן לך לבנות אך לא מתוקף בריתך.
62 וְאָקִים אֶת בְּרִיתִי אֶתְכֶם וְדַעְתָּ כִּי־אֲנִי יְהוָה.,
63 למען תזכור ותבושת ולא תפתח עוד פיך מרוב כלימתך כי אכפר עליך על כל אשר עשית נאם אדני יהוה« 

פרק 17

1 ויהי דבר יהוה אליי התייחסו במונחים אלה:

2 בן אדם, תן חידה וספר משל לבית ישראל.,
ג וַיֹּאמֶר כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְהוָה נֶשֶׁר גָּדוֹל כַּנְפִים גְּדוֹלָה וְרַחֲבָה וְכֻסֶּה נִצְתָּה מְגַלָּה בָּא אֶל־הַהוּא׃ לבנון והסיר את ראש עץ הארז.
4 את גבה ענפיו תלש, נשא אותו ארץ כנען, והניח אותו בעיר סוחרים.
5 וַיִּקַּח מִן־הָאָרֶץ וַיַּנְעָהּ בַּאֲדָמָה דְּבָרָה; עַל־מַיִם שָׁמֵּשׁ עִם־מַיִם רַבִּים וַיִּנְעָהּ כְּעֶרֶבָה.
6 הצאצא הזה הוא גדל והפך לגפן רחבה ונמוכה; ענפיו הופנו אל ה...’נֶשֶׁר וְשָׁרְשָׁיו הָיוּ תַּחְתָּיו; הוּא הָיְתָה לְגֶפֶן, וַיַּצְאֶה נֶצֶר וַיַּצְמִיד עָנָפִים.
7 היה שם נשר גדול אחר, בעל כנפיים גדולות ונוצות שופעות; והנה הגפן הזו פרשה שרשיה אליה, ומערוגתה אשר נטעה שלח ענפיה אליה להשקותה.

8 הוא ניטע באדמה טובה, ליד מים רבים, כדי שיצמח עלווה וייתן פרי, ויהפוך לגפן מפוארת.
ט אָמַר כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְהוָה הַצְלַח הַלֹּא יִעֲקֹר שְׁרָשָׁיו וּפְרִיוָם יְגָדֵר וַיִּבְלֹא הוּא כָּל־עָלָיו יְבְלֹא. זה לא יהיה הכרחי לא זרוע חזקה ולא אנשים רבים לעקור אותה משורשיה.
10 והנה נטע הוא, והאם יצליח? כִּי תִּגַּע בָּהּ רוּחַ קִדָּם הֲלֹא יְבֵל? בַּעֲרוּגָה שֶׁצָּדַל אֲשֶׁר יְבֵל.« 

יא וַיָּבֹא דְבַר יְהוָה אֵלַי התייחסו במונחים אלה:
12 "אמור לבית המרד: הלא ידעתם מה זה" אֶמְצָעִי? אָמְרוּ הִנֵּה מֶלֶךְ בָּבֶל בָּל יְרוּשָׁלָמָה וַיִּקַּח אֶת מַלְכָּהּ וְאֶת שְׂרֵיהָ וַיְבֵאֵם אֵלָיו בָּבֶל׃.
13 אז הוא לקח גבר משושלת המלוכה, הוא כרת עמו ברית והשביע אותו. הוא לקח את אנשי הארץ החזקים,
14 כדי שהממלכה תושפל, מבלי כּוֹחַ לקום, לקיים את בריתה להתקיים.
15 וימרדו בו וישלחו מלאכיו מצרים לדרוש סוסים וצבא גדול. האם יצליח? האם יעשו דברים כאלה ימלט? הוא הפר את הברית, ובכל זאת ימלט.
טז חי אני נאם אדני יהוה בעיר המלך אשר המליך אותו אשר בז את שבועתו ואת בריתו הפר בביתו בבבל ימות׃.
17 ולא יעשה פרעה למענו, ב המלחמה, עם צבא גדול ועם רב, כאשר הם מקימים מצור ובונים חומות להשמיד אנשים רבים!
18 בז את השבועה להפר את הברית והנה נתן את ידו את כל זאת עשה לא ימלט.

19 לכן כה אמר אדוני יהוה חי אני כי בז את שבועתי והפר את בריתי והשבתי על ראשו.
20 פרשתי עליו את-רשתי, והוא ילכד בפחתי; אביאנו בבל, ושם אשפטנו על בגידתו שעשה בי.
21 כל פליטיו מכל חיליו יפלו בחרב והנותרים יפוצו לכל רוח וידעתם כי אני יהוה דברתי׃.

22 כה אמר אדוני יהוה: אני אקח, ענף מראש הארז הגבוה ואני ה- אֲשִׁימָהּ; מִקְצַף עַנָיו אֶגְדֵּר נֶצֶר רָק, וְאַנְטַעָהּ עַל הַר גָּדוֹל וְנָשִׁים.
23 אשתענו בהר ישראל הגבוה; הוא יצמיח ענפים ויישא פרי והיה לארז הוד; כל דרור וכל עוף יקננו תחתיו; בצל ענפיו ישכנו.
24 וידעו כל עצי השדה כי אני יהוה הורדתי עץ גבה והקמתי עץ שפלה כי ייבשתי עץ רענן והפרחתי עץ יבש אני יהוה דברתי ואעשה׃« 

פרק 18

1 ויהי דבר יהוה אליי התייחסו במונחים אלה:

2 "למה אתם אומרים על ארץ ישראל: 'אבות אוכלים חמציץ ושיני בנים יתחרפו'?"» 
ג חי אני נאם אדוני יהוה לא יהיה לכם עוד דבר על המשל הזה בישראל.
4 הנה כל הנשמות לי נפש הבן ונפש האב לי הנפש החטאת היא תמות.

5 אם צדיק יהיה איש ועושה משפט וצדקה;
ו אם לא יאכל בהרים ולא ישא עיניו אל-אלילי בית ישראל; אם לא יבז את-אשת-רעהו, ולא יקרב אל-אשה בטמאהה.;
7 אם לא יעקש איש, אם ערבונו ישיב לחייב, אם לא גזל, אם יתן לחמו לרעבים, ועירומים יכסה בגד.;
ח אם לא ילווה בריבית ולא יקח ריבית; אם מעוון ישיב ידו; אם ישפוט אמת בין איש לחברו.;
9 אם-בפקודותיי ילך וחוקותיי ישמור ועשה באמונה צדיק הוא וחיה, נאם יהוה.

10 אבל האיש הזה מוליד בן אלים, אשר שופך דם ועושה זאת שֶׁלָה אחי, משהו מהדברים האלה,
יא — אך הוא עצמו לא עשה את כל אלה; — הוא אוכל בהרים, הוא מבזה את אשת רעהו, הוא מדכא את העניים והאומללים;
יב גזל, ערבון לא ישיב, עיניו נשא אלילים, תועבה יעשה;
יג ילווה בריבית ורבית ילווה וחי!... לא יחי; את כל התועבות האלה עשה, מות חייב; דמו יהיה בראשו.

14 אבל עכשיו’גבר הוליד בן; הבן הזה הוא ראה את כל החטאים שעשה אביו; הוא ראה אותם ולא עשה דבר כמותם.
15 לא אכל בהרים ולא נשא עיניו אל-אלילי בית ישראל לא-ביזיון אשת רעהו;
טז לא עשק איש, ולא לקח ערבון ולא גזל; לחמו נתן לרעבים, עירומים כסה בגד;
17 לא שלח ידו על עני, לא לקח ריבית ורבית; חוקותיי שמר, ובמצוותיי הלך; לא ימות בעון אביו, חיה יחיה.
18 אביו, אשר רב חמס, אשר גזל באחיו, ואשר עשה לא ישר בתוך עמו, הנה הוא ימות בעונשו.
19 ואתם אומרים, "מדוע לא יישא הבן את עוון שֶׁלָה "אבי?" אבל הבן עשה כמשפט וצדקה, שמר את כל מצותיי ויעשה אותם חיה יחיה.
20 נפש החוטאת תמות; בן לא יישא עוון אב, ואב לא יישא עוון בן; צדקת צדיק תהיה עליו, ורשעת רשע תהיה עליו.

21 ורשע, אם ישוב מכל חטאיו אשר חטא, אם ישמור כל מצותיי, ועשה כמשפט וצדקה, יחי, לא ימות.
22 מכל פשעותיו אשר עשה לא ייזכר עוד, בצדקה אשר עשה יחיה.
23 הַמָּוֶת רָשָׁעִים חָפֵץ אֲנִי נְאֻם אֲדֹנָי יְהוָה וְהַמִּשְׁבוּ מֵדֶרְכָם וַיַּחֲיוּ

24 וְאִם שָׁב הַצַּדִּיק מִצַּדְקָתוֹ וְעָשָׂה עָוֶל כְּכָל הַתּוֹעֲבֹת אֲשֶׁר עָשָׂה הָרָשָׁע יַעֲשֶׂה וְחִי יְחִי׃ כָּל־צַדְּקָתוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה לֹא־יְזָכְרוּ בְּגִין הַפֶּשָׁע אֲשֶׁר חָשָׁם וְחַטָּאתוֹ אֲשֶׁר חָשָׁל בְּגִין זֶה יָמוּת׃.

25 אתם אמרו לא ישר דרך ה' שמעו בית ישראל הלא דרכי ישר הלא דרכיכם לא ישרו
26 כי ישוב צדיק מצדקתו ועושה עוולה ומת בעדה, בעוונה שעשה ימות.
27 וְאִם שָׁב הָרָשָׁע מֵרָעָתוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה וְעָשָׂה כְּדֶקֶת וְצֶדֶק וְיָשִׁיעַ נַפְשׁוֹ.
28 אם יפקח את עיניו וישוב מכל פשעתיו אשר עשה, חיה יחיה ולא ימות.
29 וַיֹּאמְרוּ בֵּית יִשְׂרָאֵל לֹא יָשָׁר דֶּרֶךְ יְהוָה הַלֹּא יָשָׁר דְּרָכֵי בֵּית יִשְׂרָאֵל הַלֹּא יָשָׁרוּ דְּרָכֵיכֶם הֲלֹא יָשָׁרוּ׃

30 לכן אשפוט אתכם איש כדרככם בית ישראל נאם אדוני יהוה שובו ושובו מכל פשעיכם ולא יהיה לכם עוון לחבלה.
31 השליכו מעליכם את כל הפשעים אשר עשיתם, עשו לכם לב חדש ורוח חדשה. למה תמותו בית ישראל?
32 כי לא חפצתי במות איש נאם אדוני יהוה לכן שובו וחיו« 

פרק 19

1 ואתה, שָׂא קינה על-שרי ישראל, וְאָמַרְתָּ.

2 "למה שכבה אמך כלביאה בין אריות? בתוך אריות צעירים היא ינקה את גוריה.".
3 גידלה אחד מגורה, והוא היה אריה צעיר; הוא למד לקרוע את טרפו, הוא טרף אנשים.
4 שמעו עליו גויים, הוא נלקח מבורתם, הוציאו אותו בווים עד הלסתות, בארץ מצרים.

5 ו הלביאה ראתה שהיא חיכתה לָשָׁוא, ושהתקווה שלה אבדה; היא לקחה אַחֵר מצעיריו, והפך לאריה.
6 הלך בין אריות, ובן אריה היה; למד לקרוע טרפו, יטרף אנשים.
7 ידע את אלמנותיהם, ועריהם החריב; הארץ וכל אשר בה נבהלה מקול שאגתו.

8 וַיַּקְמוּ עַמִּי הָאָרְצוֹת שָׁמְבִיבוּ לוֹ מְלוּדָה וַיִּתְלַכֵּד בְּמוֹרָתָם׃.
9 הם שמו אותו בכלוב, עם ווים עד הלסתות, וַיָּבִיאוּ אֶל־מֶלֶךְ בָּבֶל וַיָּבִיאוּ אֶל־מְצָדִים לְמַעֲדָתוֹ לְלֹא־יֵשְׁמַע עוֹד קוֹלוֹ בְּהָרֵי יִשְׂרָאֵל.

10 כגפן הייתה אמך בימי טובך, על מים נטעה, פרי ותוציא עלה מרוב מים.
יא ענפים חזקים היו לו כשרביטי מלכים וגבהה היה בין ענפים עבים. הוא נראה בגדולתו, ברוב ענפיו.

12 וְהוּא נִעַקֵר בְּחֵמָה וְהוּשְׁלָכֶם אֶת־אֶרֶץ וְרוּחַ קִדָּם יְבֵל פְּרִיו וְעַנְפָיו הַעֲזָקִים נִבְרוּ וְיַבְשׁוּ וְאֵשׁ אֹכְלָם׃.
13 וְעַתָּה נִטּוּל בַּמִּדְבָּר, בָּאָרֶץ צִיחָבָה וְצָחִיָּה.
14 ותצא אש מאחד מענפיו ותאכל את פריו; ענפים חזקים אין לו עוד, שרביטים למשול בו.« 

זוהי קינה, והיא תהפוך לקינה.

פרק 20

1 בשנה השביעית, בשנה החמישית חוֹדֶשׁ, בְּעֲשֶׁר לַחֹדֶשׁ בָּאוּ מִזְּקֵי יִשְׂרָאֵל לְדָרַשׁ אֶת-יְהוָה וַיֵּשְׁבוּ לְפָנַי.
2 וַיָּבֹא דְבַר יְהוָה אֵלַי התייחסו במונחים אלה:

ג בן אדם דבר אל זקני ישראל ואמרת אלהם כה אמר אדוני יהוה הַלְעֲלֹתִי בָּאתם חַי אֲנִי אִם אֶתְנַחְתִּים אֶת־יֹעֲלֹתִי כֹּה אָמַר אדוני יהוה.
4 האם תשפוט אותם, ה- האם תשפוט בן אדם? הודיעו להם את תועבות אבותם.,
5 ותגידו להם:

כה אמר אדוני ה' ביום בחרתי בישראל ואשא ידי לזרע יעקב ואודיע להם בארץ מצרים ואשא ידי להם לאמר אני ה' אלהיכם,
6 ביום ההוא הרמתי את ידי למענם נשבע להם להוציאם מארץ מצרים ו להביא אותם בארץ שחקרתי עבורם, שם זורמים חלב ודבש; היא הייתה פנינת כל הארצות.
ז ואמר אלהם: "איש מכם השליך את האלילים הבושה מעל עיניכם, ובתועבות מצרים לא תטמאו. אני יהוה אלהיכם".
8 ומרדו בי ולא שמעו בי. לא הסירו איש את-הבושה מעיניהם ולא עזבו את-תועבות מצרים. חשבתי לשפוך את-חמתי עליהם ולכלות את-אפי עליהם בתוך ארץ מצרים.
9 וְאֶתְעָשִׂיתִי לְמַעֲנֵי שְׁמִי לְמַעֲבַר לֹא יְחָלַל בְּעֵינֵי הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הֵם בָּתֹּם אֲשֶׁר הוּדַעְתִּי אֵלֵיהֶם לְהוֹצִיאֵם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם׃.

10 הוצאתי אותם מארץ מצרים והובלתי אותם אל המדבר.
11 נתתי להם את מצוותיי ואת משפטיי הודיעת להם אשר יחיה בהם האיש אשר יקיים אותם.
12 וגם את שבתותיי נתתי להם לאות ביני וביניהם למען’הֵם דעו כי אני יהוה מקדשם.
13 וימרדו בי בית ישראל במדבר, לא הלכו בחקותיי, ואת משפטיי מאסו אשר יחיה בהן האדם אשר שמר אותם; ואת שבתותיי חללו חללו. וחשבתי לשפוך את חמתי עליהם במדבר להשמידם.
14 וְעָשִׂיתִי לְמַעַן שְׁמִי לְמַעַן לֹא יְחָלַל בְּעֵינֵי הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הוֹצִיאתִי אֹתָם מֵעֵינָם׃.
15 ואף הרמתי ידי עליהם במדבר, נשבע להם לא לתת להם להיכנס למדינה שאני שֶׁלָהֶם נתן, שם זורמים חלב ודבש, - זהו פנינת כל הארצות -
טז יען מאסו משפטי ולא הלכו בתורותיי וכי חללו את שבתותיי כי הלך לבם אחר אליליהם החרפנים.
17 וְעֵינִי חָסַל עֲלֵיהֶם לֹא אֲשַׁמְדֵם וְלֹא אֲשַׁמְדֵם בַּמִּדְבָּר׃.

18 ואמרתי לבניהם במדבר: אל תלכו במצוות אבותיכם, מנהגיהם אל תשמרו, ובגליליהם הבזויים אל תטמאו.
19 אני יהוה אלוהיך, מצותיי הלכו ומשפטיי שמרתם ועשיתם אותם.;
20 וְקָדַשְׁמוּ אֶת-שַׁבָּתַי וְהָיוּ לֹאת בֵּינִי וּבֵיכֶם לְכַעֲדַת אַתָה דעו כי אני יהוה אלוהכם.
21 והבנים מרדו בי לא הלכו במצוותיי ולא שמרו את משפטיי לעשותם אשר יחיה בהם האדם אשר שמר אותם ואת שבתותיי חללו ואחשבתי לשפוך את חמתי עליהם ולכלות את אפי עליהם במדבר.
22 וְאָשִׁיבְתִּי אֶת־יְדִי וַעֲשֶׂה לַמָּן שְׁמִי לְלֹא־יְחָלַל בְּעֵינֵי הַגּוֹיִם אֲשֶׁר־הוֹצִיתִי אֶת־מִנָּהָם׃.
23 אפילו הרמתי ידי עליהם במדבר, נשבע להם לפזרם בין הגויים ולהפיץם בארצות,
24 יען לא עשו את משפטיי ואת מצותיי מאסו ואת שבתותיי חללו ואת מעשי האלילים החרפנים של אבותם הלכו׃.
25 וגם נתתי להם מצוות לא טובות ומשפטים אשר לא יוכלו לחיות בהם.
26 וְטַמָאתִי אוֹתָם בְּמַתְנָתָם בַּעֲבָרוּ באש בכור, וזה להחריבם, למען ידעו כי אני יהוה.

27 לכן דבר אל בית ישראל בן אדם ואמרת אלהם כה אמר אדני יהוה עוד בזאת חרפו אותי אבותיכם בבגידו בי.
28 כאשר הבאתי אותם אל הארץ אשר לי מוּשׁבָּע, בידיים מורמות, לתת להם, בכל מקום אשר ראו גבעה רמה ועץ עלים, הקריבו את זבחיהם והגישו את מנחותיהם אשר עוררו את אפי; הביאו את בשמי ריחם וטפחו את נסכיהם.
29 ואמר אלהם מהי הבמה הזאת אשר אתם הולכים שמה ונקראה לה הבמה עד היום הזה.

30 לכן אמר לבית ישראל כה אמר אדני יהוה מה אתם טמאים בדרך אבותיכם ואתם זנים אחרי תועבותם
31 בהקריב את מנחותיכם בהעביר את בניכם באש, בכל-אליליכם הבזויים מטמאים עד היום הזה, ואני אתן להיעוץ בכם, בית ישראל? חי אני, נאם אדוני יהוה, לא אתן להיעוץ בכם.
32 ולא יקרה מַחֲשָׁבָה אשר עולה בראשך כשאתה אומר, "נהיה כגויים, כ- אחרים משפחות מהארצות, משרתות עץ ואבן.
33 חי אני נאם אדוני יהוה כי ביד חזקה ובזרוע נטויה ובחרון אמשוך עליכם׃
34 אני אוציא אותך החוצה אֶמצַע עמים, וְאָחַבְצְתִּי אֶתְכֶם מֵהַארְצוֹת אֲשֶׁר נִפְצְתֶּם שָׁם בְּיָד חֲזָקָה, בְּזֶרוֹעַ נטוּת וְבַחֵם שְׁפוּך׃.
35 וְהוֹלִיכִי אֶתְכֶם מִדְבַּר הַגּוֹיִם וְשָׁם אֶשְׁפָּט אֶתְכֶם פָּנִים אֶל פָּנִים׃.
36 כאשר משפטתי את אבותיכם במדבר ארץ מצרים, כן משפטתי אתכם, נאם אדוני יהוה.
37 ואביא אתכם תחת השגחה ומשמעת הברית.
38 והבדלתי מכם את המורדים ואת הנפרדים ממני והוצאתי אותם מארץ גרים אשר בה הם ולא יבואו אל אדמת ישראל וידעתם כי אני יהוה.
39 ואתם בית ישראל כה אמר אדני יהוה לכו איש עבדו את אליליו

וְאַחֲרֵי כֵּן הֲוָה שָׁמְעַנְתָּ אֵלַי וְלֹא תְחַלֵּל עוֹסֵף אֶת־קָדְשִׁי בְּמִנְחָתֶיךָ וּבְעֲלִילֵיכֶם הַנִּשְׁמַעְתָּ.
40 כי על הר קדשי הר ישראל מרום נאם אדוני יהוה שם יעבדני כל בית ישראל כל אשר בארץ שם אשמח בהם שם אבקש את מנחותיכם ואת בכורי מתנותיכם בכל אשר תקדשו לי.
41 אשמח בך כְּמוֹ בריח ניחוח, בהוציאי אתכם מקרב העמים ואקבצתי אתכם מן הארצות אשר פוצתם שם; ואוכיח את קדשי בכם לעיני הגויים.
42 וידעתם כי אני יהוה בהבאתי אתכם אל אדמת ישראל אל הארץ אשר לי מוּשׁבָּע, ביד מורמת, לתת לאבותיכם.
43 שם תזכרו את דרכיכם ואת כל הפשעים אשר טמאתם בהם; ותיעבו את עצמכם על כל המעשים הרעים אשר עשיתם.
44 וידעתם כי אני יהוה כי אעשה עמכם למען שמי ולא כדרככם הרעים וכפשעתיכם התועבות בית ישראל נאם יהוה יהוה« 

פרק 21

1 ויהי דבר יהוה אליי התייחסו במונחים אלה:

2 בן אדם, שים פניך אל תימן, שפוך המילה שלך לכיוון דרום, ומתנבא על יער הכפרי הדרומי;
ג וְאָמַרְתִּי לְיַעַר נָגָב שְׁמַע דְּבַר יְהוָה כֹּה אָמַר אֲדֹנִי יְהוָה הִנֵּה אָנֹכִי מַעֲדִית אֵשׁ בְּקִרְבֶּךָ וְאֹכֶל בָּךְ כָּל עֵץ רַחֵן וְכָל עֵץ יָבֵשׁ לֹא תִּכְבֶּה וְכָל פָּנִים מִנֶּגָּב עַד צְפוֹן יִחרְבוּ׃.
4 וְרָאוּ כָּל־בָּשָׂר כִּי־אֲנִי יְהוָה הַצִּרְתָּהוּ וְלֹא־כָבָה׃.

