פרק 1
1 חזון ישעיהו בן עמוס אשר ראה על יהודה וירושלים בימי עוזיהו יותם אחז וחזקיהו מלכי יהודה.
2 שמיים, הקשיבו, ואתם ארץ, האזינו, כי יהוה אמר: בנים גידלתי וגידלתי אותם, והם מרדו בי.
3 שור יודע בעליו וחמור עריסה אדוניו וישראל לא ידע ועמי לא יבין
4 הוי גוי חטא, עם עמוס עוון, צאצאי רשעים, בני פושעים. עזבו את יהוה, חרפו את קדוש ישראל, שובו.
5 איה עוד תיפגע, אם תמשיכו במרידותיכם? כל ראשך חלה, וכל לבבך רפה.
6 מכפות רגליו ועד ראשו אין בו שלם, רק פצעים וחבורות ופגיעות, אשר לא נסגרו ולא חבשו ולא נרככו בשמן.
7 ארצכם מדבר, עריכם נאכלו באש, אדמתכם נאכלה על ידי זרים לעיניכם, חורבן כהרס הוא. נוצר על ידי זרים.
8 ותשא בת ציון כצריף בכרם, כמחסה בשדה מלפפונים, כמגדל שמירה.
9 לולא השאיר לנו יהוה צבאות שארית קטנה, כסדום היינו, כעמורה היינו.
10 שמעו דבר יהוה שופטי סדום; שמעו תורת אלוהינו, עם עמורה.
יא "מה לי ריבוי זבחיכם?" אמר ה'. "שבעתי עולות אילים וחלב בהמות מרעות; בדם פרים, כבשים ועזים לא חפצתי."
12 כשתבוא להתייצב לפניי, מי ביקש ממך לדרוך על חצרותיי?
13 אַל-תּוֹסְפוּ לְהַבִּיעוּ לִי מִנְחָתִים שָׁוָל; קְטֹרֶת הִיא לִי; וְגַם חֲדָשִׁים וְשָׁבָתִים וְקָמָרִים אֲנִי לֹא רָאָה.
14 שנאתי ראשי ירחכם ומועדיכם משא הם לי עייפתי מנשאם.
15 כי תפרשו את ידיכם, אסתיר את עיני מכם; כי תרבו תפילותיכם, לא אשמע.
הידיים שלך מכוסות בדם.
טז רחצו את עצמכם, טהרתם, הסירו את רעת מעשיכם מנגד עיני, חדלו מלעשות רע.
17 למד לעשות טוב, בקש צדק, תקן עושק, עשה צדק ליתום, טען לענייני אלמנה.
18 בואו נדבר יחדיו: אף על פי שהיו חטאיכם כשן, יהיו לבנים כשלג; אף על פי שהיו אדומים כארגמן, יהיו כצמר.
19 אם תשמע ברצון, תאכל את טובת ארצך;
20 וְאִם תַּעֲמֹדוּ וּמַרְדוּ, וְחֶרֶב תִּאכְלוּ, כִּי פִּי יהוה דִּבֵּר.
21 איך הפכה העיר הנאמנה, מלאת משפט, אשר צדק שכן בה, לזונה, ועתה... לרוצחים!
22 כספך הפך לסיג, ייןך מהול במים.
23 שׂריך מורדים וחברי גנבים; כולם אהבו שוחד ורודפים אחרי גמול; יתום לא יעמדו, ומשפט אלמנה לא יבוא לפניהם.
24 לכן נאם אדוני יהוה צבאות גיבור ישראל הוי אשא נפגע מצרבי ואנקם באויבי׃
25 אשלח ידי עליך, והיתכתי את סיגיך כאשלג, ואת כל אשריך אסיר. עלילות של עוֹפֶרֶת.
26 אשים לך שופטים כבימים הראשנים ויועצים כבראשית ואחרי כן תקרא לך עיר הצדק עיר הנאמנה
27 בצדק יגאל ציון, ומושיעיה במשפט.
28 אבל המורדים ו הדייגים יישברו יחד, ועוזבי יהוה יאבדו.
29 כי יתביישו בעצי האלון שאהבת, ואתה תסמיק בגנים אשר חמדת בהם.
30 כי תהיו כאֵלֶת עֵלֶיהָ נבוּל, וכגן ללא מים.
31 והגיבור יהיה לאש ומעשיו לניצוץ; שניהם יחד יבערו, ואין יכבה אותו.
פרק 2
1 הדבר אשר ראה ישעיהו בן עמוס על-יהודה ועל-ירושלים
2 באחרית הימים יהיה הר בית ה' כְּרֹאשׁ בַּהָרִים וְנָשָׁה מִמַּעֲלֵי גְבָעוֹת׃
וכל העמים ינהרו אליה,
3 וַיָּבֹאוּ גּוֹיִם רַבִּים וַיֹּאמְרוּ לְכוּ נַעֲלֶה אֶל־הַר יְהוָה אֶל־בֵּית אֱלֹהֵי יַעֲקֹב וַיְלַכֶּה אֶת־דַּרְכָיו׃
כִּי מִצִּיּוֹן תֵצֵא תּוֹרָה, וְדַבְרַיְהוָה מִיּוּרְשָׁלָיִם.
4 הוא יהיה בורר בין עמים ושופט בין גויים רבים.
כתותו חרבותיהם לאתים וחניתותיהם למגלים. גוי אל גוי לא ישא חרב ולא ילמדו עוד מלחמה. המלחמה.
ה בית יעקב, בואו ונלך באור יהוה.
ו כי עזבת את עמך בית יעקב כי מלאו המדד במשך זמן רב עסקו בקסמים כפלשתים, ומסרו את ידיהם לבני נכרים.
7 ארצו מלאה כסף וזהב ואוצרותיהם אין קץ; ארצו מלאה סוסים ומרכבותיהם אין ספור.
8 ארצם מלאה אלילים; למעשה ידים ישתחוו, למה שעשו אצבעותיהם.
9 לכן יישפלו בני אדם ויושפלו בני אדם; לא, לא תסלח להם!
10 בָּא אֶל-הַסְלַר, הִסְתָּר בַּעֲפָר, מִפְּנֵי פְּעִירַת יְהוָה וְהוֹד הַמְּדוֹדוֹ.
יא עיני יהירות בני אדם ישפלו, וגאוות אדם תישפל, ויהוה לבדו יתנשאם ביום ההוא.
12 כי יום אחד יעשה יהוה צבאות חשבון על כל גאווה ועל כל גאוה ועל כל נשא להשפילו
13 נגד כל ארזי ה' לבנון, גָּבֹה וְנָשָׁה, וְעַל כָּל-אֵלוֹנֵי בָּשָׁן;
יד על כל ההרים הגבוהים ועל כל הגבעות הרכות
טו על כל מגדל גאון ועל כל חומה חזקה;
טז על כל ספינות תרשיש ועל כל חמדת העיניים
17 יהירות בני האדם תישפל, וגאוות אנשים תישפל, ויהוה לבדו יתנשא ביום ההוא.
18 וכל האלילים ייעלמו.
19 וַיָּבֹאוּ אֶל-מַעֲרוֹת הַסְלָעִים וְאֶל-חֲרוֹת הָאָרֶץ מִפְּנֵי פְּעִירַת יְהוָה וְהוֹד הַמְּדוֹדוֹ בַּעֲלוֹתוֹ לַחֲרֵד אֶת-הָאָרֶץ׃.
20 ביום ההוא ישליכו אנשים את פסלי הכסף והזהב אשר עשו כדי להשתחוות להם, אל החולדות והעטלפים.
21 לברוח אל-חרי הסלעים ואל-חרי הסלעים מפני פחד יהוה ומכבוד הוד מלכותו בקום להפחיד את-הארץ.
22 אז תפסיק לסמוך על האיש, שבנחיריו הוא נ’שָׁם זֶה’נשימה; כי איזה כבוד אפשר להעניק לה?
פרק 3
1 כי הנה אדוני יהוה צבאות מסיר מירושלים ומיהודה את כל-המשאב ואת כל-המשען ואת כל-אספקת הלחם ואת כל-אספקת המים.
2 גיבורים ולוחמים, שופט, נביא ורואה, קדמונים,
3 קפטן ובעל מוניטין, יועץ, אומן מיומן ומכשף מיומן.
4 ונתתי להם בחורים לנסיכים, וילדים ימשולו בהם.
5 וְהָעָם יִתְפָּסֵד אִישׁ אֶל־אִישׁ אֶל־רֵעָיו יִתְפָּסֵדוּ בָּעָר אֶל־זָקֵן וְהַשְׁפָּנִים אֶל־מְהוּדָר׃
ו כי יקח איש את אחיו לבית אביו פִּתגָם "יש לך גלימה, היה לנו מנהיג, ותן לחורבה הזו להיות תחת חסותך!"
7 ביום ההוא יצעק: "לא חפצתי להיות רופא, אין לי לחם ואין לי מעיל בביתי, אל תתני לשר על העם".
8 כי ירושלים מתנדנדת ויהודה נופלת כי דבריהם ומעשיהם נגד יהוה לחרף את עיני הוד מלכותו.
9 מראה פניהם מעיד עליהם; כמו סדום הם מכריזים על חטאם ו הם לא מסתירים זאת. אוי להם! כי הם מחברי נפילתם.
10 אמרו לצדיק כי אשרי הוא כי יאכל פרי מעשיו.
יא אוי לרשע, רעה תבוא עליו, כי מעשה ידיו ישולם לו.
12 עמי מדוכא על ידי ילדים, ונשים שולטות בו. עמי, הם המטעים אותך, והם הורסים את הדרך שתלך בה.
13 קם יהוה לעשות צדק, והוא עומד לשפוט עמים.
14 יְהוָה בֹא בַּשְׁפָּט עִם זְקֵנִים וְעִם-נְשִׂיאִים עַמּוֹ: "רָעַתֶּם גֶפֶן, בַּזֶּל עֲנִיִים בְּבַתִּיכֶם."
15 במה אתם רומסים את עמי, ומרסקים את פני אונים? – נְאֲדֹנָי יְהוָה צבאות.
טז אמר יהוה כי גאו בנות ציון, הולכות בראשן מורם, מבטן אפן, צעדים קטנים הולכות, ובטבעות ברגליהן מצלצלות.
17 יְהוָה יִקְרַח רֹאשִׁי בְּנוֹת צִיּוֹן וְיְהוָה יַחֲשֶׁר עַרְוָתָן.
18 ביום ההוא יסיר יהוה את מותרות הטבעות, השמשות והסהר;
19 עגילים, צמידים ורעלות;
20 דיאדמות, צמידי קרסול וחגורות;
21 קופסאות בושם וקמעות, טבעות ועגילים לאף;
22 שמלות חגיגיות וטוניקות רחבות, מעילים וארנקים;
23 מראות ומוסלין, טורבנים ומנטילות.
24 ותחת בושם יהיה רקבון, תחת חגורה חבל, תחת שיער מתולתל קירח, תחת גלימה מלאה שק, תחת יופי חותם באש.
25 לוחמך יפלו בחרב, וגיבורייך בקרב.
26 שערי ציון יאנקו ויתאבלו, והיא תהיה שממה. מוֹשָׁב באבק.
פרק 4
א שבע נשים יתפסו איש אחד ביום ההוא, ויאמרו: "נאכל לחמנו, ובלבש את בגדינו;" לְהַתִיר רק שנשא את שמך; הסיר את חרפתנו.
2 ביום ההוא יהיה ענף ה' לתפארת ולפרווה ולפרי הארץ., רָצוֹן גאוותם ותפארתם של ניצולי ישראל.
3 ואלה אשר נותרו בציון ואלה אשר ניצלו בירושלים ייקראו קדושים, כל הרשומים לחיים בירושלים.
4 כאשר רחץ יהוה את טומאת בנות ציון וטהר את ירושלים מדם מי הוא בתוכה, ברוח המשפט וברוח ההשמדה,
ה וברא יהוה על כל מרחב הר ציון ועל קהלתו ענן יומם ועשן וצהרת להבה בלילה כי על כל כבודו יהיה חופה
ו וְהָיָה שָׁם אֹהֶל לַצֵּל מִחֹם הַיּוֹם וּלְמַחְסֹת וְמִסְטַר מִסּוּרָה וּמִגָּשָׁם
פרק 5
1 אשיר לדודי, שיר דודי על כרמו.
לְאֲהוּדִי הָיָה כֶּרֶם עַל צְרוֹעַ גֶּרֶם פְּרוּש
2 הוא חפר את האדמה, הסיר את האבנים ושתל בה גפנים טובות, ובנה מגדל באמצע וגם חפר שם גת, וציפה שהיא תניב ענבים, אך היא הניבה פרי בוסר.
ג "ועתה יושבי ירושלים ואנשי יהודה, שפטו נא ביני ובין כרמי".
4 מַה יָכֹלִי עוֹד עָשָׂה לַכֶּרְמִי, אֲשֶׁר לֹא עָשִׂיתי לוֹ? מַדּוּעַ חִכִּי עַד עֲבֹר עָשָׂה וְרַק בֹּסֶר נָתַן.
5 "וְעַתָּה אֲגִידוּ אֶת־הַכְּרָמִי אֲשֶׁר־אֶעֱשֶׂה לַכְּרָמִי אֲשֶׁר־אֲשֶׁר־גֶּרֶתּוֹ וְיִרְעֶה וְאֲשֶׁר־אֲבֹץ אֶת־חִמָּתּוֹ וְיִרְמֹס עַל־רַגְלֵיהּ׃
6 אעשה אותה מדבר ולא יגזום ולא יעובד עוד; קוצים וקוצים יצמחו שם, ואצוה את העננים לבלתי מטירים עליה.
7 כי כרם יהוה צבאות בית ישראל הוא, ואנשי יהודה צמח חפצו בו; ציפה למשפט והנה דמים; לצדק והנה צעקת מצוקה.
8 אוי למוסיפים בית לבית, מצרפים שדה לשדה, עד שלא יהיה עוד מקום, וישבו לבדד בתוך הארץ.
9 יהוה צבאות אמר המילה הזאת באוזני: כן, בתים רבים אלה יהיו שוממים; גדולים ויפים, לא יהיו בהם עוד תושבים.
10 כי עשר אקרים של כרמים יניבו רק בת אחד, וחומר זרע יניבו רק איפה אחת.
11 אוי למי שרצים בבוקר אחרי משקאות חזקים, ובערב מאריכים הוללותם, לוהטים מיין!
12 נבל וחנול, תוף, חליל ויין, משתהיהם; אך מעשה יהוה לא ישיגו, ומעש ידיו לא יראו.
13 לכן עמי ייגלה מבלי משים; אצילותם יהפוך גְבוּר רָעָב, וְהִמּוֹנוֹ יְמַבֵּל מִצְמָא.
14 לכן רחב שאול, ופיו פתח ללא מידה; הוד צִיוֹן, עם המוניו הרועש והשמח.
15 איש יִשְׁפָּח, אִישׁ יוּשְׁפָּח, וְעֵינֵי גָּאֲוִים יִשְׁפְּלוּ.
טז וְיַגְדֹל יְהוָה צְבָאוֹת בַּמִּשְׂפָּט וְאֵל קָדוֹשׁ יִרְאֶה צְדָקוּשׁ בְּצֶדֶק׃
17 כבשים ירעו כמרעה, וזרים יאכלו שדות עשירים שוממים.
18 אוי למושכי עוון בחבלי שקר, וחטא כחבלי עגלה.
19 האומרים: "ימהר, יאיץ את מלאכתו, למען אנו" שָׁם נראה! יגש ויעשה את גזירת קדוש ישראל, וידענו!...
20 אוי לקוראים לרע טוב ולטוב רע, שמים חושך לאור ואור לחושך, שמים מתוק מר ומר מתוק!
21 אוי לאנשים החכמים בעיניהם ובני-דעתם!
22 אוי לגיבורים בשתיית יין וגבורים בבלילת משקה חזק!
23 לַצְדִּיקֵי רָשָׁעִים בַּשׁוחד, וְלֹשִׁיעִים מִזְכָּתוֹ מִצְדָּקִים׃
24 לכן, כאשר לשון אש תאכל קש, וככל אשרב יאכל עשב יבש, כן יהיה שרשם כרקב, ופרחם כעפר יתנקם; כי מאסו את תורת ה' צבאות, ובוזו את דבר קדוש ישראל.
25 וַיַּחַר אֶפֶן יְהוָה בְּעַמּוֹ וַיַּטֵּה עֲלֵיהֶם יָדוֹ וַיַּכֵּם וַיֶּרְעוּ הָרִים וַיַּרְגִּיעוּ פְּגֻפָתָם כַּגָּלָל בְּאֶמְצַר הַדְּרָכִים וְלֹא שָׁב אֶפְנוֹ וְיָדוֹ נִשְׁתָּה׃
26 יִרְאֵם דֶּגֶל לַגּוֹיִם רְחוֹקִים, מֵקְצֵי תַּרְקֵף לָהֶם, וְהִנֵּה בָּאוּ בְּקָל וְקָל׃.
27 איש מהם לא יָפֵה ולא יִמָּדֵד, איש לא ישן ולא ישן; איש לא יִרְפָּר חֲגָנָיו, ולא נִקְרֶץ חַגְרוֹן סַנְדָיו.
28 חיציהם מחודדים, קשתותיהם כפופות כולן, פרסות סוסיהם כפופות. קָשֶׁה כְּנֶחָלֶךְ, גַּנְגֵי מֶרְכָּבָתָם כְּסוּפָה.
29 שאגתם כארי, כגור אריה ישאגו, הוא נהם ותפס שֶׁלָה טרף; הוא נושא אותו ואף אחד לא יכול... אוֹתוֹ נקרע.
30 באותו זמן, יהיה על ה אֲנָשִׁים רעם, כרעם ים. יביט אל הארץ והנה חושך! ייסורים ואור! אז לילה מתפשט על פני שמי מְדִינָה.
פרק 6
1 בשנת מות המלך עוזיהו ראיתי את ה' יושב על כסא גבה ונשא, ושולי גלימתו מלאו את ההיכל.
2 וַיַּעֲמְדוּ שָׁרָפִים לְפָנָיו, לְכָל אֶת־הַשֶׁךְ כַּנְפִים: בַּשָּׁתִּים כִסוּ פָּנָיו, בַּשָּׁתִּים כִסוּ רַגְלָיו, וּבַשָּׁתִּים עוּף׃
3 ויקראו איש אל רעהו לאמר: "קדוש, קדוש, קדוש ה' צבאות, מלאה כל הארץ כבודו".»
4 מקול הצועקים רעדו יסודות הדלתות, והבית מלא עשן.
ה וַאֲמַר אוֹי לִי, אֲבֹדְתִּי, כִּי אִישׁ שְׁפָתִים טֻמָּאֲנִי, וּבְעַם שְׁפָתִים טֻמָּאֲנִי שָׁכֵּב; וְעֵינֵי רָאוּ אֶת הַמֶּלֶךְ, יְהוָה צְבָאוֹת.
6 אבל אחת השרפים עפה אליי, הַחזָקָה בידו גחל בוער, זֶה’הוא לקח אותו מהמזבח בעזרת מלקחיים.
7 וַיַּגֵּעַ פִּי בָּהּ וַיֹּאמֶר רְאֵה זֶה נָגַע בְּשַׁפְתֶךָ וְסָרָה עֲוֻנְךָ וְכַפָּר חַטָּאתְ׃
8 ואשמע את קול יהוה לאמר את מי אשלח ומי ילך לנו ואומר הנני שלחני
9 ויאמר לך ואמרת לעם הזה שמעו ואל תבין ראו ואל תבחינו
10 הקשה את לב העם הזה ואוזניו הכה ועיניהם עצם ולא יוכל לראות בעיניו ולא יוכל לשמוע באוזניו ושבו וירפאו׃
11 ואמר עד מתי אדוני ויען עד אשר יהיו הערים שוממות ומלא יושב, עד אשר יהיו בתים מחוסר אדם, והארץ תיחרב. ו נָטוּשׁ;
12 עד אשר יסיר יהוה את האנשים, והשממה גדולה בארץ.
13 ואם עדיין נותר עשירית של תושביה, הוא בתורו ייהרס. אבל, כמו האלה והאלון, כשיכרותם, לְשַׁמֵר הגדם שלהם, הגזע שליִשְׂרָאֵל יהיה זרע קדוש.
פרק 7
א ויהי בימי אחז בן יהועתם בן עוזיה מלך יהודה וראזין מלך יהודה סוּריָה, עם פקאוס בן רומלי מלך ישראל, עלה על ירושלים כדי לתקוף אותה; אך לא יכל לכבושה.
2 הבשורה הגיעה לבית דוד: "ה- סוּריָה חונה באפרים. אז לב מֶלֶך וַיָּעַר לֵב עַמּוֹ כְּעֵץ יַעַר מִנַּעַל רוּחַ.
ג ויאמר יהוה אל ישעיהו צאת לקראת אחז אתה ושער יסוב בנך אל קצה תעלת הבריכה העליונה אל דרך שדה הפולר
4 ואמרת אליו היזהר, הישאר שקט, אל תירא, ואל תירגע לבבך מפני שתי הגחלים המעשנות האלה, מפני זעם רסין וה סוּריָה, ובנה של רומלי.
5 מכיוון ש- סוּריָה זמם עליך רעה, וגם על אפרים ועל בן רומליה, לאמור:
ו "נעלה על יהודה, נבהלה, נפגע בה, ונמלך עליה את בן טבל;"
7 כה אמר אדוני יהוה לא יפעל, לא יהיה.
8 עבור ראש ה- סוּריָה, זאתי דמשק, וראש דמשק רסין; ובעוד שישים וחמש שנה, יחדל אפרים להיות עם.
9 וראש אפרים שומרון וראש שומרון בן רומלי אם לא תאמינו לא תעמדו
10 עוד דבר יהוה אל אחז לאמר:
יא "שאלו מאת ה' אלוהיך אות; בקשו ממנו במעמקי שאול או במרום" מהשמיים.«
12 ויאמר אחז: "אני לא ה- לא אשאל, לא אנסה את יהוה.
13 ויאמר ישעיהו שמעו בית דוד המעט לכם לעייף אנשים שגם את אלהי תעייף
14 לכן יתן לכם ה' אות: הבתולה הרה ותלד בן ותקרא לו עמנואל.
15 יאכל חמאה ודבש עד שידע לדחות את הרע ולבחור בטוב.
16 כי בטרם ידע הילד לדחות את הרע ולבחור בטוב, הארץ אשר שני מלכיה אתה ירא תוחרב.
יז יביא ה' עליך ועל עמך ועל בית אביך ימים אשר לא היו כמותם מיום בדל אפרים מלך אשור מעל יהודה
18 ביום ההוא ישרוק יהוה לזבוב אשר בקצה נהרות מצרים ולדבורה אשר בארץ אשור.
19 יבואו ויישבו כולם בעמקים התלולים ובסדקי הסלעים, על כל השיחים ועל כל המרעה.
20 ביום ההוא יגלח יהוה בתער אשר שכר מעבר הנהר, במלך אשור, את הראש ואת שיער הרגליים, וגם את הזקן יסיר.
21 ביום ההוא ירעה איש פרה אחת ושתי כבשים
22 ובגלל שפע החלב ייתנו, נוֹלָד יאכל יותר מ שמנת; כי שמנת ודבש הוא אשר יאכלו כל הנשארים בארץ.
23 ביום ההוא, כל מקום אשר בו אלף גפנים, שווים אלף שקלי כסף, יהיה מְכוּסֶה של קוצים וקומים.
24 יבואו בה בחצים ובקשת, כי כל הארץ מלאה קוצים ודרדרים.
25 ועל כל ההרים אשר עבדו במעדר לא תלכו עוד מפני הקוצים והיו למרעה לבהמה ולקרקע תרמוסת צאן
פרק 8
1 ויאמר יהוה אלי קח לך לוח גדול וכתוב עליו באותיות שכל אדם יוכל לקרוא: 'מהר את השלל, מהר את השלל''
2 וְאֶתְקַחַתִּי עִמִּי עֵדִים נָאמְנִים, אֶת אוּרִיָּה הַכֹּהֵן וְאֶת זַכְרִיָּה בֶּן יְבָרַכְיָה׃
ג וָאֶגַּשְׁתָּ אֶל־הַנְּבִיאִתּה וַתְהָר וַתֵּלֶד בֶּן וַיֹּאמֶר יְהוָה אֵלַי קְרֵי־שְׁמוֹ מַהֵר שְׁלַל חַשׁ־בָּז׃
4 כי בטרם יצעק הילד אבי, אמי, יישא עושר דמשק ושלל שומרון לפני מלך אשור.
5 עוד דבר יהוה אלי לאמר:
6 "מכיוון שעם זה בז למימי שילה הזורמים בעדינות, ושמח על רסין ובן רומליה,
ז על כן הנה יהוה מביא עליהם את מימי הנהר החזקים והעמוקים את מלך אשור ואת כל כוחו. עלה מכל עבר על פני אפיקתו וכל גדותיו יצף.
8 יפקוד את יהודה, יגאה על גדותיה, יגאה עד צוואר; ופרש כנפיו יכסה כל היקף ארצך, הו עמנואל.
9 הריעו צעקת מלחמה עמים ותובסו! שמעו כל קצוות הארץ! התחמשו ותובסו! התחמשו ותובסו!
10 חשב מחשבותיך והן יתקלקלו; תן פקודותיך ולא יבוצעו; כי אלוהים מִזְרָח אִיתָנוּ!
יא כי כה דבר אלי יהוה באחזני ידו והזהירי פן אלך בדרך העם הזה לאמר
12 "אל תקרא קשר את כל אשר קורא העם הזה קשר; אל תירא את אשר יראיהם ואל תיבהל.
13 יהוה צבאות, אתו תקדשו, אתו תיראו ותפחדו.
14 והייתה למקדש, וגם לאבן נגף ולצור מעידה לשני בתי ישראל, מלכודת ומלכודת ליושבי ירושלים.
15 רבים מהם ימעדו, יפלו ויישברו; הם ילכדו ויתפסו.
16. כרכו את העדות, חתמו את ההוראה בפנים הלב של התלמידים שלי.
17 אֶקְוֶה בְיהוּה, מִסְתֵּר פָּנָיו מִבֵּית יַעֲקֹב, וְאֶחֱטַח בוֹ.
18 הנה אני ובני אשר נתן לי אלוהים אותות ומופתים בישראל מאת יהוה צבאות היושב בהר ציון
19 כאשר יאמרו לך התייעץ עם מתקשרי המתים ועם מגידי העתידות הלוחשים והממלמלים תְשׁוּבָה האם לא צריך עם להתייעץ עם אלוהיו? הוא יתייעץ? המתים למען החיים?
20 להוראה ולעדות! אם העם ידבר אחרת, אין לו שחר.
21 הוא ינדוד ב המדינהמוצף צער ורעב, וכאשר יהיה רעב, יקלל, בחמתו, את מלכו ואת אלוהיו.