ה וָאֹמַר הֲוָה אֲדֹנָי יְהוָה אֹמְרִים עָלַי הַלֹּא בַּמִּשְׁלָיִם יְדַבֵּר׃» 

ו וַיָּבֹא דְבַר יְהוָה אֵלַי התייחסו במונחים אלה:

7 "בן אדם, שים פניך אל ירושלים ושפך המילה שלך אל המקומות הקדושים, ומתנבא על ארץ ישראל.
ח אמרו לארץ ישראל כה אמר ה' הנה אני לָבוֹא אליך; אשלוף חרבי מנדנה, ואשמית מחיקך צדיק ועד רשע.
9 וְכִי אֶכְבֵד מִחִיקֶךָ צַדִּיק וְרָשָׁע, עַל כֵּן תֵצֵא חַרְבִּי מִנַּדְרָהּ עַל כָּל בָּשָׂר מִנָּגָם עַד צָפוֹן.
10 וידע כל בשר כי אני יהוה הוא אשר שלפתי את חרבי מנדנה לא תשוב בה.

11 ואתה בן אדם, נאנק, עד אשר יישברו מתניך ממר, נאנק לפניהם.
12 וְכִי שָׁאֲשֶׁר יְשַׁאֲלוּ אֶתְךָ לָמָּה אַתָּה גָּנָחָה תַּעֲבֹר עַל־הַשְּׁמוּעָה הַבָּאָה כָּל־לֵב יִמָּס וְכָל־יָד תְּחָלֵשׁ וְכָל־רוּחַ תִּנְעַר וְכָל־בֶּרֶךָ תִּתְלַכֵּל בַּמָּיִם הִנֵּה בָּא וְהָיָה נְאֻם־יְהוָה׃« 

13 וַיָּבֹא דְבַר יְהוָה אֵלַי התייחסו במונחים אלה:

יד בן אדם נבא ואמרת כה אמר יהוה אמר חרב, חרב חדדה ומלוטשת
15 לטבח מחודד, לברק הבזק, או שנשמח? פִּתגָם "האם שרביטו של בני בז לכל עץ?"» 
16 ניתן לליטוש כדי ש שָׁם קַחֵל אֹתָהּ בְּיָד; חֶרֶב מְחַדָּז הִיא, וְהִיא מְלוּטַקָּה, לְמַעַן תִּשְׁמַת בְּיָד הַטֹּחַ.

17 צעק וְרָעַל בֶּן־אָדָם כִּי־לַעֲמִי הוּא וּלְכָל־נְשִׂיָּא יִשְׂרָאֵל נִסְתָּנוּ בְּחֶרֶב עִמִּי הִכָּה יֶרֶךְ׃
18 כי הניסיון נעשה, ומה אפוא? אם שרביט זה ממשיך לָבוּז, האיומים שלי לא יַהֲרִישׁ, נְאֲדֹנָי יְהוָה!

19 ואתה בן אדם, נבא והכה יד ביד: תכפל חרב, תשלש מכותיה! חרב טבח היא, חרב טבח גדול, אשר סביבם.
20 למען יימסו הלבבות, ולהרבות את הקורבנות, שמתי חרב קטלנית בכל שער. אה! היא מוכנה ל לִזרוֹק ברק, הוא מחודד לטבח!
21 בעמדה ימינה! בעמדה שמאלה! פונים לכל הכיוונים.
22 גם אני אכה יד ביד ואפרוק את חמתי אני יהוה דברתי.« 

23 וַיָּבֹא דְבַר יְהוָה אֵלַי התייחסו במונחים אלה:

24 "אתה בן אדם, סמן שתי דרכים אשר בהן מַאִי הלכו חרב מלך בבל; יצאו שניהם מאותו הארץ, ויחרטו אות, חקטו אותו בפתח דרך עיר.
25 דרך תסלל בחרב ללכת אל-רבה בירת בני עמון או אל-יהודה אל-ירושלם העיר המצודה.
26 כי מלך בבל עמד על פרשת דרכים, בראש שתי דרכים, לספר אותות; הוא נענע את החצים, הוא התייעץ בתרפים, הוא בחן את הכבד.
27 בידו הימנית אות ירושלים לאילוף אילים כנגד הקירות, לפרוץ פרץ, להשמיע צעקת מלחמה גדולה, להקים אילים על השערים, להקים טרסות, לבנות חומות.
28 בעיניהם, אין זה אלא ניחוש שקר; שבועות קדושות הן לצידם; אך הוא יזכיר להם את עוונותיהם כשיתפסו.

29 לכן כה אמר אדוני יהוה יען זכרתם את עונכם להראות את פשעיכם להראות את חטאיכם בכל מעשיכם יען זכרתם את עצמכם יתפסו ביד.

30 ואתה, נשיא ישראל חלל ורשע, אשר הגיע יומך, עתה הגיע עוון לקצהו.,
31 כה אמר אדוני יהוה: המצנפת תוסר והעטרת תוסר, הכל יתהפך, השפל יתרומם, והגבוה יושפל.
32 אעשה אותה לחורבה, חורבה, חורבה; היא לא תהיה עוד, עד שיבוא אשר לו המשפט ואשר לו אתנהו.

33 ואתה בן אדם הנבא ואמרת כה אמר אדוני יהוה על בני עמון ועל פשעתם אמר חרב חרב שלופה להרוג מחדדת לאכול לִזרוֹק בָּרָק.
34 - בעוד חזיונות הבל ואותות שקר נראים לך - לשים אותך עם גופות רשעים אשר נמסרו לחרב, אשר בא יומם ותקפו עוונות.
35 חזרה החרב שלך בנדנה; במקום אשר נבראת, על הארץ אשר נולדת, אשפוט אותך.

36 אשפוך עליכם את-חמתי, באש חמתי אנשיך, ומסירתכם בידי אנשים נבלים, לאומני השמדה.
37 תהיו לאש ודמכם יהיה בתוך הארץ ולא תזכרו כי אני יהוה דברתי׃« 

פרק 22

1 ויהי דבר יהוה אליי התייחסו במונחים אלה:

2 "ואתה בן אדם, התשפט, התשפט את עיר הדמים? הודיעה את כל תועבותיה.,
ג וַאֲמַר כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְהוָה עִיר שׁוֹפֶךְ דָּם בְּתוֹכָה לְבַא עֵתָהּ וְכַסֶּה עֲלִילִים בְּשׁוּפָה לְטַמֵּא אֶת־עַלִּים׃
4 בדם אשר שפכת עשית את עצמך לפושע, באלילים הנבזים אשר עשית טמאת את עצמך; וכך חיזרת ימיך והגעת עד מונח של השנים שלך. לכן החזרתי לך חפץ של’גינוי לעמים וללעג בכל הארצות.
5 קרוביך ורחוקים ממך ילעגו לך, טמאים בשמך, גדולים בהפרעה!

ו הנה שרי ישראל, איש ככוחו, כָּבוּשׁ במקומך, שופך דם.
7 בתוכך אבא ואם בוזים, גר ינוסה בתוכך, יתום ואלמנה נדכאים בתוכך.
8 אתם בזים את מקדשי ואת שבתותיי אתם מחללים.
9 יש בכם אנשים מגידי דיבה לשפוך דם; בכם אוכלים בהרים; תועבות עושות בקרבכם.
10 בביתך מגלים ערוות אביהם בביתך יפגעו באשה בטומאתה.
יא איש יעשה תועבה עם אשת רעהו, איש יטמא את כלתו בטומאה בביתך, איש אונס את אחותו בת אביו.
12 בביתך תקבל מתנות לשפוך דם, נכס וריבית תיקח, את רעכך תבזז בחמס, ואתי תשכח -- נאם אדוני יהוה.

13 אבל עכשיו אני מוחא כפיים בגלל הרווח לֹא יָשָׁר אשר עשית, ובגלל הדם אשר בקרבך.
יד הַיִּתְעַזֵּר לִבְךָ, הַיִּתְעֲזוּ יָדֶיךָ בִּימֵי אֲשֶׁר אֶפְשַׁע עָלֶיךָ? אֲנִי יְהוָה דִּבְרַת וָאֶפְשַׁע.
15 ואפזר אתכם בגויים, ואזרע אתכם בארצות, ואסיר מכם את כל טומאתכם.,
16 וְחָלַלְתָּ בְּבֵיתֶךָ לעיני הגויים וְדַעְתָּ כִּי אֲנִי יְהוָה׃« 

17 דבר ה' היה אליי התייחסו במונחים אלה:

18 "בן אדם, בית ישראל ש'’מִזְרָח השתנה לְדַעַתִי ב סיגים; כולם ברונזה, בדיל, ברזל ועופרת בתוך הכבשן; הם לִהיוֹת סיגי הכסף.
19 לכן כה אמר אדוני יהוה כי אתם כולכם לִהיוֹת סיג, בגלל זה הנה אנכי אוסף אתכם בתוך ירושלים.
20 כְּמוֹ או לחבר כסף, ברונזה, ברזל, עופרת ובדיל באמצע כבשן ולנפח אש עליהם תַנוּר עֲבוּר ה- נמס, לכן אקבץ אתכם באפי ובחמתי; אשים אתכם שָׁם ואני אמיס אותך.
21 אקבץ אתכם ואנשיף עליכם באש חמתי ותתמוססו בתוך יְרוּשָׁלַיִם.
22 כאשר יתוך כסף בכבשן, כן תייתכו בו; וידעתם כי אני ה' שפכתי את חמתי עליכם.« 

23 דבר ה' היה אליי התייחסו במונחים אלה:

24 "בן אדם, אמור אליו: ארץ אתה אשר לא טהרתה, אשר לא נשטפה בגשם ביום זעם.".
25 יֵשׁ בתוכה קשר נביאיה. כאריה שואג טרפו טורפים, הם טורפים נפשות, רכוש ואוצרות יתפסו, אלמנותיה ירבו בתוכה.
26 כהניה הפרו את תורתי וחללו את מקדשי; לא הבחינו בין קודש לחול; לא מלמדים. ההבדל בין טמא ובין טהור; עיניהם עוצמים בשבתותיי, ואני מחלל בתוכם.
27 מנהיגיה בתוכה כזאבים קורעים שֶׁלָהֶם טרף, שפיכת דם, אובדן נשמות כדי להשיג רווחים.
28 ונביאיו יטחו אותם כל הפשעים האלה ; חזיונות הבל ודברי שקר הם אומרים כה אמר אדוני יהוה ולא דיבר יהוה.
29 עַם־הארץ חמסו ובזזו; ירמסו עני ואביון, וְלַנָּכָר חמסו ללא סיבה.
30 חיפשתי בתוכם איש אשר יבנה חומה ויעמוד לפניי בפרץ למען הארץ ולא אשחיתה ולא מצאתיו.
31 ושפכתי עליהם חמתי ואכלתם באש חמתי ואפיל את מעלליהם על ראשם נאם אדוני יהוה.« 

פרק 23

1 ויהי דבר יהוה אליי התייחסו במונחים אלה:

2 "בן אדם, שתי נשים היו, בנות לאותה אם.".
ג זנו במצרים זנו בנעוריהם שם נתפסו שדיהם שם נמעך חדי בתוליהם.

ד אלה שמם אואללה הבכורה ואהליבה אחותה לי היו ויולדו בנים ובנות אלה שמם אואללה שומרון ואהליבה ירושלים.

5 אולה בגדה בי; בערה מאהבה לאוהביה, לאשורים, לשכניה.
6 לבושים סגול, מושלים ושפטים, כולם צעירים נאים, פרשים רכובים על סוסים.
7 אליהם כיוונה את זנותה, לכל עדת בני אשור;
וְקִרְבֵּי כָּל אֲשֶׁר אֲשֶׁר אַחֲרָיהָ בָּעָרָה אֶת־עַל־פִּילָיהם הַנּוֹצְאָה׃.
8 ולא עזבה זנותה במצרים כי חרפו אותה בנעוריה לחצו את שד בתולה ושפכו עליה כלמתם.
9 על כן מסרתה ביד אוהביה, ביד בני אשור, אשר בערה בהם אהבת נפש.
10 גילו את ערותה, לקחו את בניה ואת בנותיה, שחטו אותה בחרב, ותהיה שם בנשים, כי נעשה צדק.

יא ותרא זאת אוֹלִיבַא אחותה ותסכל את אהבתה ממנה ותעלה על זנותה מזונת אחותה.
12 בערה אהבתה לבני אשור, מושלים וראשים, שכניה לבושי לבושים, פרשים רכובים על סוסים, כולם בחורים נאים.
13 ראיתי שהיא גַם לכלכה את עצמה; שניהם עקבתי אחריו אותו נתיב.

יד ותוסיף על זנותה; ותרא אנשים מצוירים על הקיר, דמויות כשדים מצוירות בצבע ורד;
15 חגורות חגורות היו על מותניהם ועל ראשיהם היו מצנפות גדולות; כולם נראו כאדונים גדולים. הם היו דמויותיהם של בני בבל, שמולדתם המקורית הייתה כלדעא.
טז ותבער עליהם כראותם עיניה, ותשלח להם מלאכים בכלדיא;
יז וַיָּבֹאוּ אֵלֶיהָ בְנֵי בָּבֶל בְּמִשְׁכַּב אַהֲבָה וַיַּטְמָאָהּ בְּזְנָתָם וַתִּטְמָא בָּהֶם וַתִּתְעָב נַפְשֶׁה אֵלֶיהָ׃.
18 היא הראה גַּלְתָּה זְנָתָהּ גַּלְתָּה עַרְוָתָהּ וַתַּעֲלֹת נַפְשִׁי בָּהּ כַּאֲשֶׁר תַּעֲלֹת נַפְשִׁי בָּאֲחוֹתָהּ.
19 ותתרבה בזנותה, ותזכר את ימי נעוריה, אשר זנתה בארץ מצרים.
20 היא בערה על בושה, אשר איבריהם כאברי חמור, ותאווהם כסוסים.
21 שׁוּבְתָּ אֶל־פְּשַׁע נְעוּרֶיךָ כַּאֲשֶׁר סְחוּ מִצְרַיִם אֶת־שְׁדֶיךָ בְּגִין חִקִּיךָ הַבְּתוּלִים.

22 לכן אוליבה כה אמר אדוני יהוה הנני מסית עליך את אוהביך אשר שנאת והבאתי אותם עליך מכל עבר,
23 בני בבל וכל הכשדים, שרים, ראשים ואדנים, ועמם כל בני אשור, בחורים נאים, כל מושלים ושפטים, נכבדים ואנשי כבוד, כולם רכובים על סוסים.
24 יִקָּדוּ אֶלֶיךָ כְּלִילִים, מרכבות וגלגלים, וְהִמָּה עַמִּים; יַעֲשׂוּ אֶלֶיךָ מְגִינִים, צַפָּנִים וְכִסְפָּדִים; אֲשֶׁר אֶת-פָּנָיהם אֶת-הַשְׁפָּט אֶת-פְּקָדָם.

25 אכוון את קינאתי בך, ויעשו בך חמה, כרתו את אפך ואת אזנך, והישרד ממך ייפול בחרב, וקחו את בניך ואת בנותיך, והישרד ממך יאכל באש.
26 הם יפשיטו אותך מבגדיך ויקחו את תכשיטיך.
27 ואשים קץ לפשעך ולזנותך בארץ מצרים; לא תביט בהם עוד ולא תזכור עוד את מצרים.

28 כי כה אמר אדוני יהוה הנה אנכי נתן אותך ביד שנאתך ביד מתעבת נפשך.
29 הם יתייחסו אליך בשנאה, יקחו את כל אשר צברת, וישאירו אותך עירום, עירום לגמרי; וערומך, טומאתך וזנותך יתגלו.
30 כך יעשו לך, כי זנת עם הגויים, כי טמאת את עצמך באליליהם הבושה.
31 הלכת בדרך אחותך אשים את כוסה בידך.

32 כה אמר אדוני ה': כוס אחותך תשתה, גְזִירָה עמוק ורחב; זה יעורר צחוק ולעג. שלך, כֹּל כָּך היא הקיבולת שלו.
33 שכרות וכאב תמלא; זה כוס שממה וחורבן מכוס אחותך שומרון.
34 תשתה אותו ו שָׁם אתה תרוקן אותו, אתה תנשוך את הרסיסים ואתה’ב תקרע את החזה כי אני דיברתי נְדַבֵּר אֲדֹנָי יְהוָה.
35 לכן כה אמר אדוני יהוה יען שכחתני והשלכתני אחרי גבך, נשאי גם כן., העונש של הטומאה שלך ו שֶׁל הזנות שלך!« 

36 וַיֹּאמֶר יְהוָה אֵלַי בֶּן־אָדָם הַתַּשְׁפָּטֵה אֶת־עוּלָה וְאֶת־אָהֲלִיבָה הַגִּיד לָהֶם תּוֹעֲבֹתָם׃.
37 כי הם ניאוף, ו יֵשׁ דם על ידיהם; הם ניאוף עם אליליהם הידועים לשמצה, ואפילו את בניהם אשר ילדו לי, הם עשו זאת. באש, כדי שיאכלו אותם.
38 כֵּן עָשָׂו: טַמְאוּ אֶת-מְקַדְשִׁי בַּיּוֹם הַהוּא, וְחִלְּלוּ אֶת-שַׁבָּתִּי.
39 וכאשר הקריבו את בניהם לעתיליהם הבזויים, באו למקדשי ביום ההוא לחלל אותו. כן עשו בתוך ביתי.

40 והם אף שלחו לְחַפֵּשׂ אנשים הבאים ממרחקים; ואשר נשלח אליהם שליח הנה הם באים,... אשר רחצת עבורם, צבעת את עיניך, ענת את עצמך בקישוטים
41 ויש לך מוֹשָׁב על מצע טקסים, אשר לפניו שולחן ערוך, שם הנחת את קטרתי ואת שמןי.
42 יכולנו לשמוע צליל של קהל נוח; לאנשים וֵנוּס קבוצות גדולות של גברים, הצטרף שותי המדבר, אשר עונדים צמידים על ידיהם של שתי האחיות, וכתרים מפוארים על ראשיהם.
43 ואני אומר לזה נָשִׁים מותשת מבגידה: האם כעת גם היא תמשיך בזנותה?
44 אנחנו הולכים אליה כמו שאנחנו הולכים לזונה. כך הלכנו לאולה ואוליבה, אותן נשים פושעות.

45 אך צדיקים יגזרו עליהם עונש נשים נואפות ועל עונש שופכי דם כי נואפים הם, יֵשׁ דם על ידיהם.
46 כי כה אמר אדוני יהוה העלו עליהם קהל והיו נתונים לחרדה ולבזה;
47 וְהַקָּהֵל יְהִכְפֵּם אֲבָנִים וְחַרְבָּתָם לַגָּזָר וְיָרַגוּ בְנֵיהֶם וְבָתֵיהֶם וְיֵשְׁרַפוּ בָּתֵיהֶם בָּאֵשׁ
48 ואשים קץ לטומאה בארץ ולכל נָשִׁים הם ילמדו מזה לקח, ולא יטמאו כמו שלך,
49 טומאתכם תשוב עליכם, ותשאו העונש של עבודת האלילים שלכם; וידעתם כי אני אדוני יהוה.« 

פרק 24

1 ויהי דבר יהוה אליי התייחסו בשנה התשיעית, בחודש העשירי, בעשירי לחודש, כדלקמן:

2 "בן אדם, כתוב את שמו של זֶה יום, ממש ביום הזה: מלך בבל תקף את ירושלים ממש ביום הזה.