22 ישא עיניו למרום וישפילן ארצה והנה צרה וחשך ויגון קודר יפלך אל חשך.
23 ולא יהיה עוד חושך לארץ הצרה כאשר הימים הראשנים הביאו בושה לארץ זבולון ולארץ נפתלי כן ימלאו אחרית הימים כבוד את דרך הים מדינה שלמעבר לירדן ומחוז הגויים.
פרק 9
1 עם ההולכים בחושך ראו אור גדול ועל יושבי ארץ צלמוות אור עלה.
2 הכפלת שֶׁלְךָ עַם, גָּדַלְתֶּם שִׂמְחָה; יְשִׂמְחָה לְפָנֵיכֶם כְּשִׂמְחִים בַּקְצִיר, כְּמִתְעַנָּה בְּמִתְחַלַּק שְׁלָל.
3 כי העול אשר עליו, המטה אשר לָהִיט כתפו, מטה תליניו, שברתם כביום מדין!
4 כי כל סנדל גיבור במלחמה וכל מעיל מגולגל בדם, נמסרו לאש; האש תאכלם.
5 כי ילד נולד לנו בן נתן לנו והממשלה תהיה על שכמו ונקרא שמו פלא יועץ אל גיבור אב עולם שר שלום
6 להרחיב את האימפריה ול לָתֵת שלום עד עולם לכיסאו של דוד ולממלכתו, להכינו ולקימו במשפט ובצדק, מעתה ועד עולם. קנאת ה' צבאות תעשה זאת.
ז וַיְשַׁלַח יְהוָה דָּבָר אֶל־יַעֲקֹב וַיָּפֹל עַל־יִשְׂרָאֵל׃
ח ידע כל העם אפרים ויושבי שומרון, האומרים בגאוותם ובגאוות לבם:
9 "נפלו הלבנים, נבנה באבן גזית; עצי שקמה כרתו, נמלא ארזים במקוםם."
10 יְהוָה עָלֵיהֶם אֶת-צַרְבֵי רַסִין וַיַּעֲרֹת אֶת-אֹיְבֵיהֶם
11 ה סוּריָה ממזרח פלשתים, ממערב, והם יאכלו את ישראל בתאבון. למרות כל זאת, לא שב אפו וידו נטויה.
12 כי לא שב העם אל-מכהו, ולא-בקשו את-יהוה צבאות.
13 וְכָרַת יְהוָה מֵיִשְׂרָאֵל רֹאשׁ וְזַנְבָּה דֶּרֶךְ וְהַשְׁנָךְ בַּיּוֹם אֶחָד׃
14 זקן ואציל הוא הראש, ונביא מלמד שקר הוא הזנב.
15 מדריכי העם הזה יטעו אותו, והמודרכים אובדים.
טז לכן לא ירצה יהוה בחניו ולא ירחם על יתומיו ועל אלמנותיו כי כולם רשעים ועוותים וכל פה ידבר רשעה אך על כל זאת לא שב אפו וידו נטויה
17 כי כאש בערה זדון, קוצים וקוצים תאכל, סבך יער יללה, ועשן יעלה בסערות.
18 בחרון אפו של יהוה צבאות הארץ בוערת ועם הפך טרף ללהבות ואין חוס על אחיו.
19 יְמִינָה יְגַדְּעוּ וְיִרְעֲבוּ, שְׂמֹאלָה יֹאֲכוּ וְלֹא יָשָׁבְעוּ, אִישׁ בַּשָּׂר זְרוֹעוֹ יִאֲכֹל, מְנַשֶּה אֶל־אֶפְרַיִם, אֶפְרַיִם אֶל־מְנַשֶּׁה, שְׁנֵיהֶם יַחַד אֶל־יְהוּדָה.
20 למרות כל זאת, לא שוב אפו, וידו נטויה.
פרק 10
1 אוי לגוזרים משפטים לא שוויוניים ולסופרים הכותבים משפטים לא שוויוניים משפטים לֹא הוֹגֶן,
2. הדרת החלשים מבית הדין, וגזילתם שֶׁלָהֶם הֵן צִקְנוּ אֶת עֲנֵי עַמִּי, הֵן אֶלְמָנוֹת טִרְפָן, וְהֵתוֹמִים בָּזָז׃
3 מה תעשה ביום פקודתך ובצורה אשר תבוא ממרחקים אל מי תברח לעזרה ואיפה תאחסן אוצרותיך?
4 כל שנותר הוא להשתחוות בין השבויים, או ליפול בין חללים. למרות כל זאת לא שב אפו וידו נטויה.
ה אוי לאשור, שבט אפי! מטה בידו, כלי חמתי;
6 אשלחנו על גוי רשע, אצוה לו את-פקודותיי על-עם חמתי, לבזוז אותם ולגזול אותם, ולרמוס אותם כרגליהם כרפש ברחובות.
7 אבל הוא, זה לא לא ככה זֶה’הוא שומע זאת, ולא זאת מחשבת לבו; כי הוא חושב רק על השמדת והשמדת גויים, לא במספרים קטנים.
8 הוא אמר, "הלא כל שריי מלכים?"
ט הלוא לַכָּלְנָא כַּכְּרַכְמִיש וְלַחֲמַת כַּארְפַּד וְלַשְׁמוֹרָן כַּדַּמְשָׁק׃
10 כאשר הגיעה ידי אל ממלכות האלהים חסרי כח אשר עלו על אלילי ירושלים ושומרון כאשר עשיתי לשומרון ולאלוהיה
11, האם לא כְּמוֹ כֵן לירושלים ולצלמיה?
12 וְהָיָה כִּי-יְהוָה כָּל-מַעֲשָׂתו בַּר צִיּוֹן וּבִיּוּשָׁלָם וְאֶפְקַע אֶת-פְּרִי גָּאוּת לֵב מֶלֶךְ אשור וְאֶת-גָּאוּת עֵינָיו׃
13 כי אמר בכוח ידי עשיתי זאת ובחכמתי כי אני מבין הזזתי גבולות עמים בזזתי אוצרותיהם וכגיבור הפלתי של כס המלוכה אלו אשר י ישבו.
14 ידי אחזת את אוצרות העמים כקן, וכמו שאוסף ביצים נטוש, אספתי את כל הארץ, מבלי שהניע כנף, מבלי פקח מקור ומבלי להשמיע צעקה.
15 האם הגרזן מתפאר ביד אוחזת בו, או המסור מתנשא על מניעיו? כאילו השבט יכול להניע את המרים אותו, או המקל יכול להרים. אשר אינו לא עץ!
טז לכן ישלח אדוני יהוה צבאות חרב על גבוריו ותחת כבודו תבער אש כאש תבערה.
17 אור ישראל יהיה לאש וקדושתו להבה אשר תאכל ותאכלה את קוציו ואת שדרתו ביום אחד
18 ותפארת יערו ופרדסתו, הוא ל'’זה ישמיד את הנשמה בגוף; זה יהיה כמו אדם חולה הגוסס משחפת.
19 את שאר העצים ביער שלו ניתן לספור; ילד היה רושם אותם.
20 והיה ביום ההוא לא יבטחו עוד שארית ישראל ושארית בית יעקב על המכה אותם כי על יהוה קדוש ישראל יבטחו באמונה
21 שְׁאֵרִית תִּשְׁבֹּת, שְׁאֵרִית יַעֲקֹב, אֶל־אֱלֹהִים גִּבֹּר.
22 כי אף על פי שיהיה עמך ישראל כחול הים זה שארית WHO ישוב; ההרס נפתר, הוא יגרום לצדק לעלות על גדותיו.
23 כי את החורבן אשר גזר, יעשה אדוני יהוה צבאות בכל הארץ.
24 לכן כה אמר אדוני ה' אל תפחד מאשור עמי יושב ציון כי תכה אותך בשבט ותרים עליך מטה כאשר לְשֶׁעָבַר מִצְרַיִם.
25 כי, לזמן קצר מאוד, ו שֶׁלִי זעמו ייפסק, ו שֶׁלִי כַּעַס יהפוך נגדם כדי להשמידם.
26 וְהִשְׁרֹף יְהוָה צְבָאוֹת עֲלֵיהֶם אֶת־הַשּׁוֹט אֲשֶׁר הִגֵּה אֶת־מְדֵין בְּצֹר עוֹרֵב וְהִגִּיעַ יְהוָה צְבָאוֹת׃ כְּמוֹ המקל שלו היה על הים; והוא ירים אותו, כמו לְשֶׁעָבַר במצרים.
27 ויהי ביום ההוא: משאאשור יוסר מעל כתפך, ועולה מעל צוארך, וכוחותיך ישברו את העול.
28 הוא הגיע לאג'את, הוא עבר דרך מגרון, הוא השאיר את מטעניו במכמס.
29 עברו במעבר, חנו בלילה בגבעה, רמה נחרדה, גבעת שאול נוסתה.
30 זעקי בצר, בת גלים! שמעי היטב, לייס! ענתות מסכנה!
31 מדמנה מתפזרת, תושבי גבים בורחים.
32 עוד יום אחד יהיה בנובה; הוא ירים ידו על הר בת ציון, על גבעת ירושלים!
33 הנה אדוני יהוה צבאות שובר ענפים בשאגה עצים הגבוהים ביותר נכרתים, הגבוהים ביותר מושלכים ארצה.
34 סבך היער חתוך בברזל, וה לבנון נופל תחת המכותאחד חזק.
פרק 11
1 מגדם ישי יצמח נצר, ומשרשיו יצמח ענף.
2 ורוח ה' תנוח עליו, רוח חכמה ובינה, רוח עצה וגבורה, רוח דעה ויראת ה'.
3 ביראת יהוה ימצא חפצו.
לא ישפוט לפי מה שעיניו רואות, ולא יגזר דין לפי מה שאוזניו שומעות.
4 ישפוט עניים בצדק, ופסוק במשפט לענויי ארץ. יכה ארץ בשבט פיו, וברוח שפתיו יהרוג רשעים.
5 צדק יחגור על צדיה, ו נֶאֱמָנוּת תהיה החגורה סביב מותניה.
6 זאב יחיה עם כבש, נמר ירבץ עם גדי, עגל עם אריה ושור מפיטם יחיה יחד, וילד קטן יוביל אותם.
7 הפרה והדוב ילכו אל אֲפִילוּ מרעה, גוזליו יהיו באותו מאורה; ואריה יאכל מספוא כשור.
8 תינוק ישחק על מאורת הצפע, וילד במאורת הבסיליסק בְּקוֹשִׁי הַגָּמוּל יַשִּׁים עָלֶיהָ יָדוֹ.
9 לא ירעו ולא ישחתו בכל הר קדשי כי מלאה הארץ דעה את ה' כמים מכסים ימים
10 ויהי ביום ההוא שרש ישי יתנשא כדגל לעמים וגויים יבקשו ומשכנו יהיה כבוד.
יא ויהי ביום ההוא: יְהוָה יָשִׁיט יָדוֹ שְׁנִית לְפֹּדֶת שְׁאֵרִית עַמּוֹ, מה יישאר למדינות מאשור וממצרים, מפטרוס, מאתיופיה, מעילם, מסנחרה, מחמת ואיי הים.
12 וְיִרֵם דֶּגֶל לַגּוֹיִם וְיִקְבֵץ גּוֹלוֹת יִשְׂרָאֵל; יְקַבֵּץ אֶת־פְּזוֹרֵי יְהוּדָה מֵאַרְבַּע קְוָתוֹת הָאָרֶץ.
13 ותסתלק קנאת אפרים ותשב איבת יהודה; לא יקנא עוד אפרים ביהודה, ולא יהיה עוד אויב לאפרים.
14 הם יפלו על כתפי הפלשתים במערב, הם יבזזו את אנשי המזרח יחד, הם יכבשו את אדום ואת מואב, ובני עמון יהיו כפופים להם.
15 וְהִכָּה יְהוָה אֶת־לֵּשׁוֹן יַם מִצְרַיִם בְּכֹל נִשְׁפָּר וְהִכָּהּ׃ הוא יחלק את זה לשבעה נחלים, ויהפוך את זה כך שילכו שם בסנדלים.
16 ו כָּך תהיה דרך לשאר עמו, למה שנותר מהם בארץ שלאשור, כפי שהיו א לישראל ביום עלייתם מארץ מצרים.
פרק 12
1 וְאָמַרְתָּ בַּיּוֹם הַהוּא אוֹדֵדְךָ יְהוָה כִּי כעסת׃ אֲבָל כעסך שכך ואתה מנחם אותי.
2 הנה אלוהי ישעי, אבטח ולא אירא, כי עוזי ותהילתי יהוה, יהוה, הוא היה לי לישועתו.
3 בשמחה תשאבו מים ממעיינות הישועה,
4 וְאָמַרְתֶּם בַּיּוֹם הַהוּא הֲלוּ יְהוָה, קְרָאוּ בְּשֵׁמוֹ, שִׁמְעוּ בְּעַמִּים אֶת גְּדוֹלָתָיו, הִכְרִיזוּ כִּי נָשָׁם שְׁמוֹ.
5 שירו ליהוה כי גדוּלות עשה; ידעו בכל הארץ!
ו הרעי קוֹל, גֵּלָה, יוֹשְׁבֶת צִיּוֹן, כִּי גָדוֹל קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל בְּקִרְבֶךָ.
פרק 13
א נביא על בבל, אשר נגלתה לישעיהו בן אמוץ.
2 על הר חשוף הרימו דגל, קראו להם בקול גדול, נופפו בידיכם, ועברו אותם בשערי נסיכים.
3 נתתי צוות לקדושיי; קראתי לגיבורי לְשָׁרֵת אֶת-כֶּעַסְי, אֲלוּ הַמְּרַעֲשִׂים בְּשִׂמְח
4 קול רעש נשמע על ההרים כקול עם רב כהמון ממלכות גויים נאספו זה יהוה צבאות סוקר את חיל מלחמה שלו.
5 באים מארץ רחוקה, מקצה השמים, יהוה וכלי חרונו, להחריב כל הארץ.
6 הריעו בקול רם כי קרוב יום יהוה כמשחית שדי בא.
7 לכן תיכשל כל יד, וכל לב אנוש יימס.
8 הם ירעדו, הטראנסים והכאבים ה- יתפסו; יתפתלו כיולדת; יביטו איש אל רעהו בתדהמה; פניהם יהיו כלהבות.
9 הנה, יום ה' בא, יְוֹם אכזרי, זועם וכועס, להפוך את הארץ למדבר ולהשמיד אותה הדייגים.
10 כי כוכבי השמים ומזלותיהם אינם נותנים את אורם; השמש מחשיכה בזריחה, והירח אינו עוד משליך אורו.
11 אעניש את העולם על רעתו ואת הרשעים על עוונם; אשים קץ לגאוות גאים, ואת גאוות עריצים אשפיל.
12 אעשה את האדם נדיר מזהב טוב, נדיר מזהב אופיר.
13 לכן ארעיד את השמים, והארץ תרעיד ממקומה, בחרון אפו של ה' צבאות, ביום חרה אפו.
14 כְּצַבָּא רָדֵף, כְּצְאֵר אֲשֶׁר לֹא אוֹסֵף, יפנה איש אל עמו ויברח לארצו.
15 כל אשר יימצא ידקרו, כל אשר ילכד יפלו בחרב.
16 ילדיהם הקטנים יימעכו לנגד עיניהם, בתיהם ייבזזו ונשותיהם ייאנסו.
17 הנה אנכי מקים עליהם את מדי אשר לא יעריכו כסף ולא יחמדו זהב.
18 קשתותיהם ירסקנו בחורים; לפרי בטן לא ירחמו; על בנים לא ירחמו עיניהם.
19 ובבל, קישוט ממלכות, קישוט כשדים גאים, תהיה כסדום ועמורה אשר החריבו אלהים.
20 לא יושב עוד, לא יושב עוד עד ימי הימים; לא יטַן שָׁם ערבי אהלו, ולא ירעה שָׁם צְאֵרָיו.
21 חיות המדבר יקנו שם את קיניהן, ינשופים ימלאו את בתיה, יענים ישכנו שם, וסאטיר יקפץ שם.
22 תנים יללו בארמונותיה הנטושים וכלבי פרא בבתי חמדהיה קרוב עיתה וימיה לא יארכו׃
פרק 14
1 כי ירחם יהוה על יעקב, וְסוּפּ יַבְחַר בְּיִשְׂרָאֵל, וְהִשִּׁיבֵם אֶת-אֶרְצָם, נְכָרִים יְצַמְרוּ אֵלֶּה וְעַל-בֵּית יַעֲקֹב.
2 וַיִּקַּחוּ אֹתָם וַיְשִׁיבוּ אֹתָם לְבַתָּהֶם, וְיָרֵשׁ אֹתָם בֵּית יִשְׂרָאֵל בְּאֶרֶץ יְהוָה כְּעֲבָדִים וּכְשִׁבְתָּה; וַיִּשְׁבוּ אֶת־אֲשֶׁר שָׁבוּ אֹתָם, וַיִּמְשְׁלוּ בְּעֹצְאִיהם.
3 וביום אשר ינוח לך ה' מעמלך ומדאגותיך ומעבדותך הקשה אשר הוטלה עליך.
4 וְשִׁירְתָּ אֶת-הַסַּטִירָה הַזֶּה עַל-מֶלֶךְ בָּבֶל וְאָמַרְתָּ:
כיצד הגיע קיצו של הרודן, כיצד פסק הדיכוי?
5 שבר יהוה עקב רשעים, שבט מורדים!
6 הכה עמים בחימה, מכות בלתי פוסקות; שֶׁלָה בזעמו, הוא החזיק את הגויים תחת עול באמצעות רדיפות בלתי פוסקות.
7 כל הארץ שקטה, היא פורצת בתרועות שמחה.
8 אפילו הברושים שמחים על מפלתך, יחד עם ארזי הלבנון: "מאז ששכבת שָׁם, אף אחד כבר לא עולה להוריד אותנו!
9 שאול במעמקיו רחש לך לבוא לקראתך; הוא מעורר לך צללים, כל מלוכי ארץ; הוא מרים מכסאותם כל מלכי הגויים.
10 כולם ידברו אליך לאמר: "גם אתה נפלת כמונו, ועכשיו אתה כמונו!"
11 ירד תפארתך שאולה, עם קול נבלותיך; תולעים פרושות תחתיך, וחרקים הם כיסויך.
12 איך נפלת מן השמים, כוכב בוקר בן שחר! איך הושלך ארצה, השפלת גויים!
13 אשר אמרת בלבבך אעלה השמים, על כוכבי אלהים אקים כסי, אשב על הר קהל, על מפזרי צפון.
14 אעלה על ראשי עננים; אדמה לעליון...
15 וְרַדְתָּ שְׁאָהוּל, אֶל-מַעֲמֹקִים תְּהוֹם!
16 רואיך נועצים בך מבטים, בך מתבוננים: "האם זה האיש אשר הרעיד ארץ, אשר הרעיד ממלכות?",
17 אשר הפך תבל למדבר, החריב ערים, ולא עזב את שבויו לחזור במקום שלהם?
יח כל מלכי הגויים, כולם, נחים בכבוד, איש בביתו;
19 ואתה הושלך מקברך כענף נבוז, מכוסה בהרוגים, טבוח בחרב, והושלך אל צלע התהום הסלעית; כגופה נרמסת תחת רגליך.
20 לא תהיי עמהם בקבר כי החרבת ארצך, אבדת עמך! גזעי רשעים לא יוסיפו עוד.
21 הכינו טבח לבניו על חטאת אבותם. אל יקומו לכבוש את הארץ, אל יכסו את פני הארץ בערים.
22 אקום עליהם נאם יהוה צבאות והשמדתי מבבל גם שם וגם שארית גם זרע וגם זרע נאם יהוה
23 וְשִׁמִּיתָנָהּ קֵן קִיפוֹדִים וּבְרִיכָה מַיִם וּטַטָאנָהּ בְּמַטָּאֶת שֶׁמֶד נְאֲמַר יְהוָה צְבָאוֹת׃
24 נשבע יהוה צבאות לאמר: "כן, העצמה אשר נקבעה תעמוד, ואשר החלטתי יבוצע."
25 אמחץ את אשור בארצי, ורמוס אותה על הררי. אז יוסר מעליהם עולה, ומשאבה יוסר מעל כתפיהם.
26 זאת הרעיון הנחתם על כל הארץ, וזו יד נטוטה על כל הגויים.
27 כי גזר יהוה צבאות ומי יעכבנו ידו נטויה ומי ישיבנה
28 בשנת מות המלך אחז, נאמר דבר זה. מְבוּטָא :
29 אל תתמסר ל שִׂמְחָהכל פלשת, כי נשברה המטה אשר פגע בך; כי מזרע הנחש יצא בסיליסק, ופריו תנין מעופף.
30 אז ימצאו העניים את מרעהם, והאומללים ינוחו בבטחה; אבל אני אשמיד את גזעיכם על ידי רָעָבומה שיישאר ממך יושמד.
31 היללה שער! צעקה עיר! פחדה כל פלשת! כי עשן מצפון בא, ואף גדודיו לא מתפזרים.
32 מה יענה למלאכי הגוי כי יסד יהוה ציון ועני עמו מוצאים שם מחסה
פרק 15
א' נביא על מואב.
כן, בלילה אשר נבזזה, חרבה אר-מואב! בלילה אשר נבזזה, חרבה קיר-מואב!
2 אנו עולים למקדש צ'אמוס ובדיבון בבמות לבכות; על נבו ומדבא מקונן מואב, כל ראש גילח, כל זקן גזוז.
3 ברחובותיה יכסו שקים, על גגותיה ובכיכרותיה, כולם צועקים, פורצים בבכי.
ד חֶשְׁבוֹן וְאֶלְעֵלָה שָׂמְעוּ קוֹלָם עַד יַחַס שָׁמַע קוֹלָם עַל־כֵּן יְהָלוּ גִּבְרֵי מוֹאָב וְרָעַד נַפְשׁוֹ׃
ה לבי נאנח על מואב; כבר בסגור מגניה, באגלת שלישה. כן, במעלת לוית יעלו בוכים; ובדרך חרונים יצעקו.
ו כי יבשו מי נמרים, יבש עשב, נהרס, אין עוד ירק.
7 את אשר הצליחו להציל ואת צידם נשאו מעבר לנחל ערבה.
8 כי צעקות הלכו סביב ארץ מואב יללותיה לְהַדהֵד עד עגלים, עד באר אלים יללתו
9 כי מימי דימון מלאים דם כי אביא על דימון עודף של חוסר מזל,אריה לשרידי מואב, למי שיישאר בארץ.
פרק 16
1 "שלחו את כבש שליט הארץ, של פטרה, על פני המדבר, אל הר בת ציון".
2 כצפרים נמלטים, כקן מפוזר, כן בנות מואב במעברות ארנון.
3 » יעץ לנו, היה שופטנו; תן לנו צל כלילה, באמצע היום; הסתר את הרודפים, אל תבגוד בנמלטים.
4 "ישבו פליטי מואב עמכם, היו להם מחסה מן המשחית, כי חדלה הפלישות, כלתה החורבן, נעלמו הצוררים מן הארץ."
5 הכס נוסד על ידי רַחֲמִיםועל כסא זה ישב באמת, באוהל דוד,
"שופט רודף אחר החוק וקנאי לצדק."
ו "ידענו את גאוות מואב, גאוותם רבה, גאוותו וזחיחותו, זחיחותו ודיבורי שקר".
7 יַנְדֶּה מוֹאָב לְמוֹאָב יַנְדֶּה כֻּלָּם! יַנְדֶּה כֻּלָּם עַל צִמְקֵי קִר חֶרֶת!
8 כי שדות חצבון שממו; שרי גויים השחיתו את גפני כרם שבמה אשר השתרעו עד יעזר, ואבדו במדבר, שלחו נבריהן למרחקים, עברו מעבר לים.
9 לכן אנכי בוכה כבוכה יעזר על כרם שבמה אשקה אותך בדמעותיי חשבון אלה כי על פריך ועל קצירך נמסה צעקת עושק׃
10 שִׂמְחָה וְנָעָזָה שָׂמְחָה מִמֶּסְתָּנִים; בַּכְּרָמִים, לֹא יוֹסֵף שִׁירוֹת, לֹא יוֹסֵף קְרַעוֹת שָׂמְחָה; לֹא יָדַרְךְ עוֹד הַיַּיִן בַּבַּלְגָּבִים; דִּמְקַתִּי אֶת הַקְרַעָה שַׂמֵחַ של וסת הלחץ.
11 לכן רועדות מעי ככינור על מואב, ולבי על קיר חרס.
12 וְנִרְאֶה מוֹאָב כְּגַעֵף בְּבָמָתָיו; יָבֹא בְּמַקְדָּשָׁו לְהִתְפַּלֵּל, וְלֹא יַשְׁגִּיעַ. שׁוּם דָבָר.
13 זאת הנבואה אשר דיבר יהוה על מואב לפני ימים׃
14 ועתה יהוה ידבר ויאמר: "בעוד שלוש שנים, חשבונות כשנות שכיר חרב, כבוד מואב והמוניה הרב יישפל, ומה ב מה שיישאר יהיה קטן, קטן וחלש.
פרק 17
1 נביא על דמשק.
הנה דמשק נסוגה של המספר ערים; לא יהיו אלא גל חורבות!
2 ערי ארואר נטושות, הן נמסר הם נחים שם ליד העדרים, ואף אחד לא מגרש אותם.
ג תילקח מבצר מאפרים וממלכה מדמשק והשאר יהיה כשאר סוּריָה כְּמִתְהוֹדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, נְאֲרַת יְהוָה צְבָאוֹת.
4 וַיְהִי בַּיּוֹם הַהוּא יִמְדַּוֶּה כְּבוֹד יַעֲקֹב וְשָׁמֵן גּוּפוֹ יִבָּשָׁל׃
ה כְּאֵם קוֹצֵר אֶת הַעֲלוֹמוֹת וְזֶרוֹ יְקַצֵּר אֶת הַשִּׁבְלִים כְּאֵם יִלְקֹצֵר אֶת הַשִּׁבְלִים בְּעֵיקַי רַפָּיִם.
ו וְיֵשׁוּר לֶקֶט כְּמַעֲנֵד זַתִּים שְׁלֹשָׁה עַל־רֹאשׁ הַצַּיָּה וְאַרְבָּעָה עַל־עַנְפֵי הָעֵץ נְאֲרַב יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל׃
7 ביום ההוא יביט האדם אל יוצרו ועיניו יראו את קדוש ישראל.
8 לא יביט עוד אל המזבחות מעשה ידיו לא יביט עוד את אשר עשו אצבעותיו אשרות ועמודי שמש
9 ביום ההוא יהיו עריה המבוצרות כערי העזוב ביערות ובהרים, אשר נעזבו לפני בני ישראל; היא תהיה מדבר.
10 כי שכחת את אלוהי ישועתך, צור מעוזך לא זכרת. על כן תנטע יבול חמד וגפן נכרים תשתל בהן.
יא ביום שתלתם, תשים גדר סביבם, וה למחרת בבוקר אתה משגשג את זרעיך, אך הקציר חומק ממך ביום חולי וכאב קטלני!
12 הוי שאון עמים רבים! כשאגון ימים שאגו! שאון גויים! כשאגון מים עזים שאגו.
13 גויים שאגו כשאגת מים רבים וגער בהם מרחוק ינוסו.
הם מפוזרים, כמו קש על הגבעות בנשיפת הרוח, כמו מערבולת אבק לפני הוריקן.
יד לעת ערב הנה אימה לפני הבוקר אינן עוד זה חלקם של בוזזנו וגורל בוזזנו׃
פרק 18
1 הו! כדור הארץ או מהדהד רשרוש כנפיים, מעבר לנהרות כוש!
2 שולחי מלאכים בים, בסירות פפירוס, על פני המים! לכו מלאכים מהירים, אל גוי גדול קומה ומגולח עור, אל עם מפחיד מרחוק; גוי אדיר ומרסק, וארצו חרוצה נהרות.
3 כל יושבי תבל, יושבי ארץ, כאשר יתרומם דגל על ההרים, הביטו; כאשר יתקע שופר, הקשיבו.
4 כי כה אמר יהוה: "אנח ואצפה, ישב בביתי, כמו חמימות שלווה על ידי שמש בהירה, כמו ענן טל בחום הקציר.
5 כי לפני הקציר, כאשר חלפה הפריחה, והפרח היה לאשכול בְּקָרוּב בשלים, ואז הוא יחתוך את הקנוקנות במגל, הוא יסיר את הענפים, הוא ה- יתנתק.
6 כולם יחד יימסרו לעופות ההרים ולחיות הארץ; נשרים יטרף אותם בקיץ וחיות הארץ בחורף.
7 בעת ההיא יובא מנחה לה' צבאות מאת עם גבה קומה ומגולח עור מעם מפחיד מרחוק גוי אדיר ומרסק ואשר ארצו חרוצה נהרות אל משכן שם ה' צבאות הר ציון.
פרק 19
1 נביא על מצרים.
הנה יהוה רוכב על ענן קל בא למצרים עתיקי מצרים רעדו לפניו ולב מצרים נמס בקרבה.
2 אקים את מצרים במצרים, והם יילחמו אח באח, רע ברעך, עיר בעיר, ממלכה בממלכה.
3 רוח מצרים תיעלם ממנה, ואאבד את-עצתה; הם ייעצו באלילים ובחכמים, במגלי עתידות ובמגידי עתידות.
4 ואתן את מצרים ביד אדון קשה ומלך נורא ימשול בהם נאם יהוה יהוה צבאות.
5 ייבשו מימי הים, הנהר יבש ויאזל.
6 נהרות יתלכלכו, תעלות מצרים ירדו וייבשו, קָנָן וְקָנִים יַבְלוּ.
7 כרי הדשא על גדות הנילוס, כל השדות הזרועים על גדות הנילוס, יבשו, ייעלמו, ולא יהיו עוד.
8 יגנו דייגים וייללו כל המטילים קרס בנהר, הפורשים רשתותיהם על פני המים יהיו שממים.
9 עֹבְדֵי פֶשֶׁן סָרוּק, וְטוֹרְגֵי צֶמֶן, יִבְהָלוּ.
10 העמודות של המִצְרַיִם יישברו, כל בעלי המלאכה יתיישו.
יא שרי תניס הם רק טיפשים; עצה חכמי יועצי פרעה היא טיפשות. לְהַעֵזהאם תאמר לפרעה: "אני בן חכמים, בן מלכים קדמונים"
12 איה חכמיך? יגידו לך, יגלו את אשר גזר יהוה צבאות על מצרים.
13 שרי תניס איבדו את דעתם, שרי ממפיס תועות; הם תועות את מצרים, הם אבן פינה לקאסטותיה.
יד יִשְׁפֹּךְ יְהוָה בְּתוֹכָה רוּחַ מְהוּנָה וְהִתְעֲבוּ אֶת מִצְרַיִם בְּכָל אֲשֶׁר עֲשֶׂה כְּשִׁכֵּר תַּעֲבוּד בְּקָאוֹ׃
15 ולא תהיה כל עבודה אשר ליהנות למצרים, מכל זה יהיה מסוגל לעשות את הראש או את הזנב, את כף היד או את הבהלה.
16 ביום ההוא תהיה מצרים כנשים; היא תרגז ותירא בראותה את יד ה' צבאות מורמת עליה.
17 וארץ יהודה תהיה למפחידה למצרים; בכל עת אשר ה- יזכיר לה, היא תרעד, מפני פסק יהוה צבאות, אשר גזר עליה.
18 ביום ההוא יהיו חמש ערים בארץ מצרים דברו שפת כנען ונשבעו אמונים לה' צבאות ואחת מהן תקרא עיר השמש.
19 ביום ההוא יהיה מזבח לה' בתוך ארץ מצרים ומצבה לה' על הגבול.
20 והיה זה לאות לה' צבאות ולעדות בארץ מצרים כי יצעקו אל ה' מפני עושקיהם ושלח להם מושיע וגיבור להצילם.
21 וְהוֹדִיעַ יְהוָה לְמִצְרַיִם וְהָכְרוּ מִצְרַיִם אֶת־יְהוָה בַּיּוֹם הַהוּא וַיַּעֲלוּ זְבְחִים וְנִדְרוּ נְדָרִים לַיהוָה וַיַּקְיַמָּם׃
22 וַיְכֶה יְהוָה אֶת-מִצְרַיִם, פַּכֶּה וְרָפֵא, וַיַּשְׁבוּ אֶל-יְהוָה, וְהוּא יְפַעֵּר מִפְּגָנָם וְרָפֵא אֹתָם
23 ביום ההוא יהיה מסילה ממצרים אשור, אשורים יבואו למצרים, ומצרים ילכו אשור, ומצרים יעבדו יהוה עם אשור.
24 ביום ההוא יהיה ישראל השלישי שיצטרף למצרים ולאשור, להיות ברכה בתוך הארץ.
25 יברכם ה' צבאות לאמר ברך מצרים עמי ואשור מעשה ידי וישראל נחלתי
פרק 20
1 בשנה אשר בא תרתן אל עזות, ושלח סרגון מלך אשור ויצר על עזות וילכודה.
2 בעת ההיא דבר יהוה ביד ישעיהו בן עמוס לאמר לך התיר את השק אשר כיסויים "מותניך והסיר את הסנדלים מעל רגליך." ויעש כן, הולך עירום ויחף.
ג וַיֹּאמֶר יְהוָה כַּאֲשֶׁר הָלַךְ עַבְדִּי יֵשַׁעְיָהוּ עַרוּם וְיַחַף וְהָיָה לֹאוֹת וּמוֹדֶת לְמִצְרַיִם וּלְכוּשׁ שְׁלֹשׁ שָׁנִים
4 ויישא מלך אשור את שבויי מצרים ואת גלוי אתיופיה, בחורים וזקנים, עירומים ויחפים, ומתניהם גלויים, לחרפת מצרים.
5 אז יבהלו ונבכו בגלל אתיופיה, מי היה תקוותם, ושל מצרים מי היה שֶׁלָהֶם נושא של תִפאֶרֶת.
6 וַיֹּאמֶר יוֹשֵׁב הַשָּׁבַה הַהוּא בַּיּוֹם הַהוּא: זֶה הוּא מַה שֶׁהִתְעַל׃הפך זה שאליו קיווינו; זה שאליו רצינו לברוח לְחַפֵּשׂ עזרה, שתועבר, מ ידיים של מלך אשור! ואיך נמלט?
פרק 21
1 נביא על מדבר הים.
מכיוון שהוריקנים עוברים דרך הדרום, הם מגיעים מהמדבר, מארץ אימתנית.
2 חזון נורא נראה לי: בוזז בוזז ומשמיד משמיד! עלו עילם! צרו מדי! שמה קץ לכל האנחה.
3 לכן מלאו מתניי צרה; כאבים אחזו אותי כיולדת; שמעתי מעוותת, ראייה נבהלה;
4 לבי תועה, אימה אוחזת בי; הלילה אשר ייחלתי לו נוצר לי זמן של אימה.
5 השולחן ערוך, הזקיף עומד על המשמר, אנו אוכלים, אנו שותים. — "קומו, קצינים! משחו את המגן!"
6 כי כה אמר יהוה אלי לך, שים שומר, ויגיד את אשר ראה.
7 ותראה רוכבים, שנים שנים, על סוסים, רוכבים על חמורים, רוכבים על גמלים. והיא תביט בתשומת לב, בתשומת לב רבה.
8 ותצעק כאריה: "על מצפה יהוה אני עומד תמיד כל היום, ועל משמרתי אני עומד כל לילה."
9 הנה באים פרשים, פרשים שניים שניים." ותמשיך ותאמר: "נפלה, נפלה בבל, ואת כל פסלי אלוהיה ניפץ ארצה."
10 אוי ואבוי חיטה אשר אתם דורכים, דגן גורני, אשר שמעתי מאת יהוה צבאות אלהי ישראל אנכי מגיד לכם.
11 אורקל על דומה.
קְרָאִים אֵלַי מֵשֵׂעִיר: שֹׁמֵר מָה לִילָה? שֹׁמֵר מָה לִילָה?
12 השיב הזקיף: "בוא הבוקר, וגם הלילה. אם אתם רוצים לשאול אותי, שאלו אותי; חזרו בפעם אחרת!"
13 נביאות ערב.
תִלָּנוּ בְּעֲרְבוֹת עַרְבִיּוֹת, שְׁמָעוֹת דְדָן.
יד לְפָלֵט צְמָאִים הָבִיא מַיִם יֹשְׁבֵי אֶרֶץ תֵמָא הַמְקִיבוּ לַפְלִיטִים לִחֶם׃
15 כי נמלטו מחרב, מחרב שלופה, מקשת נטומה, ממלחמה נוראה.
טז כי כה אמר יהוה אלי עוד שנה אחת ספרתי כמו שנות שכירי החרב, וזהו כל תפארתו של סידר שנעלמה;
17 ומרבות קשתות בני קדר גיבורי חיל תישאר מעט כי יהוה אלהי ישראל דבר.
פרק 22
1 נביא על עמק החזון.
על מה טיפסת כל הדרך למעלה לגגות?
2 עיר רועשת, מלאת המון, עיר שמחה? מתיך לא נפלו בחרב, ולא נפלו במלחמה.
3 כל מנהיגיך ברחו יחד; הם נלכדו ללא שממנו שאבנו הקשת; כל אזרחיך נלכדו יחד כשברחו למרחקים.
4 על כן אמרתי הסב עיניך ממני כי בוכה מרה אני אל תמהר לנחמני על חורבן בת עמי
5 כי יום מבוכה, ריסוק ומבוכה הוא, נשלח על ידי אדוני יהוה שנים, בעמק חזיונות; החומה נהרסה. אנחנו שומעים צועק לעבר ההר.
ו עילם לקח את האשפת, הוא מגיע עם טנקים ו רוכבים, וקיר משך את המגן מכיסו.
7 עמקיך היפים מלאים מרכבות ופרשים חונים לפני שעריך יהודה מוסתרת.
8 וביום ההוא תביט אל מחסן הנשק של הארמון ביער;
9 ואת הפרצים בעיר דוד, אתם רואים כי רבים הם. ואת מימי הבריכה התחתונה אספתם;
10 ספרתם את בתי ירושלים והרסתם את הבתים כדי לתקן את החומות.
יא עשית מאגר בין שתי החומות למימי הבריכה הישנה ולא הבטת אל עשיה ולא ראית את הכינה מרחוק.
12 אדוני יהוה צבאות אַתָה קרא, באותו יום, לדמעות ול אַתָה להתלונן, להתגלח שֶׁלְךָ הראש ולקשור את התיק.
13 והנה חג ושמחה כאן, הם שחטו בקר, הם שחטו צאן, הם זללו בשר ושותים יין, "נאכל ונשתה כי מחר נמות".
יד יהוה צבאות גלה באזני לא ייסלח לכם החטא הזה עד מותכם נאם אדוני יהוה צבאות
15 כה אמר אדוני יהוה צבאות לך אל סובנה שר הארמון ותגיד לו :
16 » מה לא בסדר? לעשות הנה, ומי אתה כאן, כי אתה חופר לעצמך כאן קבר? אַתָה WHO אַתָה לחפור קבר במקום גבוה, אשר אַתָה חקוק בסלע, בית מגורים?
17 הנה, יהוה יטריחך ביד חזקה;
18 הוא יסובב אותך, הוא יתגלגל אותך ככדור, על מישור רחב. שם תמות, שם יהיו מרכבותיך המפוארות, חרפה לבית אדוניך.
19 אגרש אותך מעמדתך, יהוה יקרע אותך ממקומך.
20 והיה ביום ההוא אקרא לעבדי אליקים בן חלקיה
21 אלבשתיו את-כתונתך ואת-חגורתך אחגורו את-שלטך בידיו והיה לאב ליושבי ירושלים ולבית יהודה.
22 אשים על כתפו את מפתח בית דוד; הוא יפתח, ואיש לא יסגור; הוא יסגור, ואיש לא יפתח.
23 אכנעץ אותו כמסמר במקום איתן, והוא יהיה לכס כבוד לבית אביו.
24 לו יתלה כל כבוד בית אביו, הבנים והבנים, כל הכלים הקטנים, מהכוס ועד הכדים.
25 ביום ההוא, נאם יהוה צבאות, יתנתק המסמר הננעץ במקום יציב; הוא יתנתק וייפול, והמשא אשר נשא אותו יתאבד; כי יהוה דבר.
פרק 23
1 נביא על צור.
יללו, ספינות תרשיש, כי נהרסה! אין עוד בתים, אין עוד בוא! זה מארץ קטים שהם מקבלים את הבשורה.
2 התמהו, יושבי החוף, אשר מלא סוחרי צידון, מפליגים מים אל ים.
3 מעבר למים רבים, תבואת הנילוס, יבול הנהר היו לה פרנסתה; היא הייתה שוק הגויים!
4 בושה צידון כי דבר הים מבצר הים לאמר לא יולדתי ולא ילדתי ולא גידלתי בחורים ולא גידלתי בתולות׃
5 כאשר מצרים תשמע את החדשות, היא תיבהל מהידיעה של הסתיו של צור.
6 לכו תרשיש ויללו, יושבי חוף!
7 הַזֶּה עִירְכֶם הַשְּׂמְחָה, אֲשֶׁר מֵעַת הַקָּדָם מְחֻקָּמוּ, וְאֲשֶׁר רַגְלָיו נָשְׂאוּ בָּהּ לִשְׁכֹּנֶת?
8 מי גזר זאת על צור, אשר נתנה כתרים, סוחריה היו נסיכים, וסוחריה היו גדולי הארץ?
9 ה' צבאות גזר זאת, להשמיד גאוות כל-נוצץ, להשפיל את כל-גדולי הארץ.
10 פרוסי כנהר בת תרשיש בארצך כי אין לך עוד חגורה.
יא יִשְׁט יְהוָה יָדוֹ עַל־הַיָּם, הַרְעִיד מַלְכוֹת; גזר על־כְנַעַן חֲרִית מְבוּצָרָיה׃
12 וַיֹּאמֶר לֹא תִתְכַּבֵּר עוֹד אֶל־יְדֵי־עַל ... שִׂמְחָהבְּתוּלָה בַּת צִידוֹן קוּמָה לֵךְ כֵּתִים שָׁם לֹא תְמַנָּחָה׃
13 ראה ארץ כשדים, העם הזה אשר איננו, אשר מסרו את אשור לחיית מדבר; הקימו מגדליה, החריבו ארמונותיה, והפכו אותה לגוש חורבות.
14 היללו, ספינות תרשיש, כי חרבה מבצרכם.
15 ביום ההוא תישכח צור שבעים שנה כאורך חיי מלך, ובמקץ שבעים שנה תהיה צור כשירת הזונה:
טז "קחי את נבלך, שוטטי בעיר, זונה נשכחת; נגני במיומנות, רבי את שיריך, למען תזכרי."
יז וְהָיָה מֵקֶץ שִׁבְעִים שָׁנָה וְפָקַד יְהוָה אֶת-צֹר וְשׁוּבָה שָׁכְרָהּ וְזָנָה אֶל-כָּל-מַלְכוֹת הָאָרֶץ עַל-פְּנֵי הָעוֹלָם׃.
18 וְרַכְתּוֹ וְשְׁכְרוֹ יִקְדַּשׁ לַיהוָה לֹא יִצְבָּר וְלֹא יִצְבָּרוּ כִּי לִשְׁבֵי יְהוָה יִהְיֶה רַכְתּוֹ וְיִאֲכֹלוּ וְיִתְהַדְּבוּ.
פרק 24
1 הנה יהוה עומד להחריב את כל הארץ ולרוקנה; הוא יהפך את פניה ויפזר את יושביה.
2 וְהָיָה לַכֹּהֵן כְּעָם, לַאדֹן כְּעַבְדּוֹ, לַגְּבָרָה כְּשַׁפַּחָה, לַמּוֹכֵר כְּקוֹנָה, לַלֶּה כְּמַלָּה, לַחֲבֵה כְּנוֹשָׁה.
3 הארץ תהיה חרבה וניתנה לבזז, כי יהוה דיבר את הדבר הזה.
4 הארץ אבלה, תשושה; תבל נובל ותשוש; עלית יושבי הארץ נובלים.
5 טמאה הארץ תחת יושביה כי עברו חוקים, הפרו מצווה והפרו ברית עולם.
6 לכן הקללה תאכל את הארץ ויושביה יישאו שֶׁלָהֶם כאב. לכן כלו יושבי הארץ; ומה שנותר מבני התמותה הוא מעט במספר.
7 אבל מיץ הגפן, גפן נובלת; כל אשר להם שִׂמְחָה ליבם נאנק.
8 ה שֶׁלָה התיפוף השמח פסק, המסיבות הרועשות הסתיימו, ה שֶׁלָה חדלה שמחת הנבל.
9 אנחנו כבר לא שותים יין לרעש שירים; המשקה המשכר מר לשותה.
10 העיר מתהפכת, כל בית סגור, איש אינו יכול להיכנס אליו.
11 אנחנו דוחפים נשמעו צעקות ברחובות, על מחסור ביין; כל השמחה נעלמה. שִׂמְחָה מגורש מן הארץ.
12 זה נוֹלָד שאר העיר זֶה הריסות, והשערים השבורים הרוסים.
13 כי כן יהיה בתוך הארץ, בתוך העמים, ככרת זיתים, כמלקט, לאחר הבציר.
14 אלה משמיעים קולם, ישירים; מן הים ישמעו את הוד יהוה.
15 » שבחו את יהוה ב האזורים של השחר, שם יהוה אלוהי ישראל, באיי שמש שוקעת."
16 מקצה הארץ נשמע שירים: "תהילה לצדיקים!"»
וְאָמַרְתִּי, "אָבוּדְתִּי! אָבוּדְתִּי, אוֹי לִי!" בוזזים בוזזים, בוזזים בוזזים ללא מידה!
17 פחד, בור ומוקש עליך, יושב ארץ.
18 הַבָּרֵחַ מִצְעַקַת פַּחַד יָפֹל אֶל־בֹר, וְהַעוֹלָה מִתּוֹךְ הַבֹּר יִלְכֹד בַּרְשֶׁל.
כִּי פְּתוּחִים שְׁעָרִים מַעֲלָה, וְיוֹסְדוֹת אֶרֶץ רַעֲשָׂו.
19 הארץ נשברת באלימות; הארץ מתפרצת בקול רם; הארץ רועדת בעוצמה.
20 ארץ מתנודדת כשיכור, מתנודדת כערסל, עוונה מכביד עליה, מתמוטטת ולא תקום עוד.
21 ביום ההוא פקד יהוה את צבא השמים ואת מלכי הארץ על הארץ.
22 ויאספו שבויים בתהום, וכלאו בכלא; אחרי ימים רבים יפקחו עליהם.
23 וַיָּרֵחַ יִאֲדָם וְהַשֶׁמֶשׁ תְחַוֵּר כִּי מָלֹךְ יְהוָה צְבָאוֹת בַּר צִיּוֹן וּבִיּוּשָׁלָם וְנִגִּיעַ כָּבוֹד לְפִנֵּי זְקָנָיו׃
פרק 25
1 יהוה אתה אלוהי, אארומנך, אודה שמך כי נפלאות עשית; מחשבותיך מזמן נאמנות ויציבות.
2 כי עשית את העיר גל אבנים ואת העיר המבוצרת לחורבה; מבצר הברברים אינו עוד עיר, לעולם לא תיבנה.
3 לכן עם אדיר יהללך, עיר גויים נוראים תיראך.
4 היית מעוז לחלשים, מעוז לעניים בצרם, מחסה מסערה, צל משמש קופחת. כי נשמת אכזריים כהוריקן המכה בחומה.
5 כמו להט שֶׁמֶש על אדמה צחיחה, אתה מרסק את חוצפה הברברים; כמו להט שֶׁמֶש בצל ענן, נחנקת שירת הניצחון של המדכאים.
ו וְה' צבאות יכין, לכל העמים על ההר הזה, חגיגה של בשרים שמנים, משתה של יינות שנלקחו על משקעים, של בשרים שמנים ומלאי מח, של יינות שנלקחו על משקעים ומצוהלים.
7 וְיִקְרֵעַ עַל־הַהַר הַזֶּה אֶת־הַפֶּסֶד אֲשֶׁר כָּל־הָעָמִים וְאֶת־הַסְפֶּסֶת אֲשֶׁר כָּל־הַגּוֹיִם׃
8 הוא יחסל את המוות לנצח.
יְמַחַה אֲדֹנָי יְהוָה דְּמַעָה מֵכָל פָּנִים, סִיר חֶרְפָּת עַמּוֹ מִכָּל הָאָרֶץ: כִּי יְהוָה דִּבֶר.
9 ביום ההוא יאמרו: "זה אלוהינו אשר בו קיווינו להיוושע, זה ה' אשר בו קיווינו, נשמח ונשמח בישועו."
10 כי יד יהוה תנח על ההר הזה ומואב ירמס במקום כאשר ירמס קש בערימה
11 בזה בּוֹץיְפָתַח יָדָיו כְּשֶׁחַיִן פָּתַח אוֹתָם לְשָׁחַת וְיְהוָה יִשְׁפִּיעַ גְאוֹנוֹ כָּל-מַעֲמַל יָדָיו
12 הוא יפיל את חומותיך הגבוהות, הוא יהרוס אותן, הוא יזרוק אותן ארצה, אל עפר.
פרק 26
1 ביום ההוא ישיר השירה הזאת בארץ יהודה:
עיר חזקה לנו! הוא עושה את ישועתו לחומה ולחומה החיצונית,
2 פתחו את הדלתות, תנו לאומה הצודקת להיכנס, מי שומר על האמת.
3. בלב קבוע אתה מבטיח שָׁלוֹם, שָׁלוֹם, כי הוא בוטח בך.
4 בטחו ביהוה לעולם כי צור עולמים הוא יהוה.
5 השפיל יושבי גובה, הפיל עיר גאה, הורידה ארצה, ויגעה באבק.
6 נרמס תחת רגליו, תחת רגלי ענוים, צעדי אונים.
7 דרך צדיקים ישרה היא, דרך אשר יישרת ישרה היא.
8 כן, על דרך משפטיך, חִוִּינוּ לְךָ יְהוָה; חפצי נפשנו שמך וזִכְרֶךָ.
9 נפשי חפצה אליך בלילה, ורוּחִי בִּקְרֹבִי בִּיקְשָׁה אֶת-הָאָרֶץ, יְלַדְעוּ יוֹשְׁבֵי תֵּבֶל צֶדֶק.
10 אם יינתן חן לרשעים, לא ילמדו צדק; בארץ ישרים יעשו עוול, ואת הוד יהוה לא יראו.
יא יהוה, ידך נשא, אך אינם רואים. הם יראו. שֶׁלְךָ קנאה לעמך, והם יתביישו; האש לַעֲשׂוֹת היריבים שלך יטרפו אותם.
12 יהוה, אתה תבטיח לנו שָׁלוֹםכי כל העבודה שלנו, זה אַתָה WHO עשית את זה בשבילנו.
13 יהוה אלוהינו, אדונים אחרים מלבדך משלו בנו; בך לבד נוכל להלל את שמך.
14 לא יחיו עוד המתים, לא יקומו עוד צללים. פקדת אותם והשמדת אותם, וכל זכרם השמדת.
15 הגדלת גוי, יהוה, הגדלת גוי וגלית כבודך; הרחבת גבולות ארץ.
16 יהוה, בצרם בקשו אותך; הִגִּיעוּ נִלָּתָם כַּכָּתָם.
17 כאישה הרה ללדת, מתפתלת וצועקת בכאביה, כן היינו לפניך, יהוה.
18 הרינו בכאב ורוח ילדנו; לא נתנו ישועה לארץ, ולא ילדה ליושבי תבל.
19 מתיך יחיו, גופותיי יקומו; התעוררו ושיירו, שוכבים בעפר, לטלך. אָדוֹן, טל אור הוא, והארץ תניב עד היום המנוח.
20 לך עמי, בֹא לְחַדְרֵיךָ וסגור דַּלְתִּיךָ אחריך; הסתתר מעט, עד יעבור חֵמָה.
21 כי הנה יהוה יוצא ממקום משכנו לפקוח את יושבי הארץ על עוונם, והארץ תגלה את הדם אשר שתתה, ולא תסתיר עוד את חלליה.
פרק 27
1 ביום ההוא יעניש ה' בחרבו העזה, הגדולה והחזקה את לוויתן הנחש המהיר ואת לוויתן הנחש המתפתל והרג את המפלצת אשר בים.
2 באותו יום אנחנו נגיד "גפן עם יין נדיב, שירו לה תהילות!"
3 אני יהוה שומרנו, אשקהנו בכל עת, פן אכנס בו איש, לילה ויום אשמורנו, לא אכעס עוד.
4 מי יתן לי קוצים וקוצים להילחם בהם אלך עליהם, אשרוף את כולם.
5 או אחרת, שיתמקדו בהגנתי, שיעשה שָׁלוֹם יהי שלום עמי!
ו בימים הבאים ישרש יעקב, יפרח וענף ישראל, והוא ימלא שֶׁלוֹ פירות את פני העולם.
ז הכה אותו כאשר הכה את מכותיו האם הרג אותו כאשר הרג את אשר הרג?
8 במתינות, בגלות ענשתהו! ברוח רוח עז גירשנו, ביום רוח קדים.
9 וְכָפָר עֲוֻן יַעֲקֹב, וְזֶה כָּל-פְּרִי מְחֻלַּת חַטָּאתוֹ: כִּי טַחַן אֲבֻנֵי מִזְבֵּחַ לְעֹבֵר כְּאֵבֶן סִיר, לֹא-יָקוּ שׁוּבוּ הָאֲשֶׁרִים וְצַלֵי הַשֶׁמֶשׁ.