ג משל לבית המרד ואמרת אלהם כה אמר אדוני יהוה הכינו סיר הכינושָׁם ולשפוך לתוכו מים.
4 אספו שם את כל נתחי הבשר הטובים, את הירך ואת הכתף, מלאו-שָׁם עצמות טובות יותר.
5 קחו את מיטב הצאן, וגם את העצמות ערמו תחת דוּד ; הרתיחו אותו במרץ, ותנו גם לעצמות שבפנים להתבשל.

ו לכן כה אמר אדוני יהוה אוי לעיר הדמים לקדירה אשר בה ירוקת ולא יצאה ירוקת רוקנו אותה חלק אחר חלק, בלי להטיל גורל.
7 כי הדם אשר שפכה בקרבה, על צוק חשוף נתנה, על הארץ לא שפכה אותו לכסותה בעפר.
8 כדי לעורר כעס, כדי לנקום, גרמתי לשפוך את דם ששפכה על הסלע החשוף, למען לא יכוסה.

ט לכן כה אמר אדוני ה' אוי לעיר הדמים גם אני אקים גל גדול עֵץ.
10 אספו עצים, הדליקו את האש, טגנו את הבשר, הרתיחו את הדייסה, והאש תכלה את העצמות.
11 לאחר מכן הניחו את דוּד ריק על גחליו, למען יתחמם, יתלקח נחושתו, יתמס זוהמתו בקרבו, ויתאכלה ירוקתו.
12. מאמצים חסרי תועלת! מסת הסוכרת שלה לא תיעלם, הסוכרת שלה לְהִתְנַגֵד אל האש.
13 טמאתך גדולה; כי טיהרתי אותך, ולא טהרת, לא תהיה לְעוֹלָם לֹא מטוהרים יותר מטומאתך, עד אשר אשים את חרוני עליך.
יד אני יהוה דברתי; זֶה אבוא ואעשה; לא ארפה ולא אחוס ולא אנחם. כדרכיך וכפשעיך תשפטו, נאם אדוני יהוה.« 

15 ויהי דבר ה' אליי לאמר:

טז בן אדם, הנה אנכי לוקח ממך במכה פתאומית את חמדת עיניך; לא תתאבל, לא תבכה, ולא תזלוג דמעתך.
17 אנחה בדממה; אל תתאבל על המתים; שים מצנפתך ונעליך; אל תכסה זקנך ואל תאכל לחם נחמה.« 

18 דיברתי אל העם בבוקר, ואשתי מתה בערב; למחרת בבוקר עשיתי את מה שקיבלתי פקודה לעשות.
19 ויאמרו אלי האנשים: "האם לא תסביר לנו מה אֶמְצָעִי מה אתם עושים כאן בשבילנו?« 

20 ואמר להם דבר ה' הגיע אלי. התייחסו במונחים אלה:
21 אמר לבית ישראל כה אמר אדוני יהוה הנה אנכי מחלל את מקדשי גאון מעוזכם חמדת עיניכם ואהבת נפשותי ובניכם ובנותיכם אשר השארתם יפלו בחרב.
22 וְעָשִׂיתָ כַּאֲשֶׁר עָשִׂיתי לֹא תִכְסֶה אֶת־זְקֶנֶךָ וְלֹא תֹאכַל לֶחֶם־נְחָמִים.
23 הטורבנים שלך יישאר על ראשיכם ונעלכם על רגליכם; לא תתאבלו ולא תבכו; כי בעונותיכם תאכלו, ונאנחתם איש אל רעהו.
24 יחזקאל יהיה לכם לסמל ככל אשר עשה תעשה כי יהיה וידעתם כי אני אדני יהוה« 

25 "ואתה בן אדם ביום אשר אקח מהם מה שהופך כוחם, תפארתם ושמחתם, תענוג עיניהם ותשוקת נפשם, - בניהם ובנותיהם, -
26 ביום ההוא יבוא אליך פליט לבשר את הבשורה.
27 ביום ההוא ייפתח פיך אל ה’הַגָעָה של הנמלט; תדבר ולא תאלם עוד, והיית להם לאות; וידעו כי אני אדוני יהוה.« 

פרק 25

1 דבר אלוהים הגיע אליי התייחסו במונחים אלה:

2 בן אדם, שים פניך אל בני עמון והתנבא עליהם.
ג וְאָמַרְתָּ אֶל-בְּנֵי עַמּוֹן שְׁמַע אֶת-דַּבָּר אֲדֹנָי יְהוָה כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְהוָה כִּי אֲמַרְתֶּם אַהַהַה עַל-מִקְדָּשִּׁי כִּי-חָלַל וְעַל-אֶדֶר יִשְׂרָאֵל כִּי-נִחְרַבָּה וְעַל-בֵּית יְהוּדָה כִּי-הִגָּלוּ.,
4 על כן אתנך לבני מזרח לאחוזה; הם יקימו בך מחנותיהם וייסדו בך מושבותיהם; הם יאכלו פריך וישתו חלבך.
5 וַאֲשִׁימָה רַבָּת לְמַעֲה גַּמְלִים וְאֶשְׁמִיתָה׃ של המדינה בני עמון, דיר, וידעתם כי אני יהוה.

ו כי כה אמר אדוני ה' יען מחאת כפיך ורקעת ברגליך ושמחת בנפשך בכל בוזתך על אדמת ישראל,
7 לכן אנכי נטה את ידי בך ואתן אותך לבז לגויים ואכרת אותך מן העמים ואשמד אותך מן הארצות ואכליתך וידעת כי אני יהוה« 

ח "כה אמר אדוני ה' כי אמרו מואב ושעיר הנה בית יהודה ככל הגויים» 
ט בְּגִין כָּךְ הִנֵּה אָנֹכִי פָּתַח אֶת צַד מוֹאָב מִן הַעֲרִים מִן הַעֲרָיָה מִן גְּבוּלָהּ תְּבוּד הָאָרֶץ בֵּית־שְׁמַת בַּלְמֵּון וְקְרִיתָן׃.
10 אני הולך לפתוח את זה לבני המזרח, כמו גם המדינה בני עמון, ואני שֶׁלָהֶם אתן אותם לנחלה, ולא יזכרו עוד בני עמון בגויים.
11 אני אתאמן של ה- משפטים במואב וידעו כי אני יהוה.« 

12 כה אמר אדוני יהוה יען נקם אדום בבית יהודה אכזרי ואשם מאוד בנקמתם,
13 לכן כה אמר אדוני יהוה אשלח ידי על אדום ואשמידם אֶמצַע אֶשְׁמָמָה אוֹתוֹ, מִן-אָדָם וּמִן-הַבְּהֵמָה, מִתְּמָן עַד-דָּדָן; וְנָפְלוּ בְּחֶרֶב.
14 אעשה נקמתי באדום ביד עמי ישראל ויעשו באדום כאפתי וכחמתי וידעו את נקמתי נאם אדוני יהוה« 

טו "כה אמר אדוני ה' יען נקמו פלשתים ונקמו נקמה אכזרית בבוז" שֶׁלָהֶם נשמה, עבור כֹּל לְהַשְׁמִיד שלהם שנאה נצחית,
טז לכן כה אמר אדוני יהוה אשלח ידי על הפלשתים ואמחה את כרתים ואבד את השארית מי חי על חוף הים.
17 אעשה בהם נקמה גדולה, אעניש אותם בחימה, וידעו כי אני יהוה, כאשר אביא נקמתי עליהם.« 

פרק 26

1 בשנה האחת עשרה, באחד לחודש, היה דבר ה' אליי. התייחסו במונחים אלה:

2 "בן אדם, כי אמרה צור על ירושלים, 'אהה! אהה! שער הגויים נשבר! אליי שובו; אמלא! הייתה לשממה!'"
ג על כן כה אמר אדוני יהוה הנה אני לָבוֹא עלייך צור אביא עליך גויים רבים כאשר יעלה ים את גליו׃.
4 יהרסו חומות צור, ויפילו את מגדליה; אני אטאטא רָחוֹק אקח את עפרתה, ואשים אותה לסלע חשוף.
5 מקום יהיה בתוך ים, לפרוש רשתות, כי אני דברתי, נאם אדוני יהוה, טרף יהיה לגויים.
ו בנותיו אשר על הארץ לְעַבֵּד יִהֲרֻגוּ בְּחֶרֶב, וְיָדַע כִּי-אֲנִי יְהוָה.

7 כי כה אמר אדוני יהוה הנני מביא את נבוכדנצר מלך בבל מלך המלכים מצפון על צור בסוסים ובמרכבות ובפרשים ובהרבה צָבָא ועם גדול.
8 הוא יהרוג את בנותיך על הארץ בחרב לְעַבֵּד, יבנה עליך חומות, יקים עליך סוללות מצור, ויציב עליך צב.
9 את-אילי-הנגר שלו יפנה אל-חומותיך, ובוויו יהרוס את-מגדליך.
10 כָּךְ יִהְיֶה רַב סוסיו וְכָסֶךָ עָפָרָם מִרְעוֹן רֹכְבִים אוֹפְנֵי מֶרְכָּבִים חוֹמֶתֶךָ בָּאֹחַ שָׁעָרֶיךָ כְּבֹא אֶל־עִיר מְצוּרָה׃.
11 בפרסות סוסיו ירמוס את כל הרחובות; הוא יהרוג את עמך בחרב, ועמודיך האדירים יושלכו ארצה.
12 יקחו את עושרך, בזזו את סחרך, יהרסו את חומותיך, יהרסו את ארמונותיך היפים, וישליכו את אבניך, את עצייך ואת עפרך אל תוך המים.
13 אשים קץ לרעש שיריכם, וקול נבליכם לא יישמע עוד.
יד אֲשִׁימְתִּיךָ סָלֵק חֲשׁוּף וְהָיִיתָ לְפִיסוּת חִתּוֹת לֹא תִּבְנֵּה כִּי אֲנִי יְהוָה דִּבֶר נְאֲדֹנָי יְהוָה׃.
15 כה אמר אדני יהוה לצור בקול נפלתך, באנחת פצועיך, כשתרעם טבח בקרבך, הלוא ירעדו איים?
טז וירדו מכסאותיהם כל שרי הים פשטו גלימותיהם וירדו בגדי רקמה לבשו פחד ישבו על הארץ רעדו בכל רגע ויבהלו מפניך.

17 ויקינו עליך קינה ואמרו לך איך אבדת, עמדת בתוך ימים., אה אתה עיר מפורסמת, אשר הייתה חזקה על הים, אתה ותושביך, כאשר עוררו אימה בכל תושבי הים.« 
18 עתה ירעידו איים ביום מפלתך, ואיים אשר בים יבהלו מאחריתך.

19 כי כה אמר אדוני יהוה כי אעשהך לעיר שוממה כעיר שאין יושב וכאשר אביא עליך תהום ומים רבים יכסו אותך,
20 אורדיך עם ירדי בור אל עמי קדם אשכן אותך במעמקי ארץ בשממה עולם עם ירדי בור ולא תושב עוד ושמתי נבר על אדמת החיים.
21 אני אעשה ממך חפץ מִפְעָרָה וְאֵינְתָּ עוֹד תִּבְדַּשְׁרֶךָ וְאֵינְמְצָא עוֹד, נְאֻם יְהוָה.« 

פרק 27

1 ויהי דבר יהוה אליי התייחסו במונחים אלה:

2 "אתה בן אדם, קינה על צור,
3 וַאֲמַר לְצוֹר: הוּא אֲשֶׁר נִשְׁכָּנָה מוֹשָׁב אל-מבואות הים, אשר סחרו עמים, אל-איים רבים, כה אמר אדוני יהוה.

צור, אמרת: "שלמה אני ביופי!"» 
4 ימים ריבונותך; בוניך השלימו יופייך.
5 בנו את כל קרשיך מברוש מסניר, לקחו ארז מ לבנון, כדי לעשות מזה תורן.
6 עשו משוטיך מאלוני בסנט, עשו ספסליך משנהב מְשׁוּבָּץ בתוך תאשור בִּיאָה איי כיתים.

7 פשת מצרים, רקמתה, היו מפרשיך, היא הייתה לסוכה שלך; יקינתון ותולעת, מאיי אלישע, היו יריעותיך.
8 יושבי צידון וארווד היו לך חותרים, חכמיך אשר היו בביתך, צור, היו טייסיך.
9 זקני גיבליום וחכמיה היו עמך, מתקנים את הסדקים שלך.

כָּל-אֲנִיות הַיָּם וְמַלְבֵיהֶן הָיוּ אֶל-מְקוֹמְךָ, לַחֲלִיף סְחֻכֶּךָ.
10 פרסים, לודים ולובים היו בצבאך, הם היו גִּלְבֹרֶיךָ; קַסְדָּותָם וּמְגִינָם תְּלוּ בְּבֵיתֶךָ, וְנִתְּנוּ לְךָ הַדָּר.
יא בני ארבד וצבאך היו על חומותיך מסביב, וגיבורים היו על מבצריך; מגינם תלו על חומותיך מסביב; עשו אותך מושלמת ביופי.
12 תַרְסִיס סַחֲרָה בְּךָ בְּכָל-עוֹשֶׂה, כֶּסֶף, בְּבֶרֶז, בְּבֶּדִיל וְעוֹפֶרֶת, שֶׁבְּהֶם שילמה בְּעֲבָרְתֶיךָ.
13 יָוָן, תּוּבַל וּמֹשֶׁךָ סָחְרוּ עִמָּךָ, בְּנַפְשָׁמוֹת אָדָם וּכְלֵי נְחֹשֶׁת, פִּרְעוּ חוֹבֶיךָ.
14 הָהֵן מבית תוגורמה, עם סוסי משא, סוסי מרוץ ופרדים, שילמו עבור סחורותיך.
15 בני דדן סחרו עמך, מסחר איים רבים היה בידך; קרני שנהב ואבן נתנו לך בתמורה.
טז ארם סחר עמך ברוב תוצרתך, בפחמים, בארגמן, ברקמה, בשש, באלמוגים ובאבני אודם, שילם את חובותיך.
17 יהודה וארץ ישראל סחרו עמכם בחיטה ממנית, בשמים, בדבש, בשמן ובמשחה.
18 דמשק סחרה עמך, ברוב תוצרתך, ברוב שלך סְחוֹרוֹת, שהיא החליפה עם יין מחלבון וצמר מצשכר.
19 ודן ויואן מאוצאל שילמו עבור סחורותיך בברזל מעובד; קסיה וקנה מתוק סידרו את חובך.
20 דדן סחר עמך במריכות רכיבה על סוסים.
21 ערב וכל שרי ארז סחרו עמך צאן, אילים ועיזים סחרו עמך.
22 סוחרי שבא וראימה סחרו עמך; שילמו עבור סחורותיך בכל מיני בשמים משובחים, באבנים יקרות ובזהב.
23 חרן, כנע ועדן, סוחרי שבא, אשור וחלמוד, סחרו עמך;
24 הם סחרו איתך בסחורות יוקרה; גלימות ארגמן וברוקד, ארגזים לבגדים, חבלים קלועים חזקים וקרשים ארזים למסעותיך.
25 ספינות תرسدס היו שיירותיך, כי לשאת הסחורה שלך.

הפכת לפאר ותפארת לחלוטין, בלב ימים.
26 ועל המים הגדולים אשר הוליכו אותך חובשי משוטיך, שברתך רוח קדים בתוך ימים.
27 עושרך, מחנך וסחורתך, ילחיך ותגידי אניותיך, סוכניך, כל לוחמך אשר בך וכל ההמון אשר בתוכך, יפלו בלב ימים ביום מפלתך.

28 בקול צעקת טייסיכם, החופים ירעדו;
29 וירדו מספינותיהם כל מי שמחזיק משוט מלחים כל חוד הים ועמדו על היבשה.
30 יקמיעו עליך קולם ויצעקו מרה; יפילו עפר על ראשם ויתגלגלו באפר.
31 לך יגלחו את ראשיהם, ילבשו שק, ובמרירות שֶׁלָהֶם נשמה, הם ישפיכו דמעות עליך, בכי מרה.

32 ביגונם יקימו עליך קינה, יתאבלו עליך., פִּתגָם מי כמו צור, כמוהו אשר הפך אילם, בלב ים?
33 כי יצאת סחורתך מן הימים, שבעת עמים רבים; ברוב עושרך ובמסחרך העשרת מלכי הארץ.
34 עכשיו, כשנשברת על ידי הימים, ומזח בְּמַעֲמֹק מַיִם טבעה סַחֲרֶךָ וְכָל הֲמוֹנֶךָ עִמָּךָ.
35 כל יושבי האיים יראים מפניך; מלכיהם פחדו, פניהם מעוותות.
36 סוחרי העמים ירדו עליך, הפכת למושא אימה, ואינך עוד לעד.« 

פרק 28

1 ויהי דבר יהוה אליי התייחסו במונחים אלה:

2 בן אדם, אמר אל-שר צור, כה אמר אדוני ה': יען גאה לבבך, ותאמר 'אני אלה, על כסא אלהים אני יושב בתוך ימים', ואתה אדם ולא אלהים, כי עשית את לבבך כלב אלהים.
3 - הנה חכם אתה מדניאל; שום סוד אינו נסתר ממך;
ד בחכמתך ובתבונתך עשית לך הון, וצברת זהב וכסף באוצרותיך;
ה בְּרַב חֲכְמְתֶךָ בְּמַעֲשֶׂרְךָ הִרְבֶּתֶךָ, וּבְעֲשֶׂרְךָ גָּאוּהַ לִבְךָ.
ו לכן כה אמר אדוני יהוה:

כִּי עָשִׂיתָ את לבבך כלב אלהים,
7 בגלל זה אני אביא עליך זרים, עזים בקרבם כֹּל העמים; הם ישלפו חרבותם על מופתי חכמתך, וחללנו את תפארתך.
8 יורידו אותך אל-בור, ומות חללים תמות בתוך ימים.
9 האם עוד תאמר "אני אלהים" בפני רוצחך, כשאדם אתה ולא אלהים ביד הטוחט אותך?
10 מות ערלים תמות ביד נכרים כי אני דברתי נאם אדוני יהוה׃« 

יא וַיָּבֹא דְבַר יְהוָה אֵלַי התייחסו במונחים אלה:

 »"בן אדם, קינה על מלך צור",
12 וְאָמַרְתָּ אֵלָיו כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְהוָה אַתָּה חוֹתָם תְּמִילָה מְלָא חָכְמָה וְתָמִיר בְּיוֹפִי׃.
13 היית בגן עדן, בגן אלהים; עטית באבנים יקרות, סרדין, טופז ויהלום, כריזוליט, אוניקס וישפה, ספיר, קרבונקל, אזמרגד וזהב; תופים וחניתות היו לך, מוכנים ביום בריאתך.
14 אתה היית כרוב משיח לשמירה; שמתי אותך על הר קודש אלהים; היית שם; הלכת בין אבני אש.

15 תמים היית בדרכיך מיום בריאתך עד שנמצא בך עוולה.
טז כרַבְתִּיךָ מְסַחֲרָךְ, נִמְלָא קָמָךְ חָמָס, וְחָטָאתָ, וְגָרַשְׁךָ מֵהַר הָאֱלֹהִים, וְהַמְדִּיךָ כְּרוּב שׁוֹמֵר, בְּתוֹךְ אֲבָנֵי אֵשׁ.
17 גבה לבך מיפיך, סילפת חכמתך למען תפארתך. הפלכתך ארצה, עשיתי אותך למראה לעיני מלכים.

18 בעוונותיך הרבים ובעוול ממלאכתך חללת את מקדשיך ואוציא אש מקרבך ותאכל אותך ואאפר אותך על הארץ לעיני כל רֹאֲשֶׁר אֲשֶׁר יָרֹאֲך׃.
19 כל הגויים אשר ידעך נדהמו עליך; הפכת לאימה ואינך עוד לעד.« 

20 ויהי דבר יהוה אליי התייחסו במונחים אלה:

21 "בן אדם, שים פניך אל צידון, נבא עליה,
22 וַאֲמַר כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְהוָה הִנֵּה אֲנִי לָבוֹא לך צידון אתהד בתוכך וידעו כי אני יהוה בעשיית שפטים בה ובקדשתי בתוכה.

23 אשלח עליה מגפה, ו יהיה דם ברחובותיה; קורבנות חרב יפלו בתוכה. יכה מִכָּל צְדָעִים וְיָדְעוּ כִּי-אֲנִי יְהוָה.
24 ולא יהיה עוד לבית ישראל קוץ רע וקוצן כואב בכל שכניו הבוזים אותו וידעו כי אני אדני יהוה.

כה אמר אדוני ה' כי אקבץ את בית ישראל אֶמצַע מן העמים אשר פוצה בתוכם אקדש בם לעיני הגויים וישבו בארצם אשר נתתי לעבדי ליעקב.
26 וישבו שם בבטחה, בנו בתים ונטעו כרמים, ישבו שם בבטחה, כאשר אעשה משפטים בכל שכניהם אשר בזים אותם, וידעו כי אני יהוה אלהיהם.« 

פרק 29

1 בשנה העשירית, בעשירית חוֹדֶשׁ, בְּיוֹם שְׁנֵּה עֶשְׂרֵה לַחֹדֶשׁ, הָיָה דְבַר יְהוָה אֵלַי. התייחסו במונחים אלה:

2 בן אדם, שים פניך אל פרעה מלך מצרים, והתנבא עליו ועל כל מצרים;
ג דבר ואמור: כה אמר אדוני יהוה: הנה אני לָבוֹא לך פרעה מלך מצרים תנין גדול, רובץ בתוך נהרותיך, אשר אמר: "נהר שלי הוא ואני..." ה- סיימתי.« 
ד אשים ווים בלסתותיך, והדבקתי דגי נהרותיך בקשקשיך, והעליתי אותך מתוך נהרותיך, אותך ואת כל דגי נהרותיך, דבקים בקשקשיך.;
ה וַאֲשֶׁרְקְתִּיךָ מִדְבָּרָה אֶתְכֶם וְכָל דַּג נַהֲרֶיךָ עַל פְּנֵי שָׂדִים תִּפֹּל לֹא תִקּוּם וְלֹא תִאסְפָּט אֶתְנַתִּיךָ לְחַיָּת הָאָרֶץ וּלְעוֹף הַשָּׁמַיִם לַאֲכָל׃;
ו וידעו כל יושבי מצרים כי אני יהוה כי היו קנה לבית ישראל
7 כי יחזיקו בידך, תשבר אותה, ותקרע את כל כתפו; וכשהם נשענים עליך, תשבר, תעמיד אותם עַל הכליות שלהם, כולן.

ח לכן כה אמר אדוני יהוה אביא עליך חרב והכרתי מקרבך אדם ועד בהמה;
9 וְהָיְתָה אֶרֶץ מִצְרַיִם שְׁמָמָה וְיָדְעוּ כִּי־אֲנִי יְהוָה כִּי־כֵּן פַּרעֹה הוא אמר, "הנהר שלי, ואני יצרתי אותו".» 
10 בגלל זה, הנה, אני לָבוֹא אליך ואל-נהרותיך; וְאֶתְשִׁימִי אֶת-אֶרֶץ מִצְרַיִם שְׁמָמָה וְצֹחָה מִמִּגְדּוֹל עַד-סוּנָה וְעַד-גְּבוּל כוּשׁ.
11 לא תעבור בה רגל אדם ולא תעבור בה רגל בהמה, והיא תהיה שוממת ארבעים שנה.
12 אעשה את ארץ מצרים לשממה בתוך ארצות שוממות, ואת עריה בתוך ערים חרבות יהיו לשממה ארבעים שנה; ואפזר את מצרים בגויים, ואפזר אותם בארצות.

13 כי כה אמר אדוני יהוה מקץ ארבעים שנה אקבץ את מצרים מתוך העמים אשר פוזרו בתוכם;
14 אחזיר את הגולים ממצרים, ואחזירם אל ארץ פתרוס, אל ארץ מוצאם, והיו שם לממלכה ענווה.
15 מִצְרַיִם יהיה עניו בממלכות, ולא יתנשא עוד על הגויים; אקטין את מספרם, ולא ימשול בגויים.
16 לא יהיו עוד מבית ישראל חפץ של אמון; הם יזכירו לו את העוול שהיא התחייבה בְּפִי שָׁבוּ אֵלֵיהֶם וְיָדְעוּ כִּי אֲדֹנָי יְהוָה« 

17 בשנה העשרים ושבע, בשנה הראשונה חוֹדֶשׁ, בְּרֵאשׁ לַחֹדֶשׁ הָיָה אֵלַי׃ התייחסו במונחים אלה:

יח "בן אדם, נבוכדנצר מלך בבל העביר את צבאו ניסיון קשה בצור; כל ראש קרח, כל כתף חבולה; והוא לא עשה הוסר מצור לא היה שכר, לא לו ולא לצבאו, על השירות שעשה נגדה.

19 לכן כה אמר אדוני יהוה הנני נתן את ארץ מצרים לנבוכדנצר מלך בבל והוא יבזז את אוצרותיה ובזז את אשר ניתן לבזז ובזז את שללה יקח את שללה וזה יהיה שכר צבאו.
20 עבור מחיר של עבודה שהוא עשה נגדה טיר, אנכי נתן לו את ארץ מצרים כי עבדו לי נאם אדוני יהוה.
21 ביום ההוא אגדל קרן לבית ישראל ונתתי לך את הכוח לפתוח את פיך בתוכם וידעו כי אני יהוה« 

פרק 30

1 ויהי דבר יהוה אליי התייחסו במונחים אלה:

2 "בן אדם, נבא ואמרת: כה אמר אדוני יהוה, היללה, אוי היום הזה!"
3 כי קרוב היום קרוב היום ליהוה יום עננים עת גויים יהיה
4 חרב תבוא על מצרים, והיה צרה בכוש, כי יפלו חללים במצרים, כי יילקח עושרה, ויסודותיה יהפכו.
ה אתיופים, לובים ולודים, כל המינים הזרים, כוב ובני ארץ הברית יפלו עמהם בחרב.

ו כה אמר יהוה: "נפלו מעוזי מצרים, וגאון עוצמתה יישפל. ממגדל ועד סוינה יפלו בחרב", נאם יהוה.
7 היא תהיה שוממה בתוך ארצות שוממות, ועריה יהיו הָרוּס בין ערים הרובות;
8 וידעו כי אני יהוה בהצתה אש מצרים וכל עוזריה נשברו.
9 ביום ההוא יצאו ממני מלאכים בסירות להטריד את אתיופיה שֶׁלָה ביטחון, ותהיה חרדה בתוכה, כמו ב יום מצרים, כי הנה הוא בא!

10 כה אמר אדוני יהוה אשים קץ לכל שאון מצרים ביד נבוכדנצר מלך בבל.
11 הוא ועמו, גוי עז מכל, יובא להחריב את הארץ; הם ישלפו חרבותיהם על מצרים וימלאו את הארץ חללים.
12 אהפוך את הנהרות למקומות יבשים; אתן את הארץ בידי של גברים רשע, והחריבתי את הארץ ואת כל אשר בה ביד נכרים. אני יהוה דבר.

13 כה אמר אדוני יהוה: אאבד את האלילים הנבזים ואגרש את אלהי הכזב מנוף, ולא יהיה עוד נסיך. הַחוּצָה מארץ מצרים, ואפזר פחד בארץ מצרים.
14 אחרב את פתרוס, אצית אש את צואן, אעשה משפטים בנו;
15 אשפוך את חמתי על סין, מבצר מצרים, והשמדתי את המוני נו.
16 אצית אש במצרים, סין תתכווץ מכאב, נו תיאלץ, ונוף תותקף לאור יום.
17 צעירי אוון ובובסטה יפלו בחרב, וגם הם ילכו בשבי.
18 בתפנה יחשך היום, כשאבר שם את עול מצרים, ותמה גאון עוצמתה. ענן יכסה אותה, ובנותיה ילכו בגלות.
19 אעשה שפטים במצרים וידעו כי אני יהוה.« 

20 בשנה האחת עשרה, בשנה הראשונה חוֹדֶשׁ, בְּשִׁבִיעִי לַחֹדֶשׁ הָיָה אֵלַי׃ התייחסו במונחים אלה:

21 בן אדם שברתי את זרוע פרעה מלך מצרים והנה לא חבשה ולא חבשה לא לחבושה ולא לחבושה מַסְפִּיק חזק באחיזה בחרב.

22 לכן כה אמר אדוני ה': הנה אני לָבוֹא לפרעה מלך מצרים; אשבור את דוּ זרוע, זו שתקפה וזו שכן כְּבָר שבור, ואפל את החרב מידו.
23 ואפזר את מצרים בין הגויים ואפצור אותם בארצות.

24 ואחזק את זרועות מלך בבל ואשים את חרבי בידו ואשבור את זרועות פרעה ויאנק לפניו כאיש נאנח מפצעי אנושות.
25 ואחזק את זרועות מלך בבל, וזרועות פרעה יפלו, וידעו כי אני יהוה, כשאשים את חרבי ביד מלך בבל, והוא פנה אותה על ארץ מצרים.
26 ואפזר את מצרים בגויים ואפצור אותם בארצות וידעו כי אני יהוה.« 

פרק 31

1 בשנה האחת עשרה, בשנה השלישית חוֹדֶשׁ, בְּרֵאשׁ לַחֹדֶשׁ הָיָה אֵלַי׃ התייחסו במונחים אלה:

2 "בן אדם, אמר אל-פרעה מלך מצרים ואל-המוניו: למי אתה דומה בגדולתך?"
3 ואשור היה ארז על העץ לבנון, עם ענפים יפים, צל עבה, קומתו גבוהה, ופסגתו בעננים.
4 הצמחו מים, תהום הצמחו, ינהרו נהרותיו סביב מקום נטועתו, ושלחו פלגיהם לכל עצי השדה.
5 זו הסיבה שגודלו גדל, יותר גָבוֹהַ כעצי השדה; ענפיו גדלו, זמוריו התארכו, בזכות המים הרבים של עת צמיחתו.

6 בענפיו קיננו כל עוף השמים תחת ענפיו המליטו כל חיות השדה ובצלו ישבו גויים רבים.
7 יפה היה בגודלו, באורך ענפיו, כי שרשיו שקעו במים רבים.
8 לא-החשיכו ארזים בגן אלהים, ברושים לא-השוו ענפיו, ועצי דולב לא-היו כענפיו; כל עץ בגן אלהים לא-השוו יופיו.
9 הַיְפִיתִי אוֹתוֹ בְּרוֹב עַנְפָיו; כָּל עֵצֵי עֶדֶן קִנָאוּ בוֹ., כל אלה אשר נמצאים בגן האלוהים.

10 לכן כה אמר אדוני יהוה יען גבה ויען הרים פסגתו עד העננים ויען גבה לבו בגאוותו,
יא מסרתיו בידי אלוהי הגויים, אשר יעשה עמו בשעות הפנאי שלו ; בְּגִין רָשָׁעוֹ, גִּרְשְׁתִּיו.
12 זרים כרתוהו, גוי עז מכל, והשאירוהו שם; על ההרים ובכל העמקים נשרו ענפיו, ענפיו נשברו. שֶׁקֶר בכל-נחלים בארץ; כל-עמי הארץ סבו מצילו ועזבוהו.
13 על חורבותיה יבואו כל עופות השמים לשבת, ועל ענפיה סה הם נסוג כל חיות השדה:
יד למען לא יגדל עץ שתול על המים ויגבה צמרתו עד העננים, ולא יישענו כל שותי המים על עצמם בגאווה: כי כולם נועדו למות, למעמקי ארץ, מעורבים עם בני אדם, עם היורדים בור.

15 כה אמר אדוני ה' ביום ירד שאולה, אבלתי, למענו כיסיתי תהום, עצרתי את זרם נהרותיו, ומים רבים עמדו, למענו החשיכתי את לבנון, וּבְגִלּוֹ נִמְלוּ כָּל עֵצֵי הַשָּׂדֶה.
טז בקול נפילתו הרעידו גויים בהורדתו שאולה עם יורדי בור נחמו במעמקי ארץ כל עצי עדן יפים ותפארים מכולם לבנון, את כל אלה שהמים הזינו.
17 גם אלה ירדו עמו שאולה, אל חללי חרב, מי היו זרועו וישבו בצילו בתוך הגויים.

18 ולמי אתה דומה בתפארת ובהוד בעצי עדן? עם עצי עדן תושלך למעמקי ארץ, לשכב בין ערלים, עם דקרו חרב.

זה יהיה גורלו של פרעה וכל המנו; נאום יהוה.« 

פרק 32

1 בשנה השתים עשרה, בשנה השנים עשר, באחד לחודש, היה דבר ה' אליי. התייחסו במונחים אלה:

2 בן אדם, שָׂא קינה על פרעה מלך מצרים, ואמרת אליו: אריה הגויים, נשמדת! היית כתנין בימים, שָׁמְתָּ בנהרותיך, ברגליך הִגִּיעַת מִימֵיהֶם וְהִגִּיעַת אֶת-אֲחֲרָתָם.

ג כה אמר אדוני ה': פרשתי עליך את רשתי בחיל עמים גדול, והם ימשכו אותך הַחוּצָה עם הרשתות שלי.
4 אשְׁמִיךָ אֶת־אֶרֶץ, אֶת־פְּנֵי־הַשְׂדֶה אֶשְׁלִיכֶךָ, וְאֶת־יְשָׁבְעָךְ אֶת־כָּל־עוֹף־הַשָּׁמַיִם, וְאֶת־שְׁבַע־מָּךְ אֶת־חַיָּת־כָל־הָאָרֶץ.
5 אשים את בשרך על ההרים, ועמקים אמלא שרידיך.
6 אשקה את הארץ בנחלי דמך עד ההרים, ונחלים ימלאו אותך.

7 כי תכבה, אכסה את השמים ואחשיך את כוכביהם; אכסה את השמש בעננים, והירח לא יתן אורו.
8 אלבש אבל בגללך את כל כוכבים זוהרים בשמים ואפזר חושך על אדמתך -- נאם אדוני יהוה.
9 ארע לבבות עמים רבים כשאשלח החדשות של הַחֲרוֹתֶךָ בֵּין הַגּוֹיִם, בְּאַרְצוֹת לֹא יָדַעְתָּ.
10 אכה עמים רבים בתדהמה בגללך, בגללך ירעדו מלכיהם כשאנף את חרבי לפניהם; והם ירעדו בכל רגע, איש על נפשו, ביום אבדך.

11 כי כה אמר אדוני יהוה חרב מלך בבל תבוא עליך!
12 אפל את המונך בחרב גיבורים, עזים בכל העמים; הם כרתו את גאוות מצרים וכל המונה יושמד.
13 אכליד את כל בהמתה מעל שפת המים הרבים; רגל אדם לא תטריד עוד, ולא פרסת בהמה לא תטריד עוד.
14 וַאֲשֶׁר אֶת-מִימָיו שָׁכוּ וְנַהֲרָיו נִזְלוּ כַּשֶׁמֶן נְאֻם אֲדֹנָי יְהוָה׃,
15 כי אשים את ארץ מצרים לשממה ותיחרב הארץ מכל אשר בה כי אכה את כל יושביה וידעו כי אני יהוה.

טז זאת הקינה ותאמר בנות גויים ידברו אותה על מצרים ועל כל המונה ידברו אותה – נְדַבֵּר יְהוָה׃« 

יז בשנה השתים עשרה, בחמשה עשר לחודש, היה דבר ה' אליי. התייחסו במונחים אלה:

18 בן אדם, נהי על המון מצרים, הורידה ובנות גויים מפוארים, למעמקי ארץ, עם היורדים בבור.
19 מִמִּי עָלַתָּ בְּיוֹפִי?... רֵד וְשָׁכֵב עִם־עֲרָלִים.
20 יפלו בין חללי חרב! החרב נתונה; אימנו את’מִצְרַיִם וכל המוניו!
21 גיבורי גיבורים ידברו אליו מתוך שאול, עם תומכיו: ירדו ושכבו, ערלים דקרו בחרב!

22 שם אשור וכל עמה סביבה קבריה כולם ננעצו., כֹּל נפל בחרב.
23 קבריו מונחים בחלק העמוק ביותר של הבור; עמו מאוחסן סביב קברו; כולם נוקבו, כֹּל נפל בחרב; אוֹתָם אשר הפיצו אימה על ארץ החיים!

24 שם עילם וכל המוניו סביב קברו כולם נדורו, כֹּל נפל בחרב, אֵלֶה עָרֵל WHO ירדו אל מעמקי האדמה, אוֹתָם אשר הפיצו אימה על ארץ החיים; נשאו את חרפתם עם ירדי בור.
25 בתוך הנוקבים הכינו לו משכבו וכל המוניו סביבו קבריו כולם ערלים., כֹּל נִדְקוּ בַּחֶרֶב כִּי פָשַׁת אֶת־אֶרֶץ חַיִּים וְנָשָׂאוּ בַּכְשׁוֹתָם עִם־יוֹרְדֵי הַבְּרוֹת בֵּית־הַטָּרֻגִּים נִשְׁאוּ.

26 שם משך תובל וכל המוניו סביבו קבריו כולם ערלים., כֹּל נדקרו בחרב; כי הפיצו אימה בארץ החיים.
27 לא ישכבו עם גיבורים אשר נפלו מן הערלים אשר ירדו שאול וכלי מלחמה שלהם וחרבותיהם נתונות תחת ראשיהם ועוונותיהם על עצמותם כי הם היו אימת גיבורים, על אדמת החיים.
28 גם אתה תישבר בין ערלים, ועם דקרו חרב תשכב.

29 שם אדום, מלכיו וכל שריו, אשר למרות גבורתם הושמו עם דקרוי חרב; הם גַם שוכבים עם ערלים, ועם ירדי בור.

30 הנה שרי צפון כולם וכל הצידונים ירדו עם הדקרים למרות האימה אשר פקדו. בהשראת ; למרות גבורתם, הם נבוכים! הם שכבו, אֵלֶה ערלים, עם-נוקבים בחרב, ונשאו את-בושתם, עם-ירדי בור.

31 פרעה יראה אותם וינוחם על כל המונו פרעה נכה בחרב וכל צבאו נאם אדוני יהוה
32 כי שפכתי את אימתו על ארץ החיים והנה הוא שוכב בתוך ערלים עם דקרו חרב הוא פרעה וכל המנו נאם אדני יהוה« 

פרק 33

1 ויהי דבר יהוה אליי התייחסו במונחים אלה:

2 בן אדם דבר אל בני עמך ואמרת אלהם כי אביא חרב בארץ ולקחו יושבי הארץ ההיא איש מקרבם ותנו אותו לשומר,
3 וזה האיש הזה, וירא את החרב מגיעה אל הארץ, תקע בשופר והזהיר את העם,
4 אם לא ישמע השומע את קול החצוצרה לאזהרה, וחרב תבוא ותפתיע אותו, דמו יהיה בראשו.
5 שמע את קול השופר ולא שמע לאזהרה; דמו עליו; אך אילו שמע לאזהרה, היה מציל את נפשו.
ו אם השומר, ויראה את החרב מתקרבת, לא יתקע בחצוצרה, ו’כָּך אל יזהיר את העם, וחרב תבוא ותפתיע אחד מהם; האיש ההוא יתפס בעוונו, ואני אדרוש חשבון דמו מן השומר.

7 ואתה בן אדם שמיתיך לשומר לבית ישראל כי תשמע דבר מפי והזהרתם ממני.
8 כי אומר לרשע, "רשע, מות תמות!" אם לא תדבר להזהיר את הרשע מפניו. לעזוב דרכו, זה, בהיותו רשע, ימות בעוונו; ואני אחייב אותך בדמו.
9 וְאִם-תזהיר את-הרשע לשוב מדרכו ולא-שוב מדרכו, ובעוונו ימות, ואתה תציל את-נפשך.

10 ואתה בן אדם אמר לבית ישראל:

הנה אתה אומר: "פשעינו וחטאינו עלינו, ו..." זה בגללם זֶה אנחנו מתכלים; איך יכולנואנחנו חיים?« 
יא אמר להם חי אני נאם אדוני יהוה אם לא חפצתי במות רשעים כי אם ישובו מדרכיו וחיו שובו שובו מדרכיכם הרעות למה תמותו בני ישראל

12 ואתה בן אדם אמר לבני עמך:

צדקת צדיק לא תצילנו ביום פשעו, ורשע לא ייפול ברשעתו ביום שובו מרשעתו, כאשר צדיק לא יחיה ברשעו. צֶדֶק ביום שהוא חוטא.
13 כי אמרתי לצדיק כי יחיה אם בצדקתו יבטח ויעשה רע לא יזכרו כל מעשי צדקתו ובגלל הרעה אשר עשה ימות.
יד וְכִי אֶמְרַע לָרָשָׁע מוֹת תָּמוּת וּמִשְׁבֵּר מֵחַטָּאָה וְעָשָׂה צֶדֶק וְיָשָׁר׃;
15 אם הרשע יחזיר את הערבון, אם ישיב את גנבתו, אם ילך לפי המצוות אשר לָתֵת חיים, מבלי לעשות רע, ודאי יחיה; לא ימות!
טז כל חטאותיו אשר חטא לא ייזכרו; צדק ומשפט עשה; חיה יחיה.

17 אמרו בני עמך: "לא ישר דרך ה'." דרכם היא אשר אינה ישרה.
18 כי צדיק יסור מצידו ויעשה רע, ימות בשל כך;
19 וְכַשָּׁב רָשָׁע מֵרָעָתוֹ וְעָשָׂה צְדָקָה וְצֶדֶק, בְּגִין כָּךְ חַי׃.
20 וְאַתֶּם תֹּאמְרוּ לֹא יָשָׁר דֶּרֶךְ יְהוָה. אִישׁ אֶת־כְּדָרְכֶם אֲשֶׁר־אֶת־פָּנָיו, בֵּית יִשְׂרָאֵל.» 