10 כי עיר מבוצרת הפכה למקום משכן שוממה, עזובה ועזובה, כמדבר; שם עגלים רועים, על הענפים הם שוכבים ורועים.
יא ענפים יבשים, נשקים אותם, נשים באות ושורפות אותם. כי לא עם חכם הוא, לכן לא ירחם עליהם יוצרם, ולא ירחם עליהם בוראם.
12 וַיְהִי בַּיּוֹם הַהוּא דַּשׁ יְהוָה אֶת-הַדָּשׁ מֵעַל-נָהָר עַד-נחל מִצְרַיִם וְנַאסְפְתֶּם אֶחָד אֶחָד בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל׃
13 והיה ביום ההוא יתקע שופר גדול ושבו האבדים בארץ אשור והנודים בארץ מצרים והשתחוו לפני יהוה בהר הקודש בירושלים.
פרק 28
1 אוי נזר גאה שותי אפרים, פרח חולף אשר לַעֲשׂוֹת הוד בגדיהם, על פסגות העמק הפורה, אנשים שיכורים מיין.
2 כאן זֶה’א אוֹיֵב חזק ועוצמתי לָבוֹא מאת ה' כמו ברד הוריקן הרסני כזרם מים שוצפים הוא ה- יזרוק באלימות ארצה.
3 נזר גאה של שותי אפרים ירמס תחת רגליו
4 ו- זה יהיה הפרח החולף אשר לַעֲשׂוֹת הוד מקושטם, בפסגת העמק הפורה, כתאנה הבשלה לפני הקיץ; הרואה אותה, בקושי מחזיקה בידו, לפני שהוא בולע אותה.
ה ביום ההוא יהיה יהוה לנזר הוד, וכתר כבוד לשארית עמו;
6 רוח צדק ליושב צדק וגבורה לדחיקי התקפה בשער.
7 גם הם נבועים מיין, משקה חריף תועות, כוהן ונביא תועות במשקה חריף, יין מוצף, משקה חריף תועות, נבולים בנבאות, מתנודדים במשפט.
8 כל השולחנות מכוסים בקיא דוחה, אין עוד מקום.
9 "למי חפץ ללמד חכמה, ולמי חפץ להבין את הלקח? לילדים שנגמלו בקושי, בקושי מנותקים מהשד?"
10 כי זה צו על גבי צו, צו על גבי צו, כלל על גבי כלל, כלל על גבי כלל, לפעמים זה, לפעמים ההוא.
11 ובכן, דווקא דרך אנשים שמגמגמים, ובשפה זרה, יהוה ידבר אל העם הזה.
12 הוא אמר, "זה מקום מנוחה, ינוחו עייפים, זה מקום מנוחה", אבל הם לא שמעו.
13 וְהָיָה דַבֶּר יְהוָה אֵלֶיהם צִוָּה עַל צִוָּה, צִוָּה עַל צִוָּה, תּוֹר עַל תּוֹר, תּוֹר עַל תּוֹר; עַתָּה זֹאת, עַתָּה הַכָּךְ, לְמַעַן יֵלַכוּ וְנִפְלוּ אֲחוֹר, יֵשְׁבְרוּ, יִלְכוּדוּ בַּרְשֶׁל.
14 לכן שמעו דבר יהוה, ליצנים, ראשי העם הזה אשר בירושלים.
15 אתה אומר, "כרתנו ברית עם המות, כרתנו ברית עם שאול. נגע כבד יעבור ולא יגיע אלינו; כי שמנו שקר למקלט שלנו, ומרמה למסתור שלנו."
טז לכן כה אמר אדוני ה' ראה אנכי מניח אבן בציון אבן בחינה, אבן פינה יקרה, יסוד בטוח, אשר ינוח עליה עליה עם אמונה, הוא לא יברח.
17 אקח משפט כחוקי, וצדק כסטנדרט שלי.
וְבָרָד יִטָּאֵף מַחְסֹת שֶׁקֶר, וּמַיִם יִשְׁאוּ מַחְסֶךָ.
18 בריתכם עם המות תבוטל, ובריתכם עם שאול לא תעמוד; כי יעבור מכת כבדה, היא תמחץ אתכם;
19 בכל תדירותו תעבור, יתפוסך. כי מחר ומחר יעבור, יומם ולילה; רק האימה תלמד אותך לקח.
20 כי קצרה המיטה משכב עליה, והשמיכה צרה מלהתעטף בה.
21 כי יקם יהוה כהר פירסים, כחמת גבעון ירתע זעם, למלא מעשהו מעשה יחיד, למלא מלאכתו מעשה מוזר.
22 ועתה, הפסיקו מללעוג, פן יתהדקו כבלתי-הידוק, כי נגזרה אובדן. ל'’שְׁמַעְתִּי, בְּיְהוָה צְבָאוֹת, עַל-כָל-הָאָרֶץ.
23 האזינו ושמעו קולי, הקשיבו ושמעו דברי.
24 האם החורש, כדי לזרוע, תמיד חורש, פותח ומשחר את אדמתו?
25 נה האם הוא לא, לאחר שיישר את פני השטח, לפזר את הקצח, לזרוע את הכמון, לשים את החיטה בשורות, את השעורה במקומה ואת הכוסמין לאורך הקצה?
26 אלוהיו הוא המלמד אותו את החוקים האלה, והוא המורה לו.
27 כי לא במזחלת כמון שחור נרמס, ולא על גבי כמון גלגל גלגל; כי במקל כמון שחור יכה, ובשבט כמון.
28 החיטה נרמסת, אך נזהרים שלא לדוש אותה; העגלה והסוסים נדחפים עליה, אך היא אינה נרמסת.
29 גם זאת מאת יהוה צבאות; נפלא הוא בעצותיו ועשיר במיומנו.
פרק 29
א אוי לאריאל, לאריאל, לעיר אשר נטה דוד את אהלו! הוסיפו שנה בשנה, יתקיימו חגים.
2 ואחזיק את אריאל חזק, ולא יהיה דבר מלבד תלונות וגניחות!
אבל היא תהיה כמו אריאל בשבילי.
3 אֶחֱנֶה מסביבך, אֶקִיפֶךָ בְּמָצוֹת חֲמוּרוֹת, וָאֶקִימֶה מְצוּרוֹת מְעֲזָרִים מִגָּדִים.
4 תישפל; מן הארץ יעלה קולך, ומן העפר יישמע קולך עמום; מן הארץ יעלה קולך, כ זֶה של רוח רפאים, ודברך יעלה מן האבק כלחישה.
5 וְהָיָה כַּעֲפָר דָּק הָיָה הָיָה הָיָה הָיָה הָיָה הָיָה הַמּוֹץ נִשְׁבֵּשׁ.
ו והיה פתאום, ברגע, יפקד אותך יהוה צבאות בקול רעם וברעם גדול, מערבולת, סערה ולהבת אש אוכלת.
7 והיה כחלום חזון לילה, על המון כל הגויים אשר יילחמו על אריאל, ועל כל אשר יילחמו עליה ועל מבצרה, ויצרו עליה צמוד.
8 כאשר איש רעב חולם שהוא אוכל, וכשהוא מתעורר נפשו ריקה; וכאיש צמא חולם שהוא שותה, וכשהוא מתעורר מותש וצמא לנצח, כן יהיה להמון כל הגויים, הצועדים על הר ציון.
9 תהיו נדהמים ונדהמו! תהיו סומאים ותסומאו! שיכורים הם, אך לא מיין; מתנודדים, אך לא ממשקה.
10 כי שפך יהוה עליכם רוח רדיפות; הוא עצם את עיניכם, את הנביאים; הוא שם מסכה על ראשיכם, את החוזים.
יא וכל חזון היה לכם כדברי ספר חתום יינתן לאיש קורא לאמר קרא זאת ויאמר איני יכול כי הספר הזה חתום
12 הם מגישים אותו לאיש שאינו יודע לקרוא ואומרים: "קרא זאת!" והוא אומר: "אני לא יודע לקרוא".
13 ויאמר יהוה: "כי העם הזה קרוב בדבריו ומכבד אותי בשפתיו וליבם רחוק ממני ועבודתם מבוססת על חוקים שלמדו מבני אדם."
14 על כן אוסיף לעשות נפלאות עם העם הזה, נפלאות נדירות, וחכמת חכמיו תאבד, ותבונת מוריהם תחשך.
15 אוי לאלה אשר לְהַסתִיר מגלים ליהוה סוד מחשבותיהם, מעשיהם נעשים בחושך, ואומרים מי רואה אותנו, מי יודע אותנו.
טז מהי סכלות! האם ייחשב כחמר יוצר, כי יאמר מלאכה על האומן לא ברא אותי, וכלי יוצר אינו יודע דבר?
17 האם זה יהיה בעוד זמן קצר, ה לבנון לא יהפוך למטע, והמטע לא ייחשב ליער?
18 ביום ההוא ישמעו החרשים את דברי הספר, יוֹצֵא חושך וקדרות, העיוורים יראו.
19 ענוים ישמחו עוד ועוד ביהוה, ועניים יללו בקדוש ישראל.
20 כי יעלם עושק ולעץ יאבד וכל זוממי עוולה יאבדו.
21 מרשיעים אדם על דבר, טומנים מלכודות למי ש ה- בשער מבולבלים הם, ובשקרים שלהם משמידים צדיקים.
22 לכן כה אמר יהוה לבית יעקב גאל את אברהם לא יתבייש עוד יעקב ולא יחוור עוד מצחו
23 כי כאשר יראו הוא ובניו את מעשה ידי בקרבם, קידשו את שמי, קידשו את קדוש יעקב, ואת אלוהי ישראל יראו.
24 אִישִׁים בְּרוּחַ יְלַדְעוּ חָכְמָה, וְהַתְלוֹנִים יְקַבְּלוּ מוֹרָה.
פרק 30
1 אוי לבנים המורדים נאם ה', עושים מחשבות ולא אני; כורתים בריתות ולא רוחי, צוברים חטא על חטא.
2 הולכים בדרך מצרים, מבלי שיעשו בפי, לחסות בחסות פרעה ולחסות בצל מצרים.
3 חסותו של פרעה תהיה לכם לבושה, ומחסה בצל מצרים, חרפה.
4 כְּבָר הנסיכים של יְהוּדָה נמצאים בטניס, ושליחיו התקדמו עד האנס;
5 כולם בושה בגלל עם שאין לו תועלת, שלא נָתוּן לא עזרה ולא סיוע, אלא רק בלבול וחרפה.
6 נביאת חיות הנגב: דרך ארץ מצוקה ומצוקה, משם יְצִיאָה אריה ולביאה, צפע ותנין מעופף, על גב חמורים נושאים את עושרם, ועל גבעות גמלים אוצרותיהם, לעם חסר תועלת.
7 הבל ואפס יהיה עזרת מצרים; על כן אקרא לה "הגאה אשר נותרת". מוֹשָׁב.«
ח ועתה לך חקק את זה על לוח לעיניהם וכתב את זה על ספר והיה לימים הבאים לעדות עד עולם.
9 כי עם סורר הם, אלה הם ילדים בוגדים, ילדים המסרבים לשמוע לתורת יהוה.
10 יאמרו לחוזים אל תראו ולנביאים אל תנבאו לנו אמת; ספרו לנו דברים נעימים, נבואו אשליות.
יא "סוּ מִן־הָרֶךְ, סוּ מִן־הַנָּבָל, הִסִּיר קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל מִמַּעֲנֵינוּ".
12 לכן כה אמר קדוש ישראל יען אשר בוזתם את הדבר הזה ובטחתם על חמס ומרמה ועליהם נשענתם
13 בְּגִין כָּךְ יִהְיֶה הַעֲווֹן הַזֶּה לְךָ כְּסֶקֶד מֵאֲשֶׁר נִמְסוּס וְבוֹצֵר אֶת חוֹמָה גָּדֵה וְהִתְמַרְסֶה פְתַעַם בְּרִיאֲשֶׁר׃
14 כְּכֵד חֶרֶם שָׁבֵר, אֲשֶׁר נִרְצֵב לֹא חָסֶם, וְלֹא נִמְצָא בְּרַסְבָיו לְשַׁא אֵשׁ מִן הַמְּחֵלָה וּלְשַׁאֵב מַיִם מִן הַבּוֹר׃
15 כי כה אמר אדני יהוה קדוש ישראל בתשובה ובשקטה תיוושעו, במנוחה ובבטחה יהיה כוחכם, ולא תבואו. ל'’לא רצית
טז וַתֹּאמַרְתֶּם לֹא! עַל־סוּסִים נִבְרַח! וּבְרַחְתֶּם! עַל־סוּסִים נִבְרַח! רֹדְפֵיכֶם יִהְיוּ נִרְחַ. יוֹתֵר מָהִיר!
17 מִפְּנֵי אֶחָד וּמִפְּנֵי חֲמָשָה תִבְנֹסוּ עַד-הַהֲתָרוּ שְׁאַרִית כְּתוֹרֶן עַל-רֹאשׁ הַר כְּאוֹת עַל-הַגְּבָעָה׃
18 לכן יחכה יהוה לחנך לכן יקום לרחם עליך כי יהוה אל צדיק אשרי כל המחכים לו
19 כי עם יושב ציון בירושלים לא תבכו עוד. רֵאשִׁית צְעַק, וְיַחֲסֶךָ, כִּי שְׁמַעְנֶךָ, יַעֲנֶךָ.
20 יִתֵּן יְהוָה לְךָ לְחֶם צָר וּמֵי צָרָה, וְלֹא יִסְתָּאוּ עוֹד מוֹרְדֶיךָ, וְעֵינֶיךָ יְרָאוּ אֶת מוֹרְדֶיךָ.
21 וְכַאֲשֶׁר תִּשְׁמַעוּ אוֹזְנֶיךָ קוֹל מַאֲחֲרֶיךָ אֹמֵר זֶה הַדֶּרֶךְ לָכֶה בָּהּ׃
22 טמאת את הכסף המכסה את אליליך ואת הזהב המעטר את צלמיך טמאת אותם. מכאן! "אתה תספר להם.
23 וַיְשַׁלֵחַ יְהוָה מְגָמָר עַל־הַזֶּרַע אֲשֶׁר־זֶרְעֶתָ בָּאָרֶץ וְהָיָה לֶחֶם אֲשֶׁר־תַּנָּבָה הָאָרֶץ שָׁמֵר וְרַב צֹאנֶיךָ יִרְעוּ בַּיּוֹם הַהוּא בְּרַעֵה רַחֲבוֹת יְהוָה׃;
24 וְהַבָּקָר וְהַחֲמוֹרִים עֹבְדֵי הָאָרֶץ יֹאכְלוּ מְסֻפָּה טַעֲבָה נִרְפָּה בְּחַפֵּת וְבַמִּזְרָה׃.
25 ועל כל הר גבה ועל כל גבעה רמה יהיו נחלים נהרות מים ביום הטבח הגדול כאשר יפלו המגדלים.
26 אור הירח יהיה כאור השמש ואור השמש יהיה מאיר שבעת פעמים כאור שבעת ימים ביום אשר יחבור יהוה את פצע עמו וירפא את המכתים אשר הכה אותם.
27 הנה שם יהוה בא ממרחקים, אפו בער וחמתו גדולה; שפתיו נושפות חמה ולשונו כאש אוכלת.
28 נשמתו כנחל שוצף עולה עד צואר לנפות גויים במסננת השמדה ולשים רסן על לסתות עמים לבלתי תעות׃
29 אז תשיר שירים כמו בליל החג ושמח לבבך כמעלה בקול חליל אל הר יהוה אל צור ישראל
30 יהוה ישמיע הוד קולו, ויראה זרועו משתחויה בקנאה שֶׁלָה אף, ולבהבת אש אוכלת, בסערה, במבול וברד.
31 וַאֲשוּר תִחְרַד בְּקוֹל יְהוָה, הוּא יִכֶה בְּשֵׁבְטוֹ.
32 ובכל פעם שתעבור עליו מטה הרעה אשר יוריד עליו יהוה נגרום לזה להדהד את התופים ואת הנבלות, והוא יילחם בו, מכות כפולות.
33 כי טופת הוכן מזמן, גם הוא מוכן למלך; אֲדוֹנָיִ הפך אותו רחב ועמוק; יש על מדורת אש ועצים בשפע; נשמת יהוה כזרם גופרית מציתה.
פרק 31
1 אוי ליורדים מצרים לְחַפֵּשׂ לַעֲזֹר, הַנַּבְשִׁים עַל-סוּסִים, בְּמֶרְכָּבָה כִּי רַב הֵם, וּבְפָרְשִׁים כִּי גְּזֹר הֵם, וְאֶל-קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל לֹא יַשְׁפְּטוּ, וְלֹא יְבַקְשוּ יְהוָה.
2 אך חכם הוא, הוא מביא רעה, לא ישוב דבריו; הוא יקום על בית רשעים, ועל עזרת עושי עוולה.
3 המצרי אדם הוא ולא אלהים; סוסיו בשר ולא רוח; יהוה יטח ידו, עזר יכשל, ועזר יפול, וכלם יאבדו יחד.
4 כי כה אמר אלי יהוה כאשר שאג אריה ובחור על טרפו כאשר יתאספו עליו המון רעים ולא יירא מצעקתם ולא יירע ממספרם כן ירד יהוה צבאות להילחם בהר ציון ובגבעתו
5 כמו ציפורים הפורשות את כנפיהן על הצאצאים שלהםכֵּסֶה יְהוָה צְבָאוֹת יְרוּשָׁלָמָה כָּסוּה וְיוֹשִׁיע וְיַעֲבֹר וְיַפְשִׁיע.
6 שובו, בני ישראל, אל זה אשר סטיתם ממנו עד כה.
7 כי ביום ההוא ידחו כל אחד את פסלי הכסף שלו ואת פסלי הזהב שלו, אשר עשיתם בידכם לחטוא.
8 וְאֱשׁוּר תִּפָּל בְּחֶרֶב לֹא-אָדָם חֶרֶב לֹא-בֵּן תֹאֲכֹל אוֹ; מִן-חֶרֶב יִבְנַס וְחַרְבָיו יִשְׁפְּחוּ מִסָּה׃
9 צורו יברח בפחד, ושריו יחרדו ינטוש דֶּנְס. — נִבְרַת יְהוָה, אֲשֶׁר אֵשׁוֹ בְּצִיון, וְכַנְרוֹ בִּירוּשָׁלָם.
פרק 32
1 הנה מלך ימלוך בצדק, ונסיכים ישלטו ביושר.
2 וְכָל מֵהֶם יִהְיֶה לַמַּחְסֶה מִרוּחַ וּמִסְעָרָה כַּנַּחְלֵי מַים בְּאֶרֶץ צִיבָה כְּצֵל סָלַק גָּדוֹל בְּאֶרֶץ שׁוֹמְמָה׃
3 לא יתעוורו עוד עיני הרואים, ואוזני השומעים יהיו קשובות.
4 לב פשטנים יבין, ולשון מגמגם יבין דבר צלול.
5 לא ייקרא עוד טיפש אציל, ורמאי לא ייקרא עוד נדיב.
ו כי נבל מדבר נבל, ולבו נתון לעוון, לעשות רשע, ולדבר דברי שקר על יהוה, לעזוב נפש רעב חמדן, ולשקות מצמא.
7 כלי רמאים בוגדים; הוא זומם מזימות להשמיד ענוים בשקר, ועניים גם כשידבר צדק.
8 אך לאיש אציל יש תוכניות נעלות, והוא יקום למעשים נעלות.
9 נשים חסרות דאגה, קומו, שמעו בקולי! בנות חסרות דאגה, הקשיבו לדברי!
10 בעוד שנה וימים מעטים תרעד ולא תדע, כי לא יהיה בציר; קציר פרי לא ייאסף.
יא פחדו, אדישים! רעדו, פזיזים! הסירו את עָשִׁיר הסר את בגדיך, חגור את מותניך שקיות.
12 אנו מתאבלים, ב להכות אחד את השני החזה, על פני הנוף היפה, על פני הכרמים הפוריים.
13 על אדמת עמי יצמחו קוצים וקוצים, ועל כל בתי העונג של עיר שמחה.
14 כי ננטש הארמון, עיר הרעש הפכה לשוממה; העופל והמצפה יהיו לנצח מאורות, לחמורי בר להשתעשע ולמרעה לצאן.
15 עד אשר יִשְׁפַּךְ עָלֵינוּ רוּחַ מִמָּלוֹם וְהָיְתָה הַמִּדְבָּר לְבוֹסֶד וְהַבוֹסֶד יְחַשֵׁב לַיַּעַר.
16 כָּך ישר ישכן במדבר, ובפרדס יקום צדק.
17 ופרי הצדק יהיה שָׁלוֹםופרי צדקה, מנוחה ובטחון לנצח.
18 עמי ישכן במשכן שלום, במשכנות בטוחים, בבתים שקטים.
19 וְהַיַּעַר נִפְלַע תַּחַת בַּרְד, וְהָעִיר נִשְׁפָּחָה עֲמוּק׃
20 אשריכם הזורעים על כל שפת המים, ומשחררים שור וחמור חופשיים!
פרק 33
1 אוי לך משחית, אשר לא נשמד, בוזז, אשר אין לאיש שׁוּב בזז! כשתסיימו לבזוז, תבזז; כשתסיימו לבזוז, תבזז.
2 יהוה, רחם אותנו, בך קיווינו, היה להם זרוע בכל בוקר, ובעת צרה ישועתנו.
3 בקול רעמך, עמים נוסעים; כשאתה קם, גויים מתפזרים.
4 שללך נאסף כאשר חגב יאסף; אנשים מתנפצים עליו כנחיל חגבים.
5 נָשָׂא יְהוָה כִּי שָׁכַנְתָּ בַּמָּרוֹם מְלָא אֶת צִיּוֹן צְדֶק ו של צדק.
ו ימיך בטוחים; יהיה לך ברוב ישועה, חכמה ודעת; יראת ה' היא אוצרך.
7 הנה גבוריהם משמיעים קולם ברחובות, ומלאכי שלום בוכים מרה.
8 הדרכים שוממות, אין עוד עוברים על השבילים. הפר ברית ובז ערים, לא יכבד בני אדם.
9 הארץ אבלה ונגבלה; ה לבנון מבולבל וקמל, שרון הפך כערבה, בשן וכרמל העלווה שלהם.
10 עתה אקום, נאם יהוה, עתה אעמוד, עתה אנשגב.
11 הרית קש וקש תלד; אש נשימתך תאכלך.
12 וְהָיוּ הַעֲמִים כְּכַבְנֵי סִיד, כְּקוֹצִים כְּתִיבִים, הַנִּבְעֲרִיבִים בָּאֵשׁ.
13 הרחוקים, שמעו את מעשיי, והקרובים, דעו את כוחי!
14 הדייגים רעדו בציון, ואימה אחזה את הרשעים: "מי בנו ישכן באש אוכלת? מי בנו ישכן בלהבות עולם?"
15 הולך צדק ודבר ישר; דוחה עושק; מנענע את ידיו לבלתי לקחת שוחד; אוטם את אוזניו מדבר דמים ועוצם את עיניו לבלתי לראות רע.
טז ישכון במקומות גבוהים; מבצר בנוי על הסלע מחסהו; לחמו יינתן לו ומימיו לא ייבשו לעולם.
17 עיניך יראו את המלך ביופיו, ארץ פְּלוּחה מרחוק יראו.
18 ליבך יזכור שֶׁלוֹ אימה: "איפה הסופר? איפה?" הגובים מי החזיק את המשקל? או הקצין שספר את ההקפות?
19 עם חצוף, לא תראה עוד, עם בעל שפה סתומה ובלתי מובנת, מגמגם לשון לא מובנת.
20 הביטו אל ציון עיר חגינו, ראו עיניכם ירושלים משכן שמחה, אהל לא יזוז, אשר יתדותיו לעולם לא ינתקו, וחבלו לעולם לא יתקע.
21 שם אמנם יהוה בכבודו שוכן לנו; שם נהרות ותעלות רחבות, שם לא תבוא סירת משוטים, שם לא תבוא אנייה אדירה לעולם.
22 כי יהוה שופטנו, יהוה מחוקקנו, יהוה מלכנו; הוא יושיענו.
23 חבליך רפויים; אינם מחזיקים עוד את התורן על בסיסו, אינם מחזיקים עוד את הדגל הפרוש.
אז הם חולקים את שלל העשיר; אפילו הצלעים משתתפים בביזה.
24 אין יושב שיאמר "חולה אני!" העם היושב צִיוֹן קיבל סְלִיחָה של עוונותיו.
פרק 34
1 קרבו גוים לשמע ושמעו עמים תשמע הארץ וכל אשר בה והתבל וכל אשר ממנו.
2 כי יהוה אף על כל הגויים, וחמה על כל צבאותיהם; הוא החרים אותם לטבח.
3 מתיהם יושלכו ללא קבורהגופותיהם ינשפו את הזיהום, וההרים יימסו לתוך דמם.
4 כל צבא השמים יתפכו לעפר, השמים כמגילה יתגלגלו, וכל צבאם ייפול, כנושר גפן, כנושר עלה תאנה.
ה "כי שתתה חרבי בשמים, והנה ירדה על אדום, על העם אשר החרמתי להרס, ה- לִשְׁפּוֹט.
ו חרב יהוה מלאה דם, נוטפת חלב, דם כבשים ועזים, חלב כליות אילים. כי יהוה עושה זבח בבצרה, וטבח גדול בארץ אדום.
7 עמהם יפלו התאואים, והשוורים עם הפרים.
שיכורה אדמתם, ואבקם נשפך שומן.
8 כי יום נקמה הוא ליהוה, שנת גמול על משפט ציון.
9 נחליו יהפכו לזפת ועפרו לגופרית ואדצו תהיה לזפת בוערת.
10 אשר לא יכבה לילה ויום, ועשן יעלה לנצח.
מדור לדור תישארו שוממים; לנצח לא יעבור דרכה איש.
יא שקנאי וקיפוד יירשוה, ינשוף ועורב ישכנו שם, ופשט עליה קו תוהו ובוהו אנך ריק.
12 לא יהיה עוד אצילים שיכריזו על מלך, וכל שריו יושמדו.
13 קוצים יצמחו בארמונותיה, קוצים ודרדרים במבצריה.
זה יהיה מאבת תנים, ופארק ליענים.
14 חתולי בר וכלבים ייפגשו שם, וסאטירים יקראו זה לזה.
גם שם רוח הרפאים של הלילות תקבע את ביתה, ותמצא את מקום מנוחתה.
15 שם יבנה הנחש את קינו ויטיל את ביציו, ידגור עליהן, ויאסוף את גוזליו בצילו.
גם שם יתאספו כל הנשרים.
טז חפשו בספר יהוה וקראו: לא חסר מהם אחד ולא חסר אחד.
כִּי פִּי יהוה צִוָּה וְרוּחָתוֹ תַּקְבַּצֵּפם.
17 הוא אשר הטיל להם גורל, וידו אשר חילקה אותם. המדינה עם מושל; לנצח ירשוה, מדור לדור ישכנו בה.
פרק 35
1 ישמחו מדבר ויבשה; ערבה תשמח ותפרח כנרקיס;
2 יפרח ויישמח, יריע שמחה. כבוד לבנון יִתֵּן לוֹ, בְּהַדְרַת כַּרְמֶל וְשָׁרוֹן.
יראו את כבוד יהוה, את הוד אלוהינו!
3. חזקו ידיים חלשות, ובנו ברכיים איתנות שנותנות דרך!
4 אמרו לפחדנים: "חזקו, אל תיראו, יבוא אלוהיכם; יבוא בנקמה ויושיע אתכם".
5 אז ייפקחו עיני עיוורים, כָּך יפתח את אוזני החירשים.
6 פיסח יקפץ כצבי, ולשון אילם תרעיד שמחה.
כי במדבר יצצו מים ונחלים בערבה
7 אדמה חרוכה תהווה לאגם, ואדמה צחיחה למקורות מים; מאורת תנים תהפוך לפארק קנים וקנים.
8 שם תהיה דרך, אשר תיקרא דרך הקודש; לא ילך בה טמא; היא רק להם; ההולכים בה, אפילו התמימים, לא יתעו.
9 לא יהיה שם אריה, לא תדרוך שם חיה פראית, לא תימצא שם.
אלו שמשוחררים ילכו שם.
10 וְשׁוּבוּ פְּאֻלֵי יְהוָה, בָּאוּ צִיּוֹן בְּרִוָּה שִׂמְחָה עוֹלָם כֶּתֶר ראשיהם; שִׂמְחָה וְשִׂמְחָה תִּמְלָאֵם, וְכָעוֹן וְאַנְחָה יִבְנוּסְטוּ.
פרק 36
1 בשנת ארבע עשרה שנה למלך חזקיהו עלה סנחריב מלך אשור על כל ערי יהודה הבצרות וכבשהן
2 וישלח מלך אשור מלכיש ירושלם אל המלך חזקיהו רב המשקים שלו עם חיל גדול ורב המשקים עצר אמת הבריכה העליונה בדרך שדה הפולש
3 אליקים בן חלקיאס, ראש הבית של המלך, הלך אליו, עם סובנא המזכיר, ויואָח בן אסף המזכיר
ד ויאמר אלהם שר המשקים אמרו לחזקיהו כה אמר המלך הגדול מלך אשור מהי הביטחון הזה אשר אתה נסמך עליו אמרתי העצה הזאת והגבורה הזאת למלחמה הן דברים׃
5 ועתה, על מי אתה בוטח למרוד בי?
6 הנה אתה בטח על משענת הקנה השבור הזה מצרים אשר דוקר ושובר את יד כל הנשען עליו כן פרעה מלך מצרים לכל הבטחים בו
ז אולי תאמר לי: על יהוה אלהינו בטחנו... והלא הוא אשר הסיר חזקיהו את במותיו ואת מזבחותיו לאמר ליהודה ולירושלים: לפני המזבח הזה תשתחוו.
8 ועתה עשה עסקה עם אדני מלך אשור ואתן לך אלפיים סוסים אם תספק רוכבים לרכוב עליהם...
9 איך תוכל לדחות אפילו אחד מעבדי אדוני הקטנים ביותר? גַם האם במצרים אתה נותן בטחון למרכבות ולסוסים?
10 עכשיו, האם זה בלי רצונו של יהוה כי עליתי על הארץ הזאת להשחיתה אמר יהוה אלי עלה על הארץ הזאת והשחיתה
יא ויאמרו אליקים ושבנה ויואה אל ראש המשקים דבר אל עבדיך ארמית כי מבינים אותה ואל תדבר אלינו עברית באזני העם אשר על החומה
12 ויאמר שר המשקים: "האם שלחני אדוני לדבר אליך ולאדונך את הדברים האלה? הלוא אל האנשים היושבים על החומה שלח אותם לאכול את צואתם ולשתות את שתנם עמכם".
13 ויגש ראש המשקים ויקרא בקול גדול בעברית לאמר: "שמעו את דברי המלך הגדול מלך אשור:
יד כה אמר המלך אל יתן לחזקיהו להטעות אתכם כי לא יוכל להציל אתכם
15 ואל יַתֵּן יחזקיהו יפתה אתכם לבטוח ביהוה לאמר הושיענו יהוה לא תינתן העיר הזאת ביד מלך אשור.
טז אל תשמעו אל חזקיהו כי כה אמר מלך אשור עשו שָׁלוֹם איתי, ובואו אליי; ויאכל כל אחד מכם שֶׁל הכרם שלו וכל אחד מהם שֶׁל עץ התאנה שלו, וישתה איש את מי בארתו,
17 עד אשר אבוא ולקחת אתכם אל ארץ כמוכם, ארץ דגן ויין, ארץ לחם וכרמים.
18 אל תתנו לחזקיהו להטעות אתכם לאמור: "ה' יושיענו". האם אלוהי הגויים הצילו איש את ארצו מיד מלך אשור?
19 איה אלהי אמַת וארפד איה אלהי ספרוים הצילוּ את שומרון מידי
20 מי מאלהי כל הארצות האלה הציל את ארצותיהם מידי למען יושיע יהוה את ירושלים מידי
21 הם שתקו ולא ענו דבר, כי צוה המלך לאמור: "לא תענה לו".
22 ואליקים בן חלקיה ראש בית מֶלֶךוַיָּבֹא סְבְנָא הַסְפָּר וְיוֹאָח בֶּן-אַסף הַמְזְכֵּר אֶל-חִזְקִיָּהוּ בִּגְדָם קָרוּעִים וַיַּסְפוּ לוֹ אֶת-דְּבָרִים שָׂר הַמַּשְׁקוֹב׃
פרק 37
1 וישמע המלך חזקיהו את השמועה הזאת, ויקרע את בגדיו, ויכסה שק, ויבוא בית יהוה.
2 וַיַּשְׁלַח אֶת-אֶלִיאַקִים רֹאשׁ בֵּיתוֹ וְאֶת-שֶׁבְנַע הַסְּפֵּר וְאֶת-זִקְנֵי הַכֹּהֲנִים לֹא-הִנָּבִיא בֶּן-עֲמוֹס׃
3 ויאמרו אליו כה אמר חזקיהו יום צרה ותוכחה וחרפה הוא היום הזה כי בנים עומדים לצאת מן הרחם ואין כוח ללדת
4 אולי ישמע יהוה אלהיך את דברי ראש המשקים אשר שלח מלך אשור אדוניו לחרף את אלהים חיים ה- הַיַּעֲנֹשׁוּם עַל־הַדְּבָרִים אֲשֶׁר שָׁמַע יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם וְהִתְפַּלְּלוּ עַל־הַשְּׁאֵרִית הַנָּשָׁרִית׃
ה וַיָּבוּ עֲבָדֵי הַמֶּלֶךְ יְחִזְקִיָּהוּ אֶל־יַשְׂעִיָּהוּ
ו ויאמר אלהם ישעיהו כה תאמרו לאדניכם כה אמר יהוה אל תירא מן הדברים אשר שמעת אשר חרפו אותי עבדי מלך אשור׃
7 הנה אנכי נתן בו רוח וכאשר ישמע שמועה ישוב אל ארצו ואפלתו בחרב בארצו
8 שב ראש המשקים ומצא את מלך אשור תוקף את לובנה; כי נודע לו כי אדוניו יצא מלאכיס.
9 עכשיו מלך אשור הוא קיבל חדשות על תרקה, מלך אתיופיה; נאמר לו, "הוא יצא לגרום לך..." המלחמה"שְׁמִיעָה" זֶהוַיְשַׁלֵחַ מְלָחִים אֶל־חִזְקִיָּהוּ לֵאמֹר:
10 "כֹה תֹּאמֶר לַחִזְקִיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה אַל-תִּתָּנֶה אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר אַתָּה מְבַטֵּחַ בָּהּ לֵאמֹר לֹא תִּתָּנֶן ירושלים בְּיַד מֶלֶךְ אשור׃
יא הנה שמעת אשר עשו מלכי אשור לכל הארצות להשמידם... ואתם, הלוואי ותינצלו...
12 הַהֵצִיעוּ אֱלֹהֵיהֶם ...�שֶׁר הַשְׁמִיד אֲבוֹתִי אֲשֶׁר גּוֹזָן וְחָרָם וְרֶסֶף וְבְנֵי עֶדֶן אֲשֶׁר בְּתֵלַשָׂר׃
13 איה מלך אמַת ומלך ארפד ומלך העיר ספרוים וענה ואווה
יד ויקבל חזקיהו את-הספר מיד המלאכים וקרא אותו ויעל חזקיהו בית יהוה ויפרש אותו לפני יהוה
15 וַיַּתְפַּלֵּל יְחִזְקִיָּהוּ לִפְנֵי יְהוָה לֵא
טז » יהוה צבאות אלהי ישראל יושב על הכרובים אתה אלהים יחיד לכל ממלכות הארץ אתה עשית השמים והארץ.
17 יהוה, הטה אזנך ושמע! יהוה, פקח עיניך וראה! שמע את כל דברי סנחריב, אשר שלח חרפה על אלוהים חיים.
18 אמת יהוה כי השמידו מלכי אשור את כל הגויים הרוס השטחים שלהם,
19 וַיַּשְׁלִיכוּ אֶת־אֱלֹהֵיהֶם אֶל־אֵשׁ כִּי לֹא־אֱלֹהִים הֵם, כִּי־מַעֲשֶׂה יָדֵי־אָדָם, עֵץ. ו של האבן; והם הרסו אותם.
20 ועתה יהוה אלוהינו הושיעו אותנו מיד סנחריב, וְיָדַעוּ כָּל-מַלְכוּת הָאָרֶץ כִּי אַתָּה לַבַּדַּי יְהוָה!«
21 וישלח ישעיהו בן עמוס אל חזקיהו לאמר כה אמר יהוה אלהי ישראל התפילה אשר התפללת אליי על סנחריב מלך אשור שמעתי אותה.
22 זאת הדבר אשר דבר יהוה עליו: היא בוזת לך, היא לועגת לך, בתולת ציון; היא מנענעת את ראשה אחריך, בת ירושלים.
23 את מי חרפת וגערת? על מי הרמת את קולך ונשאת את עיניך? על קדוש ישראל.
24 בְּעַד עֲבָדֶיךָ חִלְפָה אֶת-יְהוָה, וְאָמַרְתָּ בְּרוֹב מֶרְכָּבוֹתִי עָלִיתִי בְּרֹאשִׁי הָרִים, בְּרֹאשִׁי הַלְּבָנוֹן.
אכרת את ארזיה הגבוהים ביותר, את ברושיה המשובחים; ואגיע לפסגתה הגבוהה וליערה כפרדס.
25 חפרתי באר ואשתה מים; בכפות רגליי איבש את כל נהרות מצרים.
26 הלא שמעת כי מזמן עשיתי את אלה ומימים ימימה כינתי אותם ועתה אנכי מביא אותם למען תשמיד את הערים המבצרות לגדות חורבות
27 תושביהם חסרי אונים, באימה ובבלבול; הם כְּמוֹ עשב השדות, והירק העדין כְּמוֹ דשא על הגג, כְּמוֹ חיטה מגוררת שמתייבש לפני שהוא מתבגר.
28 אבל אני יודע מתי אתה יושב, מתי אתה יוצא, מתי אתה נכנס; אני יודע זעמך נגדי.
29 יען חמתך בי וגאוותך הגיעה לאוזניי; אשים את נגיעתי באפיך ואת מכתשי בשפתיך, והשבתיך בדרך אשר באת בה.
30 וזה יהיה לכם לאות: בשנה הזאת תאכלו את הצמח מעצמו, בשנה השנייה תאכלו את הצמח מעצמו, ובשנה השלישית תזרעו ותקצרו, ותטעו כרמים ואכלתם את פרים.
31 מה שנצל מבית יהודה, מה שנותר, ישוב לשרש למטה, ולמעלה ישא פרי.
32 כי מירושלים תצא שארית, ומהר ציון נותרים. זאת תעשה קנאת ה' צבאות.
33 לכן כה אמר יהוה על מלך אשור לא יבוא אל העיר הזאת ולא יירה בה חץ ולא יבוא לפניה במגנים ולא יבנה עליה מצורים
34 ישוב בדרך אשר בא בה ולא יבוא אל העיר הזאת – נאום יהוה
35 אגן על העיר הזאת ולהושיעה למעני ולמען דוד עבדי.
36 ויצא מלאך ה' והכה במחנה אשור מאה שמונים וחמישה אלף איש אֲנָשִׁיםוכאשר קמנו בבוקר, והנה כולם גופות.
37 וַיַּסֵּחַ סַנַחְרִיב מֶלֶךְ אֱשוּר, וַיֵּלֵךְ וַיָּשָׁב בְּנִינְוָה.
38 והוא משתחווה בבית נסרך אלהיו ויכהו אדרםלך וסראסר בניו בחרב וינוסו ארץ אררט וימלוך אסרחדון בנו תחתיו
פרק 38
1 בעת ההיא חלה חזקיהו וימות, ויבא אליו הנביא ישעיהו בן עמוס ויאמר כה אמר יהוה סדר את ביתך כי אתה מות ולא תחלים
2 ויפנה חזקיהו את פניו אל הקיר ויתפלל אל יהוה ויאמר:
ג "זכר יהוה כי הלכתי לפניך באמונה ובתום לב, והטוב בעיניך עשיתי!" ויבכה חזקיהו מרה.
4 וְהָיָה דְבַר יְהוָה התייחסו לישעיהו במונחים אלה:
ה » לך ואמרת לחזקיהו כה אמר יהוה אלהי דוד אביך שמעתי תפלתך ראיתי דמעתך הנה אוסיף חמש עשרה שנה על ימיך
6 אציל אותך ואת העיר הזאת מיד מלך אשור ואגן על העיר הזאת.
7 וזהו לכם האות נָתוּן על ידי יהוה, למי תדע למען ימלא יהוה את הדבר הזה אשר דיבר
ח הנה, אנכי אחזור הצל במדרגות אשר ירד על מדרגות אחז, תחתהשפעה של שֶׁמֶש, אוֹ עשר מעלות. וַיָּסַר הַשֶׁמֶשׁ עֶשְׂרֶה מֵהַמַּעֲלוֹת שֶׁרָדָה׃
ט כתבי חזקיהו מלך יהודה כשהיה חולה והחלים ממחלתו:
10 אמרתי: ב שָׁלוֹם בימי אלך שערי שאול; חסרתי יתר שנותיי!
11 אמרתי לא אראה עוד את יהוה יהוה בארץ חיים לא אראה עוד אדם בין יושבי דוממים׃ שָׁהוּת !
12 נלקחה מעוני, נגררה ממני כאוהל רועה. כאורג ארגה את חיי; הוא מנתק אותי מן הנול.
מיום ללילה תסיים איתי!
13 שתקתי עד הבוקר, כאריה שבר את כל עצמותיי, מיום ועד לילה כלית בי!
14 כסנונית, כעגור, אצעק; כיונה אנחה; עיניי יעפו לצפות בראש הכותרת: "יהוה, אני מדוכא; היה ערב לי!"
15 מה עליי לומר? הוא אמר לי, הוא ל'’עשה. בענווה אלך כל שנותיי, זכר את מר נפשי.
טז אדוני, אלה החיים, בכל אלה חיי רוחי. אתה מרפא אותי, אתה מחייה אותי.
17 הנה מרירותי העליונה שינויים בשלום!
הצלת את נפשי מבור אבדון; השליך את כל חטאיי מאחורי גבך.
18 כי שאול לא יהללך, המוות לא ישיר לך; היורדים לבור לא יקו עוד באמינותך.
19 החי, החי, הוא זה שחוגג אותך, כפי שאני אני כן ביום הזה; אבא יודיע לבניו את נאמנותך.
20 יהוה היה מהיר כדי להציל אותי; נגרום לזה להדהד המיתרים של נִבֵּלִי; כָּל יְמֵי חַיֵּינוּ, לִפְנֵי בֵּית יְהוָה.
21 ישעיהו אומר: "יביאו גוש תאנים ויתנו על הרתיחה, וכי המלך "רפא!" ויאמר חזקיהו: "באיזה סימן" האם אדע כִּי אֶעֱלֶה בֵּית יְהוָה?
פרק 39
א בעת ההיא שלח מרודך בלדן בן בלדן מלך בבל ספר ומתנות אל חזקיהו כִּי הוא נודע לו שהוא היה חולה ושהוא החלים.
2 חזקיהו שמח ההגעה של ה- נשלחוַיַּרְאֵהֶם אֶת-גּוֹצָרוֹ אֶת-הַכֶּסֶף וְאֶת-הַזָּבָר וְאֶת-הַבְּשָׁמָן הַיְקָר וְאֶת-כָּל-חֲרִיצוֹ וְאֶת-כָּל-אֲשֶׁר בְּגוֹצָרָיו--לֹא-הָיָה דָּבָר אֲשֶׁר לֹא-הִרְאֵהֶם יחזקיהו בְּבֵיתוֹ וּבְכָל-רְחָמָתוֹ
ג ויבא ישעיהו הנביא אל המלך חזקיהו ויאמר אליו מה אמרו האנשים האלה ומאין באו ויאמר חזקיהו מארץ רחוקה באו אלי מבבל
4 שאל ישעיהו מה ראו בביתך ויען חזקיהו את כל אשר בביתי ראו אין דבר אשר לא הראיתי להם באוצרותיי
ה ויאמר ישעיהו אל חזקיהו שמע דבר יהוה צבאות
ו הימים יבואו וכל אשר בביתך וכל אשר צברו אבותיך עד היום הזה יילקח בבל ולא יישאר דבר נאם ה'
7 ומבניך אשר יבואו ממך אשר תלד אותם יילקחו לסריסים בהיכל מלך בבל.
ח ויען חזקיהו אל ישעיהו ואמר: "טוב דבר ה' אשר דברת." ויוסיף: "כי שלום ויציבות יהיה בימי".
פרק 40
1 נחמו, נחמו עמי, אמר אלוהייכם.
2 דברו לירושלים בעדינות וצעקו אליה כי שלמה עבדה כי כפרה עוונה כי קיבלה מיד יהוה כפל על חטאיה
3 קול צועק: "ישרנו במדבר דרך ה', ובמדבר מסילה לאלוהינו".
4 כל עמק יגבה, כל הר וגבעה יישפלו; הרמה תהפוך למישור, והצוקים הסלעיים לעמק.
5 אז ייראה כבוד ה' וכל בשר ללא יוצא מן הכלל שָׁם אראה; כי פי יהוה דיבר.
6 קול אומר: "צעקו!" והתשובה היא: "מה אזעק?" - "כל בשר הוא". כְּמוֹ העשב, וכל חנו כפרח השדות:
7 יבול עשב, נבול פרח, כי רוח ה' תעבור עליו. כן, האדם כחרב.
8 יבול עשב, יבול פרח, אך דבר אלוהים עומד לנצח!
9 עלה הר גבה מבשר ציון, הרים קולך בעוצמה מבשר ירושלים, הרים אותו, אל תירא, אמרו לערי יהודה, הנה אלוהייכם.
10 הנה אדני יהוה בא בחיל זרועו משלה הנה שכרו עמו ושכרו לפניו
11 כרועה ירעה את עדרו; טלאים יזמנו בזרועותיו, ה- יישא בחיקו; יוביל בעדינות את המניקים.
12 מי שמדד את המים בשקע ידו, העריך אתבמידה מן השמים בזפת, מדד את כל עפר הארץ בבושל, שקל את ההרים בוו ואת הגבעות במאזניים?
13 מי כיוון את-לב יהוה, ומי היה יועצו להורותו?
14 עם מי התייעץ, להאיר אותו, ללמד אותו דרך צדק, ללמד אותו חכמה, ולהראות לו דרך תבונה?
15 הנה, הגויים כטיפות מים מוּשׁהֶה בדלי, הם נחשבים כמו אבק בקשקשים; עכשיו האיים הם האבקה הדקה שעפה משם.
16 ה לבנון לא מספיק לאש, וחיותיו לא מספיקות לשואה.
17 כל הגויים כאין לפניו; הוא רואה אותם כאין והבל.
18 למי תדמו את אלהים, ומה תכינו לו?
19 כאשר יצוק אומן פסל, צורף מצפה אותו בזהב, והוא אוֹתוֹ בסיס שרשראות הכסף.
20 עני, אשר אינו יכול להציע הרבה, בוחר עץ אשר לא ירקב; והלך לחפש אומן מומחה, לעשות פסל אשר לא יתנדנד.
21 הלא ידעת? הלא שמעת? הלא נאמר לך מראש? הלא למדת. מי שאל יסודות הארץ?
22 יושב על כור ארץ, ויושביה כחגבים; ירושה שמים כמסך, ופורש אותם כאהל לשבת.;
23 הוא נותן שלטון לכלום, ושופטי ארץ לאין.
24 לא נשתלו, לא נזרעו, לא השתרש גזעם בארץ, ורוח נושבת עליהם וייבלו, וסופה נושאת אותם כקש.
27 למה תאמר יעקב ותדבר? כָּךישראל: "דרכי נסתרה מֵה', וְצַדִּיקִי נִזְזָר מֵאֱלֹהִים"
פרק 41
1 איים, היו בשקט בשבילילְהַקְשִׁיבוְיַחַדְשִׁי עַמִים כֹּחַם; יַקְדוּ וְדַבְּרוּ; נֵלֶכֶת יַחַד אֶל־דִּין!
2 מי הקים ממזרח אשר צעדיו צדק? מי נתן גויים בידו וכניע מלכים לפניו?
יגרום חרבותיהם לעפר, יגרום לקשתותיהם להיות מוץ לפני רוח.
3 רודף אחריהם ועובר בשלום, בדרך שלא דרכה רגלו מעולם.
4 מִי עָשָׂה זֹאת? מִי הַגִּישָׁא? הַקּוֹרֵא דּוֹרוֹת מֵרֵאשִׁית, אֲנִי יְהוָה, רִאשׁון וְאֲשֶׁר אַחֲרָנִים.
5 איים רואים זאת ופחדו, קצווי ארץ רועדים, הם מתקרבים ובאים.
6 איש עזר לחברו, ואחד אומר לרעהו: התחזקו!
7 הנפח מעודד את המלטש, את המלטש בפטיש, את המכה בסדן; על ההלחמה אומר: "טוב!" ואז הוא מתקן האל עם מסמרים, כדי שלא יתנדנד.
8 ואתה ישראל עבדי יעקב אשר בחרתי צאצא אברהם רעי
9 אותך אשר לקחתי מקצה הארץ ומקצוותיה קראתי לך אשר אמרתי לך עבדי אתה בחרתיך ולא מאסתיך»
10 אַל־תִּירָא כִּי־אֲנִי עִמָּךְ אַל־תִּחַד כִּי־אֱלֹהֶיךָ; אֶחֱזַקְתִּיךָ וְאֶעֱזַרְתִּיךָ, וְאֶתְמַכְנְךָ בִּימִי צַדְקָתִי.
11 הנה, כל אשר נסערים עליך יתבלמו ויתבזו; הם יהיו כאין, הם יאבדו, המתחרים עליך.
12 תבקשם ולא תמצאם, מריביך, יהיו כאין, לאין, ממלאיך המלחמה.
13 כי אני יהוה אלהיך אחז אותך ימין ואמר לך אל תירא אני עוזריך
יד אַל-תִּירָא תּוֹלַעַק שְׁאַרִית יִשְׂרָאֵל מְעַט נְאֻם-יְהוָה וְגוֹאֵלֶיךָ קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל׃
15 הנה אשים אותך למזחלת חדה, חדשה ופתית; הרים תרדום ותכתם, וגבעות תשים כמוץ.
טז תזרו אותם ורוח תשא אותם וסערה תפיץ אותם ושמחת מאוד ביהוה, בקדוש ישראל תתפאר.
17 חסרי המזל ו הענייםהמחפשים מים ולא מוצאים לִמצוֹא וְאֲשֶׁר-תִּצְאָאוֹן לְשׁוֹנָם, אֲנִי יְהוָה אֶעֱנָם; אֲנִי אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל לֹא אֶעֱזֹבְם.
18 אפלוש נהרות על פסגות חשופות ומעיינות בתוך עמקים אהפוך מדבר לבריכות מים וארץ צחיחה למעיינות מים.
19 אשתל במדבר ארז ושיטה הדס וזית אשתל בערבה ברוש דולב ותיבה
20 למען יראו וידעו ושמרו ויבינו יחד כי יד יהוה עשתה את אלה וכי קדוש ישראל ברא אותם.
21 הגישו את דבריכם נאם יהוה; הביאו את נימוקיכם נאם מלך יעקב.
22 שהם ה- הם מייצרים ומספרים לנו מה חייב לקרות! הדברים הקדמונים, ספרו לנו מה היו, ואנחנו נתמקד בהם כדי לדעת את התוצאה!
או, ספרו לנו מה יקרה בהמשך!
23 הודיעו את הדברים אשר יקרו אחר כך, ונדע כי אלהים אתם! עשו טוב או עשו רע, למען נראה ונעריץ יחדיו.
24 הנה, אתם כלום, ומעשהכם כלום; תועבה הבוחר בכם!
25 הקמתיהו מצפון ומזרחת שמש בא, בשמי קרא; על שרצים כחומר ידרוך, כאשר יוצר דרך חרס.
26 מי הכריז מראש, כדי שנדע זאת מראש, ונאמר: "האם זה אמת?" לא! איש לא הכריז! לא! איש לא הכריז! לא! איש לא שמע את דבריך!
27 ראשונה אמרתי לציון הנה הנה הנה ואני שולח מלאך בשורה לירושלים
28 אביט ואין איש; אין ביניהם יועץ אשר אוכל לשאול ויענהני.
29 הנה, כולם הבל, מעשיהם הבל, אליליהם, נשמת הבל.
פרק 42
1 הנה עבדי, אשר אני תומך בו, בחירי, במי חפצה בו נפשי; נתתי עליו רוחי; הוא יפיץ צדק בגויים.
2 לא יצעק, לא ידבר בקול רם, לא ישמיע קולו ברחובות.
3 לא ישבור קנה פצוע, ולא יכבה פתילה למות.
הוא יכריז צדק באמת;
4 לא יכנע ולא יתאושש עד אשר יכונן צדק בארץ; ואיים יחכו לתורתו.