21 בשנה השתים עשרה לגלותנו, בשנה העשירית חוֹדֶשׁ, בחמישי לחודש בא אלי פליט מירושלים ואמר: "העיר נכבשה".» 
22 ויד ה' הייתה עלי בערב לפני בואו של הנמלט, ותפתח את פי לפני בואו אלי בבוקר; כָּך פי נפתח, ולא הייתי עוד דומם.

23 דבר ה' היה אליי התייחסו במונחים אלה:

24 בן אדם, יושבי החורבות האלה בארץ ישראל אומרים: 'אברהם היה אחד, אך את הארץ קיבל לנחלה; רבים אנחנו., ו נמסר לנו החזקה על הארץ.« 
25 לכן אמור להם כה אמר אדוני ה' אתם אוכלים הבשר בדם, תשא עיניך אל אליליך הידועים לשמצה, שפכת דם, וירשת את הארץ!
26 על חרבך בטחת, תועבה עשית, חרפת נשות רעהו, ואת הארץ חפצת לרשת.
27 כה תאמר להם כה אמר אדני יהוה חי אני כי אשר בחורבות יפלו בחרב ואת אשר בשדה אתן לאכלה לחיות בר ואת אשר במבצרים ובמערות ימות במגפה.
28 אעשה את הארץ שממה, וכלה גאוות עזה, והרי הארץ יהיו שממים, ואין עובר בהם.
29 וידעו כי אני יהוה, כאשר אעשה את הארץ שממה, על כל התועבות אשר עשו.« 

30 "ואתה בן אדם בני עמך מדברים עליך על החומות ועל שערי הבתים דברו איש אל רעהו לאמר: 'בוא ושמע מה הדבר היוצא מאת יהוה'".» 
31 וְכֹהֲמוֹן בָּאוּ אֵלֶיךָ, עַמִּי יֹשֵׁב לְפָנֶיךָ, שָׁמְעוּ לְדַבְרֶיךָ, וְלֹא עֲשִׂים; מַטָּח פִּיהם עֲשִׂים, תּוֹעֵד לִבָּם רַדֵּף.
32 והנה אתה להם זמר נעים, קולו יפה ומנגן היטב בכליו; הם שומעים את דבריך, אך לא עושים אותם.
33 כאשר יקרו הדברים האלה – והנה, הם קורים – ידעו כי נביא היה ביניהם.« 

פרק 34

1 ויהי דבר יהוה אליי התייחסו במונחים אלה:

2 בן אדם נבא על רועי ישראל נבא ואמרת להם כה אמר אדוני ה' אוי לרועי ישראל אשר דואגים רק לעצמם הלוא הצאן הוא הרועים חוֹבָה לִרְעוֹת?
3 חֵלֶב אֲכַלְתֶּם צֶמֶר לִבְשׁוּ, מִשְׁפָּטִים שְׁחַטְתֶּם, צֹאן לֹא רָעֶה.
4 לא חיזקת את כִּבשָׂה טיפשים, לא דאגתם לחולים, לא חבשתם פצועים, לא השבתם את התועים, לא חיפשתם את האבודים; אלא משלטתם בהם באלימות ובאכזריות.
5 וַיִּתְפוּצוּ בְּחִיר רֹעֶה הֲפוּ לְכָל-חַיַּת הַשָּׂדֶה וַיִּתְפוּצוּ׃.
6 על כל ההרים ועל כל גבעה רמה תעו צאני על כל פני הארץ נפוצו צאני ואין איש דואג להם ואין דורש אותם.

7 לכן, רועים, שמעו דבר יהוה:
ח חי אני נאם אדוני יהוה כי צאני היו הימורים לביזה, וכי צאני הפכו טרף לכל חיות הבר, בהיעדר רועה, ומכיוון שלא דאגו רועי לצאני, אלא ש אֵלֶה הרועים האכילו את עצמם ולא האכילו את הצאן שלי.,
9 לכן, רועים, שמעו דבר יהוה:
10 כה אמר אדוני ה': הנה אני לָבוֹא אל הרועים; אדרוש את צאני מידם; ולא אשאיר להם עוד עדר לרעות, ולא ירעו עוד הרועים את עצמם; אגזול את צאני מפיהם, ולא יהיו להם עוד טֶרֶף טָעִים מְאוֹד.

11 כי כה אמר אדוני יהוה הנני אני ארעה את צאני ואבדוק אותם.
12 כרועה סוקר את עדרו ביום אשר יהיה בין צאנו הנפוצים, כן אבדוק את צאני, ואצילם מכל המקומות אשר נפוצו שם, ביום עננים וחושך.
13 אני אוציא אותם אֶמצַע עמים, ואקבץ אותם משם שונות אֶרֶץ; וָאֲשִׁיבְתִּים אֶל-אֶדְרָצָם, וָרֶעָה אֹתָם בְּהרי יִשְׂרָאֵל, בְּעֲמָקִים, וּבְכָל-יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ.
14 ארעה אותם במרעה טוב, והיה מרעתם בהרי ישראל הגבוהים, שם ירבצו במרעה טוב, ורעו במרעה דשן בהרי ישראל.
15 אני ארעה צאני, אני אגרם, נאם אדוני יהוה.
16 אבקש את האובדים, את התועה אחזיר, את הפצוע אחבוש, ואת החלשים אחזק; ואת השמנים והחזקים אאבד, וארעה אותם בצדק.

17 ואתם צאני, כה אמר אדוני יהוה: הנה אשפט בין שה ובין שה, בין אילים ובין עזים.
18 האם זה יוֹתֵר מִדַי הלא די לך לרעות מרעה טוב, אם ברגליך תדרכס את יתר מרעייך? או לשתות מים צלולים, אם ברגליך תטמא את היתר?
19 ורעו צאני את אשר רמסו רגליכם, וישתו את אשר טחנו רגליכם!
20 לכן כה אמר אדוני יהוה הנני אשפט בין הצאן השמן ובין הצאן הרזה.
21 כי בצידו ובכתפך הכית, ונגעת את כל כִּבשָׂה הם היו אידיוטים עד שגירשת אותם.,
22 אוֹשִׁיעַ אֶת־צֹאנַי, וְלֹא־יוּסְפוּ בַּזֶּה, וְשָׁפְטִי בֵּין־כֹה לְכֹה׃.

23 וְאָעֵד אֶחָד אֶקִּים לָהֶם וְרֶעֱנָע אֶת־עַבְדִּי דָּוִד וְהוּא יִרְעֲמֹה וְהוּא לְרֹעֲהָם׃.
24 אני יהוה אהיה להם לאלהים ועבדי דוד יהיה נשיא בתוכם אני יהוה דברתי׃.
25 אכרות עמם ברית שלום, אעביר את חיות הבר מן הארץ, וישבו בבטחה במדבר, וביערות ישנו.
26 אעשה אותם ואת סביבות הגבעה שלי לברכה; אשלח גשם בעיתו, וגשם ברכה יהיה.
27 וְעֵץ הַשָּׂדֶה יִתֵּן פְּרִיו וְהָאָרֶץ תִּתֵּן יְבוּלָהּ וְהָיוּ בַּנִּשְׁטַח בַּאֲדָמָם וְיָדַעוּ כִּי־אֲנִי יְהוָה בְּשָׁבְרַת עֹלָם וְאֻצְלֵם מֵאֶחָד עֲבָדָם׃.
28 לא יהיו עוד שלל לגויים, ולא חיות הארץ יאכלו עוד, וחיו בבטחה, ואין איש יפחידן.
29 אגרום להם צמחייה מפורסמת; לא יגוועו עוד ברעב בארץ, ולא ישאו עוד חרפת גויים.
30 וידעו כי אני יהוה אלהיהם עמהם וכי הם בית ישראל עמי נאם יהוה׃.

31 ואתם צאני עדר אנכי רעה אדם אתם ואני אלוהיכם נאם אדוני יהוה« 

פרק 35

1 ויהי דבר יהוה אליי התייחסו במונחים אלה:

2 בן אדם, שים פניך אל הר שעיר ונבא עליו, ואמרת אליו:
ג כה אמר אדוני ה': הנה אני לָבוֹא אֵלֶיךָ הַר שֵׂעִיר אֲנִי אֶנְטִית יָדִי עָלֶיךָ וְשִׁמְשָׁמְתָּ.
4 והשמידתי את עריך לחורבות והיית לשממה וידעת כי אני יהוה.

ה יען אשר שנאת עולם לך ומסרת את בני ישראל לחרב בעת אסוןם בעת עוון אחרון.,
6 בְּגִין כָּךְ חַי־אָנִי נְאֻם־אֲדֹנָי יְהוָה אֶגְדַּמֵּשׁ וְדָם יְרַדְפֵךְ יֵשׁוּם לֹא־שְׁנָאתָ דָּם יְרַדְפֵךְ׃.
7 וְאַתִּי אֶת־הַר שֵׂעִיר שְׁמְמָה וְכָרַתִּי מִמֶּנּוּ כָּל־בָּא וְהוֹלֵךְ.
8 אמלא את הריה חלליה על גבעותיך, בעמקיך ובכל נקיקיך, יפלו חללי חרב.
9 אשְׁמֵּשׁ אֶתְכֶם שְׁמָמָה עוֹלָם וְעָרֶיךָ לֹא תּוֹשְׁבוּ עוֹד וְתָדַעְתָּ כִּי אֲנִי יְהוָה.

10 כי אמרת, "שני הגויים ושתי הארצות יהיו לי, ואנחנו נרשת אותם!" וה' היה שם.
11 בְּגִין כָּךְ חַי־אֲנִי נְאֻם־אֲדֹנָי יְהוָה אֶעֱשֶׂה כְּאַעֲפֶךָ וקִנְאֶתְךָ אֲשֶׁר הַגַּעְתָּ בְּשִׁנְתָּכֶם וָאוֹדַעַתִּי בְּתוֹכָם בְּשִׁפּוּטְךָ׃.
12 וידעת כי אני יהוה שמעתי את כל חידופיך אשר דברת על הרי ישראל לאמר שממה הם לנו ניתנו׃ כמו טרף לטרוף« 
13 חִרְפְתָּנִי בְּדִבְרֶיךָ וְהִרְבְתָּ עָלַי דִּבְרָיֶיךָ שְׁמַעְתָּ.

14 כה אמר אדוני יהוה: כשתשמח כל הארץ, אעשהך לשממה.
15 כאשר שמחת על נחלת בית ישראל כי חרבה, כך אעשה לך גם כן: חרבה תהיה הר שעיר וכל אדומיא; וידעו כי אני יהוה.« 

פרק 36

1 "ואתה בן אדם, התנבא להרי ישראל ואמרת:

הרי ישראל, שמעו דבר יהוה:
2 כה אמר אדוני יהוה כי אמר האויב עליכם הא הא רמה עולמית הייתה לנו לרשתה׃» 
ג לכן נבא ואמרת כה אמר אדוני יהוה החרבתם ורמסתם מסביב והייתם לאחוזה לגויים שנשארו׃, וצפוי שהיית מטרה ללשונות זדוניות ולדברי רעות מצד אנשים,
ד לכן הרי ישראל שמעו את דבר אדוני יהוה כה אמר אדוני יהוה להרים ולגבעות ולנחלים ולעמקים ולחורבות השוממות ולערים הנטושים אשר נמסרו לבז ולחיזוף לשארית הגויים סביבות;
ה לכן כה אמר אדוני ה' כן באש קנאתי דיברתי על שארית הגויים ועל כל אדום אשר ירשו את ארצי שִׂמְחָה של הכל שֶׁלָהֶם לב, ובזלזול ב שֶׁלָהֶם נשמה, לשדוד אותה;
ו לכן נבא על אדמת ישראל, ואמר להרים ולגבעות, לנחלים ולעמקים: כה אמר אדוני יהוה: הנה אני דיברתי בקנאתי ובחמתי, כי נשאתם חרפת גויים.

7 לכן כה אמר אדוני יהוה נשאתי ידי וגם הגויים סביבכם ישאו חרפתם׃.
8 ואתם הרי ישראל תשלחו ענפיכם ותעשו פריכם לעמי ישראל כי קרובים הם לבוא.
9 כי הנה, אני לָבוֹא אליך; ואפנה פני אליך; ואתם תעבדו ותזרעו.
10 ארבה עליכם אנשים, כל בית ישראל; הערים ישבו, והחורבות יבנו.
יא ארבה בכם אדם ובהמה, רבים ורבוּ, אשב אתכם כראשונה, אעשה אתכם טוב יותר מראשיתכם, וידעתם כי אני יהוה.
12 אביא עליכם אנשים, עמי ישראל, ויירשו אתכם; ואתה תהיה להם לנחלה, ולא תגזול מהם עוד בניו.

13 כה אמר אדוני ה' כי אמרו לך טרפת אדם וגזלת את בני עמך,
14 בְּגִין כָּךְ לֹא תֹּאֲכֹל עוֹסָף אָדָם וְלֹא תִגְּלַע אֶת־עַמִּיךָ מִבָּנָיו נְאֲדֹנָי יְהוָה׃.
15 לא אתן לך עוד לשמוע עלבונות גויים ולא תשא עוד חרפת עמים ולא תכשיל עוד את גויך נאם אדוני יהוה׃« 

טז וַיָּבֹא דְבַר יְהוָה אֵלַי התייחסו במונחים אלה:

יז בן אדם, עם בית ישראל, בהיותם יושבים בארצם, טמאוה אותה במעשיהם ובמעשיהם; מעשיהם היו לפניי כטמאת אישה.
18 וַאֲשֶׁר שָׁפְכָה אֶת־חָמִי עֲלֵיהֶם, עַל־הַדָּם אֲשֶׁר שָׁפְכוּ עַל־הָאָרֶץ, וְעַל־הַטְמָאוּהָ בְּעֲלִילֵיהֶם הַנִּזְבָּעִים.
19 פיזרתי אותם בגויים, והם נפוצו בארצות; שפטתי אותם לפי מעשיהם ולפי מעשיהם.
20 בבואם אל הגויים אשר באו שמה, חרפו את שמי קדשי, כאשר נאמר עליהם: "עם ה' אלה, ומארצו יצאו".» 
21 וְחָמַרְחַתִּי עַל שְׁמִי הַקָּדוֹשׁ, כִּי אלה של בית ישראל הביטו על עצמם חרפה בתוך הגויים אשר באו שמה.

22 לכן אמר לבית ישראל כה אמר אדוני יהוה לא למענכם אנכי עושה זאת בית ישראל כי לשם קדשי אשר חרפתם בגויים אשר באתם שמה.
23 אקדש את שמי הגדול אשר נבזה בגויים אשר בזיתם אותו בקרבם וידעו הגויים כי אני אדוני יהוה נאמר אדוני יהוה כי אקדש בכם לעיניהם.
24 אקח אתכם מקרב הגויים, ואקבץ אתכם מכל הארצות, ואשיב אתכם אל אדמתכם.
25 אזרוק עליכם מים טהורים ותטהרו מכל טמאותיכם ומכל תועבותיכם אטהר אתכם.
26 ונתתי לכם לב חדש ונשמתי רוח חדשה בקרבכם; אסיר מכם את לב האבן ואתנה לכם לב בשר.
27 אשים את רוחי בקרבכם ואגרתי אתכם ללכת במשפטי ולשמור את חקתיי ולעשותם.
28 ואתם תשבו בארץ אשר נתתי לאבותיכם; אתם תהיו לי לעם ואני אהיה לכם לאלהים.

29 אוּשִׁיעַ אֶתְכֶם מִכָּל טֻמְאָתֵיכֶם; אֶקְרָא לַדָּגָן וְאֶרְבֵּהּ, וְלֹא אֶשְׁלַח עָלֵיכֶם עוֹד.
30 ארבה את פרי העצים ואת יבול השדות ולא תישאו עוד חרפה ורעב בין הגויים.
31 וזכרתם את דרכיכם הרעות ואת מעשיכם אשר לא היו טובים, ותיעבו את עצמכם על עוונותיכם ותועבותיכם.
32 לא למענכם אנכי עושה זאת נאם אדוני יהוה דעו זאת בושה ותכלמו על מעשיכם בית ישראל.

33 כה אמר אדוני יהוה ביום טהר אתכם מכל עוונותיכם, והשבתי לערים את יושביהן, והחורב ייבנה.
34 הארץ החרבה תעובד, היא אשר נ’היה זֶה מחזה של שממה גלוי לעין כל העוברים ושבים.
35 יאמר: הארץ הזאת אשר הייתה שממה הפכה כגן עדן, והערים החרבות, השוממות וההפוכות מיושבות. כְּמוֹ מעוזים.
36 וידעו הגויים אשר נותרו סביבכם כי אני יהוה בניתי את אשר נהרס, ונטעתי את אשר נהרס. אני יהוה מדבר ואעשה.

37 כה אמר אדוני ה' גם אִפשרִיתִי לבית ישראל לענין זה למען ה- לעשות בעצמם טוֹבָה ארבה את האדם כעדרים.
38 כְּעֲדָר צֹאן קֹדֶשׁ כְּעֲדָר יְרוּשָׁלַיִם בַּחֲגָדָיהָ כֵּן יְמַלָּא עֲדָרִים אֶת הַעֲרִים הַשּׁמָמִים וְיָדְעוּ כִּי־אֲנִי יְהוָה׃« 

פרק 37

1 יד יהוה הייתה עלי ויוציאני יהוה ברוח וישמני בתוך המישור והוא מכוסה עצמות.
2 הוא הוביל אותי על פניהם מסביב והיו רבים מאוד על פני המישור והנה שהם היו התייבש לחלוטין.
3 וַיֹּאמֶר אֵלַי בֶּן־אָדָם, הַהֲרֵי עַצְמוֹת הָאֵלֶּה יְחִיוּ וַיֹּאמַר אַתָּה יוֹדֵעַ׃» 

ד ויאמר אלי נבא לעצמות האלה ואמרת להן עצמות יבשות, שמעו דבר ה'
5 כה אמר אדוני יהוה לעצמות האלה הנני מביא בכם את הרוח וחייתם.
6 אשים עליכם שרירים, אצמיח עליכם בשר וכסי אתכם עור; אשים בכם נשמה וחייתם; וידעתם כי אני יהוה.« 

ז נִבָאִי כַּאֲשֶׁר צִוָּתִי וְהָיָה בְּנִבָּאִי וְהָיָה קוֹל וְהָרוֹשׁ גָּדוֹל וְהָעֶצְמוֹת נִקְשְׁבוּ אֶת־אֶחָד אֶל־אֶחָד׃.
8 וארא, והנה שרירים ובשר צמחו עליהם, ועור התפשט עליהם, אך רוח אין בהם.

ט וַיֹּאמֶר אֵלַי נְבָא לַנֶּשֶׁה נְבָא בֶּן־אָדָם וְאֲמַר לַנֶּשֶׁה כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְהוָה בֹא מֵאַרְבַּע רוּחוֹת נֶּשֶׁה וְנָפַץ בָּאֵלֶּה׃ אֲנָשִׁים הרגו, ותתנו להם לחיות.« 
10 ואנבא כאשר צוני ותבוא בהם הרוח ויחיו ויעמדו על רגליהם חיל גדול וגדול מאוד

יא וַיֹּאמֶר אֵלַי בֶּן־אָדָם הַעֲדָמוֹת הָאֵלֶּה כָּל־בֵּית־יִשְׂרָאֵל הֵן הֵן אָמְרִים יָבְשׁוּ עַצְמֵינוּ, מֵאַתָּה תְּקַוָּתֵנוּ, נִכְרַתָּנוּ.
12 לכן נבא ואמרת אלהם כה אמר אדוני יהוה הנה אנכי פתח את קברותיכם והעליתי אתכם מקברותיכם עמי והשבתי אתכם אל אדמת ישראל.
13 וידעתם כי אני יהוה בפתח קברותיכם והעליתי אתכם מקברותיכם עמי.
14 אשים את רוחי בקרבכם וחייתם ונחתתי אתכם בארצכם וידעתם כי אני ה' דברתי ואני עשיתי נאם ה'« 

15 וַיָּבֹא דְבַר יְהוָה אֵלַי התייחסו במונחים אלה:

טז "ואתה בן אדם קח עץ וכתוב עליו: 'ליהודה ולבני ישראל אשר חברו'". אַחֵר חֲתוּ אֶת הָעָץ וְכִתְּבוּ עָלָיו: "לְיוֹסֵף"; זה יהיה עץ אפרים וכל בית ישראל אשר מתאחד עמו.
17. קירבו אותם זה לזה כדי שיהיה רק’עץ אחד, ויהיו אחד בידך.
18 וכאשר ידברו אליך בני עמך לאמר: "הלא תסביר לנו את אשר" מְמוּצָע למה אתה מתכוון בדברים האלה?« 
19 אמר להם כה אמר אדוני יהוה אקח את עץ יוסף אשר ביד אפרים ואת שבטי אפרים אשר נקשרו אליו ואקשר אותם אל עץ יהודה ואעשה אותם עץ אחד והיו לאחד בידי.