ה כה אמר אלוהים יהוה ברא שמים ופשטם פרשת ארץ ופרשה ונתן נשמת העם יושב עליה וחיים להולכים עליה
ו אנכי יהוה קראתיך בצדק ואחזתי בידך שמרתיך וכרתיתיך ברית לעם אור לגויים
7 לפקוח עיני עיוורים; להוציא מהם כֵּלֵא הַשְׁבִּים, מִן הַצּוֹרֵן יוֹשְׁבִים בַּחֲשֶׁךָ.
ח אני יהוה זה שמי ולא אתן כבודי לאחר ולא אתן כבודי לאלילים
9 הנה, הדברים הראשנים היו, ואני מבשר דברים חדשים; לפני שפרצו, אני מגדיר אותם לכם.
10 שירו ליהוה שיר חדש; לָשִׁיר תהילתו עד קצה הארץ, אתם הפלגים בים ויושביו, איים ויושביכם!
11 יִשְׂמְאוּ מִדְבָר וְעָרֵיהּ קוֹל אֶת־קוֹל מְחֻנָּה קֶדָר יְגַלוּ יֹשְׁבֵי סֶלַע יִרְעוּ מִרְשׁוֹת הָרִים׃
12 יתנו כבוד ליהוה, יקראו תהילתו באיים!
13 כִּי יהוה יצא כגיבור, כלוחם יעורר את קנאתו; ישמיע צעקת מלחמה, צעקה מהדהדת; יגלה את כוחו על אויביו.
14 זמן רב שתקתי, שתקתי, התאפקתי; כיולדת אנחה, נאנחת וגונחת.
15 אשחית הרים וגבעות, ואייבש את כל צמחייתם; אהפוך את הנהרות לאיים, ואייבש את האגמים.
טז אוליך עיוורים בדרך לא ידעו, אדריכם על נתיבות לא ידעו; אהפוך חושך לאור לפניהם, ומשובשים למישור. אלה הדברים אקיים, לא אאכל.
17 ישובו ויתביישו, הבוטחים באלילים, האומרים לפסלים מותכים, "אתם אלוהינו".
18 חרשים, שומעים; עיוורים, פקחו את עיניכם לראות!
19 מי עיוור אם לא עבדי, וחירש כשליחי אשר אשלח? מי עיוור כחברתי, עיוור כעבד ה'.
20 ראית דברים רבים, ויש לך שׁוּם דָבָר הוא היה כבול; אוזניו היו פקוחות, ולא שמע דבר.
21 יהוה, בצדקתו, חפץ לתת תורה גדולה ומפוארת.
22 והנה העם הזה בזז וגזל! כולם כלואים במערות, כלואים בבורות; בזזים הם ואין מצילם; בזזים ואין אומר השיב.
23 מי מכם ישים לב לדברים האלה, ישמע אותם וישמע מעתה והלאה?
24 מי מסר את יעקב לבזז ואת ישראל לבוזזים הלוא יהוה חטאנו לו, לא הלכו בדרכיו, ולא שמעו בתורתו
25 שפך עליהם אש חמתו וחמת מלחמה; היא בערה סביבו ולא הבין; היא אכלה אותו ולא השגיח.
פרק 43
1 ועתה כה אמר יהוה בראך יעקב יצרך ישראל אל תירא כי גאלתיך קראתיך בשמי לי אתה
2 כי תעבור במים אהיה עמך וכי תעבור בנהרות לא ישטפוך כי תלך על באמצע ה- אש, לא תישרף, ולבהבה לא תאכלך.
3 כי אני יהוה אלהיך, קדוש ישראל מושיעך. נתתי מצרים ככופרך, כוש וסבא תחתיך.
4 כי יקר אתה בעיניי, נכבד, וכיון שאהבתי אותך, אתן אנשים תמורתך, וגויים תמורת נפשך.
5 אל תירא כי אני עמך ממזרח אביא את זרעך וממערב אקבצך
ו אאמר לצפון: "תן-ה-! »"ולדרום: "אל תעכבם! השיב את בני מארצות רחוקות ואת בנותי מקצה הארץ,
7 כל נושאי שמי, אשר בראתי לתפארתי, אשר יצרתי ועשיתי.
8 הוציאו את העוורים, ויש להם עיניים, ואת החרשים, ויש להם אוזניים.
9 יתאספו כל הגויים יחד, ויאספו העמים! מי מהם ניבא את הדברים האלה, והודיע לנו נבואות קדומות? יביאו את עדיהם ויוכחו; יישמעו ויאמרו אמת.
10 אתם עדיי נאם ה' ועבדי אשר בחרתי בו למען תדעו ותאמינו בי ותבינו כי אני הוא. לפניי לא נוצר אלהים ואחריי לא יהיה.
11 אני, אני יהוה, ואין מושיע מלבדי.
12 אני הוא שהכריזתי, הושיעתי, ניבאתי; זה לא אֵל גֵר בְּתוֹכֶם וְאַתֶּם עֵדֵי נְאֲרַת יְהוָה׃
אני אלוהים;
13 עתה גם אני, ואין מי יושיע מידי; אני אעשה, ומי יעצרו.
14 כה אמר יהוה גואלך קדוש ישראל בעבורך שלחתי על בבל ואפלה את כל כשדים באניות אשר גאוותם בהן׃
15 אני יהוה קדושכם בורא ישראל מלככם
טז כה אמר יהוה, אשר פצה דרך בים, נתיב במים עזים;
17 אשר הציבו מרכבות וסוסים, צבא וגיבורי חיל, כולם יחד שכבו, לא יקומו עוד; חנקו, כפתילה כובו.
18 שכח את העבר; אל תתעכב על דברים של פעם!
19 הנה אנכי עושה דבר חדש נפלא עומד לצמוח הלוא תבחינו בו אנכי פותח דרך במדבר ונהרות בארץ המדבר.
20 חיות השדה יהללו אותי, תנים ויענים, כי אשקה מים במדבר, נהרות במדבר, להשקות את עמי, את בחירי.,
21 העם אשר יצרתי לי, WHO יפרסם את שבחי.
22 ולא קראת אליי יעקב ולא דאגת לי ישראל
23 לא הקרבת לי צאן עולותיך ולא כבדתני בזבחיך לא העמסתך במנחות ולא ילאתך בקטרת.
24 לא קנית לי קנים בכסף רֵיחָנִיוְלֹא שָׁבַעְתָּנִי בְּחֶטְאֶיךָ וְהִשְׁפַּעְתָּנִי בְּחַטָּאִיךָ הִשְׁפַּעְתָּנִי בְּעֲוֻנֶּיךָ.
25 אני הוא, אני הוא המוחק את פשעיך למעני, ולא אזכור עוד את חטאיך.
26 העיר את זכרוני, הבה נתחנן יחד, דבר בעדך כדי להצדיק את עצמך.
27 אביך הראשון חטא, ופרשניך בגדו בי.
28 לכן השפלתי שרי מקדש, נתתי את יעקב לאבדון ואת ישראל לחרפות.
פרק 44
1 ועתה שמע יעקב עבדי ואתה ישראל אשר בחרתי בו
2 כה אמר ה', עֹשׂךָ, יצרך מִבֶּטֶן של אמא שלך, וחילץ:
אַל-תִּירָא יַעֲקֹב עַבְדִּי, יִשְׂרָאֵלִי אֲשֶׁר בַּחֲרַתִּי!
3 כי אשפוך מים על הארץ הצמאה ונחלים על היבשה.
אשפוך רוחי על צאצאיך וברכתי על צאצאיך.
4 וַיִּצְמַח בֵּין ירק, כַּעֲרָבוֹת עַל־נחלים שוצפים.
5 זה יאמר "ליהוה אני!" וזה יקרא לעצמו בשם יעקב; זה יכתוב על ידו "ליהוה!" ושם ישראל ייקח.
6 כה אמר יהוה מלך ישראל וגואלו יהוה צבאות אנכי ראשון ואנכי אחרון ואין אלהים מלבדי
7 מי כמוני, ידבר, יגיד, יגיד לי, מאז יסדתי את האדם בימי קדם? יבשר את העתיד ואת העתיד לבוא.
8 אל תירא ואל תתייאש! הלוא מזמן אמרתי לך והודעתי לך?ב עדים! היש אלוהים מלבדי? איןאַחֵר רוק; אני לא מכיר אף אחד.
9 יוצרי האלילים כולם הֲרִישׁ, וְמַצְפֵיהֶם הֲרִישׁ; עֲדֵיהֶם לֹא רָאוּ וְלֹא יִבִּינוּ, לַבְּשׁוּפָם.
10 מי עיצב אל, מי יצק פסל, ל אל תסיר חסר תועלת?
יא הנה כל-עבדיו יתביישו והפועלים אך בני אדם יתאספו כולם, יעמדו... ירעידו ו כולם יקובצו יחד.
12 פועל הברזל עֲבוֹדָה בעזרת האזמל הוא מעביר את עבודתו דרך הפחם. לוהטהוא מעצב אותו בפטיש; הוא עובד בו בזרוע חזקה. אולם הוא רעב, ולכן כוחו אובד; הוא אינו שותה מים, ולכן גופו מותש!
13 נגר מותח את החוט, משרטט את הצורה בעיפרון, מעצב אותה באזמל, מודד אותה במחוגה; הוא עושה דמות של אדם, דמות אנוש יפה, כדי שתתאים לבית.
14 גבר יעשה זאת הוא כורת ארזים; הוא לוקח אלונים נייחים ואלונים נייחים; הוא בוחר מבין עצי היער; או טוֹב הוא נוטע ארזים, והגשם יצמיח אותם.
15 עץ זה משמש האדם לבעירה; הוא לוקח אותו כדי להתחמם; הוא ב הוא גם מדליק אותו כדי לאפות את לחמו; הוא ב הוא גם יצר אל והוא ל'’הוא אוהב את זה; הוא ב הוא עושה פסל, והוא משתחווה לפניו!
טז הוא שרף חצי ממנו באש; עם האַחֵר באמצע, הוא מכין את הבשר שלו; הוא מבשל שֶׁלָה הוא צולה ומרוצה. הוא גם מתחמם ואומר: "אה! אה! אני מתחמם; אני מרגיש את הלהבה!"
17 ממה שנותר הוא עושה את אלוהיו, את פסלו, והוא משתחווה לו, ומלפניו הוא מתפלל לאמור: "הצילי אותי כי אתה אלוהי".
18 לא ידעו ולא שומעים כי עיניהם מכוסות ולא יוכלו לראות וליבם לא יוכלו להבין.
19 והוא לא מהרהר על מעשיו; חסר לו השכל והבנת לב לומר לעצמו: "חציו שרפתי באש; גם על גחלים אפיתי לחם; צליתי בשר ואכלתי; ובשאר אעשה תועבה, אשתחווה לגזע עץ!"
20 אפר יאכל, לבו תמה יתעה, לא יציל את נפשו ולא יאמר: "הלא שקר הוא בידי".
21 זכר את הדברים האלה יעקב ישראל כי עבדי אתה יצרתי אותך לעבדי ישראל לא תשכח ממני
22 מחיתי כענן פשעיך וכערפל חטאיך שובי אלי כי גאלתיך.
23 הריעו שמחה שמים כי עשה ה' זֶה הִהְהִי, מִצְמוֹת אֶרֶץ! רָצוּ שִׂמְחָה, הָרִים, יַעָרִים, וְכָל עֵצֵיכֶם; כִּי גָּאל יְהוָה יַעֲקֹב, וְיִגִּיר כְּבוֹדוֹ בְּיִשְׂרָאֵל!
24 כה אמר ה' גואלך אשר יצרך מרחם של אמא שלך אנכי יהוה עשית את כל, אני לבדי נטה שמים, כוננתי ארץ, מי היה עמי.
25 אני מסכל את אותות נביאי השקר, ומרעיש את המגיד; אני מסגת את החכמים, והופכת את ידיעתם לסכלות.
26 קיימתי את דבר עבדי ואת עצת מלאכי עשיתי. אמרתי לירושלים תשב ולערי יהודה יבנו והקימה את חורבותיהם.
27 אמרתי לתהום יבש! יבשתי את נהרותיך.
28 אמרתי לכורש: "הוא רועי, הוא יעשה את כל חפצי, לאמור לירושלים: 'נבני!' ולבית המקדש: 'נוסדי!'"
פרק 45
1 כה אמר יהוה למשיחו לכורש אשר אחזתי ימינו להכניע גויים לפניו ולהתיר חגורות מלכים ולפתוח דלתות לפניו ולא ייסגרו פתחים
2 אלך לפניך, אפלוש שבילים הרריים, אשבור שערי נחושת ואבצע בריח ברזל.
3 אתן לך את האוצרות הטמונים ואת העושר הטמון למען תדע כי אני יהוה אלוהי ישראל אשר קראתיך בשמך.
4 למען יעקב עבדי ולמען ישראל בחירי קראתיך בשמך ציינתי אותך ולא ידעתני.
ה אני יהוה ואין עוד מלבדי אין אלהים חִמְשִׁיךְ וְלֹא יָדַעְתִּי׃
ו למען ידעו מזריחה שמש ועד בואתו כי אין מלבדי אני יהוה ואין עוד
7 אני יוצרת אור ובוראת חושך, אני עושה שָׁלוֹם וְאֲנִי בְּרוּא אֱלֹהִים, אֲנִי יְהוָה, עֹשֶׂה אֶת כָּל־זֶה.
8 שמיים, שפכו מלמעלה שֶׁלְךָ טל וְעָנָן מְטִיר צֶדֶק! תִּפְחַח אֶרֶץ וְתֹצֵא יְשׁוּעָה, תִּצְחִי צֶדֶק עִמָּהָ. אֲנִי יְהוָה אֲנִי בוֹרֵא אֵלֶּה.
9 אוי לריב עם יוצרו, כלי בכלי חרס! האם יאמר החרס לעושה מה אתה עושה? האם יאמר מעשיך אין ידיים לו?
10 אוי לאומר לאב, "למה אתה יולד?" ולאישה, "למה אתה יולד?"
11 כה אמר יהוה קדוש ישראל ויוצרו: "האם תשאלני על העתיד, ועל בני ועל מעשה ידי תצווני?
12 אני עשית את הארץ ועליה בראתי את האדם; אני נטה ידי שמים, אני מצווה על כל צבאם.
13 אני הקמתי אותו בצדקי, ואת כל דרכיו אני ישר. הוא יבנה את עירי, וישחרר את שבויי, ללא כופר וללא שכר, נאם יהוה צבאות.
יד כה אמר יהוה: רווחי מצרים ורווחי כוּשִׁבָּה וְשַׁבָּה בָּהּ גָבוֹהַ יבואו אליך ויהיו לך; ילכו אחריך; יעברו בשלשלאות וישתחוו לפניך; הם... רָצוֹן מתחנן: "אין אלוהים אלא עמך, ואין אחר, ממש אין אלוהים אחר!"
15 אמנם, אתה אל נסתר, אלהי ישראל, מושיע!
16 כולם בוששו ונבוכים; הלכו בבלבול, עושי האלילים.
17 ישראל נוֹשַׁע מֵיהוּב בְּישוע עוֹלָם; לֹא יִהְיֶה לָךְ וְלֹא תְּבוּשָׁה בָּעוֹדִים.
18 כי כה אמר יהוה ברא השמים הוא האלוהים עצר הארץ אשר כלה ויכון אותה אשר לא עשה אותה שממה כי למושב עצר אותה אני יהוה ואין עוד
19 לא בסתר דברתי, במקום חשוך בארץ, לא אמרתי לזרע יעקב: "לשווא בקשו אותי!" אני יהוה דובר ישר, אמת אני מגיד.
20 התאספו ובאו, קרבו יחד שרידי הגויים: לא ידעו דבר, נושאי פסלי העץ שלהם וקוראים לאל שאינו מושיע.
21 קראו להם, הקרבו אותם, ויעצו יחד, מי הגיד את הדברים האלה מראש, ומעולם לא שמעתם. הלא אני יהוה? ואין אלהים מלבדי. לִי, האל הצדיק, ואין מושיע אחר מלבדי.
22 פנו אליי ותיוושעו כל יושבי הארץ כי אני אלוהים ואין עוד.
23 נשבעתי בעצמי; מפי יצא אמת, דבר לא יחזור; כל ברך תכרע לפני, וכל לשון לִי יישא את השבועה.
24 » ביהוה לְבַדאנשים יגידו עליי, תוֹשָׁב "צדק וגבורה!" יבואו אליו; וכל אלה אשר זעמו עליו יתביישו.
25 ביהוה יצדק ויתפאר כל גזע ישראל.
פרק 46
1 בל קורס, נבו שוקע; צלמיהם מונחים על חיות, בהמות משא; אלה גִלוּלִים שאתה נושא עמוס, כמו משא שְׁקִילָה, על ה חיות עייף.
2 טבעו, יתמוטטו יחדיו; לא יוכלו להציל את המשא; הם עצמם הלכו בשבי.
ג שמעו לי בית יעקב וכל שארית בית ישראל אשר צויתי מראשית שֶׁלְךָ לידה, אשר לבשתי מהשד של אמא שלך.
4 גם עד זקנתך אני הוא, גם עד שערותיך האפורות אכלס אותך. עשיתי זאת קודם, ואני אַתָה אני אלבש שׁוּב אני אַתָה אני אתמוך, אני אַתָה אני אספק.
5 למי תשווני, וְלָמִי שֶׁל מִי האם תהיה שווה לי? למי האם תטמיע אותי, כדי שנהיה אותו הדבר?
6 מוציאים זהב מארנקיהם, שוקלים כסף במאזניים, שוכרים מזקק לעשות ממנו אל, משתחווים ומשתחווים.
7 על כתפיהם ישאו אותו, יתמכו בו, הלכו ויניחו אותו על מקומו, והנה הוא עומד, לא זז ממקומו, גם כשיצעק אליו, לא ענה, לא יציל איש מצרה.
8 חשבו על כך והראו עצמכם אנשים; מורדים, קחו זאת ללב.
9. זכור דברים מהעבר ימים מימים קדמונים. כן, אני אלוהים, ואין עוד;
10 אני אלוהים ואין כמוני אני המבשר מראשית אחרית ומעולם לא היה עוד לא אמרתי "עניתי תקום וכל חפצי אעשה"
11 קורא לנשר ממזרח ולאיש עצותי מארץ רחוקה. דברתי ואעשה; גזרתי ואעשה.
12 הקשיבו לי, אנשים עקשנים, הרחוקים ממשפט.
13 אני קרוב צדקי, לא רחוק, וישועתי לא תתעכב; אתן ישועה לציון, כבודי לישראל.
פרק 47
1 רדי שבי בעפר בתולה בת בבל שבי על הארץ בלי כסא בת כשדים כי לא תיקרא עוד ענוגה חמדנית
2 קח ריחיים וטחן קמח; הסיר צעיף; הרם קפלי מעילך, גלו רגליך, לחצות נהרות.
3 גלוי ערומך, תיראה כלופך! אני רוצה לנקום, לא אחוס על איש.
4 — גואלנו נקרא יהוה צבאות, קדוש ישראל! —
5 שב בדממה, בֹכִי אֶל־חשֶׁךְ בַּת־כַּשְׂדִּים, כִּי לֹא־תִקְרָא עוֹד מֵרֶךְ מַלְכוּכוֹת.
ו אֶפְנִי בְּעַמִּי, חִלַּלָּתִי נחלתי, ונתתי אותם בידך... לא חִסְתָּ עליהם, על זקן הכבדת עולך.
7 אמרת "אני מלך לנצח!" ולא חשבת על הדברים האלה, לא חשבת על אחרית כל זה.
8 ועכשיו, שמעי זאת, חושנית, מוֹשָׁב בבטחה, את אשר אמרת בלבבך: "אני, ורק אני! לעולם לא אהיה אלמנה, ולא אהיה חסרי ילדיי."
9 שני הדברים האלה יקרו לך פתאום ביום אחד: אובדן בניך ואלמנות. הם יבואו עליך במלואם, למרות ריבוי לחשיך וכוח לחשיך.
10 בטחת ברשעתך, אמרת: "אין רואה אותי!" חכמתך ודעתך הטית אותך, ואמרת בלבבך: "אני ואין מלבדי."
11 וְבֹא עָלֶיךָ צָעָה וְלֹא תּוֹכְלִיתָהּ וְנִפְלֶךָ פְּשָׁעָה וְלֹא תּוֹכְלִיתָהּ וְהָרֶב תָּבֹא עָלֶיךָ פְתַם בְּלֹא תַדַּעְתָּ.
12 לכן שמור את לחשיך ואת רב כישפיך אשר עשית מנעוריך אולי תפיק מהם תועלת אולי תעורר אימה
13 יגעת בעצות רבות; יקומו ויושיעו אותך, מודדי השמים, משגיחי הכוכבים, מגלים בכל ראש חודש מה יעלה לך.
14 הנה, כקש, היו, אש תאכל אותם; מכוח להבה לא יצילו את נפשם; לא גחל הוא להתחמם בו, ולא אש לשבת לפניו.
15 אלה אשר עמלת בעדם, אשר סחרת עמם מנעוריך, איש לפניו נמלטים, אין מושיעך.
פרק 48
1 שמעו זאת בית יעקב הנקראים בשם ישראל וממעיין יהודה יצאו נשבעים בשם יהוה ומשבחים את אלוהי ישראל אך ללא תום וללא יושר
2 כי מן העיר הקדושה לקחו את שמם, ועל אלוהי ישראל נסמכים, אשר שמו יהוה צבאות.
3 מִמָּרְקָם הִגִּידִי רֹאשְׁנוֹת מִפִּי יָצְאוּ הַגִּידֵּה אֶת־פָּתָם פָּתַע וְהָיוּ.
4 כאשר ידעתי כי קשה אתה, כי מוט ברזל צוארך, וכי מצחך נחושת.
5 אמרתי לך הדברים האלה מִמָּה וְהִגִּידְתִּיךָ טֶרֶם אָבוּ, פַּן תֹּאמַר אֲלִי עָשָׂה אֹתָם, אֱלֹהֵי עֵץ וְבָרֶזֶל יָצַק כֹּחַ׃
6 שמעת, ראה, הכל הושלם, אך לא תגיד?
ועכשיו אני מגלה לכם דברים חדשים ונסתרים שלא ידעתם.
7 עתה נבראו ולא לפני כן עד היום הזה לא שמעת עליהם פן תאמר הנה ידעתי
8 אתה לאב לא שמעת כלום, לאב לא ידעת דבר; אוזנך מעולם לאב יש שׁוּם דָבָר נתפס, כי ידעתי שאתה בוגד לחלוטין, ששמי הוא Prevaricator מהרחם של אמא שלך.
9 למען שמי אחזיק אפי, ולמען כבודי אהיה סבלני עמך, לבלתי אאבדך.
10 הנה, התכתי אותך, אך מבלי לְקַבֵּל כסף; בחנתי אותך בכור היתוך של צרה.
11 זה למעני, למעני, אני עושה זאת; כי איך השם שלי האם זה יחולל? לא אתן את כבודי לאחר.
12 שמע לי יעקב ואתה ישראל אשר קראתי אני הוא אני ראשון ואני אחרון
13 וְיָדִי הִיא אֲשֶׁר יְסֻדָּתָה אֶרֶץ, וְיְמִינִי הִיא נִטְתָּה שָׁמַיִם; אֲנִי קָרָאֵם וְהֵרֵא קָמוּדוּ.
14 אספו כולכם ושמעו: מי ביניהם הכריז את הדברים האלה? איש אשר יהוה אהב יעשה רצון בבבל, וזרועו תהיה על הכשדים.
15 אני, אני דִבֵּרְתִּי וְקְרָאתִי לוֹ, הַבָּאֵתוּ וְתִצְלַח דַּרְכוֹ.
טז קרב אליי ושמע זאת מראש לא בסתר דיברתי מאחר והדברים האלה היו הנה אני ועתה אדוני יהוה שולחני ברוחו
17 כה אמר ה' גואלך קדוש ישראל אני ה' אלוהיך מלמדך שֶׁלְךָ אוקיי, אני אדריך אותך בדרך שאתה צריך ללכת בה.
18 הוֹי שָׁמַעְתָּ לְמִצְוַתִּי וְהָיָה כַּנָהָר שְׁלוֹמְךָ וְצַדְקֶךָ כַּגַּל יָם;
19 כחול יהיה זרעך ופרי בטנך כגרגירי חול לא ייכרת ולא ימחה שמו מפני.
20 צאו מבבל, ברח מן הכשדים בתרועת שמחה, הודיעו, הודיעו עד קצה הארץ.
אֲמוּר: "יְהוָה גָּאל אֶת-יַעֲבָדוֹ יַעֲקֹב"
21 לא צמאו במדבר אשר הובילם שמה, הוציא להם מים מן הסלע, בקע סלע ומים נפצו.
22 אין שלום לרשעים, נאם יהוה.
פרק 49
1 איים, שמעו אותי; עמים רחוקים, שימו לב! מרחם קראני יהוה אִמָהִימִבְּטַחַת אִמִּי הִכְרִיץ אֶת־שְׁמִי.
2 עשה פי כחרב חדה, בצל ידו טמן אותי; עשה אותי חץ מלוטש, באשפתו טמן אותי.
3 וַיֹּאמֶר אֵלַי אַתָּה עַבְדִּי יִשְׂרָאֵל בָּהּ אֶתְהַדָּר׃
4 ואמרתי לשווא יגעתי לשווא כליתי כוחי ומשפטי עם יהוה ושכרו עם אלהי
5 ועתה יהוה דבר, הוא אשר יצרני מרחם של אמי עֲבוּר לִהיוֹת עבדו, להשיב את יעקב אליו, ולקבץ את ישראל יחד.
— וְנִכָּבַדְתִּי בְּעֵינֵי יְהוָה, וְאֱלֹהַי עַזִּי.
ו ויאמר, קטן ממך להיות לי עבד, להשיב את שבטי יעקב ולהשיב את נצורי ישראל; ואשימך לאור גויים, למען תגיע ישועתי עד קצה הארץ.»
ז כה אמר יהוה גואל וקדוש ישראל לבוז ונבז לעם ולעבד עריצים: למלכים אַתָה יראו נסיכים ויקומו וישתחוו, מפני יהוה הנאמן ולפני קדוש ישראל אשר בחר בך.
ח כה אמר יהוה בעת חן אענך וביום ישועה אעזורך שמרתיך והקמתי ברית לעם לבנות הארץ לחלק נחלות שוממות
9 לומר לשבויים "צאו!" ולאלו שבחושך "בואו אל האור!"
לרעות על פני הדרכים, ועל כל גבעה יהיה מרעהם;
10 לא ירעבו ולא יצמאו, לא חול בוער ולא שמש יפגעו בהם, כי רחמנם ינחהם ואל-מעיינות מים יובילם.
11 אעשה את כל הריי לדרכים, ומסילותיי יתרוממו.
12 הנה הבאים ממרחקים, הנה הבאים מצפון וממערב, ואלה מארץ סינים.
13 רִירוּ שָׁמַיִם וָאָרֶץ פְּרְצוּ הָרִים כִּי נָחַם יְהוָה אֶת־עַמּוֹ וְעַל־עֲנִיו יְחַס׃
14 ציון אמרה: "עזבני ה', שכחני ה'".
15 התשכח אישה את תינוקה היונק, ולא תחמל על הילד שילדה? גם אם אמהות הם ישכחו, אבל אני לא אשכח אותך!
16 ראה, חרטתי אותך על כף ידי עם הידיים שלי הקירות שלך תמיד מולי עיניים.
17 בניך רצים; אלו אשר החריבו והחריבו אותך פונים ממך.
18 שְׂא עֵינֶיךָ מְעַבְדֶיךָ וְרָא כֻּלָּם נִקְהֲגוּ אֵלֶיךָ בָּאוּ חַי־אֲנִי נְאֻם־יְהוָה כִּי־תִלְבַּשׁ כָּלָם כְּעִצְיָת תַּחֲגֹר אֶת־עֵינֶיךָ כְּעַצְיָת תַּחֲגֹר׃ ד’א חֲגוֹרָה אֲרוּסָה.
19 כי חורבותיך, מדבריותיך, ארצך השוממה, כל אלה יהיו עתה דקים ליושביך; ואכליך הלכו.
20 וַיֹּאמְרוּ בְנֵיכֶם, אֲשֶׁר נִגְלַתָּ מִמָּשֶׁךָ, צָרַר הַמָּקוֹם מִפְּנֵי, פָּנוּ לִי מָקוֹם וּאֲשֶׁר א ...־שָׁם.
21 וְאָמַרְתָּ בְּלִבְךָ מִי יָלַד לִי אֵלֶּה עֲקָרָה וְנָדוּשָה הֲתִי וְאֵלֶּה מִי גִדֵּל אֹתָם הִנֵּה נָשָׁרְתִּי לַבְדָּה אֲיֵה הֲלֶּה׃
22 כה אמר אדוני יהוה הנה נשא ידי אל הגויים ואשים את דגלי אל העמים והביאו את בניך בזרועותיהם ועל כתפיהם ישאו את בנותיך
23 מלכים יהיו אבותיך, ושפחותיהם מינקותיך; פניהם ארצה ישתחוו לפניך, ועפר רגליך ילקו; וידעת כי אני יהוה, ולא יתביישו המקוות בי.
24 אך האם ניתן לחטוף מן הגיבורים שֶׁלָה טרף, והאם צדיקים אשר נשבו יימלטו?
כה אמר יהוה: אפילו טרף גיבור אוֹתוֹ ייקרע, וטרף האלימים אוֹתוֹ יימלט. אויביך, אלחם בהם; בבניך, אצילם.
26 ואכלת את-צורכיך את-בשרם, וכמיין חדש ישכרו מדמם; וידע כל-בשר כי-אני יהוה מושיעך, וכי-גיבור יעקב גואלך.
פרק 50
1 כה אמר יהוה איה תעודת גירושין של אמך אשר שָׁלַחְתִּיהָ וְלָמִי מוֹשִׁי מַכְרַתִּי אֶתְכֶם בְּעֲוֻנֵיכֶם נְמַכְרְתֶּם בְּבַעֲוֻנֵיכֶ ... נִמְכְרְתֶּם בְּבַעֲוֻנֵיכֶם נִשְׁלַחְתֶּם
2 באתי, למה אין איש? קראתי, למה אין ענה? הקצרה ידי מלהציל, או חסר לי כוח להושיע? הנה, בגעתי איבש ים, אהפוך נהרות למדבר, דגיהם יירקבו מחוסר מים, וימותו בצמא.
3 אני מלביש שמים חושך, וכיסיתי אותם בשק.
4 אדוני יהוה נתן לי לשון תלמיד, למען אדע לחזק עייף בדבר. יעוררני בוקר בבוקר, יעורר אזני לשמע כתלמיד.
5 פָּתַח אֲדֹנָי יְהוָה אֶת־אָזְנִי, וְלֹא־עָמַדְתִּי, לֹא־שָׁבְתִּי.
6 נתתי גבי למכותיי ולחיי לתלשי זקני לא הסתרתי פני מחרפה ומיריקה.
7 יְהוָה יְהוָה בָּעֲזָרִי, לֹא תִשְׁרֶנִי חֶלְפָּה; לְכֹל אֶשְׁמִיתִי כְּצָר, וְיָדַעְתִּי כִּי לֹא אֶבְּשׁוּ.
8 קרוב צדיקי, מי יריב עמי? נעמוד יחד! מי צרי? יגשה אלי.
9 אדוני יהוה עזרתי מי יורשעני הוי כולם כבגד יפלו לגזרים עש יאכלם
10 מי בכם ירא את ה' ושומע בקול עבדו? ההולך בחושך ואין אור, יבטח בשם ה' וישע על אלוהיו.
11 וכל-מדליקי האש והמציידים בחצים בוערים, לכו אל-להבות אשכם ותוך החצים אשר-הצתם. אלה יקרו לכם בידי, תשכבו בכאב.
פרק 51
1 שמעו אותי רודפי צדק, מבקשי ה', ראו את הצוק אשר ממנו נחצבתם ואת המחצבה אשר ממנה לקחתם.
2 ראה אל אברהם אביך ואת שרה אשר ילדה אותך כי קראתיו בהיותו יחיד ואברך אותו וארבייתו
ג כי ניחם יהוה את ציון ואת כל חורבותיה ניחם. עשה מדברה לעדן ואת שממה גן יהוה שם ימצא׃ שִׂמְחָה וְשִׂמְחָה, הוֹדָה, וְקוֹל שִׁירָה.
4 שימו לב אליי קוֹלעמי, גוי, האזינו לי, כי ממני תורה תצא, וְאֶקְיַם מִצְוַתִּי, לְהַיְתִּי לְאוֹר לְעַמִּים.
5 קרובה צדקי, תיראה ישועתי, וזרועי תשפט עמים; איים יקו בי ובטוח בזרועי.
ו שאו עיניכם השמים והביטו ארצה כי כעשן יעלו השמים וכבגד תבלה הארץ וגם יושביה יאבדו וְעוֹדָם תִּקְרַב לָעוֹלָם וְצִדְקִי לֹא תִכָּלֵל׃.
7 שמעוני ידעי צדק עם אשר תורי בלבבכם אל תיראו מחרבנות אנשים, ומחרבנותם אל תיבהלו.
8 כי כבגד יאכלם עש, ותולעה כצמר תכרסם אותם. וצדקתי תעמוד לעולם, וישועתי לעד.
9 ערוּ, ערוּ, לבשו כוח, זרוע יהוה! ערוּ כימי קדם, כבדורות קודמים. הלא אתה כרתת את רחב, דקרת את התנין?
10 הלוא אתה ייבשת את הים, את מימי תהום גדולה; עשית תהומות ים לדרך, להביא גאולים?
11 כָּך פְּשָׁבוּ פְּשָׁוֵי יְהוָה, בָּאוּ צִיּוֹן בְּרִנְעָה, שִׂמְחָה עוֹלָם. כֶּתֶר ראשיהם, שִׂמְחָה וְשִׂמְחָה תִּמְלָאֵם; יָגוֹן וְאַנְחָה יִבְנוּסְטוּ.
12 אני הוא, אני הוא המנחם אותך. מי אתה כי תיראת אדם, בן אדם אשר יעבור כעשב.
13 לשכח את יהוה בוראכם, אשר נטה שמים ויסד ארץ, ולרעוד תמיד כל היום מפני חמת עריץ, בהתכונן אַתָה להרוס?
ואיפה זעמו של העריץ שלך?
14 מהרה ישוחרר הכפוף; לא ימות בבור, ולא יחסר לו לחמו.
15 אני יהוה אלהיך מעורר ים וגליו שאג יהוה צבאות שמו.
טז שמתי דברי בפיך, ובצל ידי כסתיך, לנטוע שמים ולייסד ארץ, ולומר לציון, עמי אתה.
17 ערי, ערי, קומי, ירושלים, שתית מיד יהוה כוס אפו, שתית, רוקנת גביע ההמה.
18 אף אחד מבניה אשר ילדה לא הדריך אותה, אף אחד מבניה אשר גידלה לא אחז בידה.
19 שתי האסונות האלה נפלו עליך מי ידבר עליך דברי רחמים חורבן וחורבן רעב וחרב איך אנחמך
20 בניך תשושים מכוחות רובצים בפינת כל רחוב כאנטילופה ברשת של הציידשיכורים מחרון יהוה, מאימת אלוהיך.
21 לכן שמעי זאת, אישה אומללה, שיכורה, אך לא מיין!
22 כה אמר אדניך יהוה אלהיך מגן עמו ראה לקחתי מידך כוס המהומה גביע אף ולא תשתה עוד עוד׃
23 אתן אותם ביד רודפיך, אשר אמרו לך השתחוו ונעבר, וגבך עשית כאדמה, כרחוב לעוברים.
פרק 52
1 עורי, עורי, לבשי כוחך, ציון! לבשי בגדי חגך, ירושלים, עיר הקודש! כי לא יבואו עוד ערלים וטמאים בך.
2 נערו עפרכם, קומי, שב, ירושלים; התירו את כבלי צוארכם, שבויה, בת ציון!
ג כי כה אמר יהוה חנם נמכרתם ובלי כסף תגאלו.
4 כי כה אמר אדוני יהוה: עמי מזמן ירד מצרים לגור שם, וַאשור לְחַם תִדְכָּהוּ׃
5 ועכשיו מה יש לי לעשות הנה? — נאום יהוה, הואיל ולקחה עמי שלא בצדק? עריציהם ייללו, — נאום יהוה, ותמיד, כל היום, שמי חרף.
6 לכן ידע עמי את שמי; כן, הוא יידע ביום הזה, אני הוא זה שאומר: "הנה אני!"
7 מה יפים בהרים רגלי מלאך מבשר שלום, מכריז על אושר, מכריז ישועה, אומר לציון: "אלוהיך מלך".
8 קול צַפְרֶיךָ, יִשְׂמְאוּ קוֹלָם, יְחַד יְרָעוּ שִׂמְחָה, כִּי רָאוּ בְעֵינָם, שׁוּב יְהוָה צִיּוֹן.
9 הִקְרוּעוּ יַחְדָּו תְּרִיעָה, חֲרִיבוֹת יְרוּשָׁלִים, כִּי נָחַם יְהוָה עַמּוֹ, גָּאל אֶת יְרוּשָׁלִים.
10 חשף יהוה זרוע קדשו לעיני כל הגויים וכל קצות הארץ יראו ישועת אלהינו.
יא צאו צאו צאו משם אל תגעו בדבר טמא צאו מתוכה טהרתם נשאי כלי יהוה
12 כי לא בחיפזון תצאו ולא תברחו כי יהוה הולך לפניכם ואלוהי ישראל מאספיכם
13 הנה, עבדי יצליח, הוא ירבה, הוא יגבה, ויגבה מאֹד.
14 בדיוק כפי שרבים היו נפעמים מ ה- בראותו - כה מעוות היה, מראהו לא עוד כמראה אדם, ופניו לא כפני בני אדם -
15 לכן ירעיד גויים רבים, מלכים יסתמו פיהם לפניו, כי יראו את אשר לא אמרו להם, ויבינו את אשר לא שמעו.
פרק 53
1 מי האמין לאשר שמענו, ולמי נגלה זרוע ה'?
2 צמח לפניו כשתיל רך, כצבר מי יוצא של ארץ צחיחה; לא היה לו צורה או יופי למשוך אותנו אליו, לא מראה לעורר את אהבתנו.
3 בזוי ונדחה על ידי בני אדם, איש צער ויודע יגון, כ חפץ אשר לפנינו מכסים פנינו; נתונים לבוז, לא שמנו לב אליו.
4 אכן נשא את חולשותינו ואת צרותינו; אך אנחנו ראינו אותו כמי שנענש על ידי אלוהים, מוכה על ידו ומעונה.
6 כולנו כצאן תעהנו, איש לדרכו פנה; וה' נתן עליו את עווננו כולם.
7 עשו לו רע, אך נכנע ולא פתח פיו; ככבש לטבח הובל, וכשה דומם לפני גוזציה; לא פתח פיו.
8 נלקח בעוקש ובמשפט, ומי מבני דורו חשב כי נכרת מארץ החיים, כי מפני חטאי עמי פגעה בו מגפה?
9 עם רשעים נקבע קבר, ובמותו היה עם עשירים, אף על פי שלא עשה עוול, ומרמה לא הייתה בפיו.
10 חפץ ה' למחוץ אותו בסבל, וכאשר תקריב נפשו חטאת, יראה את זרעו, יאריך ימים, ועצת ה' תצליח בידו.
11 מפני סבל נפשו יראה וישבע.
בידיעתו יצדיק הצדיק עבדי רבים, והוא בעצמו ישא עוונותיהם.
12 לכן אתן לו חלקו בין גדולים; עם עזים יחלק שלל.
כי שפך את נפשו למוות וייספר עם עבריינים; והוא עצמו נשא עוון רבים, והוא יתפלל בעדם. הדייגים.
פרק 54
1 רָעִי שִׂמְחָה עֲקָרָה אֲשֶׁר לֹא יָלַדָּה, פְּרֹצִי שִׁירָה וְשִׁמְלָא אֲשֶׁר לֹא יָלַדָּה, כִּי רַבִּים בְנֵי הַשֶׁמָּה מִבְנֵי הַאֲשֶׁר הָיָה לָהֶם נְאֻם יְהוָה.
2 הרחב את חלל האוהל; יריעות משכנתך יהיו פרושים; אל תעשה ה- אל תתאפקו, הארכו את החבלים שלכם, וחזקו את היתדות שלכם!
3 כי תתפשט ימין ושמאל, וזרעך יירשו גויים וישבו בערים שוממות.
4 אַל־תִּירָא כִּי לֹא־תִּבָּשׁוּ; אַל־תִּבָּשׁוּ, כִּי לֹא־תִּבְשׁוּ; כִּי־תִּשְׁכַּח אֶת־בְּשׁוּב נְעוּרֶיךָ, וְלֹא־תִזְכְּרֶת־אַלְמְנָתֶךָ.
5 כי אישך בוראך יהוה צבאות שמו וגואלך קדוש ישראל נקרא אלהי כל הארץ.
ו כי כאישה עזובה ועצובה, כך יקרא לך ה' כאישה נדחית מנעוריה, אמר אלוהיך.
7 לרגע, לזמן מה, עזבתיך, אך ברחמים גדולים אקבצך.
8 בְּשְׁפֵךְ אֶפְשִׁי הִסְתִּיר פָּנִי מִמֶּנָּה רַעַי, וּבְחַסֶדֶת עוֹלָם אֶחֱנָס עָלֶיךָ, אָמַר יְהוָה גוֹאֵלֶיךָ.
9 כמי נח יהיה לי כאשר נשבעתי כי מי נח לא יכסו עוד את הארץ ונשבעתי כי לא אזער בך עוד ולא אוותיר עליך עוד
10 אִם יְזַעוּ הָרִים וְיָבָעוֹת תִּזָּעוּ, וּמִלָּא תִּזָּעוּ אַהֲבָתִי אִתְּךָ לֹא תִזָּעוּ בְּרִיתִי שְׁלוֹמִי, אָמַר יְהוָה חַנְמֶךָ.
יא אֲנִי, מוּכַל סְעָרָה, לֹא נֶחָמָה, הִנֵּה, אֶשְׁמִיחַ אֲבְנֶיךָ בַּנְטִימוֹן, וְאֶשְׁמִידְתָּךָ על סַפִּירִים;
12 אעשה את חומותיך מאבני אודם, ואת שערייך מאבני חן, ואת כל גדרך מאבנים יקרות.
13 כל בניך יהיו תלמידי יהוה, בניך יהנה של שלום גדול.
14 בצדק תיכון, רחקה ממך צרה, כי אין לך ממה לפחד, לא תקרוב אליך אימה.
15 אם-תִקָּר בְּרִית, לֹא מִמִּי תָּהִי; מִי-קָשָׁם עַלֶּךָ, יְפָל לְפָנֶיךָ.
טז הנה בראתי את הנפח, הנופח בגחלים בוערות, ועושה את כלי העבודה שלו; ואת המשחית בראתי. שָׁם לְהַשְׁמִיד.
17 כל נשק ייחוש עליך לא יצליח, וכל לשון תקום לריב איתך, אתה שָׁם תרשע. זאת נחלת בני יהוה; זה הצדק אשר יהיה להם. יבוא ממני - נְבַר יְהוָה.
פרק 55
1 כל הצמאים, בואו אל המים; אשר אין לכם כסף, בואו קנו תבואה ואכלו; בואו קנו בלא כסף ובלא לא נותן כלום החלפת יין וחלב.
2 למה תבזבזו כסף על מה שאינו לחם, ועמלך על מה שאינו משביע? שמעו לי ואכלו טוב, ותתענג נפשכם במאכל עשיר.
3 האזינו ובאו אליי, שמעו ותחי נפשכם, וכרתי אתכם ברית עולם. מעניק לך החסד שהובטח לדוד.
4 הנה, שמיתיהו לעד לעמים, נגיד ומושליט לעמים.
ה הנה, תקרא לגוי לא ידעת, וגויים לא ידעתך ירוצו אליך, בגין יהוה אלהיך, ולמען קדוש ישראל, כי הוא פארך.
6 דרשו את ה' בזמן שהוא נמצא, קראו אליו בזמן שהוא קרוב.
7 יעזבו רשעים דרכם וחטאים מחשבותיהם ישובו אל ה' וחנן אותם ואל אלוהינו כי יסלח רבות.
8 כי לא מחשבותיי מחשבותיכן, ולא דרכיכם דרכי, נאם ה'.
9 כְּגֹבֵי שָׁמַיִם מֵאֶרֶץ, כֵּן גֹבִילוּ דְּרָכֵי מִדְּרָכֵיכֶם וְמַחְשָׁבוֹתִי מִמַּחְשְׁבוֹתֵיכֶם.
10 כאשר ירד הגשם והשלג מן השמים ולא ישוב שמה, מבלי להשקות את הארץ ולפרוח אותה, לתת זרע לזורע ולחם לאכל.;
11 כן דברי היוצא מפי: לא ישוב אליי ריקם, כי אם עשה את אשר חפצתי ואת אשר שלחתיו הוא משיג.
12 כי בשמחה תצאו ובשלום תובלו; הרים וגבעות יפרצחו שמחה למראהכם, וכל עצי השדה יריעו.
13 תחת קוץ יצמח ברוש, ותחת שיח יפרח הדס; הוא יהיה ליהוה לכבוד, מצבה נצחית לא תיחרב.
פרק 56
1 כה אמר יהוה שמרו משפט ועשו צדקה כי קרובה ישועתי וצדקתי נגלה׃
2 אשרי האיש אשר יעשה זאת, ובן האדם אשר יקיים אותה, לשמור את השבת לבלתי לחלל אותה, ולשמור את ידו מכל רעה.
3 אל יאמר נכרי, אשר חסודו של ה', "הרחקני ה' מעמו!" ואל יאמר הסריס, "הנה עץ יבש אנכי".
4 כי כה אמר ה' לסריסים לשומרי שבתותיי, הבוחרים את אשר רצה בעיניי, והדבקים בבריתי.
5 אתן להם בביתי ובחומתי זכרון ושם טוב מבנים ומבנות אתן להם שם עולם לא ימות.
ו והגרים אשר נקשרו ליהוה לעבדו ולאהבת שמו להיות לו לעבדים כל אשר שומר השבת לחללה והדבקים בבריתי
7 אביאם אל הר קדשי ושמחתם בבית תפילתי עולותיהם וזבחיהם יתקבלו על מזבחי כי ביתי ייקרא בית תפילתי לכל עמיך
8 - נְדַבֵּר אֲדֹנָי יְהוָה, אוֹסֵב גּוּלֵי יִשְׂרָאֵל, אֶסְעִי אֵלָיו אֶת-הַנַּסְפִים׃
9 כל חיות השדה, בואו וטרפו, וכלכם גַם, חיות היער!
10 שומרייִשְׂרָאֵל כולם עיוורים, אינם יודעים דבר; כולם כלבים אילמים, שאינם יכולים לנבוח; הם חולמים, הם שוכבים, הם אוהבים לישון.
יא כלבים חמדנים הם, לעולם לא ישבעו, ורעים הם, אין להם תבונה, כלם לדרכו הולכים, איש לפי תועלתו. של הראשון עד האחרון ממש.
12 "בוא, אקח יין, ונשתה משקה חזק, ומחר יהיה כמו היום, גדול, גדול מאוד" יום של שמחה! «"«
פרק 57
1 אוּלָם, צדיקים נעלמים, ואין אדם לוקח זאת ללב; חסידים נלקחים, ואין אדם חושב כי צדיקים ניצלו מאסון.
2 ויבוא אל השלום! הולכים בדרך הישר ינוחו על משכבם!
3 ואתם, בואו הנה, בני מכשפה, צאצאי נואפים וזונות!
4 את מי אתה לועג? על מי אתה פותח את פיך ותוציא את לשונך? הלוא בני עוולה אתם, צאצאי שקר?
5 אתם מציתים את עצמכם על עצי אל, תחת כל עץ רענן! ילדים אתם טובחים בעמקים, תחת מערות הסלעים?
6 חלקך באבני הנחל החלקות, זה זה גורלך, וגם נסכת להם נסכים, הקרשת להם מנחות, האם אוכל לשבע בזה?
7 על הר גבה ונישא הקמת משכבך, ושם תעלה להקריב זבחים.
8 מאחורי השער והמזוזות הקמת את זכרך כי רחוק ממני אתה מגלה החיתול שלךאתה עולה לשם, אתה מרחיב את מיטתך, ואת שכרם קובע להם; אתה אוהב את חיבוקיהם, אתה מטמא את מבטך!
9 תִצְבֵּת לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ בְּשָׁמֶן, תִרְבֵּה בְּרָשָׁכֶיךָ, תשלח מְלָאכִים לָרְחֹק, תִשְׁפִּיעַ עַד שְׁאָאוֹל׃
10 עייף אתה ממאמצך, ולא תאמר לשווא; עוד תמצא כוח בידך, לכן לא תבחיל.
11 וממי אתה ירא? ממי אתה ירא, פן תבגוד בי, פן תזכור אותי עוד, פן תדאג לי?
הלא שתקתי, וזמן רב, בעוד שלא יראתם ממני?
12 אקרא צדקתך ומעשיך אשר אינם מועילים לך לשום דבר.
13 כי תצעק, יצילו אותך, ערמותיך של אלים! הרוח תישא את כולם, נשימה אחת תסחוף אותם!
וְכָל הַבְּטַחֵן בִּי יְרִישׁ אֶת־הָאָרֶץ וְיָרֵשׁ אֶת־הַר־קְדֹשִׁי.
14 וַיֹּאמְרוּ בָּנָה, בָּנָה, אֶת־הַדֶּרֶךְ, יְשָׁרָהּ! הֵסִירוּ כָּל־מְכֹל מֵדֶרֶךְ עַמִּי!
15 כי כה אמר עליון, השוכן במשכן עולם ונקרא קדוש: "אני שוכן במקום גבוה וקדוש, ו באותו הזמן עם האדם החרט והענווה, להחיות את רוח הענווים, להחיות את לבבות החרטים.
16 כי לא חפצתי לריב לנצח ולא לטמון אף עולם כי מפניי יכבו הרוח והנשמות אשר יצרתי.
17 מפני חטאתו אכעסתי ואסתתר והכיתיו בחמתי והוא, מרד, הלך בדרך לבו.
18 ראיתי דרכיו וארפא אותו;
אני אהיה המדריך שלו ואני אוֹתוֹ אני אחזור שֶׁלִי נחמות לו ולסובליו.
19 מְעֹשֶׂה שִׁבְחָה עַל־הַפָּהִים, אמר "שלום, שלום, לרחוקים ולקרובים", נאם ה', "ואני ארפאם".
20 וְרָשָׁעִים כְּיָם רָעוּר, אֲשֶׁר לֹא יָשַׁלְט, וּגְלָיו מְתַגְלִים בְּטִיט וְבֹט.
21 אין שלום, נאם אלוהי, לרשעים.
פרק 58
1 צעק בקול רם, אַל תִתְחַסֵּק; הִשְׂמֵא כְּשׁוֹצָר קוֹלֶךָ; וְהִגִּיעַ עַמִּי חַטָּאתָם, לְבֵית יַעֲקֹב עֲוֻנָתָם.
2 יוֹם בַּרְשִׁים אֲנִי, וְדַעְתִּי חָפְצוּ, כְּגוֹי עֹשֶׂה צֶדֶק וְלֹא עָזְב מִצְוַת אֱלֹהָיו.
הם מבקשים ממני משפטים הוגנים, הם רוצים שאלוהים יתקרב:
3 "מה טוב לנו לצום אם אינכם רואים? להשפיל את נפשותינו אם אינכם משגיחים?"
ביום צוםך, אתה הולך לעניינייך וממהר בעבודה כל שכירי החרב שלך.
4 הנה, בריב ובמריבה יחד אתם צמים, אפילו עד כדי מכה באגרופים ברשע!
אינך צם היום, כדי שיישמע קולך במרומים.
5 האם זה סוג הצום שאני נהנה ממנו? האם זה זה? יום בו האדם משפיל את נפשו?
האם להרכין ראש כקנה, לשכב בשק ובאפר? האם לזה אתם קוראים צום, יום רצוי לה'.
6 הצום שאני בוחר אינו האם זה מורכב מ לֹא ב זאת: להתיר את כבלי העוול, להתיר את קשרי העול, לשחרר את המדוכאים, לשבור כל סוג של עול?
7 הלוא לשבור את לחמך עם רעבים, לקחת עניים חסרי בית; אם תראה עירום, כסה אותו, ומבשרך לא תסור.
8 אז יבקע כשחר אוֹרך, ומהרה תצמח רפאותך; צדקתך תלך לפניך; כבוד יהוה יהיה מאספיך.
9 וְתִקְרָא וְיַעֲנֶה יְהוָה, תִּצְעַק וְיֹאמַר הִנֵּנִי.
אם תגרש מקרבך את-עול, את-אצבע מאשימה ואת-דברי גנאי;
10 אם תתן לרעב את אכלך, ונפש ענויה תשביע, יזרח אורך בחושך, ואפלתך תאיר. יזרחו כמו צהריים.
11 וְיְהוָה יְנַחֲךָ עוֹלָם; בְּצֹחַ יָשַׁבֵּעַ נַפְשֶׁךָ.
הוא יתן כוח לעצמותיך; תהיה כגן מושקה, כמעין מים חיים אשר לעולם לא ייבש.
12 בניך יבנו את חורבותיך העתיקות; אתה תקים את יסודותיך מצוב בימי קדם ייקרא מתקן פרצות, משקם דרכים, לעשות המדינה רָאוּי לִמְגוּרִים.