20 העץ אשר תכתוב עליו יהיה בידך לעיניהם.
21 ואמרת אלהם כה אמר אדוני יהוה הנה אנכי לקח את בני ישראל מן הגויים אשר הלכו שמה ואקבצם מכל עבר ואשבם אל אדמתם.
22 אעשה אותם לגוי אחד בארץ, בהרי ישראל, ומלך אחד ימלוך על כולם; לא יהיו עוד שני גויים, ולא יחולקו לשתי ממלכות.
23 לא יטמאו עוד באליליהם, בתועבותיהם ובכל חטאייהם; מכל מרדיהם אשר חטאו אצילם, וטהר אותם; והיו לי לעם, ואני אהיה להם לאלהים.
24 עבדי דוד יהיה להם למלך, ורועה אחד יהיה לכולם; משפטיי ילכו, מצותיי ישמרו ויעשנו אותן.
25 וישבו בארץ אשר נתתי לעבדי יעקב, אשר ישבו אבותיהם בה; ישבו שם, הם ובניהם ובני בניהם, עד עולם; ודוד עבדי יהיה להם לנשיא עד עולם.
26 וְכָרַתִּי עִמָּהֶם בְּרִית שָׁלוֹם בְּרִית עוֹלָם הִיא עִמָּהֶם וְהַקִּימָה אֹתָם וְרַבִּיתָ אֹתָם וְהִקִּימָה אֶת מְקַדְשִׁי בְּתוֹכָם עוֹלָם׃.
27 מעוני יהיה מעליהם; אני אהיה להם לאלהים, והם יהיו לי לעם.
28 וידעו הגויים כי אני יהוה מקדש ישראל כי יהיה מקדשי בקרבם עד עולם« 

פרק 38

1 ויהי דבר יהוה אליי התייחסו במונחים אלה:

2 בן אדם, שים פניך אל גוג בארץ מגוג, שר משך ותובל, ונבא עליו ואמרת:

ג כה אמר אדוני ה': הנה אני לָבוֹא לך, גוג, נסיך ריבון על מוסך ותובל.
4 אקח אותך; אשים ניבים בלסתותיך, ואני אַתָה אוציא אותך ואת כל צבאך, סוסים ורוכבים, כולם מצוידים להפליא, חיל גדול, עִם המגן והמגן, כולם אוחזים בחרב.
5 פרסים, אתיופים ולובים יהיו איתם, כולם עִם את המגן ואת הקסדה.
ו גומר וכל גדודיו בית תוגורמה מגבול צפון וכל גדודיו עמים רבים יהיו עמך.
7 התכונן, אתה וכל הקהל הנאסף סביבך; היה להם מנהיג.

8 מקץ ימים רבים תיפקד אותך; ובקץ השנים תבוא על הגוי הניצול מחרב, הנאסף מעמים רבים על הרי ישראל, אשר היו שממים מזמן, הגוי הושב מקרב העמים, אשר ישב בבטחה.
9 תעלה, כסופה תבוא, תהיה כענן יכסה את הארץ, אתה וכל גדודיך ועמים רבים עמך.

10 כה אמר אדוני יהוה ביום ההוא יעלו מחשבות בלבבך וחשבת רעה.
יא תאמר: אעלה על ארץ פתוחה; אבוא אל אלה אֲנָשִׁים אנשים שלום החיים בבטחה, אשר לכולם מעונות ללא חומות, שאין להם מנעולים ולא דלתות.
12 אתה תלך לבזוז ולגזול, לשים את ידך על חורבות מיושבות, על עם שנאסף מקרב הגויים, אשר תַלמִיד עדר ורוכש רכוש, ושוכן במרכז הארץ.
13 שבע ודדן, סוחרי תרשיש וכל אריותיה, יאמרו לך: "האם לבזוז באת? האם אספת את חייליך לשלל ולגנוב כסף וזהב, לגנוב בהמה ורכוש, לבזוז שלל רב?"» 

14 לכן נבא בן אדם ואמרת אל גוג כה אמר אדוני ה' הלוא ביום ההוא אשר ישב עמי בבטחה וידעת,
15 ובאת מארצך, מקצה צפון, אתה ועמים רבים איתך, כולם רכובים על סוסים, חיל גדול וחיל אדיר.
טז ועלית על עמי ישראל כענן מכסה את הארץ והיה באחרית הימים אביאך על ארצי למען ידעו אתי הגויים כי קדשתי בך לעיניהם גוג.

17 כה אמר אדוני יהוה: נ’האם אתה לֹא אשר דיברתי עליו בימי קדם ביד עבדי נביאי ישראל אשר ניבאו בימים ההם שנים רבות כי אביאך עליהם
18 והיה ביום ההוא, יום בא גוג, אל-אדמת ישראל, נאם אדני יהוה, ויעלה חמתי באפי.,
19 ובקנאתי, באש חמתי, אמרתי, תהיה ביום ההוא רעידת אדמה גדולה בארץ ישראל.
20 לפניי ירעידו דגי הים ועוף השמים וחיית השדה וכל רמש הרומש על הארץ וכל אדם אשר על פני הארץ הרעים יתפוררו וסלעים יפלו וכל חומה ארצה׃.

21 וְקָרָאתִי עָלָיו חֶרֶב בְּכָל-הָרָי נְאֻם אֲדֹנָי יְהוָה וְאִישׁ חֶרְבוֹ יַשְׁפָּט אֶל-אֶחָי׃.
22 אעשה בו משפט במגפה ובדמים; אמטיר עליו גשם וברד, אש וגופרית, ועל חייליו ועל העמים הרבים אשר יהיו עמו.
23 אראה את עצמי גדול וקדוש, ונודעתי לעיני גויים רבים, וידעו כי אני יהוה.« 

פרק 39

1 "ואתה בן אדם נבא על גוג ואמור:

כה אמר אדוני יהוה הנה אני לָבוֹא לך, גוג, נסיך ריבון על מוסך ותובל.
2 אביאך, אנהגך, ואעלה אותך מצפון רחוק, ואביאך אל הרי ישראל.

3 שָׁם אכה קשתך ביד שמאלך, וחיציך אפל מיד ימינך.
4 על הרי ישראל תיפלת אתה וכל גדודיך והעמים אשר עמך נתתיך למאכל לעוף טרף ולכל עוף מיני ולבהמת השדה.
ה על פני השדות תיפלו כי אני דברתי נְדַבֵּר אֲדֹנִי יְהוָה׃.
6 אשלח אש בארץ מגוג ועל יושבי האיים בבטחה וידעו כי אני יהוה.
7 וְהוֹדִיעַ אֶת־שְׁמִי קָדְשִׁי בְּקִרְבֵּךְ עַמִּי יִשְׂרָאֵל, וְלֹא־אֶחֱלַל עוֹסֵף אֶת־שְׁמִי קָדְשִׁי; וְיָדַעוּ הַגּוֹיִם כִּי־אֲנִי יְהוָה קָדוֹשׁ בְּיִשְׂרָאֵל.
8 אלה באים ויתקיימו נאם אדוני יהוה זה היום אשר דברתי

9 ויצאו יושבי ערי ישראל, שרפו ויציתו את הנשק, את המגן, את השחר, את הקשת, את החצים, את המטה ואת הכידון, שבע שנים יבעירו בהם אש.
10 לא יביאו עוד עצים מן השדה ולא יכרתו עצים מן היערות כי אש בכלי נשק יבוזזו את שבזזתם ואת שבזזתם יבזזו נאום אדוני יהוה.

יא ויהי ביום ההוא אתן לגוג מקום אשר יבוא בו שֶׁלָה קבר בישראל, עמק העוברים, ממזרח לים; וזה קֶבֶר יסגור את הדרך לעוברים ושבים. שם ייקבר גוג וכל המוניו, ויקראו המקום הזה עמק המון-גוג.
12 וַיְקַבְרוּ אֹתָם בֵּית יִשְׂרָאֵל לְטָהָר אֶת־הָאָרֶץ שִׁבְעָה חֲדָשִׁים.
13 כל עם הארץ יקברו, והיה להם יְוֹם מפואר; זה אשר אראה בו כבודי, – נְאֲדֹנָי יְהוָה.
14 וַיַּמְנוּ אֲנָשִׁים אֲשֶׁר יִהְיֶה מְשַׁמָּדָם לְעָבֹר בָּאָרֶץ לְקַבֵּר אֶת־הַעֲבָרִים אֲשֶׁר נִשְׁאַר עַל־פְּנֵי הָאָרֶץ לְטַהֵרָהּ וּמְקַדֵּם לְשִׁבְעָה חֲדָשִׁים׃.
15 וכאשר אלה אֲנָשִׁים יסייע ברחבי הארץ, אם אחד מהם אם יראה עצמות אדם, יקים אות לידן, עד שיקברו אותן הקברנים בעמק המון גוג.
טז והמונה יהיה שם עיר ו ככה זה היה’הם יטהרו את המדינה.

יז ואתה בן אדם כה אמר אדני יהוה אמר לכל-העוף ולכל-חיית השדה התאספו ובאו, התאספו מן-הסביבה לזבחי אשר אנכי עושה לכם זבח גדול בהרי ישראל, בשר תאכלו ודם תשתו.

18 בשר גיבורים תאכלו, דם שרי ארץ תשתו, אילים, כבשים ועזים, פרים צעירים, בקר בשן מריא, כולם יחד.
19 שומן תאכל כאוות נפשך, דם תשתה עד שתשתכר, מזבחי אשר הכנתי לך.
20 תשבעו על שולחני סוסים ופרשים, גיבורים וחיל מכל סוג, נאמר אדוני יהוה.
21 אודה את כבודי בגויים וכל הגויים יראו את משפטי אשר אעשה ואת ידי אשר אשלח עליהם.
22 וידע בית ישראל כי אני יהוה אלהיהם מהיום הזה ועד עולם.
23 וידעו הגויים כי בעוונם גלה בית ישראל כי בגד בי הסתרתי פני מהם נתנתם ביד אויביהם ויפלו כולם בחרב.
24 בגלל טומאתם וחטאם התנהגתי אליהם כָּך וְכִי הִסְתִּיר פָּנִי מִמָּהֶם.

25 לכן כה אמר אדוני יהוה עתה אשיב את שבות יעקב וארחם על כל בית ישראל ואקנא לשמי.
26 ישאו את חרפתם ואת כל מעלתם אשר עשו בי כי ישבו בארצם בבטחה ואיש לא יפריע להם.
27 כי-אשיב אותם מן העמים ואקבצם מארצות אויביהם וקדשתי בהם לעיני גויים רבים.,
28 וידעו כי אני יהוה אלוהיהם כי גליתי אותם בין הגויים ואקבצתי אותם יחד הַבָּא על אדמתם; ולא אשאיר עוד איש מהם שם.
29 ולא אסתיר עוד את פני מהם כי שפכתי את רוחי על בית ישראל נאם אדוני יהוה« 

פרק 40

1 בשנת העשרים וחמש לגלותנו, בראשית השנה העשירית יְוֹם לחודש בשנה ארבע עשרה שנה אחרי החרבת העיר ביום ההוא ממש הייתה עליי יד יהוה וייקחני במקום הזה-שָׁם.
2 בחזיונות אלוהיים לקחני אל ארץ ישראל, והניחני על הר גבוה מאוד; ועל זה הַר, היה משהו כמו עיר שנבנתה מדרום.
3 ויביאני שמה ואראה איש אשר מראהו כמראה נחושת ובידו חוט פשתן ומדד והוא עומד באולם.
ד ויאמר אלי האיש בן אדם הבט בעיניך ובאזניך שמע והקשב לבבך לכל אשר אנכי מראתך כי לראות זאת הבאת הנה והגד לבית ישראל את כל אשר אתה הולך לראות׃» 

ה והנה חומה חיצונית הקיפה את הבית מכל עבר, ובידו האיש מטח מדה שש אמות., כל אמה של אמה וכף יד. הוא מדד את רוחב המבנה הזה: היא הייתה של קנה; והגובה: היא הייתה של קנה.

ו וילך אל האכסדרה אשר פניה פנו מזרחה, ויעל במדרגותיה; וימדד את סף האכסדרה., מי היה ברוחב של קנה; לָדַעַת, הסף הראשון, ברוחב קנה.
7 כל בקתה היה קנה לאורכו וקנה לרוחבו; בין החדרים, היה שם חמש אמות. סף האכסדרה, מצד אולם האכסדרה, מצד הבית., היה של קנה.
ח וַיַּדֵּד אֶת-אוֹלָם הַפָּנִים, מִצַּד הַבַּיִת; הוא היה מ’קנה.
9 הוא מדד שׁוּב הפרוזדור של הפורטיקו: היה לו שְׁמֹנָה אֲמָתִים וְעַמּוּדָיו שְׁתֵּי אֲמָתִים וְאוּדֶר הַפָּנָד הָיָה מִצַּד הַבַּיִת.
10 הלשכות של הפורטיקו המזרחי היו בין ה שלושה בצד אחד, ו שֶׁל שלושה מצד שני; לשלושתם הייתה אותה מידה, וגם לעמודים מכל צד הייתה אותה מידה.
11 הוא מדד את רוחב פתח האכסדרה: היא הייתה מ עשר אמות; ואורך האכסדרה שלוש עשרה אמות.
12 גדר הייתה לפני הסככות, אמה אחת מכל צד; ולכל סככה היו שש אמות מצד אחד ושש מצד שני.
13 וַיַּמְדַד אֶת־הַאֲכָלוֹם מִגֶּג הַשָּׁכָה הָאֶחָד עֶשְׂרִים וְחַמְשָׁמָה אֲמָתָה רֹחַב מִדֶּלֶת אֶת־הַדֶּלֶת הָאֶחָד עַד־הַדֶּלֶת הָאֶחָד׃.
14 הוא ספר שישים אמות עֲבוּר העמודים, וגם אל אֵלֶה עמודים נגע החצר הקדמית שהקיפה את האכסדרה.
15 המרחב שבין חזית דלת הכניסה וחזית הפרוזדור הפנימי של הדלת היה חמישים אמות.
16 חלונות סורג היו בצד הפנימי של האכסדרה, על עמודי הלשכות, מסביב; וכן היה הדבר לגבי הכניסה; ו כָּך היו חלונות מסביב, מַתָן בפנים; ועל האומנות היו עצי דקל.

17 וַיּוֹלִיכִי אֶל־חָצֶר הַחִיצֹנָה וְהִנֵּה־שָׁם לִשְׁכָּבוֹת וְרָצֶבָה סְבִיבָה אֶל־הַחָצֶר שְׁלֹשִׁים לִשְׁכָּבוֹת׃.
18 הריצוף נמשך לאורך האכסדרות, כאורך האכסדרות; זה היה הריצוף התחתון.
19 וַיַּדְד אֶת־הַרְחָב, מִפְּנֵי הַאֲכָל הַתַּחְתּוֹנָה עַד־פְּנֵי הַחֲצָר הַפְּנִימִית, מֵאָה אַמָּה, מִקְדָּם וּמִצְפוֹנָה.

20 לאולם החצר החיצונית, אשר חזיתו פונה צפונה, מדד את אורכה ורוחבה.,
כא -- שׁכונותיו, שלשה מצד אחד ושלשה מצד שני; עמודיו ואולםו, מידותיהם כמידות האולם הראשון--חמישים אמה ארך ועשרים וחמש אמה רחב.
22 חלונותיו, אולם הכניסה ועצי הדקל היו בגודלם כגודל האכסדרה שחזיתה פונה מזרחה; הגישה אליה הייתה באמצעות שבע מדרגות, ואולם הכניסה שלו היה מול מעלות.
23 בחצר הפנימית, מול האכסדרה הצפונית, הייתה אכסדרה. מול זה ממזרח; הוא מדד מאולם אחד ועד השני, מאה אמות.

24 וַיְהִיב אֹתִי דָּרְמָה וְהִנֵּה פָּנָה דְּרָמָה וְהוּא מַדֵּד אוֹמְנֵיהּ וְאֶת־הַפָּנָד אֲשֶׁר הָיוּ בַּמָּה־אֲשֶׁר־הָיוּ.
25 - חלונות היו לו מסביב, וגם אולם הכניסה שלו, כשאר החלונות - חמישים אמה ארך ועשרים וחמש אמה רוחב.
26 הגישה אליו הייתה בשבע מדרגות, והכניסה שלו הייתה מול מעלות ; עצי דקל היו על אומנותיו, אחד מצד אחד, השני מצד שני.
27 וגם לחצר הפנימית היה אולם, לכיוון נגבה; הוא מדד מאולם אחד עד השני, לכיוון נגבה, מאה אמה.

28 הוא הוביל אותי אל החצר הפנימית דרך האכסדרה הדרומית, והוא מדד את האכסדרה הדרומית, אשר הייתה באותו גודל.
29 - ללוגיות שלו, לעמודים שלו ולפרוזדור שלו היו אותם מידות; וגם לפרוזדור שלו היו חלונות מסביב - חמישים אמה באורך ועשרים וחמש אמה ברוחב.
30 היה שם אוּלָם מסביב, עשרים וחמש אמה ארך וחמש אמה רחב.
31 ופינת הכניסה שלה הייתה בצד החצר החיצונית; עצי דקל היו על עמודיה ושמונה מדרגות לעלות אליה.

32 וַיּוֹלִיכִי אֶל־הַחֲצָר הַפְּנִימִית, קֹרֶם, וַיַּדְד אֶת־הַפָּנִים, אֲשֶׁר הָיָה בְּאוֹתוֹ־מִדָּה׃
33 - ללוגיותיו, לעמודיו ולפרוזדורו היו אותם מידות; וגם לפרוזדורו היו חלונות מסביב - חמישים אמה באורך ועשרים וחמש אמה ברוחב.
34 הפרוזדור שלו נגע אל החצר החיצונה; עצי תמרים היו על עמודיה, מצד אחד ומצד שני, ושמונה מדרגות לעלות אליה.

35 וַיּוֹבִיאֵנִי אֶל־הַפָּרְטוֹקוֹנָה הַצְּפוֹנָה, וַיַּמְדֵּשׁ שָׁם אוֹתָם־מִדָּה׃
36 — היה שם לַאכְגְיָאוֹתָיו, לַקּוֹמְנֵיהּ וּלְפָנָד חַלּוֹנָיו מסביב -- חֲמִשִׁים אֲמָתָה אֹרֶךְ וְעֶשְׂרִים וַחֲמָשִׁים אֲמָתָה רוּחַב.
37 עמודיו נגע אל החצר החיצונה; על עמודיה היו עצי דקל ושמונה מדרגות לעלות בהן.

38 היה חדר, ודלתו, ליד עמודי האכסדרה; שם רחצו את העולות.
39 בפרוזדור האכסדרה היו שני שולחנות מצד אחד ושני שולחנות מצד שני, שעליהם היו מקריבים קורבנות הקורבנות המיועדים להם השואה, הקורבן על החטא והקורבן על הפשע.
40 מבחוץ, מצפון, לעולה אל פתח האולם, היו שני שולחנות, ומצד שני, אל מול אולם האולם, שני שולחנות.
41 הוא מצא את עצמו במצב הזה, משני צידי הדלת, ארבעה שולחנות מצד אחד וארבעה שולחנות מצד שני; בְּסַך הַכֹּל שמונה שולחנות, שעליהם היו אמורים להקריב קורבנות.
42 היה שם ארבעה שולחנות נוספים מָנָה לעולות, עשויות אבן גזית, אמה וחצי ארכה, אמה וחצי רחבה, ואמה אחת גובהה, אשר עליהן היו מונחים הכלים אשר בהם הוקרב הקורבן הקורבנות המיועדים להם השואה וה- אחרים קורבנות.
43 ווי כף יד היו קבועים סביב הבניין; ובשר הקורבנות היה מונח על השולחנות.

44 מחוץ לפורטיקו הפנימי, היה שם חדרי הזמרים, בחצר הפנימית; זה שהיה ליד האכסדרה הצפונית, חזיתו פנתה לכיוון דרום; השני, שהיה ליד האכסדרה המזרחית, חזיתו פנתה לכיוון צפון.
45 הוא אמר לי: "חדר זה, אשר חזיתו פונה דרומה, הוא לכוהנים, האחראים על עבודת הבית.".
46 והלשכה אשר פניה צפונה היא לכוהנים המשרתים במזבח. אלה בני צדוק הנגשים אל יהוה לשרתו מבני לוי.

47 וַיַּמְדַד אֶת־הַחֲצָר הַמִּרְבַּע, אֹרֶךְ מֵאַה אֲמָתָה וְרֹחַב מֵאַה אֲמָתָה, וְהַמִּזְבֵּחַ הָיָה מִפְנֵי הַבַּיִת.

48 וַיְהִיגֵנִי אֶל-אוֹלָם הַבַּיִת וַיַּדֵּד אֶת-עַמּוּד הָאוֹלָם חַמְשׁ אֲמָה מִצַּד אֶחָד וְחַב הַאוֹלָם שְׁלֹשׁ אֲמָה מִצַּד אֶחָד וְשָׁלֹשׁ אֲמָה מִצַּד אֶחָד׃.
מט אורך האולם עשרים אמה ורוחב אחת עשרה אמה במעלות אשר יעלו אליו ועמודים היו על העמודים אחד מצד אחד ואחד מצד שני.

פרק 41

1 ואז הוא הוביל אותי אל המקדש, והוא ב וַיַּדֵּד אֶת הַעֲמוּדִים שֶׁשָּׁה אֲמָתִים מִצַּד אֶחָד וְשֶׁשָּׁה אֲמָתִים מִצַּד אֶחָד רוּחַב הָאֹהֶל׃.
2 רוחב השער עשר אמות, קירות השער חמש אמות מצד אחד וחמש אמות מצד שני. הוא מדד את ארך ההיכל ארבעים אמות, ואת הרוחב עשרים אמות.

3 ויבא פנימה וימד את עמודי השער שתיים אמות ואת השער שש אמות ואת רוחב השער שבע אמות.
ד וַיַּמְדֵד אֶת־צַד־הַהֵיכָל עֶשְׂרִים אֲמָתָה וְרֹחָבָהּ עֶשְׂרִים אֲמָתָה, וַיֹּאמֶר אֵלַי זֶה־קֹדֶשׁ־הַקֹּדְשִׁים.

5 וַיַּדֵּד אֶת-קִרְתָּת הַבַּיִת שֶׁשָּׁה אֲמָנִים וְרֹחַב הַבַּיִת הַצַּדָּר אַרְבַּע אֲמָנִים סְבִיב לְבַיִת׃.
ו ותאי הצד, שלושה תאים היו זה על זה, ושלשים פעמים; הם סיימו בקיר שנבנה לתאים האלה סביב הבית, כך שהם נשענו, לא יהיו תקועים בקיר הבית.
7 ליטר’מֶרחָב הורחב לצורך תנועה בכל קומת תאים, משום שלבניין היה מסדרון עגול בכל קומה מסביב; לכן חלק זה של הבניין התרחב בכל קומה, וכך המסדרון התחתון היה צר יותר מהעליון, והמסדרון האמצעי ביחס לשני האחרים.

8 ראיתי כי הבית מסביב על גבה ויסוד תאי הצד קנה מוצק, שש אמות לכל זווית.
9 הקיר החיצוני של בית הצד היה רחב חמש אמות; ועליו היה יסוד בית הצד של הבית.
10 משם ממש עד לחדרי השינה, היה שם רוחב עשרים אמה, סביב הבית.
11 הכניסה לבניין הצדדי היה על המושב, שער אחד צפון ושער אחד נגבה; רוחב המושב חמש אמות סביב.

12 והבניין אשר מול החלל הריק מצד מערב היה רחב שבעים אמה וקיר הבניין רחב חמש אמה מסביב ואורכו תשעים אמה.

13 וַיַּדֵּד אֶת־הַבַּיִת רֹחַב מֵאַה אֲמָתָה וְאֶת־הַבָּנִים וְחוֹתָיו אֹרֶךְ מֵאַה אֲמָתָה׃;
יד וְרֹחַב פְּנֵי הַבַּיִת וְהַפְּנִי מִקְדָּם מֵאַת אַמָּה׃.
15 וַיַּדֵּד אֶת־אֹרֶךְ הַבִּנְיָן מִנְּגַב הַחֲלָק אֲשֶׁר מֵאֶחָד הַבִּנְיָן וְאֶת־אֲלָכָיו מִכָּל־צַד׃.

במקדש, הן בפנים והן בפרוזדור החצר,
טז את הספים, את החלונות המסורגים ואת היציעים סביב, לשלושתם., היו מכוסים, עד הסף, עץ פשוט מסביב. הרצפה עד החלונות - והחלונות היו סגורים -
17 ממעל הפתח ועד אחורי הבית, וכל הקיר מסביב מבפנים ומבחוץ, הכל היה מכוסה בוילונות.,
18 וכרובים ותמרים, תמר אחד בין שני כרובים, ולכל כרוב שני פנים.,
19 פניו של גבר פנה לכיוון עץ הדקל מצד אחד, ופניו של אריה פנה לכיוון עץ הדקל בצד השני; הם ציירו אותו על כל הבית.
20 מן הקרקע ועד מעל הפתח היו צוירו על קיר ההיכל כרובים ועצי תמר.

21 המקדש היה עמודים מרובעים. ומול קודש הקודשים היה משהו שנראה כמו
22 של מזבח עץ; שלוש אמות גובהו ואמות שתיים ארכו; פינותיו היו לו, וצדדיו עץ לכל ארכו. ויאמר אלי זה שולחנך לפני יהוה.» 

23 לכל אחד מהבית המקדש ולקודש הקודשים היה שער,
24 ולכל דלת היו שתי כנפי דלת, שתי כנפי דלת מקופלות לפנלים, שתי כנפי דלת לדף אחד, שתי כנפי דלת לדף השני.
25 על דלתות ההיכל היו מצוירים כרובים ועצי תמר, כמתואר על הקירות; וסוכת עץ הייתה על חזית הכניסה מבחוץ.
26 חלונות מסורגים ועצי דקל היו משני צידי הכניסה ולתאי הבית הצדדיים, וסוככים.

פרק 42

1 ויוציאני האיש אל החצר החיצונה צפון, ויוליכני אל החדר אשר מול המרחב ומול החומה צפון.
2 מאה אמה ארכו - שער הצפון - וחמישים אמה רוחבו.,
3 מול העשרים מרפקים מן החצר הפנימית, ומול ריצוף החצר החיצונית, גלריה כנגד גלריה בת שלוש קומות.
4 לפני הלשכות היה סמטה רחבה עשר אמות, ולכניסה פנימה שביל רחב אמה אחת; ודלתותיהם פנו צפון.
5 החדרים העליונים היו צרים יותר, - משום שהגלריות פלשו אליהם, - צר יותר שהחדרים התחתונים והאמצעיים של הבניין;
ו כי שלוש קומות היו גובהן, ולא היו להן עמודים כעמודי החצרות; לכן היו החדרים העליונים צרים יותר מהחדרים התחתונים והאמצעיים.
7 הקיר החיצוני המקביל לחדרים, מצד החצר החיצונית, היה, עבור החלק מִנַּגּוּ הַחֶדְרִים, אֹרֶךְ חֲמִשִׁים אֲמָתִין.
ח כי ארך החדרים מצד החצר החיצונה חמישים אמה והנה מצד ההיכל היה שם מאה אמות.
9 מתחת לחדרים אלה היה פתח הפונה מזרחה עבור הבאים מן החצר החיצונית.

10. לאורך רוחב חומת החצר, בצד המזרחי, מול המרחב הפתוח ומול החומה, היה גם חדרים,
יא ולפניהם דרך, כמראה הלשכות מצד צפון; אֹרכָם וְרֹחָבָם הַהוּא, כְּכָל-מוֹצָאֵיהֶם וְסִידָרֵיהֶם.;
12 כאשר דלתותיהם היו גם דלתות החדרים אשר בצד נגבה; היה גם דלת בכניסה לשביל, לאורך הקיר המתאים, ממערב עבור זה שנכנס.

13 ויאמר אליי: "הלשכות הצפוניות והלשכות הדרומיות, אשר מול החצר הפתוחה, הן לשכות המקדש, אשר שם אוכלים הכהנים הנגשים אל ה' את קודשי הקודש; שם מניחים את קודשי הקודש, את התרומות ואת התרומות." הקורבנות לחטא ולעבירה; כי המקום קדוש.
14 לאחר שנכנסו, לא יעזבו הכוהנים את המקום הקדוש ללכת בחצר החיצונה, מבלי לעזוב את הבגדים אשר עבדו בהם, כי הבגדים האלה קדושים הם. ילבשו בגדים אחרים, ואז ייגשו אל עניני העם.« 

15 וַיַּכְמַד אֶת־בְּנֵי־הַבַּיִת וַיְצֹא אֹל־הַפָּנָה הַפֹּנָה קֹדֶשׁ וַיַּמְדֶּה אֶת־הַבָּאִת’בְּהֵרָיוֹן מסביב.
טז וַיַּמְדֶּד אֶת צַעַת קֹדֶם בְּקֶן הַמִּדָּה חַמְאוֹת קָנִים בְּקֶן הַמִּדָּה סְבִיב׃.
17 וַיַּמְדֶּד אֶת צַד הַצָּפוֹן חַמְשִׁים מֵאָה קָנִים בְּקַן הַמִּדָּה סְבִיב׃.
18 וַיַּמְדֶּד אֶת צַד הַגָּדוֹם חַמְשִׁים מֵאָה קָנִים בְּקַן הַמִּדָּה.
19 וַיַּסְבֶּה מַעֲרָבָה וַיַּמְדֹד בְּקַן הַמִּדָּה׃.
20 מכל ארבעת הצדדים הוא מדד את’בְּהֵרָיוֹן ; היה ב מִקדָשׁ חומה מסביב; אורכה חמש מאות ורוחבה חמש מאות, להבדיל בין קודש לחול.

פרק 43

1 וַיּוֹלִיכִי אֶל־הַשַּׁעַר, הַשַּׁעַר הַפוֹנָה קֹדֶשׁ.
2 והנה כבוד אלוהי ישראל בא מכיוון מזרח קולו כקול מים רבים והארץ זרחה מכבודו.
ג מראה הדמות אשר ראיתי היה כדמות אשר ראיתי בבאתי להשמיד את העיר והנראה כדמות אשר ראיתי על נהר חובר ואפל על פני.
4 וַיָּבֹא כְּבוֹד יְהוָה אֶל־הַבַּיִת, דֶּרֶךְ הַשַּׁעַר אֲשֶׁר פָּנָיו קֹדֶשׁ.
5 ותשא אותי הרוח ותביא אותי אל החצר הפנימית והנה הבית מלא כבוד יהוה.

6 ושמעתי כי הם מדברים אליי מבפנים מהבית, עמד לידי גבר.
7 הוא אמר לי: "בן אדם, זהו זה מקום כס מלכותי, המקום שבו אני אשאל כפות רגלי אשר אשכן שם בתוך בני ישראל עד עולם לא יטמאו עוד בית ישראל ומלכיהם את שם קדשי בזנותם בגווית מלכיהם ואבאאל המקומות הקדושים שלהם,
8 ואשים את ספם על ספני ואת משקוף פתחם על משקוף פתחי וְהָיָה רַק הַחוֹמָה בֵּיניהם וּבֵינִי וְטַמֵּל אֶת שְׁמִי קָדְשִׁי בְּתוֹעֲבֹתָם אֲשֶׁר עָשָׂו וָאֲשַׁמְדֵם בַּאֲפִי׃.
9 עתה יסירו ממני את זנותם ואת גופות מלכיהם ושכנתי בתוכם לעד.

10 אתה בן אדם, הודיע לבית ישראל את הבית הזה למען יתביישו בחטאיהם, ולמדו את הדוגמה.
יא אם יתבלבלו על כל אשר עשו, למד אותם את סידור הבית ואת סידוריו ואת מוצאיו ואת פתחיו ואת צורתו ואת כל תקנותיו ואת כל צורתו ואת כל חוקיו; שים כל זה בכתב לעיניהם, ושהם ישמרו את כל צורותיו ותקנותיו ויישמו אותם בפועל.« 

12 זאת תורת הבית על ראש ההר גְּבֹלָתו מסביב קודש קדשים זאת תורת הבית.

13 "אֵלֶּה מִדָּתֵי הַמִּזְבֵּחַ בַּאֲמָתִים אֲמָה אַחַת וְכֶדֶר אֲחַת הַמִּזְבֵּחַ הַמִּזְבֵּחַ אֲמָה אַחַת קוֹמָה וְרֹחַ אֲמָה אַחַת וְשִׁלָּף הַשְּׁלָפִים מסביב לִשְׁלָפָיו זֶד אֶחָד זֶה יְסוֹד הַמִּזְבֵּחַ׃.
14 מהמרזב שעל הקרקע ועד למסגרת התחתונה יֵשׁ שתי אמות, והרוחב אמה אחת; מן המסגרת הקטנה ועד המסגרת הגדולה., יֵשׁ ארבע אמות, והרוחב אמה אחת.
15 הראל ארבע אמות ארוכה, ואריאל למעלה לַעֲלוֹת ארבע הקרניים.
טז אריאל אורכו שתים עשרה אמות ורוחבו שתים עשרה אמות; הוא יוצר ריבוע שלם.
יז ארך ארבע עשרה אמות על ארבעת צדדיו ורחבו ארבע עשרה אמות, והמסגרת סביבו חצי אמה; מרזב סביבו אמה אחת, מדרגותיו פונות מזרחה.

18 ויאמר אלי בן אדם כה אמר אדוני יהוה אלה חקיקת המזבח ביום בנייתו להקריב עלות ולהזהר עליו דם.
19 ותתן לכוהנים הלוים אשר מבני צדוק והקרבים אלי נאם אדוני יהוה לשרתני פר בקר חטאת.
20 תיקח מעט מדמו ואתה ה- יניח על ארבע קרנות ה-’מִזבֵּחַ ועל ארבע פינות המסגרת ועל המסגרת סביב ועשית כפר על’מִזבֵּחַ ופיוסה.
21 אתה תיקח את השור אשר יוצע לחטאת, וְיִשְׁרַף, בָּמָּקוֹם הַיּוֹצֵד, בַּבַּיִת, מִחוּץ לַמִּקְדָּשׁ.
22 ביום השני תקריב לחטאת שעיר עזים תמים וכפר על המזבח כאשר אתה ל'’נוצר עבור השור.
23 כאשר תכלית לכפר, תקריב פר בקר תמים ואיל תמים מן הצאן.
24 והקרבתם לפני יהוה ויזרו עליהם הכהנים מלח והקריבו אותם כעולה ליהוה.
25 שבעת ימים תקריב שעיר חטאת בכל יום, וגם פר ואיל מן הצאן תמימים יוקריב.
26 שבעת ימים יעשה המזבח לכפרה, יטהר ויקדיש.

27 וְכַיִּתְקַלֵּת שִׁבְעַת הַיָּמִים בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי וּמַעֲשֶׂה וַיַּעֲלֹה וַיַּעֲלוּ הַכֹּהֲנִים עֲלֵיכֶם וְשָׁלמֵיכֶם עַל הַמִּזְבֵּחַ וְאֶחֱטַף עִמָּכֶם נְאֻם אֲדֹנָי יְהוָה׃« 

פרק 44

1 וַיְשִׁבֵּנִי אֶל־כֹחַ הַפָּנָה הַחִיצוֹן שֶׁל־הַמִּשְׁכָּן, הַפָּנָה קֹדֶשׁ; הוּא הָיָה סָגוּר׃.
2 וַיֹּאמֶר יְהוָה אֵלַי הַשַּׁעַר הַזֶּה סָגוּר יִהְיֶה לֹא יִפְתַּח וְאִישׁ לֹא יָבֹא בָּא בָּהּ כִּי יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל בָּא בָּהּ וְהִיא סָגוּר׃.
ג והנסיך, הוא הנסיך, הוא ישב שם לאכול את המאכל לפני יהוה; הוא יבוא דרך אולם הכניסה ויצא דרך הכניסה אֲפִילוּ נתיב."« 

4 וַיּוֹלִיכִי אֶל־כֹחַ הַצָּפוֹנָה, אֲשֶׁר לִפְנֵי הַבַּיִת, וָאֶרְאֶה, וְהִנֵּה, מְלָא כְּבוֹד יְהוָה, אֶת־הַבַּיִת, וָאֶפֶל עַל־פָּנִי.
ה ויאמר יהוה אלי בן אדם הקש לבבך וראה בעיניך ובאזניך שמע את כל אשר אנכי דבר אליך על כל משפטי בית יהוה ועל כל חקתו הקש לבבך על אשר הבא הבית על כל פתחי המקדש.
ו אמר לבית ישראל המרדנים כה אמר אדוני ה' די לכל תועבותיכם בית ישראל,
7 מַסְפִּיק כי הבאתם בנים נכרים ערלים בלב וערלים בבשר אל מקדשי לחלל את ביתי בהקרבתכם את האוכל אשר אני’שייך, שומן ודם; ו כָּך הפרו את בריתי, בכל תועבותיכם.
8 לא עשית את עבודת קדשי, והקמת הזרים האלה לעשות את עבודתי, במקדשי, לך לְהַרְוִיחַ.
ט כה אמר אדוני יהוה כל נכרי ערל לב וערל בשרה לא יבוא אל מקדשי; לֹא, אף אחד מהבנים הנוכרים אשר בין בני ישראל.

10 וגם הלוויים אשר פנו ממני אל זמן של תעות ישראל, אשר תעה הרחק ממני כי לַעֲקוֹב אליליו הידועים לשמצה ישאו את עוונם.
יא עבדים יהיו במקדשי, ממונים על שערי המקדש ולעבודת המקדש; הם ישחטו למען העם. הקורבנות המיועדים להם השואה ו לאחרים קורבנות, והם יעמדו לפני ה אֲנָשִׁים לשרת אותו.
12 יען עבדוהו לפני שקצותיו ואת בית ישראל הפלתם בעוון על כן הרמתי ידי עליהם נאם אדוני יהוה נשבע ש’הם היו נושאים את עוונם.
13 לא יקרבו אלי לעשות כוהן לפניי לגשת לכל קדשי בקודשי הקודשים ישאו חרפתם העונש את המעשים התועבים שהם ביצעו.
14 אפקיד עליהם את עבודת הבית, על כל מלאכתו, ועל כל אשר צריך לעשות בו.

15 וְהַכֹּהֲנִים הַלֵּוִיים בְּנֵי צָדוֹק אֲשֶׁר שָׁמְרוּ אֶת מִצְוָתַי בְּעַתִּי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הֵם הַגִּשְׁרֹבִים אֵלַי לְשָׁרְתִּי וְעָמֻדִּים לְפָנַי לְהַקְרִיב לִי אֶת הַחֵלֶב וְהַדָּם נְאֲדֹנָי יְהוָה׃.
טז אלה הם אשר יבואו אל מקדשי, ויגשו אל שולחני לשרתני, ושמרו את מצוותיי.

יז כי יעברו באולם החצר הפנימית, ילבשו בגדי פשתן; צמר לא יהיה עליהם כי ישרתו באולם החצר הפנימית ובפנים.
18 כנפיים מפשתן יהיו על ראשם ותחתוני פשתן על מתניהם ולא יחגרו אשר ירגש לְהָזִיעַ.
יט וְכַיִּצְאוּ אֶל־חָצֵר הַחִיצוֹנָה ...הָעָם וְהִסְתִּירוּ אֶת־הַבְּגָדִים אֲשֶׁר־עֲבָדוּ בָּהֶם וְהִנִּיקוּ אֹתָם בְּלַשְׁכָּתַת הַקָּדָשׁ וְלִבְּשׁוּ בַּגְּדָתָם לֹא־יַקְדְּשוּ אֶת־הָעָם׃.
20 לא יגלח את ראשם ולא יעזבו גַם לֹא הם יגדלו את שערם; הם יגלחו את ראשם.
21 לא ישתה כהן יין בבואו לחצר הפנימית.
22 לא יתחתנו עם אלמנה או גרושה, אלא רַק בתולות מבית ישראל; הן ייקחו אלמנה אשר תהיה אלמנת כהן.
23 הם ילמדו את עמי להבחין בין קדוש לחול; ילמדו אותו להבחין בין מה מטמא למה טהור.
24 בריב ישבו לשפט, ושפטו על פי התורה אשר קבעתי, ושמרו את חקי ואת משפטי בכל חגי, ואת שבתותי קדשו.
25 אף אחד מהם לא יקרבו אל מת לטמא; רק לאב או לאם, לבן או לבת, לאח או לאחות אשר אין לו בעל, יטמאו.
26 אחרי טהרתו יספרו לו שבעה ימים,
27 וביום הבאו אל הקודש אל החצר הפנימית לשרת בקדש יקריב את חטאתו נאם אדני יהוה.

28 זאת הנחלתם אני אהיה להם לנחלתם לא תתן להם נחלה בישראל אני נחלתם.
29 יאכלו את הקורבן, את החטאת ואת האשם; ואת כל מה יוקדש על ידי חרבה בישראל תהיה עליהם.
30 ביכורי כל ביכורי כל-המין וכל-התרומות מכל-מין אשר תקריבו לכוהנים יהיה ואת ביכורי טחינתכם תיתן לכוהנים למען תנוח הברכה על-ביתך.
31 כל חיה מתה או קרועה, בין אם עוף ובין אם אַחֵר טיפשים, הכמרים לא ה- הם לא יאכלו.« 

פרק 45

1 "כי תחלקו את הארץ בגורל לרשתה, תפרישו תרומה ליהוה א'" חֵלֶק קדוש הארץ; אורכה יהיה עשרים וחמישה אלף מרפקים, וְרֶחְבָיו עֲשֶׂרֶת אֲלָפִים קֹדֶשׁ יִהְיֶה לַכָּל הַמְחֻלָּהּ סְבִיב׃.
2 חמש מאות על חמש מאות אמה יהיו למקדש, ריבוע מסביב, וחמישים אמה יהיה סביבו.
ג על-השטח המדוד הזה תמדוד ארך עשרים וחמש מיל ורוחב עשר מיל שם יהיה המקדש קודש הקודשים.
4 זה יהיה חלק קדוש בארץ; זה יהיה לכוהנים המשרתים בקודש, הנגשים לשרת את ה'; זה יהיה להם מקום שֶׁלָהֶם בתים, ומקום קדוש למקדש.
5 עשרים וחמישה אלף מרפקים עשרת אלפים אֹרֶךְ וְעשרת אלפים רֹחב יִהְיֶה לַלְּוִיִים הַעֲבֹדִים אֶת-עֲבֹדַת הַבַּיִת וְיַרְשְׁמָה עֲרָתִים לְשָׁבוֹת בָּהֶן.