יג אם תמנעו מלפגוע בשבת, ללכת במלאכתכם ביום קדשי, וקראתם לשבת שלך מתענג, נכבד יום יהוה קדוש, וכי תכבדוהו בלתי ללכת בדרכיכם, בלתי להתעסק בעניניכם ובדיבורי הבל;
14 וְתַעֲצֹא בְיהוּבָה וְנִשָּׂאְתִּיךָ כְּנִצְלוֹחַ עַל רֹמְהֵי אֶרֶץ וְאֶתְנַחַת יַעֲקֹב אָבִיךָ אֲשֶׁר פִּי יהוה דִּבֶר׃
פרק 59
1 הנה, יד יהוה לא קצרה מלהושיע, ואוזנו לא טהורה משמע.
2 וְעֲוָנֵיכֶם הִבְדִּילוּ בֵּינֶךָ לְבֵין אֱלֹהֵיכֶם חַטָּאתֵיכֶם הִסְתִּיר פָּנָיו מִמֶּנֶךְ לֹא שָׁמַע אֶתְכֶם׃
3 כי ידיכם מוכתמות בדם ואצבעותיכם עוול שפתותיכם דברו שקר לשונכם תדבר דברי נבלה.
4 אין איש מביא תלונה צדקה, אין איש טוען כאמת; הם סומכים על שקר ומגלים כזב, הם הרה רעה ויולדים פשע.
5 הם בוקעים ביצי בזיליסק, וטווים קורי עכביש; כל האוכל את ביציהן ימות, ואם יימעך אחת, ייצא צפע.
6 בְדֵיהֶם לֹא יְכֹלוּ לְבַגָּשׁ, וְלֹא יְכֹלוּ כְּסוּף בַּמַּעֲשֵׂהָם; מַעֲשֵׂיהם פְּשָׁעִים הֵם, מַעֲשֵׂה חָמָס בִּידָם.
7 רגליהם רצות אל הרע, ומהרות לשפוך דם נקי; מחשבותיהם מחשבות פשע, הרס וחורבן בדרכם.
8 הם לא יודעים את הדרך אליה שָׁלוֹםואין ישר בדרכם; הם עיקלו להם נתיבים; כל ההולך בהם לא ידע. שָׁלוֹם.
9 לכן סָר מֵעָנָנוּ צֶדֶק וְלֹא בָּא אֵלֵינוּ צֶדֶק; נְחַפֵּה אוֹר וְהִנֵּה חֹשֶׁךְ לִזְהַר יוֹם וְנְהָלַכְנוּ בַּחֲשֶׁךְ.
10 אנחנו מגששים כמו עיוורים על קיר; אנחנו מגששים כמו אֲנָשִׁים אֲשֶׁר אֵין לָהֶם; נְמַדֵּל בַּצַּחַר כַּדַּרְגָּה; בְּתוֹךְ גִּבְרוֹנִים כְּמֵתִים.
11 כולנו נוהמים כדובים, כיונים לא חדלים להיאנח; מצפים למשפט ולא יבוא, לישועה ורחוקה מאיתנו.
12 כי רבים פשעינו לפניך וחטאינו מעידים בנו ופשעינו גלויים לנו ועוונותינו נוכחנו.
13 לבגוד ולכפות את יהוה, לסור מעל אלהינו, לדבר חמס ומרד, להרות ולדבר דברי שקר מלבנו!...
14 וסגר המשפט, והצדק ירחק מאיתנו; כי אמת מועדת ברחבה, ויושר לא יוכל. י כדי שתהיה גישה:
15 נעלמה האמת, וכל אשר סור מרע נשדד.
יהוה ראה זאת, וְרַע עָלָיו כִּי אֵין עוֹד צְדָקָה.
טז וַיַּרְא כִּי-אֵין-שָׁם, וַיְהִי מַשְׁמֹעַ כִּי-אֵין-מִתְעָרֵב, וַיְבֹעַ זְרוֹעוֹ וּצְדָקָתוֹ תַּמְשִׁיכָּה לוֹ.
17 לבש צדקה כשריון, ו הוא שם על ראשו קסדת ישועה; נקמה נקמה כמעיל נשק, וכמעיל עטף קנאה.
18 כמעשים כן גמול זעם על צרידו גמול על אויביו באיים יגומל׃
19 וְיַרְאוּ אֶת־שֵׁם יְהוָה מִמַּעֲרָב וְמִזְרַח שֶׁמֶשׁ כִּי־יָבֹא כְּנָהָר צָרֶץ, נִשְׁפַת יְהוָה נִשְׁמָר.
20 יבוא גואל ציון, אל-יעקב אשר ישובו מעוונותיהם, נאמר ליהוה.
21 ואני זאת בריתי אתם נאם יהוה רוחי אשר עליך ודברי אשר נתתי בפיך לא יחדלו מלהיות בפיך ובפי בניך ובפי בני בניך נאם יהוה מעתה ועד עולם
פרק 60
1 קומי והאירי כי בא אורך וכבוד יהוה זרח עליך.
2 כי הנה חושך מכסה ארץ וחושך עמים ועליך זרח יהוה וכבודו נראה עליך.
3 גויים הלכו אל אורך, ומלכים אל זוהר זריחתך.
4 שְׂא עֵינֶיךָ מְעַבְדֶיךָ וְרָא כֻּלָּם נִקְסְפוּ, בָּאוּ אֵלֶיךָ; מִרְחוֹק בָּאוּ, וְבָנֶתֶיךָ נִשְׁאוּ עַל־זְרוֹעַ.
5 אתה ה- אז תראה ותזרח, לבך יתמלא שמחה, כי אוצרות הים יובא אליך, אוצרות גויים יבאו אליך.
6 המוני גמלים יכסו אותך, דרומדרי מדין ועיפה; כל שבא יבואו, זהב ולבונה יביאו, ויקראו תהילת יהוה.
7 כל עדרי קדר ייאספו אליך, אילי נביות יעבדו אותך, יעלו על מזבחי כמעין הַצָעָה נַעֲנִי, וְאֶפְדַר אֶת-בֵּית תְּהוֹדִי.
8 מִי הַאֵלֶּה הַעֲפוּפִים כַּעֲנָנִים, כְּיוֹנִים אֶל-שׁוֹךְ יוֹנָיהָן?
9 כי איים מחכים לי, ואוניות תרשיש יבוא הראשונים;
להשיב את בניך ממרחקים, עם כספם וזהבם, כָּבוֹד שם יהוה אלוהיך קדוש ישראל כי הוא פארך.
10 בני נכרים יבנו חומותיך ומלכיהם יהיו עבדיך כי הכיתיך באפי ובחסדיי רחמתי עליך.
11 תמיד יהיו שעריך פתוחים, יומם ולילה לא ייסגרו, למען יובאו אליך אוצרות גויים ומלכיהם בתהלוכה. ניצחון.
12 כי הגוי והממלכה אשר לא יעבדך יאבדו; הגויים ההם יושמדו לחלוטין.
13 התהילה של לבנון ברוש, דולב ועץ בוקס, כולם יבואו אליך לקשט את מקום מקדשי, ואני אפאר את מקום רגליי.
14 בני עושקיך יבאו אליך ראשים כפופים וכל בוזיך ישתחוו לרגליך ותקראו לך עיר יהוה ציון קדוש ישראל
15 במקום שתהיה נטוש, שנוא ובודד, אעשה אותך לגאווה לעולמים, שִׂמְחָה של כל הדורות.
טז חלב גויים תינק, חזה מלכים תינק, וידעת כי אני יהוה מושיעך, וגיבור יעקב גואלך.
17 תחת נחשת אביא זהב ותחת ברזל כסף ותחת עץ נחשת ותחת אבנים ברזל ואמנה לך מושלים שָׁלוֹם, עבור שופטים, צדק.
18 לא נשמע עוד לְדַבֵּר חָמָס בָּארְצְךָ, וְהָרֶב וְהָרֶב בְּגִבְלֶיךָ; תִּקְרָא חוֹמֶתֶיךָ יְשׁוּעָה, וְשַׁעָרֶיךָ תְהִלָּה׃
19 לא יהיה עוד השמש לך לאור ביום, ולא יאיר לך זוהר הירח; ה' יהיה לך אור עולם, ואלוהיך יהיה לך כבוד.
20 לא תשקע עוד שמשך, ולא ידהה עוד ירחך, כי יהוה יהיה לך לאור עולם, וימי אבלך יתמלאו.
21 ב עמך, כולם צדיקים, וירשו את הארץ לנצח, הם, הנצר אשר שתלתי, מעשה ידי. נוצר עֲבוּר שֶׁלִי תִפאֶרֶת.
22 הקטן יהפוך לאלף, והקטן לגוי אדיר. אני יהוה אמהר את הדברים האלה בעתם.
פרק 61
1 רוח אדני יהוה עלי כי משחי יהוה אותי שלחני לבשר עניים ולחבור נשברי לב
להכריז שחרור לשבויים ושחרור לאסירים;
2 להכריז שנת חן ליהוה ויום נקמה לאלוהינו לנחם את כל האבלים
3 לאבלים בציון, ולהלבישם זר תחת אפר, שמן שמחה תחת אבל, ולבוש חגיגה תחת רוח רפה; יקראו אלוני צדק, נטיעות יהוה כי שֶׁלָה תִפאֶרֶת.
4 יבנו מחדש את הריסות העתיקות; יקמו את ההריסות הקודמות; ישקמו את הערים החרבות, את הריסות העבר.
5 זרים יהיו שם לרעות את צאניכם, בני זרים יהיו חורשיכם וכרמכם.
6 ואתם תקראו כוהני יהוה, תקראו משרתי אלהינו. תאכלו את עושר הגויים, ובתפארתם תתקשטו.
7 במקום בושה, אתה רָצוֹן לְהַכפִּיל חֵלֶק ו בִּמקוֹם הם ישמחו בחלקם בבושת פנים; וכך יזכו בכוח כפול חֵלֶק בארצם; תהיה להם שמחת נצח.
8 כי אני יהוה אוהב צדק; אני שונא גזל שנעשה על ידי בגידה; אני אשלם להם את שכרם בנאמנות, ואני כרת להם ברית עולם.
9 צאצאיהם יהיו ידועים בגויים, ובעמים זרעם; כל רואם יודה כי גזע ברך ה' הם.
10 אשמח מאוד ביהוה, ואלוף לבי באלהי, כי לבשני בגדי ישועה, וכיסני מעיל צדק, כחתן עט את ראשו בנזר, ככלה עטרת את תכשיטיה.
יא כי כאשר תוציא ארץ נבטיה וכגן יפרח זרעיו כן יצמיח אדוני יהוה צדק ותהילה לפני כל הגויים.
פרק 62
1 למען ציון לא אשתוק, ולמען ירושלים לא אשתוק, עד אשר תבקע כשחר צדקתה, וכלפיד תאיר ישועתה.
2 יראו הגויים צדקתך וכל המלכים כבודך ותקרא שם חדש אשר פי יהוה יבחר
3 תהיי עטרת כבוד ביד יהוה, נזר מלכותי ביד אלוהינו.
4 לא תקרא עוד עזובה, ולא תקרא ארצך שממה. כי אתה תקרא חפצי, וארצך נישואין.
כִּי יְהוָה חָפֵץ בְּךָ, וְלָרֶצְךָ תִּהְיֶה לַבַּעַל.
5 כְּבַעֲלֹה שֶׁנִּשָּׂא בְּעָלָם בְּתוּלָה, כֵּן יְשַׁאֲךָ בְּנֶךָ; וְכְּחָתָן בְּתוּלָה שִׂמְחָה של הארוס, אז אתה תהיה שִׂמְחָה של אלוהיך.
ו על חומותיך ירושלים הצבתי שומרים; לעולם לא ישתקו יומם ולילה. זכרי ה' אל תנוח.
7 ואל תתנו לו מנוחה עד אשר ישקם את ירושלים וישימה לתהלה בארץ.
8 נשבע יהוה בימינו ובזרועו החזקה לא אתן עוד דגנך לאכלה לאויביך וזרים לא ישתו עוד ייִנך פרי עמלך
9 וקוצרי הקציר יאכלוהו והוללו את יהוה ואוצרי הבציר ישתוהו בחצרות מקדשי.
10 עברו, עברו בשערים, ישרו דרך לעם, פנו, פנו דרך, הסירו אבנים, הרימו דגל על העמים.
11 כאן זֶה ה' הכריז עד קצה הארץ: אמרו לבת ציון הנה מושיעך בא הנה שכרו עמו וגמולו לפניו
12 וְקָרָאוּ עַם־הַקֹּדֶשׁ פְּדוּלֵי־יהוָה, וְאַתָּה תִּקְרָאוּ מְבַקְשֶׁת עִיר לֹא־נִטְשָׁה.
פרק 63
1 מִי הַזֶּה בָּא מֵאֶדוֹם מִבְּצָרָה בְּגַלְּמוֹת שׁוּן הַגָּדוֹל בְּלַבְשׁוֹ, בְּגַד כֹּחוֹ פֹעַד. אנכי הוּא דִּבְרַב צֶדֶק וְגִבוֹר לוֹשִׁיע׃
2 — מדוע אדום על בגדיך, והאם בגדיך כבגדיו של גובה המס?
3 — יקב דרכתי לבדי, ובעמים אין עמי. ורמסתם באפי, רמסתם בחמתי; נסתם ניתז על בגדיי, ואת כל בגדי טמאתי.
4 כי יום נקמה היה בלבי, ושנת גאולי באה.
5 ראיתי ואין עוזר, נדהמתי ואין תומך.
אז זרועי הושיעה אותי, וחמתי תמכה בי.
6 אֶמְרַצֵּת עַמִּים בְּעַפִּי, וְשִׁכְרִיתָם בְּחֶמִי, וְהִזְלִיתָם אֶת-אֶרֶץ.
7 אשמח את חסדי יהוה, את תהילות יהוה, ככל אשר עשה יהוה לנו, ואת טובו הרב לבית ישראל, אשר הראה להם ברחמיו ובחסדו הגדול.
8 ויאמר כן עמי הם בנים אשר לא יבגדו ויהי למושיעם
9 בכל צרתם נצרה, ומלאך פניו הושיע אותם; באהבתו וברחמיו גאל אותם; סמכו ונשא אותם כל ימי קדם.
10 אך מרדו ועצבו את רוח קודשו, ויהפוך את עצמו לאויבם, הוא עצמו עשה אותם המלחמה.
יא אז זכר עמו את ימי קדם, ימי משה.
איה הוא אשר העלה מן הים את רועה צאנו? איה הוא אשר שם את רוח קודשו בתוכם?
12 אשר יצא זרועו כבודו לימין משה, ויבקע מים לפניהם, לעשות לו שם עולם.
13 אשר הלך אותם במעמקים מבלי למעוד כסוס בערבה
יד כבקר יורד נחל רוח יהוה נוחתם כך הנחת את עמך לעשות לך שם כבוד.
15 הבט מן השמים וראה ממקום קדשך ותפארתך איה קנאתך וכוחך כמיהת לבך וחסדך עליי חדלו.
טז כי אתה אבינו כי לא ידענו אברהם וישראל לא הכירנו אתה יהוה אבינו גואלנו זה שמך מעולם
יז למה יהוה תטו אותנו מדרכיך תקשה את לבנו ולא נראתך שוב למען עבדיך ושבטים נחלתך
18 עמך הקדוש היה בעל ה מְדִינָה מעט מאוד זמן; אויבינו רמסו את מקדשך תחת רגליך.
19 אנחנו כבר הרבה זמן בתור עם ש אינך שולט, אשר שמך אינו נקרא עליו.
אה! אם תקרע את השמים, אם תרד, - ההרים ירעדו לפניך! -
פרק 64
1 כאש תבעיר עצים יבשים, כאש תרתח מים, לגלות שמך לאויביך, למען יחרדו גויים לפניך.
2. על ידי עשיית דברים נוראיים ובלתי צפויים - תרדת, ההרים ירעדו לפניך!
3 מתוכם לעולם לא היינו שומעים לְדַבֵּר מעולם לא שמענו, עין לא ראתה, אלוהים זולתך פועל! כָּך לאלו המקוות בו.
4 אתה בא לפגוש את אלה שעושים צדק בשמחה, מתוכם, הליכה בדרכיך, זוכר אותך.
כעסת, ואנחנו היינו אשמים; – כך היה הדבר במשך זמן רב: האם ניצל? –
5 כולנו היינו כטמא, וכל צדקנו היו כסמרטוטים טמאים. כולנו נבלו כעלה, ועונותינו סחפו אותנו כרוח.
6 לא היה איש אשר קרא בשמך, אשר התעורר לתפוס אותך כי הסתרת פניך מאיתנו ותאבדנו בעוונותינו.
7 ועתה יהוה אתה אבינו אנחנו החימר ואתה יצרנו מעשה ידך אנחנו כולם.
ח אַל-תַאֲנֵף יְהוָה מְאֹד וְאַל-תִּזְכֹר עָוֶן לָעוֹלָם הִנֵּה, כֻּלָּנוּ עַמְךָ.
9 ערי קדשיך הפכו למדבר ציון למדבר ירושלים לשממה.
10 ביתנו הקדוש והמפואר, שבו חגגו אבותינו את תהילתך, נפלה טרף ללהבות, וכל היקר לנו חרב.
יא ونه יהוה, נוכח הרעות האלה, האם תשתוק ותענה אותנו מאוד?
פרק 65
1 נתתי לבקשני למי שלא שאל אותי; נתתי למציאתי למי שלא בקש אותי; אמרתי הנה אני, הנה אני! לגוי שלא נשא שמי.
2 כל היום פשטתי ידי אל עם סורר, אל ההולכים בדרך רעה כמחשבותיהם;
3 כלפי עם כעסני, נגדי ללא הפסק, זבחים בגנים, מקטירים קטורת על לבנים.
4 יושבים בין הקברים, ומבלים לילה במקומות מסתור, אוכלים בשר חזיר ומאכלים טמאים מכליהם,
ה ויאמר: "סוּ מִמָּשׁ וְאַל תִּגְרַב אֵלַי כִּי קֹדֶשׁ אָנִי לְכֶם"
אלו כמו עשן באפי, אש שלעולם לא בוערת.
ו הנה כתוב לפניי לא אשתוק עד אשר אשלם, אשלם בקרבם
7 עונותיכם עם עונות אבותיכם נאם יהוה אשר הקטירו קטרת בהרים וחרפו אותי בגבעות אמד להם בחיקם גמול מעשיהם הראשנים׃
ח כה אמר ה' כאשר מוצאים ענבים מיץ ואומרים אל תשחיתם כי ברכה יש בו כן אעשה למען עבדי ולא אשחית את הכל
9 אביא צאצאים מיעקב ומיהודה יורש הררי; בחירי יירשו אותם, ועבדי ישכנו שם.
10 והיה השרון למרעה לצאן ועמק עכור למרעה לבהמה לעמי אשר דרשני.
יא ואתם, עזבי יהוה, שכחתם את הר קדשי, ערכתם שולחן לגד ומלאתם קערה למני.
12 אני מועד אתכם לחרב, וכלכם תשתחוו לטבח. כי קראתי ולא עניתם, דיברתי ולא שמעתם, ועשיתם את הרע בעיניי, ואת אשר לא חפצתי בחרתם.
13 לכן כה אמר אדוני יהוה: עבדי יאכלו ואתם תרעבו; עבדי ישתו ואתם תצמאו; עבדי ישמחו ואתם תבושו.
14 הנה, עבדי ישירו שִׂמְחָה מִלִּבָּם, וְתִצְעַקְתֶּם בְּכָעוֹן לִבְכֶם, וְתִיְלַלְתֶּם בְּצַר נֶפְשֶׁתִּיךָ,
15 וַתָּשַׁבְתֶּם שְׁמֶךָ לְקְלָלָה לְבְחִירֵי וְהוֹדֵה יְהוָה אֲבֵד אֶתְכֶם וְלַעֲבָדָיו יְקָרָא שֵׁם אַחֵר.
טז חפץ להתברך בארץ יחפץ להתברך מאלהי האמת, וכל אשר נשבע שבועה בארץ ישבע באלהי האמת, כי נשכחו צרות הראשונות, והן יעלמו מעיניי.
17 כי הנה אנכי בורא שמים חדשים וארץ חדשה; הראשונות לא יזכרו ולא יעלו על לֵב׃
18 אלא שמחו ושמחו לעד במה שאני בוראת כי הנה אני בוראת את ירושלים עבור ה- שמחה, ועמו עֲבוּר שִׂמְחָה.
19 וְאֶשְׂמֵחַ עַל יְרוּשָׁלַיִם וְעַל יְרוּשָׁלַיִם שִׂמְחָה ומעתה ואילך לא יישמע שם עוד קול בכי וצעקת צער.
20 לא יהיו שם יותר ילדים נוֹלָד לכמה ימים, ולא לזקן שאינו ממלא מספר ה ימיו; כי למות בגיל מאה יהיה כמוות צעיר, ובגיל מאה תגיע הקללה אל החוטא.
21 יבנו בתים ויגורו בהם, ינטעו כרמים ואכלו את פרים.
22 לא יבנו לאחר לגור ולא יטעו לאחר לאכל כי ימי עצי יהיו ימי עמי ובחירי יכלו מעשה ידיו׃
23 לא יעמלו עוד לשווא, ולא ילדו מות פתע; כי לגזע ברך ה' יהיו, ועמם צאצאיהם.
24 בטרם יקראו, אענה; בעודם מדברים, אשמעם.
25 זאב וְכֹלָּה יְרָעוּ יַחְדָּו וְנָחָשׁ עָפָר אֹכֵל וְאַרְיָה כְּשׁוֹר אֹכֵל קַשׁ וְנָחָשׁ עָפָר יִרְעוּ לֹא יָרָעוּ וְלֹא יַשְׁחִידוּ בְּכָל הַר קְדְשִׁי נְאֻם יְהוָה׃
פרק 66
1 כה אמר יהוה השמים כסי והארץ הדף רגלי איזה בית תבנו לי ומה מקום מנוחתי
2 את כל אלה מעשה ידי, וכל אלה היו. כָּך לְקִיּוּם, - נְדַבֵּר יְהוָה. זֶה אֶת־הַשְׁמַעַת: עֲנָוִים, שְׁבֹרוֹת־לֵב וְרֹעֵד מִדְבָרִי.
3 השוחט שור הורג אדם; המקריב כבש שחט כלב; המקריב מנחה הַצָעָה דם חזיר; מקטיר קטרת מברך אליל. כאשר יבחרו בדרכם ונפשם חמדה בתועבותיהם.
4 גם אני אבחר ברעם, ואביא עליהם את אשר יראו, כי קראתי ואין ענה; דברתי ולא שמעו; עשו את הרע בעיניי, וברע בעיני בחרו.
5 שמעו דבר ה', רועדים מדברו: אחיכם, השונאים אתכם והמאסים אתכם בגלל שמי, אמרו: "יראה ה' כבודו, למען נראה את שמחתכם!" והם יתביישו.
6 התרסקות, מהומה רָכוּב מהעיר, רעש רָכוּב מן-המקדש! קול יהוה הוא, משלם לאויביו את אשר עליהם.
7 בטרם תלד, ילדה; בטרם באו עליה צרותיה, ילדה זכר.
ח מִי שָׁמַע כָּךְ, מִי רָאָה כָּךְ? הַיּוֹלֵד בַּיּוֹם אֶחָד אֶרֶץ, וְגוֹי יוֹלֵד בְּרֶגַע אֶחָד? כִּי צִיּוֹן יָלַדָה, תָּבֵד אֶת־בָּנֶיהָ.
9 האם הייתי פותח השד"וְאֲנִי לֹא אִלֵּד, נְאֻם יְהוָה, אוֹ אֲנִי הַיּוֹלֵד אֶסְגֵר רֶחֶם" השד "אלוהים שלך אמר."
10 שמחו עם ירושלים ושמחו בה כל אוהביה עליזו עמה כל המתאבלים עליה
11 למען תינוקו ותיזוננו משדי נחמתה, למען תוכלו ליהנות במלוא תפארתה!
12 כי כה אמר יהוה אשפוך עליה שָׁלוֹם כנהר, ותפארת הגויים כנחל שוצף; וינקת, על השד תישא, ועל ברכיך תילטף.
13 כְּאִישׁ אֲשֶׁר אֵם מְנַחֲמַת, כֵּן אֲנִי אֶנְחַמְכֶם, וְתִנָּחְמְכֶם בִּירוּשָׁלָיִם.
14 תראה זאת, ולבך יהיה שרוי שִׂמְחָהועצמותיך יתחזקו כעשב.
וְיַד יְהוָה תִּנוּעַ לַעֲבָדָיו; שֶׁלָה זעם כלפי אויביו.
15 כי הנה יהוה בא באש, ומרכבתו כהוריקן, לשפוך את אפו בלהבות, ואת איומותיו בלהבות אש.
טז כי באש יעשה יהוה שפט ובחרב על כל בשר ורבים יהיו אשר יהוה ידקר.
17 אלו המקדשים ומטהרים את עצמם ללכת בגנים, מאחורי העומד באמצע, אוכלי חזיר, מאכלים מתועבים ועכברים, כולם יאבדו יחד, -- נְאֲרַת יְהוָה.
18 אני, אני יודע את מעשיהם ואת מחשבותיהם!
זְמַן בא לאסוף את כל הגויים ו כֹּל הלשונות. הם יבואו ויראו את כבודי,
19 וְעָשַׂה בָּהֶם נִפְתָּה וְשָׁלַחַת מִפְּתָּם אֶל־הַגּוֹיִם תַּרְשִׁישׁ וְאֶל־פְּלוּד שׁוּרֵי קֶשֶׁת תּוּבַל וְיָוֶן אֵי רְחוֹקִים אֲשֶׁר לֹא שָׁמְעוּ אוֹתִי וְלֹא רָאוּ וְהֵם יִגִּידוּ אֶת־כְּבוֹדִי בַּגּוֹיִם׃
20 והם יחזירו את כל אחיך אֶמצַע מִכָּל הַגּוֹיִם כְּמִנְחָה לַיהוָה עַל-סוּסִים, עַל-מֶכְבָּלִים, בְּמַצְבָּתִים, עַל-פְּרָדִים וגַּמְלִים, אֶל-הַר קְדְשִׁי, אֶל-יְרוּשָׁלִים, נְאֻם-יְהוָה, כַּאֲשֶׁר בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל בְּכלי טָהוֹר, אֶל-בֵּית יְהוָה.
21 וגם אקח מהם כמה לכוהנים וללוים, נאם יהוה.
22 כי כאשר השמים החדשים והארץ החדשה אשר אנכי בורא יעמדו לפניי נאם ה', כך יעמד זרעך ושמך.
23 מחודש לחודש ומשבת לשבת יבוא כל בשר להשתחוות לפניי נאם יהוה
24 ו כַּאֲשֵׁר ויצאו וראו את גופות האנשים אשר מרדו בי כי לא תמות תולעתם ואשם לא תכבה והיו לתועבה לכל בשר.