ו כנחלת העיר תשים חמשת אלפים מרפקים רוחב עשרים וחמשה אלף מילין ואורך עשרים וחמשה מילין, מקביל לחלק הקודש המוקצה; זה יהיה לבית ישראל.

7 עבור הנסיך, תזמין לך מקום משני צדדי הקודש הנלקח ושל נחלת העיר, לאורך החלקה ולאורך נחלת העיר, מפאת מערב עד מערב, ומפאת מזרח עד מזרח, לאורך כאחד החלקים, מגבול מערב עד גבול מזרח.
8 זאת תהיה אחוזתו ונחלתו בישראל ולא ילחצו עוד שריי את עמי והניחו את הארץ לבית ישראל לשבטיו.
ט כה אמר אדוני יהוה די שרי ישראל הסירו חמס וביזה עשו צדק ומשפט והסירו את עושקכם מעמי נאם אדוני יהוה.
10 משקולת נכונה, איפה נכונה ובת נכונה.
יא לאיפה ולבת יהיה אֲפִילוּ כִּי הָאֵפָה תַּכְלַל עִשְׂרִית הַחֹמֶר, וְהַבָּת עִשְׂרִית הַחֹמֶר; תְּהִי קוּמָתָם כְּפִי הַחֹמֶר.
12 המאה יהיה שווה עשרים גרה. המכרה יניב עשרים שקלים, עשרים וחמישה שקלים, חמישה עשר שקלים במקומך.

13 זאת התרומה אשר תקח: שישית האיפה מחומר החיטה, ושישית האיפה מחומר השעורה.
יד כלל לשמן, לבת של שמן: עשירית בת על קרן, שהוא שווה לחומר של עשרה בת, כי חומר הוא עשרה בת.
15 כבשה מהעדר יינתן ממאתים מרעי ישראל, למנחה, לעולה ולשלמים, לכפר עליהם, נאום יהוה.
טז כל עם הארץ חייב לקחת את התרומה הזאת עבור נסיך ישראל.
17 והנשיא יהיה ממונה על העלות והמנחה והנסכים במועדים, בראשי חדשים ובשבתות, בכל מועדי בית ישראל; הוא יספק את החטאת ואת המנחה ואת העלה ואת השלמים לכפר על בית ישראל.« 

18 כה אמר אדוני יהוה: "ראשון חוֹדֶשׁ, בְּרֵאשׁ לַחֹדֶשׁ וְקַחַתָּ פָּר בָּקָר תָּמִימָה וְכִפְרַתָּ עַל הַמִּקְדָּשׁ.
19 וייקח הכהן מדם הקורבן לחטאת ב ישים על משקוף הבית ועל ארבע פינות משקוף המזבח ועל משקוף החצר הפנימית.
20 ועשית כן בשביעי לחודש, על החטא בעוונה או בטהרה, וכפרת על הבית.

21 הראשון חוֹדֶשׁ, בארבעה עשר יום לחודש יהיה לכם פסח שבוע אחד ומצות יאכלו.
22 ביום ההוא יקריב הנשיא פר חטאת בעד עצמו ובעד כל עם הארץ.
23 ובשבעת ימי החג יקריב עלה ליהוה שבעה פרים ושבעה אילים תמימים לשבעת הימים ושעיר עז חטאת ביום ביום ביום׃.
24 הוא יעשה זאת גַם הקרבה, איפה קֶמַח לפי פר ואיפה לאיל, והין שמן לאיפה.

25 השביעי חוֹדֶשׁ, בחמשה עשר לחודש, בחג, יקריב שבעת ימים את אותם חטאות, את אותם העלות, את אותם מנחה ואת אותם הקורבנות. כַּמוּת של נפט.»

פרק 46

1 כה אמר אדוני יהוה: "אולם החצר הפנימית אשר פונה מזרחה יהיה סגור בששת ימי העבודה, וביום השבת יהיה פתוח, וגם ביום ראש השנה יהיה פתוח.".
2 וַיָּבֹא הַנָּשִׁיחַ מִבְּחֹץ אֶל־פָּנָד הַאֲכָל וַיַּעֲמֹד עַל־הַאֲכָל וַיַּעֲלוּ הַכֹּהֲנִים וַיַּעֲלוּ שְׁלָמָיו וַיַּשְׁתַּחֲוָה עַל־פֶּן הַאֲכָל וַיֵּסֵר וְלֹא־יִסְגָּר הַאֲכָל עַד־הָעֶרֶב׃.
ג וְעַם הָאָרֶץ יִכְרַעוּ בְּפֶתַח הַפָּנָד הַזֶּה בַּשַּׁבָּתוֹת וּבְחָדָשִׁים לִפְנֵי יְהוָה׃.
ד והעולה אשר יקריב הנשיא ליהוה תהיה ביום השבת ששה כבשים תמימים ואיל אחד תמימים;
5 וכמנחה, הוא יציע אפה קֶמַח לאיל; ולכבשים כמנחה אשר יחפוץ לתת, עם הין שמן לאיפה.
ו ביום חדש יהיה פר בקר תמים, שישה כבשים ואיל תמים.
7 וְנָתַן אֵיפָה אֶחָד לְכַאֵל וְלַכְבָּשִׁים אֶת מַה שֶׁיּוֹנָה וְשֶׁמֶן הִין אֶחָד לְכֵּאֵיפָה׃.

8 כאשר יבוא הנסיך, יבוא דרך אולם האכסדרה, ובאותו דרך יצא.
ט כי יעלו עם הארץ לפני יהוה במצוות, יצאו הבאים דרך האכסדרה הצפונית להשתחוות דרך האכסדרה הדרומית, והבאים דרך האכסדרה הדרומית יצאו דרך האכסדרה הצפונית; לא ישובו דרך האכסדרה אשר באו דרכה, כי יצאו דרך זה אשר מולו.
10 גם הנסיך יבוא בתוכם בבואם, וייצא בצאתם.

יא בחגים ובמועדים תהיה הקרבן איפה אחת לפר ואיפה אחת לאיל, ולכבשים מה שה נָסִיך ירצה לתת, עם הין שמן לכל אפא.

יב כי יקריב הנשיא נדבה, עולה או שלמים, נדבה לה', ופתח לו שער הפונה מזרחה. יקריב את עלתו או שלמיו כאשר יעשה ביום השבת, ויצא, והשער יסגר אחרי צאתו.

13 וְתַעֲלֹתָךְ כָּבֶשׁ בֶּן שָׁנָה תָּמִימָה עוֹלָה תָּמִיד לַיהוָה בְּבֹקֶר תַּעֲלֹתָיו׃.
14 ותקריב עמו מנחה בכל בוקר, לָדַעַת שׁישית האיפה ושֶׁמֶן שלישית ההין לזרות על הסלת הדק מנחה ליהוה; אלה הם חוקים קבועים, לנצח.
טו בכל בוקר יקריבו את-הכבש, את-המנחה עם-השמן; זה ה-’שואה מתמדת.« 

טז כה אמר אדוני ה': "אם הנשיא ייתן מתנה לאחד מבניו, דוֹן נחלת בניו תהיה זו, הם יירשו אותה לנחלה.
17 ואם יתן מתנה מנחלתו לאחד מעבדיו, תרומה זו יהיה שייך ל מְשָׁרֵת עד שנת השחרור; אז ישוב אל הנסיך; רק בניו יירשוהו.
18 לא ייקח הנסיך ירושת איש.’גירוש באלימות מנכסיו; מנכסיו יתן נחלה לבניו, למען לא יגורש עמי מנכסיו.« 

19 הוא הוביל אותי דרך הפתח אשר בצד האכסדרה אל תוך חדרי הקודש גורלות אל הכוהנים, הפונים צפון; והנה שם מקום ברקע, מצד מערב.
20 הוא אמר לי: "זה המקום שבו ירתחו הכוהנים את הקורבנות". מוּצָע על העבירה ועל החטא, ויאפו את המנחה לבלתי ה- יובא לחצר החיצונה כדי לקדש את העם.« 

21 וַיּוֹצֵא אֹתִי אֶל־הַחֲצָר הַחִיצוֹנָה וַיּוֹלַכֵּנִי אֶל־אַרְבַּע פְּנוֹת הַחֲצָר וְהִנֵּה, בְּכָל פְּנוֹת הַחֲצָר חֲצָר אֶחָד.
22 בארבע פינות החצר היו חצרות סגורות, ארבעים אמה ארכה ושלושים אמה רחבה; אותה מידה לארבע אלה. קוּרס בפינות.
23 סגר הקיף את ארבעתם, ואח בישול הוצבו בתחתית הסגרים הללו, מסביב.
24 ויאמר אליי: "אלה המטבחים אשר יבשלו עבדי הבית את בשר זבחי העם".» 

פרק 47

1 הוא החזיר אותי הַבָּא וְהִנֵּה מַיִם נוֹצְרִים מִתַּחַת מַפֶּן הַבַּיִת קִדְרָה כִּי פָּנֵי הַבַּיִת היה צופה וְהַמָּיִם הָיוּ נוֹרְדִים מִתַּחַת יְמִין הַבַּיִת מִנָּמֹה לַמִּזְבֵּחַ.
2 וַיְצֹאֵנִי דֶּרֶךְ הַאֲכָל הַצָּפוֹנִי וַיְהִיגְנִי הַחוּץ אֶל-הַאֲכָל הַחִיצוֹן פָּנָה קִדְרָמָה וְהִנֵּה מַיִם נוֹצְאִים מִן-יָמִין׃
3 ויצא האיש מזרחה, בחבל המידה אשר בידו, וימד אלף אמות, ויוליכני דרך המים האלה, הגיעו המים עד קרסוליי.
ד וַיַּדֵּד אֶלֶף אֶחָד וַיַּעֲבֹרֵנִי בַּמָּיִם הַמָּיִם עַד בֶּרְכִי וַיַּדֵּד אֶלֶף אֶחָד וַיַּעֲבֹרֵנִי בַּמָּיִם הַגָּדִים עַד מָתְנֵי׃
5 הוא מדד עוד אלף: זה היה נחל אשר לא אוכל לעבור, כי עלו המים; הם היו מים לעבור שחייה, נחל שלא ניתן היה לחצותו.
6 וַיֹּאמֶר אֵלַי הַרְאִיתָה בֶּן־אָדָם וַיְשִׁיבֵנִי אֶל־גַּד־הַנַּחַל׃
7 מסתובב, הנה שראיתי בה הצצה על גדת הנחל היו עצים רבים משני צדדיו.

ח ויאמר אלי המים האלה הולכים אל עבר המזרח וירדנו אל המישור ויבואו אל הים ויפנו אל הים והמים יהפכו צלולים
9 כל נפש חיה אשר רומשת תחיה בכל אשר יבוא הנחל הכפול, ודגים יהיו רבים מאוד; כי ברגע שיגיעו אליו המים, מימי הים יבריא, ויהיו חיים בכל מקום בו יגיע הזרם.
10 בקצה של הים הזה שם יוצבו דייגים; מאנגדי ועד ענגלים יפורשו רשתות; יהיו שם דגים מכל המין, כדגי הים הגדול, רבים מאוד.
11 אך לגונותיה ובריכותיה לא יטהרו; הן יוותרו למלח.
12 על גדותיו משני צידי הנחל יצמח הכל סוגים עצי פרי אשר לא יבול עליהם ופריהם לא יכשל. בכל חודש יעשו פרי חדש כי מימיהם יוצאים מן המקדש; פרים יהיה טוֹב לאכול, ואת העלים שלהם טוֹב לרפא. 

13 כה אמר אדוני יהוה: עמק יהיה גבול הארץ אשר אתם באים לרשתה לשנים עשר שבטי ישראל; שתי חלקות יהיו ליוסף.
14 לכל אחד מכם יהיה חלק מהארץ הזאת אשר לי מוּבטָח, ביד מורמת לתת לאבותיכם, וְנָפַל הָאָרֶץ הַזֹּאת לְכֶם לַנַּחֲזָקָה.

15 זֶה גְּבוּל הָאָרֶץ מִצָּפוֹן מִן הַיָּם הַגָּדוֹל דֶּרֶךְ מֵחֶתְלוֹן עַד סְדַד׃.
16 המדינה של חמת, וברותא וסברים, בין גבול דמשק ובין גבול חמת, חצר תיכון אשר על גבול חאורן.
יז וזה הגבול מן הים חצר עינון גבול דמשק ולצפון גבול חמת זה פאה צפונה
18 וממזרח: מ הגבול אשר מפריד בין חוראן לדמשק, חוצות הגבול בין גלעד ובין ארץ ישראל הוא נהר הירדן תמדוד מן הגבול צָפוֹן עד הים המזרחי. זהו צד מזרח.
19 הצד הדרומי יפנה ראשון נגבה, מתמר, עד מימי מריבה קדז.; אז זה יהיה הטורנט מי זורק את עצמו בים הגדול. זהו הצד הדרומי לכיוון הנגב.
20 הצד המערבי יהיה הים הגדול, של זֶה הַגְּבוּל נִתְהַל עַד מִנְגַּל פָּנָיו אֶת-מוֹאֵל חַמַת זֶה פָּעַר מַעֲרָב׃« 

21 "וְתַחֲלוּ אֶת־הָאָרֶץ הַזֹּאת ביניכם, לְפִי שְׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל׃.
22 וַתִּפְלוּ גּוֹרָל עַל־הָאָרֶץ לַיְרֵשׁ בֵּינֵיכֶם וּבֵין־הַגָּר הַיּוֹשֵׁב בְּתוֹכֶם וְאֲשֶׁר הוֹלִידוּ בְּתוֹכֶם כְּיָלִידֵי יִשְׂרָאֵל יִפְלוּ עַל־הָאֶרֶץ׃ שֶׁלָהֶם הרבה עמך, בתוך שבטי ישראל.
23 בשבט אשר-ישב שם הגר, שם תתנו לו את-נחלתו, נאם אדוני יהוה.« 

פרק 48

א אלה שמות השבטים: מצפון הדרך, מחטלון עד חמת, חצר עינון, גבול דמשק צפונה, לאורך חמת, יהיה לכל אחד שֶׁבֶט : שֶׁל מגבול מזרח לגבול מערבי: דן, א חֵלֶק.
2 על גבול דן, מגבול המזרח ועד גבול המערב, אשר חֵלֶק.
ג על גבול אשר, מגבול המזרח ועד גבול המערב, נפתלי חֵלֶק.
ד על גבול נפתלי, מגבול המזרח ועד גבול המערב: מנשה חֵלֶק.
ה על גבול מנשה, מגבול המזרח ועד גבול המערב, אפרים, א. חֵלֶק.
ו על גבול אפרים, מגבול המזרח ועד גבול המערב, ראובן חֵלֶק.
ז ועל גבול ראובן מגבול המזרח ועד גבול המערב יהודה חֵלֶק.

ח על גבול יהודה, מגבול המזרח ועד גבול המערב, יהיה החלק אשר תיקחו, עשרים וחמשה אלף. מרפקים וְכָל-אֶחָד מִן-הַחֲלָקִים, מִן-גְּבוּל קְדָמָן עַד-גְּבוּל מַעֲרָב: בְּאֶמְצָעוֹ יִהְיֶה הַמִּקְדָּשׁ.
9 הַחֶלְקָה אֲשֶׁר תַּקְרִישׁוּ לַיהוָה יִהְיֶה אֶרֶךְ חֲמִשָּׁה וְעֶשְׂרִים אֲלָף אֲמָתָה וְרֹחַב עֲשֶׂר אֲלָף אֲמָתָה׃.
10 חלק הקדוש הזה שיוחזר יהיה לכוהנים, לָדַעַת, צפונה עשרים וחמישה אלף מרפקים, ממערב עשרת אלפים מרפקים ברוחב, ממזרח עשרת אלפים מרפקים רֹחב, וּמִנָּבָה אֹרֶךְ עֶשְׂרִים וְחַמְשָׁה אֶלֶף אֲמָתָה, מִקְדָּשׁ יְהוָה יִהְיֶה בְּתוֹכָהּ.
11 זה יהיה שייך לכוהנים המקודשים בני צדוק אשר מלאו את עבודתי אשר לא תעו בתעו בני ישראל כאשר תעו הלוים.
12 זאת תהיה חלקם מן החלק אשר נלקח מן הארץ, חלק קודש הקודשים, על גבול הלוים.

יג ללויים יהיו עשרים וחמישה אלף מרפקים באורך וברוחב עשרת אלפים; כל אורך יהיה עשרים וחמשה אלף אמות, ו כֹּל רוחב של עשרת אלפים.
יד לא ימכרו ולא יחליפו ממנו ולא יוכלו להוציא ממנו את בכורי הארץ כי קדושים הם ליהוה.

15 חמשת אלפים אשר יניחו ברוחב מתוך עשרים וחמשה אלף יהיו אחד טָחוּן חילוני לעיר, הן למגורים והן לפרברים; העיר תהיה באמצע.
טז ואלה מידותיו: מצד צפון, ארבעת אלפים וחמש מאות מרפקים ; צד דרומי, ארבעת אלפים וחמש מאות; צד מזרח, ארבעת אלפים וחמש מאות; צד מערב, ארבעת אלפים וחמש מאות.
17 לעיר יהיו פרברים של מאתיים וחמישים מרפקים מצפון, מאתיים וחמישים מדרום, מאתיים וחמישים ממזרח ומאתיים וחמישים ממערב.
יח עשרת אלפים יישארו באורך לאורך החלקה הקדושה מרפקים ממזרח ועשרת אלפים ממערב, על פני הקודש; התבואה תהיה למאכל, לעבדי העיר.
19 פקידי העיר, שנבחרו מכל שבטי ישראל, יעבדו את זה טָחוּן.
20 כָּך, כל החלק שנלקח הוא עשרים וחמישה אלף מרפקים מתוך עשרים וחמישה אלף, תנכה עבור תחום העיר חלק שווה ל רבע מהחלק הקדוש.

21 השאר יהיה לנסיך; מכל צד של החלק הקדוש ושל תחום העיר, החל מעשרים וחמשה אלף מרפקים מהחלק שנלקח, עד הגבול המזרחי, ובמערב, מעשרים וחמישה אלף מרפקים עד לגבול המערבי, במקביל למניות - זה יהיה לַנְשִׁיךְ, הַקֹּדֶשׁ וְמִדְשָׁא הַבַּיִת, יִהְיֶה בְּאֶמְצָע.
22 כָּך מתחום הלוויים ומתחום העיר, מי הם באמצע חלקת הנסיך, כל מה שהוא בין גבול יהודה ובין גבול בנימין יהיה לנשיא.

23 חלק מ השבטים הנותרים: מהגבול המזרחי ועד לגבול המערבי, בנימין, א חֵלֶק.
24 בגבול בנימין, מגבול המזרח ועד גבול המערב, שמעון, א. חֵלֶק.
25 על גבול שמעון, מגבול המזרח ועד גבול המערב, יששכר חֵלֶק.
26 על גבול יששכר, מגבול המזרח ועד גבול המערב, זבולון חֵלֶק.
27 על גבול זבולון, מגבול המזרח ועד גבול המערב, גד, א. חֵלֶק.
28 בגבול גד, בצד הנגב, נגבה, יהיה הגבול מתמר עד מי מריבת קדש, ועד הנחל. מי יעשה אל הים הפתוח.

29 זאת הארץ אשר תטיל גורל עליה ה- לרשת לשבטי ישראל ואלה חלקם נאם אדוני יהוה.

30 הנה היציאות מהעיר: בצד הצפוני, ארבעת אלפים וחמש מאות מרפקים מְדִידָה,
31 - שערי העיר ייקח שמות שבטי ישראל, ושלושה שערים צפונה: שער ראובן אחד; שער יהודה אחד; שער לוי אחד.
32 בצד המזרחי, ארבעת אלפים וחמש מאות מרפקים וְשָׁלֹשָה שְׁעָרִים: שַׁעַר יוֹסֵף, אֶחָד, שַׁעַר בִּנְיָמִין, אֶחָד, שַׁעַר דָן, אֶחָד.
33 בצד הדרומי, ארבעת אלפים וחמש מאות מרפקים מִדָּה וְשָׁעָרִים שְׁעָרִים: שַׁעַר שִׁמְעוֹן אֶחָד; שַׁעַר יִשְׂכָר אֶחָד; שַׁעַר זְבוּלוּן אֶחָד.
34 בצד המערבי, ארבעת אלפים וחמש מאות מרפקים וְשָׁלֹשָה שְׁעָרִים: שַׁעַר גַד אֶחָד, שַׁעַר אֲשֶׁר אֶחָד, שַׁעַר נַפְתָּלִי אֶחָד.
35 שמונה עשרה אלף מרפקים וְשֵׁם הָעִיר יִהְיֶה מֵעַתָּה יְהוָה שָׁם.